שיעור בנושא "חודש אלול וראש השנה", שיעור 3
10 ספט׳ 2018
לכל השיעורים בסדרה: חודש אלול וראש השנה
קשור ל: ראש השנה 2018
ראש השנה תשע"ט
א' דראש השנה
שיעור ערב 10.09.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור בנושא: ראש השנה
קריין: שיעור בנושא ראש השנה, נקרא קטעים נבחרים מהמקורות.
יש כמה דברים שאנחנו צריכים להשתדל לקבוע אותם בינינו. אנחנו לומדים שמטרת הבריאה יכולה להתגלות רק בכלי שקם מהמיתה, מהפירוד, מהריחוק, בצורה שמובן לכל חלק וחלק מהכלי, שהוא לא מסוגל להיות לבד אלא כל ההצלחה שלו, כל החיים הרוחניים שיכול להשיג, זה אך ורק בחיבור. ואם כן, אז אנחנו צריכים להשתוקק לגלות את הניתוק, הריקנות, חוסר החיבור כדבר טוב, שהרצון להתחבר או החרדה שלא מתחברים, שזה מציל אותנו מהמוות, מהניתוק מהבורא, אנחנו צריכים את זה כל הזמן למדוד, לבדוק, לאתר. שרק איפה שאנחנו מרגישים ריקנות, שם אנחנו יכולים לדרוש את גילוי הבורא, לבקש, להשתוקק, לרוץ אחריו.
כמו שכתוב, "ריקנים ביניהם מלאים מצוות כרימון"1. זאת אומרת, שדווקא מי שמרגיש את עצמו ריק והריקנות הזאת מורגשת ממש כחרדה פנימית מה יהיה, דווקא בצורה שמורגשת ברצון לקבל אגואיסטי, מה יהיה לי, מה יהיה איתי, אבל החרדה הזאת שאני לא יכול להתגבר ולבד להשיג, לא גדלות הבורא, לא מצב הרוחני, זה מביא מ"לא לשמה" "לשמה".
לכן אנחנו צריכים דווקא להשתוקק להרגיש את עצמנו ריקניים. כי המקום שבו מרגישים ריקנות, חוסר אונים, שם אנחנו יכולים למלאות אותו בגדלות הבורא. זה נקרא "אפילו הריקנים שבך מלאים מצוות כרימון". רימון זה מהמילה רוממות, הוא מסביר לנו.
לכן כך צריכים לבדוק את עצמנו. ובכל זאת יותר ויותר להשתדל להרגיש את עצמנו, להחזיק את עצמנו במצב שבינינו צריכה להתגלות השכינה, או רוממות ה', בינינו. ולכן עד כמה שבינינו אנחנו מרגישים מקום ריק, ניתוק, אבל מרגישים שזה ניתוק, דואגים לזה שהוא כך מתגלה ורוצים שיתמלא עם אור החסדים, עם השפעה, אז כך אנחנו מכינים מקום לגילוי.
קריין: נמשיך בקטעים נבחרים, אנחנו בקטע מס' 13, מתוך רב"ש א', "עשה לך רב וקנה לך חבר – א'".
"אנו אומרים בתפילת ראש השנה "ובכן תן כבוד ה' לעמיך". ולכאורה זה קשה מאוד להבין, איך מותר להתפלל על כבוד. הלא חז"ל אמרו "מאוד מאוד הוי שפל רוח". ואיך אנו מתפללים, שה' יתן לנו כבוד. ויש לפרש, שאנו מתפללים, שה' יתן כבוד ה' לעמיך. היות שאין לנו כבוד ה', אלא "עיר אלקים מושפלת עד שאול תחתיה", שזה נקרא "שכינתא בעפרא", ואין לנו את החשיבות האמיתית בענין "עשה לך רב", לכן ב"ראש השנה", שאז הזמן לקבל על עצמנו מלכות שמים, אז אנו מבקשים מה', שיתן לנו "כבוד ה' לעמיך", ש"עם ישראל" ירגישו את כבוד ה'. ואז נוכל לקיים את התורה ומצות בשלימות. לכן יש לומר "ובכן תן כבוד ה' לעמיך". זאת אומרת, שהוא יתן כבוד ה' לעם ישראל. ואין הפירוש, שיתן כבוד ישראל לעם ישראל. אלא שה' יתן כבוד ה' לעם ישראל. כי רק זה חסר לנו, שנרגיש את חשיבותו וגדלותו, את ענין הדביקות בה'."
(רב"ש - א'. מאמר 1 "עשה לך רב וקנה לך חבר - א" 1985)
תלמיד: כאן אנחנו שומעים שאנחנו צריכים לבקש את גדלות ה'.
מה זה, גדלות ה'?
תלמיד: שאנחנו מכבדים את תכונת ההשפעה.
כן.
תלמיד: שהיא מכובדת בעינינו. ובקטע ההכנה לשיעור שמענו שאנחנו צריכים לבקש את הכוח להאמין בגדלות ה', ונשמע שזה לא בדיוק אותו דבר. אז מה אנחנו צריכים לבקש, את כבוד ה' או את הכוח להאמין בגדלות ה'?
אנחנו לא יכולים אף פעם לגלות את התופעה בעצמה. הנבראים לא מסוגלים לזה. וגם לא מסוגלים לקבל את התופעה הזאת מלמעלה, אלא איך אנחנו עושים את זה? על פני כוח הקבלה. עד כמה שאנחנו נמצאים בעל מנת לקבל, עד כמה שאנחנו משתדלים להתעלות ממנו, שהאור העליון נותן לנו דחף, רצון להתעלות, לפי זה אנחנו מגלים את הגדלות שלו, את הכוח שלו, אבל לא אותו עצמו.
לכן אנחנו מודדים את הגדלות על פני ההתנגדות, מה שנקרא בחכמת הקבלה מסך, אור חוזר, עביות, זכות, קשיות, כל אלו ההבחנות שאנחנו כנגד זה פועלים. והתופעות שאנחנו משיגים אנחנו תמיד משיגים אותם בתוך הכלי שלנו. רצון לקבל, כן. רצון להשפיע, אנחנו לא יודעים מה זה. ההתנגדות לרצון לקבל אנחנו אומרים שזה רצון להשפיע.
אותו דבר כבוד, אותו דבר גדלות ה', לא יודעים מה זה ממש. אלא עד כמה שאנחנו מתגברים ומתעלים למעלה מהריקנות. כך אנחנו פועלים.
תלמיד: אז אנחנו בעצם מבקשים את הכוח להתגבר?
כן. תן גדלות, זאת אומרת תן כוח להתגבר על פני הרצון לקבל ולפי זה אנחנו נעריך את הרצון להשפיע.
שאלה: מהי השגחה פרטית?
השגחה פרטית מגיעה יחד עם השגחה כללית. שלכל אחד ואחד יש לו טיפול מיוחד שהוא נכלל בטיפול הכללי, שלא יכול להיות אחד נבדל מהשני. נדמה לנו שיש לכל אחד דרך משלו, נתיב משלו, תחנות כאלה בדרך משלו. זה נכון, אבל זה הכול מתברר ומתקיים מתוך המערכת אינטגרלית כללית ולכן כל אחד הוא משפיע על האחרים. אדם לא יכול להתבדל, כי מלכתחילה הבורא שמנהל אותנו, הוא מנהל אותנו בכללות, הוא מטפל מסוף מעשה במחשבה תחילה. גמר התיקון קובע מה שקורה איתנו היום. הוא הקובע.
זה כמו שבכל מקום שאנחנו פועלים בגשמיות. אם אנחנו מדברים על איזה מפעל רציני, אז יש לו תכניות, יש לו פועלים, יש לו מלא מערכות, אבל כולם הם מכוונים לתוצרת הסופית. והתוצרת הסופית היא הקובעת את כל הפעולות שבמפעל. ככה זה.
לכן כן, ודאי שההשגחה פרטית נמצאת, אבל עד כמה שאדם מסוגל לראות אותה, ההשגחה הזאת, שנכללת בהשגחה הכללית. על ידי זה הוא יותר נכלל עם הקהל, עם הכלל, עם השכינה וכך יותר מהר מביא את עצמו ואת כל העולם לתיקון.
