ישיבת כתבים

275

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 5.9.21 – אחרי עריכה

דודי: אנחנו נמצאים כבר לקראת סוף השנה, תחילת השנה החדשה, ונרצה להתחיל לברר קודם כל על הימים הנוראים ועל חשבון הנפש שאנחנו צריכים לעשות.

שלי: עוד רגע אנחנו נכנסים לימים הנוראים, ימים של חשבון נפש, בקשת סליחה מהסובבים אותנו, ויש הרגשה שבשנה האחרונה מערכת הלחצים עלינו כל כך התהדקה מכל כיוון, שכמעט כל אחד מרגיש את השאלות למה, מה עשיתי לא בסדר, למה החיים שלי הם ככה. איזשהו חשבון נפש טבעי התחיל לפעול בנו, זה נכון?

כנראה שרוצים מאיתנו שנבקש סליחה.

שלי: על מה?

זה כבר חשבון נפש. אם נעשה חשבון נפש, כנראה שיהיה על מה לבקש סליחה. ואם נבקש סליחה, השנה הבאה תהייה לנו יותר טובה.

שלי: מה זה בעצם הימים הנוראים האלה, מה יש בהם?

הימים הנוראים הם שאנחנו מרגישים בהם שנמצאים תחת הכוח הנורא, כוח הדין, ימי דין. ימי דין זאת אומרת ששופטים את האדם, דנים אותו לפי החוק. החוק הוא פשוט, מה שאנחנו עושים שזה לא בסדר ומה שאנחנו לא עושים שזה לא בסדר, על כל הדברים האלה נצטרך לתת דין וחשבון ולקבל לפי זה פסק דין.

שלי: אני זוכרת שבגן אמרו לנו שיש מחברת שרושמים את כל המעשים שלנו.

כתוב עליה שלי פרץ. מחברת כזאת עבה.

שלי: באמת רושמים לנו את המעשים שלנו ובימים האלה פתאום בודקים את זה מול החוק, אם עברנו על החוקים?

כן. את ראית את הסרט הארי פוטר?

שלי: לא ראיתי.

יש שם כאלה שעבדו בבנק והם שומרים על הכסף, עם ידיים כאלה, עם פנים כאלה, הם רושמים את כל המעשים שלך במחברת. זו לא מחברת, זה תיק עבה וגדול, כבד, בכריכה מעץ.

שלי: באמת, ברצינות, מה הם הימים האלה? קודם כל יש הרגשה, לפחות השנה, שבאמת קשה וקורים כל מיני אסונות, נהייה משהו כזה קשה באוויר, זה נכון?

אני לא חושב. אני חושב שזו רק כניסה למצבים הרבה יותר קשים, שאנחנו נתרגל למה שעכשיו, וכל הדברים האמיתיים עוד יבואו.

שלי: למה להתרגל?

שאנחנו מוגבלים בטיסות, בלעשות כל מיני דברים. שיש בכל זאת חוקי טבע ואנחנו לא רוצים להישמע להם. כמו ילדים שלא רוצים לשמוע בקולנו כשאנחנו אומרים שלא כדאי ואסור, גם אנחנו כך אומרים לטבע, שאנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים. וודאי שייצא לנו הכול בהפסד.

שלי: ומה השתנה עכשיו שפתאום התחילו לערוך חשבון עם האנושות?

אני זוכר את עצמי כשהייתי ילד והייתי יכול לעשות כמעט כל מה שבא לי, וכנראה שלא כל כך עשיתי דברים רעים, או שהיו סולחים לי. אבל אחר כך הרגשתי שפתאום זה משתנה, שאבא ואימא וכולם התחילו להתייחס אליי בצורה יותר נוקשה, "זה אסור, וזה לא ככה ומה עשית". ואני זוכר, היו כמה חודשים שאני לא הבנתי מה פתאום הם התחילו כל כך לדרוש ממני. קודם היה בסדר, עכשיו לא. דיברת על זה עם אימא, הייתי ילד בן 4, 5, 6, לא זוכר בדיוק את הגיל, והיא הסבירה לי שעכשיו אני כבר מתחיל להיות יותר גדול, אני צריך יותר להבין, ואני לא יכול לעשות מה שבא לי, אלא אם מתלוננים עליי, צריכים להעניש אותי, ואם אני עושה משהו, אני אשם. בקיצור, בכל מקום שקודם לא הייתי מקבל שום תגובה שלילית התחלתי לקבל תגובות שליליות, מההורים ומהשכנים, והפינוק נגמר.

