שיעור 04.10.12 הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה.

פרשת השבוע – וזאת הברכה

בהשתתפות: גלעד שדמון, משה אדמוני

heb_o_rav_2012-10-04_lesson_parashat-ashavua_vezot-abraha

גלעד: אנחנו ב"פרשת השבוע", והפעם פרשת "וזאת הברכה", הפרשה האחרונה בתורה. ואיתנו, הרב לייטמן ומשה אדמוני, שלום.

שלום לכולם.

גלעד: פרשת "וזאת הברכה" מתארת בעצם את מותו של משה, המנהיג שהוביל את העם לאורך כל הדרך. כתוב, ש"תורה צוה-לנו, משה: מורשה, קהלת יעקב.¹"

בהמשך, מברך משה את השבטים. ולבסוף מברך משה את עם ישראל, "אשריך ישראל מי כמוך, עם נושע בה', מגן עזרך, ואשר-חרב גאותך; ויכחשו איביך לך, ואתה על-במותימו תדרך.²"

משה עולה להר נבו, אל ראש הפסגה, ומשם הבורא מראה לו את ארץ ישראל. ואז כתוב שמשה מת. ועוד מוסיפים וכותבים לנו, "ולא-ידע איש את-קברתו, עד היום הזה. ומשה, בן-מאה ועשרים שנה--במתו;³" בני ישראל התאבלו במשך שלושים יום על מותו של משה. ועוד כתוב, "ולא-קם נביא עוד בישראל, כמשה, אשר ידעו ה', פנים אל-פנים.⁴

הרב לייטמן, זאת פרשה אחרונה בתורה וכולה מוקדשת למשה.

אנחנו לומדים ש"האדם הוא עולם קטן"⁵, כך זה. כי מה שאני מרגיש, אני מרגיש לפני את העולם. ובעולם הזה יש לפני את כל היקום שלנו, במקום שבו אנחנו מרגישים, כך אנחנו קיימים. והדומם הוא כולו, אבנים, עננים של גזים למיניהם בין הכוכבים, ועוד חלקים שביקום. ויש את כדור הארץ מיוחד בקצה הגלקסיה שלנו שאנחנו חיים עליו. ועליו, חוץ מהדומם, יש לנו גם את הצומח וגם את החי.

ומהחי שהתפתח על פני כדור הארץ, יוצא האדם, המדבר. שבאמת ההבדל הוא, שיש לאדם בחירה חופשית, איזה אדם להיות. והאדם, זה מה שמתפתח מתוך הבהמה, כי כתוב, "כולם כבהמות נדמו"⁶. זאת אומרת, מלכתחילה כולנו כך.

אבל אחר כך, יש לנו אפשרות על ידי האגו שלנו שמתפתח כל הזמן, במשך החיים של כל אחד, ומדור לדור אנחנו מאוד שונים ומתפתחים, כך שאם אנחנו ניקח לדוגמה את כל הצומח והחי במשך מאות השנים האחרונות, אז אנחנו נראה שאין בהם כל כך שינויים גדולים. מה שאין כן אדם, הוא ממש משתנה, תוך עשרים שנה בא דור חדש, והוא מאוד שונה מהדור הקודם, כך שהוא אפילו לא מבין את הדור הקודם. זו אותה הבעיה של האבות ובנים.

זה האדם, שיש לו התפתחות מיוחדת, מהירה ומאוד משונה. זו התפתחות פנימית, לא גופנית כל כך, אלא התפתחות איכותית שקיימת בנו. ואם אנחנו יכולים לכוון נכון את כל התכונות שלנו, אז באמת אנחנו יכולים להגיע לדרגת האדם. "אדם" זה מי שלוקח את עצמו להידמות לבורא, הוא נקרא "אדם", "אתם קרויים אדם ולא אומות העולם"⁷. "אומות העולם" זה נקרא הרצון האגואיסטי שבנו, בכל אחד ואחד מאיתנו, שמושך אותנו לכל מיני מטרות שבעולם הזה, שנראה לנו שכדאי להשיג.

ויש עוד מטרה מאוד נעלה, מאוד מיוחדת, שהיא להידמות לבורא, לגלות אותו לפי מידת ההשתוות עימו, ולהגיע ממש למצב שיהיה "שם ה' עליך"⁸. וזו הדוגמה שנותן לנו משה, כל התורה נמצאת בסיפור של משה.

ואנחנו רואים שמשה מתחיל מזה שהתגלה לו הבורא במקרה בסנה שבוער לפניו, מתוך זה שהתגלתה בו קודם מידת החסד. וכך הוא מתקדם. ואפילו שכתוב כאן שהבורא, דיבר עם משה פנים אל פנים, אבל בהתחלה כתוב "אחורי תראה והפנים לא תראה".

ומהם פנים ואחוריים? כמו שאנחנו לומדים במאמר מיוחד של בעל הסולם שנקרא "גילוי והסתר"⁹ של הבורא לנברא. "אחוריים" זה נקרא שבכל זאת אדם מתחיל להרגיש שיש כוח מיוחד בעולם שמנהל אותו ומשנה אותו ועושה איתו כל מיני פעולות. כמו שאנחנו כאבות עושים עם הילדים הקטנים, מלמדים אותם בכל מיני דברים ונותנים להם כל מיני תרגילים שעל ידם הם יתפתחו. כי בסופו של דבר אנחנו רוצים שהם ילמדו את כל מה שאנחנו יודעים ועוד ילכו קדימה. וכך היא הדרגה של משה שהתחילה מהסתרה לגמרי, ומתוך ההסתרה הזאת הוא הגיע לגילוי פנים אל פנים.

