20\01\2017

כנס קבלה לעם העולמי "כולנו כאחד"

שיעור 4: "מרכז הקבוצה"

1. הנוקבא בסוד מה שמנהגת את כל העולמות נקראת "לב", כי בסוד זה ניתן הלב באדם, והלב הוא המבין והמרגיש. וכן כל הפעולות של כל העולמות מגיע ההרגש אל הנוקבא, כי היא המתפעלת מן התחתונים. ונמצא כי כל הלבבות שבכל אנשים, אינם אלא חלקים מן הלב הזה. פירוש - כל הנשמות הם נשרשים בנוקבה, ולכן נקראים חלקים שלה, וכן הם המ"ן שלה, כי היא אינה נקראת שלימה אלא א"כ היא באה בכללות כל ענפיה. והנה ענין זה של לב מתפרש כמו כן בכל הנשמות הנשרשות בה. ונמצא שאין בחינה של לב זה שלם, עד שיכלול כל בחינות הלב היוצאים ממנו בכל הנשמות. ואז בהיותו הוא כולל, כך יהיה מבין, בסוד, "הלב מבין" אל כל ההנהגה, כי נקבצים כל הלבבות בנוקבא, שהוא הלב העליון השורשי ואז יפעול הלב פעולתו, ומחלק הנהגתו לכל הצדדים כראוי..
   רמח"ל, "אדיר במרום", ח"א

2. בחינת זיווג פנים בפנים נקרא התכללות נוקבא בדכורא כי על ידי גדלות השלם בלי שום מיעוט, שהוא גודל תשוקת ישראל אל הבורא יתברך, כמו שאמרו רז"ל כל אחד ואחד מראה באצבעו ויאמר זה ה' קוינו לו, נעשו אחדות עמו יתברך, ומתכללין בו ונעשו אחדות אחד, על ידי גודל ההתדבקות והתשוקה שמעוררין בעצמם לבורא יתברך שמו, וגם גודל התשוקה שמתעורר כביכול בו יתברך לדבק בכנסת ישראל, ונעשה אז כביכול אחדות על ידי התכללות נוקבא בדכורא..
   "מאור עינים", פרשת בראשית

3. הנה ידוע ש"מלא כל הארץ כבודו", וכך צריך כל אדם להאמין, אלא שהקב"ה עשה את ההסתרה שלא יכולים לראות את זה מטעם כדי שיהיה מקום בחירה, ואז יש מקום אמונה - להאמין שהקב"ה "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין". ולאחר שהאדם עוסק בתורה ומצוות ומקיים את מצות הבחירה, אז מגלה הקב"ה את עצמו לאדם ואז רואה שהקב"ה הוא השולט על העולם. נמצא, שאז עושה האדם את המלך שישלוט עליו, זאת אומרת שהאדם מרגיש את הקב"ה שהוא השולט על כל העולם, וזה נקרא שהאדם עושה את ה' למלך עליו.
   כתבי רב"ש, כרך ב', אגרת ע"ו

4. הכל אחדות אחד, כי בשורש, שמשם המשכת הדעת מעולם הבינה, שם אין התחלקות כלל ואין מחלוקת, ובאמת כשמגביהים כל המחלוקות לשורש המקור, לעולם האחדות, נעשים אחדות על שמות בני ישראל.
   "מאור עינים", פרשת ויצא

5. הצדיקים, הגם שכל אחד עובד בוראו בסגנון אחר, מכל מקום כולם מכוונים לדבר אחד - לאביהם שבשמים, והם מתקבצים ומתאספים אחד לאחד, כאיש אחד בלב אחד, שכל אחד מקטין את עצמו ומהדר העבודה להשי"ת, שנותן בו כח ושכל לעובדו, ולכן לא יתגאה על חבירו והם בעולם היושר ומתיחדים זה עם זה.
   "עבודת ישראל", פרשת שלח

6. גורן היו יושבים, בחיבה ובריעות ובאגודה אחת כסנהדרין, שאין חושדין זה את זה, שיהיו רואים זה את זה, להיות שומעים איש את חבירו ומתווכחים זה עם זה, עד שתצא הוראה כהלכה.
   פירוש רש"י לתלמוד בבלי, מסכת חולין

7. בא ואראך כי אהבת רעך משתלב עם אהבת הקב"ה, כי גודל חיוב אהבת הריע הוא לכבוד אהבת הקב"ה, דהיינו שיזכור שהוא עשוי בצלם ובדמות עליון, וחלק הנשמה שבו היא חלק אלוה ממעל, ועל כן נקראים אנחנו כנסת ישראל, כי כולנו מכונסים ומתייחדים בסוד אחדותו יתברך.
   "השל"ה הקדוש", הגהות לשער האותיות

8. כשהאדם משים את לבו ודעתו להתדבק באור האלהי, המאיר בכנסת ישראל בכללה, מתדבק הוא עי"ז ממילא באור האלהות השורה בכללות שיעור הקומה של כלל האדם, שכנסת ישראל היא מרכזה ותמציתה, ועי"ז הוא מתדבק ג"כ בכללות האור של האלהות המתגלה בכל ההויה, ובתוספות כוחו מוסיף הוא כח בכללות כנסת ישראל, מפני שהוא חלק ממנה, וממילא מוסיף הוא כח בקומת האדם ובכל העולמות.
   הראי"ה קוק, אורות, פרק ג. ההתדבקות וההתקשרות בכללות ישראל

9. אסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו. כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו, כמ''ש, "כל המתגאה אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד", כי לא יצוייר לך יוצא מהכלל, בלא לבוש גאות, ואוי לו שגורם חורבן לנפשו. וגם בזמן עבודה כשהאדם מתפלל ביחידות, על כורחו יוצא מהכלל ומחריב לנפשו. שלא היה התעוררות, לכל פרט מבני ישראל, לדרוש שום דבר ביחידות, כי לכל פרט לא היה חסר כלום, מחמת שלא הרגישו בעצמם, לאני בפני עצמם, וזה כוחם לצאת ממצרים ביד רמה. וצריך כל אדם להאסף בכל כוחו, בכלל ישראל, בכל פניות לה' בתפילה ועבודה, ויכלול את עצמו בשורש כל ישראל.
   בעל הסולם, פרי חכם על התורה, לא עת האסף המקנה

10. הכלל העיקר לבוא לדרך השי"ת באמת, הוא על ידי דיבוק חברים, כמ"ש בפרקי אבות "קנין תורה אחד ממ"ח דברים שהתורה ניקנית בהם הוא בדיבוק חברים". והאיך הוא דיבוק חברים.
    שמתאספים ביחד, וכל אחד נתבטל בפני חבירו בראותו מעלת חבירו, ונעשה שפל בעיני עצמו וחבירו גדול ממנו, ואוהב את כל אחד ואחד, ורצונו וחשקו לכנוס ממש בכל אחד ואחד מחמת שמחה ואהבה.
    "מאור ושמש", פרשת ראה

11. עיקר האהבה ואחדות הוא בבחינת הרצון, שכל אחד מרוצה לחברו, ואין שום שנוי רצון ביניהם, ונכללים כולם ברצון אחד, שע"י זה נכללים ברצון העליון, שהוא תכלית האחדות. .
    "ליקוטי הלכות", חשן משפט הלכות ערב, הלכה ג-ל

12. כתוב, מדוע באתי ואין איש. כמה אהובים ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שהם שורים הקב"ה נמצא ביניהם, משום שאינו מסיר מהם האהבה שלו. כמ"ש, ועשו לי מקדש ושָׁכנתי בתוכם. ועשו לי מקדש, סתם מקדש, כי כל בית כנסת שבעולם נקרא מקדש. ושכנתי בתוכם, כי השכינה מקדימה לבית הכנסת. אשרי האדם, הנמצא מהעשרה הראשונים בבית הכנסת, משום שבהם נשלמה העדה, שאינה פחות מעשרה. והם מתקדשים תחילה בשכינה. וצריכים שיהיו נמצאים עשרה בבית הכנסת בבת אחת, ולא יבואו קצתם קצתם, כדי שלא תתעכב שלמות האיברים. כי כל העשרה הם כאיברים של גוף אחד, שבהם שורה השכינה
    זוהר לעם, נשוא, "מדוע באתי ואין איש",105-106

13. אשרי חלקם של ישראל, שיודעים להיכנס לתוך מוח האגוז, שהקדושה היא כמו מוח האגוז שקליפות סובבות אותו, וכדי להיכנס לתוך המוח, הם שוברים הקליפות האלו שסובבות אותו, ונכנסים.
    לאחר כל זה כתוב, ביום השמיני, עצרת תהיה לכם. כי אחר ששברו כל אלו הקליפות, ושברו כמה כוחות, והרגו כמה נחשים וכמה עקרבים, שהיו להם באלו הרי חושך, עד שמצאו מקום יישוב ועיר קדוש, המלכות הקדושה, מוקפת חומות סביב סביב, אז נכנסו אליה בשמיני עצרת, לעשות לה שם נחת, ולשמוח בה. וזהו שכתוב, עצרת תהיה לכם. עצרת, שפירושו אסֵפה, המלכות, מקום שמתאסף הכול אצלה, כי היא בית קיבול לכל האורות העליונים. תהיה לכם, ולא לאחר, שאין לס"א חלק בו, אלא שאתם תשמחו באדונכם והוא עימכם. ועל זה כתוב, שִמחו בה' וגילו צדיקים והַרְנינו כל יִשְׁרֵי לב.
    זוהר לעם, פינחס, "ניסוך המים", 894-895

14. אמרה הגמרא עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם. כי מחול הוא בעיגול. כלומר שכולם יעמדו בעיגול, וקוב"ה כביכול נקודה האמצעית של העיגול. "וכל אחד מראה באצבעו הנה אלהינו זה", כלומר שיהיה לכל אחד השגה גדולה בשוה, וההשגה ההוא תהיה מחסדי האל ית', לא לפי מעשיהם.
    "אוהב ישראל", ליקוטים חדשים, ליקוטי מסכתות