שיעור בוקר 28.05.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

סיכום הכנסים באמריקה

חבריי, רציתי לשאול קודם כל מהי ההתרשמות בקיצור נמרץ. והעיקר מה צריכים לקחת בחשבון, להוסיף ולתקן, כדי להתקדם עוד יותר. אם יש למישהו מה להגיד אני אשמח מאוד לשמוע.

תלמיד: ההתרשמות היא מאוד מאוד טובה, היה כנס מאוד מאוד חזק. אצלנו בעשירייה הורגש שהגענו למידת איחוד חדשה שטרם נראתה. כל החברים פה אחד הסכימו, שלא יודעים מה קרה בכנס הזה, אבל פתאום הרגשנו יותר מחוברים, יותר זקוקים אחד לשני ויותר זקוקים לבורא בינינו, ממש מכל הבחינות. היו עליות, ירידות, הכול ביחד, ממש חיבור מאוד מאוד גדול.

מאוד מאוד אהבנו לראות אותך מתחבר עם הכלי שנמצא מולך, כל הזמן מתאים את עצמך. זה גם מאוד לימד אותנו איך לעבוד אחד עם השני, ולעבוד עם התלמידים. בכנס באמריקה הלטינית ממש הוצאת את הלב שלך החוצה. והכנס באמריקה היה יותר שכלי, עם יותר למידה. זה היה מאוד מאוד מיוחד, אין לי יותר מילים.

תודה. כן, זה היה באמת קצת שונה, בין הכנס בדרום אמריקה לבין הכנס בצפון אמריקה, נכון. ובכל זאת משהו היה חסר, משהו היה שונה? איך הרגשתם בקליטת החומר, המרחק, שאני לא נמצא אלא אי שם, זה משפיע, זה שונה?

תלמיד: יש הבדל מהותי מאוד בהשפעה של שיעור וגם בקליטה של החומר, כשיש בשיעור סדנה וכשאין בשיעור סדנה. בשיעורים שרק יושבים ומקשיבים חסר משהו.

יפה מאוד, נכון, שם זה היה חסר. היה מורגש שחסר, זה בטוח. אבל אין זמן, אולי צריך לעבוד יותר על החומר, על כמות החומר. במספר נושאים הייתי צריך קצת לקצר גם בכמויות, גם בעומק, זה נכון. לא נשאר זמן לסדנאות, איך אפשר להכניס הכול יחד? אתה צודק, אני איתך.

תלמיד: אני מדבר מתוך התפקיד שלי בישיבת החברים, היו המון התכנסויות בכל העולם, כנסי מראה. שלחו לי מלא קליפים של ההתכנסויות המדהימות של החברים,נשתמש בהם כנראה בישיבת החברים הקרובה.

בצ'כוסלובקיה היתה התכנסות של אוסטרים, הונגרים וצ'כים. בברצלונה היתה התכנסות מאוד מיוחדת. באודסה הייתה התכנסות ענקית של 200 איש, וגם בבאלטיה. ברומא היתה התכנסות גדולה, לי יצא להיות ברומא בכנס המראה של מקסיקו, זה היה מטורף. בולדימיר, בברלין הייתה התכנסות מאוד גדולה, באלמטי, במוסקבה כמובן היו המון אנשים. בטולנסינגו בזמן כנס ניו ג'רזי היה מדהים, גם בלונדון וגם בעוד מקומות. פשוט היה חום בין החברים והתכללות.

תלמיד: בקובלב שזה קרוב לאודסה היו 320 איש, 250 היו ממש בכנס מראה. השתמשנו באירוע הזה, קשה לקרוא לזה כנס מראה, זה היה ממש כנס, היתה להקה חיה, והיו 40 ילדים עם תוכנית ילדים. היו אורחים, הרבה הזמינו את בני הזוג שלהם, שהם היו גם בנופש, והכול היה פתוח. היתה להם הרצאת מבוא ושיחת מבוא על מה קורה פה בכלל. הם יכלו להשתתף בכל האירועים וגם להיות בנופש, היה ממש ממש חג כזה.

תלמיד: כן, המילה חג ממש מתאימה, שכל הכלי העולמי התאסף, התכנס. בישיבת החברים היו דברים מאוד מיוחדים. לחיים לכל הכלי העולמי.

לחיים. זה בעצם הסיכום.

תלמיד: ברוך שובך מיכאל אור, להראות לנו את האור, באורך נראה אור. אנחנו כאן התאמצנו מאוד מאוד להתחבר ובמידה מסוימת הצלחנו. האם עזרנו לך להעביר שם את החומר לאח"פ שלנו?

ודאי שאני הרגשתי אחרי גב. אמנם גם שם הם תלמידים שלי, ואי אפשר להגיד שהם יותר רחוקים ממני מהקבוצה שכאן, אבל זה שישנה קבוצה שבטוח מבינה, מרגישה, הולכת יחד איתי יום יום, זה לא קורה כך באף קבוצה שבעולם בצורה כה סדירה, אז זה מאוד עוזר, ודאי. אני מרגיש את זה שאתם אחרי, תומכים, מבינים, מחזיקים ונמצאים איתי. כן, זה מאוד עוזר, מאוד. זה בעצם אותו הכלי שדרכו אני מדבר לכולם. זאת אומרת, לא שאני כלפי אמריקאים, אני כלפי דרום אמריקאים וכן הלאה, בעצם זה תמיד דרך הכלי הנוכחי כאן.

תלמיד: מתי המקלט ייהפך למשדר, האם הגיע הזמן או שיש עוד הרבה זמן לחכות?

אני חושב שאתם צריכים בעצמכם להשתדל, אתם גם עושים כך לפחות בתוך גבולות ישראל, יותר ויותר להפיץ את חוכמת הקבלה לכולם, להמונים. לא חשוב אם האדם דתי, חילוני, לאיזו עדה ועם הוא שייך וכן הלאה, וגם לחו"ל. לא שאני צריך לנסוע לכל מיני מקומות, אני כבר לא מרגיש כל כך שיש לי כוח לזה. אבל אתם צריכים לחשוב איך להעמיד כאלו פגישות, כנסים בכל העולם. יש הבדל גדול בין זה שאנחנו נעשה את זה מכאן, לזה שאנחנו נעשה את זה בכל זאת או במקסיקו, או בניו ג'רזי, או בעוד כל מיני מקומות. שמשם באים אנשים, מתאספים, הם עושים מאמץ, הם משקיעים בזה כסף, כוח, זמן, וזאת השקעה ברוחניות שהיא אולי לא פחות חשובה מזה שהם עובדים עם הלב ועם המוח, זה לא פחות חשוב.

