שיעור בוקר 16.06.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

זוהר לעם, כרך ו', פרשת ויקרא עמ' 89. פסקה: 367

קריין: זוהר לעם, כרך ו' עמוד 89 , 367. מאמר "איילת השחר". 367.

איילת השחר

.367 "למנצח על איילת השחר מזמור לדוד. איילת השחר, זוהי כנ"י, שכתוב עליה, איילת אהבים ויעלת חן. והאם איילת השחר היא, המלכות, ולא בכל היום? אלא איילת, מאותו מקום הנקרא, איילת אהבים ויעלת חן. והיא באה ממקום שנקרא שחר, כמ"ש, כשחר נכון מוֹצָאו, שהוא חסד. ודוד המלך אמר זה על כנ"י, שזה משמע, מה שכתוב על איילת השחר, שהיא המלכות, בעת שמתלבשת בחסד.

.368 בשעה שהחשיך הלילה, הפתחים של העליונים והתחתונים נמצאים סתומים. וכל החיצוניים מתעוררים ומשוטטים בכל העולם ומחזרים על גופי בני אדם וסובבים מקומותיהם ומיטותיהם, ורואים צורת המלך הקדוש, השומר אותם, ומפחדים להזיק, כי האנשים מתחזקים במיטותיהם בדברי השם הקדוש ונשמרים. ונשמות בני אדם עולות כל אחת כראוי לה. אשרי חלקם של הצדיקים, שנשמותיהם עולות למעלה בעת שנתם, ואינן מתעכבות במקום שאינו צריך.

.369 כשנחלק הלילה, כרוז עומד ומכריז, ופותחים הפתחים. אז מתעורר רוח אחד של צד צפון, הארת חכמה שבקו השמאל, ומכה בכינורו של דוד, המלכות, ומנגן מאליו, ומשבחת את המלך, ז"א. והקב"ה משתעשע עם הצדיקים בגן העדן.

.370 אשרי חלקו של מי שמקיץ משנתו בזמן ההוא ועוסק בתורה, וכל מי שקם בזמן ההוא ומשתדל בתורה, נקרא חברו של הקב"ה וכנ"י. ולא עוד, אלא שאלו נקראים אחים ורֵעים אליו, כמ"ש, למען אחיי ורעיי אדַבְּרה נא שלום בךְ. ונקראים חברים עם מלאכים עליונים ומחנות עליונים, כמ"ש, חברים מקשיבים לקולךְ.

.371 כשבא היום כרוז עומד ומכריז, והפתחים של צד דרום נפתחים, ומתעוררים הכוכבים והמזלות, ופתחי הרחמים נפתחים, והמלך יושב ומקבל תשבחות מהחברים שקמו בלילה. אז כנ"י לוקחת אלו דברי התשבחות, ועולה אל המלך, ז"א. וכל אלו החברים שקמו בלילה, אחוזים בכנפיה של המלכות, ודברי התשבחות שלהם באים ושורים בחיק המלך. אז מצווה המלך לכתוב כל אלו הדברים.

.372 ובספר כתובים כל אלו בני היכלו, הקמים בלילה, וחוט של חסד נמשך עליהם ביום, שמחוט החסד ההוא מתעטר האדם בעטרה של המלך, שהוא ג"ר, ומתייראים ממנו עליונים ותחתונים, והוא נכנס בכל שערי המלך, ואין מי שימחה בידו. ואפילו בזמן שבעלי הדין עומדים לדון העולם, אינם דנים עליו דין, משום שהוא נרשם ברשימת המלך, שנודע שהוא מהיכל המלך. אשרי חלקם של הצדיקים העוסקים בתורה, וכש"כ בזמן שהקב"ה משתוקק לדברי תורה, בחצות לילה.

.373 אין כנ"י עומדת לפני המלך, ז"א, אלא בתורה. וכל זמן שישראל שבארץ עוסקים בתורה, כנ"י שורה עימהם. כשהתבטלו מדברי תורה, אין כנ"י יכולה להימצא עימהם אפילו שעה אחת. משום זה בשעה שכנ"י מתעוררת אל המלך בתורה של התחתונים, מתחזק כוחה, והמלך הקדוש שמח לקבל אותה.

.374 וכל זמן שכנ"י באה לפני המלך, והתורה אינה נמצאת עימה, כביכול תש כוחה. אוי לאלו המחלישים כוח של מעלה. משום זה, אשריהם מי שעוסקים בתורה, וכש"כ בשעה ההיא שצריכים להשתתף עם כנ"י, בחצות לילה, אז הקב"ה קורא עליו, ויאמר לי, עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאָר."

