שיעור ערב 05.04.19 הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך י', עמ' 124, פרשת "ואתחנן", 80

ספר "זוהר לעם", כרך י', עמ' 129, פרשת "כי תצא", 1

קריין: אנחנו קוראים בספר "זוהר לעם", כרך י', עמוד 124, פרשת "ואתחנן", פסקה 80.

נשתדל להיות יחד כדי למשוך המאור המחזיר למוטב, ושהזוהר ישפיע עלינו.

.80" התפשטה ההתפשטות של המלכות לימין, בשליטת החסד, ועשתה מידה. מתחילה למדוד בתוך עיגול, ומודדת אלף, חכמה, לאותה ההתפשטות. אותה התפשטות מודדת בעיגול ועושה קשר, מאותו קשר שלמעלה, יסוד, עד ההתפשטות הזו. וממשיכה במדידתה אלפיים אמה לצד ימין, אלפיים אמה לצד שמאל, ואלפיים אמה לכל צד.

כל המדידות, ההמשכות, והתפשטויות האורות שבמלכות, הן בצורת עיגול, שהוא אור נקבה המשפיעה רק ממנה ולמעלה, ולא ממנה ולמטה, כאור זכר. באופן, שכל מי שבמקום המלכות, אפשר שיקבל ממנה. אבל מי שהוא למטה ממקומה, לא יוכל לקבל אף משהו מהאור. וכל המקובל למלכות, הוא מהיסוד, הנקרא קשר.

ותכף כשרק מתחילה המלכות למדוד מהקשר הזה, היא מודדת בצורת עיגול, בצורה שהאור יאיר רק מלמטה למעלה. שהתפשטה ההתפשטות, הארת המלכות, לימין, בשליטת החסד שבימין. ועשתה מידה, המשכת האור. וכשמתחילה למדוד מתחילה מיד למדוד, להמשיך, בצורת העיגול, שהוא הארה מלמטה למעלה. ומודדת הארת חכמה, הנקראת אלף, בצורת עיגול, לאותה התפשטות.

אותה התפשטות של המלכות מודדת בצורת עיגול, מלמטה למעלה, ועושה קשר, מאותו קשר שלמעלה, שעושה קשר בהתחלת ההמשכה, תכף באותו קשר שלמעלה, יסוד, שמקבלת ממנו. שעושה קשר שלא לקבל אלא בצורת עיגול, שהוא מהקשר ולמעלה.

ובדרך זו היא ממשיכה האור עד אותה ההתפשטות שלה, שהאור יהיה מוגבל שלא להתפשט ממנה ולמטה. וע"כ נמדד האור המתקבל באותה הדרך, אלפיים אמה לצד ימין, אלפיים אמה לצד שמאל, ואלפיים אמה לכל צד.

חו"ב נקראים אלפיים אמה, וכיוון שהאור מתקבל בצורת עיגול, נבחן, שאלו אלפיים אמה, נמדדים לה סביב סביב מכל צד, אבל למטה מתחום זה, למטה ממקומה, אין האור מתפשט כלום, שזה תחום שבת.

.81 העיגול שהתחיל למדוד, ועשה קשר, והקשר העליון עד ההתפשטות שלה, הוא בתחום אלפיים אמה במידה, הנה התחום הזה מתפשט מתוך הנקודה העומדת בין שאר הצבאות, ומודד אלפיים אמה לכל צד. מתחיל בעיגול הזה 1900 זרתות וחצי.

מלכות היא נקודה אמצעית, העומדת על המרכבה שלה, שהיא ד' מלאכים מיכאל גבריאל אוריאל רפאל. ואותו תחום של אלפיים אמה לכל צד מקבל הנקודה האמצעית, העומדת על צבאותיה, שהם ד' מחנות של ד' המלאכים. וע"כ מתפשטים האלפיים מסביב למקום הנקודה האמצעית, ולא למטה ממקומה.

ומבחינה זו של המשכת אלפיים אמה, אין הנקודה עומדת ממעל הצבאות שלה. אלא שנמצאת בין הצבאות שלה, שגם הצבאות שלה שבמקומה, מקבלים אלפיים אמה לכל צד הללו.

וזה שהזוהר מדייק, שהתחום הזה מתפשט מתוך הנקודה העומדת בין שאר הצבאות, בתוכם, ולא ממעל להם. שאם הייתה ממעל להם, לא היו יכולים לקבל ממנה כלום. שאלפיים אמה אינם נמשכים מלמעלה למטה אף משהו. אלא בשעה שהנקודה משפיעה חסדים, אז נבחנת שהיא ממעל לד' מחנות המלאכים.