ולכן כדאי לעשות את זה, כדאי. כשמתאספת כזאת כמות כל כך גדולה של אנשים זה מאוד חשוב. בכל זאת, תראה, אנחנו לא סופרים כל כך את אמריקה הלטינית, שזה שטח מארצות הברית ועד הקוטב הדרומי, זה בכל זאת לבוא לאזור של כמה מדינות סמוכות ולעשות שם כנס, זה משהו אחר.

תלמיד: יש לי בקשה, שתשקיע בצעירים שיעברו אותנו שיעקפו אותנו. שיגיעו לשם ויגררו אותנו.

צעירים, את זה אתם צריכים לעשות, אני לא מסוגל לטפל בכולם. אני נותן שיעור, את השיעור הזה. חוץ מצילומים, חוץ מהשתתפות של בטוויטר, בפייסבוק וכולי, אני לא מסוגל לתת יותר, אין. יכול להיות שאם תביאו קבוצת צעירים בערב פעם בשבוע או איכשהו, אני אוכל לתת להם משהו. אבל לא בטוח שאני אהיה יותר טוב מהחברים שכאן, שכבר מנוסים ויודעים מה לעשות. אני זוכר שפעם הייתי נותן כאלה שיחות ושיעורים, יש כאן תלמידים שלי שהיו איתי נגיד לפני עשרים שנה, והיום אני לא יכול לתת ככה, זה בכל זאת משתנה. אז זה היה מעניין, יפה, טוב וככה עם ניצוץ בפנים, היום דברים כאלה בקלות קשה לי לתת, להתכלל עם הצעירים, את זה אתם צריכים לעשות.

תלמיד: תודה רבה. יש לנו מזל אדיר שאתה המורה שלנו. תודה לבורא, תודה לכולם.

תודה לכם.

תלמיד: הייתה סדנה בכנס מקסיקו בנושא הקנאה שהייתה מאוד מאוד חזקה. גם בכנס בארה"ב דברנו סביב זה. אני חושב שצריך להקדיש לזה עוד זמן. אנחנו עדיין עוד לא כל כך סגורים על זה ויודעים איך לעבוד בזה.

איך להשתמש בזה?

תלמיד: כן.

הקנאה, הכוונה שהיא ככוח מניע בקבוצה, בעשיריות. כן, כל הזמן צריכים להשתפר בזה, נכון. אז צריכים לבקש עוד תוספת חומר ונעשה.

שאלה: הגיעה גם שאלה מהכנסים, האם מי שלא עבר קמפוס יכול לצפות בשיעור בוקר?

אני לא יודע, שינסה. אבל בכל זאת, קמפוס זה לא חלק בחיים שכדאי לקפוץ מעליו. הוא נותן יסוד לכל הדברים. אדם שקופץ לאיזה חלק שאנחנו לומדים, אז הוא נכנס לנושא מיוחד, אחד מהרבה נושאים, ואולי יחרוש אותו איתנו בעומק יחסי. בקמפוס אני חושב שנותנים יסוד רחב, אז לא כדאי, זאת אומרת, הוא חייב בכל זאת לסיים קמפוס. יכול להיות שיחד עם השיעורים אצלנו, כך נראה לי. אבל אתם כבר צריכים להיות בזה יותר מבינים וקובעים.

תלמיד: בכנסים בדרום וצפון אמריקה היו נושאים כאלה כמו קנאה, ואפשר היה לראות שהאנשים ממש מרגישים אותם, גם היה מורגש מה הסביבה של דרום אמריקה וצפון אמריקה עברה שם, ובאותו הזמן זה השפיע עלינו. גם החלק שבו הייתה תפילה מתמדת, וכל עשירייה חלקה את התפילה שלה, זה הביא אותנו לדרגת חיבור חדשה. אני חושב שהיו רעיונות חדשים שעזרו מאוד.

יופי. תודה.

תלמיד: אני רוצה להגיד שהמסרים שאתה מוסר לנו משם די מכוונים אותנו. זאת אומרת, שאתה שולח לנו משם מסר, אני בכל אופן מרגיש שעכשיו עושים מה שרב רוצה ומה שהוא אומר לנו כדי לכוון אותנו, לא הולכים לאיבוד אלא יותר מתכווננים אליך בנושא הזה. אני חשוב שזה מאוד חזק, ואפשר אפילו להוסיף כאלה במשך הזמן.

האם יש הבדל גדול בין שאני יושב באיזה מקום בחו"ל או שאני נמצא כאן, בזה שאתם לומדים, נפעלים בסדנאות או במשהו?

תלמיד: לא. ההבדל הוא שאנחנו נמצאים בכנס וחיים את מה שעוברים שם האנשים. מצד שני, אתה שולח לנו פתאום משהו, ואתה אומר, "זה בסדר, אבל יש עוד משהו שאני דורש מכם". כך ההרגשה. אתה שולח לנו "אני דורש מכם עוד משהו. תעשו גם את זה. תתאמצו".

דווקא לכם?

תלמיד: כן. אנחנו מקבלים ממך מסרים כשאתה שם. אתה אומר לנו, "כך אני מרגיש, בואו תעשו ככה". היה איזשהו משהו מאוד מאוד חזק ששלחת "לשמוע את הכנס דרך החברים". כיוונת אותנו ועבדנו על זה כאן וזה היה ממש חזק.

הבנתי. טוב. בסדר.

תלמיד: השיעורים היו מאוד מרגשים בזה שהיה מורגש שאתה מכניס אותנו לתוך תמונות כאלה ספציפיות. "עכשיו תהיו כמו גלגלי שיניים, לא מהר מדי, לא לאט מדי. עכשיו תהיו כמו טיפה בתוך רחם". היה מורגש שאתה כאילו מפסל בנו את הצורה. היה מאוד מאוד חזק.

טוב.

