שיעור בוקר 29.03.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 445, "הקדמה לספר הזהר",

אותיות מ"ז-מ"ח

קריין: ספר כתבי בעל הסולם. עמ' 445. "הקדמה לספר הזהר", אות מ"ז.

אות מ"ז

"וכאמור, שבפרצוף הנפש, שקנה האדם, בכח העסק בתורה ומצות, שלא בכונה, כבר מלובשת שם, נקודה מאור הרוח. ובהתחזק האדם, לעסוק בתורה ומצות, בכונה הרצויה, הולך ומטהר, את החלק הצומח, מבחינת רצון לקבל שבו. ובשיעור הזה, הוא הולך ובונה, את הנקודה דרוח לבחינת פרצוף:

שע"י רמ"ח מצות עשה בכונה - מתפשטת הנקודה, ברמ"ח אבריה הרוחניים.

וע"י קיום שס"ה מצות לא תעשה - מתפשטת הנקודה בשס"ה גידיה.

וכשנשלמת בתרי"ג האברים כולם, היא עולה ומלבשת, את ספירת התפארת שבעולם העשיה הרוחני, המעבירה לו מא"ס ב"ה, אור יותר חשוב, הנקרא אור הרוח, שהוא מכוון, לפי טהרת חלק "הצומח שבגוף" האדם. וכל פרטי, דומם צומח וחי, שבעולם עשיה, המתיחסים לקומת התפארת, מסייעים לפרצוף הרוח של האדם, לקבל האורות, מספירת התפארת בכל השלמות, על דרך שנתבאר לעיל באור הנפש, ע"ש. ומכונה משום זה "צומח דקדושה". וכן טבע הארתו, כערך צומח הגשמי. שנתבאר לעיל, שכבר יש לו שינויי תנועה, הניכרים בכל פרט ופרט שבו, לפי עצמו. כן אור הצומח הרוחני, כבר כחו גדול, להאיר בדרכים מיוחדים, לכל אבר ואבר, מתרי"ג האברים, שבפרצוף הרוח. וכל אחד מהם, מראה כח הפעולה, המיוחס לאותו האבר. גם עם יציאת פרצוף הרוח, יצאה עמו נקודה, של המדרגה העליונה ממנו, דהיינו נקודה של אור הנשמה. שהיא מתלבשת בפנימיותו."

שאלה: בתור תלמידים חדשים, כשקוראים על הספירות והפרצופים, אנחנו הרבה פעמים לא יודעים איך לגשת לקטעים האלה. איך נכון לנו לקרוא אותם, עם איזו כוונה?

פשוט תשמע מה אדם שלומד צריך לדעת, איך פותחים לו את הידע. ודאי שאתה לא יודע על העולמות העליונים, אתה לא קשור איתם, לא מרגיש אותם, אבל בכל זאת סכמתית אתה צריך לדעת שיש חמישה עולמות, חמש ספירות בכל עולם וכן הלאה. מספיק לדעת בצורה סכמתית, ואחר כך אנשים שכבר מסוגלים להיות בתיקונים, הם עולים בדרגות התיקון ומגלים את הבורא במדרגות יותר ויותר גבוהות, קרובות אליו.

שאלה: באותיות האחרונות בעל הסולם מתאר התקדמות של האדם ברוחניות, הוא מתחיל מדומם דקדושה ששם אנחנו צריכים לעשות פעולות ללא כוונה, רק בפיזי מה שנקרא, ואז לאט לאט עולים לכיוון הרוח. איפה הכניסה לרוחניות, בדומם או בצומח או אפילו בהמשך באדם?

מנקודה, הוא מתחיל מנקודה. מה קראנו קודם?

תלמיד: קראנו קודם על התקדמות לצומח. לפני כן הכול התחיל בדומם דקדושה ששם לא היינו צריכים לכוון בעל מנת להשפיע, אלא עצם ביצוע הפעולות הביא אותנו להתקדמות.

