"רק החברים" - כנס "קבלה לעם" העולמי 2022

מערכת "הערבות", הבית הווירטואלי

1.5.2022 – 29.4

מאהבת החברים לאהבת הבורא

שיעור 2

שיעור 30.04.2022 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

"אנו רוצים לזכות, להרגיש בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שאנחנו משמשים למלך גדול וחשוב, ושתהיה בנו בזה אהבת ה', מזה שאנו מרגישים את רוממותו יתברך. אבל כל הנאה שלנו תהיה מזה, שאנחנו משמשים את הבורא, זה יהיה השכר שלנו, ולא שהוא יתן לנו איזו תמורה עבור העבודה. אלא שנרגיש, כי העבודה בעצמה היא השכר, ואין שום שכר יותר גדול בעולם, מזה שזוכים לשמש את הקב"ה."

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו לחם רע עין בעבודה" 1989)

שאלה: מה זה בשבילך להשפיע נחת רוח לבורא?

אתם יודעים שכול ההסברים שלי מותאמים לצורה שיש לנו משבירת הכלי שהבורא ברא, שבר ונתן לנו על מנת שנאסוף את החלקים, השברים שלו, וכך נתחבר שוב לכלי שלם. על ידי כך אנחנו מגלים את הבורא. אנחנו מתקנים את עצמנו, מגיעים לחיבור, לאיחוד בינינו ועם הבורא, וכול זה בעצם בציור אחד. לכן גם בכנס הזה עלינו להשתדל כל הזמן לתאר איך אנחנו אוספים את הכלים השבורים לכלי אחד שלם ומעלים את הכלים השבורים האלה, שהם בעצם החברים שלנו, יחד לחיבור, עד שנחבר את כל הפאזל הזה לצורה אחת שתהיה הצורה של כל החברים מחוברים, ואז נראה שהפאזל הזה, כמו שכתוב, מביא לנו את "תמונת ה' יביט".

לכן "אתם עשיתם אותי" הוא לא סתם משפט, מדובר פה על כך שכשאתם מתחברים ביניכם אתם עושים אותי, כי אם לא תתאספו, אומר הבורא, אני לא קיים. זה הרבה יותר עמוק מאשר זה נשמע מלכתחילה. כך אנחנו צריכים כל הזמן לראות את צורת החיבור של הכלים השבורים בעבודה שלנו. ולכן צריך להשתדל לא לעזוב אף פעם את עניין המערכת ולחפש איך לאתר אותה, איך כל הזמן להרגיש, לייצב אותה לפנינו, ואיך על ידי כל פעולה ופעולה שאנחנו, כל אחד וכולם יחד, מתכננים לעשות בכל מיני צורות, נזיז את המערכת למצב יותר ויותר מחובר, מאוחד.

הנושא של השיעור הוא "מאהבת החברים לאהבת הבורא", ובאמת כמו שנאמר עכשיו, לא יכול להיות אחרת גם מצד המערכת, כי רק אם נאסוף את הכלי, במידה שנאסוף אותו, מהחיבור בין החברים נגיע למצב שנוכל ליישם את היחס שלנו לבורא. הכלי כולו מורכב רק מהקשר בין החברים. ויוצא שהקשר ביניהם, מהותו, צורתו, עוצמתו, נותנים לנו את צורת הבורא, תמונת הבורא, וכך אנחנו משיגים קשר עימו. לכן אנחנו חייבים עוד ועוד להסביר, כל אחד לאחרים ולעצמו במיוחד, כמה ההתאספות שלנו בכלי אחד, ברצון, בכוונה, באיתור המטרה הזאת שנמצאת לפנינו, חשובים לנו. וכל אחד צריך תמיד לבדוק כמה הוא מבצע את התנאים האלה, כדי שנגיע כולנו לפרצוף נשמת אדם הראשון.

גם בעל הסולם כותב, שיש בעולם רק נשמה אחת והיא נמצאת בכל אחד והיא אחת, לא מתחלקת לחלקים, והכול תלוי רק במידת החיבור בינינו, כמה אנחנו מתקרבים בינינו. כול אחד יכול לתאר את אותה נשמה לפי מידת ההתקשרות שלו לאחרים. ולכן כדאי לנו להבין שהכול בעצם נמצא במידת הבחירה החופשית של כל אחד ולכולם ניתן לגלות ולהשיג, להרגיש, וכך להגיע לדבקות שלו באותה הנשמה, אותה המערכת, בבורא. שוב אנחנו רואים ששם השיעור הזה "מאהבת החברים לאהבת הבורא" לא ניתן סתם כך במקרה, אלא זה באמת כך, כי בהתחלה אנחנו בונים את הכלי ורק ממנו נוכל להתייחס, להביע את היחס שלנו לבורא. זה בעצם נושא השיעור ואני מאוד מרוצה שאתם יחסית מקבלים וסופגים את זה.