שלי: האנושות עכשיו מתבגרת, זה מה שאתה אומר?

היא לא מתבגרת, היא נשארת מטומטמת כמו שהייתה, אבל דורשים מאיתנו שאנחנו נתבגר. זה מה שהרגשתי על עצמי, אני מספר לך, שמה רוצים ממני? אני התנהגתי כך תמיד. אבל עכשיו אין דבר כזה, אתה חייב להיות אחרת, להתנהג אחרת.

שלי: אם אנחנו חוזרים עכשיו לעם ישראל, לפני תחילת הימים הנוראיים, על מה כל אחד מאיתנו צריך לעשות חשבון נפש השנה?

שיהיה לנו שכל להבין מה הנהגת הטבע, ההנהגה העליונה, הכוח העליון, לא חשוב איך לקרוא לזה, מה הטבע רוצה מאיתנו. זה מה שאנחנו רוצים, קודם כל. אנחנו צריכים להשתוקק להבין מה קורה בעולם, פתאום כאן הצפות וכאן שריפות וכאן הרי געש והוריקנים ומי יודע מה עוד מגיע, וזה בלבול בכל מערכת הטבע, מארבעת כוחות הטבע. חוץ מזה מה שקורה בינינו, בחברה האנושית, זה משהו נורא, אנחנו לא יודעים איך להתנהג זה עם זה. בקיצור יש כאן בעיה.

האדם הוא טיפשון, לא מבין איפה הוא נמצא, איך הוא צריך להתנהג, הוא לא רוצה לקחת בחשבון שום דבר, שום מוסר. הוא לא רוצה לכופף את עצמו כלפי חוקי הטבע, שאי אפשר מצידנו לשנות אותם. פעם היינו יכולים לחמם את עצמנו, לקרר את עצמנו, להביא מים לאן שצריכים וכן הלאה, היינו יכולים איכשהו להסתדר עם הכוחות, הטבע היה יותר רגוע. היום? לא יודע, אומרים שגם תל אביב עומדת לפני הצפה. אז מה יהיה איתנו? לאן נצטרך לרוץ, להרי ירושלים? מה נשאר לנו.

שלי: הדגש בחשבון נפש הוא על המעשים שלי כלפי הזולת? על מה הדגש?

כלפי הכול. כלפי דומם, צומח, חי ובני אדם. כלפי כל חלקי הטבע.

שלי: ובימים האלה ספציפית יש משהו מיוחד, או שאנחנו צריכים להימצא בחשבון נפש כל יום כל היום? מה המידה שבה אדם צריך לשפוט את עצמו?

יום יום. אבל פעם בשנה לעשות חשבון כללי, כולל, לעשות ממש חשבון ואיזון נכון.

שלי: לשפוט את עצמו כנגד מה, מול מה אני שופטת את עצמי?

כנגד מה שהטבע דורש מאיתנו, להיות טובים, באיזון נכון עם הדומם, עם הצומח ועם החי, ובמיוחד עם המדבר. זה מאוד רציני. ואנחנו לא רוצים בכלל להסתכל לכיוון זה, אנחנו רוצים להמשיך, ואם מחפשים אז מחפשים איך לעקוף את כל הכבדת הטבע עלינו.

שלי: איך אני יכולה להיות באיזון יותר נכון עם הדומם, הצומח והחי? מה זה דורש מאדם, לעצור רגע ולהקשיב, לשים לב למה שקורה סביבו?

נכון מאוד. לעצור ולהקשיב ולעשות חשבון ולראות עד כמה את פוגעת בדומם, בצומח ובחי, ואחר כך במדבר במיוחד. אבל מתוך זה שתתחילי נכון להתייחס לדומם, צומח וחי, תלמדי מזה איך להתייחס למין המדבר.

שלי: זה נשמע שהאדם צריך כל היום ללכת על ביצים ולהיזהר לא לפגוע פה, לא להרוס פה, לא להכניס משהו רע פה.

אני חושב שזה צריך להיות קבוע ואנחנו צריכים ללמוד איך לחיות את זה, ושהחיים האלו הם יהיו חיים שמחים, רגועים, מאוזנים. ואנחנו נבין עד כמה זה טוב, כי בזה אנחנו גם מכינים את העתיד הטוב לילדים ולנכדים שלנו.