אבל בתחילת אות מ"ז אומר בעל הסולם, "וכאמור, שבפרצוף הנפש, שקנה האדם, בכח העסק בתורה ומצות, שלא בכונה, כבר מלובשת שם, נקודה מאור הרוח."

תלמיד: זה ברור. לא ברור לי איפה נקודת הכניסה לרוחניות, שכבר נמצאים מעבר למחסום. זה באור הנפש או באור הרוח?

באור הרוח.

שאלה: האם תהליך ההתקדמות שבעל הסולם מתאר פה זה תהליך שקורה לבן אדם אחד או לכל האנושות?

לא, הוא אישי.

תלמיד: יש אפשרות לבחור ולהגיד, "זה מספיק לי, אני רוצה להישאר פה"?

לא.

תלמיד: אז אם אנחנו מתחילים את התהליך הזה אין לנו ברירה.

אין ברירה לאף אחד. כי גם הרצונות, שלפיהם אתה אומר "אני רוצה או לא רוצה", גם הם באים מלמעלה.

תלמיד: אם זה משהו אישי, יש אנשים שהתהליך עובר עליהם מהר יותר ויש אנשים שהוא עובר עליהם לאט יותר?

כן.

שאלה: כשאנחנו קוראים את הדברים האלו, אפשר להגיד שזה קשור לעבודה בעשירייה?

נגיד שכן.

תלמיד: בעל הסולם כותב "שע"י רמ"ח מצות עשה בכונה - מתפשטת הנקודה, ברמ"ח אבריה הרוחניים.

וע"י קיום שס"ה מצות לא תעשה - מתפשטת הנקודה בשס"ה גידיה."

מהי מצוות עשה ומהי מצוות לא תעשה בעשירייה, מה מותר לעשות בעשירייה בלימוד וכלפי החברים ומה אסור לעשות בעשירייה?

מה כתוב במצוות האלה?

תלמיד: כתוב "שע"י רמ"ח מצות עשה בכונה". מהי מצוות עשה שעושים עם כוונה?

מצווה עם כוונות זה נקרא שאתה עושה איזו פעולה לא סתם כמו שלימדו אותך, אלא אתה עושה אותה בכוונה שאתה רוצה על ידי זה להשיג את הדרגה הבאה.

תלמיד: אפשר לקבל דוגמה כדי שנבין על מה מדובר, איזו מצווה אפשר לעשות בעשירייה? איזה דבר חיובי אפשר לעשות בעשירייה כלפי החברים בשיעור?

חיבור.

תלמיד: רק חיבור?

רק חיבור.

תלמיד: מהי אותה פעולת חיבור שאתה עושה בעשירייה?

אתה מתחבר איתם בגשמיות בזה שאתם נמצאים יחד בשיעור, ועכשיו אתם רוצים להגיע לאיזו עלייה רוחנית. זאת אומרת, מה יש לפניכם? לעלות ממצב הנפש שבו אתם נמצאים למצב הרוח.

תלמיד: ומה אסור לי לעשות בעשירייה?

אסור לעשות כמו שבכל מקום.

תלמיד: בעל הסולם אומר "וע"י קיום שס"ה מצות לא תעשה - מתפשטת הנקודה בשס"ה גידיה." זאת אומרת, אם אני עושה משהו לא טוב בעשירייה, אני בעצם עושה נזק לעשירייה.

כן.

תלמיד: איזה נזק אני יכול לגרום לעשירייה באמצע השיעור?

לקרוע את הקשר.

תלמיד: מהי הפעולה עצמה, מה נקרא לקרוע את הקשר באמצע השיעור?

שאתה מוציא עכשיו את העשירייה מהיכולת לעלות לקשר יותר גבוה ביניהם.

תלמיד: איך אני מונע את זה? על ידי ליצנות, מפריע?

כרגיל.

תלמיד: אני יושב בשקט. במה אדם מפריע בהתנהגות שלו באמצע השיעור?

