הפתרון

שיחה 48

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן - 06.05.15 – אחרי עריכה

גיא: אנחנו רוצים לברר את הנושא של חיבור כאמצעי להצלחה של רפורמות כלכליות וחברתיות. העַם תמיד מייחל לרפורמות חדשות, תמיד יש איזו תקווה שאם תהיה רפורמה יהיה יותר טוב. לדוגמא את המשבר בענף הדיור, אפשר לפי דעתם לפתור באמצעות רפורמה במנהל מקרקעי ישראל, בהקצת שטחים יותר גדולים, והיה לנו גם מע"מ אפס לפני שזה התרסק. רואים שכל רפורמה שעולה על השולחן גורמת מצד אחד לתגובות מאוד חיוביות, ומצד שני לתגובות מאוד שליליות, תלוי באיזה צד של האינטרס אתה נמצא ברפורמה. והיום אנחנו רוצים לדבר מצד אחד על הרפורמה, ומצד שני על החיבור ועל היחסים ביניהם. האם באמצעות חיבור רפורמות יכולות להצליח, האם בכלל יש בהן צורך?

רפורמות זה טוב. כשאתה צועק שאתה מבצע רפורמות בכך אתה משתיק את החברה, את הקולות בעד ונגד "חבר'ה, סליחה אני עובד, אני עושה, חכו". ואחר כך במשך הזמן זה מטשטש, באים אירועים ואז הרפורמות האלה כאילו נעלמות. ושוב אם צריך אתה בא עם עוד רפורמה חדשה, אם לא אתה אז מישהו אחר. זאת אומרת, זה דבר טוב להרגיע את הרוחות ולסובב את האנשים לכיוון שנוח יותר למדינה או לאותו אדם שממציא את הרפורמה.

לכן הרפורמה היחידה שלנו יכולה להיות רק בתנאי שאנחנו נבין איך האנושות מתפתחת, לקראת מה היא מתפתחת, האם אנחנו יכולים לחיות לפי אותה מתכונת, לפי האגו שנמצא בכל הקשרים בינינו, בכל הטבע שאנחנו נמצאים כאן. או שבניגוד למה שהיה קודם אנחנו מרגישים את עצמנו קשורים יחד במערכת אחת, כל האנושות, כל כדור הארץ עם כל הטבע דומם, צומח וחי, בצורה כזאת שרק נפקח עיניים ונראה שאנחנו הגענו למצב שכולנו כולנו נמצאים במערכת אינטגרלית, גלובלית שהיא קושרת אותנו, וללא ידיעת המערכת הזאת אנחנו כל הזמן נלך מכישלון לכישלון.

לכן אני לא רואה ברפורמות האלו, חוץ מרפורמות חברתיות, שום תועלת חוץ מבזבוז זמן. ואנחנו ממש נגלה שהזמן עבר ואנחנו לא עשינו בו מה שהיה אפשר לעשות, ובעצם נמצאים לפני בעיה עוד יותר גדולה מקודם. אנחנו חייבים להתאים את החברה האנושית של היום לדרישה שמציגה לנו האבולוציה שלנו, ההתפתחות האנושית. שבחברה האינטגרלית שאנחנו הגענו לזה בצורה שפתאום מגלים שכך אנחנו תלויים זה בזה, לפי מה שחכמה קבלה טוענת, אנחנו חייבים לראות את עצמנו כמשפחה אחת. כך כותב גם בעל הסולם.

ולכן קודם כל אנחנו צריכים לדאוג שיהיו לנו רפורמות חברתיות לכיוון זה. זה תלוי בחינוך האדם, להביא אותו למערכות כאלה שיתעסק בזה, שיבין, שירגיש את זה. שאם היום בחברה האנושית מתגלה כוח חדש, כוח המקשר בין כל האנשים, אמנם הם לא רוצים להתקשר, הוא מתגלה מאליו מבפנים שאנחנו כולנו תלויים, קשורים, ואנחנו לא לוקחים אותו בחשבון לא בפוליטיקה ולא בכלכלה, אז אנחנו עומדים לפני תוהו ובוהו. כי אנחנו מייצרים בועות, מערכות שהן כבר לא קיימות ממש לפי הטבע בחברה האנושית, אלא אנחנו רוצים להכניס את המערכות שאנחנו בונים מתוך ההבנה האגואיסטית שלנו, למערכות שהן כבר מערכות של קשר אינטגרלי הדדי, וזה לא הולך זה עם זה. ולכן אנחנו רואים את התוצאות האלה בהתפתחות המדינות שההתפתחות היא שלילית בסופו של דבר. אמנם אנחנו תמיד מוצאים איזו הצדקה, וכך חייבים לעשות, אבל אם נסתכל בצורה ריאלית על העולם אז אנחנו נמצאים לפני בעיה.