תלמיד: ובהרגשה. איך הנברא אמור להרגיש את ההשגחה הזאת, זאת אומרת שיש כזה כוח שהוא פועל?
משם לא מגיע שום דבר, רק שתדע. כלום לא מגיע כמו שאתה רוצה למשוך אותו מלמעלה. הכול מגיע ממרכז החיבור, שם מתחיל ושם נגמר הכול. ומה שקורה בתוך העשירייה, שזאת הנשמה, נרנח"י, זה מה שיש. ומשם לצפות לכל דבר ולשם לשלוח כל התוצאות מהמאמצים שלך. כלום חוץ מזה. הכול מתחיל ונגמר בעשירייה, שאתה יכול ודאי שאם אדם משתוקק לעבודה יותר שלמה, אז הוא מבין שהעשירייה הזאת היא כל המציאות.
כל המציאות, כל העולמות, הכול הכול כולל. עשירייה זה עולם אין סוף, בקיצור. רק עכשיו בינתיים לפי ההבנה שלי זה ככה, זה כמו שתינוק שנמצא בעריסה וזה כל העולם שלו, לא יודע מה שמחוצה לו. לא מבין, לא יודע. מחוץ לחדר, מחוץ לדירה, מחוץ בכלל אלה דברים שלא מסוגל לתפוס.
לכן אפילו כך ממליצים, שעד שנתיים לא מוציאים את הילד מהדירה, מהבית, עד שנתיים. זה היה ידוע אפילו לסבתות שלנו.
שאלה: כשאדם מתפלל לכבוד ה', זאת אומרת שיש לו חיסרון לזה. איך זה מתבטא כשהוא מעלה את התפילה הזאת לכבוד ה'?
כבוד ה' זה נקרא כבוד כוח השפעה, גדלות כוח השפעה בעיניי אני רוצה שיהיה. ולעורר את הכוח הזה, לכן אני מתפלל.
תלמיד: ואיך זה מתבטא אחר כך, עניית התפילה?
עניית התפילה, בהתאם לכמה שאני מסוגל לבקש, להשפיע בזה על המערכת הכללית. הכול נמצא במערכת הכללית, אנחנו נמצאים בה. אנחנו יכולים לעורר אותה כחלק הפרטי אבל יותר נכון כעשירייה הפרטית. אם דרך העשירייה אנחנו פועלים במערכת, בטוח שאנחנו מעוררים מכל המערכת הכללית הזאת, מהנשמה הכללית, כוח להשפיע עלינו. חוץ מהנשמה הכללית הזאת אין כלום במציאות, לא גשמית, לא רוחנית, בכלל.
ולכן אנחנו צריכים כמה שיותר להשתדל להתחבר בתפילה שלנו, אפילו שהיא לא אמיתית. אין שום עניין, אני צריך להתחיל להפעיל את המערכת ממצב שאני נמצא, שאפילו אין לי לזה לא אמונה ולא הרגשה ולא קשר, לא חשוב. לא חשוב, אפילו המילים הריקניות הן גם פועלות.
תלמיד: יש בזה קונפליקט, אני רואה את זה ככה.
כן.
תלמיד: שמצד אחד אנחנו אומרים, האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, ורק אנחנו צריכים להשתנות.
אור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, מה הפירוש? שהוא כל הזמן פועל באותו הכיוון כדי להביא אותנו למטרת הבריאה בכל מיני הזדמנויות, אפשרויות הנכונות הנחוצות בכל רגע. זה כמו קפיץ מתוח וכל הזמן דוחף אותנו קדימה, רק לזה. זה נקרא "מנוחה מוחלטת". אותה מטרה ועם אפשרות אופטימלית, מקסימלית.
תלמיד: ממי בדיוק אנחנו מבקשים את כבוד ה'?
מהכוח הכללי שנמצא במערכת, שזה כוח השפעה ואהבה שנמצא במערכת, שייצב את המערכת על ידי כוח ההפוך ממנו, כוח הקבלה ושבר אותו, שיהיו הרבה כוחות מנוגדים, כי רק על ידי דבר והיפוכו הם יכולים לגלות לעצמם כוח השפעה הכללי שנקרא בורא ולהתכלל ממנו ולספוג אותו, להתמלאות וכן הלאה.
שאלה: אתה יכול להסביר איך עובד הקשר בין דבקות ובין חשיבות?
אנחנו פועלים ברצונות. יש לנו רצון בלבד שמתחלק להרבה מאוד רצונות כתוצאה מחטא עץ הדעת, מההכנה שהכוח העליון עשה בנו. ולכן אנחנו פועלים לפי החשיבות שיש לנו בתוך הרצונות. הרצון החשוב כביכול אוכל את הרצונות הקטנים, הלא כל כך חשובים. וכך אנחנו פועלים, הכול לפי החשיבות.
החשיבות ניתנת לסביבה, אם אני נמצא בסביבה הנכונה הם מעוררים בי חשיבות לדברים הנכונים. מה זה נכונים? שאני יכול כמה שיותר מהר ובצורה קצרה לגשת איתם לתיקון, לגמר התיקון, להכין את עצמי בתוך הכלי הנכון למילוי על ידי האור העליון, כוח עליון.
יש רק שני כוחות, הכוח העליון שנקרא ה"אור", כוח ההשפעה והאהבה, והכוח התחתון שנקרא "רצון לקבל", או אם הרצון לקבל הזה מסודר נכון הוא נקרא "כלי", כוח הקבלה. ואז אנחנו מדברים על המטרה, שהכוח התחתון ירצה לקבל תיקון מהכוח העליון, שיהיה מותאם להיות נוקבא, להיות שכינה, והוא השוכן שימלא אותה.
תלמיד: מה זה נקרא "לרצות דבקות"?
שהכוח התחתון, הרצון לקבל, יהיה בדיוק, מצידו, באותה הנטייה להשפיע לכוח העליון, המשפיע, כמו שהכוח העליון המשפיע רוצה להשפיע לכוח התחתון, לרצון לקבל. השוואת המטרה, הכוונה של האחד ושל השני מביאה אותם לדבקות. אמנם הפעולות הן פעולות הפוכות ולא יכול להיות שהרצון לקבל ישפיע פעם, אבל כוונתו היא להשפיע. למה? כי הוא מקבל מבעל הבית כדי להנות לבעל הבית, ובעל הבית נותן לו כדי להנות לו, וכך בכוונות הם מתחברים.
כוונה ופעולה מצד האור, מצד בעל הבית זה היינו הך, כוונה ופעולה מצד הנברא הן הפוכות. ככול שהכוונה להשפיע היא יותר גדולה, מיוחדת, במידה הזאת הוא יכול להפעיל את עצמו ואז להתחבר עם בעל הבית. זה נקרא להגיע לדבקות עימו. אמנם הפעולות הן הפוכות, אבל הכוונה היא אותה כוונה. ולכן אך ורק לפי הכוונה של התחתון אנחנו מודדים את המדרגה שלו, המצב שלו. אך ורק לפי הכוונה. כמו שבאיש גדול האישה נותנת, אבל בעצם מהות הפעולה שהיא מקבלת.
שאלה: מהו הסדר בין התגברות לבין גילוי הריקנות?
גילוי הריקנות יכול להיות רק לפי האור העליון שפועל ומגלה בנו את הריקנות. השאלה היא, מהי הריקנות? מה זה ריקנות? ריקנות יכולה להיות גשמית, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. ריקנות יכולה להיות רוחנית, חוסר בכוח השפעה, באמונה למעלה מהדעת, שכדי להגיע לזה אני צריך חיסרון לחיבור, כי רק על ידי חיבור אני יכול להיות בכוח השפעה. וכך מגיעים. כדי לעורר את הכוחות האלה אנחנו צריכים להשתדל להתחבר בכמה שאפשר. אני צריך להרגיש שאני מחזיק ביד את החבר, מחבק אותו, שאני זקוק לו, כי אחרת אני לא מגיע לחיבור, למצב שאני יכול לקבל את כוח ההשפעה, כוח הנתינה. על זה צריכים לעבוד. זה לוקח שנים רבות עד שהאור העליון מעורר את זה באדם, זה יכול להיות עשר ועשרים שנה ואפילו יותר, תלוי בגודל הנשמה, בסוג הנשמה הפרטית.
