חג הסוכות

17 серп 2010 р.

תיוגים:

"סיפור רוחני"

סוכות

בהנחיית: ערן קורץ

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 17.08.2010 – אחרי עריכה

ערן: "סיפור רוחני", תכנית בה אנחנו מבררים את סיפורי התנ"ך, משוחחים עליהם עם הרב לייטמן, ומבינים אותם מעט יותר. היום יש לנו תכנית מיוחדת, נדבר על חג הסוכות.

חג סוכות הוא אחד משלושת הרגלים. מה הם רגלים? מה הם החגים האלה?

אלו עליות מיוחדות בהתפתחות האדם, בהתפתחות הרוחנית. התכנית היא "סיפור רוחני", אנחנו מדברים רק על התפתחות רוחנית. ומה שאומרת חכמת הקבלה, שאם האדם לא מבצע התפתחות רוחנית בתוכו, אז הוא נמצא במישור דעולם הזה, כמו שכתוב, כולם "כבהמות נידמו", שאז אנחנו לא מתפתחים. אלא רק על ידי המאור המחזיר למוטב, אם אנחנו מושכים את הכוח המיוחד שמפתח אותנו.

מה זאת אומרת מפתח? הוא הופך את האגו שלנו לרצון להשפיע, משנאת אחים מגיעים לאהבת הזולת, אפילו לא לאהבת אחים אלא לאהבת הזולת, ובזה אנחנו מתפתחים. זה הכלל הכללי הגדול בכל התורה, לשם זה בא האור שנקרא תורה ומתקן אותנו משנאה לאהבה, וכל התורה מיועדת לזה. לכן כל החגים והמועדים למיניהם הם כאבני דרך בהתפתחות שלנו משנאה לאהבה.

ערן: בהתפתחות שלי כאדם?

הוא ייקרא "אדם". מי שמגיע לאהבה, הוא מגיע להידמות לבורא, ולכן הוא ייקרא "אדם" הדומה לבורא. כי הבורא הוא כוח השפעה ואהבה.

ערן: אם תשאל את רוב האנשים, אז הם יגידו לך שהם אוהבים אנשים.

אנחנו לא מדברים על רוב האנשים, אנחנו מדברים על הסיפור הרוחני, על העולם הרוחני, ועל ההתפתחות הרוחנית של האדם. זה עדיין לא לרוב האנשים, אלא לאלו שמרגישים שכדאי להם כך להתפתח.

ערן: אבל בכל זאת החג נחוג על ידי כל עם ישראל.

זה כבר לא רוחני. רוח זה נקרא השפעה, יציאה לקראת הזולת, אהבה. כל היתר זה גשם, גשמיות, אהבה עצמית.

ערן: כשאני יושב בסוכה, מקיים את המנהג.

יפה מאוד, גם אני מקיים את המנהג. ואני חושב שכל עם ישראל צריך לקיים את המנהגים האלו, זו התרבות של העם שלנו. לכל עם יש מנהגים משלו, ולנו יש מנהגים כאלו. אבל אלו מנהגים כמו כל עם שעושה מנהג לעצמו.

ערן: מה ההבדל בין זה למנהג של מקובל?

למקובלים אין מנהגים. מנהג זה דבר עממי. אדם שחי בגוף בעולם הזה הוא מקיים כל מיני פעולות, חלק מהן נקראות מנהגים.

ערן: אבל מקובל גם יושב בסוכה. אמרת שאתה יושב בסוכה, נכון?

ודאי, כן.

ערן: מה ההבדל בין הישיבה בסוכה של המקובל, לישיבה בסוכה של אדם מן השורה?

אני יכול לקיים את מצוות הסוכה הרוחניות, את החוקים הרוחניים האלו, גם אם אני לא נמצא בסוכה ולא בזמן סוכות, וגם לא בארבעת המינים וכל מה ששייך למנהג הזה. כי קיום בעולם הזה הוא קיום גופני, אדם עושה את זה כמנהג. הקיום הרוחני הוא בכלים הרוחניים שלנו, הפנימיים, שזה ברצון שלנו, בכוונה שלנו, ביציאה מעצמנו לקראת הזולת, כלפי הבורא. זה כבר מישור אחר לגמרי, זה בכוונות.

