שיעור בוקר 08.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

משנה, "פרקי אבות", פרק ו', אותיות ז'-י"א

קריין: "פרקי אבות", פרק ו', אות ז'.

"ז. גְּדוֹלָה תוֹרָה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חַיִּים לְעֹשֶׂיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד) כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא. וְאוֹמֵר (שם ג) רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ. וְאוֹמֵר (שם ג) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר. וְאוֹמֵר (שם א) כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ. וְאוֹמֵר (שם ד) תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ. וְאוֹמֵר (שם ט) כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים. וְאוֹמֵר (שם ג) אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד. וְאוֹמֵר (שם) כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ. וְאוֹמֵר (שם) דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם:"

אין מה להגיד. כל הדברים האלה הם אמת.

"ח. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, הַנּוֹי וְהַכֹּחַ וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד וְהַחָכְמָה וְהַזִּקְנָה וְהַשֵּׂיבָה וְהַבָּנִים, נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם טז) עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא. וְאוֹמֵר (שם כ) תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה. וְאוֹמֵר (שם יד) עֲטֶרֶת חֲכָמִים עָשְׁרָם. וְאוֹמֵר (שם יז) עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם. וְאוֹמֵר (ישעיה כד) וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה, כִּי מָלַךְ ה' צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, אֵלּוּ שֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים לַצַּדִּיקִים, כֻּלָּם נִתְקַיְּמוּ בְרַבִּי וּבְבָנָיו:"

אני לא יכול להוסיף כאן שום דבר.

"ט. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶן קִסְמָא, פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בִּי אָדָם אֶחָד, וְנָתַן לִי שָׁלוֹם, וְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם. אָמַר לִי, רַבִּי, מֵאֵיזֶה מָקוֹם אַתָּה. אָמַרְתִּי לוֹ, מֵעִיר גְּדוֹלָה שֶׁל חֲכָמִים וְשֶׁל סוֹפְרִים אָנִי. אָמַר לִי, רַבִּי, רְצוֹנְךָ שֶׁתָּדוּר עִמָּנוּ בִמְקוֹמֵנוּ, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. אָמַרְתִּי לוֹ, בְּנִי, אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי כָל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינִי דָר אֶלָּא בִמְקוֹם תּוֹרָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִּין לוֹ לָאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו) בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, בַּקֶּבֶר, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ, לָעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן כָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים עַל יְדֵי דָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל (תהלים קיט), טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף. וְאוֹמֵר (חגי ב) לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב אָמַר ה' צְבָאוֹת:"

שאלה: יש פה מישהו שרוצה ללמוד תורה והוא נמצא בעיר שאין בה תורה. הוא הולך לחכם ואומר לו, "בוא תעזור לנו, אני גם אתן לך כסף בעבור זה". למה הוא מסרב? אני לא הבנתי את זה אף פעם.

יש את המשל שהוא לא מוכן לעזור תמורת הרבה כסף, את זה הבנתי. אבל למה החכם, כשכבר יש מישהו שבא ואומר לו, "בוא תלמד אתי", הוא אומר לו, "אני לא יכול ללמוד איתך, אני נשאר בעיר ששם הכול כבר מסודר"?

כי בלי תמיכה אין חכם.

תלמיד: זה בדיוק ההפך מהפצה. הפצה זה ללכת למקום שאין תמיכה ולהתחיל לעבוד. כמו שאתה התחלת בבית אצלך בסלון, לא היה כלום, עד שבאו אליך כמה חברים והכול התחיל. אתה לא ישבת באיזה מקום ואמרת, "יש לי תמיכה, אני לא מתעסק בזה". ברמת העיקרון, האם אנחנו לא רוצים ללכת דווקא לכל מקום שיש בו רצון, אפילו קטן, לשבת שם, לעבוד ולהשתדל?

צריכים לשקול. אתה לא תרוץ דרך כל הכפרים והמקומות.

תלמיד: אבל פה זו דוגמה אחרת. פה הוא בא אליו ואומר לו, "אנחנו רוצים ללמוד תורה, תבוא ללמד אותנו". והוא אומר לו, "אני לא אבוא, אני אשאר במקום שלי".

כן, כי יש גם חוק כזה שאסור לאדם לצאת ממקום שיש בו תורה.

תלמיד: לפי מה אדם מחליט שעכשיו הוא הולך ומלמד תורה?

