מקובלים כותבים

לימוד בעשיריות - 4

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 13.10.14– אחרי עריכה

בן ציון: לאחרונה אנחנו רואים בערוץ שלנו הרבה מאוד צילומים מהתכנסויות של עשיריות ברחבי הארץ, שבהן חלקים רבים מהעם מתחברים ביניהם. הבנו שיש פה תהליך, שהוא גם עולמי, אבל הייתי רוצה להתמקד בתהליך שקורה כאן בארץ. מהו התהליך הזה בו אתה מתכוון שכל העם יתרכז סביב דבר אחד?

זה לא דבר חדש, אנחנו לומדים את זה עוד מימי אברהם, שגם הוא הזמין אנשים לאוהלו, הושיב אותם יחד והתחיל להסביר להם מה קורה בעולם, ועל כוח עליון אחד השורה עלינו ושאותו אנחנו צריכים לעבוד. לעבוד אותו, זה אומר שאנחנו צריכים לקבל אותה צורה כמוהו, להידמות לו עד כדי כך שנהייה בהשתוות הצורה עימו בכל. להשיג את המצב הזה, להגיע למצב הזה זה נקרא "להגיע לדבקות", זאת אומרת להשתוות הצורה המלאה בינינו לבין הכוח העליון, שהוא אחד, יחיד ומיוחד ו"אין עוד מלבדו". הוא פועל על כל הטבע והוא בעצמו נקרא "הטבע". הא-לוהים בגימטריה זה הטבע.

ודאי שאנחנו מאוד רחוקים מכל הסיסמאות האלה ואיך לסדר אותן, זאת אנחנו לומדים מחכמת הקבלה עצמה, כי מטרתה היא גילוי הבורא לנברא בעולם הזה. האדם הנמצא סתם כך בכל התהליך של החיים הרגילים שלו, לא כל כך מוטרד מזה שהוא צריך לגלות את הבורא, יש לו הרבה דברים אחרים, מאבק יומיומי על קיומו, על איך לסדר את הילדים, איך לסדר את עצמו, ביטחון ועוד. ולכן אנחנו לא מגיעים לכך, למרות שהפיתרון הוא באמת להתקרב לבורא. בכל פעם ההתקרבות לבורא היא שעוזרת לאדם לצאת מכל הדברים הרעים הלוחצים עליו, כי בעצם כל מה שאדם מרגיש, הוא מרגיש כהשפעה מאותו כוח עליון עליו. אולי הוא לא מודע לזה, אבל זה מה שקורה.

לכן אנחנו צריכים ללמד את האדם מיהו הקובע את הגורל שלו, ואת מה שהוא מרגיש בכל רגע ורגע, מי שם אותו בכל מיני צורות שבהן הוא מרגיש שכך הוא קיים עכשיו, בעוד רגע בצורה אחרת, וברגע הבא בצורה אחרת. מי מביא לו את כל צורות החיים האלה, את כל המקרים האלו? גם הבורא, "אין עוד מלבד". מי נותן לו הרגשה, מי נותן לו מחשבה, איך שהוא מרגיש, איך שהוא חושב, מה הוא רוצה, מה הוא מחליט? גם הבורא. אז איפה האדם? האדם מתגלה בנקודה אחת, הוא רוצה לזהות מהי הסיבה לכל המקרים בחיים שלו, זאת אומרת לגלות את הבורא. ואז כשהוא מתייחס כך למה שקורה, הוא רואה לפתע שיש מכאן איזו פריצה לממד אחר, לפסיכולוגיה חדשה, לתפיסת מציאות חדשה. את זה אנחנו רוצים לממש בעצמנו, וכך אנחנו עושים את זה.

בן ציון: תלמידי הקבלה?

כן. ובזמננו אנחנו נמצאים במצב שהכוח עליון הזה, הבורא, הוא דורש את זה מכל אחד.

בן ציון: אז מה בעצם רוצים לעשות? למשוך את עם ישראל מכל העיסוקים שלו ולהכניס לו את זה במקומם?