ערן: מה מסמלת הסוכה מבחינה רוחנית?

עכשיו אנחנו יכולים לקחת את כל המבנה של הסוכה, את ארבעת המינים, סכך, צל, ואת כל המושגים שיש, ולספר על זה במישור הרוחני, שאותם האדם מקיים בתוכו.

ערן: איך אני מקיים את הסוכה הזאת?

אתה ודאי שלא מכניס את הסוכה בפנים. אלא סוכה היא על שם סכך. אתה עושה מסך על עצמך, על האגו שלך, אתה מכניס אותו לצל מהאור, מהתענוגים, מהשפע העליון, אתה רוצה להצניע את עצמך ולהיות בצל. ובכל החיים הבאים אתה מסתיר את עצמך, את האגו שלך, מהתענוגים הרוחניים, ומוכן לעבוד עם האגו שלך רק בתנאי שהוא יכול לסייע לכוונות ההשפעה שלך - להשפיע לזולת, להשפיע לבורא, לעבוד מחוצה לך.

הסוכה מסמלת לנו את הקשר הזה בינך לבין הבורא, לבין אור השמש, האור העליון. אתה בונה את הסכך, את המחיצה ביניכם, ודווקא על ידי המחיצה אתה יכול לגלות את האור העליון. אם אין מחיצה, אז הוא לא מתגלה.

ערן: דווקא על ידי זה שיש מחיצה, דווקא על ידי זה שיש את הסכך. וזה קורה במצב שאני נמצא במדבר, נכון? כי מזכירים את זה שהיינו במדבר.

נכון.

ערן: באיזה מצב אני צריך להיות?

ארעי. אין קבע. הכול ארעי, אין כלום, אין שום דבר. אני נמצא בחלל, ואני עכשיו בונה לעצמי מגע ראשון עם הבורא על ידי זה שאני מעמיד את הסכך.

ערן: אני יכול לחיות שמונה ימים עם הסוכה, עם הארעי של המדבר, וכולי. האם המקובל חי ככה חיים שלמים?

לא, הוא מתקדם. הדירה הזאת היא באמת דירת ארעי. דירה היא המבנה הפנימי שלו, של הנשמה, אז זה מבנה ארעי. אחר כך הוא הולך ומתקדם הלאה מעבר לסוכה, הוא פותח את הסכך והוא יוצא מהסוכה. הסוכה היא רק השלב הראשון שבו אנחנו מתחילים לתקן את האגו שלנו ולהפוך אותו בעל מנת להשפיע. סוכה היא השלב שאנחנו מגיעים למצב של להשפיע על מנת להשפיע.

זה כמו שמובא במשנה, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך"¹. זה עדיין לא מימוש בנתינה, אלא יש ביני לאחרים הבדל כזה שאני כבר רוכש כוחות, וודאי שעל ידי המאור המחזיר למוטב, אני לא יכול מעצמי, כוחות כאלה שאני אף פעם לא חושב לעשות למישהו רע, או אף פעם לא חושב שאני הולך לנצל אותו. זה לא פשוט. אף פעם לא לנצל לא במחשבה, לא במעשה, ובכלל.

ערן: גם במחשבה אתה אומר.

ודאי. מחשבה היא המעשה ברוחניות.

ערן: החג הוא ציווי בתורה. נעבור לטקסט, הציווי מוזכר כמה פעמים.

