שיעור בוקר 10.10.2011 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

כתבי בעה"ס, עמ' 462, "השלום בעולם", תת כותרת: "הקשיים המעשיים בקביעת"האמת"" (טור א', ד"ה: "הרי לך, שהבסיס האמור")

heb_o_rav_bs-shalom-ba-olam_2011-10-10_lesson_n4

בעל הסולם מסביר לנו, שאנחנו לא יכולים להגיע לחלוקה צודקת, לעולם צודק, לחברה צודקת, לצדק חברתי, ובכלל למה ששייך לצדק, מפני שלא יכול להיות צדק מטעם יסוד הבריאה, שורש הבריאה. מפני שאם יש יותר מאחד, צדק לא יכול להתקיים.

מתי יש צדק? כשיש אחד. אם יש שניים, אז האחד כבר יותר מהשני, פחות מהשני, שונה מהשני. ואם אחד במשהו שונה מהאחר, כבר לא יכול להיות צדק ביניהם, הם כבר לא אותו דבר. צדק נקרא איחוד, אחד, יחיד ומיוחד, ואז בפנים מתקיים משהו אחד. אם זה מתחלק, כבר יש בעיה.

מפני שהבריאה היא רצון לקבל אחד, מלאה באור מלכתחילה, אז בצורה כזאת היא נמצאת בדבקות מלכתחילה, "הוא ושמו אחד", יש צדק, יש שלום, יש שלמות, יש שלווה, יש הכל, אין שום דבר רע. הכל במילה אחת - שלמות. אם הבריאה הזאת מתחלקת, עד כמה שהיא יותר מתרחקת, עד כמה שהיא יותר מתחלקת, היא מתחילה להתרחב ולהתרחב עד שנשברת לחלקים, ובחלקים האלה לא יכול להיות צדק. כל עוד הם יהיו חלקים בודדים, מנוגדים, שונים, המילה "צדק" לא יכולה בכלל להידבק אליהם. אנחנו לא יכולים לגשת אליהם ולהגיד, יכולה להיות כאן אפשרות להגיע לצדק.

כולם שונים, כולם מנוגדים, כולם נכללים זה מזה, נמצאים בקנאה, בשנאה, אף אחד לא יכול להיות שלם בהרגשה שלו עם שלמים אחרים. ויוצא שאי אפשר להשיג את הצדק. במילים אחרות, בעל הסולם אומר, שבעולם שלנו לא יכול להיות צדק, מפני שכל אחד הוא שונה. אבל זה לא מספיק, הוא אומר זאת בצורה עממית. מפני שכל אחד נולד עם תכונות שונות, ואנחנו לא יכולים למדוד את התכונות האלו, לכן אנחנו לא יכולים לספק לכולם את הצרכים שלהם בצדק.

אם למשל היינו בודקים כל אחד ואחד ברנגטן רוחני מיוחד, היינו עושים טבלה, היינו יודעים כמה קלוריות הוא צריך, כמה לתת לו לחם, מרגרינה וכל מיני דברים, אז היינו מספקים את הדברים האלו בשווה לכולם. אפילו שבצורה מוגבלת, אבל לכולם שווה, אז זה ייקרא אצלנו צדק. למרות שזה לא יכול להיות אף פעם.

אומר בעל הסולם, שגם בצורה כזאת אנחנו לא יכולים להגיע לצדק, מפני שאנחנו לא יודעים את פנימיות האדם, לא יודעים את נשמת האדם. נשמת האדם היא הרצונות הפנימיים שלו, עם התכונות, עם כל מיני ההכוונות, כל ההכנות, הרשימות שיש לו, כל התכנית שלו, כל המקום שלו בגמר התיקון, ואיפה הוא עכשיו לעומת זה. וכל אחד ואחד משתנה, ואת השינויים האלה אנחנו לא יכולים לבקר, כי הם הרשימות שמתעלות בכל אחד ואחד. בקיצור, עסק ביש.

מה שכן, בינתיים, האנושות הרי צריכה איכשהו להתקיים, ולכן היא עיצבה במקום זה עוד שלושה מרכיבים אחרים. וזה מה שנקרא "ארבע המדות: חסד, אמת, צדק ושלום בנושאי הפרט והחברה".

אז יש לנו יתר המידות הטרומיות, שעל ידיהן אנחנו יודעים איכשהו להגיע למשהו. לשלום אנחנו גם לא יכולים להגיע, רק איכשהו. גם לחסד אנחנו לא יכולים להגיע, ולאמת ודאי שעוד יותר גרוע. בקיצור, יש לנו בעיה גדולה איך אנחנו מתקדמים.

איך האנושות התקדמה לכאן זה מה שמסביר לנו בעל הסולם, על "הקשיים המעשיים בקביעת האמת". והלאה איך אנחנו בכל זאת מגיעים למצב שאפשר להתקיים בו. למרות שאיכשהו התפתחנו במשך אלפי שנות ההתפתחות שלנו, ונכנסנו לאיזו הידברות והתקשרות זה בזה, הגענו למצב שהעולם יכול איכשהו להתקיים. אנחנו עשינו זאת גם בעולם הישן, כשהיו מתפתחים רק בצורה אגואיסטית, עוד לפני שבא המשבר האינטגרלי היום, שאנחנו לא נמצאים מותאמים לטבע החדש. אז הוא מסביר לנו את זה עדיין לפי ההתפתחות הרגילה שלנו.

