עולמות נפגשים
קבלה ומדע - 36
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 22.06.15 – אחרי עריכה
בן ציון: אנחנו מדברים על חוכמת הקבלה, על חוכמת הקבלה כמדע ואיך היא מצטיירת בעיני הציבור. אנחנו מעלים כל מיני נקודות או בעיות שבהן אנחנו נתקלים, דעות קדומות על חוכמת הקבלה, ורוצים לראות איך אנחנו יכולים להתמודד איתן בהסברה שלנו, כדי שהציבור וגם אנחנו בעצמנו נכיר את האופי הנכון של חוכמת הקבלה.
היום אני רוצה לדבר עם מושג של "דּוֹגְמָה". דוגמטי זה משהו שמבוסס על דוגמה, זה משהו שאין לערער אחריו ויש לקבלו כדבר מוסכם ומחייב. יש ביטוי כזה, "הצורה הדוגמטית של חוקי הדת". וכל שינוי שצריך לעשות, זה תמיד שינוי אידיאולוגי או שינוי בפרדיגמה, תמיד צריך לשנות את הכל אם רוצים לעשות איזה שינוי.
אבל במה זה שייך לחוכמת הקבלה?
בן ציון: חוכמת הקבלה גם היא מדברת על חוקים, חוקים מוחלטים שצריך לקיים אותם.
אבל מי קבע את החוקים האלה? אנחנו מגלים את החוקים האלה בטבע, שזה מעל רצון האדם כך לעשות או כך לעשות, מה שבא למישהו ללא שום מצב קודם. מישהו קופץ מהמיטה ובאה לו איזו מחשבה, ואז הוא הולך ומספר אותה לכולם, ועושה ממנה איזו דת או עוד משהו. לא מדברים על צורה כזאת.
אלא מדברים על מחקר הטבע שבו אנחנו נמצאים, שבמערכת הזאת אנחנו קיימים. ואת כל החוקים שאנחנו יכולים לגלות בתוך מערכת הטבע, אנחנו משתדלים להפיץ לכולם, שיבדקו, שיראו, ואז אנשים יידעו לפי איזה חוקים, תנאים וכן הלאה כדאי להם להתקיים, לחיות. כי אנחנו לא יכולים להיות למעלה מהטבע, אנחנו חיים בתוך הטבע, ועל זה מתבססת כל חוכמת הקבלה, ואין לה שום קשר עם דת.
בן ציון: לאו דווקא דת, דת היא בסך הכל דוגמה.
אבל אתה מדבר על דוגמות. דוגמה זה משהו שאין לה שום בסיס, חוץ מזה שכך אנשים קיבלו, ולפי זה הם עכשיו הולכים להתנהג, למה? ככה.
בן ציון: גם אם לא ניקח דת, אלא ניקח את המדע. היום יש ביקורת על המדע. יש כזו ביקורת אצל אנשים, חוקרים, פילוסופים שאומרים, שכמו שבעבר היו מתייחסים לאנשי הדת, והיו מקבלים את זה כדבר חשוב וקדוש, ואם מישהו היה הולך נגד הדת אז תמיד היו הולכים נגדו, הורגים אותו, אז גם המדע היום, אולי בצורה יותר מעודנת, נלמד בצורה של חוקים, ככה זה וזהו, ואם מישהו ירצה להתנגד לפרדיגמה מסוימת במדע, גם לו יעשו חיים לא קלים.
כן, אבל במדע אתה יכול להוכיח. ודאי שגם שם יש כל מיני אסכולות, כל מיני נישות, כל מיני מאבקים בין כיתות למיניהן וזרמים, בטוח שכן. כי בסך הכל האנשים הם מגלים את החוקים האלו, וכל אחד מחזיק את מה שהוא גילה, ורוצה שזה ייקרא על שמו, או שיהיה שייך למדינתו. זה עסק של בני אדם. אבל החוקים בעצמם הם חוקים מוחלטים, אובייקטיביים לחלוטין, לא תלויים באדם, אלא אדם מגלה אותם וזהו. לכן יש הבדל גדול בין מה שהמדע מגלה לבין מה שהדת קובעת.
בן ציון: אבל עדיין הבעיה איך שזה נתפס ואיך שזה נלמד, והיחס שאנחנו מגלים לזה. כי גם היחס למדע היום נתפס כמשהו שקובע שזה כך ואין לערער על זה.