האנושות מתקדמת, רוצים או לא רוצים, לכניסה לעולם אינטגרלי מאוד מאוד מקושר, ואנחנו רוצים להכניס לעולם האינטגרלי הזה עולם ספרתי, בדידי ששם החשבון אחר לגמרי. לא לוקחים בחשבון שאנחנו תלויים זה בזה, קשורים זה לזה, שמתחת לקרקע נמצאים קשרים מאוד מאוד הדוקים בינינו, ועל פני הקרקע אנחנו רוצים שהקשרים האלה לא יהיו, אנחנו דווקא רוצים להכניס אותם לפי האגו שלנו, לפי כסף וכוח, לפי צבא ובנק, והמערכות האלה נמצאות בהתנגשות.

גיא: אם מסתכלים על מרבית הרפורמות שהיו, למעט מעטות שכן הצליחו, במרביתן היה רוב גדול של אכזבה בסופו של דבר. מאיפה באה תמיד הצפייה הזאת, ויש את זה בעם ש"הנה עכשיו תבוא רפורמה ואחר כך יהיה יותר טוב", זה לא נגמר אף פעם?

העמךַ לא רוצה להשתנות. הבעיה היא כך, העיקרון, איפה המפתח, איפה הסיבה, או שאני משנה את העולם, או שאני צריך לשנות את עצמי ולהתאים את עצמי לעולם, אחד מהשניים. עד כה כשהיינו פועלים רק לפי המערכת האגואיסטית בינינו, אז מי שיותר מצליח, מי שיותר מרוויח, מי שיותר חזק הוא הגדול, הוא למעלה. ומי שפחות ופחות הוא למטה.

זה לא יכול להיות אם אנחנו מסתכלים לפחות על עם ישראל הקטן הזה שנמצא כאן, אם אנחנו מסתכלים עליו כמו על משפחה אחת, מה שהיום נדרש מאיתנו לפי המערכת שהטבע מציב לנו. ואז אני צריך לחשוב על מערכת חדשה, איך אני מתאים את המערכת האגואיסטית שלנו של החברה הישראלית למסגרת חדשה. אני צריך ללמד את האנשים, אני צריך להביא אותם לחיבור. רוצים או לא רוצים זה לא חשוב, הכול תלוי בחינוך.

גיא: זו בדיוק השאלה, כי תמיד יש את המאבקים האלה שההוא מציע רפורמה כזאת, ההוא מציע רפורמה אחרת.

כולם מדברים על רפורמה חברתית, על זה מסכימים כולם, כי אנחנו הגענו כבר למצב שיש קיר לפנינו.

גיא: נכון. אבל לא מגיעה מחשבה ש"הנה צריכים משהו חדש".

אז לא חדש, אני לא אומר שאנחנו צריכים לעשות דבר חדש בחיים שלנו, חוץ מלהוסיף את הפן החברתי, לעשות אותו כדבר החשוב ביותר שבו אנחנו חייבים לעסוק.

גיא: בעם יש מאבקים, בסוף מתייאשים, אבל אין את המחשבה שצריכים רפורמה חברתית כמו שאתה מתאר את זה, כאילו זה לא מגיע, ממשיכים את המאבקים מי יותר חזק עכשיו, מי יותר חזק מחר, מי יותר חזק מחרתיים. זה לא מגיע למודעות שצריכים רפורמה חברתית כמו שאתה מתאר, למה זה?

כי העם לא מבין, הוא רואה באיזו מערכת הוא קיים, הוא רוצה שיהיה לו בחודש עוד 20,000 שקל בכיס.