לא ולא, עולם כמנהגו נוהג, הכל צריך להיות אותו דבר כמו שהיה. אלא שאנחנו צריכים לגלות את הסיבה האמיתית מאחורי כל המקרים שבעולם הזה, ומאחורי כל המקרים שבחיים שלנו. שיהיה לנו ברור, זה נקרא "גילוי הבורא לנברא". שאותו כוח שמסדר לנו את כל התיאטרון הזה, שהוא כל החיים שלנו, כל העולם הזה, שאותו כוח שמסתתר מאחורי כל התיאטרון הזה, הנמצא אי שם מאחורי הפרגוד, שהוא יהיה ברור, שהוא יהיה מגולה. שאנחנו נדע איך הוא מסדר בכל רגע ורגע משהו, ואיך אנחנו נגיב על כל הרגעים האלה, על כל המקרים האלה, בצורה הנכונה. ואז הפעולה שהוא עושה והתגובה שלנו יהיו דומות זו לזו, ואז אנחנו נהייה יחד, זאת אומרת, נתחבר, ואני לא אראה עליי אף פעם פעולה שהיא לא כשורה.

זאת אומרת, תמיד אני אגלה פעולות טובות, כי הוא בעצמו טוב ומיטיב. ואם הוא מעורר דברים מפחידים או לא נעימים בצורה אחרת, באופן אחר עליי, זה כדי שאני אשים לב. שדווקא דרך כל הצרות והבעיות, צרות זה נקרא מצבים "צרים", אני אגלה אותו.

בן ציון: הייתי רוצה לדבר לא על התכלית הגבוהה הזאת שאתה מדבר עליה, אלא דווקא על התהליך המעשי.

כדי לקדם את האדם הממוצע לכך, צריך לתת להם את החינוך החדש הזה, ואנחנו צריכים לעשות זאת כבר בימינו. כך קבעו מקובלים וכך אנחנו רואים לפי כל העולם שנכנס למערבולת כזאת. אנחנו מתחילים מרחוק, ולא מדברים על הדברים הגבוהים האלו אותם אמרתי עכשיו בקיצור נמרץ. ודאי שאי אפשר להסביר את זה כך לחוגים הרחבים של האנושות, או אפילו לעם.

לכן אנחנו מתחילים מרחוק. אנחנו מתחילים ללמד את האנשים איך להגיע לאיזו מין השתוות ראשונה עם הבורא, להתקרב אליו, בלי להגיד שזה הבורא, ובלי להגיד שאנחנו מתקרבים אליו. אבל אם אנחנו מושיבים אותם במעגל, שזו הצורה הקרובה לבורא, צורת העיגול, שכל אחד שווה לאחרים, כל אחד מבטל את עצמו כלפי האחרים, כל אחד רוצה להתחבר עם החברים, ומתקרבים במשהו, לפחות במילימטר אחד ל"אל תעשה לחברך מה ששנוא עלייך", רק בזמן הסדנה הזאת, בזמן התרגיל הזה, ואפילו ל"ואהבת לרעך כמוך", כך נתאר לעצמנו מה קורה אם נהיה ביחסים כאלה טובים, אז אנחנו מתחילים להרגיש איך בתוך המעגל הזה בינינו, בין אנשים זרים, רחוקים לגמרי, שלפני חצי שעה לא הכירו זה את זה, מגיע מבפנים איזה חום, כוח מיוחד של החיבור. נרגיש איך שהוא מתגלה, מתקרב אלינו, ועד כמה אנחנו מתחממים, רוצים להיות ביחד, נמשכים זה לזה, ועד כמה אנחנו מרגישים שאנחנו מתעלים מעל כל הבעיות של החיים האלה. לפתע אנחנו גם רואים איך לסדר את הדברים, איך לפתור את הבעיות. זו קרבת הבורא אלינו, זה לא משהו אחר, כך הוא מתקרב. אנחנו מזמינים על ידי ההתקרבות שלנו אליו את התקרבות שלו אלינו.

