שיעור בוקר 17.02.13 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תע"ס, כרך ג', חלק י', עמ' תתס"ז, אותיות ג' – ט'

heb_o_rav_bs-tes-10_2013-02-17_lesson_n3

אות ג'

"ועוד יתוסף בהם, כי הז"א, שלא היו בו עדיין רק ו"ק דב"ן, יבואו לו הד' ראשונות, וכן נוקבא, שהיתה נקודה א', יתוספו בה הט' נקודות אחרות, וע"י זה יושלמו, ויוכלו לקבל האורות שלהם."

כאילו שלפני כן לא היו כל הכלים, אלא רק חג"ת נה"י, ועכשיו שהם יהיו כחב"ד, כתר חכמה בינה דעת, אז יהיו כל האורות שלא היו קודם. יש בזה הרבה שאלות, והאר"י מברר אותן לאט לאט.

אות ד'

"והנה על ידי עיבור זה, שימצאו כולם יחד במקום אחד צר, יתחברו ויתקשרו זה בזה, מהם ובהם, באורך המשך זמן העיבור. וגם כי אורות הבינה יאיר בהם, ויוסיף בהם כח לתקנם ולקשרם."

האר"י מסביר כאן עד כמה אנחנו מרוויחים מהתיקון, מכך שהייתה שבירה ותיקון. כי על ידי השבירה אפשר להוסיף הרבה הבחנות שלא היו מורגשות קודם. קודם הייתה תמונה כללית עם אור חלש, עכשיו התמונה הזאת שבורה וצריכים לחבר את כל הכוחות, וכך יש אפשרות לדעת מה בא מהחיבור, למה זה חסר וזה מוסיף, ובמה כל אחד ואחד שונה ומוסיף לאחרים. כמו שאנחנו לומדים במאמר "השלום בעולם" שאין כפייה ואסור לדכא כל אחד ואחד. שבכל אחד יש דבר מיוחד ולכן אסור לנו לשבור אותו.

תלמיד: במאמר "השלום בעולם" כותב בעל הסולם, "כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם - יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם - - - אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב."

על ידי החיבור בשמירה על כל הייחודיות של כל אחד ואחד, אנחנו מגלים את כל האור הגדול לעומת אותו אור הנפש דנפש בסך הכל שהיה לפני השבירה.

וזה מה שהאר"י כותב, שדווקא על ידי הארכת הזמן, ולא שאנחנו מאריכים את הזמן אלא שהתיקונים הם בזה אחר זה ובהרבה מאוד הבחנות במקביל, בשבעה מיליארד אנשים ובזה אחר זה, בהתחברות רב גונית בין כולם לכולם, כל זה נותן לנו את אורות הנרנח"י שאנחנו מגלים.

בלי זה אי אפשר לגלות את הבורא. הכלי שבאין סוף וכל הכלים שמתגלים מאין סוף עד העולם הזה, כולל האדם הראשון, לא היו מגלים את הבורא בכלל. כל זה עדיין בצורה של דרגות דומם, צומח וחי, ועדיין לא מגיע להרגשת המאציל במשהו, במאומה ממש. אלא אך ורק אחרי השבירה, כששומרים על הייחודיות ולמרות זאת מעל זה מתחברים. זאת אומרת, יש לנו את האגו הגדול שכל הזמן גובר ומתעורר, ומעליו אנחנו רוצים להתחבר. השפעה למעלה מקבלה, אמונה למעלה מהדעת.

פירוש אור פנימי לאות ד'

"עיבור זה, שימצאו כולם יחד במקום אחד צר וכו': כי ב' תיקונים יסודיים נעשו בעיבור, מכח עלית נה"י לחג"ת: א' הוא שנכללה מלכות ביסוד. וב' הוא, שנכללה מלכות בת"ת, שהוא בחינת בינה דחסדים. שע"י ההתכללות ביסוד, שהוא בחינת צר, כלומר, שנמשך בו הארת יסוד אבא שהוא צר ואריך, קבלה המלכות מיתוק גדול מאד, משום השלימות, של אריך הנמצא בו, שה"ס האור המחיה את המלכות, בסוד שאול הנחבא אל הכלים. (כנ"ל דף תתכ"ח תשובה כ"ח ד"ה וז"ל.) עש"ה. וע"י התכללותה בבינה שהיא ת"ת, הה"ת נקשרת ומתחברת בה"ר, שה"ס מדת הרחמים, שעל זה הוא עיקר כונת העיבור, להמתיק מדת הדין במדת הרחמים. כנ"ל.

