מקובלים כותבים
עולמות נפגשים - קבלה ומדע – 41
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 14.08.15 – אחרי עריכה
בן ציון: אנחנו התברכנו בגישה המדעית של בעל הסולם, בהרבה נושאים שהוא כתב על חכמת הקבלה כמדע, וזה מאפשר לנו להתייחס אליה ולהשתמש בה בצורה כזאת, כי בדרך אחרת אי אפשר לגלות אותה כמדע. אפשר לראות בה, כמו פעם, סוג של פילוסופיה או מיסטיקה. מבעל הסולם זכינו במאמרים בהם הוא ציין והדגיש את זה. וזה מאפשר לנו היום להתעמק ולחקור אותה.
היום, כדי להשלים תמונה במדע, כל הזמן מתקדמים מתמונה חלקית לתמונה יותר מלאה. האם המעבר הזה מתמונה חלקית לתמונה מלאה דומה למה שהוא מסביר ב"חכמת הקבלה", כמעבר מהתקדמות מענף לשורש, מתמונה חלקית לתמונה יותר מלאה של המציאות.
זה כמו בלימוד של כל מערכת ומערכת שיש לנו, שכדי להבין מערכת אנחנו צריכים קודם כל לחלק אותה לחלקים וללמוד את הפרטים והפריטים, ואחר כך, אחרי שאנחנו לומדים את המרכיבים של המערכת, איך עובד כל חלק וחלק, אז אנחנו מתחילים ללמוד את הקשר בין החלקים, איך הם משפיעים זה על זה ועוד מוסיפים ומוסיפים לקשרים האלה יותר ויותר פריטים, וכך עד שאנחנו לומדים את כל המערכת.
ובזה יש לימוד כללי ולימוד פרטי. או שאנחנו לומדים איזה בלוקים, בלקומה, או שאנחנו לומדים כבר לפרטי פרטים מה שיש בכל דבר ודבר ואיך הם משפיעים מתוך כל בלוק, כל חלק מהמערכת על כל המערכת ועל החלקים שלה. זאת אומרת, יש בזה גם אנליזה וגם סינתזה בלימוד של המערכת.
בן ציון: האם כל רגע אני אנחנו מתקדמים מתמונה לתמונה שאחת היא סיבה של השניה? איך אפשר להגדיר את הסדר הזה?
אנחנו כל הזמן לומדים, במיוחד השפעות הדדיות של חלקי המערכת.
בן ציון: ומהו היחס של שורש וענף בתוך המערכת הזאת? מה זה מגדיר?
שורש תמיד נקרא מצב יותר עליון שמשם מגיעה אלי כל פעולת ההשפעה של השורש, ואני בעצמי, כענף, מגיב על זה וגם לומד איך אני יכול להגיב לא בצורה אינסטינקטיבית, שטחית, אלא במשהו שאני בזה מזמין כבר מהשורש איזו תגובה מסוימת אלי.
זאת אומרת, יש כאן יכולת לאדם לא להיות רק בודק אלו השפעות הוא מקבל מהשורש ואיך הוא מגיב על זה בצורה אינסטינקטיבית, אלא לעצור את השפעת השורש, כביכול, ובעצמו להגיב בצורה מסוימת, למעלה מהטבע שלו, ואז להזמין מהשורש תגובה. אז אדם הופך להיות לשורש ושורש הופך להיות לענף.
בן ציון: אם אני רוצה להשוות את הידע שרכשתי בשורש, בדרגה החדשה, לעומת הידע שהיה לי בדרגה הראשונה, איך הם מתייחסים אחד לשני?
מה זאת אומרת?
בן ציון: האם אני אראה שהוא מכיל את הענף, אותו דבר כמו הענף, או יותר רחב? יש קשר של שורש וענף כמו שאומר בעל הסולם, כל מה שהיה לי בענף יש לי גם בשורש? איך מגדירים את הפרופורציה בין הדברים האלה?