שאלה: אולי אני לא כל כך מבין את המושג "ריקנות".
ריקנות זה אומר שחסר, עכשיו השאלה מה חסר. תספר לנו מה חסר לך, אבל חסר, לא סתם "שמעתי שטוב לעשות טיול סביב העולם". אלא מה שבאמת חסר, מה החיסרון "עד שלא מניח לי לישון". משהו מפריע לך לישון?
תלמיד: האם זאת ריקנות?
זה נקרא "הרגשת הריקנות", שחסר לי, ריק. איך אתה בודק שזה ריק? שזה לא נותן לי מנוחה.
תלמיד: זה מרגיש לי משהו נהדר.
אני לא מבין אותך. מה זה נקרא שחסר לך? לפי מה אתה בודק שחסר?
תלמיד: חיסרון אני מרגיש כשיש משהו שאני לא מסוגל למלא אותו בכלים שלי. אני מבין שאין לי סיכוי למלאות אותו ואני עכשיו מחפש איפה אני ממלא אותו. אני הבנתי שריקנות מורגשת ברצון לקבל בלבד, אבל עכשיו אני מבין שריקנות היא משהו קצת אחר, שיש ריקנות שהיא כל הזמן דאגה למה אני לא יכול להשפיע לו. אבל זה לא מרגיש לי כמו ריקנות, זה מרגיש לי שזאת העבודה.
בסדר, זה מגיע.
שאלה: איך זה שמתוך מחקר עצמי אני מגלה שאני לא קיים, במקומי קיימת מערכת שאני צריך לשרת אותה שהיא תעשה נחת רוח לבורא, והאור ישר ממלא אותי. איך קורה פלא הפלאים הזה?
על ידי השתתפות איתנו יחד בסבלנות, בצורה שאתה נכלל יותר ויותר עם אחרים. תן לאור לעשות את שלו, אבל זה לא נקרא שאתה לא מתאמץ.
תלמיד: למה אני אוהב אותך והבורא אוהב אותי? למה זה כך?
הבורא אוהב אותך מפני שאתה אוהב אותי.
תלמיד: אני אוהב את כל החברים, את כולם.
אותם זה מילא.
שאלה: האם אפשר להגיע לגדלות הבורא ולעקוף את גדלות החברים, את הקבוצה?
איפה החבר יגלה גדלות הבורא? איפה הוא ירגיש אפילו צורך בזה? איפה הוא ירגיש קשר עם הבורא, קשר עם העליון? באיזה כלי, באיזה רצון? זה כל העניין של ההסתרה. הבורא היה מגולה למערכת אדם הראשון. המערכת נשברה, אז הגילוי הזה הסתלק, במקומו יש לך כל מיני צורות הסתרה בתוך הרצון השבור. מה שבור? שהוא התחלק להרבה פרטים. ואנחנו עכשיו מתקשרים מעל הפרטים האלה, מעל הריחוק שביניהם, "מעל השנאה" מה שנקרא, אנחנו מעוררים את כוח הבורא שהיה, אבל פי תר"ך פעמים. זה כל העניין. פי תר"ך זה לא עניין כמותי, זה איכותי. אז אנחנו משיגים אותו, מי הוא, מה הוא, רצונות, כוונות, מחשבות, פעולות, אנחנו עולים בסולם, ממש עד שנעשים "עד ה' א-לוהיך". זה כל הצורך בשבירה.
לכן איך החבר חושב להשיג את הבורא ללא להרגיש את השבירה והחיבור, לא מובן לי. צריכים ללמוד יותר את המערכת, צריכים לחשוב עליה יותר, אחרת נראה שאנחנו פועלים ככה באוויר. תחשבו יותר ויותר על המערכת, לי לפחות זה עזר מאוד. כי אם אתה כל הזמן מתאר את המערכת לפניך אז אתה רואה שזה העולם, שחייבת להיות הפצה, שחייב להיות חיבור. יש לפניך משהו שכך הוא עובד, אין אפשרות לברוח. אחרת מה החבר אומר, איך אני יכול להגיע לגילוי הבורא בלי להתחבר עם האחרים, עם החברים, עם כולם? אתה לא יכול כי אין לך כלי. והכלי הוא שמעל ההתנגדות, מעל השנאה, אתה מתקשר בחיבור ואהבה. ויש גם שנאה וגם אהבה יחד, ששניהם נותנות מתח ולפי המתח הזה מתגלה הבורא, תכונת ההשפעה והאהבה מלמעלה.
וכך זה אצלנו אפילו בעולם הזה, בכל מיני כלים שלנו, במכניקה, בחשמל, לא חשוב איפה, כשאתה עושה משהו, רוצה לקבל תוצאה, אתה תמיד צריך שני כוחות זה כנגד זה. ואך ורק בחיבור נכון בין שני הכוחות המנוגדים האלה אתה מגלה את כוח העבודה, גילוי העבודה. לכן לא קיימת השאלה הזאת "איך אני בלי חיבור אגלה את הבורא". הבורא מתגלה בתוך החיבור. אין לנו עבודה כזאת שאנחנו עושים במקום אחד ומקבלים תוצאה במקום השני. לא, הכול באותו מקום, כל העבודה היא עבודה על המערכת.
שאלה: מהם המעשים שכדאי לעשות כדי למהר את גילוי גדלות החברים?
להתפלל. מה זה "להתפלל"? "להתפלל" זה נקרא שאני בצורה מלאכותית מעורר בי חיסרון. כשאין לי חיסרון לזה, זה נקרא "תפילה לפני התפילה". אני מבקש שיהיה לי חיסרון, שתהיה לי חשיבות לגדלות החברים, לחיבור עם החברים, כי רק בתוך החיבור בינינו אני יכול לגלות את הבורא. ואני לא רוצה לשמוע את המילים האלה שאני עכשיו אומר, אבל אני בכל זאת אומר אותן כל הזמן. זה מגעיל ודוחה, אבל אני אומר אותן בכל זאת, כל הזמן מדבר כך.
שאלה: התחושה של התקדמות טובה בחגים היא בזכות החיבור בינינו או שיש במיוחד השפעה של האור בימים המיוחדים?
יש ימים מיוחדים שזה עתים לטובה, עתים לרעה. אנחנו לא מבינים את זה, זה נובע מהמערכת הכללית. המערכת הכללית שמגיעה למצב המתוקן עוברת כל מיני צעדים, "עתים" מה שנקרא. אבל זה לא זמן גשמי אלא מצבים רוחניים, כמו שיש לנו עיבור, יניקה, מוחין, עביות שורש, א', ב', ג', ד', ועוד פעם ועוד פעם בכל המדרגות.
גם בין המדרגות יש שוני, זה לא רק עניין כמותי אלא גם איכותי. ולכן כשהמערכת הכללית מיתקנת, היא עוברת שלבים שונים. ובשלבים האלו יש לנו את כל המועדים וגם הם פועלים, כמו שאומר בעל הסולם "קדושת היום", ולכן יש לזה עבודה מיוחדת. כדאי לשלב את העבודה הפרטית, הקבוצתית שלנו, גם עם הדברים האלה, כי בכל זאת הם פועלים אחד על השני.
אתה יכול לומר, אבל אנחנו נמצאים בפעולות מיוחדות, כי אנחנו פועלים לפי ההתפתחות שלנו, מיוחדת, פרטית, אנחנו לא שייכים כל כך לכלל. הכלל מנוהל ומתתקן על ידי הכוח הכללי, שם יש עניין הזמן הכללי ואנחנו מתקדמים בזמנים הפרטיים שלנו. זה נכון, אבל בכל זאת יש עניין של קשר בין כלל ופרט ולכן כדאי לנו לשלב גם את זה וגם את זה יחד.