"בחמישה עשר יום לחודש השביעי, באוספכם את-תבואת הארץ, תחוגו את-חג-יהוה, שבעת ימים; ביום הראשון שבתון, וביום השמיני שבתון. מ ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר כפות תמרים, וענף עץ-עבות, וערבי-נחל; ושמחתם, לפני יהוה אלוהיכם--שבעת ימים. מא וחגותם אותו חג ליהוה, שבעת ימים בשנה: חוקת עולם לדורותיכם, בחודש השביעי תחוגו אותו. מב בסוכות תשבו, שבעת ימים; כל-האזרח, בישראל, יישבו, בסוכות. מג למען, יידעו דורותיכם, כי בסוכות הושבתי את-בני ישראל, בהוציאי אותם מארץ מצריים: אני, יהוה אלוהיכם."²

ערן: זה נשמע כאילו הבורא אומר, "אני עכשיו אושיב אתכם בסוכה, וכך כולם יידעו שאני הושבתי את בני ישראל בסוכה".

כן, אבל זה ציווי. אחרי שעשינו סליחות, גילינו את היצר הרע, כמה אנחנו הפוכים מהבורא - מטרת הקיום שלנו להגיע להשתוות הצורה, "שובו בני ישראל עד ה' א-לוהיך"³, ו"כולם ידעו אותי מקטן ועד גדלם"⁴ - עכשיו כולם צריכים להגיע למצב שנקרא דבקות בבורא.

דבקות ברוחניות, כמו שנדבקים בגשמיות שני דברים יחד שאי אפשר להפריד ביניהם, אז ברוחניות נדבקים לפי השתוות הצורה, לפי השתוות התכונות, שהתכונה שלי תהיה כתכונה שלו. תכונת הבורא היא להשפיע, לאהוב, לכן גם אני צריך להגיע לאותו המצב, לאותה התכונה, להשפיע ולאהוב. רק לזה ניתנה כל התורה.

לכן כתוב, "בראתי יצר הרע", שאת זה אנחנו מגלים בזמן הסליחות. אחר כך אנחנו מחליטים שאנחנו חייבים לעשות שינוי מהרע, מהאגו שלנו, לטובה, לאהבה. ואז אנחנו מגלים בבדיקה שלנו מראש השנה עד יום הכיפורים, בעשרת ימי התשובה, שאנחנו כולנו לגמרי אגואיסטים בכל. כך אנחנו בנויים, כמו שהבורא מעיד "בראתי יצר הרע".

ערן: הגילוי הזה הוא התהליך עד יום הכיפורים.

עד יום הכיפורים, כן. וזה תהליך שאפשר לעבור רק על ידי זה שאדם משתתף בתנאים מיוחדים, בקבוצה מיוחדת של מקובלים שלומדים כתבי קבלה בצורה מיוחדת. ואז הוא מתחיל למשוך על ידי זה את המאור המחזיר למוטב, ומתחיל לגלות שהוא האגואיסט, שהוא הרע. כי אם תדבר עם כל אחד ברחוב, אז אף אחד לא יגיד שהוא רע, אלא שהוא מלא מצוות, או שהוא כמו כולם.

אנחנו מגיעים למצב שנקרא יום הכיפורים, ששם אנחנו באמת רואים שבשום צורה שבנו, בשום תכונה שלנו, רצון שלנו, אנחנו לא יכולים להשתמש. זה נקרא שאנחנו מגיעים לחמישה עינויים. בכל חמשת החלקים של הרצון שלי, כי אני סך הכול בנוי מחמישה חלקי הרצון, אני לא משתמש מפני שאני לא יכול, זה האגו, והאגו תמיד פורץ ומכוון אותי לנצל את הזולת, וזה אסור.

ערן: האם אני לא עושה כלום?

לכן הסמל הזה של יום הכיפורים, שאסורים אכילה, שתייה, נעילת סנדל, סיכה, ותשמיש המיטה.

אחרי שעברתי את זה, ואנחנו מדברים ברוחניות, כלומר צמצמתי את עצמי מלהשתמש בכול מה שיש בי, אני רוצה טבע חדש, ואז אני מגיע לשבעה ימי סוכות. והאורות האלו שעזרו לי לגלות את הרע, עצרו אותי בכלל להשתמש בכל ביום הכיפורים, הם עכשיו פועלים עליי הלאה. אני בונה כבר סכך על עצמי. זה שאני לא רוצה להשתמש באגו כמו שהשתמשתי, זה ביום הכיפורים, עכשיו אני רוצה שהאגו הזה יתוקן במשהו, שאני אתקדם בלהשתמש בו ההפך, בעל מנת להשפיע. אני בונה סכך, זה נקרא מסך ברוחניות, ואני רוצה שישפיע עליי קצת אור ויתחיל לתקן אותי. אז אני נתקן בחסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות, שבע ספירות, שבעה אורות שמגיעים אליי.