ואם אנחנו עושים כך, אז אנשים מקבלים מזה התרשמות, שהחיבור בצורה כזאת מביא להם כוח מיוחד, יכולת מיוחדת, הזדמנויות חדשות שלא היו. ולא רק בשבילם, אלא זה עוד יותר מועיל אם אנחנו נעשה את זה עם הנוער, עם הילדים, שהם דורשים את זה יותר כחלק מהחינוך הטוב.

בן ציון: נתת הסבר עמוק על מה שיש בפנים, אבל המעגלים האלה הם באמת מושכים ו"מגניבים" כמו שאומרים בעברית. אז זה יכול להיות כיף.

נכון, כי אין כאן סודות. אנחנו לא רוצים לדבר בבת אחת על כל מה שיש בכך, כדי לא להפחיד את האדם, לא לבלבל אותו, לכן בצורה כזאת אנחנו מגיעים לאדם. כי הבורא זה כוח "בוא וראה" שאנחנו צריכים פשוט לגלות אותו. וחוץ מזה אנחנו צריכים להבין שזה לא משהו שאנחנו צריכים לפחוד ממנו בגלל שהוא נסתר. א-לוהים בגימטריה זה הטבע, מה זאת אומרת? זה חוק הטבע שאנחנו עושים אותו כאן. אנחנו צריכים להתייחס לזה כמו לכל כוח שאנחנו יכולים לזמן אותו, שמזדמן לנו, ושאנחנו יכולים להשתמש בו.

בן ציון: אולי אנחנו צריכים לשנות את התדמית לבורא?

אני לא חושב שזה כל כך קל. אף פעם אני לא מדבר על כך עם בני אדם, עכשיו אני מדבר איתך אז אני מסביר את זה, אבל ודאי שזאת לא הצורה שכך צריכים לצאת איתה. אנחנו צריכים לתת לאדם התרשמות כזאת בתוך המעגל שהם בעצמם יגלו, ובעצמם יבינו מה יש להם בתוך העיגול. ואז יהיה לנו ברור איך לקדם אותם הלאה. אף פעם אנחנו לא מגלים להם מעבר למה שהם מרגישים, מעבר למה שהם מגלים.

בן ציון: ואיך הם יתקדמו בהבחנות או בשמות האלה שציינת?

אחרי שהם מרגישים, אנחנו שואלים אותם שאלות שמכוונות אותם לפתרון, ואז הם בעצמם מוצאים את הפיתרון, מתוך מה שנקרא "ממעשך הכרנוך". ואני לא צריך כמעט להסביר שום דבר. אני צריך רק לתת להם התחלת ההסבר, יותר נכון כיוון המחשבה, כיוון המחקר, כיוון ההידברות על מה שיש להם במעגל. והם פתאום מתחילים לגלות איך הם מתחברים, למה מתוך ההתחברות הם מרגישים מצב חדש מיוחד, למה בתוך החיבור ביניהם, אחרי שהם הגיעו לאיזה חיבור, הם יכולים לפתור את הבעיות שפעם לא יכלו לעשות זאת, ועכשיו כן.

בן ציון: מה ההבדל בין הפעילות המשותפת הזאת שעושים אנשים במעגל ומרגישים משהו משותף, איזו חוויה מחברת, לבין כל פעילות משותפת שיכולה לעשות קבוצה אחרת שגם בה מרגישים חוויה וחיבור. מה מיוחד בפעולה הזאת שקושרת את האנשים בצורה בלתי רגילה מפעולות אחרות?

כי היא בהתאמה לטבע העליון, לכוח הבורא, לכוח שהוא מחזיק את כל הבריאה, כוח האנרגיה שמחזיק וסובב את כל החומר.

בן ציון: איזו אנרגיה יש למעגל הזה שאתה אומר שזז בו משהו, מה עושה את המעגל לכזה?

המעגל הזה הוא חיבור בין האנשים שלפי טבעם הם מרוחקים זה מזה, הם דוחים זה את זה, אין להם שום קרבה ביניהם. וכאן, למרות שהם כאלו אגואיסטים, הם מתחילים להתחבר ביניהם, להימשך זה לזה, ואז, כתוצאה מזה הם מגלים כוחות.

