סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בנושא "מחזיקים במטרה על פני העליות והירידות", שיעור 4
20 юни 2019
לכל השיעורים בסדרה: מחזיקים במטרה על פני העליות והירידות 2019
שיעור בוקר 20.06.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
מחזיקים במטרה על פני העליות והירידות -
קטעים נבחרים מן המקורות
דיברנו אתמול על משכון. שאנחנו צריכים להשקיע משהו בקבוצה, כדי שזה יעצור אותנו ברגעים של חולשה כשרוצים לברוח מהמסלול, ושזה יחזיק אותנו. כי בורחים על ידי האגו שלנו, אז שקצת נעצור את האגו וניתן לו קונטרה, משהו נגד, שיחשוב פעמיים, שיעשה משהו, אז אנחנו צריכים לעשות משהו.
כל אחד שמתחתן מתחייב כלפי הכלה, נגיד בחצי מיליון שקל. בכמה אתה התחייבת?
תלמיד: שישים ריבוא.
שישים ריבוא שקלים?
תלמיד: כן.
זה בסך הכול שש מאות אלף, בסדר, וככה כל אחד.
ואתה? אתה חכם.
תלמיד: זה היה לפני עשרים שנה.
לפני עשרים שנה אז כבר יש פחת, זה כרגיל כמו שאתה מוכר איזה אוטו ישן, זה ברור.
אז בקיצור אנחנו רואים שכך נהוג על כל דבר ודבר, על כל קניין. וקבוצה זה קניין, שאני רוצה על ידם לקנות מלכות שמיים, משהו שמאוד חשוב לי. או שאני אגמור את החיים שלי כבהמה שקוברים וזהו, או שורפים, או שאני אגמור את זה בצורה כזאת שיש לי המשך לעולם הבא. כך אדם צריך לתאר לעצמו.
אז אם כך יש עניין של התחייבות, שזה נגד האגו שלנו, שיעצור אותנו לחשוב פעמיים ועוד שלוש, ארבע, לפני שאנחנו עושים איזו פעולה כזאת, בריחה מהקבוצה. ללא ספק אם היינו כך עושים, אמנם זה כאילו איזה ברקס, מעצור גשמי, אבל העניין שלנו הוא גם גשמי, אז זה כנגד זה האדם היה חושב מה לעשות פעמיים, וזה היה עוזר לו. אחר כך דווקא היה מבין שהדברים האלה הם טובים. כמו שכתוב גם בהרבה מקומות "שומרים ושוטרים תעשה לך על כל שעריך", כל מיני פסוקים כאלה.
אנחנו גם דיברנו בימים האלו על מיישר זרם. לפעמים אני תופס את עצמי שאני אומר לא נכון, מיישר מתח, לא מיישר מתח אלא "מיישר זרם", כך זה נקרא. כי זרם חילופי כשיש עליות וירידות, הוא מיישר אותו לקו אחד. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, שלילה ויום יהיו כיום אחד, "חשכה כאורה יאיר", ועוד ועוד כאלה דברים.
אז בוא נבקש מהחבר להסביר לנו מה העניין.
שאלה: זה התחיל מזה שהיינו צריכים להכין מתנות לחברים בעשירייה, והמתנה שלי לחבר הייתה קליפ, מצגת.
אז הרכיב הראשון במערכת שלנו זה הבורא, הוא מקור הכוח החילופי, פעם אחת הוא משפיע יום ופעם אחת הוא משפיע לילה. בגרף פעם אחת זה מעל האפס, פעם אחת זה מתחת לאפס וכך הלאה.
הדיודה זה החבר במערכת שלנו. היא עובדת ומשפיעה כלפי אחרים רק כאשר מצד אחד יש פלוס, כוח השפעה ומצד שני יש חיסרון לגדלות הבורא.
אם זה מצב הפוך, שיש שני מינוסים או שני פלוסים הדיודה מנותקת, החבר בירידה, לא עובד ולא מעביר דרכו זרם. הנגד במעגל זה אומות העולם, מקבלי השפע, והזרם צריך לעבור דרכם.
ולא חשוב מאיזו צורה, רק שיעבור.
תלמיד: נכון, לא משנה מאיזה כיוון העיקר שיעבור זרם. אז אנחנו רוצים לבדוק אם חבר אחד יכול להשפיע לאומות העולם את האור בקביעות. כאשר הבורא משפיע אור יום למערכת אז הדיודה פועלת, לחבר יש כוח והוא מסוגל להעביר זרם, ואומות העולם מקבלות את השפע (ראו שרטוט מס׳ 1).
שרטוט מס׳ 1
מצד השני, כאשר הבורא משפיע לילה הדיודה מנותקת והיא לא עובדת. וכפי שאתם רואים בלילה החבר בירידה ולא מסוגל להשפיע, לעשות שום דבר (ראו שרטוט מס׳ 2).
שרטוט מס׳ 2
עשירייה לעומת זאת עובדת קצת אחרת. כאשר הבורא משפיע יום למערכת, אז שני חברים מעבירים דרכם את האור ויש אור באומות העולם, יש זרם במעגל. וגם כאשר הבורא משפיע לילה, שני חברים אחרים בעשירייה מעבירים דרכם את המאור וגם לאומות העולם יש את האור. ובעצם המערכת של יום ולילה הופכת ליום תמידי (ראו שרטוט מס׳ 3).
שרטוט מס׳ 3
או שבקבוצה זה לא חשוב, גם באומות העולם וגם בקבוצה. זאת אומרת, מיישר המתח [מיישר הזרם] הזה מה הוא אומר? שאם אנחנו עובדים יחד תמיד יש לנו יום. חלק מהקבוצה מקבל לילה וחלק מקבוצה מקבל יום, מצבים של עליות וירידות, אבל בסופו של דבר כל הקבוצה היא כמו שדיברנו אתמול על האופן, שמסתובב חצי אחורה וחצי קדימה אבל התנועה היא קדימה.
אם אנחנו לומדים את הדברים האלה ומקבלים מהבורא יום ולילה כמו שכתוב "אף לך יום אף לך לילה", שזה חייב להיות כך כי לילה זה חידוש הכלים, ירידות, כמו רבי שמעון שהיה שמעון מין השוק לפני העלייה הגדולה, אז אנחנו חייבים להעביר את הדברים האלה.
השאלה היא כך, איך אנחנו מעבירים את העליות והירידות האלה בצורה כזאת שבשבילנו זאת תמיד התקדמות? שירה ברוח טובה, שזה דוחף אותנו מאחורה כל הזמן, גם ירידה וגם עליה. כמו במיישר מתח [מיישר זרם], תמיד ישנו הזרם בעומס, ותמיד לא חשוב מי למעלה ומי למטה, יש דיודות שם שהן פועלות פעם כך ופעם כך, תמיד, תלוי מאיפה מגיע הזרם או מפלוס או ממינוס. אבל בעצם, בסך הכול בקבוצה שזה הנגד הזה שבאמצע, תמיד יש לו זרם, היינו התקדמות ואור.
איך אנחנו בונים כך את הקבוצה? דיברנו על עליות ירידות, על משכון, על כל מיני דברים. איך אנחנו בונים את הקבוצה שהיא תתקדם תמיד קדימה? ממש במיישר זרם טוב, נורמלי, איך אנחנו בונים את זה?
אז בואו נקרא מה שכתוב כאן.
קריין: קטע מספר 22 מתוך אוסף קטעים בנושא "מחזיקים במטרה על פני עליות וירידות" הקטע הוא מתוך מאמר "ואברהם זקן בא בימים, בעבודה" של רב"ש.
