שיעור בוקר 15.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
אושפיזין יוסף – ספירת יסוד - קטעים נבחרים מהמקורות
לפי כל הסיפורים, לפי התורה, לפי חכמת הקבלה, תכונת יוסף, תכונת יסוד, היא יסודית, היא מיוחדת מאוד במבנה הכללי של הנשמה של אדם הראשון. גם מסיפור התורה אנחנו רואים שיוסף הוא יסוד, הוא צדיק, צדיק יסוד עולם, הוא ממש כמו אבן שעליה בונים את הכול.
יוסף מסמל לנו את הנקודה שסביבה מתפתח הרצון לקבל שבבריאה. הרצון לקבל מתחיל להרגיש שהוא נמצא בהתפתחות, שמושכים אותו, מוכרים אותו לעל מנת לקבל, ואחר כך הוא מתפתח בבית פרעה ויוצאות ממנו התוצאות שלו. היסוד הזה שנקרא "יוסף" הופך להיות ליסוד של כל המבנה של הנשמה. הוא צדיק, כי הוא מצדיק את הבורא בכל מה שיש לפניו, בכל האירועים, בכל המקרים, בכל מה שקורה לו, והעולם קיים רק בזכותו.
כל הבחינות שיש לפניו הן הרבה יותר גבוהות, הרבה יותר קרובות לבורא לפי הטבע שלהן, אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון. אז אומנם הן קרובות לבורא, אבל הבחינות הללו לא מסוגלות לבצע תיקונים כמו שיכול לעשות יוסף, יסוד. לכן האושפיזין שלו הוא אושפיזין מיוחד. הוא מביא לעולם שלנו את התכונה הזאת, את הכוח הזה שבתוכו יש את כל הכוחות, כי הוא יוסף, אוסף אותם יחד בתוכו, מחבר אותם יחד, ומגיש לנו את זה בצורה נכונה כך שאנחנו יכולים על ידי הכוח השביעי הזה, יוסף הוא שביעי, לתקן את עצמנו ולהעלות את עצמנו עד ה' אלוקינו.
נקרא מה שכתוב ונתרשם מזה ככל האפשר.
קריין: קטע מס' 1.
"נחשב יוסף הצדיק לספירה שביעית, כמו בספירות דז"א. וכמו שברא זה בעולם העליון, כך ברא זה בעולם התחתון, שישה צדיקי אמת, אברהם יצחק יעקב דוד משה אהרון. ואחד, השביעי, יוסף."
("זוהר לעם". זוהר חדש. ויישב. מאמר "מכירת יוסף", סעיף 13)
לא לשים לב שזה כתוב לא לפי הסדר. אברהם, יצחק, יעקב, זה ברור, אבל אחר כך הסדר הוא משה, אהרון, יוסף, דוד, ואילו כאן הוא כותב ההיפך כשיוסף הוא האחרון.
נראה מה הסדר הנכון במבנה של הנשמה שהוא המבנה של זעיר אנפין, איפה שם מקום יוסף ובכלל של כל הספירות, ולמה בצורה כזאת הן נמצאות בהשפעה זו אל זו, יותר קרובה, יותר רחוקה, יותר ישירה, ומה קורה להן.
קריין: קטע מס' 2.
"ע"י צדיק, יוסף, ניזון העולם. כמ"ש, ויוסף הוא המשְׁביר לכל עַם הארץ. מה הוא משביר? בתחילה הוא שובר מעולם העליון, כמ"ש, עיני כל אליך ישַׂבֵּרו, ואח"כ משביר לעולם התחתון. יוסף נקרא כל, כמ"ש, ויכלכל יוסף. ע"כ נקרא יוסף הצדיק, ויסוד העליון, בשם כל, מפני שהוא מכלכל העולם, כי ממנו יוצאת הכלכלה למלכות, וממלכות לכל העולמות. כל, מלשון כלכלה. כמ"ש, משָׁם רועֶה אבן ישראל, שהמלכות הנקראת אבן ישראל, מקבלת המזון מיוסף, היסוד. וע"ש זה נקרא כל."
("זוהר לעם". זוהר חדש. ויישב. מאמר "מכירת יוסף", סעיפים 24-22)
בזכות התכונה הזאת שנקראת "יוסף", העולם, כל יתר הספירות מקבלות את ההזנה, יוסף מחלק לכולם את המילוי, לכן הוא נקרא "משביר", "יסוד", כי יסוד זה הכול. השם של היסוד הוא "כל" מהמילה כלכלה. מהיסוד שהוא תכונת יוסף כולם מקבלים את המילוי, לכן הוא נקרא "כל".
שאלה: מה זה אומר שיוסף מעביר לנו את המילוי? הרי אנחנו יודעים שהמילוי מגיע מהבורא.
כי אנחנו צריכים להבין איך אנחנו כל פעם מתחברים לבורא כדי לקבל מה שאנחנו רוצים, לקבל או לתת, להתחבר, לאיזו צורה, לאיזה צורך. לכן כשאנחנו מדברים על יוסף אנחנו מדברים על קבלה שלמה מהבורא כלפי הנבראים, כשהמילוי מגיע דרך ספירת יוסף שנקראת "כל", "יסוד", "צדיק", זה התפקיד שלו. לכן הוא נקרא "משביר", והוא מסביר שהוא שובר מהעולם העליון ומוסר לעולם התחתון. הוא גם יסוד, יסוד עולם, יסוד זה "כל", כי הוא המפרנס לכולם. הוא מסביר שכל הצדיקים שקיימים למטה הם קיימים בזכותו.
קריין: שוב קטע מס' 2.
"ע"י צדיק, יוסף, ניזון העולם. כמ"ש, ויוסף הוא המשְׁביר לכל עַם הארץ. מה הוא משביר? בתחילה הוא שובר מעולם העליון, כמ"ש, עיני כל אליך ישַׂבֵּרו, ואח"כ משביר לעולם התחתון. יוסף נקרא כל, כמ"ש, ויכלכל יוסף. ע"כ נקרא יוסף הצדיק, ויסוד העליון, בשם כל, מפני שהוא מכלכל העולם, כי ממנו יוצאת הכלכלה למלכות, וממלכות לכל העולמות. כל, מלשון כלכלה. כמ"ש, משָׁם רועֶה אבן ישראל, שהמלכות הנקראת אבן ישראל, מקבלת המזון מיוסף, היסוד. וע"ש זה נקרא כל."
("זוהר לעם". זוהר חדש. ויישב. מאמר "מכירת יוסף", סעיפים 24-22)
שאלה: מה זה המזון שיוסף נותן לכולם?
כתוב שהוא מחלק לחם לכולם. כנראה שיהיה עוד מעט הסבר.
קריין: קטע מס' 3.
"(שמעתי באושפיזא דיוסף) בפסוק "ולקחתם לכם פרי עץ הדר". היינו בחינת צדיק שנקרא "עץ עושה פרי", שזהו כל ההבדל בין קדושה לס"א, ש"אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]". מה שאין כן צדיק נקרא הדר, משום שהוא עושה פרי, שהוא דר באילנו משנה לשנה. לכן כתוב אצל יוסף "הוא המשביר לכל עמי הארצות", שהוא שובר אותם ע"י הפירות שהיו לו. ולהם לא היה פירות. בזה כל אחד הרגיש את מצבו, אם הוא מסטרא דטוב או להיפוך."
(בעל הסולם. "שמעתי". ק"ב. "ולקחתם לכם פרי עץ הדר")
עלינו להבין שהמילוי שהעולם מקבל מגיע מהבורא, מהאור העליון, אין מקום אחר. גם לאלו שקרובים לבורא, גם לאלו שרחוקים ואפילו הפוכים ממנו, בכל זאת מגיע מילוי וממלא אותם והוא מגיע בזכות יוסף. יוסף הוא אחראי על מילוי העולם, על מילוי הכלים, הוא היסוד של כל העולם, כי בלי שימלא אותם הם לא יתקיימו, לכן הוא חייב למלאות את כולם, זה התפקיד שלו כלפי כולם.
לכן הוא נקרא "יסוד", "יוסף הצדיק", "צדיק יסוד עולם". יסוד נקרא "כל", מפני שבלי שהוא מעביר לכל אחד אור עליון, כוח עליון, לפחות לכלכלה, העולם לא יוכל להתקיים. לכן הוא נקרא "יסוד עולם".
קריין: קטע מס' 4.
"ועיקר הגילוי הוא מחזה ולמטה, שהם בחינת נה"י. ועיקר הוא הקו האמצעי הנקרא יסוד, שהוא בחינת יוסף. לכן נאמר "וישראל אהב את יוסף". ויש קו אמצעי למעלה, הנקרא תפארת, שהוא המכריע בין חסד לגבורה. וקו אמצעי שהוא מחזה ולמטה, הנקרא יסוד, המכריע בין נצח להוד. ועיקר עבודה הוא להכניע את הקו שמאל, שדוקא הקו אמצעי מכניעו."
(הרב"ש. 378. "וישב יעקב בארץ מגורי אביו")
מה שבעיקר עושה יוסף, הוא מחבר את החצי העליון של פרצוף הנשמה עם החצי התחתון ומתגלה בנה"י של הפרצוף. נצח והוד הם המרכיבים שלו, יסוד הוא תכונתו עצמו, ולכן בזה הוא תואם לישראל שנמצא בג"ר, ויוסף נמצא בז"ת.
