ישיבת כתבים
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 19.11.20 – אחרי עריכה
דודי: לא פעם דברנו בשיחות שלנו כאן על תפקיד האישה, ועכשיו הגיע תורם של הגברים. בעוד שימים רבים בלוח השנה מוקדשים למגדר הנשי, התשעה עשר בנובמבר, שזה התאריך של היום, הוא מוקדש ליום הגבר הבין לאומי. יום הגבר מצוין במטרה להדגיש את תרומתם של הגברים לחברה, לקהילה ולמשפחה במטרה לדון בהיבטים שונים בחייהם של גברים, לזעוק על אפליות שקורות נגד גברים בתחומי חיים שונים, לשפר את היחסים בין המינים ולהגביר את המודעות הציבורית למודלים ראויים של גבריות.
אנחנו לא מקדשים את היום הזה כמובן, אבל כן אספנו שאלות מגולשים באינטרנט, ונרצה לנצל את המומנטום כדי ללמוד ממך על תפקיד הגבר במציאות. השאלה הראשונה, מה תוכל ללמד אותנו בהרחבה על תפקיד הגבר במציאות?
תפקיד הגבר במציאות? אני לא יודע מה להגיד, זה קשה מאוד. גברים לא מתפקדים נכון בכל המציאות ולכן קשה לי לדבר עליהם.
במציאות שלנו יש לגבר מה לעשות. קודם כל, כולם מצפים מהגברים שהם יתקנו את העולם. והאמת שאני דברתי בזמן האחרון על תפקיד האישה יותר, ואנחנו יודעים שהאישה יכולה יותר לתקן את העולם אם היא תיקח את העולם בידיים שלה. איפה שהאישה, כמו בבית, והעולם צריך להיות כמו הבית שלנו, אז אם אישה היא אשת חיל, בעלת בית, היא מסדרת את הכול, וגברים וילדים שומעים בקולה, כך היא בנויה מצד הטבע, לחזק את הבית, להחזיק את הבית. לכן אנחנו כך קיימים כבר אלפי שנים. מה שאין כן, כשאנחנו יוצאים מחוץ לבית, מחוץ לבית יוצא הגבר, מטבע הדברים זה כך, ואישה נשארת בבית. ואז הגבר מתחיל לסדר את העולם, ואנחנו לא רואים בעולם הזה שום דבר טוב. הגברים רק נמצאים במלחמות, בחילוקי דעות ביניהם וכן הלאה, ולא נראה לי שהם יודעים מה עושים.
בסופו של דבר, מה עושה כל אחד? כל אחד משתדל להילחם עם גברים אחרים כדי לתפוס איזשהו חלק יותר יפה, יותר גדול, יותר טוב, ולהביא אותו אליו הביתה. כמו שפעם היינו יוצאים לצוד חיות, גם עכשיו הגבר יוצא לצוד משהו ולהביא הביתה איזו תוצאה, משכורת, לא חשוב מה. זו לא העבודה שצריכה להיות עכשיו בצורה כזאת כמו כל אלפי השנים בין הגברים, שהיו בסופו של דבר נמצאים במלחמות אלו עם אלו כדי לספק משהו לבתים שלהם. אלא אנחנו צריכים להבין שהעולם עכשיו עובר שינוי גדול מאוד, ולסדר את התנאים שלנו בבית אנחנו יכולים אך ורק בתנאי שאנחנו נהיה בינינו ביחסים יפים וטובים ונביא לבתים שלנו את הכוח הטוב, את כוח החיבור, כוח האיחוד. זאת אומרת גבר שיוצא מהבית אסור לו להיכנס למלחמות עם גברים אחרים כדי להרוויח יותר, להצליח יותר, אלא זה כבר לא ילך יותר, אנחנו עברנו את השלב הזה. אם אנחנו רוצים להצליח, אנחנו צריכים להיות לא בזה שאנחנו נלחמים זה עם זה, אלא בזה שאנחנו מתעסקים זה עם זה, באגודות, בעבודות משותפות, והעיקר בכוונות.
אנחנו יותר ויותר מתקדמים לעבודה שהיא תלויה בכוח המחשבה, בכוח הרוח. זה כולל מכונות חדשות ודברים חדשים שאנחנו עושים. אנחנו לאט לאט עוברים, וזו כבר מהפכה שישנה כאן, מהפכה תעשייתית, במחשבים, בטלפונים, בכל מיני סדרות. עכשיו זו מהפכה באופן העבודה, סגנון העבודה משתנה. אנחנו נעשים קשורים זה לזה יותר על ידי קווי תקשורת ולא על ידי זה שאנחנו מתאספים למשרדים גדולים של עשרות ומאות ואולי אלפים. לכן אנחנו צריכים ללמוד איך לעבוד בצורה כזאת אחד עם השני, ולבנות בינינו רשת קשר לא כמו שיצאנו מהבית והגענו לאיזשהו מקום ושם אנחנו נמצאים באיזו התקשרות חדשה בינינו, אלא שכל החיים שלנו, אפילו מהבתים, מכל מיני מקומות ומצבים, אנחנו מגיעים להתקשרות חדשה, שככל שאנחנו נמצאים בהתקשרות נכונה אנחנו יותר מרוויחים.
אני מתקשה לסגור את המחשבה שלי במילים, לעטוף את המחשבה במילים. אני רק רוצה להגיד שעבודת הגברים שהייתה פעם, תפקיד הגברים שהיה פעם, כבר מקבל שינוי. אלה לא גברים שנלחמים זה עם זה, כי אנחנו נמצאים כבר בשלבים שאין עם זה יותר מה לעשות. אנחנו עוד מעט מגיעים למצב שאין מלחמה אחרת, או שאנחנו גומרים זה את זה לגמרי במלחמת האטום, או שאנחנו לא נלחמים, אחד משניים, אין באמצע, זה מה שקורה, עוד מעט זה כך יקרה.