בהסתר, אדם מתחיל מהסתר פנים, שהוא משתדל לקבל את התכונות של הבורא, שאלה תכונות ההשפעה והאהבה, ומשתדל לקיים אותן על עצמו כלפי הזולת. כי כלפי הבורא, עדיין הבורא נסתר, אין לו בדיוק יכולת בצורה ישירה לכוון את היחסים האלה. אבל "מאהבת הבריות לאהבת ה'", כך אנחנו עושים. ואם אדם מתעסק בהשפעה ואהבה כלפי העולם, בזה הוא מגיע אחר כך לאותן הפעולות כלפי הבורא. אי אפשר להגיע אחרת, רק בצורה כזאת.

לכן אנחנו מתאספים בינינו, בקבוצה שמתחילה לעבוד בצורה כזאת. ואדם שמתקדם בזה, הוא מתחיל להרגיש בתוכו שיש עוד כוח שליטה מיוחד שמתגלה, שמעלה אותו, מוריד אותו, בכל מיני ערכים, תכונות, אפילו מצבי הרוח. ובהסתכלות על העולם, שפתאום אני רואה איך שהעולם מנוהל על ידי אותו כוח עליון שנראה לי, או ההיפך.

אם אדם רואה שכל מה שהוא עושה, הוא מקבל איזו תגובה מאותו הכוח הנסתר, זה נקרא שהוא כבר נמצא איתו ביחסים. והצורה הזאת של הקשר, היא צורה ריאלית, ובכל מה שאני עושה, אני רואה שמישהו שמנהל אותי, משחק איתי כמו אב עם הבן.

ואז תלוי באיזה מצב אני נמצא. האם אני מסוגל להצדיק את כל הפעולות שלו שהוא עושה עימי, כי דווקא הפעולות הן בלתי נעימות, העולם נראה לי מבולבל, החיים שלי לא כל כך ישרים, התכונות שמתעוררות בי, פתאום אני מרגיש שהן או לרעה או לטובה. האם אני יכול לפענח אותן, האם אני יכול להסביר אותן לעצמי שכולן הן לטובה כדי לגדל אותי?

ואז כל העולם יראה לי כאיזה משחק אחד גדול שבו אני משחק את החיים הנכונים שלי. שהוא מוצג לפני כך, שדווקא ההיפך, אני מבולבל בכוונה מלמעלה, מאבא, אני רואה עד כמה שאני צריך לגלות בעולם הזה את השליטה שלו, את היחס היפה שלו אלי, למרות שהוא דווקא עושה כל מיני תרגילים הפוכים כביכול. ואני מרגיש שהעולם הוא מאיים, והיחסים אלי הם לא נעימים ולא טובים, האם אני יכול להצדיק אותו? אם אני מסוגל להצדיק אותו, אז אני כבר נמצא אמנם בהסתרה, אבל בהסתרה שמתקרבת לגילוי.

יכול להיות שההיפך, אני רואה שהעולם הוא מקולקל והכל מקולקל ואני מצדיק אותו. ותמיד אני רואה שהפעולות שלי ופעולות הבורא הן הפוכות, לא נכונות נניח, אבל אני מסוגל על פני כל המצבים שלי שאני נמצא בהם בצורה בלתי נעימה, להעריך אותם כתרגילים שבכל המצבים האלה נותנים לי הזדמנות להצדיק את הכוח עליון. אם אני מסוגל לעשות זאת, זה נקרא שאני נמצא בהסתר אחד.

ולפעמים אני יורד למצבים האחרים, שאני לא מסוגל נניח להתגבר, פתאום מתגלות כאלה בעיות, צרות וטרדות שאני לא מסוגל להצדיק אותן. ונראה לי שהעולם מתקיים בצורה הפוכה, שהבורא לא מתנהל איתי בצורה הנכונה, ואני מגיע אליו בטענות. מתוך הטענות האלה אני מתחיל לטעון ולבקש ממנו דווקא לשנות את ההתנהגות שלו איתי. ואני לא אומר, "תן לי כוח להתגבר על כל המכשולים ולהצדיק אותך", אלא אני מבקש ממנו, "תשתנה אתה בהתנהגות אלי".

בדרך כלל אני שומע את הדברים האלה בתפילות. אנשים לא כל כך מבינים שהם צריכים להשתנות, אלא הם רוצים שהבורא ישתנה אליהם. זו הבעיה העיקרית שיש בין אלה שלומדים את חכמת הקבלה ומתקדמים כדי לגלות את הבורא, לבין אלה שלא מתכוונים לשנות את עצמם בהידמות לבורא, שלא מקבלים אותו כטוב ומיטיב, אלא שיש פנים לכאן ופנים לכאן. ואז מבקשים מהבורא שישנה את ההתנהגות שלו איתם. אז יש עדיין אנשים שנמצאים במצבים כאלה ואנשים שנמצאים במצבים כאלה.

מצב שבו אני לא מצדיק את הבורא, למרות שמרגיש לא נעים, שאני לא מבקש לשנות את עצמי שאני לא רוצה להגיד משהו רע על ההנהגה העליונה, אלא אני מבקש ממנו, "תשתנה אתה, תפנה אלי בצורה יפה וטובה" וכולי וכולי, שאני כביכול טוען שמגיע לי יחס אחר, זה נקרא "התנהגות של בעלי בתים". ועל זה כתוב, ש"דעת תורה הפוכה מדעת בעלי בתים"¹⁰.