"הרי לך, שהבסיס האמור, שהוא יגיעה של הפרט, בתנאי של האמת הברורה, ולצידו הרוב שבחברה, - אינו מעשי כלל, כי אינו ניתן לבדיקה ולהערכה כל עיקר. נמצא שמדת האמת, אין לה שום כשרון למעשה, לסדר על פיו דרכי היחיד, ודרכי הציבור, באופן מוחלט, כלומר, שיניח את הדעת, בהחלט, ואין בה כלל אותה הספקה הגמורה המתאימה לסדרי החיים שבגמר התיקון של העולם.

ולא עוד, אלא שיש קשיים גדולים יותר מהאמור. כי אין לך אמת ברורה יותר, מדרך הטבע עצמו. והנה טבעי הוא, שכל אדם ואדם מרגיש את עצמו בעולמו של הקב"ה כמו שליט יחיד, אשר כל זולתו לא נברא, אלא להקל ולשפר את חייו, עד מבלי להרגיש חובה כלשהי, לתת מצידו איזו תמורה.

ובמלות פשוטות נאמר, שטבע כל אדם ואדם, לנצל חיי כל הבריות שבעולם לטובת עצמו - וכל שנותן לזולתו - אינו נותן אלא מחמת הכרח, וגם אז יש בזה משום ניצול זולתו, אלא שהדבר נעשה בערמה רבה באופן, שחברו לא ירגיש בזה, ויוותר לו מדעתו.

טעם הדבר הוא, מצד שכל ענף, טבעו קרוב לשרשו. ומתוך שנפשו של האדם נמשך מהשי"ת, שהוא אחד ויחיד, והכל שלו - הנה כמו כן האדם הנמשך ממנו, מרגיש, שכל בריות העולם צריכים להמצא תחת ממשלתו, ולשם תועלתו הפרטית. וזהו חוק ולא יעבור.

וכל ההבדל הוא רק בדרך בחירתם של האנשים. שהאחד בחר לנצל את הבריות על ידי השגת תאוות נמוכות, והשני על ידי השגת ממשלה, והשלישי על ידי השגת כבוד. ולא עוד, אלא שאילו עלה הדבר בלי טורח מרובה, היה מסכים לנצל את העולם בכל אלו יחד: גם בעושר וגם בממשלה, וגם בכבוד - - - אלא שנאלץ לבחור לפי אפשרותו ויכלתו.

וחוק הזה אפשר לכנותו "חוק היחידיות" שבלב האדם. ואין כל אדם נמלט ממנו, (אלא שכל אחד נוטל חלקו בחוק זה), הגדול לפי גדלו, והקטן לפי קטנו.

והנה, חוק היחידיות האמור, שבטבע כל אדם, לא יגונה ולא ישובח. כי הוא מציאות טבעית, ויש לו זכות קיום, כמו כל פרטי המציאות, ואין שום תקוה לבערו מן העולם, או אפילו לטשטש צורתו במקצת, כמו שאין תקוה לבער את כל מין האדם מהארץ. ולפיכך לא נשקר כלל, אם נאמר על החוק הזה, שהוא: "האמת המוחלט".

ומאחר שכן הוא בלי ספק, איך נוכל כלל לנסות אפילו להניח הדעת של היחיד, בזה שנבטיח לו להשוותו, במדה השווה יחד עם כל בני הציבור - שאין לך דבר רחוק מהטבע האנושי יותר מזה. בשעה שכל מגמת היחיד הוא להגביה למעלה, מעל כל בני הציבור כולו.

והנה בארנו היטב, שאין מציאות כלל להביא סדרים מאושרים וטובים לחיי היחיד ולחיי הציבור, על פי מדת האמת, באופן, שיניחו את הדעת של כל יחיד ויחיד, שיתן עליהן את הסכמתו המוחלטת, כמו שצריך להיות בגמר התיקון."

אפילו אם היינו מגיעים לחלוקה צודקת, לכל הצדק החברתי שהם רוצים, האם אז לא היתה מתגלה בכל אחד ואחד הנטייה להיות יותר מאחרים? למה אני צריך להיות כמו כולם, איך אני יכול לסבול להיות כמו אחרים? איך זה אפשרי?

מה שאומר כאן בעל הסולם, שהחלוקה הצודקת עצמה היא מנוגדת ליסוד שלנו, לטבע שלנו, שבכל אחד ואחד יש הרגשת הייחודיות שלו. אין יותר שנוא עלינו מאשר להיות דומה לשני וזהו. אני חייב להיות במשהו אחר, במשהו הפוך, במשהו יותר, אחרת אני לא מרגיש את עצמי כאדם. בהמות, חיות, יכולות להיות דומות, וכך גם אנשים שמפותחים עדיין בצורת החי. אבל אנחנו כבר יצאנו מזה, לא מן הסתם עברנו אלפי שנות התפתחות בדרגות דומם, צומח, וחי שבאדם. עכשיו אנחנו נמצאים באדם דאדם, ולכן אף אחד לא יכול להסתפק בכך שהוא יהיה כמו כולם. זה היה פעם, בכל מיני שלבים קודמים.