ויש ע"ס בכל אלף מהאלפיים האלו, ע"ס שהם עשר מאות בחכמה, וע"ס שהם עשר מאות בבינה. והנה החכמה שבימין יכולה להאיר אל המלכות בכל ע"ס שלה מכתר עד מלכות, להיותה חסדים. אבל הבינה, שבה החכמה דשמאל, מכוח הבינה שחזרה להיות חכמה, היא אינה יכולה להאיר בכל ע"ס של המלכות, אלא רק בחצי פרצוף ששם מאיר המפתחא.

לכן מתחיל בעיגול הזה 1900 זרתות וחצי, כי האלף מצד החכמה דימין הם שלמים, אבל האלף של הבינה, שהם זרתות, שפירושם חכמה דשמאל, אינם מאירים אלא בט"ר, שהם 900. אבל במאה העשירית, מלכות, אינה מאירה אלא מחצית המאה, מחצית המלכות, רק במקום שמאיר המפתחא, ולא במחצית שמאירה המנעולא.

.82 בהתפשטות הזו מתחיל ומודד בעיגול, ועושה שני קשרים. מהתחלה זו עד סוף המדידה הזו. משום שמקום זה אינו עומד בריבוע, שהוא הוי"ה, כי זוהי מידת ההתפשטות, היוצאת מהקשר העליון, מיסוד, בעניין ניצוץ. הוא מתחיל בעיגול, ומושך ומטֵה למטה, עד הצד של הקשר שלמטה.

כי המדידה בעיגול היא להמשיך האור רק בהארה מלמטה למעלה, ולא יתפשט כלום מלמעלה למטה. לפיכך צריכים לשני קשרים. קשר אחד במקום התחלת ההמשכה, יסוד, שתכף שם מיתקן האור, שלא להאיר אלא מהקשר ולמעלה. ובצורה זו נמשך האור עד ההתפשטות במקום המלכות, ועושה קשר שני בסיומו, שלא להאיר מהקשר ולמטה, אלא מהקשר ולמעלה.

ובהתפשטות הזו מתחיל ומודד בעיגול, ועושה שני קשרים. מהתחלת ההארה, ביסוד, עושה שם תיקון הקשר, שלא להאיר אלא מהקשר ולמעלה, עד סוף המדידה הזו, עד סיום המלכות, ששם עושה הקשר השני, שלא להאיר, אלא מהקשר ולמעלה. משום שמקום זה, המלכות, אינו עומד בריבוע, להשפיע מלמעלה למטה, בהוי"ה, ז"א, המשפיע מלמעלה למטה, כי המלכות, אור נקבה, אינה משפיעה אלא בעיגול, מלמטה למעלה.

כי התפשטות זו, המלכות, יוצאת מהקשר העליון, יסוד, שמתחיל למשוך משם בעיגול, מהקשר ולמעלה, ומושך משם צורת העיגול ומטֵה אותה למטה, עד הצד של הקשר שלמטה, הקשר התחתון שבסיום המלכות. באופן, שגם שם אינה מאירה אלא רק מהקשר ולמעלה, ולא כלום מהקשר ולמטה.

.83 חוזר ומודד מצד לצד, מימין לשמאל, בתוך העומק של העיגול, במקום החיסרון, ולא קשר קשר, שאינו כולל אותם יחד. ומודד מדידה למטה, בסוף המלכות, והמידה של זו נלקחה מהתחלת העיגול. אלף אמה, שהוא חכמה סתם. ו-12,000 זרתות, חכמה דשמאל, המכונה זרת. 12 הוא ההתכללות של ג' קווים ומלכות שבכל אחד מג' קווים, וע"כ הם 12. וכל אחד מהם אלף זרתות, שהם חכמה דשמאל.

.84 מתחיל ומודד מתוך הגובה והעומק והאורך והרוחב, בצורת אדם, ראש וגוף, אלא ביופי מראה הנוקבא, המלכות. ומודד בעיגול הראש, בהתפשטות לצד ימין. ההתפשטות הזו מתפשטת ומודדת בעיגול הראש בלי מחצית כלל.

כשמדובר בצורת אדם, ז"א, הקו האמצעי, הכולל ב' הקווים ימין ושמאל, מודד שם בעיגול הראש לשני צדדים. אבל כאן מדובר בצורת אדם בנוקבא, המלכות, ובהתפשטותה לצד ימין בלבד. ע"כ אינו מודד בעיגול הראש אלא מצד אחד, ימין.

