עולמות נפגשים

קבלה ומדע - 32

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 16.01.2015 – לאחר עריכה

בן ציון: אנחנו מדברים היום על קבלה ומדע, ואחד הדברים שמעסיקים את החוקרים ובכלל גם אותנו זה הנושא של עולם דיגיטלי, עולם אנלוגי. איך אנחנו צריכים לתפוס נכון את המציאות שבה אנחנו חיים? יש לנו הרבה מאוד פרטים, איך להרכיב את הפאזל, ומזה ללמוד באמת איך להסתדר בסופו של דבר יותר טוב בחיים. ואתה נתת פה כמה קווים מנחים לגבי תפיסה נכונה של המציאות, ואיך אפשר להבין אותה בצורה נכונה.

אם אתה רוצה לחבר את כל הריבועים יחד, יש לנו תמונה, אנחנו רוצים לחלק אותה להרבה מאוד ריבועים, כמו שעובדים המחשבים שלנו, שמחלקים אותה לכל מיני אלמנטים קטנים ובסוף נוצר איזה סכום להרכיב ממנו מכונת חישוב. אז אם אתה רוצה לחבר את כל הריבועים האלה יחד, מזה לא תרכיב תמונה. התכניות שלך לעולם לא יתממשו לפי הכלים השכליים שלך לא תוכל להשיג דבר, אלא בדרגות דומם, צומח וחי כן, אבל לא יותר מזה. מה המשמעות של העיקרון הזה, שאנחנו בדומם, צומח, חי כן יכולים להרכיב תמונה נכונה של המציאות, ומעבר לזה אנחנו לא מסוגלים להרכיב תמונה נכונה של המציאות.

הדרגות של דומם, צומח וחי פועלים בצורה יפה מאוד, בהרמוניה עם הטבע. הם נפעלים על ידי הטבע, אין להם יכולת להתנגד, אין להם יצר הרע שהם לא רוצים. אלא כל הקיום שלהם הוא במה שהטבע מעורר בהם, כך הם פועלים. זה מה שאנחנו רואים בדרגות דומם, צומח וחי בכל המציאות, חוץ מהאדם. כאן אנחנו צריכים לקחת בחשבון שגם מה שאנחנו רואים בהם, אנחנו בעצם משקפים בזה גם את הפנימיות המקולקלת שלנו, את האגו שלנו, את אי ההשתוות שלנו עם הטבע, שאנחנו נמצאים מחוצה לשלימות הזאת שיש בכל המציאות, ביקום, בכל העולם ואולי בכל העולמות. זאת אומרת שאנחנו חוקרים דומם, צומח וחי אנחנו חוקרים מהזווית האגואיסטית שלנו.

אנחנו לא מעמידים את עצמנו בצורה בלתי תלותית, אובייקטיבית. אין דבר כזה. אנחנו בכל זאת לא יכולים לצאת מעצמנו. אבל בכל זאת מה שאנחנו חוקרים בהם, איכשהו אנחנו יכולים לראות ששם הכל בסדר. זה אוכל את זה וזה מתפשט כך, וזה הופך להיות כך. זה הכל הטבע. אין כאן מחשבות זדוניות, אין יצר הרע. אותו דבר אם אנחנו מדברים על אנשים מאוד פשוטים, היום אין כאלה בעולם, אבל נניח שחיים בתוך מצב מאוד פשוט קרוב לטבע, היינו פעם כאלה גם.

בן ציון: כמו ציביליזציות קדומות יותר?

נניח עד מקרה בבל, עד שרצו לבנות מגדל עד השמים. אז גם היו חיים בצורה כזאת פשוטה שכולנו כאיש אחד כמו שכתוב בתורה, "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" שכולנו היינו מחוברים ודברים אחדים. זאת אומרת שהיה עם אחד ודברים אחדים, שהכל היה מחובר בצורה שווה. לא היה להם כל כך במה לחלוק, כי לכולם היו מים בשפע, לחם בשפע, ודגים שהיו מיבשים אותם גם בצל ושום ואולי אפילו שמן זית. זה כל האוכל שהיה להם בעצם. במקרה הזה האגו של האדם לא היה מפותח, הוא לא היה רוצה לגעת בו, רק עד שפתאום האגו התחיל לבעור בו ואז הם רצו לעשות מגדל עד השמים, "רצוננו לגלות את מלכנו", להכיר את מלכנו, לגלות את סוד הטבע, בשביל מה חיים, למה חיים, ואז האגו התחיל לעבוד בהם. כשאנחנו מסתכלים על הטבע כולו, אנחנו רואים שחוץ מהאדם אין מה לתקן. ולתקן את האדם אנחנו צריכים רק בצורה פשוטה, שהוא ייכנס לאותה משבצת שיש לו בטבע ושם יחיה. מה קורה אם האדם מתנגד כולו להיות איזו משבצת בתוך הטבע, ואם הוא יחליט שהוא כן נכנס לזה?