עיקר כל ההשפעה הזאת הוא קו אמצעי, תפארת, כלפי תכונות יעקב ויוסף, מפני שהיא נמצאת כחיבור בין חסד וגבורה. נצח והוד למטה מתחברים כמו חסד וגבורה, ורק בקו האמצעי יש את החיבור הנכון בין שני הקווים המנוגדים האלה.
קריין: קטע מס' 5.
""עולם הזה" ידוע שנקרא מלכות, שהיא כלי של קבלה. ו"עולם הבא" נקרא בינה, שהיא כלי דהשפעה. אם כן לא דיין שהם עוסקים בכלים דהשפעה בעל מנת להשפיע, אלא רוצים לזכות בקבלה בעל מנת להשפיע - זה נקרא, "קפץ עליו רגזו של יוסף", שהוא בחינת קו האמצעי דספירות דנה"י, הנקרא נה"י דכלים וג"ר דאורות, שהוא היה ברוגז, שעדיין לא זכה לבחינת נה"י המגולים, הנקרא יסוד, שהוא בחינת יוסף."
(הרב"ש. 675. "בחינתו של יוסף")
יש כאן דבר מאוד מעניין, איך מלכות יכולה להגיע לדרגת הבינה ממש דרך הקו האמצעי. ממצב שהיא מקבלת, עושה צמצום, היא רוכשת אחר כך תכונת השפעה, ואז מתחילה להיות כמשפיע, לא בפועל, אלא מקבלת על עצמה לבוש, את תכונת המשפיע. אחר כך היא עולה אפילו למצב של לקבל על מנת להשפיע. זו באמת תכונת יוסף, שמפרנס, משביר לכל העולם.
שאלה: האם אפשר להגיד שבמידה קטנה, תכונת יוסף נוגעת בנו כשאנחנו מתחברים בעשירייה ומבקשים מהבורא לחבר בינינו, ושאורו יזרום לכל לב בעולם?
ודאי שכן. מה זה יוסף, דווקא דרך יוסף אנחנו מקבלים את כול המזון שלנו. המשביר עובד בדרך כזאת, זאת אומרת, את כל המילויים אנחנו מקבלים דרך תכונת יוסף.
קריין: קטע 6, כותב רב"ש.
"צורת יוסף הוא יסוד ברית. כי הוא בחינת צדיק יסוד."
(הרב"ש. 501. "מדת האמת - א'")
כל השפע שבא מהבורא לנבראים עובר דרך כל הספירות, ודרך תכונת יוסף וממנה כבר מקבלים כל הנבראים את מה שמזין אותם, ולכן הצדיק הוא יסוד עולם.
קריין: מתוך "זוהר לעם".
"כתוב, בן פורת יוסף, בן פורת עלֵי עין. כי אין בכל איברי הגוף מי שיעשה פירות, אלא צדיק יסוד עולם זה. ע"כ נקרא יוסף, שהוא יסוד, בן פורת, מלשון פְּרֵה וּרְבה."
("זוהר לעם". זוהר חדש. ויישב. מאמר "מכירת יוסף", סעיף 15)
זה ידוע, בן פורת יוסף הוא מתוך זה שדרכו מגיעה פרייה ורבייה לכל העולם.
שאלה: למה צריך ספירה שתסביר ותכלכל את המלכות? למה המלכות לא סופגת ישירות מהספירות שמעליה?
צריך שתהיה התאמה בין הספירות. הספירות הפוכות זו מזו. כתר חכמה בינה, חסד גבורה תפארת, כל ספירה וספירה הפוכה מזו שלפניה ומזו שתהיה אחריה, ממש כך. אחת מלאה בחכמה, האחרת מלאה בחסדים, אחת מקבלת, האחרת נותנת וכן הלאה. כך הן עובדות בהיפוך זו מזו ודווקא על ידי כך הן מתקשרות. בסופו של דבר כשכל אחד עושה היפוך מעצמו, יוצא שהן יודעות לקשור את כולם למערכת אחת בצורה ישרה והפוכה. לכן כשהן מסיימות את המבנה שלהן בצורה ישרה והפוכה הן יכולות באמת להעביר מלמעלה למטה כל דבר שהאחר דורש. מי שדורש אחריהן, הן מוכנות לעשות. זה התפקיד של כל ספירה וספירה.
כך גם בני אדם שמתקשרים, אני עושה צמצום על מה שאני רוצה, לוקח רצון מהעליון שרוצה לפרנס את התחתונים, ומתקשר לתחתונים כדי לקלוט את הרצון שלהם, מה הם רוצים לקבל מהעליון, וזה מה שבעצם בונה אותי לעת עתה, שאני עושה אך ורק תפקיד כדי לחבר את העליון עם התחתון ממני. וכך כול אחד ואחד בבריאה, כולם מתפקדים בעל מנת להשפיע, וכך מגיעים ליישום, למטרה הנכונה, כולם בעל מנת להשפיע, כולם ממלאים זה את זה ובזה דומים לבורא.
תלמיד: האם יוסף מוסיף משהו משלו, יש לו הצטיינות מיוחדת בהעברה?
יוסף קודם כל אוסף את הכול, הוא ממש יסוד, הוא מחבר את כל התכונות שלפניו, הוא הצדיק, הוא יכול לעשות מהן תכונה אחת נכונה שנקראת "יסוד", שהיא בעצם דומה לבורא. לכן הוא נקרא "יוסף הצדיק", כי "צדיק" זה "יסוד עולם", ולכן נקרא גם "בן פורת" מפני שיש לו אפשרות לפרוח, להתגלות, לתת לעולם את כול מה שיש לו כדי שהעולם יפרח, להגיע לפרו ורבו. אפשר לדבר על זה הרבה.
שאלה: ספירת יסוד מחברת את הספירות השונות ומתקנת את הכוונה שלהן?
כן, נכון.
שאלה: כתוב שיוסף הוא הקו האמצעי המתקן את השמאל הודות לכך שהוא מצדיק את הכול. האם דווקא על ידי הפעולה הזאת?
הקו האמצעי מאזן בין ימין לשמאל, יש לו כוח לאזן אותם אם כי הם הפוכים ורוצים לנטרל זה את זה, הם כמו פלוס ומינוס, אבל יוסף יודע איך לסדר את הדברים. כדי לחבר פלוס ומינוס, שני קווים, אנחנו צריכים להיות באמצע ביניהם, וצריכים להיות בהתנגדות גדולה ביניהם, כמו כשמחברים פלוס ומינוס בחשמל, לא תוכל לחבר אותם בצורה ישירה, יהיה קצר, פיצוץ, אבל אם תשים נגד המבדיל ביניהם, העוצר אותם, שלא ייתן להם להתחבר מלבד דרך התנגדות, אז תוכל להצליח ובעצם לחבר אפילו בין ימין לשמאל.
זה התפקיד של יוסף, הוא יודע איך לחבר את ימין ושמאל ולכן הוא נכנס לפרעה ומסדר את הדברים, מכין את הקרקע לעם ישראל, מקום במצרים שיוכלו להתקבל אצל פרעה. הכול נובע מהריב שהיה עם האחים שלו ואיך שהוא רצה לסדר אותם וכאילו לא בהצלחה, אבל הכוונה של לא בהצלחה הייתה הכרת הרע, גילוי הרע, ומתוך זה הוא כבר ידע איך לגשת אליהם בצורה נכונה.
שאלה: ביומיים האחרונים למדנו שמשה הוא כללות ישראל, ואהרון הוא יד ימין המכוונת את כל ישראל לבורא, קו ימין. מהו התפקיד של יוסף כאן, במה הוא מאחד אותם, מחבר, גם כך הם מחוברים זה עם זה?
יוסף לא נמצא בין יסודות הבריאה, הוא תוצאה מהחיבור שלהם ולכן הוא נקרא יסוד. מחיבור בין נצח והוד יוסף כתוצאה מהם יוצא כיסוד, ולכן הוא מתאים להזנת המלכות. בהמשך יהיו לנו עוד כמה פסוקים, אני חושב ששם זה מוסבר.
שאלה: בקטע 7 כתוב, "ע"כ נקרא יוסף, שהוא יסוד, בן פורת, מלשון פְּרֵה וּרְבה" מה זה פרי ברוחניות?
פרי זה מה שאנחנו רוצים לקבל כתוצאה מהעבודה שלנו ברוחניות, זה הכלי המתוקן שאותו האור ממלא ואנחנו יכולים להתייחד איתו.
שאלה: האם אפשר להגיד שתכונת יוסף האוספת את כל התכונות האחרות, היא למעשה אוסף של כל החסרונות ודרך זה נוצר האוסף של התכונות שהופכות לאחד?
כן, ודאי שזה כך.
תלמיד: החסרונות האלה הם החסרונות של העשירייה?
לא. אני לא הבנתי. יסוד זה סכום של כל התכונות המנוגדות היודעות להתחבר יחד כדי לשרת את המלכות שתגיע להידמות לכתר.
תלמיד: אבל הכוח יוסף, שאוסף את כל התכונות, הוא בעצם אוסף חסרונות בשביל להפוך את התכונות שבתוך החסרונות לאחד?
כן, אבל זה לא כל התפקיד שלו.
