heb_o_rav_2007-10-11_tohnit_bb_shal-et-ha-mekubal
תוכנית טלוויזיה עם רב
"שאל את המקובל"
בהנחיית: אורן לוי
תוכנית 11.10.2007- אחרי עריכה
אורן: שלום לכם צופים יקרים. שוב אנחנו בבית "קבלה לעם" עם תוכנית נוספת של "שאל את המקובל". שלום לך, הרב לייטמן.
היום זו למעשה תוכנית מיוחדת, כי צלמנו אותה כמה ימים לפני שהרב לייטמן נסע לחו"ל לארצות הברית, למסע של הרצאות, ונשדר אותה בזמן שהוא יהיה שם.
אז אולי תספר לנו בכמה מילים, לאן אתה נוסע, ומה אתה הולך לעשות שם?
הרב לייטמן: בעקבות ספר שיצא לאור באנגלית - אחד מהספרים שיצאו, ויש כבר הרבה ספרים באנגלית על קבלה. ומפני שהספר זכה לפרסום טוב ולתהודה גדולה, הזמינו אותי אנשים רבים - אלה שדרכם יצא הספר לאור, ועוד אנשים מכלי התקשורת, כדי שאתן הרצאות באוניברסיטאות, וגם בכלי תקשורת, בארבע עשרה ערים באמריקה - במקומות מרכזיים. לכן אני נוסע, זה טלוויזיה, רדיו, הרצאות ועיתונות. וחוץ מזה, באמצע יש שם קונגרס שלנו.
אורן: של אנשים שלומדים איתנו?
הרב לייטמן: כן, של אנשים שלומדים איתנו. הקונגרס יהיה באמצע הנסיעה, בסֵיינְט לוּאִיס, ובסיום הנסיעה אני אהיה גם בטורונטו, לא רק בארצות הברית, וגם במכסיקו. במכסיקו יהיה גם את המוֹנְטְארֵאי - הקונגרס הבינלאומי על עתיד העולם, ושם אשא נאום, וגם אשתתף בפורום, הייתי כבר בארועים כאלה בגרמניה, וגם בטוקיו.
אחרי המוֹנְטְארֵאי יש לי גם פגישות במכסיקו, הרבה הרצאות והשתתפות גם באוניברסיטה, הייתי שם כמה פעמים ונתתי הרצאות על קבלה. אלה כולם מקומות שכבר היינו בהם, ולא פעם נתנו הרצאות והשתתפנו בפורומים למיניהם, גם בבֶּרְקְלִי, ובכל האוניברסיטאות באמריקה. אלא שעכשיו נוסף לזה גם כלי תקשורת.
נקווה שעל ידי כך, נוכל להפיץ קבלה עוד יותר, ונזכה לזה שהעולם ידע קצת יותר מה עתידו לפי תורתנו, ואיך בהחלט אנו צריכים לשנות את עצמנו כדי להגיע לחיים טובים יותר. וידע גם את מקומו של עם ישראל, ועד כמה שהוא עם נבחר, בזה שיש לו את תורת התיקון ביד, ושאת זה הוא עכשיו מעניק לכל האנושות.
אורן: הרבה שאלות הגיעו אלינו לתוכנית הזאת, אז אולי בוא נתחיל מהראשונה.
השאלה הראשונה היא שאלתה של מרגלית, בואו ונשמע אותה בבקשה.
שאלה: שלום, קוראים לי מרגלית, אני מהמרכז. כבוד הרב, רציתי לשאול, "בשביל מה אני חי?", לא יוצא לי להגיד את זה באופן טבעי.
הרב לייטמן: זאת תשובה שאדם שומע בדרך כלל בחיים, והרבה פעמים ובדרך כלל שואלים אותה ילדים בגילאים 7-8, ועד גיל 12-13 במיוחד, כמעט כל אחד. ואחר כך האדם שוכח את זה, כי יש לו כבר בעיות אחרות בחיים, או התעניינות בכל מיני דברים.
"בשביל מה אני חי?", האדם צריך לפתור את הבעיה הזאת לעצמו, כי השאלה הזאת מבדילה בינו לבין החי. ו-"בשביל מה אני חי", זאת שאלת האדם, כי הוא מבין ומרגיש את הזמן, את עצמו מחוץ לקיום שלו. ילדים קטנים לא שואלים על כך, והגדולים לא שואלים בגלל שהם טרודים, וכבר מיואשים מלמצוא על כך תשובה. הם דוחים את התשובה הזאת, ולא רוצים לשמוע אותה, כי היא מכאיבה ומאוד פוגעת בנו.
אורן: השאלה הזו?
הרב לייטמן: נכון, כי היא מורידה אותנו מדרגת האדם לדרגת הבהמה. היא אומרת, אם האדם לא יודע איך הוא חי, ובשביל מה הוא החי, אז טוב יותר לא לשאול.
אורן: אם אין תשובה, זאת אומרת, עדיף לא לשאול, לא לחקור.
הרב לייטמן: עדיף. כי זה כואב שאדם חי ללא שום תכלית, תוכנית, או מטרה. אז הוא צריך לפתוח את כל הנושא הזה לעצמו, ולָדוּן. וְודאי שרק על ידי חוכמת הקבלה הוא יכול לקבל תשובה, ב"שביל מה הוא חי". והתשובה היא, כדי להגיע בזמן הזה, בעולם הזה, בזמן החיים שלו, להכרת האלוהות. זאת אומרת, לזה שהוא ידע את כל החיים, את כל הטבע, את שני העולמות יחד, והוא יחיה במצב שהוא חי בשניהם, ומרגיש נצחיות ושלמות.
אורן: אז מה אתה ממליץ למרגלית, שמדברת מתוך איזשהו כאב פנימי, כפי שהיא אומרת - ש"לא יוצא לה להגיד באופן טבעי - בשביל מה אני חי?"
הרב לייטמן: אם היא תפתח את ספרי הקבלה, למשל את הספר "קבלה למתחיל", או ספרים אחרים שכתבתי למתחילים, אז גם היא תדע את השאלה, ואיך הקבלה מדברת על התשובה.
אורן: זאת אומרת, החומר הזה יעורר בה את השאלה הזו?
הרב לייטמן: גם את השאלה. אבל קודם צריך לברר מה זה "מה הטעם בחיינו"?. איזה טעם אנחנו צריכים למצוא, ומה זה "חיינו", "גלגולים", "עליות וירידות", האם אנחנו חיים כאן, או אולי בעולם הבא, מה קורה איתנו, ומה הטעם? זאת אומרת, מה המילוי שיכול להיות בחיים של האדם - זמני? נצחי? טוב יותר או לא? מהי האמת, האם אנחנו מרגישים, רואים אותה – כן או לא? וחוכמת הקבלה, שהיא מדע, פיסיקה של שנֵי העולמות, מסבירה מה באמת ייעודו של האדם- על כל אחד שיפתח את זה לעצמו.
אורן: זאת אומרת, פותחים את הספרים, ואז מתעוררת גם השאלה וגם מוצאים לה תשובה.
הרב לייטמן: נכון. קודם כל השאלה, ואחר כך התשובה. כי למעשה, התשובה היא כל מהות החיים שלנו.
אורן: בואו נעבור לשאלה הבאה, בבקשה.
