1. האדם רואה את הפנים של בני אדם. אבל האדם צריך להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, עומד שם הבורא ועושה הפעולות האלו. היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה אותו לעשות את המעשים, מה שהבורא רוצה. נמצא, שהבורא פועל הכל, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, ולא מה שהוא צריך להאמין.
(הרב"ש. מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה – ב'" 1990)
2. עלינו לדעת, כי זה שניתן לנו ענין אהבת חברים, הוא ללמוד מזה שלא לפגום בכבוד המלך. פירוש, שאם אין לו רצון רק להשפיע נחת רוח להמלך, בטח הוא יפגום בכבוד המלך, שזה נקרא שמוסר קדושה לחיצוניים. ומשום זה לא לזלזל בכבוד של חשיבות של עבודת אהבת חברים, כי ממנה האדם ילמד איך לצאת מאהבת עצמית, ולהכנס לדרך של אהבת הזולת. וכישגמור את העבודה של אהבת חברים, אז הוא יכול לזכות לאהבת ה'.
(הרב"ש. מאמר 13 "בוא אל פרעה - ב'" 1986)
3. בהשתלם האדם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתו בנקודה הסופית, ישתלם יחד עם זה באהבת השי"ת ובהשפעת נחת רוח להשי"ת. ואין הפרש בשניהם, כי כל הנמצא מחוץ לגופו, שהוא מחוץ לעניין תועלת עצמו - דין אחד לו, אם זה להשפיע לחברו, או להשפיע נחת רוח ליוצרו.
(בעל הסולם. "אהבת ה' ואהבת הבריות")
4. מוטל על האדם לעשות כל המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמים. אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז הקב"ה שומע תפילתו. אבל האדם צריך לדעת, בעת השתדלותו להשיג את בחינת לשמה, שיקבל על עצמו, שהוא רוצה לעבוד כולו להשפיע על תכלית השלמות. היינו כולו להשפיע, ולא לקבל כלום. ורק אז הוא מתחיל לראות, שאין האברים מסכימים לדעה זו. ומזה הוא יכול לבוא לדעת בבירור, שאין לו עצה אחרת, אלא שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שהגוף כן יסכים לשעבד עצמו לה' בלי שום תנאים.
(בעל הסולם. "שמעתי". מאמר ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")
5. אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכחותיו עצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה שמצוייר בכוחו לעשות ותרופה אין. כי אז ראוי לתפלה שלמה לעזרתו ית'. שהרי יודע בבטחה שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת, וכל עוד שמרגיש איזה כוח עבודה מצדו עצמו, אין תפלתו שלמה. כי היצר הרע מקדים עצמו, ואומר לו, שמחוייב קודם לעשות מה שבכוחו, ואחר כך יהיה רצוי להשי"ת.
ועל ז"א: "רם ה' ושפל יראה" וכו'. כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני עבודות ומתאכזב הוא בא לשפלות אמיתית. שיודע שהוא השפל שבאנשים, כי אין לו שום דבר המועיל בבנין גופו, ואז תפלתו שלמה, ונענה מידו הרחבה.
(בעל הסולם. אגרת נ"ז)
6. "עוד הם מדברים ואני אשמע", ששיעור השמיעה של הקב"ה, תלוי ממש בשיעור הגעגועים המתגלים בדיבורי התפילה; ובהרגיש האדם געגועים יתרים, ידע בשעת מעשה, שהשי"ת שומע אליו ביותר. ומובן מעצמו, שביודע את זה, נמצא מתחזק ביותר בשפיכת לבו, כי אין לך זכות גדולה מזו. אשר מלכו של עולם מטה אוזן קשבת אליו; ודומה בערך, למה שאמרו חז"ל: "הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים", כי בתאותו של השי"ת להאדם שיתקרב אצלו, נתעורר כח וגעגועים גדולים בהאדם לתאוב להשי"ת, כי "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". ונמצא ממש שדיבורי התפילה ושמיעת התפילה, עולים ובאים בקנה אחד, עד שיתקבצו לשיעור השלם וקונה הכל.
(בעל הסולם. אגרת נ"ב)
7. אנו רוצים לזכות, להרגיש בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שאנחנו משמשים למלך גדול וחשוב, ושתהיה בנו בזה אהבת ה', מזה שאנו מרגישים את רוממותו יתברך. אבל כל הנאה שלנו תהיה מזה, שאנחנו משמשים את הבורא, זה יהיה השכר שלנו, ולא שהוא יתן לנו איזו תמורה עבור העבודה. אלא שנרגיש, כי העבודה בעצמה היא השכר, ואין שום שכר יותר גדול בעולם, מזה שזוכים לשמש את הקב"ה.
(הרב"ש. מאמר 13 "מהו לחם רע עין בעבודה" 1989)
8. עיקר עבודת האדם צריך להיות, איך לבוא ולהרגיש טעם בלהשפיע נחת רוח ליוצרו. היות שכל מה שהאדם עושה לתועלת עצמו, מרחקת אותו מה', מטעם שינוי צורה. מה שאין כן, אם הוא עושה מעשה לתועלת ה', אפילו שהמעשה תהיה הכי קטנה, מכל מקום נקרא זה "מצוה".
לכן, עיקר השתדלות האדם, צריך להיות להשיג כח המרגיש טעם בלהשפיע. וזהו על ידי שממעטין בכח המרגיש טעם בקבלה עצמית. ואז לאט לאט משיגים את הטעם בלהשפיע.