אין דבר כזה במדע. תגיד לי במה? אפילו חוקי ניוטון, שכל כך היינו בטוחים שזהו, בא איינשטיין ואחריו עוד כמה וערערו עליהם.
בן ציון: אבל היו גם הרבה דברים שלא התקבלו.
מה זה שלא התקבלו, שלא גילו?
בן ציון: היום בן אדם, גם אותו מדען, יכול לכתוב איזו תיאוריה.
תיאוריה זה משהו אחר, זה לא חוק. אתה רוצה לומר לי שמדע זה דת, ואני אומר לך שזה דווקא ההיפך. כי במדע לא חשוב לי מי גילה, סיני, או אמריקאי, או גרוזיני, אם זה אדם דתי או חילוני, גבר או אישה, זה לא חשוב בכלל. חשוב שאנחנו מגלים את תופעות הטבע, שזה קיים כביכול מחוץ לאדם, בצורה אובייקטיבית.
כשאני כותב איזו נוסחה שגילו שכך וכך מתקשרות כל מיני תופעות בטבע באיזו נוסחה מיוחדת, אז לא חשוב לי מי גילה את הנוסחה הזאת, באיזו שנה, כלום לא חשוב לי. חשוב שאני מתייחס עם הנוסחה הזאת לטבע וזהו. כלומר, אני מתייחס, אני יכול לקחת אותה ולהשתמש.
בן ציון: אני אקרא לך איזו ביקורת, שהיא בעצם גם כלפי המדע, ביקורת שנשמעת גם על ידי פילוסופים ואחרים, אבל זה עוזר לנו ללמוד על טבע הדברים ואיפה האדם נמצא. "המדע שהיה מכשיר לשחרור מהדוגמות של הדת במאות השבע עשרה והשמונה עשרה, עלול בתורו להפוך למסגרת דוגמטית שקוברת את החשיבה האנושית. עובדות מדעיות נלמדות כיום באותו אופן שבו עיקרי אמונה דתיים נלמדו לפני תקופת הנאורות. דעתם של מדענים זוכה לאותה מידת אמינות ויוקרה שיוחסה בעבר לבישופים וקרדינלים. ואף שכופרים במדע היום אינם מסתכנים במעמד המוקד, של האינקוויזיציה, ואולי לא, אבל אף על פי כן, הם חושפים את עצמם לאינקוויזיציה מעודנת ומתורבתת יותר, אך אכזרית לא פחות".
זה ברור, אבל זה לא שייך לחוקי הטבע שקיימים בצורה אובייקטיבית, כן אדם, לא אדם, נמצא או לא נמצא, איזה אסכולות יש או לא. אלא באים אנשים, והם רוצים שדווקא הגישה שלהם, האסכולה שלהם היא תשלוט, והם עושים כך. אבל הם לא יכולים בכך להפר את חוקי הטבע, הם לא יכולים לעשות שום דבר עם הנוסחאות, אלא הם יכולים לעשות כאן כל מיני דברים כמו שקורה בין האוניברסיטאות, או בין זרמים של מדענים, שאת זה הם רוצים להסתיר ואת זה הם רוצים להבליט.
אם האדם האגואיסטי, ומדענים הם מאוד אגואיסטיים, רוצים להוסיף לזה מהאגו שלהם, לא בצורה אובייקטיבית, אלא כמה שיותר סובייקטיבית, אינטרסנטית ממש, אז הם עושים את זה. אבל מה שהם עושים זה קלקול, הם כאילו מכסים איזה חלק מהמדע וחלק מבליטים. זו צורה חיצונית. וודאי שמה ששייך לבני אדם, המדע מגיע ממש בצורה מסולפת. אבל המדע בעצמו בפנים, המדע הטהור, נשאר מדע. יש הבדל בין זה שמתעסקים באנשים עם הידיים המלוכלכות שלהם, או שלא מתעסקים. אנשים צובעים, מלכלכים את המדע כלפי עצמם, כך כל בני האדם.