אז תפקיד הגברים להגן על הבית הוא כבר נעלם. תפקיד הגבר שהוא יוצא מהבית כדי לתפוס איזו חיה ביער, או לדוג דגים בים, גם הולך ונעלם. תפקיד הגבר שהוא בכלל צריך לצאת מהבית כדי להרוויח ולהביא הביתה כסף וכן הלאה, גם זה עכשיו עובר מין שינוי, כי בטרנספורמציה שלו בעבודה מהבית הוא מאבד את הגבריות שבו, הוא נשאר יותר תחת שליטת האישה, כמו ילדים שנמצאים בבית. ויכול להיות שהלימוד גם יישאר כך דרך קווי תקשורת לילדים, וגם העבודה של הגברים היא תהיה דרך קווי תקשורת מהבית. ובבית כולם נמצאים כלפי האישה כמו ילדים קטנים, והאישה היא הופכת להיות לעקרת בית, לבעלת הבית. ובמה הגבר הוא בעל הבית? לא ידוע. זה עוד ילד גדול במשפחה. זה השינוי שאנחנו רואים, שהוא מתקרב ולאט לאט הוא שייעשה.
אנחנו גם לומדים שכל המאה עשרים, הזמן הזה נתן לאישה לצאת מהבית, לרכוש מקצועות, ללמוד באוניברסיטאות, להרגיש את העולם, לא כמו שהסבתות שלנו שלא ידעו מה קורה מחוץ לבית שלהן, אז רואים שהאישה קיבלה על ידי זה חיזוק, ידע וביטחון. לכן כל היחס במשפחה, יחס בין האישה והבעל, של הגברים, הילדים, המושג של הבית שוב חוזר למצב, רק יותר מודרני, שהכול מסתובב יותר סביב האישה ולא סביב הגבר.
מה חלוקת התפקידים כאן? אני חושב שבסך הכול גברים יתעסקו יותר בעבודה מהבית, גם נשים במקצת, אבל האישה היא יותר תעסוק בבית עצמו. גברים יצטרכו לקבל על עצמם חלק מעבודות הבית, בעיקר עם הילדים, בעיקר לארגן אותם ללימוד, ולהתעסק איתם יותר בחיבור.
לכן לקראת יום הגבר, מה להגיד? הכול תלוי עד כמה נוכל להסביר לגבר מה תפקידו החדש בעולם החדש. אם הוא יקבל את זה נכון, יהיה טוב. ואם לא, אם הוא ירצה להמשיך את החיים שלו כמו שהיו קודם בכל מיני צורות התנגשות, ייצא רע. הנשים לא כל כך מכוונות למלחמות בפועל לפחות כמו גברים, ולכן נקווה שהגברים יותר ויותר ייכנסו תחת שליטת האישה, והשלב שאנחנו עוברים הוא יותר זמן האישה מזמן הגבר. זה מה שאני רואה וצופה שיהיה.
דודי: בעולם החדש שאתה משרטט, מה התפקיד של הגבר, לא רק זה שהוא יישב בבית אלא מה התפקיד שלו בפועל?
האמת, אני לא רואה בינתיים, לא ברור לנו בינתיים מה תפקיד הגבר בעולם החדש. כי כל מה שעשו הגברים עד כה, הם בזה הרסו את העולם, הרסו. לכן מה ייצא מהם עכשיו? אני לא יודע. אני לא חושב שגבר בצורה כמו שהוא היום יש לו תפקיד נכון וטוב לעולם החדש. תסביר לי במה? פעם הוא היה פורץ דרך אוקיינוסים לגלות יבשות, היה עושה כל מיני דברים, אין יותר. עם כל ההתפרצות החיצונה הזאת מחוצה לבית אנחנו גמרנו, אין לו עכשיו מה לעשות.
מהו הפוטנציאל של הגבר? הוא מבזבז אותו לממשלות, לצבאות, לכל דבר שאין בו שום צורך טוב, רק רע. אם פעם הגברים היו מיוחדים בתרבות, בחינוך, במשהו, תפקיד המורה, תפקיד הצייר, כותב, סופר, לא, הכול נעלם. איפה אתה יכול להגיד לי שזו במיוחד עבודה גברית? היום יש מכונות. אם נסדר את העולם בצורה נכונה ויפה, אין תפקיד לגבר.
דודי: זאת אומרת מה הפוטנציאל המהותי של הגבר, עוד לפני כל הקלקולים והאגואיזם?
הפוטנציאל של גבר היה כדי לספק מזון ולבנות בית ולסדר הכול, זאת אומרת בכוח שלו. אבל בזמננו כשאת כל הדברים האלה אנחנו עושים בצורה מרוכזת, בצורה תעשייתית, אז איפה הגבר יכול להראות את עצמו 70% נשים, כך אומרים. אז יהיו עוד יותר ועוד יותר.
דודי: אז אנחנו בדרך לעולם של נשים, פשוט ככה?
כן, כנראה. הגברים כאילו נעלמים, הם פחות ופחות נראים כגברים. התפקיד שלהם מצד ההיסטוריה נגמר. אלא מה שנשאר לגברים, אני אגיד לך במשפט אחד, תפקיד רוחני. כאן האישה לא יכולה להחליף את הגבר והגבר לא יכול להחליף את האישה. וכאן אנחנו צריכים גם את הגברים וגם את הנשים, כל אחד במקומו. וכאן גברים הם מאוד חשובים, כי אף אישה לא יכולה לתפקד כגבר ברוחניות. בגשמיות כן, ברוחניות לא. אנחנו רואים נשים הולכות לצבא, למשטרה, לכל מיני דברים, הן טסות לחלל, אם היינו נותנים להן שוויון ממש בעולם הגשמי הן היו מצליחות יותר מהגברים, אבל ברוחניות זה בלתי אפשרי. זה שורש נשמה אחר בגבר ובאישה ולכן שם אנחנו צריכים את עבודת הגברים. ונקווה שהם יבינו את זה ושהם יבואו לזה ובזה נשים לא רק יצטרכו, הן תירצנה לתמוך בגברים בכל כוחן של הנשים, כדי שהגברים יצליחו.
דודי: מה התפקיד הרוחני של הגבר?
הגבר מחבר את החלק הנשי שבבריאה עם הבורא, עם הכוח העליון. ואישה עוזרת ומתפקדת בצורה כזאת שהיא מכינה את עצמה, את הכלי, שגבר יעשה את החיבור בינה לבורא. עבור זה היא מוכנה להכל. זה מה שהיא בפנים, אפילו אם היא לא מבינה, לא שומעת, אבל היא בנויה לזה והיא רוצה את זה. ואם אנחנו יכולים להציע לאישה, להביא לה את הקשר הזה עם הבורא דרכנו, היא מוכנה לכל דבר. היא לא דורשת מאיתנו כלום, היא מוכנה לעשות הכול, רק את זה אין לה וזה מה שהיא רוצה.
דודי: האם הגבריות החדשה היא ברוחניות?