"מי שהוא חכם, והוא רוצה להרויח זמן, אין הוא מחכה עד שיקבל ירידה מלמעלה. אלא, בזמן שהוא נמצא בזמן עליה, ורוצה לקבל את החשיבות של המצב של התקרבות לה', אז הוא מתחיל לצייר לעצמו, מהו מצב של ירידה. היינו, איך הוא קיבל יסורים, מזה שהוא היה מרוחק מה'. ועתה, איך הוא מרגיש, שהוא מקורב לה'." זאת אומרת, ירידות אנחנו בכל זאת חייבים להרגיש, אחרת לא נוכל לתאר אותן, מה הן. אבל כשיש לנו כבר איזה ניסיון אז מספיק, עכשיו אני יכול להשתמש בניסיון הזה שהיה לי, כדי לא לרדת בפועל לכל מיני מצבים לא נעימים, מצבים של חולשה, חוסר, איבוד הדרך וכן הלאה. אלא אני יכול מראש כמו הזקן הזה שמחפש, להבטיח לעצמי שאני מתקדם ככה בזרם ישר. "נמצא, שגם בזמן עליה, הוא לומד את ההבחנות, כאילו הוא היה במצב הירידה, ויכול אז לעשות חישוב, להבחין בין עליה לירידה. והוא יקבל אז תמונה של היתרון בין אור לחושך. כי יכול לעשות ציור, איך שהוא היה פעם במצב של ירידה, והיה חושב, שכל ענין עבודה דלהשפיע, לא שייך אליו, ועד כמה שהוא סבל מהמצבים האלו, שהיה רוצה לברוח מהמערכה, ורק ממקום אחד, היה לו לקבל איזה הרוחה, היינו רק מתקוה אחת, שהיה חושב, מתי אני אוכל ללכת לישון, שאז הוא יברח מכל המצבים של האי סבלנות, שהיה מרגיש, שהעולם חשך בעדו. ועתה, בזמן עליה, הוא רואה הכל אחרת. והוא רוצה אז רק לעבוד לתועלת ה'. ועל תועלת עצמו אינו דואג עכשיו. ומכל אלה החשבונות, שהוא יעשה בזמן עליה, נמצא, שהוא מקבל עכשיו מקום, שיוכל להבחין בין אור לחושך. ואין הוא צריך להמתין, עד שיתנו לו מלמעלה את מצב של ירידה."
(רב"ש - ב'. מאמר 8 "מהו, ואברהם זקן בא בימים, בעבודה" 1991)
באמת זה אפשרי. יש לנו עשיריות, יש לנו קבוצה חזקה, אתם כבר בעניינים, בעלי ניסיון, יש כבר עליות ירידות, חשתם את זה, ראיתם [מצבים שונים], לברוח, לקלל והכול, וההיפך הייתם באופוריה, בהתפעלות מהדרך, הכול היה.
איך אנחנו עכשיו יכולים ליישר את הזרם שלנו כך שתחתינו העליות והירידות? אנחנו יושבים על עגלה ושום דבר לא זז, מתקדמים קדימה בלבד. כמו שאתמול דיברנו שעומד שם דלי עם מים, אין ירידות עליות, הכול נבלם.
קריין: שוב, קטע מספר 22.
"מי שהוא חכם, והוא רוצה להרויח זמן, אין הוא מחכה עד שיקבל ירידה מלמעלה. אלא, בזמן שהוא נמצא בזמן עליה, ורוצה לקבל את החשיבות של המצב של התקרבות לה', אז הוא מתחיל לצייר לעצמו, מהו מצב של ירידה." כי בזמן הירידה חסרה לנו חשיבות, חשיבות המטרה, חשיבות ההתקרבות לבורא, חשיבות המדרגה העליונה, חשיבות. "היינו, איך הוא קיבל יסורים, מזה שהוא היה מרוחק מה'. ועתה, איך הוא מרגיש, שהוא מקורב לה'. נמצא, שגם בזמן עליה, הוא לומד את ההבחנות, כאילו הוא היה במצב הירידה, ויכול אז לעשות חישוב, להבחין בין עליה לירידה. והוא יקבל אז תמונה של היתרון בין אור לחושך. כי יכול לעשות ציור, איך שהוא היה פעם במצב של ירידה, והיה חושב, שכל ענין עבודה דלהשפיע, לא שייך אליו, ועד כמה שהוא סבל מהמצבים האלו, שהיה רוצה לברוח מהמערכה, ורק ממקום אחד, היה לו לקבל איזה הרוחה, היינו רק מתקוה אחת, שהיה חושב, מתי אני אוכל ללכת לישון, שאז הוא יברח מכל המצבים של האי סבלנות, שהיה מרגיש, שהעולם חשך בעדו. ועתה, בזמן עליה, הוא רואה הכל אחרת. והוא רוצה אז רק לעבוד לתועלת ה'. ועל תועלת עצמו אינו דואג עכשיו. ומכל אלה החשבונות, שהוא יעשה בזמן עליה, נמצא, שהוא מקבל עכשיו מקום, שיוכל להבחין בין אור לחושך. ואין הוא צריך להמתין, עד שיתנו לו מלמעלה את מצב של ירידה."
(רב"ש - ב'. מאמר 8 "מהו, ואברהם זקן בא בימים, בעבודה" 1991)
לקחנו בתחילה את הדוגמה עם מיישר הזרם, זאת לא בדיוק הדוגמה שעליה הוא כותב כאן. שם זאת דוגמה שעובדים לסירוגין, החברים האלו והחברים האלו, אלו בירידות ואלו בעליות, ואז בסך הכול המרכבה שלנו נעה קדימה. מה שאין כן כאן, מדובר על כל אדם פרטי וכולם יחד, בזה שאנחנו לא נמצאים חלק כאן וחלק כאן בעליות וירידות, אלא כל אחד ואחד מעורר בעצמו. כמו הזקן שיש לו הכול אבל הוא מחפש, כאילו נאבד לו משהו, ועל ידי זה רוכש חכמה יותר ויותר.
סדנה
איך אנחנו מעוררים בנו בזמן העלייה את הירידה בצורה כזאת שהירידה הזאת רק תשלים את העלייה של עכשיו? איך בזמן שאני מרגיש עכשיו את עצמי נמצא בטוח בהתקדמות, בהבנה, בהרגשה שזה המצב הנכון לצאת לדרך, איך כשאני יוצא לדרך אני לוקח איתי גם את הירידה שהייתה לי, ומשתמש בה כדי להוסיף עוד לעלייה שלי, לאזן אותה יותר נכון, כמו זקן שמחפש משהו שכאילו אבד לו, מה אני מוסיף בזה?
נניח שאני רוצה להיות אותו חכם, אותו זקן, זקן זה נקרא "חכם". בזה אני מבטיח לעצמי שאני לא אפול, כי אני משתמש בירידה עכשיו, בזמן העלייה. אני מעבד אותה כבר עכשיו. מה חסר לי בין העלייה לירידה? בסך הכול גדלות הבורא בעיני. המטרה, זה כבר כתוצאה מזה, הקבוצה, כל מיני דברים, אבל בסך הכול גדלות הבורא. ובזמן הירידה אין לי, אין. בכלל לא קיים, פשוט לא נמצא, נמחק. איך אני מעורר עכשיו, בזמן העלייה חוסר בגדלות הבורא, הרגשת חוסר גדלות הבורא, שלא נמצא?
*
שאלה: אנחנו חוזרים לאותו הדבר. כשאדם נמצא בעלייה הוא מכור לאור ולהרגשה. כשהוא נמצא בירידה הוא "מת". מה מיישר את שני הניגודים האלה?
אני לא יודע. כך אתה אומר, שבעלייה אין לו מה לעשות כי כולו בידיים של האור, בהשפעת האור, ובירידה הוא בהשפעת הרצון, בהשפעת הכלי, אז גם במצב כזה וגם במצב כזה הוא לא יכול לעשות שום דבר. אנחנו אומרים שכן, הוא יכול לעשות משהו. הוא יכול בזמן העלייה לעורר את זמן הירידה.
תלמיד: אבל הכול צבוע לו בזה, אין סבל בעולם, החברים סבבה, הכול טוב. הוא רואה את הכול בצורה מושלמת, הבורא איתו. הבורא נמצא בלב שלו והוא לא רואה שום דבר רע.
זאת אומרת, הוא לא יכול לצייר לעצמו מצב ירידה בזמן שהוא נמצא בעלייה. אנחנו לא מדברים על מצב שאתה כך מתאר לנו. לכן, אין כאן שאלה מצדך. אין.
שאלה: כשאני בשלמות, במצב של עלייה, לא יעלה בדעתי לרצות לרדת.