בן ציון: הוא הופך להיות חלק מהטבע.

כן, מה הוא מרוויח ומה הוא מפסיד? וכאן אם היינו עושים חשבון, היינו רואים שאין לנו ברירה. אנחנו חייבים להיכנס לאותה הצורה שהטבע הכין לנו, זאת אומרת להיות גם גלובליים, אינטגרליים, מחוברים, כאיש אחד בלב אחד, ולהיות עם הטבע כולו בצורה קשורה, יפה. וחוץ מזה, שאנחנו עושים את זה נגד האגו שלנו, שאין באף יצור אחר. האגו שלנו שפועל נגדנו בעניין החיבור, הוא בעצם הופך להיות כאן אותו תמריץ, אותו מגבר, שאנחנו לא סתם חוזרים לטבע בצורה אינטגרלית כמו חיות, אלא אנחנו מעלים את עצמנו בכמה שהאגו שלנו גדל. והאגו שלנו בגובה, בעוצמה כזו שהוא יכול להעלות אותנו לרמה הכי גבוהה של הטבע, כמו אותו כוח עליון שמחזיק את כל הטבע בשליטה שלו, כך גם אנחנו יכולים להגיע לאותה רמה.

בן ציון: אז המציאות האמתית מחולקת להרבה מאוד משבצות, ורק האדם עוד לא מצא את המשבצת שלו?

לא. האנושות לא מצאה, לא האדם.

בן ציון: והדומם, צומח וחי נמצאים כבר בתוך המשבצות שלהם?

לא.

בן ציון: גם לא?

לא. הם תלויים באדם, הם עולים ויורדים יחד עם האדם ואין להם שום בחירה בעצמם, אלא מה שקורה בהם. אם אלה דברים טובים, אבל כמעט ואין, זה קורה בגללם. ואם אלה דברים רעים זה עקב הקלקול שבאדם. אם אתה רואה בכל הטבע משהו שיוצא מההרמוניה, מההדדיות, תדע שזה כתוצאה מחטא האדם. מזה שהאדם נמצא ביחס אגואיסטי לעצמו, לזולת ולטבע כולו. ולכן כתוב בישעיה שבאחרית הימים "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ" ליד הילד הקטן, והכל יהיה בצורה יפה וטובה. הכוונה היא שכל מה שאנחנו רואים היום בטבע, כל החוקים השתנו. ואם האדם שהוא הכי גרוע והכי חזק מכל היצורים, כשהוא מתקן את עצמו, אז כל יתר היצורים מיתקנים על ידו. ואם אנחנו מתקנים את בחינה ד' שלנו, אז כל הבחינות א', ב' ו-ג' שהן דומם, צומח וחי, גם מיתקנות.

בן ציון: האם המימד הרוחני מחולק בסופו של דבר למשבצות?

המימד הרוחני לא מחולק למשבצות, אלא התיקונים שלנו הם הדרגתיים, ומחולקים בשלבים. אבל בכל שלב ושלב שאנחנו משיגים אותו ונכללים בו, אנחנו משיגים את הצורה האינטגרלית. אבל ההבדל בין השלבים הוא הבדל ברמות מחולקות כמו בסולם של מספרים בקפיצות קוונטיות. אנחנו לומדים את זה כעיגולים ויושר. כשאנחנו עולים ביושר זה נקרא "קוונטים", במספרים, במנות. וכשאנחנו מגיעים לעשר, אנחנו מגיעים לרמה אחרת, והרמה האחרת היא עיגול. ושוב, בקו אנחנו עולים, ושוב עיגול. אז אנחנו כאן בעצם עוברים מצורה ספרתית לצורה אנלוגית.