ערן: שזה האושפיזין, יש מנהג של האושפיזין שבאים.

נכון. ואז אני מקיים את התיקון הזה על הנשמה. אושפיזין זה סיפור בפני עצמו.

ערן: באמת?

כן, ודאי. כי זה תהליך התיקון הפנימי של האדם בנשמה שלו, הוא כבר מתחיל לארגן אותה לפעולת ההשפעה, בלהידמות לבורא. הוא יושב בתוך הרצונות שלו ובודק אותם איזה כן ואיזה לא, איזה מהם שייכים לתכונת החסד, לתכונת הגבורה ולתפארת, איך הוא מתקן אותם בהדרגה זה אחר זה. ובסופו של דבר, אחרי כל שבעת הימים האלו, הוא יוצא למבנה של הנשמה, ואז מגיע לשמחת תורה. אני שמח בזה שקיבלתי את הכוח הגדול הזה, יש לי כבר נשמה, ועכשיו אני הולך ומתקן אותה עד גמר התיקון שיהיה בפורים, כיום הכיפורים.

ערן: זה חלק מהתהליך, זה השלב הראשון אחרי שגיליתי את כל הרע בתוכי, ואז אני מגיע למצב ארעי.

זה זמני. גם חנוכה באמצע, חנו כה, גם זה זמני.

ערן: זו החניה בדרך.

כן.

ערן: ואז יש את האושפיזין.

אושפיזין זה סיום התיקון של כל תכונה ותכונה משבע התכונות העיקריות של הנשמה, שהן נקראות בחכמת הקבלה שבע ספירות.

ערן: אלו הן תכונות הנשמה.

כן, אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף, דוד. חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. אברהם זו תכונת החסד.

ערן: האם יש בי חסד?

אחרי שהאור העליון משפיע על האגו שלי, התכונה הראשונה שבה אני נתקן היא תכונת החסד. התכונה השנייה היא גבורה, זו תכונת יצחק, כבר התגברות על האגו שלי כך שאני יכול משהו לעשות איתו. יש כאן תהליך מאוד פנימי, מאוד עסיסי, מאוד עשיר, מאוד חי.

ערן: האושפיזין הם אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף, דוד. בסוכות לעומת זאת קוראים את קהלת. את קהלת כתב שלמה המלך, שהוא זה שבנה את בית המקדש.

את בית המקדש הראשון.

ערן: זה קצת מתמיה.

למה? גם זה דירת ארעי.

ערן: מה דירת ארעי?

בית המקדש הראשון.

ערן: איך אפשר להגיד כך על בית המקדש?

גם בית המקדש השני הוא דירת ארעי, לעומת בית המקדש השלישי שהוא דירת קבע. חוץ מזה כל קהלת היא איך אנחנו בונים את הסכך, הבל הבלים.

ערן: ניגש לטקסט.

"ב הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל. .. ד דור הלך ודור בא, .. ז כל-הנחלים הלכים אל-הים, והים איננו מלא; .. ט מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שיעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש."⁵

"א לכול, זמן; ועת לכל-חפץ, תחת השמיים."⁶

"ט טובים השנים, מן-האחד:"⁷

ערן: קודם כל יש פה מטבעות לשון מאוד מאוד חזקים, שממש נתפסו ונתבעו בתוך השפה. למה שלמה כותב בשם קהלת?

זה השם שלו, זה עוד שם אחד. אנחנו לא נדבר על זה עכשיו, זה סיפור בפני עצמו מה שקרה לו.