שורש הוא אין סופי, כולל הכל, וענף מגלה בו איזה חלק קטן לפי השתוות התכונות שיש בענף להשורש. ולכן הוא לא אומר על השורש מיהו השורש ממש, אלא תמיד כשהוא מתייחס לשורש הוא מתייחס בזהירות ואומר שזה מה שאני בינתיים מגלה בו מתוך התכונות שלי, מתוך זה שהצלחתי להתקשר אליו. לכן השורש נקרא "בורא", בוא וראה, לפי ההשפעה שלי אליו אני משפיע עליו ואז אני בזה מכיר אותו, מתקשר אליו. זאת אומרת זה הבורא שלי. ואם מישהו אחר חוקר, או בודק, אז יש לו כביכול "בורא" אחר. כי מדברים על מערכת אין סופית שלכל אחד יש ודאי קשר אחר לאותה המערכת. ואז לכל אחד יש "בורא" משלו.
כל אחד שמשתנה, כל הזמן משנה את ההתפעלות שלו מהמערכת העליונה. זאת אומרת כל יום יש לאדם בורא חדש.
בן ציון: כותב לנו בעל הסולם, יחסי שורש וענף משתלשלים עד עולמנו הגשמי.
כן.
בן ציון: האם גם במדע, היתה תורה של יונג ואחר כך יש תורה של איינשטיין וכולי, יש את זה הרבה במתמטיקה, כל הזמן מתקדמים מתמונה לתמונה וכך כל פעם יותר מרחיבים אותה. אם היתה משוואה אחת של ניוטון, בא איינשטיין הרחיב אותה ואמר "הנה יש גם מהירות האור" וניוטון הפך למקרה פרטי, כאילו ניוטון הפך להיות כמו ענף ואיינשטיין זה כמו שורש.
כן. גם איינשטיין בדרך לחיסול. הוא אומר שהכל תלוי בצופה, אבל הוא לא הבין ולא הגיע, לא השיג ולא חקר איך הצופה הזה משתנה, מה ביכולתו להשתנות, ואיך בהתאם לזה משתנה המציאות כלפי הצופה ההוא. עשו את זה קצת כמה מדענים אחריו, אבל בכל זאת לא הגיעו עוד לתוצאות. כי הם נתקעים בזה שחייבים לשנות את עצמם וכאן המדע כביכול נתקע בקיר, וכאן לחכמת הקבלה אנחנו צריכים.
בן ציון: כמו שאמרנו שחסר בכל זאת המשתנה הנוסף שצריך להתגלות.
כן, בלי המרכיב הזה שאנחנו משתנים ובהתאם לזה חוקרים את המציאות, שזה חכמת הקבלה, הם לא יצליחו בכלום. לכן המדע מגיע למבוי סתום, למשבר.
בן ציון: האם מתוך חוקי שורש וענף בעולם הרוחני אתה יכול לומר גם על התמונות שאנחנו רוכשים עדיין בתוך החושים הגשמיים שלנו בעולם הזה? האם הן גם מתקדמות כמו שורש וענף, זו אותה חוקיות? האם כל תמונה חדשה שמתגלה לנו זה גם עניין של שורש וענף, סדר של סיבה ומסובב? כמו שיש לנו שורש וענף בעולם הרוחני כמו שבעל הסולם אומר.
אז בעולם הגשמי, כל התמונות שאנחנו רוכשים על העולם, זה גם כמו שורש וענף? מתמונה צרה לתמונה יותר רחבה, יותר רחבה?
כן, כך אנחנו מתקדמים כל הזמן בתפיסת המציאות, במחקר המציאות של המדע. אבל שוב, מפני שכל הדברים האלו שאנחנו מגלים, בלי לשנות את עצמנו, הם מוגבלים, כי סך הכל אנחנו פועלים אז באותן התכונות שנמצאות בנו בלבד ולא שאנחנו יכולים לשנות אותן. זה ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש והרצונות שעומדים אחריהם, אז יוצא שיש גבול למדע כזה. ורק השינויים הפנימיים שלנו, שאנחנו מתחילים לשנות את עצמנו, ברצונות שלנו, לא בקליטה אלא גם בהשפעה, שם אנחנו מתחילים לגלות שיש לנו עוד לאן להתקדם.
