ליקוטי מקובלים בנושא: איש ואישה זכו, שכינה ביניהם

1. דרש רבי עקיבא, "איש ואישה – זכו שכינה ביניהם, לא זכו – אש אוכלתם".

(מסכת סוטה י"ז, ע"א)

2. "איש ואישה זכו, שכינה שרויה ביניהם". ויש לשאול הלא הם שניהם מנוגדים, ואיך אפשר שיהיה ביניהם שלום. אלא דווקא כשאדם נעשה זכאי, היינו שמהפך הקבלה להשפעה, המכונה קבלה בעל מנת להשפיע, אז יש שלום ביניהם. אחרת הם במחלוקת, או שאחד נכנע לחברו. ועניין הכנעה לא נקרא אהבה של שלמות, כי הנכנע מצפה תמיד שיהיה לו חזרה את הכוח השליטה.

(הרב"ש. 240. "הבחנות במצבים")

3. "איש ואישה שזכו – שכינה ביניהם", הם זוכים לשלמות רוחנית גדולה יותר מהיותם נפרדים, וממילא כל עבודת ה' שלהם, הן בתפילה והן בעבודת קיום המצוות, נעשות יותר בשלמות.

(בחיי בן אשר, "רבנו בחיי")

4. כמו שותפות, אם כל אחד ממלא את תפקידו, אזי כולם ששים ושמחים, כמו שכתוב, "אשר ברא אלקים לעשות", שבלי יגיעה אין שום דבר. לכן הבעל הולך ומתיגע ומביא כסף, ואישתו לוקחת את הכסף ומתיגעת בזה, שהיא הולכת וקונה צרכי אוכל ומבשלת, ודואגת, שהמאכל יהיה בטוב טעם. ואזי שניהם ששים ושמחים.

אם האישה מבשלת בטעם טוב, יש לבעלה תאבון לאכול, ואזי יש לבעל כוח ללכת לעסוק ולהביא כסף. וכמו כן, אם הרגלים הולכים לרחוב והידים קונים ונותנים את המזונות למוח, אזי יש כוח למוח לחשוב.

(הרב"ש. 503. "ענין שותפות")

5. "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו, ודבק באשתו, והיו לבשר אחד". כלומר, ראויה זו שתהיה מיוחדת לאדם והאדם מיוחד לה, ועל כן ראוי האדם לאהוב אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו, לרחם עליה ולשמרה, כאשר ישמור האדם את אחד מאיבריו. וכן היא חייבת לכבדו ולאהוב אותו כנפשה, כי ממנו נלקחה.

(רבי אברהם בן דוד, "בעלי הנפש")

6. הקב"ה נותן תוספת ברכה לזכר, שנושא אישה, כדי שתתברך ממנו אשתו. וכן בכל מקום, נותן הקב"ה תוספת ברכה לזכר שנשא אישה, כדי שתתברך מתוספת זו.

("זוהר לעם". ויחי. מאמר "ויברכֵם ביום ההוא", סעיף 495)

7. מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה אחת ולא העמידו בנים, אמרו אין אנו מועילין להקב"ה כלום, הלך וגירשה, הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע, והלכה זו ונשאת לרשע ועשתה אותו צדיק, הוי שהכל מן האשה.

(מדרש רבה, בראשית י"ז)

8. כל אדם צריך לדבר עם אדם אחר כפי דרכיו. לנקבה לפי דרכיה, ולגבר כפי דרכיו. ולגבר שבגברים כפי דרכיו.

("זוהר לעם". יתרו. מאמר "כה תאמר לבית יעקב", סעיף 269)

9. כשאדם נושא אישה, הוא מתדבק בשכינה, כי מטרם שנשא אישה אין השכינה שורה עליו, כי אין השכינה שורה על מקום פגום. [...] לכן כל השרוי בלי אישה, שרוי בלי טובה, כמו שכתוב, "לא טוב היות האדם לבדו". ושרוי בלי שמחה, כמו שכתוב, "ושמחתָ אתה וביתך". ושרוי בלי ברכה, כמו שכתוב, "להניח ברכה אל ביתךָ". ובלי שלום, כמו שכתוב, "וידעתָ כי שלום אוהלך". ובלי עזרה, כמו שכתוב, "אעשה לו עזר כנגדו". ובלי כפרה, כמו שכתוב, "וכיפר בעדו ובעד ביתו".

ובלי תורה, כמו שכתוב, "האם אין עֶזְרתי בי ותושייה נדחָה ממני". ובלי חכמה, כמו שכתוב, "חַכְמות נשים בנתה ביתה". ובלי חיים, כמו שכתוב, "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". ובלי רצון, כמו שכתוב, "מצא אישה מצא טוב ויָפֶק רצון מה'". ובלי עושר, כמו שכתוב, "בָּטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר". ובלי כבוד, כמו שכתוב, "אשת חן תתמוך כבוד". משום שאשת חיל, המלכות, נקראת יראת ה', כמו שכתוב, "יראת ה' טהורה". כשאדם נושא אישה, נפתחים כל י"ב (12) השערים להוסיף ברכות על ראשו, משום שיושב בסתר המלכות, ונשלם כעין של מעלה.

