שיעור בוקר 01.07.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בעל הסולם, "שמעתי" מאמר ל"ד:

"יתרון ארץ בכל הוא" – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מתוך "יתרון ארץ בכל הוא", מאמר "שמעתי" ל"ד.

כל פעולה ופעולה רוחנית שלנו מתחילה מפעולה כנגדה, פעולה הפוכה, "כיתרון האור מתוך החושך" למה כי אחרת לא היינו מרגישים. שום דבר אי אפשר להרגיש אלא מהדבר שכנגדו. לכן החושך קודם לאור, בלבול וחוסר הבנה קודמים למה שמתברר ומובן, וכך בכל דבר ודבר.

מה שאין כן, תסתכלו על החיים שלנו, כמה זמן האנושות חייבת לעבור כל מיני מצבים של הכרת הרע באגו שלנו כדי בסופו של דבר להגיע למצב שאין ברירה, חייבים להפטר מהאגו שלנו, כי הוא המקור לכל הרע. אמנם אנחנו לא יודעים איך אפשר לעשות את זה ואז אנחנו מאין ברירה כנראה נפנה לבורא. אני מדבר בשם כל האנושות.

לכן העניין הוא "יתרון ארץ בכל הוא", זאת אומרת, שהרצון חייב קודם כל להשיג את החושך ורק מתוך החושך משיג את האור. זה בדיוק במה שאנחנו עכשיו נמצאים בחיים שלנו. אנחנו התפתחנו כל הזמן על ידי האגו ועכשיו הגענו למה שנקרא "דור אחרון", "דור המשיח". דור שחייב לעורר את הכוח העליון שימשוך אותו. לכן נקרא "משיח", שימשוך אותנו מהאגו שלנו.

אנחנו מבינים שאנחנו לא מסוגלים בעצמנו לעזוב אותו, כי זה הטבע שלנו. האגו שלנו הוא כל החיים שלנו, אנחנו לא מסוגלים לחשוב אחרת, אנחנו רק מגלים את הרע שבו. אבל איך באמת להתעלות מעליו? זה לא בכוחנו אפילו לתאר את זה. לכן אנחנו נמצאים עכשיו במצב מאוד מאוד חשוב, מאוד מיוחד שלא היה כמוהו בכל ההיסטוריה האנושית.

לאט לאט אנחנו משיגים מה עובר עלינו, כי כל הטבע האגואיסטי שלנו כבר לא יכול להתקיים בצורה כמו שהיה במשך אלפי שנים, וכל ההתפתחות שלנו הייתה אך ורק כדי שנגלה עד כמה אנחנו לא מסוגלים יותר להיות בתוך הטבע האגואיסטי הזה ונגיע להכרת הרע, ואנחנו חייבים להתעלות מעליו.

אבל לאן, לאיפה בדיוק? אומרים "אמונה למעלה מהדעת". מה זה, איך להגיע לדברים האלה שההשפעה תהיה חשובה וגדולה יותר מהקבלה? אני לא מסוגל. כאן אנחנו נמצאים באמת במצב שהאנושות לא תדע מה לעשות.

על זה כתוב "אין לנו על מה להישען רק על אבינו שבשמים.". האנושות תתחיל לגלות שהאגו הוא כוח עליון, וישנו כוח עליון הפוך ממנו, ואנחנו ממש צריכים לבקש את הכוח העליון שהוא הוא יעזור לנו להחליף את הכוח הרע בכוח הטוב, האנטי אגו, ואז נוכל להתקיים בצורה טובה, יפה ובעולם חדש.

אבל בינתיים, קשה לנו מאוד. קל לנו יותר לחשוב איך העולם מפסיק להתקיים בכלל מאשר לתאר איך העולם מתנהג לפי הטבע האלטרואיסטי. איך יכול להיות שבין כולם בכל מקום, בכל מצב אנחנו נתחשב רק בכמה אני משפיע לזולת ולא כמה אני מרוויח מהזולת?

זה הטבע, אם הוא יתלבש בנו אז אנחנו נתנהג כך, אבל אם לא, לא.

לכן מה שנשאר לנו זה רק להיוודע שאי אפשר יותר להתקיים בצורה אגואיסטית, אנחנו חייבים להגיע לשיטה חדשה, הפוכה מההתנהגות שלנו, כך כל התהליך שאנחנו עכשיו עוברים, אני מדבר על כל האנושות, כך בעצם זה יקרה.

נשתדל להבין מהר ככל האפשר שאין ברירה. הכול תלוי רק בתפילה. לארגן תפילה זו העשירייה, זה לימוד, השתוקקות וכן הלאה, זה מה יש. "יתרון ארץ בכל הוא". בואו נראה.

קריין: קטע מספר 6.

 "כל מה שנראה לעינינו, הוא רק דברים שהבורא רוצה, שאנו נשיג אותם בצורה כמו שמשיג, היות שזהו דרכים, איך להגיע לשלימות המטרה. אולם בכדי לזכות לדביקות ה', זהו לא כל כך דבר פשוט, שצריכים התאמצות ויגיעה גדולה, עד שזוכים להשיג ולהרגיש את הטוב ועונג. ומטרם זה, מוטל על האדם להצדיק את ההשגחה, ולהאמין בלמעלה מהדעת, שה' מתנהג עם הנבראים עם בחינת טוב ומטיב, ולומר "עינים להם ולא יראו". וזה כמו שאמרו חז"ל "בא חבקוק והעמידן על אחת, כמ"ש "וצדיק באמונתו יחיה". שפירושו, שהאדם אין צורך להתעסק בפרטים, אלא שהוא צריך לרכז את כל עבודתו על נקודה אחת, היינו כלל, שהוא בחינת אמונה בה'. ועל זה יתן תפלה. כלומר, שה' יעזור לו, שיהיה בידו ללכת בבחינת אמונה למעלה מהדעת. ויש סגולה באמונה, שעל ידה בא אדם לידי שנאת הפירוד, שזה נבחן שבעקיפין גורמת לו האמונה לשנוא את הפירוד."

(בעל הסולם. שמעתי. מאמר לד. "יתרון ארץ בכל הוא")

שוב.

