שיעור בוקר 10.05.2019- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי באמריקה הלטינית -

שיעור מס' 5: "עבדו את ה' בשמחה"

הגישה צריכה להיות פשוטה. במצב שאני נמצא בו אני צריך להגיע לשמחה, להרגשת השלמות, מפני שכל מצב ומצב הוא בא מהבורא. ואין הבדל בין המצבים, אלא מפני שהוא בא אז הכול תלוי כבר בי, איך אני מקבל את המצב. הוא יכול להיות הכי טוב, הכי גרוע, בעליה, בירידה, אבל הכול מורגש בי, בכלים שלי. ואז אני צריך לשנות את הכלים שלי כך, עד שאני ארגיש בהם שאני נמצא במצב הטוב ביותר, המתוקן ביותר, גמר התיקון. הכול תלוי בי. לכן אני לא דורש שהמצבים ישתנו אלא שאני אשתנה, היחס שלי שישתנה. וזהו בעצם.

המצב יכול להיות שאני לא רואה ולא מבין ולא שומע ולא מגלה שום דבר, שאני לא דורש שום דבר חוץ ממה שקורה כאן כרגע. שאם קיבלתי את הידיעה הזאת, קצה הידיעה שאני נמצא בעולמו של הכוח העליון והכול מיוצב ממנו, מיוצב על ידו, כול היתר תלוי בי איך אני משנה את היחס שלי לעולמי, למצב שאני נמצא בו.

בואו ננסה להתאמן בגישה הזאת, ולהבין שכאן כנראה ישנה נקודת החיבור, נקודת הייחוד, המטרה של היגיעה שלנו והמגע בין האדם לבורא.

קריין: קטע מספר 3 מתוך שמעתי מ"ב של בעל הסולם.

"מי שרוצה ללכת בבחינת השפעה, הוא צריך להיות תמיד בשמחה, היינו בכל הצורות הבאות עליו הוא צריך להיות בשמחה מטעם שאין לו שום כוונה לקבלה עצמית. לכן הוא אומר, ממה נפשך, אם הוא באמת עובד בעל מנת להשפיע, בטח שהוא צריך להיות בשמחה בזה שהוא זכה להיות משפיע נחת רוח ליוצרו, ואם הוא מרגיש שעדיין אין עבודתו להשפיע, הוא גם כן צריך להיות בשמחה, משום מצד עצמו האדם אומר שהוא לא רוצה שום דבר לעצמו, הוא שמח בזה שאין הרצון לקבל יכול להנות מעבודה זו, מזה הוא צריך לקבל שמחה."

(בעל הסולם. שמעתי. מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

אנחנו כנראה שנמצאים בגמר התיקון מצד העליון, ורק לפי הכלים שלנו אנחנו צריכים לגלות את זה בהדרגה. האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת והכול תלוי בכלים שלי, איך אני מגלה את עצמי בשלמות בכל רגע ורגע במה שאני נמצא. כי ודאי שבמה שאני נמצא זה מגיע אלי מלמעלה, ואיך שאני מרגיש במה שאני נמצא זה מגיע מלמטה, מהכלים שלי. ואני צריך אם כך בכל מצב, לגלות את עצמי השורה באור העליון, השורה בבורא, במצב הטוב ביותר שאי אפשר לתאר יותר ממנו.

ודאי שברגע הבא התנאים יכולים להשתנות, ואז אני אגלה את עצמי שאני צריך שוב לכוון את עצמי לאין עוד מלבדו, טוב ומיטיב, מתוך הכלים שלי. בסך הכול מה שמתגלים, מתגלים הכלים שלי השונים הדורשים תיקון. אבל הסימן של התיקון הוא שאני נמצא בשלמות, והסימן לשלמות הוא שמחה.

סדנה

איזו עבודה אנחנו צריכים לעשות בעשירייה כדי לקבוע את מצב השלמות במצב הנוכחי שנמצאים? איך אנחנו מגלים שלמות במצב הנוכחי?

*

מה ההבדל בין שאנחנו דורשים מהבורא שישנה לנו את המצב, לבין שאנחנו דורשים שאנחנו נשתנה בלראות אחרת את המצב שלנו, לא בחיסרון אלא בשלמות? מה ההבדל בטענה שלנו, בחיסרון שלנו, ביחס שלנו לבורא, או שתשנה לנו את המצב שבו אנחנו נמצאים, או שתשנה לנו את התכונות שלנו שאנחנו נגלה את עצמנו בשלמות במצב שאנחנו נמצאים?

תדברו ביניכם זה יותר יועיל.

*

אנחנו נמצאים באור אינסוף, "אני הויה לא שניתי", בעולם אינסוף, וכל ההסתרות הן בכלים שלנו. ולכן אנחנו צריכים לדאוג רק עד כמה אנחנו מזכים את הכלים שלנו, עד כמה העשירייה היא יותר ויותר צמודה למרכז שלה, לאיחוד שלה, לדמות את עצמה לאור בשלמותו, ואז לפי זה נגלה את המצב האמיתי. אין לנו לבקש על שינוי המצב אלא רק על תיקון הכלים שלנו, שזה משנה את המצב שלנו. ובעצם מצד הבורא תמיד ישנה ההארה, היחס הטוב והמטיב לרעים ולטובים, לכולם.

קריין: קטע רביעי מתוך רב"ש ג' "עבדו ה' בשמחה".

