תכנית טלוויזיה עם רב

עולמות נפגשים – חיסרון של תחתון

תוכנית 08.09.13 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן

בן ציון: שלום לכם צופים יקרים. אתם שוב אתנו בתכנית שנקראת "עולמות נפגשים".

שלום לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן.

שלום לכולם.

בן ציון: בתכנית שלנו היום אנחנו ממשיכים לעסוק בנושאים הבוערים והסוערים שלנו בחינוך האינטגרלי וגם בחכמת הקבלה. דורון יקבל את השאלות שלכם דרך האינטרנט באתר kab.tv ואנחנו כמובן נשמח להעלות אותן כאן ולדון בהן ביחד עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן.

היום נדון בנושא שבחרנו לתכנית הזאת, שהוא "התגלות החיסרון של התחתון", ונתחיל במבוא קצר. למעשה אנחנו תמיד מתחילים בתכנית, שאנחנו נכנסים למצב חדש, והייתי אומר שבפעם הראשונה אנחנו עדים לכך שנולד כמו תינוק חדש שנוסף למשפחה שלנו או לכל האנשים בחכמת הקבלה, שהם צריכים בעצם לטפל בו.

והייתי פותח בשאלה כזאת, למעשה אנחנו עוסקים כבר לא מעט זמן בהפצת חכמת הקבלה ובחינוך האינטגרלי, ודווקא אנחנו מציינים את התקופה האחרונה של חצי השנה האחרונה בכל זאת כזמן חדש. מה חדש בכל זאת? מה החידוש פה? כי בהפצה אנחנו עוסקים כבר תקופה לא קצרה.

המקובלים התחילו לעסוק בהפצת חכמת הקבלה מהמפיץ הראשון שהוא אברהם, שהתחיל לפרסם את הדעה הזאת, כמו שכותב עליו הרמב"ם, שהלך לכל המרחקים בבבל העתיקה, הוא התחיל לפזר את ידיעת הבורא לעולם וכן הלאה. ואז הצטרפו אליו אלפים, וכך נעשה עם ישראל, קבוצה שמכוונת ישר א-ל, לגילוי הבורא. ואחר כך המפיץ הגדול בתוך עם ישראל היה הבעל שם טוב. תראה איזו תקופה ארוכה מאברהם, למרות שהצטרפו לעם ישראל במשך ההיסטוריה, דווקא בתקופת התנ"ך, המון אנשים שהם לא יוצאי בבל, והם ידועים.

בן ציון: אני התכוונתי שהם גילו את חכמת הקבלה למרות שלא יצאו מבבל.

לא. העמים הסמוכים, אומות העולם שחיו סביב ישראל, הרגישו פתאום רצון להתקרב ולהיכנס לזה וללמוד את זה וגם לגלות את הבורא, כמו שחכמת הקבלה מיועדת, לגילוי הבורא לאדם בעולם הזה. היו כאלה, אונקלוס הידוע ועוד כאלו, זה ברור. אבל אחרי תקופת החושך, תקופת הגלות, הבעל שם טוב, הוא זה שבעצם התחיל להפיץ את חכמת הקבלה. הוא עצמו לא כתב ספרים, הוא רק לימד, וארגן עם תלמידים מתוך החדר שלו, האדמו"רים הראשונים, הוא ארגן את הפצת חכמת הקבלה בכל האזור שבו היה, באוקרינה, ברוסיה הלבנה וכן הלאה. זאת אומרת, הדוגמה שלו היא דוגמה מאוד גדולה בשבילנו.

גם הרמח"ל ניסה להפיץ את חכמת הקבלה באירופה, היה לו בזה קושי גדול, אבל הוא ניסה. זאת אומרת, מהאר"י והלאה כבר הרבה אנשים ניסו פה ושם, וידוע לנו במיוחד על שני אלו. רמח"ל בצורה מאוד צנועה, אבל הבעל שם טוב בצורה רחבה ולכל העם. ובאמת כל החסידות שלו היא בעצם החינוך האינטגרלי לעם באותו הזמן. שצריכים להתחבר, שצריכים להיות באהבת ישראל, בחיבור.

השנים חלפו והגענו לזמננו, כשאנחנו כבר חוזרים לארץ ישראל, עם ישראל מתגבש באדמתו וכן הלאה. וכאן כבר קמו הרב קוק ובעל הסולם, שהייתה להם גם אותה המגמה. זאת אומרת, בכל מקרה לפתח את העניין של חכמת הקבלה בכמה שאפשר, מהעם ולעם, כשהמטרה היא אותה המטרה, גילוי הבורא לנברא. אבל פעלו בכמה אופנים, וגם אפשר להגיד שחיו ופעלו בזה במשך עשרות שנים, היה אפשר לראות איך שהדברים האלה משתנים אצלם. איך שהם השתנו, והפיצו בכל מיני צורות שונות.

בן ציון: אופני ההפצה השתנו.

כן. עד שהגענו לרב"ש, שהוא כבר הראשון שהתחיל לקבל אנשים חילונים ולקרב אותם, אפילו ללא שום הקדם של יהדות או משהו, הוא התחיל לקרב אותם לחכמת הקבלה. ואחרי זה אנחנו שממשיכים, לכן נקראים "בני ברוך", בני ברוך אשלג, על שמו, שאנחנו מפיצים את חכמת הקבלה גם לאומות העולם, בנוסף למה שהם עשו, וכבר לקהלים רחבים. וזה מה שאנחנו עשינו, עד הזמן האחרון, עד לפני שנתיים. עד שהתחילו המהומות בישראל.

בן ציון: תקופת המחאה.

כן, המחאות האלה. ובעצם זה היה בשבילנו סימן שאנחנו צריכים גם להפיץ את חכמת הקבלה, רק בצורה של חינוך אינטגרלי. זאת אומרת, בשפה המתאימה, בשיטה, באופן המתאים לקהל הרחב, לעם ישראל.

בן ציון: שוב עם אותם מסרים של חיבור.

המסרים הם אותם מסרים, זה הכל "ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה". זה המסר, וכתוצאה מזה מתגלה הבורא בתוך הכלל הזה. אז לא מדברים על זה בצורה ישירה, אלא אחר כך זה מתגלה בעצמו. כי אדם גם לא יודע מה זה בורא, כי הוא חושב על זה בצורה מאוד שונה ומוזרה.

בן ציון: וכך הוא מגלה אותו בצורה האמיתית.

כן, טבעית. כמו ילד שגדל ומגלה את העולם. ולכן נכון להיום אנחנו פועלים בשני מישורים, המישור הראשון הוא הפצת חכמת הקבלה כמו שהיא, ובזה עוסק ארגון "בני ברוך". וזה בכל העולם וגם בישראל, בארבעים שפות כמדומני. ועם מדיה מאוד עשירה, שכולה נמצאת להורדה חופשית באינטרנט, וספרים וקליפים וכל צורות המדיה. וליד זה, דווקא בזמן האחרון, מפני המשבר המתגבר והמחאות בכל העולם, אנחנו מפרסמים את חכמת הקבלה לכל העולם. אבל היא לא נקראת חכמת הקבלה, כי המטרה היא גם אותו גילוי הבורא בסופו של דבר. אבל האנשים האלו, חוץ מאלה שמגיעים אלינו ללמוד את חכמת הקבלה, אין להם שום צורך בזה, שום רצון. עדיין הרצון לא התגלה, הם עדיין נמצאים בשלבי ההתפתחות המוקדמים. ואז יוצא שאנחנו מפרסמים להם את תחילת הדרך, שזה נקרא "חינוך אינטגרלי".

מה זאת אומרת? זה אותו חיבור, זה אותו "ואהבת לרעך כמוך". אלה אותם שלבים של תיקון הנשמה על ידי החיבור שלנו, אבל רק בזה אנחנו מסתפקים. זאת אומרת, כמו שכתוב, "חנך הנער על פי דרכו". אז כך אנחנו מגיעים גם לאותו הנער, וכך מחנכים אותו. בצורה שהוא מסוגל ורוצה ונעים לו לשמוע, ויכול לראות מזה פירות, מידיעות באותו השטח בעולם הזה, איפה שהוא רוצה לראות אותם.

בן ציון: לפי הסדר שתיארת, בהתחלה התגלה החיסרון הזה לחכמת הקבלה, שאליו הגיעו כל מיני אנשים, גם בעולם, ואז הגיעה אוכלוסייה שבעצם הופנתה לחינוך האינטגרלי. לזה אנחנו קוראים תקופה חדשה, שזה אור חדש. למה?

