שיעור הקבלה היומי7 авг 2021(בוקר)
שיעור בוקר 07.08.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
עיבור ויניקה – קטעים נבחרים מהמקורות
מה שראינו, וכולם ראו את זה בטח ולא פעם אחת, כל מיני סרטים כאלה, זה באמת פלא עד שאנחנו יוצאים מתוך האימא לעולם, לחיים שלנו. והתהליך הזה הוא בדיוק כתהליך של הלידה הרוחנית שלנו, רק שם החומר זה הרצון לקבל ומה שמפרמט אותו, מתקן אותו, נותן לו ציור, צורה, זה הרצון להשפיע של הבורא. ועל ידי שני הרצונות האלה, הרצון לקבל והרצון להשפיע, אנחנו מגיעים למה שנקרא "צור צורה בתוך צורה".
ועד כמה שאנחנו מסוגלים לצמצם את הרצון לקבל שלנו, שירצה לקבל צורת ההשפעה, אז בזה אנחנו בעצם עושים מעצמנו עובר רוחני ואחר כך ולד ואחר כך האדם הרוחני, שיש בו כל אותן הצורות, התכונות, הנטיות כמו בבורא, אבל החומר שלו הוא רצון לקבל. רק בהתנהגות ובהתבטאות החיצונה הוא כבורא, כרצון להשפיע. לכן הדומה לבורא נקרא "אדם".
ראינו בסרט עד כמה שזה לא פשוט, עד כמה שזה תהליך קשה, מורכב, נמשך. עד כמה ישנם בדרך כל פעם כל מיני מחסומים ותנאים חדשים. בעובר הגשמי הוא עושה את זה על ידי צורות הטבע, כשהרצון לקבל והרצון להשפיע, כאילו שני כוחות הטבע, כוח המצייר את הוולד וכוח שמפתח את ולד. זאת אומרת, גם בפנים וגם מבחוץ כמו פסלים שעושים את הפסל, [כך] אנחנו צריכים לעשות את זה יחד עם הבורא. אנחנו צריכים להיות כחומר ביד היוצר, לעשות על עצמנו צמצומים ולתת כל פעם לבורא לעשות מה שהוא רוצה. ואז בצורה כזאת, ביחס כזה אליו, אנחנו נגיע להיכנס לעיבור ולהיות עובר ואחרי תהליך שנקרא "תשעה ירחי לידה" נולדים לעולם הרוחני.
כל התהליך הזה הוא מאוד מיוחד כמו שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו. ועד כמה שאנחנו סך הכול מבטלים את עצמנו יותר ויותר ויותר. הרצון לקבל שלנו גדל יותר ויותר וכך אנחנו מקבלים יותר ויותר צורת האדם העתידי, שיהיה דומה לבורא. אלה הם תשעה ירחי לידה ואחר כך נולדים. יש בזה הרבה תהליכים ותת תהליכים, אבל זה הכול לפנינו ואנחנו כבר נמצאים בזה.
אנחנו כבר נמצאים בזה, רק מפני שזה עדיין תקופת העיבור, אז אנחנו לא מבינים בדיוק מה קורה איתנו, אלא עלינו רק לבטל את עצמנו כל פעם כלפי המצבים החדשים שלא מובנים ולא יודעים בשביל מה ולמה, אלא מה שאנחנו צריכים לעשות זה ביטול שלם, כדי שכוח הבורא יעשה מאיתנו עובר. זה בעצם התהליך.
נחזור לנושא שלנו ונשתדל שהתוצאה מהסרט תהיה, שאנחנו צריכים לבטל את עצמנו מכל וכל, זו תחילת הדרך הרוחנית שלנו.
שאלה: הסרט הזה מאוד מעורר רגש וגורם לחשוד עד כמה אנחנו נחוצים לעזרת ה' לאורך כל התהליך הזה, עד כמה אנחנו צריכים אחד את השני בשביל להשיג את הביטחון לעבור את התהליך הזה.
זה שהבורא עושה את הכול, אין עוד מלבדו זה ברור. שאלתך היא, כמה בזה אנחנו צריכים את העזרה שלו, כדי שהבורא יעשה איתנו מה שהוא רוצה. גם כן ב 100% .
שאלה: איך משיגים את הביטחון?
זה הכול הקבוצה. מהקבוצה שאנחנו נמצאים בה, אנחנו צריכים לקחת דוגמה, ביטחון, כוחות, נחיצות, ואז למסור את עצמנו יותר ויותר לכוח העליון שהוא יעשה איתנו מה שהוא צריך. זו צורת העיבור. כך צריכים להתנהג.
זה לוקח זמן, כי אנחנו רוצים הוכחות גשמיות, למה ככה ולא אחרת, ואיפה השכל שלי, איפה הרגש שלי, האם אני יכול לקחת משהו מהעולם הזה לעולם הרוחני.
שום דבר אני לא יכול לקחת מכאן לשם, שום דבר. זאת אומרת מה שנשאר בי, זה רק אותה נקודת הנתק מהמצב הקודם שהיא הופכת לנקודת החיבור למצב הבא. וכך אני עובר דרך המחיצה הזאת בין שני העולמות.
אנחנו צריכים להשתדל לממש את הדברים האלה כמה שאפשר ולעזור אחד לשני להצטייד בביטחון ובחיבור. אין לי כאן מה לעשות, אלא אני צריך להשתדל לקבוע עם העשירייה שלי אותם היחסים כמו שאני עם הבורא, ובעזרת האווירה הזאת, שכל העשירייה עושה כלפי כל אחד ואחד, אנחנו נרגיש שאנחנו נמצאים במקום בטוח ויכולים כך להתפתח.
ואז כמה שהאדם מתפתח יותר ויותר, הוא מרגיש את עצמו שאין לו על מה להישען, רק על העשירייה. ולכן הוא מתנתק מה"אני" שלו ומחבר את עצמו לעשירייה, ודרך העשירייה הוא מרגיש שהוא יכול להתחבר לבורא, או הבורא בעצמו דרך העשירייה מגיע לקראתו.
המגע הראשון כמו שקראנו, הוא הכי קשה והכי מורכב ומסובך אפילו, אבל עלינו רק לפעול לביטול. ולכן הפעולה היא קלה לתפיסה, להבנה וקשה מאוד למעשה. אבל מי שממשיך עוד ועוד ועוד הוא מצליח. לא צריכים כאן חכמה בכלל, צריכים רק רצון, ולממש אותו נכון בסביבה.