שאלה: איך מגדירים את הקב"ה? וכשאנחנו חושבים על הקב"ה, על מה אנחנו חושבים? החשש שלי הוא, מזה שאני שומע כל מיני הגדרות, של כל מיני אנשים, איך שהם מגדירים את הקב"ה, והפחד שלי הוא, שיכול להיות שגם אנחנו עושים איזה עיוות או משהו, שחס וחלילה אנחנו הולכים לעבוד איזו עבודה זרה.
הרב לייטמן: זה נכון. הקב"ה, ובעל הסולם כותב על כך בהרבה מקומות, גם האר"י, וגם גדולי המקובלים, שהקב"ה הוא תכונת ההשפעה, תכונת האהבה, הטוב והמיטיב. ללא גוף, וחס ושלום לחשוב כך, ללא איזושהי מין הגבלה או הגדרה, או איזושהי דמות שבדרך כלל מישהו מצייר לעצמו. והאדם בנוי כך, שתמיד הוא צריך לצייר איזו דמות, אבל אין. זאת תכונת ההשפעה, תכונת האהבה, תכונת הנתינה, בלבד.
איך האדם יכול לצייר את התכונה? אומרים לו, אתה לא יכול לצייר לעצמך משהו מופשט, אלא תמיד מה שמלוּבש בחומר שלך, בחומר המחשבתי ובחומר הרצוני, ברצון ובמוח - בשכל. לכן אנחנו מדברים על החומר שלנו, ו"הצורה המלובשת בחומר". שהאדם מבין מה זה נקרא "תכונת ההשפעה", לכן כתוב "ממעשיך הכרנוך". שכמה שהוא יותר ויותר מתקן את עצמו ומתאים את עצמו ל"משפיע", הוא מבין מי זה "המשפיע".
לכן הבורא, הקב"ה נקרא "בּוֹא רְאֵה", בוא וראה שאתה מתקדם בעצמך, ורואה מהי התכונה הזאת, תכונת ההשפעה, ואז בהחלט הוא משיג אותו, כי בלי להשיג אותו אי אפשר לדעת מה ומי. לכן טוב יותר לא לדמיין שום דבר אלא ללמוד, כדי שיבוא המאור המחזיר למוטב, יתקן את האדם, ולפי התיקון הוא יכיר את הבורא. כמו שכתוב, "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם", כולל את שואל השאלה.
(... קליפ פירסומת)
אורן: השאלה הבאה היא שאלתו של אנטון מעפולה. בואו ונשמע אותו בבקשה.
שאלה: שלום כבוד הרב, קוראים לי אנטון, אני מעפולה. השאלה שלי, מה הם "גיהינום" ו"גן עדן" לפי חוכמת הקבלה?
הרב לייטמן: לפי חוכמת הקבלה "גיהינום" נקרא הכרת ההבדל בין האדם לבורא, לכוח העליון. עד כמה שאנו מרגישים את עצמנו רע, שפתאום אנו מגלים שאנחנו הפוכים ממנו. ההרגשה הזאת של הבושה, של הריחוק, של הנבזות, של השפלות, מאוד מאוד לא נעימה, אין גרוע יותר מזה. הבושה - היא הרגשת הגיהינום, שממש שורפת. וההפך, הרגשת ההתקרבות לכוח העליון, הרגשת הנצחיות, השלמות, הדבקות אליו, נקראת "גן עדן".
אורן: אתה מדבר על תחושות שהאדם מרגיש, מתי, אחרי שהוא נפטר?
הרב לייטמן: לא. כאן, בעולם הזה. אותו אנטון או מישהו אחר, שיִלמד תקופה של שלוש עד חמש שנים, זה הזמן שבדרך כלל האדם יכול להשיג את הבורא, את העולם הרוחני, את עצמו בדרגה הזאת, לחיות ולחוות את ההרגשה הזאת שנקראת "גן עדן".
האדם צריך להשיג את זה בזמן החיים שלו, לאחר שהוא נפטר אין לו שום התקדמות. כל ההתקדמות, כל ההשגות, הן רק בעולם הזה. מה שיש לו בעולם הזה- עִם מה שהוא נפטר, זה מה שיש לו, לא יותר. ואם הוא לא השיג את הבורא, ולא הגיע לתכלית הבריאה, זאת אומרת, לדבוק בבורא בכל לב ונפש, זאת אומרת, להשוות איתו את תכונת השפעה, את תכונת הנתינה, הוא יצטרך להתגלגל שוב.
אורן: זאת אומרת, הקבלה סותרת את התפיסה העממית, של "גן עדן" ו"גיהינום" כמו שמסבירים לילדים קטנים.
הרב לייטמן: היא לא סותרת. לילדים מסבירים כך, והמקובלים, כשהם משיגים את העולם הרוחני ואת הבורא, הם מדברים על כך בצורה אמיתית. הרבה דברים אנחנו מסבירים, גם לילדים קטנים וגם לילדים גדולים, בצורה כזאת שמובנת להם, או מה שיכול לעזור להם בינתיים בחיי היום יום. אבל עד כמה שאדם מתקדם יותר, מסבירים לו את זה בצורה טבעית ואמיתית יותר.
אורן: אז נסכם את הדברים: "גן עדן", ו"גיהינום", אלה מצבים רוחניים שאדם צריך לעבור כאן במהלך חייו בעולם הזה, ולהגיע לגן עדן.
הרב לייטמן: נכון. קודם הוא מגיע להרגשת הגיהינום, שהוא הפוך מהבורא, כמו שכתוב: "אין צדיק עומד על דבר מצווה, אלא אם כן נכשל בה", ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". הוא קודם צריך להיכנס ל"חטא", ואחר כך לתקן.
אורן: זה "גיהינום"?
הרב לייטמן: כן, ואחר כך לתקן אותו, ולהגיע ל"דבקות בבורא", ואז הוא יהיה ב"גן עדן".
אורן: עוד בחיים האלה?
הרב לייטמן: עוד בחיים האלו, בהכרת כל המציאות, וזה אפשרי אך על ידי לימוד חוכמת הקבלה.
אורן: השאלה הבאה היא שאלתה של ריקי, מראשון לציון. בואו ונשמע אותה בבקשה.
שאלה: שלום, שמי ריקי, ואני מראשון לציון, הייתי מעוניינת לדעת אם גלגול נשמות והמשפחות, קשורים? זאת אומרת, האם הנשמות מתגלגלות וחוזרות לאותה המשפחה?
הרב לייטמן: לא, בהחלט לא. חוץ ממה שיש לנו - לב, כוח חיוּת, גוף, יש לנו גם "נקודה שבלב", זו תחילת הנשמה. וה"נקודה שבלב" כלל לא קשורה למה שנמצא איתנו בעולם הזה. היא נקודת ההתעוררות כלפי הרוחניות. אדם שמרגיש שהוא מתעורר, זו תחילת התפתחות הנשמה שלו, הוא מתחיל לפתֵח אותה על ידי לימוד חוכמת הקבלה בצורה הנכונה.
ואז הוא כבר מתחיל לגדֵל את הנשמה, וכך הוא מתנתק מלהזדהות עם החיים שלו, עם הגוף שלו, עם העולם הזה, עם הקרובים, עם כולם. הוא, כמו שכתוב "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", ואז הוא נדבק כבר בבורא, בתכונת ההשפעה, בעולם הרוחני. לא שהוא עוזב את הכול, אלא הוא חי בעולם הזה, אבל הנשמה שלו, היא כבר נמצאת במימד נצחי ושלֵם, ואין שום קשר בין שני החלקים האלה.