כי קודם כל אותם אנשים שיש להם דחף לגלות את הבורא, שנקרא שיש בהם נקודה שבלב, החיסרון המיוחד הזה, חלק א-לוה ממעל, שנמצא בהם ניצוץ הבורא, הם מעטים. ובאמת אנחנו רואים שעד כמה שאנחנו פועלים כבר עשרות שנים בעולם כדי לפרסם ולקרב אנשים, כמה מגיעים ויוצאים, בלך ושוב, ושוב מגיעים וחוזרים, הם עד שני מיליון אנשים בסך הכל בכל העולם. ואי אפשר להשוות את הכמות הזאת עם כל האוכלוסייה, כמו שכתוב, "ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים, ונהרו אליו כל הגויים". וכמו שכותב בעל הסולם ב"דור האחרון", במאמר "השלום", במאמר "הערבות", וגם ב"זוהר" כתוב, שתכלית הבריאה מוטלת על כל אחד ואחד. שגילוי הבורא לא יכול להיות שלם אם כל באי העולם לא מגלים אותו.

ולכן ברור שזה עניין של זמן, עניין של שלבים. וישראל צריכים להיות כממלכת כוהנים. זאת אומרת, כל אלו שמשתוקקים לבורא נקראים "ישראל", "ישר א‑ל", כמו שאברהם קרא להם שיצטרפו אליו מבבל, "ישראל", "ישר א‑ל", אז יוצא שאנחנו צריכים לממש את הייעוד שלנו. זאת אומרת, להיות כמלמדים, כמארגנים, כמחנכים לכל האנושות. וזה מה שאנחנו משתדלים לעשות, זאת אומרת, לפתח את השיטה.

זו לא שיטה חדשה, אלא יש להתאים אותה לדור הנוכחי. ולשיטה הזאת אנחנו קוראים "החינוך האינטגרלי". אינטגרלי זאת אומרת, הכללי, המקושר, השלם, שכך העולם מתגלה היום. ואנחנו רואים את הגילוי שלו ואת המשבר הגדול ובעיות האקולוגיה, ובכלל כל מה שעובר על האנושות בכל מקום, מהומות ומהפיכות והכל, כל אלה סימנים שאנחנו כבר נמצאים במצב שאנשים חייבים לקבל תיקון. יש ייאוש כללי, משבר במשפחה, בחינוך, בכל, כי צריך להחליף בכלל את כל התשתית שהאנושות קיימת עליה.

והתשתית החדשה היא בעצם החינוך החדש, שלפי זה יהיה ארגון חדש בכל האנושות, והחינוך הזה נקרא "החינוך האינטגרלי". זאת אומרת, איך להתחבר נכון בינינו כולנו, כדי להיות משענת, מקום לגילוי הטבע האמיתי, הכוח העליון שבטבע, שתקרא לו "בורא", או תקרא לו "א-להים", או תקרא לו "הטבע", זה אותו דבר, זו אותה גימטרייה.

בן ציון: אז לַמה יש התלהבות כל כך גדולה עכשיו בגילוי החסרונות החדשים האלה, שהם על פני השטח נראים כחסרונות לכל מיני דברים חומריים? לַמה זה מעורר התלהבות כל כך גדולה, שמתגלה פה איזה חיסרון חדש, אנחנו קוראים לו איזה תחתון שמתגלה, שהוא יכול להביא בעצם לפריצת דרך בכל התיקון של העולם?

העניין הוא שעד כה אנחנו טיפלנו בעצמנו ולמדנו בעצמנו איך להגיע לחכמת הקבלה, זאת אומרת, בחיבור בינינו בקבוצה, כמו שכותב רב"ש במאמרים שלו, והיינו מארגנים את הקבוצות שלנו שיהיה חיבור מספיק כדי לגלות את הבורא, אנחנו עשינו את העבודה, אנחנו ארגנו את הכל, אבל לא הגענו באמת לגילוי הבורא בפועל. וזה ברור, כי אנחנו כבר לא נמצאים כמו הקבוצות הקודמות. שהם היו פועלים בצורה יותר זכה, ואצלם היה התנאי מספיק, אם אדם מתחבר עם כמה אנשים, וכבר מתוך זה הוא מגיע למימוש, למימוש החיים שלו, זאת אומרת, לגילוי הבורא. זה תפקידו של האדם בעולם הזה, להיות הדומה לבורא, להיות אדם, אדם אתם, "אתם קרויים אדם".

ולכן אנחנו עשינו את העבודה שלנו, והכנו בזה את עצמנו לתקופה החדשה, והכל אז מצטבר יחד. המשבר שלוחץ על כל האנושות, ובעצם מחייב אותה איכשהו לחפש את הדרך מצד אחד, הייאוש שמתגלה באנושות, וחוסר אונים וחוסר תקווה ומשבר במשפחה, בחינוך, בעבודה, מסות של אנשים שיוצאים משוק העבודה והכל יחד מתגלה. זאת אומרת, תנאים חיצוניים, יותר פנימיים, וכולם מתגלים כאחד למצב שאנחנו כבר יכולים לצאת ולפרסם לעולם את השיטה, את שיטת החיבור, כשהחיבור עצמו צריך להביא לעולם קיום חדש.

ואנחנו מסבירים את זה בצורה נקודתית. אנחנו לוקחים חינוך ומסבירים איך אנחנו יכולים לשפר את החינוך בצורה פרקטית, פשוטה, ממש בבית, בבית ספר, בכל מיני מקומות, בכל מיני ארצות וחברות, לא חשוב. בזמננו, איך אנחנו יכולים להיטיב לחינוך, חינוך הילדים, מהגיל הרך ביותר ועד הזקנים בגיל הזהב, ממש עד כדי כך, לכולם. כי בלי חינוך אין לנו מה לגשת לאדם ולעשות עימו משהו חדש. כי סך הכל אנחנו צריכים לשנות ליחס חדש לעולם, ובתוך זה יחס האדם לחברה ויחס האדם לקרובים. כך זה במעגלים, בעיגולים כאלו, בגלים.

ויוצא שנוח לנו להסביר את זה לפי הבעיות, לפי החסרונות שאדם מרגיש שחסר לו. כואב לאדם שהוא רואה שהילדים שלו לא רוצים ללכת לבית ספר, בארצות הברית יותר משישה מיליון תלמידים לא הולכים לבתי ספר. וזה מתוך מחקר שהתפרסם בימים אלה. וגם באירופה ובישראל אנחנו יודעים, המון ילדים לא הולכים לבית ספר. ואפשר להצדיק אותם, כי אין מה לקבל שם חוץ מווירוסים. ולכן כך נעשה, ובכל העולם. חזרתי עכשיו מוועידה בשטוקהולם, וגם יש אותן בעיות. וזה כך בכל מקום. לכן כואב לאדם, ואנחנו יכולים לעשות זאת.

החיסרון הבא שאנחנו יכולים בקלות לגשת לבני אדם אלה הבעיות בזוגיות, בחיי משפחה. זה שייך גם לילדים ולחינוך ילדים, וגם לחינוך בני זוג. שגם הם לא יודעים איך להסתדר זה עם זה. בעולם המודרני הם לא נמצאים בחיבור, בקשר, אין להם זמן לזה, אין להם עצבים לזה. יש להם כל כך הרבה בעיות, מעמיסים עליהם בעבודה עד שעות מאוחרות, הם לא מספיקים לעשות שום דבר בבית, והילדים לוחצים. בקיצור, החיים שלנו הם בכוונה מאורגנים כך שאנחנו לא מספיקים שום דבר. כדי שלא יהיה לאדם ראש לחשוב על משהו. ולכן אנחנו מגיעים אליהם ומשתדלים להקים סדנאות לזוגות, לחיי משפחה, ורואים עד כמה שזה מיד מרכך אותם, ומקשר ביניהם, ומעמיד אותם בדרך השלום.

עוד בעיות שיש לאדם הן בעיות חברתיות כלליות, איך אני מתייחס בעבודה לקולגות שלי, שאני נמצא איתם במשרדים, במפעלים, בכל מיני מקומות, שגם שם יש סכסוכים גדולים. ואולי אלו שנמצאים בעבודה עצמה, הפועלים או הפקידים, הם לא כל כך מרגישים את זה, אבל בעל הבית כן מרגיש, ובעל הבית כן יודע עד כמה שהתפוקה מושפעת מכך, עד כמה שימי מחלה, וכל מיני בעיות שמתעוררות כסכסוכים פוגעים בעבודה. אחד רוצה לעשות, הוא עושה משהו, השני לא נותן לו, וכך מוצא כל מיני סיבות. זאת אומרת, שמים מחסומים אחד כלפי השני, ומזה העבודה מאוד נפגעת.

בן ציון: אבל מה עומד מאחורי כל הבעיות האלה?

האגו שלנו שצריכים לתקן.