שאלה: מהמקום המיוחד שאתה נמצא בו, האם תוכל לשתף מה זה להשפיע נחת רוח לבורא בשבילך, מה היא ההרגשה הזאת?

מדובר על כמה אנחנו בעצמנו מרכיבים את הכלי הזה שנקרא "נשמת אדם הראשון" מהחלקים שהם אנחנו. מה שהבורא ברא הוא ברא מהרצונות הנמצאים בידיים שלו, אבל הרצונות האלו התחילו להרגיש שכול אחד קיים בפני עצמו לחוד, וכשהם מוכנים להתחבר כדי לבנות את דמות הבורא, הם בונים אותה לא כדמות הבורא אלא כדמות האדם הדומה לבורא, זה דבר מאוד גדול. כי אנחנו רוצים פשוט בבשר שלנו, ברצון שלנו לעשות העתקה של הבורא בנו, ה"נחתם" ממנו. את זה מביע האדם, כל אחד נגד הרצון שלו האגואיסטי. אנחנו רוצים לעשות זאת אך ורק כדי שהבורא ישרה בנו, וזה בעצם מעיד כמה אנחנו מכבדים אותו למעלה מכל הנוחיות, מכל האגו שלנו, ורוצים רק אותו, את צורתו, את טבעו, לקבל על עצמנו, זו העבודה שלנו, החיים שלנו.

תלמיד: קטע מקור מספר 2.

"עלינו לדעת, כי זה שניתן לנו ענין אהבת חברים, הוא ללמוד מזה שלא לפגום בכבוד המלך. פירוש, שאם אין לו רצון רק להשפיע נחת רוח להמלך, בטח הוא יפגום בכבוד המלך, שזה נקרא שמוסר קדושה לחיצוניים. ומשום זה לא לזלזל בכבוד של חשיבות של עבודת אהבת חברים, כי ממנה האדם ילמד איך לצאת מאהבת עצמית, ולהכנס לדרך של אהבת הזולת. וכישגמור את העבודה של אהבת חברים, אז הוא יכול לזכות לאהבת ה'."

(הרב"ש. מאמר 13 "בוא אל פרעה - ב'" 1986)

אחרת זה יקרא "קליפה". הוא עושה הכול כביכול למען הבורא. אם זה מגיע למימוש, כמו שנראה לאדם, אבל ללא אהבת חברים - זו קליפה. אנחנו רואים דוגמאות כאלה סביבנו ממש בלי גבול.

שאלה: הוא כותב שאהבת החברים שווה לכבוד המלך?

כן. במידה שאתה מכבד את הבורא, את המלך, אתה כן רוצה ליישם את זה, מסוגל ועושה, בונה אותו כאילו "עשיתם אותי" דווקא בצורה חומרית, ביחסים ביניכם. אנחנו הרי צריכים להגיע למצב שהבורא ישרה בינינו, השכינה תשרה בינינו, זה העיקר.

מנחה: "רק החברים" והבורא ורב שלנו איתנו. בסוף המפגש המיוחד הזה נשמח לפנות אליך. החברים מוזמנים להעלות סימני שאלה ולשאול, להביע התרשמות. בואו ננסה כמה שיותר להישאר בתוך המקום הפנימי במהלך שאנחנו מנסים כל הזמן להיות בו, דרך החיבור בינינו לבנות מקום לגילוי הבורא. ננסה עכשיו ממש בסוף, מתוך העבודה והמאמץ והתפילה לברר את הדברים עם הרב.

מה אני יכול להוסיף למה שאני שומע, ומרגיש ורואה? נראה לי שהכנס מאוד מוצלח. האנשים מתחברים אליו בשמחה ומבינים שהם יכולים לקבל כאן כוחות התגברות והתקדמות. אנחנו יותר ויותר קשורים לאותה מערכת אדם הראשון וצריכים להבין שהיא בנויה בצורה כזאת שאנחנו צריכים כל הזמן להוסיף לה. אין לנו מה להוסיף בתיקונים שלה חוץ מבקשה. כל הזמן אנחנו צריכים לבקש, לבקש, לבקש מהבורא עוד ועוד ועוד תיקונים עד שמערכת האדם הראשון תהיה מתוקנת. ואז אנחנו נגלה אותה בצורה שלימה ואת עצמנו בה כחלקים הפעילים שלה, המרכיבים אותה.

