אושפיזין יוסף – ספירת יסוד – קטעים נבחרים מהמקורות

1. נחשב יוסף הצדיק לספירה שביעית, כמו בספירות דז"א. וכמו שברא זה בעולם העליון, כך ברא זה בעולם התחתון, שישה צדיקי אמת, אברהם יצחק יעקב דוד משה אהרון. ואחד, השביעי, יוסף. 

("זוהר לעם". זוהר חדש, ויישב, מאמר "מכירת יוסף", סעיף 13)

2. ע"י צדיק, יוסף, ניזון העולם. כמ"ש, ויוסף הוא המשְׁביר לכל עַם הארץ. מה הוא משביר? בתחילה הוא שובר מעולם העליון, כמ"ש, עיני כל אליך ישַׂבֵּרו, ואח"כ משביר לעולם התחתון. יוסף נקרא כל, כמ"ש, ויכלכל יוסף. ע"כ נקרא יוסף הצדיק, ויסוד העליון, בשם כל, מפני שהוא מכלכל העולם, כי ממנו יוצאת הכלכלה למלכות, וממלכות לכל העולמות. כל, מלשון כלכלה. כמ"ש, משָׁם רועֶה אבן ישראל, שהמלכות הנקראת אבן ישראל, מקבלת המזון מיוסף, היסוד. וע"ש זה נקרא כל. 

("זוהר לעם". זוהר חדש, ויישב, מאמר "מכירת יוסף", סעיפים 24-22)

3. (שמעתי באושפיזא דיוסף) בפסוק "ולקחתם לכם פרי עץ הדר". היינו בחינת צדיק שנקרא "עץ עושה פרי", שזהו כל ההבדל בין קדושה לס"א, ש"אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]". מה שאין כן צדיק נקרא הדר, משום שהוא עושה פרי, שהוא דר באילנו משנה לשנה. לכן כתוב אצל יוסף "הוא המשביר לכל עמי הארצות", שהוא שובר אותם ע"י הפירות שהיו לו. ולהם לא היה פירות. בזה כל אחד הרגיש את מצבו, אם הוא מסטרא דטוב או להיפוך. 

(בעל הסולם. "שמעתי". ק"ב. "ולקחתם לכם פרי עץ הדר")

4. ועיקר הגילוי הוא מחזה ולמטה, שהם בחינת נה"י. ועיקר הוא הקו האמצעי הנקרא יסוד, שהוא בחינת יוסף. לכן נאמר "וישראל אהב את יוסף". ויש קו אמצעי למעלה, הנקרא תפארת, שהוא המכריע בין חסד לגבורה. וקו אמצעי שהוא מחזה ולמטה, הנקרא יסוד, המכריע בין נצח להוד. ועיקר עבודה הוא להכניע את הקו שמאל, שדוקא הקו אמצעי מכניעו.

(הרב"ש. רשומה 378. "וישב יעקב בארץ מגורי אביו")

5. "עולם הזה" ידוע שנקרא מלכות, שהיא כלי של קבלה. ו"עולם הבא" נקרא בינה, שהיא כלי דהשפעה. אם כן לא דיין שהם עוסקים בכלים דהשפעה בעל מנת להשפיע, אלא רוצים לזכות בקבלה בעל מנת להשפיע - זה נקרא, "קפץ עליו רגזו של יוסף", שהוא בחינת קו האמצעי דספירות דנה"י, הנקרא נה"י דכלים וג"ר דאורות, שהוא היה ברוגז, שעדיין לא זכה לבחינת נה"י המגולים, הנקרא יסוד, שהוא בחינת יוסף.

(הרב"ש. רשומה 675. "בחינתו של יוסף")

6. צורת יוסף הוא יסוד ברית. כי הוא בחינת צדיק יסוד. 

(הרב"ש. רשומה 501. "מדת האמת - א'")

7. כתוב, בן פורת יוסף, בן פורת עלֵי עין. כי אין בכל איברי הגוף מי שיעשה פירות, אלא צדיק יסוד עולם זה. ע"כ נקרא יוסף, שהוא יסוד, בן פורת, מלשון פְּרֵה וּרְבה.

("זוהר לעם". זוהר חדש, ויישב, מאמר "מכירת יוסף", סעיף 15)

8. "וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש. ויאמר, את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (וישב).

הנה, האדם תועה בשדה, הכוונה על מקום שמזה צריך לצאת תבואת השדה, כדי לפרנס את העולם. ועבודת השדה היא חרישה, זריעה, וקצירה. ועל זה נאמר "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו". וזה נקרא "שדה, אשר ברכו ה'".