שאלה: אני בכל זאת לא יכול להבין את ההבדל בין עיבור לעובר.
עיבור זה תהליך והעובר זה האדם שרוצה להיכנס לעל מנת להשפיע, לכוחות ההשפעה, שזה נקרא רוחניות.
שאלה: אמרת שהבורא דרך העשירייה בא לקראתנו.
במידה שהאדם מבטל את עצמו לעשירייה, הוא פותח לבורא אפשרות לעבוד עליו, או כלפי העשירייה להתבטל, או כלפי הבורא להתבטל זה אותו הדבר. אין לנו שום אפשרות אחרת להתבטל. כלפי מה? רק כלפי העשירייה. והבורא גם כן עושה את כל הפעולות שלו כלפי העשירייה. אז אותו הגוף שבו אנחנו פועלים, אני לבורא והבורא אלי, זאת עשירייה.
תלמיד: אנחנו מתבטלים כלפי כולנו, מתמוססים, ומה זה אומר שעכשיו הבורא עומד מולנו?
במידה שאתם יכולים לבטל את עצמכם זה אל זה לעשירייה, כדי להתקרב לבורא ולבטל את עצמכם כלפיו, אז במידה הזאת הוא פועל דרך אותו מקום הביטול אליכם.
קריין: עיבור ויניקה, קטעים נבחרים מן המקורות, ממשיכים בקטע 41. כותב הרב"ש:
""עובר" מלשון עובר, שהוא המצב הא', שעובר מבחינת השימוש עם כלים דקבלה לדרגת קדושה, ששם משמשים רק בכלים שיכולים לכוון בעל מנת להשפיע, אחרת לא משתמשים עם הכלים."
(הרב"ש. מאמר 26 "מהו, "אין קדוש כה' כי אין בלתך", בעבודה" 1990)
זאת אומרת, עוברים לשימוש בכל מה שיש לאדם בכוונה חדשה, רק לטובת הזולת, לטובת הבורא. כי חוץ מהאדם נמצא רק הכוח העליון. זה רק נדמה לנו שיש הרבה אנשים, והעולם שלם. זה סך הכול הבורא כך מייצג את עצמו כלפינו. ובמידה שאנחנו מבטלים את עצמנו ומשתדלים לראות סביבנו רק בורא, אז במידה הזאת אנחנו מתחילים להתקשר אליו, נותנים לו אפשרות לעבוד עלינו. וכך אנחנו משתמשים רק באותם הכלים, באותן הכוונות על מנת להשפיע שאנחנו מקבלים ממנו וכך מתקדמים.
קריין: 42. כותב בעל הסולם:
"העולמות באים בהשגה בשני דרכים, מעילא לתתא ומתתא לעילא, שמתחילה משיגים מעילא לתתא, את השתלשלות הנשמה. ואחר-כך, מתתא לעילא, שהיא ההשגה עצמה. מהלך הראשון מכונה בשם עיבור, משום שערכו כמו הטפה ההולכת ומתנתקת ממוח האב, ובאה בעיבור האם, עד שיוצאת לאויר העולם. שהוא נבחן כמו דרגא האחרונה - מעילא לתתא. דהיינו, בהתחשב עם העילה של הולד. הרי עד שם היה עדיין מחובר באיזה חלק בבחינת אבא ואמא שלו. דהיינו העילה. ובביאתו לאויר העולם, נכנס לרשות עצמו, שזהו הסדר של מעילא לתתא.
וטעם כל זאת, כי מחשבתו יתברך יחידה, ועל-כן כל המקרים שוים, והכל דומה לפרט."
(בעל הסולם. "סוד העיבור-לידה")
שאלה: יוצא שהוא כותב שהעיבור זה תהליך מלמעלה למטה.
אם אנחנו מתבטלים, אז אנחנו נותנים לבורא מלמעלה למטה להתעבר, להיכנס, לעבוד בנו, לעשות ולייצר בנו את הצורה. ודאי. אנחנו בזה לא משתתפים חוץ מביטול, ביטול, ביטול. ואחר כך על פני הביטול, אנחנו מתחילים להוסיף את הרצון לקבל שלנו כדי לבטל את עצמנו עם הרצון לקבל, עוד יותר ועוד יותר.
פועלים בצורה הפוכה, וגם הרצון לקבל עובד לכיוון להשפיע.
שאלה: מה החלק שלנו בתהליך הזה, אם זה הכול מלמעלה למטה?
רק לבטל את עצמנו, שום דבר חוץ מזה. שום דבר חוץ מזה, רק לבטל את עצמנו. כי אנחנו לא מבינים ולא מרגישים מה שקורה, אלא מתחילים ממש מאפס, מזה שלא נמצאים. ועד כמה שמבטלים את עצמנו, מתחילים יותר ויותר להבין איפה אנחנו נמצאים ועד כמה שאנחנו צריכים יותר לבטל את עצמנו.
שאלה: מה זה "מוח האב"? היות ונראה שזה מייצר את כל התהליך מלמעלה למטה. האם זאת מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו?
יש שני כוחות, כוח השפעה וכוח קבלה, זה מה שאנחנו לומדים. כשהבורא פועל עלינו הוא פועל בשני כוחות, בכוח המייצר ובכוח המעכב. הוא צריך לבנות מחומר הפוך מעצמו, מרצון לקבל, צורה כזאת שהיא תתנהג כמוהו, ולכן הוא חייב לעבוד בשני כוחות, ימין ושמאל, קבלה והשפעה, אור חכמה ואור חסדים. במידה שאנחנו מבטלים את עצמנו ונותנים לו כל פעם בביטול שלנו לעבוד על החומר שלנו, על הרצון לקבל, אז הוא עושה מהרצון לקבל כל מיני צורות השפעה, ממש כמו פסל שעושה מחֵמַר נגיד צורה, צורה חדשה. זו העבודה שלו, ובכוחות פלוס ומינוס הוא מייצר את זה.