("זוהר לעם". זוהר חדש. חוקת. מאמר "שירת הבאר", סעיפים 19-17)

10. מי שמתחבר עם אשתו, צריך לפייס אותה ולהמתיק אותה בדיבורים. ואם אינו מפייס אותה, לא ילון אצלה, משום שהרצון שלהם צריך להיות כאחד באין אונס.

("זוהר לעם". בראשית-ב'. מאמר "פיוס ונטילת רשות", סעיף 215)

11. נקרא האדם אחד, בשעה שנמצא זכר ונוקבא, ומתקדש בקדושה עליונה ומתכוון להתקדש. בשעה שנמצא האדם בזיווג אחד זכר ונוקבא, ומתכוון להתקדש כראוי, אז הוא שלם ונקרא אחד בלי פגם.

משום זה צריך האדם לשמח את אשתו בשעה ההיא, להכין אותה עימו ברצון אחד, ויתכוונו שניהם יחד לדבר ההוא. וכשנמצאים שניהם יחד, אז הכול אחד בגוף ובנפש. בנפש הם אחד, להידבק זה בזה ברצון אחד. ובגוף הם אחד, כי אדם שלא נשא אישה, הוא כמו גוף שנחלק, שהוא חצי גוף, ובת זוגו היא חצי גוף. וכשמתחברים יחד זכר ונוקבא, אז נעשים גוף אחד שלם. ונמצא שהם נפש אחת וגוף אחד, ונמצא האדם אחד. ואז הקב"ה שורה באחד, ומפקיד הרוח הקדוש באחד ההוא, בנולד מהם.

("זוהר לעם". קדושים. מאמר "הוי ארץ צִלְצַל כנפיים", סעיפים 24-23)

זכר ונקבה מנשמה אחת

12. כיוון שיורדים לעולם, נפרדות זה מזה, הזכר מהנקבה. זה פונה לעברו, וזה פונה לעברו. והקב"ה מזווג אותם אח"כ. ולא ניתן מַפתח הזיווג לאחר, אלא להקב"ה לבדו, שרק הוא יודע זיווגם, לחבר אותם כראוי, שיהיו זכר ונקבה מנשמה אחת.

אשרי האיש הזוכה במעשיו, והולך בדרך האמת. כדי שיתחברו לו נפש בנפש, זכר בנקבה, כמו שהיו מקודם שירדו לעולם. אבל אם אינו זוכה, לא יתנו לו בת זוגו.

("זוהר לעם". לך לך. מאמר "כתפוח בעצי היער", סעיפים 208-207)

13. בכל מקום שלא נמצאו זכר ונקבה יחד, אין הקב"ה שׂם דירתו באותו המקום. וברכוֹת אינן נמצאות אלא במקום שנמצאים זכר ונקבה. כמ"ש, ויברך אותם, ויקרא את שמם אדם ביום הִבָּראם. ולא כתוב, ויברך אותו, ויקרא את שמו אדם. ללמד, שאפילו בשם אדם אינו נקרא, אלא זכר ונקבה יחד.

("זוהר לעם". בראשית-ב'. מאמר "זכר ונקבה בְּרָאָם", סעיף 369)

14. אדם הוא זכר ונקבה, ולא נקרא בשם אדם זולתם. המלכות לפי עצמה לבדה, כשאיננה בזיווג עם ז"א, אינה נקראת בשם אדם, להיותה בלי זכר. אלא רק בעת שמזדווגת עם הז"א, אז נקראים שניהם בשם אדם. כמ"ש, זכר ונקבה בְּרָאָם, ויברך אותם, ויקרא את שמם אדם ביום הִבָּראם. הרי ששניהם ביחד נקראו אדם. אמנם כל אחד לעצמו הוא כמו חצי גוף, ואינו נקרא אדם.

("זוהר לעם". בראשית-א'. מאמר "תדשֵׁא הארץ דשא", סעיף 82)

15. השתוקקותה של הנקבה לזכר עושה נפש. וכן רצון השתוקקותו של הזכר לנקבה, ודבקותו בה, מוציא נפש. והיא כוללת את הנפש מהשתוקקות הנקבה, ולוקחת אותה. ונכללת ההשתוקקות של התחתון, הנקבה, בהשתוקקות של העליון, הזכר. ונעשו ב' הנפשות רצון אחד בלי פירוד.

ואז הנקבה כוללת הכול. שלוקחת ב' הנפשות ומתעבֶּרת מהזכר בהן. והשתוקקותם של שניהם מתדבקות ונעשו אחד. וע"כ כלול הכול זה בזה. וכאשר הנשמות יוצאות, זכר ונקבה כלולים בהן כאחד.

("זוהר לעם". לך לך. מאמר "כתפוח בעצי היער", סעיפים 206-205)