 "כל מה שנראה לעינינו, הוא רק דברים שהבורא רוצה, שאנו נשיג אותם בצורה כמו שמשיג, היות שזהו דרכים, איך להגיע לשלימות המטרה." זאת אומרת, הכול פתוח לפנינו. "אולם בכדי לזכות לדביקות ה', זהו לא כל כך דבר פשוט, שצריכים התאמצות ויגיעה גדולה, עד שזוכים להשיג ולהרגיש את הטוב ועונג. ומטרם זה, מוטל על האדם להצדיק את ההשגחה," "אפילו", זאת אומרת שלא משיגים אותה "כטוב ועונג" אלא ההפך כביכול. "ולהאמין בלמעלה מהדעת, שה' מתנהג עם הנבראים עם בחינת טוב ומטיב," אפילו אם אני לא מרגיש כך "ולומר "עינים להם ולא יראו". וזה כמו שאמרו חז"ל "בא חבקוק והעמידן על אחת," על עיקרון אחד "כמ"ש "וצדיק באמונתו יחיה". שפירושו, שהאדם אין צורך להתעסק בפרטים, אלא שהוא צריך לרכז את כל עבודתו על נקודה אחת, היינו כלל, שהוא בחינת אמונה בה'." כוח השפעה לבורא, השפעה חלוטה, עד מסירות נפש. "ועל זה יתן תפלה. כלומר, שה' יעזור לו, שיהיה בידו ללכת בבחינת אמונה למעלה מהדעת." שהבורא ייתן לו את הכוח הזה. "ויש סגולה באמונה, שעל ידה בא אדם לידי שנאת הפירוד, שזה נבחן שבעקיפין גורמת לו האמונה לשנוא את הפירוד.". לבקש מהבורא שייתן לנו כוח השפעה, כוח אמונה ורק אז נוכל להבין ולהרגיש את כל הטוב שבבריאה וכל מטרת הבורא בבריאת האדם.

שאלה: איך אפשר גם לשנוא את הפירוד וגם להצדיק את הבורא שהוא עשה את הפירוד, שהוא ברא את הפירוד הזה?

כי הוא משחק איתי. אז אני מתייחס אליו שקו שמאל וקו ימין באו ממנו בשתי צורות. בצורה שלילית לקו שמאל, ובצורה חיובית לקו ימין.

תלמיד: בעל הסולם כותב פה שצריך לעשות כל מאמץ להצדיק, ויחד עם זה יש שנאה. איך אפשר להצדיק שנאה?

אם אני לא אצדיק את קו שמאל איך אעבור לקו ימין? אני צריך להתייחס לשמאל בצורה מטרתית, ולהבין שהבורא עשה את השמאל בכוונה, "עושה אור ובורא החושך". החושך הוא הבריאה, "בר", מחוצה לבורא. מחוצה לנו. אבל הוא עשה את זה כדי שאנחנו נרגיש את האור על פני החושך.

שאלה: איך להבין "לרכז את כל עבודתו על נקודה אחת, היינו כלל, שהוא בחינת אמונה בה'.". וגם מה שאמרת מקודם, להאמין בה' שרק עליו אפשר להישען.

זאת לא האמונה שהעמך חושב ש"אני מאמין". "אמונה " זה נקרא השפעה. ואין לבורא מה להשפיע. מה תיתן לו? אלא רק דרך הנבראים, דרך העולם. לכן אם אנחנו רוצים להגיע להשתוות הצורה עם הבורא, אנחנו צריכים להגיע לאהבת הזולת.

תלמיד: מה זה להישען על ה', שהוא תומך, שאפשר להישען עליו?

אם אני הולך בקו ההשפעה, בטוח אקבל תמיכה מלמעלה מבחינת האור.

שאלה: אנחנו נמצאים בשיעור כל העשירייה. איך אפשר כך לבקש עבור החברים כדי שאנחנו באמת נגיע לדרגת האמונה?

פשוט לבקש שיהיה לכם כוח השפעה. אמונה זו השפעה, נתינה לאחרים. זה לא מה שהעמך חושב, שאמונה זה שאני מאמין בלא יודע מה, "אמונה" נקראת כוח ההשפעה, זה כוח, ואני צריך לבקש אותו מהבורא. כי הבורא הוא כוח ההשפעה וברא כנגד זה את הנברא כוח הקבלה, כדי שהנברא יהיה שונה ממנו ויוכל גם לקבל לאט לאט מהבורא את תכונת ההשפעה.

ואז כוח הקבלה שבנברא יתלבש בצורת ההשפעה של הבורא וכך הנברא ייקרא "אדם" במידה הזו שיקבל את הלבוש של הבורא, הדומה לבורא.

תלמיד: יש לי חברים בעשירייה, מה זה אומר שאנחנו בחיבור בינינו עכשיו מקבלים את התלבשות הבורא?

במידה שאתה יכול להידמות לבורא בהשפעה שלך לחברים, זה נקרא שאתה מקבל לבוש מהבורא. לבוש זה נקרא "אור חוזר", השפעה.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו מתדמים לו, איפה הבדיקה, האם אנחנו דומים לו בחיבור בינינו?

אתה קודם צריך להשפיע, ואחר כך תגלה עד כמה אתה בהשפעה הזו דומה לבורא. כי בהשפעה הזו אתה תרגיש את הבורא, ומידת הרגשת הבורא, זו בדיוק תהיה מידת ההידמות שלך לבורא.

תלמיד: איך בכל זאת אני בונה את האור החוזר הזה, אני מבקש עבור חבר אחד, שניים, כולם יחד והלאה, מה זה אומר לבנות את האור חוזר בהידמות לבורא?

כל עוד לא תעשה את זה בכל [דרך] שאפשר, אתה לא תרגיש. בינתיים אתה סתם אומר מילים. תתחיל לממש את הדברים האלה בפועל.

שאלה: אנחנו מגלים את הפירוד ומרגישים את הפירוד, האם זה בא באותו הזמן עם שנאת הפירוד? אני לא מרגיש ומגלה את זה לפני שיש לי אמונה, נכון?

יש כאן בלבול בין כמה הבחנות. פירוד, אני לא יכול לגלות אם אין לי דבקות כי פירוד זו תוצאה. תוצאה ממה? כנראה שמהדבקות. אם אני רוצה להגיע להשפעה ולא יכול להגיע, משהו מפריע לי, אז אני מגלה בי את כוח הפירוד. מזה מתחילים, לכן את כל הפעולות אנחנו מתחילים בקבוצה ואחר כך מעבירים את זה לבורא.

שאלה: איך נכון לבקש את כוח ההשפעה?

לעשות כל מיני פעולות עם החברים, בהדדיות איתם ושמרגישים שזה לא מובן או לא יכולים לממש, אז לפנות לבורא.

לבורא אתה חייב להגיע כבר עם תוצאה שלילית מהמאמצים שלך, ואז הוא נותן לך הבנה מה לעשות. אתה חייב להביא אליו כמו אחרי בדיקת רופא, שלקחו ממך נגיד דם ובדקו ואמרו כך וכך, עם הפתק הזה אתה הולך מהמעבדה לרופא ואז הרופא נותן לך תרופה, כך כאן. אתה צריך לנסות קודם כל לעשות את כל הפעולות האלה בקבוצה, לפי מה שכותב לך רב"ש בקבוצה ועם כל התוצאות, חיוביות שליליות, תיגש לבורא.