ודאי שכוחות פלוס ומינוס אלו הם לא פשוטים כמו שאנחנו יכולים לתאר, אלא זה בהרבה מאוד אופנים, בהרבה דרגות וצורות התקשרות ביניהם. כמו שאנחנו ראינו אפילו בעובּר, איך שנעשים בו פתאום עצמות וורידים וכל מיני חלקי הגוף. הוא כבר נולד עם תרי"ג החלקים, אולי הם לא נפעלים, כל אחד ואחד מקבל אחר כך זמן הפעלה וחופש הפעלה, וככל שעוד יותר ועוד יותר הוא מבטל את עצמו, אני מדבר על העובּר הרוחני, אז כל חלק וחלק מהגוף מתחיל לקבל יכולת לפתוח את עצמו ולהצטרף לגוף הנולד ולהפעיל את עצמו. כמו שאנחנו רואים בילדים, שהם מתחילים לעשות פעולות בידיים, ברגליים, לא אינסטינקטיביות, מקריות, אלא הם יודעים איך להפעיל את עצמם יותר ויותר. מאיפה זה מגיע? מזה שבעובּר הרוחני אנחנו יכולים לבטל את עצמנו, ואז הכוח העליון נמצא בחומר שלנו ומפעיל אותו.
תלמיד: אז אם מלמעלה אני מקבל חותם, האם זה יוצר יותר חיסרון וזה כנגד מה שאני צריך לבטל את עצמי, כי אני לא נמצא בדבקות עם העליון, ומתוך הביטול הזה נקודת המיקוד שלי היא הקבוצה, אז אני מוסיף עוד ועוד למרות הלחץ שמגיע מלמעלה?
לא. אתה לא מקבל מלמעלה כלום בשכל, אלא רק לפי כמה שאתה הולך למעלה מהשכל. זאת אומרת, לא עם השכל, אלא רק עם הביטול, כי אתה צריך לקבל צורה חדשה שהיא לא נמצאת בך. לכן זה לא לפי שאתה עושה משהו ומקבל משהו ורואה ומחליט, לא. אתה צריך רק להתבטל כלפי כל פעולה ופעולה של העליון, ואז הוא עושה בך את הצורה, זה נקרא "צר צורה בתוך צורה", רק בצורה כזאת. רק באמונה למעלה מהדעת יותר ויותר, על פני כוחות ההשפעה ואחר כך על פני כוחות הקבלה.
שאלה: בתהליך העיבור, העובר לא רוכש שכל עליון?
אחרי המעשה.
תלמיד: איזה מעשה?
שהוא מבטל את עצמו, והעליון עושה בו משהו, אז כתוצאה ממה שהעליון עושה הוא מתחיל לרכוש את היכולת לפעול דרך מה שהעליון עשה בו.
תלמיד: ויש לעובּר הכרה ומודעוּת בכל התהליך שהוא עובר?
לא לפני שהעליון עושה את הצורה ומפעיל אותה.
תלמיד: אחרי שהוא מבצע את הפעולה, לעובּר במשהו יש איזו הכרה בהתמיינות, בהתחלקות?
כן, זה נקרא "ממעשיך הכרונך"1. אבל מעשי הבורא הם בנו, ומזה שהוא עושה בנו, ומזה שאנחנו מבטלים את עצמנו וחוקרים מה קרה כאן, אנחנו מתחילים ללמוד את מעשה הבורא בנו בצורה כזאת שזה קשה לנו להסכים. כמו שכתוב על הבורא "אני ראשון ואני אחרון"2, ואנחנו רוצים להיות הראשונים בשכל שלנו, לפתוח, לחקור, להבין.
תלמיד: בגלל זה המוח גדל רק בסמסטר השלישי של ההריון?
נכון, במדור השלישי.
שאלה: רציתי לדעת אם יש רגע מיוחד של הירידה של הנשמה לעיבּור? על איזה סוג נשמה אנחנו מדברים?
נשמה שהיא לפי ההתפתחות שלה מהכלי הכללי השבור של אדם הראשון, מגיעה למצב שהיא כן רוצה להיות בקשר עם הבורא. זאת אומרת, לא שהיא רוצה, לא רוצה. האדם רוצה להבין, להשיג, להרגיש, לְמה הוא שייך, בשביל מה הוא חי וכן הלאה, זה החלק האלוקי שבו, ממש תא רוחני שמתחיל לדרוש את ההתפתחות, מתחיל לדרוש קשר לבורא. ולכן אנחנו צריכים את כול הגוף שלא יפריע לנו, כביכול לבטל אותו, כדי לתת לאותו תא אחד יכולת להתפתח.
במידה שאנחנו מבטלים את כל יתר הרצונות ורוצים ללכת רק עם התא הזה שמכוון לבורא, להשגת הבורא, לדבקות בבורא, אז הבורא בזה פועל כנגדו ומתחיל למשוך אותו אליו. ואז אנחנו נכנסים לקבוצה, נכנסים לתהליך. בזה אנחנו כבר נמצאים. אבל ביטול ביטול ביטול, במה שלא יהיה, לא חשוב בכלל מה, רק ביטול כלפי הכוח העליון, זה מה שאנחנו צריכים לעשות בכל תהליך העיבּור, עד שאנחנו נכנסים לעיבור, ואחר כך עד שאנחנו נולדים כבר.
שאלה: אנחנו לומדים שהעובּר הוא מורכב מהעשירייה עם כל השלבים של הביטול. האם נכון לומר שבמידה שהבורא מפרה אותנו, זו בעצם הנקודה שבלב שאיתה אנחנו מתחילים את כל המסע שלנו, וזה מתייחס לאותו מושג שבו הכלל שווה לפרט?
כן, אפשר כך להגיד. צריכים עוד בירורים בזה, אבל כן.
שאלה: כל הכוחות האלה שפועלים על העובּר, העובּר הוא גם ככה מבוטל, גם ככה אין לו שום חושים ושום תנועה, מול מה הוא מבטל את עצמו? איך בכלל יש לו יכולת לבטל את עצמו?
לא. אנחנו מדברים על זה שאדם עושה פעולות על עצמו כדי בהתפתחות הרוחנית לתת לבורא את כל השליטה על עצמו. אני לא צריך שום דבר לעשות, רק לבטל את עצמי, ויש לי כנגד זה הרבה מאוד כוחות שמושכים אותי לכל מיני כיוונים, כך להתפתח וכך, וזה טוב וזה רע, וככה לעשות וככה לעשות. ואני בעצם רק רוצה דבר אחד, אני רוצה לבטל את כול הנטיות שלי, את כל השכל שלי, הרגש שלי, להתפתחות הרוחנית אני מתכוון, ולתת לבורא אפשרות לפתח אותי כמה שהוא יכול.