בן ציון: למה אנשים מתחברים זה לזה מעבר לחוויה המשותפת ביניהם? נניח ששיחקתי עם מישהו בכדורגל, אז נהנינו והתחברנו במשחק הזה, אבל לא התחברתי נפשית לאותו אדם. מהו החיבור שנוצר במעגל בין האנשים עצמם, מעבר למשחק או לחוויה האישית הזאת.

אנחנו מכוונים אותם לפי השאלות, לפי הנושא שאנחנו מחדירים ביניהם אנחנו גורמים להם להתחשב זה בזה, כל אחד מבטל את עצמו כלפי המעגל, מתחבר עם כולם יחד, ואז יוצא שהם נכללים זה בזה. מתוך ההתכללות בני האדם נעשים כוח חדש לגמרי, רצון חדש, עד כדי כך שהאגו נפרד מהם במקצת, ואז כוח החיבור שורה בהם, קובע, שולט, ואז בהתאם לזה הם מרגישים מציאות חדשה, באותו כוח החיבור שהשיגו.

באף מקום, באף צורה בעולם שלנו כשאנשים מתחברים, זה לא קורה, לא בשדה הקרב, לא במשחק כדורגל, במיוחד לא בספורט ולא בעבודה שעובדים בה בקבוצות. אלא רק אם אנחנו מנהלים את הנושא, ורק אם הנושא בא מאיתנו.

בן ציון: אז יש פה איזה קסם במעגל הזה?

כן. כי אנחנו יודעים איך לכוון את האנשים לחיבור שיהיה מותאם לצורת הבורא.

בן ציון: האם יש פה שינוי רגשי, שינו תודעתי?

כתוצאה ודאי. אבל החוקים האלה הם חוקים פשוטים, והמקובלים כותבים על זה. הרב"ש, מורי, רבי ברוך שלום אשלג, הוא כתב על זה הרבה מאמרים. אני הבאתי לו פעם כארבעים בחורים, והוא אמר לי לסדר אותם בקבוצות. סידרנו אותם בקבוצות, ואז שאלתי אותו, מה לעשות עם הקבוצות האלה, אז הוא התחיל לכתוב מאמרים. כל שבוע כשהייתה לנו ישיבת חברים, הוא כתב מאמר. שם הוא הסביר איך אנחנו צריכים להתחבר. ובעצם לפי זה ניסינו, עד כמה שהצלחנו באותם הזמנים, כי זה היה לפני שלושים שנה.

אבל היום זה זמן אחר, אנשים אחרים לגמרי, העולם אחר. ואם היום אנחנו לוקחים את התורה שלו ומתחילים להתחבר בינינו לפי השיטה שלו, בקריאת המאמרים דרכו, שדרכו עובר עלינו כוח מיוחד שהוא מחבר אותנו, ומופיע עד כדי כך שאנחנו נכנסים לרגש משותף, לשכל משותף בינינו במעגל, אם המעגל נעשה פחות או יותר לפי מה שהוא מכתיב לנו לעשות, אז אותו כוח מתגלה בנו והוא עובד, הוא פועל, אני מזהה בזה את כוח הרב"ש שאז פועל ומחבר, כי זו תורתו.

בן ציון: האם אתה שואף שהמעגלים האלה יהפכו למרכז ההוויה הישראלית?

כן. ללא ספק. רק את זה אני רוצה. אין יותר מה לאחל לעמי, אלא שייקחו את התורה הזאת, תורת החיבור, שהיא אותה תורה עתיקה שהייתה בזמני אברהם. אברהם לימד את התלמידים שלו שהצטרפו אליו, ואחר כך בכול דור ודור, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף, דוד, כולם כך לימדו את העם להתחבר.

