שיעור בוקר 12.02.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 356, "הקדמת ספר הזוהר"

מאמר "המצווה הרביעית", סעיף 213

קריין: זוהר לעם, כרך א'. עמ' 356. "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "המצווה הרביעית", סעיף 213.

.213" מאלו האותיות התחילה חוה, וגרמה רעה לעולם. כמ"ש, ותרא האישה כי טוב. החזירה האותיות של מאורות לאחור, שלקחה משם אותיות ותרא, ונשאר במילה מאורות מ"ו. והן הלכו ולקחו האות ת' עימהן, ונעשה הצירוף מו"ת. וגרמה מוות לעולם.

הייחוד מתבאר באותיות, יהי מאורות, שהן המשכת ג"ר לזו"ן. כשמייחד אותם למעלה במקום או"א, ממשיך אור בחיבור, שמפריד אותיות מות בהתפשטותו לתוכן. ונעשה הצירוף מאורו"ת. ואם מייחדים את זו"ן למטה במקומם, חוזר ומסתלק אור מהצירוף מאורו"ת, ונשאר שם מות בחיבור האותיות.

ומאלו האותיות התחילה חוה. כי תחילת חטאה של חוה בעצה"ד, מתחיל מאותיות, ותרא האישה כי טוב. שחוה משכה לה אותיות, ותרא, מהמילה מאורות. ששמעה בעצת הנחש, לחבר זו"ן למטה במקומם. ופגמה בזה את הצירוף של מאורו"ת. ואז החזירה האותיות של מאורות לאחור.

כי מתוך שחיברה למטה, גרמה לפירוד או"א למעלה. ונפרדו אותיות של הצירוף או"ר, המפרידות ומבטלות צירוף מו"ת, שבמילה מאורו"ת. ועשתה הצירוף ותר"א, שאותיות אור מפוזרות בה לאחור, מתוך הת' שהתמצעה ביניהן. אשר ת' נוקבא דס"א, הנקראת מו"ת, שהתקרבה אל האור, לקבל ולינוק ממנו.

כי בס"א, הנקראת מו"ת, יש זכר ונוקבא, ס"מ ולילית. שהאות מ' היא הזכר של מו"ת, הנקרא ס"מ, והאות ת' היא הנוקבא שלו, הנקראת לילית. וע"י ששמעה בעצת הנחש לחבר מלמטה, תכף התקרבה הנוקבא דמו"ת לינוק מהשפע, והתפזרו אותיות אור לאחור, כצירוף של ותר"א, כי הת' התמצעה בתוך האור ופיזרה אותן.

ואחר שחוה משכה לה אותיות ותר"א, ממאורו"ת, נשארו מ"ו מהצירוף מאורו"ת, שהן הזכר, הנקרא מ' של מו"ת, ויסוד, ו' של מו"ת. והן הלכו ולקחו האות ת' עימהן, שהזכר של מו"ת, מ"ו, שנשאר ממאורות, הלכו אל הנוקבא, ת' של מו"ת, והזדווגו שניהם, והביאו מו"ת על העולם, כמ"ש, ותרא.

כי הזכר של ס"א, מ"ו, הזדווג בת' של ותר"א, שכבר הייתה בחוה. וזהו עניין, שבא הנחש על חוה והטיל בה זוהמה. שע"י שמיעתה לעצת הנחש, נכנסה בה הת', שהפרידה ופיזרה לאותיות או"ר, ועשתה בראייה שלה את הצירוף של אותיות ותר"א, ואח"כ בא הזכר של ס"א, מ"ו, והזדווג עם ת', שכבר הייתה בה בחוה. והתגלה המו"ת בעולם."

שאלה: למה חוה עושה את הפעולה הזו?

כי היא יותר קרובה לקלקול, לקליפות, מהאדם. כי יש בה יותר מהרצון לקבל בעל מנת לקבל ממה שהיה באדם. אחרי שנפרדו, אחרי שנשברו הכלים, אחרי שנפלו, אחרי שהתקרב אליהם החושך, חוה הייתה יותר קרובה לחושך מהאדם, מצד אחד. מצד אחר, על אף שאת כל התיקונים האדם צריך לעשות, אבל התיקונים הם גם בחווה וחשובה מאוד מידת ההשתתפות שלה בתיקונים.