למשל אני, יש לי ילדים משפחה, קרובים, אמא, אני חי איתם, מרגיש אותם, דואג להם עד כמה שאני מסוגל לדאוג, אבל למעשה העיסוק שלי הוא לגמרי במישור אחר, ושם אין שום קשר במה שאני עוסק, ומה שאני עושה, כלפי הקרובים שלי. יש איזושהי ההארה קטנה שהם מקבלים, אבל לא יותר מזה. הנשמות לא באות בחזרה ומתחברות שוב יחד, אין שום קשר בין הגופים.
אורן: בואו נעבור לשאלה הבאה בבקשה.
שאלה: אני שומע אותך כרגע בערוץ, שאתה מדבר על הנושא של המלחמה ועל ההשפעה בעם על ידי שינוי במעשה. אז רציתי לשאול, האם על ידי זה שאני לומד, או קורא משהו, ועושה את זה לטובת כלל העם, האם יש לזה השפעה או לא?
אורן: האם כשאדם לומד משהו מחוכמת הקבלה, הוא עושה איזושהי פעולה של השפעה? האם בזה הוא מקדם את הכלל, את כל העם שלנו ואת כל המדינה שלנו?
הרב לייטמן: ודאי, הוא משפיע על הכלל. כל אחד ואחד קודם כל משפיע בכלל, כי כל העולם, כולנו קשורים זה לזה. כולנו נשמות של "אדם הראשון", גם אומות העולם, גם ישראל, כולנו קשורים לאותה מערכת "אדם הראשון". וזה שנפרדנו אחרי "חטא אדם הראשון"- כל החלקים של אותה הנשמה, ומרגישים את עצמנו האחד מנוגד לשני, זה רק אנחנו שמרגישים כך, אבל אנחנו נמצאים באותה המערכת.
ואין לנו ברירה, אנחנו נצטרך להתחבר שוב יחד לאותה המערכת ולתקן את שנעשה כשבירה, כחטא. וכל אחד ואחד, חייב להרגיש שהוא אחראי על כל העולם. הוא חייב לעשות את חלקו, זאת אומרת, להחזיר למעשה את כל העולם לאותו מצב מתוקן, בכמה שזה תלוי בו. וכל אחד ואחד חייב להגיד "בשבילי נברא כל העולם", כי על ידי זה שהוא מתקן את עצמו, הוא מחייה בזה את כל הנשמות, ומתוך כך הוא מקדם אותן לגמר התיקון הכללי.
(... קליפ פירסומת)
אורן: השאלה הבאה היא שאלה מאוד מעניינת. בואו ונשמע אותה.
שאלה: הייתי רוצה לדעת איך גוֹיוֹת, או נוכריות התחילו ללמוד קבלה, ואיך הקבלה נותנת להן את הרגש הזה להתקבל, כמו מדונה, כמו שאר האנשים, וכמו היהודיות בהוליווד. איפה היופי שבקבלה, שאנחנו בני ישראל לא מוצאים את זה כמו כל הגויים האלה שיושבים בחו"ל?
הרב לייטמן: קודם כל אין להם שום קבלה אמיתית. מה שהם לומדים, או לומדות שם בהוליווד, זה על מים קדושים, חוטים אדומים שהן קושרות על הידיים, ועוד כל מיני כאלו אלמנטים של מיסטיקה. הם לא לומדים, מתוך ספרי קבלה אמיתיים, אותם קשה מאוד ללמוד. אפשר ללמוד אותם רק בשפה העברית, ניתן גם ביתר השפות, אבל זה קשה מאד ולוקח שנים, וזה לא הוליוודי -זה ברור לנו.
אם נפתח את הספרים, נראה שמדובר על תפיסת המציאות. אני מדבר כמדען, כדוקטור לפילוסופיה, פרופסור באנתולוגיה, וכמדען בביו-קיברנטיקה, שאחרי כל הלימודים והתארים האלו הגעתי לחוכמת הקבלה, ואז הבנתי שמדובר במדע, ולא בעסקים לכוכבי הוליווד. אין להם את זה בכלל, אף מילה הם לא לומדים מהמקורות, ולכן הם לא קשורים לקבלה. זה שהם לוקחים את השֵם קבלה כמותג, ומתחילים לפרסם את עצמם, כדאי להם, כמו כל דבר אחר, הם תמיד דואגים לפרסום.
אבל האמת, שיש הרבה אנשים בעולם שמרגישים בתוכם את השאלה, "מה הטעם בחיים שלי?", ו"בשביל מה אני חי?", ובהחלט נמשכים לחוכמת הקבלה, ומגיע להם את זה. כמו שכתב הנביא ישעיהו, "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים, ונהרו אליו כל הגויים", כך זה יהיה בסופו של דבר. עם ישראל קיבל את חוכמת הקבלה, קיבל את התורה, כדי למסור אותה אחר כך לכל העולם, להיות "אור לגויים". אז ודאי שהתעוררות תהיה גם בהם, וגם הם יבואו ויתחברו אלינו, אחרינו, כדי שנלמֵד גם אותם איך לבוא ולהתחבר יחד לבורא.
אז בסוף הדרך ודאי, ש "כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם", אבל לפני זה, קודם כל עַם ישראל חייב להכיר בכך. ובאמת היום יש בעיה גדולה, שבעולם מתעוררים אנשים רבים שרוצים לדעת - מתוך הלב, ולא מתוך פרסום בהוליווד, "מהי חוכמת הקבלה?", הם מבינים שכנראה הם צריכים אותה, הם מרגישים בפנים שיש בזה משהו לנשמות שלהם. ואנחנו לצערנו לא יודעים איך לספק להם את זה, ולהיות "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש".
אורן: בוא נעבור לשאלה הבאה בבקשה.
שאלה: לפי הקבלה, אנחנו צריכים "ואהבת לרעך כמוך". מה עושים במצב, שאתה לא יכול לאהוב מישהו מסוים, מכיוון שאתה יודע שהוא מחפש להזיק, להרע ולהציק. ועם כל זה, אתה כן רוצה לקיים את המצווה הזאת. איך מתגברים על זה, או מה צריך לעשות?
הרב לייטמן: "ואהבת לרעך כמוך", זה חוק כללי של כל המציאות. בעל הסולם מסביר את זה היטב במאמריו, ה"שלום", ה"שלום בעולם", "ערבות" ו"מתן תורה". אני מאד ממליץ לקרוא את המאמרים האלו, הם כתובים לקהל הרחב.
אורן: את כל המאמרים האלה דרך אגב, תוכלו למצוא בספר הלימוד שלנו, שנקרא "קבלה למתחיל", שבו באמת הכנסנו את כל חוכמת הקבלה של בעל הסולם.
הרב לייטמן: מתוך מאמרים האלו ניתן להבין, שאנחנו לא מסוגלים לאהוב במאומה אף אחד. ומה שנראה לנו שאנחנו אוהבים, זה עקב איזשהו סוג של שַכר, כדאיות שיש לנו מאותו בן אדם, או שאנחנו רוצים להרגיע את עצמנו. זאת אומרת, זה לא נקרא "אהבה", אלא זו אהבה כדאית, דבר שמשתלם. אני משלם, ואני מתייחס יפה, בגלל שזה משתלם לי. או שבצורה טבעית, כמו שאני אוהב את הילדים שלי, או בצורה אחרת, אני מרגיש מזה נעים- משהו קורה.
אורן: ולא על זה מדברים, שאומרים "ואהבת לרעך כמוך"?
הרב לייטמן: לא.