בן ציון: ברור, אבל אני שואל מה מבחינת ההתפתחות, מאחורי כל ההתגלות של המשברים, הבעיות האלה שתיארת, שזה מעורר כזאת התלהבות אצל תלמידי חכמת הקבלה או אצל המקובלים, שפתאום מתגלים החסרונות האלה?

אלה סימנים, אלה סימנים שהאנושות צריכה לקבל שיטת תיקון שאין לה. כי הטבע מתגלה כצורה גלובלית שסוגרת עלינו כאיזו ספֵירה, כדור שאנחנו נמצאים בתוכו, ומכל הצדדים זה סוגר עלינו, ואנחנו חייבים לקיים את חוקי הטבע האלו. ואם לא מקיימים, אנחנו מעוררים בעיות גדולות מאוד, קודם כל בטבע עצמו, באקולוגיה ובאקלים ובכל תופעות הטבע.

גם בחברה האנושית, שעל ידי האינטרנט וכל מיני טכנולוגיות חדשות, נעשינו כחברה אחת, קשורים זה לזה סביב כדור הארץ, ולא כדאי לדבר על עד כמה שאנחנו נמצאים בתרבות אחת, בחינוך אחד, בלבוש, במאכלים, בכל דבר אחד. ואז הגענו למצב שאנחנו צריכים, מחויבים להתאים את עצמנו לאותה המערכת שפועלת עלינו, שמפעילה אותנו. ואנחנו ההיפך.

אנחנו רואים איך אירופה סובלת מזה, שרצו ללכת לשיתוף, שהיה חד סטרי, צדדי, לא כולו, לא שלם, אבל בכל זאת שיתוף. אנחנו רואים שמחוסר שיטה לא יכולים להגיע לשום שיתוף. ומשם נובעת סכנה לכל העולם.

בן ציון: אבל יש פה משהו חיובי שבעצם מתגלה.

מתגלה החיסרון שהאנושות לא יודעת איך להתמודד עימו. ולכן אנחנו יוצאים לקראת זה ואומרים "יש לי".

בן ציון: אז טוב שהוא מתגלה.

כן, זו קריאת הזמן. זאת אומרת, אנחנו לא יצאנו מהפינה שלנו, מהנישה שלנו, כל עוד העולם לא היה זקוק. ואנחנו דיברנו על המשבר הזה לפני המון שנים, לפני שהאנושות התחילה לגלות. וברגע שזה נגלה לעולם ברוחב, לקהלים, לעמים, לכולם, ולא רק לאליטות או למומחים, אלא זה הפך להיות ממש נחלת הכלל, אז אנחנו יכולים לצאת לכלל הזה, דווקא לכלל ולא לאליטות ולא למנהלי העולם, דווקא לכלל ולהגיד, "אתם הרי מרגישים בעיות. יש לכם חיסרון, יש לנו פיתרון". פשוט זה כנגד זה.

אבל שוב, החיסרון הקודם התגלה, ואחר כך אנחנו התחלנו לצאת. וגם היום, תמיד כשאנחנו מתקדמים בבירור השיטה, בפתיחת השיטה, בהסבר שלה לקהל, אנחנו קודם כל מגלים את החיסרון. במה, באילו אופנים הוא מתגלה יותר ויותר. זה כמו ים שמתגלה בכל מיני חסרונות. כמו שדיברנו, חינוך ילדים, בית, משפחה, עבודה, בריאות, ביטחון, כל מיני דברים. ודאי שכסף ובכלל פיננסים, אקולוגיה ועוד ועוד. אז בהתאם לאופן שזה משתנה, אנחנו באים לקהל ומוסיפים פה ושם.

ולכן יש הבדל גדול במה שאנחנו מסבירים לדרום אמריקה, לצפון אמריקה ולאירופה ולישראל או למזרח אירופה, רוסיה וכן הלאה. זאת אומרת, זה גם בהתאם למנטליות, גם הגישה, גם הצורה החיצונית של השיטה, וגם הצורה הפנימית, עד כמה שאני פותח את זה, עד כמה שאני יכול להגיד.

דורון: אנחנו יוצאים לשטח, אנחנו עובדים עם הקבל הרחב, סדנאות, מעגלים, שיחות ומפגשים, ואנחנו נחשפים ומגלים פתאום, בתוך החסרונות האלה, הרבה צער וכאב ועצב, ילדים עם מוגבלויות, מבוגרים בודדים, באמת הרבה צער. איך להתמודד עם העצב והצער הזה שאנחנו מגלים?

לפני כל פעולה ופעולה, שאנחנו יוצאים למשל להרצאות ולסדנאות לקהל הרחב, אנחנו צריכים קודם כל להתחבר בינינו. אנחנו צריכים לקבל את כוח החיבור, דרך כוח החיבור אנחנו מקבלים מגע עם הכוח העליון שמתגלה לפי חוק השתוות הצורה. אנחנו פועלים לפי חוקי הטבע. ואז, כשמתגלה בתוך החיבור בינינו בקבוצה האור העליון, האור המחזיר למוטב, עם הכוח הזה אנחנו באים לקהל החיצון ומתחילים לטפל בו.

ואז כשאני יודע שהחיסרון שלו מוזמן אצלו, אפילו שיש שם מחלות ובעיות וסבל נורא והכל, אני מבין שכל זה מתגלה, כדי שאני אבוא לשם ואטפל כמה שאפשר יותר מהר ובצורה כמה שיותר יעילה. זו קריאה בשבילי, בזה הם קוראים לנו, שאנחנו נבוא כמה שיותר מהר ונטפל בהם.

ולכן למרות שאני צריך להתכלל מהחיסרון שלהם, לספוג אותו, אבל אסור לי לשכוח שאני מגיע אליהם עם הגישה מלמעלה, וכדי לסדר אותם כך שהם ואנחנו, הקבוצה שלנו, והכוח העליון יהיו כבר במערכת אינטגרלית אחת, והבורא יתחיל להתגלות בהם בהדרגה, מנפש, רוח, נשמה, בצורה כזאת שלאט לאט הם יתחילו להרגיש שמגיע, מתגלה בהם משהו מיוחד.

ואז יתעורר בהם גם אותו הניצוץ שמתעורר בתלמידים שלנו שבאים אלינו מיד לחכמת הקבלה. אצלם יש מדרגה קודמת שעכשיו הם נכנסים אליה.

בן ציון: בתכנית הקודמת תיארת שיש איזו רשת שמתגלה. ובתוך הרשת הזאת יש לנו את הנקודות בלב, ויש את שאר החסרונות שמתגלים עכשיו. ויש פה איזו מערכת יחסים שמתחילה להתפתח, בין הנקודות שבלב, שהם תלמידי הקבלה, לבין החסרונות, או כל הקהל העולמי שנכנס עכשיו לאיזו התפתחות חדשה, והם מתחילים להיכנס לקשר ביניהם. והקשר הזה הוא כמו קשר רומנטי או איזו התקשרות רגשית שצריכה להתרחש פה. מה מתחיל פה, איזו מערכת יחסים מאוד חדשה?

אנחנו צריכים לראות את כל האנושות כקהל גדול, שאנחנו צריכים לסדר אותו, לחבר אותו, לכוון אותו. כי אנחנו נקראים "ישראל", "לי ראש", שאנחנו מביאים את הכל, אנחנו בעלי השיטה, והם סך הכל כגוף כלפי הראש, שיש בהם רק פעולות, כשאת פעולות האלה אנחנו צריכים לכוון וללמד אותם וכן הלאה. וכך אנחנו צריכים להתחבר, כמו ראש לגוף.

ומה שמעניין, וסימן שאנחנו פועלים נכון ובזמן הנכון, שהם מבינים את זה, הם מרגישים את זה, הם מוכנים לזה, הם כאילו ציפו, חיכו לזה.

בן ציון: במפגש הזה, כמו שדורון תיאר, ואני מקווה שהוא יביא עוד תגובות ושאלות מהשטח, מתעוררים כל מיני רגשות, של הקשבה, של אמפתיה, משני הצדדים.

כולנו מרגישים שייכים לרשת אחת, לכוח אחד, לרצון אחד. כשסך הכל כולנו צריכים להגיע למבנה שנקרא "אדם הראשון".

בן ציון: אז הרשת הזאת, החלקים האלה, שאנחנו קוראים להם "התחתון", מה הוא משמש עבור "ישראל", עבור "לי ראש"? מה זה החיסרון שמתגלה עכשיו, ובעצם מה המגמה שלו, מה התפקיד של גילוי החיסרון הכללי שמתגלה עכשיו?