ערן: הוא גם כתב את משלי, את שיר השירים, הוא כתב כמה ספרים.

הוא היה מקובל ענק, היה כולו ברוחניות, ומתוך זה הוא כתב שהכול הבל. הכול מסך ואור חוזר, הכול בעזרת הסכך, שהוא ההצנעה הזאת שאנחנו בונים על האגו שלנו.

ערן: מה זה הבל?

הסתרה.

ערן: קראת לו אור חוזר.

כן.

ערן: שזה מה?

זו הכוונה דלהשפיע שלי שאני בונה על פני האגו שלי. כשאני מסתיר את האגו בצורה הרגילה, ורוצה להשתמש בו לטובת הזולת, אז הנטייה שלי לטובת הזולת נקראת הבל.

ערן: הנטייה שלי לעשות משהו לטובת הזולת, שאני מסתיר את האגו שלי, שאני עושה את הסכך הזה, זה הבל. כשהוא אומר הבל הבלים, הוא לא אומר שהכול שטויות.

לא. הבל זה דרגת המדבר, דרגת האדם, הבל היוצא מהפה. זו דרגת האדם שמעלה אותו על פני הבהמה. זו לגמרי מהות אחרת ממה שחושבים אנשים.

ערן: כן. כי כששומעים הבל הבלים התפישה היא שהכול שטויות, ושאפילו שלמה המלך כתב שהכול לא שווה כלום, ולשם מה להתאמץ בכלל.

באמת?

ערן: ככה אנשים אומרים.

אני שמח שלא עברתי חינוך ישראלי בילדותי.

ערן: התפישה היא באמת כל כך הפוכה ביום יום, לעומת המהות הפנימית.

זה משהו עצום, אדיר. מדובר על עבודת האדם בהשפעה לבורא, שכולה היא בתוך הנטייה מעל האגו, והיא נקראת הבל, והכל תלוי בו.

ערן: באור חוזר.

כן.

ערן: שזה קשור גם להבל, בנו של האדם הראשון, שנרצח על ידי קין.

אתה רוצה מיד לקשור את כל המערכות יחד.

ערן: אם זה הבל וזה הבל, סביר להניח שיש קשר.

נכון.

ערן: "מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שיעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש".

כי אנחנו מגלים את מה שיש, אנחנו רק מגלים כלפינו את כל המציאות. גם עכשיו אנחנו נמצאים בעולם אין סוף, באור מלא, בדבקות עם הבורא, במציאות המלאה כל טוב, נצחית, שלמה, אבל מגלים את זה לאט לאט במידת ההבל שאנחנו מסוגלים ממש לבנות בעצמנו. הסוכה היא הדוגמא לזה.

ערן: על מנת לגלות את הדבר הזה, אני צריך להגיע למצב שיש בי הבל.

כן. זו כל חכמת הקבלה. איך לקבל, בזה שאתה דווקא מייצר את ההבל ממך, האור החוזר, האור המחזיר למוטב ההוא.

ערן: יש פה עוד הרבה דברים. "כל-הנחלים הלכים אל-הים, והים איננו מלא".

מדובר על "בינה", תכונת ההשפעה העליונה, שמביאה לנו את האור שמתקן אותנו. והאור הזה נכנס לנשמה שנקראת מלכות, הים. ודרך הנחלים זה נשפך מלמעלה, מהבינה למלכות, דרך הנחלים האלו שנקראים זעיר אנפין. והים איננו מלא, כי עדיין עוד לא התמלא. אנחנו צריכים עוד לגלות את כל הים הגדול, שבו אחר כך אנחנו נרגיש את הבורא משחק עם לוויתן, אם שמעת.

ערן: לא רק שמענו את הביטוי הרבה, מעבר לזה.

שפעם הים הזה יתמלא.

ערן: יש פה גם "טוב שם, משמן טוב"⁸.

זה אור החכמה שמתגלה באור החסדים.

ערן: האם כל דבר אתה תופס ככה?

על מה התוכנית שלנו.

ערן: היא "סיפור רוחני".