כשאדם תועה בשדה. פירש בעל הטורים, שהוא בחינת "אדם" תועה מדרך השכל, היינו שלא יודע את הדרך האמיתית, שהיא מובילה להמקום, ששם הוא צריך להגיע, כמו מלשון "חמור תועה בשדה". והוא בא לידי מצב, שהוא חושב, שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא צריך להגיע.

"וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך. "ויאמר, את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'.

והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו.

"ויאמר האיש, נסעו מזה". ופירש רש"י, הסיעו עצמן מן האחוה, היינו שאינם רוצים להתחבר עמך. וזה גרם בסופו של דבר, שעם ישראל נכנסו לגלות מצרים. ובכדי לצאת ממצרים, עלינו לקבל על עצמנו לכנס בקבוצה, שרוצים להיות באהבת חברים, ועל ידי זה נזכה לצאת ממצרים ולקבלת התורה.

(הרב"ש. מאמר 3 "אהבת חברים - א'" 1984) 

9. יוסף היה שתי פעמים בבור:

א. על ידי אחיו, כמו שכתוב "וישליכו אותו הבורה".

ב. על ידי שר הטבחים, כמו שכתוב "ויריצוהו מן הבור".

ועל דרך המוסר יש לומר, ש"בור", היינו בית הסוהר, שזה מה שהאדם נמצא תחת שליטת היצר הרע, שהוא אסור אצלו ואין להאדם שום יכולת לצאת מרשותו.

הנה יוסף, שעל ידי שקיים מצות כבוד אב, אז על ידי הארת המצוה ראה, שהוא נמצא בבית הסוהר, כי בזמן החושך לא רואים את האמת. אבל אז היה רק על ידי אחיו, שהם ישראלים, היינו שרואה שהוא הולך בדרך ה', רק שהסיבה שמחייבת אותו לעבודה היא על ידי הסביבה, שהוא נמצא בסביבה ישראלית.

נמצא שהוא בבית האסורים של הסביבה, היינו שמוכרח לעסוק בתורה ועבודה מצד הסביבה. ובזמן שהאדם זוכה לאור יותר גדול, אז הוא רואה את האמת, ורואה שאין הוא נמצא בבית הסוהר של ישראל, אלא שהוא נמצא ברשות הקליפה ממש.

וזהו שזכה על ידי המעשה, שזכה להקרא בשם צדיק, אז הוא רואה שפוטיפר נתן אותו לבית הסוהר, וראה שהוא קליפה ממש. אז יש מקום לתפלה, שה' יתיר אותו מבית אסורים.

כי עד כמה שהאדם רואה, שנצרך לה' שיעזור, לא למותרות רק להכרחיות, אז התפילה היא יותר אמיתית. לכן היא מקובלת למעלה, וה' מוציא את האדם מבית האסורים, וזוכה להיות בין מקבלי פני השכינה.

(הרב"ש. רשומה 703. "מקץ")

10. תחילת גלות מצרים והשעבוד מתחיל מהכתוב: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף", פירוש, שנתגלה שליטה חדשה במוחם של כל אחד ואחד, שליטה חדשה מקרוב, כי נפלו ממדרגתם הקדומה, וכמ"ש "שתלמיד שגלה מגלין רבו עמו", וממילא לא ידעו את יוסף, כלומר, שלא השיגו אותו אלא כפי מה ששיערו בלבם. ולכן ציירו בלבם תמונת יוסף כמוהם עצמם, ומכיון שכן "לא ידעו את יוסף" והתחיל השעבוד, שאם לא כן, ודאי היה הצדיק מגין עליהם, ולא היה מצוייר להם כלל בחינת גלות ושעבוד. 

(בעל הסולם. אגרת י')

11. בחינת בוקרו של יוסף, כמ"ש "הבוקר אור והאנשים שולחו, המה וחמוריהם". כלומר, שכבר זכה להאור השורה על הסתירות האלו. היות כי על ידי הסתירות, הנקרא בקורת, וכשהוא רוצה להתגבר עליהם, זהו על ידי המשכת אור עליהם.

וזה כמ"ש "הבא לטהר מסייעין אותו". וכיון שכבר המשיך האור על כל הבקורת, ואין לו עוד מה להוסיף, כי כבר נשלם אצלו את כל הבקורת, אז הבקורת והסתירות כלין מאליהם. וזהו לפי הכלל, שאין שום פעולה לבטלה, היות שאין פועל בלי תכלית.