דווקא הוא נושא כלים גדולים, עביות גדולה, רצונות גדולים. מפני שהרצונות האלה גם מחולקים למיליארדי חלקים. זה לא כמו שאנחנו. אנחנו המעטים, אז אנחנו גדלים לגובה, כל אחד בצורה איכותית. והם גדלים לרוחב, כי יש להם המון ומסה. כמו חכמים שבעולם שלנו לעומת העמך. אז כמה חכמים יש, כמה אנשים מיוחדים שיש להם השגת החכמה, מומחים גדולים? כמה יש? הם גם לא צריכים להיות במספר גדול. והעמך עצמו נהנה מזה. וכך הם גדלים מהעם והעם מחזיק אותם ומכבד אותם, וכך הם נמצאים כשני חלקים.

הם נמצאים למעלה, המומחים הגדולים, החכמים וכן הלאה, והעם למטה, ונהנים זה מזה. אז אותו דבר גם אנחנו כבעלי השיטה נמצאים למעלה מכל שבעה מיליארד האנשים, וכל אלו שהם בעלי השיטה הם ממש מרגישים את תפקידם כחייבים וכמה שאפשר לגשת לכל העולם ולפרסם את השיטה, כמו שאהבת הזולת מחייבת אותנו.

בן ציון: אולי אתה יכול שוב להדגיש, זה תמיד טוב להיזכר, הנקודות שבלב מה מיוחד בהן, ושאר החסרונות מה מיוחד בהם, ואיך נוצר ביניהם הקשר, שגם הוא מיוחד? מה מתחולל פה?

אז אנחנו כבר צריכים ללכת להיסטוריה. גם להיסטוריה השורשית שלנו בסולם הרוחני שיורד מהשמיים, וגם באותו סולם רוחני שאנחנו צריכים לעלות עליו, "סולם יעקב", בחזרה לבית ה'. ובעצם אנחנו לומדים מחכמת הקבלה שיש הכנות. מסך כל טבע הבריאה, שהוא רצון לקבל, כשהרצון לקבל מלכתחילה לא מיועד לשום התעלות רוחנית, כי אין בו ניצוצי השפעה רוחנית, זה נקרא השפעה ואהבה, ורצון לקבל כדי לקבל את הכוחות האלו של השפעה ואהבה, לפחות במקצת שיוכל לפתח את זה, אז הוא עובר הכנה מיוחדת. שהוא נכנס לקשר עם כוח הבורא, כוח האור, כוח ההשפעה, וכששניהם נכנסים למגע זה עם זה, הם נשברים.

"נשברים", זאת אומרת שלכל פרט ופרט של הרצון לקבל נכנס קצת ניצוץ מהאור העליון. ואז רצון לקבל נעשה מסוגל בסופו של דבר להגיע לתיקון, להיות מקבל, אבל בכוונה על מנת להשפיע. שהאור העליון ייתן לו את הכוונה על מנת להשפיע, למרות שהוא נשאר כרצון לקבל, כרצון.

בן ציון: האם אני מבין מההסבר שלך, מה שתיאר דורון, שפגשו עוד אנשים ודיברו איתם על כל מיני בעיות ועל הצער, שניהם ביחד הם בעצם המרכיבים של אותו רצון שאתה מדבר עליו?

הייתי אומר שבעצם ההכנה הזאת קיימת בכל אדם ואדם, גם מרצון לקבל וגם מניצוץ. אבל הבעיה היא שהניצוץ ברוב אוכלוסיית העולם, חוץ מאלו שנמשכים לחכמת הקבלה, חוץ מאלו שנמשכים לגילוי הבורא, אז הניצוץ שלהם הוא נסתר בתוך הרצון לקבל. בחלק הקטן מבאי העולם הניצוץ הזה יותר מגולה מתוך הרצון לקבל. יש לו מסה של רצון לקבל, והניצוץ הוא כאילו בולט קצת.

בן ציון: מה זה אומר?

זה אומר שהאדם הזה נמשך לגילוי הבורא. ואם הניצוץ פנימה, הוא לא נמשך, הוא נמשך לחומריות. אבל הניצוץ נמצא בכל זאת. אנחנו יכולים לגשת אליו ולהגיד, "כדאי להתחבר, כי על ידי זה אתה מזמין כוח מיוחד שיש בחיבור, ועל ידי זה יהיה לך טוב".

בן ציון: אז למה שני החלקים האלה נמשכים אחד לשני? זאת אומרת, אלה עם הניצוץ של הבורא ואלה בלי הניצוץ של הבורא יש ביניהם איזו התקרבות. למה?

ודאי! כי אלו שעם ניצוץ של הבורא, זאת אומרת, אנחנו, אנחנו רוצים להתקרב אליהם, כי בזה אנחנו מממשים את מטרת הבריאה.

בן ציון: זאת אומרת?

מקדמים את גילוי הבורא לכל באי העולם.

בן ציון: זה קצת לא ברור מה זה גילוי הבורא.

גילוי תכונת ההשפעה והאהבה הכללית בין כולם. והם ניגשים אלינו מפני שמיואשים מכל מיני שיטות אחרות. הם כבר גילו שאלה שיטות כוזבות והם באים אלינו, כי אין להם ברירה. וחוץ מזה הם רואים שיש כאן איזו גישה רציונאלית. שקודם כל היא לא אנטי טבעית, היא לא ממש פסיכולוגית המנותקת מהמציאות. אנחנו אומרים, חבר'ה, בוא נתחבר, יהיה לנו יותר קל. ההיגיון הפשוט הוא גם אומר שזה כך. בואו נעשה יחד דברים. מה שקשה לאחד או לשניים ודאי שיותר קל לעשרה ולמאה. אז בוא אנחנו נעשה כך. בואו נרכיב מערכות יותר טובות, שיהיה לנו יותר נוח וטוב. הרשויות לא רוצות לדאוג לנו, אנחנו נדאג לעצמנו. ניקח מהם את השליטה. שיעשו מה שהם רוצים, אנחנו נעשה כזה מנגנון שכאילו לא נהיה שייכים להם.

עד כדי כך אפשר לעשות. כמו שעושים עם בית ספר. אם ההורים ייקחו את כל הילדים מבית הספר, מה יקרה? יסגרו את בית הספר שמתנהל בצורה כזו, ויצטרכו לפתוח אותו בצורה נורמלית, שילדים לא ילכו להתקלקל שם, אלא באמת להיתקן. ועוד ועוד.

זאת אומרת, אנחנו על ידי זה שבאים דווקא לעם, לשדרות העם ממש, אנחנו בזה רואים, אנחנו בזה מוצאים פתאום אנשים שמבינים אותנו. הם מבינים את ההסבר שלנו, הם מחכים לזה. ולפנות לשכבות יותר גבוהות לא כל כך מתאים. למה? כי אין להם חסרונות. אולי יש חינוך פרטי, על ידי כל מיני מורים פרטיים הם מכסים את כל הבעיות שיש בחינוך ילדים.

לעצמם כל משפחה מחזיקה גם עורך דין ורואה חשבון ופסיכולוג, ועוד ועוד. זאת אומרת, עדיין יש להם אפשרות על ידי עודף כספי איכשהו לכסות את כל מיני הבעיות.

בן ציון: קשיים שמתעוררים.

כן. למרות שמתעוררים ולמרות שקיימים, זה ברור, זה עד הגבוה ביותר. אבל בינתיים הם יודעים לסבול בצורה קלה.

דורון: המסר שאנחנו באים איתו הוא מסר של חיבור, אבל בדרך כלל אנשים באים עם חסרונות גשמיים. במה מתבטאת העזרה שלנו כמענה על החסרונות הגשמיים שלהם?

גם חסרונות גשמיים וגם מילויים גשמיים. ומה ההבדל בין גשמיות לרוחניות? האור העליון שפועל הוא מחייה את הכל. אם האור העליון לא בא לתוך רצון לקבל ולא מפתח אותו ולא זורע בו את עצמו וממש מביא אותו לפריחה, להתפתחות, אז אין שום דבר, אז הכל מת.

זאת אומרת, אם אנחנו מדברים על האור העליון, מסך ואור חוזר, כל מיני מונחים קבליים, איך זה עובד, אז אני מדבר כמו כימאי או פיסיקאי, שמדבר על כל מיני תופעות העולם. אבל זה אותו האור העליון פועל, אין עוד מלבדו. ופועל באותו רצון לקבל שזה החומר היחיד של הבריאה. אז אנחנו רק מדברים על שני רבדים, על שתי הרמות. או שאנחנו מדברים על הרמה שאלה רצונות, או שאנחנו מדברים לא על רמה של רצונות, אלא החומר הגשמי - דומם, צומח, חי.

דורון: אני בא לסדנה וחסר לי כסף, אני רוצה להרוויח יותר או שאני רוצה רכב, אני לא יודע מה, ואומרים לי, חיבור - יהיה לך. אז אני אקבל אחר כך משכורת יותר גבוהה, אם אני אעשה חיבור?