תלמיד: אבל אדם בכלל לא מזהה את הדברים האלה, את כל הכוחות האלה, כאילו אין במה להיאחז, מול מה להתבטל.
לא נכון. אני נמצא בחיים שלי, במשפחה, בעבודה, בכל החיים האלו בעולם הזה, וגם עם הקבוצה. ואז אני צריך להשתדל כלפי הקבוצה לבטל את עצמי, והחיים שלי כלפי העולם אני לא שם לב אליהם, אני זורם, פשוט זורם. כלפי הקבוצה אני צריך כל פעם קצת יותר לבטל את עצמי, בכך אני מתכוון שאני מבטל את עצמי כלפי הבורא, ובזה אני נותן לבורא אפשרות לעבוד עליי. פשוט לעשות ככה, אני מבוטל כלפי הבורא, ושיעשה איתי מה שהוא צריך, שיעשה ממני עובּר.
כשאני עושה כאלה פעולות יותר ויותר, אני מגיע למצב שבהחלט, באמת כלפי הרוחניות, כלפי הבורא, לא בחיים הגשמיים הארציים האלה, אלא כלפי רוחניות, אני ביטלתי את עצמי. ברגע שאני עשיתי את זה, הבורא מתחיל לעבוד עליי בצורה יותר ויותר ברורה. אני מתחיל להרגיש את הפעולות שלי ואת הפעולות שלו יותר ויותר. זו כבר התפתחות. יש בהריון, בתשעה ירחי לידה, ג' מדורים, מדור ראשון, שני ושלישי. ואז אני יותר ויותר מבטל את עצמי בצורה, בהבנה, בהכרה, בפעולות, וכך אני מגיע למצב שכל מה שהיה לי קודם ברגש ובשכל שלי מתהפך, אני מתהפך עם הראש למטה, ומתחיל תהליך הלידה, אני עובר דרך צוואר הרחם ויוצא. זה תהליך מאוד מיוחד, עוד נלמד אותו ונעבור אותו, ונולדים לעולם החדש, לעולם הנאור, לעולם העליון, ואז מתחילים שם להתפתח.
זה הכול לפנינו. זה לא ייקח הרבה זמן. העיקר אם נרצה לעשות כולנו את הפעולות הללו. כל הפעולות הן בפנים, בתוכנו, וכול הפעולות הן עד כמה אנחנו מצמצמים את עצמנו, מצמצמים את האגו, רצון לקבל שלנו.
שאלה: בתהליך התפתחות ממצב למצב בתוך העשירייה, איך למנוע תקלה או הפלה במעבר מצורה הישנה לצורה החדשה, המצב הנולד?
זה שאני מחזיק כל הזמן בקבוצה, הקבוצה היא המתאם, העוגן, שאני כל הזמן אוחז בהם ואז אני לא נופל. כי יש בעיה במעבר ממצב למצב, ליפול לאיזה מצב שאני בכלל לא יודע איפה. גם היום, כשאני נמצא באיזה מצב ואני מרגיש שאין לי שום יסוד, ולא חשובה לי הרוחניות, ונמאס לי וכן הלאה, מה שאני יכול לעשות זה לאחוז בקבוצה. אני חייב להגיע לישיבת חברים, אני חייב להתקשר אליהם באמצע היום, אני חייב להגיע לשיעור, ואז על ידי פעולות כאלה אנחנו נשארים במקום. מה שאם כן, אם לא העבודה הזאת אז מי יודע איפה היינו כבר. זאת אומרת, ביטול כלפי מה ששייך לרוחניות ונמצא הכי קרוב אלינו, זה מה שאנחנו צריכים לעשות וזה כעוגן שלנו.
שאלה: אם אין אני לי מי לי, כלפי הביטול, איך אנחנו מממשים את זה בעובר?
אם אני לא אעשה את זה בעצמי, אף אחד לא יעשה את זה במקומי. אם אני לא אבטל את עצמי, לא אעשה את הפעולות שנדרשות ממני, אף אחד לא יעשה עבורי. אני צריך בכל זאת לבטל את עצמי כלפי הקבוצה, ומצד שני אנחנו אומרים, שהקבוצה צריכה גם לעשות צעדים כלפי כל אחד ואחד שמשתתף בה, אבל זה לפי ההסכמה ביניהם.
שאלה: האם אפשר לעזור לחבר לבטל את עצמו בפני העשירייה, או שההפרעות שהוא חווה זה משהו מטרתי שמגיע מהבורא?
אנחנו צריכים לעזור, אפילו לתת לו דוגמה, אפילו לדבר עימו לפעמים פה ושם בעדינות, אבל צריכים לתת לחבר. כשאנחנו רואים שההתנהגות שלו היא ממש מחוץ לגבולות הביטול כלפי העשירייה, אנחנו צריכים להשתדל להחזיר אותו לעשירייה, אחרת אנחנו מאבדים אותו. אנחנו צריכים להיות ערים, כי סך הכול אנחנו כולנו כגוף אחד, "כאיש אחד בלב אחד", ולכן אין לנו ברירה. אנחנו צריכים להשתדל לעזור זה לזה, "איש את רעהו יעזרו", דווקא בזה.
שאלה: מבין שני הכוחות האלה, אור החכמה ואור החסדים, מה זה הפלוס ומה זה המינוס?
קשה להגיד. העיקר בשבילנו עכשיו זה לבטל את עצמנו. אין לנו לא פלוס, ואין לנו מינוס, אין לנו כוח חיובי טוב חוץ מכוח הביטול בלבד, וזה מה שאנחנו צריכים עכשיו לעשות. עד שאנחנו לא גדלים כעובר, עד הסוף, ונולדים, אנחנו לא יכולים להשתמש בכוחות שלנו, כביכול שלנו, כי אין בנו שום כוח משלנו. זה ברור שהכול מקבלים מהבורא, גם כוחות הקבלה, גם כוחות ההשפעה, וכל היחסים שביניהם, הכול מקבלים מהבורא. רק אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מכירים את היחס שביניהם. הבורא ברא אותנו בצורה הפוכה ממנו, אז מה היא צורה הפוכה ממנו? שמתוך צר צורה בתוך צורה אנחנו נכיר גם אותו, ואז נעשה את עצמנו דבוקים בו, דומים לו, וכן הלאה. זה תהליך.