מי שהולך לשנות את עצמו כל הזמן ולקבל מלכתחילה שהבורא הוא "טוב ומיטיב לרעים ולטובים"¹¹, ולא יכול להיות שאדם מקבל ממנו משהו רע בחיים שלו, האדם הזה נקרא "בן תורה", שהוא הולך כדי לתקן את עצמו, ואז הוא זקוק למאור המחזיר למוטב. וכל פעם שהוא מגלה איזה יחס לא נעים, לא יפה להנהגה העליונה, לכל מה שאנחנו נמצאים בו, זה סימן שהתקלה היא בו, שהתגלה בו יצר הרע, הצורה ההפוכה. ואז במקרה כזה הוא כל הזמן הולך ומשפר את עצמו, מבקש כוח התיקון, כוח התורה.

כמו שכתוב, "בראתי יצר רע" בכוונה, כי מתגלה באדם כל פעם יצר הפוך, רצון הפוך מהבורא, שלא יכול להצדיק אותו, אבל הוא מבקש, "תן לי את המאור המחזיר למוטב שנקרא תורה, כדי שאני אתקן את היחס שלי אליך, לא שאני אראה את המצב הזה כטוב, כי אם אני אראה אותו כטוב, אז אני איהנה באגו שלי. האגו שלי, שיסבול. שאני רואה בעולם דברים רעים, אז שאראה אותם כרעים, אלא שאני אוכל להצדיק אותך על פני כל הפעולות והמקרים בעולם שנראים לי רעים".

זאת אומרת, אני רוצה להיות באמונה למעלה מהדעת. אני לא מבקש ממך להרגיש טוב, אפילו לא כדי להגיד עליך טוב, אלא אני רק רוצה להצדיק את ההשגחה. זה נקרא שאני מבקש שכוח האמונה יהיה יותר מכוח הקבלה שבי, מהרצון לקבל שבי. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת" או מצב "לשמה".

ויש מצבים שבהם אני מקבל תוספת התגלות של היצר הרע בי והיא כל כך גדולה, שאני רואה בו ההיפך. שכל האנשים שמזלזלים בכל ההשגחה העליונה, שלא מתקרבים אליה, הם נראים לי פתאום מצליחים יותר, שיש להם יותר הצלחה בעולם, בחיים, הם יותר בריאים, יותר מוצלחים, יותר מכובדים וכן הלאה. ואז אני כאילו רואה את זה, ובהתאם לזה מסכים עם הדברים האלה. אם אני עושה כך, אז אני נמצא בהסתר כפול.

אבל גם הסתר כפול, הוא בכל זאת לאנשים האלה שרוצים להתקרב לבורא ונופלים למצבים האלה, עד שאולי קורית להם הסתרה כל כך גדולה, שהם ממש שוכחים על כך שאין עוד מלבדו, שחוץ מבורא אין שום שליטה בעולם, ונופלים לתפיסת העולם שנמצאת בכל מיני מקומות, בכל מיני אנשים, כי השליטה ניתנה לשליטים למיניהם.

כתוב "לב שרים ומלאכים ביד ה'"¹², אז בשביל מה לי ללכת להיות בין שרים ומלאכים, נניח להיכנס לאיזו ממשלה ולנהל משם את הדברים? אני צריך לפנות לבורא ולתקן את עצמי ביחס עימו. ואז בטוח שמתוכו, ממנו, כשיורדות כל הפקודות לעולם, הן כבר יתקנו את העולם ואני לא אצטרך להיות בקשר היפה עם כל מיני שליטים למיניהם, כי סך הכל הם בובות שדרכם הבורא משחק איתי. אז בשביל מה לי לפנות לבובות ולעשות איתן איזה מעשה בדרגה שלהם? בעצם, הצורה שאני צריך לנהל את עצמי ואת העולם, להביא אותו לכל טוב, זו צורה שאני פונה ישירות לבורא. וכך אנחנו סבורים שצריכים לעשות.

ולכן העבודה שלנו היא להיכנס בקשר ישיר עם הכוח העליון. וזו עבודה של משה שהגיע מהסתר פנים, מראיית האחוריים, דרך כל התהליך שעבר במדבר יחד עם עם ישראל, זאת אומרת יחד עם כל התכונות הפנימיות של האדם שנקראות עם ישראל שבו, שתיקן אותן עד למצב שממש גילה את הבורא פנים בפנים.

וזו דרגה של נביא הגדול. אין לנו נביא יותר גדול ממשה, אין לנו איש יותר יקר ממשה, שממנו כל התורה שלנו. זאת אומרת כל צורת התיקון, כל שיטת התיקון שאנחנו צריכים להגיע אליה, כמו שכתוב "שובו בני ישראל עד ה' א-לוהיך"¹³, שאנחנו באמת נגיע למצב, שאנחנו נגלה כמו שהבורא התגלה למשה, לגילוי שלו. וכולם צריכים להגיע לזה, זה נקרא "שובו עד ה' א-לוהיך".

גלעד: זה נשמע כמו איזה מדע שחוקר, אבל הוא מניח הנחת יסוד, הוא אומר, יש כוח אחד, הוא טוב ומיטיב, עכשיו אני משתנה, ואני בעצם חוקר את השינויים שאני עובר.