בן ציון: המדע שלנו מחפש שיטות איך להרחיב כל הזמן את הגילויים שלו או לפתור כל מיני בעיות שהוא לא מצליח לפתור. והוא מחפש איך להגיע לתמונה יותר רחבה שתחבר בין דברים, תכלול דברים. השאלה היא האם הכלל הזה של שורש וענף נכון כשיטה לגילויים רחבים יותר, לנסות להגיע לתפיסה רחבה יותר של המציאות, להסתכל על הכל, לחפש כל הזמן ממד גבוה יותר?
האדם שנכנס לחכמת הקבלה, חוקר את המציאות כבר מתוך עצמו, מתוך השינויים שבו ואז הוא מגלה תופעות בשינויים שבו. כל התופעות האלה נקראות גילוי הבורא לנברא, ובצורה כזאת הוא מוצא את עצמו יכול להתקדם בלשנות את עצמו יותר ויותר, ולגלות בהתאם לזה את השורש העליון יותר ויותר.
אבל איפה הוא מגלה את זה? גם בתוך עצמו, בתוך אותן התכונות שפיתח עכשיו למעלה מהטבע של דומם, צומח וחי.
בן ציון: אני שם לב שכשאני שואל על המדע, עצם השאלה שלי כבר מוציאה את האדם מחוץ לתמונה, וכשאתה עונה לי אתה עונה לי רק כלפי עצמך. אתה כמכשיר הגילוי, ויש פה איזה הפרש.
אבל אני אומר שמה שאני מגלה זה שווה לכולם. אני מגלה שלבים, שלבי התפתחות האדם שבי ב-125 מדרגות ובהתאם לזה אני מגלה, בכל השלבים האלה, בכל המדרגות האלו של השגה, של הבנה, של הרגשה, אני מגלה עולם יותר רחב, את השורש, מקור יותר ויותר משמעותי. והמדרגות שאני מגלה הן שוות לכולם, זה לא ספציפי שלי בלבד, אינדיבידואלי, אישי, זה שווה לכולם. ולכן אנחנו מדברים כאן על מדע.
אבל אני אומר דבר אחד, שאדם וכל אדם יכול להשתנות ולהתעמק בתוכו בשינויים של 125 מדרגות של שינויים, ובהתאם לזה הוא מגלה את העולם החיצון לעומק של 125 מדרגות. אבל לכל אחד ואחד אלה אותם השלבים, אותם הגילויים, אותם שינויים פנימיים. יש קשר בין שינויים שאדם עושה בעצמו, בקליטה שלו, הוא בונה את כלי הקליטה שלו, שלא נמצא במחקר המציאות כמו שנולד, אלא הוא מוליד בתוכו עוד ועוד 125 מדרגות של קליטה, ובזה הוא רושם אותם ויש לו מדע נוסף.
בן ציון: אז מה קורה ברגע שאנחנו מוסיפים את הגורם הנוסף שנקרא "אדם"? זה מבטל את כל הפיסיקה, זה מבטל את המישורים, מקבלים משהו חדש לגמרי?
חס ושלום, לא. כי בדרגות דומם, צומח וחי, כל המדע נשאר מדע.
בן ציון: אם אני אדבר במונחים מתמטיים, אז אני מקבל את אחד החוקים או המשוואות החדשות שמתאורות איזה ממד נוסף, מה בעצם משתנה?
אתה פתרת בחיים שלך אינטגראליים?
בן ציון: כן.
זאת אומרת, יש לך פונקציה שווה אינטגרל ושם בפנים משהו, +C.
בן ציון: קבוע.
כן. אז +C הזה, הוא כמו במתמטיקה, זה מה שאנחנו צריכים עוד להוסיף לפתרון הנוסחה. +C הזה, זה אתה שמשתנה ובזה משנה או מסדר את הנוסחה הזאת יותר במדויק.