.85 ומודד בצד הגובה, שהוא חכמה המוגבלת לו"ק, בצורת עיגול, שלא להאיר אלא רק מלמטה למעלה, והתפשט ונמשך למטה, למלכות, וקשר קשר. שהצדדים נכללו זה בזה.

מדד מהראש בצורת עיגול, בשיעור 3000 אמות כלולים יחד. שהם ג' קווים, כלולים זה בזה, והם כולם בחכמה, שהוא אלף אמה. ונמשך והתפשט למטה, למלכות, בלי קשר. בלי התכללותם זה בזה.

ושיעור החכמה שמקבלים, הוא 6000 צדדי העולם ו-6000 טפחים בעיגול. שישה צדדים הם חג"ת נה"י. אלף הוא של חכמה. עולם הוא לשון העלם. כלומר, שהחכמה עוד בהעלם בהם. ו-6000 טפחים, מורה שו"ק דחכמה הם יותר מגולים. בעיגול, מלמטה למעלה.

.86 בתוך התפשטות הניצוץ שיצא, התפשטה ההתפשטות הזו, היוצאת מתוך הקשר העליון של הניצוץ. וזוהי ההתפשטות לימין, שמקורה ביסוד דז"א, הנקרא הקשר העליון.

ומדד בעיגול עד הצד הרביעי, המלכות, ועושה מידה ומודד אלף לצד ימין, המידה של צד הימין הזה היא לשער הדרום, בימין. ומודד אלף, כלומר שמדד אלף ואלף ואלף ואלף באותו הצד, ימין, להיותו כלול מד' צדדי העולם. והם נמצאים 4000. וכן התפשטה ההתפשטות ההיא לד' צדדים.

.87 בשער המזרח, הקו האמצעי, עומדת התפשטות אחרת, היוצאת מאותה ההתפשטות שמדדה המידה לימין. שלא יצאה מהקשר העליון, כמו ההתפשטות לימין, אלא אחר שיצאה התפשטות הימין, נמשכה ממנה התפשטות זו. וההתפשטות הזו עומדת באמצע, שהיא הקו האמצעי. ומודד אלף, חכמה, בצד הזה באמצע.

.88 והעמיק בעומק, שהוא מקום החיסרון. ומדד מידה באמונה, שהמשיך החכמה למלכות, אמונה, בשישה סדרי משנה, הרומזים על ו"ק.

משנה היא ו"ק דחכמה, ונקראת משנה, מלשון, ושיננתם, וכן היות שחכמה שבמלכות היא משנה לחכמה העליונה. כי החכמה העליונה היא מקור הגילוי, והחכמה שבמלכות היא מקום הגילוי.

ואלו שישה סדרים, ו"ק דחכמה, עומדים באותו העומק של הניצוץ מאותה ההתפשטות. שו"ק דחכמה אלו הם ממלאים מקום החיסרון שבעומק. שישה סדרים אלו עומדים במדידה של שנה, המלכות, הנקראת שנה.

שנה, שנקראת המלכות, הוא סימן לשישה סדרי משנה, שמאירים בה. כי משנה אותיות מן שנה.

.89 ההתפשטות הראשונה הזו היורדת ויוצאת מתוך אותו הקשר, יסוד, ההתפשטות לימין. האורך שלה, החכמה, לעשות מידה. שהחכמה אינה פועלת לגלות את עצמה, אלא כדי להשלים החסדים.

בהתפשטות הזו אלפי אלפים רבבות עולמות. כלומר, החכמה השלמה, שהיא הג"ר, המכונה אלף אלפים, שחכמה נעלמת בה ומאירה עד הניצוץ האחרון, שאין בו אור כלל, שהוא המלכות. וזה לבני האמונה לעשות מידה. החכמה השלמה אלף אלפים, משמשת לשלמות החסדים, שיקומו, ולא לגלות את עצמה.

.90 ההתפשטות השנייה, היורדת ויוצאת מתוך ההתפשטות הראשונה, שהיא לימין, עומדת באמצע. האורך שלה, החכמה, לעשות בה מידה לצד האמצעי, הוא אלף ריבוא (10,000,000) עולמות, ו-700,000 ו-75. כמ"ש, ואת האלף ושבע המאות וחמישה ושבעים עשה ווים לעמודים.