שאלה: מלבד אמונה למעלה מהדעת, מה עוד יכול למשוך אותנו לחיבור עם החברים?

מה שמושך אותנו קדימה אלו שני דברים, דבר ראשון שבחיים האלו, אנחנו מפסיקים להרגיש מילוי, תענוג, וזה יותר ויותר אנשים מיום ליום, זה דבר אחד. כמה שאנחנו משתדלים לעשות בחיים שלנו כל מיני מילויים, אנחנו רואים שהכול זה ריק, זה דבר ראשון ודבר שני, שאנחנו נמצאים במצב נגיד של ווירוס הקורונה או כל מיני בעיות אחרות שגם כן אומרים לנו שהחיים שלנו לא שווים הרבה, וזה מה שדוחף אותנו קדימה, דוחף, ומושך אותנו ממטרת החיים, ממטרת הבריאה, המאור שמאיר קצת והוא נותן לנו איזו הרגשה ששם כנראה ישנה תשובה לכל הבעיות שלנו, וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות אם כאשר אתה מנסה לבוא לקראת החברים, אם הם מנצלים את זה לרעה?

צריכים לדבר על זה, לא להסתיר ולא להתחמק אלא לדבר ישירות בתוך הקבוצה. כי אם אנחנו לא נגיע לבניית הקבוצה אין לנו מה לעשות, פשוט אין מה לעשות. לכן בשבילי זה חשוב לי להיות יותר מהחיים שלי, להרכיב את הקבוצה יותר חשוב מהחיים. כי החיים הם באים והולכים, נגמרים. והקבוצה אם אני לא מרכיב אותה, אז אני מפספס את ההזדמנות להגיע לרוחניות, לחיים נצחיים.

שאלה: האם אני יכול לבקש מהבורא בקשה פרטית ואז להביא את זה לעשירייה או שאני צריך לבקש את הבקשה הפרטית שלי בתוך העשירייה?

יותר טוב בתוך העשירייה. יותר טוב שאני פועל בתוך עשירייה וכל הזמן מכוון לחיבור שלה.

שאלה: מהי ההרגשה של הבורא, האם זה משהו שאני מרגיש בתוכי, מחוצה לי? איך אני מזהה את זה אם עדיין לא פיתחתי את חוש ההשפעה? איך אני יכול לזהות את זה, עם החושים האגואיסטיים שלי?

מה שאתה מרגיש זה מספיק כדי שאתה תתקדם. אל תדרוש יותר. מספיק מה שיש לך, העיקר תעשה מה שתלוי בך, השפעה לחברים, חיבור עם חברים, עם כל הקבוצה שלנו הבין לאומית ואז זה יספיק לך כדי שתתקדם. בכל הדברים האלה תגלה את הבורא, תרגיש אותו.

שאלה: האם לבורא אכפת אם הדבקות מושגת באחישנה או בעיתו? אני שואל כי לפעמים מורגש שאחרי 6,000 שנה שמנסים האנושות לא מגיעה לזה והיא כאילו רצה במאתיים שנה האחרונות האלה.

לבורא זה לא חשוב, אנחנו נמצאים מצידו בדבקות אליו. חשוב לו שאנחנו נגיע בהכרתנו, למושג שנקרא בורא. הוא רוצה שאנחנו נגדל, זהו. זה מה שחשוב לו.

שאלה: אנחנו יושבים ושומעים את החברים מהכלי העולמי שואלים שאלות, איך אנחנו יכולים להשתמש בשאלות של החברים כדי לחזק את החיבור של העשירייה שלי?

בלב ונפש להיות איתם בתוך השאלות שלהם, בתוך התשובות שלהם וככה להתקדם. כאילו שאתם כולם רוצים להיכנס בתוכם.

תלמיד: ואיך להכניס את מושג העשירייה בתוך ההתכללות בשאלה?

לא צריכים כל כך. אלא כולם, כל אחד וכולם יחד, כמה שאפשר, להתכלל בתוך הקבוצה ששואלת.

קריין: קטע מספר 7.

"אנו רואים, שיש הפרש גדול בין אמונה לראיה וידיעה. כי דבר הניתן לראיה וידיעה, שאם השכל מחייב אותו, שכדאי לעשות את הדבר, ומחליט על זה פעם אחת, כבר מספיק לו ההחלטה הזו על הדבר הזה כפי החלטתו. כלומר, איך באיזה צורה שהחליט, כן הוא עושה בפועל. כי השכל מלווה אותו בכל פעולה ופעולה, שלא יעבור על מה שהשכל אמר לו. ונותן לו להבין מאה אחוז, בשיעור שהשכל הביאו לידי החלטה, מה שהוא החליט. מה שאין כן בחינת אמונה, שזה ענין הסכמי בכח, כלומר שהוא מתגבר על השכל, ואומר, שכן כדאי לעבוד כפי שהאמונה מחייבת לעבוד למעלה מהדעת. ולכן האמונה למעלה מהדעת מועיל רק בשעת מעשה, כלומר בזמן שהוא מאמין. שרק אז הוא מוכן לתת כוחות עבודה למעלה מהדעת. מה שאין כן בעת שהוא עוזב לרגע קטנה את האמונה, היינו שנחלש ממנו לרגע את האמונה, תיכף הוא בא לידי הפסקה בתורה ועבודה ולא מועיל לו, בזה שקבל על עצמו לפני זמן מה, את העול אמונה למעלה מהדעת."

(בעל הסולם. שמעתי. מאמר לד. "יתרון ארץ בכל הוא")

אני דיברתי על זה גם לפני השיעור עד כמה שאת כוח ההשפעה קשה להשיג וצריכים כל הזמן לחדש אותו שלא יברח, מה שאין כן כוח הקבלה, הוא תמיד בא מהטבע ותמיד הוא בעצמו דורש מאיתנו למלא אותו ולעסוק בו וכן הלאה. עד כמה שכוח הקבלה הוא חזק מאוד וכל הזמן לוחץ עלינו ומחייב אותנו ומנהל אותנו, וכוח השפעה, אם אנחנו כבר משיגים אפילו במקצת, אז רק לאותו רגע שאנחנו בכוח מחזיקים ואם לא אז הוא בורח, ממש כך. זה מה שהוא אומר לנו, אבל כאילו זה מאוד קשה ובלתי אפשרי, זה נכון אם אנחנו לא מחזיקים את זה בעשירייה. אם אנחנו מחזיקים את זה בעשירייה בצורת "איש את רעהו יעזורו", וכתוב על זה הרבה מאמרים שאם כל אחד חושב על החברים, כל אחד מבין שהוא זקוק לחברים, כל אחד מבין שכאן יש לנו מערכת אינטגרלית, שאנחנו צריכים לעבוד בה בצורה כזאת שאין ברירה כל אחד חייב לדאוג לכולם, אז יוצא שבאמת לא נורא, אנחנו כן יכולים להחזיק את זה בצורה קבועה.