אנחנו נמצאים עכשיו בראש השנה, אז צריכים לממש כמה שאפשר יותר כל אותו החומר ששייך לראש השנה ולראות כמה אנחנו יכולים לנצל אותו להתקדמות הפרטית שלנו.
שאלה: איפה השנאה והאהבה נמצאים בקשר. יש תחושה שאנחנו מדברים כל כך הרבה על קשר, אבל אנחנו לא יודעים מה זה.
לפחות על מהי השנאה. "אני לא יכול לנגוע בחבר, אני לא יכול להחזיק אותו ביד, אני לא יכול לחבר, אני לא יכול לשמוע איך שהוא מדבר, אני בכלל לא יכול לסבול אותו בכל מיני צורות". אני צריך לברר את זה ולא להסתיר מעצמי, אלא לברר את הדברים האלה וכמה שיהיו יותר, זה נקרא "גילוי הרע", זה נקרא "הכרת הרע".
וכמה שאני מעורר את זה ומברר את זה, אז כנגד זה, אם אני רוצה או לא רוצה, זה מעורר גם את הכוח הטוב, רק שהוא עדיין סמוי ונסתר. אני לא יכול לגלות אותו, אבל בצורה כזאת אני בכל זאת גם מגלה אותו, לכן דרך השנאה מגיעים לאהבה. כדאי לנו רק לא לטשטש ולעסוק בזה, אבל לא בפרהסיה אני עושה את זה, אבל אחרי שאני מברר לעצמי כמה שאני יותר ויותר לא מסוגל, אני נמצא ביניהם ומדברים על הטוב.
אז אני משקר או לא? אני לא משקר. אני רק רוצה להרגיש, עד כמה שאני מחולק לשני חלקים, ויש בי חלק שבטוח יגיע לחיבור איתם. אמנם אני לא יכול לתאר לעצמי איך אני יכול לאהוב אותם, "איך אני יכול להתחבר איתם? מי הם? עם הגוף שלו? [אני לא יכול], עם הפרצוף שלו? לא, עם הקול שלו? לא. עם מה שהוא מדבר? גם כן לא". אז מה כן? הבורא מביא אותנו לקבוצה ואומר "קח לך" ואז אני ממשיך.
שאלה: כיצד אנחנו מגדילים את חשיבות הקשר בינינו? נראה שככל שאנחנו מנסים יותר, כך הדחייה גדולה יותר ואנחנו לא מצליחים להתגבר.
כך הדחייה גדולה והיא תהיה עוד יותר גדולה. עכשיו בינתיים היא דחייה גשמית, אבל כשאנחנו נהיה כבר מדי פעם בקשר רוחני בינינו, אז יהיו עליות וירידות. בעליות אנחנו נתחבק פנימית, ממש נרגיש את עצמנו יחד, ואחר כך תבוא הירידה, זאת אומרת התגלות הנתק בינינו מאותה שבירת האדם הראשון, ואנחנו נגלה כמה שאנחנו רחוקים ומנוגדים ולא מסוגלים לסבול זה את זה.
באמת כך. להרוג, לשרוף, רק שלא יהיה קיים. "אני לא רוצה כלום בחיים, הוא מסתיר לי את כל העולם. שייעלם, פשוט שייעלם וזהו, כמה טוב זה יהיה". ממש שנאה מאוד גדולה, כי זה מופיע מהשבירה. אלה כוחות מאוד גדולים ולכן אנחנו צריכים להצטייד בקשר בינינו, במערכות של לימוד, סעודות, כל מיני הפצות ובכל מה שרק אפשר לקיים את המערכת הזאת ובצורה מכאנית, כשלא אכפת באיזה מצב אני נמצא, בכל זאת אני חייב לקיים אותה, כמו תורנות. וכמה שנקבע יותר מטלות והתחייבויות כאלה, אז יותר מהר נברר את הקשר הדרוש.
שאלה: פעם דיברנו על כך שאינדיאנים שעמדו על החוף, לא היו מסוגלים לזהות את האוניה שמגיעה לחוף.
השבוע דברתי עם פרופסור לפסיכולוגיה מאוד ידוע ומיוחד ממוסקבה והוא סיפר על אותן התופעות שעכשיו מגלים. הוא לא ידע על האינדיאנים ולא על הסרט what the bleep ומבלי שאני עוררתי את הנקודה הזאת הוא סיפר, שהיום האקדמיה מסכימה ומכירה בהרבה דברים כאלה שקודם היו נחשבים לגמרי הזויים, כאילו רוחניים.
תלמיד: תבנית האוניה לא הייתה במוח של האינדיאנים?
כן. נכון. זאת אומרת לא התגלה בהם כלי ולכן הם לא היו מזהים את התופעות האלה שכביכול קיימות מחוצה להם. אנחנו מבינים שזה לא מחוצה להם, שזה קיים בהם. התבניות האלה קיימות בתוכנו ואנחנו יכולים לברר אותן או לא? נגיד יבוא עוד מעט הזמן ואתה תתחיל להרגיש שהעולם כביכול מסביבך מלא כל מיני דברים נוספים שקודם לא היו ועכשיו ישנן.
איך אנשים מגלים כל מיני דברים כמו נגיד, פלסטיק, יבשות חדשות, כוכבים, כל דבר ודבר. איך אתה מגלה פתאום שבמקום שני מיליארד אנשים יש שבעה מיליארד? איך אתה מגלה את זה? זה הכול מתוך הרצון לקבל שלך שכל פעם מתרחב ומשתבח, ליותר משובח.
תלמיד: אבל כשסיפרו להם על האוניה, הם גילו אותה בתוך עצמם.
לא, אתה לא יכול לגלות בהם את הדברים האלה, אין לך קשר אליהם, זה רק על ידי המאור המחזיר למוטב. אבל אם אתה אומר להם, "תסתכלו על התופעות הסביבתיות שקורות, כי בתופעות הסביבתיות יכולים לגלות."
ואז כשהם יכולים לגלות תופעות סביבתיות, מתוך זה הם מעוררים בעצמם חיסרון לגלות את מקור התופעה ואז הם פתאום מתחילים לאט לאט לראות, וכאילו מתוך הערפל, מתוך הלא נמצא, מגיעה להם הדמות הזאת של האוניה.
תלמיד: אז איך הדמות הזאת מצטיירת בתוך האדם שזה האוניה והוא מתחיל להבין אותה?
הם מעוררים רשימות.
תלמיד: כל התבניות קיימות באדם וזה רק מתבהר?
ודאי. ודאי.
תלמיד: ולמה בתוכנו לא מתבהרת הצורה הזאת של החיבור?
אתה לא מעורר את זה. וכמה שמנסים לעורר, זה עדיין לא מספיק. חוץ מזה, מה שאנחנו צריכים לעורר, זה את הרשימות השבורות. אתה צריך לגלות כמה שאתה לא נמצא בזה ושאתה כן רוצה להיות בזה. דבר והיפוכו, כי אתה הולך לגלות כאן כלי והאור שהוא הפוך ולכן זו עבודה קשה.
תלמיד: זאת אומרת הצורה הזאת גם כן קיימת בנו?
ודאי. גמר תיקון קיים בנו, הכול קיים. אנחנו נמצאים באותה המערכת.
תלמיד: וכל המאמץ שלנו זה לגלות שאנחנו לא רוצים, לא מסוגלים, ואז רוצים?
כל חכמת הקבלה, זה גילוי הבורא לנברא בעולם הזה. גילוי.
תלמיד: אבל אתה כל הזמן מספר לנו על הצורה הזאת, מתאר לנו מה זה חיבור, אהבה והכול. אז מה אנחנו צריכים עוד לעשות, מהו הצעד האחד בשביל להיכלל בצורה הזאת כדי שזה יופיע בנו?
להבין שהחיבור בינינו זה הדבר היחידי שיכול לעזור לנו, שזה בעצם הכלי לגילוי הבורא. מה יש עוד? רק להוכיח לעצמנו עוד ועוד ועוד שזה רק מה שחסר ולא להתפעל מהעולם הזה שכולו נגד ומסתכל על זה בצורה בזויה וממש נגעל מזה. או ההפך, אנחנו רואים קבוצות שמוכנות להתחבר, אבל כדי לשנוא את האחרים ולממש את השנאה שלהם. זאת אומרת צורה עוד יותר הפוכה, שימוש הפוך בחיבור.