שאלה: שאלה בעניין הפצה. יש כל מיני סיבות, הכרחיות יותר, הכרחיות פחות, שמחייבות לפעמים לעבוד על הפצה, אני לא מדבר על הכרחיות, אלא על הפצה בזמן שיעור הזוהר. איך נכון לחלק בין השניים?

אם יש שיעור ואדם חושב שיש עוד דברים יותר חשובים מהשיעור, הוא חייב להתייעץ עם אנשים שאין להם נגיעה בדבר, ולעשות לפי ההחלטה שלהם. אחרת בטוח שיעשה את זה לטובת עצמו.

שאלה: להתייעץ עם אנשים שלא נוגעים בדבר, או עם מנהל בהפצה?

מנהל בהפצה ירצה אותך בהפצה. אם זה משהו חד פעמי, מילא, יש כאלה דברים שהם ממש בוערים, אבל אם זה חוזר על עצמו ואתה עוזב את ההשתתפות בשיעורים, חייבים לדון בזה בכובד ראש. אתה לא יכול להחליף שיעור בהפצה, גם זה חשוב, לא אומר שלא, אבל בכל זאת בלי שיעורים, זה לא מספיק.

תלמיד: זה ברור שלא אני מחליט, השאלה, האם הקבוצה צריכה להחליט?

אני לא יודע, צריכה להיות איזו ועדה או משהו, אבל לא ראש ההפצה, כי הוא תמיד מעוניין. ואני לא יודע איך לעשות את זה. תחשבו ביניכם. אבל צריך להיות באמת גוף שהוא ניטראלי, ואז שיחליט.

שאלה: יש דבר שמאוד מפריע כבר הרבה זמן. לא כל כך מדבר אליך, אלא יותר אל החברים. מה שקורה לאחראי מקורות עם חומר הלימוד, ואנחנו החברים שלא תמיד באים לעזור לו, ולקדם את הדבר הזה. אני מדבר עכשיו כדי שהחברים ישמעו, לא אתה. כי זה עניין חברתי, זה לא עניין פרטי. אנחנו לא יכולים להפיל עליו את הכול.

אז תעשו את זה אחרת, אני גם חושב שזה לא צריך להיות אדם ומשרה וכולי. אלא אדם שכותב ספר או משהו, זה כן. אבל מי שמכין לנו יום יום פסוקים לשיעור, לא. שהחברים יעסקו בזה. כבר מספיק לנו, יש מספיק ניסיון ויידע ומקורות, תעשו אתם. בבקשה. אני לא מתנגד, רק לי אין ברירה. מהדיבורים צריכים להגיע למימוש. אבל אתה רואה שלפעמים זה לא עובד. אני לא יודע מה לעשות. סך הכול אתם צריכים להיות קצת "בעלי בתים" על החיים שלכם. אני לא יכול כל הזמן להילחם במקומכם.

קריין: עמוד 91, מאמר "שומר מה מלילה".

שומר מה מלילה

.375 "משא דוּמָה אליי קורא משֵׂעיר, שומר מה מלילה שומר מה מלֵיל. משא דומה. כל זמן שישראל נמצאים בגלות, נודע הזמן והקץ שלהם, והזמן והקץ של הגלות ההיא. אבל גלות אֱדום היא משא דומה, שלא נגלה ולא נודע הקץ שלו.

.376 הקב"ה אמר, אליי קורא משעיר. קול שמעתי בגלות של שעיר, מאלו הנלחצים ביניהם, מאלו השוכבים לעפר. אומרים, שומר מה מלילה, שומר מה מליל, שהם מבקשים ממני על המלכה שלי, הנקראת לילה, ואומרים, מה עשית מהמלכה שלי?

.377 אז הקב"ה הקהיל את הפמליה שלו, המלאכים העליונים הקרובים אליו, ואמר, רְאו את בניי האהובים, שהם נלחצים בגלות, ועוזבים הצער שלהם, ומבקשים על המלכה. ואומרים לי, שומר, אתה, שנקרא שומר, איפה היא השמירה שלך? איפה היא השמירה של ביתך? מה מלילה, מה עשית מלילה, מהמלכות שנקראת לילה? כך שמרת אותה? מה מליל? הוא ג"כ המלכות, שמטרם שהתחברה בז"א נקראת ליל, וכשהתחברה בז"א נקראת לילה. כמ"ש, ליל שימורים הוא, וכתוב, הוא הלילה הזה.