בכלל, הכול בנוי בצורה כזאת שאנחנו צריכים רק לבקש מהבורא את החיבור של הכלים השבורים. הכול מוכן לתיקונים, הבורא הכין כך שאנחנו צריכים רק לבקש ממנו כדי להביא את כל הבריאה לצורתה השלימה. היינו, כל העבודה שלנו בעצם מסתיימת בבקשה, בתפילה. נקווה שאנחנו נלמד ונבין בכל מקום ומקום שחוץ מבקשה אנחנו לא צריכים לעשות כלום, והבורא לא מחכה. ומצפה מאיתנו רק שהבקשה תהיה כמה שיותר מדויקת.

כי הבקשה יכולה להיות כלולה מהמצב שאנחנו נמצאים בו, מה חסר לנו ומה אנחנו רוצים שיקרה, חוץ מהכוח שמתקן - אותו הבורא מביא. ולכן אנחנו צריכים להתרכז איך אנחנו פונים לבורא כמה שיותר יחד כדי לבקש ממנו דבר שיהיה יותר מוכן לתיקון. זאת אומרת, אנחנו עובדים עימו יחד בשותפות, וכך נוכל לראות גם את התיקונים איך הם עוברים על הכלים השבורים, וכל הכלים השבורים הופכים - לנגד עינינו ממש - את התהליך מהשבירה לתיקון. כך אנחנו גורמים נחת רוח לבורא. הוא שבר את הכלי, הוא הכין את הכול לתיקון ואנחנו מבררים מה צריך להיות מתוקן ופונים אליו והוא מתקן, עד גמר התיקון.

מנחה: אתה יכול עוד קצת לכוון אותנו למקום שלא נפחד לבקש מהבורא, לא נרגיש שזה מביך אותנו, שאנחנו מתביישים, פשוט להוביל אותנו לשם? כמו שאתה לוקח ילד ושם אותו באיזה מקום ואומר, "יאללה. תצעק, תבכה, תבקש".

אחרי שאנחנו קוראים את כל כתבי מקובלים, שאת זה עלינו לעשות, ורק על ידי התפילה אנחנו מגיעים לתיקון. אם לא מבקשים אז זה לא יקרה אלא יקרו מצבים יותר גרועים כדי בכל זאת לדחוף אותנו לתפילה. לכן אנחנו צריכים ללמוד מכל המצבים שאנחנו עוברים ומכל מה שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה, איך אנחנו - כל אחד וכולנו יחד בקבוצות קטנות, גדולות יותר, אנחנו כל הזמן נמצאים בפנייה, כל הזמן בבקשה ללא הפסק וכך נתקדם.

אנחנו ניתן מקום עבודה לבורא. הוא מאוד נהנה שאנחנו דורשים ממנו, כתוב בהרבה מקומות. וכך אנחנו מגיעים למצב "ויהי לה' העבודה"¹, ובזה אנחנו מכתירים אותו "והיה יהוה למלך על כל הארץ"², "יוצר אור ובורא חשך"³. את החושך הוא ברא לפני הכול - בשבירה, ואנחנו מגלים את החושך ומגלים דרך החושך רשימות, השתוקקות, את הנחיצות שלנו לאור ולכן דורשים ממנו. לפי זה הוא מתקן את הבריאה ומאיר בה, מתגלה בתוך הבריאה, וזה נקרא "גילוי הבורא לנבראים".

שאלה: איפה מסתיימת אהבת החברים ומתחילה אהבת ה', האם יש איזה גבול ואם צריך להשתוקק לראות את הגבול הזה?

לא, אין הבדל. אחד מעלה את השני. גם חיבור עם הבריות, עם חלקי הבריאה וגם חיבור עם הכוח שמתקן אותם ומחבר אותם שזה הבורא - הופך להיות ממש לאחד. הנבראים והבורא לא נשארים כשני חלקים. לאט לאט הם מגיעים למצב שנעלם כל ההבדל ביניהם וגם ביניהם לבין הבורא.