תלמיד: השאלות שנשאלו בשני הכנסים עלו לרף מאוד גבוה שלא זכור לי. וכידוע, אתה פותח בדרך כלל לפי החיסרון של התלמידים, והיה חיסרון מדהים, לפי השאלות אפשר היה לדעת את זה. פתחת הרבה והבאת את כולם קדימה איך להתקרב לבורא, וזה היה ממש כמעט בכל שיעור. הרגשנו את זה לפי החיסרון של התלמידים ואני חושב שזה היה הדבר החשוב.

כן. הם התקדמו מאוד תוך שנה. היה לי רושם חזק וטוב ממה שהיה קודם, אבל איך שראיתי אותם, נפגשתי איתם, התכללתי מהם בזמן הכנס הראשון, ואחר כך בכנס השני, אלה ממש אנשים חדשים, חומר חדש, דרגה חדשה של נכונות, ואתם הרגשתם את זה, שלא היה כקודם.

משהו קרה בעולם. הבורא ממש מטפל, מחזק, מאחד ומכוון אותנו לעשייה רוחנית. את זה הרגשתי שם מאוד. חשבתי, דרום אמריקה, צפון אמריקה, מכאן הכנתי את עצמנו איכשהו לשיעורים, אבל כך שלא יהיה הבדל ומכל הלב יהיה מגע והבנה. הם מאוד התקדמו, מאוד. הדרום אמריקאים זה ברור, אבל מהצפון אמריקאים הייתה לי הפתעה. בכלל בכל אמריקה יש שינוי גדול, בכל העמים ששם ובחברה האמריקאית. משהו קרה. הם ירדו מהעץ, והתחילו לראות את עצמם, לעשות חשבון, לעשות ביקורת. נעשה שינוי מאוד גדול.

לכן, באמת הקבוצות שלנו, לפחות ביבשת אמריקה בכללות, הן התקרבו מאוד. וגם בכמויות, הם אומרים שיש התעוררויות גדולות.

תלמיד: אני חושב שהכנס הזה היה הכי חזק בין כל הכנסים. אני מדבר על שני הכנסים, אבל במיוחד על כנס "ניו ג'רזי". השיעורים היו מאוד עמוקים, התשובות שלך היו פשוטות וחודרות ישר ללב. התפעלות גדולה מאוד מחברים, מנשים במיוחד, מעומק השאלות שלהן.

כן. את זה צריכים לציין. נשים עלו מאוד גם בהבנה, בהרגשה, בעניין הפנימי.

תלמיד: המוכנות של החברים מיד לבצע את מה שאתה אומר. לדוגמה, אמרת לחברים, "מחברת", מיד הבחור מהונג קונג קם לשאול שאלה, ומגיע עם מחברת למיקרופון, אתה עונה לו תשובה, הוא מיד רושם את זה במחברת. זה היה קטע מאוד מרגש.

אנחנו בלילה בין שישי לשבת התפזרנו הביתה לפני שיעור 7 כי הייתה הפסקה של שלוש שעות. באתי הביתה, ראיתי את השיעור הזה, זה היה השיעור החזק ביותר בכנס, ראיתי אותו שלוש פעמים, ועדיין אני לא חושב שהבנתי את כל מה שיש שם. ראיתי שחברים בווטסאפ כתבו אותו דבר. באמת, חומר מאוד עמוק, התרגשות מאוד גדולה. תודה רבה, לא יודע למי, לך, לבורא, לכל החברים, לכלי עולמי.

לכל הכלי העולמי, הכול תלוי במקבלים. כולנו מקבלים מלמעלה. יופי, תודה.

תלמיד: אנחנו ראינו מפה במסכים את כל כנסי המראה. היה לי קצת חסר אם היה אפשר לחבר אותם לתוך הכנס, להכניס אותם, לתת להם אפשרות לשאול, כי הכנס היה אמריקאי ולא הורגש שזה כנס עולמי.

כן, זה ברור. אני לא יודע איך לעשות זאת, גם אותם להכניס לאותן השעות. אני גם ככה עברתי מכל החומר שהכנו על חצי בקושי. היו נניח עשרה, אחד עשר קטעים, [עברתי על] חמישה, שישה גג. וכל קטע זה לא קטע שחוזר, זה אופן אחר, פן אחר שאתה מברר את הדברים, ובזמן הזה גם לעשות התקשרות בין הקבוצות ולהביא אותם לשאול ולענות, זה לא אני. יכול להיות שכדאי לעשות את זה יותר. כמו ששמעתי יש לפנינו שני כנסים, כנס ברוסית במולדובה, וכנס אירופאי בבולגריה, בסתיו, יכול להיות שצריכים בצורה כזאת לעשות. אבל כאן אני צריך עזרה, אני לא יכול להיות גם בזה וגם בזה, ולנהל את הדברים בקומוניקציה בין הקבוצות, על זה צריכים מראש לחשוב.

תלמיד: עוד רציתי לציין שהשיעורים היו יותר קצרים, אבל יותר עוצמתיים, יותר מרוכזים, וזה הורגש אחרת.

טוב. אקח את זה בחשבון.

תלמיד: רציתי להגיד שהאורך של השיעורים היה מאוד מדויק, והשילוב של הרבה מוסיקה בפנים זה עובד מאוד מאוד חזק, זה מעלה את הרגש כל הזמן.

כן. גם איך שהם שרים בכל מיני שפות, בעברית, ברוסית ובכלל.

שאלה: מאוד אהבתי בכנס שענית במדויק על החיסרון שלהם. זה לא כמו שאנחנו פה ארבע מאות איש, זה נותן להם להרגיש שהם לא לבד, שמתחברים אליהם, שאתה מתחבר אליהם.

הייתה גם שאלה שהפנו אליך מאיזושהי קבוצה באפריקה, אם אני זוכר נכון, לגבי נקודה שבלב, אם יש לנו מה לעשות פה אם אין לנו נקודה שבלב. ואתה ענית על השאלה הזאת. זה הזכיר לי שלפני חמש עשרה שנה שאלתי אותך אם אפשר לעורר נקודה שבלב אצל מישהו שלא נמצא בדרך. ואתה אז ענית לי שהאר"י אומר שזה אפשרי ורב"ש אומר שהוא לא יודע איך.