אורן: אלא על מה?
הרב לייטמן: "ואהבת לרעך כמוך", זה מעל האגו שלנו, מעל החשבונות שלנו. לכן שם נכללים, גם השונאים שלנו, עד הגרועים ביותר, וגם האנשים שאנחנו כבר עכשיו יכולים להתייחס אליהם יפה. כשאנחנו מתחילים לבדוק את עצמנו, לבדוק את הטבע שלנו, אנחנו מגלים את עצמנו אגואיסטים בכל וכל, ולכל אחד ואחד, ואז אנחנו מתחילים לתקן את עצמנו, על ידי "המאור המחזיר למוטב".
אי אפשר להגיע לאהבה, ובכלל ליחס טוב ונכון לאחרים, אם לא על ידי המאור המחזיר למוטב, כמו שכתוב, "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין", "כי המאור שבה מחזירו למוטב". אדם שקודם כל מגלה את היצר הרע שלו, האגואיסטי, שהוא שונא את כולם, וכך זה בכל אחד ואחד מאיתנו, כי בזמן חורבן בית המקדש נפלנו מאהבת אחים לשנאת חינם. ובתכונה הזאת אנחנו עדיין קיימים, גם עכשיו, לכן נקרא ש"אנחנו נמצאים בגלות".
אנחנו צריכים לצאת מהגלות הזאת, ויכולים לעשות זאת רק על ידי חוכמת הקבלה. כי כשלומדים אותה,מושכים את המאור מאותו עולם מתוקן, איפה שאנחנו צריכים להיות, למצבנו, והמאור הזה מחזירו למוטב. ולכן צריך רק לפתוח את הספר, "קבלה למתחיל", הוא הספר הטוב ביותר, כי שם מקובצים כל המאמרים העיקריים בקבלה, שיִפתחו את עיניכם, וכך תתקדמו.
אורן: השאלה הבאה היא שאלתו של דניאל מרמלה. בואו ונשמע את דניאל בבקשה.
שאלה: קוראים לי דניאל, אני מרמלה. לגבי מה שכתוב בקבלה, על המצב שעומד להיות במדינה מבחינת אנרגיות שליליות, כל המלחמות, וכל העניינים האלה.
הרב לייטמן: לא. חוכמת הקבלה מסבירה, מה צריך להיות לפי התפתחות העולם. איך לפי הטבע העולם מתפתח, ואיך אנחנו יכולים להשתתף בזה, ולעשות תיקונים בהתפתחות כך, שיהיה לנו טוב ונגיע לאותה המטרה שבשבילה נברא העולם בצורה היפה, המתוקנת.
אורן: אתה כאילו מדבר על שתי דרכים?
הרב לייטמן: שתי דרכים. יש דרך שנקראת "בעתו", דרך שאנחנו יכולים להתקדם בה על ידי מכבש ההתפתחות, שהטבע כל הזמן מחייב אותנו להתפתח. בדרך הזאת מופעלים עלינו חוקי טבע נוקשים מאד, כולל מלחמות, וכל מיני בעיות. ובחוכמת הקבלה זה מוסבר היטב במיוחד, בספר ה"דור האחרון".
והדרך השנייה, שאם אנחנו לוקחים את חוקי ההתפתחות האלה, את כוחות ההתפתחות שלנו בידינו, ויודעים איך להשתמש בהם, וזו לא בעיה לאף אחד. אם אדם פותח ספרי חוכמת הקבלה, זה מוסבר בצורה פשוטה מאד ואישית, לכל אחד ואחד, איך להינצל מאותם כוחות רעים, שהטבע בדרך כלל בצורה אכזרית, כך דוחף אותנו להתפתחות, אז אנחנו יכולים להתפתח בצורה יפה.
ואז יש לפנינו דרך שנקראת "אחישנה". שאנחנו מקצרים את הדרך כדי להגיע לגן עדן, ממש לחיים הטובים והשלמים. והדרך עצמה יפה, וודאי שמגיעים למטרה היפה. אלא שלמטרה היפה הזאת מגיעים בכל מקרה, או בדרך "בעתו" או בדרך "אחישנה". אבל דרך "בעתו" היא דרך של המון שנים, המון דורות של סבל, ודרך "אחישנה" היא דרך יפה, קצרה, ונעימה. חוכמת הקבלה מיועדת למי שרוצה לעבור מדרך "בעתו" לדרך "אחישנה", בגלל זה היא ניתנה לנו.
(...קליפ פרסומת)
אורן: שאלה הבאה מגיעה אלינו מקיבוץ משמרות, שאלתה של אילנה. בבקשה.
שאלה: רציתי לשאול, אנחנו לומדים שהאלוהות הוא כוח אחד, יחיד ומיוחד. מדוע משתמשים במילים "אלוהים", "אדונַי", "שדי", שמרמז על ריבוי?
הרב לייטמן: יש "מאציל", השם הכללי של אותו כוח שאין לנו מה לומר עליו. למעלה מזה יש "עצמותו", שאפילו בשם אנחנו לא יכולים לבטא. כולם שמות שבהם אנו מכנים את הכוח העליון, שמות שהם ה"כלים" שלנו, בהם אנחנו מקבלים התרשמות ממנו.
אורן: מה זאת אומרת "כלים"?
הרב לייטמן: "כלים", הם הרגשות. כמו שאני מסתכל על אדם, שאני מכיר אותו, ולפי איך שאני מכיר אותו, אני קורא לו. הילד שלי קורא לי "אבא", אשתי פונה אלי בשם, או יכולה להגיד "בעלי". אמא שלי אומרת לי "בן", מישהו אחר קורא לי "חבר", אחר אומר לי "אזרח", אנשים רבים קוראים לי בשמי או בשם המשפחה. זאת אומרת, יש לכל אחד הרבה מאוד כינויים, לפי איך שמתייחסים אליו ומה שרוצים להבליט, בדיוק איזו תכונה.
כך אנחנו, כתוב "ממעשיך הכרנוך". עד כמה שהאדם מתקרב לבורא, מכיר אותו יותר, הוא קורא לו בכל מיני שמות. השמות האלה הם לא של הבורא, הוא מנותק מהשמות האלה בעצמו, אלא איך שהאדם מכיר אותו. לכן, כמו שאת אומרת "אַדנִי", "שדי"," אלוהים", וכל יתר השמות, עד י' ה' ו' ה'- הוי"ה. כל השמות האלה, הן התרשמויות בתוך הנשמה, איך שאנחנו מכירים את הבורא.
זאת אומרת, את השמות האלו האדם מרגיש, כשהוא על ידי חוכמת הקבלה מתחיל לגלות את הבורא. ולפי מה שמכיר אותו, כך הוא קורא לו באותם השמות. לכן, יש בסך הכול עשרה שמות עיקריים, לפי עשר ספירות שבתוך הנשמה של האדם. הוא מתרשם מאותן עשר ההופעות של הבורא אליו, והם השמות העיקריים.
אבל חוץ מזה, בכלל מה שאנחנו מרגישים, ובכלל כשאנחנו קוראים למישהו, למשהו בכל העולם, לאיזושהי תופעה, זה גם שמות הבורא. כי כל העולם הוא למעשה כוח עליון אחד, שכך הוא מתראה לנו דרך כל מיני דמויות, הרגשות ואנשים. וכל מה שהאדם מרגיש בסופו של דבר, זה "הבורא" - "אין עוד מלבדו". ולכן, אם לא בלבלתי אתכם, אז גם זה נכון, ועוד יותר.