אני לא יכול להסביר כי זה עניין רגשי. אבל אתם תתחילו להרגיש איך פשוט זה נעלם. יש לנו בעולם הזה גם איזו נטייה לרצות להיות עם האנשים שאנחנו רוצים לאהוב אותם, להיות איתם ממש כאחד, בגוף אחד, בחיבור אחד, בהבנה אחת, בהרגשה אחת. בעולם הזה אין אפשרות, אבל ברוחניות כך קורה שאנחנו מתאחדים, שוברים את כל הגבולות.

שאלה: בציטוט 6 בעל הסולם כותב "עוד הם מדברים ואני אשמע". מה זה אומר? למה כתוב "אני אשמע", ו"הם מדברים", מי זה ה"אני" ומי זה "הם"?

אני לא יכול להסביר את זה עכשיו כי זה ענין מורכב, "אני" ו"הם" ו"שמיעה". וחוץ מזה זה לא חשוב לך, תעשה את מה שאנחנו מדברים ותצליח, ומתוך "מעשיך הכרנוך" תכיר את זה. אני מקווה ששאלות כאלה לא יישאלו, אלא ישאלו על מה שאנחנו צריכים לבצע ומחפשים איך לבצע.

שאלה: פחות או יותר ברור מתי אני פונה לבורא בתוכי. אבל כשאני רואה את החבר ומתאר לעצמי את הבורא, איך אני יכול לפנות אליו דרך החבר, מה התהליך הזה?

אתה מבקש מהבורא שיתקן את היחסים ביניכם, בין החברים, כך שאתה לא תרגיש שום הבדל ומרחק ביניכם. נניח שהבורא יודע לעשות את זה, תבקש את זה ממנו.

שאלה: כתוצאה מהמעגלים בינינו העשירייה שלנו מרגישה כמו פצצה גרעינית, אנחנו עומדים להתפוצץ מכעס כלפי הבורא, למה הוא לא פועל. מה עוד אנחנו יכולים לעשות?

קודם כל להבין שכל מה שיש בך, כולל הכעס הזה, גם הוא מייצר. אתה צריך לבקש ממנו את התיקונים נכונים, והכעס שלך לא יעזור. זה כמו ילד קטן שצורח לידך ונופל על הרצפה ועושה מה שעושה, אם הוא מבקש דברים שהם לרעתו, אתה לא תיתן לו. יש על זה מאמרים כאלה, דוגמאות מרב"ש ובעל הסולם. לכן אנחנו צריכים להבין, שכל מה שאנחנו מרגישים אנחנו צריכים להרגיש, זה לא במקרה, וזה אך ורק כדי שנגיב על זה בצורה נכונה ונתחבר למעלה, על פני כל התנאים האלה שמתגלים.

תלמיד: בעניין הזה, הבורא הוא המדרגה העליונה שלנו, האם כדי להגיע למדרגה העליונה הבאה אנחנו צריכים להצדיק את הכול במצב שבו אנחנו נמצאים?

כן.

תלמיד: לגבי הצדקה, האם מספיק להתבטל כדי להצדיק או שצריך להבין את הסיבה שמאחורי הפעולות של הבורא?

לא, אתה צריך להצדיק קודם כל, מזה מתחילים. מזה מתחיל המגע בין האדם לבין הבורא, בזה שאדם מכניע את הראש ואומר "אני מסכים כי אתה בראת אותי, כולל אותם התנאים שבהם אני נמצא וכל השנאה שאני מרגיש כלפי העולם, כלפי כולם וכלפיך, גם את זה בראת בי. אני מקבל את הדברים האלה ואני אצטרך לתקן אותם, יותר נכון אני אצטרך לבקש שאתה תתקן אותם, ואני כנראה חייב שהתנאים האלה יתקיימו בי, כדי שדווקא בעזרתם אני אגלה קשר איתך".

שאלה: נראה שהבורא בירך אותנו ככלי בדרגה החדשה הזאת של ההשתוקקות. אנחנו עסקנו יחד בתפילת רבים וזה היה מאוד מורגש. השאלה היא, כשאנחנו יורדים מזה במובן מסוים, איך אפשר להתקרב למקום הזה שבו אפשר להתקדם ולדחוף את החברים קדימה, את כל הכלי ואפילו את כל העולם?

רק על ידי זה שתדברו על זה יחד ואז תחליטו איך להתקרב. אתם יכולים לעשות איזה מיני כנס ביניכם כל יום, מתי שאתם רוצים, ולהחליט, להתחבר, לבקש ולדרוש, וכך להתקדם בצעדים קטנים אישיים שלכם.