.378 אז הקב"ה השיב לישראל, הרי השמירה שלי נמצאת, כי אני עתיד לקבל אותה ולהימצא עימה, כמ"ש בישעיהו, אמר שומר, בא בוקר וגם לילה, אם תבקשו בַקשו, שובו בואו. כי תחילה הסתלק שומר הבית, הקב"ה, למעלה למעלה והעלה עימו בוקר, יסוד, הנמצא עימו תמיד. ועתה בא בוקר, שהוא מוכן להתחבר בלילה, במלכות, וגם לילה מוכנה לחיבור עם היסוד, אבל בגללכם מתעכבים.

ואם אתם רוצים את זה, למה אתם מתעכבים? שובו. שובו בתשובה. אז תבואו אליי, ונהיה כולנו במדור אחד, וכולנו נשוב למקומותינו, כמ"ש, ושב ה' אלקיך את שבוּתְך. והשיב לא כתוב, אלא ושב. כי פעמיים, ושב, כתוב כאן: לכנ"י שתשוב להקב"ה, ולהקב"ה שישוב לכנ"י. כמ"ש, ושב ה' אלקיך את שבותך, ושב וקיבצך מכל העמים."

שאלה: לגבי קריאה בזוהר. מכיוון שהזוהר כל כך חזק, ויש בו אור מאוד חזק, האם יש תועלת בכך שאני אקרא בזמני לבד מהזוהר, למשל במקום שמעתי, או במקום משהו אחר?

אני לא חושב. יותר מועיל אם תקרא "שמעתי" או תע"ס. זוהר יותר טוב לקרוא יחד, זה מועיל.

שאלה: יש יחס שונה לשיעורי זוהר. יש הבנה ברורה, ששיעור בוקר הוא חשוב, ושם אנחנו נפגשים. איך להשוות את החברים אם לאחד השיעור מאוד חשוב, ולשני לא אכפת?

לפי השכל שלכם אתם יכולים להחליט מה שאתם רוצים. אבל סך הכול, החיים קצרים, יש לנו מה לעשות בעולם הזה, אנחנו רוצים להגיע לתיקון. זה דבר שממש לא חוזר על עצמו. אם קיבלת הזדמנות, תעשה מה שצריך. זהו. זוהר קוראים יחד, לא אחד. אדם אחד שיקרא שמעתי, או תע"ס.

תלמיד: מה היחס אפילו ככלי להתפתחות?

מאיפה אתה יודע? אתה רואה איך אני מתייחס לזוהר.

תלמיד: בשבילך זה חשוב, אני רואה.

אז מה אתה חושב, שאני עושה את זה ככה רק בגלל שזה חשוב לי. אני רוצה להראות לכם שזה הדבר החשוב. שעה ביום, או אפילו חצי שעה, אצל רב"ש זה היה חצי שעה ביום, קראנו זוהר, לפני השינה.

תלמיד: אנחנו פשוט לא מדברים על זה שהוא כל כך חשוב, מי שמגיע, מגיע. מי שלא, לא.

בסדר, אני לא אומר, אני משאיר את זה לאנשים שהם אחראים על הגורל שלהם.

תלמיד: אבל מילה שלך זה כמו חוק. ואתה לא מדבר.

אנשים יודעים שיש כאן שיעור. מה יש לי עוד לדבר? רוצים להיות, בקשה. לא, לא.

תלמיד: אולי צריך כל הזמן לדבר על חשיבות השיעור?

אני לא מתאר לעצמי מצב שרב"ש היה נותן איזה שיעור, ואני יכול ולא מגיע. איך זה יכול להיות? יש כאן מנין או יותר, אנשים שהם קוראים זוהר, יומיום. זה מאוד חשוב. מי שיכול להצטרף, שיצטרף. מי שלא חושב, עניינו. אין אונס.

קריין: מאמר "ברון יחד כוכבי בוקר", 379.

ברון יחד כוכבי בוקר

.379 "ברון יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים. כשהקב"ה בא להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן, כל הדברים, המדרגות שבעולם התחתון, במלכות, וכל העליונים והתחתונים מתעוררים כנגדו. וכל האילנות, המדרגות, שבגן עדן, פותחים בשבחים כנגדו. כמ"ש, אז ירננו עצי היער מלפני ה', כי בא. ואפילו העופות שבארץ, כולם דובבים שבח לפניו.