אבל בינתיים בשבילנו זה רק לחפש, להשתוקק, באילו תכונות, רצונות, כוונות, פעולות, אנחנו יכולים להביע את הביטול שלנו כלפיו, זה כל סוד ההצלחה שלנו. אין לי רצון משלי, אלא רק שבכל רגע ורגע אני חייב לממש את רצון העליון. זה נקרא שאני דבוק, מדביק את עצמי יותר ויותר כעיבור באימא שלי, בבינה, וכך אני גדל. שבכל הרצונות, בכל המחשבות שכל הזמן מתעוררים בי, אני רוצה רק דבר אחד, איך אני מבטל את עצמי ועושה את מה שהכוח העליון דורש ממני, ללמוד, להתחבר לקבוצה, להכין את עצמי לשיעור, וכן הלאה. חוץ מהדברים ההכרחיים שוודאי שאני צריך לעשות בעולם הזה.
שאלה: ביטול היום נשמע לי רעיון חדש פתאום. עד שאנחנו הופכים לעובר רוחני, הפעולה היחידה במצב שלנו היא רק ביטול כלפי העשירייה, אבל רגשית האגו בכלל לא נותן להתבטל, אז מה זה בכלל ביטול, מאיפה הכוחות האלה לביטול?
אני משתדל כל פעם לבדוק את עצמי עד כמה אני מוכן ללכת לפי מה שהם קובעים, ורואה את עצמי, עד כמה הולך ולא הולך לי לעשות את זה. בוודאי שאם אני כך צריך לעשות, אז הבורא יסדר לי לראות עד כמה אני לא מוכן, עד כמה אני לא רוצה, עד כמה כל פעם הם עושים משהו ואני מצפצף על זה, לא רוצה לקבל את המרות שלהם וכן הלאה.
תלמיד: וכשאני רואה שאני הולך בדיוק הפוך מהקו הפנימי של העשירייה, מה אז?
אז תתקן את זה, תבקש מהבורא כוחות לנטרל את הרצון לקבל שלך. לא שייקח את זה ממך, אלא שיעזור לך להתעלות מעליו, ולמעלה מזה להדביק אותך לעשירייה.
שאלה: אמרת קודם שהעיקר זה הביטול בעשירייה, ובכל יתר הדברים של החיים פשוט צריך לזרום.
אני שואל אותך, תן לי דוגמה אחרת איפה אתה יכול לבטל את עצמך כלפי העליון, כלפי העולם הרוחני, יש לך אפשרות אחרת?
תלמיד: לא, אין אפשרות אחרת. אבל השאלה היא, היום יש לנו נניח את שני המפגשים של הזום במשך היום, ויש לנו שיעור בוקר. איך בתנאים האלה מייצרים הזדמנויות לביטול? כי ההזדמנות לביטול היא דווקא בדברים אחרים שבמשך היום, בדברים האלה אין מספיק הזדמנויות, או שיש, אני לא יודע.
זה אני לא יודע. קודם כל בזה שאתה מבטל את היכולת שלך ללכת במקום זה לאיזה בית קפה, או בית קולנוע, או משהו אחר, לשבת אצל אימא, אני לא יודע איפה, אתה מתבטל כלפי פעולות העשירייה שקבעתם מראש, אמנם אתה לא רוצה, בדרך כלל הבורא נותן עוד אלף ואחת סיבות לעשות כל מיני פעולות אחרות, ואז אתם צריכים להתגבר ולקבוע, שאני עושה את זה מפני שאני רוצה להתבטל.
תלמיד: האם בשלב הזה שלנו, זה מספיק להתבטל כלפי הפעולות האלה, רק כלפי שיעור בוקר ורק כלפי המפגשים במשך היום, זה מספיק כרגע?
כל אחד ואחד איך שהוא מגדיר לעצמו את הגבולות שלו. זה כמו שרב"ש כותב, שיש כאלה שעושים את זה מידי פעם, ויש כאלה שבכל רגע ורגע במחשבה ובמעשה רוצים להיות דבוקים דרך הקבוצה בבורא. זה הכול בחירה חופשית של האדם.
תלמיד: וברגע שפעולות כאלה, נניח שיעור בוקר והזומים, נהפכות כבר להרגל, זה משהו שלא דורש ממך יותר מדי מאמץ, כי אתה כבר מתרגל לעשות אותו, השאלה האם העשירייה צריכה לחשוב איך להגביר בפעולות כדי לייצר יותר מקומות לביטול?
במה שאתה התרגלת זה כבר לא נקרא שאתה עובד, ההרגל נעשה טבע שני. אני רוצה או לא רוצה, אני לא אוכל לקום מאוחר יותר מהשעה שאני קם לתחילת השיעור, כי כבר ארבעים שנה או יותר מזה אני קם בשעות כאלה. אני לא זוכר את עצמי, חוץ מכשאני טס לחו"ל וכן הלאה, שאני קם מאוחר יותר מאחת וחצי בלילה. לא, אין דבר כזה, כי זה הרגל, אז זה לא עולה לי כוח ולא נחשב שאני מתגבר.
תלמיד: אז לפי מה שאני מבין, אם אנחנו רוצים שתהיה לנו יותר התגברות, צריכים להוסיף דברים, שיהיה לנו על מה להתגבר עוד, לא?
כן, תמשיך, תעשה יותר ויותר, כמה שאתה יכול. אז לא רק לקום לשיעור ועוד איזו אסיפה באמצע היום, אלא תשתדל להיות כל הזמן בקשר פנימי עם העשירייה ודרכה לבורא. אין כאן להחזיק בראש איזה נוסחאות מורכבות.
שאלה: בקטע שקראנו, בעל הסולם מדבר על שתי צורות של השגת העולמות, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, מה ההבדל ביניהן?
זה הבדל גדול מאוד, זה בא מהבורא וזה בא מהנברא.
שאלה: נאמר שעובר הוא חלק מאימו, אוכל מה שאימו אוכלת, אבל מה היא אימא ומה הוא ניזון ממנה?
מה שעובר צריך הוא מקבל את זה מאימא, אבל מה שיש בתוך העובר יש לו מהאבא. אבא נותן לובן ואימא נותנת אודם. אימא פועלת על יצירת הרצונות שבתוך העובר, ואבא פועל על המהות הרוחנית שבתוך העובר.