אבל היום זה לא יכול להיות, אפילו בכל מקום שבעולם, לא חשוב באיזה עם ואומה. תראו מה שקורה בסין, מה קורה בהודו, בכל מיני מקומות, שבדרך כלל היתה ממש מגמה כזאת, להיות אחד מהשורה, היום אין. לכן לא יתכן שהצדק החברתי יתקיים, מפני שלפי מידת האמת אף אחד לא יכול להיות שווה לשני. אנחנו לא יכולים, אין לנו בעולם שלנו, במה שיש לנו בהתפתחות בעולם הזה, שום אפשרות להגיע בכוחות שלנו. כמה שאנחנו מתפתחים, אם לא היינו מתפתחים, היינו כמו לפני אלפי שנים, שהיינו באיזו חמולה, חיינו באיזו מערה, והכל היה בסדר. אז אין לנו שום סיכוי להגיע לשלום, לשלמות, להרגשה, לסיפוק, למשהו שלא נרצה להפוך את המצב הזה למשהו אחר.

זאת בעיה גדולה מאוד, שנובעת מהייחודיות שלנו. הייחודיות זו הבעיה. הבורא הכניס בנו בצורה "ערמומית" כזה דבר. הייחודיות הזאת שלו בנו היא ששוברת אותנו, היא שלא נותנת לנו להיות בשקט, להירגע, לחשוב שאני יכול להיות כמו כולם. לא מסוגלים.

תלמיד: בעל הסולם כותב בהמשך המאמר: " והגם שבארנו בה טעם יפה וגבוה, מאד נעלה, אשר מדה זאת נמשכת לנו ישר מהבורא ית', יחידו של עולם, שהוא שורש כל הבריות, עם כל זה מתוך שהרגשת היחידיות התישבה בתוך האיגואיזם הצר שלנו, נעשתה פעולתה הרס וחורבן, עד שהיתה למקור לכל החורבנות שהיו ויהיו בעולם".

זו בעיה. לכן כמה שיסתובבו ארגונים ומתארגנים ומסיתים וכל מי שיש שם, זה לא יעזור, תמיד יהיו כנגדם עוד ועוד מתנגשים, וכן הלאה. הם לא יוכלו להגיע באמת לשולחן עגול. לא יוכלו לקום מהשולחן העגול ולהגיד, "זהו, הבנו, מעכשיו והלאה כולנו יכולים להיות באמת שווים, מרוצים, מסופקים". זה יכול לקרות לרגע אחד, לא יותר.

והלאה זה נשבר ושוב דורש עוד הידברות, עוד תיקונים, עוד השלמה, כמו שאומר כאן, בעל הסולם. אז יש לך מידות טרומיות, שאתה הולך ומשפר, וכמו עם קביים, אתה איכשהו מחזיק את הדבר הזה שלא יפול, אבל בימינו זה כבר אי אפשר. זה היה בימים קודמים על ידי ביטוח לאומי, כל מיני גמ"חים, כל מיני דברים. עכשיו זה כבר לא יכול להיות. חוץ מזה שאנשים ביניהם לא יכולים להיות שווים, עכשיו הבעיה שהם צריכים להתחבר ביניהם בהדדיות, כי בזה הם צריכים להתאים את עצמם לטבע. וזאת בעיה גדולה נוספת, איך אני מתחבר עם אחרים? כאן אני חייב להגיע לחיבור למעלה מכל הבעיות, למעלה מכל הרצונות, למעלה מכל הייחודיות שבכל אחד ואחד.

ההפך, אנחנו צריכים את האיחוד הזה בינינו להקטין, ממש למחוק אותו, אחרת איך נוכל להתחבר? או שאנחנו צריכים להשתמש בייחודיות הזאת כדי להתחבר. עכשיו אנחנו נמצאים כאן במצב מאוד מאוד חד. יש לנו הטבע, עם כל הדברים המנוגדים, יש לנו הייחודיות הזאת שדוחפת אותי ממש להשתמש באחרים, וכנגד זה, ההכרחיות להתחבר. זאת בעיה גדולה.

שאלה: אז העבודה היא לבטל את נקודת הייחודיות הזאת או להתעלות מעליה?

בשלבים. בהתחלה אנחנו צריכים לבטל אותה. אתה רואה, רוצים לבטל אותה, הם אומרים, כולם שווים, אף אחד לא קופץ, כולם בשורה, כולם מקבלים אותו דבר. אבל זה בהתחלה. זה מה שהם רוצים, בכל מיני מקומות בעולם, זה בעצם מה שמאחד אותם, "כולנו רוצים להיות שווים", בכל העולם.

אבל כשיתחילו להתחבר יחד, כשיתחילו להתקרב כאילו על ידי ביטול הייחודיות - "אנחנו אחד" - אז יתחילו להרגיש כמה הייחודיות הזאת מפריעה להם. למחוק אותה, אי אפשר. אפשר רק להשתמש בה דווקא כדי להתעלות על ידה מעל כל יתר התכונות. שאנחנו מיוחדים, מפני שאנחנו בני האדם באים כדי להידמות למערכת הזאת, או לבורא. אפשר גם בלי לדבר על הבורא. ואנחנו משתמשים בייחודיות הזאת, כדי להתעלות מעלינו. מעלינו! לבנות את האדם שמעלינו.