כן, אבל הוא נתן גם דוגמה, שהיו נכנסים לבעל הסולם כאלו אנשים והוא היה אומר, "שישב". לכל אחד יש, כולנו מהשבירה, אין אדם בדמות אדם בעולם הזה שאין לו את המבנה השלם, רק השאלה עד כמה היא נסתרת הנקודה שבלב. לכן שישב ויקבל ממקיף וכך תגדל הנקודה.

שאלה: רציתי לשאול איך ממשיכים, במיוחד לגבי שיעור הבוקר והתכנים שלו. אתה תמיד אומר לתלמידים בסוף הכנס שהכי חשוב זה להיות בשיעורי הבוקר, ואז היום בחומר הלימוד יש אופציה ללמוד נניח "פתיחה לחכמת הקבלה" אות נ"ו או דברים כאלה, ואני תוהה איך אפשר למצוא איזו דרך ליצור המשכיות במיוחד לתלמידים החדשים?

אני חושב שאולי נעבור כמה ימים של יציאה מכל המצב הזה ואז נתחיל, אפשר מחר, מחרתיים או ביום ראשון, לא חשוב. מה אתם מעדיפים? "פתיחה לחכמת הקבלה" אנחנו לא סיימנו, אנחנו רק הגענו שם עד צמצום ב'. יש שם חלק חשוב ושייך לנו דווקא יותר, אז מצמצום ב' והלאה עד סיום של פתיחה לחכמת הקבלה ללמוד ולברר, זה דבר אחד.

תע"ס, זה תלוי מאיזה חלק אתם רוצים ללמוד. התחלתי בערב למי שמסוגל לבוא, מחלק א', אז לומדים חצי שעה זוהר כי לא נשאר לנו הרבה מספר הזוהר, רק את הספר האחרון מכל סדרת זוהר לעם, ואחר כך יהיו לנו עוד "תיקוני זוהר", גם זה סך הכול ספר אחד. ולכן אנחנו נלמד חצי שעה זוהר ושעה תע"ס, ובערב אנחנו נלך מאות אלף והלאה.

תגידו מה לעשות, אני הולך לפי מה שאתם [רוצים]. לקפוץ לחלקים המתקדמים, הבעיה היא שזה מייבש את האדם כי הוא לא מבין, לא מרגיש, לא יכול לשייך את עצמו ללימוד, הוא לא מרגיש תגובה כשהוא לומד משהו, שיש לו שייכות לזה, עוד לא ברור לו.

תלמיד: האם יש דרך לגרום לכך שלפחות חלק משיעור הבוקר יהיה מתאים לתלמיד או תלמידה חדשים שאחרי הכנס הם מלאים ורוצים להמשיך? שיהיה להם משהו שהם יכולים להתחבר אליו, להמשיך איתו?

כמו מה?

תלמיד: מאמרי חברה של רב"ש זו אפשרות אחת. בכנס דברת למשל על כל העניין של עבודה עם החושך.

אז אנחנו לוקחים נושאים כאלה ויכולים להמשיך אותם, אין לי שום בעיה, רק תקבעו מה אתם רוצים שאנחנו נעבור. לא מאמרים, אלא איזה נושאים, כי מאמר אי אפשר בדרך כלל לגמור בשיעור אחד, וכך נעשה. בבקשה, תביאו נושאים ונעשה. "אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ", תגידו במה אתם חפצים ואז נעשה.

תלמיד: אני חושב שאחר הצהריים חצי שעה זוהר ואחר כך תע"ס זה מאוד טוב ומחזק. אבל רציתי להגיד בקשר להתפעלויות, לא פעם שמעתי אותך אומר, אני כבר בספק אם עוד אסע לארצות הברית או לדרום אמריקה, אין לי לזה כוחות.

ואז נסעת לשם ומתוך האהבה שסביבך והרצון וההשתוקקות שמעתי אותך לפחות פעמיים אומר לתלמידים שם, "אם תירצו, אני אפילו אבוא יותר מפעם בשנה, אתם רק תהיו מוכנים, תכינו את הרקע ואני אבוא".

וזה מעלה בי התפעלות, איזה כוח נותן הכלי העולמי, לתת את למאמץ האדיר הזה שאתה משקיע בנסיעה של אלפי קילומטרים, בטיסות. סליחה שאני אומר אבל לפעמים אני מרחם עליך, כל הכבוד.

לא נורא, זה דווקא לא כל כך קשה, אני לא יושב על גמל ובמשך אלפי קילומטרים עושה את המסע.

תלמיד: בכל אופן המרחקים אדירים ויש הבדלי שעות גדולים.

אני אגיד לך, אולי אתה תוכל להבין את זה. המרחקים זה לא חשוב לי, שינויי מזג האוויר גם לא, אני רגיל כבר להיות סביב השעון. עכשיו אנחנו נמצאים שם בערב ועוד מעט יהיה לילה, זה לא חשוב לי, אני ישן ככה וככה.

ולכן לי זה לא בעיה. זה לא כמו שהייתי צעיר יותר, שיום היה יום ולילה היה לילה. כל זה מיטשטש עם הגיל וזה דווקא פחות קשה מאשר לצעיר. לכן אני לא מרגיש קושי, וחוץ מזה באמת הפגישות האלה נותנות הרבה כוחות.

תלמיד: אני חושב שהכוח שנותנים לרב הכלי עולמי בגיבוי של מאות מאות של תלמידים שהיו פה כל יום וכל שעה, אין מה להגיד בכלל, אבל הכוח שנותן לך הכלי העולמי, האהבה שמפגינים כלפיך והרצון וההשתוקקות ללמוד את מה שאתה אומר זה ראוי לציון ויפה. זה מה שרציתי להגיד.

כן, גם מה שעשתה קבוצת ניו יורק, במיוחד כמה אנשים משם, הם ממש השקיעו הרבה כוחות והיה ארגון מצוין. גם במונטרי הם ארגנו לנשים ולילדים תעסוקה וכל מה שיש בכנס שלנו היה גם שם.

תלמיד: רציתי לציין את הארגון שהכלי העולמי עשה בהכנה גם במונטריי וגם בצפון אמריקה, כזה ארגון, כזו הבנה, ידע, באמת יש מה להתפעל מההכנה שהם עשו. הם הכינו את עצמם והיה לדעתי מאוד מוצלח, עוצמתי וחודר ללב.