וזהו דברי הרב, ''שימצאו כולם יחד במקום אחד צר וכו'. וגם כי אורות הבינה יאיר בהם". דהיינו להורות על ב' התיקונים היסודיים הנ"ל, א' מציאות בחינת הצר, שמקבלת מיסוד. ב' בחינת הארת הבינה, שמקבלת מת"ת. ובכח ב' הארות אלו, היא מקשרת ומיחדת כל הספירות זו בזו, בסוד ג' קוין, בקשר אמיץ יחד."

"עיבור זה, שימצאו כולם יחד במקום אחד צר וכו':" "שימצאו כולם יחד במקום אחד צר". לא מבטיחים שום דבר חוץ מצרות, אבל יחד. רוצים? בבקשה. לא רוצים? אז לא. "כי ב' תיקונים יסודיים נעשו בעיבור, מכח עלית נה"י לחג"ת: א' הוא שנכללה מלכות ביסוד. וב' הוא, שנכללה מלכות בת"ת, שהוא בחינת בינה דחסדים. שע"י ההתכללות ביסוד, שהוא בחינת צר, כלומר, שנמשך בו הארת יסוד אבא שהוא צר ואריך, קבלה המלכות מיתוק גדול מאד, משום השלימות, של אריך הנמצא בו, שה"ס האור המחיה את המלכות, בסוד שאול הנחבא אל הכלים. (כנ"ל דף תתכ"ח תשובה כ"ח ד"ה וז"ל.) עש"ה. וע"י התכללותה בבינה שהיא ת"ת, הה"ת נקשרת ומתחברת בה"ר, שה"ס מדת הרחמים, שעל זה הוא עיקר כונת העיבור, להמתיק מדת הדין במדת הרחמים. כנ"ל.

וזהו דברי הרב, ''שימצאו כולם יחד במקום אחד צר וכו'. וגם כי אורות הבינה יאיר בהם". דהיינו להורות על ב' התיקונים היסודיים הנ"ל, א' מציאות בחינת הצר, שמקבלת מיסוד. ב' בחינת הארת הבינה, שמקבלת מת"ת. ובכח ב' הארות אלו, היא מקשרת ומיחדת כל הספירות זו בזו, בסוד ג' קוין, בקשר אמיץ יחד."

שאלה: למה בעל הסולם כותב שיש שלמות כבר בעלייה הראשונה, "במקום הצר"?

כל דבר, כל פעולה לקראת קו אמצעי, זו כבר שלמות. כי בעצם למה הייתה שבירה? כי לא היה איזון בין האור לכלי. קו אמצעי מודד לך באיזו צורה הם יכולים להיות בהשתוות, במסך המשותף המחבר בין שניהם. אז ודאי שהפעולה הזאת היא כבר לקראת החיבור. ואחרי הפעולה הזאת, כשמחברים בקו האמצעי את שניהם, השאלה היא רק באיזו עוצמה מחברים. הדברים הם מאוד פשוטים, הבעיה היא שזה לא מורגש בנו ולכן אנחנו כאלה מבולבלים.

העולם שנראה לנו היום הוא הרבה יותר מסובך מהמצב האמיתי שאנחנו מגלים בעולם הזה ובעולם הרוחני. כשמתחילים להכיר את הטבע, הוא מאוד פשוט. אין בו דברים מסובכים אלא יש חשבונות רבים, הרבה סתירות, עד שאנחנו מתחילים לברר את החיבור. אבל כשמתחילים מהסתירה להגיע לחיבור הכול נעשה פשוט. כי מה יש שם כל כך חוץ מהשתוות הצורה?