שאלה: בסעיף 213 מדובר על האותיות שגרמו למוות בעולם. מה עשו האותיות האלה כדי לגרום מוות בעולם?

אותיות הן סימנים, בכלל כך נקראת אות, אות היא סימן, והסימנים האלה גרמו לכך שהאדם יכול להשתמש בכוחות טובים, בכוחות רעים, ובצורה כזאת הוא מתחיל להיות עוד ועוד מעורב בבריאה.

לכן התחלקות הבריאה כולה לאותיות, למילים, למשפטים, לכל מיני סימנים, היא דווקא כדי שהאדם יברר את כל פרטי הבריאה וירצה לחבר אותם נכון, כדי שדרכם יבוא האור העליון לכל הכלים השבורים, הנפרדים ויחבר אותם ושוב יהיה תיקון העולם.

שאלה: בטקסט מוזכרות חוה ולילית, מה ההבדל בין חוה לבין לילית?

חוה היא האימא של כל הצד הנקבי שבאדם הראשון ולילית היא כבר הצד הרע שבאדם הראשון.

אנחנו עוד נלמד את זה, זה עוד לפנינו. אנחנו נצטרך לפתוח את כל התכונות שנמצאות בדומם, צומח, חי ואדם, עד כמה קשורות כל התכונות האלה זו לזו, ואיך אנחנו יכולים לתקן אותן לחוד וביחד, ובסך הכול שתהיה לפנינו איזו מערכת של העולם המקולקל והעולם המתוקן ואיך אנחנו מגיעים מהמערכת המקולקלת למערכת המתוקנת.

שאלה: למדנו שתכונת הזכר היא כלים של השפעה, תכונות של השפעה, וכאן כתוב שיש זכר של סיטרא אחרא, מ"ו. איך להבין את זה?

מתוך ההתכללות, מתוך השבירה, יש גם בזכר וגם בנוקבא חלקים כאלו וחלקים כאלו. כדי לתת לנבראים יכולת להבין את הבריאה, להבין את הבורא, להבין את עצמם, הבורא ברא את הכול מקבלה והשפעה ושבר את התכונות האלה וערבב אותן, הרחיק ביניהן וקירב ביניהן, ועל ידי כאלה פעולות הנבראים מתחילים להרגיש שהם נמצאים בשינויים של זמנים, מקומות, פעולות, מחשבות, והשינויים האלה מפתחים בסך הכול את הנבראים. זה בעצם מה שאנחנו צריכים לראות על עצמנו.

שאלה: אמרת לנו שקיבלנו סימנים שכביכול על ידם אנחנו מגלים איך אנחנו מחברים את כל החלקים השבורים שלנו. האם על ידי הבירורים שאנחנו עושים ומגלים את הקלקולים בקשרים בינינו אנחנו מעלים תפילה לבורא, ואז מקבלים את הסימנים של התיקון?

ודאי, אמרת נכון. אנחנו מדברים על זה כבר מזמן, טוב שאתה מבין.

קריין: סעיף 214.

".214 אמר רבי אלעזר, אבי, למדתי, אחר שחוה לקחה אותיות ותר"א, ממאורות, לא נשאר מ"ו, אלא שנשארה מ' יחידה, משום שו', שהיא תמיד אות של חיים, התהפכה למו"ת, שהלכה ולקחה עימה ת', כמ"ש, ו'תיקח ו'תיתן. ונשלמה מילה זו, והתחברו האותיות מו"ת. אמר לו, ברוך אתה בני.

פירוש. מ' נשארה יחידה, בלי ו', יסוד. כי לס"מ, זכר של מו"ת, לא היה יסוד, כי אל אחר הסתרס. אלא ו', חיים, יסוד של הקדושה, התהפך מהקדושה לקליפה, ונעשה יסוד לזכר של מו"ת. ואחרי שהרוויח יסוד מהקדושה, הלכה ו' והזדווגה עם ת'. והתחברו האותיות, מ' עם ת', ע"י ו' שעשק מהקדושה.

וראָיה מהחטא דעצה"ד, שמתחילים בחיבור ו' ת', שכתוב, ו'תיקח ו'תיתן, כי יציאת הו' לס"א נולדה ע"י החטא דעצה"ד עצמו, מה שלא היה לה מקודם לכן. והסכים רבי שמעון לדבריו."

זה בעצם מה שקראנו על המצווה הרביעית.