אורן: תודה לך הרב לייטמן. אני רצה להזמין אתכם, צופי הטלוויזיה שיש להם בבית מחשב, להצטרף אלינו לאינטרנט לחצי שעה נוספת, www.kab.tv. בשבועות הבאים אנחנו מכינים לכם תוכניות מיוחדות. תוכניות ספיישל עם השאלות הכי טובות שהיו לאורך כל עונת השידורים הקודמת. תוכנית מיוחדת של הפקה, שאלות של ילדים ששואלים את הרב לייטמן, ומקבלים תשובות יוצאות מהכלל. שיהיה לכם שלום וכל טוב.
(סוף החלק ששודר בטלוויזיה)
(... קליפ פרסומת)
(התחלת החלק ששודר באינטרנט)
אורן: את החלק השני של התוכנית שלנו נִפתח עם שאלתו של יובל מחיפה, שמגיעה אלינו דרך האתר, ויובל שואל אותנו כך:
שאלה: מה מסמלים הכוכבים לפי הקבלה, ומהי עבודת כוכבים?
הרב לייטמן: לפי הקבלה הכוכבים כאילו מסמלים כוחות טבע נוספים, שמאירים לאדם. יש כוכבי לכת, יש כוכבים שלא שייכים לכוכבים הקרובים לנו, ל"פלנטות" מה שנקרא, אלא כוכבים שמאירים מתוך עצמם. הפלנטות הם לא הכוכבים עצמם, הם לא מאירים, אלא רק מחזירים את אור השמש. אז יש כוכבים ויש כוכבים. אבל כמו שידוע כיום באסטרונומיה, כולם הם סך הכול גופים שנעים בחלל, ביקום.
לפי חוכמת הקבלה, הכוכבים, לפי השורש שלהם, הם הכוחות שנמצאים כולם תחת השליטה הכללית של כוח עליון, אחד. ו"עבודת כוכבים" נקרא, אם אדם חושב שיש עוד כוח חוץ מהבורא, שיכול להשפיע עליו.
זאת אומרת, יש בורא ויש כל מיני מערכות, שדרכן הוא משפיע עלינו. דרך הסביבה, דרך הטבע, דרך מזג האוויר, דרך התכונות הפנימיות של האדם, הרשימות שמתעוררות בו, כל מיני זיכרונות, גנים, חינוך ותרבות. כל מה שהאדם כלול ממנו, זה גם השפעת הבורא על האדם, כדי להביא את האדם למצב כלשהו, וממנו להתחיל לעורר אותו להתפתחות הפנימית.
לאדם נראה שיש עליו הרבה מאוד כוחות והשפעות מבחוץ. יש הרבה מאוד מקורות שמשפיעים עליו, המדינה, מס הכנסה, הצבא, הפוליטיקה, אויבים, שונאים, אוהבים, חברים. ובסופו של דבר, כשהוא מגלה את כל הכוחות האלה, דרכם הוא מגלה את הכוח העליון, ואז הוא אומר "אין עוד מלבדו", "הבורא אחד". לכן, כל עוד האדם לא מגלה את הבורא, הוא בהכרח "עובד כוכבים".
אורן: השאלה הבאה היא באותו הֵקשר. שואלת אותנו יהודית:
שאלה: לַמה הבורא נסתר, לַמה הוא אינו מתגלה לנו? הרי אם היה מתגלה, היתה לנו יותר מוטיבציה.
הרב לייטמן: בטח, אז כולנו היינו צדיקים. כי אם הוא היה מגולה, ככוח עליון גדול, האדם היה חושב שכדאי לו להיות כמוהו, כי אז יהיה לו טוב. או שלא כדאי לו לעשות דברים רעים, כי אז יהיה לו רע. אז תמיד היה מרגיש טוב או רע. אבל בהכרח היה עושה טוב או רע, הוא היה כמו בהמה. לא הייתה לו בחירה חופשית. כמו שאדם לא יכול להכניס יד לאש. אותו דבר בכל פעולה ופעולה, היה בדיוק רואה אם הפעולה טובה או רעה.
ואז מתוך הרצון להרוויח, להצליח, למלא את עצמו, שמגן על האדם, שלא יזיק לעצמו, אז היה כל פעם עושה פעולות הכרחיות. ואז היה כ"אלמנט" שבהכרח עושה משהו בטבע. זה נקרא "בהמה". כמו שבהמה חיה. כל פעם היא מנצלת את עצמה במקסימום, ככל שהיא מסוגלת. כתוב שבהמה לא טועה אף פעם. לַמה היא לא טועה? כי הטבע מתגלה אליה בצורה ברורה. והיא לא חושבת. היא רק מחשבת "זה יותר, וזה פחות ". הכל בעולמה גלוי לה.
והאדם לא. הוא נמצא בהסתרה, הוא לא יודע מה פועל עליו. כל הכוחות, אתמול, מחר, הוא לא יודע כלום. הוא גם לא יודע המון דברים שקורים איתו, הוא לא יודע מה קורה אחרי שהוא נפטר מהעולם הזה. והעיקר, הכוח העליון שכל הזמן משפיע עלינו, ומארגן כל רגע ורגע בחיינו, נסתר מאיתנו, כדי שנהייה עצמאים. ובעצמאות שלנו, נחליט שאנחנו רוצים לגלות אותו. וכשנגלה אותו, אז בדיוק נדע איך להתקדם ואיך להתנהג נכון. לכן הבורא נסתר כדי שנגלה אותו. נגלה אותו, נגיע לחיים מוצלחים.
אורן: את השאלה הבאה שואלת אותנו נאווה. אילו תכונות על האדם לתקן? אתה מדבר הרבה על תיקון. אילו תכונות בדיוק צריך לתקן?
הרב לייטמן: התכונה היא אחת בעצם. לעבור משנאת חינם, משנאה לבני אדם, לאהבת בני אדם. זה מה שאנחנו צריכים לתקן.
אורן: ומה עם כל שאר התכונות?
הרב לייטמן: כל שאר התכונות לא לשים לב אליהן. כי בעצם, כל התורה היא, "ואהבת לרעך כמוך", כמו שכתוב באותו הסיפור הידוע, "למדני כל התורה כולה על רגל אחת". אז "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". או "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה", כפי שאמר רבי עקיבא.
לכן, כל מה שאנחנו צריכים לעשות על ידי התורה, זה לתקן את הרצון האגואיסטי, האכזרי שלנו, שבו אנחנו שונאים את כולם, לתקן אותו לאהבה לכולם. ואפשר לעשות זאת אך ורק על ידי חוכמת הקבלה, כי היא מושכת עלינו את המאור המחזיר למוטב.
אנחנו לא מסוגלים על ידי אף עיסוק אחר, גם לא בספרים הקדושים, או על ידי פעולות שעושים יפי נפש, כל מיני אנשים אלטרואיסטים למיניהם, שמתעסקים בפעולות חסד שונות. אנחנו אף פעם לא נוכל לתקן את העולם.
את העולם ואת האדם, אפשר לתקן רק על ידי הכוח העליון, שנקרא "האור המחזיר למוטב". לֵמה למוטב? לבורא. הבורא הוא טוב ומטיב, הוא המשפיע, הוא האוהב, אנחנו צריכים להגיע עד אליו. ועל ידי הכוח הזה, אנחנו יכולים לעשות זאת. מהי חוכמת הקבלה, לַמה היא מיוחדת? כי היא מביאה לאדם שעוסק בה, שלומד, שמתעניין בה, הכוח הזה.