כן, מה שאתם מסוגלים לעשות אני לא יודע מי עוד מסוגל בכלל בעולם. אין ארגון כזה בעולם שיכול להרים דבר כזה סביב כדור הארץ. ואנחנו עוד לא מכירים עד כמה שעוד אלפי אלפי אנשים צופים בזה מכל מקום.

תלמיד: מקסיקו זו קבוצה ענקית שלפעמים במסכים היא לא נראית כל כך גדולה, אבל היו ממקסיקו עצמה כמות גדולה של אנשים.

כן, הם הגיעו מדרום אמריקה, הם הגיעו מצ'ילה, מכל מקום. אין ספק שזה מאוד מעורר ומאוד מרגש, הם אנשים שמוכנים להשקיע את הכול.

תלמיד: גם לנו פה הייתה הרגשה כזאת של התרגשות והתפעלות אדירה מהכלי העולמי.

כן.

שאלה: קודם כל, הכלי הישראלי גם התכלל פה והגיעו הרבה חברים וישבו והתערבבו והיה מאוד חזק. דבר שני לגבי סגנון השיעור, זה שאתה מקריא את הטקסט ואתה כבר מעבד אותו ומקריא אותו סלקטיבית, זה היה מאוד חזק, זה הכניס ישר לתוך השיעור. וגם זה שהקראת כמה קטעים בלי שאלות, ואמרת תרשמו את השאלות, זה נתן איזשהו קו מאוד מאוד מדויק ואז השאלות פתחו והרחיבו אותו, זה סגנון שהוא מאוד מאוד חזק.

אני דווקא לא כל כך התכוונתי לזה, פשוט עשיתי את זה מחוסר זמן.

תלמיד: זה היה טוב זה שאין קריין אלא אתה בעצמך מקריא ומעבד את הטקסט תוך כדי שאתה מקריא אותו.

אני רוצה שהוא יהיה יותר קצר, יותר מרוכז, זה ברור, כי בכל זאת זה לא לימוד, זה לתת, למסור מסר מסוים.

תלמיד: אני חושב שהרגשנו שזה חדר ישר ללב, זה דבר אחד. דבר שני, התפלאתי שלא היה הפרש כל כך גדול בין הכנסים בדרום אמריקה וצפון אמריקה, ודווקא הייתה איזו התכללות. כשאמרת בסוף כנס מקסיקו "אני משאיר פה את הלב ואני לוקח את הראש לצפון אמריקה", אז הייתה צפייה שיהיה באמת איזה פער, ולא היה פער כזה גדול, היה מין ריגוש כזה אחד, התכללות של כל הכלי העולמי, לא משנה איפה אתה נמצא.

הם מאוד השתנו, בכלל בכל אמריקה. בכל האווירה בעם, בכלל ברחובות, בכל דבר, יש שינוי מאוד גדול. אולי הם לא מרגישים בעצמם עד כמה שהם השתנו, כמו שבדרך כלל קורה שרואים את זה רק מבחוץ, אבל עד כמה שאני הרגשתי את העם האמריקאי לפני זה והיום, הוא מאוד השתנה. אולי אני טועה, אבל אני לא מרגיש כאלה שינויים בעם ישראל, ממש כך.

תלמיד: אני התרשמתי מאוד חזק מהעושר של הכלי העולמי, מצד אחד אנחנו עוברים תהליך משותף ביחד, מצד שני כל חלק בכלי העולמי נותן צבע מאוד מיוחד ובלעדיו הצבע הזה חסר בכלי העולמי, זה ממש מורגש. פתאום על הרקע של הכנס הרגשתי איזו תרומה יש לקלילות של דרום אמריקה, זה היה כמו כרית אוויר. אחד החברים אמר שזה היה כמו סבא בנעלי בית והנכדים סביבו, מאוד נעים וקליל, שיחקת איתם, היתה התרוממות כזאת.

כשהגעת לארצות הברית זה היה כמו סטרטר שצריך להניע, הרגשנו שסחבת אותם בשיעור הראשון ופתאום בום, זה נפתח. והשיעורים, כמו השיעור בשישי בלילה של מעבר המחסום ולתאר לעצמנו את המדרגה הבאה, זה היה מאוד מיוחד. הייתה הרגשה מאוד שונה, בארצות הברית הייתה עביות אחרת ואיתה עבדת.

אם אנחנו מספיק רגישים לזה ולא סגורים בעצמנו אז פתאום אפשר להרגיש איזה עושר, ואיזו תרומה יש לכל מאמץ שהחברים עושים. בדרום אמריקה במיוחד, כמה מאמץ הם עושים כנגד כל התנאים ובצפון אמריקה כנגד המצב שם, מאוד מורגש איך החברים שלנו הם אור במקומות האלה. היה מאוד מורגש גם הנוכחות פה ובעולם ועל רקע זה גם הורגש כמה מיוחדים החברים בכלי הרוסי למשל, כמה הם שונים וכמה הם מוסיפים.

הנוכחות פה הייתה גדולה מאוד, רוב הזמן היו פה הרבה מאוד אנשים, גם בכלי הישראלי וגם בחיבורים. כשאומרים אלפיים חמש מאות חיבורים, בפועל זה הרבה יותר כי זה בנקודות זמן נתונות, ויכול להיות שחלק התנתקו ובמקומם התחברו חדשים, אז בעצם היו הרבה יותר מאלפיים חמש מאות חיבורים.

אני חושב שהמבנה של השיעורים היה מאוד טוב, כי בכל זאת האנשים ציפו מימך למשהו. היה שילוב מאוד יפה בין קצת סדנה שהייתה מאוד חזקה, לבין עיבוד שלך של חומרים לבין שאלות במידה נכונה. מאוד התרשמנו במיוחד מדרום אמריקה בהשוואה לעבר, לא היו שאלות לא בכיוון, כולם שאלו בכיוון. כל הכבוד לחברים הותיקים שלנו שם שמובילים את התהליכים הרבה שנים, ולחברים מפה שעוזרים להם. זה תהליך של חינוך, כמו סרוק עמוק. היה מאוד חזק לראות, ולשמוע את השאלות גם בצפון אמריקה.

הורגש גם כמה המצב שלך משפיע, בארצות הברית היה איזה יום וחצי שהיית מאוד טרוד מההפצה, איך לצאת לעם האמריקאי,איך נעשה את זה ואיך נצליח.

זה הורגש כאן?