כן. רוחניות אמיתית, להיות המקשרים בין הנשים, החלק הנשי שבטבע, עם הא-לוהות.
דודי: נשמע קצת כמו בורג במערכת, שהאישה חשובה והבורא חשוב ופה הגברים איזה מעבר.
לא. אם החלק הזה לא יהיה, אז מה יקרה? אתה יכול לראות את זה גם עכשיו אצל הנשים. תראה איך הן באות אלינו ולכל המערכות שלנו, כמה שהן מוכנות לעשות הכול רק שאנחנו ניתן להם קשר לרוחניות, לא-לוהות.
דודי: אני רוצה לשאול על החינוך. כבר מגיל שנתיים, שלוש אנחנו מעודדים בנים להתנהג כמו גבר, לא לבכות, להראות חוסן נפשי, להיות נועז, חזק, תחרותי, תוקפני, לנצח. מה קו החינוך העתידי לקראת הגבר הרוחני?
אנחנו קיבלנו אותו מהתרבות היוונית או מהתרבות הרומאית. יש על זה סיפורים גדולים. אבל אני לא רואה בזה שום דבר נכון.
דודי: איך גברים יוצרים את הקשר בין הכלי הנשי לכוח העליון, מה זאת העבודה שאתה מדבר עליה?
כי אישה רוצה מאוד לגלות את הבורא ולהתאחד עימו, זה בטבע שלה, בזה היא ממשיכה את הדור. זה עוד צריך להתגלות, אנחנו לא רואים את זה ממש באישה. אבל הגבר דווקא בזה כמו שהוא היה מביא מבחוץ הביתה אוכל במשך כל הדורות, שזה העיקר, ואישה הייתה שומרת על הבית, כך אישה היא הכלי והגבר הוא הקו שמביא מהבורא אליה את המילוי, את האור.
דודי: למה לנשים אין יכולת לעבודה הרוחנית?
שורש רוחני. שורש נשמה, שורש הרצון, בטח. אך ורק מתפקידנו, שכל אחד יתפקד נכון בצורה רוחנית, אנחנו נגיע לשלמות ולא יהיה לנו שום טענה של מין אחד על המין השני.
דודי: ברגע שגבר מתעסק בעבודה הרוחנית מה יהיה התפקיד שלו במשפחה, בחברה, או שזה מתבטל לגמרי?
למה? לא מתבטל כלום. כמו שפעם הוא היה יוצא לתפוס איזו חיה ביער, איזו ממוטה ולהביא אותה הביתה, כך גם עכשיו הוא יוצא מהכלי שלו להתקשר לבורא ולהביא ממנו את מנת האור העליון החדש, מנה חדשה, וכך זה התפקיד שלו. התפקיד המקורי. כי קודם הוא היה עושה את זה בצורה גשמית, עכשיו הוא יעשה את זה בצורה רוחנית ובאמצע יהיו כמה שנים שלא בזה ולא בזה, עד שהגבר יעבור מהתפקיד הגשמי לתפקיד הרוחני. אנחנו עכשיו מסיימים עוד מעט את התפקיד הגשמי של הגבר. הוא כבר הפסיק לפני מאה שנה לצאת מהבית להביא פרנסה, אלא גם האישה יצאה מהבית להביא פרנסה. ועכשיו שניהם כביכול חוזרים הביתה והגבר יוצא לתפקיד הרוחני, להביא פרנסה רוחנית, והאישה מחזיקה אותו, שומרת עליו, מעודדת אותו.
דודי: נשמע כאילו הגבר לא צריך את זה מטבעו והוא הולך ודואג לאישה שהיא ממש זקוקה לכוח.
גבר לא צריך שום דבר, האישה היא בעלת החיסרון, בטח.
דודי: מה הרווח שלו מכל הסיפור הזה?
שמספק את הנוקבא.
דודי: ובזה הוא מסתפק?
וודאי שכן. אתה רואה גם לפי הטבע של הגבר, אם הוא עושה טוב בעיניי אימא ואחר כך עושה טוב בעיניי האישה הוא מתגאה בזה, הוא מתמלא מזה. זה בשבילו סימן של הצלחה בחיים. אם האימא, או אחר כך האישה, מרוצות ממנו. זה לפי הטבע, אין מה לעשות.
דודי: מה זה הדבר שנקרא חיבור שתמיד מדברים עליו ביחס לעבודת הגברים?
הגברים גם צריכים להתחבר בעשיריות כדי להביא את המאור המחזיר למוטב ואת אור המילוי אחרי זה. גברים צריכים להיות במאבק, רק כל אחד עם עצמו כדי להתחבר עם אחרים ולתפוס את הבורא כנכס הגדול ביותר.
דודי: העבודה של הגבר היא כלפיי האישה או שזו עבודה עם הגברים כלפיי כלל הנשים?
לא כלפי כלל הנשים. עבודת הגבר זה לעבוד נגד האגו שלו כדי להתחבר עם גברים אחרים ולבנות כלי נכון כדי לצוד בו את הבורא. ואותו להביא במנות קטנות לנשים, לנוקבאות, למלכויות.
דודי: מה זה נוקבאות, מלכויות? למי שלא מכיר את השפה.
רצון לקבל שלא יכול לספק לעצמו שום מילוי.
דודי: למה כתוב שתכונת ההתגברות, גבר, שייכת לגבר כשבפועל האישה היא זו שיולדת, מחנכת?
נכון, כי האישה מכוונת את הגבר. הנוקבא מסובבת את הגבר.
דודי: אז מאחורי הקלעים נשמע שהגבר, גבר האמיתי זה בעצם האישה, היא זאת שמזיזה את הכול פה.
כן, האישה מזיזה את הכול.
דודי: למה מברכים "ברוך שלא עשאני אישה"?
כי עשה ממני כלי עבודה שאני יכול להתקרב אלייך, שאני יכול להתקשר אלייך, שאני יכול להידמות לך ועל ידי זה אני יכול להביא ממך תיקון לכל הכלי, שזה האישה.
דודי: למה יש אצל נשים הרגשה שיותר כדאי להיות גבר מאשר אישה?
כי גבר עצמאי, הוא יכול בעצמו להתקשר עם גברים אחרים ולהתקשר לבורא. מה שאין כן, אישה לא יכולה להתקשר לנשים אחרות ולהתקשר לבורא, רק דרך הגברים. כמה שלא נסובב את זה ונגיד על השוויון וכן הלאה זה הכול שטויות.