סיפור רוחני. אם סיפור רוחני, אז אתה מדבר על שמן, על היין, על הסוכה?

ערן: רוב האנשים אומרים, טוב השם שלי.

לא. או שאנחנו כאן בעולם המדומה, כמו שאומרת התורה, ומשחקים בצעצועים. כולנו, כמו שכתוב "כבהמות נדמו". נמצאים בחלום, כמו שכתוב "היינו כחולמים"⁹. או שאנחנו מדברים על העולם האמיתי, שאותו אנחנו צריכים לגלות, כמו שכתוב "עולמך תראה בחייך"¹⁰.

זאת אומרת, בזמן החיים שלי כאן אני צריך לראות את העולם הרוחני, צריך לגלות אותו. חכמת הקבלה באה כדי לעזור לנו. לפי ההגדרה שלה "גילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה"¹¹ דווקא בזמן שאני חי כאן לידך ועכשיו. אז אנחנו מדברים כבר על סיפור חיינו, שאנחנו רוכשים נצחיות. לכן התורה שלנו נקראת תרופה ממלאך המוות.

ערן: אז כשאני בא לתוכנית הזאת, אני צריך לעשות איזה סוויצ' בראש.

לכל החיים, לא רק לתוכנית הזאת. אני ממליץ לך שלכל החיים תעשה סוויצ' אחד, אז החיים יהיו כדאיים. בשביל מה לך להישאר במשחק.

ערן: זאת אומרת, לעזוב את המשחק.

לא לעזוב. האם אתה רואה עליי שאני עוזב?

ערן: אף אחד לא עוזב את המשחק.

אבל איפה שהראש שלך, שם אתה נמצא. לְמה הכוונות שלך, מה אתה רוצה להגיע, מה לעשות בחיים, זה החשוב.

ערן: מה זה "טובים השנים, מן-האחד"?

טובים השניים מהאחד, קודם היו מלכות ובינה, וכשהם מתחברים יחד, נקרא "ישראל, אורייתא, קוב"ה"¹². האיחוד ביניהם, הוא שניים מאחד. וכמו כן מדברים, טובים השניים מאחד, שזה על בית המקדש השלישי. זה אותו דבר. בית המקדש השלישי יקום כמוחין דיחידה, במקום מוחין דחיה ונשמה, שהיו שני בתי מקדשים. השלישי יהיה כסיכום ביניהם. וגם על הקו האמצעי. כשאנחנו מתקדמים להידמות לבורא, אנחנו משתמשים בשני אלו, גם ביצר רע, וגם ביצר הטוב ומחברים אותם יחד לאחד. שני מלאכים שמביאים אותי למטרת הבריאה.

ערן: כמו ביום שישי "שלח לחמך, על-פני המים: כי-ברוב הימים, תמצאנו."¹³

לחם ומים זה חכמה וחסדים, מלכות ובינה, שמתחברים יחד. אם אני שולח הכול על פני המים, על פני אור החסדים, הכול על מנת להשפיע, בטוח שאני אמצא. "רוב הימים" נקרא גדלות, המילוי של הנשמה, שאני אגלה את זה. הדברים הם מאוד פשוטים. יש כאן מפתח אחד קטן. אם אדם רוכש אותו, הוא כבר קורא את כל ספרי הקבלה, וכל הספרים הקדושים, במצב כמו שכתבו אותם באמת המחברים. כי הם היו בהכרת העולם העליון, הם לא כתבו לנו איזה סיפורים על היסטוריה, או על מוסר, או על איך אנחנו צריכים להתנהג כאן בעולם שלנו, בינינו. הם כתבו לנו איך להשיג את האלוהות, איך להגיע לבורא.

ערן: אז המפתח הוא הרצון שלי לעבור מלהיות אגואיסט לאלטרואיסט?

"ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה"¹⁴. זה כולל את כל הפעולות, את כל הסיפורים, איך להגיע לאהבת הזולת, ומאהבת הזולת לאהבת הבורא.

ערן: מה שייכים ארבעת המינים?