אני זוכר שזה היה ברוסיה, היו כל מיני אנשים שקבעו, "אצלנו המדע הוא מדע אמיתי ואצלם לא", וכן הלאה. אבל זה לא שייך למדע, זה שייך לפוליטיקה, זה שייך לפילוסופיה. ואנחנו כאן צריכים להבדיל, איפה המדע הטהור ממש, שאנחנו לומדים אותו מחוקי הטבע, ושם אם זה תלוי באדם, או לא תלוי באדם, אין שאלה, כי זה לא תלוי באדם בכלל.
כל אחד שבודק יגלה אותה התופעה. ואחר כך כשזה מגיע לפוליטיקאים, לאוניברסיטאות ולפרסים, שם מתחיל להיות כבר קלקול.
בן ציון: אני לא מדבר על כל מיני פרסים, מי זכה בפרס נובל, ולמה הוא זכה, ולמה האחר לא זכה. לא זו השאלה. השאלה היא, אם המדע ביסודו הוא כזה טהור, אז איך זה יכול להיות שעדיין האנושות אומרת שגם זה לא בסדר, גם זה לא אמת?
כי הם לא מבדילים בין מדע לבין מה שהם עשו מהמדע, שהתחילו לצבוע אותו בכל מיני צורות לא יפות, זה כל ההבדל. כשאני לעצמי, אני מבדיל בין זה לזה, אני לא מתייחס לא לאוניברסיטאות ולא לאסכולות למיניהן, לא לכיוונים ולכלום, אני משתדל להתייחס רק למדע.
ולכן בעיני מדע זה משהו מאוד נקי, ולא חשוב לי איזה מדען גילה את הדברים, מתי הוא גילה, באיזה תנאים הוא גילה. הוא גילה תופעה שקודם לא ידענו שהיא קיימת בטבע. את היחס בין הדברים, זה מה שאנחנו מגלים, והוא גילה שישנו יחס מיוחד בין התופעה המיוחדת, כיחס בין הדברים, ואנחנו מתוך זה יכולים ליהנות, אנחנו יכולים להבין עוד יותר עמוק את כל התרכובת העשירה שישנה לפנינו.
בן ציון: אבל הטענה נשמעת, שאותו מדע שפעם אולי שחרר את האנושות מהכבלים של הדת, ואיפשר לחשוב יותר פתוח, בלי הגבלה, היום הוא בעצמו תפס את התפקיד של הדת, והוא בעצמו שם את כולם ממש בחוקים מאוד מוגבלים. אנחנו יודעים על כל המהפכות המדעיות, על קופרניקוס שטען שכוכבי הלכת סובבים את השמש, כל הזמן יש את המהפכות האלה.
מה שקופרניקוס גילה, הוא גילה, ומי שהשתמשו בצורה אחרת, היו כבר אלו ששייכים לדת ולא למדע. באה האינקוויזיציה, באה הכנסייה, והתחילה לעשות בזה משהו, וזה לא שייך למדע, אלא השתמשו בזה כדי לקבוע את הכוח שלהם, את השליטה שלהם על קורפניקוס ועל העם.
אני לא מבין על מה אתה נותן דוגמה או איך אתה מגדיר את המדע. מדע זה נקרא אדם שמתייחס לתופעות הטבע, נקיות, טהורות, שאין להם שום קשר לשום חברה אנושית ולמה שקורה בה, לכלום. הוא רק מגלה מה קורה בתוך הטבע. ומי הוא, מה הוא, ואיפה הוא חי, באיזו תקופה, באיזו מדינה, באיזו חברה, זה בכלל לא שייך למדע.
בן ציון: אין מדע כזה.
יש, וזה נקרא מדע. זה שאחר כך לוקחים את התופעות שהוא גילה, ומכניסים אותן לתוך החברה, לתוך הפוליטיקה, ובמיוחד לתוך הדת, שם כבר ישנה בעיה. עד היום יש לך בעיה נניח, בין האבולוציה של דרווין ובין הדתות, זה לא מסתדר להם.
אותה בעיה קיימת בין חוכמת הקבלה והדתות. כי חוכמת הקבלה אומרת שאנחנו קיימים ארבע עשרה מיליארד שנה, וכדור הארץ ארבע מיליארד שנה, ואנחנו חיים על פני כדור הארץ ומתפתחים כבר מלפני מאה מיליון שנה, אז איך זה יכול להיות אם כתוב בתורה שלפני ששת אלפים שנה בסך הכל היה האדם הראשון. אז זה לא אותו אדם הראשון, אדם הראשון נקרא מי שגילה את הכוח העליון, זו הגדרה אחרת לגמרי. ומתוך זה תראה איזו תסבוכת יש, כמה אנשים נהרגו, כמה צרות זה הביא לאנושות, מפני שישנם אנשים שהם שייכים לדת, והם בצורה כזאת לא נכונה מבינים את מה שכתוב בתורה.