שאלה: יש איזה קשר בין סדר האותיות לבין סוג או איכות החיבור בינינו בעשירייה או בכלי העולמי?

אנחנו לא יודעים את זה אבל בטוח שיש. אין שום דבר שאין לו סדר, וסדר עמוק שקשור מתחילה ועד סוף הבריאה ומסביב ובכל הרמות והאופנים, אבל אנחנו עוד לא מרגישים את כל התמונה הזאת.

תלמיד: יכול להיות חיבור שהוא לא טוב?

בסופו של דבר אין. בסופו של דבר כל מה שהבורא ברא והסיבה ששבר את כל הכלים, זה כדי לגלות את הפעולות שלו כטובות.

שאלה: מהו אותו חטא שקשור לעץ הדעת?

החטא הוא לקבל על מנת לקבל, אין שום דבר אחר. רק כל פעם הוא יכול להופיע בכל מיני רמות, מדרגות, אופנים, אבל כל העבירות הן על מנת לקבל, כוונה על מנת לקבל, וכל המצוות הן כוונה על מנת להשפיע. זאת אומרת לא חשוב אם מקבלים או משפיעים בפועל אלא חשובה הכוונה, למה אנחנו רוצים להגיע על ידי הפעולה, לחיבור או לניתוק.

תלמיד: החטא הוא שהנחש מייעץ לחווה לעשות זיווג למטה?

אנחנו עוד נגיע לזה.

שאלה: אם אפשר בכללות לדייק מה זה "עץ הדעת טוב ורע"?

חיבור הדדי זה טוב, ניתוק זה רע. בסך הכול העיקרון הוא פשוט.

שאלה: אמרת שמעשית לא משנה אם אני מקבל או משפיע אלא העיקר הכוונה, אז האם אפשר להביא כל פעולה של קבלה לכוונה על מנת להשפיע?

כן. אנחנו לא שוקלים ברוחניות לפי הפעולה אלא רק לפי הכוונה.

תלמיד: מה הסוד כאן? האם יש שיטה אוניברסלית איך להביא כל פעולה על מנת לקבל להשפעה?

מה אתה רוצה ממנה? אם אתה רוצה לחבר את כולם ולבורא אז זה בסדר, אם אתה לא רוצה את זה או אפילו הפוך מזה, זאת אומרת לעצמך כשאתה מול הבורא, אז זו עבירה.

תלמיד: אם אני יכול להוסיף מחשבה כזאת לכל פעולה של קבלה אפילו בצורה מלאכותית, האם זה אומר שאני עושה אותה על מנת להשפיע?

לפחות כך. אני רוצה להגיע להשפעה במשהו, אני עושה פעולות עם החברים כדי להגיע להשפעה, אני מבקש, פונה לבורא. החשוב הוא, מה אני עושה כדי להגיע להשפעה.

שאלה: לפי הבנתי מתואר כאן שלרצונות מצטרפת כוונה על מנת לקבל. האם יוצא שלכל רצון יש סדר פעולות משלו כדי שהכוונה הזאת לא תידבק בו?

מלכתחילה הרצונות אצלנו מקולקלים כי אנחנו תוצאה מהשבירה. אנחנו נולדנו משבירה, מחטא, ולכן כל הרצונות והמחשבות שלנו הם על מנת לקבל, ולכן אין לנו מה לבדוק כל כך אלא בכל רגע ורגע שיש לנו רצונות וכוונות, אנחנו צריכים מיד לחפש במה בדיוק אנחנו משתמשים בהם על מנת לקבל, ואיך אנחנו יכולים לזהות שהם על מנת לקבל ולבקש מהבורא שיתקן את הכוונה שלנו. כי אנחנו לא צריכים לתקן את הפעולות שלנו, על אף שלפעמים נראה לנו כך, אלא את הכוונות.

תלמיד: יוצא שתיקון הרצון, כלומר תיקון הכוונה בא דרך התפילה, אבל אולי התפילה צריכה להיות שונה. יוצא שמצד אחד זו אותה העבודה, אבל הרצונות שונים.

יש הרבה שאלות, מחשבות, רצונות, תפילות, בקשות, אבל הכוונה שלהן, למה זה, למען מה זה? אני צריך שהן יהיו באחת. אם אני רוצה אותן לחיבור בין כולם, שכולם יהיו "כאיש אחד בלב אחד", או שאני מסכים לפיזור. כמו שאנחנו רואים עכשיו בעולם, שכל העולם מפוזר, כולם רואים כמה לכל אחד לא חשוב מה קורה לשני. ואנחנו צריכים לעבוד דווקא ההפך, שכולנו נהיה יחד.