ההתפשטות השנייה אינה לימין, שהוא בשליטת החסדים, אלא בקו האמצעי, שכוללת חכמה וחסדים ביחד, שיש שם גילוי לחכמה ג"כ. כבר ג"ר דחכמה אינן יכולות להיות מגולות שם, וע"כ אין שם אלא ז"ת דחכמה חסר ג"ר. האורך שלה, מידת החכמה שבה, אלף ריבוא עולמות, היא החכמה שבימין שבהעלם. ו-700,000 היא החכמה שבשמאל, הבינה שחזרה לחכמה, שהיא חסר ג"ר, ע"כ אין בה אלא שבע, חג"ת נהי"מ. מאות, חסדים. אלף, חכמה. כלומר, ז"ת דחכמה כלולות בחסדים. כמ"ש, ואת האלף ושבע המאות.

.91 אשריהם שיודעים להוציא סודות עליונים בתוך האמונה, המלכות. ויודעים ללכת לימין ולשמאל כראוי בלי בושה. ועל זה כתוב, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע.

.92 סדר הפעולה של הניצוץ הקשה. הניצוץ הקשה כשעושה מידה, נאסף לתוכו, שהי', הניצוץ, נכנסת לאור ונעשה אויר חסר ג"ר. וכל מדרגה ומדרגה נמצאת בכניסת הי' לאויר, שנעשית ו"ק חסר ג"ר. והניצוץ מקיים אותן כך. והוא הקו הימני, הנמשך מהניצוץ הקשה.

אח"כ עומד ועולה מעולפת, כשהי' יוצאת מאויר וחוזר להיות אור, שהוא קו השמאל. אבל נעשה מעולפת, עד שעולה ונגנז ומתכסה, ואינו נודע. אבל הכול נשאר בקיום, כי אז מאיר הקו האמצעי, ומוציא נחלים ומים, חסדים להלביש החכמה, להרוות את הכול. עד כאן הניצוץ הקשה, להיאחז בה בכל צדדי האמונה, המלכות.

.93 הניצוץ הקשה עומד בסתר, עולה ויורד. שעולה לאור ונעשה אויר, ויורד מאויר וחוזר להיות אור. מי שיודע סוד החכמה, יכול להשיג ולעשות מידות בכל הצדדים, עד שיידע בסודות עליונים, בסודות אדונו, בסודות החכמה, כדי לדעת ולהשיג. מי שיודע ומסתכל, אשרי חלקו בעוה"ז ובעוה"ב.

כי הכלל הזה יתקן רגליו של האדם, להיכנס במחיצת המלך, וללכת בדרך ישר. אשרי הוא בעוה"ז, ואשרי הוא בעוה"ב. עד כאן קו המידה."

שאלה: לפעמים הזוהר כותב מידות או כמויות במאות אלפים, במיליונים, לְמה מרמזים מספרים גדולים אלה?

רק למהות, לא לכמות. המספרים לא מדברים על הכמות, אלא רק על מהות האור, מהות הכלי.

שאלה: שהוא אומר עשרה מיליון, מה הכוונה בזה?

זה לא שיש אחד וכנגדו יש עשרה מיליון, אלא זה איכויות בלבד. אני אפילו לא יכול להסביר את זה. נניח מה ההבדל בין כמה גדול צמח לעומת אבן, או איזה ג'וק לעומת אבן? פי מיליונים, מיליונים, זה חיים, זה משהו אחר. הוא חי, יש לו תנועה, יש לו הרגשה, יש לו הכול. איך תמדוד?

תלמיד: זאת השוואה קצת אחרת בין חי לבין דומם ודאי.

שם זה הרבה יותר, לכן ככה זה.

שאלה: מתחלפת פרשה עכשיו. כתוב באותיות מאוד גדולות "פרשת כי תצא". מה קרה, מה התחלף?

מפרשה, לפרשה?

שאלה: כן, מה ההבדל?

זה דרגות אחרות. יש לנו את מעגל השנה שיש שם חמישים ושתיים פחות או יותר פרשיות, וזוהר כולל אותם, כך הוא מסביר לנו את זה. כי סך הכול במעגל השנה מדובר על הסיבוב שאנחנו צריכים לעשות, כדי להגיע מתחילת העבודה, לגמר התיקון.

תלמיד: זה לא לנו. לנו אין מה לעשות עם הדבר הזה?

"כי תצא"? עכשיו נקרא "כי תצא", ואתה תראה מה הוא אומר לך על "כי תצא".

תלמיד: במה הוא שונה מהקודם? כאילו יש לנו בכלל איך להבדיל ביניהם משהו בקריאת הטקסט?

