שיעור צהריים 25.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

איש ואישה זכו, שכינה ביניהם – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - "איש ואישה זכו, שכינה ביניהם", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 4 כותב רב"ש במאמר "עניין שותפות".

זו שותפות בין גבר ואישה במשפחה, וגם בין המקבל והמשפיע.

"כמו שותפות, אם כל אחד ממלא את תפקידו, אזי כולם ששים ושמחים, כמו שכתוב, "אשר ברא אלקים לעשות", שבלי יגיעה אין שום דבר. לכן הבעל הולך ומתיגע ומביא כסף, ואישתו לוקחת את הכסף ומתיגעת בזה, שהיא הולכת וקונה צרכי אוכל ומבשלת, ודואגת, שהמאכל יהיה בטוב טעם. ואזי שניהם ששים ושמחים. אם האישה מבשלת בטעם טוב, יש לבעלה תאבון לאכול, ואזי יש לבעל כוח ללכת לעסוק ולהביא כסף. וכמו כן, אם הרגלים הולכים לרחוב והידים קונים ונותנים את המזונות למוח, אזי יש כוח למוח לחשוב."

(הרב"ש. 503. "ענין שותפות")

קריין: קטע מספר 5 מתוך "בעלי הנפש".

"על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו, ודבק באשתו, והיו לבשר אחד". כלומר, ראויה זו שתהיה מיוחדת לאדם והאדם מיוחד לה, ועל כן ראוי האדם לאהוב אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו, לרחם עליה ולשמרה, כאשר ישמור האדם את אחד מאיבריו. וכן היא חייבת לכבדו ולאהוב אותו כנפשה, כי ממנו נלקחה."

(רבי אברהם בן דוד, "בעלי הנפש")

שאלה: כתוב פה שהבעל צריך לאהוב את אשתו כגופו ולכבדה, והאישה צריכה לכבדו ולאהוב אותו כנפשה, זאת אומרת, הוא כגופו והיא כנפשה. מה זה אומר, מה ההבדל?

לא חשבתי שאתם תשאלו. כי מספיק לאישה לאהוב את הבעל כמו שהיא מסוגלת, ושהבעל יאהב את אשתו כמו שהוא מסוגל, אבל יש הבדל בין כמה היא יכולה לאהוב אותו, ובין כמה הוא יכול לאהוב אותה.

תלמידה: מה ההבדל?

כתוב "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו, ודבק באשתו, והיו לבשר אחד". כלומר, ראויה זו שתהיה מיוחדת לאדם והאדם מיוחד לה, ועל כן ראוי האדם לאהוב אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו, לרחם עליה ולשמרה, כאשר ישמור האדם את אחד מאיבריו. וכן היא חייבת לכבדו ולאהוב אותו כנפשה, כי ממנו נלקחה." זה ההבדל בין שניהם.

תלמידה: גוף הכוונה רצון לקבל, בכל הרצון לקבל שלו, או שזה לא קשור פה?

נגיד שכן, אבל בכל זאת לא תבינו בינתיים.

שאלה: יש ניגוד בין שני הקטעים, בקטע הרביעי קראנו שהאישה צריכה לדאוג שהבעל יאכל, לבשל בטוב טעם וכן הלאה, ובקטע השני קראנו שהיא צריכה לאהוב אותו כנפשה.

מה הקשר בין הקיבה לנפש?

אנחנו לא מבינים את זה.

תלמידה: אני מבינה שאולי לא צריך לקרוא את זה ממש כמו שזה כתוב, אלא הרב"ש כותב כביכול בצורה כזאת.

הרב"ש לא כותב שום דבר כביכול, חס ושלום.

תלמידה: אני מצטערת, אולי לא אמרתי נכון, אבל אולי יש פה איזושהי משמעות פנימית?

ודאי שיש כאן משמעות פנימית.

תלמידה: תוכל להסביר?

לא. אני לא יכול.

תלמידה: אז איך נבין?

תבינו איך שאפשר בינתיים.

שאלה: רב"ש כתב קודם על ענין שותפות, מה זו שותפות רוחנית בין בעל ואישה?

שותפות רוחנית בין בעל ואישה היא שהם מבינים שאחד בלי האחר לא יתקבל במשפט העליון.

תלמיד: מה זה אומר?

שאיש ואישה שכינה ביניהם, רוצים או לא רוצים. במיוחד אם הם עברו חופה, אז הם כבר נחשבים כגוף אחד.

תלמיד: ובמה זה מחייב אותם כגוף אחד?

זה מחייב אותם לדאוג זה לזה גם לעולם הבא של כל אחד.