אתה תקבל מילוי. אנחנו מבטיחים לך אושר. באיזו צורה אתה תהיה מאושר? את זה אתה תגלה, אבל אתה תהיה מאוד מרוצה מהחיים שלך. אני לא יודע אם תקבל את הקדילאק או את הפורשה שאתה חולם עליה עכשיו, אבל אני יודע שכמו שאתה סובל עכשיו, כי אין לך פורשה או עוד משהו, אתה לא תסבול, אתה תהיה מרוצה מהחיים, אתה תהיה בחור מוצלח.

וכך אנחנו צריכים גם להסביר. והאמת, שאדם צריך להבין שיכול להיות שהרצונות שלו לא נכונים, אלא להיות מאושר כל אחד ואחד מסוגל.

בן ציון: באיזה מודל אפשר להגדיר את מערכת היחסים בין שני הרצונות האלה, זה כמו קשר זוגי? יש לנו רצון אחד, זה הרצון שרוצה לתת, שאנחנו רוצים להשפיע את החינוך האינטגרלי. ויש את החסרונות הגשמיים, לא חשוב איך אנחנו מתארים אותם, יש ביניהם איזו מערכת יחסים. איזה מודל מתאים לתאר אותם נכון ומזה אולי לקבל ציור נכון של מערכת היחסים שמתרקמת פה.

המערכת הרוחנית והגשמית? הן מותאמות כשתי טיפות מים. אין ביניהן שום פער. אלא הכל תלוי באדם. עד כמה שהוא יכול לראות בצורה שקופה את כל השכבות האלו, מעולם אין סוף ועד העולם שלנו דרך כל מיני רמות. או שהוא לא יכול לראות. אבל בעצם זה טבע אחד, כולו עגול, כולו מחובר. רק שיש כאלו, כמו ילד קטן, שבקושי תופס משהו שנמצא במרחק של מטר סביבו. ויש כאלה שכבר יותר ויותר רחב ולעומק וכן הלאה. אבל זה אותו הטבע.

בן ציון: אם אנחנו מסתכלים מהצד על מה שמתרחש במערכת היחסים בין אלה שמעבירים את הסדנה, הנקודות שבלב, לבין שאר החסרונות והרצונות האחרים, לאיזה מודל זה דומה? למורה ותלמיד? לבעל ואישה?

אולי כמו אח גדול. אנחנו לא באים כיותר גדולים, למרות שאנחנו גדולים, ולא כיותר חכמים, למרות שאנחנו יותר חכמים. אנחנו לא רוצים להתנשא מעליהם. אנחנו באים מאהבה, ושמחים שאנחנו יכולים לעזור. ועל ידי זה אנחנו מגלים, לא לעצמנו, אלא להם דווקא, אנחנו מגלים כאן את הבורא, את החיים החדשים האלה, את ההתעלות הרוחנית, שמזה הם מקבלים את הרגשת האושר.

אנחנו ודאי שמתחילים להיות מכובדים ומיוחדים ביניהם, אבל זו אהבה הדדית, בינינו, מאיתנו אליהם ומהם אלינו. מצד אחד אנחנו כאילו הורים כלפי הילדים, אבל מצד שני האהבה הזאת כלפי הילדים בעצם מחייבת אותך לשרת וכל הזמן להיות נמוך מהילד, כל הזמן להרגיש מה עוד הוא רוצה, במה עוד אני יכול להיטיב לו. זאת אומרת, האהבה הזאת במקרה הזה הופכת אותך להיות דווקא משרת ולא אדון. וכך אתה מגיע לשוויון.

בן ציון: אז האהבה ההדדית, הקשר הזה, זה בעצם מה שצריכים לגלות תלמידי הקבלה, הנקודות שבלב?

ודאי. אנחנו צריכים לגלות את האהבה לכל באי עולם וללמד אותם גם לאהוב. סך הכל כל מצב הסופי הוא אהבה. והאהבה מתבטאת בזה שאנחנו נכללים מחסרונות בצורה הדדית, אתה ממני ואני ממך, וכל אחד יכול למלא את השני.

בן ציון: אתה מדבר על קשר אמיתי, על רגש אמיתי, אתה לא מדבר על משחק חיצוני, או איזו אשליה או ציור שכלי. כשאנחנו נפגשים, אתה אומר שיש פה איזו אהבה הדדית, מאיפה היא בוקעת, מאיפה היא באה, איך היא מתגלה?

אתה לא לוקח בחשבון שבתוך הטבע שלנו פועל האור, כוח שמחיה את הכל. בכל הטבע, חוץ מזה שאתה רואה דומם, צומח, חי, שאנחנו גם שייכים לפי זה לעולם החי, פועל כוח שמחיה, כוח שברא וכוח שמחזיק, כוח מחיה.

הוא כוח נסתר, אנחנו יכולים לגלות אותו. גילוי שלו כלפינו, כמו גילוי של כל תופעה ותופעה שנמצאת בטבע, בא לפי חוק השתוות הצורה.

חוק השתוות הצורה אומר כך, אם יש לי תכונות דומות לתופעה החיצונית, אז אני מגלה את התופעה החיצונית, כי אני מסוגל לתפוס אותה, לקלוט אותה, להבין אותה, להרגיש אותה, אולי לעבוד איתה, להשתמש בה. אלה כבר דרגות של התקשרות לאותה תופעה חיצונית, אבל לפחות היכרות ראשונה שאני יכול לזהות שהיא קיימת.

ילד קטן שנולד הוא אפילו לא רואה, גם לא שומע, גם בטעם הוא בקושי מבחין. אבל חוש הטעם מתפתח יותר מהר מהכל. וכך לאט לאט הוא מתפתח, החושים מתעוררים, ועל ידם הוא מתחיל לגלות את העולם.

העולם לא קיים? קיים. רק הוא לא מגלה. אם היית שואל אותו, היה אומר, שום דבר לא קיים, אני רק מרגיש מר או מתוק. כי באמת זה חוש שמתעורר מהר מאוד. אבל הוא לא רואה ולא שומע כלום, פתאום אתה דופק או משהו, בודק, הוא כבר מתחיל להתעורר.

זאת אומרת, התפתחות. אותה התפתחות באותם הכלים, ראיה, שמיעה, טעם ריח, מישוש, כך אותם הכלים, רק רוחניים, אנחנו צריכים לגלות, לפתח בנו. ואז בכלים האלו אנחנו נתעורר כמו התינוק שנולד, ונתחיל להרגיש שיש כאן עוד עולם שלם.

וזה מה שאנחנו צריכים. וזה מה שנותנת לנו שיטת התיקון האינטגרלי, החינוך האינטגרלי, או חכמת הקבלה, שזה אותו דבר, רק תלוי מאיזו רמה אתה מתחיל.

אם אתה מתחיל את ההתפתחות שלך מזה שיש לך נקודה שבלב והיא בולטת מתוך הרצון לקבל, כאילו יש לך תפוח והגבעול שבתפוח, אז הוא בולט. אז אתה מתחיל כבר ישר מחכמת הקבלה ומחפש את הכוח הנסתר הזה.

אם אתה נמצא במצב שהגבעול שלך עדיין בפנים, עוד לא יצא החוצה, התפוח עוד לא בשל, אז אתה מגיע דרך החינוך האינטגרלי. אבל בכל זאת אתה פועל לקראת אותה המטרה. אתה צריך אותו הכוח שיתגלה. וכך אנחנו פועלים. והעולם בעצם מחייב שכבר נתחיל לעשות כך.

דורון: מה זאת אהבה? איך היא מוגדרת ומורגשת בחינוך האינטגרלי?

אהבה מוגדרת פשוט מאוד, תעשה רצונך כרצונו. זה נקרא אהבה. שאני, במקום הרצון שלי, מקבל את הרצון שלו, ולוקח את הרצון שלו כעיקר, ואת הרצון שלי כמשרת. זה נקרא שאני אוהב אותו. לא מדובר על אהבה מינית, זו ממש צורת האהבה. היחס הזה נקרא אהבה.

יש לפני האהבה דרגה שנקראת "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". לפחות אל תזיק. שאנחנו נמצאים ביחסים טובים, אז אנחנו כאלו אדיבים. שאני לא הולך לעשות לו רע. אלא ההיפך, אם אני רואה שהוא יכול להזיק או לקבל איזה נזק, אז אני אומר לו, מזהיר אותו. והוא גם כך כלפי. והדרגה הזאת נקראת "חפץ חסד". לא רוצים להזיק אחד לשני. זה שלב ראשון. ושלב שני שאחרי זה מפתחים, זאת אהבה.

דורון: מהו התנאי הראשון למימוש נכון של חינוך אינטגרלי בחיי היום יום?