אורן: השאלה הבאה היא שאלתו של דניאל, והוא שואל אותנו מה מיוחד באותיות העבריות?
הרב לייטמן: האותיות העבריות הן מיוחדות מאוד, בכך שאנחנו מגלים תכונות רוחניות גם בצורת האותיות, גם בסדר שלהן, במספרן, בחיבורן, בטעמים, נקודות, ותגין שסביב האותיות. ובעצם יוצא שהכתב העברי הוא קוד. צורת האותיות היא לא האותיות כמו שאנחנו מכירים. אלא שלפי הצורות אנחנו רואים אילו תכונות יש בנשמה, שעוברת את התבניות האלו, את האותיות עם כל התוספת, טעמים, נקודות ותגין.
שהנשמה צריכה לקבל על עצמה תבנית של כל אות ואות, ובזה שהיא עוברת דרך התבניות האלו, היא מרגישה, מגלה את הצופן הזה, המילה הזאת. מהי המשמעות הרוחנית של המילה, מהי המשמעות הרוחנית של המשפט. זאת אומרת, היא מתחילה להרגיש דרך הצורות האלו, את העולם הרוחני. ולכן השפה העברית היא שפה מיוחדת, ומקובלים כתבו את הספרים שלהם במיוחד בשפה העברית. ו"הקוד" איך להרגיש את העולם הרוחני, הם מסרו דרך השפה הזאת.
ובנוסף יש השפה הארמית, שהיא ה"אחוריים". זאת אומרת, ההיפך, ההעתק של השפה העברית. ובגלל זה משתמשים בה, כי אלה שתי שפות המשלימות זו את זו. לכן "ספר הזוהר" כתוב בארמית. בשפה הארמית משתמשים הרבה, גם האר"י הקדוש, ומקובלים נוספים השתמשו בשפה הארמית. אבל ההסבר של האור, מצד האור שבה, מצד ההתעלות, ההתפתחות של האדם, בא בשפה העברית.
אורן: אני יודע שיש הרבה מדיטציות על האותיות של השפה העברית. זו הדרך להרגיש?
הרב לייטמן: לא, ודאי שאין שום קשר, וגשר, וזכר לכך בחוכמת הקבלה. אין מדיטציות, ואין מיסטיקות למיניהן, ואין לתאר לפי צורת האות תכונה רוחנית כלשהי, אם האדם לא נמצא בתכונה הרוחנית. גם ב"מחזור," או ב"סידור" של מקובלים, למשל "סידור הרשש" הידוע, יש הרבה מאוד אותיות. אבל אחרי האותיות צריכים להבין אילו פעולות רוחניות האדם צריך לעשות.
זאת אומרת, אם יש לאדם בפנים כוחות רוחניים, אם הוא כבר יודע איך להמשיך את האורות, אם הוא כבר יודע שהוא נמצא בזה, הוא כבר נמצא בגילוי העולם הרוחני. זאת לא מיסטיקה. כמו שאנחנו עושים פעולות בעולם הזה, כך אנחנו יכולים גם בכוחות הנפש שלנו לעשות פעולות, ובכך אנחנו משפיעים על העולם שלנו הרבה יותר חזק, מאשר על ידי הפעולות שלנו בעולם הזה, עם הכלים שלנו, האמצעים שלנו. ולכן רצוי לכל אחד ואחד לעשות. זה אפשרי, אבל על ידי לימוד חוכמת הקבלה בצורה אמיתית, רצינית, במשך מספר שנים, ולא על ידי כל מיני מדיטציות.
אורן: השאלה הבאה היא שאלה טלפונית, בואו ונשמע אותה בבקשה:
שאלה: מה זו שנת שמיטה ברוחניות?
אורן: שאלה אקטואלית. מה זו שנת שמיטה ברוחניות?
הרב לייטמן: נכנסו לשנת השמיטה. יש לנו חלק שמשפיע מלמעלה, הבורא אלינו, וחלק שאנחנו באים ומקבלים. התנועה היא הדדית, זה כלפי זה. הבורא משפיע אלינו באור העליון, ואנחנו באים ומחברים לאור העליון הזה את הכלי שלנו, את הרצון שלנו להתחבר ולהתמלא.
העבודה שלנו ברוחניות היא שאנחנו עושים את העבודה שישה ימים בשבוע או שש שנים. זאת עבודה על חלקי הנשמה שלנו, שנקראות "ספירות": "חסד", "גבורה", "תפארת", "נצח", "הוד", "יסוד", שש ספירות. אחרי שאנחנו גומרים את העבודה הזאת, באה הספירה האחרונה שבנשמה, שנקראת "מלכות", שבה אנחנו מקבלים את הכל.
לכן יש לנו יום השבת, או שנת השמיטה, השנה השביעית. שביום הזה, או בשנה הזאת, אנחנו לא פועלים, אלא נותנים לאור למלא אותנו. ולכן העבודות ההן אסורות, כי בזה רק נפריע לבורא, לאתערותא דלעילא, להתעוררות מלמעלה, מהאור שבא וממלא אותנו. ולכן אנחנו שומרים על שנת השמיטה, ומשתדלים לעשות את הפעולות שלנו בעולם הזה בהתאם למה שקורה לנו ברוחניות.
אורן: זה כמו סמל לתהליך הרוחני הזה?
הרב לייטמן: זה ודאי סמל לתהליך רוחני. המקובלים עושים את כל הפעולות האלה ברוחניות, בתוך הנשמות שלהם. הם עובדים על הנשמה, ומכינים אותה בשש הפעולות האלה, "חסד", "גבורה", "תפארת", "נצח", "הוד", "יסוד", ואחר כך מקבלים את האור הזה, המילוי, גילוי הבורא. ואחר כך שוב, "חסד", "גבורה", "תפארת", "נצח", "הוד", "יסוד", שש פעולות, ופעולה שביעית של קבלה. וכך הם מתקדמים מדרגה לדרגה, יותר ויותר, עד שמגיעים למילוי השלם, בתוך הנשמה שלהם. אבל אנחנו בעולם שלנו גם עושים זאת כמנהג.
אורן: השאלה הבאה מגיעה אלינו דרך האתר ושואלים אותנו כך:
שאלה: האם הרב מודע לזה שהקבלה דומה מאוד לפילוסופיה?
הרב לייטמן: במקרה אני דוקטור לפילוסופיה, ומודע לזה. וגם את הדוקטורט עשיתי בנושא קבלה ופילוסופיה. אני ודאי מודע לזה. וכתבתי כמה ספרים בשיתוף עם פילוסופים ידועים. אבל היא לגמרי שונה מפילוסופיה. אענה במונחים פילוסופיים. פילוסופיה מטפלת בצורות המופשטות, וקבלה עובדת רק בצורה מלובשת בחומר.
אורן: מה הם המינוחים האלה, "צורות מופשטות", ו"צורה מלובשת בחומר"?
הרב לייטמן: צורה מופשטת היא איך שהאדם יכול לדמיין כל מיני צורות, שאף פעם לא היו בחומר, או שהיו בחומר והתנתקו ממנו. "חומר" הכוונה הרצון שלנו, החומר שבעולם שלנו. ואז הוא מנתק אותם, והאדם מתחיל לדמיין. נניח שהוא ראה פעם כוס, ועכשיו הוא אומר, "מה זה יכול להיות, הכוס כך, והכוס כך. ונעשה אותה כך או כך". זאת אומרת, הפילוסוף כבר מתרחק ממה שנמצא בחומר, ומדבר על הצורה המופשטת. מה המושג של הכוס.