דודי: האם הבורא זכר או נקבה?
לפי ההגדרות שלנו לא זכר ולא נקבה אלא מקור של הכול.
דודי: האם במקורות יש גבר לדוגמה? מה זה הדמות הזאת של גבר לדוגמה, מה היא מייצגת?
גבר לדוגמה הוא זה שיכול להתקשר לבורא, כדי לקבל ממנו את אור התיקון ואור המילוי ולהעביר אותו לנוקבא שלו, לכלי שלו וממלא אותה. ואז היא הופכת להיות כמו הבורא, מלאה. והגבר בזה לא מתמלא, גבר מתמלא מהתפקיד ואישה מתמלאת מהאור העליון.
דודי: שאת האור היא מקבלת מהגבר?
דרכו. מהבורא דרך הגבר.
דודי: האם גבר צריך למלא את כל רצונות אשתו או שצריך לדעת מתי להציב את הגבולות?
אתה מוריד אותו כבר למשפוחה מה שנקרא.
דודי: אז תענה ונחזור בחזרה לגובה.
למה לעלות? אני לא יודע מה לענות. אם מדבר על משפחה אז משפחה אני לא יודע איזו צורה תקבל המשפחה, בעוד שנה פחות או יותר אנחנו נדע. אני חושב שלקראת סוף שנה 2021, אנחנו פחות או יותר נדע איזו צורה העולם מקבל.
דודי: מה צריכה להיות התמיכה של גבר כלפיי אישה?
תמיכה של גבר כלפיי האישה? הגבר צריך לתת לאישה ביטחון שהוא ימלא את הכלי הרוחני שלה. כי את הכלי הגשמי אנחנו רואים, גם הנשים יכולות למלאות את עצמן ולספק לעצמן, לא זה מה שהן דורשות מהגברים. אנחנו כבר עברנו את השלב הזה של המילויים הגשמיים, נקווה, אם יתקדם הכול נכון, והאישה יותר ויותר תגלה שהאם הגבר שלה זה המילוי שלה, זה הצינור שהיא יכולה ממנו להתמלאות נפשית, או לא.
דודי: מה האישה מחפשת בגבר?
את המקור או מעבר של כוח עליון אליה. בפנים בתוכה הרצון הוא לזה. נוקבא, מה אתה רוצה? זו מלכות שלא מסוגלת לכלום, אבל עם חיסרון הכי גדול.
נורמה: אני בדקתי סטטיסטיקות ואני רואה שיש נטייה ליותר. קודם זה היה 70 אחוז ו30 אחוז, עכשיו זה יותר מתקרב לשוויון בגודל של הגברים והנשים בעולם. במצב הנוכחי אנחנו שמענו בימים האחרונים שיש חלוקה בעולם המודרני, חלוקה לחמישים וחמישים, ונתנו את הדוגמה של אמריקה למשל. ואתה אמרת שככה זה יהיה מחולק בעולם, חמישי וחמישים. אז למה זה לא ככה.
זה לא בין המינים, לא בין גברים ונשים, אלא ימין ושמאל.
נורמה: נכון. אז למה התפקיד של אישה זה יותר בולט ופחות שוויוני לעומת מה שמדברים על הגבר, או התפקיד הרוחני זה כן במשקל של חמישים אחוז לעומת חמישים אחוז תפקיד של אישה, ואז למה זה הזמן של האישה ולא הזמן של שניהם ביחד?
אני לא אומר שזה ממש הזמן של האישה, אבל לעומת מה שהיה לאישה משך כל ההיסטוריה האנושית, שהייתה שם דחויה באיזו מערה, באיזו דירה, לא חשוב באיזה מקום, אז עכשיו זה הזמן של האישה שהיא יותר בולטת, יותר מרגישה את עצמה שמסוגלת, הא משתתפת בחינוך, בהתארגנות ואפילו בעבודות חוץ, וזה הזמן של האישה שעל ידי הדרישה שלה, הלחץ שלה, גם גברים יצאו לתפקידים הנכונים בחיים. אנחנו רואים מחכמת הקבלה שכל הפעולות של התיקון הן כולן מתחילות ממלכות, מתחילות מאישה, והגבר הוא המבצע את הרצונות של האישה. ולכן אני מקווה מאוד שהתפקיד של האישה הוא יהיה יותר ויותר בולט בזמן הנכון. אבל הגבר גם יראה את עצמו שאומנם שהוא עושה את זה כאילו מאין ברירה, שזה הזמן גורם, אבל הוא יעשה את התפקיד שלו להיות כמעביר לעולם שלנו כוח עליון, כוח התיקון.
דודי: הסיפוק של הגבר מגיע מהכוח העליון, מזה שהוא מושך אותו, או מזה שהוא מספק את האישה?
תלוי באיזו צורה הוא נמצא. אם זה בצורה ביתית אז וודאי שמהאישה יקבל את הסיפוק, מזה שהוא יכול למלאות אותה ובזה הוא מראה את עצמו שהוא גבר, או שהוא מתקשר לכוח עליון ודומה לו אז בזה הוא מרגיש סיפוק שהוא נעשה שותף לבורא.
דודי: האם גבר בעבודה הרוחנית חושב על מילוי האישה, לתת לה, או שזה נעשה באופן רוחני ולא מודע בגבר?
זה נעשה באופן רוחני, שקודם כל הוא מביא את התיקון לעולם וחלק מזה גם בזה שהוא מראה את זה במשפחה שלו, באשתו. באשתו, או בנשים, זה לא חשוב, זה ככה.
דודי: לגברים יש נטייה טבעית להרגיש מעל הנשים, האם זה צריך להשתנות ואיך?
זה צריך להשתנות בצורה כזאת שגבר ירגיש שבכמה שהוא יותר שולט, גבוה וקובע בגלל שהוא יכול להיות בקשר עם הכוח העליון ולהיות צינור, להביא את הכוח העליון למטה, לעולם שלנו, שכולו נקראת שכינה או אישה, בזה הוא ירגיש את עצמו שממלא את התפקיד.
דודי: על מה גבר צריך להתגבר?
על התפקיד שלו, שזו ממש עבודה כדי מצד אחד להתקשר לחסרונות של המציאות, של החסרונות של העולם, החסרונות של האישה, ומצד שני להיות בהזדהות עם הבורא. זאת אומרת, להיות יותר בעביות ולמעלה מזה צמצום, מסך ואור חוזר. צמצום, מסך ואור חוזר, זה החלק הגברי, עביות זה החלק הנשי, שגבר צריך להיות כלול משניהם. מה זה משניהם? מהרצון לקבל שזה צד האישה, וצמצום מסך ואור חוזר זה צד הבורא שבו.