זאת אומרת, לעומת זה שאנחנו רעים, רבים וכן הלאה, בואו ונוציא את נקודת האדם שבנו למעלה וכל הזמן נחזיק אותה למעלה, ובנקודות האלה נתחבר בינינו. כמו שאצלנו זה בנקודות שבלב, אצלם זה מופיע בצורה של ייחודיות. זאת אומרת, הייחודיות כאן חייבת להיות כנקודת הקשר בין כולם.

אבל עד הברור הזה יעבור עוד זמן רב, עוד הרבה שלבים של בירור.

שאלה: זאת אומרת, יש הבדל בין שימוש בנקודת הייחודיות של כל אחד ואחד כלפי הסביבה, כלפי החברה, לבין שימוש בנקודת הייחודיות כלפי מטרה עליונה יותר, כלפי בורא?

אצלנו ודאי שיש הבדל.

שאלה: ואצלם?

אצלם זה כל אחד כלפי עצמו או כלפי החברה. כי אי אפשר להתקיים אם אנחנו לא נתחבר, אי אפשר להתחבר אם כל אחד לא יתרום את הדבר שמיוחד בו לחיבור. אבל אצלנו זה אחרת, אצלנו אנחנו צריכים לחבר את הנקודות שבלב שיש לנו מהבורא, חלק א-לוה ממעל.

שאלה: בעקבות חוסר הצדק וחוסר השוויון שהרבה אנשים מרגישים היום, ב- 15 לאוקטובר יתקיים יום שנקרא Global revolution day ויהיו מחאות בהרבה מקומות סביב העולם. מה צריכה להיות הגישה שלנו לקראת היום הזה?

קודם כל אסור להתרחק מהעולם, אסור לצאת מהציבור. המקובלים אמרו תמיד "בתוך עמי אנוכי יושבת", ואמנם שבעצמם היו כל הזמן מסתתרים, אבל הם היו מאוד מאוד מרגישים את הציבור, מה קורה לו, מה איתו, ואיך אפשר להתקדם, איך אפשר על ידי זה שמרגישים את הציבור לשפר את חכמת הקבלה. כי הרי חכמת הקבלה באה כדי לגלות בעולם הזה את הכוח העליון, שיתגלה בינינו, בתוכנו, ואז אנחנו מגיעים לשלמות.

אם כך, מה עושים? צריכים לצאת עם כל אלה שיוצאים בכל במקומות, רצוי בצורה כזאת שלא מבינים אותנו, שלא מרגישים אותנו, שלא מזהים אותנו בכלום. כי זה לא זמן של הסברה, זה עשרים וארבע שעות בלבד. אנחנו צריכים להיות רק בחלוקת החומר. לא לנסות להסביר, אני לא חושב שבמקום הזה הם ישמעו וישתכנעו ויבינו, אלא פשוט לדחוף לכל אחד ואחד חתיכת נייר, פלייר. אנחנו צריכים להדפיס מראש, לבדוק מה אנחנו מדפיסים, לבדוק שזה מתורגם נכון בהתאם למקור, ולדאוג שיהיו כסף ויכולת לחלוקה בכל הקבוצות שלנו בעולם.

לחלק רק דף אחד, במיליוני העתקים בכל העולם, בכל השפות, בכל המדינות, בצורה כזאת שבעצם לא חשוב באיזו מדינה ובאיזו חברה, זה יתקבל. שיהיה שם הסבר קצר על מה שקורה ועל הפתרון, ולא מילים יפות שכל אחד מפיץ. חייבת להיות גם כתובת של אתר אינטרנט שמסביר את הדברים האלה ביתר הרחבה. ובמיוחד להשתמש במדענים שמדברים על אותו הדבר כמונו. זה חייב להיות הדבר הגדול שמופיע באתר שלנו.

כך לצאת. רצוי בצורה כזאת שאתה לא מדבר, אתה לא מזוהה עם שום דבר, עם אף אחד. אתה פשוט נותן, אתה מחלק. זה הכי חשוב. בכך אתה גורם להרבה אנשים לקבל את המידע והכתובת, ולא עוצר ומתחיל לשכנע אדם אחד, שבכל זאת אחרי רגע יחשוב אחרת. זה לא הולך, המצבים האלה הם רק לחלוקה.

כל הדברים האחרים הם לשולחן עגול, לדיון, לברור, בצורה כזאת אי אפשר לעשות אותם. במחאות יש צעקות וכן הלאה, לכן תכניס לאדם את הפלייר לתוך התיק, לתוך הכיס וזה יישאר לו. ואחר כך, עוד יום יומיים הוא ימצא והוא יתקשר. זה הכי טוב.

שאלה: מהי הנוכחות שלנו שם?

רק כזאת נוכחות, רק לחלוקת החומר.

שאלה: מטעם מי אנחנו באים?

לא חשוב מטעם מי, אתה מחלק כמו דוור שמחלק דואר, עד כדי כך. אתה לא צריך להזדהות עם שום דבר. כמה אנשים תהיו שם? הרי אתה מדבר על חו"ל. בישראל אנחנו יכולים להביא אלפי אנשים, אבל בחו"ל מדובר על עשרות אנשים בלבד, ואולי אפשר להגיע למאה עד מאתיים איש במקומות מסויימים. אני גם לא חושב שזה מוצדק, כי מיד מתחילים לשאול ולברר, "מי אתם? מה אתם?".