התורה אשמה? לא, היא כותבת הכל בצורה נקייה, שם נמצאים כל חוקי הטבע בצורה נקייה. אבל מה שבן אדם אחר כך עשה עם זה, אז הוא עשה אינקוויזיציה, ועד היום אם תדבר עם איש דתי, לא חשוב מאיזה מין ותנועה, הוא יגיד לך שלפי התורה כתוב שזה היה לפני ששת אלפים שנה וכך אני מאמין, כמו פנאטי. כי הוא פשוט לא מבין על מה התורה מדברת. לכן תבדיל בין זה למדע.
לי יש יום יום בעיה, כי אני מפרש את כל המציאות לפי חכמת הקבלה, ואין לי שום בעיה עם חכמת הקבלה ועם המדע, כי זה אותו דבר. מהי חכמת הקבלה? המשך של המדע שאנחנו מגלים אותה מעבר לחמשת החושים שלנו, בנוסף. מפתחים חוש נוסף שנקרא חוש ההשפעה, ואז אנחנו מגלים עוד מקום, עוד יקום.
בן ציון: חכמת הקבלה רוצה לקחת לעצמה את הכותרת "מדע".
לא. היא לא צריכה לקחת.
בן ציון: היא כבר מדע.
היא כבר מדע. זה מדע מיוחד ללא הגבלות של בני אדם. ההגבלות האלה נמצאות במדע הרגיל, בחכמת הקבלה זה לא נמצא. אם במדע הרגיל אדם שנמצא בתוך המדע, הוא לא אובייקטיבי, אז את אי האובייקטיביות שלו אנחנו יכולים לקחת בחשבון. כי הוא לא לוקח בחשבון שהוא מודד, והוא מבין, והוא תופס בחמישה חושים שלו, ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, וכולי.
חכמת הקבלה לוקחת בחשבון את הראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, ואומרת אני אעבוד למעלה מזה. זאת אומרת, אני יוצא מההגבלה שהאדם בודק, אדם רואה, אדם מבין, אדם חוקר. אני רוצה ללמוד, אני רוצה לחקור את המציאות מעל, למעלה מהגבלות של האדם. ואז במקום מדע מוגבל, שזה כל המדע דעולם הזה, יוצא לנו חכמת הקבלה.
זה כמו שאיינשטיין גילה את החוקים שהם למעלה מחוקי ניוטון, ללא ההגבלות של ניוטון, אבל כל המדע שלו, כולל בתוכו את ניוטון.
בן ציון: כולל, נכון.
אותו דבר חכמת הקבלה. היא כוללת את המדע של העולם הזה. היא כוללת, כי היא לוקחת בחשבון שאם זה יהיה דרך תפיסת המציאות של האדם, אז זה יהיה מדע דעולם הזה. אם זה יהיה למעלה מהמוגבלות של האדם, אז זו חכמת הקבלה.
בן ציון: "תיאוריה מדעית איננה רק מכלול משפטים המבטא ידע אלא תפיסת עולם מלאה הכוללת", יש את תורת ההכרה "אפיסטמולוגיה," איזו תפיסת מציאות משלה "אונטולוגיה" זה גם המקצוע שלך "ומתודולוגיה מסוימות, ולפיכך כל אלו מוחלפות כאשר עולה קרנה של תיאוריה חדשה על פני ותיקה." זאת אומרת, שאנחנו מדברים על מדע, לא מדברים רק על כמה עובדות, אלא כל מה שעומד מאחורי זה, התפיסה שלו.
גם בהגדרה הזאת אתה יכול לראות עד כמה מדובר מתוך האדם.
בן ציון: ההגדרה מדגישה את זה.
ולכן המדע, אפילו שאנחנו אומרים שזה טהור, ושזה אובייקטיבי, אנחנו צריכים להבין שבסופו של דבר זה אובייקטיבי ולא טהור, זה עובר דרך האדם. רק עם חכמת הקבלה, שעוזרת לנו להתעלות מעל האדם, מעל החושים שלו, אז אני יכול לראות את הטבע בצורה שזה כטבע.