בן ציון: האם זה לא יוצר איזו בעיה?

זה שום דבר, זה הכי נוח וטוב. והכל מסתדר בצורה הטובה ביותר, בהרמוניה גבוהה.

בן ציון: בסופו של דבר, האדם רוכש את ההיגיון הזה שהוא גם עובד ספרתי וגם הופך לאנלוגי. כאילו הוא שילוב של שני סוגי טבע שונים?

אז מה? הוא מחבר את זה בתוכו.

בן ציון: גם לדעת לעשות חישוב כזה דיגיטלי של אחד, אחד, וגם פתאום לקבל צורה אנלוגית של אין סוף כזה. הוא לא מוגבל?

הוא בעצמו מגיע לדרישה לזה והכוח העליון שהוא מחזיק בצורה כזאת את כל הטבע, עושה לו את הצורה הזאת, מחבר אותו גם כאן.

בן ציון: זה מפתיע, זה נראה כרגע בלתי אפשרי בכלים שלנו.

כן, אבל אנחנו רואים שאנחנו נמצאים במבוי סתום. ואם אנחנו לא נגיע לזה, אז אנחנו לא נוכל לפתור שום בעיה עם המציאות שלנו. אני לא מדבר על מדע, אנחנו יכולים גם בלי מדע אולי לחיות. אלא ההתפתחות שלנו נתקעת, ודורשת מאתנו לעבור לשלב הזה.

בן ציון: בעניין הזה אמרת, שלעולם לא תוכל להסביר מהי תופעה רוחנית, מה היא תופעה אנלוגית לעומת הספרתית, הדיגיטלית, כי ברוחניות זה "אלוקות" בקני מידה קטנים או גדולים. וכאן בגשמיות זה רק חיבור של קוביות וריבועים. אז בעולם שלנו יש לנו איזה מחסום שאנחנו לא מסוגלים לחשוב אנלוגית, להכיר את הנצחיות או ערכים שהם לא מוגבלים במספר מסוים, בערך מסוים?

לא. זה לא נכון. פשוט הצורה האנלוגית לא באה מריבוי הצורות הדיגיטליות האלה הבדידות, אלא זה בא מתוך עומק החיבור שלהם המיוחד. זה בדיוק אותו המעבר שיש מהעולם הזה לעולם הרוחני. אנחנו חייבים להגיע למצב שהאור העליון, כשהוא פועל ומחבר לנו את כל הצורות הדיגיטליות לצורה אנלוגית, הוא משלים את מה שחסר, שזו השלמות שלו שאין בתוך הכלים שלנו. ואז אנחנו מתעלים מעל הכלים שלנו לסוג כלי חדש. זה נקרא "כלי של השפעה".

בן ציון: שהוא במהותו אנלוגי.

כן.

בן ציון: אז הדיגיטלי מסמל חוסר שלמות?

הדיגיטלי הוא ליניארי, הוא צעד אחד צעד, והאנלוגי הוא העיגול.

בן ציון: אבל הדיגיטלי לא מסמל חוסר שלמות, קלקול?

כלפי מה?

בן ציון: אני לא יודע.

הוא יכול לסמל לך כלפי איזה מספר, אבל כאן ברוחניות אין מספרים. לכן מה שקורה כאן, שאנחנו צריכים את האנלוגי יחד עם הדיגיטלי מפני שיש לנו את העיגולים, אבל איך אנחנו מודדים את העיגולים, את המרחק ביניהם, את הגובה שלהם, לזה אנחנו צריכים את הסולם. קו, שיעבור ממרכז של כל העיגולים לעיגול הכי חיצון. שכולם כמו גלדי בצלים מתעגלים סביב המרכז המשותף.

בן ציון: אז ההגבלה הזאת, שמאפשרת לאדם רק לעשות חישובים לפי משבצות, היא בסופו של דבר הופכת להיות ליתרון?

כן, ודאי. ברור שזה יתרון, כי בלי זה לא היינו יכולים לתת שום מספר ושום אבחון לעיגולים. כי כל עיגול זה אין סוף. אין סוף פחות ואין סוף יותר.

בן ציון: כאילו אי אפשר לעשות עם זה חשבון.