תלמיד: זה הורגש דרך השיעורים, אני הרגשתי את זה מאוד חזק, גם ידעתי שזה קורה שם, הרגשתי שהיית מוטרד ביום השני.

בכמה חודשים האחרונים אני נמצא בלחץ בגלל זה, מתנפל על כל מחלקת אנגלית שלנו, ולא יודע איך להסביר להם, ולמה. אני כך רוצה לאכול אותם, הייתי ממש לא מרוצה מהם, וסוף סוף התחלנו להבין זה את זה, מה חסר ומה צריכים לעשות.

תלמיד: אז לסיכום נראה לי שההתרשמות הכי חזקה זו הכללות הזאת שלנו. שאנחנו זו לא איזו קבוצה שעוברת תהליך באיזו מדינה או עיר. אין, זה לא פתח תקווה, זה כלי עולמי ממש ולכל אחד יש מקום חשוב שבלעדיו אין אותו באחרים. ואם רק היינו יכולים להתכלל עוד קצת אחד מהשני, לקבל קצת מהקלילות של דרום אמריקה, קצת מהמצב המיוחד בארצות הברית, מהעביות והקושי של החברים של מדינות דוברות רוסית מהמיוחדות באירופה, ופה, זה ממש נותן כלי שלם.

אנחנו צריכים גם לשים לב עד כמה מה שקורה בקבוצה העולמית שלנו משפיע על כל העולם והעולם משפיע על קבוצת בני ברוך העולמית שלנו. זה שינוי גדול מאוד ואני אני רואה אותו. גם באמריקה עצמה יש שינויים גדולים כמו שאמרתי. היחס לטראמפ משתנה, כבר לא חושבים עליו שהוא גורם נזק, שהוא מטומטם מיהו מהו. אלא מרגישים שוני גדול בכלכלה, גם בחברה לאט לאט השינויים האלה קורים. הדמוקרטים כבר ממש יורדים, כל המתנגדים שלו קצת מתחילים להבין שאין כל כך מה להתנגד כי המספרים מראים איך הכול משתנה לטובה כמו שקורה. השינויים במדינה הזאת ובכל העולם מאוד מהירים.

אנחנו רואים שבאירופה היו עכשיו בחירות, וזה ישנה הרבה מאוד דברים. זה שינוי דרסטי, זה שהורידו את כל הגוורדיה הישנה הזאת, את כל המטומטמים האלו, אני לא יודע איך להגיד, זה ישנה מאוד. יכול להיות שבאמת נראה שינויים גדולים לטובה, לתיקון ולאו דווקא בצורה חדה דרך מלחמות, דרך בעיות גדולות, אלא בצורה יותר קלה.

תראו כמה אנשים נמצאים בניו-יורק.

תלמיד: רציתי להוסיף שההרגשה כאן מניו יורק הייתה שהגענו לקונגרס הזה כדי להתחבר. ההכנה של הכלי העולמי ככלל, העבודה שלנו לפני הקונגרס שהייתה עם כל הכלי העולמי, לא רק קבוצת ניו-יורק, אני חושב שזה מה שעשה את השינוי הגדול, שהגענו לקונגרס הזה כדי להתחבר.

מצוין.

תלמיד: קודם כל ממש הודיה ענקית לך ולכל החברים שבאו לכלי העולמי. הרגשנו, ואני חושב שזה דבר שהשתנה יותר מכל דבר, את הדבר הזה שנקרא כלי, זה הקשר אליך, להיות מסוגלים לקבל את מה שאתה צריך להוציא וגם להיות קשורים לעולם, למצב באמריקה, למצב שהולך לקרות פה, ולהבין שאנחנו חייבים להיות כל הזמן בין העליון והתחתון. ממש הרגשה כזאת מאוד מאוד רצינית.

והתלמידים החדשים שהגיעו, חברים שהתחילו איתנו לפני כמה שבועות, לא אנשים שאיתנו שנים, הם יצאו מפה עם כזאת התפעלות, ומוכנים להתחבר לכלי שלנו ולחזק אותנו וממש להעצים את המסר שיש לנו, ונקווה להטות את הכף למה שצריך לעשות.

הדבר האחרון זה התוכן של השיעורים גם בדרום אמריקה וגם צפון אמריקה. זה היה שילוב הרבה יותר ייחודי בין דברים שאנחנו רגילים לראות בכנסים ודברים פיקנטיים שלא רואים בדרך כלל בשיעורים חדשים כאלה. ממש לא הורגש באף שיעור באף אחד מהכנסים שזה שיעור למתחילים. זה היה ממש שיעור שכל תלמיד שנמצא פה חמש עשרה שנה עשרים שנה וגם תלמידים שהתחילו לפני שבועיים, התחברו לזה לגמרי. שוב פעם תודה גדולה לכולם, לחיים גדול על ההצלחה של כולם פה.

תודה לכם. נקווה שכך נמשיך.

תלמיד: זה היה כנס באמת מדהים. אנחנו היינו כאן יחד ארבעים חברים מישראל, אוקראינה, גרמניה, הולנד, מדינות רבות. היו רבע גברים ושלושת רבעי נשים, אז היה כאן חיסרון גדול מאחורינו. מה שהיה מאוד מרשים היו השיעורים, החומר שלמדנו, זה כל הזמן התפתח וזה נתן לנו השראה גדולה, התפעלות עצומה. זה נותן הרבה השתוקקות לרצות יותר, להתחבר יותר סביב זה. זה אחד הדברים שהיינו רוצים, שיהיה יותר מקום לעבוד בכנס על החומר. החומר היה מאוד מעניין.

היינו רוצים גם לתת מחמאות על הסדנאות שחברים עשו, עבודה מדהימה. זה היה מרגש, נתן התפעלות הסגנון שבו הם השתמשו, מידת השמחה שהייתה פה עוררה השתתפות, זה הניע אותנו ונתן השראה. היינו רוצים לתת שבח גדול לסגנון הזה ולעבודה הזאת.

תודה רבה.

תלמיד: הכנס היה גדול. אני אבל רוצה לדבר על שולי הכנס. זאת אומרת אישיות שכמוך מגיעה למדינה לעשות כנס, למה לא לידע את המדיה שם, לידע מובילי דעת קהל, יחצ"נים.

את מי זה מעניין?