גיא: זה לא קורה.

זה לא קורה וזה לא יקרה. ולא בגלל שנניח האמריקאים עכשיו נותנים לך עוד עשרה מיליארדי דולר לשנה. כל שנה תקבל עשרה מילארד דולר ותתחיל לחלק, אתה חושב שמשהו טוב יקרה עם זה?

גיא: לא.

וודאי שלא, אז מה לעשות?

גיא: איך אין ייאוש מזה, כי התהליך הזה קורה הרבה מאוד שנים זה לא חדש?

כי אדם הוא תמיד כך, עוזב תכניות ישנות, מיואש מהן ולוקח תכניות חדשות. גם הדור מתחלף, גם יום יום אדם קם כחדש, גם יש מאבקים, מפלגות וכולי.

גיא: אז לא יהיה לזה סוף, תמיד תהיה הרוטינה הזאת?

הסוף הוא יהיה בזה שאנחנו נגיע למצב שנתחיל ממש להילחם זה עם זה. אנחנו כבר ראינו בהיסטוריה שלנו לפי אלפיים ויותר שנים, עד כמה היינו במלחמות אחים ממש עוד יותר גרועות ממה שיש לנו היום עם השכנים שלנו.

גיא: אני שואל, כי אני זוכר שלפני חמש שנים שהתחלנו לעשות שיחות, היינו בטוחים שהנה עכשיו ממש בגל הבא תתחיל להיות מודעות שצריך משהו אחר, משהו חדש, וזה מתגלגל באותו הילוך.

לא יכולה להיות מודעות למשהו חדש, כי משהו חדש שעכשיו אנחנו צריכים להביא הוא לא נמצא בתוך האדם. מבינים קצת שזה דבר שיכול להיות טוב אם אנחנו נתחבר יחד כמשפחה אחת, אבל אין לנו לזה שום גישה. אנחנו צריכים לזה מערכות חינוך חדשות, קורסים חדשים, מסגרות חדשות, ושאנחנו נלמד את האדם לאט לאט מה זה נקרא חיבור באמת, שהחיבור הזה הוא צריך להיות על ידי הכוח הטמון בטבע, אבל כוח שטמון, שנסתר.

כי בכל מה שאנחנו חיים, איפה שאנחנו נמצאים כבר מיליוני שנים, אנחנו חיים רק לפי הכוח השלילי, הכוח האגואיסטי, שכל החזק בשכל, ברגש, בכוח פיזי הוא המצליח. אנחנו חיים לפי כוח שלילי אחד, כנגד זה צריך להוציא מהטבע את הכוח השני שהוא נסתר, לכן החכמה להוציא ולטפל בכוח הזה גם נקראת "חכמת הנסתר", זה הכוח החיובי, כוח החיבור. מינוס וכנגדו פלוס. את זה אנחנו יכולים להוציא על ידי חיבור מיוחד בין האנשים שאנחנו עושים לפי הטכנולוגיה של חכמת הקבלה, אנחנו יכולים את זה לעשות. אז עכשיו הזמן להוציא את הכוח החיובי הזה ולהתחיל לקשור בינינו, ואז אתה תהיה מאוזן בשני כוחות מינוס ופלוס, וביניהם אתה תתקיים.

לא הורסים את הכוח השלילי, את כוח האגו, רק מאזנים אותו על ידי הכוח החיובי. וכל התוכנות שלנו הכלכליות והמדיניות, כל התכניות, כל התיאוריות, כל מה שאנחנו עשינו עד כה התבסס רק על כוח אחד. אנחנו צריכים להוציא את הכוח השני ולראות איך אנחנו על ידי שילוב בין שני הכוחות האלו מקימים חברה חדשה. אין כאן מהפכות, אין כאן מלחמות, אלא מעבר עדין ממצב שהיינו הולכים רק בקו אחד או על רגל אחת, ועכשיו נלך על שתי רגליים. הדברים האלה הם קיימים בחכמת הקבלה לכן היא מתגלה עכשיו כי אנחנו הגענו למצב שצריכים אותה.

איגור: אין מהפכות, אין מלחמות, אנחנו בונים מערכת נוספת למערכת כבר קיימת.