תלמיד: אז זה לא קשור לכך שכל אחד מתוך עצמו אוסף חסרונות, נניח כל החברים בעשירייה עושים זאת, וזה אמור להיות פרצוף?
לא, זה לא עובד בצורה כזאת, זו לא תכונה ראשונה, היא בסוף. אחרי שאנחנו מתחברים, אחרי שאוספים את כל התכונות הנכונות הטובות, חיבור בינינו, אחרי שאנחנו מתחממים בחיבור בינינו, אז במידה מסוימת אנחנו יכולים להוסיף לזה גם כל מיני תכונות שמבדילות ודוחות אותנו זה מזה ואז אנחנו כן יכולים בצורה כזאת להתקדם.
שאלה: בתמונה הזאת, כאשר אנחנו אוספים את התכונות השונות שלנו לדבר אחד, לחיבור בינינו, איפה כאן מופיעה תכונת יוסף?
תכונת יוסף היא כתוצאה מאיסוף התכונות. יוסף הוא סוף הקו האמצעי, הקו האמצעי לא קיים בפני עצמו בטבע, כמו אברהם ויצחק, הקו האמצעי בא כתוצאה משילוב נכון של דברים מנוגדים. לכן האחים שלו לא רוצים לקבל אותו, הם לא מבינים מה העניין של יוסף, מה פתאום הם צריכים להסכים עימו, להשתחוות לפניו, והוא, כך כתוב בתורה, אומר דווקא ההיפך, אתם צריכים לקבל אותי כגדול, כולכם צריכים להשתחוות לפניי, להבין שאני יותר גדול, יותר חשוב מכם. האחים שלו ודאי לא מבינים את העניין הזה ולא מסכימים, לכן הם מוכרים אותו למצרים שעברו בדרך, ואחרי סיבובים רבים רק מתחילים להבין כמה יוסף הוא בחינה שהיא תוצאה מכולם ורק היא יכולה להציל אותם.
שאלה: איך יוסף יכול לתת מילוי למטה למלכות בלי לגרום לשבירת הכלים?
זה עדיין לא נמצא במסגרת הלימוד שלנו, יוסף כן יכול להתקשר למלכות, כי מלכות תעלה עד דרגת יוסף ותקבל מילוי.
שאלה: מה זה אומר שאנחנו בעשירייה משתחווים בפני תכונת יוסף?
ודאי שאנחנו משתחווים בפני תכונת יוסף. יוסף אוסף את כולנו יחד לפרצוף אחד, לתכונה אחת, למטרה אחת, לכוח אחד - כלפי החיבור הזה אנחנו משתחווים. לכן יוסף ממש יסוד עולם, אי אפשר בלעדיו.
תלמיד: וכמו שכתוב, אנחנו לא מסכימים לכך.
אף אחד מאיתנו לא מסכים שהתכונה הזאת תשלוט, כי אז הוא צריך לבטל את עצמיותו ולהתחבר עם כולם כך שמאף אחד לא נשאר כלום, חוץ ממה שאנחנו יכולים להוסיף לחיבור בינינו. אז ודאי שבצורה כזאת מלכתחילה האגו שלנו לגמרי לא מסכים, אבל בסוף כן. ואנחנו רואים שדווקא כשאנחנו משיגים שילוב כזה עם תכונת יוסף, השילוב הזה הוא הנכון והוא זה המביא אותנו למטרת הבריאה.
שאלה: איך אנחנו גורמים לאיזון בין כל התכונות של כל החברים כך, שכל פעם אנחנו מיצרים כוח יותר עליון ממה שקבלנו עד עכשיו?
על ידי כך שאנחנו מחפשים איך להתחבר, את אחי אני מבקש, ומתוך זה שאני מחפש איך להתחבר איתם, אני מתחיל להבין גם איך להתחבר עם הכלי של הבורא.
קריין: קטע 8. מאמר אהבת חברים – א' של רב"ש.
""וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש. ויאמר, את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (וישב).
הנה, האדם תועה בשדה, הכוונה על מקום שמזה צריך לצאת תבואת השדה, כדי לפרנס את העולם. ועבודת השדה היא חרישה, זריעה, וקצירה. ועל זה נאמר "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו". וזה נקרא "שדה, אשר ברכו ה'".
כשאדם תועה בשדה. פירש בעל הטורים, שהוא בחינת "אדם" תועה מדרך השכל, היינו שלא יודע את הדרך האמיתית, שהיא מובילה להמקום, ששם הוא צריך להגיע, כמו מלשון "חמור תועה בשדה". והוא בא לידי מצב, שהוא חושב, שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא צריך להגיע.
"וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך. "ויאמר, את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'.
והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו.
"ויאמר האיש, נסעו מזה". ופירש רש"י, הסיעו עצמן מן האחוה, היינו שאינם רוצים להתחבר עמך. וזה גרם בסופו של דבר, שעם ישראל נכנסו לגלות מצרים. ובכדי לצאת ממצרים, עלינו לקבל על עצמנו לכנס בקבוצה, שרוצים להיות באהבת חברים, ועל ידי זה נזכה לצאת ממצרים ולקבלת התורה."
(הרב"ש. מאמר 3 "אהבת חברים - א'" 1984)
שאלה: האם כדי להשיג את תכונת יוסף, כל אחד מאיתנו צריך להתבטל בפני האחרים ולספוג את החסרונות שלהם כדי לקבל את האור הזה מלמעלה?
כן, אף אחד מאיתנו לא יכול להיות כלי לקבלת האור העליון לגילוי הבורא או להשפעה לבורא, אנחנו חייבים להיות מחוברים יחד, לכן הבורא ששבר את הכלי נתן לנו הזדמנות ללמוד איך לחבר את הכלי יחד. אף אחד מאיתנו לא יכול להיות כלי לקבל את האור, זאת אומרת להתקשר עם הבורא, רק במידה שאנחנו מתחברים אנחנו הופכים להיות יותר ויותר דומים לכלי שיכול לקבל את האור העליון ולהידמות לבורא.
כי חוץ מזה שאנחנו מקבלים את האור הזה, אנחנו מקבלים אותו בצורה של השתוות הצורה, שאנחנו משפיעים לבורא, ואז יוצא שעל ידי קבלת האור מהבורא אנחנו נעשים דומים לבורא, כמוהו, ולפי מידת ההתאמה, ככל שאנחנו דומים לבורא, במידה הזאת אנחנו מתקנים את עצמנו.
שאלה: למה כל התכונות שאנחנו עוברים דרכן בסוכות אוספות משהו ומה הספירות אוספות?
הספירות אחרי השבירה מתאספות לפרצוף שלם, לארבעה מינים, לארבע תכונות -חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. מתי אנחנו יכולים להשתמש בהן? מתי שאנחנו נמצאים בסוכה - אור מקיף, שאנחנו בעצמנו עושים את הסכך, שאנחנו לא רוצים אור ישר, אלא רק קצת האור שעובר דרך הסכך.
כול זה מסמל לנו את סוכות, זאת אומרת סוכות בעצם מסמל לנו את המבנה הנכון של הנשמה, שהיא מחוברת מכל התכונות שלה ובצורה כזאת יכולה לקבל אור קטן מהבורא בצורה נכונה ולהיות בקשר עימו. רק בצורה כזאת הבורא מתגלה, כל התכונות שלנו - אברהם, יצחק, יעקב וכן הלאה, כולם מספרים לנו על גילוי הבורא בהדרגה.
שאלה: יש שני דברים שאתה חוזר ואומר לנו כל הזמן. ראשון - על כל פשעים שנכסה באהבה, והדבר השני - דוגמה אישית. יוסף הוא דוגמה אישית לכולנו איך הוא להתגבר. אני כדוגמה, לא הייתי סולח להם, ואילו יוסף, איזו עוצמה, איזו יכולת להכניע את עצמו ולראות את מה שבאמת חשוב ויקר, אנחנו קצת מפונקים. רציתי לשתף.
כן. אנחנו צריכים להכניע את עצמנו כלפי החברים בקבוצה, הם האחים, ולא כפי שהתורה מספרת שנולדו מאישה אחת או שיש ביניהם איזו קירבה, אלא מדברים רק על קירבה רוחנית.
ואז יוצא שנעשה קשר טוב ביניהם, אבל רק אחרי שהם עוברים כל מיני ייסורים, בעיות, בלבולים, ואז הם יודעים איך להתחבר נכון. נכון יותר לומר שהבורא שם לפניהם כל מיני מכשולים, אכזבות, תכונות מיוחדות, אפילו שנאה וריחוק, ושוב קירוב, עד שהם מבררים באיזו צורה הם יכולים להתחבר כדי שהחיבור שלהם יהיה דומה לבורא -אף אחד מהם ואף חיבור בין שניים, שלושה וכן הלאה, אלא כולם מתחברים, מוסיפים, משלימים כל אחד את עצמו לאחרים כך שכל האוסף של האחים יהיה שהם יהיו כולם דומים לבורא. זה מה שאנחנו לומדים מהפעולה הזאת.
שאלה: למה כל האחים משתחווים לפני יוסף? האם זה לא צריך להיות הפוך, יוסף צריך להשתחוות לפני הספירות הגדולות ממנו?