שאלה: אני מבין שיש דבר כזה כמו גילוי היצר הרע ואני גם מבין שאנחנו מגלים דברים כאלו והכול נשלט על ידי הבורא, אז איך אני מבקש?
אתה אף פעם לא ביקשת?
תלמיד: ביקשתי. גם עבור חברים.
ממישהו, משהו?
תלמיד: כן, אבל השאלה עבור מי אני מבקש, או שעבורי כלפי החברים, או שעבור החברים.
לא, עבור עצמך.
תלמיד: אפשר לבקש את זה, זה מקובל?
כן. תבקש.
תלמיד: אני לא מבין, פעם אמרו שאני צריך לבקש רק עבור חברים וזהו.
אחר כך זה יבוא. בינתיים אתה לא יכול. בשביל מה לך סתם לבקש עבורם כשאתה לא רוצה את זה, אז איזה בקשה זאת?
תלמיד: כי אומרים שזו הנוסחה, לבקש עבור החברים.
עזוב את הנוסחאות, תירגע ותבקש עבור עצמך. לא להיות צבועים, הזויים, שקרנים. אלא יש תפילה גם לפני התפילה. יש תפילות שאנחנו צריכים לבקש גם מה שלא רוצים, אבל זו אחת מהתפילות.
אבל קודם כל לברר, מה אני רוצה בדיוק ולבקש את זה. אבל אם אנחנו רוצים לקבל משהו, אז זה הכול אך ורק על ידי חיבור. תרצה להיות מיליונר, להיות חכם, להיות מה שאתה רוצה, אבל תדע שדרך החיבור זה בא.
כי זה שאתה נמצא בנטייה לחיבור, כדי להשיג אפילו מטרה גשמית, הכוח שפועל בחיבור זה המאור המחזיר למוטב, והוא ישפיע עליך וישנה אותך. העיקר להשיג בחיבור. זה נקרא "לא לצאת מהציבור", "לא לצאת מהמניין", "לא לצאת מהסביבה". והסביבה כבר תשפיע ותתקן אותך.
שאלה: אני רוצה להגיד תודה רבה על התפילה לקבוצת קייב ועל השינויים הגדולים שמתרחשים בקבוצה עכשיו. היה חבר אחד שזלזל פעם בזוהר, היום הוא אוהב את שיעור הזוהר, לומד עברית וקורא בזוהר. החבר שלא היה מגיע לשעורי בוקר, מגיע עכשיו כל בוקר, מתקשר אלי ומעיר אותי כדי לבוא איתו. בשיעור הבוקר ביום ראשון היו 85% מהחברים שרשומים בקבוצה. ואתמול בסעודה לא היה מקום באולם לכל החברים שבאו לסעודה. האם זה משהו שהשתנה בתוכי?
יכול להיות שגם קודם היה כך, רק אתה לא היית רואה?
תלמיד: יכול להיות.
בכל זאת זה טוב. דווקא עכשיו יהיו שינויים גדולים וחדים כאלה ברוסיה, באוקראינה, בכל חבר העמים לשעבר. צריכים לעשות שם הפצה, פעולות יותר חזקות, נרחבות ועמוקות. אני מקווה שהכנס שאנחנו רוצים להקים יסייע לזה. לפנינו יש מה לעשות. זה מאוד משפיע על התיקון שלנו. ובכלל, לא רק על ישראל עצמו, אלא על הקבוצה שלנו, על התיקון שלנו.
לכן מי שרק מבין את זה ואפילו אם לא מבין, חייב להתחבר לכנס הווירטואלי ולסייע בכמה שאפשר. זה מניע מאוד חזק. משם ממש יקבע הגורל שלנו כאן.
שאלה: האם השתוקקות וערגה למושא האהבה שלנו נחשבת כריקנות?
לא, השתוקקות ממלאה את האדם, אבל ממלאה אותו רק בחצי. זה כמו אור החסדים שדורש אור החכמה בתוכו.
תלמיד: כלומר ההשתוקקות והערגה כלפי מושא האהבה והידיעה שאתה לא תשיג אותו?
לא, אל תגיד שלא תשיג. למה לא תשיג? אין דבר כזה שמתעורר באדם איזה רצון והוא בסופו של דבר לא ממלא אותו במה שהוא רוצה.
תלמיד: אז למה זה נחשב כריקנות או שזה לא ריקנות?
על מה?
תלמיד: יש פה חיסרון גדול, יש השתוקקות וערגה כלפי מושא האהבה, כלפי הדבר שאתה אוהב אותו.
אתה אומר כבר משהו אחר. כלפי האהבה, כלפי הדבר שאתה אוהב אותו.
תלמיד: מה נחשב כריקנות בהבחנה הזאת? זה שאני לא מסוגל להשיג את מושא האהבה שלי? מה הריקנות פה? איפה הרגשת הריקנות?
יש כאן הרבה הבחנות. יכול להיות שאתה מרגיש ריקנות בזה שאתה לא יכול להביע אהבה. שיש לך עדיין קשר כזה עם מי שאתה אוהב, נאהב, שאתה לא יכול לממש את האהבה שלך. יכול להיות שאתה מרגיש שאין לך קשר, שאתה לא יכול לא לבטא את האהבה שלך אליו, אלא להרגיש ממנו איזו תגובה. יש הרבה דברים, כל סולם המדרגות מלא בכאלה יחסים. זה כל מה שיש בינינו ובין הבורא.
תלמיד: אז למה אנחנו מייחסים תמיד את המושג ריקנות? איך היית מגדיר מה זה ריקנות?
פשוט מאוד, ריקנות זה שחסר לי גדלות הבורא. כך כתוב, "אפילו ריקניים שבכם מלאים מצוות כרימון"2. מי הריקניים? המלאים מצוות כרימון. רימון מהמילה "רוממות".
תלמיד: אין להם את רוממות ה' ובגלל זה הם מרגישים ריקנות.
כן.
שאלה: מהדוגמה שנתת לחבר לפני זה, שמעתי שטיול סביב העולם זה טוב, אבל זה לא ריקנות. באותה מידה שמעתי שהשפעה זה טוב, אבל איך הופכים את זה לריקנות?
אני מתכופף כלפי החברה. החברה אומרת לי שאיזו תופעה היא תופעה מיוחדת, וכל הזמן מבלבלים לי את המוח, ממלאים אותי בכל השמועה הזאת ש"זה טוב וזה טוב". אני לא יודע מה זה, אבל מפני שזה חשוב אצלם, אני מתחיל להתחבר בחשיבות לזה. למה? אני בעצמי לא יודע, אבל זה כך מפני שאני מושפע מהם. ואז בשבילי ההשפעה הופכת להיות משהו חשוב. למה חשוב? כי זה חשוב בעיניכם.
יש כאלו דברים בעולם שאין להם שום חשיבות, אלא החשיבות היא מפני שאנחנו נותנים להם חשיבות. אתה מסתכל על הדלי, הדלי הזה מלא בזכוכית, אבל בעצם זה יהלומים. מה ההבדל בין זכוכית ליהלומים? את הזכוכית זורקים ואת היהלומים מעריכים. כמה יהלומים יש לך בדלי? מה חשוב? החשיבות היא רק בזה שהאנשים נותנים לזה חשיבות, חוץ מזה כלום.
משתמשים בזה נניח בטכנולוגיה, כי זה חומר מאוד טוב לחרוט איתו, אבל סתם ככה מה יש בזה? אומרים שאפילו במערכת הקרובה אלינו בחלל, מסתובבים יהלומים כאלה של כמה מיליארדי טון. אתה מבין מה יהיה אם נתפוס חלק ממנו ונביא לכדור הארץ, כלום לא יהיה. כל היהלומים האלה יפלו במחיר ואנחנו נשתמש בזה בצורה הנכונה. איפה שצריכים את החומר הזה, נשתמש.