כן.

איגור: וזה מה שאנחנו שואלים את עצמנו בעצם. אחד האמצעים המרכזיים החזקים בחכמת הקבלה זה חיבור.

כן.

איגור: אנחנו צריכים כחברה, כקבוצה, להתחבר, ומתוך זה בעצם לעצב את הכוח החדש הזה.

אך ורק מתוך זה.

איגור: האם אנחנו יכולים לפנות למנהיגים לעשות שינוי הדרגתי ולהראות להם כדאיות כלכלית בחיבור הזה, למרות שאנחנו יודעים שזה לא אותו חיבור שחכמת הקבלה מתכוונת אליו, ודרך זה להיכנס? כי אמרת שאנחנו צריכים במקום לשנות את העולם לשנות את האדם, אבל להגיד לאדם "אתה צריך לשנות את עצמך" זה בלתי אפשרי.

אנחנו מכניסים את כולם ללימודים, והלימודים מביאים אותם לסדנאות. בתוך הסדנאות הם מתחילים להשתנות בעצמם לא בצורה שאנחנו מחייבים אותם, אלא פשוט הם רואים שאפשר לבנות את החברה, שהקשר בינינו הוא לא יהיה רק שלילי, מי יותר חזק, אלא גם מתוך החיבור בינינו.

זה כמו במשפחה. במשפחה זה שאני הכי חזק מכל בני המשפחה אז אני בא ועושה שם טרור? לא, יש כאן את כוח האהבה בינינו, שאני דווקא מתייחס לתינוק הקטן באהבה יותר מאשר לילד הגדול יותר, כי הוא צריך יותר, וההוא צריך פחות. אני משתמש גם במשפחה בשני כוחות, אבל שם יש לי אהבה טבעית, ואיפה שאין אהבה טבעית, נגיד אני ואתה אין בינינו אהבה טבעית, אז כאן אלה רק כוחות, חשבונות אגואיסטיים. במשפחה אין לי חשבון אגואיסטי בלבד, יש לי גם אהבה. אהבה אגואיסטית תגיד, אבל בכל זאת זה כבר איזון.

לכן אנחנו אומרים שלכזה מצב אנחנו חייבים להגיע לכולם. לא על ידי הלחץ, אלא על ידי זה שאתה מארגן להם מסגרת, ובתוך המסגרת שהם לומדים, שהם נפעלים, הם מרגישים שזה כוח טוב, שהוא מביא להם הצלחה. למה לראות את זה בצורה שלילית?

חוץ מזה, אנחנו נמצאים כאן מול מערכת הטבע, ואנחנו לא יכולים לעשות מה שבא לנו. אם תעשה, זה כמו שאתה תזרוק את עצמך לדליקה. החוקים האלו הם חוקים שכך האנושות מתפתחת, ואנחנו לא בחרנו אף פעם בחיים שלנו בכל האבולוציה שלנו איך להתפתח, מתחילת היקום ועד היום, הכול הולך עם מנוע פנימי שלו ומתפתח. לכן עלינו רק להבין שלא אנחנו מייצבים את הדברים האלה, אלא כדאי לנו ללמוד מה שקורה בטבע ואיך אנחנו משתלבים בזה.

אופיר: היום כל מיני פוליטיקאים שמתכננים רפורמות בבנקים, בדיור, בנדל"ן, האם שווה לנו לבוא ולהגיד להם, חבר'ה, לפני שאתם רצים למלחמות עולם עם כל מיני כוחות, יש דבר שנקרא "רפורמה חברתית", אם תיישמו אותה, תוכלו ליישם אחר כך את כל הרפורמות שאתם מתכננים.

אני לא רוצה לגנוב את זה מהם. אני חושב שעל המנהיגים רק לתת לנו אפשרות לעשות את מערכות חיבור העם. הם לא מסוגלים, הממשלה לא מסוגלת לזה, אף ממשלה לא יכולה לעסוק בחברה.

אופיר: יש לה אינטרס שהחברה תהיה מחוברת?

בצורה טובה, יפה, שלא מסכנת אותם.

אופיר: יש להם אינטרס?