ואיפה הגבר בעצמו? יוצא לנו שאותו הרצון להשפיע, ההתגברות, צמצום, מסך ואור חוזר, ט' ראשונות שנבנות בתוך הרצון לקבל, הן נקראות גבר, לעומת המלכות שזאת אישה. אבל אישה היא היא בעצם מקורו של העולם, הרצון לקבל, והיא יסוד העולם. והגבר, הוא יוצא רק כקו שמחבר את הבורא לאישה. בהתאם עד כמה שהוא מקבל חסרונות מהאישה, רוצה למלא אותה או את העולם, לפי זה מקבל מהבורא כוחות התיקון ויכול להיות באמצע. זאת אומרת, גבר כאן זה כמו ישראל שמחבר את הבורא לאומות העולם.
דודי: ואם הוא לא עושה את זה, אז הוא סופג אנטישמיות, אם ככה.
האם בעתיד תפקיד הגבר יהיה לחנך את הדור הבא או שזה עדיין יישאר ברשות הנשים, החינוך?
הדור הבא שייך לאישה, והגבר יצטרך להביא כל פעם מילוי העליון שיהיה מתאים לחינוך הזה.
דודי: על איזה ערך לחנך את הדור, את הילדים של היום, להיות הגברים של מחר?
אנחנו כולנו, גם גברים וגם נשים, צריכים לעשות יד אחת כדי להצטרף לבורא, להידמות לו, להתקרב אליו. זו בעצם הבעיה של כל הדור שלנו ואנחנו מתחילים את זה ונקווה שעוד יבואו אנשים אחרינו.
דודי: האם כל אדם הוא גם מתפקד כגבר וגם כאישה לפי מצבים שונים?
כל אחד ואחד יש בו משהו מהגבר ומשהו מהאישה, אבל בכל זאת לפי שורש הנשמה הוא שייך לאחד מהם, רק כדי להבין, להרגיש. יש לנו גם חלק מהבורא, אחרת איך היינו בנטייה אליו בלהתקשר אליו? זאת אומרת האדם הוא כלול מהכול. אבל תלוי לפי איזה תפקיד, לפי מה הוא מתפקד. הוא מתפקד לפי אותו שורש שיש לו בנקודה שבלב, לפי מצבו בכלי דאדם הראשון.
דודי: אם יש לי אישה, שכל העניין הזה לא מעניין אותה בכלל ואותי כן מעניין, האם היא מקבלת עדיין מזה או לא?
היא מקבלת, בסופו של דבר היא תקבל ממך. יותר גרוע שהגבר לא שייך להליכה רוחנית, אז לאישה יותר קשה. אבל אנחנו נותנים מקום גם לגברים וגם לנשים ללא שום הכשר שלהם במשפחה. במיוחד היום, אתה מדליק מחשב ונמצא איתנו בקשר השלם.
דודי: מה זה להרגיש את החיסרון של האישה? תמיד חסר לה. מה בדיוק חסר לה ואיך להרגיש את זה?
האמת שלאישה חסר קשר עם הא-לוהות, יש לה את זה, היא רוצה את זה. היא לא מרגישה את עצמה מלאה, שלמה. כמה שמבלבלת את עצמה עם כל מיני מכוני יופי וכל מיני דברים אחרים, אפילו עם הילדים, בכל זאת נמצא בה החיסרון לקשר עם הא-לוהות. וזה חיסרון פנימי פנימי שלה, שהיא בעצמה לפעמים מגלה, לפעמים לא, אבל בדרך כלל היא רגילה להשתיק אותו.
דודי: אז הדחף לאופנה, איפור, שיער, זה בעצם צורך למקור פנימי יותר, גילוי פנימי?
לא, לא לצורך. זאת אומרת, זה כדי לשחק עם זה במקום חיסרון יותר פנימי.
דודי: איך מגיבה אישה שמסופקת רוחנית מהגבר?
אישה שמסופקת רוחנית מהגבר, היא מרגישה את עצמה ממש שלמה, שלווה. היא מאושרת. אין לה יותר חסרונות. אם הגבר יכול לספק לה חום לבבי ומילוי רוחני, זה לפי כלי של אישה.
דודי: יש נשים שמאוד נמשכות לרוחניות ולהשפעה, אפילו יותר מגבר. האם יש לה שורש רוחני אחר?
לא. זה יכול להיות בגלל שהן לא קבלו שום אפשרויות למלא את עצמן בצורה רוחנית ואז הן נמשכות לרוחניות יותר או לגשמיות יותר. עדיין אנחנו נמצאים בזמן המעבר. בכל זאת כדאי לנו מאוד להגדיל הפצה לנשים.
שלי: קודם אמרת שהמאצ'ואיזם זה משהו שבא לנו מתרבות זרה, מיוון או מהרומאים. מה זה הדמות של הגבר היהודי הנכון, איך צריכה להיראות הדמות הזאת?
מקובל.
שלי: מה התכונות שלו? הוא לא כוחני ומוכיח את עצמו?
וודאי שלא. את כנראה שלא גדלת במשפחה נכונה. סבא וסבתא לא סיפרו לך על הערכים שיש במשפחה יהודית מסורתית?
שלי: לא, הם נפטרו מוקדם מדי.
אני גדלתי ליד סבא וסבתא וקבלתי את זה. זו משפחה שבה מכבדים את התורה, מכבדים את הקשר בין גבר ואישה, חינוך ילדים, טיפול בילדים. זה מה שחסר למשפחה של היום. המשפחה הישראלית הטיפוסית של היום היא שבורה עד הסוף.
שלי: מה זה דמות המקובל? זה רק ביחס הפנימי, או שזה גם הקרנה חיצונית?
אני לא יכול לתת לך דוגמה כי אין לנו דוגמאות כאלה ממש. אנחנו נמצאים במעבר, כולנו שייכים לעולם הישן, לכל מיני תרבויות, לערבוביה ביניהן. "מקובל", הכוונה שלי לאדם שמשתוקק להתקשר לבורא. ובזמננו גם כדי שמהקשר שלו עם הבורא הוא יביא את המילוי למשפחה ולאנושות.