שלי: אם עשיתי חשבון נפש ואני שמה לב שאני מתנהגת בגסות לטבע ולדומם ולחי, לכולם אני מתנהגת לא טוב, מה ההחלטה שאני צריכה לקבל בסוף החשבון הזה? איך אני סוגרת את החשבון בצורה חיובית כלפי השנה הבאה?

את לא צריכה לדאוג על החשבון, את צריכה לדאוג על ההתנהגות שלך. אם את דואגת, ואפילו לא מבינה כל כך איך להתנהג, אבל יש לך דאגה, הדאגה הזאת כבר מכפרת על הרבה עוונות שתעשי.

שלי: מה להבטיח לעצמי או לבורא לקראת השנה החדשה?

שאת מתחייבת ללמוד את חוקי הטבע שאת נמצאת בקשר איתם, לשמור עליהם ולהביא את כל מה ששייך לך, כל מה שתלוי בך לאיזון, ועיקר האיזון הוא בכל זאת בדרגת המדבר. אם את מגיעה בדרגת המדבר ל"ואהבת לרעך כמוך" או לפחות בכיוון לזה, את מתחילה להתעניין, לשאול, לחשוב, את גם מרגיעה את כל רמות הטבע שלמטה מדרגת המדבר, את החי, את הצומח ואת הדומם.

שלי: אני מאוד סקרנית להכיר את חוקי הטבע שאתה כל פעם מדבר עליהם, איך אפשר להכיר אותם?

"אל תעשה לחברך מה ששנוא עלייך". תעשי כך ותתייחסי כך גם לדומם וגם לצומח וגם לחי. להתייחס אפילו לדרגות הטבע שהן פחותות מבני האדם גם בצורה כזאת, שאת לא רוצה לגרום להם שום דבר רע, כמו שאת לא רוצה לגרום רע לעצמך. ואז תראי כמה הכול יסתדר.

שלי: למה זה כל כך חשוב שאני אדאג עכשיו לדומם, צומח וחי?

מאיפה את מחכה ומצפה שיבוא הרע? הצפות, שריפות, הוריקנים, הרי געש, מאיפה את מחכה שזה יבוא? את שומעת שזה יכול להיות? מדומם, צומח, חי.

שלי: מה זה מעשה טוב?

מעשה טוב הוא, שאת מתייחסת לכל מה שסביבך בצורה כזאת, שזה מרגיע את הטבע ושאת לומדת ומבינה כמה את גורמת בזה רוגע, שלווה ואיזון.

שלי: זה נשמע מאוד מאוד יפה ומושך ואדם רוצה לממש את זה, אבל צריך עצבים מאוד חזקים.

לא צריך עצבים, את תקבלי כמה מכות, יכאב לך מאוד ואז זה לא יעלה לך עצבים, אלא ההיפך, תהיי שמחה שאת יודעת איך להתנהג כדי להפסיק את המכות האלו, כמו תרופה.

שלי: יש חשבון נפש פרטי וחשבון נפש כללי של כל עם ישראל?

יש חשבונות שונים, כן.

שלי: בפן החברתי, איזה חשבון נפש כל עם ישראל צריך לעשות השנה?

שאנחנו רוצים להתייחס לכל עם ישראל כמו לאחים, כמו לאנשים הכי קרובים, "כל ישראל חברים", חבר מהמילה חיבור.

דודי: הנושא הבא, 20 שנה למתקפה על בנייני התאומים בניו יורק.

נורמה: ב-11 בספטמבר ימלאו 20 שנה להתקפה על בנייני התאומים בניו יורק ועל הפנטגון בוושינגטון די סי שבה נהרגו כ-3,000 בני אדם. זה היה פיגוע הטרור הגדול ביותר בארצות הברית, פיגוע ששינה את העולם כולו. איך העולם השתנה כתוצאה מהמתקפה על בנייני התאומים?

אני לא חושב שהעולם השתנה בהרבה, אנחנו במו ידינו מכינים עוד ועוד כאלו מקרים שיכולים להתפרץ בהווה ובעתיד. אני לא חושב שהאמריקאים לקחו מזה מוסר השכל ובכלל כל העולם. לפי מה רואים? לפי זה שכל המדינות שפחות או יותר מאוימות על ידי ארגוני טרור לא מתחברות ביניהן ונותנות מכה כוללת, כללית, ניצחת, לכל ארגוני הטרור, אלא כל אחד עושה את זה בעצמו ולא מקבל בחשבון את האחרים. ועם טרור בין לאומי אי אפשר להילחם אחרת, אלא בהתקפה בינלאומית, ולכן לא למדנו מזה כלום. מיום ליום אנחנו נמצאים בסכנת התקפה טרוריסטית שוב ושוב, וזה ימשיך.

