תוכנית טלוויזיה עם הרב לייטמן
"שאל את המקובל"
בהנחיית: אורן לוי
תוכנית 04.09.08
האם חיים קשים הם תוצאה של עונש על גלגולים קודמים שבהם האדם פעל ברוע?
האם הקבלה יכולה להציע פתרון, כדי למנוע את מלחמת העולם השלישית?
כיום כולם קשורים בצורה מסוימת לאינטרנט ורשתות חברתיות. כיצד ניתן להסביר תופעה זו?
אורן לוי: שלום לכם צופים יקרים. שוב אנחנו איתכם באולפן שלנו ב"בית קבלה לעם", והיום עם תוכנית נוספת של "שאל את המקובל".
שלום הרב לייטמן.
הרב לייטמן: שלום לכולם.
אורן לוי: השאלות שלכם מגיעות אלינו בכל מיני דרכים ואני מזמין אתכם גם עכשיו להוסיף ולשלוח שאלות, או דרך הטלפון שלנו 1-700-509-209 או דרך האתר שבו אנחנו משדרים את התוכנית במקביל לטלוויזיה www.kab.tv, ולתוכנית אנחנו אוספים גם שאלות נבחרות מהבלוג האישי של הרב לייטמן www.laitman.co.il.
השאלה הראשונה שלנו היום היא שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה בבקשה.
הרב לייטמן: כן ולא. זאת אומרת, ודאי שכן, אבל לא אישיים.
כולנו נמצאים יחד במערכת אחת, אם ראית את הסרט שלנו "גלגלי שיניים", אנחנו קשורים זה לזה כמו "גלגלי שיניים", ויוצא שכל אחד תלוי בכולם. לכן, אם אדם חולה, אם קורה לו משהו, או אם קורים לו דברים טובים, הוא לא יכול לשאול למה זה קורה.
אני שומע הרבה שאלות מאנשים, "למה זה קורה לי, מה עשיתי לא נכון?" וזה לא נכון ששואלים כך, כי חושבים שהבורא מתייחס לכל אחד מאיתנו לחוד ואת כל אחד הוא מעניש או נותן לו שכר.
ובאמת שכך אנחנו רגילים בעולם שלנו, כך אנחנו מלמדים את הילדים שלנו. אנחנו מבטיחים לילד שאם יהיה ילד טוב, יהיה לו טוב, ואם יהיה ילד רע, יהיו לו צרות, יענישו אותו, וכן הלאה. אבל באמת, זה לא בדיוק מכוּון אישית לכל אחד ואחד, אלא יוצא כך שאנחנו יחד מפני שכולנו נמצאים מקושרים יחד במנגנון אחד, במערכת אחת של "נשמת אדם הראשון". אז אפילו שאדם עושה טוב, ומזה השאלה הידועה, המפורסמת, למה "צדיק ורע לו רשע וטוב לו"? וזה מפני שאנחנו מקבלים שכר או עונש גם עבור כל המערכת, על הצורה שהיא נמצאת, איך אני פועל עליה ואיך היא פועלת עליי.
ולכן אדם לא יכול להתפלא שקורה לו כך או כך. רק בסוף הדרך כשנהיה כולנו מתוקנים ונראה מהמצב המתוקן את מה שעברנו, אז נוכל לראות למה עברנו את כל הדברים. אבל בינתיים, כל אחד סובל עבור כולם, וכל אחד מקבל שכר עבור כולם, ואין בדיוק קשר בין מה שאדם עושה לבין מה שהוא מקבל. אלא בטוח שאם הוא עושה התקדמות לקראת הבורא, אז הכוח שפועל עליו נעשה טוב יותר.
אורן לוי: זאת אומרת, אם עשיתי הרבה רע בעולם, אתה תשלם על זה.
הרב לייטמן: לא.
אורן לוי: למה?
הרב לייטמן: בסופו של דבר אתה תשלם, אבל אנחנו לא יכולים לראות זאת כעת, כי זה שייך לכל המערכת, ולא שאתה מקבל מייד את השכר או את העונש. ודאי שהעונש והשכר בסופו של דבר מכוּונים לכל אחד ואחד. ומי שנראה לך כעת שהוא רשע ומקבל שכר, שהחיים שלו טובים, אחר כך יראה עד כמה שהם יהיו לא טובים. אבל לקשור בצורה ישירה את הפעולות שלי למה שקורה לי עכשיו, זה בלתי אפשרי, בגלל שהמערכת היא מאוד מאוד גדולה, וזה חוזר אליי בכל מיני צורות אחרות מגלגולים שונים, וכן הלאה.
אורן לוי: נעבור לשאלה השנייה, היא מגיעה דרך הבלוג שלך. כותב לך רחמים:
הרב לייטמן: בעולם הרוחני הכסף הוא "כיסופא", מלשון כיסוי, הכיסוי של האגו. במידה שאדם יודע לכסות את האגו, שורה עליו אור עליון, שורה עליו השכר הגדול, הרוחניות, הפגישה עם הבורא. הוא מתחיל לראות, להרגיש את המציאות שלו באור.
אורן לוי: זה נקרא להיות רוחני, לכסות את האגו?
הרב לייטמן: כן, לכסות את האגו. אז הכיסוי של האגו הוא כמו תנאי, שאז נכנס בי האור העליון, הבורא, ההרגשה הרוחנית, החיים הרוחניים.
אורן לוי: עם מה מכסים את האגו?
הרב לייטמן: אגו מכסים עם מה שנקרא "כיסוי", "מסך". כיסוי ומסך הכוונה יחס שבו בִּמקום לדאוג לעצמו האדם דואג לזולת.
אורן לוי: זה הכיסוי של האגו?
הרב לייטמן: זה הכיסוי של האגו. למרות שאני אגואיסט גדול והייתי רוצה לבלוע את כל העולם ולסדר את כולם ולנצל את כולם לטובת עצמי, אני עושה על זה תיקונים. על ידי לימוד הקבלה בא המאור המחזיר למוטב, ואז אני מקבל תיקון כך שאני מכסה את האגו. כאילו כל האגו שלי בִּפנים נעשה מכוסה במין כיסוי דק, כמו שכבה דקה.
אורן לוי: כמו קרם הגנה ששמים נגד השמש.
הרב לייטמן: כן. ואז הוא מכוסה בכּוונה שלי להשתמש בכל האגו הזה לא לטובת עצמי אלא לטובת הזולת.
אורן לוי: ואיך זה קשור לכסף?
הרב לייטמן: אז ההגנה הזאת, הקרם הזה, השכבה הקטנה הזאת, זה נקרא "אור חוזר", הדחייה, הכַּוונה על מנת להשפיע נקראת בעולם הרוחני "כיסוי" או "מסך", ובעולם שלנו התוצאה הגשמית מהמסך הזה היא כסף.
מה זה "תוצאה גשמית"? תוצאה אגואיסטית. כי בעולם שלנו, אם אני רוצה למלא את הרצון לקבל שלי, אני צריך כסף. בעולם הרוחני אני צריך את תכונת ההשפעה, רצון להשפיע, כוח להשפיע לאחרים, לאהוב את האחרים, ואז אני נמצא מלא מהיכולת להשפיע, מזה שאני משפיע ומתמלא מעד כמה שאני עושה טוב לכולם. זה בעולם הרוחני.