שאלה: קראנו את המצווה השלישית, ועכשיו את המצווה הרביעית. בהתחלה כשאני קורא את זה, אני לא מצליח להבחין בהבדלים בין המצווה השלישית והמצווה הרביעית. איפה זה בא לידי ביטוי בעשירייה? מה ההבדל בעבודה שלנו בעשירייה?

זה לא קורה כל כך מהר, אנחנו עדיין לא יכולים לקשור את הדברים האלה, שנוקבא מחברת לעצמה אות ו', ומתקשרת עם ת' וחסרה איזו אות, והמלאכים משתמשים בזה. אנחנו עדיין לא ממש יכולים לעבוד עם כל הכלים האלו, חכה זה יבוא.

תלמיד: לדוגמה נאמר במצווה השלישית לדעת שיש אלוהים אחד בעולם, שהבורא הוא אחד, ובמצווה הרביעית נאמר לדעת שהבורא הוא האלוקים, מה ההבדל?

אני מבין שאולי צריך לחכות, אבל קשה לי מאוד לראות מה ההבדלים בין מה שהמצווה השלישית והמצווה הרביעית אומרות ומה השימוש שלהן בעבודה שלנו.

חכה. נקרא את זה עוד כמה פעמים, ובכל מיני חיבורים למצוות אחרות, ואתה תראה שזה מסתדר. אני מבטיח לך שבסופו של דבר אתה תראה איך כל המערכת מתלבשת על כל הדומם, צומח, חי, ומדבר, ואיך היא מפעילה אותנו. אתה תראה את כל המערכת הזאת, ואיך אנו כבר מרגישים ומבינים מה צריכים לשנות בה, כדי שהיא יתייצב כל פעם יותר ויותר מהפעולות שלנו. אנחנו מתקרבים לזה, אמנם זה דורש זמן, אבל אתם מוכנים ומסוגלים לזה. הבורא נותן לנו סבלנות, ומחבר אלינו עוד חברים חדשים, וכך נתקדם.

שאלה: בסעיף 213 מדובר על ס"מ ומדובר על זה שחווה שמעה בעצת הנחש. למה ס"מ שיקר לחווה, ואיך אני אדע במצבים שניתנים לי איך לבחור בין הטוב לרע?

ס"מ לא משקר, זה הטבע שלו, ולכן כך הוא אמר, אין לו שום בעיה. נניח אם הייתה לו בושה, הוא לא היה מתבייש, כי הוא עשה, ביצע את פקודות הטבע שנמצאות בו, וכך קרה. זה כמו שאתה לא יכול להגיד לאריה לא לטרוף ארנבת, כי זה הטבע שלו, זו הפקודה הפנימית שנמצאת בו.

שאלה: אם הכוונה משתנה, אז היחס לאדם השני משתנה?

אנחנו גם מרגישים, גם מדברים, וגם שומעים דברים שונים. נניח עכשיו כשאנחנו מתחילים להתקרב לכנס, אנחנו צריכים להרגיש איך מיום ליום יש בינינו יותר חיבור, שיש חיבוק כללי מעלינו, ובזכותו אנחנו מתחילים יותר ויותר לפתוח את עצמנו לכולם, כל אחד לאחרים, ואנחנו רוצים להכיר את ההרגשה של כולם, ואת היחס של כולם.

אני מקווה מאוד שאנחנו מתחילים את השבוע הזה של הכנה לכנס, ויהיה לנו יופי של כנס.

שאלה: לפי הקטע זכר ונוקבא של סיטרא אחרא מיוצגים על ידי אותיות מ' ו- ת' האם זכר ונוקבא של צד הקדושה, מיוצגים עם אותן אותיות, או משהו אחר?

עוד מעט נלמד, זה תלוי באותיות, ובסמיכות של האותיות.

שאלה: המצווה ראשונה הייתה יראה, השנייה אהבה, השלישית לחקור את אלוהי אביך. זאת אומרת שלמעשה הוא גרם את השבירה כדי שאנחנו נתחיל בתהליך שהוא מדגים לנו באמצעות המצוות שאנחנו לומדים כרגע?