אתה לא צריך לרדת. אתה צריך לתאר לעצמך כאילו שאתה יורד. הייתה לך לפני זה ירידה פעם? אז אתה יכול משם לקחת את הציור ולחשוב עליו עכשיו. מגובה העלייה, "עלייה" זה נקרא שאתה מעריך את הבורא, את הקבוצה, את השיטה, את המטרה, זה נקרא "עלייה", אתה יכול לצרף לזה את המצב שהיה לך קודם שלא היית מעריך, לא את הבורא, לא את הקבוצה, לא את מטרה, ולא כלום, והכול כאילו לא קיים.
למה לא קיים? בגלל חוסר חשיבות. אין יותר מעלייה וירידה, רק חוסר חשיבות. אז אתה עכשיו רוצה לבדוק במה זה חשוב עכשיו ובמה זה היה לא חשוב קודם. אתה רוצה לצרף זה לזה. לבדוק. קצת להיות יותר גמישים ויותר שולטים במצבים. להיות למעלה מהמצבים שלנו כדי לנהל אותם.
תלמיד: מה שאתה אומר זה שאנחנו לא מוצאים איזה תחליף לירידות שהיו לנו עד עכשיו.
אני לא יודע, אני יודע שאני רוצה לצרף את הירידה לעלייה, ועל ידי זה ללמוד מה חסר לי באמת בזמן הירידה ואיך אני יכול עכשיו, את החיסרון הזה שבזמן הירידה, לצרף לעלייה, ואז העלייה שלי פתאום תקפוץ לי עוד יותר למעלה, כי אני ארגיש איזה חיסרון היה לי.
שאלה: במה הגמישות?
אתה רואה, הם לא רוצים בכלל להתקשר למצב הרע. הם אומרים "אנחנו עכשיו נמצאים באופוריה. אני ממש טס בכל השמים. מה יש לי לְמה שהיה לי קודם?" זה לא נכון. בצורה כזאת אנחנו לא יכולים להתקדם למטרה, אלא אנחנו נמצאים זרוקים ברוח. ואנחנו מדברים על זה שאנחנו הולכים למטרה וימין ושמאל אצלנו צריכים להיות שווים, "חשיכה כאורה יאיר". אחרת זה לא יהיה אף פעם.
תלמיד: אז למעשה לא משנה אם זו ירידה או עלייה, אלא חשובה המטרה עצמה?
המטרה עצמה חשובה בזמן שאני נמצא בעלייה. "עלייה" נקרא שיש לי חשיבות, הערכת הבורא, המטרה, הקבוצה, השיטה, שיש לי חשיבות לזה. והירידה שהייתה? הרגשתי בה שלא אכפת לי כלום. אני מצפצף על כולם, ועל הכול ולא רוצה שום דבר. תעזבו אותי, אני רק רוצה לברוח. חוסר חשיבות. גם זה וגם זה באים מלמעלה מהבורא.
עכשיו אני רוצה לצרף אותם יחד. כמו שאנחנו למדנו במיישר זרם. אז אני רוצה לצרף לעלייה שלי, שיש לי עכשיו חשיבות, אני רוצה לצרף לזה חוסר חשיבות שהייתה לי בירידה. היה לי חוסר חשיבות, אם אני אצרף עכשיו במצב שאני נמצא בו חוסר חשיבות לחשיבות, אני אקבל חשיבות עוד יותר גדולה, כי עכשיו יש לי כוח לעבוד על חוסר החשיבות הקודם. אני מושך כאילו אותו זמן, אותו מצב למצב הנוכחי ואני מתקן אותו.
זה נקרא "תיקון", כי מה שהיה לי קודם בירידה, בזמן שאני נמצא בירידה אין איתי חשבון, אני בהמה. אבל עכשיו, בזמן שאני נמצא במצב אדם, זה נקרא "אדם ובהמה תושיע ה'", שאני עכשיו נמצא במצב של אדם ואני מושך אלי את מצב הבהמה כמו שהייתי קודם, ואני עכשיו מקדש אותה. אני עכשיו על ידי זה יכול לעלות יותר.
זאת אומרת, את העלייה שעכשיו קבלתי אני קבלתי מלמעלה. מלמעלה באה אלי פתאום התפעלות, התרגשות, אני שוב חוזר לחיים רוחניים. זה על חשבון הבורא. איפה החשבון שלי שאני מתקדם? החשבון שלי אך ורק אם אני לוקח את הירידה הקודמת ומצרף אותה עכשיו לעלייה הנוכחית. זה נקרא צעד שלי קדימה. שלי. לכן זה כל כך חשוב.
תלמיד: מה יש בחשיבות המטרה שאין לא בעלייה ולא בירידה? מה יש בתוך חשיבות המטרה שהיא מעל המצבים שלנו?
חשיבות המטרה זה הבורא. לפעמים הוא מאיר לנו, אז אנחנו נמשכים אליו. לפעמים הוא דוחה אותנו, אז אנחנו בורחים ממנו. ועל ידי מצבים כאלה, תקרא לזה פלירט או איזה משחק, או שזה נקרא "ריקוד", פעם רוקדים למעלה פעם רוקדים למטה. מסבירים את זה בהרבה מקומות איך רוקדים לפני הכלה, מלכות שמים. זה מה שצריכים לעשות. על ידי כאלה דברים אנחנו מעוררים כלים ומקדמים את עצמנו לדבקות.
תלמיד: אז למעשה חשיבות המטרה או הבורא עצמו, לא שייך בכלל למצב שלי?
הוא מעורר לך ומייצב לך את המצב שלך. ממנו מגיע זרם חילופי, פעם פלוס פעם מינוס. ואתה צריך לעשות כך ש"חשיכה כאורה יאיר"1, "יום ולילה, יום אחד".
תלמיד: מה זה המצב הזה?
שאתה מצרף את הירידה שקיבלת מהבורא לעלייה שקיבלת עכשיו מהבורא, אבל אתה מצרף את הירידה לעלייה ואז אתה בונה את העלייה שלך.
תלמיד: שזו המטרה.
שזו המטרה. רק על ידי זה אנחנו מתקדמים, לא על ידי עליות מלמעלה, שאנחנו פשוט טועים בזה בגדול. אנחנו חושבים "הו, קיבלתי עלייה, אז עוד מעט תהייה עוד עלייה ואקבל עוד עלייה ואז אני אכנס לדבקות, לרוחניות". כלום לא ייצא. אם אנחנו לא נצרף את המינוס לפלוס, "ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד"2. חייב להיות כך, כי אחרת לא יהיו לנו כלים. הכלים הם דווקא מהחושך, מהחסרונות, מהחסרונות לגדלות הבורא, להערכת הא-לוהות.
שאלה: הצירוף הזה שתיארת נעשה בפועל בלקיחת אחריות באיזו פעולה למען העשירייה, שגורם לי לאיזה בירור?
אם זה כך, זה יותר טוב, כן.
תלמיד: כי רק ככה מתחיל איזה בירור מסוים, ואז אני יכול לפחות לקשור את זה לאיזו תחושה.
בסדר, אני לא רוצה עכשיו לברוח לכל מיני פעולות מעשיות, אלא שהעיקרון יהיה מובן קודם כל. קודם הלימוד איך זה צריך להיות.
שאלה: דיברנו בינינו בדיוק על הנקודה הזאת, מה זו הגדרה של עלייה וירידה.
חשיבות כלפי הבורא סך הכול, כך זה נמדד, כל מצב ומצב. אין לנו קנה מידה אחר, רק עד כמה הוא גדול ועד כמה הוא פחות בעיני.
תלמיד: אנחנו הגענו לזה, שעצם זה שאנחנו או פונים לבורא בבקשה או מודים לו על מה שקורה, את זה נגדיר כעלייה.
בסדר.
תלמיד: אנחנו לא מוציאים אותו מהתמונה בינינו, בינינו זו עלייה.
זה מימוש. אם יכולים לפנות לבורא, זה נקרא עלייה. אם רוצים לפנות אליו בגב כאילו הוא לא קיים, או בכלל לא קיים בהרגשה שלי, זה נקרא ירידה.
תלמיד: ואז אם נמצאים במצב הזה שנקרא עלייה, אפשר לבחון, עכשיו היינו בירידה, מה היה שם בדיוק. גם זה בא ממנו, למה? כדי לקדם אותנו. זה בעצם נקרא בפועל לצרף את הירידה לעלייה.
מה זה נקרא בפועל לצרף?