שאלה: האם יש הבדל בין לאהוב בן אדם ובעל, גם בעל הוא בן אדם?

יש הבדל גדול.

תלמידה: מה ההבדל?

בעל זה בעל ובן אדם סתם זה בן אדם סתם. אין לנו מצווה לאהוב בן אדם.

תלמידה: ואם זה בן אדם מהחברה שלנו?

זה לא חשוב.

תלמידה: מהעשירייה?

זה לא חשוב.

תלמידה: מה ההבדל?

ההבדל הוא, שהוא בעל.

תלמידה: יש משהו מיוחד שאני צריכה לתת לו?

אם זה בעלך?

תלמידה: כן.

את חייבת לאהוב אותו ולשרת אותו ולהיות מסורה לו.

תלמידה: במה?

בכול.

תלמידה: מה זה בכול? אתה יכול להסביר, אני לא מבינה.

תדברי עם החברות שלך, הן יסבירו לך יותר טוב.

תלמידה: אני צריכה לשרת?

כן, לשרת.

תלמידה: לבשל?

לבשל.

תלמידה: מה עוד?

עוד לבשל ועוד לשרת.

תלמידה: אבל אם הוא כל הזמן רוצה משהו אחר, אז אני צריכה כל הזמן לבשל מה שהוא אוהב?

כן.

תלמידה: ואם הוא לא רוצה בכלל אוכל?

הוא לא רוצה את האוכל שלך?

תלמידה: הוא לא רוצה את האוכל שלי, הוא אומר שזה לא בריא.

אז את צריכה לבשל מה שהוא אוהב.

תלמידה: אבל כל שבוע זה משהו אחר?

אין דבר כזה.

תלמידה: לדוגמה אם אני מבשלת הוא אומר "אני בדיאטה".

אז תשאלי אותו קודם מה הוא רוצה.

תלמידה: כל הזמן?

בטח.

תלמידה: ואני צריכה לקנות משהו שהוא אוהב?

בטח.

תלמידה: אז כל החיים שלי צריכים להיות רק כדי לשרת את הבעל?

למה כל החיים? 99%.

תלמידה: אז לא יהיה לי זמן לחברות.

לא כתוב כאן שאת חייבת לבשל לחברות ולשרת אותן.

תלמידה: אבל אני גם צריכה להיות בפגישות ובשיעור ולעבוד, ואמרת ש-99% מהזמן שלי אני צריכה לתת לו?

כן.

תלמידה: אז לא יהיו לי חיים?

זה החיים.

תלמידה: זה החיים?

כן. אני אומר ברצינות.

שאלה: בסוף הפסקה הזאת כתוב "כי ממנו נלקחה". בבריאת העולם מסופר שהאישה נבראה מאדם. האם בגלל שהיא נלקחה ממנו, יש לה גם את התכונות הגבריות שקודם דובר עליהן?

אני לא חושב שהיא לקחה מאיתנו משהו כזה, ועכשיו היא יכולה להגיד "את זה לקחתי ממך".

תלמידה: אז למה רב"ש אומר, "כי ממנו נלקחה"?

כי זו צלע מצלעותיו.

תלמידה: כן, אבל מה זה אומר מבחינה רוחנית?

נלמד בהמשך, זה לא עכשיו. יהיו לנו מאמרים כאלו.

שאלה: לגבי השותפות. בקטע הקודם מדובר על זה שהגבר, שהוא כמובן המשפיע מביא את הכיסופים, את החיסרון. ודווקא האישה לוקחת, מעבדת, מבשלת את זה, ומחזירה לו.

כן.

תלמידה: אז בשותפות הזאת, יש את העולם הגשמי, אבל אנחנו כבר הרבה זמן ביחד, ואנחנו מרגישים את המערכות האלה בינינו, בתוכנו. איך להפוך את המערכת הזאת כך שהיא כל הזמן תתפתח, תצמח, ותקשור בין בני הזוג כל הזמן גם בגשמיות וגם ברוחניות?

אני לא יודע, אבל נראה לי שהאישה צריכה לדאוג למזון, לאוכל, זו הדאגה שלה, והבעל צריך לדאוג לכסף, כדי שאפשר יהיה לקנות את המזונות, ולבשל אותם. ככה זה בכל משפחה, וככה היה תמיד בכל הדורות.

תלמידה: ובכל זאת, יש כאן כוחות של השפעה ושל קבלה, והוא מתאר כאן מערכת שהיא הרבה יותר עמוקה. זה השורש הרוחני שמתגשם בעולם שלנו. אבל איך מתוך המעשים האלה תגיע תחושת הרוחניות או ההיפך?