שלי: אני שואלת כאימא, איך לגדל בן, איזה תכונות להבליט אצלו? כי רואים שבנים הם הרבה יותר עדינים מבנות, יותר רגישים, יותר מגיבים אמוציונליים מבנות. מה נכון לטפח בבן כדי שיגדל לדמות הנכונה?
ילדים בניגוד לילדות, הם יותר רגישים ויותר שייכים לשורש הרוחני. ולכן אצלם העולם הפנימי הוא יותר גדול. מה שאם כן אצל בנות אנחנו רואים, שהן רוצות משהו ששייך למשפחה, לגוף, לחיבור רגיל בין האנשים. בנים הם הרבה יותר רוחניים מילדות, הנטיות שלהם לא נמצאות בד' אמות של הבית, לעומת בנות שהן יותר עסוקות בדברים הקטנטנים שיש להן, כמה בובות וזה מספיק.
אבל כל אחד בתפקיד שלו. ואם מתחברים נכון לפי התפקידים, אז הגבר יכול להתקשר לבורא ולהביא מילוי לאישה, והאישה יכולה להתמלאות מזה ולהביא צאצאים או דרגות חדשות מתוך עצמה לגבר, כי גבר לא יכול להתקשר לבורא במדרגה שנייה, שלישית, רביעית. כל פעם הוא צריך לקבל מהאישה חיסרון חדש, ולכן יש כאן עבודה הדדית, חיסרון מהאישה, מילוי מהגבר ומילוי מהגבר מעורר באישה יותר חיסרון וכך היא מספקת אותו לגבר. וכך, אך ורק שלושת הגורמים האלה חייבים להיות מחוברים יחד, אישה, גבר, בורא, עד ש"איש ואישה השכינה ביניהם".
שלי: על מה לשים דגש בחינוך של הבן, אמרת שיש להם עולם פנימי עשיר, איך לפתח אותו, איך לא לפגוע בו ולהרוס אותו, מה לתת לו?
לזה צריכים מערכת שלמה של חינוך, אלה דברים מיוחדים. אבל בעיקר זה בכל זאת מבנה העולם, מבנה המציאות, תפקיד האדם שבמציאות, שיותר קשורה לתפיסת העולם שמתקרבת גם לרוחניות. מה שאם כן אישה, לה יותר לארגן מערכת שלמה מהחסרונות הטבעיים שלה. אם אנחנו מדברים על הגיל הצעיר, זה רק כך.
אבל אחר כך ודאי שצריכים ללמד אותם גם את מטרת החיים, מהות החיים. המקובלים כותבים, שמגיל 3, ומגיל 6, 7, כבר צריכים להתחיל לדבר איתם ולספק להם ידיעות על המציאות, כי יש להם עולם פנימי מאוד מאוד גדול וריק ואם אתה זורק לשם איזה משפט, איזו מילה, זה מתפתח ואז הם לא יודעים בדיוק מה לעשות עם זה. לכל אחד מאיתנו יש גם רשימות כאלו מהילדות ולכן צריכים לאט לאט לבנות בילדים, גם בבנות, גם בבנים, צורה נכונה, יחס נכון לעולם.
שלי: מה האבא צריך להעניק במיוחד לבנים?
צריכים להסביר להם את כל הדברים האלה שדיברנו, רק בצורה שהיא מתאימה לילדים, אבל הם צריכים לדעת מהו הקשר בין הגבר לאישה ובורא ותפקיד.
שלי: אחרי שיחה כל כך מרוממת, יש נושא קצת יותר כאוב שגם לא אוהבים לדבר עליו יותר מדי, במיוחד היום כשתופעת האלימות נגד נשים תופסת את המקום שלה ושמה את המצוקה של הנשים במרכז הבמה. יש עוד רבים שנמצאים במצוקה, ובמספרים לא פחות משמעותיים מהאלימות נגד נשים ואולי יותר, וזו מצוקת הגברים הגרושים. נביא דו"ח של משרד הבריאות.
בישראל מתאבדים בתוך שנה בין שלוש מאות, לארבע מאות בני אדם, כ-80% מהם גברים ובקרב הגברים הגרושים ההתאבדות היא פי שבע יותר מגברים נשואים. רצינו לגעת בנושא וקודם להבין מה עובר מבחינה רגשית על גבר שמתגרש שהוא אבא?
הוא מאבד את הבית, יסוד, סיבה לחיות, להתקיים, לארגן, להביא, לבנות. ואם הוא לא מוצא מהר מאוד משהו כתחליף, ותחליף צריך להיות יותר טוב מקודם, כי הוא בנה בזה את החיסרון בזה שהתגרש. ואם היו לו ילדים, אז האישה החדשה צריכה למלאות לו את כל אותם החסרונות שעכשיו התגלו בו כתוצאה מהגירושין. כי גם אישה הוא איבד וגם ילדים ויש לו מזה תסכול פנימי, רגשי נחיתות, רגשי אשמה, כל מיני דברים כאלה. זאת אומרת, האורות המקיפים פועלים עליו באותה צורה שלא יוכל להשלים אותם לכלי השלם והוא ממש מרגיש את עצמו בחוסר.
ולכן גבר הוא יותר ניזוק מהגירושין מהאישה. אישה מסדרת לעצמה את הבית, הבניין שיש לה, היא בדרך כלל נשארת עם ילדים, יש לה במה לעסוק ואין לה גם כל כך הרבה זמן לעצמה, העיקר זה להשקיע את עצמה בילדים, ואם יש לידה איזה גבר חדש אז מה טוב, ואם לא אז לא, יש לה בדרך כלל במה להשלים את עצמה. מה שאם כן, היא רואה את העתיד שלה בילדים.
אבל גבר שהוא נשאר בלי אישה ובלי ילדים, אז זה לא עוזר לו להתקשר לנשים אחרות. אמנם יש כאלה בשפע, אבל זה לא ממלא נפשית. הוא לא מרגיש שהוא צריך אותם והם צריכים אותו, ואם כן, אז יש בזה איזה צורך גשמי, נגיד כספי או משהו אחר. בקיצור, גברים יותר נפגעים מהגירושין מנשים, זה ברור.
וממה שדיברתי עם גברים אחרי גירושין, הם באמת מרגישים את עצמם כמו "אימא עזבה אותי". מעניין מאוד. אבל הוא לא אומר את זה, הוא לא מבין את זה, הוא לא מרגיש את זה, אבל אני מרגיש בו את זה. כמו שדיברנו על האישה, שהיא גם מקבלת את תפקידה של האימא, אז בזה שהיא עוזבת את הגבר, או אפילו שהוא עוזב אותה, הוא מרגיש שהוא איבד משהו מהאימא שלו. וזה מאוד קשה.