ואנחנו מסכמים עם החברים שאנחנו מחזיקים באמונה למעלה מהדעת יחסים בינינו בלהשפיע ולחשוב כל אחד על כולם והבורא אז נמצא איתנו יחד ואין שום בעיה אנחנו נמצאים תחת מטרייה עליונה וזה משפיע עלינו ומסדר אותנו. לא לחשוב שאנחנו חלשים מאוד נגד כוח הקבלה שבנו שקבוע עומד ודורש, ועם כוח השפעה אנחנו כמעט ולרגע קט יכולים אולי לעסוק בו וזהו, לא. אם אנחנו עושים את זה כולנו אנחנו מפעילים את הבורא והוא הוא הכוח העליון הוא מחזיק את הכוח השפעה שלנו ואז אנחנו נמצאים בהשפעה בצורה הנצחית.

שאלה: האם המעבר מהדעת לאמונה למעלה מהדעת זו הבחירה של האדם?

אם אתה מדבר על יציאה מגשמיות לרוחניות היא יכולה להיות רק כתוצאה מעבודה בעשירייה.

שאלה: אנחנו, התלמידים שלך עובדים בהפצה. כשאנחנו שומעים את הטקסטים האלה הם כאילו מנותבים לקראת החיבור בעשירייה מצד אחד, כדי לבנות את הדבר המשותף בעשירייה. ומצד שני אנחנו צריכים להביא את זה לקהל הרחב. אתה למדת אצל הרב"ש ושמעת את כל הטקסטים האלה. איך למיין את הכול בצורה נכונה בין החיבור בעשירייה לבין ההפצה?

אני לא רואה בזה שום בעיה. אנחנו צריכים לקרוא את הטקסטים האלה, המאמרים האלו, אלה מאמרים, ולהשתדל לממש אותם בעשירייה, מצד אחד. מצד שני אנחנו צריכים להסביר לקהל הרחב, לא שלנו, את מטרת הבריאה, איך מגיעים למטרת הבריאה. אנחנו לא מדברים שם על עשיריות, אנחנו מדברים על החיבור הכללי, ולא בצורה נחרצת כמו אצלנו, אלא בצורה יותר קלה. בכל זאת התקרבות בני האדם זה לזה, הבנה הדדית, פעולות הדדיות שאנחנו רואים מהמערכת הבריאה שאנחנו צריכים לקיים, על זה אנחנו מדברים, בצורה הרבה יותר פשוטה ולא מחייבת.

כך מסבירים. ולא מסבירים מה שיש לנו אלא מה שמתאים לקהל הרחב ואז לא תהיה לכם שום בעיה. לא אמונה למעלה מהדעת, לא אמונה בתוך הדעת, מסבירים להם את המבנה הכללי ושאליו אנחנו צריכים להגיע. ואנחנו נמצאים בזמן כזה שהטבע דוחף אותנו לזה, רוצים או לא רוצים.

אתה רואה מה קורה. אנחנו לא יודעים איך להגיע לפעולות ההשפעה. לא יודעים. איך אפשר, מה קורה? הטבע מגיע דרך איזה ווירוס ועכשיו במקום שאנחנו נעשה כל מיני פעולות הטבע במקומנו מנקה אותנו מכל העסקים המדומים. הטבע בעצמו יעשה כך שאנחנו נפטר מכל השטויות, מכל שריפת הנפט והגז ולעשות סתם מיליון דברים שאין בהם שום צורך. הטבע יעשה את זה עבורנו, אבל אנחנו צריכים להסכים עם זה. קשה, אבל נצטרך.

אז כך אנחנו צריכים להסביר לקהל הרחב. לנו אין ברירה, אנחנו לא רוצים, אנחנו אגואיסטים, נכון, קשה לנו מאוד לתאר את העולם שמנוהל לא על ידי כוח האגו, אי אפשר. כי בכל מקום, בכל דבר, בדומם, צומח, חי, בבני אדם, כוח האגו הוא השולט. איך יכול להיות שיהיה משהו אחר? לא יהיה. פשוט יבוא ויחליף כוח אחד את הכוח השני, מלמעלה.

אנחנו צריכים רק לזרז את הזמנים. כי אם אנחנו מזרזים את הזמנים, קודם כל זה נעשה יותר מהר ושנית אנחנו לא נסבול בדרך. ואנחנו בדיוק נמצאים במצב כזה. אז לך ותסביר, אין לך שום בעיה, תסביר. אפילו קצת נכון, קצת לא נכון, לא חשוב, זה הכול בכל זאת מגיע לאדם. והאדם כמה שהוא מבין, האור העליון משפיע בו ומסדר לו רגש ושכל חדשים.

שאלה: אמונה למעלה מהדעת, אני לא מבין מה זה.

אני מבין אותך, גם אני לא הבנתי הרבה זמן, אפילו כמה שנים, מה זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. אמונה למעלה מהדעת נקרא שההשפעה יותר חשובה מהקבלה. תעזוב "אמונה למעלה מהדעת", זה משהו שמשגע, לא מובן מה זה. השפעה יותר למעלה מהקבלה. בינתיים אצלנו הפוך שהקבלה יותר חשובה מהשפעה, וודאי. כשמגיעים לעולם הבא כתוב "עולם הפוך ראיתי", הפוך. במה הפוך? שם כוח ההשפעה יותר חשוב מכוח הקבלה. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת".

שאלה: האם עד כמה שהביטחון שלנו גדול יותר, אנחנו יותר מסוגלים לעזוב את הדת האגואיסטית שלנו ולהתקדם למעלה מהדעת?

כן, נכון.

שאלה: ברצון האגואיסטי שלנו יש חמישה חושים. איזה חושים אנחנו צריכים לפתח כדי שיהיה לנו רצון להשפיע?

אותם החושים. הרצון ישתנה, אבל החושים לא. החושים לא ישתנו.

שאלה: כשהאדם מגיע למדרגה של אמונה למעלה מהדעת, למה האדם רוצה לברוח מהמדרגה הזאת, למה הפחד מגיע לאדם?