השינויים הם כולם בי. כן, האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת.

גלעד: כן, השינויים הם בי, והכוח האחד הזה הוא טוב ומיטיב, ואומרים לי את זה, ואני יכול להאמין או לא להאמין, אבל זה נושא המחקר.

לא, מזה אני מתחיל לעבוד, אני חוקר את עצמי, את האדם שבי, האם יש בי נקודה כזאת, שאני מתוכה מתחיל להתפתח כאדם. כי כל אחד מעפר, אבל יש בנו ניצוץ, שזה חלק א-לוה ממעל, ואותו ניצוץ אנחנו צריכים לפתח. וכל אחד מתחיל מזה, גם משה התחיל מזה וגם כולם, המקובלים הגדולים ביותר, גם האבות, גם רשב"י והאר"י, ובעל הסולם, כולם התחילו מהנקודה הקטנה שמשכה אותם להתקרב לכוח העליון, לדעת בשביל מה ולמה אני חי, "רצוננו לראות את מלכנו"¹⁴, לדעת, לגלות אותו, להגיע לדבקות עימו. זה נקרא להשתוות הצורה המלאה.

אז השתוות הצורה, זה שאני מגלה שבאמת ההנהגה היא ב"טוב ומיטיב לרעים ולטובים"¹⁵, אין רעים ואין טובים וכולם ממש עובדי ה'.

גלעד: אז השאלה היא, מאיפה אתה יודע שזה לא אוטוסוגסטיה? אתה מכיר את התופעה הזאת כחוקר, כמדען של המוח. אנחנו יכולים להחליט עכשיו שמשהו קיים, ואנחנו מדמיינים ויוצרים אותו, בונים אותו. באוטוסוגסטיה, אתה יכול לשכנע אנשים, דעות, קהל, זה הוכיח את עצמו. אז אנחנו עושים פה איזו אוטוסוגסטיה, בונים איזו דמות כזאת של בורא טוב ומיטיב, ועכשיו סביבו בונים את כל התאוריה, ובסוף מגיעים אליו ואומרים "הצלחנו".

במה הצלחת?

גלעד: הצלחתי בזה שבניתי לעצמי איזה משהו שהאמנתי בו.

מה ההבדל, האם אתה נכנסת באמת לאוטוסוגסטיה, באיזה "טריפ" כמו שאומרים כך ברחוב, ומאיפה אני מבדיל בין הדמיון הזה, המודרך או הלא מודרך, לעומת גילוי הבורא? מה ההבדל?

שאלה: אני ראיתי בן אדם שעשו לו היפנוזה, אמרו לו "אתה לא רואה צבע אדום", ושמו קרש בין שני כיסאות בצבע אדום, והוא הלך עליו, הוא היה משוכנע שהוא הולך באוויר, כי הוא באמת לא ראה צבע אדום.

קודם כל בחכמת הקבלה אנחנו לומדים את תפישת המציאות, ואנחנו לומדים אותה מתוך המעשים שאנחנו עוברים, אנחנו לומדים את תפישת האדם, איך האדם בנוי, איך הוא תופש את המציאות, מה הן התכונות שלנו, מה הם החמישה חושים הגופניים שלנו, עד כמה שהם לא שייכים לרוחניות, עד כמה שאנחנו צריכים לפתח, ואיך אנחנו מפתחים, את החוש שלנו, חוש של השפעה, שאנחנו קוראים לו לפעמים "החוש השישי", שהוא בעצמו מתחלק לחמישה חלקים, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, חמש ספירות שאפשר לחלק אותן לעשר.

וכאן בתוך המבנה שאנחנו מתחילים לגלות בנו, אנחנו מתחילים לגלות את תכונת ההשפעה, תכונה אחרת לגמרי. זאת אומרת שאני לא חי בתוך הגוף שלי, שאתה יכול לומר גם על זה אוטוסוגסטיה, שזה הכל דמיון, אבל העניין הוא, שאני מתחיל לגלות את ההנהגה וההשגחה בחיים שלי בצורה ריאלית. זאת אומרת שאני מתחיל לראות, לראות בחושים הפנימיים האלה שמתגלים, לא בחושים הנוכחיים שלי, אלא שאני מתחיל לקנות חוש נוסף שנקרא "השפעה", מחוצה לי. ואני מתנתק מכל האדם שבי, במוח ובלב, זאת אומרת שגם במחשבות וגם ברצונות אני מתנתק, ובונה מחוצה לי עוד תפישת מציאות חדשה, שהיא כולה לא בנויה על הרצון לקבל, רצון ליהנות, לספוג, לגלות, למלא את עצמו, כי כל החשבונות שלי הם איך אני ממלא את עצמי מהסביבה, אלא איך אני דווקא ממלא את הסביבה, כי אני עובד שם בצורה הפוכה.