שלי: זאת אומרת, אפילו אם הוא יזם את הגירושין, עדיין הפירוש הפנימי לזה, כאילו אימא עזבה אותו באיזשהו מקום.
כן, אני כמו ילד שהתנתק מהאימא, כך גבר גדול, אפילו מבוגר, שהתנתק מאשתו, מרגיש במשהו שהוא התנתק כמו ילד מאימא. את מבינה עד כמה זה עמוק ועד כמה זה חסר לו, ולכן לא פלא שרוב אלו שמתאבדים הם גברים.
שלי: מה התכלית של החולשה הזאת שהטבע נטע בגבר, שהוא כל כך זקוק לדמות האימא? כי אתה רואה אותו גדול, חזק, אבל כאילו בתוכו כולו זקוק לאימא.
הוא ילד קטן בפנים, כל אחד ילד קטן. את חושבת שכמה קילו בשר מביאים לו בגרות פנימית? מה פתאום, זה לא נכון זה דבר אחד. ודבר שני, אנחנו צריכים להבין ששום דבר לא משתנה, שקטנות נשארת במצב הגדלות ואפילו עוד יותר מבטאת את עצמה.
שלי: למה, אבל מה הטבע רוצה להשיג בזה, שהוא משאיר את התלות הפנימית הזאת של הגבר באישה?
בסופו של דבר שנגיע לשלמות, "כי איש ואישה שכינה ביניהם". אז אנחנו צריכים להתכלל זה מזה ולבדוק עד כמה שאנחנו מסוגלים או לא ובשביל מה אנחנו צריכים להתחבר ובאיזו צורה, כדי שהבורא יתגלה בינינו במלואו.
שלי: ראיתי עדויות של גברים גרושים, כאלה שממש כבר ניסו להתאבד ולא הצליחו, הם מדברים על זה שבגלל שמחנכים אותם להיות קשוחים ולשמור הכול בפנים, הם צוברים, צוברים עד שהם לא יכולים יותר להחזיק את זה. שמרחיקים אותם מהילדים ושהם איבדו את הבסיס של החיים. למה גבר לא מביע רגשות, האם זה רק עניין של חינוך שצריך לחנך אותו לכך?
כי יש באישה שאתה חי איתה, משהו מאימא שלך ואתה קשור אליה כמו ילד. כל גבר, הגדול החזק ליד אשתו הוא מרגיש שהוא חלש, ששוב היחס שלו לאימא נשאר גם כלפי אשתו, תלוי עד כמה שיש יחסים ביניהם וחינוך וכן הלאה, אבל זה מה שקורה. בצורה טבעית זהו.
יכול להיות שעל ידי החינוך על ידי החברה, [נוצרו] כל מיני בלבולים, והם מכסים על זה בכל מיני צרות, אבל ככה זה קורה. ולכן קשה לו לגבר להיפרד מאישה, למרות שהוא לפעמים בעצמו עושה את זה. ואם עושה, אז גבר לא יכול סתם לעזוב אישה, או שהיא בוגדת בו ואז היא מאבדת את הדמות של אימא, שהיא מסורה לו, או שהוא פתאום נדבק כל כך למישהי אחרת, שהוא מעביר אליה את כל הדמויות האלה היקרות לו. אבל סתם ככה לא מתגרשים.
דודי: גבר בוגד הוא גבר שלא מקבל מאשתו את היחס הנכון?
יכול להיות, כן. יחס גשמי, יחס רוחני, יחס פנימי, גופני. החיים כוללים הרבה צורות.
שלי: מה צורת הנתינה ההדדית הנכונה בין גבר לאישה. מה היא צריכה לתת לו ומה הוא צריך לתת לה כדי שיהיה לה כוח לתת לו?
זה תלוי מאוד בחינוך של הנשים ואני לא יכול להגיד. זה מאוד תלוי. אין לי כאן הרבה לספר ובכלל בשביל מה אתם צריכים עד כדי כך להיכנס לזה. אנחנו מדברים על תיקונים, למה כל זה?
שלי: פשוט שאלו.
זה לא תפקידנו לענות על מה שפשוט שאלו.
נורמה: שאלה לגבי התפקיד של האישה, אתה אומר שזה הזמן של אישה. איך הגבר יכול לתמוך בה כדי שהיא תבצע את תפקידה?
את שואלת דברים שהם לא מציאותיים, את יודעת היום בעולם שלנו, מי יכול להיות כגבר נכון וכאישה נכונה, ומה היחסים ביניהם? אין, אני לא יודע. צריכים יותר ויותר ללמוד. אם היינו יכולים אחרי החיים שלנו, בגיל 60, 70, להתחיל שוב את החיים, להתחתן, להביא ילדים, לבנות בית, כמו צעירים, אבל עם אותו המטען שקבלנו מהחיים של 60 השנה הראשונות, מה טוב, אבל זה לא ניתן. מתחילים שוב כלי חדש מאפס, ולכן ככה זה קורה, "כל דור ודורשיו".
נורמה: זה לא מציאותי כרגע, אבל אנחנו רוצים להשתוקק למצב הראוי. יש את המצב המצוי כרגע.
רק על ידי חינוך, שאת מתחילה את החינוך הזה מגיל קטן, עם הבנות ועם הבנים המתוקים, ולאט, לאט, במשך חיים את מגדלת אותם ורואה עד כמה שהם קולטים, הם סופגים את החינוך, ומתחילים לפי זה להתקדם נכון, להתנהג נכון, אבל זה לא מסתדר. איך עכשיו פתאום באמצע הדור את רוצה שהכול יסתדר.
זה חינוך. את זה צריכים להתחיל בתכנית של כמה עשרות שנים, ובגודל של המדינה, של העם, או אפילו של כמה מדינות, יבשת, אז את רואה את השינויים. כי היום אין לך חברה סגורה, מבודדת מכל העולם. איך את רוצה לחנך את כל העולם, אם כולם מחוברים זה לזה? אנשים נכנסים לאינטרנט, הם סופגים משם כל דבר שבא להם, ומה שבא להם? זה לפי החינוך הקודם.