אני לא יודע איך הבנת את זה, לברוח או לא לברוח, בוא נגיע לזה, אחר כך נחליט. אני אהיה לידך, אל תדאג. אז תגיד לי שאתה הגעת לאמונה למעלה מהדעת ואתה מפחד. אני אגיד לך רק דבר אחד, אדם שמגיע לרוחניות, וכבר נמצא מול הרוחניות, ויכול לקבל אותה, הוא פתאום לא רוצה. יש תופעה כזאת, אנחנו נדבר על זה כשנהיה ליד זה. אל תדאג, תקבל תמיכה, תגובה, תשובה, הכול.

שאלה: נראה שאנחנו לא מגיעים לשנאה לאגו, אלא יוצא כביכול שזה כמו איזו סגולה שאנחנו מקבלים, בהשתוקקות שלנו ללכת מעל הדעת?

אנחנו לא שונאים את האגו שלנו, ממש לא שונאים, אלא אנחנו מתייחסים אליו בצורה עניינית, הוא עוזר לי לבנות מעליו יחס לבורא.

שאלה: מי שנמצא כאן יודע שכדי להמשיך להתקדם, חסרה דווקא ההפצה לקהל הרחב. בעל הסולם ניסה לעשות את זה, ואנחנו מכירים את הזמנים הקשים שהגיעו לאחר מכן, אבל בכל זאת אף אחד לא שמע אותו. ועכשיו אולי יש איזשהו זמן מיוחד, חלון הזדמנויות, אבל למה זה לא יוצא לנו, הרי בלי זה לא נוכל להתקדם?

בגלל שבעל הסולם סבל, וכל המקובלים סבלו, והכינו לנו את הזמן הזה, אנחנו נוכל להשיג את המדרגה הרוחנית בצורה קלה. כמו שהרבה דורות סבלו וסבלו נורא, והדור שלנו מפונק, מקבל את הכל כביכול מהמוכן. תראה את הילדים היום, מה שיש להם, בדורות הקודמים לא חלמו על דברים כאלה.

תלמיד: דווקא הילדים בכלל לא רוצים כלום, אני רואה את זה על שלשת הילדים שלי, ועל ילדים אחרים. ילדים לא רוצים כלום, וגם מבוגרים לא רוצים כלום. אולי בזמנים של בעל הסולם היה אחרת. יש לנו את כל השיטה כדי להפיץ, אבל חסר כביכול משהו איך לתפוס אותה.

כי אין חיסרון, עדיין אין חיסרון בקהל. לא נורא, תן לווירוס לעבוד ואז יהיה חיסרון. אם לא הווירוס הזה, אז ווירוס אחר. יש כמה ווירוסים שעכשיו פועלים באנושות, אתה תראה שיהיה. "זה הקטן גדול יהיה".

שאלה: לגבי המשפט האחרון שכותב בעל הסולם, "מה שאין כן בעת שהוא עוזב לרגע קטנה את האמונה, היינו שנחלש ממנו לרגע את האמונה, תיכף הוא בא לידי הפסקה בתורה ועבודה ולא מועיל לו, בזה שקבל על עצמו לפני זמן מה, את העול אמונה למעלה מהדעת." השאלה היא, מדוע כשאדם מרגיש פתאום ביטחון, רגע אחרי זה הוא נופל והכול הולך לאיבוד. מדוע זה כך?

את זה אני לא יכול להגיד לך ולא אכפת לי. אני יודע שאני מקבל את זה מהבורא, ואני מקבל את זה מהמוכן, וכנראה שזה הכי טוב להתקדמות שלי, ולכן תודה רבה שהוא לא שוכח אותי. גם בטוב וגם ברע, כביכול ברע. שאלות כאלה לא שואלים, אלא מקבלים והולכים קדימה.

קריין: קטע מספר 8.

"רואים אנו את ההבדל, שישנו בין מה שהשכל מחייב, לבין מה שרק האמונה מחייב אותו. ומהו הסיבה שבדבר שהבסיס הוא אמונה, צריכים כל פעם לזכור את צורת האמונה, אחרת הוא נופל ממדרגתו, ומקבל מצב שמתאים בשביל רשע. ומצבים כאלו יכול להיות אפילו ביום אחד, שיפול ממדרגתו הרבה פעמים ביום אחד, כי אי אפשר שלא יפסוק אצלו לאיזה רגע ביום את האמונה למעלה מהדעת. וצריכים לדעת, שסיבת השכחה של האמונה נובע מטעם, היות שהאמונה למעלה מהדעת והשכל, שהיא מתנגדת לכל הרצונות של הגוף. והיות הרצונות של הגוף באים לו מצד הטבע שנטבע בו, הנקרא רצון לקבל, בין במוחא ובין בליבא, לכן הגוף מושך אותו תמיד לבחינת הטבע שלו. ורק בזמן שהוא דבוק בהאמונה, אז האמונה יש לה כח להוציאו מתוך הרצונות של הגוף וללכת למעלה מהדעת, כלומר נגד השכל של הגוף."

(בעל הסולם. שמעתי. מאמר לד. "יתרון ארץ בכל הוא")

"ורק בזמן שהוא דבוק בהאמונה, אז האמונה יש לה כח להוציאו מתוך הרצונות של הגוף וללכת למעלה מהדעת," צריכים להיות דבוקים באמונה. זאת אומרת להיות בהשפעה בכל מה שיהיה, לא חשוב במה. זאת אומרת, לא חשוב באילו תנאים, אני תמיד משתדל. ואת זה ודאי שמממשים בקבוצה, ודרך הקבוצה כבר אפשר לכל יתר העיגולים.

שאלה: מה זה אומר להיות בדבקות באמונה? אמרת קודם שצריך כל הזמן כביכול לחדש את התכונה הזאת. מה זה אומר להיות בדבקות בזה?

אנחנו רוצים או לא רוצים, אם אנחנו לא מחזיקים את האמונה וכל הזמן מדליקים ומדליקים, אז זה נכבה. זה לא מחזיק. כוח אמונה זה כוח נצחי, בזה שאתה כל פעם צריך להדליק ולהדליק אותו, כל הזמן, וכל הזמן זה נכבה. כי על ידי זה שזה נכבה ואתה מדליק, נכבה ואתה מדליק, בזה אתה מסדר את המדרגות, ואז אתה מגיע למטרה.

תלמיד: איזו מדרגה אני בונה?