לא, כל תכונה ותכונה בסך הכול אסיפת אחים, כל אח ואח גבוה יותר ומיוחד ביותר מכל יתר האחים. תכונת יוסף היא שהוא יודע לאסוף אותם יחד, יודע איך לחברם, ולכן הוא אומר כולכם משתחווים כלפיי, נכנעים כלפיי, הוא אומר להם מהי העבודה שלהם.
לכן ודאי שמצד אחד הם לא מסכימים ואבל מצד הנוסף אחר כך הם יודעים שאין ברירה, אלא הם חייבים להיכנס למצרים, כי רק על ידי גלות מצרים, הם ידעו איך להכניע את עצמם ואיך לצאת "כאיש אחד בלב אחד".
זה תיקון גדול וארוך מאוד, 400 שנה עד שהאחים ידעו איך להתכופף זה לעומת זה. זה לוקח הרבה מאד זמן, זה דורש הרבה סבל, הרבה הכבדת הלב וכן הלאה. ואת הכול יוסף מלמד אותם ואחר כך בא משה.
שאלה: במאמר כתוב "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו". מה זה ?
"הזורעים בדמעה", שלא רוצים, שלא רואים שיש משהו. ההיפך, הם רואים שמה שהיה להם - הגרעינים שהם בכל זאת מאכל, הם צריכים להכניס אותם באדמה והגרעינים האלה נרקבו ונעלמו ולא יצא מהם כלום, עד שבסופו של ריקבון, אחרי שהם הרקיבו לגמרי, דווקא משלב האחרון של הריקבון שכבר אין בהם כלום, יוצא שם מעבר לעולם הריקבון, העולם החומרי התחלה לעולם הרוחני, שמתחילים שוב ניצנים להראות בארץ, וזה יוצא בניגוד למה שאדם חושב.
אם אנשים לא היו רואים בדומם, צומח, חי, שבצורה כזאת נולדים דורות חדשים הם אף פעם לא היו מבינים שכך צריכים לגדול ובצורה כזאת צריך להביא דורות חדשים. בצומח ובחי, כי זה גם דומה לעלייה למעלה מהדעת, כי הדבר צריך להירקב באדמה, להעלם, ורק מגרעין אחד או מטיפת זרע, יוצא לנו צומח וחי חדשים.
בדומם אנחנו לא רואים את זה כל כך ובתוך המדבר אנחנו גם לא רואים את זה כך כל כך, אבל במעברים ביניהם - בצומח ובחי, אנחנו רואים איך זה צריך להירקב, צריכה להירקב בחינה ישנה כדי שממנה תיוולד בחינה חדשה.
שאלה: איך תכונת יוסף שייכת לאהבת חברים בעשירייה, איך מרגישים אותה?
יוסף קודם כל אוסף, מחבר את כולם, ועל זה הוא מתחיל לדבר, הבחינה הזאת מתחילה להתגלות עוד לפני שהם נכנסים למצרים. ודווקא בזכות זה שהוא מתגלה הם נכנסים למצרים, רואים, מגלים עד כמה הם נמצאים בעל מנת לקבל ושזה הפוך מההתפתחות.
שאלה: מה מסמל זה שיוסף במצרים היה יד ימינו של פרעה?
על זה אנחנו עוד נדבר. אני לא רוצה לבלבל עם מה שאנחנו לומדים עכשיו.
שאלה: האם פעולת הביטול כלפי החברים, זה מה שמאפשר לכל התכונות להתחבר לתכונה אחת שהיא יוסף?
כן, רק ביטול עוזר לחיבור.
שאלה: מה זה נקרא "תועה בשדה", מה הפעולה הזאת?
שלא יודע איך להתקדם הלאה. וזה באמת פעם ראשונה שאנחנו שומעים שהחמור תועה בשדה. למה חמור? חומר, לפי כל מיני התכונות שלו, ההבנות שלו, השכל שלו. והחמור הוא לא חמור כמו שאנחנו רוצים להגיד שהוא טיפש, לא. אלא הוא פשוט עובד בדיוק לפי מה שהטבע דורש ממנו, הוא לא מבולבל, הוא קשור ונמצא בתוך החומר שלו, לכן הוא נקרא חמור. וכשהוא תועה בשדה, זה כבר סימן שהשדה מתחלף, החמור לא אשם, אלא השדה מתחיל לקבל צורה רוחנית יותר מתקדמת, ולכן החמור תועה בו.
תלמיד: מה הוא השדה?
שדה שהופך להיות שדה רוחני, ששם אי אפשר להתמצא עם התכונות הגשמיות בלבד. כשהשדה מתחלף לשדה רוחני, החמור כבר תועה בשדה, הוא כבר לא יודע מה לעשות כי הוא פועל אך ורק לפי החומר.
תלמיד: אבל מאיפה מגיע ליוסף הצורך לבקש את אחיו?
לפי התכונה שלו וכל המאמצים והמעשים שהיו להם לפני זה. שהוא יודע שאפילו שהוא נמצא בבור והם לא רוצים אותו ולא מסכימים עימו, הוא יודע שבלעדיהם לא הוא ולא הם יכולים להינצל מהגורל הר שלהם. ורק אם הם יתחברו יחד, בצורה כזאת הם יכולים להינצל. זה מה שהוא מרגיש, הם לא כל כך מרגישים זאת, אבל ליוסף זה נותן דחף "את אחיי אני מבקש".
תלמיד: אז השדה הופך להיות שדה רוחני מהרגע שמתחילים לבקש את האחים ?
קודם זה תמיד היה שדה רוחני, רק שלא הבדילו בו הבחנות רוחניות, אבל עכשיו ודאי שכן, מפני שהם רואים שבלי למצוא פיתרון מיוחד הם לא יוצאים מהשדה, אלא ההיפך, הם נכנסים למצרים, הם לא יכולים למצוא שם שום דבר טוב. ההיפך, הם מקבלים כל מיני אכזבות, מכות, מכניסים אותם לבית סוהר, מוציאים, וכן הלאה. ואז הם אומרים, כנראה שזה עבור יוסף, "מה שעשינו עם האח שלנו זה בסדר, אבל מה הלאה לעשות"? ואז לאט לאט הם מתחילים דרך הייסורים לברר מה קורה להם ולָמה קרה.
תלמיד: רב"ש מסכם פה את המאמר, "ובכדי לצאת ממצרים, עלינו לקבל על עצמנו לכנס בקבוצה," שרוצה ללכת "באהבת חברים". הפעולה של להיכנס לקבוצה, לחפש את האחים, מאיפה מגיע הצורך הזה, איך משיגים את הצורך להיכנס לקבוצה?
בזה שאנחנו תועים בשדה. זאת אומרת, אנחנו כבר יודעים מהי מטרת הבריאה, שהיא מגיעה לנו אך ורק אם אנחנו מתחברים בצורה מיוחדת ושאנחנו צריכים לאסוף כל התכונות שלנו, שזה נקרא ה"אחים" שלנו, ואז בצורה כזאת, שאנחנו אוספים את כול האחים,
אנחנו מתאימים את עצמנו לאבות, ומאבות אפילו לבורא. הם מרגישים שאין ברירה, שהם חייבים את זה לעשות.
תלמיד: כתוב בטקסט, ""ויאמר האיש, נסעו מזה"." כלומר, "הסיעו" את "עצמן מן האחוה, היינו שאינם רוצים להתחבר עמך." מהו המצב הזה? האם יתכן מצב שאני רוצה להתחבר והם לא רוצים להתחבר איתי?
כן, ודאי, יוסף רוצה להתחבר והם לא רוצים, הם עדיין לא מכירים בחשיבות החיבור.
תלמיד: אז איך בונים כך קבוצה, כשאני רוצה להתחבר והחברים לא רוצים להתחבר?
צריכים להשפיע, כל אחד צריך לראות את עצמו כיוסף, שהוא דוחף את כולם להתחבר. איך יכול להיות שבקבוצה רק אחד או רק אחד כל פעם דוחף לחיבור? מפני שמבחינתו של כל אחד ואחד הוא מיוחד, שאין באחרים אותה הסתכלות, אותו רצון, אותה תנועה כלפי החיבור שיש לו. ולכן יוצא שמה שהוא ממליץ באמת יש רק לו ולהם אין. ואז כל אחד ואחד בצורה כזאת רוצה להוסיף וחושב שכך הם מתחברים. אבל בסופו של דבר יוסף אוסף את כול הנטיות שלהם יחד, וגם לא בצורה ישירה, אלא שהם נכנסים למצרים ושם זה יתגלה, שהם האחים שלו והוא מציל אותם, וכן הלאה. אנחנו עוד נגלה את התהליך הזה על עצמנו גם כן.
תלמיד: אני צריך לראות שהחברים לא רוצים להתחבר איתי, או שהפוך, אני זה שלא רוצה להתחבר עם החברים והם במצב המושלם?
גם וגם, גם וגם, אבל יוסף, התכונה הזאת, נמצאת במשהו בכל אחד ואחד, אחרת לא היינו בכלל מבינים זה את זה, לכן כך הם מתחילים לנוע לקראת החיבור.
שאלה: אנחנו לומדים על הספירות מלמעלה למטה, ואני יודע שהספירה האחרונה היא זעיר אנפין ואיתה אנחנו נכנסים למצרים. האם משם מתחיל התיקון מלמטה למעלה?