כן, כי אנחנו נכללים מהפעולות האלה, בונים את עצמנו בפעולות האלה, וכך אנחנו מתקדמים למצב שאנחנו כוללים גם את מצוות היראה, וגם את מצוות אהבה.

תלמיד: אפשר לראות את המאמר הזה כבוחן שמוביל אותנו עד לגמר תיקון, בתהליך ההתפתחות והשבירה כולו?

אני לא יכול להגיד שהוא עד כדי כך שהוא מביא אותנו עד גמר התיקון, כל הזוהר בנוי ככה.

שאלה: האם תוכל להסביר מה זה ס"מ, ומה זה לילית במאמר שקראנו?

יש כוחות שהם כביכול טובים, ויש כוחות רעים. גם את אלו וגם את אלו הבורא ברא, מפני שלא יכול להיות אור בלי חושך. ולכן המערכות של האור והחושך, הטוב והרע צריכות להיות מערכות מאוזנות, אחרת זה כאילו שאין צדק בבריאה, אין שוויון בבריאה. ולכן אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו בנויים, איך אנחנו מבצעים את הפעולות האלו, ואת זה אנחנו עוד נראה.

שאלה: האם זה שיש לנו את אותה כוונה, ואנחנו עובדים לאותו כיוון ,זה אומר שאנחנו מחוברים?

לא. זה עוד לא אומר שאנחנו מחוברים, אנחנו צריכים לחשוב על החיבור, ומתוך הרצון לחיבור, אנחנו צריכים לגשת לכל מיני פעולות, כדי לבצע את החיבור.

שאלה: איכשהו יש בי איזו תחושה פנימית שזה שנפל למלכודת של ס"מ אלה אנחנו. נראה לי שהבורא מניח לכולנו מלכודות, ואנחנו כל פעם נופלים בתוך המלכודות האלה. כאילו שאנחנו מנסים לעשות פעולות, אבל הבורא הוא זה שמפיל אותנו במלכודות האלה. אז מה בעצם המטרה כאן?

תדע רק דבר אחד, מה שנעשה, נעשה רק כדי שאנחנו נתכלל גם מצד הטוב, וגם מצד הרע. שנשווה ביניהם, נעמיד אחד מעל השני, וניפול פעם לרע, פעם לטוב, ונצא פעם מתוך הרע ופעם מצד הטוב, כדי שנהיה כלולים מכל הבריאה, ואז נוכל לשלוט בכל הטבע.

על זה הבורא אומר "נצחוני בני", כי אני עשיתי גם את הטוב, וגם ואת הרע, גם קבלה וגם השפעה, ועוד כל מיני דברים, והם לקחו את הדברים האלה, סידרו אותם, והביאו אותם למערכת שלמה.

כי בסופו של דבר מה הם עשו? מתוך המערכת השבורה, הם הרכיבו מערכת שנקראת "אלוהים", "אתם עשיתם אותי", זה מה שהבורא אומר. אנחנו בעצמנו מהכלים השבורים, כמו ילדים שמרכיבים מחלקים, מקוביות, מלגו, כל מיני מכוניות קטנות, כך אנחנו מרכיבים את הבריאה. מתוך זה אנחנו מבינים איך זה עובד, איך זה בנוי, ויכולים לעלות את עצמנו במשחק הזה עד לגובה של הבורא.

שאלה: איך להתפעל מהחברים אם הכוונה היא נסתרת?

אנחנו בכל זאת מרגישים אותם יותר ויותר וככל שאנחנו פותחים את עצמנו, כך אנחנו יכולים להרגיש אותם - הכול תלוי בפתיחת הלב שלנו.

תלמיד: אז האחריות שלי כלפי החברים לפתוח את הלב ולפי זה גם ארגיש את הכוונה שלהם?

ודאי איך אחרת.

שאלה: נשמע מדבריך, שהבורא ברא אותנו, כי אנחנו צריכים לאזן את שני ההפכים, או הבורא הוא שמאזן את שני ההפכים?

ודאי שהכול עושה הבורא, אבל אנחנו צריכים לבקש, להתחיל להתפלל. בכל דבר אנחנו צריכים להתחיל.

תלמיד: השאלה אם הבורא הוא האיזון?

כן ודאי.

שאלה: נראה שיש כאן איזושהי תבנית כמו בשתי המצוות הראשונות, שמצד אחד בשלישית אנחנו מתבקשים לעשות חקירה ואנליזה, וברביעית אינטגרציה ויחוד ובכך נתקדם.