זאת אומרת, אנחנו נותנים חשיבות לכל דבר. גם זהב, בטכניקה אנחנו משתמשים בו. זה חומר מצוין לכמה דברים. אבל חוץ מזה מה יש בזה? זאת אומרת, את כל ההערכה נותנים בני האדם.
לכן אם אתה נמצא בסביבה והסביבה ממש ממלאה לך את כל המוח עם זה ש"השפעה חשובה מאוד, מה היא השפעה? זה משהו שבו אנחנו מרגישים את הבורא, את העולם הבא, מקבלים את העולם הבא, מתעלים למעלה ממש", אם אתה שומע ושומע, אתה מתחיל להעריך את זה. למרות שאין בך את זה, אתה לא יודע מה זה. כמו שאתה לא יודע מה בדיוק יש ביהלום, אלא [אתה מעריך את זה ] רק בגלל שכולם נתנו לזה חשיבות. אך ורק בגלל זה.
היו לי כמה חברים שעסקו בזה. מה יש באבנים האלה? עושים להן פוליש וכל מיני צורות. אבל מה סך הכול? רק דבר רוחני. מה זה רוחני? שאין לו שום צורך בגשמיות, שום צורך, אלא אך ורק לצורך נוי בוא נגיד, יופי. זה כך, זה מה שהאנשים מייחסים לזה, שהם מחשיבים.
היה לי חבר בבני ברק שהייתה לו חנות גדולה של קוסמטיקה. איזה עסק, זה משהו. בשביל מה? למה, מה יש בזה? בגלל שאישה צריכה קצת לצבוע את עצמה, זה חשוב. מה יש בזה? זה לא מוסיף לבריאות, שום דבר לא מוסיף. אלא יחס. כך הם 99% מכל העסקים שלנו. תראה מה קורה עם האופנה, עוד מעט היא תיפול, אבל תראה מה שקורה. כל הדברים האלה, כל העסקים שאנחנו בנינו ואנחנו נותנים בהם רק את החשיבות האנושית שלנו, הסוף שלהם [שהם יפלו].
לכן חשיבות ההשפעה היא מה שאנחנו צריכים לקבל מהחברה, ובכוח להידבק אליה עד שזה יטפטף בפנים.
תלמיד: זו באמת עבודה כזאת פסיכולוגית על הרצון לקבל?
לא, זו השפעת הסביבה. אל תקרא לזה סתם פסיכולוגיה ושזה איזה שיגעון, זו השפעת הסביבה. אם הסביבה הייתה רוצה להביא לך איזה ערכים אחרים למשהו, היא גם הייתה אומרת. היא יכולה לקחת איזה כלום, לא חשוב מה, ולהדביק לזה חשיבות.
לתת לך דוגמה? אני לא רוצה לדבר על זה יותר מידי, אבל הדתות זה עניין של הסביבה. החליטו שאנחנו צריכים את זה, כך אנחנו עושים, גמרנו. תראה, כל האנושות חולה.
תלמיד: השנאה לרצון לקבל שלי זה גם מהשפעת הסביבה?
השנאה לרצון לקבל הוא טבעי, הוא נמצא בתוכנו. הסביבה צריכה לדחוף אותנו לאט לאט לשנאה הזאת. אמנם אנחנו לא רוצים, אבל מפני שאנחנו נכללים עם הסביבה, אנחנו מעוררים את המאור המחזיר למוטב. ההשפעה של הסביבה היא תמיד על ידי המאור. זה נדמה לי שהם נותנים לי חשיבות נניח, במוצרי קוסמטיקה, לא, גם זה על ידי המאור.
כל הפעולות שלנו כמו שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה, הן רק כלי ואור, חוץ מזה אין כלום. רק המדרגה היותר עליונה, זה החיבור שלנו לעומת המדרגה התחתונה, שזה האני הפרטי. ולכן אם יש חיבור או אין חיבור זה לא חשוב, ככה הכול מסודר בסולם. ולכן הם משפיעים עלי על ידי המאור, אור עליון, ויכולים להשפיע ויכולים לכופף אותי לדעה שלהם.
תלמיד: ואיך אני יכול לסייע לזה? אני לא מרגיש שזה עובד עלי.
תתכופף כמה שאפשר. לכופף, זאת אומרת, שאני מוכן לקבל את הדעה שלהם, כמו ילדים. לילדים הטבע מסייע, ומה שאומרים החברים נעשה להם חשוב, לפעמים הם מדברים כאלה שטויות, אבל החברים שלהם מדברים ואז הם נכללים. כך אתה, ואז אתה שומע מה שהם אומרים. למה? כך הסביבה אומרת. לכן אנחנו משייכים חשיבות גדולה לכיתה שהילד הולך, למקום שהילד משחק, כי כל ההתפתחות היא על ידי הסביבה. אבל אצלנו להתפתח על ידי הסביבה אתה צריך להשקיע כוחות, כי זו הבחירה חופשית.
תלמיד: אני באמת רואה שהילד ממש סופג ואני לא.
נכון, ילד סופג מיד. לגביך, אם זה היה בתוך הרצון לקבל היית סופג. אבל אם זה נגד הרצון לקבל אתה לא סופג, אתה לא יכול, איך זה יקרה?
תלמיד: אז מה יכופף אותי?
אתה צריך כאן להתכופף.
תלמיד: איזה כוח יכופף אותי?
לאט לאט אתה רוצה בכל זאת להיות שייך לחברה הזאת. כמה שיותר לדבר על כך שהיא גדולה, שהיא מיוחדת וחשובה, זה לוקח 10, 20 שנה.
תלמיד: אז עוד 10 שנים.
אז מה? מה אנחנו בכל זאת מפסידים? אנחנו בכל זאת מתקרבים למטרה. ואם אדם מבין שזו הדרך, אז כמה שפחות לחשוב איפה זה? מתי יהיה לי? וכן הלאה. אתה יכול אם אתה משתדל להרגיש שלמות במצב הנוכחי, אין בזה שום בעיה.
אבל אתה אומר, אני רוצה לקבל, אני רוצה להתמלאות, אני רוצה לגלות. יחד עם זה תחשוב בצורה אחרת, אם אני נמצא במצב רוחני, לא חשוב לי באיזה מצב אני נמצא. אם הבורא כך מסדר לי, אני כבר עכשיו נמצא בשליטה שלו ויותר מזה אני לא רוצה. איך אנחנו אומרים על העיבור? שזה המצב השלם. למה? כי הוא מבטל את עצמו לגמרי ונמצא בשליטת הבורא, זו שלמות.
מה הבדל בין שלמות שהוא כטיפת זרע לשלמות שהוא יהיה בגמר התיקון? אין הבדל, שלמות, אחרת הוא לא יכול להתחיל לגדול, בכל מצב ומצב הוא נמצא בשלמות. אבל בכל זאת יש הבדל בין להיות טיפה לבין להיות עובר בין חודש, חודשיים וכן הלאה, או שכבר נולד, יונק, או שכבר גדול? אין הבדל. אם אתה מבטל את עצמך, אין הבדל. ולכן אתה לא משתוקק לכלום, אתה חייב להיות בשלמות באותו מצב שאתה נמצא. אחרת הרצון לקבל שלך דורש, "איפה מגיע לי"?.
תלמיד: עם השפעת הסביבה שאני צריך להתכופף כדי שהם ישפיעו עלי, האם אני צריך להשתנות כדי להיות בשלמות?
אתה צריך להתכופף כלפי הסביבה, כדי לקבל מהם כוחות, כדי להיות בשלמות במצב הנוכחי ואז נקרא ש"אתה נמצא בעיבור", "בביטול כלפי העליון". יותר מזה אני לא צריך, אחרת אני מיד נופל, אני לא נמצא אז בביטול, אני לא עובר. ואחר כך מוסיפים לי רצון לקבל ושוב אני נמצא בביטול, לא רוצה כלום רק להיות דבוק.