בעולם שלנו, הפוך. כמו ששואלים "יש לך כיסוי או אין?" כמה שיש לי כסף, כיסוי, בעולם שלנו, לפי זה אני ממלא את האגו שלי. אלו שתי פעולות הפוכות בעולם הרוחני לעומת העולם שלנו.
אורן לוי: אז למה בעולם שלנו כסף הוא כל כך מרכזי ועומד ביסוד כל המאבקים?
הרב לייטמן: כי זה אמצעי למילוי האגו. וגם בעולם הרוחני כסף, הכיסוי הזה, הוא האמצעי למילוי האגו בצורה הרוחנית, ב"על מנת להשפיע".
אורן לוי: מה יקרה בעתיד, כשאנשים יתפתחו מבחינה רוחנית?
הרב לייטמן: איזו צורה תהיה למטבע?
אורן לוי: לא איזו צורה תהיה למטבע, רציתי לשאול משהו אחר, הם כבר לא יאבקו על כסף? המאבקים בעולם שלנו כבר לא יהיו על כסף?
הרב לייטמן: המאבקים בעולם שלנו יהיו עד כמה להשפיע יותר לזולת. אלה לא יהיו מאבקים, אלא כל הזמן אחשוב איזו מתנה טובה יותר לתת לך, ואתה תחשוב איזו מתנה אתה יכול להביא לי.
אורן לוי: נפגשים בחנות מתנות.
הרב לייטמן: כן. כמו במשפחה שאוהבים זה את זה, וחושבים כל הזמן איך לעשות טוב לשני.
קשה לתאר מצב כזה, אבל ככה זה.
אורן לוי: נחיה ונראה.
הרב לייטמן: לָמה? כי אז אדם ירגיש שבתוך הפעולה הרוחנית שלו הוא מקבל את שכר העליון, הרגשת הבורא, קשר עימו. אז כדאי.
אורן לוי: אני קונה.
הרב לייטמן: אבל קודם "שונא מתנות יחיה".
אורן לוי: מה זה?
הרב לייטמן: שזה לא יהיה על מנת לקבל, שזה לא יהיה לעצמו.
אתה רוצה לתת מתנה, אבל אני לא רוצה לקבל.
אורן לוי: למה אתה לא רוצה?
הרב לייטמן: נניח בעולם שלנו, אם אני אגואיסט, אני לא רוצה לתת לך להרגיש תענוג.
אורן לוי: לא לתת לי אפשרות ליהנות מזה שנתתי לך מתנה.
הרב לייטמן: כן, , כמו הבדיחות על האישה הרעה. אני לא נותן לך אפשרות ליהנות, לתת לי מתנה, ולכן אני לא מקבל את המתנה.
אורן לוי: אז זה יהיה הפוך?
הרב לייטמן: אז זה יהיה הפוך. זאת אומרת, ההפך, כמה שאני נהנה יותר ממתנה, בצורה כזאת אני יותר מהנה לך. זאת הכוונה. לא שאני נהנה מהמתנה עצמה שאתה נותן לי ואתה נהנה ממתנה שאני נותן לך, אלא כל אחד בזה שהוא מקבל במתנה, עושה טובה לשני, כי רוצה שהשני ייהנה מזה שהוא נותן.
הכל הפוך, כמו שכתוב: "עולם הפוך ראיתי", זה באמת כך.
נחיה ונראה.
אורן לוי: כן, נחיה ונראה. בוא נחזור לעולם הלא הפוך, "הפוך על הפוך" נקרא לו. שאלה שמגיעה גם דרך הבלוג שלך, שאלתה של אסתי.
הרב לייטמן: אני חושב שאנחנו צריכים להבין, שהדברים האלה היו קורים מידי פעם.
אורן לוי: אבל לא כמו עכשיו. אתה לא קורא חדשות יומיים, כבר היו עוד שני מקרים.
הרב לייטמן: נכון.
אורן לוי: וגם כולם מרגישים שהקצב נכנס לאיזה טירוף, כאילו אי אפשר לעכל כבר.
הרב לייטמן: זה נכון. אני רוצה בכל זאת להעמיד הכל במקום. יש לכלי התקשורת אפשרות להביא לנו בעיות מכל העולם. אז אני יושב במקום אחד, שום דבר לא קורה סביבי, אבל יש הוריקנים, יש רציחות, מלחמות, גשר נפל, נפל בניין, תאונת דרכים, מטוס נשרף. אלף ואחד דברים, כאילו לא היה כך בעבר.
אולי לא היה כך בגלל שבאמת התדירות הרבה יותר גבוהה וקצב התפתחות הדברים יותר גדול, וגם זה שלכלי התקשורת יש יכולת להביא לנו מידע, ועוד מנופח היטב לצורך הסקופים שלהם, זה דבר אחד.
דבר שני, בכל זאת הרצון שלנו גדל, האגו שלנו גדל, ולכן הדברים האלה הם גם הרבה יותר נפוצים, וקורים פה ושם.
אבל זה לחוד וזה לחוד. יש כמה סיבות לכך שאנחנו רואים שיש כל כך הרבה דברים רעים בעולם שלנו.
אורן לוי: אבל למה דווקא נגד ילדים מתחילים כל מיני טירופים כאלה. בכלל, אם מסתכלים שנה אחורה, היו הרבה מקרי זוועות של הורים נגד ילדים, וזה לא היה פעם. ולא מחוץ לארץ - פה בפנים, בתוך הבית, במדינה.
הרב לייטמן: כן, אנחנו בהחלט נעשים אנשים אכזריים יותר. עם ישראל אם הוא לא נמצא במסגרת התורה הרגילה, דתי, כמו שהיה עד לפני מאתיים שנה, או שלא נמצא במסגרת שחוכמת הקבלה מיועדת להביא אותו, אם ביני לביני, ללא מסגרת זה משהו נורא.
אורן לוי: גם אצל דתיים יש התעללויות בילדים.
הרב לייטמן: נכון, אצל כולם, אתה צודק. אני לא מדבר עכשיו על דתיים או חילונים. אלא על כך שאנחנו נמצאים בדור שכבר מזמן היה צריך לעבור תיקון, עלייה מגשמיות לרוחניות. שכולנו כבר היינו צריכים על ידי חוכמת הקבלה לרכוש תכונות רוחניות יותר, ולא עשינו את זה. מזמן האר"י והלאה, התורה הזאת מיועדת לנו.
אורן לוי: אתה מתכוון לחוכמת הקבלה?
הרב לייטמן: חוכמת הקבלה. והיינו צריכים לעלות אז להיות יותר ויותר רוחניים, עד היום זה. תאר לעצמך, אנחנו בפיגור של כמעט ארבע מאות שנה..
זאת אומרת, לא היתה אז יציאה מהדת, היינו יכולים מהגלות, מהדת, לעלות ישר לחוכמת הקבלה ובמקום שהיו במסגרת דתית, לעלות למסגרת הרוחנית.