נקרא הלאה. אסור לצאת ממקום שיש בו תורה, ואסור לבוא למקום שאין בו תורה. אז מה הם התנאים שאדם רוצה להפיץ? נראה.

תלמיד: למה החלטת לפני הרבה שנים שאתה מתחיל להפיץ, מתחיל לבנות את הקבוצה ומתחיל את כל התהליך?

זה היה דחף פנימי, שום דבר חוץ מזה.

תלמיד: אני דווקא חושב שהדוגמה מאוד מובנת. כי מקום זה רצון, ואם האדם נמצא בסביבה וברצון של תורה, אז הוא יכול להגיד לאותו אדם, "תבוא אלינו, תתכלל אתנו". ולא שהוא עכשיו הוא עוזב את הרצון שלו והולך לרצונות של אחרים, זה לא נקרא "הפצה". העיקר למשוך את האנשים לרצון שלנו, לרצון הנכון, ל"מקום התורה" מה שנקרא, ולא לצאת למקום ששם הוא בכלל ייסחף. אני גם חושב שאם אנחנו לא מחזיקים במקום שלנו, מקום האמת, מקום התורה, אז אנחנו גם לא יכולים לעשות הפצה.

כן.

תלמיד: שלום העולם מתחיל משלום בית, שלום בית מתחיל מוויתור הדדי. אמן על כולם ועלינו גם.

תלמיד: ממה שאני מבין ממה שקראנו עכשיו ובכלל, מקום התורה הוא המקום הכי חשוב, אסור לפגוע בו בשום צורה, בשום מצב אף פעם, הוא קדוש. זו ההרגשה שלי כלפי העשירייה וכלפי המקום הזה.

בארבעים דקות האחרונות היה דיון איך יוצרים או משנים סדרים, או עושים דברים שאולי יאפשרו לעוד אנשים להתכלל. אצל האנשים האלו, ואני לא פוסל אף אחד, דרגת החשיבות היא אחרת. פה לכולם ברור שמי נמצא פה, אצלו יש חשיבות לדבר מסוים מעל הכול, ואסור שזה ישתנה אף פעם.

אני מקווה מאוד שכך זה יהיה.

תלמיד: העניין הוא לשמור על הדבר הזה. אני חושב שהדרוג הזה חשוב, שפה יש מקום, קבוצה, ואנשים שזה הדבר הכי חשוב להם. לא אומרים לאף אחד לא לבוא, אבל מי שבא וזה פחות חשוב לו מהאחרים, הוא לא מנסה להשפיע, הוא לא מנסה להזיז את כולם בכיוון שלו ולייצר כל מיני סביבות בתוך הסביבה הזאת. אני חושב שזה משהו חשוב מאוד שנשמור עליו.

אני מאוד מקווה שכך תחזיקו. כל אחד צריך להיות בהזדמנויות שוות.

שאלה: אנחנו חייבים להתייחס באהבה כלפי כל אחד, גם אם המסגרת שלו היא חלקית. כי אם אנחנו לא עושים זאת, אז אנחנו חוטאים למטרה בכך שאנחנו לא אוהבים, או לא משחקים באהבה, כי גם אם אין לי את זה בפנים, אני חייב. לעומת זאת בזה שמתייחסים לכולם אנחנו מטשטשים את ההבדלים האלה שכל כך חשוב לנו כן לשמור עליהם, וכן להרגיש ולהגיד, "החבר'ה האלה הם חוד החנית". אני חושב ששיחקנו בחברה את המשחקים האלה ועשינו כל מיני דרגות.

אני לא יודע מה נכון פה. כי אם בניסיון שלנו לאהוב אנחנו מטשטשים את ההבדל בין מי שיותר חשובה לו המטרה למי שפחות, אז אני מרגיש שאנחנו לא עושים טוב. לכן כן צריך לעשות דרוג שיהיה ברור שזה כביכול יותר פנימי, זה פחות פנימי. מה נכון?

נכון להשתדל להבין דרך בעל הסולם וללכת בעקבותיו, מה שלא יהיה, באמונה למעלה מהדעת. לא לשמוע שום חכמות מכל הצדדים.

שאלה: אנחנו קוראים מאמרים של רב"ש שהוא כמו בעל הסולם, שמלמד אותנו על אהבה ואיך צריך להיות בחברה.

כן.

תלמיד: האם יש משהו אחר שאנחנו לא יודעים עליו, שאנחנו לא מבינים אותו? אמרת שצריך ללכת אחרי בעל הסולם באמונה למעלה מהדעת, במה זה עוד מתבטא?