אנחנו נלמד את הדברים האלה, כמה ששתי הפעולות האלה שהן באות דרך רצון להשפיע ורצון לקבל, שכשהרצונות האלו מתקשרים בנו, הם בונים ומייצבים בנו את האדם שבנו.
קריין: קטע מספר 43, כותב רב"ש.
"סדר התיקונים הוא, כמו שאמרו חז"ל "אבא, שהוא חכמה, נותן את הלבן", היינו שמלבן את התחתון מהרצון לקבל שלו, שהאדם מתחיל להרגיש, שהרצון לקבל הוא פסולת," הוא מלבן אותו, זאת אומרת עוזר לאדם להתרחק מהרצון לקבל. "כמו שכתוב "אם יהיו חטאיכם כשני כשלג ילבנו". ואז נבחן ש"אמו נותנת האודם", שפירושו, שבינה נקראת אור דחסדים, שהוא האור הבא בכלים דהשפעה. כלומר, לאחר שכבר האדם הגיע לידי ידיעה, שהרצון לקבל לעצמו נקרא "פסולת", אז הוא מקבל את הרצון להשפיע. וזה הכל נקרא, שהעליון עושה והתחתון מבטל את עצמו בלי שום בקורת. וזהו כנ"ל, שזה נבחן, שאין לו "פה". וזה נקרא "אלם", שפירושו, שחסר לו "פה". "
(הרב"ש. מאמר 38 "מהו כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
שאלה: קראנו על העבודה של אבא ואימא, ועל העבודה של התחתון שהפעולה היחידה שהוא יכול לבצע זה ביטול, מאיפה בא לו כוח לפעולה הזאת?
ודאי שמלמעלה, כל הכוחות באים מלמעלה, רק השאלה מה אנחנו צריכים לעשות כדי לקבל את הכוחות הנצרכים להתקדמות. כל הכוחות האלה עומדים כביכול בתור, כל הפעולות, כל המצבים העתידיים שלנו הם כמו סרט שכבר מוכן מכאן ועד גמר התיקון, ואנחנו רק צריכים לעשות תנאים כדי שהסרט הזה יוקרן בתוכנו ושנתחיל לרוץ בסרט הנע הזה קדימה. רק על זה מדובר.
כל העתיד כבר קיים, כל הדברים קיימים, רק תלוי באיזו צורה אנחנו נראה את הסרט הזה שיהיה מוקרן ובאיזה קצב. זה הכול תלוי בנו. לכן כתוב "ישראל אלו שמזרזים את הזמנים". אבל לא שיש משהו שלא ידוע ולא יודעים את העתיד, אין כאן שום סוד, רק היגיעה שלנו היא נותנת לסרט הזה פשוט להופיע ולגלות לנו את כל ההתפתחות שלנו.
תלמיד: מאיפה מגיע הפידבק? זה עדיין ביטול של מישהו כלפי משהו, כלפי מישהו, אבל ברוחניות אין.
מה אין? יש לך אגו ויש לך פעולות שאתה צריך לעשות למעלה מהאגו שלך, אז אתה צריך לבטל את האגו שלך כלפי הפעולות האלו שאתה צריך לבצע. לבטל את עצמך כלפי הקבוצה, כלפי הקבוצה העולמית, לעשות כל מיני פעולות כאלה. אין כאן שום דבר. חוץ מלבטל את עצמנו כלפי הבורא במשך כל החיים שלנו עד גמר התיקון אין לנו שום דבר, כי כל הפריימים האלו כבר מוכנים, אנחנו צריכים רק להיכנס בהם בצורה נכונה, ואם לא בצורה נכונה, אז כאן אנחנו מרגישים כל מיני בעיות, צרות, והן עוזרות לנו להיכנס יותר נכון.
תלמיד: אז הפעולות האלו נחשבות בזמן שאנחנו נמצאים בלי הכרה? כי אם יש הכרה, אז זו כבר לא עבודה שלי בכלל.
גם ככה זו לא העבודה שלי, אבל יש עבודה למעלה מהדעת ויש עבודה בתוך הדעת. ובכל שלב ושלב אני נכנס בתוך הדעת, וצריך לעשות מאמץ להעלות את זה למעלה מהדעת.
שאלה: כתוב שחכמה נותנת לובן, איך זה קורה בדיוק?
כשמשפיע עלינו אור, האור הזה הוא מלבן את הרצון לקבל שלנו, ובאור הזה, בהרגשה הזאת, אנחנו מבינים שהרצון לקבל שלנו הוא כמו שכתוב "פסולת". ואז אנחנו מתחילים לכבד את הרצון להשפיע, את פעולות ההשפעה, את פעולות החיבור, את הקשר בינינו, וכך אנחנו מעלים את עצמנו.
תלמיד: זה תהליך כואב?
כן, ודאי, זה לא נעים, כי אתה בזה צריך ממש לסובב את עצמך. מה שהיה קודם נוח וטוב, אתה תצטרך לעשות ההיפך מזה.
תלמיד: כאן אני גם צריך להסכים אם כך שזה יכאב?
זה הכול תלוי במידת החשיבות. ככל שחשיבות הבורא, חשיבות ההתקרבות, חשיבות תכונת ההשפעה, תהיה גבוהה על ידי הסביבה, על ידי האור העליון, מחשיבות של תכונת הקבלה.
תלמיד: אם מנסים להעלות את החשיבות, אז כל הכאב יפחת?
ודאי. ובכלל, לא שזה כואב, זה משמח.
שאלה: האם התהליך של להפוך להיות אילם כלפי הביקורת, זה עוצר אותנו מלהתמודד עם מה שמעבירים עליו ביקורת? האם זה המקום שבו הבורא עוזר לנו?
ביקורת כלפי מה? אם אני עושה ביקורת על עצמי, עד כמה אני מבוטל כלפי הקבוצה והבורא או לא, זו ביקורת טובה, זו ביקורת בונה. אבל אם אני עושה ביקורת על מה שנמצא מחוצה לי, שאני צריך לבטל את עצמי כלפי זה, זו כבר ביקורת לא טובה כי היא עוצרת אותי ברוחניות.
שאלה: כתוב, העליון עושה והתחתון מבטל את עצמו בלי שום ביקורת. העליון בכל מצב משתנה כלפינו?
העליון כל הזמן משתנה אם אנחנו מספיק רגישים למה שהוא משתנה.
תלמיד: ורק בעקבות הביטול אנחנו אחר כך יכולים להרגיש את השינוי?