אורן לוי: אז לאן זה הולך?
הרב לייטמן: ולא היינו עוברים את כל התהליכים האלה. לא היינו יוצאים בתקופת ההשכלה מהדת, ולא מתבוללים, ולא נכנסים לתקופת הפוגרומים הנוראיים והשואה. והכל מקובלים כותבים, לא שאני אומר מעצמי, הם כותבים מה הסיבה לכך, שאנחנו לא מתקנים את עצמנו ולא מעבירים את שיטת התיקון לעולם.
וגם החוקה, וכל מה שקורה היום, תראה את החינוך שמקבל היום הדור. בעל הסולם כותב במאמרים של "דור האחרון", שעַם ישראל, שהוא הקבוצה שנקראת "עם ישראל" שיסד אברהם אבינו, אם אין ביניהם קשר של אהבת אחים, זה לא עם וזו לא קבוצה.
אורן לוי: אבל פה אפילו לא מדברים על עם או קבוצה, מדברים על משפחה. הורים לוקחים את הילדים מטביעים במים. "נמאס לי לטפל בו", מטביע אותו. "נמאס לי לטפל בו", זורקת אותו לירקון. לא היו דברים כאלה מעולם. השאלה, עזוב מה היה ולמה, זה יהיה יותר גרוע?
הרב לייטמן: זה יהיה יותר גרוע, כל עוד לא נתקן את עצמנו. אנחנו חייבים לעלות מהגשמיות לרוחניות, מהאגו הגדול שכל הזמן מידרדר, כל הזמן גדל, אנחנו צריכים הפוך, לעלות, להשתמש בו כדי לעלות על ידו.
ה"עזר כנגדו" הוא שגדל בנו, ואנחנו לא משתמשים כ"נגדו", אנחנו לא משתמשים בו כמנוף שעל ידו דווקא "שובה ישראל עד ה' אלקיך".
אורן לוי: אם נשתמש בו ככה, מה יהיו היחסים בין הורים לילדים? תהיה יותר סובלנות, מה יהיה?
הרב לייטמן: אנחנו מגיעים ל"ואהבת לרעך כמוך", שכולנו נעשים כאחים, כאהובים, ואין לאדם מבפנים שום מחשבה ורצון רע כלפי האחר.
אורן לוי: אתה מדבר כלפי האחֵר, אני שואל כלפי הבן שלו.
הרב לייטמן: גם זה, זה לא חשוב. אתה חושב שיש הבדל? עד כדי כך נעשתה דחייה כלפי הזולת שגם הילד נעשה זולת. הוא מפותח כל כך, אגואיסט כל כך גדול, שלא אכפת לו אפילו מבני המשפחה, הוא לא מרגיש אותם כבני משפחה. הוא מרגיש שהוא לא צריך לסבול, שהוא לא שייך לו, הוא קיבל אותו ויכול לזרוק אותו.
ובאמת כך קורה, גם מצד הילדים, גם מצד ההורים. הילדים עוזבים את הבית בגיל צעיר, וההורים לא עושים כלום. הם אומרים שזה בסדר, זה נורמאלי, לא כואב להם. לא כואב!
אני מבין את הילדים שרוצים לברוח מהקן הבֵּיתי, הדור הצעיר פניו תמיד קדימה. אבל שההורים לא ירצו שהילדים יהיו עוד קצת בבית, פעם זה לא היה כך, אצלי עדיין לא היה כך. אני יצאתי מהבית, בגיל 17 נסעתי לאוניברסיטה רחוקה, אבל בבית דאגו לי. היום כבר לא דואגים, לא מצד הילדים ולא מצד ההורים.
אורן לוי: אז אתה בעצם אומר שמה שקורה כשהאגו גדל, הילדים הפכו מהילדים שלי בעצם כמו כל הזולת?
הרב לייטמן: האגו שגדל לא רוצה להכיר אף אחד. אני מרגיש את עצמי, כל היתר לא קיים.
אורן לוי: כולל הילדים?
הרב לייטמן: כולל הילדים. והורים שמתגרשים?
אורן לוי: בסדר, לזה התרגלנו כבר, אבל עם הילדים זה חידוש. לא היה כזה דבר.
הרב לייטמן: מה זה "התרגלנו" - זו תופעה, שהגענו ממש לסוף.
אורן לוי: נקפוץ מהסוף המר הזה קדימה אל עולם מתוקן. תאר לי הורים וילדים, אבא, בן, אמא, בת, מה שאתה רוצה, לא משנה איזה הרכב, אילו יחסים יש ביניהם, אילו הרגשות, איזה קשר?
הרב לייטמן: גם לילדים, גם להורים, גם לחברים, ולקרובים ולזרים, אותו יחס.
אורן לוי: מהו?
הרב לייטמן: אהבה, ואותו יחס. זה מוזר מה שאני אומר, אבל זה מה שיהיה, אותו יחס. לכן באגו המתפתח שלנו אנחנו רואים שהאדם בודד, כולם זרים, וכשיתקן אותו כולם יהיו קרובים.
אורן לוי: אתה רוצה להגיד לי שאני אתייחס לבן שלי ולבן שלך אותו דבר?
הרב לייטמן: כן. או אליי, לכל אחד אותו דבר.
אורן לוי: הבן שלך כאילו בן שלי.
הרב לייטמן: כן, כולם שווים.
אורן לוי: אבל איך זה יכול להיות, הוא הבן שלי?
הרב לייטמן: זה לא חשוב. זה מה שנקרא "כל ישראל חברים". "חבר" זה נקרא שווה, וקשור כל אחד לשני בקשרי אהבה שווים.
מעניין מאוד, אבל זה מה שיהיה. זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד", וכך ירגישו כולם. אני אסתכל על כל אדם, גדול או קטן, קטן זה ודאי יחס אחר, אבל ללא שום הבדל אם הוא שלי או שלו או של מישהו אחר.
אורן לוי: איך יכול להיות שאני אוהב את הבן שלי ואתן לו דברים ואדאג לו, כמו שאני אוהב את הבן שלך ואדאג לו ואתן לו דברים?
הרב לייטמן: כי אתה תהיה למעלה מהבהמיות. כי הרוחניות שלך תשלוט על הבהמיות, על הגשמיות, על היחס שלך כמו חי, שאתה אוהב את הילדים שלך כמו כל בהמה וחיה. ואתה תתייחס לאחרים בדרגה האנושית, כשהרוחניות תהיה גבוהה יותר מהבהמיות, ואז זה יהיה יותר חזק. ואז אני לא ארגיש אם הילד שלי או הילד שלו או הילד שלה. אני לא אראה אפילו שיש הבדל ביניהם.
אורן לוי: אבל איפה תהיה לי אהבה לתת לכולם? אני היום אבא לארבעה ילדים. אני חושב אם יהיו לי עוד ילדים, זה כבר יהיה מסובך. עכשיו אתה אומר לי, כל העולם ילדים שלי.
הרב לייטמן: כן, נכון.