וביניקה זה עוד יותר גרוע, התנאים עוד יותר גרועים ואתה מבטל את עצמך. ובגדלות אתה גם מבטל את עצמך. כל הזמן ביטול, רק על פני תנאים משתנים, יותר קשים, לכן זו יניקה, לכן זה מוחין. אבל במוחין אתה מבטל את עצמך למרות שאתה מבין ויודע ומרגיש. ובעיבור אתה כבר ממש רואה מסוף העולם ועד סופו, אבל איך אתה רואה את זה? בדחייה.
שאלה: אם אנחנו צריכים להיות דבוקים במצב הנוכחי, לראות בו כשלמות ב-100%, אז למה לשאוף לדרגה הבאה?
עוד יותר לבטל את עצמי, בכל לבבך בכל נפשך ובכל מאודך, אתה כבר הגעת לזה?
תלמיד: לא. ויוצא שאני לא מסופק במצב הנוכחי, אני לא רואה בו דבקות כי אני עוד שואף לדרגה יותר מתקדמת.
זה לא נקרא שאתה מבטל את הדרגה הזאת, לא. אלא הבורא דורש יותר, אני רוצה להיות יותר בביטול, בדבקות. יש כאן מילים שאי אפשר להעביר בהן את הרגשות האלו.
תלמיד: אז למה להשתוקק למצב הנוכחי להיות דבוק בו כמה שיותר או לדרגת החיבור הבאה?
זה וזה יחד. במצב הנוכחי אני שלם, זה כבר באור מקיף, אבל יש לי אפשרות להגיע לדבקות בדרגה יותר גבוהה, אני מוכן אליה. אבל בואו קודם כל נגיע לעיבור הראשון, יהיו לנו אז יותר אותיות.
שאלה: אם אני מבין נכון, יש לנו שלושה גורמים להתפתחות רוחנית של האדם שזה רב, קבוצה, וספרים. ודיברת שיש עכשיו בזמננו גורם רביעי שזו הפצה, זה גורם שמצטרף. האם את התוצאות מההפצה צריך לבדוק בתוך הדעת או למעלה מהדעת?
את התוצאות מההפצה אנחנו בודקים לפי כמה שאנחנו משקיעים בזה מכל הלב עד כמה שאפשר, כי אנחנו לא נמצאים רק בהפצה, יש לימוד, התארגנות, יש מלא עבודות שאנחנו עושים. אבל ההפצה היא מאוד חשובה בזמננו, מפני שאנחנו במיוחד נמצאים בדור המשיח.
אנחנו חייבים להפיץ לכל העיגולים, אבל להפיץ נכון וחומר נכון המותאם לזה. לצייר נכון את העיגולים שזה: מהעשירייה ועד הקבוצה ועד הקבוצות ועד הכלי העולמי.
ואחר כך למעלה מהכלי העולמי לכל מיני עיגולים שיש לנו באנושות בהתאם לאיך שאנחנו מתאימים את עצמנו אליהם: לפי עמים, לפי דתות, לפי מצבים למיניהם ולבדוק, האם אנחנו עושים את המקסימום שאפשר בצורה שקולה יחד עם כל המערכות האחרות שאנחנו צריכים להפעיל?
וכל הזמן לבדוק, האם זה כול מה שאפשר לעשות, וכל הזמן להעלות את היעילות של ההפצה. ואז לראות מה אנחנו מקבלים אחרי שאנחנו עושים את הכול, האם מקבלים משהו או שלא מקבלים משהו, כן או לא, אבל זה כבר לא תלוי בנו. התגובה יכולה להיות לגמרי לא כמו שהיינו צריכים וחשבנו שנקבל. אנשים לא מגיבים או מגיבים אפילו בצורה הפוכה וכן הלאה. בצורה הפוכה זה טוב, כי הרצון לקבל והשנאה הכללית לא ייתנו להם לקבל את זה יפה ונכון. אבל העיקר זו לא אדישות.
לכן צריכים להיאבק ולהתמודד נגד האדישות. למשל בארץ יש קהל שהוא בעיקר אדיש. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מתגברים על האדישות הזאת. כאן יכולות להיות כמה דרכים אבל שלא ישנאו אותנו. אני יכול לגרות אותם בצורה כזאת שיתמלאו בשנאה אלינו. זה לא כדאי.
אלא צריכים לראות איך, אבל להוציא את בני האדם מהאדישות, כי בהחלט על ידי כך נקדם אותם לתיקון. לפחות בשבילם תיקון זה הסכמה בעלמא, בלי לעשות כלום, בלי ללמוד ובלי כלום. אבל שאנחנו כבר זורים בהם את הסיבה והמסובב, במה תלויים החיים השקטים והרגועים שלהם, זה כבר טוב. שמעו את זה פעם אחת, זה כבר נכנס. אתה בזה כבר קובע את דרך האור העליון לתוך הנשמה שלהם, כבר פרצת.
תלמיד: עדיין לא הבנתי. האם אני בודק את התוצאות בתוך הדעת, או למעלה מהדעת?
איך אני יכול לבדוק משהו למעלה מהדעת? איזו בדיקה יש למעלה מהדעת? רק בתוך הדעת.
תלמיד: אני בודק כל מיני תופעות רוחניות למעלה מהדעת. אני לא מסכים איתן, אבל אני לוקח את זה למעלה מדעתי שזה יותר חשוב ממה שאני מבין.
זה מה שאתה חושב. זה לא למעלה מהדעת, אבל נניח שכן. אז מה? אז אתה רואה, אתה בודק, אתה רואה שכל ההפצה שלך בעצם לא מביאה לשום דבר, אפילו לדברים רעים, אז מה?
תלמיד: גם את זה אני לא יכול להגיד, או להסיק מסקנות פה. לא יודע מי אמר שאנשים אדישים.
לי אין מסקנות, אני חייב להשתפר כמה שיותר בהפצה. אבל הפצה אני חייב לעשות, כי כך אמרו המורים שלי, בעל הסולם ורב"ש. ראינו איך שהם רצו להפיץ, ניסו, לא הצליחו או כן הצליחו, אם כי לא הייתה אפשרות בזמנם. לרב"ש, וזה סך הכול היה לפני 30 שנה, לא הייתה אפשרות להפיץ בכל המקומות. אבל תראה מה נעשה, הוא נפטר, נפתח האינטרנט, והיינו יכולים להתחיל בהפצה.
אל תחשוב שאנחנו צריכים רק מיליוני שקלים, כמו שאתם מספרים לי, אחרת אי אפשר לפרסם דרך האינטרנט, כי הכל עולה כסף. תעשו אפילו איפה שלא עולה כסף. ואל תחשוב שזה יהיה באיזו פינה ואף אחד לא יקרא, זה כבר לא עניינך. צריכים לעשות את כל המאמצים, וזה יתגלה.
תלמיד: אני אתן דוגמא, יש הרבה ערוצים שאפשר לפעול דרכם, האם אני יכול לבדוק מה מועיל, ומה לא מועיל?
תבדוק.
תלמיד: האם כדאי לבדוק או שאני פשוט עושה מה שאני יודע, והתוצאה בכלל לא מעניינת אותי? כי כך שמעתי, וכך כתוב.
לא, גם התוצאה מעניינת אותנו, כי אנחנו על ידי התוצאה יכולים איכשהו לראות במה להשקיע יותר או במה להשקיע פחות. איך לא? האם אנחנו ללא דעת?
שאלה: עד כמה זה נכון אושצריך להשתמש בכלים שכל העולם משתמש בהם?
במה שאפשר, ודאי. אלא מה? אם לא הייתה מתגלה מערכת האינטרנט, האם היינו יכולים להפיץ משהו? היית מדפיס ספרים, כמו שאני עשיתי את זה בשנות ה 80. ומה יהיה לך מזה? כמה אתה יכול לפרסם?
תלמיד: אני אתן שתי דוגמאות נגדיות. אחת, זה יכול להיות מעגל שיח, שאני יושב באילת עם מישהו שבחיים לא פגשתי, ואני ברגע אחד מעביר לו חום ומשהו חיובי. ואני אומר לעצמי, רק הבורא יודע מה יהיה איתו. ודוגמה שנייה, אני מפרסם מוצר מאוד מסוים בהרבה כסף, לקהל מאוד מסוים שכנראה צריך אותו. ואני רק הולך להתחרות במישהו אחר, אני משחק לפי כללי שוק, באסטרטגיה, בטקטיקה של שיווק שכבר חקרו לפניי.