לא, התיקון ממטה למעלה מתחיל ממצרים עצמה, שקם מלך חדש במצרים שלא ידע את יוסף ומשם מתחיל תיקון ממטה למעלה. ההכנות לתיקון הן כבר מאדם הראשון אפשר להגיד.
קריין: קטע מספר 9. כותב רב"ש,
"יוסף היה שתי פעמים בבור:
א. על ידי אחיו, כמו שכתוב "וישליכו אותו הבורה"." "בור" זה כמו בית סוהר, אז זה היה כך.
"ב. על ידי שר הטבחים, כמו שכתוב "ויריצוהו מן הבור"." הביאו אותו מהר מהבור.
"ועל דרך המוסר יש לומר, ש"בור", היינו בית הסוהר, שזה מה שהאדם נמצא תחת שליטת היצר הרע," מתי אדם נמצא בבית סוהר כפי שהתורה מספרת? כשהוא מרגיש שהוא נמצא בשליטת האגו שלו. "שהוא אסור אצלו ואין להאדם שום יכולת לצאת מרשותו.
הנה יוסף, שעל ידי שקיים מצות כבוד אב, אז על ידי הארת המצוה ראה, שהוא נמצא בבית הסוהר, כי בזמן החושך לא רואים את האמת. אבל אז היה רק על ידי אחיו, שהם ישראלים, היינו שרואה שהוא הולך בדרך ה', רק שהסיבה שמחייבת אותו לעבודה היא על ידי הסביבה, שהוא נמצא בסביבה ישראלית.
נמצא שהוא בבית האסורים של הסביבה, היינו שמוכרח לעסוק בתורה ועבודה מצד הסביבה. ובזמן שהאדם זוכה לאור יותר גדול, אז הוא רואה את האמת, ורואה שאין הוא נמצא בבית הסוהר של ישראל, אלא שהוא נמצא ברשות הקליפה ממש.
וזהו שזכה על ידי המעשה, שזכה להקרא בשם צדיק, אז הוא רואה שפוטיפר נתן אותו לבית הסוהר, וראה שהוא קליפה ממש. אז יש מקום לתפלה, שה' יתיר אותו מבית אסורים.
כי עד כמה שהאדם רואה, שנצרך לה' שיעזור, לא למותרות רק להכרחיות, אז התפילה היא יותר אמיתית. לכן היא מקובלת למעלה, וה' מוציא את האדם מבית האסורים, וזוכה להיות בין מקבלי פני השכינה."
(הרב"ש. 703. "מקץ")
כאן בעצם כתוב הכול, איך אדם צריך לזהות שהוא נמצא בבית סוהר, מה הוא צריך לעשות כדי לצאת מבית סוהר, כדי שיוציאו אותו מבית סוהר, כי מבור אי אפשר לצאת לבד, ומה זה נקרא שהוא יוצא. כשנמצא בבור זה נקרא שנמצא ב"קליפה", כשיוצא מהבור זה נקרא שנכלל ב"קדושה", ועל ידי מה הוא יוצא מהבור החוצה, מחושך לאור, מניתוק לחיבור עם החברים, עם הבורא. את כל זה אנחנו צריכים לברר לעצמנו, זו בעצם פעולה קונקרטית, מאוד מאוד מעשית.
סדנה
מה זה בור, מה נקרא לצאת מהבור? על ידי מה יוצאים, על ידי מה רוכשים כוח, למי פונים כדי לצאת מהבור, כי בלתי אפשרי לצאת משם לבד. ומה קורה לנו אם אנחנו כן יוצאים מחושך לאור, מזה שהולכים בדרך של הרצון לקבל ופונים לדרך של הבורא, רצון להשפיע? איזו סביבה יש לנו כשאנחנו נמצאים בבור?
אתם יודעים מה זה להיות בבית סוהר עם הרשעים ומה קורה כשיוצאים מבית סוהר ומגיעים לאנשים הרגילים. אז איך אנחנו משנים את הסביבה, איך משנים את הכול על ידי הפנימיות שלנו בלבד? שום דבר לא משתנה בעולם, איך אנחנו הופכים את העולם מבית סוהר לבית ה', איך אנחנו מרגישים מי יכול להציל, להוציא אותנו משם?
*
קריין: שוב קטע מספר 9, כותב רב"ש,
"יוסף היה שתי פעמים בבור:
א. על ידי אחיו, כמו שכתוב "וישליכו אותו הבורה".
ב. על ידי שר הטבחים, כמו שכתוב "ויריצוהו מן הבור".
ועל דרך המוסר יש לומר, ש"בור", היינו בית הסוהר, שזה מה שהאדם נמצא תחת שליטת היצר הרע, שהוא אסור אצלו ואין להאדם שום יכולת לצאת מרשותו.
הנה יוסף, שעל ידי שקיים מצות כבוד אב, אז על ידי הארת המצוה ראה, שהוא נמצא בבית הסוהר, כי בזמן החושך לא רואים את האמת. אבל אז היה רק על ידי אחיו, שהם ישראלים, היינו שרואה שהוא הולך בדרך ה', רק שהסיבה שמחייבת אותו לעבודה היא על ידי הסביבה, שהוא נמצא בסביבה ישראלית.
נמצא שהוא בבית האסורים של הסביבה, היינו שמוכרח לעסוק בתורה ועבודה מצד הסביבה. ובזמן שהאדם זוכה לאור יותר גדול, אז הוא רואה את האמת, ורואה שאין הוא נמצא בבית הסוהר של ישראל, אלא שהוא נמצא ברשות הקליפה ממש.
וזהו שזכה על ידי המעשה, שזכה להקרא בשם צדיק, אז הוא רואה שפוטיפר נתן אותו לבית הסוהר, וראה שהוא קליפה ממש. אז יש מקום לתפלה, שה' יתיר אותו מבית אסורים.
כי עד כמה שהאדם רואה, שנצרך לה' שיעזור, לא למותרות רק להכרחיות, אז התפילה היא יותר אמיתית. לכן היא מקובלת למעלה, וה' מוציא את האדם מבית האסורים, וזוכה להיות בין מקבלי פני השכינה."
(הרב"ש. 703. "מקץ")
תדברו בבקשה ביניכם באיזה בית סוהר נמצא האדם אם הוא נמצא בדרגת יוסף ואיך הוא יוצא מזה? תתחילו לדבר ובצורה כזאת תעזרו זה לזה. אפילו סתם מילה שתשמעו מהחבר, פתאום תוביל אתכם לאיזו מחשבה נכונה. כך הבורא מסדר בקשר ביניכם.
*
קריין: קטע מס' 10. בעל הסולם.
"תחילת גלות מצרים והשעבוד מתחיל מהכתוב: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף", פירוש, שנתגלה שליטה חדשה במוחם של כל אחד ואחד," אנחנו עולים כאן מדרגות מדרגות, ואפילו שהגענו לאיזו מדרגה טובה, אבל קם מלך חדש והוא לא מכיר את המדרגה הקודמת, זאת אומרת היא לא מספיקה כדי להשלים אותו ולכן הוא שולט עליה. אז רצון לקבל – רצון להשפיע, רצון לקבל – רצון להשפיע, כך אנחנו עולים. "שליטה חדשה מקרוב, כי נפלו ממדרגתם הקדומה, וכמ"ש "שתלמיד שגלה מגלין רבו עמו", וממילא לא ידעו את יוסף, כלומר, שלא השיגו אותו אלא כפי מה ששיערו בלבם. ולכן ציירו בלבם תמונת יוסף כמוהם עצמם, ומכיון שכן "לא ידעו את יוסף" והתחיל השעבוד," כך אנחנו. ברגע שאנחנו מתחשבים בכל החברים או במורים שלנו שהם כמונו, זאת אומרת שופטים אותם מתוך התכונות שלנו, אנחנו בזה ממש הורסים את הרוחניות שלנו. "שאם לא כן, ודאי היה הצדיק מגין עליהם, ולא היה מצוייר להם כלל בחינת גלות ושעבוד."
(בעל הסולם. אגרת י')
הבעיה היא לא שלחבר או למורה שנמצאים לידי אין כוחות להציל אותי, אלא הבעיה היא עד כמה אני לא מעריך אותם ולכן הם לא יכולים לעזור לי. זאת אומרת, האדם עוזר לאדם או המורה עוזר לאדם רק במידה שהתלמיד או החבר מעריך אותו.
שאלה: למה יוסף מחפש את האחים ולא האחים מחפשים את יוסף? למה "את אחיי אני מבקש"?
כי התיקון עדיין לא הגיע לקבוצה. אנחנו תמיד רואים שהתיקון הבא מתעורר באחד מהחברים. זה העניין של החיבור בקבוצה, שרק על ידי כך שאנחנו כל פעם נכנעים כלפי איזה חבר, כך אנחנו גדלים עד שמתחברים כולנו יחד בסופו של דבר, וזו בחינתו של יוסף.
תלמיד: אז בעצם בעשירייה "יוסף" כל הזמן משתנה בינינו ואנחנו כל הזמן צריכים לחפש את הנקודה הזאת שרוצה לאחד אותנו?
כן, יפה.
שאלה: מה התפילה של יוסף?
שכולם יתאספו, שכולם יתחברו. אבל הוא אומר שזה אפשרי רק בתנאי שהם ישתחוו אליו, זאת אומרת לתכונה הזאת שאוספת אותם יחד, והם עדיין לא מוכנים להיות בזה.