נכון. ולכן הסולם שהוא נמצא בו עובר דרך כל העיגולים, בוקע אותם ממרכז כל העיגולים עד העיגול הכי חיצון, וכל העיגולים, עיגולים הצינור הזה שבוקע את כל העיגולים ומגיע מהמרכז שלהם עד העיגול העליון ביותר, הוא זה שנותן לנו קנה מידה.

בן ציון: אז איך חכמת הקבלה מצליחה לתת מספר לאין סוף. כאילו אלה שני דברים מנוגדים במתמטיקה או שיש אין סוף או שיש מספר?

יש מספר. אנחנו יכולים לומר, שהמספר שאנחנו משיגים באין סוף הוא פי תר"ך פעמים עוצמתי יותר מהאין סוף שהיה בתחילת הבריאה. זאת אומרת מה שהשגנו בעוצמת החיבור שלנו, בגמר התיקון שלנו, זה פי תר"ך פעמים יותר ממה שהבורא סידר לנו בתחילת הבריאה. ומה שהשגנו פי תר"ך פעמים, זה על ידי המאמצים שלנו. ולכן אנחנו משיגים את השלמות שנמצאת בכל הטבע, בכל העולמות.

בן ציון: כדי להכיר את התמונה השלמה, המלאה צריך לחבר את כל המשבצות ביחד כדי לקבל את התמונה השלמה.

לא. אתה לא יכול לחבר את כל המשבצות ביחד ולקבל תמונה שלמה. זו אף פעם לא תהיה תמונה שלמה. מה תעשה בזה? אפילו שתעשה ביניהם את הרזולוציה הקטנה ביותר, ותחלק את הפיקסלים האלה שיהיו לך אין סוף פיקסלים, בכל זאת יש מספר מוגדר. אז אתה לא יכול לומר שבזה "אני מגיע לאין סוף".

זה כמו עם החשבון האינטגרלי, שאתה מגיע במשהו קרוב לזה. בטכניקה שלנו אנחנו משתמשים בזה ומספיק לנו האינטגרל. אבל ברוחניות, בחכמת הקבלה אי אפשר.

בן ציון: מתחום הפיסיקה, "האם סכום של אין סוף אלמנטים זעירים לאין שעור מבטאים מציאות מדויקת, ללא פגמים, ללא שום סטייה מהשלם"?

לא. כי אם אתה מדבר על סכום, זה כבר לא מדויק. כי מה שאנחנו משיגים על ידי אור האין סוף, שמשפיע עלינו ומחבר אותנו, מביא אותנו למדרגה יותר גבוהה, שם אין סכום כזה, שם זו השלמות שמגיעה ממנו מלמעלה. ולא כתוצאות מהניסיונות שלנו להתחבר, ולהתחבר מלמטה.

בן ציון: כיצד המציאות שאנו משיגים את השלם עדיין בנויה מאלמנטים?

זה נכון. אבל כל האלמנטים האלה כולם מרכיבים את השלמות. כי הם בכל זאת עשר ספירות. אבל בעשר הספירות האלה יש פנימי, חיצון ומקיף, וכל הדברים האלה עדיין מצביעים על חוסר השלמות הסופית. אבל כל הפרצופים האלה מדברים על השגת השלמות בצורה חלקית.

כאן אתה יכול לשאול, מה פתאום היא חלקית מהשלמות? מה זה שלושה רבעים או רבע שלמות? האם דבר כזה יכול להיות קיים כלפינו? קיים. כי נניח שאני עכשיו ממלא את עצמי, אם אני ממלא את הכוס הזאת לגמרי עד הסוף, היא הייתה נמצאת במצב של אין סוף, אין גבול, אין הגבלה מצד הכוס. אז היא נמצאת במצב של אין סוף, אין גבול.

לכן גם אני, אם אני נמצא באיזו דרגה ואני מתמלא, אני אומר "זהו, אין סוף". ורגע אחרי זה שהכלים שלי מתרחבים, אני אומר "זה לא אין סוף", ואני כבר נמצא בנטייה לאין סוף הבא. זאת אומרת שאנחנו מודדים הכל כלפי האדם המרגיש, כלפי האדם המגלה, ולא שזה מבחינה אבסולוטית. אנחנו תמיד צריכים למדוד ממקום מסוים או כלפי אילו כלים.