תלמיד: שוב, אנחנו נמצאים בהגדרת עלייה. מה זו עלייה? שאנחנו נמצאים בתפילה, בבקשה לבורא שנמצא בינינו. ואז מתוך המצב הזה אנחנו מסתכלים ואומרים, איפה היינו לפני רגע, איפה היינו עכשיו? בניתוק, לא היינו שם במקום הזה. למה? כדי להביא אותנו למקום הזה. גם זה בא ממנו, גם הניתוק הזה זה בעצם גשר ויסטון הזה.
ודאי.
תלמיד: ואז זה נקרא לצרף בפועל את הירידה לעלייה.
זה לא נקרא לצרף בפועל. בפועל מצרפים, בזה שאנחנו מתחילים עכשיו לעבוד על אותו החיסרון שהיה, שעבר עלינו, אנחנו עכשיו עובדים על אותו החיסרון, אנחנו רוצים לצרף אותו ולעבוד עימו דווקא. את כל מה שהיה לי אז, אני צריך עכשיו לעורר בי, ממש לעורר, עד שאני מרגיש שאני נמצא כביכול שוב באותו מצב של ירידה. ואני עכשיו, מכל אותו מצב של ירידה, דורש את הבורא שימלא לי את כול החסרונות ההם בנוכחות שלו.
שאלה: לא כל כך הבנתי את השיטה. אני נמצא בעלייה, אני זוכר את הירידה. בזמן העלייה אני מצרף את הירידה, זאת אומרת אני בעצם רואה את הפער פי שניים יותר גדול נגיד מסתם להרגיש את העלייה. אני מרגיש גם את הירידה וגם את העלייה, יש אמפליטודה הרבה יותר גבוהה. ומה הרווחתי? כי בצעד הבא תהיה ירידה, היא תהיה פי שניים עכשיו יותר למטה.
אני לא יודע, סתם אתה אומר, לא דיברנו על זה. אנחנו דיברנו, איך אנחנו מצרפים אותו איבוד חשיבות הא-לוהות, הדרך והכול, איך אנחנו מצרפים אותו כחיסרון לעלייה של עכשיו.
תלמיד: אז כמו שאמרת קודם, זה נותן לי הרגשה עוד יותר גדולה של עלייה. אני מרגיש פי שניים עלייה עכשיו, יחסית לירידה הקודמת שהייתה לי.
זה לא עניין של להרגיש פי שניים, זה עניין של לדרוש יותר חשיבות, זו התקדמות.
תלמיד: נכון, אז יש לי יותר דרישה לחשיבות להתקדמות.
כן.
תלמיד: אז זה הרווח? זה מה שהרווחתי, את הדרישה לחשיבות?
זה הרווח, כן.
שאלה: אנחנו עובדים כלפי הדרגה הקודמת, לא כלפי הדרגה הבאה?
כלפי הדרגה הבאה. אנחנו מצרפים לדרגה הנוכחית חיסרון מהירידה, מהדרגה הקודמת. ואז אנחנו את הדרגה הנוכחית מעלים לדרגה הבאה, בונים ממנה את הדרגה הבאה.
תלמיד: אני כאילו חוזר למה שהיה קודם?
לא, אני חוזר רק כדי לקחת משם אותה הרגשת איבוד החשיבות.
תלמיד: מה זה אומר? תמיד היינו אומרים לצייר את הדרגה הבאה.
הייתי במצב של ירידה, במצב הזה הרגשתי מינוס גדול מאוד, "אין א-לוהים בקרבי"3. הגיעו אלי כל מיני מחשבות רעות וכן הלאה (ראו שרטוט מס' 4). אחר כך התחיל עניין של עלייה, פלוס, זאת אומרת גדלות הבורא. במינוס זה שלילת הבורא. מה עושים? עכשיו כשאני בכוח, אני יכול לצרף משלילת הבורא אלי עוד חיסרון. ואז אני יכול על ידי גדלות הבורא לדרוש, לבקש מילוי לחיסרון הזה.
שרטוט מס' 4
יש לי מצב של עליון ויש לי מצב של תחתון. אני עכשיו נמצא במצב העליון, זה מצב 2. ובתחתון הייתי במצב 1 (ראו שרטוט מס' 5). אז אני מצרף את החיסרון למצב 2, מעלה אותו למעלה, מבקש עליו מילוי ואז מקבל מילוי והוא כבר מצורף אליי. וכך אנחנו בונים את עצמנו במדרגה עוד יותר גבוהה, עוד יותר גבוהה, עוד יותר גבוהה. מצב 1 כאילו לא נמצא, הוא כאילו נמחק. נשאר לי מצב 2 שהוא יחד שני מצבים. אני בונה את עצמי, משמין ומשמין בחשיבות הבורא, חשיבות. אין לי כאן יותר חוץ מזה. זה מה שאנחנו צריכים להשיג, כי מזה יש לנו כוח לעלות באמונה למעלה מהדעת, להיות מסור, להיות בדבקות. רק חשיבות.
שרטוט מס' 5
שאלה: מה זה אמור לעורר בי, פחד או שמחה?
כל הזמן נטייה להגדיל חשיבות הבורא במיוחד בזמן העלייה. לא לפספס את העלייה, אחרת זה נקרא זלזול בזה שהבורא נותן לך הזדמנות. ממש.
שאלה: אני עדיין לא הבנתי למה אני צריך לחזור אחורה? למה במצב 2 לא מציירים את מצב 3?
איזה שלוש? שלוש אני בונה.
תלמיד: איך אני בונה?
מזה שאני מצרף את החיסרון הקודם שהיה לי בזמן הירידה, אני מצרף אותו עכשיו אליי בזמן העלייה ואני בונה את המצב הבא. אין מצב הבא, מאיפה הוא יהיה? אם אני רוצה סולם, איך אני עושה אותו? הוא לא קיים (ראו שרטוט מס' 6). אלא את המינוס שאני מצרף לפלוס, בזה אני בונה עם מינוס ופלוס את המצב הבא. יש לי תמיד חיסרון, שהבורא בעצם מייצב לי את החיסרון הזה ונותן לי בזה אפשרות לעלות, להתקדם. זה הוא עושה לי בכוונה, זו המתנה. הוא לא נותן לאף אחד.
שרטוט מס' 6
תלמיד: זאת אומרת אין דבר כזה שאנחנו כעשירייה יכולים לצייר לעצמנו את הדרגה הבאה. תמיד חייבים לחזור למצב הקודם, לחיסרון הקודם שהיה, לחוסר חשיבות שהייתה לי.
ממה תבנה דרגה הבאה.
תלמיד: מתוך ציור משותף שאנחנו נעשה.
מה משותף?
תלמיד: חזון, שאיפה, אנחנו רוצים להגיע למשהו, מטרה.
אתה אומר משהו. אבל איך אתם מתקדמים בחיבור? למה בחיבור אתם בונים את המדרגה הבאה?
תלמיד: אז יהיה פער בין מה שאנחנו עכשיו לבין מה שאנחנו רוצים להגיע ויש מאור.
אבל החיסרון לחיבור מאיפה הוא מגיע?
תלמיד: חיסרון לחיבור יגיע מתוך השאיפה שלנו שאנחנו רוצים להיות שם, חסר לנו.
מאיפה אתה לוקח חיסרון לחיבור? אתה לא יכול סתם להמציא אותו. אם היה, אז הייתי עכשיו ממציא והייתי קופץ לסוף הסולם.
תלמיד: מהתכללות בינינו, מזה שאנחנו מעוררים.
מזה שאנחנו היינו בזמן הירידה. לכן מביאים אותנו למצב שרוצים להרוג זה את זה.
תלמיד: מה אני מעורר בעצם?
אני מעורר את השחר.
תלמיד: אבל אני צריך לחזור אחורה, לדרגה הקודמת.
זה לא נקרא לחזור אחורה, זה נקרא כמו בגלגל, שאתה מסובב אותו קדימה. מה שהיה אחורה אתה מסובב אותו קדימה.
תלמיד: אז אני נזכר בחוסר החשיבות שהייתה לי, אתמול לדוגמה?
כן, כי סבלת מזה. או אפילו לא סבלת, זה עוד יותר גרוע, אפילו לא סבלת, "לא אכפת לי, מה זו הרוחניות, כל הדברים האלה", אבל הרגשת את זה, זה עבר דרכך. אז קח את הדברים האלו עכשיו ותצרף להתפעלות של היום.
