שיעור בוקר 20.02.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "מבוא לספר הזהר"

אותיות ל"ד-ל"ה

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 112, "מבוא לספר הזוהר", אות ל"ד.

אות ל"ד

"ואל תתמה על זה, כי כמנהג הזה תמצא, גם כן בהשגתנו הגשמית. כי למשל, חוש הראיה שלנו, שאנו רואים לפנינו, עולם גדול ענקי, וכל מלואו הנהדר. הרי באמת, אין אנו רואים כל זה, אלא רק בפנימיותנו עצמה. כלומר, במוח האחורי שלנו, יש שמה, כעין מכונה פאטאגרפית [צילום photographic], המציירת לנו שמה, כל הנראה לנו, ולא כלום מחוץ לנו.

ועל כל זה עשה ית' לנו, שם במוחנו, כעין ראי מלוטש, המהפך לנו כל דבר הנראה שם, שנראה אותו מחוץ למוחנו, מול פנינו. ואעפ"כ, מה שאנו רואים, מחוץ לנו, אינו ענין אמיתי, מ"מ כמה יש לנו להודות, להשגחתו ית' וית', שעשה במוחנו את הראי המלוטש הזה, לאפשר לנו לראות ולהשיג, כל דבר מחוץ אלינו. כי בזה, נתן בנו כח, להשכיל כל דבר, בדעת ובהשגה ברורה, למדוד כל דבר, מבפנים ומבחוץ וכדומה. ולולא זה, היתה נעדרת לנו מרבית השכלתנו.

כן הדבר בחפץ אלקי, במושכלות האלקיות, אע"פ שכל אלו השינוים, נעשים בפנימיות הנשמות, המקבלות, מ"מ הן רואות, את הכל, במשפיע עצמו. כי רק בדרך הזה, הן זוכות לקבל, כל המושכלות וכל הנועם, שבמחשבת הבריאה.

וכמו כן, תשפוט מהמשל הנ"ל: אע"פ שבפועל, אנו רואים, הכל ממול פנינו, מ"מ, כל בעל שכל יודע בברור, שכל הנראה לנו, אינו אלא בפנימיות מוחנו בלבד.

כן הנשמות, אע"פ שכל הדימוים, הן רואות במשפיע, מ"מ, אין להן ספק משהו, שכל אלו הם רק בפנימיותן עצמן, ולא כלום במשפיע. ודוק בדברים, כי אין בכחי להרחיבם יותר."

ודאי שאנחנו לא מגלים בעצמנו שזה כך, אבל יכולים להסכים עם זה שכך מסודר לנו כוח הראיה שלנו.

שאלה: לפי מה שהוא כותב, מה ההבדל בין גשמיות לרוחניות?

עדיין אין כאן שום רוחניות. הוא מסביר לנו איך אנחנו מגלים את מה שיש לנו על ידי כוח הראייה.

תלמיד: יש שאדם משיג הבחנות פנימיות במגע עם קבוצה, עם חברים, ויש דברים שהוא רואה לפניו פיזית, מה ההבדל?

מה שהוא מרגיש בקשר עם החברים זו הרגשה פנימית שלו. ומה שהוא מגלה בעיניים שלו זו התפיסה שלו שבחוץ.

תלמיד: מה קובע מה יהיה פה ומה יהיה פה?

מה שהוא מסביר לנו כאן על כוח הראייה זה לא שייך לרוחניות. כך אנחנו תופסים את הדברים בגשמיות.

שאלה: מה קורה כשאנחנו תופסים משהו, מה יש בתוכנו?

מה בתוכנו?

תלמיד: אני עכשיו רואה משהו, והוא כותב שהכול נמצא בתוכי. מה הדבר שנמצא בתוכי?

הכול נמצא בתוכך. ולפי העיניים שלך אתה יכול לראות חלק מזה שהוא נמצא כביכול בחוץ לפניך.

תלמיד: ומה קורה עם משהו חדש שאף פעם לא זיהיתי?

עכשיו אתה מזהה. כי במוח שלך, באותה מערכת שמגלה לך משהו שאתה כביכול רואה, יש הבחנות חדשות.

תלמיד: האם זה קשור למה שלמדנו על צורה מלובשת בחומר? נגיד שמגיע האור ויש בו את כל הצורות, האם פתאום על החומר מתלבשת צורה אחת שנמצאת בתוכי?

לא. שום דבר לא מגיע ומתפשט. אלא אתה, בלימודים שלך, בתכונות שלך, מגלה את התכונות החדשות האלה שהן נמצאות בך.

תלמיד: האם המוח הוא רק כמו איזו ספרייה שמארגנת את הדברים?