סולם. כל הסולם זה מדרגות האמונה. קודם כל זה אמונה לא שלמה, רק להשפיע על מנת להשפיע, ואחר כך אמונה שלמה, שזה גם לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: נאמר שעכשיו אני בעשירייה ומבקש עבור החברים, ואז נזרקתי למחשבות אחרות לגמרי, ושוב אני מתגבר ומבקש עבור החבר, האם זו מדרגה חדשה או לא?

זה תמיד מדרגה חדשה. אם יש ניתוק, אז זו מדרגה חדשה. אבל אנחנו לא צריכים לדאוג לזה, אנחנו צריכים בכל הכוחות להחזיק כל הזמן בכוח ההשפעה.

שאלה: האם הדבקות באמונה היא דרך הקנאה והכבוד בעשירייה?

ודאי. רק בעשירייה אנחנו יכולים לממש את ההשפעה שנקראת "אמונה". אין שאלה בכלל.

תלמיד: השאלה היא האם זה דרך הקנאה והתאווה והכבוד בעשירייה?

כן, שלושת הדברים האלה הם הכרחיים כדי להגיע לאמונה בקבוצה. אם אתה מממש אותם בקבוצה, אתה יכול להגיע לאמונה.

שאלה: האם יוצא שאנחנו בונים את האמונה בחושך, ברגע של ייאוש?

נאמר שכך.

שאלה: במאמר כתוב שאמונה למעלה מהדעת זה נגד כל הרצונות של הגוף. האם אפשרי בכלל לא להרגיש שום תענוג בגוף ולהיות מאושרים בכל זאת?

זה תלוי ממה יש לך תענוג. אתה חייב שיהיה תענוג, כי תענוג זו הרגשת הכלי, בלי הרגשת הכלי אתה לא יכול לדעת איפה אתה נמצא. אז תענוג חייב להיות, אבל ממה התענוג? אתה מבין? ותענוג יכול להיות מזה שאתה מאוד סובל, אבל הסבל הזה שאתה עכשיו מרגיש, נניח כמו שנותנים לך איזה טיפול ועל ידו אתה מגיע לחיים ובריאות אז אתה נהנה יחד עם זה שאתה סובל. הגוף בדרגת הגוף סובל, והאדם שבך שמח.

שאלה: הבקשה מהבורא, מתי מגיעים לזה? מתי יש לבן אדם צורך?

מתי אדם מגיע לבקשה לבורא? מתי שהוא באמת מיואש מכל מה שיש לו.

שאלה: האם שנאת הפירוד זה חלק מהדבקות, מהשתוות הצורה?

כן.

,

קריין: קטע מספר 9.

"מטרם שהאדם זוכה לכלים דהשפעה, שנקרא דבקות, אז האמונה לא יכול להיות אצלו בקביעות. ובזמן שלא האיר לו האמונה, אז הוא רואה איך שהוא נמצא במצב השפלות שאין כמוהו. והכל באה לו מסיבת השינוי צורה, שזהו הרצון לקבל לעצמו. שהפירוד הזה גורם לו כל היסורים, שמהרס לו כל הבנינים וכל היגיעות, שהשקיע בעבודה. והוא רואה, ברגע שנאבד לו האמונה, הוא נמצא במצב יותר גרוע מבעת כניסתו בדרך של עבודה דלהשפיע. על ידי זה הוא מקבל שנאה להפירוד, היות שתיכף הוא מתחיל להרגיש יסורים בפרטיותו עצמו, וכמו כן אצל העולם כולו. וקשה לו להצדיק את השגחתו ית' עם הנבראים, שהוא בבחינת טוב ומטיב. ומרגיש אז, שכל העולם חשך בעדו, ואין לו ממה לקבל שמחה. לכן, כל פעם שהוא מתחיל לתקן את הפגם, על מה שהוא מדבר לשון הרע על ההשגחה, הוא מקבל שנאה להפירוד. וע"י השנאה שהוא מרגיש בהפירוד, הוא בא לידי אהבת הדביקות. זאת אומרת, כי בשיעור שהוא מרגיש יסורים בזמן הפירוד, בשיעור הזה הוא מתקרב לידי דביקות בה'."

(בעל הסולם. שמעתי. מאמר לד. "יתרון ארץ בכל הוא")

שאלה: בתחילת השיעור הזכרת שקל יותר לתאר את הרס העולם מאשר לדמיין עולם שנמצא בהשפעה. באיזו מידה הדמיון משרת אותנו כדי לתאר את המדרגה הרוחנית הבאה של אמונת העולם בהשפעה, איך אנחנו יכולים להשתמש בדמיון שלנו?

תראה, זה שיותר קל לנו לתאר עולם שהולך ונהרס זה ברור, כי כל העולם שלנו בנוי על כוח האגו, ואם נגיד שהוא נהרס, אנחנו הורסים אותו באותו כוח האגו. הרי אנחנו לא עושים שום דבר אחר. כמו שכבר ראינו, מלחמות, בעיות, מהומות שקיימות בכל מקום בעולם תמיד. אנחנו יכולים להבין שהעולם יכול להיהרס. אבל אותו כוח האגו נשאר, ודווקא הוא הגורם לעולם להיהרס.

מה שאינו כן להפוך את התוכנה, את סוג הקשר בין דומם, צומח, חי, ומדבר, עד כמה שהם יתנהגו בצורה הפוכה, בהשפעה הדדית, להשפיע כל אחד לזולת, להתחשב כל אחד בזולת,. שכל אחד צריך להרגיש מה טוב לזולת ולמלא את הזולת בטוב הזה, את זה אנחנו לא יכולים, זה משהו שלא יכול להיות, לא יכול להיות. אתה מבין? אני צריך להרגיש את הרצון של הזולת ולהשתדל למלא אותו וכך כל אחד ואחד, כל הזמן. זו תוכנה חדשה שצריכה להתלבש בכל המחשב הגדול הזה של דומם, צומח, חי, ומדבר במציאות.

לכן אנחנו לא מסוגלים לתאר את זה, וגם כל הסוציאליסטים האלה, שכתבו על זה, כל הפנטזיונרים האלה, זה לא ילך. אלא רק לבקש את הבורא שנותן לנו טבע שני. ואת זה אנחנו צריכים לבקש, להשתדל לבקש, כמה שיותר מהר. אם לא, אז הייסורים שעכשיו מתחילים להתגלות בצורה יותר ויותר מכוונת לתיקון העולם יחייבו אותנו, אבל זו דרך לא פשוטה, ארוכה ומלאה בייסורים. כך היא נקראת "דרך ייסורים".

מה שאלת? בבקשה תחזור.