בפירוד, בניתוק, במאמץ זה נגד זה יש לך המון דברים. "ה' ברא אדם ישר והם עשו חשבונות רבים"¹, זאת אומרת בעשייה הם עשו חשבונות רבים, אבל בבריאה, הוא ברא אדם ישר, שם שולט כוח ההשפעה וזהו. אז אנחנו ממטה למעלה רק מודדים איך לאזן את שני הכוחות.

תלמיד: הוא גם אומר שזה מיתוק. כבר בעליה ליסוד הוא אומר "הארת יסוד אבא שהוא צר ואריך, קבלה המלכות מיתוק גדול מאד, משום השלימות, של אריך הנמצא בו". למה זה מיתוק? הרי מיתוק זה רק מבינה, אז למה כבר במקום הצר הוא קורא לזה "מיתוק"?

האם מלכות צריכה חכמה? כבר יש לה חכמה, אבל עדיין בצער. זאת אומרת, נניח שהגעתי למקום עבודה. עכשיו אני יודע שמצאתי מקום עבודה, ואם אני אעבוד אקבל כסף. נותנים לי, מבטיחים לי, נניח חמישים אלף דולר בחודש. האם נותנים? לא. אבל הכסף ישנו, זאת אומרת יש גילוי חכמה. אבל לא בשבילי, כי עדיין אין לי כלים. אז עכשיו אני צריך חסדים, אבל חצי מהדבר כבר נמצא.

תלמיד: אז שלמות יש בבינה. למה כבר ביסוד הוא אומר "שלמות"? למה הוא אומר שבאחוריים יש כבר שלמות?

לא. מלכות שעולה ליסוד, בזה היא כבר מגיעה למיתוק.

"כי ב' תיקונים יסודיים נעשו בעיבור, מכח עלית נה"י לחג"ת:" את זה אנחנו כבר יודעים, נה"י שעולים לחג"ת זו מלכות עולה לבינה. "א' הוא שנכללה מלכות ביסוד." זו פסיעה אחת "וב' הוא, שנכללה מלכות בת"ת, שהוא בחינת בינה דחסדים. שע"י ההתכללות ביסוד, שהוא בחינת צר, כלומר, שנמשך בו הארת יסוד אבא שהוא צר ואריך," זאת אומרת יש אור חכמה "קבלה המלכות מיתוק גדול מאד, משום השלימות, של אריך הנמצא בו," זאת אומרת שיש חכמה. לא אריך אנפין, אלא יש חכמה, זה נקרא "מיתוק דאריך". "שה"ס האור המחיה את המלכות, בסוד שאול הנחבא אל הכלים. (כנ"ל דף תתכ"ח תשובה כ"ח ד"ה וז"ל.) עש"ה." שאול זה יסוד, בחינת יסוד הנחבא אל הכלים. שבמקום במלכות משתמשים בזה "וע"י התכללותה בבינה שהיא ת"ת," מלכות עולה ליסוד ולתפארת "וע"י התכללותה בבינה שהיא ת"ת, הה"ת נקשרת ומתחברת בה"ר," בה' ראשונה, "שה"ס מדת הרחמים," בבינה "שעל זה הוא עיקר כונת העיבור, להמתיק מדת הדין" שהיא מלכות "במדת הרחמים. כנ"ל." שהיא בינה. לא קורה כאן דבר, שלא למדנו קודם.

"וזהו דברי הרב, ''שימצאו כולם יחד במקום אחד צר וכו'. וגם כי אורות הבינה יאיר בהם"." זאת אומרת חסדים. חוץ מצר שגם יהיו חסדים. זאת אומרת יש כאן שתי הבחנות ברורות, גם צר וגם רחב. גם חסדים וגם חכמה שמתחברים יחד בקו האמצעי. "דהיינו להורות על ב' התיקונים היסודיים הנ"ל, א' מציאות בחינת הצר, שמקבלת מיסוד. ב' בחינת הארת הבינה, שמקבלת מת"ת. ובכח ב' הארות אלו, היא מקשרת" המלכות "ומיחדת" מחברת בה "כל הספירות זו בזו, בסוד ג' קוין, בקשר אמיץ יחד." אין כאן משהו שלא שמענו קודם.