תלמיד: זה מרגיש שזה צריך להגיע לנקודה קריטית כזאת.
עדיין חסרים ייסורים.
תלמיד: אבל צריך להגיע למידה מספקת של ייסורים, שאז הוא יכול לבקש עבורם?
כן. כי הכול קורה על פני הרצון לקבל.
שאלה: יש פה משפט שקצת מרתיע אותי, "ומכיון שכן "לא ידעו את יוסף" והתחיל השעבוד, שאם לא כן, ודאי היה הצדיק מגין עליהם". האם אנחנו יכולים לא להיכנס לבור?
יכולים, וצריכים לפחד מזה.
תלמיד: מה זאת אומרת יכולים וצריכים לפחד?
אם לא מחזיקים זה בזה. כמו שיוסף אומר, "את אחיי אני מבקש", הוא כל הזמן מחפש את האחים, כי אם הוא לא מבקש חיבור איתם אז הוא נופל לבור.
שאלה: יש הכבדות והפרעות שבהן ממש מרשיעים את החברים ונדחים מהחברים, ועכשיו שמעתי שכדי לצאת מהבורא צריך להעריך את החברים ולהחשיב אותם. במה תלוי ההיפוך הזה ביחס ואיך עושים אותו?
רק בצורה פרקטית, שאנחנו רוצים להיות מחוברים בינינו אחרת אנחנו לא יוצאים מהעולם הזה לעולם העליון, מדעת לאמונה למעלה מהדעת.
שאלה: האם הבור והסביבה הישראלית1 הם שאדם מכוון ישירות לבורא ולא דרך החברים, כלומר הוא לא חושב על החיבור קודם?
כן.
שאלה: מה זה בית האסורים של הסביבה?
הם תופסים אותך במחשבות, רצונות, בערכים שלהם ולא נותנים לך לצאת.
תלמיד: וזה לא דבר חיובי, מהבחינה שלי?
ודאי שזה לא חיובי. אם אתה נמצא בבית הסוהר של הקהל הרחב עם כל הערכים שלהם.
תלמיד: נגיד שאני מתנתק מזה ובאמת חי לפי הערכים שלי. מה המקבילות של זה ברוחניות?
אתה צריך למצוא סביבה שיכולה להציל אותך, לכן הוא אומר "את אחיי אני מבקש", אז על ידי קשר עם החברים אתה יכול לצאת מהבור.
תלמיד: ומה זה בהקשר הזה רשות הקליפות?
כשאתה נמצא תחת שליטת כוחות הסביבה הרעה, זה נקרא שאתה ברשות הקליפות.
תלמיד: ואיך אני יוצא מזה?
על ידי זה שאתה מחפש את האחים שלך. אצלם הערכים יותר גבוהים ואתה נדבק אליהם.
שאלה: האם אנחנו יכולים לחפש בכל פעם חבר אחר שיש לו התעוררות רוחנית וללכת אחריו בעיניים עצומות לפעולת חיבור כלשהי?
תנסו. אני לא יודע אם זה נכון או לא נכון, תנסו ותגידו.
שאלה: מהי הנחיצות בעבודה באהבת הזולת?
לצאת מהעולם הזה לעולם הרוחני.
שאלה: למה דווקא תכונת יוסף היא זו שנזרקת לבור?
כי היא מרגישה כמה היא עדיין לא שייכת למדרגה העליונה, לצאת מהבור.
שאלה: למה מדרגת יוסף נקראת צדיק, וגם הבורא נקרא צדיק?
מפני שהוא רוצה להצדיק את הבורא בכל הפעולות שלו.
שאלה: האם יש עבודה מיוחדת היום שאנחנו צריכים לעשות כדי להתרכז בספירה של יוסף, מה אתה מציע לנו?
אנחנו כן צריכים להתרכז באיסוף שלנו, בלאסוף את עצמנו כאיש אחד בלב אחד סביב הנקודה של החיבור ולאגור, לאסוף לנקודת החיבור הזו כל מה שאנחנו חושבים שצריכים כדי להגיע לדבקות בבורא.
שאלה: כל הסיפור של יוסף, כמו שאנחנו מכירים אותו מהכתוב, הוא נורא דרמטי, מלא באירועים ואחים זורקים לבור, וסיפור פוטיפר.
זה סיכום של כל ההתפשטויות. "יוסף" זה יסוד. יוסף צדיק יסוד עולם. זו התכונה האחרונה לפני המלכות, ולכן בו מרוכזות כל התכונות.
תלמיד: האם אפשר ללמוד משהו על האופי של התכונה הזאת מתוך כל הדרמה והטלנובלה שמתוארת שם.
עליו כתוב הרבה. גם על ידי מקובלים והפסוקים שלהם וגם בספרות היפה. תלוי איפה אתם רוצים לשמוע על דברים כאלה? אני חושב שאם אנחנו נעבור טוב על המסמך הזה שהם הכינו לנו אז אנחנו גם נדע הרבה.
שאלה: אמרת שלפעמים מתגלה בחבר תכונה, ואם העשירייה מתבטלת כלפיו ולוקחת את התכונה הזאת, אז כולנו גדלים. לפעמים מתגלים בחבר כל מיני רעיונות, למשל שצריך לעשות יותר מפגשים, או לא לבוא לשיעור כי הוא רוצה כל מיני דברים אחרים. איך העשירייה מבחינה כלפי מה היא צריכה להתבטל וכלפי מה לא? איך העשירייה יודעת מה נכון ומה לא?
כאן צריכה להיות מערכת מאוד ברורה. קודם כל אנחנו לא מוחקים שום דבר ממה שיש לנו בסדר היום, סדר הבוקר, הערב והלילה, אנחנו לא משנים את היחס אלא רק משתדלים להיטיב יותר למשפחה, לעבודה שלנו בקבוצה וכך להתקדם. אם חבר נמצא במצבים שונים בהתפתחות האישית שלו ויש לו פתאום איזה רעיון, אז אנחנו לא כל כך מתחשבים בזה אלא נותנים לו אפשרות להירגע.
החברים נמצאים במצבים שונים, משונים ומשתנים, לכן אין לנו ביקורת עליהם. חשוב שתהיה לנו סבלנות כלפי כל המצבים שהם עוברים. עלינו לעזור להם ככל האפשר, אבל לא בזה שאנחנו מדכאים את המצבים שהם עוברים, אלא עוזרים להם ומביאים אותם לקו האמצעי, צריכים ללמוד זאת. אם הם קופצים ורוצים לסחוף אחריהם את כל הקבוצה, אז אני חושב שאני נותן דוגמה פחות או יותר נכונה, ששום דבר לא משתנה, פנימיות האדם משתנה, אבל מבחוץ אנחנו מתנהגים כמו קודם.
שאלה: האם צדיק יכול בעצמו להצדיק את הבורא, או שהוא רק יכול להזדקק מאוד להצדיק ולבקש עזרה מהבורא? איך התהליך הזה קורה?
ודאי שרק על ידי כך שהוא מבקש מהבורא כוחות להצדיק אותו, אז אולי הוא יקבל את הכוחות האלה ויצדיק.
קריין: קטע מס' 11.
"בחינת בוקרו של יוסף, כמ"ש "הבוקר אור והאנשים שולחו, המה וחמוריהם". כלומר, שכבר זכה להאור השורה על הסתירות האלו. היות כי על ידי הסתירות, הנקרא בקורת, וכשהוא רוצה להתגבר עליהם, זהו על ידי המשכת אור עליהם.
וזה כמ"ש "הבא לטהר מסייעין אותו". וכיון שכבר המשיך האור על כל הבקורת, ואין לו עוד מה להוסיף, כי כבר נשלם אצלו את כל הבקורת, אז הבקורת והסתירות כלין מאליהם. וזהו לפי הכלל, שאין שום פעולה לבטלה, היות שאין פועל בלי תכלית.
ובאמת יש לדעת, מה שנתדמה להאדם, דברים שהם בסתירה להשגחת טוב ומטיב, הוא רק בכדי שהאדם יהיה מוכרח להמשיך אור עליון על הסתירות, בזמן שהוא רוצה להתגבר על הסתירות. אחרת אי אפשר לו להתגבר. ושזה נקרא רוממות השם ית', שממשיך בזמן שיש לו הסתירות, הנקרא דינין.
כלומר, שהסתירות יכולים להתבטל, אם הוא רוצה להתגבר עליהם, רק אם הוא ממשיך רוממות ה'. נמצא, שהדינין האלו הם הגורמים להמשכת רוממות ה'. "
(בעל הסולם. "שמעתי". ל"ג. "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")
יש כאן רק משפט אחד כסיכום. אנחנו צריכים לבקש תמיד את גילוי גדלות הבורא, כי אז בטוח שנקבל שכל, רגש והכוונה להתפתחות לכיוון הנכון. לצפות תמיד להופעת גדלות הבורא לפנינו באיזושהי צורה במוח ובלב, בדחייה מאחורה, במשיכה מקדימה, שתבוא על ידי כל מיני אמצעים, ורק כך נתקדם.
קריין: קטע מס' 12.