אורן לוי: מאיפה יש לי כוחות, מרץ, תשומת לב, דאגה, משהו?
הרב לייטמן: כן, ואנחנו רואים שבכל זאת משהו כזה כתוב בתורה.
אורן לוי: מה?
הרב לייטמן: שכל העולם הם החברים שלך, כמו ילדים שלך, קרובים שלך, אתה צריך לאהוב את כולם. לאהוב את כולם לא סתם תיאורטית, "אני אוהב אתכם", אלא ההרגשה הפנימית שלך מחייבת אותך כך להתייחס.
אורן לוי: אבל מאיפה כוח לאהוב את כולם?
הרב לייטמן: האור ששורה בכולם, האלוהות ששורה בכולם, הוא נותן לנו גם כוח שנאה, גם כוח אהבה. ואין כאן שום בעיה. ההפך, אתה שופע, אתה פורח, אתה מתמלא. יש לך אין סוף אנרגיה, ואתה מרגיש את כולם בבת אחת. לא שאתה חושב על אחד כך ועל השני אחרת, אלא אתה מרגיש את כולם בצורה שכולם נמצאים וזה אתה.
אורן לוי: אני גדול מאוד.
הרב לייטמן: כן. וזה לא קשה, כי הם נעשים חלקים שלך. אני מבין שהיום קשה לך אפילו לחשוב על ארבעת הילדים שלך, "מה קורה עם זה, שכחתי את זה". אבל ברוחניות זה לא כך. ברוחניות זה טבעי כי המערכת היא אחידה. זה יפה. ונגיע לזה, אין ברירה, התוכנית ברורה, אנחנו נצטרך להגיע לזה. הבעיה היא רק בשביל מה להתעכב בדרך, ועם המכות האלו שעוד יורדות עלינו. אז צריכים מהר לספר לכולם ואולי ירצו. כי החדשות הן באמת לא נעימות.
אורן לוי: בואו נעשה מעברון קצר ומיד נמשיך עם דברים אחרים.
(...קליפ)
השאלה הבאה היא שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה בבקשה.
אורן לוי: האזור הזה מתחיל להיות בעייתי. רוסיה, הים השחור, עכשיו היה עם גיאורגיה. והוא כבר מסתכל קדימה ושואל האם הקבלה יכולה להציע משהו כדי למנוע את מלחמת העולם השלישית בין רוסיה למערב?
הרב לייטמן: אני לא חושב שתהיה מלחמה בין רוסיה לבין המערב.
אורן לוי: לא תהיה?
הרב לייטמן: לא.
אורן לוי: כבר משהו אופטימי אחד, היה כדאי להקשיב לתוכנית.
הרב לייטמן: אבל זה לא בגלל שאני כל כך אופטימי בנוגע למלחמת העולם השלישית, אלא אני אומר שזה לא אותו אזור, ולא אותם הכוחות העומדים כביכול זה כנגד זה, כך שייכנסו למלחמה. גם רוסיה וגם המערב מבינים וקרובים מדי זה לזה. ולכן יש ביניהם הידברות, יש ביניהם קשרים עמוקים מאוד כתוצאה מהיסטוריה של מאות שנים, ולכן לא נראה לי שיכול להתפתח שם משהו רציני. אלא כל אחד רוצה לדחוף קצת את השני, קצת יותר, קצת פחות. אלא שאחד תלוי בשני מאוד.
תאר לעצמך מה יקרה אם האירופאים יפסיקו לקנות מרוסיה נפט וגז, מה יישאר לרוסים? כולנו נמצאים בזה יחד, למרות שיש לרוסים רצון אגואיסטי, כמו לילדים רעים בחצר, להראות את עצמם ולמרות הגאווה שלהם.
אורן לוי: אבל מתחת למילים שלך אני שומע, אמרת בהתחלה, "משם אני לא מפחד ממלחמת עולם שלישית".
הרב לייטמן: ודאי.
אורן לוי: ממקום אחר כן?
הרב לייטמן: ממקום אחר ודאי שכן.
אורן לוי: איפה?
הרב לייטמן: מקום אחר זה בינינו לבין ארצות המזרח, זאת אומרת, אירן, אותו איזור הוא באמת מאוד בעייתי.
אורן לוי: הוא לב הבעיה העולמית היום?
הרב לייטמן: אני בכלל לא חושב על מלחמת עולם שלישית. אני חושב שאנחנו מתקדמים די טוב כדי להימנע מזה. אלא יש בעיות שנמצאות עדיין על הפרק, אבל אני מאוד אופטימי מפני שאני עוסק בהפצת חוכמת הקבלה, אני יודע עד כמה שהכוח שלה גדול.
אורן לוי: במה היא יכולה לסדר את העולם?
הרב לייטמן: היא יכולה למנוע את המכות האלו, את הבעיות של העולם, אפילו שהיא לא צריכה להתפשט בכל העולם, וכולם מבינים וכולם כבר רוצים להשתמש בזה. מספיק לנו שעם ישראל כבר מתחיל לעכל שיש לו שיטה שיכולה לעזור לו להתקרב זה לזה. האמת שכל מה שקורה בעולם שלנו הוא העתקה ממה שקורה לנו כאן.
אורן לוי: "כאן" הכוונה בישראל?
הרב לייטמן: בעיקר בישראל. ואם נוכל לתקן את עצמנו כאן, שנתלכד יחד, לא כדי להינצל ממלחמה או כדי לנצח במלחמה.
אורן לוי: אלא כדי מה?
הרב לייטמן: ולא כדי להראות את האגרופים ובמשהו להתגאות כלפי האחרים, אלא כדי להיות עם כמו שייסד אותו אברהם. להיות עם שנמצא ב"אהבת אחים", שאז הכוח העליון שורה בנו, אף אחד לא יכול אז לגעת בנו, אף אחד לא יכול להזיק. ההפך, כולם יסתכלו עלינו כעל דוגמה, על הצורה העתידה שהם ירצו גם להיות כאלו.
אורן לוי: לקבלה יש כוח לאחד אותנו?
הרב לייטמן: רק לקבלה יש כוח לאחד אותנו.
אורן לוי: לַמה רק לקבלה יש כוח לאחד אותנו?
הרב לייטמן: כי זה הכוח העליון, ובזמן לימוד חוכמת הקבלה, כשאדם לומד על המצב המתוקן של כל האנושות, של כל הנשמות יחד, אז מאותו המצב המתוקן מאיר עליו האור למצב המקולקל.
אורן לוי: כשנהיה מאוחדים, איך זה יקרין על כל העולם וימנע את המלחמה השלישית או הרביעית, איך?
הרב לייטמן: על ידי זה שאנחנו מאוחדים, הכוח הזה נמצא בנו. כוח האיחוד, הבורא, נמצא בנו אז, הכוח שלו, ואז אנחנו לא צריכים לפחד מאף אחד.
אורן לוי: לא, אבל איך זה יקרין על כל העולם.
הרב לייטמן: "אין עוד מלבדו", הוא שולט על כל העולם, אותו הכוח.
אורן לוי: זה בסדר, אנחנו כלפי העולם. אבל איך זה יאחד את כל העולם בינו לבין עצמו?