אז יוצאת שלהבת ומכה בכנפיו של התרנגול, וקורא ומשבח למלך הקדוש, וקורא לבני אדם שישתדלו בתורה, ובשבח אדונם ובעבודתו. אשרי חלקם של אותם הקמים ממיטתם לעסוק בתורה."

אנחנו עכשיו קוראים זוהר. יחד עם זה להרבה אנשים כאן יש איזו מין דחיה, קלות ראש, נמאס להם, עייפים, בשביל מה אני צריך את זה, וכן הלאה. כל מיני מחשבות שהבורא שולח. אין משהו שיוצא מהאדם עצמו. ובהתאם לזה אנחנו צריכים להגיב. דווקא לשמוח בזה שיש התנגדות, ואנחנו יכולים להוסיף כוח מעצמנו, אם יכולים. אם לא, לבקש מהבורא שייתן כוחות. אבל שוב, אם אני מרגיש במקצת איזו התקררות, איזה קרירות, איזה זלזול, יש לי כבר מקום לתפילה.

.380 "כשבא הבוקר, הפתחים שבדרום, החסד, נפתחים, ושערי רפואה יוצאים לעולם, ורוח מזרח, ז"א, מתעורר, ורחמים נמצאים, וכל אלו הכוכבים והמזלות, שהם מדרגות, הממונים תחת ממשלתו של הבוקר הזה, שהוא יסוד המאיר חסדים, כולם פותחים בשבח ובזמירות למלך העליון, כמ"ש, ברון יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים.

מה רוצים כאן בני אלקים, שהם דין, שמזמינים תרועה בבוקר הזה, זמן החסד, והרי כל הדינים עוברים בזמן שהחסד מתעורר בעולם? אלא ויריעו כל בני אלקים, פירושו, שנשבר כוח דינים הקשים, ונשברה העוצמה שלהם. כי ויריעו פירושו, שנשברו, כמ"ש, רועָה התרועעה הארץ."

בוא נתאמץ להתפלל יחד על החיבור סביב הזוהר.

.381 "וכל כך התרועעו הדינים הקשים, מפני שהבוקר הזה, יסוד, התעורר בעולם, ואברהם, חסד, התעורר, ובא לנטוע אשל בבאר שבע. אשר אשל, הוא ז"א, ובאר שבע, היא מלכות, שע"י אברהם, חסד, התייחדו ז"א ומלכות. באר שבע, ודאי היא מלכות. כי כתוב בה, ויקרא שָׁם בשֵׁם ה' אֵל עולם. שהוא ייחוד ז"א ומלכות. כי הוי"ה הוא ז"א, אֵל עולם, היא מלכות."

קריין: מאמר "הבוקר אור", 382.

הבוקר אור

.382 "הבוקר אור והאנשים שוּלְחוּ. כשבא הבוקר, הדינים עוברים וחסד רוצה להתעורר. וכל הבאים מצד החסד מבקרים את מקומם, החסד, להמציא ברכות לעולם. וזהו, הבוקר אור, שהרחמים מתיישבים בעולם, והחסד עומד במקומו, אז הוא בוקר אור. וכתוב, ויַרְא אלקים את האור כי טוב. אשר האור הוא חסד, טוב הוא יסוד, שנקרא טוב ונקרא בוקר. שהחסד מתעורר ע"י הבוקר, יסוד. וזהו, הבוקר אור.

.383 הכול הוא במדרגות ידועות. לילה, מלכות. בוקר אור, מדרגה עליונה, יסוד, הנמצא תמיד במלכות, בעת שהיא מאירה. נמצא במלכות כשמאיר השמש. השמש הוא מדרגה עליונה המבשם הכול ומאיר לכל, ת"ת, כמ"ש, כי שמש ומָגן ה' אלקים. בוקר אור, יסוד, מאיר מהשמש, ת"ת. והיסוד, מאיר ללילה, מלכות.

משום זה הכול תלוי זה בזה. ובוקר אור כשמתעורר, כל בני העולם, כל מדרגות המלכות, שנקראת עולם, מתאחדות באחדות בשמחה, ונמצאות בעולם. ועתה, הרי האיר היום, עת רצון היא ללכת בדרך."

משימה יומית: התקפה שלא פוסקת. נמצאים במאמץ תמידי, שאין עוד מלבדו, משתמשים בכל מה שמגיע ממנו, כדי להתבטל מתחת לאפס לחיבור.

(סוף השיעור)