סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
שיעור בוקר 24.06.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
קטעים נבחרים מתוך מאמרו של בעל הסולם – "מתן תורה"
קריין: קטעים נבחרים מתוך מאמר "מתן תורה", המשך מקטע מס' 12.
"אומר הרמב"ם (הלכות תשובה פ"י), שלנשים וקטנים, אין לגלות את העסק בתורה ומצוות לשמה, כי לא יוכלו שאתו. רק כשנגדלים וקונים דעת ושכל, אז מלמדים אותם לעשות לשמה. וכמו שאמרו ז"ל: "מתוך שלא לשמה בא לשמה", שהוא המוגדרת בהכונה לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לשום אהבה עצמיית, יהיה מה שיהיה. וע"י סגולה הטבעיית, שבעסק התורה ומצוות לשמה. אשר נותן התורה ידעה, כמו שאמרו ז"ל (קידושין, ל ע"ב), שהקב"ה אומר: "בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין". הרי נמצא הנברא ההוא, הולך ומתפתח ופוסע אל על, בדרגות ומעלות הרוממות האמורה, עד שמספיק לאבד מקרבו כל הניצוצין של אהבה עצמיית, וכל מצותיו שבגופו מתרוממים, ועושה את כל תנועותיו רק להשפיע, באופן אשר אפילו ההכרחיות שהוא מקבל, זורם גם כן לכונת ההשפעה, כלומר כדי שיוכל להשפיע. וזהו אמרם ז"ל: "לא נתנו מצוות, אלא לצרף בהם את הבריות"."
(בעל הסולם. "מתן תורה")
יש כאן כמה דברים מעניינים שאומר הרמב"ם, "שלנשים וקטנים, אין לגלות את העסק בתורה ומצוות לשמה," אז אסור לגלות. לקטנים זה מובן, אבל למה לנשים? אז הוא אומר "כי לא יוכלו שאתו", כי לא יכולים לבצע את זה, לא יכולים להשיג את זה. "רק כשנגדלים וקונים דעת ושכל". אז זאת אומרת, שאישה כשגדלה מקבלת שכל וגבר לא? אלא ודאי שכאן לא מדובר לקטנים ולא לנשים ולא לגברים, אלא גבר מהמילה "התגברות", שמי שמתגבר על הרצון לקבל שלו, אז ודאי שהוא כבר נמצא בעל מנת להשפיע ואז יש לו כבר מאור המחזיר למוטב, והוא מגיע להשתוות עם הבורא.
אישה נקרא עדיין "רצון לקבל ללא תיקון" וכשהיא גדלה, הכוונה אדם שהוא גדל, ולא חשוב גבר או אישה. היו לנו גם בהיסטוריה שלנו נשים שהיו עוסקות בחכמת הקבלה והיו מגיעות לדרגות גבוהות מאוד של נבואה. אז מה שאני רוצה להגיד, שגם אישה וגם גבר כשהם גדלים, הם מגיעים לדרגת התינוק ואחר כך לדרגת האישה ואחר כך לדרגת הגבר, ואז כל אחד ואחד לפי הדרגה שלו כמה שהוא משיג יכולים לגלות את העניין הרוחני, אחרת זה גם לא מובן. ש"רק כשנגדלים וקונים דעת ושכל, אז מלמדים אותם לעשות לשמה." כך כותב הרמב"ם, שזה לא תלוי בגוף, אם אישה או גבר, אלא תלוי בדרגת ההשגה. אישה זה נקרא "רצון לקבל" וגבר זה נקרא מהמילה "התגברות" שיש כבר עליו מסך.
קריין: קטע מס' 13.
"ואם אמנם נמצאים ב' חלקים בהתורה:
-
מצות הנוהגים בין אדם למקום ית'," זאת אומרת לבורא.
-
מצות הנוהגים בין אדם לחבירו." לקבוצה במיוחד.