כשאני מתחיל להתקרב לייחס כזה למציאות, יוצא שאני בזה מתחיל לגלות מציאות החדשה, שהיא שליטת כוח ההשפעה בעולם, שזה נקרא א-לוהים, הבורא, תכונת הבינה, שהיא השולטת, תכונת ההשפעה והאהבה. ואני, עד כמה שאני מסוגל להידמות אליה, שזה נקרא שאני בונה מעצמי אדם, ביחס הזה החיצוני, מחוץ לגופי, אני בזה מתחיל לגלות את תכונת ההשפעה הזאת הכללית, שהיא הטבע, שהיא הא-לוהים, שפועלת עלי. ואז אני נכנס עם התכונה הזאת, במין הדדיות, קשר. הקשר הזה, זה כבר עניין של סולם המדרגות, סולם של התקשרות, שתלוי במידה. יש ביני לבין הבורא חמישה עולמות, "העלמות", שהם מסתירים את ההנהגה, והשגחה שלו עלי. ואני צריך כל פעם להידמות לו, ללמוד ממנו, זה נקרא "עבודת ה'", "עבד ה'", שאני לומד את העבודה שלו עלי, מעתיק את העבודה הזאת על עצמי, ומידמה לו, כמו שהקטן לומד מהגדול.

ואז בצורה כזאת אנחנו מתקדמים, ובסופו של דבר באים למצב שיש לפניי, בהזדהות עימי, כוח שממלא את כל המציאות, אני רואה איך שהוא פרוס בכל העולם, איך שהוא מנהל את הכל, זה כמו איזה שדה, כמו רשת, שעליה נמצאת כל המציאות, כל היקום, כולנו, ואנחנו, כל גרגיר, כל דבר מקטן עד גדול של כל המציאות, נמצא על הרשת הזאת, והרשת הזאת מנהלת את כל העולם. ואז באמת אני מגלה עולם אינטגראלי, שכולנו קשורים בו זה לזה על ידי הרשת הזאת, והיא מנהלת, והיא משנה את כל החלקים ואת כל אחד, וכל התכונות שבכל אחד, את כולם היא משנה כדי להביא אותם לגילוי פנים, שאנחנו כולנו נגיע לדרגת המשה.

וההבדל הוא, שאני לא יכול להסביר, כי זה עניין של תורת הנסתר, אבל ההבדל בין אוטוסוגסטיה למה שאנחנו מדברים עליו הוא בזה שאתה מגלה את זה בפועל, ולא שאתה משכנע את עצמך ואת אחרים, אלא אתה משתנה מבפנים כך שאף אחד לא רואה את זה מבחוץ. האמת, שאת התכונות שלך אתה עכשיו קונה, מעתיק אותן, ממש מהבורא. זה העניין של הגילוי, עד שמגיעים להזדהות השלמה שזה נקרא דבקות.

לשכנע בזה בני אדם אי אפשר. ואנחנו לא מסתירים את כל הדברים האלה, וגם לא רוצים במקום זה להביא אנשים, ובאילו דברים למשוך אותם או מה, אלא ההיפך. לחכמת הקבלה מגיע אדם, ולא כל אחד ואחד, אלא אלו שבאמת יש להם תשוקה גדולה לגלות מה השורש לחיים, מה סיבת החיים, מה מהות החיים, האם מעבר לחיים שלנו יש משהו אחר.

בזמן אחרון אני מגלה את הדברים האלה במאמרים של פיזיקאים דווקא, בפיזיקה קוונטית, כי הם מדברים על המציאות אחרת ממה שהאדם תופש. ודווקא, עד כמה שהם מתעסקים יותר עמוק בחומר הדומם, האלקטרונים האלה וחלקי האטום למשל, אז מה הם? זה דומם, אבל עד כמה שהם נכנסים לשם, הם רואים שהדומם נעלם, ואחריו יש כוח. והכוח הזה הוא גם מתחיל להיראות בכל מיני צורות שנעלמות מתפישת האדם. ולא שחסרים לנו מיקרוסקופים, טלסקופים או כל מיני מאיצים של חלקיקים, לא, אלא שם צריכה להיות תפישה אחרת של האדם, שהאדם צריך להשתנות כדי לצפות בעומק החומר, כי שם, אחריו, נמצא אותו הכוח, הבורא.

לכן "מעטים הם בני עליה"¹⁶. כך כתוב, "ראיתי בני עליה, הם מעטים". וגם על עם ישראל כך כתוב, "מעטים אתם מהעמים"¹⁷. למה? כי באמת רק חלק קטן מכל בני האדם משתוקק לזה, לגלות את השליטה הזאת העליונה, כי לזה צריכים להשקיע הרבה כוח, מחשבה ורצון, ולהיות בעבודה הזו הרבה זמן. אבל דווקא האנשים האלו שהם מגלים את הכוח הזה העליון ומתקרבים אליו, הם שמגיעים לדרגות האלו בדומה למשה. משה הוא באמת דרגה של 120 מדרגות, שזו שלמות האדם.

נקווה שאנחנו כולנו נמצאים עכשיו לפני העלייה, בטוח, ובסופו של דבר כל בני האדם, לא המעטים, לא רק אלו ששייכים למושג ישראל, ישר א-ל, שמשתוקקים לזה, אלא שכולנו בסופו של דבר צריכים להגיע לזה, "וכולם ידעו אותי מקטן ועד גדלם"¹⁸. אבל זה עניין של הזמן. אבל בסוף ההתפתחות, שעכשיו אנחנו נמצאים דרך אגב בשלב האחרון שלה, בתיקון הכללי של העולם, ב"גאולה הכללית" מה שנקרא, "גאולה השלמה", אז אנחנו היום כבר מגלים בעולם, בוא נאמר את אותם ההתחלות, שהם סימנים ברורים על זה שכל העולם נמשך לתיקון. מזה אנחנו רואים שהעולם מגלה את עצמו כעולם הגלובלי והאינטגרלי, זאת אומרת שבכללות, בני אדם כבר מגלים את הקשר ביניהם, וזה סביב כל העולם, וזה לא יכול להיות רק באילו חלקים, באיזה כפר. בסופו של דבר כולם יגלו.