תלמיד: מה זו פעולת הצירוף? נזכרתי במה שהיה.
נזכרת, ואתה רוצה עכשיו לעבוד עם זה. שתרגיש צירוף זה לזה.
תלמיד: מה זו פעולת הצירוף?
זה רגשי. נניח שאדם היה חולה ועכשיו הוא בריא ונזכר בזה שהוא היה חולה, עד כמה עכשיו הוא נמצא בתוספת שמחה מזה שהוא בריא.
תלמיד: איך הבריאות הזאת מקדמת אותו הלאה להתקדם?
מקדמת אותו בזה שהוא מעריך את מצב הבריאות. זו כבר התקדמות. כי כאן מצב של בריאות נקרא שאתה יותר מעריך את הבורא, שאתה מצרף חשיכה שקיבלת ממנו לאור שקיבלת ממנו, ליום שקיבלת ממנו ואז יש לך לילה ויום, יום אחד סך הכול. אחר כך יהיה לילה ויום יום שני. בצורה כזאת מתקדמים. זה מה שאני רוצה להגיד, אם אתם לא סוחבים אתכם, לא מצרפים אליכם את החושך הקודם לאור הנוכחי, אתם לא מתקדמים. אלא הבורא בינתיים עובד בצורה כמו אוטו שלא זז, בניוטרל.
שאלה: לפי מה שהבנתי, זה שאני בעצם לוקח את החיסרון שהיה לי מקודם זה פחות או יותר כמו שהגוף שלי כשאני חולה מתקן את המחלה.
אתה נזכר בחוסר חשיבות הא-לוהות שהייתה לך בירידה, כי זה בעצם הירידה, חוסר חשיבות הא-לוהות.
תלמיד: זה כמו במצב שהייתי חולה ולגוף לא היה נוגדן, ואם אני כמו הגוף אשמור את הנוגדן לפעם הבאה או את החיסרון, אני בעצם אכנס לחיסרון חדש.
אתה מעביר אותו לחשיבות, לעלייה. לכן זה נקרא "מיישר זרם".
שאלה: אני היום רוצה להתאמן בזה. לפעמים על חוסר חשיבות, בא משהו אחר על חשבונו, נגיד חשיבות בדברים מדומים.
כן.
תלמיד: אז כדאי לנסות לעורר כל מיני מצבים כאלה, פעם "זה היה פתאום חשוב לי" לנסות לחיות במחשבות כאלה.
לא, רצוי לעשות את זה בכל זאת כלפי הבורא.
תלמיד: כשאני מעורר מצב, סוגר את כל הדברים, רק אני מול הבורא כמה הוא חשוב לי, יותר או פחות.
כן. ואז כל יתר הדברים אתה משתמש בהם בצורה פרקטית. ככה בדרך צריך, צריך. כמו שאנחנו חיים בעולם הזה, צריכים את כל הדברים האלה? צריכים.
שאלה: בקטע מדובר שאנחנו בזמן עליה מהעבודה.
זה עושים בזמן העלייה.
תלמיד: אז מה עושים בזמן הירידה?
בזמן הירידה משתדלים לא לרדת אלא בצורה כזאת כמו שעכשיו דיברנו, כך משתמשים בירידה אם הייתה. בזמן הירידה אין מה לעשות. שם רק הקבוצה יכולה לעזור, שיזרקו לך חבל.
שאלה: אפשר להגיד, בירידה אין לנו את החשיבות של הבורא, אנחנו לא יכולים להתפלל. אבל כשאני נמצא בעליה אז יש את הרשימו של הירידה שהייתה לי קודם.
כן.
תלמיד: ובעליה יש לי את האפשרות להתפלל ברשימה שלא הצלחתי במצב של הירידה. זה המצב?
כן, על זה מדברים בדיוק. זאת אומרת מתי הן עבירות? לא בזמן הירידה שאדם מקלל הכול ורוצה לברוח ולא רוצה שום דבר, זה לא עבירות. עבירות זה דווקא בעליה שלא משתמש במה שניתן לו בצורה הנכונה.
שאלה: בזה שאני במצב עליה, ואני עכשיו מצליח לצרף את החושך הקודם, האם נכון להגיד שבזה אנחנו מוודאים את התיקון של המצב הקודם?
כן, ודאי, אחרת זה לא יתוקן.
תלמיד: אני מרגיש שהרבה פעמים קיבלתי מצב, עכשיו אני בעליה אבל זה בא מאיזה חסד של הבורא. זאת אומרת לא מספיק עשיתי את הבדיקה.
בוודאי שזה חסד מהבורא, כל עליה. זה לא על חשבונך, לא מגיע לך. עכשיו כשנותנים לך עליה זו הזדמנות, בתוך העלייה הזאת, לפתח את חשיבות הבורא.
כל עליה ועליה זה ממש אפס ממך. לא להשלות את עצמך שמגיע לך עליה. לא. תבדקו טוב טוב ואתם תראו שזו מתנה על תנאי.
שאלה: נניח שני מצבים, בין אתמול לבין היום. אתמול היה איזה יום מסוים ונזכרתי איקס פעמים בגדלות הבורא, גדלות המטרה והודיה. והיום, עוד יום שנראה דומה לאתמול, ועוד הפעם יש כמה ניצוצות, זמנים מסוימים שגדלות המטרה, גדלות הבורא והודיה. מה ההבדל בין שני המצבים האלה? לי זה נראה אותו דבר.
אין שום הבדל.
תלמיד: מה עושים?
אתה צריך להוסיף הרבה יגיעה כדי להרגיש באמת ירידה ירידה, עלייה עלייה. שתבוא ירידה גדולה לכמה ימים, יכול להיות כמה שבועות וחודשים גם כן. וגם עלייה ממשית שתבוא ואז אתה יכול לצרף זה לזה. אבל בינתיים זה כמו גלים קטנים בים אין כל כך מה לעשות מהם. תנסה. בכל זאת בתשומת לב להגדיל גם זה וגם זה.
שאלה: כשיש חשיבות הבורא, חשיבות המטרה, מה זה נקרא שאני מצליח ליחס את המציאות לבורא, מה הביטוי של חשיבות המטרה?
קיבלתי עכשיו חשיבות הבורא זה נקרא אצלי התעוררות, עליה.
תלמיד: במה זה מתבטא?
במצב רוח קודם כל. מרגיש את עצמי יותר בטוח במציאות, בהסכמה עם המורה, עם הקבוצה, עם הבורא, עם הדרך, עם הכול. למה? האור מאיר סך הכול. זה לא שאני כאן עשיתי משהו. השאלה היא כך, לאור שמאיר ומביא לי את ההרגשה הזאת איך אני מצרף אליו את הכלי, חיסרון. זו העבודה שלי. רק כך. לכן כל העבירות הן בעליות.
תלמיד: חוסר חשיבות הבורא, אני יכול להתייחס לזה כאותם הרגעים שבהם לא הצלחתי להכניס את הבורא למציאות, שלא הייתה לי יותר חשיבות בקבוצה?
לא. חוסר חשיבות הבורא זו מתנה. אני עכשיו מצפצף על הכול, לא רוצה להכיר בבורא ובשום דבר, זו מתנה מלמעלה, זה כלי שנותנים לי מלמעלה. ואני צריך לראות האם אני יכול להתגבר עליו או לא? לא יכול. לא אכפת לי, אני עכשיו עוזב את כולם בשכל בריא, בהחלטה גמורה, אני לא צריך אותם, אני הולך זהו, מסדר מזוודה ויוצא. ממש כך.
אבל אני מודע לזה. עד כדי כך שממש אני לא יכול לעצור אפילו את עצמי כי אין לי שום חשיבות בזה ואני מוכן לגמור את החיים שלי כבהמה איך שיהיה. הנה חבר מסתכל עליי, הוא עכשיו הולך לעשות סרטים, זהו, עד סוף החיים. אבל הוא חושב שיהיה ידוע, אני אצליח, טלוויזיה בכל זאת. כך הוא מייצב לעצמו את הדרגה הבאה. ולא יכול לעשות שום דבר. אז הוא צריך עכשיו, בזמן שקיבל עליה, החברים, על ידי חבל שזרקו לו הוציאו אותו מבית סוהר ממש. עכשיו הוא צריך לצרף אותו המצב.