הנה שניהם לדבר אחד מתכונים, דהיינו כדי להביא הנברא לידי המטרה הסופית של הדביקות בו ית', כמבואר. ולא עוד, אלא אפילו צד המעשית שבשניהם, הוא גם כן בחינה אחת ממש. זאת אומרת גם כשאנחנו מדברים על יחסים בין אדם לחבר, ויחסים בין אדם לבורא, זו צריכה להיות אותה כוונה ממש בכל הפעולות שהאדם עושה.
"כי בשעה שעושה מעשהו "לשמה", ולא לשום תערובות של אהבה עצמית, דהיינו בלי שום הפקת תועלת של מה בעדו עצמו, אז לא ירגיש האדם שום הפרש במעשהו: בין אם הוא עובד לאהבת חבירו, בין אם עובד לאהבת המקום ית'."
(בעל הסולם. "מתן תורה")
שם הוא מסביר, שכל מה שנמצא מחוצה לגופו, היינו לרצונו של האדם, הרצון של החבר או הרצון של הבורא, הוא לא נמצא בי. ולכן אם אני מרגיל את עצמי למלאות על ידי הרצון שלי רצון זר, או חבר או בורא, זה בשבילי אותו הדבר. ואם יש הבדל [מי] אני ממלא, כי בורא זה בורא [אז] איך יכול להיות שלא? אז זה כבר אגו, זה כבר הרצון לקבל שלי.
מה שאין כן, דווקא כלפי החבר, אם אני רוצה למלאות את החבר. כי מה יש לי מהחבר? רק עד כמה שאני מעריך אותו, ודווקא כאן אני יכול לבדוק את עצמי שאני נמצא בתכונת ההשפעה ממש, כי מה יש לי מהחבר?
אז כלפי הבורא אנחנו יכולים כולנו לרמות את עצמנו, אם תדבר עם מישהו לעשות נחת רוח לבורא, [אז זה] ברור. לעשות נחת רוח לחבר, גם כן, הוא חבר שלי, אז כבר [זה] רצון לקבל. זאת אומרת, דווקא כלפי העבודה הנקייה בעשירייה, אם אנחנו מסדרים את עצמנו שם, אנחנו יכולים להגיע להבחנות רוחניות, נכונות, חדות ובלי זה אי אפשר.
לכן שימו לב, כל העבודות הרוחניות הנכונות, היחסים הנכונים, הם מתחילים מתוך זה שאנחנו מבררים אותם דווקא בקבוצה, דווקא בעשירייה, ובלי זה אני בטוח אטעה, כי כלפי הבורא ודאי מי ילך לעשות משהו הפוך? מה שאין כן עם החבר, זה חבר שלי, אז מה יש? אז אנחנו צריכים באמת לשים לב לזה שהחבר צריך להיות יותר יקר, יותר חשוב, יותר קרוב לי מהבורא, ככה זה צריך להיות.
לכן מצוות שבין אדם לחברו הן קודמות למצוות שבין אדם למקום, לבורא. ואם אני לא עושה פעולה כזאת לחבר, ובטוח שאני יכול לעשות את זה בצורה לגמרי לא תלויה ברצון לקבל שלי, אז כבר דרך זה אני מגיע לבורא ולא אחרת. אני לא יכול לעקוף את החבר ולהגיע לבורא. זה מה שהוא מראה לנו בכמה הקטעים האלו, שהעיקר זה דווקא העבודה בין החברים.
ואני יודע שיש כאן כאלו שמתעצלים ועדיין לא מממשים את העבודה הזאת, ובזה אתם עוצרים את עצמכם. אני מבין שזה קשה, אני מבין שכל העולם הוא נגד זה, הוא מוריד את החשיבות של אדם כלפי החבר, אבל אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לראות את זה כדבר החשוב ביותר. לא מן הסתם אומרים שאחרי כל חבר נמצא הבורא, מסתתר הבורא. ואם אתה לגמרי לגמרי דבוק לחבר, אז אתה מגלה שהבורא נמצא בו, ומה שראית קודם שזה החבר, אין חבר, זה הבורא. ממש כך.