כל השינויים, כל ההתקדמות שלנו, בינתיים היא אך ורק על ידי הביטול שלנו המתגבר כלפי פעולות שהבורא עושה איתנו. זאת אומרת כלפי רוחניות יש לי רק פעולה אחת, לבטל את עצמי.
תלמיד: אז אני צריך להרגיש שינויים באופן של הביטול, בצורה של הביטול?
גם באופן של הביטול, גם בצורת הביטול, וכל פעם אתה צריך לגלות אפילו תוצאות חדשות מהביטול.
שאלה: אנחנו גדלים בתוך העשירייה בתור עובר, בתור רחם, אז הכעס וכל התחושות השליליות שאנחנו מרגישים כלפי החברים, זאת ההזנה שמובילה אותנו לתכונת ההשפעה?
כן, כל התכונות שאנחנו מרגישים בזמנים האלה שהן בעד או נגד רוחניות, הן כדי שאנחנו נתעלה מעליהן לדרגת החיבור.
שאלה: יוצא שאנחנו לא מסוגלים לבטל את עצמנו באמת, עד שלא נגלה את הרע שלנו.
אנחנו צריכים לבטל את עצמנו בצורה הדרגתית כמו עובר שגדל. במה הוא גדל? הוא כל הזמן מבטל ומבטל את עצמו כלפי האם, והאם נותנת לו את האודם, שנקרא "אור חסדים". ואז במידה שהאדם מבטל את עצמו, הוא מקבל את אור החסדים מהבינה, את כוח ההשפעה, ועל ידי זה הוא גדל. כל גופו שגדל זה ביטוי לכוח ההשפעה שהוא מקבל מאימא. ואז כשכוח ההשפעה מגיע למצב שהוא יכול להתקיים בניתוק מהאימא, הוא נולד. זה סך הכול מה שקורה לנו.
אנחנו נמצאים בתוך הבינה, בתוך האימא, היא מגדלת אותנו בפנים, בתוכה, שומרת עלינו, רק שנאסוף בנו, נאגור בנו כוחות השפעה בצורה הנכונה. מה זה בצורה נכונה? את הידיים, הרגליים, הגוף שלנו, הראש שלנו, כל האיברים החיצוניים והפנימיים של העובר, אלה חלקי השפעה, כוחות השפעה, ביטויים של השפעה שהעובר קיבל מהאימא.
וכשהוא כבר מוכן להתקיים בצורה כזאת שהוא יכול לבטא את צורת השפעה שלו כלפי עולם, כלפי החיצונים, ויכול להתקיים בצורת ההשפעה שלו בצורה עצמאית, אז האימא מוציאה אותו בכוח. היא מוציאה אותו החוצה בצירי לידה כדי שימשיך לגדול בצורת השפעה יותר ויותר מחוצה לה, זאת אומרת בצורה יותר עצמאית. כך נראה את עצמנו, כך נראה איך אנחנו גדלים.
יש כאן איזו מהפכה פנימית כדי להבין את התהליך הזה, לתפוס את התהליך הזה בצורה הנכונה. כי עכשיו על ידי ביטול ועוד ביטול אנחנו מקבלים את צורת האמא, אחרי שקיבלנו ממנה כל מיני צורות כאלו, ובתוך האמא יש גם את צורת האבא, שניהם פועלים על הולד. ואז הולד יוצא בשתי צורות, או כזכר או כנקבה, וכך הוא נולד.
אחר כך אנחנו כבר גדלים בצורה יותר עצמאית. זאת אומרת, התינוק שנולד מקבל מאמא, מההתפתחות בתוך האמא, כוחות להתמודד עם הפרעות שונות ולהמשיך לגדול ככוח השפעה, כך האדם נולד.
וודאי לפי מה שאנחנו מבינים, מהטיפול בתינוק, איך שאנחנו דואגים לו וכן הלאה, כל זה מבטא בעולם שלנו את יחס הבורא אלינו. איך אנחנו צריכים לקבל את טיפול הבורא בנו, ולהשתדל להיות עוד יותר ועוד יותר דומים לו.
כך אנחנו גדלים עד שמגיעים לדרגת האדם, הדומה לבורא ממש בכל הכוחות שלו, וזה נקרא גמר התיקון. זה תהליך מאוד מיוחד, שמשנה לנו את השכל, את ההסתכלות על העולם, ועל כל הבריאה.
תלמיד: האם המהפך הזה, התהליך ההדדי הזה של הכרת הרע שעל פניו גדלה חשיבות הבורא והקבוצה, הוא כדי שבאמת נרצה להשפיע?
התהליך הזה הוא לא שאנחנו מבינים, או לא מבינים, אלא העיקר בתהליך שלנו הוא עד כמה אנחנו קולטים את תכונות ההשפעה בתוכנו, ומתחילים להתנהג לפי זה. זה נקרא שאני גדל.
מתי אני מתחיל להיות עובר? מתי שאני יכול לבטל את עצמי, ולהגיד שמעכשיו והלאה ברוחניות הבורא קובע לי את הכול, ואני מוכן לקבל ממנו הכול. אני מוכן להתקיים כמו דרגת חי בעולם שלנו, אין בעיה, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, מה שיש עכשיו בעולם הזה, אין לי בעיה. אבל מבחינה רוחנית, אני מקבל את מרות הבורא, את שליטת הבורא בכל וכל, בכל רגע ורגע כמה שאני מסוגל, ולפי זה אני מתקדם.
שאלה: לגבי המצבים שעוברים, כל פריים מהמצבים הבאים הוא מכוער כביכול, ואנחנו צריכים לצבור תאוצה, מהירות של מעבר המצבים, ואז אנחנו נגלה את היופי שבזה?
אני לא מבין את השאלה שלך. אנחנו מדברים על ביטול.
תלמיד: סיפרת לנו בדוגמה שנתת שזה כמו סרט, יש מעבר של מצבים.
אבל אם אתה רוצה שהסרט הזה יהיה מוקרן בך, אתה צריך להתבטל. ולכן לא השכל הנוכחי שלך, ולא הרגש הנוכחי שלך יעזרו לך. ככול שתהיה חכם, שום דבר לא יעזור לך, רק אם תבטל את האגו שלך, אז במידה הזאת, הבורא מתחיל להראות לך את הפריימים הבאים.