הייתי לא מזמן באיזה כנס בגרינלנד, היו שם אנשים שחיים בקרח, הם ממש באו משם, הם אמרו בעצמם, שהם מרגישים עד כמה שהם תלויים היום בעולם. ולא רק בזה שאנחנו כאן משפיעים על האקולוגיה ושם הקרח נמס, וכל יום זה ממש נעלם, והם רגילים לחיות שם וכבר מאבדים את כל מקורות הפרנסה שלהם, גם דגים וגם חיות, אלא הם אומרים שהם מרגישים קצת יותר קרובים לטבע, כי חיים בטבע. ומה ששמעתי מהם זה מעניין, שהם דווקא מרגישים עד כמה שהעולם נעשה עגול ומחובר, וכולם תלויים זה בזה.

והדרגה הזאת של התלות ההדדית של כל העולם, זו דרגה שהתגלתה פעם בבבל, ועכשיו היא שוב מתגלה. זה בדיוק סימן כמו שמסבירים לנו המקובלים, מצב, לפני הגאולה השלמה. "הגאולה השלמה", הכוונה שכל בני העולם ירגישו שאין להם ברירה, אלא שכדי להינצל מכל המכות שאנחנו מגלים בעולם שלנו, מתוך כך שבני האדם לא מסתדרים נכון ביניהם, מחוסר קשר הנכון בינינו, הם ירצו בכל זאת להגיע לידיעת הקשר הנכון. וידיעת הקשר הנכון זה נקרא לגלות אותה רשת, שעליה אנחנו נמצאים, אותו הכוח הכללי ששולט ומקשר בינינו, שזה הבורא.

זאת אומרת, שאם אני אוכל להתקשר, אם אני צריך להתקשר לכל באי העולם, ולהיות ביניהם כולנו כאגודה אחת, אז אני צריך את הבורא, שהוא דווקא "עושה שלום במרומיו, עושה שלום עלינו", שהוא דווקא ייצור קשר בינינו, וימלא את כל החללים בינינו, זה נקרא שהוא ישפיע, בכבודו בעצמו, זאת אומרת באור שלו, על האגו שנמצא בינינו, ויהפוך אותו להשפעה הדדית. זה התיקון.

משה: יש המון שאלות אחרי כל ההסבר הזה, אבל אולי נמשיך עם הכיוון הזה. בן אדם בשביל להרגיש את הדבר הזה, הוא מגיע עם פרדיגמה של עשרים, שלושים שנה, שמה שאני מרגיש, מה שאני חושב, מה שאני רוצה, זה אני.

נכון.

משה: אדם מגיע עם פרדיגמה של שלושים שנה, שמה שאני מרגיש, מה שאני חושב, מה שאני רוצה, כך אני רוצה, ואני פועל. ויש מבחוץ כל מיני תופעות, אנשים שלרוב מפריעים לי לקיים את מה שאני רוצה, ואני צריך למצוא את הדרכים לעשות. מה הן ההבחנות הראשונות של השינוי, שהאדם בכלל יכול להתחיל להרגיש שיש פה משהו יותר כללי ולא מדובר על אנשים שבהכרח לומדים קבלה. מאילו הבחנות הוא מתחיל, בשביל להתחיל להיות בכיוון הזה שיש בורא, רשת, כוח שמנהל ולא הוא בעצמו?

אדם זה הרצון האגואיסטי הקטן, שמתגלה בו הנקודה שבלב ואז הוא רץ לחפש איפה הוא יכול למלא אותה, לפתח אותה, לגלות את הכוח העליון, שורש לחיים שלו, סיבה לחיים, מה הטעם בחיים, זה סוג אנשים מיוחד, הם באים בדרך כלל לחכמת הקבלה. ויש אנשים שמחפשים איך להטיב לעצמם בלבד, שמרגישים את עצמם ממש מדוכאים. דיכאון זו מחלה נפוצה ביותר בעולם היום. חוץ מאלה שבכלל לא יכולים להחזיק את עצמם בחיים. הם שואלים לָמה החיים הם כאלה? למה העולם הוא כזה? מה אני יכול לעשות כדי להינצל מהמכות?

זאת אומרת, הם לא מתקדמים על ידי משיכה מקדימה, שאותו ניצוץ מושך אותם, אלא על ידי דחיפה, דקירה מאחורה, וזה מכוון אותם לאיזה חיפוש, למה רע לי? בסופו של דבר אדם שואל למה רע לי? כי כל האנשים שרע להם, מחפשים סיבה לרע, או כדי לברוח ממנה או לשנות אותה. ואז, בסופו של דבר האדם צריך להגיע לריפוי, זאת אומרת למציאת התרופה. ויש לזה התרופה אחת, אנחנו צריכים לשנות את הקשר בינינו מרע לטוב. אנחנו צריכים להבין, שכל הצרות, כל המכות, כל הבעיות, כל חוסר המילוי שיש בנו, שאנחנו מרגישים את עצמנו ריקניים, לא יכול למלא את הרצונות, התשוקות, המחשבות, כל זה סך הכל מתוך חוסר הקשר הנכון בינינו.