הרב לייטמן: כי כל העולם תלוי בנו. כל העולם הוא העתקה מאיתנו, הוא תלוי בנו. ואם אנחנו נהיה בסדר, כל העולם ירצה להיות בסדר אחרינו. כך זה בנוי. לכן אנחנו בעצם העם המיוחד, כי אנחנו צריכים להראות דוגמה לכולם, "להיות אור לגויים" כמו שכתוב אצלנו, שזו חובתנו. ואז בנו תלוי תיקון כל העולם, רק בדוגמה היפה שניתן לכולם.
אורן לוי: הזמן נגמר, תודה הרב לייטמן, תודה שהייתם איתנו. עד הפעם הבאה, שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.
(...קליפ)
(סיום החלק ששודר בטלוויזיה)
(התחלת החלק שהועבר באינטרנט)
אורן לוי: השאלה הבאה היא שאלתו של אבי, והוא כותב ככה. הוא כותב לך דרך הבלוג.
הרב לייטמן: נכון.
אורן לוי: מה פשר התופעה הזו? מדוע הקשר בין בני האדם הפך להיות וירטואלי?
הרב לייטמן: קודם כל אני מאוד שמח מזה.
אורן לוי: ממה, מזה שהקשר וירטואלי?
הרב לייטמן: כן. אני מקווה לראות את האנשים, את כולם, את כל העולם נמצא אחרי המסכים ודרך מסכים מתקַשר אחד לשני. כי מה יש לאדם לעשות? הוא נמצא כל הזמן בריצות למיניהן, בתענוגים למיניהם, ובזה הופך את העולם ושורף את הנפט ומקלקל את העולם. וכאן, אחרי המסך, שלא עולה כל כך ביוקר, ויחסית הוא לא צורך שום דבר, הוא מוצא לעצמו כל מיני תענוגים וכל מיני מילויים וממלא את עצמו.
הוא יוצא לעבודה, עובד שעתיים שלוש ביום, וזה מספיק לו. כדי לשבת ביתר הזמן ליד האינטרנט, ללכת לישון, ואז שוב ללכת לעבודה. אחר כך לשבת ליד האינטרנט, להיכנס לעולם שיש בו תיאטרון, וידאו, אודיו, כל מיני טיולים, הכל יש בפנים. הוא יכול גם להתקשר עם כל האנשים שם. הכל בפנים. או ללכת לישון, ושוב לעשות סיבוב כזה.
אורן לוי: אבל זה הכל מפלסטיק.
הרב לייטמן: החיים שלנו היום עוד יותר גרועים מפלסטיק. החיים האלו עוד יותר גרועים מפלסטיק. בשביל מה לצאת לכבישים ולצפצף ולצעוק על כולם, ולעבוד עשר שעות בעבודה ולהרוויח המון כסף. בשביל מה, מה אני עושה עם זה? אני רק קונה דברים רעים למיניהם. בשביל לקנות את הצרכים הנחוצים, אני לא צריך לעבוד יותר משעתיים. וכולם נמצאים באינטרנט ומסופקים, כל אחד מוצא לעצמו את המילוי שלו, את החֵברה שלו, את הדברים שלו, מהמדע ועד חוכמות למיניהן, ביניהם דת, קבלה, תרבות, חינוך, ואפילו דברים זוועתיים ורעים, ומלא משחקים. לַמה אנחנו צריכים עוד משהו? ההפך, לטובת העולם שהאינטרנט יתפתח. ולכן זה מתפתח כך.
אורן לוי: ואיפה האהבה בין בני האדם?
הרב לייטמן: גם אהבה יש באינטרנט ועוד יותר מהכל. אפילו האינטרנט מתפתח למצב כזה, שעוד מעט ארגיש דרך המסך, ממש בחושים שלי, מחברים לי כל מיני דברים, ואז אני אכנס בכלל לעולם הרגשות. בשביל מה אני צריך את כל היתר? מה יוצא לי מזה שאני עובד עוד שמונה שעות נוספות בעבודה, חוץ מהשעתיים שאני צריך, ומרוויח עוד עשרת אלפים שקל בחודש? מה אני עושה בהם? בשביל מה לי? אתה מבין שכל אחד מצטמצם לצורת חיים מאוד מאוד טובה, נוחה.
אורן לוי: אתה מדבר מגמה עתידית, כן? לא על התמונה של היום.
הרב לייטמן: כן. אני חושב שכבר היום מתחילה ממש מגמה כזו. ואני חושב שהדור הצעיר שמאבד את הרצונות להיי-טק ולטיפוס בכל סולם ההצלחות, ומשך יותר לדברים האלה, הוא דווקא כבר מראה לנו את המגמה הזאת. ואדם רגיל, מה הוא רוצה בחיים יותר? בשביל מה ללכת לתיאטרון אם אני יכול לקבל שם מידע? בשביל מה לטוס ולנסוע רחוק, אם שם אקבל את כל מה שאני צריך?
אורן לוי: באינטרנט.
הרב לייטמן: כן. והאינטרנט יתפתח למסכים.
אורן לוי: אתה רואה עולם שבו כל אחד עובד קצת, כמה שהוא צריך כדי לאכול, לחיות ולקנות אינטרנט.
הרב לייטמן: לא, כבר לא צריך לקנות.
אורן לוי: אה, זה יהיה חינם?
הרב לייטמן: כן, היום זה חינם.
אורן לוי: אז אתה בא הביתה, נכנס, מדליק את המחשב.
הרב לייטמן: יש לך מסך, וידאו, אודיו, תלת מימדי אפילו.
אורן לוי: כמו קולנוע ביתי.
הרב לייטמן: כן. ואז אתה נמצא בעולם שלך. בשביל מה צריך לרוץ? בשביל להתפעל עוד פחות ממה שאני מתפעל עכשיו? ולהיות בכל מקום? וחוץ מזה יש חוגים למיניהם של קשרי אנשים.
אורן לוי: רשתות חברתיות.
הרב לייטמן: רשתות חברתיות למיניהן. אני יכול להיכנס לכל מקום, לשאול שאלות, ולקבל תשובות מאנשים גדולים, או קולנוע, הכל. בשביל מה כל הדברים שאני בונה היום? אתה יודע איך העולם ישתנה?
אורן לוי: מאוד.
הרב לייטמן: מאוד ישתנה.
אורן לוי: פחות פקקים זה בטוח.
הרב לייטמן: כל סוּפר יהפוך חזרה למכולת. כי באמת, מה אני צריך? צריך סלט עם כריך פשוט, וכל יתר החיים שלי בפנים, אני מתמלא מזה. מה יש לי להתמלא מכל העודפים האלו?