בזה שהוא יוצא באמצע השיעור מהכוונות שלו, מהרגשות שלו, מהנטייה הכללית של הקבוצה שלו.

תלמיד: יכול להיות שהחברים לא מרגישים את זה אלא זה משהו פנימי שכל אחד מרגיש?

יכול להיות.

תלמיד: זאת אומרת, אני כל הזמן צריך להחזיר את עצמי לכוונה הנכונה?

כן.

שאלה: כתוב פה שבכל דרגה יש נקודה מדרגה יותר גבוהה. איך האדם מאתר את הנקודה הזו?

אחרי שהוא עשה הכול בדרגה שבה הוא נמצא, הוא מרגיש מה שייך לדרגה יותר עליונה. אז הוא מרגיש.

תלמיד: הוא מרגיש את זה כמו נקודה?

כן.

תלמיד: ואז הוא צריך לגדל אותה?

הוא צריך להתחבר אליה.

תלמיד: מה זה להתחבר אליה?

לגדל אותה נגיד.

שאלה: במעבר בין דומם לצומח יש מהפך ברצונות הפנימיים, ברצונות שהאדם מזדהה איתם כמקדמים אותו לרוחניות, בזה שהוא מגלה שדווקא בסביבה יש את הרוח. הוא מגיע לשיעור, הוא מגיע לישיבת חברים, הוא מגלה שמה שקרוב אליו זו הנוכחות שלו שם, מחוץ לעצמו. הוא חשב שמה שיש לו בפנים אלו הרצונות שלו, וכעת הוא רוצה להיות בסביבה הרוחנית מחוץ לעצמו כל הזמן. האם זה המהפך בין הדומם לצומח?

יש בזה משהו.

שאלה: לפי מה שאני מבין מהתהליך, באיזשהו שלב הבורא מחליט שמגיע לאדם לקבל את אור הנפש, הוא ממלא אותו באור הנפש, האדם נמצא בהשתוות הצורה עם הבורא באור הנפש, בדבקות עם הבורא באור הנפש, ואז הבורא מחליט שהאדם צריך לעלות מדרגה לאור הרוח. לפעולה של עליית מדרגה מאור הנפש לאור הרוח קורא בעל הסולם שהאדם מטהר את עצמו. מה האדם צריך לטהר אם הוא נמצא בדבקות ובהשתוות הצורה עם הבורא באור הנפש?

הוא מתחיל לטהר את הרוח.

תלמיד: בפעולה של השתוות הצורה באור הנפש הוא עבד על עצמו והוא הגיע להשתוות הצורה עם מה שעמד מולו, לגמרי.

כן.

תלמיד: הוא נמצא בהשתוות הצורה מול הבורא, הבורא נותן לו את כל מה שהוא יכול לקבל והוא מקבל את זה לטובת הבורא. מה נקרא שיש משהו חדש שמגיע שגורם לו להיות בטומאה והוא צריך לטהר את עצמו, מה זה שנקודת אור הרוח מתגלה בו?

שמתגלה בו נקודת הרצון, שהוא רצון לקבל, והוא צריך לקדש אותה, להשתמש בה על מנת להשפיע, בכל הנרנח"י שבה.

תלמיד: אבל איך האדם שנמצא בהשתוות הצורה ובטהרה באור הנפש מרגיש שהוא צריך לטהר את עצמו, ממש לצאת לגמרי מההרגשה באור הנפש ולהיכנס למשהו חדש. זה כאילו דבר שהוא בלתי נתפס.

מה זה בלתי נתפס? מאירה לו כבר מרחוק נקודה מאור הרוח.

תלמיד: והנקודה הזאת היא כל כך גדולה כלפי האדם שהיא מושכת אותו, שהיא מוחקת לו כל דבר אחר?

היא גדולה.

תלמיד: היא כמו דג גדול שאוכל את כל הדגים הקטנים שהיו לפני זה?

כן.

שאלה: איך האדם ממליך את הנקודה הזאת עליו?