בינתיים הם מרגישים כך, אחר כך הם יגלו שכל זה הוא מתוך כך שהם נמצאים בניתוק מהאור העליון, מהכוח העליון, ואם היה להם קשר, הם היו ממלאים את עצמם ומסוגלים להכל.

משה: אבל מאיפה האדם יגיע להבחנות כאלה גבוהות, שאני מנותק מהאור? הוא מתחיל במחשבה שיש רק אני ויש עוד כמה אנשים וכל אחד מאיתנו הוא בשליטה של עצמו. אנחנו לא מסתדרים, אז נניח אמרת את השלב הראשון אנחנו צריכים לגלות כי אנחנו לא יודעים להסתדר בינינו, להתחבר בינינו.

כן.

משה: מה הן ההבחנות הנוספות, עד שהוא מגיע למסקנה שחסר לו קשר עם האור?

אתה שואל כך, מאיפה יבואו לאדם כל מיני שאלות גבוהות כאלה שהוא לא נמצא בהן היום? הוא צריך לדעת איפה הפרנסה, איפה המשפחה שלי, איפה אני, מה יקרה היום, מה יקרה מחר, זהו, יותר מזה אני לא רוצה.

משה: זה לא רק שאלות, אלא גם הרגשות, הבחנות.

כן. זה הכל מגיע לו מהסביבה. הסביבה שלנו כולה משתנה. זה שאנחנו היום מגלים את עצמנו כמערכת אינטגרלית, שכולנו קשורים סביב העולם, אנחנו מגלים בזה רק את החלק הקטן. עכשיו מתגלים בתוך הרשת קשר בינינו גם כל הדורות הקודמים, כל המקובלים והנביאים, וכל אלה שהיו בכל הדורות, גם הם נמצאים באותה הרשת. ואנחנו מתחילים לקבל פתאום רעיונות, שאלות, נטיות כאלה שלא היו אופייניות לנו בכלל מלפני עשר או עשרים שנה. זה מתגלה בתוך האדם.

ולכן כולם מתחילים להיות יותר רגישים, מה זה הטבע? למה הוא עָגול? למה הוא כללי? מה פתאום אנחנו קשורים זה לזה? למה אני קשור לכל הדומם, צומח והחי מסביבי? האדם תמיד חשב שהוא נמצא למעלה מהטבע, אני יכול לעשות מה שבא לי. תראה מה שאנחנו עושים בכדור הארץ עד היום, מתוך אותה הגישה של "אני עושה מה שבא לי, אני מוציא מתוך האדמה מה שבא לי, אני עושה עם המים, עם האוויר מה שבא לי". הכל עדיין מחוסר הבחנות נכונות איפה אנחנו נמצאים, סך הכל במצב הסגור. עד שהאיסורים האלה יתגלו במידה כזאת, שאנחנו נצטרך לסגור את עצמנו.

אנחנו גם רואים שכל היחסים הקודמים, האגואיסטים בינינו הם כבר לא עובדים. אנחנו לא יכולים לנהל את העולם, אנחנו אפילו לא יכולים לנהל את הכלכלה שלנו. הכלכלה שלנו זו שפת הקשר, כמה אני נותן לך וכמה אתה נותן לי, וכך כל אחד ואחד, ואיך אנחנו מתקשרים. זה גילוי רשת הקשר בינינו, בין כולנו. כי אנחנו נכנסים בקשר בינינו ושם מתגלה הצורה המקולקלת שלנו, שכל אחד רוצה לנצל את האחרים. הקשר נשבר, הקשר מתגלה כקשר נורא, שאנחנו לא מסוגלים לנהל אותו, וזה באמת המשבר.

מהו המשבר? זו פשוט הדגמה של קשר אינטגרלי שבור. בסופו של דבר, אתה תראה תוך כמה שנים שהדברים האלה יביאו אותנו למצב שאנחנו נגיד "די, זו הבעיה, הקשר בינינו הוא הרע, אנחנו חייבים לתקן אותו". איך? ואז הם יהיו במבוכה. אנחנו יודעים שבכל זאת מגיעים לזה, אנחנו מכינים להם תוכנית לימוד, הסברה וכולי. עדיין אין מצידם חיסרון מספיק לזה, הם עדיין לא גילו שדווקא הקשר הנכון יכול להציל את העולם מכל הנפילה הגדולה הזאת, כי עכשיו מיליארדי אנשים יהיו ללא עבודה, ללא פרנסה, ולא ידעו מה לעשות, ויתגלו ממש מקרים חמורים מאוד בכל המדינות עד מלחמת עולם שלישית.

אז עד כמה שאפשר אנחנו צריכים להסביר להם שיש פתרון, יש תרופה, והם יגלו את זה מתוכם, מצידם, גם בעזרתנו. וכשיתגלה רצון להתקשר בצורה יפה ביניהם, אפילו כדי להינצל מהמכות, זה יקרב אותם הלאה לדעת על ידי מה אפשר לעשות זאת. וזה כבר קשר עם האור העליון.

אתה שאלת מאיפה הם ידעו את האור, מה יהיה להם באור הזה, איך הם יתקרבו אליו? הם יתקרבו מתוך חיסרון. זה יהיה. האדם הוא סך הכל חיה מאוד קטנה שמנוהלת על ידי הייסורים, וקל לנהל אותו. מה הבורא רוצה בהשגחה העליונה? שהם בעצמם יבינו, ישכילו במה שקורה איתם, שיהיו כבני אדם ולא כמנוהלים כמו כל הדומם, הצומח והחי. אבל זה יקרה.