בן ציון: C זה הקבוע.
מה זה קבוע?
בן ציון: תלוי לפי תנאי ההתחלה.
זה בדיוק, תנאי ההתחלה, זה מה שאתה משנה. אני רק נתתי דוגמה בנוסחה הזאת.
בן ציון: היום למשל לא מצליחים לגשר על הפיזיקה הקוונטית, והיום מאוד שמחים מהתוצאות שהגיעו אליהן, כי זה נותן פתרון להכל, אבל לא מצליחים לקשר את זה לכל נושא הכבידה ותורת היחסות הכללית של איינשטיין. אומנם בזמן האחרון גילו שאולי כבידה אפשר לייצג גם על ידי גלים, אבל לא הצליחו עדיין לגלות איך לחלק את זה לחלקיקים כדי להשתמש עם אותה מכאניקה קוונטית אחר כך. אם למשל היה פה עוד משתנה שנקרא ה"אדם", אז הכל היה מסתדר?
פעם כיבדתי מאוד את המדע הזה, אבל היום אין לי מה להגיד, אנחנו כבר רואים שזה לא מביא אותנו לכלום, שסך הכל הם משקיעים בזה המון כוח, כסף, ואין לנו מזה שום תוצאה. בזה אנחנו לא נדע על היקום, על המטרה שלו, שום דבר.
בן ציון: בדרגת החי אתה אומר שאנחנו כן נדע.
מה אנחנו נדע בדרגת החי? לא בדומם, לא בצומח ולא בחי, אין שם מקור לחיים. כל מקור החיים הוא בדרגת האדם, כי האדם משיג את המקור. מה יהיה מזה שאנחנו נשיג כל מיני תופעות בחלקיקים, עוד מימדים, עוד כל מיני דברים, זה הכל תופעות. והתופעות האלה הן בנו, כל המקרים האלה הם נמצאים בנו. ולכן, בעיני חבל על הזמן ועל ההשקעה, זה לא מביא אותנו לכלום. על ידי זה אולי אנחנו נמציא עוד אילו המצאות לחיים שלנו, אבל גם זה אני לא רואה שמביא לאדם איזו תועלת בתוך החיים הרגילים שלנו.
אני חושב שלא כדאי לנו לדבר על זה ולהתעמק בזה. אני דיברתי כאן במקומך כשישבו פיזיקאים ואסטרונומים, אנשים שמתעסקים גם במיקרו, גם במקרו, ומצאיתי איתם שפה משותפת והכל, אבל אני רואה שהמדע ממש מיצה את עצמו, ולא יכול להביא לנו שום דבר חדש, רק בדרגת האדם, שם, זה המקום שבו אנחנו יכולים לגלות את היכולת שלנו להתפתחות.
בן ציון: אז מה כל כך קשה לגלות את האדם כגורם משפיע על כל המציאות?
זה אתה שצריך להתחיל לשנות את עצמך.
בן ציון: בסדר, לשנות את עצמי, כן אשנה, לא אשנה, אבל למה בכלל עצם זה שהמציאות היא התוצאה שלי, למה זה כל כך מורכב?
זה לא מורכב. זה פשוט נתקל בטבע שלנו, ואנחנו צריכים לשנות את הטבע שלנו. ואני בעצמי, בצורה ישירה, לא יכול, אין לי על הגוף שלי איזה כפתורים, רגולטורים כאלו שאני יכול לסובב אותם, אין לי, אני לא נמצא במצב שאני יכול לשנות את התכונות שבי. אלא איך אני נכנס בתוכי ומתחיל לשנות שם כל מיני נתונים טבעיים, התחלתיים, ולכמה לשנות ועד כמה לשנות מכל הרגולטורים הפנימיים שלי, איך אני יכול לעשות את זה? לא ניתן לי. אלא ניתן לי רק דבר אחד, שאני יכול לבקש מאותו הגורם הנסתר, "תשנה אותי. יש לך איזה כוח שהוא יכול להשפיע עלי ולשנות אותי". לאן, לְמה? לדרגה יותר מתקדמת כלפייך.