שאלה: האם יש קשר בין הנשמה הכללית ובין השנאה הכללית שמתגלה בין כולם?

השנאה שיש בין בני אדם יכולה להיות שנאה גשמית ועל זה אנחנו לא מדברים, אנחנו מדברים רק על השנאה שמתגלה בין אנשים שרוצים להתחבר ואז מגלים עד כמה הם דוחים זה את זה. את השנאה הזאת אנחנו צריכים לתקן. ואת השנאה הגשמית, הבהמית שיש בגובה העולם הזה, אנחנו לא מתקנים, אנחנו צריכים קודם כל להגיע להישגים רוחניים. לכן תנסו להתנתק מהשנאה הגשמית ולהיות בחיבור למעלה מזה.

שאלה: היום יש חיבור ענק של חברים ענקיים במטרה אחת להנות לבורא, לעשות לו נחת רוח. האם הצלחנו אפילו במקצת לעשות לו נחת רוח?

ודאי שכן, מפני שעשינו חיבורים, הרבה חיבורים בכל העולם, התגברנו על כל מיני מכשולים ולכן ודאי שמזה יש נחת רוח. אנחנו עשינו הרבה תיקונים, אבל בינתיים אסור לנו לראות אותם מפני שזה יקלקל אותנו, אנחנו נתחיל להתגאות בזה. לכן נמשיך בצורה כזאת.

שאלה: אילו פעולות מקרבות לראות את הבורא מאחורי החברים, מה צריך ואפשר לעשות לשם כך?

רק להתפלל עבור החברים כדי לגרום בזה נחת רוח לבורא. אם אתה מתפלל עבור החברים, אתה גורם לו נחת רוח, זה בטוח.

שאלה: הפניה של הנברא היא תמיד בחיבור עם הבורא ואני רק צריך להתכלל בזה ולתמוך בעליה או שאני צריך לעורר את כל הבקשה?

ודאי שאנחנו צריכים לבנות את הפניה שלנו לבורא מההתחלה ועד הסוף, ולבקש ממנו שיעזור לנו לבנות את התפילה.

שאלה: איזה סוג של בקשה אנחנו צריכים להעלות לבורא בשביל החברים שלא יכולים להיות בשיעור?

בקשה להיות מחוברים כדי שאנחנו נוכל בזה לתת לבורא הזדמנות להשפיע לנו, כי בזה אנחנו גורמים לו נחת רוח.

שאלה: הרגשנו שאנחנו אוהבות אחת את השנייה ואנחנו מבררות את הבקשה המדויקת שלנו לבורא. האם זאת בקשה שהבורא ייתן חיסרון לחברות שלי כל הזמן לפנות אליו?

אם אתן מבקשות על זה אז ודאי שכן. על כל דבר אנחנו צריכים לבקש, הדבר הכי קטן, הבורא רוצה לשמוע, הוא לא רוצה להבין בעצמו. אין לו שום בעיה להבין איפה אנחנו נמצאים ומה אנחנו רוצים ומה אנחנו צריכים, אלא הבעיה היא עד כמה אנחנו מבינים ומרגישים מה שחסר לנו ומעלים לו את החיסרון. אנחנו צריכים להרגיש ולברר את החיסרון.

תלמידה: ומה זה אומר לבקש שהבורא יתקן, מה הוא מתקן?

שיתקן את היחסים בינינו.

שאלה: אנחנו מודות לך על הכנס הזה, אנחנו מודות לכל הכלי העולמי ולך. איך לעשות את הקשר בעשירייה עוד יותר חזק אם פיסית אין מספיק חברות שמתאספות יחד? או שזה לא חשוב והכי חשוב שנהיה יחד בפנים, בפנימיות?

צריכים לחבר עוד ועוד חברות, ויותר פעמים לבקש מהבורא שיעזור לנו להיות יחד. זה הכול.

שאלה: מה אפשר לעשות אם אנחנו מרגישות בכי אשמה ונטישה?

בסדר, תבכו, גם זאת תפילה.

תלמידה: האם זה סימן שאנחנו פוגמים במלך, בחיבור, ושהרצון לקבל מפריע בכול?