בזמננו, בימינו, אחרי כל החורבנות, הנפילות, ירידת הדורות, אנחנו נמצאים כבר בדור של משיח, כמו שנקבע על ידי הגר"א, הבעל שם טוב, האר"י שהתחיל בזה, הרמח"ל, וכל האדמו"רים תלמידי הבעל שם טוב, עד הרב קוק ובעל הסולם, ועד ימינו. הם אומרים, כמו שבעל הסולם אומר, שאנחנו עומדים בסף הגאולה. לכן ודאי שאנחנו צריכים להשתמש במה שהרב"ש מציע לנו, ובמקום, מפני שאנחנו כבר ראויים, אנחנו הדור הזה שכבר יש לו הכנה פנימית מההתפתחות של כל האנושות שהגיעה למשבר הגלובלי, וגם אנחנו. לכן יוצא, שאנחנו צריכים לממש את התורה הזאת בפועל. ואז נראה בזה אמצעי, כלי שמתקן את כל העולם.

כי כל העולם נמצא בחוסר חיבור, זו בעצם צורת המשבר שלו. לא חסר כלום לעולם, רק להיות מחובר נכון. ואז יהיה שפע, תהיה בריאות, לא יהיו מלחמות, צריך רק חיבור נכון. ואת שיטת החיבור הזאת אנחנו מחזיקים, ולכן אנחנו צריכים כמה שאפשר יותר מהר לשחרר את השיטה הזאת לכול עם ישראל, ושאומות העולם ייקחו מאיתנו דוגמה. זה נקרא להיות "אור לגויים".

בן ציון: תיארנו את המעגל הזה בהתחלה כמעגל של כיף. נכון שהוא גם פותר בעיות, אבל אנחנו רוצים לתאר אותו כמעגל חברתי, כמעגל של כיף שעושה טוב לאנשים.

נכון. קודם כל הרגשה טובה.

בן ציון: אם ניקח תמונה כזאת, ואנחנו רוצים שהמעגלים האלה יתפשטו בכול רחבי הארץ, אז אנשים יוצאים לבלות, לטיולים, והרבה פעמים מתכנסים בהרבה מאד מקומות. נניח בבתי קפה, או במקומות שאנשים מתקהלים הרבה, גם שם אפשר לעשות מעגלים?

אדרבה. פעם רציתי לשתות בירה ונכנסתי לפאב באירלנד, ישבו שם אירים ודיברו ביניהם. כך גם קורה בגרמניה בהרבה מקומות, אלה פאבים גדולים שמתמלאים בערב באנשים, ולכול אחד יש אפילו מקום משלו. אתה לא יכול סתם להיכנס ולשבת באיזה מקום, כי בטוח זה מקום של מישהו. כך זה מקובל אצלם.

למה אי אפשר לקיים בצורה כזאת כאלו עיגולים בכול ישראל, או בבית דרך ערוצי טלוויזיה? גם משפחה יכולה לעשות אפילו עיגול קטן, וודאי כמה משפחות. כולם ירגישו בזה שזה מרפא אותם, שזה מרכך אותם, ושכל הסביבה מתחילה להיות יותר יפה, ידידותית.

בן ציון: אם נרצה להפוך את זה למוצר נצרך, מוצר המוני.

לא רק מוצר המוני, אנחנו צריכים לפזר את זה לכול העולם.

בן ציון: שיצא מחוץ לגבולות ישראל.

כן. להראות את השיטה הזאת לכולם. וידוע שאם אנשים יושבים ומתחברים ביניהם, זה תמיד טוב. לכן אין בזה שום סיכוי למשהו רע, ובפרט שאנחנו כאן במקום יכולים מיד לראות תוצאות כה טובות.

בן ציון: אם כך, אנשים שנמצאים במקומות הבילוי שלהם, בכל מקום שהם נמצאים, גם שם אפשר לקיים מעגלים להוסיף לכיף שלהם.