תלמיד: אני מנסה להבין, לגלות, איך אנחנו כיחידים, כפרטים ואחרי זה כעשירייה יכולים להשתמש בדמיון שלנו כדי לתאר עתיד טוב יותר, חברה טובה יותר, מצב טוב יותר עבור כל חבר, ועבור האנושות כולה? ואיך אנחנו יכולים לחלוק, לשתף את הדמיון שלנו כדי ליצור את אותה מציאות?

רק אם אנחנו מושכים את הכוח העליון אלינו שיתלבש בנו. רק בתנאי הזה. אנחנו צריכים לדרוש, לבקש מהבורא שייתן לנו כוח השפעה, פשוט מאוד. אחרת לא יצא שום דבר. אנחנו צריכים לעשות בעצמנו כל מיני פעולות עד ש"וייאנחו מעבודה", "ותעל שוועתם אל האלוקים" ואז הבורא נותן את כוח ההשפעה משלו. זה נקרא "יציאת מצרים", יציאה מהאגו שלנו. אבל אם לא נדרוש, לא נבקש, לא נחייב את הבורא, לא נקבל את זה ונסבול מהאגו שלנו כל יום יותר ויותר.

אנחנו חושבים שעוד מעט הקורונה עוברת, אבל וירוס הקורונה לא יעבור. יהיו בעיות יותר גדולות, עוד מעט יגמר הכסף, תגמר התבואה, יגמר המזון ואנחנו נסבול מאוד, כל האנושות. יחד עם זה יבואו הוריקנים, מכת ארבה, כל מיני מכות, עודף מים, חוסר מים וכן הלאה וזה הכול כדי שאנחנו נבין שרק אם אנחנו פונים לבורא, בזה יש לנו תקווה להינצל מהבעיות, ומהצרות.

ואחר כך, כשפונים אליו, אז מתחילים להרגיש שהבעיה היא לא בצרות, אלא הצרות האלה הן כדי שאנחנו נפנה אליו. וכשאנחנו פונים אליו חבל לבקש ממנו שייתן לנו דברים גשמיים, אלא שייתן לנו התקרבות אליו, כי שם נמצא הכול.

תלמיד: אז האם זה עוזר לנו בכלל לדמיין סוד כזה של עולם, עולם שבו החברה נמצאת בהשפעה, אנשים כן דואגים זה לזה, ולתאר לעצמנו כתלמידים של חוכמת הקבלה, כחברים שתומכים בעולם הזה. האם זה נותן איזשהו רושם? האם זה עושה רושם על הבורא, על המערכת? האם זה מקדם אותנו לתוך המצב הזה?

על הבורא אנחנו יכולים להשפיע רק דרך העשירייה, ולא אחרת. כי אין קשר בין המערכות, אם אנחנו בונים אצלנו מערכת חיבור, יש לנו כוח משותף עם הבורא, שהוא כוח החיבור. אבל אם אנחנו לא מתחברים בעשירייה, איך אנחנו יכולים להגיע אליו? הוא לא מרגיש אותנו, אנחנו לא נמצאים עימו במגע, אין בינינו קומוניקציה. רק אם אנחנו מחוברים בתוך העשירייה, במרכז העשירייה אנחנו מחוברים לבורא.

תלמיד: לכן אני תוהה, נאמר בעשירייה שלי אני רוצה לנהל שיחה בנושא איך נראה או מה זה אינסוף, אולי אפילו לא אינסוף, המדרגה הבאה. כרגע אנחנו רואים את העולם עם וירוסים, עם משברים. איך כעשירייה, אנחנו מתארים לעצמנו עולם חדש, את המדרגה הבאה, איך אנחנו עושים את זה קודם כל, והאם לשם כך נועד הדמיון, האם היכולת שנתנה לנו לדמיין, ניתנה לשם כך.

ודאי שכן. תאר לעצמך עשירייה שנמצאת בחיבור מתקדם, זו המדרגה הבאה, סך הכול. ותנסה להביא את העשירייה לתבנית שעכשיו ציירת לעצמך, תנסה להביא אותה מכוח הדמיון, אתה תעשה פעולה, ובאמת תמצא את עצמך ואת החברים מחוברים בצורה כזאת. אז תתחילו לגלות את הרוחניות שבזה, את הבורא שנמצא בזה.

תלמיד: האם זה מתחיל בי, מהרעיון שלי, או שזה כשאנחנו מדמיינים את זה כעשירייה בצורה מצטברת, אז אולי על זה אנחנו צריכים להתפקס?

הכול בא מהבורא, רק אתה לא מרגיש את זה. וזה מתלבש בראש שלך, בלב שלך, אחר כך אתה מתחיל לממש את זה עם העשירייה, וכך אתם מתקדמים.

שאלה: מה ההבדל בין להצדיק את הבורא לבין להיות דבוק בבורא?

לפעמים זה אותו דבר, לפעמים לא. תלוי באיזו צורה זה קורה, אבל בדרך כלל זה דומה, זה תואם. בדרך כלל זה תואם.

שאלה: בשבוע שעבר נתת לנו תרגיל לפתוח מסמך ולרשום בו את בקשת העשירייה. עכשיו לא ברור איך להמשיך את התרגיל הזה, כיוון שכמה אפשר לכתוב שוב ושוב תן לנו כוח ההשפעה, תן לנו כוח ההשפעה?

תנסה לכתוב עוד ועוד, נראה מה יצא מזה.

שאלה: האמונה זו המטרה, או העבודה עצמה בהשגת האמונה זאת המטרה.

אמונה זאת המטרה.

שאלה: האם האמונה או השפעה צריך לחדש יום יום, אז זה צריך להפוך להיות טבע שני?

כן, ודאי. אנחנו כל הזמן צריכים לבקש. כל הזמן לבקש. כתוב "הלוואי שיתפלל כל היום"¹, וכתוצאה מזה מה שתקבל, תקבל, אבל כל הזמן לבקש.

תלמיד: במובן הזה, לנו עכשיו יש השפעה ואמונה ב"לא לשמה", וצריך להפוך אותה שתהיה ב"לשמה"?

כן.

שאלה: בעבודה של ההתעוררות מלמטה, האם אנחנו מצפים להגיע להתעוררות מלמעלה או רק לצפות למעשה של הנברא?

אין בנו מעשים, אלא יש בנו רק דבר אחד, לבקש. להעלות מ"ן בלבד, וכל היתר בא מלמעלה.

שאלה: אמונה למעלה מהדעת, זו השפעה. אני שמח על זה שמשתמשים בי למען זה?

מתי שאנחנו שמחים בזה שמשהו כמו בורא, או כמו חברים יכולים להשתמש בנו. ודאי שכן. אין לי שמחה יותר גדולה מזה שהחברים יכולים לקחת אותי, להשתמש בכוחות שלי, להשתמש בי. ודאי שאני שמח מזה.