אני לא יודע, אני לא יכול להגיד לא כן, ולא לא, אבל במסגרת התקציב אתה צריך לראות איך אתה פועל. אין לי מושג מה לעשות כאן, אני חושב שאם אנחנו נשתדל כולנו יחד, כמה שאפשר שכל אחד יפיץ את החומר שלנו, אנחנו נוכל לעשות את זה אפילו בלי השקעה גדולה.
תלמיד: מעבר לתקציב. לעצם העניין, האם להיות מקצועי או להגיד ה' יגמור בעדי?
עד כמה שאני ראיתי את כל המומחים האלו, אני לא הרגשתי מהם תועלת גדולה. ואני חושב שאנחנו צריכים לסמוך על המערכת העליונה ועל הכוחות שלנו, שאם אנחנו עושים את זה, אנחנו מצליחים. ולא מפני שאני אשלם מיליון שקל לאיזו מערכת והיא תפיץ אותי ומייד אני מעורר בזה לבבות של מיליונים. אני לא מאמין בזה. אני מאמין בהשקעה שלנו, בלבד. לא בכסף, ולא במומחים שלך עם כל התוכנות המיוחדות ופסיכולוגים ליד זה, ועוד. כל אלה הם שטויות ובזבוז.
אתם לא מאמינים לי ולא רוצים לשמוע את זה, בסדר. כל המומחים האלו, בכל דבר, אתם לא יכולים לשחק לפי הכללים האלה ולהעריך אותם לפי מה שהם יכולים לתרום לנו. הם לא יתרמו, לא יעשו שום דבר, לא תהיה מזה שום הצלחה, אלא רק עוד ועוד בזבוז, כוחות, כסף והכול.
אבל אתם עדיין בשלכם, אני מבין. אני לא שם לב לזה, אני לא שייך לזה. רק שזה לא ילך לכם. בזה אתם יורים לעצמכם ברגל, כי זו אי הצלחה בהפצה הרחבה, אתם לא רוצים להשקיע, כל אחד את הכוח שלו, שעה ביום, חצי שעה ביום, דאגה העיקר. אם אתם לא רוצים להשקיע את זה, אז אתם חושבים שאתם תקנו את היגיעה הזאת בכסף, שבמקום כוחות הנפש אתם תשקיעו כסף ובזה תצליחו, וזה יעזור לכם להתקדמות רוחנית? זה צחוק.
בקשר לצורת הפרסום, שעושים הפצה בים המלח, או באילת, או בכל מיני מקומות בקבוצות קטנות, או שעושים את זה דרך האינטרנט קבוצות גדולות, אני לא נכנס לזה עכשיו, אני לא שייך לזה. אתם צריכים לבדוק ולעשות. אבל אני בכל זאת מבין שהתוצאות לא משמחות את הלב.
שאלה: אנחנו שומעים ממך שאין ערך לגוף שלא מתעסק בהפצה, שכל חלק מאיתנו שנמצא בכל מקום, צריך להתעסק בהפצה. אנחנו עם הכלים שלנו, בכל פעולה שאנחנו עושים אנחנו כל הזמן מחפשים תוצאה. כדי להבין את הערך של מה שאנחנו עושים, אנחנו מחפשים למדוד את מה שאנחנו עושים. ואני חושב שפה נקודת הכשל שלנו, כי בעצם, מה שאני שומע ממך זה שאין לנו באמת כלי למדוד, אבל מצד שני אתה אומר שכן צריך למדוד את זה באיזו צורה. תוכל להסביר?
"אין כלים" זה לא נקרא שאתה נכנסת לאיזו נישה ואתה חורש וחורש שם. וכך זה יהיה עד גמר התיקון ולא תוציא שום דבר.
תלמיד: אנחנו צריכים להסכים שאנחנו גוף שהעיקר שלו זה להתעסק בהפצה. ואנחנו שומעים, אחרי שנים שחברים שלנו היו בהודו, פתאום מתגלה מישהו שהגיע אלינו כתוצאה מההפצה שם. או בים המלח, חברים היו שם ימים שלמים עם חברים בקבוצות שלנו ויש תוצאות, חברים הגיעו כתוצאה מההפצה הזו בים המלח ואפילו נמצאים עכשיו בקשר עם גורמים שלנו שמתעסקים בהפצה רחבה יותר בחו"ל.
אז אין לנו יכולות עכשוויות למדוד הפצה, אבל יש תוצאות רחבות יותר מהדבר הזה. השאלה היא, איך להביא את עצמנו למצב שאנחנו צריכים להסכים למעלה מהדעת שזו העבודה שלנו, להפיץ בלי לקבל תוצאה מידית ממה שאנחנו עושים?
על זה אין שאלה, רק אם אנחנו מדברים על תקציב, זמני עבודה, השקעת כוח אדם, אז אתה צריך איכשהו לחלק את זה. צריכים יותר ויותר בכל זאת לראות עד כמה שזה יכול להתקרב לאפשרות למדוד במשהו.
תלמיד: עדיין לא ברור איך?
בסדר, לא ברור. אבל צריכים להשתוקק לזה ולא להגיד, "זה כך באוויר וזהו", לא.
תלמיד: אנחנו רואים שהיום אם יש מישהו שהוא קצת כריזמטי ויש לו יכולת להניע אנשים, רואים תנועה שלמה של אנשים שזזה בעקבות דברים שהוא אמר ועשה, מה יוצא מזה? לא ברור, אבל עושים.
אני לא מתווכח איתך, אני רק אומר שבסך הכול את כל ההפצה צריכים לחלק לענפים כאלה וכאלה, ושאנשים יעבדו גם באינטרנט וגם בים המלח וגם באיזה קניון וכן הלאה. אני לא נגד. אבל בכל זאת להשתדל לראות אילו תוצאות ישנן יחד עם זה שצריכים להמשיך בכל מצב.
אני לא הולך למכור לכם את ההפצה, שתעבדו בזה, שתעשו בזה, שתעשו לי טובה. אני ברוך ה' עושה את שלי כמה שאפשר בלי הפסקות, כמה שאני מסוגל, זה הכול. אתם שומעים, שומעים, והלאה זה עניינכם. יש גבול עד כמה שאני מסוגל להתערב בעניין שלכם. שמעתם שאתם טועים בזה. גמרנו.
קריין: קטע 14 מתוך ויקרא רבא.
"ראש השנה ויום הכיפורים למה נקרא בחינת יום טוב אף על פי שהוא דין
בחדש תשרי, בחדש זה תחדשו מעשיכם בשופר, בחדש הזה שפרו מעשיכם. אמר להן הקב"ה לישראל, אם שפרתם מעשיכם, הרינו נעשה לכם כשופר הזה. מה שופר זה, מכניס בזו ומוציא בזו, כך אני עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים, והופך לכם מדת הדין למדת הרחמים. אימתי, בחדש השביעי."
(ויקרא רבה. כט/ו)
החודש השביעי זה שמלכות מגיעה לבינה. בעצם מגיעה לזעיר אנפין אבל הקשר של זעיר אנפין עם בינה בהתאם לזה הוא הולך ומתקשר. זה החודש השביעי. במה עושים את זה? את הקשר מחדשים בשופר. שופר זה שופרא, זה בגדלות של העליון. כך אנחנו מפרשים את זה. מה "שפרו מעשיכם"? שאנחנו מוכנים להיות קשורים לעליון למרות שאנחנו לא מקבלים ממנו שום תגובה גשמית, היינו לכלים קבלה שלנו, אלא רוצים להיות מחוברים אליו דרך הרצון להשפיע, דרך העשירייה בלבד.
(סוף השיעור)
mlt_o_rav_2018-09-10_lesson_holidays-rosh-hashana_n2_p1_zeWAEPHZ