הוא מתחיל לעבוד על הרצון של הנקודה הזאת שהיא מאור הרוח, מדרגת אור הרוח, ומוכן למחוק את מה שהיא דורשת, לעשות מה שהיא דורשת מכל וכל.

שאלה: כשאדם עבד עם אור הנפש, כביכול לא היה לו קשה לעסוק בתורה ומצוות כי הוא עשה זאת ללא כוונה, בעל מנת לקבל שכל, ידיעות. עכשיו כשבא קצת אור הרוח נהיה קשה. האדם צריך להתחזק, זאת אומרת, אין לו כוחות להתעסק בתורה ומצוות כמו קודם, כי עכשיו הוא צריך לעבוד עם כוונה רצויה.

כן.

תלמיד: קודם הוא היה יכול לעבוד בלי כוונה, ועכשיו בעבודה עם הכוונה הוא צריך להתחזק, הוא צריך איזושהי התגברות כדי לעסוק באותה תורה שבה הוא עסק קודם בלי כוונה. מאיפה לוקחים כוחות להתחזק ולהמשיך לעסוק בתורה?

מלמעלה, מקבלים אותם מלמעלה.

תלמיד: גם לפי המאמר הקודם יוצא שכל העבודה שלנו היא בלמעלה מהדעת. כל התקדמות, כל תזוזה הכי קטנה, היא רק בלמעלה מהדעת. אין תזוזות בשכל או איזה הבנות. איך בוחרים בלמעלה מהדעת כל הזמן?

אני הולך למעלה מהשכל, מההבנה, מכל מה שיש לי.

תלמיד: על מה אני יכול לסמוך כשאני הולך למעלה מהדעת?

רק על עזרת ה'.

תלמיד: ב"שמעתי" מ"ג כתוב "אני מודה על החסד שעשית עימדי" ומזה אני לוקח כוחות וביטחון כלפי החסד שאתה עתיד לעשות עימדי. האדם צריך להיות במין הכרה על העבר ולהיות בהודיה שהוא בכלל נמצא פה ועוררו לו את הנקודה שבלב ושמו אותו בתוך הסביבה הזאת ומתוך זה לקחת כוחות לעתיד?

כן.

שאלה: הכוונה הרצויה זו התוצאה הרצויה?

נגיד שכאן זה כך.

תלמיד: כשאנחנו מגיעים לשיעור, מתכללים בשיעור, במאמרים, בשאלות של החברים, מה צריכה להיות התוצאה הרצויה מזה? התוצאה הרצויה צריכה להתגלות בעשירייה באיזושהי צורה בסופו של דבר?

לאט לאט, כן.

תלמיד: איך, באיזו צורה?

לא במדרגה הראשונה או בשיעור הראשון, זה לוקח זמן עד שמגיעה התכללות בין האנשים.

תלמיד: זה ברור, אבל אנחנו מגיעים לפה כל יום, ואני יכול לשבת ולשמוע את השאלות ולהיות עם עצמי, או שאני יכול לבוא ולדרוש איזושהי תוצאה רצויה כלפי העשירייה. מה התוצאה הרצויה בסופו של דבר שאני צריך לראות בעשירייה? האם אני צריך לראות יותר חיבור, לראות את החברים יותר מחוברים?

אתה צריך לראות אותם יותר מחוברים, יותר שייכים לדרגה שאליה אתה רוצה להגיע.

אות מ"ח

"וע"י העסק, בסודות התורה ובטעמי מצות, הוא מטהר חלק "החי" מהרצון לקבל שבו. ובשיעור הזה, הולך ובונה, את נקודת הנשמה, המלובשת בו, ברמ"ח אבריה ושס"ה גידיה. וכשנשלמת בכל בנינה, ונעשית פרצוף, אז עולה ומלבשת, לספירת הבינה, שבעולם העשיה הרוחני. שכלי זה, הוא זך ביותר, לאין ערך על כלים הראשונים תו"מ. וע"כ הוא מעביר לו, אור גדול מא"ס ב"ה, הנקרא "אור הנשמה".