עם כל מה שיש לכן, צחוק, בכי, בקשה, תפילה, מה שלא יהיה, תפנו הכול לבורא. העניין הוא פשוט, אנחנו קשורים בלב שלנו בצורה קבועה, אין באמצע איזה מעצורים, אלא אנחנו קשורים לבורא, אבל השאלה היא האם אנחנו רוצים למסור לו משהו או שככה זה עובר, כי הוא מעורר בנו אילו רגשות וזה כביכול חוזר אליו ללא שום השתתפות שלנו. אבל אם יש בזה השתתפות שלנו זה כבר משהו אחר. לכן אנחנו צריכים להשתדל להגיב בצורה ככל האפשר רצינית, כי התגובה הזאת מגיעה לנו מתוך החיבור בינינו.

שאלה: הבורא עושה הכול, אבל האדם נותן חשיבות למה שהוא רואה ולא למה שהוא צריך להאמין. למה הוא צריך להאמין?

אדם צריך להאמין שהבורא מוכן לקבל ממנו את הבקשה ולהגיב עליה.

קריין: כותב רב"ש

"אי לזאת, יש הבחן גדול בין התפלה שמתפללים על גשמיות, לתפלה שמתפללים על רוחניות. כי על רוחניות צריכים מקודם להתפלל על הכלי. זאת אומרת, על חסרון, היינו שירגיש צער ויסורים, בזה שאין לו הכלי זה, הנקרא "רצון", היינו שישתוקק לעשות נחת רוח ליוצרו."

את זה אנחנו נברר כבר בשיעור הבא, בהתאם לזה נעלה תפילה, זה יהיה עוד לפנינו.

קריין: נושא השיעור הבא זה באמת תפילת רבים.

כן.

מנחה: איך ההפצה שלנו עוזרת לנו לחזק את הקשר בינינו ובאמת להביא נחת לבורא?

ההפצה שלנו היא חשובה מפני שאנחנו על ידי זה מרחיבים את הכלי הכללי שלנו. מטרת הבורא זה שכל האנושות בלי יוצא מן הכלל, גדול, קטן, מכל הסוגים, כל בני אדם יחזרו אליו. מי שהולך ומבצע את רצון הבורא, שכל הכלי של אדם הראשון יהיה מתוקן, וזה הכול תלוי רק בהפצת חכמת הקבלה, אז זו בעיני הבורא הפעולה העדיפה.

לכן ככל שאנחנו מפיצים ברבים, בכל מיני שפות את מטרת החיים, מטרת הבריאה, תיקון הבריאה ובונים חוגים, עיגולים למיניהם כדי שאנשים יתקרבו ויהיו יותר קרובים זה אל זה, אנחנו בכך ממש פועלים יחד עם הבורא. כמה ארגונים יש שפועלים באמת כדי לחבר את האנשים ביניהם ולבורא? אני לא רואה. במה שהייתי, איפה שלא הייתי, לא ראיתי בכלל מי שפועל באמת לכיוון החיבור של כל האנושות לנקודה אחת.

לכן ההפצה שלנו, היא הפעולה החשובה ביותר שעוזרת לנו לכולנו למצוא חן בעיני הבורא, להתקרב אליו ופשוט לולא ההפצה, לשם מה אנחנו קיימים? להפיץ שם הבורא בעולם ולמוד איך להתקרב אליו, לפתוח דרך לכל אחד ואחד, אין יותר חשוב מזה. לכן אנחנו צריכים יותר ויותר להשתדל להרחיב את גבולות ההפצה ולתת לזה כמה שיותר מקום בעבודה שלנו בהתארגנות שלנו.

בואו נמשיך ונצליח בזה. ודווקא מתוך זה שאנחנו כולנו מטפלים בכל מיני צורות הפצה בעולם, גם אנחנו מתחזקים ומתחברים על ידי העבודה הזאת וכך אנחנו נתקרב יחד אל מטרת הבריאה. אתם גדולים. אתם מיוחדים. אתם מושכים את כל האנושות לכיוון החיבור, השלום, השלמות, לבורא. תצליחו. ונמשיך.

(סוף השיעור)

---

1. רצה ה' אלוקינו בעמך ישראל ולתפילתם שעה, והשב העבודה לדביר ביתך, ואשי ישראל ותפלתם מהרבה באהבה תקבל ברצון, ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך. (ברכת "העבודה")↩

2. והיה יהוה למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד (זכריה י"ד, ט')↩

3. יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע אני יהוה עשה כל אלה (ישעיהו מ"ה, ז')↩