איך שמבינים אותו כך צריכים ללכת.

תלמיד: האופי של בעל הסולם בצורה שהוא מגיש דברים שונה מהצורה שרב"ש מגיש. הצורה שבה הם משדרים את האמת היא שונה.

כן.

תלמיד: הם משלימים זה את זה, אבל אנחנו לא תמיד יודעים לעשות את זה.

אין מה לעשות, ודאי שהם שתי דרגות אחד מעל האחר, אבל בשבילנו שניהם גבוהים מאיתנו. אני לא מרגיש שום התנגשות ביניהם או משהו, אלא כלפינו יש פער.

תלמיד: אני רואה שכשמנסים לא לטשטש את הפער שיש ביניהם, דווקא אז מוצאים את הדרך הנכונה והכול מסתדר סביב זה. מצד אחד דבקות עליונה מוחלטת, ומצד אחר דווקא מתוך זה אתה יכול ומסוגל להכיל יותר ויותר את שאר הבריאה.

כן.

"י. חֲמִשָּׁה קִנְיָנִים קָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְעוֹלָמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד, יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד. תּוֹרָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב (משלי ח), ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז. שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (ישעיה סו), כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי, וְאוֹמֵר (תהלים קד) מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית יד), וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ, וְאוֹמֵר (תהלים טז) לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ. וְאוֹמֵר (תהלים עח) וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ:"

"יא. כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְעוֹלָמוֹ, לֹא בְרָאוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג) כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו. וְאוֹמֵר (שמות טו) ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד:

רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב) ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:"

תלמיד: אולי הגיע הזמן, עם כל העבודה שעושים לקראת הכנס, שהעשיריות יתחילו להיות יותר מאומנות בסדר פעולות. אנחנו רואים כל הזמן סדר פעולות לאיחוד, דבר יוצא מתוך דבר, עד למצב שעוזבים את הכול ומעלים את זה לעליון.

פעם בעשירייה היה פנקס לכל חבר של העקרונות הבסיסיים ביותר, וסדרי הפעולות היסודיים, שאם מעירים אותך באמצע הלילה, אז אתה יכול לדקלם אותם. יכול להיות שדווקא עכשיו כדי לסדר את עצמנו בצורה קצת יותר ממוקדת, כדאי לנו להבין קצת יותר טוב את סדרי הפעולות הנדרשות, היסודיות ביותר.

תלמיד: אנחנו רואים שגם בעולם יש את שתי הגישות האלה, שתי תפיסות, אחת יותר מתבדלת, ואחת יותר מבטלת גבולות. אולי גם אצלנו זה במשהו כך. איך אנחנו מאזנים בין הגישה ששומרת על הגרעין החזק, כי בלי גרעין חזק לא יהיה פה כלום, לבין הגישה שמכילה את המעגלים. איך מאזנים את שתי הגישות האלה, בלי לבטל?

זה כעיגולים ויושר שאי אפשר להשוות ביניהם, זה חזק בזה וזה חזק בזה. כך זה גם בעולמנו.

תלמיד: האם יש זמנים לזה וזמנים לזה?

לפעמים זה גם נראה לפי הזמן. אבל העיקר לא לבטל אותם, אלא לתת לכל אחד להתקיים בשטח שלו.

תלמיד: ולחיות עם הסתירה הזאת.

זו רק סתירה כלפינו עכשיו, היום, כשאנחנו עוד מוגבלים. אבל כשנצא מהמוגבלות שלנו לא נרגיש שיש כאן סתירה.

תלמיד: איך אנחנו לא מתבלבלים ובשם אהבה, בשם ההכלה, בשם מימוש עצות מקובלים, מבטלים את הגרעין הפנימי החזק? איך אנחנו לא מחלישים את החברה?

אהבה לא מבטלת שום דבר, אחרת הבורא היה מבטל את הכול חוץ מאהבה. אבל כדי להרכיב את האהבה במלואה עלינו לשמור על כל הפרטים של המציאות, ואז לאט לאט נתקרב למקום האהבה אמיתי. היום אנחנו עוד רחוקים מזה. אסור לבטל שום דבר מהמציאות, שום דבר. אתה רואה איך הבורא שומר את כל הדברים הרעים ביותר ועד הטובים ביותר, ולא נותן לאף אחד להחליף את האחר ולהיות במקומו.

(סוף השיעור)