וכל פרטי, דומם צומח חי, שבעולם עשיה, המיוחסים לקומת הבינה, נמצאים משמשים ומסייעים, לפרצוף הנשמה של האדם, לקבל אורותיו בשלמות, מספירת הבינה, ע"ד שנתבאר באור הנפש. והוא נקרא ג"כ בחינת "חי דקדושה", להיותו מכוון, נגד טהרת חלק "החי שבגוף" האדם. וכן טבע הארתו, כדרך שנתבאר במין החי הגשמי, לעיל אות לז, שהוא נותן הרגשה פרטית, לכל אבר ואבר, מתרי"ג אברי הפרצוף, להיות חי ומרגיש, בהרגשה חפשית, לכל אחד מהם, בלי שום התלות בכלל הפרצוף.

עד שנבחן, שתרי"ג אברים שבו, הם תרי"ג פרצופים, המיוחדים במיני הארתם, כל אחד לפי דרכו. ומעלת אור הזה, על אור הרוח ברוחניות, היא בערך הפרש, מין החי כלפי הדומם וצומח בגשמיות.

וכן יוצאת נקודה מאור החיה דקדושה, שהיא אור ספירת החכמה, עם יציאת פרצוף הנשמה, ומתלבשת בפנימיותו."

שאלה: אני שומע, קורא, מה אני צריך להבין מכל זה? מה צריך לעשות בשיעור?

שבא האור מלמעלה ונותן לכלים יכולת להרגיש, לקלוט יותר ממה שהיה להם קודם.

תלמיד: כשאתה אומר משפט כזה, על מה צריך לחשוב? שנתחבר במקסימום לאור המחזיר למוטב?

אנחנו צריכים להשתוקק להגיע למצב שנוכל לעשות משהו לתועלת הבורא.

תלמיד: מהו אותו משהו לתועלת הבורא?

אני עדיין לא יודע.

תלמיד: מה אני צריך להרגיש בשביל להגיע אליו?

כתוב כאן בספר מה שאני צריך, במה אני יכול לעשות נחת רוח לבורא.

תלמיד: בדיוק. איך אני גורם לו נחת, בזה שאני יושב פה ולומד בעשירייה?

גם.

תלמיד: מה המקסימום כדי להתקדם, איך לתת "פוש"? מה אני צריך לעשות מבחינה פנימית, חיצונית? מה אתה עשית?

לא עשיתי כלום, חוץ מעד כמה שהבנתי מה כתוב בספר.

תלמיד: מה חסר לנו יותר ממה שאתה עשית?

רק לרצות להבין מה דורשים מאיתנו.

תלמיד: אני מבין מה הבורא רוצה מאיתנו אבל איך אני עושה את זה? אני יודע, הוא רוצה שאני אעשה לו נחת רוח, הוא רוצה שאנחנו נתבטל.

שאתה תהיה מוכן לקלוט משהו מהרצון שלו כלפיך ולקיים אותו.

תלמיד: מה לקיים?

אני לא יודע, קודם כל תגיע למצב שאתה רוצה להרגיש, מה הוא רוצה ממני.

תלמיד: אני יודע מהכתובים שצריך להתבטל מול החבר, אבל איך נעשה עבודה משותפת עד למקסימום כלפי נחת רוח לבורא?

תעשו את זה בעיגול ביניכם.

תלמיד: מה אני צריך לעשות בעיגול הזה?

כולם כל הקבוצה, כל העשירייה צריכה להשתדל להתאחד ולעשות קשר ולהיות כגוף אחד כלפי הבורא, ושירצו שהוא ישפיע להם מה שהוא רוצה, שהוא יראה אותם באיזה מצב יותר נכון, שהם יתקרבו אליו.

תלמיד: איך אני מתקרב בעשירייה יותר ממה שעשינו עד היום?