אות ה'

"וגם כי נודע, כי עתה בעלותם בסוד עיבור, הוא בחינת עליתם בסוד מ"ן, וגורמים זיווג באו"א, ומורידים טיפות זכרים ונקבות, ועל ידי אלו הטפות יתקשרו אלו הנקודות יחד, ואז יתבררו בחינת הכלים שלהם ויעלו למעלה בסוד עיבור, ויתקנו שם."

"וגם כי נודע, כי עתה בעלותם בסוד עיבור," הרשימות שעולות לעיבור "הוא בחינת עליתם בסוד מ"ן," כי הן עולות מתוך חיסרון. מ"ן זה חיסרון, תפילה "וגורמים זיווג באו"א, ומורידים טיפות זכרים ונקבות," חסדים וחכמה, זה נקרא ע"ב ס"ג "ועל ידי אלו הטפות יתקשרו אלו הנקודות יחד," שש נקודות של זעיר אנפין, ו"ק "ואז יתבררו בחינת הכלים שלהם" של הנקודים "ויעלו למעלה בסוד עיבור," מהשבירה יעלו לתיקון "ויתקנו שם."

פירוש אור פנימי לאות ה'

"עליתם בסוד מ"ן וגורמים זווג מאו"א וכו': כלומר שהרשימות של הז"ת שהם בחינת גו"ע הדבוקים באח"פ דאו"א, כנ"ל," גלגלתא עיניים דזעיר אנפין שדבוקים באח"פ דאבא ואמא "הם נכללים בהמ"ן דאו"א עצמם, ואו"א מזדווגים באמת על המ"ן של עצמם." זאת אומרת, רשימו דזעיר אנפין מתחברים, נכנסים לתוך מסך דאבא ואמא, ואבא ואמא עושים על הרשימות האלה זיווג. "אלא מתוך התכללות הרשימות דז"ת בהם, שהתכללות זו גורמת באו"א, שתתעורר בהם אותה בחינת מ"ן דקטנות, המותאם אל בחינת הרשימות ההן, דהיינו הראוי לקומת העיבור. ונמצא כל הקומה של מ"ד ומ"ן, שיצאה על התכללות הזאת," באבא ואמא "שייך להרשימות האלו שהן הז"ת, כי המה היו הגורמים למדת הזווג הזה." אמנם שהזיווג באבא ואמא אבל על חשבון התחתון "ואו"א עצמם אין להם שום צורך אל מדת הקומה הזו." כי זו קומה של זעיר אנפין, של בחינה א'.

המצב הוא די פשוט. הרשימות שבורות? שבורות. הן צריכות להיתקן? כן. לאן הן יכולות לעלות? בעולם הנקודים יש לנו כתר, אבא ואמא וזו"ן. זו"ן נשברו. מי יכול לתקן אותם? אבא ואמא. אבל אבא ואמא לא יכולים לתקן, הם גרמו לשבירה. אז צריכים קודם לתקן את אבא ואמא כך שלא יגרמו לשבירה. אבא ואמא לא שבורים אבל מקולקלים. אם הם גרמו לשבירה אז הם מקולקלים. לכן צריכים לתקן אותם.

מתקנים את אבא ואמא ועל ידי אבא ואמא מתחילים לתקן את הזו"ן. בסך הכל זה מה שקורה. התיקון הוא בשילוב הכוחות, ימין - שמאל, חסדים - חכמה, בקו האמצעי. באיזון, להיות מאוזנים. למה צריך להיות כך קו האמצעי? כי אתה צריך לחבר גם מינוס וגם פלוס (ראו שרטוט מס' 1). אתה צריך לשלב אותם יחד כל הזמן, ותמיד נשאר לך בחוץ משהו שעוד לא תיקנת ובפנים אתה במה שאתה יכול להיות מתוקן. ולכן זו העבודה שלנו.