תלמיד: אז אני מצרף את המצב שהייתה לי חשיבות עכשיו ללכת להיות במאי סרטים?
לא.
תלמיד: אז אני לא מבין מה זה לצרף את החיסרון?
איזה חיסרון לסרטים? זאת דוגמה שאדם שבדרך כלל בכל זאת אחד החזקים בחברה, כך נראה ולא שומע. איזה יש לי עוול במצב הירידה, שחסרים לי סרטים?
תלמיד: לא, אני לא אמרתי לגבי זה.
אלא מה?
תלמיד: העוול מבחינתי זה שאין בורא במציאות, אין חשיבות הקבוצה וכן הלאה.
יופי, כן, הבורא נעלם. נעלם ממנו הפועל.
תלמיד: יש לי חשיבות גשמית, נגיד.
כן. אפילו גשמית, טוב שיש חשיבות גשמית, אז אתה נמצא במצב עוד יותר עסיסי, אבל לפעמים אתה סתם מת. לא זה ולא זה. אתה שוכב במיטה שלך ולא יכול לזוז. מה אני רוצה? אני לא רוצה כלום. אני רוצה שיבואו עכשיו חברה קדישא וגמרנו. אפילו לא מגן דוד. רק חברה קדישא.
תלמיד: אין בעיה.
אני מאמין לך שאין בעיה. כולם עוברים.
תלמיד: אני מרגיש מאוד את המצב. אני פשוט מנסה להבין מה אני לוקח מאותו מצב. נגיד עכשיו בשיעור אני מאוד מרגיש חשיבות בכל האמצעים שיש לי כלפי הרוחניות.
יופי.
תלמיד: מה אני עכשיו מכניס מאותם המצבים שהיה לי קודם?
אבל קודם לא הייתה לך חשיבות.
תלמיד: קודם לא הייתה חשיבות.
אז מה לעשות?
תלמיד: מה אני לוקח מאותם המצבים כדי שתהיה לי?
חוסר חשיבות הבורא באותו מצב שהיה לך זה כלי שבמצב של עכשיו הכלי חסר לך. יש לך אור. כלי אין. תכניס את הכלי לפעולה.
תלמיד: מה זה נקרא להכניס את הכלי הקודם לפעולה?
לעורר אותה חשיבות, אותו חוסר, שאתה עכשיו מרגיש חוסר אז לא היה חסר לך כלום לא בורא ולא דרך ולא כלום. אבל עכשיו שאתה מסתכל אתה מעכל את המצב, ואתה אומר, הייתה חסרה לי חשיבות המטרה, חשיבות הבורא, חשיבות הקבוצה, הכול. זה היה חסר. איך אני עכשיו באותו מצב, זאת אומרת אותו חיסרון שלא היה לי אבל עכשיו אני רואה שהיה חסר, איך אני אותו חיסרון עכשיו מעורר.
תלמיד: ברור. לחזור לכלי הקודם מבחינתי זה כאילו פשוט לחזור לכל ההרגשה שהייתה שם הכול ממש להיזכר.
אתה מצרף חוסר חשיבות הבורא משם, אתה לא צריך לחזור לאותה פעולה, שוב אתה חוזר למיטה ושוכב ומחכה לחברה קדישא. לא.
תלמיד: לא. ברור.
אלא את ההתפעלות הזאת שלא היה חסר לך כלום, גוף מת, את ההרגשה הזאת את החושך הזה, כחושך של חשיבות הבורא סך הכול, אין לנו יותר בעולמנו רק ההבדלים בחשיבות הבורא כלפינו, חשיבות האור העליון. אז אתה צריך עכשיו לצרף אותו חוסר חשיבות למצב של היום. אתה רוצה עכשיו להגביר חשיבות הבורא שמאיר עליך. אפילו תחשוב על הירידה שהוא עשה לך ובזה הוא סובל יותר ממך דרך אגב. תאר לעצמך אם אתה לילד שלך היית עושה דבר כזה. ועכשיו תחשוב איך זה בעליה עובד. לאט, לאט.
תלמיד: אז ההתקדמות היא תמיד על פני החוסר חשיבות מהמצב הקודם כל ההליכה קדימה?
"יתרון האור מתוך חושך" בלבד. לא תזכה לאור עד שלא תכין את החושך.
תלמיד: ברור. אבל אם אני עכשיו רוצה לעשות צעד קדימה אני תמיד לוקח את החיסרון שהיה קודם.
אחרת איך תעשה צעד קדימה? אותה רגל שהייתה מאחורה, אתה צריך להעביר אותה קדימה. ואחר כך הרגל שהייתה מאחורה שוב קדימה. ככה. על רגל אחת עומד, את הרגל השנייה אתה מעביר.
שאלה: ביומיום המצבים הם בדרך כלל לא כאלה קיצוניים, שאתה ממש מת, ממש נפלת.
כן, זה כהצטברות של ימים.
תלמיד: מה קורה בדרך כלל? תופס את עצמי שאני עכשיו בעבודה, בעסק רגיל, פתאום שעה לא נזכרתי בכלום, עבדתי. לא הייתי מת או משהו, פשוט לא זכרתי, לא את הקבוצה, לא את החברים, לא את בורא, לא כלום ועכשיו נזכרתי, אחרי שעה. יש נניח עכשיו שלוש דקות שאני יכול לחשוב על זה. אפשר להשתמש בזה כאותו מנגנון, לצרף את מצב התרגיל הזה?
כן, תעשו תרגילים. רק תיזהרו לא להיכנס למצב של חוסר חשיבות. תמיד להגברת החשיבות אתה עובד.
תלמיד: אז המצב הזה שאני סתם שכחתי, התעסקתי בעסקים רגילים, זה גם נחשב ככזה חוסר חשיבות?
לא, זה נחשב בהמה.
תלמיד: ואפשר מזה גם לעשות עלייה כזאת כמו שדיברת?
כן, אם תצטער על הניתוק שהבורא סידר לך.
שאלה: לפעמים שאתה נכנס לירידה, אתה מרגיש שעוד מעט נאבדת לך החשיבות, אתה מזהה את זה. האם אפשר להגיד שבמצב הזה אני מצפה לעלייה כדי לברר את הירידה שעכשיו אני נמצא?
כן, אבל אני רוצה להגיד עוד משהו. עד כמה שכל אחד ואחד הוא יעבוד בצורה כזאת עם עצמו, ועם הקבוצה, כאן חייבת להיות קבוצה, כי הוא סך הכול מצרף את זה לקבוצה כדי להתקדם, אחרת אין התקדמות, אז עד כמה שכל אחד יעבוד, אחרים ירגישו את זה ויהיה להם מזה עבודה יותר אינטנסיבית.
שאלה: איך בזמן העלייה עובדים עם העשירייה?
תראה, בזמן הירידה, תלוי איזו ירידה, אבל בדרך כלל אין מה לעבוד עם עשירייה בזמן הירידה. בזמן הירידה אתה מקסימום שמסוגל לעשות, אם מסוגל לעשות, זה לעשות מעצמך או כתינוק או כגוף מת או כחולה, זאת אומרת כל מיני צורות שאתה מנותק מפעולה אקטיבית, אלא בכל זאת רוצה לשייך את עצמך לקבוצה בפעולה פסיבית.
או שאתה בורח ואומר, עזבו, אני מצפצף עליכם, לא רוצה לחזור, אתם לא שייכים, אתם כבר לא קיימים בשדה הראייה שלי. אז בזמן הירידה אדם צריך בכל זאת להשתדל, אם הוא לא מסוגל על ידי הקבוצה לעלות, אז הוא צריך לפחות להביא את עצמו בתוך הקבוצה במצב או עיבור, או יניקה, משהו קטן אבל חיובי. ולהראות את זה לקבוצה, שזה מה שהוא מסוגל עכשיו לתרום.
ואז אנחנו נלמד איך הקבוצה עובדת עליו, שהיא מגדלת אותו לפעולות הבאות שהוא כאילו יגדל. כמו שאנחנו מגדלים את הילדים למען העתיד.
שאלה: בזמן העלייה אני מצרף מהדרגה הקודמת את חוסר החשיבות ואיפה פה העשירייה? איך עובדים עם העשירייה בזמן העלייה?