למה כטבע? כי אני קודם כל צריך להצטייד בתכונות כמו הטבע עצמו. זה נקרא לפי השתוות הצורה עם הטבע, עם הבורא, עם הא-לוהים. כי א-לוהים בגימטרייה "הטבע". אז מה אני עושה? אני מתעלה מעל דרגת האדם, עולה למעלה ונמצא ברמה מסוימת. אבל מסוימת, זה גם מוגבל עם הטבע, אבל כבר למעלה מדרגת אדם, ואז אני לומד את הטבע כמו שהוא. בדרגת עשר שעליתי מעל דרגת האדם, עשרים, שלושים.
וכך אני יכול לעלות עד דרגת מאה עשרים וחמש. הדרגה הזאת אומרת שאני לגמרי לגמרי נמצא בהזדהות, בהשתוות הצורה עם הטבע, ולכן אני קולט את הטבע, אני קולט אותו ללא שום הפרעות מעצמי.
זה נקרא שאני נמצא בדבקות עמו, עם הטבע או עם א-לוהים, לא חשוב איך להגיד. מה זה בדבקות? שאין בינינו שום אי הבנות, שום סתירה, שום דלתא בין הטבע, לבין הקליטה שלי. על זה כל חכמת הקבלה מתבססת. איך להביא את האדם לרמה, שהוא יקלוט את הטבע בצורה, שהוא לא מכניס לתוך הטבע את ההפרעות שלו. כשאתה בודק משהו בעולם שלנו, אתה מכניס לשם את עצמך, רוצה או לא.
בן ציון: זה מוסכם.
שאנחנו עושים על עצמנו צמצום, מסך, אור חוזר, תכונת ההשפעה, שאני יוצא מעצמי החוצה, אני לא הולך לחקור עם האגו שלי, אלא עם תכונת ההשפעה, אז אני מפתח בי חושים, סנסורים כאלו שאני בהם יכול לראות את הדברים בלי להכניס את ההפרעה שלי בהם, בלי להגביל אותם.
אני יוצא מעצמי לתוכם, ואני נמצא שם ללא הפרעה, וכך אני מגלה את הא-לוהות. א-לוהות, זאת אומרת, הטבע הטהור ללא הפרעה שלי, הוא נקרא א-לוהים. עם ההפרעה שלי זה כבר העולם הזה.
בן ציון: בהתחלה הגנת על המדע. האם הגנת על חכמת הקבלה, או על המדע של העולם שלנו? בתחילת השיחה אמרת, "לא, מדע זה טהור",
התכוונתי ליחס הנכון.
בן ציון: לחכמת הקבלה?
כן. אנחנו רק צריכים לדעת שזה הגבלות. אם אנחנו לא מדברים על איינשטיין, אנחנו מדברים על ניוטון בדרך כלל, אז אנחנו אפילו לא צריכים לזכור וכל הזמן להדגיש שזה לפי ההגבלות של ניוטון. אלא אם אנחנו נמצאים בפיסיקה קוונטית כבר, במהירויות מיוחדות, וכן הלאה.
בן ציון: אנחנו התחלנו את השיחה על מושג שנקרא "דוגמא", אז אני רוצה לקחת דוגמה. אני מלמד נניח פיזיקה או כל מקצוע אחר, ואומר שהנוסחה הזאת היא כך, וכך זה מתנהל. אז אמרנו שזה הידע, זה המשפט, וכמובן מאחורי זה עומדת תפיסת מציאות. ואיזו תצפית וניסוי קבעו שזה כך. זה וזה כך, וכך אני מלמד.
בלי להדגיש שזה אתה עשית, זה אתה חקרת, וזה מה שקיבלת.
בן ציון: כך לומדים.
אנחנו כבר מסכימים שמדובר על מחקר של אדם רגיל.
בן ציון: כשאתה רוצה ללמד איזה חוק או כלל, משהו בחכמת הקבלה, אתה גם עושה אותו דבר.
כן.
בן ציון: אז מה ההבדל?
ההבדל זה כמו בין פיסיקה של ניוטון לבין פיסיקה של איינשטיין. אתה צריך להגיד לפי איזה קואורדינטות אתה עובד, לפי איזה נוסחאות, לפי איזה בסיס.