תלמיד: בכל זאת מי ששולט בעולם כרגע הם שליטים שהם ביד ה'. אז להביא לידיעתם, ומי שזה יעורר בו משהו, מצוין.

אני לא יודע. יכול להיות.

תלמיד: פעם עשית את זה יותר אני חושב, היית מתראיין. אתה כבר נמצא שם, כבר הגעת.

זה לא העניין, הגעתי או לא הגעתי, צריכים לראות האם יש בזה תועלת ואיזו. יותר מהרגיל מכירים אותי בכל מיני מקומות. נכנסנו למסעדה לארוחת צהריים, הכירו אותי, ובעוד שדה תעופה, בכל מיני מקומות, זה כן. אבל הנושא עצמו? צריכה להיות עבודה לפני זה.

תלמיד: נכון, להפיץ לידיעת כל המדיות במקומות שאתה מגיע, לתקשורת, למובילי דעת קהל, זה יכול קצת להרים את הכנס.

נראה, אני מקווה שהזמן מתקרב לזה שנצטרך לצאת קצת יותר בצורה רחבה ולהסביר.

תלמיד: אולי לחלק עלון במקום לקראת הכנס.

נראה, צריכים לחשוב. אני בזה לא מומחה.

תלמיד: הייתה תחושה ששני הכנסים האלה זה מהלך אחד, זה כמו איזה טקט אחד מורכב, קלאסי ממש לפי הספר. כנס מקסיקו היה כמו איזו ישיבת חברים ענקית אחת גדולה ואחר כך כמה ימים של הכנה לתפילה, ואז בכנס ניו ג'רזי דופקים פעם אחר פעם ורוצים להיכנס לתוך נקודת העיבור, וזה מורגש כמו שנמצאים באיזה בועה של אור מאוד מאוד מיוחדת, כמו מסע פנימי שאתה לוקח אותנו מהדרום לצפון בתוך עומק הכלי וזה היה באמת ברמה הזאת בלתי יאמן.

והסיום של הכנס פתאום השאיר אותי ואני חושב שגם עוד הרבה חברים, במין הרגשה של חוסר אונים ומתח ולחץ ומחויבות מאוד גדולה שלא יודעת איך לבוא לידי ביטוי על הרקע של האקטואליה העולמית, איך בעצם אנחנו גורמים לחכמה להתפשט ומביאים את המסר שלנו יותר ויותר. כי יש הרגשה מאוד ברורה שאנחנו מתקדמים, כל הכלי, בעבודה הפנימית, בעבודה החברתית בינינו ואנחנו עוד לא מצליחים לפרוץ את תקרת הזכוכית של ההפצה לקהל הרחב.

צריכה להיות איזו הדדיות בהתקרבות, העולם אלינו ואנחנו לעולם. אתה לא יכול לבוא לעולם נגיד כמו שהיה לפני חמש מאות או אלף שנה בימי הביניים ולהפיץ בו את חכמת הקבלה. גם העולם של היום חי בכל מיני כאלה תקופות היסטוריות למרות שזו המאה העשרים ואחת.

אני רק חושב שהימים האלו מתחילים להיות יותר ויותר בעלי תוכן והתקדמות לעולם החדש. שוב אני אומר, בגלל השינויים האלה שעכשיו יהיו בגלל הבחירות באירופה, ובגלל מה שנעשה בארצות הברית, אני חושב שאלה שינויים גדולים שעל רקע זה הקהל יוכל לשמוע.

אנחנו צריכים להיכנס קצת יותר כולנו יחד לכל השינויים. אני אפילו חושב שמידי פעם צריך לקבוע איזה שיעור אחד של חצי שעה אפילו שעה למה שקורה בעולם בהתאם להתפתחות חכמת הקבלה ומה אנחנו רואים בעולם המודרני, איך השינויים האלה שעליהם מדברת חכמת הקבלה מתממשים. נעשה את זה. אבל עכשיו זו כבר באמת תקופה מאוד מעניינת. שבאירופה יש שינויים ובאמריקה זה לגמרי משהו אחר. איפה האף אמריקאי שאי אפשר היה לראות אותו, היה מעל השמים, הכול השתנה.

תלמיד: אמרו את זה לפני זה ואני רוצה בכל זאת להדגיש את הנקודה שהצורה שבה אתה זה שקראת את החומר זה נתן לנו להרגיש איך אתה מרגיש את הטקסטים. היה הרבה יותר קל לכולם פתאום להרגיש את כולנו ביחד תחת הרב, איך שאתה מרגיש ואיך שאתה מעביר את המסר הפנימי, איפה הדגש בדיוק, איזה מילים, איזה נקודות בתוך הטקסט אתה מרגיש.

כשהקריין קורא אז אנחנו קוראים את הטקסט ללא הבנה איפה המיקוד או איפה הנקודות החשובות. וכשאתה קורא, הרגשנו שקל מאוד לכולנו להתחבר דווקא לאותה זרימה שאתה מרגיש כלפי הטקסט. אני לא חושב שאפשר לעשות את זה כל הזמן, אבל זו בהחלט נקודה שאם מידי פעם תוכל לעשות את זה יותר או לתת לזה מקום לפעמים בקריאה, נוכל להרגיש איך אתה מרגיש ולהתלוות איתך ברגש.

אתה צודק שזה קורה ככה. איך לעשות את זה אני לא יודע, האם לשנות את כל הטקסטים האלה? שם הייתה סיבה, הכנס, אנשים קרובים, רחוקים, שונים, לא רגילים אולי לטקסט אורגינאלי אז צריכים לקצר אותו. אבל כל הזמן לעשות כזה קיצור ופירוש, אני לא יודע.

תלמיד: בהמשך למה שהחבר אמר, לאן אנחנו יכולים להפנות את המאמץ, אתמול בפעם הראשונה קראתי שפעיל חברתי מאוד מוכר התראיין ברדיו בקריאה מאוד מאוד ברורה "לפרק". הוא אומר "מי אמר שאנחנו עם אחד? אנחנו לא עם אחד, בוא נפסיק עם ההצגה הזאת. יש פה חלקים מאוד גדולים שאני לא מעוניין בשום קשר איתם, הם לא מעוניינים בשום קשר איתי, בוא נפרק." הוא הציע איזה רעיון של פדרציה חוקתית, משהו כזה, שכל אחד יבחר במחשב, עם מי הוא רוצה להיות ועם מי הוא לא רוצה להיות.