דברי חכמה מתגלים בשקט, בדיון, בברור, לא בצורה כזאת כמו שאתם חושבים לעשות. בארץ זה משהו אחר, אל תיקחו דוגמה מישראל. זה התנאי הראשון, אתם לא קשורים לישראל, אתם לא שייכים לנו, אתם לגמרי לגמרי עצמאים. יש לכם דעות, יש לכם גישות, הכל שונה. אל תיקחו דוגמה מאתנו בכלום. יש אתכם ויש את המדענים שאומרים כמוכם, ותתנו לכל אחד את הפלייר וזהו. שיהיה פלייר בגודל חצי דף ואפילו רבע מזה, לא חשוב הגודל, העיקר שיהיה ברור לאדם מה עושים ולמי להתקשר כדי לדעת יותר.

ואז סביב האתר שלכם כבר יהיו קבוצות דיון. תשתדלו גם להיכנס לכל מיני מקומות באינטרנט איפה שהם נמצאים. לא כדאי להיות במיוחד בקשר עם המארגנים, עוד לא ידוע מה בדיוק קורה שם.

שאלה: הייתי רוצה לברר את נושא המסר, מהו בעצם המסר ובאיזה רמה הוא צריך להיות?

המסר הוא פשוט, כל בעיות העולם הם בגלל שהעולם נעשה אינטגרלי, גלובלי ואנחנו עדיין לא מותאמים לו אלא להפך, אנחנו נמצאים בפיגור, אנחנו לא מחוברים, לא מתחברים, וצריך להביא כאן הוכחות מהמדענים. כדי להתחבר אנחנו לא צריכים ללכת למהומות ולא ללכת לשבור מישהו ומשהו, אנחנו צריכים לגרום לחיבור, אנחנו צריכים קודם כל להבין שחיבור זה חובה ואחר כך להגיע להדברות. אנחנו צריכים לפתוח מקומות שבהם נדבר כולנו יחד, ששם נתחיל להתחבר. המקומות האלה לא יכולים להיות מקומות גשמיים במיוחד, כמו על הדשא או בשולחן עגול באיזה מקום. אני לא מדבר על ישראל, אלא על ארצות שבהן האוכלוסיה היא מאות מיליונים, ואת זה אנחנו יכולים לעשות באינטרנט. לזה אנחנו מזמינים את כולם, שיבואו לאתר הזה וכך נעשה. ובמיוחד להסביר את הסיבה לבעיה ואת הפתרון, ולהביא קצת דעות של מדענים הידועים באותה המדינה, מדענים ידועים ומכובדים, ולפרסם את הכתובת שבה אנחנו מזמינים אותם להתחיל לדון על זה ולהגיע לפתרון. ולא לצאת סתם למהומות, מה זה ייתן לנו? וחוץ מזה שיהיה ברור מתוך העלון הזה שאנחנו לא בעד כל הבלגן שנעשה בכל המדינות, כי יהיו שם הרבה כוחות שכן מעוניינים בזה, אפילו באמריקה.

שאלה: בעל הסולם בעצם נותן תיאור עמוק ביותר ובהסבר הזה הוא מסביר לשורש הבעיה למה הדבר הזה הוא בלתי ישים.

אתה שואל למה אנחנו מזמינים אותם לערבות הדדית? כי אנחנו הם אלה שמזמינים אותם, ולא שהם בעצמם מגיעים לזה. כאן הוא מסביר לכולם שזה בלתי אפשרי מצד אחד, מצד שני זוהי מטרת הבריאה, אז מה עושים? האם זה אפשרי או לא אפשרי? זה אפשרי על ידי אמצעי המיוחד הנקרא ה"אור המחזיר למוטב". ואיך אנחנו מזמינים את המאור הזה שיתקן אותנו ויעשה מאתנו גוף אחד? אנחנו אלה שעושים זאת ומעבירים אותו דרכנו אליהם, אבל הם צריכים לדעת שזה אפשרי, הם צריכים לרצות להגיע לזה מפני שאנחנו עובדים יחד איתם, זה נקרא "בתוך עמי אנוכי יושבת". מכך שאנחנו עובדים אתם יחד הם יקבלו את המאור המחזיר למוטב. האור יעבור אלינו מפני שאנחנו נהיה מחוברים אתם, וכך גם אנחנו נזכה באור, אנחנו גם נבנה את עצמנו כדי לבנות אותם, וכך נתקדם.

שאלה: אם נסתכל מהצד של אדם שפשוט אוחז במסר, הוא לא מכיר מטרת הבריאה

אז הוא הולך למטרת הערבות.

שאלה: אבל הוא מרגיש שזה בלתי ישים.

אין דבר כזה, כי אחרת הוא לא היה יוצא לרחוב.

שאלה: אבל כן יש לו דרישה לזה.

הם לא מרגישים שזה בלתי אפשרי, וגם אתה לא מרגיש שזה בלתי אפשרי. אם היית באמת מרגיש שזה בלתי אפשרי, היית פונה לקבוצה ודורש את האור המחזיר למוטב. אלא שאתה חושב שזה בהישג ידך לכן אתה לא דורש את המאור המחזיר למוטב.