נורמה: איך אתה חווית את הרגע הזה של ההתקפה על בנייני התאומים?

אני במקרה ראיתי את זה בטלוויזיה בשידור חי כביכול. אני זוכר שאני וביתי, אז היא הייתה בת 14 או 15, ישבנו יחד. פתאום היא מסתכלת על מסך הטלוויזיה ואומרת, "תראה מה נעשה". אני בהתחלה אמרתי לה "זה סרט", והיא אמרה, "לא, זה לא סרט".

היה מאוד מעניין לראות איך העולם התגבר על זה. אבל העולם לא מרגיש את המכה הזאת כסימן לחיבור, שהוא חייב לבצע ולהתקיף בחזרה בשורה אחת את כל ארגוני הטרור בכל העולם כך שלא יישאר מהם כלום. אלא ההפך, כל מדינה ומדינה בצורה אגואיסטית פרטית נכנסה למשא ומתן עם כל ארגוני הטרור, בזבזו על זה אין סוף כסף ולא השיגו שום דבר.

הטרוריסטים דווקא נמצאים בקשר ביניהם, יש להם מודיעין וידיעה טובה מאוד מה לעשות, איך ומתי, יש להם אידיאולוגיה, יש להם הרגשת צדקת הדרך. בימינו טרור זה מקצוע, טרוריסטים הופכים להיות ראשי ממשלות, יש להם את הכול, הם מכובדים, הם מקובלים בכל מיני מקומות, כמו שיאסר ערפאת נאם באו"ם עם האקדח. לכן אין לי מה להגיד, האנושות לא למדה שום דבר. וודאי שהיא תקבל עוד הרבה התקפות כאלו ויותר גדולות, עכשיו זה יכול להיות עם פצצת אטום.

נורמה: מה הרגשת שראית את הפיגוע?

הרגשתי שאני רואה פעולה של אנשים שמוכנים למות למען האידאל שלהם וכנגדם אין כלום רק כסף ושליטה. ולכן כל כסף שבעולם לא יכול לשבור את הטרור, הוא תמיד יאיים ויצליח ולא יעזור, אי אפשר לקנות אותו, לכן כולם חלשים נגד הטרור.

ואנחנו רואים מאז ועד היום, עשרים שנה, כולם רוצים להגיע לאיזה הסדר, אבל הטרוריסטים יודעים איך לסובב את הדברים. הם מקבלים המון כוח, כסף, נשק, הכול, רק כדי בינתיים לשבת בשקט. ועוד יותר מזה, כל המדינות השמאלניות והימניות כמו ארצות הברית ועוד אחרות, כולן משתמשות כביכול בטרוריסטים, אבל באמת הטרוריסטים רק בונים את עצמם יותר ויותר על חשבון אותן המדינות. הם לא צריכים לעבוד, הם מקבלים הכול. טרוריסטים בעזה, צריכים לעבוד? לא, קטר שולחת להם המון כסף.

נורמה: אתה כמקובל שרואה את המציאות בצורה אחרת, מה חשבת אז ומה אתה חושב עכשיו, אחרי עשרים שנה?

אני חושב אותו דבר, בני אדם לא לומדים מהשטויות שהם מבצעים, מקבלים על זה מכות ולא לומדים, כמו ילדים שיש להם יצר רע והם לא רוצים לשמוע. והם צודקים, הם מאוד חכמים, יש להם אידיאלים, ועל האידיאלים האלה, אלה שמפחדים משלמים.

נורמה: למה לא לומדים?

כי זה עניין של כסף, שליטה, אין יסוד לאידיאולוגיה הזאת. בארגוני טרור יש יסוד, הם מאמינים בכוח עליון, הם יודעים שצריך להביא את הכוח העליון, לא חשוב באיזו צורה, לשליטה שבעולם הזה. יש להם יסוד.

נורמה: זו מכה רצינית. למה האנושות לא לומדת מהמכות האלה?