"יעקב צוה לבנו יוסף: שיעשה חסד של אמת. כי תחילת העבודה היא, שצריכים להגיע לשמה, שזה נקרא "משפיע בעמ"נ להשפיע", ולא דורשים שום תגמול על העבודה. וזהו פירוש מה שרש"י מפרש, החסד שעושים עם המתים, הוא שאינו מצפה לשום תגמול. רק שעושים חסד, היינו מעשים של השפעה בעמ"נ להשפיע, שהוא לא מצפה לתשלום גמול."
(הרב"ש. מאמר 8 "ההבדל בין חסד ואמת, לחסד שאינו אמת" 1987)
אנחנו חייבים להגיע ל"לשמה", כלומר ללהשפיע על מנת להשפיע, ועל זה לא יכולים לבקש שום השלמה, שום תשלום ושום פיצוי. לכן אסור לאדם לצפות למשהו שיוכל לכסות ולהשלים לו את העבודה, אלא כל העבודה צריכה להיות ללא שום תגמול וללא שום שכר.
שאלה: האם אנחנו מצפים לשכר בצורה של להיות בהשפעה, לקבל על מנת להשפיע?
זה לא נקרא שכר. נכון שאפשר להגיד כך אבל זה לא נקרא שכר כמו שאנחנו מכירים מהעולם הזה.
תלמיד: האם אנחנו מחכים לזה אבל לא בצורת שכר?
השכר הרוחני לו אנחנו מצפים הוא לא נקרא שכר, כי הוא עוזר לנו להיות בעל מנת להשפיע.
קריין: קטע מס' 13.
""ויקרא לבנו ליוסף, ויאמר לו... ועשית עמדי חסד ואמת" וכו'. ופרש רש"י, חסד של אמת זהו שאינו מצפה לתשלום גמול. הקשה, מדוע שלא קרא אלא ליוסף. והשיב, משום שבידו היכולת. "
(הרב"ש. 505. "חסד של אמת")
יוסף היה יכול להפיק מהפעולה תוצאה שתהיה ממש השפעה טהורה.
קריין: קטע מס' 14.
"יעקב אבינו, שהוא מדת האמת, צוה לפני מותו, היינו שנתן צוואה ליוסף שיעשה חסד של אמת. היינו שעל ידי זה יזכה למדת אמת, היינו שיהיה כולו להשפיע, וזה היה לכל בניו, וצוה דווקא ליוסף, היינו לאחר פטירתו, שלא יעשה יוסף חשבון של מכירת יוסף עם אחיו.
ואף על פי שיוסף רואה שאחיו פגמו עם המכירה", הם מכרו אותו, "מכל מקום הוא צריך רק לעסוק במדת האמת, היינו להשפיע. וענין הפגם לתקן, זה שייך לה' לבדו."
(הרב"ש. אגרת כ"ז)
מה שלא יהיה אתה חייב להמשיך ולנהוג בהשפעה כלפי כל דבר שפוגם בך. גם כשמגיעים כל מיני שונאים שעושים לך כל מיני בעיות וצרות, לא חשוב מה, עליך להמשיך בעבודתך בהשפעה כלפי כולם - כך אמר יעקב לפני מותו.
קריין: קטע מס' 15.
"יש בחינת:
א. משיח בן יוסף,
ב. ומשיח בן דוד.
ושניהם צריכים להתאחד. ואז יש בהם השלימות האמיתי."
(בעל הסולם. "שמעתי". קפ"ג. "בחינת משיח")
שני המשיחים, שני הכוחות, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, צריכים להתאחד ולהתחבר, ואז תהיה שלמות אמיתית שתתקן את כול הכלי דאדם הראשון.
קריין: קטע מס' 16.
"האר"י הקדוש היה משיח בן יוסף. לכן היה יכול לגלות כל כך חכמה, משום שהיה לו הרשות מעלמא דאתגליא."
(בעל הסולם. "שמעתי". ק"ב. "ולקחתם לכם פרי עץ הדר")
בעל הסולם כתב על האר"י שהוא היה משיח בן יוסף ועלינו לקבל את העובדה הזאת.
שאלה: מה זה אומר שיעקב נפטר והוא מצווה על הבן שלו שימשיך לעבוד באיזושהי עבודה?
זה אומר שיעקב לא מת כמו שכל התכונות האלה לא באמת מתות, אלא הן לא מופיעות כרגע בתוך אותו הדור או בתוך אותו התיקון שמתגלה.
קריין: קטע מס' 17.
"יוסף הוא סוד גאולה, על דרך "ולא יכול יוסף להתאפק", וגילה לו את המוחין. וזה פירוש "ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו". ובזמן שה' מגלה את עצמו, אז "ולא עמד איש", אז האדם בטל מבחינת ישותו, ואז הוא מתחיל ללכת בדרך האמת."
(הרב"ש. 365. "ויגש אליו יהודה - א'")
כשיתגלה אור הגאולה, כך נשיג.
שאלה: איך להשתמש נכון בידע שרכשנו על תכונת יוסף? איך להשתמש נכון בכל הלימוד הזה על התכונה הזאת?
אנחנו צריכים להגיע לאותם הסיכומים בינינו, החיבורים בינינו, כמו שנמצאים בתכונת יוסף.
שאלה: האם תכונת יוסף בעשיריה זה מי שרוצה להשלים את היחסים בין כולם?
כן.
שאלה: האם להיות צינור זה כמו להיות יוסף?
גם זה יכול להיות נכון.
שאלה: מה זו הפעולה בעשיריה שנקראת מכירת יוסף?
מכירת יוסף זה אומר שלא רוצים להשתמש עם החיבור הזה, אלא מעדיפים להשתמש בתכונות אחרות שיותר קרובות אליהם, כי בחינת יוסף דורשת וויתור.
שאלה: איך במצב של "נסעו מזה", אותו האחד שכן רוצה להתחבר יכול לדחוף את כולם לחיבור? איך זה בא לידי ביטוי?
לתת דוגמה. כדי להגיע לחיבור צריכים לתת דוגמה. ככל שיותר אנשים בעשיריה נותנים דוגמה, ולא רק דוגמה, אלא מסבירים אחד לאחר מה נותן להם החיבור, עד כמה הם מרוויחים ממנו, מצליחים, שרק על ידי חיבור ביניהם הם מתקנים את הכלי השבור של אדם הראשון, אז יש בזה כוח לכל אחד להתקדם.
שאלה: מהו השורש הרוחני שיוסף נזרק לבור? איך זה בא לידי ביטוי בתהליך הרוחני שהאדם עובר בדרך?
אנחנו למדנו את זה לפני כמה פסוקים. בּור הוא כמו בית סוהר, והאדם צריך מתוך הבור הזה להשיג חסרון גדול, ואז ירגיש שמוציאים אותו מהבור. כמו שבחיים שלנו אנחנו אומרים, נמצא בבור, נפל לבור. ואז ככל שאנחנו מרגישים שיש לנו חוסר בהתקדמות, חוסר בכוח להתקדם, כך אנחנו נתקדם. הרגשת הבור זו הרגשה טובה, זה שאתה נמצא בבית סוהר זה אמת.
שאלה: איך ניתן להבחין בין שתי הפעמים שיוסף בבור? מה ההבדל בין שני המצבים האלה?
הראשונה הייתה בצורה אישית, והשנייה בצורה כללית.
שאלה: איך להיזהר לא לעשות כמו האחים של יוסף ולא להשליך את החיבור לבור?
כל הזמן לדבר על חשיבות החיבור ולהחזיק את חשיבות החיבור בצורה גבוהה. ומהבור לעשות ההיפך, להפוך את הבור כלפי חוץ ולעשות ממנו מגדל.
שאלה: האם אוכל לברוח מבית האסורים על ידי זה שאקלוט בתוכי את התכונות של החברות שלי?
כן, זה נכון. דווקא על ידי זה שאני מצטערת עבור החברות שלי, אני בזה לא שוקעת בבעיות שלי ועוברת למצבים יותר גבוהים.
שאלה: האם אפשר להסביר בפשטות מה הם אותם הקווים, שמאל, ימין ואמצע?
אלו שלושת סוגי היחס שלנו לחיבור, לקבוצה, לרוחניות, לבורא, ועלינו בסופו של דבר לחבר אותם כאחד. מפני שאנחנו מורכבים מהתכונות האגואיסטיות שלנו וגם מתכונות הבורא במקצת, והשילוב של התכונות שלנו הוא הקו האמצעי, אז אנחנו צריכים להשתדל כל הזמן להיות בחיבור ביניהן, להיות מכוונים בקו האמצעי. כך נתחבר מהר וטוב, כי בזה אנחנו נחבר גם את העביות שלנו בצורה נכונה, עם צמצום, מסך ואור חוזר, וכך נכוון את עצמנו לבורא.
שאלה: מה זה אומר שהאחים מכרו את יוסף לעבדות?
שכל התכונות שהיו לאדם שאיתן היה צריך להתחבר עם העשירייה, שרצה על ידי כל התכונות האלה להגיע לבורא, זה נקרא שהוא מחבר אותן ליסוד הנכון, ליוסף, לצדיק יסוד עולם, ולגלות מוחין, אור עליון על החיבור הנכון בין כל התכונות האלה, כל זה לא הלך כך.
שאלה: האם אפשר לומר שהרצונות הגשמיים שבי הם אלה שהולכים נגד יוסף, כמו האחים שהלכו נגדו?