והקבלה מדברת רק על הצורה המלובשת בחומר. אם היא מדברת על משהו, יהיה זה אך ורק ספציפית על משהו. ולכן היא כמו פיזיקה של העולם העליון. כמו הפיזיקה בעולם שלנו, כך הקבלה היא הפיזיקה של העולם העליון. כמו שכתוב "ממעשיך היכרנוך", "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", "כי תשיג יד". השגה ברורה, כמו שאנחנו משיגים על ידי המדע שבעולם הזה. ולכן נקראת "חוכמת הקבלה".
מה שאין כן, פילוסופיה היא לא מדע ולא חוכמה. ואכן יש כבר מילת גנאי כזו, "פילוסוף". זו בדיוק הפילוסופיה. ולכן אין קשר. בעל הסולם כותב על כך מאמרים רבים, "מהות חכמת הקבלה", "קבלה ופילוסופיה", כולם נמצאים, בספר "קבלה למתחיל". אני מאוד ממליץ לקרוא את הספר הזה, יש בו כל החומר הדרוש באמת למתחיל. ומזה תבינו את כל מה ששואלים.
אורן: השאלה הבאה גם מגיעה דרך האתר, שואלת אותנו מאי:
שאלה: לשם מה צריך גוף פיזי כדי לעבור תיקון של הנשמה?
הרב לייטמן: בשביל מה אנחנו צריכים את העולם הזה, בשביל מה אנחנו צריכים גוף, בשביל מה אנחנו צריכים את כל מה שיש כאן? אם אנחנו צריכים לתקן את הנשמה, נשמה היא דבר פנימי, מופשט, לא מחובר עם הגוף שלנו כלל. אז למה לנו? דווקא כדי להגיע לתיקון הנשמה, בצורה בלתי תלותית בנשמה עצמה, בלתי תלותית בבורא, כמו שהוא כותב, "הלוואי אותי תעזבו ותורתי שמרו". למה? כי "מאור שבא מחזירו למוטב". ואז יוצא שהאדם נמצא בעולם הזה, עם כל הבעיות, עם כל מה שיש לו. אבל דווקא מתוך זה, הוא צריך לראות שזה הדבר המתאים, הטוב ביותר, האופטימלי ביותר, שממנו הוא יכול לגשת לתיקון הנשמה.
וכשהאדם בא לתיקון הנשמה, מתוך הבהמיות, מתוך החומריות, מתוך העולם הזה לעולם הרוחני, הוא עומד על הקרקע בעולם הזה, ומתקדם לעולם הרוחני, ויוצא לשם כעצמאי. ומתקדם בו כל הזמן בצורה עצמאית. ולכן האדם חייב לגמור את כל התיקון של הנשמה, בעודו נמצא בעולם הזה. ואם הוא לא גמר ונפטר, הוא חייב לחזור ולהמשיך את התיקון שלו, כל עוד לא מגיע לגמר התיקון. העולם הזה הוא הכרחי. כי כל פעם שהאדם עולה ועולה, בדרגות תיקון הנשמה בעולם הרוחני, הוא בכל זאת חייב לעמוד עם שתי רגליים בעולם הזה.
אורן: השאלה הבאה היא שאלה טלפונית, שאלתה של אילנה מחיפה. בואו ונשמע אותה בבקשה:
שאלה: שלום, שמי אילנה מחיפה. אני לומדת קבלה מזה מספר שנים, באמצעות ערוץ קרמה. אני רוצה לשאול שאלה כזו: איך אישה, שאין באפשרותה לשלב גבר בלימודי הקבלה, יכולה לפתח כלי רוחני שלם, עם ההבחנה של מסך? כאשר למעשה, מה שאני הבנתי, שההבחנה שנקראת מסך היא הבחנה רוחנית ששייכת רק ליעדו של הגבר. אז איך בכל זאת אישה יכולה לפתח גם את ההבחנה הזו, כאשר היא פועלת למעשה לבד בתחום?
הרב לייטמן: אין שום קשר בין לימוד חוכמת הקבלה בזמננו, בזמן האחרון הזה, כי אנחנו צריכים כולנו להגיע לתיקון. כל העולם, גם גברים, גם נשים, גם יהודים, גם אומות העולם. ילדים והורים, משפחות, הן נשמות שכאילו נמצאות בחיבור כלשהו, אלא שאין חיבור בין נשמה לגוף. ולכן כל אחד ואחד שמתעוררת בו הנקודה שבלב, משתוקק ללימוד חוכמת הקבלה, מותר לו ללמוד ללא שום תנאים מוקדמים. אם יש לו רק רצון, הוא יכול לגשת וללמוד.
ולתיקון אין שום קשר לגבר או לאישה, או לבני זוג. אם לומדים יחד, מה טוב. אבל אין חובה בכך אם הגבר לא מעוניין, או האישה לא מעוניינת, העיקר שמסכימים. לא מדובר על מקרים שבן הזוג לא מרוצה מזה, כי אז צריכים להסביר אחד לשני, שזה מאוד חשוב לבן הזוג, ואז אפשר ללמוד ללא שום הגבלות. וחוץ מזה מיליוני אנשים בעולם כבר לומדים היום את חוכמת הקבלה דרך רשת האקדמיה שלנו, דרך האינטרנט, ודרך כל כלי תקשורת הנוספים. וכמי שמלמד קבלה כבר כמעט עשרים ושש שנה, אני לא יכול להגיד שיש איזו הגבלה לגברים או לנשים, או שחייב להיות קשר בין בני זוג. הכול לפניך. כמו שאת מתקדמת, זה הנכון.
(...קליפ פרסומת)
אורן: השאלה הבאה מגיעה דרך האתר, שואלת אותנו ליאן. היא כותבת שהיא בת שש עשרה, מקיבוץ רגבים. אני זוכר שכבר הייתה לה פעם שאלה אחת דרך הטלפון, והיא שואלת אותנו כך:
שאלה: אלוקים יצר את בני האדם בשביל שיתקנו את עצמם. מה הוא מקבל מאותו בן אדם שמתקן את עצמו, לשם מה הוא יצר אותנו כך?
הרב לייטמן: כתוב "אשר עשה האלוהים את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים".
אנחנו נמצאים, מגלים את עצמנו בעולם שלנו. אם אנחנו מתחילים לשאול על מהות החיים, מגיעים לחוכמת הקבלה, פותחים את הספרים האלה. האדם נמשך לזה אם יש לו נקודה שבלב, אם הוא רוצה לתקן את הנשמה, כבר הגיע זמנו. אז הוא נמשך לספרים האלה, פותח אותם, ואז הוא מגלה איך ומה לעשות הלאה עם עצמו.
אורן: אז מה הבורא מקבל מזה שאדם מתקן את עצמו?
הרב לייטמן: שהאדם מגיע אליו, לדרגה שלו, לדרגת ההשפעה, האהבה, הנתינה, בצורה בלתי תלותית. מתוך רצון עצמו. מעל הרצון הקודם, האגואיסטי, הוא מתעלה מעליו, ומגיע לאהבה, להשפעה, לנתינה, לתכונות הבורא. לכן מלכתחילה אנחנו נמצאים בעולם הזה, בתכונות מקולקלות, כדי שנכיר בהן שהן מקולקלות, ונעדיף להיות כמו הבורא. בצורה בלתי תלותית, לא מחויבת. אלא נכיר מה יותר טוב, ונעדיף להיות כבורא.