ארבעת המינים זה הקשר שלנו עם האלוהות. כשאני עושה את זה, ובמיוחד בתוך סוכה. כי המלכות זה אתרוג. והלולב עצמו זה עמוד השדרה, הזעיר אנפין. ויש עליו חג"ת נה"י, שלושה ושניים, ערבות והדסים. הכול מסודר לפי י-ה-ו-ה. המבנה של זעיר אנפין נקרא "הקדוש ברוך הוא", י-ה-ו-ה, כלפי המלכות, הנשמה. אנחנו מחברים יחד כאילו הסמל של הנשמה עם הבורא..

ערן: האם כשאני מחזיק את הדבר הזה ומנער אותו זה חיבור של הנשמה והקדוש ברוך הוא?

זה מה שאני רוצה שיהיה. כשאני מנער זה סימן שאני רוצה רק לזה להימשך. אלה סימנים גשמיים. אבל ברוחנית זה באמת כך קורה בחלקי הנשמה שלי, שכך אני מבצע.

ערן: וכשמקובלים עושים את הדבר הזה.

גם בלי שיעשו את זה בגשמיות, הם עושים את זה בפנימיות, בתוך הרצון שלהם. הם לא צריכים בשביל זה דווקא לקחת את האתרוג, והלולב, וכל הדברים. אבל כשעושים את זה יחד, יש בזה גם הדר מיוחד.

ערן: למדנו לא מעט גם על החג הזה.

העיקר הגישה, בוא נעלה.

ערן: כן. היא צריכה להיות שונה לגמרי. מאוד סקרנת אותי עם העניין של שלמה המלך. ניגע בו בהזדמנות, צריך לדבר קצת על קהלת.

זה קודש קודשים. קהלת כתב את שיר השירים. זה בשבילנו השיא של החיבור בין נברא לבורא.

ערן: למה הוא לא באושפיזין? את כולם הכניסו, אותו השאירו בחוץ.

לא. כי הוא נמצא בפנים בחיבור בין הבורא, שזה כל תשע הספירות הקודמות, ומלכות. שם הוא נמצא. הוא דווקא נמצא במקום החזק ביותר, לפני דוד. הוא המחבר בין הבורא לנשמה, באמצע שם הוא נמצא. כי הוא לפני דוד. נלמד על זה פעם. צריכים להביא לכאן אולי איזה שרטוט, שיהיה ברור איפה מדברים, שזה לא יעלם מהאנשים. ואפשר להסביר מה היחס בין כל המרכיבים של הנשמה הכללית. או יחס הבורא לנברא, שכך הם נקראים, אברהם, יצחק, יעקב. זה לא בני אדם שסתם כך חיו, אלה כוחות הנפש שלנו.

ערן: כוחות בתוך האדם.

חג שמח.

ערן: חג שמח. למדנו לא מעט על חג הסוכות, ועל כל מה שזה מסמל. חג הסוכות באמת לא מה שחשבנו.

(סוף השיחה)

"דעלך סני לחברך לא תעביד" (שבת לא, ע"א)↩
ויקרא כ"ג↩
"שובה ישראל עד ה' אלהיך" (הושע יד, ב)↩
"כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיהו לא, לג)↩
קהלת פרק א'↩
קהלת פרק ג'↩
קהלת פרק ד'↩
קהלת פרק ז'↩
תהילים קכו א↩
ברכות י"ז, ע"א↩
"גילוי אלקותו ית' לנבראיו בעולם הזה." "מהות חכמת הקבלה" - בעל הסולם↩
"אורייתא, ישראל וקוב"ה, חד הוא" (זוהר עם פירוש הסולם, אחרי מות, אות רצט)↩
קהלת פרק י"א↩
"ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבה אומר זהו כלל גדול בתורה") ירושלמי, סדר נשים, נדרים, פרק ט')↩

קבלה מדיה

קבלה מדיה

איזור אישי
כדאי להיכנס כדי להוסיף לייק לסרטונים, לשמור תכנים ולהירשם למינויים.