להביא את האדם לשלב הראשון בחינוך האינטגרלי, בהשכלה, זה שאדם יראה, ירגיש, יבין, שהוא חי בתוך המציאות השלמה, האינטגרלית, הקשורה בכל חלקיה, שהיא שלמה, ופועלים בה וקשורים בה כל מיני חלקים, והוא נמצא בתוך המערכת הזאת, בתוך המטריצה הזאת, ולא יכול לצאת ממנה. וכל החיים שלו, כל ההצלחה שלו, תלויים בכמה שהוא יתאים את עצמו לאותה המערכת.

בן ציון: כדי שהאדם הזה באמת יגיע להכרה הזאת שדיברת עליה, צריך לשטוף אותו בהרבה אהבה. הוא צריך להישטף בגל חזק של רגש.

זה בא לאט לאט. כשאני קונה כלב קטן ומביא אותו הביתה, אין לי אליו שום אהבה. אבל אחר כך, כשאני מתחיל לטפל בו, ולחיות עימו, ולצאת עימו, ולהכניס אותו בחזרה הביתה, והוא מתחיל גם לשחק איתי, אז כבר יש בינינו קשר. זאת אומרת, הכל תלוי בטיפול.

אנחנו אנשים מבוגרים, אנחנו יודעים, אני יכול לקחת ילד זר לאמץ אותו, שיהיה כבן שלי, ובינתיים אין לי אליו שום רגש. ובמשך הטיפול אני מתחיל לאהוב אותו, הוא מתחיל להיות יקר לי, מפני שאני משקיע את עצמי. ואז הוא הופך להיות בשבילי עוד יותר יקר מהבן שהייתי מוליד.

ואותו דבר בחינוך שלנו, בטיפול שלנו בקהל הרחב. שאנחנו מגיעים על ידי ההשקעה שלנו בקהל הרחב למצב שאנחנו מאוד דואגים לו, מאוד רוצים לטובתו, והוא הופך להיות ממש מאוד חשוב וקרוב.

בן ציון: מה המקור של האהבה הזאת?

האגו שלנו. שאני משקיע במישהו, חבל לי על ההשקעה.

בן ציון: מאגו יכולה לצאת אהבה?

גם, תלוי איך אתה מנצל אותו. אם אתה מנצל אותו, כדי להשפיע לשני, באה לך מזה אהבה.

בן ציון: אהבה שהיא מחוץ לאגו?

לא חשוב. אהבה. אני מרגיש שאכפת לי מהאדם הזה, אני רוצה שהוא יצליח. אני מוכן לעזור לו בכל, כדי שיצליח, כדי שיהיה לו טוב.

בן ציון: ואז הוא באמת ירגיש את האהבה הזאת, הצד המקבל?

ודאי. הוא ירגיש את זה. וגם יהיה לו בחזרה. אנחנו מדברים שאנחנו בונים את זה בצורה הדדית. גם החברים, אותם האנשים שאנחנו מטפלים בהם, הם הופכים להיות חברים, מחוברים יחד, ויש ביניהם כבר קשרי אהבה.

בן ציון: למה אתה אומר שזו אהבה הדדית ולא אהבה חד צדדית. הרי זה כמו אח גדול, שאלה יש להם את הניצוץ ויש להם איזה דחף, ואז הם משקיעים ויוצאים. לעומת המקבלים שלא בדיוק מודעים למה בדיוק מתרחש. זה כאילו משהו חד סטרי.

אני מלמד אותם איך לאהוב. זה לא שאני בא אליהם, מפני שאני רוצה לאהוב אותם. זה ודאי שכן. אבל בעצם אני צריך לתקן אותם. ולתקן אותם זה ללמד אותם לאהוב. זאת אומרת, להתחבר. אם אני מתחבר עם מישהו, ואני רואה שעל ידיו אני ממלא את החסרונות שלי, והוא ממלא את עצמו על ידי זה שמשפיע לי, ואז אני מגלה שאני ממלא את התשוקות שלי על ידי זה שאני משפיע לו, אנחנו נעשים כאחד.

בן ציון: אז זה שדרוג רציני.

ודאי. זה שלב, זו מדרגה, זה מימד אחר לגמרי של קיום. ואז לפי זה אתה מפתח כלים נוספים, ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, הרוחניים, שהם כולם, מה זה רוחניים? הנמצאים בזולת. זה נקרא "רוחני". "גשמי" זה איך שאני מסתכל לתוך עצמי. "רוחני" זה נקרא איך שאני מסתכל אליך, ובך אני חי. ואז מתוך זה אני מתחיל להרגיש את הכוח העליון. וזה מימוש של חכמת הקבלה, גילוי הבורא לנברא בעולם הזה.

דורון: איך אפשר להוכיח לקהל הרחב שאיתו אנחנו עובדים עכשיו, שבאמת החיבור עובד? מה שאנחנו מתארים פה.

אני לא הולך להוכיח. אני עושה סדנה. ומתוך הסדנה הם מבינים שזה עובד. רק מתוך "ממעשיך הכרנוך". אסור לנו ללכת אחרת. רק מתוך המעשה.

אם אני לא יודע איך להפעיל את הקהל, שהוא ירגיש בעצמו, במקום המילים שלי, שהוא ירגיש בעצמו את הדברים, אין לי מה לעשות עימו.

דורון: חוויה.

חוויה חייבת להיות ממש חוויה פנימית, מאוד עמוקה, אישית, שאז הוא יגיד, עכשיו אני מבין על מה הוא דיבר. למה אני מבין? אני מרגיש. אני קניתי את הידיעה הזאת, את ההרגשה הזאת. זה נקרא "קניין".

בן ציון: בעל הסולם ב"תורת הקבלה ומהותה" כותב, "סופם של הגשמיים כולם להתפתח לאט לאט, ולבוא עד תכליתם שחשב עליהם הבורא ית', דהיינו, עולם הראשון, שבערך עולם הזה, שאנו נמצאים בו, הוא עולם האחרון, דהיינו סוף דבר, וממילא נדמה הדבר שעולם התכלית, הוא עולם האחרון, ואנו בני עולם הזה, באמצע ביניהם.".

אז ההתפתחות הזאת זו אותה אהבה שפתאום הם נצרכים?

כך זה נקרא אצלנו אהבה. בעולם שלנו המילה אהבה קיבלה קונוטציה, ההרגשה הזאת, לא כל כך טובה. אבל מה זו אהבה? ההתקשרות שלנו בצורה אינטגרלית, טוטלית, בין כולם לכולם למערכת אחת. זה נקרא "מערכת אינטגרלית". והקשר אז בין כולם בחיבור האידיאלי בין כולם, שאנחנו נהיה מותאמים לכוח עליון, שנהיה כאחד כנגדו שהוא אחד גם, אז הקשר בינינו נקרא "אהבה", התכללות שלמה נקראת "אהבה".

דורון: איך מנתינה באהבה משיגים אושר?

כי מופיע כוח עליון, אור עליון, מילוי עליון, והוא נותן את הרגשת האושר. זה לא שאנחנו מוצאים אותו באיזה מקום בעצמנו. אנחנו פועלים כדי להתקשר בקשר נכון, לפי העוצמה, לפי העוצמה בכוח, עוצמה בפועל, לפי הכמות ולפי האיכות, לפי זה מתגלה הכוח העליון, בהתאמה, ואז אנחנו מרגישים את האושר. אושר זה הרגשת הבורא, הטוב ומיטיב, שמתגלה בנו.

בן ציון: אם נחזור לתחילת התוכנית, רצינו לדעת על הרגע המיוחד הזה ומה כל כך מיוחד ומרגש בהתגלות שיש עכשיו. דווקא בהתגלות של הרשת התחתונה ביותר הזאת. לפני כן התגלו הנקודות שבלב, ועכשיו התגלתה עוד שכבה של הרשת הזאת, ודווקא ההתגלות התחתונה ביותר מעוררת עוד יותר התלהבות ועוד יותר שמחה, כמו תינוק חדש שנולד.

כי עכשיו הגענו למימוש. לפני זה כל המקובלים היו מפתחים את השיטה וגם אנחנו היינו מפתחים את השיטה וחולמים מתי יבוא הזמן שכל העולם ישתוקק לזה. ופתאום הגיע הזמן.

אם היית שואל אותי, לא הייתי יודע ולא הייתי חושב שזה יתגלה בצורה כזאת. אני הייתי חושב יותר, הייתי נוטה לחשוב שהם יגלו שכדאי להם לדעת על המערכת העליונה, כוחות שפועלים אחרי הטבע, כדי להסתדר בחיים שלהם.