ובאמת יש לדעת, מה שנתדמה להאדם, דברים שהם בסתירה להשגחת טוב ומטיב, הוא רק בכדי שהאדם יהיה מוכרח להמשיך אור עליון על הסתירות, בזמן שהוא רוצה להתגבר על הסתירות. אחרת אי אפשר לו להתגבר. ושזה נקרא רוממות השם ית', שממשיך בזמן שיש לו הסתירות, הנקרא דינין.

כלומר, שהסתירות יכולים להתבטל, אם הוא רוצה להתגבר עליהם, רק אם הוא ממשיך רוממות ה'. נמצא, שהדינין האלו הם הגורמים להמשכת רוממות ה'. 

(בעל הסולם. "שמעתי". ל"ג. "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")

12. כשראה את כל האלופים, אז תמה יעקב איך הוא יכול לכבוש אותם. ועל זה תירצו, שניצוץ אחד יוצא מיוסף, כי יוסף הוא בחינת צדיק, הנקרא משפיע. ובזמן שהוא לוקח לעצמו את מדת השפעה, אז יש לו עצה, שלא יוכלו להכנס, כי תכף נשרפו עם הכוונה על מנת להשפיע. אבל אם יתן להם להכנס, כבר לא יכול להתגבר עליהם.

(הרב"ש. רשומה 646. "תולדות יעקב יוסף")

13. "בית יוסף להבה". כי להב, זה לא דבר תמידי אלא שלהבת עולה בבחינת עליות וירידות. לכן כשכל פעם שבא הקושיות של עשו, תכף הוא מתגבר ומתלהב בכוח של הרצון להשפיע ולא נותן אותם האלופים להכנס בתוך לבו, ומריבוי שלהבת נעשה אחר כך בחינת אש תמידי, שזהו בחינת יעקב. היינו שעל ידי זה שמלהב כל פעם בעליות וירידות, הוא זוכה אחר כך לאש תמידי.

(הרב"ש. רשומה 646. "תולדות יעקב יוסף")

14. יעקב צוה לבנו יוסף: שיעשה חסד של אמת. כי תחילת העבודה היא, שצריכים להגיע לשמה, שזה נקרא "משפיע בעמ"נ להשפיע", ולא דורשים שום תגמול על העבודה. וזהו פירוש מה שרש"י מפרש, החסד שעושים עם המתים, הוא שאינו מצפה לשום תגמול. רק שעושים חסד, היינו מעשים של השפעה בעמ"נ להשפיע, שהוא לא מצפה לתשלום גמול.

(הרב"ש. מאמר 8 "ההבדל בין חסד ואמת, לחסד שאינו אמת" 1987)

15. "ויקרא לבנו ליוסף, ויאמר לו... ועשית עמדי חסד ואמת" וכו'. ופרש רש"י, חסד של אמת זהו שאינו מצפה לתשלום גמול. הקשה, מדוע שלא קרא אלא ליוסף. והשיב, משום שבידו היכולת. 

(הרב"ש. רשומה 505. "חסד של אמת")

16. יעקב אבינו, שהוא מדת האמת, צוה לפני מותו, היינו שנתן צוואה ליוסף שיעשה חסד של אמת. היינו שעל ידי זה יזכה למדת אמת, היינו שיהיה כולו להשפיע, וזה היה לכל בניו, וצוה דווקא ליוסף, היינו לאחר פטירתו, שלא יעשה יוסף חשבון של מכירת יוסף עם אחיו.

ואף על פי שיוסף רואה שאחיו פגמו עם המכירה, מכל מקום הוא צריך רק לעסוק במדת האמת, היינו להשפיע. וענין הפגם לתקן, זה שייך לה' לבדו. 

(הרב"ש. אגרת כ"ז) 

17. יש בחינת:

א. משיח בן יוסף,

ב. ומשיח בן דוד.

ושניהם צריכים להתאחד. ואז יש בהם השלימות האמיתי.

(בעל הסולם. "שמעתי". קפ"ג. "בחינת משיח")

18. האר"י הקדוש היה משיח בן יוסף. לכן היה יכול לגלות כל כך חכמה, משום שהיה לו הרשות מעלמא דאתגליא. 

(בעל הסולם. "שמעתי". ק"ב. "ולקחתם לכם פרי עץ הדר")

19. יוסף הוא סוד גאולה, על דרך "ולא יכול יוסף להתאפק", וגילה לו את המוחין. וזה פירוש "ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו". ובזמן שה' מגלה את עצמו, אז "ולא עמד איש", אז האדם בטל מבחינת ישותו, ואז הוא מתחיל ללכת בדרך האמת.

(הרב"ש. רשומה 365. "ויגש אליו יהודה - א'")

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/GnlUzs5d?language=he