תלמיד: אז במה תלויה המהירות של מעבר הפריימים האלו? גם בקולנוע כך זה קורה, כל פריים בפני עצמו מכוער, אבל אם יש מהירות, אנחנו מגלים את כל היופי.
אני מבקש, קודם כל תעשה את מה שאנחנו מדברים, ואחר כך נדבר. קודם כל לבטל את עצמו, וכשהבורא ייתן לך את הפריימים הבאים, אחר כך נדבר. אל תביא לנו את הסרט שלך. אני מצטער, ככה זה לא ילך.
שאלה: אנחנו נכנסים כעשירייה למצב העיבור, ויש שם שני כוחות, כוח מפתח וכוח מעכב. הכוח המפתח הוא ברור, אתה מתבטל, מרגיש את הבורא והכול ברור, אבל קשה לתפוס מהו הכוח המעכב ואיך להתבטל בפניו?
הכוח המעכב לא נותן לנו ליפול מהמדרגה הרוחנית. אז יש כוח שהוא מפתח את העובר, ויש כוח כנגדו, שלא נותן לו כביכול להתפתח מידי. ואז שני הכוחות האלה מבפנים ומבחוץ מייצבים את צורת העובר. ככה זה. תראה איך שעושים פסלים, מוסיפים חומר אבל אחר כך כביכול מורידים מהחומר הזה, מוסיפים ומורידים, ואז יוצאת לנו באמצע הצורה הרצויה. לכן צריכים להיות בטבע שני כוחות מנוגדים, שפועלים על אותה המטרה.
שאלה: מקודם אמרת שהכול תלוי בי, אני צריך לעשות את כל מה שצריך בשבילי, אף אחד לא יעשה את זה בשבילי. איך אני נותן עזרה לחברים בתהליך הזה?
דוגמה. אין יותר מדוגמה, זה הכי חשוב.
שאלה: עם מה אנחנו עובדים? מה אנחנו מקבלים, מה אנחנו משפיעים, רק עם הרגש?
אנחנו עובדים עם הכוחות שלנו, ומשתדלים להשתוות בתוך הקבוצה, להתכלל בתוך הקבוצה. זאת העבודה שלנו.
שאלה: לגבי הכוח המפתח והכוח המעכב, זה כאילו יש לך ילד, אתה נותן לו לרוץ, אתה מעודד אותו ולנסות את עצמו, אבל אתה לא תיתן לו לרוץ לכביש. זה נגיד תיאור נכון של הכוח המעכב והכוח המפתח?
נגיד שכן, שהכוח האחד נותן רצונות, והכוח השני נותן הגבלות לתוך הרצונות, איך נכון להשתמש בהם.
תלמיד: ואז לעבוד באיזון נכון וכך להתקדם, זה הרעיון?
כן.
שאלה: במאמר הקודם נאמר שהמחשבה שלו היא יחידה, האם זה אומר שכל עובר מקבל אותה השפעה מהבורא?
לא, ודאי שלא. איך יכול להיות? אתה רואה עד כמה שאנחנו שונים. כל אחד מקבל מהבורא כוחות, הכוח המצייר והכוח המעכב, את כל הכוחות האלה, וכל כוח מורכב מהרבה כוחות, וכולם פועלים על הדנ"א הרוחני של העובר, שזה אותו רצון שלו המורכב מתרי"ג רצונות, שהם מתפתחים על ידי השפעה עליונה, וכך אנחנו גדלים.
שאלה: שוויון רוחני בתוך העשירייה, מהו?
שוויון הרוחני מתוך העשירייה זה לא עלינו לבצע אלא עלינו, על כל אחד רק לבטל את עצמו כלפי העשירייה, ואז האור העליון שפועל על הביטול שלנו בסך הכול זה על זה, הוא מבצע את צורת הקשר הנכונה בינינו, ושם אנחנו מרגישים כמה שהבורא מצייר לנו את הצורות שלו. כי אם אנחנו מבטלים את עצמנו, אנחנו מקבלים מלמעלה כמו חותם ונחתם שעובד עלינו, אנחנו מקבלים הטבעה מהבורא בתוך הביטול שלנו. כמה שיכולים לבטל את הרצון לקבל שלנו, וכמה שנרצה לקבל עליו צורת השפעה, אנחנו מגלים, "בום", שהבורא מבצע בנו את ההעתקה שלו. ואז כל פעם אנחנו נקרא "אדם".
שאלה: אנחנו עושים את העבודה הזאת בביטול, בהתכללות בעשירייה, האם חסרה לנו כאן איזו החלטה שאנחנו רוצים לבטל את עצמנו באופן מוחלט, שלא יישאר שום דבר ולתמיד, או אולי חסר כאן איזה עומק בעבודה. לְמה אנחנו צריכים להגיע בעבודה?
גם וגם. אנחנו צריכים להשתדל לבטל את עצמנו אחד כלפי השני על פני כל המצבים שהבורא מגלה לנו, ויחד עם זה אנחנו צריכים להשתדל כמה שיותר להתקרב, לבטל ולעזור אחד לשני.
שאלה: פשוט כך אנחנו עובדים על זה, ואז אתה נזרק מהתהליך של הביטול בפני החבר, העולם הזה, כל מיני דאגות שלו וכן הלאה, אבל בכל זאת, מצב העיבור זה שכבר לא תיזרק מהעבודה או מה? מהו המצב הנדרש הזה או שזה תמיד יהיה כך? ואם כך, מה יהיה ההבדל האיכותי בין מצב למצב?
כל פעם אנחנו נצטרך להרגיש עד כמה שפועל עלינו הכוח המצייר והכוח המעכב, עד כמה שאנחנו מבטלים את עצמנו יותר ויותר וכך עד גמר התיקון. ויש בזה הרבה מאוד אופנים וצורות, אבל הכול עובד בצורה כזאת. אנחנו עכשיו לומדים איתכם ונלמד את כל שלבי העיבור, בעצם אנחנו נלמד איתכם את כל השלבים העתידים שלנו עד גמר התיקון.
שאלה: הכוח המעצב זה הבורא, והכוח המעכב זה גם הבורא, רק שזה כשיש לנו מידה מסוימת של ביטול ואז זה פועל עלינו. האם זה נכון?
אפשר להגיד בינתיים שכן. אבל שני הכוחות האלה, מגיעים במקביל ופועלים יחד, אור החכמה ואור החסדים, הם פועלים בנו יחד.
(סוף השיעור)