(בעל הסולם. "שמעתי". י"ב. "עיקר עבודת האדם")
9. האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה באה לו מלמעלה. כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא, שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע.
והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע.
(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
10. כל העבודה שלו היא להגיע למקור האור על ידי האור, ובקבלת האור, להשפיע נחת רוח למקור האור, היינו לבורא. אנחנו מקבלים את האור לא כדי ליהנות, אלא כדי ליהנות לבורא.
שאלה: איך מרגישים את המצב הזה בעשירייה?
הרב לייטמן: בעשירייה מגלים את זה כשאני דואג לחברים יותר מאשר לעצמי. אם אני מכווָן בצורה כזאת, אז אני מכוון לבורא ולא לעצמי.
(הרב לייטמן, שיעור הקבלה היומי, 9.4.2022)
11. כל חבר וחבר הוא צורה שהבורא פונה אליי. זה מה שנקרא "אחרי כל חבר עומד הבורא", כך הבורא מתגלה לנו במיליארדי צורות, וכך אני יכול לראות את מיליארדי האנשים בעולם, שכך הוא רוצה להראות לי את הצורה שלו כלפיי. אבל במקום כל מיליארדי האנשים האלה, מספיק לי לראות את העשירייה שלי. ואם אני עובד איתם ולא רוצה לשנות אף אחד מהם, אני רק צריך לתת להם דוגמה איך אני מתייחס לבורא. כי הבורא או החבר צריכים להיות אותו דבר, ואפילו חשוב יותר, זה איך שאתה מתייחס לחבר.
(הרב לייטמן, שיעור הקבלה היומי, 17.12.2021)
12. חוץ מאדם יש רק האור העליון הבורא, וזה שאני רואה לפני, עכשיו נגיד רואים כולם את המסך הכללי, כן? כמה יש כאן דמויות? אני צריך להגיד כך, אני לא רואה את הדמויות האלה. זה בצורה מאוד מיוחדת הבורא מציג לי את עצמו, את עצמו, שאם אני מתייחס בהשפעה, באהבה, ללא שום קשר אליי, אז אני בעצם הייתי מגלה כאן את ההופעת הבורא כלפי ככה.
(הרב לייטמן, שיעור הקבלה היומי, 24.4.2022)
13. תתאמץ להכניס לתוך הלב שלך את החברים, ודרך זה שאתה רוצה להשפיע לחברים כל טוב, תתפלל לבורא שיעזור לך לסדר יחס כזה לחברים. ודרך החברים, כשאתה מגיע לזה שאתה חושב עליהם ומתפלל עבורם, תמשיך מזה גם תפילה לבורא. אי אפשר לפנות לבורא, אם לא עבור החברים. לכן הרב"ש כתב "מאהבת החברים לאהבת הבורא". כי אי אפשר אחרת לסדר את הדברים, הכלי לא שלם.
(הרב לייטמן, שיעור הקבלה היומי, 7.4.2022)
14. אנחנו ביחד, ממש ביחד, במאמץ המשותף בין כולם, גברים, נשים, מכל היבשות, סביב כל כדור הארץ, נגיע לכזה מאמץ, שבתוך החיבור בינינו נתחיל לגלות את הכוח העליון. הוא נמצא, הוא מצפה לזה, ומצידו הוא פתוח לזה, ואנחנו צריכים לפתוח את השיתוף שלנו, זה העיקר.
מצליחים לא מצליחים אין בזה שום שאלה, אלא מה שרוצים זה נכון, מה שעושים זה נכון, העיקר זה להתקדם לחיבור, ולפרוץ עם החיבור למצב שבו מתגלה הבורא. מאהבת הבריות לאהבת ה׳. קדימה, בהצלחה, אני איתכם.
(הרב לייטמן, שיעור הקבלה היומי, 30.4.2022)
15. שאלה: איך בכנס הזה, בסדנאות האלו, נשיג ביטול כלפי החברות?
אני צריך לתאר לעצמי כמו שכתוב, שאחרי כל חבר עומד הבורא. אני לא יכול להגיע לבורא אם אני לא מבטל את עצמי כלפי החבר. פשוט החבר כאן הוא עוזר לי, וכאילו מפריע לי, אבל בעצם אם אני מבטל את עצמי כלפי החבר, כמו שהרב"ש כתב, אפס כלפי אחד, אז בצורה כזו אני מגיע למצב שאני נמצא בגילוי הבורא. בביטול שלי כלפי חבר אני מגלה כלפיי את הבורא.
(הרב לייטמן, שיעור הקבלה היומי, 30.4.2022)
16. אני צריך להתחבר עם החברים, ועד כמה שאני מכבד אותם מעליי, עד כמה שאני רוצה להעלות אותם בעיניי מעליי, אני בונה בזה תנאי שאני אגלה בהם הערכה עליונה, אור העליון. מאהבה, שאני רוצה לדחוף אותם, מהרצון שלי לגלות בהם את האור, הבורא, כוח ההשפעה, מזה אני עושה מהם את הכלי לקבלת האור. וכך אני בונה את הנשמה שלי, מצמצם את עצמי, מתקשר לחברים, החברים הופכים להיות לט' ספירות ראשונות של פרצוף הנשמה שלי, ואני שצמצמתי את הרצון שלי הופך להיות למלכות. אני מאוד מקווה, שבצורה כזאת אנחנו נתקדם ונתקרב לבניית הנשמה.
(הרב לייטמן, שיעור הקבלה היומי, 30.4.2022)