שרטוט מס' 1

שאלה: מאיפה יש לנוקבא אפשרות להתכלל ביסוד, בבינה, הרי צריך להיות משהו בנוסף לנקודה האחת, כדי להתחיל לעבוד?

מהרשימות.

תלמיד: אבל היא רק נקודה, אין בה כלום חוץ מהנקודה הזאת?

לא, זה לא נכון. כי הנקודה השחורה היתה רק בשורש הבריאה, בכתר, ב"יש מאין". בבחינת שורש דד' בחינות דאור ישר, שם הייתה הכוונה להיטיב לנבראיו, ושם היא היתה כנקודה. וכל היתר שנמצא במלכות, האור התחיל להשפיע על הנקודה הזאת, ואז נעשתה ממנה בחינה א', ב', ג', ד' וכל הדברים. לכן אתה לא יכול להגיד עליה שהיא רק שחורה. כי כדי להבדיל שהיא שחורה, אי אפשר אם היא אחת ורק שחורה. זה "תרתי דסתרי".

שאלה: איך מתקנים את "אבא ואמא"?

התיקון נעשה על ידי כל ההשתלשלות של הס"ג, שהוא מתחיל לעבוד על זה. הוא לוקח מרשימו א' שורש, שנשאר מ"עולם הנקודים", ולוקח את עולם הנקודים בעצמו בתור נוקבאות כתר ואבא ואמא, ומזה בונה ג"ר דאצילות, ואז מתוך זה מתחיל לתקן את השבירה. לכן "עולם האצילות" זה אותו עולם הנקודים, רק שיש שם כמה מערכות שמירה נוספות, שהוא מגביל אותם להיות בקו האמצעי, שם אבא ואמא מתוקנים. יש הרבה מערכות באבא ואמא. אבא ואמא וישסו"ת, זאת אומרת, ג"ר דבינה וז"ת דבינה, ואבא ואמא, וצל"ם, וגם זו"ן מחולקים. ובכלל שנים עשר פרצופים בעולם האצילות.

שאלה: מהם טיפות זכרים ונקבות בעיבור?

אלה "חסדים וחכמה", בינתיים אנחנו מתייחסים לזה כך "אבא נותן את הלובן, אמא נותנת את האודם".

שאלה: האם מעבר המחסום זה ברגע הכניסה לעיבור או ברגע הלידה?

בכניסה לעיבור.

אות ו'

"וגם האורות יתוסף בהם תיקון, כי תחלה היו אלו הנקודות בלי קוים ובלי בחינת פרצוף, אמנם היו כלולות כל אחד מיוד, בסוד כללות מעורב ומעורבב בהם, ולא היו האורות מראים פעולתם, ועתה על ידי הקשר הזה, שנתקשרו על ידי עיבור הזה, הראו האורות פעולתם, זה בחינת רישא וזה בחינת גופא, והיתה עין רואה ואזן שומעת וכו'.

אות ז'

ונמצא, כי זה העיבור אינו להאציל זו"ן מחדש, כי כבר היו נאצלים, אלא שהיו בלי תיקון קוין ובלי פרצוף, וגם שהיו חסרים, זה מו"ק לבד וזה מנקודה אחת לבד, ועתה, העיבור היה לקשרם יחד בסוד קוים, וגם בסוד פרצוף, וגם להשלים כל אחד ביוד ספירות גמורות. וזהו על ידי הטפות של או"א, ועל ידי שם מ"ה החדש, אשר נתבאר לעיל."