בן ציון: זה התחיל כמו דת, עכשיו זה כבר מדע שאומר, זה כך וזה כך, ומכניס אותנו לתבניות שאחר כך אי אפשר לשבור אותן, אחרת מוציאים אותו להורג. אז מה עושה חכמת הקבלה?
זה לא נכון. זה הפוליטיקאים עושים, זה לא מדע. צריכים כאן להבדיל, שאם אני מדען ואני עושה איזה מחקר, ואני גיליתי איזו תופעה, אז אני יכול לפרסם את זה באינטרנט, ובכל מקום שבעולם. אחרים בודקים את זה ואומרים הוא גילה איזו תופעה.
בן ציון: או שלא.
או שלא.
בן ציון: או שיתנגדו.
לפי מה יתנגדו? לפי האמת או לפי הפוליטיקה? אם נניח אמריקאי גילה, הרוסים רוצים להתנגד, זה יכול להיות או לא?
בן ציון: יכול להיות, לא חייב להיות רוסי ואמריקאי.
הרוסים רוצים לסתור אותם, נניח, אפילו במדע. אז יכולים לעשות, אבל זה כבר לא מדע, זה כבר פוליטיקה. זה לא חשוב שזה קשור לפיזיקה או למה, לא חשוב לנו איפה הם מתווכחים, העיקר שהוויכוח לא שייך למדע, לא שייך למדענים. זה שייך לפוליטיקאים.
בן ציון: אבל כדי שזה יהיה נכון, המדע צריך להיות באמת מנותק מהטבע האנושי, מבני אדם.
נכון.
בן ציון: זה בלתי אפשרי בעולם שלנו. זו הביקורת שהמדע, בגלל שהוא יוצא מהאדם עצמו, הוא הופך להיות למיזם חברתי, לאיזה זרם.
זה נכון. יש הבדל בין מה שאתה רואה בחיים, לבין מה שאתה יכול להבדיל בכל זאת ולהגיד, כל המדע הוא מלוכלך. כי אנחנו לכלכנו אותו עד כדי כך שאנחנו עכשיו כבר לא יכולים להבדיל איפה באמת מדע טהור, ואיפה זה מדע מלוכלך בפוליטיקה.
בן ציון: אבל ברמה הטבעית, ההתפתחותית, המדע הפך להיות היום גם כזה לא בגלל שמישהו עשה איזו מזימה.
כן, אבל זה לא שייך למחקר הטבע בעצמו, אלא זה שייך עד כמה אחר כך זה נכנס ללכלוך. צריכים להבדיל זה מזה. יכול להיות שקיים בעולם מדען שחוקר בצורה שהוא לא תלוי באף אחד, וחוקר בצורה אמיתית. אמיתית, זאת אומרת, באגו שלו ודאי, אבל לא שייך לפוליטיקה, לא שייך ללכלוך הרגיל.
נניח, היה מדען בשם פרלמן ברוסיה, נתנו לו פרס מיליון דולר על זה שהוא נתן פתרון לתיאורית פואנקרה. והוא לא לקח את זה, לא קיבל את מיליון הדולר האלו. הוא חי בצמצום מאוד. למה לא קיבל את זה? כי הוא לא רצה שיהיה לו את זה בראש, הוא לא רצה להתלכלך. כי כבר החשבונות שלו יהיו לא אמיתיים. יש ויש.
כל הבלבול שלך, לפי מה אנחנו עשינו היום עם המדע, זה לא אומר שהמדע בעצמו הוא דבר לא נקי. אלא שאתה עשית ממנו לא נקי. אתה כלפיך. אבל מדע, יש מדע. אדם יכול בכלים שלו לחקור את הטבע, ולקבל ממנו תופעות, רק שיהיו מוגבלות לפי הטבע של האדם החוקר, אבל ללא שום קשר לדוגמות ולכל מיני דברים.
כשאני יוצא לחקור את הטבע אין לי שום דוגמות, אין לי כלום. אני אפילו לא רוצה להיות מוגבל במה שהיה קודם במדע. אני רוצה לחקור אותן התופעות ממש בצורה אובייקטיבית לגמרי, עד כמה שזה מאפשר, חוץ מהטבע שלי.
(סוף התכנית)