אורן לוי: אתה מזכיר לי, אתמול אני נכנס הביתה. אני שומע את אשתי מדברת עם הבן שלי, שעכשיו התחיל כיתה ב'. זה היה ממש בימים האחרונים של החופש הגדול, והיא אומרת לו "מה נהיה איתך, אתה יושב על המחשב, אתה שוכח שאתה צריך לאכול, אני אומרת לך בוא לאכול, אתה אפילו לא שומע אותי. עוברות שעות, עובר חצי יום, ואז אתה קם מהמחשב בסוף כשאני מנתקת אותך מהמחשב, ואתה אומר "כואב לי הראש, הגוף שלי כואב, לא אכלתי מהבוקר". היא אומרת לו, "אבל אני מתחננת אליך כל היום, תבוא לאכול, ואתה כאילו לא שומע אותי אפילו".
זאת אומרת, לַמה הזכרת לי את זה, כי האדם יושב על המחשב, הוא כאילו לא צריך כלום.
הרב לייטמן: נכון, הוא מנותק. אז המחשב יגיד לו כל שעתיים לקום, לקפוץ עשר פעמים, על המסך הוא יראה את עצמו קופץ, והוא גם יקפוץ לפני המחשב, ושוב יתיישב. תאמין לי, זה יותר טוב מכל עיסוק אחר.
אורן לוי: בסדר גמור, סגרנו, זה העולם.
הרב לייטמן: הכי בריא לכל האנשים. הלוואי שבאמת נראה כך את כל האנושות.
אורן לוי: איך זה קשור להתפתחות הרוחנית שעליה אתה מדבר?
הרב לייטמן: זאת רשת שבה הרוחניות יכולה להתפתח ולהגיע לכל אחד בקלות. קודם כל, אני בטוח שנצליח ליצור מכונה שתתרגם מכל שפה לכל שפה, בזמן אמת, בצורה אוטומטית, טובה, כך שכל אחד יוכל להתקַשר לכולם ללא שום בעיה, גם בכתיבה וגם בעל פה.
אז אין לי שום בעיה להיות קשור עם שבעה מיליארד אנשים. וכל דבר שאני שומע או רואה, יהיה בדיוק בשפה שלי ולא תהיה לי שום בעיה. אני אוכל אז מהר מאוד למיין את הדברים שיש בעולם.
אורן לוי: מה זאת אומרת?
הרב לייטמן: כי אני כבר מרגיש מהר מאוד, כמו הילד שלך שכבר נמצא באינטרנט, הוא כבר מרגיש מלידה מה זו הרשת הזאת, ומה יש ברשת הזאת בכל העולם. הוא מתחיל לחיות את העולם, לקבל את העולם כמשהו שנמצא לפניו, המוזמן לקשר עימו, מוכן לקשר עימו, ואז הוא ממיין אותו מהר מאוד, זה כדאי, זה לא כדאי, בשביל מה זה, לַמה זה. כל העולם כאילו לפניו.
ואז אדם שנמצא בצורה כזאת כלפי כל האפשרויות וההזדמנויות, יש לו יכולת להתפתח מהר מאוד, מהר מאוד להעביר דרכו, דרך עצמו, כל מיני תמונות כאלה של התפתחות. ותוך עשר עד עשרים שנה, נראה שהדור כאילו עשה הרבה בירורים בעולם, בחיים. ולֵמה הוא מגיע? הוא מגיע למצב, שכל מה שנמצא בעולם הזה אין לו ממש מה לעשות עימו, כדאי לו לכבות את המחשב שלו.
ויחד עם זה, באותו המחשב, באותו עולם גדול, מגיעה לאדם חוכמת התיקון, החוכמה להתעלות לעולם, לדרגה אחרת מזו שהוא רואה על המסכים, לדרגת העולם השלם. שהקשר לא יהיה וירטואלי עם כל העולם, שהקשר יהיה נפשי עם כולם. ללא מקשים ומסך, אלא פנימי, שעל ידי זה האדם רוכב על כל האגו ועל כל הכלים הגדולים שלו, ועל כל הרצונות הגדולים שלו, והוא מרגיש את העולם הרוחני. לא רק את העולם שלנו שכולו נמצא אצלו על המסך, אלא יהיה לנו מסך, שנמצא בחוכמת הקבלה.
שדרך המסך אנחנו רואים אין סוף, עולם רוחני, בלתי מוגבל, למעלה מהבריאות ומהגוף הזמני שלנו והכל. וזה יגיע לאדם דרך המחשב. ואז תהיה לו יכולת למיין את הדברים, לסדר אותם, לעשות בירורים מהירים, והוא ייכנס לעולם הרוחני. לכן העולם הווירטואלי הזה שמתפתח היום כל כך מהר, אני רואה בו אמצעי גשמי שממנו והלאה אנחנו באים לאמצעי הרוחני. ונראה לי שזה צריך לקרות ממש בדור שלנו, מקסימום בדור הבא.
אז שוב, נחיה ונראה.
אורן לוי: נחיה ונראה, כן. טוב, בוא נלך למשהו בכלל אחר.
הרב לייטמן: אבל אני רוצה לחזור שוב, אפילו בלי לדבר על כך שדרך המיון והבירור הזה נעלה מהר לרוחניות, אפילו בלי זה, כמה שאדם, בִּמְקום לעבוד שעות נוספות, חוץ מהנצרכות לקיום, יישב ליד המחשב ויעבוד פחות, ופחות ירוץ לכל מיני מקומות, זה לטובתו.
אורן לוי: זה כאילו "זיפ" לעולם. עושים זיפ לעולם, שמים לי אותו על המסך של המחשב בבית.
הרב לייטמן: נכון. בשביל מה לנו לקלקל את הטבע. אם היום לא היינו צריכים לרוץ בכל העולם, היינו משביתים את המטוסים, את האוניות, סוגרים את הסוּפֶּרים, את כל מה שיש לנו, ומשאירים את הדברים ההכרחיים בלבד. ואת כל עושר האדם, הפנימי, הוא יקבל דרך מחשב, הוא ימלא את עצמו בכל. הכל תלוי בהתפתחות, עד כמה שתהיה קומוניקציה בינינו, קשר בינינו לבין העולם הזה שהאינטרנט יכול להביא לנו. לכן אני רואה בכלי הזה אמצעי להגיע לרוחניות, אמצעי גשמי.
אורן לוי: זה כאילו זָרַז, זרז של התפתחות.
הרב לייטמן: כן. אבל חוץ מזה, הוא באמת מַפְתח לעולם הנקי ולעולם הבריא. אפילו בלי קבלה, בלי הדברים האלה. גם כך.
אורן לוי: טוב. דרך הבלוג שלך מגיעה עוד שאלה מעניינת. כותב דוד.
הרב לייטמן: צריכים להבין שהתאווה הזאת, שיש לגברים כלפי נשים, היא טבעית, והיא נובעת מרוחניות ודאי, כי כל מה שיש ברוחניות יורד לגשמיות. והיא נובעת משורש מאוד גבוה, שהכלי שלנו נמשך לאור חוכמה, למילוי הרוחני שנקרא "אור חוכמה", ומכאן מקור כל התאוות. ותאוות המין היא התאווה היסודית והחזקה ביותר. ברוחניות היא התאווה הראשונה, ואחריה באה תאוות האוכל, המזון.
אורן לוי: מין זה לפני אוכל אפילו?