אורן: וליאן שואלת, "נניח שעשינו את זה. מה הבורא מרוויח מזה? בשביל מה הוא עשה את כל הסיבוב הזה? מה הבורא בעצמו מקבל מזה?"
הרב לייטמן: מלכתחילה הוא ברא אותנו מתוך אהבה, הטוב ומיטיב. ולכן נתן לנו הזדמנות להגיע להטבה הזאת, להגיע להיות כמוהו. להיות כמוהו זה הדבר הטוב ביותר, הדרגה הגדולה, הגבוהה, הטובה ביותר. נצחיות, שלמות, מילוי אינסופי, לזה כל אחד מאיתנו יכול להגיע. אבל כשאנחנו מגיעים למצב הזה, אנחנו מגיעים ברצון. אנחנו רוצים את זה. כמו שאדם מאוד רעב, ומגיע לארוחה מאוד טובה, טעימה, ובדיוק מתאימה לכל הטעמים שלו.
אורן: זאת אומרת, מה אנחנו עושים בכך שאנחנו מתקנים את עצמנו?
רב: אנחנו מכינים את הרצון לקבל את המילוי.
אורן: וכשאנחנו מתקנים את עצמנו, מה הבורא מקבל? הוא מקבל אפשרות להיטיב לנו.
הרב לייטמן: כן. יש לו תענוג מזה שאנחנו מקבלים ונהנים. יש לנו תענוג מזה שאנחנו מקבלים ונהנים, מזה שהוא נותן לנו. אז יש אהבה הדדית, חיבור הדדי במילוי, בכלי שלנו, שמתמלא עם המילוי שלו. ואז אנחנו נפגשים יחד, ונמצאים במצב שנקרא "דבקות". זאת מטרת הבריאה.
אורן: השאלה הבאה היא שאלה שמגיעה אלינו דרך הטלפון, שואלת אותנו יעל. בואו ונשמע אותה בבקשה:
שאלה: שלום. הרב בהרצאות שלו טוען, שאנחנו יכולים להגיע וללמוד ממעשה הקדוש ברוך הוא על ידי השוואת צורה בינינו. השאלה שלי היא, ככל שאנחנו מתקדמים ומעמיקים בהתבוננות הפנימית, אנחנו בעצם רחוקים כרחוק מזרח ממערב מהאל. איך אפשר בכלל להשוות צורה איתו? איך אפשר ללמוד את מעשיו? איך אפשר לתקן משהו?
הרב לייטמן: ההבחנה יפה מאוד. נכון שאנחנו הפוכים ורחוקים כרחוק מזרח ממערב. אבל רחוקים אנחנו, זאת הבחנה באמת נכונה שלנו עכשיו. איפה אנחנו נמצאים, אנחנו הפוכים מהבורא. כך הוא ברא אותנו. ולבדוק ולהכיר בזאת, זה נקרא "הכרת הרע". זה כבר חלק ניכר מהדרך שהאדם עושה. לכן אני מאוד מרוצה שהגעת להבחנות כאלו.
אכן הטבע שלנו הפוך מטבע הבורא, הוא כולו רע, כולו רע. ואנחנו צריכים לתקן אותו. על ידי מה מתקנים? כמו שכתוב, "בראתי יצר רע", שהאדם מכיר שיש לו יצר רע. כל הרצונות שלו הם רעים. אז הוא זקוק לתורה. אחרת הוא לא זקוק לתורה. כי "תורה" נקרא "המאור המחזיר למוטב". אז הוא זקוק לכוח שיתקן את היצר הרע שלו, ויעשה אותו ליצר הטוב. ואז הוא בא לחוכמת הקבלה, כי רק בה טמון האור הזה, הכוח הזה, המחזיר למוטב. כמו שכותב בעל הסולם, באות קנ"ה ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", ובעוד הרבה מאמרים. והאר"י כתב זאת, בהקדמה שלו ל "עץ חיים".
וכשהאדם מתחיל ללמוד, הוא מתחיל לראות איך האור הזה מתקן אותו לאט לאט. מגלה רע, ומתקן אותו לטוב. עוד מגלה רע, ועוד מתקן אותו לטוב. עד שמתקן את כולו.
אורן: השאלה הבאה אולי השאלה האחרונה להיום, שואלת אותנו עינב מראש העין:
שאלה: איך אפשר להגיע למצב שאני רוצה רק השפעה, כשאני לא יודעת מה זה בכלל השפעה, ואני אפילו לא מצליחה לדמיין?
הרב לייטמן: האדם שמתחיל את הדרך מגיע, ובאמת לא יודע מה לשאול. בהגדה של פסח מסופר על התם, הרשע, החכם ובעיקר על זה שאינו יודע לשאול. שעליו כתוב "את פתח לו". זאת אומרת, צריכים לפתוח לו את הדרך, כי הוא לא יודע לשאול. רע לו, הוא לא כל כך מסתדר בעולם הזה. הוא רואה שהעולם הזה הוא משהו שלא בו נמצאת התכלית, מטרת החיים לא יכולה להיות כאן, בכל הבעיות שלנו, בכל הבלאגן הזה. שאדם איכשהו עובר את זה, לא יודע אפילו איך שהוא עובר את החיים, הכול נגמר, ולא יודע מה קורה כאן. אלא יש מין תכלית פנימית, משהו נסתר מאיתנו, בכל התהליך הזה שאנחנו עוברים כאן. לכן הוא לא יודע לשאול על זה.
אבל יש לו כבר חיסרון כזה, כך האדם מגיע לחוכמת הקבלה. הוא שואל, מה הטעם בחיי, בשביל מה אני חי, ומבקש הסבר. האם החיים עצמם שווים משהו, או שיש מטרה אחרת, פנימית יותר. ואם יש סיבות לזה, איך הוא יכול לגלותן? ואז על ידי לימוד, נפתח לו לאט לאט עולם ומלואו. הוא מתחיל לראות שיש אחרינו כוחות, שמכוונים אותנו. שאחרי כוחות האלה יש כוח עליון, רוחני. שהוא רוצה מאיתנו שנתקדם למטרה נעלה מאוד, רוחנית, שנקראת להידבק בכוח עליון. להיות כמו הכוח העליון, להיות גדול יותר, נצחי, שלם, מלא. שלא העולם הזה, ולא מרחקים מעל זמן, תנועה ומקום. שנהיה קיימים בנשמות הנצחיות שלנו.
אורן: הרב לייטמן, אני רוצה בשמי ובטח גם בשם הצופים בבית, לאחל לך הצלחה רבה במסע שלך לארצות הברית.
הרב לייטמן: תודה.
אורן: ואנחנו נחכה לך, ונתגעגע אליך.
הרב לייטמן: נקווה שנצליח להכיר את חוכמת הקבלה עוד להרבה אנשים שבעולם.
אורן: ולכם הצופים, אני רוצה להבטיח, שכל השאלות שתעבירו לטלפון 1-700-509-209 או דרך האתר שלנו, ייכנסו לתוכניות כשהרב יחזור לארץ. וכמו שהבטחתי לכם, בשבועות הקרובים אנחנו עומדים להכין לכם תוכניות מיוחדות, יהיה שווה מאוד להיות איתנו, ולצפות בהן. ועד השבוע הבא, שיהיה לכם שלום וכל טוב.
(סוף התוכנית)