יש תמיד ביחס הזה בין המצוות, בין הפעולות שלנו יחסים שונים. למדוד אותן זו כנגד זו והפוך, לחבר ביניהן ולהרחיק ביניהן, ועל ידי זה מבינים את התוצאות שישנן בטבע מכל פעולה ופעולה, מכל מצב ומצב. אם אנחנו לא עושים פעולות כאלה אנחנו לא מכירים את הטבע.

אלה: בשביל להמחיש את הדרך של ההתפתחות ואיך אדם יכול להשיג את הבורא בחזרה בכל מיני משאבים. המקובלים כותבים לנו על עבד של המלך, שהמלך רצה לעלות אותו לדרגת שר, ומה שעזר לאותו עבד להתייצב מול כל הסכנות כביכול, זה השייכות שלו לבורא. זאת אומרת העבד כבר ידע שהוא שייך לבורא והוא עבד שלו, וזה מה שעזר לו להתייצב מול הסכנה וגם לנצח את המלאך. גם במצב שלנו אנחנו כל פעם חייבים להתייצב מול האתגרים שהבורא מציב לנו. והשאלה, איך לשמור על המסירות?

רק על ידי החיבור. אנחנו חייבים להיות מחוברים, ואנחנו צריכים מתוך החיבור שלנו לפנות לבורא. שתי הפעולות האלו צריכות כל הזמן להתקיים בנו.

תלמיד: איך, אבל אנחנו לגמרי תלויים אחד בשני?

יופי אז עוד יותר.

תלמיד: אני מרגיש שבדרך הזאת אם לא החברים שלי אין לי מה לעשות, אני מפסיד בכל דבר.

אז מצוין לפניך יש גם כנס, הכינוס של כולם, אתה רואה את החברים, החברות, אתה רואה כמה שהם רוצים להתחבר ולומדים שהחיבור זה בעצם כל התיקון שלנו, מצוין.

שאלה: מה אני עושה פה?

את זה אתה צריך לשאול את עצמך.

תלמיד: מימוש עצמי משמע שימוש נכון ברצון, משמע לשמה, משמע "נשמת אדם תלמדנו", משמע לקבל בכוונה על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו וכלל לא להנאת עצמו. האם זוהי דרכנו?

זו דרכנו.

שאלה: לפני הכנס כולם מתכוננים מתחברים גם בכנסי מראה. והשאלה, במה עוד הבורא יכול לסייע לנו?

אני לא יודע, אבל בטוח שמה שהוא עושה זה הוא עושה, ואנחנו רק לומדים איך להשתמש בהכנות שלו.

שאלה: זה שהוא עושה זה בטוח, מרגישים את זה, אבל איפה אנחנו יכולים עוד להוסיף משהו למה שהוא עושה עלינו?

בחיבור בינינו, מה אתה שואל? כאילו זה לא ברור. אנחנו צריכים רק להשתדל להיות יותר קרובים זה לזה "איש את רעהו יעזרו".

שאלה: נתת קודם עצה, שכדי להרגיש בבירור את הכוונה של החבר, צריך יותר לפתוח את הלב. איך פותחים את הלב בצורה נכונה?

מתפללים, מבקשים מהבורא. כל הלבבות נמצאים כולם בשליטת הבורא.

שאלה: בעבודה שלנו יש צורה לפתוח את הלב שהיא לא תרפיה פסיכולוגית?

לפנות יחד לבורא.

שאלה: ברוחניות הזכר צריך להיפגש עם הנקבה וזה אומר לקבל על מנת להשפיע. אבל כאן בגשמיות ביומיום, איך אנחנו יכולים לחיות את החיבור בין הזכר והנקבה?

נלמד את זה, את הקשר בין זכר ונקבה עוד לא למדנו.

שאלה: כשאנחנו קוראים את הזוהר זה פותח או מעורר כל מיני רגשות, לכאורה טובים או שליליים. איך לשמור על איזון ולא להיסחף אחרי הרגשות השליליים, ואיכשהו להחזיק את האיזון בין הרגשות האלה?

רק על ידי החיבור. אתם מדברים כאילו שאתם לא עברתם על כל החומר. רק על ידי החיבור אתה מתקן כל מצב ומצב שבך.

(סוף השיעור)