הרב לייטמן: כן, כך ברוחניות. ברוחניות זה "זיווג דהכאה", ואחרי זה טעמים שמתפשטים בתוך הכלי, האורות שמתפשטים בתוך הכלי. לכן התאווה הראשונה היא המין. כי בלי חיבור בין חלק זכר לחלק נקבה בנשמה לא יכול להיות מילוי, מילוי כבר נקרא "טעמים", זה נקרא "חיך אוכל יטעם". אבל הכניסה למילוי הזה, הוא הזיווג.
ברוחניות כל האמצעים האלה למלא את הנשמה כרוכים יחד. ולכן הכסף, כבוד, מושכלות, קנאה, שליטה, מין, משפחה, בית, כל הדברים האלה כרוכים בחבילה אחת - איך למלא את הנשמה, בצורה הרוחנית, על ידי ההבחנות הרוחניות ודאי, לא בית, משפחה, זיווג, אוכל שבעולם שלנו, אלא הכל במובן הרוחני.
אבל בין כולם באמת התאווה הגדולה ביותר זו תאוות המין, ולכן כתוב: "מזמן שנחרב בית המקדש טעם ביאה נשאר רק לעובדי ה'". זאת אומרת, האדם שעולה עוד יותר ויותר בדרגות רוחניות, מרגיש דרך התאווה הזאת יותר ויותר, הפרעה או עזרה, לא חשוב, "עזר כנגדו". אפשר להבין, גם כך וגם כך. וחוץ מזה, אנחנו רואים שגם בדור שלנו נעשה מהפך מעניין.
אורן לוי: איזה?
הרב לייטמן: אנחנו עוברים מהפך, זה עדיין לא ברור לפסיכולוגים ולסקסולוגים, אבל היחס למין משתנה מאוד.
אורן לוי: ממה למה?
הרב לייטמן: קודם כל, אנחנו באים עכשיו לצורות מין מיוחדות כאלו, שזה פתאום מין עם אותו מין. והאנשים כבר מתחילים להתרחק ממין, ומתחילים ליצור לעצמם כל מיני שיטות טכנולוגיות לזה, וזו בעיה מאוד גדולה. אבל אם תיכנס אפילו לאינטרנט, שדיברנו עליו, אז תראה כמה שזה איזור רחב עם מידע רב, עם מגה-בייטים של נתונים רבים ביותר, וזה עדיין מושך את בני האדם בצורה החזקה ביותר.
ואני לא יודע עדיין איך, אבל אני תמיד חושב על השטח שלי בעולם, איך נוכל דרך זה לפרסם את חוכמת הקבלה. אני חושב שאנחנו יכולים לעשות זאת, להראות לאדם עד כמה מה שהוא רוצה לקבל מהמין בא ונגמר, נכבה מהר.
אורן לוי: התענוג ממין.
הרב לייטמן: התענוג ממין. ו"המין הרוחני", התענוג מהזיווג הרוחני, נמשך לנצח, כל פעם בדרגה יותר ויותר גבוהה. לכן אם היינו יכולים להביא הסבר פשוט לאדם, שמה שהוא בעצם רוצה לקבל במין הוא מקבל ברוחניות פי כמה וכמה יותר, בלי לוותר על הגשמיות, אבל שיכָוון את היגיעה שלו, שיכוון את הכוח שלו, וכל האנרגיה שהוא ממש מבזבז על זה, שיכוון אותה להשגת "המין הרוחני" מה שנקרא, זיווג דהכאה, פגישה עם הבורא, פגישה עם האור, אז בהחלט יוכל להגיע לסיפוק הנצחי.
ולכן כל הסיפור על אדם וחווה, וכל הבעיות, וכל הפעולות שהתורה מספרת, הכל בדרך כלל סביב המין. כי זה מסמל לנו ברוחניות את התיקונים בנשמה שלנו. הנשמה מחולקת לחלק גברי וחלק נשי, ובתיקון של כל אחד מהם ובקשר ביניהם, זה בעצם כל התיקון שלה.
לכן כל עוד לא נתקן את הצורה הזאת בתוך הנשמה, השלום בין החלק הגברי לנשי, אז אנחנו גם לא נוכל למשוך את האור כל אחד לעצמו, וגם לא נוכל להגיע להיות במשפחה המתוקנת בינינו, בין בעל ואישה, ועוד ועוד.
זאת אומרת, אם נכנסים לחוכמת הקבלה, ומתחילים ללמוד אותה גם לא ברור על מה מדובר. אני זוכר כשאני התחלתי לקרוא , זיווג וזיווג, זיווג וזיווג, לא ידעתי על מה מדובר.
אורן לוי: מי מזדווג ועם מי.
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: כל הזמן.
הרב לייטמן: זה באמת ככה. ואחר כך "חיבוק", "נשיקין", "זיווג היסודות", "שמאלו תחת ראשי ימינו יחבקני", כל מיני סצנות ארוטיות כמו ב"שיר השירים". ואומרים שזה דבר מאוד גבוה, מאוד קדוש. כשהתחלתי לקרוא את זה, וזה לא לפלא, הבנתי שזו שפה, איזה קוד מסוים, כי לא מדברים על דברים כאלה, זה לא רומן, אלא באמת יש בזה מין מסר מיוחד, שמוסרים לנו מגובה רוחני. אבל להבין את העניין הזה, לפתוח אותו לעצמנו, להגיע לזיווג הנעלה והנצחי הזה, זאת המטרה.
אורן לוי: בוא נעשה מעברון קצר, ונמשיך עם עוד כמה דברים מעניינים.
(... קליפ)
מידי פעם יש לנו בתוכנית שאלות לגבי סמים. עכשיו יש שאלה ספציפית. כותב תום, דרך הבלוג שלך:
מצבים כמו יציאה מהגוף, תפיסה עמוקה של המציאות, הרגשה של כוח שמאחד ומנהל אותנו, ידיעה שכולנו אחד, שלא קיים דבר כזה שנקרא "מוות" אלא שזה בעצם מעבר למימד יותר גבוה. גלגול נשמות, הבנה שאין דבר במציאות חוץ מאיתנו, חוסר תחושת זמן, ועוד מגוון רחב של הרגשות, שמזכירות מאוד את מה שאתה מסביר כעולם רוחני.
השאלה שלי היא, האם קיים קשר בין הקבלה לסמים האלו ספציפית? ואני לא מדבר על מריחואנה וכולי, אלא על סמים פסיכודליים. ואם לא קיים קשר, אז למה התופעות של הסם מזכירות כל כך את המצבים שאליהם מגיע המקובל? ואם הן לא קשורות לקבלה, אז למה הן בכלל נבראו, למה הן קיימות?
הרב לייטמן: אנחנו באמת מכירים את הסמים מזמן, זה לא דבר חדש. השתמשו בהם בכל האמונות, הדתות, הפולחנים, לרפואות למיניהן, סתם לקשר בין בני אדם היו לוקחים או מריחים אותם, וכן הלאה. וזה ברור.