לא על כל הרצונות הגשמיים אנחנו אומרים שהם נגד. יש רצונות שבלעדיהם אנחנו לא יכולים להתקיים, כמו אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, בכל הרצונות האלה אנחנו גם צריכים לחיות. רק השאלה, אם אנחנו חיים בהם כך שהם לא מפריעים לנו להתקדמות רוחניות.
שאלה: למה יש תכונות שהקשר ביניהן הוא אב ובן, כמו אברהם, יצחק ויעקב, וכאלה שהן של אחים?
זה תלוי באיזה דרגות, אם זה בדרגת ראש, או בדרגת גוף, או בדרגת תוך, או בדרגת סוף של הפרצוף.
שאלה: אמרת קודם שלא משתנה שום דבר אלא רק פנימיות האדם, למה הכוונה? האם זה קורה בכל אדם בנפרד? והאם יכול להיות שיש חברות שהפנימיות שלהן תשתנה ושל חלק עדיין לא?
פנימיות האדם משתנה כל הזמן, וחיצוניות האדם, מה שאנחנו מכירים מבחוץ, היא לא משתנה, אבל אנחנו תופסים את האדם גם בפנימיות וגם בחיצוניות.
שאלה: איזו פעולה נדרשת מאיתנו בעשיריה כדי להוציא את יוסף מהבור?
רק חיבור בינינו ורצון להעלות את החיבור בינינו למעלה. בור נקרא שהחיבור בינינו נמצא בירידה, מגדל נקרא שהחיבור בינינו נמצא בעליה, ועלינו כל הזמן להשתדל לבנות את המגדל.
שאלה: איך להתמודד עם השונאים שמפריעים לנו בלימוד חכמת הקבלה שנמצאים בתוך הבית שלנו?
להראות להם את האהבה שלנו. לא הסכמה, אלא אהבה.
שאלה: מה מומלץ עבור תלמיד מתחיל בדרך שאין לו הכרות עם סיפורי התורה?
אני לא חושב שזו בעיה. קצת מכל סיפורי התורה הוא ישמע בזמן הלימוד, מתוך השיעורים שלנו, ויותר מזה הוא לא צריך. ודאי שבתורה כתובים פרטי פרטים של ההליכה שלנו בדרך הרוחנית, מדרגת דומם עד דרגת אלוהים - דומם, צומח, חי, מדבר, אלוהים - אבל זה לא כל כך נחוץ לנו לדעת את כל הסיפורים האלה. כי הסיפורים הם סיפורים, אבל אנחנו נכיר את כול התהליך הזה בצורה שתהיה מובנת לנו מבפנים, מתוכנו, מהפסיכולוגיה הפנימית שלנו. לכן אין צורך ללמוד את כל סיפורי התורה שמדברים על חיות, על יחסים בין בני אדם, אנחנו נקבל את זה בצורה יותר קרובה לנו. מה שצריך אתם תדעו.
שאלה: האם לצאת לעולם העליון בעשירייה, זה משהו שתלוי בזמן, או יש משהו שאנחנו עדיין לא עושות שמונע את זה מאיתנו?
יש ויש. בטוח שאנחנו יכולים לקצר את הזמנים, זה נקרא שישראל מקדשים את הזמנים, מקצרים את הזמנים. אבל עם זה בכל זאת ישנה מערכת גדולה שאנחנו נכללים עם כל חלק וחלק שלה, ולכן יש כאלו שכדי לעלות לפסגת התיקון שלהם, הם צריכים להיות נכללים עם המון מקרים, נשמות. ויש כאלה שיכולים לעשות בדרך חליפית, כביכול. יש ויש. אנחנו צריכים רק לדחוף את עצמנו קדימה דרך חיבור, הפצה. ומתוך שניהם דבקות בבורא. ואז מה שיקרה יקרה.
היום יש לנו עוד שיעור בשתים עשרה. איך היה השיעור באמצע היום - אתמול, אם אתם זוכרים או לא, או שהוא היה קטוע, מקוצר, וכדאי לנו היום להשתדל להמשיך אותו? כי אנחנו עברנו רק עד החצי, או שנעבור לשיעור חדש?
שאלה: באמת הייתה אתמול הרגשה בשיעור צהריים שצללנו למים עמוקים. רק התחלנו לגעת במאמר ולא גמרנו לקרוא אותו. אבל לא זו הנקודה. אלא כל הנושא של למעלה מהדעת ואיך עושים את זה. אז אולי באמת כדאי להמשיך. לא יודע אם היום או לא, אבל נראה כמו נושא שכדאי להמשיך אותו.
כך נראה לך. ולאחרים? אני רוצה לראות בסך הכל רצון להמשיך את המאמר של אתמול, לקרוא אותו מחדש או לעזוב וללכת למאמר חדש?
אנחנו ממשיכים אותו מאמר, ונסביר אותו יותר. אין בזה שום עבירה. לחזור אין שום בעיה. ספרתי לכם, אחרי שרב"ש גמר ללמוד "עץ חיים" של האר"י, והתלמיד שלמד, הוא היה אז בן חמישים, אומר "אני חושב שכדאי לנו שוב לחזור וללמוד את זה". וזה ספר עבה.
אז רב"ש, בלי שהיה לו משהו מבפנים, כן, לא, כך וכך, כמו מכונה התחיל ללמד מהשורה ראשונה של הספר, שבדרך כלל לוקח שש שבע שנים. לא יודע כמה. אני כבר חיכיתי חצי שנה, עוד חודש, עוד חודש, שזה ייגמר ושנתחיל ללמוד משהו חדש. ופתאום, הכול נסגר. ככה זה. לכן אין שום בעיה. אנחנו נלמד אותו מאמר. זה מאמר חשוב מאוד וכדאי. וסך הכול מכל המאמרים יהיה לנו אחר כך דייסה כזאת, בישול טוב.
תלמיד: בערב איחוד אמרת שני דברים מאוד חשובים. אחד שיש הרבה אנשים שעכשיו ממש על סף כניסה לשמה. והאחר, שאנחנו צריכים להתארגן, לחשוב לגבי השנה הקרובה, איך להפוך את האיכות לכמות.
כן.
תלמיד: יכול להרחיב על זה כמה מילים, מה הכוונה?
חלק מהחברים שלנו נמצא על סף לשמה, נמצאים בכניסה לשמה. אני חושב שהם מרגישים את זה ואנחנו גם מרגישים שבסך הכול יש נטיה כזאת וכמות אנשים באמת נמצאים ממש במעבר מלא לשמה לשמה. זה קורה.
תלמיד: אנחנו השנה הולכים להפוך את האיכות לכמות ושנכפיל את עצמנו גם בכמות. זה מאוד משמעותי שנעשה מהלך חדש עכשיו.
אני מאוד מקווה שהעולם השנה - מסוכות, מיום הכיפורים עד יום הכיפורים הבא, מה שנקרא, אנחנו נגיע למצב שהעולם ידע יותר מהי האמת ושאין לו לאן להתקדם אלא רק לרוחניות שהיא תהיה יותר ויותר מובנת כמו הרוחניות שלנו.
מה שחכמת הקבלה מציגה, זאת אומרת, הכרת הבורא על ידי הנברא שנמצא בעולם הזה ומגיע להכרת הבורא דרך החיבור עם הנבראים. "איש את רעהו יעזורו" בלב אחד כולנו. זה מה שאנחנו צריכים. אני מקווה שאנחנו גם נפרסם טוב, נכון ויבואו אנשים ויתקרבו.
תלמיד: זה מה שהעולם, בגלל מצבו, יתחיל לגלות עכשיו, בגלל שאין לו לאן לברוח?
כן. הכול תלוי וקשור אחד לשני. המצב הוא מצב טוב לגילוי האמת.
שאלה: נתת דוגמה של התלמיד שלמדתם מההתחלה עד הסוף ושוב התחלתם מהתחלה. אנחנו בדרך כלל מתחילים משהו, תע"ס, ופתאום מחליפים למשהו אחר. זה בגלל שאנחנו הולכים עם העולם ואנחנו כל הזמן צריכים להתחדש במהירות הולכת וגוברת או שאנחנו בעשירייה צריכים בעצמנו להביא את זה לסיום.
פעם היינו לומדים אצל רב"ש "תלמוד עשר הספירות" חלק ו', והייתה לנו שם שאלה, ורב"ש אומר שהתשובה, כמו שהוא זוכר, נמצאת בחלק י"ב, נדמה לי, ב"תלמוד עשר הספירות". אנחנו לא למדנו עדיין את החלק הזה, אבל הבאנו ספרים וקראנו שם מה שהוא אמר שיש שם.
קראנו והמשכנו לקרוא. ואחרי כמה שיעורים פתאום ראינו איפה אנחנו צריכים להיות ואיפה אנחנו עכשיו, לא נורא. זאת אומרת, אין שום בעיה. איפה שאתם קוראים, קוראים. אם זה מושך אתכם, תופס אתכם, מסביר לכם משהו, תמשיכו. לא בעיה. מכל מקום אפשר להתקדם.
(סוף השיעור)
-
אבל אז היה רק על ידי אחיו, שהם ישראלים, היינו שרואה שהוא הולך בדרך ה', רק שהסיבה שמחייבת אותו לעבודה היא על ידי הסביבה, שהוא נמצא בסביבה ישראלית. (ציטוט 9)↩