ולכן אנחנו מודדים את כל הדברים כלפי האדם המשיג. וכשאנחנו מגיעים לאין סוף ממש, אז אנחנו מודדים אותו כלפי האין סוף שהיה קודם, שזה נקרא "פי תר"ך פעמים", כמו שאמרתי.

בן ציון: כיוון שהפיסיקה נעזרת במתמטיקה כדי לנסות להגיע לאיזו תוצאה או להבין תופעה, אז מחשבים כאילו מה היה קורה באין סוף, בסכום גדול מאד. כי לא יכולים לדעת אם היקום הוא סופי או אין סופי.

כל הפיסיקה זו "הסתברות". כי אנחנו אף פעם לא מגלים בטבע משהו שהוא אבסולוטי. אחר כך יכולות להיות נוסחאות, אחרי שאנחנו מגלים אותן, אבל לא הניסוי. הוא תמיד עם כל מיני תופעות, כאלו וכאלו, ואז ההצטברות של כאלו בדיקות מביא אותנו לאיזה סיכום ונוסחה. לכן אנחנו לא יכולים לדבר שם על משהו שמגיע ממש בצורה אינטגרלית.

בן ציון: בחכמת הקבלה יש כלל, "מיעוט הרבים שניים". זאת אומרת על ידי שני אלמנטים כבר מגיעים לאיזו תוצאה מדויקת, נכונה. מספיק לקחת מספר מוגבל של אנשים, של פרטים, כדי להדגים ולקבל איזו תוצאה מדויקת, טהורה. אין צורך לקחת הרבה מאד פרטים כדי להוכיח שלקחנו בחשבון את הכל והגענו לפתרון של איזו משוואה ותוצאה יפה.

נכון. בחכמת הקבלה כתוב ש"פרט וכלל שווים". אם אנחנו ניקח עשרה פרטים, שהם נקראים "עשר ספירות", ומחברים אותם יחד תחת מסך אחד בחשבון, בחיבור אחד, אז בשבילנו העיצוב הזה נקרא "פרצוף" או "נשמה". שבתוך הפרצוף הזה מתקיימים כל החוקים הרוחניים.

ואנחנו יכולים לדבר עליו כמו על מיליארדי פרצופים, שגם הם הופכים יחד להיות פרצוף אחד. או הפרצוף הזה שאנחנו לקחנו מלכתחילה, שהוא כולל בתוכו עשר הבחנות, "כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות". אנחנו יכולים לחלק אותו גם למיליארדי פרצופים, תת פרצופים. ולכן כל פרט ופרט, והכלל כולו ברוחניות הם שווים.

בן ציון: מה הן ההשלכות על האדם עצמו שחי בעולם שלנו, שאינו מכיר את תפיסת המציאות?

כל העולם שלנו קיים כדי להביא את האדם למבוי סתום, לאיזו פינה, כמו שאתה רואה כאן בחדר

מפגש בין שני קירות. וללחוץ אותו חזק חזק, שיראה שאין לו ברירה, שהוא חייב לעבור דרך הקיר הזה. ואז הוא מתחיל לחשוב שיש באמת מימד חדש, וזה עובר דרך יחס חדש שלו למציאות. שהוא חייב לשנות את הטבע, שהוא חייב לעלות למעלה מהטבע שלו, שהוא חייב להגיע למצב שהוא יהיה הפוך ממה שנולד.

הוא צריך להחליט על כך סופית, שמה שקורה כאן זו פשוט צורה נבזית, והוא סתם סובל, וגם לאנושות זה מביא רק סבל, גם לעצמו, גם לילדים, ובסופו של דבר נמצאות לפניו עוד בעיות, צרות, מלחמות והכל. אנחנו צריכים להחליט שאנחנו עוברים דרך הקיר הזה. שהקיר רק נראה לנו, זה האגו שלנו שלא נותן לנו לפרוץ. אבל כשמתחילים להתחבר ביחד לפי חכמת הקבלה, אז עוברים כמו בים סוף.

בן ציון: מהי הצורה החדשה הזו של האדם.

שלמות, הרמוניה עליונה של אדם שמשיג את המציאות שנמצאת למעלה מכל ההגבלות של זמן, תנועה, מקום, לידה, מוות, מחלות, הכל. הוא עולה למימד הבא.

(סוף התכנית)