כן, בטח, יהיו ילדים טובים, למה לא. כי אנשים שמחוברים אין ביניהם אלימות.

אופיר: אז למה הם לא פועלים ככה?

הם לא מסוגלים, המדינה לא מסוגלת. למדינה יש כסף וכוח צבאי. משטרה, צבא.

אופיר: אני אומר להשקיע משאבים כדי לחבר את העם, ואז יהיה להם יותר קל לשלוט.

אם הם היו קשורים לחכמת הקבלה, אם הם היו מבינים את הדברים האלה, כן. אבל ההסתכלות שלהם עוד יותר גרועה מההסתכלות של הכלכלנים. אני אומר ברצינות. כלכלן יש לו תיאוריות, הוא הולך לפי התיאוריות האלה. אם היא לא בסדר, אז הוא מביא תיאוריה חדשה, שיטה חדשה.

למי שמנהל את החברה, בעצם את המדינה, הוא לא מנהל את העם, הוא מנהל מדינה, יש לו בסך הכול כסף וצבא, אין להם כוח אחר. וכל ההתקשרות שלהם ביניהם היא גם על ידי הכוח, הם לא מבינים שפה אחרת. כך כל מדינה ומדינה מתנהגת. הפוליטיקאים לא מבינים שפה אחרת, לכך הם בנויים. דווקא על ידי מאבק הכוחות הם עלו למעלה, ומי שיותר למעלה הוא הכי אכזרי. כי אנחנו מדברים על החברה האגואיסטית.

אופיר: אם כך אין להם כל כך אינטרס שהעם יהיה מחובר.

אין להם ברירה. אם אנחנו אומרים שרק בצורה כזאת העם יכול להירגע, אז הם ילכו על זה ויתנו כמה פרוטות כדי שתתקיים המערכת החינוכית החדשה הזאת.

גיא: כלומר, אם יהיה הסבר הגיוני, לוגי, למה כדאי להם ליישם רפורמה חברתית כמו שאנחנו מדברים עליה, הם יוכלו לשמוע, יוכלו להבין את זה?

אני חושב שכן. אפשר בכל זאת להסביר להם מה אנחנו הולכים לעשות, איך אנחנו הולכים להרגיע את הרוחות בחברה, בעם. את זה הם ירצו לשמוע, קודם כול כי זה עולה ממש פרוטות לעומת מה שהם מוציאים. ולכן אני חושב שכן, אנחנו צריכים להגיע אליהם. השאלה אם בכל זאת הם ירצו לשמוע. אני חושב שאנחנו הגענו בישראל למצב שאין להם ברירה, כי כמו שאתה רואה, אי אפשר להרכיב ממשלה. ואם תרכיב אותה, למחרת אתה יכול לראות אותה שוב מתפרקת. לכן אני חושב שזה הזמן שאנחנו יכולים לצאת.

גיא: אני רוצה לשאול לגבי בין מי יהיה החיבור קודם. לפעמים אנחנו שומעים שאומרים שהחיבור קודם יגיע מלמטה, כאילו עזבו את המנהיגים, עזבו את הממשלה, הם לא יכולים לשמוע, החיבור צריך להגיע מלמטה מהעם, שיפעילו לחץ על הממשלה למעלה, ולפעמים כן יגיע מלמעלה. מאיפה זה יגיע קודם?

אני לא מדבר על הלחץ, אני מדבר על זה שאם העם יתחנך בשיטת החיבור, וידע איך להתחבר, לא הרבה, בהתחלה שיהיו 10%, אחר כך 15%, 20% מהעם, זה ישנה את פני המדינה. "מתחת לקרקע" מה שנקרא זה יתחיל להשפיע, כי אנחנו קשורים כולנו למערכת אינטגרלית, ואם אני משתנה, אני בהכרח משנה אותך. ואם אנחנו עוסקים בחיבור, ועוסקים בזה רוב שעות היום, אז זה כוח אדיר שנכנס למדינה ונותן לה מין יסוד חדש, רוח אחרת, זה יהיה מורגש בכל מקום, שפתאום ישנם אנשים כאלו שמרגישים את עצמם מחוברים לכולם. ובצורה כזאת אנחנו נשפיע גם על מעמד הביניים, על הפוליטיקאים ועל כולם.