כמו שרב"ש כותב. תראי איך הוא כותב. הגבר הולך לעבוד, להרוויח כסף, האישה הולכת לשוק לקנות מצרכים, עושה מזה מאכלים, וכל המשפחה יושבת ונהנית. ככה זה עובד כבר אלפי שנים, מה אני אעשה? אני זוכר את סבא וסבתא שלי, ועוד לפניהם כמה שהצלחתי לתפוס, ככה זה היה.

תלמידה: בכל זאת בזמן שלנו גם נשים לומדות קבלה, והנשים משתתפות.

שלא ילמדו קבלה.

תלמידה: זאת אומרת, קודם צריך לבסס את המערכת כמו שהיא פועלת כבר אלפי שנים, ורק אחר כך אם נשאר זמן ללמוד.

ודאי.

תלמידה: אבל אם מצד שני בני הזוג, זו שותפות, וזה הדדי?

לא. "אם אין לחם אין תורה", זה על האישה. הבעל חייב להביא כסף הביתה, והאישה צריכה לעשות מהכסף הזה מאכלים. על זה אין ויכוח, זה יסוד העולם.

אני מבין שאת נגד זה.

שאלה: כשגבר ואישה נכנסים לחופה, הם לא יודעים בדיוק מה הם קיבלו מהצד השני. ואז עוברות שנים, ועם השנים הם מתחילים ללמוד דרך מריבות, ודרך הסכמות.

זה לא טוב שהם לא קיבלו את זה מהבית. היא לא ראתה איך אימא מתנהגת בבית, והוא לא ראה איך אבא שלו התנהג? כך זה בכל המשפחות מימי העולם. ודאי שבמאה שלנו גם הנשים עובדות, והגברים מאכילים את הילדים, אני לא יודע מה קורה שם, אבל בסופו של דבר, עולם כמנהגו נוהג.

תלמיד: עם השנים הם לומדים להכיר, כל אחד את עצמו, ואת הצד השני דווקא דרך התקרבות והתרחקות. כל פעם יש קצת יותר אהבה, קצת יותר מריבות, דווקא את הדברים הכי אינטימיים של הגבר האישה יודעת עליו, והדברים הכי אינטימיים שלה הוא יודע. זה התהליך שבונה באמת את האהבה. אז למה בכלל התירו ביהדות או בכלל, למה מתירים את הדבר הזה שנקרא גירושין? למה זו בכלל אופציה?

זה לא שמותר, כתוב שאם מתגרשים אפילו המזבח בוכה. זה דבר שאי אפשר אחר כך לתקן, ממש כך. לכן הדבר הזה חמור מאוד. אם קורה, אז קורה, אבל הם יצטרכו לשלם על זה, גם בעולם הבא.

תלמיד: למה זה בנוי ככה שדווקא המשברים הכי קשים בונים את האהבה יותר, אם מתמידים, ולא מוותרים?

אם הם לא מוותרים, ועוברים את המשברים, מזה הם רק מתחזקים.

תלמיד: למה זה בנוי ככה? למה זה לא יותר פשוט?

כי בזה מתקנים את העולם. כמו שמתקנים את השבירה, מתגלים כאלה דברים, ומתקנים אותם דווקא על ידי זה. זה ברור.

תלמיד: מה הקשר בין היחס לעשירייה, והיחס לזוגיות? עד כמה העשירייה אחראית לכך שכל החברים יהיו בזוגיות בריאה, או שאין קשר?

יש קשר, הרוחניות של כל אחד בעשירייה תלויה בקשר הבריא של כל זוג וזוג. אני רואה את זה לפי מה שעברתי לאורך השנים הרבות עם רב"ש.

תלמיד: אז מה זה אומר? נניח אני בעשירייה, ואנחנו יודעים שיש חבר שמתמודד עכשיו עם בעיה קשה בזוגיות. מה האחריות שלנו?

קודם כל לדבר עימו, מה הבעיה? מה הבעיה, אנחנו הולכים לקראת מטרת הבריאה, ואתה עושה כאן באמצע מין משחק ילדים? להתגרש, לא להתגרש? על זה אין מה לשאול.

תלמיד: ומעבר לדיבור, עלינו להתפלל, להעלות חשיבות, לדבר על זוגיות בכלל? יש מה לעשות עם זה בעשירייה?

בעיני אתה המומחה, למה אתה שואל אותי?