עכשיו אתה שואל משהו אחר. עכשיו בזמן העלייה, איך אנחנו עובדים עם העשירייה? בזמן העלייה אני מצרף לעצמי את כל החסרונות שיש בעשירייה, כולל החיסרון שלי מהירידה הקודמת ואני מבקש על זה תיקון. אז יש לי חסרונות מלא. הבורא לא צריך שום דבר, הוא נהנה, הוא אוכל את החיסרון הזה. זה בשבילו ממש תענוג.
תלמיד: אז אנחנו צריכים לשתף את החסרונות זה של זה, חוסר חשיבות הקודמת זה של זה?
את זה כל אחד ואחד מרגיש סך הכול, מתוך התכללות. אתה לא צריך ללכת ולברר, עם פנקס לרשום איזה חיסרון היה לך ולך. לא, אלא תרגישו את זה.
שאלה: חיסרון פרטי בהרגשה שלי זה ברור, כי זה עבר עלי בכלים שלי אז אני יכול להרגיש את חוסר החשיבות. ולהרגיש את החיסרון של העשירייה, זה גם עדיין בכלים הפרטיים שלי.
אתה אף פעם לא תרגיש אחרת, תמיד זה בכלים הפרטיים שלך.
תלמיד: להרגיש את החיסרון שלי ואת חוסר החשיבות זה מאוד מוחשי. להרגיש את החיסרון של העשירייה.
למה אנחנו לא נמצאים בגמר התיקון? מה יש לך? למה אנחנו לא נמצאים? כולם מדברים על התפעלות, אני שומע איך שאתם מדברים, מה זה, זה ממש מלאכים ירדו מהשמים. אז למה אתם לא נמצאים שם בשמים?
תלמיד: כי אין התכללות.
אין התכללות. יש הבדל בין דיבור ומעשה. זה נקרא "חכמתו מרובה ממעשיו".
תלמיד: אז איך אני אדע שהרגשת החיסרון של העשירייה אני באמת מרגיש ולא מדמיין משהו?
שחסרה לנו גדלות הבורא. אז אתה מתאר את זה איך שזה חסרה לכולם ומתפלל עבור כולם.
שאלה: האם יש הפרדה בין חשיבות הבורא להרגשת חשיבות הבורא?
חשיבות הבורא והרגשת חשיבות הבורא? לא. אנחנו לא יודעים להעריך אף פעם חשיבות הבורא, רק לפי הרגשה שלנו.
תלמיד: איך אני יודע שהרגשה שנעים לי עכשיו להרגיש בבטן שהבורא חשוב לי?
כי הוא גדול בעיניך.
תלמיד: אז הוא גדול בעיניי.
כן.
תלמיד: לפני זה הוא לא היה גדול, עכשיו הוא גדול. איך אני יודע לעשות את זה, כי לא הוא חשוב לי, חשובה לי ההרגשה של הגדלות שלו.
אתה שואל על זה, אנחנו עוד לא יודעים להבדיל בדיוק, אבל נגיד שכן. אז מה?
תלמיד: אני פשוט מסתכל עלי, אז אף פעם לא נצא מהירידות, כי אנחנו עוד פעם חוזרים להרגשה.
הירידות חייבות להיות, אחרת מה זה, אבל מה זה ירידות? ירידות זה נקרא תוספת חיסרון לגדלות הבורא בעיניי. זאת הירידה.
תלמיד: לא להרגשת גדלות הבורא, אלא גדלות הבורא.
אצלי זה מתבטא בהרגשה, אני בעל הרגשה.
תלמיד: אז מה זה ללכת למעלה מהדעת במצב שאתה נמצא בעלייה בגדלות הבורא, בהרגשת עליית גדלות הבורא?
אנחנו עוד לא דיברנו על למה זה למעלה מהדעת? אני הולך בתוך הדעת. אנחנו דיברנו עכשיו על מה שנמצא אצלנו. זהו.
שאלה: יש הרגשה כזאת ברכבת הרים, שאדם יורד, הרגשה שהוא מתרסק, שהוא הולך למות ואי אפשר לעשות עם זה כלום, ואז בעלייה הוא מרגיש תודה, הודיה לבורא שנשאר בחיים. ואז ככה עושה כמה פעמים, וכשמגיע הסוף יש שתי הרגשות, הרגשה אחת כאילו נשאר פחד ממוות, והרגשה אחת שאתה נשארת בחיים, תודה לבורא שזה קרה. השאלה היא, לפי הכתוב, ש"חשיכה כאורה יאיר", איך הפחד הזה שנשאר יאיר אחר כך?
אם אתה מצרף את הפחד הזה להתלהבות, אופוריה שאתה קיבלת, אז הפחד הזה כבר נותן לך הרגשה חדה באותו מצב יפה שהשגת. לא יכול להיות תענוג בלי ייסורים מבפנים, איך תרגיש את זה? אנחנו הנבראים מרגישים רק "יתרון אור על פני חושך". אתה רואה, דווקא אצל ילדים זה מורגש, רכבת הרים זו דוגמה, איזה צרחות וכולם יורדים משם בשמחה, "איזה תענוג".
תלמיד: הפחד הזה כאילו נשאר לכל החיים, אתה יכול כל הזמן לחזור לזה.
ברוחניות חוסר גדלות הבורא, חוסר חשיבות, חוסר התחשבות עם הבורא, זה דבר שתמיד צריכים לעבוד עליו. הבורא נותן את זה רק בצורה סמויה. הוא נותן לך את זה, שאתה צריך תמיד לזכור שזה קורה לי מתוך חשיבות הבורא.
תראה, עכשיו אני מצטער על זה, מסתכל על זה, אני עושה את זה, מתעסק בזה. למה? חוסר חשיבות הבורא. כי אם היה חשוב לי הבורא, לא הייתי מתעסק בכל הדברים האלה. לא הייתי מתעסק, הייתי עסק רק [בשאלה] איך להתקרב אליו. וכל היתר, אם הייתי עושה, לא הייתי מחשיב אותם כמשהו, רק כדי להתקיים. דג גדול בולע דגים קטנים. חוסר חשיבות הבורא או חשיבות הבורא חייבים להאיר כל הזמן לפניי. הקבוצה חייבת לעזור לי.
שאלה: יש לנו חבר שנותן לנו כל הזמן דוגמה לגדלות הבורא.
נכון.
תלמיד: שכדי להראות לנו כמה הבורא גדול הוא נאלץ לעזוב את הארץ, לסדר עניינים גשמיים ולחזור אלינו אחר כך בלב שלם, שיוכל להיות איתנו. אז הוא טס היום והוא שומע אותנו.
טוב. אנחנו מחכים לך חבר יקר, ותחזור מהר ובשלום ועם כל ההצלחה הגדולה שאנחנו מצפים שתקרה לך ומתפללים עבורך. יופי. תצליח ותחזור מהר. בהצלחה.
שאלה: יש לנו חבר בירידה, קשָה לו מאוד הנוכחות הפיסית בקבוצה, לקום לשיעורים, כל מה שנוגע לפיסי למרות שהוא מקשיב. איך הוא יכול לחזור שוב לקבוצה?
לא יכול. הקבוצה חייבת להחזיר אותו. נקודה.
שאלה: איזה משחק אנחנו יכולים להמציא בינינו בעשירייה, כדי שהתהליך הזה של צירוף החסרונות יזרום בצורה יותר איכותית, יותר זורמת?
קודם כל, אנחנו צריכים להבין שאם בקבוצה אחד עושה משהו נכון, אז כולם מתחילים לקבל לפי זה גם מחשבות נכונות ודחף לזה. לכן כל אחד ואחד שעושה איזו פעולה, אפילו הפרטית שלו כלפי חשיבות הבורא, הוא בזה עוזר לקבוצה, או במילים אחרות הוא חייב לעשות את זה כדי לתרום, להשלים את החלק שלו בקבוצה. זה אחד.
שאלה: לשם הבנה טובה יותר מהי בכלל עלייה?
עלייה זה נקרא עליית חשיבות גדלות הבורא בעיניי. נקודה.
שאלה: האם יש קשר בין ירידה לבין שמחה?