תלמיד: כלומר, אני צריך להרגיש שמחה מזה?

ודאי, ודאי שאני שמח מזה שהחברים משתמשים בי, מנצלים כל.. שיעשו ממני מה שהם רוצים, אני עושה אפס כלפיהם, זה כמו שרב"ש כותב.

שאלה: מזה שהאמונה למעלה מהדעת, יוצא שאפשר להתייחס למצב הזה בצורה עניינית.

בטח.

תלמיד: איך עושים את זה?

אני דורש, אני דורש שיהיה לי כוח השפעה. אבל מתי אני יכול לדרוש שיהיה לי כוח השפעה? מתי שאני בעצמי נמצא בהשפעה כלפי חברים, ואני רוצה להשפיע, ואני רוצה לעזור. אני נמצא בעשירייה, אני רוצה לעזור, אני רוצה להשפיע לעשירייה, ואני לא יכול.

אתה זוכר את הדוגמה שהאדם לוקח שק חזק על הגב, קשה כזה, ואז הוא לא יכול להחזיק אותו, וצועק "תעזרו לי", ואז עוזרים לו, כי הוא כבר התחיל עבודה וזה יכול ליפול. אז אני נמצא בכזה מצב בעשירייה שאני רוצה לעור להם ועוד, ועוד, ועוד, ואז אני צועק לבורא תעזור לי, ואז הוא עוזר.

הבנת? עכשיו אתה תעשה במשך היום כאלה תרגילים, עם הקבוצה ועם הבורא, ומחר תספר לנו. תהיה לנו דוגמה.

שאלה: בתור תלמידי קבלה, איך עלינו להסתכל על אנשים אחרים שהולכים בשיטות אחרות, בדתות אחרות, אפילו אם הם בתוך המשפחה שלנו?

אנחנו לא מסתכלים על כל הדברים האלה, אנחנו מסתכלים על הבריאה. אנחנו לא מסתכלים על הדתות, אנחנו מסתכלים על המדע ועל הטבע, וחוכמת הקבלה זה חוכמת הטבע. אין כאן אמונה שאני מאמין שמישהו קיים, שמשהו קיים, אין דבר כזה, אני מסתכל על הדברים האלה כמו מדען בלבד. מדען. וכוח האמונה עליו אנחנו מדברים, זה כוח השפעה. כוח הפלוס כנגד כוח הקבלה, כוח המינוס שמשניהם מורכב הטבע שלנו, העולם שלנו.

אנחנו לא מתייחסים לאמונות, לדתות, לשום דבר. לא איכפת לנו מי החברים שלנו. יכול להיות שלידך יושב נוצרי, והשני מוסלמי, וההוא בודהיסטי, וההוא עוד משהו, זה לא חשוב בכלל. ופה בכל דת יש לך אלף סוגים, וכולם שונים, זה לא חשוב לנו. אנחנו לא מדברים על זה, גם בעל הסולם כותב, כל אחד יכול להישאר בדתו, כך הוא כותב במאמרי הדור באחרון. אלא מה העניין, איך לשנות את טבע האדם, סך הכול. לכן אנחנו בכלל לא נוגעים בשאלה של דת.

שאלה: מדוע אנחנו לא יכולים ללמוד להרגיש ולדאוג לטוב של הזולת, כמו אמא שדואגת לילד שלה?

אני לא רוצה לענות על שאלות כאלה, כי זה מדובר על אדם שסתם שואל. אנחנו לא יכולים בגלל שאנחנו אגואיסטים.

אתם צריכים לברר ולשאול באמת שאלות מהותיות, ולא למלאות את הזמן שלנו.

שאלה: הוא כותב במאמר, בשיעור שהוא מרגיש ייסורים בזמן הפירוד, בשיעור הזה הוא מתקרב לידי דביקות ה'.

כן.

תלמיד: אם ברגע שאני מתפלל הייסורים גוברים, ולא היכולת להכיל את הייסורים.

סימן שהבורא רוצה שאתה תתפלל עוד ועוד. הוא אוהב את התפילה שלך.

תלמיד: אבל אני כבר מלכתחילה לא יכול יותר להכיל את הייסורים.

זה נראה לך. אם לא היית יכול, לא היה נותן לך.

תלמיד: אבל אני כל הזמן כאילו מדבר לשון הרע, ושונא יותר ויותר.

זה כמו ילד קטן, שאפילו מרביץ לאמא. בוכה, מתרגז על אמא, צועק "אמא רעה". נו אז מה?

תלמיד: אז מה עושים במצב כזה, אני לא מבין.

מפסיקים להיות ילד.

תלמיד: מה זה נקרא "להפסיק להיות ילד"?

תבין שאתה נמצא מול כוח העליון שרוצה לחנך אותך, ותפעיל את השכל יותר, מה אתה צריך לעשות כדי להיכנס עימו בדו שיח רציני.

תלמיד: מה אני צריך לעשות בשביל להיכנס לדו שיח רציני?

לקיים קודם כל מה שהוא דורש, ואז יהיה לך מקום לתביעה.

תלמיד: אבל מה שאני מבין שהוא דורש, אני מקיים בעשירייה. אני מדבר בכל מה שאנחנו יכולים, אנחנו מנסים לקיים את זה. ככל שאני יותר מנסה לקיים את זה, הייסורים יותר גוברים.

סימן שהוא נהנה מהייסורים שלך. ככה. תהנה מזה.

שאלה: הוא כותב, ברגע שנאבד לו אמונה הוא נמצא במצב יותר גרוע מבעד כניסתו בדרך של עבודה בלהשפיע, על ידי זה הוא מקבל שנאה לפירוד. השאלה שלי, האדם שהוא עוד לא היה בהשפעה ואמונה למעלה מהדעת, מאיפה הוא יכול להשיג שנאה?

זו באמת בעיה, זה עוד רחוק מאיתנו.

תלמיד: אבל איפה להסתכל, איפה אפשר לחפש את זה לפחות?

בשביל מה לי לחפש שנאה?

תלמיד: בשביל לרצות לצאת מזה ל"למעלה מהדעת".

לזה אל תדאג, מה שצריך להיות, זה יקרה. אבל לא שאתה מחפש תופעות שליליות, אין דבר כזה, זה לא טבעי.

תלמיד: כי לפי מה שאומר זה מה שגורם לו, השנאה לפירוד גורמת לו לצאת מזה.

מתי שיבוא הזמן לצאת, תבוא שנאה לפירוד.

(סוף השיעור)

---

1. ורבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו! (תלמוד בבלי, מסכת ברכות כ"א)↩