תלמיד: אני אגיד לך את האמת, לאורך שנים ליווינו תהליכים של זוגות, אבל אף פעם לא היו עשיריות כל כך מגובשות כמו היום. לכן אני שם את הפוקוס על זה, ולכן זו השאלה. מה צריך לעשות בעשירייה?

העשירייה צריכה לעשות הכול כדי שלא יהיו גירושין, כי זה מאוד פוגע בכולם. שמעת? "המזבח בוכה", מה זאת אומרת? שזה שייך לכולם.

תלמיד: ומה בעשיריות נשים, כי גם שם הדברים מתגלים באותה צורה?

גם הן צריכות להחזיק את זה בידיים, ברגליים, ממש בכל מה שאפשר. אבל מה התועלת מזה? אני עוד לא ראיתי שאחרי שמתגרשים, בונים משפחה יותר טובה, נכונה, יפה, ומאושרת. בדרך כלל אם זה שבור, אז שבור. כמו שאתה עושה טלאי על טלאי. זה לא טוב. ואני לא מדבר על הילדים. לכן אני מאוד, מאוד נגד זה. כמעט כל שבוע מתקשר אלי איזה זוג, ואני לא יודע מה לעשות, אני ממש מרגיש לא טוב מזה.

הם אומרים "אצלנו, בימינו", אני לא מבין את זה. התחתנת, גמרנו, אין חזרה. "עשינו טעות", אני לא מבין את זה. תתרחקו קצת, תתקרבו קצת, תשנו משהו בתוך המשפחה איכשהו, אבל לא להתגרש, לא לעזוב את הילדים. זה ילד של שניכם, ושניכם חייבים לגדל אותו ביחד.

שאלה: כתוב בטקסט שהוא צריך לרחם על אשתו. מה הכוונה לרחם?

שתמיד ירגיש את עצמו כצד היותר חזק, ולכן הוא צריך לותר.

תלמידה: תודה, שיקשיבו.

אני מדבר על זה בכל הזדמנות, שהגבר צריך לפחד מאשתו.

שאלה: יש לי בעיה, אמרת הרבה פעמים שהעבודה הרוחנית של הבעל והאישה שווים. שמאוד חשוב לשניהם לעשות את העבודה בעשיריות והכול. ועכשיו במאמר, וגם אתה אמרת לנשים, שקודם כל הבעל, ואחר כך העשירייה, ויש לי קצת אי סדר פה.

אני לא נכנס לזה, אבל אפשר לפתור את זה, זו לא בעיה.

אמרתי לך, תעזוב, תשאל את אשתך ותעשה כמו שהיא אומרת.

שאלה: השבוע הייתה שיחה עם יגאל ומאשה רזניק, זו תוכנית של עצות רב שנקראת "איש ואישה שכינה ביניהם". אני ממליצה לכולם לשמוע, יש שם עצות מאוד חזקות ופרקטיות.

כולנו, כל עשירייה מקבלת ממך כל בוקר המון עצות ופירוש של הרב"ש. פעם אמרת לנו, שאת האדם צריך ללמד כל דבר, שזה לא כמו אצל החיות, שיודעות. אפילו מלמדים ילד קטן איך לעשות פיפי. אז אותו דבר צריך ללמד אותו על זוגיות.

אני רוצה להציע שכמו שיש לעשיריה כל יום משימה, תהיה משימה לכל גבר, תכתוב לה שאתה אוהב אותה, תן לה פעם בשבוע פרח. אני מרגישה שצריך ללמד גם את הדברים הקטנים האלה, לתת אותן כעצות, וכל אחד סוגר את העיניים ומממש.

בנוסף אני מאוד מודה לך על כך שאתה אומר שהאישה צריכה ללכת לשוק, לקנות את המצרכים, ולבשל לבעל. אלה דברים מאוד גדולים. פשוט הדור הצעיר ניזון מהטמטום של הסביבה שמראה לו כל מיני סרטים, ודברים שלא קשורים למציאות, וזה מאוד הרסני לחיים שלנו, ושל כולם.

נכון.

קריין: מה אתה ממליץ לנו להחזיק מול העיניים עד מחר?

בטח יש לכם פגישות, איזה סיפורים, דיבורים, לא?

קריין: כן, יש בכל עשירייה. אבל מבחינתך, איך אתה מסכם את השבת עם שני השיעורים, עם מה לצאת עד מחר בבוקר?

צריכים להיות יותר רגישים, כל אחד לשני, וכל אחד לשנייה. לדאוג שלא נזלזל בזוגות, במשפחות, ושתהיה באמת אווירה חמה, בין כולם, כולם.

תצליחו ולבריאות.

(סוף השיעור)