גלעד: הרב לייטמן אנחנו ממש לקראת סיום ואנחנו רואים שהפרשה מדברת על כך שמשה השלים את תפקידו, השלים את ייעודו, 120 מדרגות, הר נבו. מה אנחנו צריכים לעשות כדי להשלים את תפקידנו כלפי העולם היום?

אנחנו צריכים להביא את עם ישראל, ודרך עם ישראל את כל העולם, להשפיע למצב שכולם יבואו ל"כניסה" לארץ ישראל. ארץ ישראל זה הרצון הכללי שכולו יהיה מכוון להשפעה ולאהבה כמו הבורא, ישר-אל. ולכן אנחנו צריכים לפתח את כל השיטה של הקבלה, איך לתקן את בני האדם, כדי שיבואו לכניסה לארץ ישראל. כתוב ש"בסוף הדורות ארץ ישראל מתפשטת בכל העולם"¹⁹ כשיירת צבי. זאת אומרת, שכל העולם יהיה כאגודה אחת וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, ואנחנו צריכים להכין להם את התשתית.

גלעד: כן, אבל איזה מסר אנחנו צריכים להביא לאותו אדם שעכשיו רק מתחיל להבין שהעולם קשור.

בינתיים להשתדל לרדת.

גלעד: מה אנחנו צריכים להביא לו?

לרדת אליו ולהביא לו כמה שיותר בצורה רכה, קלה, יפה, נוחה, מובנת, הגיונית, בהתאם לאופי שלו, למנטאליות שלו, את ההסבר על העולם, על תפקוד העולם, על המשבר, הסיבה למשבר, ואיך הם יוצאים מזה. זאת אומרת שכל הדברים שקורים לנו בעולם, זה לא במקרה, אלא יש כאן כוח מיוחד שמנהל את זה, תקרא לזה טבע, אל תגיד לו א-לוהים או הקדוש ברוך הוא, אולי הוא יסכים עם זה, אבל לא חשוב איך לדבר, זה בכל זאת אותו כוח אחד. ולהסביר לו שרק בהתקשרות יחד אנחנו נצא מהמשבר.

בעצם, קודם כל אנחנו צריכים לעשות את זה בעצמנו, כי היינו קשורים זה לזה בצורה יפה לפני החורבן, כשהיינו בצורה מתוקנת. נפלנו לגלות, עכשיו אנחנו צריכים קודם כל לחזור לאותו מצב כמו שהיינו בו. היינו "כאגודה אחת", "כל ישראל חברים". אז קודם כל זה כלפי עמנו. ואחר כך, מעם ישראל זה יתפשט לכל העולם כ"אור לגויים".

הפעם נסיים את התורה בפרשת "זאת הברכה", שיהיה באמת לברכה.

גלעד: תודה רבה הרב לייטמן. תודה לך משה אדמוני. תמה הפרשה "זאת הברכה" והתורה. ואנחנו נתחיל מחדש בשבוע הבא עם פרשת בראשית.

שבת שלום.

(סוף השיעור)

---

1. דברים, פרק ל"ג, ד'.↩

2. דברים, פרק ל"ג, כ"ט.↩

3. דברים, פרק ל"ד, ו'-ז'.↩

4. דברים, פרק ל"ד, י'.↩

5. "ומטעם זה נקרא אדם "עולם קטן בפני עצמו"" (מוזכר ב"כתבי בעל הסולם", ב"שמעתי", מאמר "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")↩

6. "ואדם ביקר, בל ילין. נמשל כבהמות נדמו." (תהילים, פרק מ"ט, י"ג)↩

7. "אתם קרויים אדם ולא אומות העולם" (מוזכר בספר "כתבי רב"ש", חלק א', מאמר "שיעור מעשי המצות")

   ↩

8. "וראו כל עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך ויראו, ממך." (דברים, פרק כ"ח, י')↩

9. "כתבי בעל הסולם", מאמר "הסתר וגילוי פנים של השי"ת".↩

10. "דעת בעלי בתים הפוכה מדעת תורה" (מאמרי חז"ל, מ"ח)↩

11. "טוב ומיטיב לרעים ולטובים". (נזכר בספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות צ')↩

12. "פלגי מים לב מלך ביד ה', על כל אשר יחפץ יטנו" (משלי כ"א, א')↩

13. "שובה, ישראל, עד, יהוה אלוהיך:  כי כשלת, בעוונך." (הושע י"ד, ב')↩

14. "רצוננו לראות את מלכנו" (פרוש רש"י לפסוק בספר שמות י"ט, ט')↩

15. "חפץ חסד ומרבה להטיב, טוב ומטיב לרעים ולטובים, וחושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח" (לקוטי תפילות חלק ב', תפילה נ"ו)↩

16. "ראיתי בני עליה והם מועטין;" (רשב"י)↩

17. "לא מרֻבכם מכל העמים חשק ד' בכם ויבחר בכם, כי אתם המעט מכל העמים. כי מאהבת ד' אתכם" (דברים ז' ז-ח).↩

18. "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיהו ל"א, ל"ג(↩

19. "עתידה ירושלים להיות כארץ-ישראל, וארץ-ישראל ככל העולם כולו". (ילקוט שמעוני ישעיה רמז תקג)↩