שאלה: אנחנו מדברים על זה שמצוות זה תיקון הרצונות, תרי"ג מצוות. מה זה תיקון הרצונות כלפי החבר וכלפי הבורא?
אני כולל שש מאות ושלוש עשרה רצונות, ובכל הרצונות האלה שאני כך נכלל מהם, אני צריך להתייחס גם לחבר וגם לבורא, ממש שלא יהיה הבדל בשום דבר.
תלמיד: מה זה אומר שאני מתקן את הרצונות כלפיי החברים?
אתה עושה כל מה שהם רוצים, פשוט מאוד. מה שהם רוצים אתה עושה על מנת להשפיע כדי לחזק את העשירייה. אתה חושב רק על זה, איך אני מגיע לזה שאני מחבר אותם כולם, מדביק אותם כולם, עוטף אותם כולם באהבה, ביחס, בכול מה שחסר להם רק כדי להיות יחד. לזה אני חייב להגיע, אין שום דבר בחיים חוץ מזה.
עשיתי את זה, יש לי העולם העליון, יש לי בורא, יש לי הכול. לא עשיתי, אין לי נשמה, כי העשירייה הופכת להיות נשמה. אתה לא רואה אותה עכשיו, אתה אחר כך תראה אותה שזה נשמה.
תלמיד: במה אני מתקן את הרצון שלי? בזה שאני מצמצם אותו כדי להתכלל ברצון של החבר?
כל הרצונות שלך הם נגד חיבור עם החברים ואם כן, אז [הכל] על מנת לקבל שיהיה לכם טוב, שיהיה לך טוב, לא כדי להשפיע להם, אלא כדי שיהיה לך טוב, או לכם, ככה כמו בחברה. זה דברים מאוד עמוקים וארוכי טווח.
שאלה: מה אני יכול להשפיע או לנסות להשפיע לחבר?
תשאל אותו מה הוא רוצה. הוא רוצה חיבור בין כל יתר החברים כמוך ואז אתם תלכו יחד להתחבר ולחבר עוד ועוד חברים עד שאתם בתוך החיבור ביניכם תגלו את הבורא שממלא את החיבור ביניכם.
שאלה: בגלקסי אנחנו מתלבטים בקבוצה, אם לעבוד לפי עשיריות, או שכל בוקר מי שנכנס לחדר מתחבר לעשירייה חדשה. מה אתה חושב לגבי זה?
אתם רק עכשיו שואלים על זה? מעניין. זה לא ברור, שכמו שישבתם ליד השולחנות בחדר הלימוד, אתם צריכים להיות יחד ואתם צריכים להרגיש את עצמכם שאתם שייכים לעשירייה אחת. אני חשבתי שככה זה.
תלמיד: אז להיכנס לפי העשירייה, או מי שנכנס לחדר הוא עשירייה?
לא ברור שצריכים להיות יחד? ולא לפי איך שבאים בבוקר ומתחברים, אתם עשירייה או לא עשירייה?
תלמיד: אנחנו עשירייה.
אתם עובדים יחד כל הזמן, ובמשך היום אתם מתקשרים?
תלמיד: כן.
אז זהו מה שאתה שואל, זה מה שצריך להיות. עשירייה צריכה להיות בזמן השיעור, בזמן הסעודה, כמה פעמים ביום. נגיד אני נמצא בעשירייה, אנחנו שלוש פעמים ביום מתחברים. מיד אחרי השיעור ואחר כך נגיד בשעות הצהרים ואחר כך בערב.
תלמיד: בסדר גמור.
זו חובה, איך בלי זה אתה בונה את הכלי? לא תהיה לך נשמה, אתה רק לומד וככה זה נשאר באוויר. תתקנו את זה מהר כמה שאפשר.