כן, שמחה זה סימן שהאדם מקבל את מה שקורה לו בחיבור עם הבורא. וירידה לא יכולה להיות מלווה בשמחה, אלא אם כן, ואנחנו נלמד אחר כך, שאנחנו עושים את הירידות בכוונה, זוה כבר סיפור אחר. עבודת ה' כוללת בתוכה כמה פעולות.
שאלה: מתי שאני מצרף למצב העלייה את מה שאני צריך לצרף מהמצב הקודם, מה זה מעורר בי? בושה מכך שהייתי במצב שבו קיללתי את הבורא ועכשיו הבושה צריכה לעורר תפילה?
לא, מה אנחנו, ילדים קטנים? קודם כל גם כשקיללתי את הבורא, זה הוא עשה לי. זה כתוב, "לך לאומן שעשאני". לא, אין כאן לא בושה ולא כלום. אתה יכול להגיד אבל הבושה שעליה אנחנו מדברים זו בושה אחרת. הרגשת הבושה זה למצבים, לנשמות גבוהות. אין לי חשבון, אין לי בושה לפנות לבורא, סוף סוף תחשבו על זה, עד כמה שאתם נמצאים בשליטתו.
אתם יכולים רק לעשות מה שאנחנו עכשיו דיברנו, כל הזמן להמציא חיסרון, שלא בא בצורה ישירה מהבורא אבל הוא מעורר את היוצרות לחיסרון הזה בכם, ואתם צריכים כבר להעמיד את החיסרון בצורה נכונה. כי היה לי חוסר חיסרון לבורא בזה שהוא עשה לי ירידה, ועכשיו אני יכול להמציא את החיסרון הזה בזמן העלייה.
אז גם ירידה וגם עלייה עושה הבורא, אני רק יכול להעביר את החיסרון ממקום למקום ובזה אני מרוויח את כל הכלי שלי.
תלמיד: בצורה שאנחנו מדברים זה נוגד לשני עקרונות העבודה שלנו, שאני לא מצליח לסדר. אחד, שאמרת שזו הבחירה החופשית שלנו, זה הצעד החופשי שאנחנו יכולים לעשות מצידנו, שאנחנו מצרפים את הירידה לעלייה דווקא בזה אני עושה צעד מעצמי.
כן.
תלמיד: ודבר שני, וכשאני מסתכל על מצבים כאלה שעברו, אני אומר שדווקא במקרים כאלה אתה מגלה כמה אתה אפס וכמה הכול בא מהבורא. שזה לא בידיים שלך.
חוץ מלצרף. בלצרף, אתה יכול לבקש מהבורא שיעזור לך לצרף. אבל אתה מבקש, בלי זה, זה לא יקרה.
תלמיד: לא כל כך ברור.
אתה תחשוב ואחר כך יהיה לך ברור.
תלמיד: ועיקרון שני, שאנחנו תמיד אומרים שאנחנו צריכים להיות מעל המצבים, לא להתייחס בכלל, לא לירידות, לא לעליות, שאני משפיע בזה שאני משקיע בקבוצה וזה הכי חשוב.
זה שאני משתמש נכון בעליות וירידות, נמצא שאני נמצא מעל המצבים האלה. לא שקוע בהם שהם שולטים עלי, אלא אני שולט בהם, כי אני נמצא במצב העלייה ומצרף אליה את מצב הירידה הקודם. זה נקרא שאני לא נמצא תחת השפעת הרגשות שלי אלא עובד איתם כמו שצריך.
נקרא שוב את הקטע 22.
קריין: קטע 22.
"מי שהוא חכם, והוא רוצה להרויח זמן, אין הוא מחכה עד שיקבל ירידה מלמעלה. אלא, בזמן שהוא נמצא בזמן עליה, ורוצה לקבל את החשיבות של המצב של התקרבות לה', אז הוא מתחיל לצייר לעצמו, מהו מצב של ירידה. היינו, איך הוא קיבל יסורים, מזה שהוא היה מרוחק מה'. ועתה, איך הוא מרגיש, שהוא מקורב לה'. נמצא, שגם בזמן עליה, הוא לומד את ההבחנות, כאילו הוא היה במצב הירידה, ויכול אז לעשות חישוב, להבחין בין עליה לירידה. והוא יקבל אז תמונה של היתרון בין אור לחושך. כי יכול לעשות ציור, איך שהוא היה פעם במצב של ירידה, והיה חושב, שכל ענין עבודה דלהשפיע, לא שייך אליו, ועד כמה שהוא סבל מהמצבים האלו, שהיה רוצה לברוח מהמערכה, ורק ממקום אחד, היה לו לקבל איזה הרוחה, היינו רק מתקוה אחת, שהיה חושב, מתי אני אוכל ללכת לישון, שאז הוא יברח מכל המצבים של האי סבלנות, שהיה מרגיש, שהעולם חשך בעדו. ועתה, בזמן עליה, הוא רואה הכל אחרת. והוא רוצה אז רק לעבוד לתועלת ה'. ועל תועלת עצמו אינו דואג עכשיו. ומכל אלה החשבונות, שהוא יעשה בזמן עליה, נמצא, שהוא מקבל עכשיו מקום, שיוכל להבחין בין אור לחושך. ואין הוא צריך להמתין, עד שיתנו לו מלמעלה את מצב של ירידה."
(רב"ש - ב'. מאמר 8 "מהו, ואברהם זקן בא בימים, בעבודה" 1991) 86:49
תלמיד: אני רוצה להגיד שזה מדהים עד כמה שמה שדיברנו בשעה וחצי אחרונות זה ממש חוק התפתחות של כל הטבע, גם ברמת דומם, צומח וחי.
כן. אבל שם זה קורה בצורה אינסטינקטיבית.
תלמיד: אבל זה בול, לפי שלושת החוקים של הדיאלקטיקה של ההתפתחות. ממש מדהים.
כן. זה נכון. אין לנו, בני האדם, משהו שלא קיים בדומם, צומח, חי אלא אנחנו צריכים לצרף לזה את הבחירה שלנו.
קריין: רב"ש ב', "מה הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה":
"אין האדם מוכשר להוציא מן העליה התקדמות בעבודה, מסיבת שהוא לא מעריך את ההתקרבות, מה שקבל עתה מה', מטעם שחסר לו הכלים. היינו שבזמן העליה, הוא כבר שכח שהיתה לו פעם ירידה. כלומר, הגם שהוא מרגיש, שהוא עכשיו מקורב לה', והוא מעריך את זה, אבל תיכף על המקום הוא שוכח. וממילא כבר אין לו כלי, היינו חסרון, שיהיה בידו להעריך, על דרך שכתוב "כיתרון האור מתוך החושך". לכן אין לו התקדמות, כמו שצריכה להיות על ידי העליה.
לכן בזמן עליה, הוא צריך לזכור ולומר, שבמקום הזה, שיש לי עכשיו עליה, היתה לי ירידה, וה' הציל אותי, והעלה אותי משאול תחתיות, ויצאתי מבחינת מות, הנקרא "התרחקות מה'", וזכיתי בשיעור מה להתקרבות ה', שזה נקרא "להידבק בשיעור מה לחיי החיים".
ועל זה אדם צריך לתת ברכת תודה לה', שע"י זה שהוא נכנס עתה למצב, ששם היו לו יסורים, ועתה הוא ברוך השם במצב רוח של טוב ועונג, בזה שהבורא קירב אותו, אז השיג כלים חדשים של חסרון, שיכול למלאותם עם מצב של עליה, שבו הוא נמצא עכשיו.
נמצא, שהוא ממשיך אור של שמחה בכלים חדשים, שהשיג עתה ע"י שהוא מסתכל על הנס שהיה לו, שה' הציל אותו. לכן כשהוא מסתכל על היסורים, זהו כאילו עתה הוא המקבל את היסורים, ועתה הוא ממלא אותם עם תענוג.
נמצא, שע"י זה שהוא מצייר לעצמו את מצב של הירידה, זה גורם לו, שהעליה שקבל עכשיו, תתפשט בכלים חדשים, היינו לפי הכלל "אין אור בלי כלי". לכן בזמן העליה, שמתחיל לחשוב על המצב של הירידה שהיתה לו, היסורים של הירידה נבחנים לכלים, שבהם יכול להתפשט את אור של העליה." ושמחה.
למדנו משהו. לפי הסדר, זה מה שאנחנו עוברים, חייבים ללמוד את זה.
(סוף השיעור)