שאלה: איך אנחנו מסבירים על האור המחזיר למוטב לציבור הרחב?

אנחנו לא מסבירים שום דבר על כך, אין דבר כזה. אין מאור המחזיר למוטב לקהל הרחב, אנחנו בשבילו המאור המחזיר למוטב, אם אפשר להגיד כך. אנחנו אומרים לו, "על ידי החיבור אנחנו מנצחים, חיבור שווה, חיבור בשלום, בשלווה, בשקט, בערבות, בצדק, בהכול אבל קודם להתחבר. איך להתחבר? בואו נראה איך אנחנו מתחברים. חיבור יכול להיות על ידי כך שאני מעלה את כולם למעלה מהאגו שלנו.

איך אנחנו מתעלים מעל האגו שלנו? רק על ידי הסביבה. אז בוא נבנה סביבה, כלי תקשורת שישפיעו עלינו, שינקו לנו את הראש, שימלאו לנו את הראש רק עם דבר אחד, שאנחנו חייבים להיות יחד, כל האנושות כולה. אנחנו צריכים להתחבר יחד בצורה עגולה, כמו התמונה שהטבע מציג לנו עכשיו. אם אנחנו נרצה לעשות כך והסביבה כל הזמן תשפיע עלינו בשטיפת מוח, בניקוי הראש, אז אנחנו כן נרצה את זה כי זו דעת הכלל, דעת החברה היא שתחזיק את האדם ללא ספק. אנחנו רק צריכים כל הזמן לבנות סביבה כזאת שהיא תשנה אותי, שהיא תשפיע עלי. אם היא תשפיע עלי, אני ארצה.

בשבילם זה מספיק. לנו זה לא מספיק, אנחנו צריכים לבנות כזאת סביבה שתחייב אותנו להתחבר, אנחנו יודעים שאי אפשר להתחבר אם אנחנו לא מזמינים את המאור המחזיר למוטב. אנחנו צריכים להגיע ל"ישראל, אורייתא, קב"ה ,חד הוא". אבל בשבילם רק "ישראל" צריך להיות מספיק, זאת אומרת, ישר לחיבור ולא יותר מזה. ואת כוח החיבור הם יקבלו מאתנו, כי האח"פ מקבל מגלגלתא ועיניים. להם אין בכלל שום מאור המחזיר למוטב, אסור לנו לדבר על זה בכלל, הם לא יודעים יותר כלום מהחיים האלה ולא צריכים לדעת, אם אתה אומר מילה אחת מיותרת מעבר למה שהם מבינים אז אתה מיסטיקאי, אתה בכך הורס את הכול, אסור לך לדבר איתם על כך.

שאלה: אז כשבעל הסולם מדבר על ייחודיות, אפשר להחליף את המילה ייחודיות במילה אגו, כשמדברים על קבלה.

כן, או ייחודיות של כל אחד. אפשר להגיד אותה המילה, רק לא שהיא באה מהמקור. אלא שמהטבע כל אחד הוא מיוחד. אתה בזה לא מוחק שום דבר.

שאלה: אז האם אפשר לציין מקומות שבהם האגו או הייחודיות מתחילים לרדת או ליפול?

הייחודיות לא יורדת ולא נופלת, היא אפילו גדלה יותר ויותר. כל אחד משתמש בה, "אני רוצה להיות המיוחד בזה שאני מתחבר עם אחרים". אנחנו מעלים בזה את הייחודיות, אנחנו לא מוחקים את האגו.

שאלה: אז בעצם הייחודיות הזאת משתלבת בתוך רצונות חדשים, בתוך מערכת חדשה של רצונות?

כן, נכון.

שאלה: היום בערב אנחנו נקיים ערבי מבוא על חכמת הקבלה בהרבה מאוד ערים ברחבי הארץ. זה בעצם סוג של יריית פתיחה, לפני מחזור חדש של לימודים שאנחנו פותחים במכללת קבלה לעם, בעוד שבועיים, בכול המרכזים שלנו ברחבי הארץ.

אני רואה שכתוב בפרסום לערב הזה "האדם לא נברא לקנות הון ולבנות בניינים". אם אתה אומר שאנחנו מלמדים אותם להשיג את זה, זה טוב. בקיצור, מלמדים אותי איך להגיע לטוב.

הקורסים הללו זה דבר טוב מאוד. קודם כול זה היסוד. כבר הייתה כאן שאלה, האם בכלל אנחנו צריכים להמשיך ללמוד את חכמת הקבלה, או שאנחנו צריכים ללמוד רק מאמרים כמו "ערבות", "שלום בעולם", וכל מיני מאמרים כאלה, ומספיק לנו. ולא ללמוד תע"ס ולא זוהר ולא כלום. אני שוב אומר, בשבילי זה הכול ממש אותו הדבר, אין שום הבדל. אני לא מדבר כבר על כך שיש ארבע שפות בקבלה וכולי, אלא הכול ממש אותו הדבר. מדברים על איך מתקנים את החומר, את הרצון.