מי זאת האנושות? תסבירי לי, מי זאת האנושות שאת אומרת? מי צריך ללמוד? היא לא לומדת. אני רואה שכאן במדינת ישראל, הרופאים והממשלה כולם אומרים שצריכים לעשות כך וכך בקשר לפעולה הזאת נגד הווירוס, אף אחד לא לוקח את זה בצורה רצינית. כולם מתאספים במסיבות, כולם עושים מה שטוב להם וזהו, אז מה את רוצה שיהיה. יותר טוב לא יהיה, כי אנחנו לא לומדים, לא קיבלנו מכות כאלה שהן ילמדו אותנו.

נורמה: איזה מכות צריכים? זה נראה על פניו משהו מאוד גדול, רציני ומפחיד.

כנראה שכן, כך כתוב גם על המצבים העתידיים שצריכים לבוא.

נורמה: אחרי עשרים שנה מהאירוע שטלטל את ארצות הברית ואת העולם, מה זה צריך להזכיר לנו?

על העולם זה השפיע כך שכולם חיזקו את הגבולות, הביטחון, בירורים על כל אדם ואדם, אבל לא יותר מזה. אני לא רואה מה נעשה באמת בצורה רצינית כדי לסלק את היסוד של הטרור. לא. הוא נשאר אותו דבר. וכמה כסף זה עולה, כי אפילו אותו בן לאדן, עד שגילו איפה הוא ועד שהגיעו ועד שהרגו אותו, ומה לא, בזבזו מיליארדים, ובינתיים ליד זה אנשים גוועים מרעב ואכפת היה מבן לאדן הזה? במקומו יש עוד אלפים כמוהו שיכולים לנהל את הטרור. זאת אומרת כל המלחמה הזאת היא לגמרי לגמרי לא לפי השכל, אלא כדי להוכיח את הגאווה האמריקאית, הרוסית, לא חשוב איזו, ולא יותר.

נורמה: האם שוב יכול לקרות פיגוע בסדר גודל כזה?

יותר מזה. עכשיו אם צריך להיות, זו תהיה באמת איזו פצצת אטום קטנה באיזה מקום מאוד רגיש לכל העולם, כמו נניח לסתום את תעלת סואץ, או עוד כל מיני דברים כאלה שכולם ירגישו. חוץ מזה שישמעו ויראו, ירגישו הרבה זמן אחר כך.

נורמה: האם זה יכול לקרות לא בהכרח בארה"ב, אלא בכל מקום אחר בעולם?

כן, ודאי. היום העולם הוא עגול, מפוצצים במקום אחד וכולם מרגישים בכל המקומות.

נורמה: השנה היא עשרים שנה להתקפה על מגדלי התאומים, וחוץ מזה גם ארה"ב יצאה מאפגניסטן, לשם היא נכנסה כתגובה לפיגוע ב-09.11. אחרי עשרים שנה אנחנו רואים שהמטרה לא הושגה, אז לאן עכשיו, האם זה מסמל התחלה של תקופה חדשה, ואם כן איזו?

אני לא חושב שהם השיגו משהו ושהם היו יכולים להשיג משהו. ואפילו אם היו נלחמים שם מהבוקר עד הלילה סביב השעון כל עשרים השנה האלה, הם לא היו מצליחים. כי נגד הטרור, קבוצות טרור אי אפשר להילחם, זה כמו מלחמת גרילה, זה כמו שהיה בווייטנאם, בכל המקומות האלו. לכן מראש היה ידוע שהם לא יצליחו.

אלא מה הם יכולים לעשות? הם רצו למנוע הקמת מדינת טרור. עכשיו הם בעצמם בנו את מדינת הטרור, השאירו להם נשק, כוח, כסף, הכול ועוזבים. עכשיו אפגניסטן תהיה באמת מקור רשמי של הטרור בכל העולם, ואף אחד לא יכול להעז להתקרב אליו. והם יעשו שם מה שהם צריכים, מקסימום שהם יכולים זה לתת לאנשים שלא מסכימים איתם לצאת משם. ומי שלא ייצא, מי שלא מסכים איתם, הם יהרגו אותו.

ואני מבין אותם ואני מצדיק אותם, כי זו התורה שלהם, הדת שלהם וכך הם רוצים לחיות. ולא שהמערב יכנס אליהם ויתחיל ממש להסביר להם מה צריך, איזה עולם צריך לבנות. אף אחד בעולם לא יכול לשנות את העקרונות שלהם, של הטרוריסטים האלה. הם לא טרוריסטים, הם פונדמנטליסטים ולכן כך זה ימשך. ארה"ב תיגמר, אבל הטאליבן הזה לא יגמר, כי יש לו יסוד הרבה יותר חזק, עתיק, מוצק, ואנשים מוכנים ללכת למות, במקום דמוקרטיה אמריקאית.