כן. קודם כל, כל פרשה ופרשה, כל קטע וקטע יש לו כוח מיוחד משלו. ובשבילנו בינתיים זה לא משנה. אבל לאלו שנמצאים בהשגה, הם מרגישים עד כמה ששוני גדול נמצא בכל הקטעים, בכל המילים, בכל האותיות, בכל דבר. התורה היא קוד, זה קוד שאתה קורא, אז נראה לך שאתה קורא סיפור. אלו שקוראים אותה בצורה יותר פנימית, אז הם מרגישים שיש כאן סוד. כמו שאתה קורא משהו ונראה לך שכתוב סתם משהו, השני יודע שהוא מפענח את זה, ואז בשבילו זה כבר כתב פנימי. זה תלוי בגובה, תלוי במי שקורא.

שאלה: מה זה פרשת "כי תצא"?

תיכף נראה.

קריין: עוברים לפרשת "כי תצא", עמוד 129.

פרשת כי תצא

כי תצא למלחמה על אויביך

.1" כתוב, זָנח ישראל טוב, אויב ירדפוֹ. זנח ישראל טוב, זהו היצה"ט, ששלמה המלך קרא לו טוב. כמ"ש, טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל.

אויב ירדפוֹ, זהו היצה"ר, אויב האדם. ששלמה המלך קרא לו שונא, שהרבה שמות יש לו, כמ"ש, אם רעֵב שונַאךָ הַאכילהו לחם. ולחם, זוהי התורה הקדושה, כמ"ש, לכו לַחֲמוּ בלַחֲמי.

.2 וע"כ צריך האדם לשים על היצה"ר דברי תורה, כדי שיהיה נשבר. כי אין צורר ליצה"ר, חוץ מדברי תורה. וע"כ כתוב, והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום, על לבבך, שפירושו, על שני יצריך, שני לבבות.

.3 למה צריך היצה"ט דברי תורה? כי היצה"ט מתעטר בדברי תורה. והיצה"ר נכנע ע"י דברי תורה.

.4 וע"כ כתוב, כי תצא למלחמה על אויביך, זהו היצה"ר, שאנו צריכים לצאת כנגדו עם דברי תורה, ולצרור אותו, ואז יהיה נמסר בידי האדם. כמ"ש, ונְתָנוֹ ה' אלקיך בידךָ ושביתָ שִׁבְיו.

.5 אוי על זה, אוי על זה. כתוב, תחת עבד כי ימלוך ונבל כי יִשְׂבע לחם. כי היצה"ט נשבה בידו של היצה"ר, והוא מלך עליו.

.6 וראיתָ בַּשִׁבְיה אשת יפת תואר. זוהי הנשמה. כמ"ש, אישה יִראת ה', שהיא הנשמה, היא תתהלָל. כי בכל יום אלו האגודות והמנהיגים של הנשמות, ואלו האגודות והמנהיגים של היצה"ר הם בשנאה תמיד, צוררים אלו על אלו. וכל איברי הגוף הם בצער ביניהם, בין הנשמה ובין היצה"ר.

.7 והֲבֵאתָהּ אל תוך ביתך. שהוא הבית שגורשה משם. שעל זה כתוב, ושפחה כי תירש גבירתה. שהשפחה, היצה"ר, נכנסה אל הבית, והגברת, הנשמה, גורשה משם. ועתה חזר והביא את הנשמה אל הבית. וכתוב, וגילחה את ראשה ועשתה את ציפורניה, שתיטהר מאותה הזוהמה שהטיל הנחש בנשמה.

.8 והֵסירה את שמלת שִׁבְיָה. מאלו לבושי הטומאה, והמינים הרעים, שהיו לה מחטא העגל. כי בתחילה היו להם לבושי קודש שקיבלו בהר סיני, וכשעבדו את העגל, הוסרו מהם לבושי כבוד אלו. כמ"ש, ויתנצלו בני ישראל את עֶדְיָם מֵהר חורב.

.9 ובכתה את אביה ואת אימה יֶרַח ימים. ירח ימים, אלול, שאז הוא זמן תשובה, שבו עלה משה אל ההר, לבקש רחמים לפני הקב"ה, כדי שיכפר לישראל על חטא העגל. ומשום זה, ובכתה את אביה ואת אימה, משום שגילה את ערוות הקב"ה, שהוא אביה של הנשמה, וערוות התורה, אימה של הנשמה. כמ"ש, ערוות אביךָ וערוות אימך לא תְגלה. ועל זה כתוב, פַּלְגֵי מים ירדו עיניי, על לא שמרו תורתך.