ואז, כשאני באמת מבקש, וזה על ידי העבודה שלנו בקבוצה, אבל כשאני באמת מצטייד ברצון כזה, אז אני יכול לחייב אותו, לדרוש ממנו, ואז הוא באמת משנה אותי. זאת אומרת, הוא משפיע עלי כך שהוא משנה לי את כל אותם היוצרות, הנתונים התחלתיים, ובזה אני מעלה את עצמי מעל דרגת החי לדרגת המדבר, לדרגת האדם. הדומה לו במשהו, לכן זה נקרא "אדם". ואז אני מתחיל לגלות עולם חדש וכך מתקדם. אבל לא שאני משנה את עצמי בעצמי.
יש כאן מרכיב נוסף, שזה היחס שלי לשורש, פנייה לשורש, קשר לשורש, ושאני נמצא במצב שאני מצפה שהשורש הזה ישנה אותי. זה מאוד רחוק מהמדע של היום, כי אנחנו רק רוצים לאנוס את החומר, להיכנס בו ולמדוד אותו. כאן החומר זה ה"אני", לכן, מה אני לומד? אני לא לומד חומר דומם, צומח, חי, חומר ביולוגי או חומר מת, לא אטומים ולא מולקולות ולא תאים חיים, שום דבר, אלא אני לומד כאן את המערכת שהיא מערכת הנהגה והשגחה על כל החומר.
בן ציון: אז ממה שאני מבין עכשיו, הגישה לגלות בחכמת הקבלה, היא הפוכה לגמרי מהמדע, כי אנחנו במדע, רוצים לקבוע, אנחנו מנסים דברים, אנחנו עושים דברים ואז רואים מה התוצאה.
אתה רק אוסף נתונים מתים, כי אתה לוקח כל מיני סוגי חומרים, או שזה תאים מתים או שזה תאים חיים, ואתה בודק אותם בדרגה הכי נמוכה וזהו. כי אתה הרי לא משנה, כמו שהם נמצאים לפנייך על השולחן במעבדה, כך אתה בודק אותם. מה שאין כן, בחכמת הקבלה אנחנו לא מדברים עם הטבע שנמצא לפנינו, אלא עם המקור של הטבע, שהוא יצר את הטבע הזה ומחזיק אותו ואותנו.
בן ציון: אם כל הגילויים של האדם תלויים בו, בעצמו, בתכונות שלו, במצב הפנימי שלו, אז אפשר לומר "ניוטון היה במצב פנימי X, איינשטיין היה במצב פנימי Y, ולכן מה שהוא הצליח לגלות זה מה שגילה. הוא היה במצב פנימי אחר, לכן זה מה שהוא גילה".
אבל זה בלי שהוא נכנס למגע הדדי עם מקור המציאות, עם הבורא, אלא מתוך שהוא היה יותר מפותח מכל מיני סיבות, אז גילה קצת יותר ברוחב ובעומק, אבל באותו החומר ובלי שבעצמו השתנה.
בן ציון: זאת אומרת, המצב התודעתי היה אולי קצת יותר שונה, רחב.
כן. לא יותר מזה. זאת אומרת הוא עשה את זה בדרגת הבהמה, לא בדרגת האדם. כי אדם זה מתוך זה שמדמה את עצמו למקור.
בן ציון: בחכמת הקבלה יש את הכלל "כל הפוסל, במומו פוסל", אז יוצא שכדי לגלות בחכמת הקבלה, צריך לבטל את המום ואז מגלים. במדע הרגיל שלנו, כשאנחנו רוצים לגלות, אנחנו קודם כל כותבים השערות, בודקים, הולכים למעבדה, מנסים, עוד פעם יושבים. זאת אומרת אנחנו מנסים להתערב בטבע, במציאות, לגלות בכוח.