אי אפשר בלי זה, בלי המקור הזה אנחנו לא מושכים את המאור המחזיר למוטב, האור המקיף. אי אפשר בלי זה, כי משם אנחנו מושכים המון התפתחות של השכל והרגש שלנו. הנשמה מתפתחת על ידי זה שאתה לומד את חכמת הקבלה ולא על ידי זה שאתה מתעסק ברחוב עם בני אדם. את הצורך להתפתחות הנשמה אתה לוקח מבני האדם הרגילים, שאתה הולך ואתה לא יכול להסביר להם, ואתה רוצה לעזור להם, וכן הלאה. אבל את הצורך הזה אתה מעלה בזמן השיעור להאור והוא מפתח אותך.

אתה חייב להיות בין זה לזה, ולכן אתה צריך להיות גם עם התחתונים, לקבל מהם את כל החסרונות וללמוד ולדעת את מאמרי הערבות, האומה וכל החומרים הללו, ואתה צריך להיות גם כן עם העליונים על ידי הלימוד של זוהר ומאמרים ותע"ס. לכן אדם שמרגיש את הנקודה שבלב, שרוצה להגיע למטרת הבריאה, לא לחיים הטובים כמו התשעים ותשעה אחוז, הוא חייב להיכנס למסלול הזה של לימוד חכמת הקבלה.

כמה פעמים בשבוע הם ילמדו?

תלמיד: פעם בשבוע במשך עשרה שבועות.

לפחות את זה כל אחד חייב לעשות. אלה הם היסודות, אני לא יודע איך אפשר להגיע לתיקון הנשמה בלי הכתבים האלו, בלי להתמצא בהם. וכשאדם שומע פה ושם לבד, זה לא כמו שהוא נכלל בסדרת השיעורים הזאת. ללא ספק. אני ממליץ לכל אחד ואחד לעבור את הקורסים האלו. יחד עם זאת, יכול להיות שאדם כבר נמצא בשיעורים שלנו, זה לא חשוב. כי את הסדר, השפה, הבנת ההגדרות, ובעיקר הגישה שהוא מקבל בקורסים הללו, הוא לא מקבל כאן בזמן השיעור. ולכן זה חובה. אני ממש כך אומר לכולם. לפחות להיות במפגשים הראשונים הללו, שהם רק עשרה שבועות סך הכול. ומה יש אחר כך?

תלמיד: אפשר ללמוד בסופו של דבר כמעט שלוש שנים במכללה, הכול לפי הרצון של האדם.

קודם כול נדבר על השלב הראשון. וחוץ מזה, סביב זה יש גם כן התארגנות של הקבוצה וחיים משלה. הוא נכנס גם כן לאיזו הכנה מיוחדת של הקשר החברתי, שזה לא פשוט, זה מכלול לא רק של לימוד, זה גם כן העבודה הפנימית. זה בלתי אפשרי בלי זה. יש כאלה שלא רוצים לצאת משם. למעשה הרוב לא רוצים לצאת משם ולעבור אלינו. יופי, זה סימן טוב. שאני צריך להשתפר, אני צריך ללמוד מהמורים שם איך הם מחזיקים את הקהל.

שאלה: אנשים שיוצאים לרחוב ודורשים שוויון וצדק, משוכנעים שהם ישיגו את זה על ידי כוח. מצד שני שאנחנו מדברים על חיבור, ערבות, חינוך, ואז הם אומרים שאנחנו אוטופיסטים, שזה לא ריאלי. כנראה שהבעיה היא בגישה, מה הבדל?

הם משוכנעים כי אצלם זה אפשרי, כי אצלם צדק נקרא שאני עכשיו אבוא, ואני אשבור את כל הטייקונים, אפתח את הכל הכספות, אחלק לכולם מה שיש שם, וזה יהיה צדק חברתי. נראה להם פשוט ואפשרי לעשות, וודאי. "בואו נתנפל על העשירים ונגמור אותם", זה מה שהם חושבים כצדק חברתי.

אנחנו אומרים לא, צריכים קודם כל להבין מה הסיבה לכל מה שקורה לנו כאן, מה המגמה הזאת בכל העולם. לא סתם יש עשירים ועניים, ואנחנו נמצאים במשבר הפיננסי, משבר חברתי, משבר רבגווני, מולטי משבר. ובואו נבין אותו, נבדוק מה שקורה. אתם רואים, מצרים השיגה משהו? הרוסים השיגו משהו? קיבוצים השיגו משהו? באף מקום לא השיגו. אם אתה הולך בצורה הרגילה, אתה לא מצליח. אם אתה מדבר על צדק, על יושר, קודם חייב להיות חיבור. בואו נעשה חיבור.

איך עושים חיבור? בואו נלמד איך לעשות אותו. איך אפשר לגשת לאיזו פעולה שהיא בצדק, ביושר, בהשתוות, באיזון לכולם, בשוויון, אם אתה לא עושה את זה מתוך החיבור בין בני אדם? הכלי שלך הוא לא נכון, האמצעי שלך לא מתאים למה שאתה הולך לעשות. אם אתה רוצה לעשות את כולם שווים, אז תעשה שהכלי שלך יהיה מלכתחילה כזה.