לכן העבודה שלנו היא להכין כמה שיותר אנשים שיודעים לעשות עיגולים. ובתוך העיגולים לזהות עוד אנשים שיכולים ללמוד את זה, ולהפעיל גם הלאה אחרים, וכך נתפשט. אבל העיגולים צריכים להיות לא גדולים של חמישה, שבעה, שמונה עד עשרה אנשים, רצוי עשרה, מניין. יותר מזה זו כבר בעיה. אמנם, כשהבאתי תלמידים לרב"ש, הוא אמר, שאני יכול לעשות גם עיגולים של חמשה עשר. הייתה קבוצה של ששה עשר איש. היו לו הרבה תלמידים, בסביבות שבעים, אז הוא אמר לחלק אותם, ולא נורא אם יהיה קצת יותר ממניין.

בן ציון: איך נוכל להגדיר את הרגש, את החוויה, או לייחד אותה, של מה שקורה במעגל, איך נצליח לבטא את זה במילים כדי למשוך מישהו לתוך המעגל, זה אפשרי?

כן. אנחנו לא מיסטיקאים, אבל יש בטבע כוח מיוחד שהוא מחזיק את הכול, יש רשת שבה כולנו קשורים יחד. ככל שאנחנו נגלה מאותה רשת קצת, איזה חלק שאנחנו נמצאים בו, כבר נרגיש רמה יותר גבוהה מהקיום שלנו, וזה יגרום לנו התפעלות, התרוממות, בריאות, ביטחון, הכול.

בן ציון: אדם שעבר חוויה כזאת היא הופכת להיות לחוויה בלתי נשכחת?

כן.

בן ציון: זאת אומרת היא עושה לו איזו צריבה?

בנוסף הוא כבר מתרומם קצת מהחיים הגשמיים ממש כמו שהם כאן, ומתחיל להרגיש שיש איזה טעם יותר עליון, יותר מעודן בחיבור.

בן ציון: אנשים שחוו כאלה מעגלים וצופים בנו עכשיו, מה אתה ממליץ להם?

לעשות מעגלים, להצטרף אלינו, לראות איפה אנחנו עושים את זה. בהרבה מקומות בארץ יש לנו קבוצות, מוקדים למיניהם, הם יכולים להתקשר אלינו להיכנס לאתר שלנו, שם כתוב איפה אנחנו עושים פעילויות, ואז להגיע לאותם המקומות ולהצטרף.

בן ציון: יש לנו את אתר הערבות ואת אתר קבלה לעם, בשני האתרים אפשר לראות.

מה זה כל התהליך הזה שעם ישראל מתעגל, הופך למעגלים?

זה תיקון. זה התיקון שלנו. עלינו להראות לכול האנושות איך מתחברים יחד, איך מגיעים להיות כאיש אחד בלב אחד. כך אנחנו מגיעים לצורה שבה מתגלה הבורא, והצורה הזאת שאנחנו בונים נקראת "בית המקדש". זה נקרא "ביתי בית תפילה יקרא לכול העמים". וכול העולם צריך להגיע לאותו העיגול האחד הגדול.

בן ציון: זה נראה כמו איזה טקס באולימפיאדה, שיש הרבה עיגולים וכולם נכנסים, כך מבחינה טקסית.

כאן זה כבר עם מטרה אחרת ותוצאות אחרות בהרבה. כי כאן אנחנו מגיעים לשלמות, אנחנו מתפטרים מכול הבעיות, מהכול, ממש. מהבעיות הקטנות עד הבעיות הגדולות. לעולם היום שנמצא בירידה כזאת מתמדת, אין שום אפשרות אחרת להימנע מאסונות שנראות באופק.

בן ציון: מדובר בפעולה כל כך פשוטה וטריוויאלית, ואתה מצייר שהטווח שלה הוא פשוט לא מוגבל.

אין ספק. כי בזה אתה מושך את הכוח הכללי שנמצא בטבע, כוח השפעה. אתה מתחיל לאזן את כוח הקבלה שלך, הכוח האגואיסטי עם כוח ההשפעה. ואז אתה מגיע לאיזון, ובאיזון הזה העולם יתקדם בצורה שליווה, שלימה.

בן ציון: וזאת אולי הגדלות של חכמת הקבלה, במעשים הפשוטים עם טווח פעולה כזה גדול.

כן.

(סוף השיחה)