שהיום אתם רוצים להיות שייכים לבורא יחד יותר ממה שהיה אתמול. אם אתמול הייתם קשורים ביניכם בקילו אחד של כוח, אז היום בשני קילו.

תלמיד: במה זה תלוי שאנחנו מוסיפים עוד קילו?

ברצון שלכם. כדי שאתם תדרשו מהבורא שיקשור ביניכם כך. ככל שיותר פשוט, זה יצא תמיד יותר טוב ונכון.

שאלה: מה אתה עשית יותר, ואתה אמרת "אני לא עשיתי כלום", היה התשובה הראשונה. והעניין הוא כשנכנסים להרגשה של אני רוצה, זה בסוף כל כך הרבה רצון לקבל מרוב לרצות. ואני אף פעם לא ידעתי איך לקשר על ההרגשה של הרצון הגדול הזה ובסוף הכול זה רק רצון לקבל מרוב ה-לרצות הזה. אז איך אפשר לגשר על הרצון הזה?

לא, אתה צריך לתאר את עצמך ברצון להשפיע עם כל החברים, שאתם מתחבקים ועומדים מול הבורא ורוצים להיות מחוברים עד כדי כך שהבורא יראה בכם גוף אחד בלי שום הבדל ביניכם, ולגוף הזה הוא שולח את מה שרוצה שתמלאו.

תלמיד: ברירת המחדל זה מרוב שרוצים בסוף אני מרגיש שאני כל כך בגובה ואז אני מתרסק למטה, זה מה שקורה בדרך כלל.

אני בכלל לא רואה איפה אנחנו נמצאים בגובה. לא. באיזה גובה? אנחנו נמצאים למטה, ואנחנו רוצים שהבורא ישים לב אלינו ויראה את הרצון שלנו להיות משרתים אותו, ואז אנחנו נתחבר במה שרק אפשר ונקיים מה שהוא רק רוצה מאיתנו.

שאלה: איך העלייה למעלה מהדעת מושיעה את האדם מעצמו?

כי העלייה זה נקרא שהוא משתפר בתכונות שלו, בכוונות דלהשפיע שלו, וזה נקרא "עלייה".

תלמיד: ומה נותן לו את היכולת?

שהוא רוצה להשפיע לבורא. הוא מבקש כוחות, רצונות, כוונות, מחשבות, ועם זה הוא יוצא לחברים, מתחבר איתם עד ככל שהם רוצים, ואז בכוחות האלה הוא עולה לבורא.

תלמיד: בעבודה בעשירייה, מהי ההתכללות הזו להגיע למצב שאין הבדל ביני לבין החבר?

אני לא יכול להגיד. מה זאת אומרת אין הבדל? יש, שאתם שניים ולא אחד.

תלמיד: אני מדבר על החיסרון, זאת אומרת להתלבש בחיסרון של החבר, להיות בכלים שלו, זה מתקשר דווקא למעלה מהדעת, אבל מה זה נקרא לקנות חיסרון של חבר, מהי ההתכללות הזאת?

חיסרון של החבר זה נקרא שגם אני רוצה להגיע למה שהוא רוצה להגיע, ואת החיסרון הזה אני רוצה לקנות. ודאי שאף פעם אני לא אקנה את החיסרון שלו, אבל שהחיסרון שלי ידמה לחבר.

תלמיד: אפשר להגיד שבמצב הזה אדם פורץ את הגבול של הטבע של עצמו? פורץ את הגבולות של עצמו?

למה?

תלמיד: כי הוא כבר לא בכלים שלו.

למה לא בכלים שלו?

תלמיד: אם קניתי את החיסרון של החבר והתלבשתי בחיסרון הזה, זה הופך לחיסרון אחד משותף.

לא לא, אתה מקבל את זה בחיסרון שלך. יש התכללויות, יש כל מיני דברים, אבל החיסרון נשאר חיסרון שלך.