שאלה: היום לא הגיע חבר לשיעור והרגשתי כאילו איזה חלק ממני חסר, רגל, יד, ראש. האם זה מה שהחיבור נותן לך להרגיש שאתה מחובר ?
כן ודאי, אתם צריכים כך להרגיש. אם חסר מישהו, זה ממש חסר כמו איבר בגוף.
שאלה: שמעתי שאם אתה לגמרי לגמרי דבוק לחבר, אז אתה מגלה שם את הבורא, רציתי לשאול מה אנחנו יכולים להוסיף בשביל להידבק יותר אחד לשני?
תפילה, תפילה.
שאלה: מה הסיבה שקבוצה כל כך קטנה מהאנושות עוסקת ברוחניות?
זה עניין של פירמידה. שבפסגת הפירמידה יש לך רק נקודה אחת, אבל היא נמצאת במגע עם הבורא והיא מעבירה דרכה כוח עליון לכל הפירמידה, לכל העולם.
בצורה שאנחנו נמצאים היום, זו קבוצה שלא הייתה כמוה. אני לא מדבר בימי אברהם, בימי משה, אבל בעצם בצורה כזאת שזה לא היה מאורגן על ידי האבות, לא הייתה קבוצה כמונו. אנחנו הקבוצה הכי גדולה שעוסקת ברוחניות, שרוצה לתקן את עצמה, להגיע לדבקות בבורא ולהשפיע את חכמת הקבלה, אמצעי להשגת הבורא לכל העולם. אנחנו הקבוצה הכי גדולה מכל הזמנים, ואני מקווה מאוד שעוד הכול לפנינו. לפי איך שאנחנו לומדים יום יום, אתם צריכים לראות עד כמה עוד פרוסה, עוד פרוסה, עוד פרוסה אנחנו חותכים ומתקדמים לעל מנת להשפיע, ללשמה.
לכן הייתי ממליץ מאוד לשמוע את השיעורים שאנחנו עוברים בבוקר, תשמעו אותם במשך היום. לסדר את העשיריות שלא יהיו כאלה שאלות, "האם אנחנו צריכים בזמן השיעור להרגיש את עצמנו יחד?", ודאי שכן. אני לא יודע איך לסדר את הגלקסי או איפה שאתם נמצאים, זה אני לא יודע, אבל אתם צריכים להיות מסודרים לפי העשיריות. כשאני אומר נגיד מוסקבה 7 אז אני רואה לפניי עשירייה, ממש ככה, וברור לי שהם נמצאים כולם כך יחד. גם נראה לי שהם כך מסודרים ובטח רק הישראלים נמצאים בכזה בלגן. לסדר את הכול, זה מאוד חשוב.
שאלה: אנחנו נפגשים שלוש פעמים ביום. האם הפגישות האלה עוזרות לנו לצאת מהמציאות הלא אמיתית הזאת ולהגיע למציאות האמיתית?
זה יותר חשוב משיעור. ההתקשרות ביניכם שאתם בונים עשירייה זה יותר חשוב משיעור, כי בשיעור אתם מקבלים את הידע. לכן זה העיקר, העיקר שאתם מתקשרים כמה פעמים ביום.
בקיצור, זה שאתם מתקשרים במשך היום כמה פעמים זה הדבר החשוב ביותר. אבל להשתדל לעשות מזה חיבור בין החברים יותר ויותר. כל עוד לא תתחברו לא תגלו רוחניות, שיהיה לכם ברור שלפי זה אתם יכולים למדוד, כך זה או לא.
שאלה: בשעות הערב יש עוד שיעור שמעבירים אותו החברים שלנו. אלה שלא מגיעים, קשה להם להיות בשיעור הזה בגלל היחס שלהם למנחים. מה יכולה להיות העצה שלך כאן?