אני נתתי הרבה ראיונות כאלה לערוצי טלוויזיה בכל העולם, וכששאלו אותי, בשביל מה אתה לומד קבלה, אתה רוצה לדעת, בא לך, בסדר, אבל בשביל מה לנו ללמוד? מה אתה רוצה מאתנו? אז הייתי עונה בדרך כלל כך, שמפני שבעולם שלנו יש הרבה בעיות ואנחנו לא יודעים איך לפתור אותן, אז אנחנו צריכים לדעת את החוקים והכוחות הטמונים יותר, נמצאים עמוק יותר בתוך הטבע, ולגלות אותם עוזרת לנו החוכמה הזאת.

וכך אני חשבתי, שאנחנו נעבוד על גילוי הבורא ישירות. שכל העמך, כל העולם יבוא ויגיד, תלמד אותנו איפה הכוח העליון הזה, שכנראה בלעדיו אני לא מסתדר. אני חשבתי שבאופן כזה תהיה לנו אפשרות לפרסם את ידיעת הבורא בעולם, ושהם כבר יתחילו לעבוד בזה ויגלו אותו. כי זו מטרת הבריאה.

אבל זה נעשה בצורה אחרת. נעשתה פתאום התפתחות כזאת גדולה של המשבר ובכל השטחים, בחינוך ילדים, מהומות, מהפכות, משבר במדע, משבר ברפואה ובחיים האישיים, עלייה דרסטית במספר המתגרשים. האגו שלנו שהתגלה הכניס את הרעל שלו לכל מיני דברים, שאפילו הרפואה היא רק לשם כסף וכל דבר הוא רק לשם כסף.

בן ציון: אז מה מפתיע בזה?

מפתיע בזה שזה התגלה בצורה כזאת שהעמך לא דורשים כוח עליון. זה גם התגלה בצורה מאוד מיוחדת. אני חשבתי שתהיה להם נטייה למעלה. אבל הנטייה היא לא למעלה, הם יותר למטה. וזה נכון, כי צריכות להתגלות שכבות עוד ועוד יותר תחתונות של העובי, של הרצון לקבל. והם אומרים, אנחנו לא צריכים שום דבר, לא אכפת לנו שום דבר, תן לנו רק איך להסתדר בחיים. אני צריך משפחה, ילדים, כסף, בריאות, בטחון, סביבה, זאת אומרת, אקולוגיה, תן לי להסתדר עם זה. כי היום בעולם שלנו אנחנו לא מסתדרים בשום דבר מאלה.

אז הם לא מבקשים כוחות עליונים, הפנייה שלהם לא מגיעה בצורה כזאת. הם אומרים, לא אכפת לי כלום, אתה את זה תיתן לי. אתה יכול? אז אני מוכן לשמוע אותך. וגם לשמוע, בשמיעה קצרה, אתה יכול להסביר לי בעשר דקות, רבע שעה, חצי שעה, מקסימום שעה, זה מה שאני יכול לתת לך. אתן לך מהחיים שלי שעה, זה לא חשוב כמה שהוא מבזבז בחיים שלו, הוא מוכן לשמוע.

אז מיד אתה עושה לו סדנה ומראה לו שבחיבור מתגלה משהו מיוחד, כי אנחנו מפיצים את החיבור, אנחנו עושים אותו, וכשהוא עושה זאת בדיוק לפי הכללים שלנו, הוא מיד מתחיל להרגיש שיש בזה משהו, אני יכול על ידי זה להתרומם, להעלות את עצמי, להרגיש את עצמי יותר יפה, יותר טוב. מהגובה הזה שהתרוממתי בזמן הסדנה, אני מסתכל כבר מהגובה הזה איך אני אשפיע במשפחה, איך אני אסתדר עם הילדים, איך אני אתקן את הסביבה שלי וכן הלאה.

אתה נתת לו בזה אמצעי, כלי ביד, שבתוך הכלי הזה, רק בתוכו, בתוך הסדנה, בתוך החיבור, הוא יכול לתקן את כל אופני המשבר. ולכן אנחנו יכולים לעשות זאת בצורה קצרה ביותר לכל אחד ואחד.

בן ציון: אז אנחנו יכולים לכל אחד להרחיב את החושים. דיברת קודם על אהבה.

על ידי הסדנה הראשונה הוא כבר מרחיב את החושים שלו, של עצמו, ומרגיש בהם את התוספת. וודאי. כי הוא במשהו ביטל את האגו או במשהו התחבר לאחרים, אפילו בגרם אחד, לא חשוב, אבל כבר יש לו הוכחה. אני לא צריך לבוא ולשכנע אותו בצורה שכלתנית או איכשהו, הוא בעצמו מגלה.

דורון: נניח שהבנתי מהי מטרת הבריאה, הבנתי שכדאי להיות חלק מהעניין הזה של חינוך אינטגרלי, אבל מה המטרה שלי? איפה מידת הייחודיות שלי בהשגת המטרה? האם אני בכלל צריך להרגיש כזה דבר?

אם אנחנו מדברים על כל האנושות כמערכת אינטגרלית, אינטגרלית זה נקרא שכולם קשורים זה לזה, והמערכת לא עובדת אם אחד לא קשור. זאת אומרת, בך תלויים כולם, כל העולם.

אנחנו אומרים, למה העולם פונה ליהודים ודווקא דורש מהם להיות כאלו? איפה הסטנדרטים השווים, גם כלפינו וגם כלפי כולם? למה לא מתייחסים אלינו כמו לקולומביה, כמו לאינדונזיה, ששוכחים שהיא קיימת וכן הלאה.

למה מתייחסים אלינו כך? כי יש הבדל, כי בנו תלוי כל העולם. אנחנו המנגנון המרכזי בכל המערכת, שבו תלוי התיקון של כל יתר המערכות. אבל בכל זאת, גם בכל יתר המערכות, כל עוד כל אחד ואחד לא יהיה מתוקן, המערכת לא תעבוד. זאת אומרת, לגמר התיקון אנחנו חייבים כל אחד ואחד. וכל אחד מהם, אם כך, חשוב כמו כל המערכת.

רק תבין, אדם אחד פשוט איפה שהוא נמצא, הוא חשוב כמו כל יתר האנושות, כי כולם תלויים בו. אם הוא לא ישתתף, הם לא יקבלו.

דורון: איך אדם יכול להרגיש שותף לבורא בניהול הגורל הפרטי שלו? והאם מותר לו בכלל לבקש משהו לעצמו?

לא. אין לך לעצמך. מה יעזור לך לבקש לעצמך במערכת האינטגרלית? אתה צריך לבקש השתתפות נכונה בכל המערכת, לממש את עצמך בכל המערכת. שדרכך אתה עושה קשר בין הבורא לכל המערכת.

ברגע שאתה תצא למערכת ותתחיל לחבר אותה, אתה תרגיש שהבורא פועל דרכך אליהם. אז בך יהיה גילוי הבורא. רק במידה שאתה מעביר את זה אליהם, כי אתה נעשה כמעבר. אין כאן שום סיכוי להצליח אחרת. וגם לנו כל כך הרבה שנים למדנו והכנו את עצמנו, ללא שום סיכוי להצליח, אם לא היה מגיע הזמן שאנחנו מטפלים בקהל הרחב.

כי אנחנו כבר מנשמות לא כמו המקובלים הבודדים הגדולים שהיו לפנינו, אנחנו מנשמות שאנחנו צריכים לממש את שיטת התיקון מ"הדור האחרון".

דורון: כמה שאנחנו מפיצים את החוכמה ואת החינוך האינטגרלי אז עוד אנשים ועוד אנשים מבינים את המסר הזה של חינוך אינטגרלי. איזו עצה יש לך לתת שגם להם נוכל לתת כלים להעביר את זה הלאה. והאם הם בכלל יכולים להעביר את זה הלאה רק מזה שהם קשורים אלינו?

לא, אנחנו חייבים, כמו שבעל הסולם כותב, לפתוח אוניברסיטאות, בתי ספר, סמינרים, קורסים למיניהם, קמפוסים וכן הלאה, כדי לתת שם את היסודות של החינוך האינטגרלי וההשכלה האינטגרלית לכל אחד ואחד.

מי שנמצא בטיפול שלנו מהקהל הרחב אנחנו צריכים לראות שכל אחד חייב להיות מחנך כלפי האחרים. כל אחד. כי הוא צריך להיות במשהו פסיבי, מקבל מכולם, ובמשהו אקטיבי, מעביר לכולם, כל אחד בצורה כזאת הוא המוליך.

דורון: כמו איזה עץ.

כן.

בן ציון: דיברנו על מימוש, אתה כל הזמן חוזר על זה, איך היית מגדיר בתקופתנו מימוש בכל הרמות?