הכול זה אותה קבוצה של אנשים שפועלים באופן סיסטמתי כבר כמה שנים לפרק פה את כל היסודות, את האחדות, את כל הדברים האלה. אתה דיברת על זה מזמן, רק שעכשיו ממש רואים שהנחש הזה מרים את הראש, לא רק מהמקומות של הפוליטיקה שאנחנו מכירים שהוא יודע, אלא מתוך מקום של כאילו תנועה חברתית, של בוא נעשה לעצמנו חיים טובים יותר על ידי הפירוד.

אנחנו רואים את זה. יש דרומיים ויש צפוניים, יש תל אביב ויש ירושלים, יש כאלה וכאלה.

תלמיד: זה בדיוק מה שהוא אומר. הוא גר בתל אביב, הוא אומר "מה לי ולמתנחלים, אין לנו שום דבר במשותף, אין לנו מערכת חוקית משותפת, כלום. שהם יהיו להם בדין תורה שלהם, אני אהיה במקום שלי." זה התחיל קצת להתעורר אחרי האירוויזיון שהיה פה, עם זה שמדינת תל אביב עשתה פה איזה מופע מאוד גדול ואלה בעצם הפנים היפות. וזאת איזו מגמה שאני חושב שאין גוף יותר מתאים מאיתנו לבוא ולהתייצב כנגד הדבר הזה בצורה מאוד מאוד גלויה, ולבוא ולהגיד "לא". ודווקא למרות שחיבור עם ישראל ואחדות זה נראה לנו אולי נדוש, זה כן חשוב, כי תראו מה קורה פה.

בבקשה, אנחנו אחריך.

תלמיד: זה היה כבוד ועונג לראות ולהרגיש את הכנס הזה באופן שבו כולנו ראינו והרגשנו אותו. בפעם הראשונה זה כאילו שהגוף משנה צורה. ראינו את זה באופן שבו הכלי העולמי השתתף בכל היבט, בכל פרט של הכנס. מה שהיה ממש מגניב, זה שנסעת לדרום אמריקה קודם, כך שישראל יכלו לפתוח עוד קצת את הלב שלהם. היה ברור שזה עבד. והנסיעה לארצות הברית, זה היה כאילו אתה מסובב את המפתח בסוויצ', זה היה מאוד מרומם, מאוד יפה לראות. איכשהו אנחנו צריכים להמשיך את זה גם בשיעורים היומיים שלנו, כך שכשאנשים יגיעו לכנס הבא זה יתערבל יחד, לאחד.

יפה. תודה.

נור סולטן בבקשה.

תלמיד: דו"ח קצר לגבי הפצה שהתרחשה בזמן הכנס בדרום אמריקה. הודות לתמיכה של הקבוצה והחברים, במיוחד בקבוצת אלמטה, הייתה לנו יציאה מאוד מוצלחת, ללא המילה "קבלה", ודווקא בררנו את התפקיד שלנו. לראשונה התאספנו עם ההנהלה ופתרנו שאלות מאוד מורכבות, בעיות אמיתיות של החברה, והתפקיד שלנו היה לתת את הפורמט של ההתנהלות, איך אפשר להתחבר, איך אפשר להגיע להחלטה, וזה הצליח.

היה אירוע שנמשך יומיים. היינו בלילה בכנס, הלכנו הביתה, ישנו שעה, אחרי זה הלכנו להפצה כל היום, ולא היו בכלל שום רצון ללכת לישון. היו המון כוחות, כל החברים נכללו בתהליך אחד. השתדלנו לעשות את זה כדי שנבין מה תפקידנו. התפקיד היה כזה שלאיפה שאנחנו מגיעים הכול פורח. תודה רבה על זה, והכנסים היו פשוט מדהימים.

יופי, תודה.

תלמיד: אני רוצה להתחבר למה שאמר החבר, רק שאני הרגשתי התקפה על השייכות לישראל. אני הרגשתי את זה פה בתוך העשירייה, התקפה על הייחודיות של ישראל. אני לא יודע מאיפה זה נבע, אבל הרגשתי שייכות וייחודיות של המדינה הזאת ושל המקום הזה, ושל מה זה העם הזה. היתה איזו התקפה נורא חזקה שצריכים להיות כאן.

והדבר הנוסף שהרגשתי נורא חזק, זה שבתוך העשירייה התגלו רמות של שנאה שבחיים לא הכרתי. זה רמות שהעיפו אותי מהשולחן ולא יכולתי להתיישב ליד השולחן, ולא היה לי שום כלי להתמודד עם הדברים האלה. אני לא יודע אם זה בגלל שהרב לא היה נוכח בכיתה, או ממה זה נבע, אבל אני לא יכולתי.

זה נבע מתוך זה שאתה גדלת ואז גדלה השנאה והרצון לקבל, והביקורת. יפה, טוב מאוד.

תלמיד: כן, אבל זה היה ביחד עם זה שפתאום נהייתה מלחמה כלפי זה שהקטינו את המונח הזה של ישראל והמקום הזה והשייכות אליו. אף פעם לא חוויתי כזה דבר של מלחמה מול המונח הזה, עד כמה קטן ישראל וכמה השייכות למקום הזה היא חשובה.

קטן פיזית זה לא אומר כלום, אבל זה חשוב מאוד.

תלמיד: אני מאוד מתחבר.

אני שמח שיש לך הבחנה חדשה.

תלמיד: רק שהחבר העלה את זה כמגמה חברתית של איזה פוליטיקאי או פעיל חברתי, ואני הרגשתי את זה בתוך העשירייה שלי בצורה הכי חזקה שאי פעם הרגשתי איזו מלחמה שקורית.

מצוין, צריך לשמוח. זה נקרא ש"לזה גרם קדושת היום". הרשעים שמתגלים הם צריכים לעורר בנו שמחה. ברגע הראשון אתה מקבל מכה, "בום", ואחר כך כמה שיותר מהר אתה צריך להתיישב לאין עוד מלבדו, ולמה זה מגיע, ולאן זה מוביל אותי ואתה שמח ומברך.

ולכן נקרא עכשיו מהנושא "אפס המוחלט" מספר 16.

(סוף השיעור)