.10 והיו ישראל רחוקים מהמלך, הקב"ה, מר"ח אלול עד יוה"כ, שאז נשלמו ארבעים יום, וירד משה מההר. והיו ישראל בתענית כל אותו היום. ואז התדבק המלך במלכה. כמ"ש, ואחר כן תבוא אליה ובְעַלְתה והייתה לך לאישה.

.11 וכרתו ברית עם הקב"ה, שלא יעבדו עוד עבודה זרה. כמ"ש, הנה אנוכי כורת ברית נגד כל עַמךָ. וכתוב, אלוהי מסכה לא תעשה לָך. וע"כ כתוב, ומָכוֹר לא תמכרנה בכסף, שלא תשקר בנשמתך בשביל אלוהי כסף. כמ"ש, לא תעשון איתי, אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם.

.12 אשריהם ישראל, שהקב"ה גזר עליהם תענית ביום הזה. כי כתוב, כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה, ונכרתה מעמיה. כדי שיתכפרו להם כל חטאותיהם. כמ"ש, כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, מכל חטאותיכם לפני ה' תִטְהרו."

שאלה: עם איזה רובד מהטקסט צריך לעבוד, כדי לקבל את המאור המחזיר למוטב?

לחשוב על זה. להכין את יצר הרע ולחכות, להמתין, לקוות שהמאור המחזיר למוטב ישפיע עליו, וכך ייהפך אותו לטוב.

תלמיד: זה ההיבט של הרצון, ומבחינת הטקסט, למה אדם אמור כשהוא לומד להתייחס אליו, חוץ מהרצון הזה של התיקון?

להתקשר עם הטקסט, כשהוא מדבר על תיקונים בכל זאת. אבל אני מבין אותו, לא מבין אותו, מרגיש אותו, לא מרגיש אותו, זה כבר לא כל כך חשוב.

תלמיד: העניין של להבין ולא להבין, להרגיש ולא להרגיש, זה בעצם לא רצוני, בלאו הכי אני או מבין או לא מבין, או מרגיש או לא מרגיש. מה אני יכול לעשות עם זה?

לא. האם אתה משתוקק לזה או לא.

תלמיד: זאת אומרת השאלה היא, אם אני משתוקק לתיקון, ולא להבין או לא להבין, להרגיש או לא להרגיש, את אלה אני..

קודם כול לתיקון. שנית כל, כדי יותר להתקשר לטקסט אתה מעוניין גם להיות קשור אליו רגשית, שכלית. אבל זה בנוסף לדרישה שלך לתיקון, שאתה עוד יותר פנימה רוצה להתקשר ולהיכנס לקשר עם העליון.

תלמיד: רגשית, שכלית פשוט כך, כמו שאני מבין את זה?

כן, כמו שאתה מבין את זה. אני רוצה להרגיש איך הטקסט פועל עליי. אני רוצה להבין איך שהוא פועל עליי, איך שהוא פותח בי את הרגש והשכל, איך שאני מתחיל להיכנס לתורה. זאת אומרת כמה שזה מכניס אותי פנימה.

תלמיד: ומה ההבדל בין זה לבין ההשתוקקות לתיקון היצר הרע? מה מוסיפה ההשתוקקות להבין, להרגיש להשתוקקות?

להתקשר לטקסט, זה גם להשתוקק להתקשר לכוח התיקון. אבל קודם כל ודאי שזה תקווה לתיקון. הכוונה היא רק למאור המחזיר למוטב, קודם כול. עכשיו, כדי להיאחז יותר במאור המחזיר למוטב, אז אנחנו רוצים לעשות את זה גם דרך הרגש, גם דרך השכל, ודרך כל מיני פעולות.

שאלה: האם אני צריך לדעת מה אני רוצה לתקן ספציפית או לתקן מה שצריך שמה?

כן ולא. רצוי שתהיה לך דרישה כללית לתיקון שאתה לא יודע. ויכול להיות שמשהו עובר עליך ואתה רואה שזה מבדיל בינך לבין הבורא, ואז אתה מבקש שהדבר הזה יתוקן. באיזו צורה יתוקן אתה לא יודע, אתה לא מכתיב, אתה רק רוצה שהמחיצות שיש בינך לבין הבורא, זאת אומרת בינך לבין צורת ההשפעה, שזה יתוקן.

תלמיד: האם כדאי לאסוף כאלו מצבים?

לא צריך לאסוף שום דבר, מה שאתה מרגיש כך שיהיה. לא צריך לאסוף ולכתוב ולזכור, כאילו שאתה מגיע כבר עם בקשה מסודרת מלפני כמה שנים. לא, מה שאתה מרגיש באותו זמן.