נורמה: אם הטרור האסלאמי יעלה מדרגה, איך זה יבוא לידי ביטוי? ומה המדינות צריכות לעשות, איך להגיב בכלל?

אצלם זה פשוט, שדגל האסלאם יעלה למעלה מעל כל הכדור הארץ, כל כדור הארץ צריך להיות ירוק, זה הכול. ודאי שיש בינתיים סכסוכים ביניהם, בין כל מיני זרמים שביניהם, שכבר מזמן מלפני 1000 שנה, 800 600 שנה, הזרמים האלה המנוגדים קיימים באסלאם. אבל אלו דברים שאני לא חושב שיהיו בעתיד, הם יגיעו בסופו של דבר להסכמה. ואנחנו נראה את כול הארגונים האלה תחת דגל אחד, כארגון אחד, ולא תהיה ברירה לכל המדינות אלא להתכופף.

מה יהיה עם סין יחד עם זה, אני לא יודע, יש כאן הרבה שאלות.

נורמה: סין, רוסיה וארה"ב היו ביחד בכניסה לאפגניסטן, כתגובה נגד הפיגוע ב-11.09. עכשיו הן יצאו מאפגניסטן. איך תשתנה הגיאופוליטיקה ועתיד העולם לאור מה שקורה?

אמריקה אנחנו רואים שהיא כך לפני כולם מתפוררת. קודם כל בגלל סכסוכים פנימיים, פוליטיים, ואני לא חושב שהיא תוכל להחזיק הרבה זמן. כל הדמוקרטיות האלו, לא.

נשארת סין, שאיתה באמת יש שאלה. סין היא לא רוצה לשלוט בצורה כמו אמריקה וכמו רוסיה. זה יתברר במשך הזמן, מה בדיוק רוצים הסינים. להתפשט בכל העולם, בבקשה, ומה יהיה? לא כל כך ברור מה האידיאולוגיה שלהם לגבי העתיד. אם זה היה כמו האסלאם, להביא את אללה ומוחמד לידיעה ושליטה אידיאולוגית בכל העולם, זה ברור. אבל במה הם יכולים, מה הסינים יכולים למכור לכל העולם, מה שהם מייצרים? זו לא אידיאולוגיה. לא מובן. לא נראה לי שהם מוכנים לדבר כזה. היום זו בעיקר שליטה בכסף ובמסחר בינלאומי, זה מה שהם רוצים. אבל שוב, זה עובר, יש איזה מצב שהם כאילו מראים לכולם שליטה, ומה יהיה אחר כך? אני לא חושב שזה ימשך כל כך הרבה זמן. קודם כל גם העולם, כמה הוא יצטרך את כל זה? העולם נמצא לפני שינויים כאלו שהוא לא יצטרך את כל מה שסין מייצרת, ובמקום להיות ספק של כל העולם, היא מכניסה את עצמה לתלות לפני כל העולם. אם תיכנס היום לכל החנויות הגדולות האלה שמוכרות בגדים, נעלים וכן הלאה, אתה תראה שהן ריקות, אנשים לא נמצאים שם. הם נכנסים לסופר, קונים מה שהם צריכים והולכים הביתה. לכן מכל התוצאות האלה, במה סין חזקה? לכל הדברים האלה יש [תאריך תפוגה] פג תוקף.

נורמה: זו שאלה של האידיאולוגיה שלהם?

האידיאולוגיה שלהם פשוטה, דרך קניה ומכירה, דרך כל מיני סוגי ייצור, דרך כל זה כאילו לשלוט. אבל אם מגיע איזה גל של ווירוס או משהו, אנשים לא צריכים את זה, לא זקוקים לזה. כמה שהם קונים כל מיני מקומות ודברים בעולם, בזה הם גם שולטים אבל גם תלויים. ולכן הדבר הזה הוא עוד מעט ייצא והוא יראה לכולם עד כמה סין תלויה בכל העולם במקום שהיא שולטת על כולם.

נורמה: כל השינויים האלה שדיברנו עליהם עכשיו, איך אתה צופה את השינויים באור הדור האחרון?