נורמה: זו בדיוק הנקודה, שאנחנו רוצים לשנות מה שקיים כי זה מקולקל. אז לדוגמה, לְמה להחליף? אז איזה תכונות או איזו דאגה צריכה להיות בתוך הגבר כדי לתמוך באישה בתפקידה במובן הזה?
אנחנו צריכים לגדל מתוכנו אנשים פסיכולוגים אמיתיים, כמו שבעל הסולם אומר, על הפסיכולוגיה מטריאליסטית, שהוא מכבד אותה, והוא כותב על זה, שאז [מגיעה] הפסיכולוגיה המטריאליסטית הזו, שנותנת מכה גדולה לכל הצורות השקריות האלה, והוא מקווה שעל ידי זה אנחנו נצא מצורות החיים הקודמות שאנחנו נמצאים בהן. בקיצור צריכים להתחיל. לזה צריכים לארגן אנשים שיתעסקו בזה ממש יום ולילה, בכתיבה, בהכנות. אני מוכן להשתתף בזה, יש לי זמן לדברים האלה.
דודי: הגיעו שאלות מגברים ונשים שאומרים, רגע אבל אנחנו לא נשואים, וגם לא נראה כאילו שזו המגמה, מה לגביהם? כל מה שדברת כאן נשמע שמדובר על גברים ונשים שחיים יחד, שעובדים יחד.
לא יודע, אם אתם לא חיים כמשפחה, אז אתם אבודים. אתם לא מתקנים את עצמכם, כי תיקון יכול להיות רק במשפחה. בואו נזכור שבעל הסולם לא נותן לבן שלו, לרב"ש, להיכנס ללימוד, לשיעור שלו, כל עוד הוא לא יתחתן. ברגע שהתחתן, למחרת כן, הוא אמר לו, "עכשיו אתה יכול לבוא". למה? כי עד כה אתה היית פלג גופה, חצי מהגוף, עכשיו יש לך גוף שלם. למה? כי יש לך נוקבא, חיסרון גדול, עכשיו אתה יכול לעבוד עבור תיקון המשפחה שלך, הנשמה הפרטית שלך. לכן מי שלא נשוי, הוא עדיין לא כשיר לתיקונים.
שלי: היום הדמות של הגבר בחברה, ממש עוברת תהליך של דמוניזציה, כאילו גבר מרגיש שמציגים אותו כל הזמן כסכנה, כמשהו שצריך להירתע ממנו, במיוחד אם הוא מתגרש. וגברים מאוד סובלים מזה, אין באמת שוויון ביחס לנשים ולגברים בחברה. איך אתה רואה את זה, למה החברה מאפשרת את זה שגבר הופך להיות ממש איזשהו סוג ב' ביחס שהוא מקבל?
כי הנשים מנהלות את החברה.
שלי: מה רצוי שיהיה, מה אתה מצפה שיהיה?
אני לא מצפה לכלום, אני מצפה לחינוך. אני לא הולך לתקן עגלה בזמן שהיא נוסעת והגלגל שלה נשבר, אי אפשר כאן לתקן משהו. צריכים לעצור, צריכים לקחת אותה למקום שבו אפשר לתקן, לתקן ואז להחזיר לכביש. ושאלות כאלה כמו בצבא, "עם קסדה, בלי קסדה", אני לא רוצה לשמוע. באמצע הדרך אני לא מתקן כלום, רק חינוך יסודי שיענה על כל הדברים. שאדם שמקבל את החינוך, יוכל בעצמו, בשאלות חדשות, למצוא את התשובות הנכונות.
נורמה: בעניין המשפחה, נשים לפי מה שאני מתרשמת, רוצות להתחתן, אבל הגברים לא רוצים להתחייב בזמננו.
באמת נשים עדיין רוצות להתחתן?
שלי: אני חושבת שכן, אולי חלק.
וגברים לא רוצים?
שלי: תלוי כמה הם כבר סובלים ברווקות.
זה ברור.
נורמה: יש איזו דרישה, אם אישה לא מתחתנת, או גבר לא מתחתן, יותר נכון, אז יש משהו לא מתוקן בהתפתחות.
נכון, החברה, בעם ישראל תמיד הייתה חברה דואגת שלא תישאר אף בחורה לא נשואה, ממש כך. אפילו להביא לה איזשהו בחור מהעיר הסמוכה, או מחו"ל, או משהו, רק לא להשאיר אישה לא נשואה. זה נקרא שהחברה מפתחת זנות. זה לא שחס ושלום היא תעשה דווקא ותהפוך לזונה, אבל כך כתוב. ולכן קודם כל זה לחתן את כל הבנות, ולבנות מקווה, ואחר כך תעשו מה שאתם רוצים. זה קודם, כך היה בכל מקום שהיו יהודים.
ולא היה דבר כזה שאיזו בחורה הייתה נשארת רווקה. היו קונים בשבילה גבר, [אפילו] מחו"ל היו מביאים, ממש כך. אני גרתי בבניין בבני ברק, תחתי היה זוג, האישה הייתה מישראל והוא מחו"ל, משוויץ הביאו לה. בקיצור זוג, הוא צולע על רגל אחת והיא בדיוק צולעת על הרגל השנייה. הרבנים קישרו ביניהם, הביאו אותם, וזה באמת היה מאוד מעניין לראות אותם איך שהם חיים, וחיים טוב. דווקא הזוגות האלה שיש להם קצת מוגבלות, הם מסתדרים טוב, כי יודעים איך לתמוך זה בזה.
אם אנחנו היינו מרגישים את עצמנו שצריכים זה את זה, שאנחנו מוגבלים, ורק הצד השני יכול לתמוך בי כדי שאני אשיג את החיים הנכונים, היה טוב.
דודי: בכל זאת היום יום הגבר הבינלאומי, וכבר סובבנו אותו מכל כיוון, מה נעשה לגבר שיהיה אחלה גבר ביום הזה?
גבר צריך לדעת את התפקיד שלו בעולם, ואז הוא יראה שיש לו משהו מאוד גדול, וכל העולם זקוק לו, והוא צריך להיות זקוק לכל העולם, ואז ייצא הכול טוב. הבעיה שלנו שאנחנו לא מכירים את התפקידים שלנו. לא גברים, לא נשים, לא זוגות, ולכן אנחנו כאלה מבולבלים, חיים בחושך. אז נקווה שזה לא יהיה יום הגבר, לא יום אישה, אלא באמת שיהיו גברים ונשים מבינים זה את זה, ומתפקדים נכון.
תודה לכם, להתראות.
(סוף השיחה)