כן. ואתה רואה מה שיש כבר במוח.

שאלה: אם אני רואה שמה שמחוץ לי זה בתוכי, ומבחוץ יש הר או עץ, אז מה זה בתוכי הדבר הזה?

אין לך משהו שקיים מבחוץ וקיים מבפנים, אלא סך הכול אתה מגלה מה שיש לך ומתגלה עכשיו.

תלמיד: מה זה אותו חומר שמתגלה? כי בחוץ אני רואה משהו מוצק, משהו נוזלי, איזו צורה יש לו בתוכי?

הצורה שאתה מגלה.

תלמיד: איזה מין חומר זה בפנים?

חומר מחשבתי.

תלמיד: איך חומר מחשבתי הופך להיות לחומר נגיש בחוץ?

בחוץ זה חומר מדומם, צומח, חי, מדבר, ואצלך בפנים זה החומר שבמוח.

תלמיד: איפה המעבר הזה קורה?

אין כאן שום מעבר. פשוט כך אתה מגלה.

תלמיד: כלומר נשארים שתי רמות של חומר, אחד מחשבתי ואחד חיצוני, דומם, צומח, חי, מדבר.

כן.

תלמיד: איך אחד משפיע על האחר, או אין שום השפעה?

יש קשר ביניהם. כלפי אותו אדם המשיג יש קשר.

תלמיד: בתקשורת בינינו, איך מתבטא הדבר החיצוני ששנינו רואים?

אתה כבר מדבר על תפיסה אחרת. אם אנחנו משפיעים אחד על האחר, במה שכל אחד מרגיש בתוך הכלים שלו, אז זה תלוי באיזו רמה ובאיזה מצב נמצא האחר.

תלמיד: כלומר מבחינת אותו חומר פנימי, לא מבחינת החומר החיצוני.

כן.

תלמיד: אז מה התפקיד של אותו חומר חיצוני?

אותו חומר חיצוני עוזר לנו להגיע להבחנות פנימיות דומות זו אל זו.

תלמיד: כלומר אין לנו מכנה פנימי משותף, אלא אנחנו מתחילים עם מכנה חיצוני משותף, ואז החומר הפנימי משתווה בהתאם?

כן.

שאלה: הוא כותב שכל בעל שכל יודע שכל מה שאנחנו רואים זה בתוך הפנימיות של המוח שלנו. המדענים של המוח אומרים שזה באמת כך, לא שיש הוכחה ממש, אבל הם יודעים שזה קורה כך. אבל בתוך המוח עצמו זה גם לא קיים, כלומר זה מגיע למוח. כל התמונה שאדם רואה ומרגיש, מאיפה היא מגיעה?

מהבורא. מהבורא שכולל את כל הצורות.

תלמיד: זאת אומרת האדם נמצא כביכול בסרט תלת ממדי כל הזמן, עד מתי?

עד שמגלה אמת.

אות ל"ה

"ומתוך, שאלו הדברים, הם מדברים העומדים בכבשונו של עולם, ואני חושש מאד, שהמעיין לא יטעה בתפישתם, כדאי לי לטרוח, עוד ולהביא את לשון הזהב של הזהר עצמו, בדברים הללו, ולפרשם כפי יכולתי.

וז"ל (פרשת בא, אות רט"ו וברע"מ) בסגנונו הזך:

ואי יקשה בר נש, דהא כתיב, כי לא ראיתם כל תמונה - ואם יקשה אדם: "הרי כתוב בתורה, כי לא ראיתם כל תמונה". ואיך אנו דורשים בו ית', שמות וספירות?

איהו יתרץ ליה, האי תמונה חזינא, דהא כתיב, ותמונת ה' יביט - הוא יתרץ לו, שתמונה זו ראיתי, כעין שכתוב: "ותמונת ה' יביט". שפירושו, ספירת המלכות, שבה משתרשים כל העולמות והנשמות, להיותה שורש כל הכלים. ובסוד המקבלים ממנה, שמחויבים להשיג הכלים ממנה, הרי נבחנת להם כתמונה, שעליה נאמר: "ותמונת ה' יביט". כמו שמבאר והולך.

ואפילו האי תמונה, לית ליה באתריה, אלא כד נחית לאמלכא על בריין, ויתפשט עלייהו, ויתחזי לון לכל חד, כפום מראה וחזיון ודמיון דלהון, והאי איהו, וביד הנביאים אדמה - ואפילו תמונה זו, שאנו מכנים בספירת המלכות, אין זו במקומה כלפי עצמה ח"ו, אלא רק כשאור המלכות, יורד ומתפשט על הבריות, אז יראה אליהם, לכל אחד ואחד, כפי המראה והחזיון והדמיון שלהם. דהיינו, רק בבחינת המקבלים, ולא כלל בספירת המלכות כלפי עצמה. וזה הוא שכתוב: "וביד הנביאים אדמה".