אתה לא יכול לעשות שום דבר במדע, חוץ מזה שאתה לומד איך להשתמש בו, או לטוב או לרע, במה שנתון לך בחוקי הטבע הקיימים, וחוץ מזה אתה לא יכול לעשות כלום. וישנם חוקים וכוחות וממש מציאות חדשה שאותה אתה לא יכול להשיג מפני ששם, בהתאם למה שאתה חוקר, אתה צריך להשתנות כחוקר. ומי שמשתנה תופס את המציאות ההיא, הנוספת, ומי שלא משתנה, לא תופס. ואי אפשר למסור את זה מאחד לשני.
בן ציון: איך בכלל התקדמנו במדע אם אנחנו כל הזמן רק מוספים שגיאות מעצמנו למציאות שאנחנו נמצאים בה?
כי בדרגה הזאת של דומם, צומח, חי, אתה חוקר את המציאות, שכלפי חכמת הקבלה נקראת "דומם", כי האדם, החוקר, לא משתנה. אבל בכמה שהחוקר הזה בכל זאת משתנה במקצת, במשך האבולוציה שלו, הוא כביכול פותח, אבל פותח, את החומר הדומם, והשינויים שבו הם לא שינויים כלפי הבורא, אלא באותה המסגרת שהוא מסוגל להתפתח. לכן, גמרנו את ההתפתחות הגשמית הזאת ואין לנו יותר אפשרות לפתח את המדע. לכן אנחנו רואים שנמצאים כבר במבוי סתום, בסיום.
בן ציון: האם אתה יכול להסביר את המעבר, שהוא אולי מעניין מאוד ומסקרן מאוד, כי אנחנו מכירים אותו בדומם, צומח, חי, כפי שהגדרת, שבהם אפשר לחזור על הניסויים, לקבל אותן תוצאות, ואז אנחנו מוסיפים דווקא את הגורם של האדם ואנחנו מרחיבים את המדעיות שלו. זאת אומרת, חכמת הקבלה הופכת להיות עוד יותר מדעית ממה שאנחנו יכולים רק לתאר לעצמנו. ועוד נמצא שם דווקא את הגורם האנושי שנכנס.
לא. אני פעם חשבתי כמוך, עד שגיליתי שגילוי הבורא לאדם מכסה את הכל. ועל ידי חכמת הקבלה, כשאתה מגלה את המערכות האלה, את היחס בין האדם שכבר משתנה, דומה יותר ויותר לבורא, לבין הבורא, אתה לא זקוק לשום מדע. אין לך צורך במדע, כי אתה מקבל הכל ללא שום מאמץ. אתה לא צריך לפתח לא פיזיקה, לא כימיה, לא ביולוגיה, לא זואולוגיה, לא כלום, אלא כל העולם הזה קיים סך הכל אך ורק כדי שאנחנו כמה שיותר מהר נגיע למצב הגבוה ביותר במחקר הכוח העליון, וזה נקרא להגיע ל"דבקות בו", ואז כל העולם הזה פשוט נעלם מהתפיסה שלנו, מהחושים שלנו.
בן ציון: אז אין שם לא מדע ולא כלום בחכמת הקבלה?
יש מדע שנקרא חכמת הקבלה, ואין מדע שחוקר דומם, צומח וחי, כי דומם, צומח וחי הם, כמו שכותב לנו בעל הסולם ב"פתיחה לכמת הקבלה", מתחברים לאדם, נכללים בו, וגם זוכים לדרגה של הכרות ודבקות בבורא.
בן ציון: זה מסקרן מאוד מה שאמרת לקראת סיום. מה יש שם בחכמת הקבלה, שהוא שונה לגמרי, אבל עדיין נקרא מדע.
אין עתיד למדע הרגיל, יש עתיד לחכמת הקבלה בלבד, ובתפר הזה, אנחנו נמצאים.
בן ציון: תודה לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן. תודה רבה לכם צופים יקרים. ונתראה בתוכנית הבאה שלנו, שלום ולהתראות.
(סוף התכנית)