בסופו של דבר רק אנחנו, ואני לא צוחק ולא מגזים, יכולים להראות לכולם מהי הדרך הנכונה לחיים טובים, להרגיע את הטבע, לחנך את בני האדם, ולהביא את עצמנו לא רק לחיים רגועים בעולם הזה, אלא גם להשגות נצחיות, מיוחדות בעולם הרוחני. אתם חייבים יותר ויותר לדבר על זה, לפתח כבר עכשיו את כל הכיוון, הגישה.

דודי: נעבור לנושא הבא שלנו, אנחנו נמצאים ערב ראש השנה, מחר כבר פותחים את השנה החדשה, סוגרים את השנה הקודמת. איך אתה מסכם את השנה האחרונה שעברה עלינו?

אני מסכם אותה כשנה מאוד פרודוקטיבית, מאוד טובה. שנה, הכוונה לכוח הטבע, לכוח העליון שהתחיל ללמד אותנו כבר בצורה קודם כל כללית של כל האנושות יחד, וזה לא היה קודם. כולם היו נמצאים זה עם זה וזה עם זה, וכאן אנחנו ראינו כוח אחד שפועל על כל האנושות ומכופף אותנו, וזה כבר שינוי מאוד מאוד יפה וטוב ונותן איזה ביטחון לעתיד.

כולנו נמצאים בסיר אחד, כולנו מתבשלים על ידי מכות הטבע, על כולם זה משפיע, כולנו צריכים לעשות חשבון נפש בכל מה שעובר עלינו, רואים עד כמה שאנחנו תלויים זה בזה יותר ויותר, וזה באמת מעורר תקווה טובה, שאנחנו נבין שאנחנו יחד כולנו ותלויים זה בזה ומה עלינו לעשות. מתקרבים לתנאים שילמדו אותנו איך להתנהג נכון עם הטבע, עם האלוהים.

דודי: למה אתה רואה טוב בזה שהאנושות מתבשלת יחד וסובלת מיום ליום יחד?

קודם כל מפני שצריך להגיד תמיד, וזה באמת כך "הכול לטובה". שנית, האנושות אומנם עדיין לא מגלה מוסר השכל [ביחס] למה שהיא עוברת מצד אחד, מצד שני בכל זאת היא מקבלת מכות והחשבון על המכות כבר יבוא. אני שמח שאנחנו עברנו את השנה הזאת דווקא בצורה כזאת, לפנינו עוד כמה אירועים לא פשוטים, אבל אנחנו נעבור אותם ונלמד ונחכים מהם.

דודי: על המכות האלה יש פיצוי, נקבל איזה תגמול?

איזה פיצוי מגיע לך אם אתה עשית עבירות ולכן אתה מקבל מכות? זה לא שנותנים לך מכות ואחר כך נותנים לך פיצוי, והמכות בעצמן הן הפיצוי.

דודי: אז רגע תסביר, כי את החוקים לא ידעתי והמכות מלמדות אותי את החוקים.

מלמדות, חיכיתי למילה הזאת. המכות מלמדות אז תגיד "תודה רבה שאני לומד".

דודי: בסדר. עכשיו החכמתי ואני לא רוצה לקבל מכות חזקות כדי ללמוד, אני רוצה ללמוד לפני?

גם על זה תגיד "תודה רבה" על זה שבאו מכות ומלמדות אותך איך להתנהג כדי לא לקבל יותר מכות.

דודי: אני אולי תפסתי איזה משהו קטן אבל נראה שעוד הרבה אנשים לא בדיוק מבינים.

אז אתה תצטרך להסביר להם את זה, זה המקצוע שלך.

דודי: אני רוצה לשאול על השנה האחרונה, יש משהו בשנה האחרונה, שהיית מוותר עליו בשנה הזאת, הייתי עושה אותו אחרת?

לא. קודם כל מי אני שאני אוותר או אגיד אחרת אם זה כבר קרה? אף פעם על העבר אני לא מצטער ולא אומר כלום, מה שהיה היה.

דודי: הייתה לנו הזדמנות כלשהי לעשות שינוי או כך זה בדיוק היה צריך להיות?

ההזדמנות תמיד נמצאת לפנינו אבל אחרי שזה עובר, חאלאס.

דודי: "חאלאס", הגדרה טובה.

איך נתחיל את השנה החדשה?

ברגל ימין. שנרצה להשפיע אחד לשני כמה שיותר ובזה נקים תשתית טובה, יפה, שכל הדברים השליליים, אפילו אם יתגלו, הם ייתקנו על ידי מה שאנחנו נכין מראש, יחסים יפים, טובים בינינו. זה כמו שאנחנו מדברים בחיבור בעשיריות, כך אנחנו צריכים להשתדל להסביר את זה ולקיים את זה בחוקים יותר רחבים.