ובגין דא יימא איהו, אע"ג דאנא אדמה לכו בדיוקנייכו, אל מי תדמיוני ואשוה - ומשום זה, יאמר להם הקב"ה: "אע"פ, שאני מתדמה לכם, בצורות שלכם, דהיינו בחזיון ודמיון, עכ"ז, ואל מי תדמיוני ואשוה".

דהא קדם, דברא קוב"ה דיוקנא בעלמא, וצייר צורה, הוה הוא יחידאי, בלא צורה ודמיון - שהרי, קודם שברא הקב"ה תמונה בעולם, ומטרם שצייר צורה, היה הקב"ה יחיד בעולם, בלא צורה ודמיון.

ומאן דאשתמודע ליה קדם בריאה, דאיהו לבר מדיוקנא, אסור למעבד ליה צורה ודיוקנא בעלמא, לא באות ה' ולא באות י', ואפילו בשמא קדישא, ולא בשום אות ונקודה בעלמא, והאי איהו, כי לא ראיתם כל תמונה - ומי שמשיגו ית' קודם מדרגת בריאה, שהיא בינה, שהוא ית' שם מחוץ לכל תמונה, אסור לדמות לו שם, צורה ותמונה בעולם, לא באות ה' ולא באות י', ואפילו לקרא אותו בשם הויה הקדוש, או באיזה אות ונקודה.

וזה שאומר הכתוב: "כי לא ראיתם כל תמונה". כלומר, שהכתוב "כי לא ראיתם כל תמונה", קאי על הזוכים להשיגו, למעלה ממדרגת הבריאה, שהיא בינה. כי בב' הספירות, כתר חכמה, אין שם בחינת צורה ודמיון כלל, שפירושו, כלים וגבולים, כנ"ל באות י"ח. ותחילת הכלים, מתחילים מספירת הבינה ולמטה. ולכן, כל הרמזים באותיות, או נקודות, או שמות הקדושים, אינם אלא מבינה ולמטה בלבד. וגם לא במקומם של הספירות עצמן, אלא כלפי המקבלים בלבד, כנ"ל אצל ספירת המלכות."

תלמיד: הוא כותב "אפילו תמונה זו, שאנו מכנים בספירת המלכות, אין זו במקומה כלפי עצמה ח"ו, אלא רק כשאור המלכות, יורד ומתפשט על הבריות, אז יראה אליהם, לכל אחד ואחד, כפי המראה והחזיון והדמיון שלהם."

וזה נקרא שאנחנו משיגים את המלכות.

שאלה: האם אור המלכות הוא של מלכות דאין סוף?

לא. זה אור המלכות מעשר ספירות.

תלמיד: כי אתמול אמרנו שיש שתי מלכויות, מלכות דאין סוף ומלכות בצמצום, דעולם הזה. האם מדובר על ההבחן הזה?

על זה, כן.

שאלה: למה כל התפיסה שלנו היא בז"ת דבינה, כלומר בישסו"ת?

כי רק משם ולמטה מתחילים להיות המקבלים.

שאלה: למה בכדי להשיג משהו הכי קטן בחכמה נפלאה זו, אנחנו זקוקים למורה בשיעור קומה כשלך, כמוך?

יש תנאים למי שיכול להבין מה קורה, מה כתוב.

שאלה: המקבלים, הנבראים שחווים את אור המלכות, האם הם לא מרגישים שזה הם אלא שזה משהו חיצוני להם?

הם מרגישים שזה חיצוני מהם. אבל הם מרגישים את עצמם, שהם משיגים את זה.

תלמיד: האם הם עצמם זו לא המלכות?

לא.

תלמיד: אם יש רק עשר ספירות, אז מה זו הנקודה הזאת שמסתכלת וחווה את כל עשר הספירות מחוץ לה?

אני עדיין לא יכול לבטא את זה. אבל זו לא סתם מלכות, הייתי אומר שזו מלכות שקשורה לבינה וקשורה לכתר. יש כאן עליית המלכות דרך בינה לכתר. זה מה שאנחנו בסופו של דבר משיגים.

תלמיד: ואנחנו את עצמנו משיגים כ-מה?

את עצמנו אנחנו משיגים כחלק המלכות שדבוק בבינה.

תלמיד: נשמע שזה גם זה וגם זה. אני גם חלק מהמלכות ואני גם חווה אותה כחיצונית לעצמי.

כן.

(סוף השיעור)