שאלה: בפרצוף הנפש הוא דיבר על העסק בתורה ומצוות שלא בכוונה, אחר כך בצומח, בעסק בתורה ומצוות בכוונה, וכשהוא עובר לדרגה הבאה הוא מדבר על כוח העסק בסודות התורה בטעמי המצוות. מה הוא התהליך הזה שעובר בתיקונים?

אנחנו צריכים להרגיש זאת על עצמנו.

שאלה: אפשר לנסות להבין את האיכויות האלה?

כן.

שאלה: את המעבר מנפש לצומח, לחי?

כן.

שאלה: אפשר לתאר במילים מה עובר עלינו?

לא, יותר טוב אם אנחנו נשיג את זה ככה, כל אחד כשהוא ראוי.

שאלה: באור הנפש, כשמרגישים מילוי מרגישים זאת ברצונות בצורה מסוימת, או את הכוונה בצורה מסוימת, ואז יש את המעבר לכוונה עצמה שזה בצומח. מה ההבדל בהרגשה?

אם אספר לך מה ההבדל בהרגשה, האם אפשר להעביר זאת?

שאלה: מה ההבדל בהרגשת הכוונה? קודם היה לי כוח לעשות כל מיני מעשים בלי לחשוב, בלי כוונה, ואז פתאום אני צריך לעשות כל מעשה עם כוונה, זה יותר כיוון כזה?

כן.

שאלה: ואחרי שיש לי כוונה, נניח עכשיו בדרגת חי, מה אני מוסיף?

אז אתה תראה מה אתה צריך להוסיף, אני לא מבין למה אתה שואל על דברים שהם עוד לפניך ואתה עוד לא הרגשת אותם בשום צורה. חכה עד שיבוא ויתגלה לך קצת לפחות.

שאלה: נשמע שיש איזו מין הדרגתיות שבהתחלה אדם מטהר את בחינת הדומם של הרצון לקבל שלו, ואחר כך הוא צריך לטהר את בחינת הצומח על ידי קיום מצוות. מה הן המצוות האלה שצריך להתחיל לקיים?

מידות הקשר שבין כולם.

שאלה: איך לומדים אותן?

מתוך היחסים בינינו.

שאלה: האם יש שלב שבו האדם מבין שהוא צריך להתחיל לעבוד על בחינת הצומח שלו, או שזה קורה בחוסר ידיעה?

כן, הוא מבין.

שאלה: היום דיברת מספר כמה פעמים על שאנחנו הופכים להיות כגוף אחד עם החברים בעשירייה ועומדים בפניו, בפני הבורא. איך זה קורה, האם יש רגע אחד שבו אנחנו צריכים להתמזג במחשבה, או איך לעשות את זה?

הבורא עושה זאת מלמעלה.

שאלה: איך אנחנו עוזרים לו, באופן טכני, בצורה מיטבית?

להיות מוכנים לכך שכולנו נתחבר לרצון אחד שלו, למטרה אחת.

שאלה: אנחנו משתדלים לעשות כך כל פעם בשיעורים ובכל האירועים שלנו, אבל משהו לא מצליח לנו. זאת אומרת, בכל זאת כל אחד רוצה משהו משל עצמו, או שאנחנו לא רוצים את הדבר הנכון, או שאנחנו לא רוצים מספיק. מה הבעיה?

לאט לאט זה כן יוצא, אבל עדיין לא הגענו לכזאת דרגה שבה אנחנו נרגיש זאת בהרגשה שלנו.

שאלה: האם כאן צריך לתת דגש דווקא על כך שהרצונות יהיו דומים בינינו, או שהם יהיו יותר ממוקדים על הבורא? על מה צריך לתת דגש כדי לזרז את התהליך?

לכך שהרצונות שלכם יהיו דומים האחד לאחר.

שאלה: אנחנו בונים תפילה כל יום, ואנחנו מנסים לבנות את הרצון המשותף, החיסרון המשותף הזה. האם נכון יותר להתמקד על דבר אחד, או פשוט על חיבור רצונות שונים של החברים?

על משהו אחד. על מה שחשוב לנו היום.

(סוף השיעור)