אנחנו נמצאים במצב שלפנינו הכל פתוח. הכל פתוח. זאת אומרת, אין לנו בכלל לחשוש על משהו שאנחנו צריכים להגביל את עצמנו ועוד לא הגיע הזמן, אלא נמצאים במצב שתפתח עד הסוף את כל השיטה הזאת, ואתה תראה עד כמה שתתגלה בך אז עוד יותר ועוד יותר, והקהל יהיה מסוגל לקבל אותה, כי הזמן כבר מוכן לזה.

בן ציון: במה מתבטא המימוש? בבניית בתי ספר? אילו עוד דרגות של מימוש יש פה?

אתה בונה בזה מערכת חדשה של חיבור בין כל בני האדם. זאת אומרת, אם אנחנו יודעים שהאנושות התפתחה בצורה שהייתה אהבה טבעית בין בני האדם, כי היו שייכים לאותו שבט, לאותה משפחה, ורצון לקבל קטן, אף אחד לא הרגיש את עצמו אז, שהוא נבדל מהשני. כולם היו שייכים. הילדים כאילו משותפים, ועסק משותף, הכל משותף.

וגם הבושה, חכמת הקבלה מסבירה שהיא הסיבה לתיקונים, בצמצום א', כמו שבעל הסולם מסביר ב"הסתכלות פנימית" חלק א', תע"ס. אז בושה הייתה להם, כי הם היו כולם נמצאים תמיד בין כולם. אני נמצא תמיד בטווח ראיה של כולם, ותמיד הייתי בודק עת עצמי כלפי כולם, איך אני מסתדר איתם. בצורה כזאת טבעית, שזה כבר הפך להיות אצלי טבע, הטבע. שכל הזמן אני עובד עם הבושה עם התיקונים שלי.

החברה הפרימיטיבית הזאת היא לא פרימיטיבית, היא הייתה פועלת בצורה כזאת, של אהבה ובושה. ואחר כך אנשים פיתחו לעצמם טכנולוגיה. אני כבר יכול לפרנס בעצמי את המשפחה, אז אני לוקח אותה ואנחנו יוצאים החוצה מכל החמולה הגדולה הזאת, ואנחנו נפרדים, ואחר כך באים למצב שיש לנו טלפונים, פלאפונים, מחשבים וכן הלאה, ואנחנו לא זקוקים לאף אחד.

ואז אתה כבר לא יכול על ידי הבושה להיות קשור ולתקן את עצמך. ואז אתה צריך אמצעי אחר. אז מה האמצעי? מקל. אם אתה לא יכול לשמור את עצמך איכשהו כלפי החברה, אז מקל. אז יש בתי משפט ומשטרה ובתי סוהר וכן הלאה. לזה הגענו. והגענו עכשיו למצב ששום דבר לא עובד על האדם. אנחנו שוב צריכים לחזור בעצם לאותה ההנהגה הטבעית, שזה אהבה ובושה.

זה נושא שצריכים לפתח בפני עצמו, אבל כדאי לחשוב על זה.

בן ציון: הייתי רוצה לקראת סיום שנמקד כמה דברים. אחד זה התפקיד של אותה רשת של נקודות שבלב, שהתפקיד שלה הוא לחולל שינוי בשאר הרשת. זאת אומרת, אם אנחנו לוקחים אדם שמתחיל את דרכו בחסרונות הרגילים בעולם הזה, מה יוצא ממנו אחרי שהוא אמור לבוא במגע עם הרשת הזאת של הנקודות שבלב? מה קורה, לאן הוא מגיע, מה בסוף צריך לקרות?

גילוי הא-לוהות. גילוי הא-לוהות בין כל בני האדם, באהבה וחיבור משותפים שהם בונים, הם בונים בזה תשתית חדשה, שלא בך ולא בי, אלא בינינו זה קיים, גשר שבנינו בינינו. כשאני נמצא בך ואתה נמצא בי, אז מההדדיות הזאת נבנה בינינו גשר.

בן ציון: איך היית מגדיר את המשימה הזאת?

המשימה היא אהבה הדדית, ובתוך האהבה ההדדית הזאת אנחנו מגלים את הכוח העליון, שהוא בעצמו כוח האהבה, ולכן בורא ומחיה. ואז אני מפסיק להרגיש את עצמי, ואתה מפסיק להרגיש את עצמך, ואנחנו חיים בינינו, במציאות החדשה הזאת. זאת אומרת, אנחנו עולים, העולם הזה עולה לעולם אינסוף מה שנקרא.

בן ציון: נניח שאתה רוצה לתת לי איזו משימה, אני צריך לצאת לפעולה עם קבוצת אנשים כדי לעשות איזו פעילות. מה המשימה שלי? מה באמת התפקיד שלי במשימה הזאת בסופו של דבר, כדי שמה יקרה בסוף?

אתה חייב להשתדל למצוא כמה מילים שאדם ירגיש שיש לך פיתרון לכל הבעיות שלו. כי אנחנו צריכים בכל זאת לבנות את עצמנו למילוי לחיסרון של הזולת, אחרת אין לי בשביל מה לבוא אליו. ולכן אני צריך להצטייד לפני זה בחיבור עם הקבוצה, בחיבור עם הכוח העליון, בלעשות לו נחת רוח. זאת אומרת, עלי להכין את כל הפניה שלי ואז אני יוצא לקהל.

בן ציון: אני אמור הרי לגרום לו לאיזו התפתחות, לא סתם אני רוצה לתת לו איזה רגש טוב ונעימות?

אתה לא יכול לתת לו רגש טוב ונעימות, הוא צריך לגלות את זה לבד.

בן ציון: אז איך אני עוזר לו בזה?

אתה נותן לו את כללי הסדנה, כללי החיבור.

בן ציון: זאת אומרת, בסופו של דבר הוא יצטרך גם להגיע לאיזו השגה בעצמו?

וודאי, זה נקרא השגה, רק לא השגה רוחנית ברורה, עם מָסָכִים, עם אור חוזר, אבל זאת השגה. שעל ידי החיבור אנחנו משיגים דרגה אחרת של קיום, יותר עליונה.

בן ציון: זאת אומרת, ללמד אותם את כללי החיבור פשוטו כלשונו.

כן, שאלה בעצם כללים של העולם העליון.

דורון: אנחנו מדברים על שיטת החינוך האינטגרלי וההעברה שלה פנים אל פנים, בקורסים, מעגלים, משחקים, סדנאות. אם אנחנו מדברים על מסות יותר גדולות ואנחנו מדברים בעצם על אינטרנט או מדיות אחרות, אחרי הכנס בסטוקהולם מתארגנת קבוצה שמנסה לבנות פלטפורמה באינטרנט שתעביר את המסרים של חינוך אינטגרלי.

בימים אלו הם נמצאים בברצלונה.

דורון: מה בעצם צריכה להיות המטרה של קורסים כאלה שמשודרים באינטרנט?

זה לא חשוב שזה באינטרנט. גם באינטרנט אנחנו יכולים לארגן אנשים בצורה כזאת רגשית, שהם ירגישו שיש בחיבור, אפילו בחיבור הווירטואלי, אפשר לרגש אנשים, אפילו בחיבור הווירטואלי אנחנו יכולים להביא אותם למצב שהם ירגישו, שבחיבור בינינו יש אפשרות לעלות לרמה אחרת של קיום, לגילוי.

דורון: זאת אומרת, גם דרך האינטרנט להעביר חוויה?

כן. למרות שיכול להיות יותר קשה מצד אחד, מצד שני יכול להיות יותר קל, כי האדם יותר פתוח. הוא מרגיש את עצמו בטוח אחרי המסך, כאילו שזה מגן עליו, ולכן יכול להיות שהוא יותר פתוח, יותר מוכן לנסות.

גלעד: אנחנו מתכוונים להעביר הכשרה לכל דובר אנגלית שמעוניין, ולפתח את החינוך האינטגרלי כמקצוע העתיד לכל החברים שלנו.

אני מאוד תומך בזה. גם בקבוצות שלנו, אם יש ביניהם מישהו שכבר מוכן לצאת והקבוצה מבינה ומרגישה שהוא מסוגל, צריכים לתמוך בו, לסייע לו לנסות, שיוכל תמיד לחזור לעסק שלו או למשהו אחר, אבל הקבוצה צריכה להשתדל שכמה שיותר חברים שלה יהיו ממש בעבודה הזאת. לא בכוח, אלא בבדיקה באמת קפדנית, נכונה. אני אשמח שכל היום יהיה להם כחינוך אינטגרלי, מה יכול להיות יותר טוב?

מתי יש לאדם שעובד במקום אחר זמן לזה? פעם או פעמיים בשבוע, וגם לא. אז רצוי לנו מאוד אם כך לשחרר את החברים שלנו, לעזור להם בכמה שאפשר, שיתחילו את החיים החדשים האלו.

בן ציון: אז באיחולים הנפלאים האלה הגענו לסיום התכנית.

(סוף התכנית)