כל השיעורים שמעבירים החברים שלנו, התלמידים שלי, הם עושים את זה כדי שאנחנו סביבם נתחבר. ואסור לי לזלזל במאמץ שלהם, אמנם אפילו שהם כמוני, אולי לא כל כך מבינים בחומר וגם אני לא, אבל בכל זאת זו סיבה, זה אמצעי לחיבור ולכן כדאי בהם להשתתף. ולא להעביר ביקורת על החבר, הוא עושה מה שכתוב לו לעשות, אמרו לו לעשות והוא עושה. תגיד תודה שיש אפשרות כזאת עוד קצת להיות בשיעור, עוד במשהו לשמוע. יכול להיות שמתחברים אליו חברים אחרים, נשים וכן הלאה.
שאלה: שאלה על הפצה. יש לנו את החולצה עם התמונה של תרנגול ועטלף. לפני הקורונה כשהלכתי עם החולצה אף אחד לא שאל שאלות. והיום, אנשים שאני מכיר, שלא יודעים שאני לומד, כל פעם עוצרים אותי ושואלים "מה זה אומר?", אלו פשוט כמה רגעי חסד שאולי האדם באמת רוצה להתעניין. הייתי שמח לשמוע ממך ברגעי החסד האלה, מה הדבר הכי נכון להגיד לאדם שהוא מכיר אותך ואתה רוצה לעורר בו משהו?
התרנגול מתעורר לאור היום, אור האהבה, אור החיבור, העטלף נהנה מהלילה, מהחושך, ולכן אומרים שגם וירוס הקורונה בא אולי מהעטלפים, ומהתרנגול באים ביצים. ממה אתה נהנה מהעטלף? מתרנגול ברור לך ממה אתה יכול ליהנות. תסביר להם שאתה אוהב תרנגולים ולא עטלפים.
תלמיד: את זה אני אומר, זה ברור שזה רק מהקורונה נולד.
תסביר להם על אור וחושך, שיחסים טובים זה אור ויחסים רעים זה חושך. ולכן אתה משתוקק ליום, ומזמין את כולם להשתוקק ליום ולא ללילה. אני צריך להגיד לך משהו על זה?
תלמיד: לא, השאלה האם זה פתח לשלוח משהו כתוב, קל?
לא, לכאן אתה לא יכול לשלוח אותם, הם לא יבינו מילה.
תלמיד: לא לכאן, אני אומר לשלוח אותם נגיד ללינק שמדבר על חיבור, על אור?
תעשה, מה אתה שואל אותי? אתה כבר עשרים שנה, חמש עשרה שנה, כמה אתה אצלנו? מה אתה שואל? אתם רוצים להראות לכולם שאתם בכזה פיגור? זה סימן שבן אדם לא עסק בהפצה כנראה אם הוא שואל דברים כאלה, מה לעשות עימו?
שאלה: לגבי הפצה, האם אנחנו יכולים להשתמש ברגע של החיבור שלנו במשך היום כדי להקדיש אותו להפצה, או אנחנו צריכים לעשות את זה בנוסף או בזמנים אחרים?
הפצה היא מאוד חשובה. אם אין זמן אלא רק לעסוק בקבוצה או בהפצה, הייתי מחלק את הזמן, פגישה אחת להפצה ופגישה אחת לחיבור בעשירייה. כי באמת ההפצה בזמננו מקדמת אותנו למטרה לא פחות ממה שאנחנו מתחברים בינינו. כי בהפצה אנחנו רוצים להראות עד כמה אנחנו מכוונים לבורא, כי כדי להשפיע נחת רוח לו אנחנו עושים את ההפצה. וכשאנחנו מדברים על כל מיני חיבורים בינינו זה יכול להיות יותר אגואיסטי. תשתדלו לברר את זה. ההפצה היא העיקר בכל זאת. תשתמשו בכל מיני קטעים, בכל מיני דוגמאות, תפזרו את זה בכל מיני צורות באינטרנט, תנסו. כל יום ויום צריך להיות משהו ששייך להפצה, יום יום.
(סוף השיעור)