מה שקורה אצלנו, בזמננו, שלא קרה אף פעם זה ניתוק מהמציאות. אנחנו משתמשים בסם כדי להתנתק מהמציאות. זו הבעיה. אם אדם היה לוקח סתם איזו סיגריה כדי להרגיע את עצמו, אז יש הרבה עשבים למיניהם שאנחנו מרגיעים את עצמנו. אני מבקש כדור הרגעה, או שאני שותה כוס קפה, דווקא ההפך. או שאני אומר, "זה מרגיע אותי". יש כאלה דברים.
כמו שיעל נתנה לסיסרא כוס חלב, כי אומרים שחלב מרדים. ואני זוכר גם את עצמי כשהייתי קטן, הייתי משתולל ולא יכולתי להירדם, לסבתא שלי היתה חצר, שגדל בה פרג. והיא היתה אומרת לי, "תאכל פרג", הייתי אוכל אחד ונרדם.
אורן לוי: אז אתה מבחין בעצם בסמים בין דברים להרגעה, לבין דברים שמתנקים מהמציאות.
הרב לייטמן: ודאי. ובכלל כל האוכל שלנו, והאוויר והכל, אלה אמצעים להרגעה או ההפך.
אורן לוי: להגברת מרץ.
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: ואתה אומר שהבעיה של היום.
הרב לייטמן: זו לא בעיה.
אורן לוי: זו לא בעיה.
הרב לייטמן: זו לא בעיה. ואם אדם מאוד מתוח לוקח, כמו שלוקחים סיגריות ומרגישים מין רגיעה, אני מרגיש מין ריכוז במוח, אבל זה לא מנתק אותי מהמציאות.
אורן לוי: אז אתה אומר, הבעיה היא ניתוק מהמציאות?
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: אבל שים ב לְמה הוא שואל. הוא מתאר תחושות.
הרב לייטמן: הוא נכנס למציאות פנימית לגמרי משלו, שמי יודע מה קורה לו שם.
אורן לוי: כן, אבל הוא אומר, "אני מקשיב לדברים שאתה אומר כחוויות רוחניות, ואני מזהה את אותן הרגשות, ואותם המצבים שאני הרגשתי" - או לא אני, הוא לא מדבר על עצמו – "שאנשים מרגישים כשהם משתמשים בסמים פסיכודליים". אז אם התוצאה היא אותה תוצאה, מה ההבדל?
הרב לייטמן: כדי להגיד שזה אותו דבר, הוא צריך להרגיש אותו דבר ללא סמים, ובזמן שהוא מסומם. אבל אין לו את זה. רק כשאני כותב או מדבר על זה, הוא אומר שאני מרגיש אותו דבר. מאיפה הוא יודע מה מרגיש מקובל, ללא סמים?
אורן לוי: מילולית לפחות, זה נשמע לו דומה.
הרב לייטמן: מילולית זה נשמע, הוא יכול להרגיש שהוא טס בלי מטוס במרחקים, ונמצא אי שם בין הכוכבים. ודאי שהתופעות שהסמים גורמים לאדם, אלה תופעות כל כך שונות, שאדם על ידן יכול כביכול להרגיש את עצמו בכל מצב שירצה.
אורן לוי: ניקח אחד. הוא אומר: כולנו אחד, הידיעה שכולנו אחד. נגיד שאדם לוקח סם כזה, נכנס לטריפ, מרגיש שכולנו אחד.
הרב לייטמן: אבל לא כל המסוממים אומרים לי שהם מרגישים שכולם אחד. כל אחד מרגיש מה שבא לו. אלא בגלל שהוא קרא את הספרים שלי, אז דרך הסם הוא תיאר לעצמו את התמונה הזאת.
אורן לוי: החוויה הרוחנית.
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: אבל יש כאלה שגם בלי לקרוא את הספרים שלך מרגישים כך. או בלי לשמוע אף מילה על קבלה. הרגשה שכולנו אחד, שבינינו אהבה, שמחוברים.
הרב לייטמן: גם כן תופעה, אתה מחזק עוד יותר את מה שאני אומר.
אורן לוי: שֵמָה?
הרב לייטמן: כי זאת תופעה פסיכולוגית פנימית, לא קשורה למציאות. אלא מציאות שאנחנו כולנו אחד, אנחנו צריכים להרגיש אותה בחוש, אנחנו צריכים לראות באילו קשרים אנחנו קשורים. שאני לא יכול לגרום לך שום נזק מפני שאני מרגיש את הגוף שלך כמו הגוף שלי, הנשמה שלך כנשמה שלי, אותו דבר. אני מרגיש את זה בכל החושים שלי, כך שאתה ואני נעשים כאחד, אין שני גופים, אין שני בני אדם.
כך אני מרגיש בפנים אצלי, זאת התמונה. כך שבגמר התיקון למשל, כשבאמת כל אחד מתקן את עצמו, אם כואב משהו למישהו כולם מרגישים את הכאב הזה. אי אפשר לברוח ממנו, כי זה באותו גוף.
והוא לא מרגיש את זה. כי אם במקום קבלה הוא היה קורא על מדיטציה, על מיסטיקה אחרת, או על דמיונות אחרים, אז היה מתאר גם אותם. כי הסמים רק עוזרים לו להגיע לתיאור של אותה התמונה הדמיונית, אבל לא שהוא נמצא בזה.
אורן לוי: לסיכום מה יש לך להגיד לכל אותם אנשים, שסבורים שמה שאתה מתאר כחוויות רוחניות מתוך ההתפתחות הרוחנית על ידי חוכמת הקבלה, הן בעצם מקבילות או שוות ערך למה שהם חשים בזמן שימוש בסם פסיכודלי כזה או אחר? מה יש לך לומר להם?
הרב לייטמן: תבואו לחוכמת הקבלה. תנסו על ידה להתנתק לאט לאט מהסמים.
אורן לוי: ואז מה?
הרב לייטמן: כי היא נקראת "סם החיים", וכל היתר "סם המוות". כל היתר, גם הסמים, גם החיים שלנו, כל מה שתגידו, חוץ מחוכמת הקבלה, הכל נקרא "סם המוות". תבואו ותראו שאתם נכנסים לתמונות אמיתיות ולחיים אמיתיים, שאי אפשר למסור אותם, ואי אפשר לתאר אותם, ואי אפשר להגיע אליהם על ידי שום אמצעי אחר, אלא רק על ידי המאור המחזיר למוטב.
אורן לוי: שאלה אחרונה, נשארה לנו חצי דקה.
הרב לייטמן: אותו דבר. אדם נכלל איתנו יחד, ואז האור שאנחנו מושכים עובר אליו. אנחנו נכללים יחד כגוף אחד שרוצה לקבל מלמעלה הארה. ואנחנו מושכים את ההארה הזו, אני מושך אותה, והאור הזה מתפזר בין כולם. תישארו איתנו בלימוד ובקשר.
אורן לוי: תודה רבה לך הרב לייטמן, אני מאוד מודה לך.
הרב לייטמן: תודה.
אורן לוי: תודה לכם שהייתם איתנו. תהיו איתנו גם בפעם הבאה, תשלחו אלינו שאלות ונכניס לתוכנית. ושיהיה לכם כל טוב, ולהתראות.
(סוף התוכנית)