אות ו'

"וגם האורות" היינו הרשימות, שעכשיו עולות לתיקון "יתוסף בהם תיקון, כי תחלה" בנקודים "היו אלו הנקודות" שעלו לזווג באבא ואמא "בלי קוים ובלי בחינת פרצוף, אמנם היו כלולות כל אחד מיוד, בסוד כללות מעורב ומעורבב בהם, ולא היו האורות מראים פעולתם," זאת אומרת, הם לא יכולים לקבל אור, ולכן הם נקראים "מלכים", "מלכות". "ועתה" בעולם האצילות "על ידי הקשר הזה, שעכשיו נעשה, של קוים "שנתקשרו על ידי עיבור הזה," בבינה זו"ן "הראו האורות פעולתם," שהרשימות האלה עכשיו יכולים להיתקן. האורות זה "הרשימות". "זה בחינת רישא וזה בחינת גופא," זאת אומרת, שהם כבר יכולים, כל אחד להראות את פעולתם. "והיתה עין רואה ואזן שומעת וכו'." זאת אומרת, שעכשיו כבר ג' קוים והכל ניתקן.

אות ז'

"ונמצא, כי זה העיבור" זעיר אנפין, באבא ואמא "אינו להאציל זו"ן מחדש, כי כבר היו נאצלים," בעולם הנקודים "אלא שהיו" אחד "בלי תיקון קוין" שתיים "ובלי פרצוף," שלוש "וגם שהיו חסרים, זה מו"ק לבד" "זה", זאת אומרת, זעיר אנפין חסר מו"ק. "וזה" ומלכות חסרה "מנקודה אחת לבד," חוץ מזה לא היה להם. "ועתה, העיבור היה לקשרם יחד בסוד קוים," אחד "וגם בסוד פרצוף," יהיה פרצוף נוקבא, שתיים. שלוש "וגם להשלים כל אחד ביוד ספירות גמורות. וזהו על ידי הטפות של או"א, ועל ידי שם מ"ה החדש, אשר נתבאר לעיל."

זאת אומרת שבסך הכל המבנה הזה עכשיו גורם למורכבות שביניהם, ואז הם יכולים לברר את כל הפרטים, ולהתקשר ביניהם רק באלה שמסוגלים.

פירוש אור פנימי לאות ז'

"העיבור אינו להאציל זו"ן מחדש, כי כבר היו נאצלים: דהיינו מבחינת מה שיצאו בז"ת דנקודים. ואע"פ שהכלים האלו נפלו לבי"ע, מ"מ נשארו כל הרשימות שלהם באצילות כנודע, שענין הרשימות הוא לחזור ולהמשיך להכלים כל האורות שכבר היו להם בזמן הנקודים. ועל כן אין זה נחשב לאצילות חדש לגמרי, אלא רק לבחינת תיקון לזו"ן, שיצאו כבר בעולם הנקודים.

הטפות של או"א וע"י שם מ"ה החדש: כלומר, שתחלת התיקון נעשה להזו"ן ע"י טפות הזווג דאו"א, מכח התכללות הזו"ן בהם בסוד העיבור, כנ"ל. והמוחין שלהם דג"ר, המה באים להם בסוד מ"ה החדש, שה"ס טפת אבא המוריד הה"ת מעינים ומעלה האח"פ שלהם למדרגתם, כנודע. ובאמת כל הזווגים והקומות היוצאים בעולם האצילות נחשבים על שם מ"ה החדש, אלא עיקר שם מ"ה מורה על הוי"ה במילוי אלפין, שהוי"ה זו אינה מתגלה להם, רק בזמן הגדלות, כי המוחין דזווגים דאו"א דקטנות, המה בבחינת שמות אלהי"ם. כמ"ש במקומו. וע"כ מחלק הרב את מדת התיקון, לב' בחינות: לקטנות ע"י עיבור א' הנ"ל, ולגדלות ע"י מ"ה החדש."

כל התיקונים על ידי אבא ואמא. גם זעיר אנפין, וגם מלכות, רק בשלבים.

אות ח'

"ונמצא כי לא מן הכלים של הנקודות דב"ן לבד, נעשה כל פרצוף זו''ן אמנם בעלות האורות שלהם בסוד עיבור והלבישו לנה"י דא"א, אז קנו שם כלים חדשים על ידי הלבשה זו, ואז נתבררו הכלים הראשונים שנשברו, ומב' בחינות כלים אלו, נעשה פרצוף ז"א. וכן עד"ז היה בהנוקבא."