איגור: חשוב מאוד שהחיבור הזה יתבצע, ואנחנו רואים שהאנשים האלה יושבים על הרגולציה, על אמצעי תקשורת, על כל הדברים שבעצם מזינים היום את העם. העם מקבל הזנה מתוך אותם אנשים, מתוך אותם צמתים גבוהים שמשפיעים עליו. האנשים האלה הם מעצבים את הסביבה עבור אותו עם שאתה רוצה לשנות כל כך. וזו השאלה שאני רוצה לחדד. חוץ מזה שאתה מראה להם תועלת בזה שהעם יהיה שקט, האם יש לנו עוד מסר כלכלי, חברתי, שאנחנו כן נוכל להגיע בסוף.

ודאי שכן. תראה איזה רווח יהיה למדינה. ואני חושב שאם אתם כלכלנים, באמת כלכלנים, תעשו חשבון, תביאו להם מספרים, שאם 10% או 20% מהעם יהיו במערכות יפות, טובות ביניהם, עד כמה זה יועיל למדינה. יהיו פחות הוצאות משפט וגירושין וכל מיני דברים, נצטרך פחות לטפל באותם האנשים דרך המשטרה. אתם יכולים לעשות חשבון.

גיא: תמיד כשאנחנו מגיעים לדיון, אז זו כאילו משוואה שאתה לא יכול להחזיק משתנה אחד והכול קבוע, כי זו מערכת אינטגרלית, רווח של אחד זה הפסד של אחר.

איפה יש הפסד של השני במערכת אינטגרלית מהחיבור?

אופיר: לדוגמה, יש תקציבים שנותנים לכל מיני דברים כדי לטפל בבעיות. תוריד את התקציבים, צריך לפטר שם את כל האנשים. נתתי דוגמה אולי קיצונית ולא אנושית, אבל זו דוגמה שאיכשהו המערכת היא סגורה.

באיזו עין צרה אתם רואים את המערכות, וכך אתם יכולים לחשב?

גיא: אנחנו מנסים תמיד להתחיל, ואז מגלים שלא יכולים. אם אתה משנה משהו אחד, אתה לא יכול להחזיק את האחרים קבועים, כי אז גם האחרים יתחילו להשתנות, ואז הם ישפיעו על זה בחזרה.

אבל העיקר בשבילך זה האיזון ביניהם, שבסך הכול האדם יהיה מרוצה מהחיים. יש היום מערכות, יש היום חשבונות, יש תיאוריות, יש אפשרות לחשב את זה, כמה כסף זה שווה אם אדם מרגיש את עצמו ב 20% יותר שמח. יש דבר כזה או לא?

גיא: זה דווקא מראה הפוך, גם אם יש לך הרבה כסף, אתה עדיין לא מרגיש ביטחון,

זה בכיוון שלכם, כי אתם לא מרוצים אף פעם. אני מדבר על קבוצת אנשים במדינה שפתאום היא תהיה מרוצה, מרוצה שיש להם בסך הכול כדי לחיות, אבל הם מרוצים מהחיים, אתם לא יכולים על זה לעשות חשבון? כמה אתה צריך פחות לבזבז כדי להחזיק אותם באיזו רמה אחרת.

איגור: זו בעיה אחרת עם הכלכלה. כלכלנים לא מודדים רגשות. פה אתה צריך לבקש מאנשים שידווחו על רגשות, וכלכלנים לא מתעסקים בזה. אם יש לך בריאות, יש לך חינוך, יש לך פנאי, אתה שבע רצון מבחינתם.

לא נכון, אתה לא יכול לחשב את זה כי אתה לא רוצה. תעשה חשבון כמה פחות אנשים יהיו במשטרה ובבתי סוהר, כמה פחות רופאים יהיו שעסוקים בדיכאון שלהם ובעוד כל מיני דברים. תעשה לפחות חשבון גס כזה, תראה כמה אתה מרוויח ולא שאתה נותן להם, כמה שהם במצב רוח הטוב שלהם נותנים לך, אתה מקבל פידבק חיובי.

(סוף השיחה)