תלמיד: בזמן הקריאה.

כן.

תלמיד: מה שקרה לי במשך היום ואני כבר שכחתי, לא חשוב כרגע?

אתה יכול, אבל זה פחות טוב. מה שקורה עכשיו, תנסה כמה שיותר להתכוון למאור המחזיר למוטב.

תלמיד: ואם אני לא מרגיש שצריך תיקון כרגע בזמן הקריאה?

האם אתה כבר דבוק לחברים? יש לפניך עשירייה ברורה? כולנו מלוכדים, מחוברים? אתה רואה שהם כולם ממש כאגודה אחת? אתה גרמת לזה ש"כל הפוסל במומו פוסל", אתה רואה אותם מחוברים ממש? שיש לך נשמה? שאפילו כבר בכוח הדמיון שלך אתה יכול לתאר שהם נמצאים בחיבור יפה וטוב ואתה מבקש שיבוא עליהם מאור? לא. אז זה תלוי בך, אל תגיד שהם אשמים, "כל הפוסל במומו פוסל", אתה חייב לחבר אותם .

שאלה: למה אחרי כל החלטה לא להשתמש עם הרצון לקבל לתועלת עצמית, אני שוב ושוב נופל לאותו הרצון? וזה נמשך ככה שנים. האם הזוהר יכול לעזור לי להתעלות מעל התאוות?

זוהר יכול לעזור וזה לא שנים, זה אמנם שנים, אבל יש לזה סוף. לזה נתנו לך את כל השנים שלך. והעיקר שזה דווקא נמשך, כי זאת הפעולה הראשונה, הכניסה לרוחניות. אחר כך זה הולך מהר מאוד. זה דומם, תמיד שינויים בדומם הם הכי איטיים ואחר כך צומח. כמו שזה היה בגיאולוגיה, בפאונה, על פני כדור הארץ, מיליארד שנה, מה שאין כן אחר כך זה כבר מאות אלפי שנים, לא יותר.

מת בלא בנים בא פעם שנייה לעולם

".13 הנפש, שהיא משפע היסוד העליון, כשהיא חוטאת, שולטת עליה אש של מעלה, שהיא מין במינו. ובגוף שולטת אש של מטה. ושלום על כל ישראל.

.14 ומי שהולך מהעוה"ז בלי בנים, בא פעם אחרת לעולם.

.15 הרשעים, אחר פטירתם מהעולם משוטטים באוויר, עד שנשלם עונשם. ואח"כ נכנסים פעם שנייה בגוף בעוה"ז, כדי לזכך אותו. ואם יצדק, שוב אינו נכנס פעם אחרת לגוף. ואם לא יצדק, נכנס פעם שלישית. כמ"ש, הן כל אלה יפעל אֵל פעמיים שלוש עִם גבר.

ואם לא יצדק באלו ג"פ, שוב אין לו תקנה. כמ"ש, הִיכָּרֵת תיכרת הנפש ההיא. וע"כ צריך האדם להיזהר בנפשו, אולי יבוא פעם אחרת לעולם.

.16 ראָיה מִנדב ואביהו, שמתו משום שהיו חצאי הגוף, מחמת שלא נשאו נשים. כי איש ואשתו הם שני חצאי הגוף הנעשים אחד.

ועוד יש לנו סמך מהכתוב, יְבָמָה יבוא עליה, משום שלא נשרש זרעו, ולא יוצרך לבוא לגוף פעם אחרת. ועוד למדנו מֵאוֹנָן, שכתוב בו, לבלתי נְתון זֶרע לאחיו, שהוא זרע שאחיו יתגלגל בו. הרי שהמת בלא בנים מתגלגל פעם שנייה בבן של המייבם.

.17 כתוב, יוּלד בן לנעמי. האם לנעמי יוּלד, והלוא רות ילדה אותו? אלא ללמד, שעובד בן רות הזה, היה מַחְלון שהתגלגל בו, שמת בלא בנים. הרי שהמת בלא בנים מתגלגל פעם אחרת.

.18 ומשום זה תראה, אדם צדיק ורע לו. כי אולי כבר היה פעם אחרת בעולם, ולא היה צדיק כל כך, ומת ולא עשה תשובה. ולכן עתה, כשבא לעולם, גורעים ממנו חטאו. וזהו צדיק ורע לו."

אבל לא לחשוב שמדובר בפשטות על כך, שהאדם חי ומת, היה בעולם. אלא לא מדובר על העולם הזה בכלל באף מילה.