שלי: אנחנו הרבה פעמים שומעים פה מהכתבים על צרות, על מכות, על חשבונות שאנחנו צריכים לעבור. יש סיכוי גם להיות מאושרים בשנה הקרובה או להשלים שזו תקופה של מכות?

אני לא מבין אותך, את מקבלת מכות ובוכה שאת מקבלת מכות, ואומרים לך למה את מקבלת, ואת לא מסתכלת על הסיבות שבגללן את מקבלת מכות, אלא את בוכה למה את מקבלת, מה יעזור לך הבכי הזה? את לא צריכה לשאול אותי האם את תקבלי מכות או לא, יש חוקי הטבע, אם את שומרת עליהם, תקבלי במקום מכות רק דבר טובים, ממש פרחים עוגות מהבוקר עד הלילה.

שלי: אני רוצה לשמור על החוקים, מה יעזור לי?

לשמוע בקולי. בקיצור את צריכה לקיים את חוקי הטבע שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה. אני חושב שכל החכמות האחרות כבר נפסלו ואין לנו בהן מה לחפש אלא רק להתאים את עצמנו לחוקי הטבע או חוקי הבורא ואז נצליח.

דודי: מה אתה מאחל לבני ברוך לשנה החדשה?

להיות יותר חכמים, עקביים במה שאנחנו לומדים. וממש להבין ברצינות שאנחנו קיבלנו את הנשק הכי חזק נגד כל הצרות והבעיות, כי אנחנו קיבלנו ידיעה והרגשה, מה שאין לאף אחד, ואם נממש את זה הכדור בידינו, אנחנו נצליח ובגדול. וההצלחה הגדולה ביותר, שאנחנו נזכה להביא נחת רוח לבורא, מכל באי עולם אנחנו נציב אותם, נכוון אותם אליו.

דודי: אתה מרוצה מההתקדמות שלנו, של הכלי העולמי בשנה האחרונה?

יחסית כן. אבל עוד יותר אני מקווה שאנחנו נעשה את זה בשנה הבאה עלינו.

דודי: מה אתה מאחל לשנה הקרובה לעם ישראל?

רק להיות יותר חכם. חכם זה ש"עיניו בראשו", שישתדלו לראות מה יוצא ממה שהם עושים. כי בידינו למנוע את כל האסונות, שממש עומדים בזה אחר זה בתור לרדת עלינו.

דודי: אתה ציינת קודם שבישראל נותנים הוראות, הנחיות ברורות איך להתמודד עם הוירוס, ומנגד הציבור שאנן, אדיש להגבלות ולנתונים, ההפקרות חוגגת. רואים את זה בתמונות, בחדשות. איך להיות חכם, איך לראות קדימה?

אני לא יודע מה להגיד עוד, נראה לי שחסר לנו להבין שהמכות האלו הן קריאה שאנחנו נתאחד, ואם אנחנו נצרף לכל אלו שהם בעד, נגד הוירוסים את הנטייה לחיבור, אז אנחנו נצליח ולא חשוב לנו איזה חיידקים או וירוסים נמצאים שם, אלא רק על ידי זה שנימשך כולנו לחיבור.

דודי: אתה יכול לצייר ציור כזה? מה זה אומר, יש את הבעד והנגד, השמאל, הימין, המתנגדים, הכול יש לך בעם.

מתעלים כולם מעל מה שחושבים ועושים יחד פעולת חיבור. ואיך שהיא מתבטאת, זה לא חשוב.

דודי: זה בערב חג אין בעיה, אני אשב עם כל המתנגדים לי, אנחנו נוכל ביחד את הדגים והתפוחים והרימונים, מה הלאה? לזמן קצר אני יכול להקפיא את הכול, להרגיש משפחה אבל אז אחרי אנחנו חוזרים שנייה לקרב רחוב.

זו הבעיה. כאן אנחנו צריכים באמת לראות בעצמנו, איך להמשיך את קו החיבור ולהגדיל אותו, להגביר אותו.

דודי: איך?

זה על ידי קבוצת הכתבים מבני ברוך.

דודי: בשם קבוצת הכתבים, אנחנו מאחלים לך שנה טובה, רב.

יחד כולנו.

(סוף השיחה)