זאת אומרת, על ידי זה שזו"ן עולים ומלבישים לאריך אנפין, הם מקבלים תוספת כלים.

פירוש אור פנימי לאות ח'

"כלים חדשים על ידי הלבשה זו וכו' ומב' בחינות כלים אלו נעשה פרצוף ז"א: שהם כלים דמ"ה וכלים דב"ן. כי כל הכלים החדשים היוצאים עם הזווגים הנעשים באצילות נקראים כלים דמ"ה. והכלים שנשארו בהז"ת מזמן הנקודים, הם נקראים כלים דב"ן. וב' מיני כלים אלו נמצאים בכל ה"פ אצילות."

אילו כלים בדיוק נשארו, ואילו כלים עכשיו מצטרפים, אנחנו עוד נלמד. אבל ברור שמה שעכשיו נעשה בזו"ן, זה בכלל לא אותו זו"ן שהיה בעולם הנקודים. זה "זו"ן חדש". זאת אומרת, כבר לפי תוכנית נקובה מראש אנחנו יכולים להגיד, שהשבירה הייתה צריכה להתממש, ואחריה בא זו"ן שונה, מורכב יותר.

שאלה: הוא מדבר על שתי נקודות, כאילו משם התחיל כל העיבור.

זעיר אנפין ומלכות.

תלמיד: כתוב שהם בלי קווים ובלי בחינת פרצוף. בתהליך מלמטה למעלה, מה הן שתי הנקודות האלה, שמהן מתחיל העיבור?

אבל אני צריך לדעת אם זה "אבא ואמא", או שזה "זעיר אנפין ומלכות", או שאלה רשימות ב'/א' או א'/שורש. אני לא יודע למה הכוונה סתם מה הן שתי הנקודות?

תלמיד: זה באות ו'

"וגם האורות יתוסף בהם תיקון, כי תחלה היו אלו הנקודות בלי קוים ובלי בחינת פרצוף," הנקודות האלה, הן רשימות שעלו ממטה למעלה.

אות ט'

"ונבאר עתה, איך על ידי זה העיבור נתקנו הכלים הנשברים. הנה נתבאר לעיל, כי עיקר שבירת כלים אלו היתה, להיות מעורב בהם סיגים וקליפות, והאורות לא היו מתחברים עם כליהם לסיבת הסיגים שבהם, וגם הכלים בעצמם לא היו יכולים לקבל האורות לסיבת הסיגים שבהם, כי זה עצמו היתה הסבה, שלא יצאו אלו הכלים מתחילה מקושרים ומתוקנים דרך קוים, כי הסיגים שבהם גרמו להם הפירוד. וגם מ"ש לעיל, כי כל זה היה בכונה שיתפרדו הסיגים מהם, ולכן יצאו בלתי תיקון."

בכלים שבעולם הנקודים היתה פסולת, היו סיגים, היתה קליפה, היה ל"ב האבן, נחש, לא חשוב איך נאמר, אבל בצורה נסתרת. כדי לגלות זאת צריכים להכניס לתוך הכלים האלה אור חזק. על ידי האור החזק מיד מגלים שכולם מקולקלים, כולם נגועים, גם מעלה וגם מטה כולם נמצאים בערבוביה. יש כלים שהם כאלה מצד עצמם, קליפות, ויש כלים כאלה שהם מקולקלים רק על ידי כך שמתחברים לקליפות, אבל בסופו של דבר כולם מקולקלים.

יוצא שיש שאלות גדולות בשבירה, האם השבירה מתחילה מהכלים הקלים או מהכלים הכבדים? אם השבירה מתחילה מהכלים הקלים, "מלך דעת", "מלך חסד", אז המלכים האלה הם המלכים הכי גדולים, יש להם מלכות הכי גדולה, אלא שהם זכים בגלל שיש להם מסך, לכן הם נמצאים למעלה, אבל בעצם המלכויות שלהם נמצאים למטה.

(סוף השיעור)

---

1. "אשר עשה הא-לוקים את האדם ישר, והמה בקשו חשבונות רבים" (קהלת ז, כט).↩