".19 וכמו כן, רשע וטוב לו. כי אולי היה פעם אחרת בעולם, ומת בלא בנים, והיה צדיק שאינו גמור. ועתה משלמים לו מזכויותיו בעוה"ז. כמ"ש, כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם, ופושעים ייכשלו בם.

.20 כתוב, כי יישבו אחים יחדיו, ומת אחד מהם ובן אין לו, לא תהיה אשת המת החוּצה לאיש זר, יְבָמָה יבוא עליה. יישבו אחים, שיכירו בליבם שהם אחים, כמ"ש, ויישב ה' מלך לעולם. ויישב, פירושו, בְּמה שמכירים שהוא מלך על כל.

.21 אבל אם היו לו בנים, אינו צריך לייבום. כתוב, יְבָמָה יבוא עליה, למה צריך? כדי שלא למעט מדמיון הכולל כל הדמיונות, המלכות, שעליה כתוב, וביד הנביאים אֲדַמֶה. שממנה נמשכות הנשמות. והמת בלא בנים ממעט התפשטות הנשמות לעולם מהמלכות, ונמצא ממעט אותה.

.22 כתוב, יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו. יש אחד, זהו אדם הנפטר מהעוה"ז חסר מטוב, שהוא אחד, ואין לו זכות לעשות שני. שמי שנפטר מהעוה"ז יחיד בלא שני, בלי בנים, מתמעט וכלה מהדמיון הכולל כל הדמיונות, המלכות.

.23 טובים השניים מן האחד, אשר יש להם שכר טוב בעמלם. טובים השניים, מי שיש לו בן. מן האחד, מיחיד ואין לו בן, מהטעם, אשר יש להם שכר טוב בעמלם. וכתוב, כי אם ייפולו, האחד יקים את חברו. כלומר, באותו הדמיון, המלכות, האמא של נשמתו. וכתוב, ואילו האחד שייפול, ואין שני להקימוֹ.

הייבום

.24 מהו הטעם אשר יְבָמה יבוא עליה להקים שֵׁם המת, ולא באישה אחרת?

.25 כתוב, פֶּרֶא לימוּד מִדבָּר, באַוַות נפשה שאפה רוח. פרא, היבמה, שישבה עם איש שאין לו בנים, שהוא כמדבר, כשמתייבמת, באוות נפשה שאפה רוח. שרוח המת בלי בנים מתגלגל במעיה של היבמה.

.26 וזה כמ"ש, ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו. ובאו ממש, שהתגלגלו פעם שנייה לעולם. ומתבאר הדבר, ממה שכתוב, באוות נפשה, שמשמע, שבין שהיא ארוסה ובין שהיא בעולה, באות בתועלת הדבר הזה, שרוח המת יתגלגל בה.

.27 והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת. למה הבכור, ולא השני, ולא השלישי? הבכור והראשון עכ"פ של מת הוא, ודעת שניהם שבזיווג הראשון הייתה במת."

שאלה: הזוהר לא מדבר על העולם הזה, אלא על העולם הרוחני. אבל איך יכול להיות מצב שנברא נמצא בעולם הרוחני ואין לו בנים? הרי בנים הם מדרגות של השפעה.

החיים בעולם הרוחני הם כאלו, שכל רגע ורגע יש לך חיים חדשים. אם הוא עכשיו לא עשה את התיקון, אז הוא כביכול חוזר. אבל שהוא חוזר זה נקרא כבר "אח", שהוא שוב חוזר על אותו טעם המלכות נניח. אותו רצון לקבל שלא ביצע את הביאה, לא ביצע את ההתקשרות. אנחנו מכירים דברים כאלה, בעולם הזה הם גם קיימים. אם אדם נפטר ואין לו בנים, אז האח שלו רצוי שיתחתן עם אשתו, זו מצווה, כי אותה רוח כבר קיימת בה והוא צריך לסייע לה לצאת לאוויר העולם.

תלמיד: אז הזוהר מדבר על מדרגה ספציפית, שלא היו לה בנים בו.

כן.

שאלה: כל הפירושים האלה, האם זה מצב של תיקון של השכל?

לא, זה לא בשכל, מרגישים את זה בתוך הרצון. הרצון זה לא השכל, הרצון זה הלב.

תלמיד: האם הרצון כך רואה את כל פרטי הפרטים של כל הבריאה מלמעלה למטה?

כן, גם אתה תזכה לזה, לא תברח, לא יעזור לך.

(סוף השיעור)