אחרת, אתה עם אלף איש משלך, רוצה ללכת ולעשות את הצדק החברתי שלך, ויש למישהו אחר קבוצה אחרת עם אלפיים איש והוא רוצה צדק חברתי משלו וכן הלאה. ובא הצבא ובאה הממשלה וההסתדרות והטייקונים ועוד כל מיני אחרים, והשונאים שלך נמצאים סביב הגבולות, וכל אחד רוצה צדק משלו. מה אתה רוצה לעשות עכשיו? איך אתה יכול לעשות משהו בלי לאזן את כל הדברים, בלי להגיע לערבות, בלי להבין שאנחנו כולנו ערבים, כולנו תלויים, כולנו צריכים להחזיק זה את זה? רק בצורה כזאת, באותה ערבות אנחנו נגלה את הצדק. איך אפשר אחרת, אני לא מבין. בלי קבלה, בלי כלום, אני שואל אותך סתם כאדם מהרחוב, איך אפשר?

בגלל שאתם סטודנטים ויש לכם זמן אז אתם יוצאים לרחובות, וממלאים אותם. מה אתם עושים סך הכול? בלאגן, כי החלק השני מהאומה חושב אחרת. מי אלה הסטודנטים? אני בעצמי הייתי סטודנט, אז מה? זה ידוע בכל העולם, הסטודנטים עוברים זמן כזה, גיל כזה ומה אחר כך?, זה ברור, לכן מתייחסים אליהם כך. אני מבין את האמהות החד הוריות, את הפנסיונרים. אבל סטודנטים? לכל אחד ואחד יש דרישות משלו. מי אומר שזה צדק חברתי? קח את כל הכסף תחלק לפנסיונרים או לאמהות או למישהו. לַמה זה הצדק? צריכה להיות קודם כל הסכמה כללית, חברתית, איך אפשר לעשות זאת.

לכן אנחנו אומרים, קודם כול הידברות, קודם כול התחשבות זה בזה, קודם כול חיבור, ערבות הדדית. אלה המילים, והן אומרות לך שאם אתה נמצא בזה, מכאן תמשיך הלאה. עד שלא הגעת לזה, בטוח שיֵצאו לך הרבה מאוד כוחות כנגד מה שאתה הולך לעשות, והם ישימו לך רגל.

תלמיד: נכון, אי אפשר להגיע לצדק חברתי בכוח. אבל עדיין הגישה הזאת של חיבור וערבות נשמעת אוורירית, לא מקבלים אותה. לא ברור איך זה יתקדם הדבר הזה, ממש לזה אין פיתרון.

סימן שאתה לא יכול לשכנע אותם שבלי התנאי הזה אי אפשר לגשת לשום דבר אחר. סימן שאתה בעצמך לא ביררת ולא הבאת להם את הדבר הזה כיסוד, שבלי זה אין מה לעשות. ומכל הצדדים, כל אחד רוצה לבדוק ולסתור אותך ואומר שזה אפשרי גם בלי דבר זה או אחר, ואתה חייב רק לחזק את התנאי הזה, שבלי הסכמה הדדית שלמה, שכל אחד תלוי בכולם וכולם בכל אחד, וכולנו נסכים לעקרונות שלנו, כולנו, מזה אנחנו נגיע הלאה לפיתרון הנכון. אתה רוצה צדק חברתי, שוויון, הדדיות, חיבור, רק בתנאי שכולנו נמצאים סביב השולחן. כל עם ישראל שנמצא סביב השולחן וכל אחד ואחד מסכים עם כולם. בלי זה לא נצליח.

הם יכולים להגיד "אבל זה בלתי אפשרי". אני לא יודע, אבל אם לא זה, אז רק צורה דיקטטורית יכולו לעשות את זה כמו שעשו פעם ברוסיה. אלא מה? זה בלתי אפשרי, לַמה? כי חסר חינוך, חסרה השפעת הסביבה, אנחנו חייבים לבנות אותה. אני מסכים איתכם שהיום זה בלתי אפשרי.

עכשיו אנחנו חייבים לעשות הפצה בכל המדינה, מה זאת "ערבות הדדית". איך אנחנו מגיעים לזה? אנחנו צריכים להפעיל את התקשורת, את כל ההשפעות על כל אחד ואחד שזה יהיה הדבר החשוב ביותר. זה נקרא "החינוך האינטגרלי". אחרי כן תהיה לנו הסכמה, אנחנו נגיע להידברות, לחיבור, ונמשיך הלאה. אתה צריך לאט לאט לבנות את השלבים האלו ולהוכיח שזה בלתי אפשרי לעשות צדק חברתי בצורה אחרת. אי אפשר לגשת לשלב ב' בלי שלב א', עם מי אתה תבנה? הרוסים רצו לבנות קומוניזם, עם מי הם בנו את זה? עם הקג"ב, מאין ברירה, כי אף אחד לא ידע, לא הבין מה זה. בלי חינוך אי אפשר לגשת לשינוי. בלי השפעת הסביבה אי אפשר להגיע לחינוך.

נקווה שלאט לאט נצליח. תכתבו את כל השאלות שאתם שואלים ואנחנו צריכים להעלות אותן לאיזה אתר, ולהתחיל בשאלות ותשובות בצורה שיטתית עד שיהיה לכם ברור, וכולם יוכלו ללמוד מזה. ובעזרת ה' נצליח.

(סוף השיעור)