"עובד ה', היינו מי שכוונתו בעל מנת להשפיע, צריך להיות בשמחה בזה, שמשמש את המלך. ואם אין לו שמחה בזמן העבודה הזאת, סימן שחסר לו בהערכת גדלות המלך. לכן אם רואה שאין לו שמחה, אז צריך לתקן, היינו שיחשוב בגדלות המלך. ואם מכל מקום הוא לא מרגיש, יש לו להתפלל לה', שה' יפתח עיניו וליבו, שירגיש את גדלות ה'."

(רב"ש ג', עבדו ה' בשמחה)

שוב, העניין הוא שאנחנו נמצאים באור שלם, במצב השלם, מחוצה לנו רק הבורא ביחס שלו לכולם, ביחס השלם לכולם, והתיקון הוא בכלים שלנו.

עוד הפעם בבקשה.

"עובד ה', היינו מי שכוונתו בעל מנת להשפיע, צריך להיות בשמחה בזה, שמשמש את המלך. ואם אין לו שמחה בזמן העבודה הזאת, סימן שחסר לו בהערכת גדלות המלך." במה שהוא נמצא כבר. "לכן אם רואה שאין לו שמחה, אז צריך לתקן," שזה סימן שעדיין חסרה לו גדלות המלך. הוא נמצא כבר בהיכל המלך, הוא נמצא בתוך המלך, בתוך האור העליון, אלא מצידו עדיין הכלים לא מתעוררים כמו שצריך. "היינו שיחשוב בגדלות המלך. ואם מכל מקום הוא לא מרגיש, יש לו להתפלל לה', שה' יפתח עיניו וליבו, שירגיש את גדלות ה'." שיתקן לו את הכלים.

(רב"ש ג', עבדו ה' בשמחה)

איזו תפילה אנחנו צריכים כאן לחבר לבורא כדי שנרגיש את עצמנו במצב האמיתי? שלפי הכלים שלנו לא נרגיש שנמצאים בהסתרה, באיזה מצב חסר, שהסימן למצב השלם הוא השמחה. איזו תפילה אנחנו יכולים לחבר?

*

מה ההבדל בין שאני מבקש להיות בשמחה מטעם שאני רוצה להשפיע נחת רוח לבורא, לבין להיות בשמחה מטעם שאני מגלה את המצב שהוא שמחה? איזו שמחה יכולה להיות כאן של קדושה ושמחה של קליפה, מה ההבדל בין שתיהן?

*

איך אני בפועל בודק בקבוצה שאני מתכוון לשמח את הבורא? זה פשוט. איך אני עושה את זה?

*

אין לנו בדיקה יותר ברורה שאנחנו נמצאים בכל רגע במצב הנכון, אלא אם הדאגה שלנו היא להיות בשמחה. להיות בשמחה ממה שקיבלנו מהבורא, ומתוך המצב הזה יכולים לכוון שרוצים לשמח אותו בחזרה. אז כבר ברור שנמצאים עימו במגע אמיתי "אני לדודי ודודי לי". יוצא שהשמחה שלנו היא כתוצאה מזה שמקבלים מהבורא שרוצה לשמח אותנו ואנחנו רוצים לשמח אותו. ואז הסימן למגע הנכון זה השמחה ואין לנו יותר מזה.

שאלה: המדד הוא האם אנחנו רוצים להיות בשמחה?

אני שואל כך, האם ברור לך שאם אתה לא בשמחה, אתה נמצא בקליפה?

תלמיד: מצד שני אם אני נמצא בשמחה, יכול להיות שאני גם בקליפה.

נכון, זה על מנת לקבל. אבל אם זו השמחה הנכונה בעל מנת להשפיע? דיברנו כבר על שתי צורות השמחה. אם אני רוצה להשפיע נחת רוח לבורא במצב שאני מקבל ומקבל את המצב ממנו, אני צריך לתקן את הכלי שלי בחזרה עד כדי כך שאני נמצא בשמחה.

תלמיד: אבל האם זאת המטרה שלי, אני פועל כדי להגיע לשמחה?

כן, כי השמחה שלי אז תהיה כסימן שאני רוצה להשפיע נחת רוח לו.

תלמיד: אבל אני גם מצפה לזה שאני אהיה בשמחה?

כסימן ממעשה טוב שאני עושה כלפיו.

תלמיד: מה ההבדל בין לצפות לשמחה כשכר, לבין לצפות לשמחה כסימן למעשה השפעה?

או על מנת לקבל או על מנת להשפיע. זה ההבדל, באיזה כלים אתה משמח.

תלמיד: איך אני יכול לכוון מראש לשמחה בעל מנת להשפיע, ולבדוק את עצמי שאני לא מרמה את עצמי ובעצם מצפה לשמחה בעל מנת לקבל, כשכר?

לכן יש לך עשירייה. אם אתה לא מגיע למצב שעם העשירייה אתה משפיע לבורא ומרגיש את ההשפעה הזאת כשמחה, אז זו באמת לא השפעה ולא השמחה הנכונה.

תלמיד: יוצא שהמדד להשפעת נחת רוח לבורא הוא עבודה בעשירייה ולא ציפייה לשמחה. שאלת מה הבדיקה שאני עושה נחת רוח לבורא, ואמרת שזה שאני רוצה להיות בשמחה או שאני נמצא בשמחה.

אני רוצה להיות בשמחה מזה שאני משפיע דרך חברים לבורא. כי שמחה היא תוצאה מזה שאני באמת נמצא בהשפעה אליהם, דרך הקבוצה לבורא.

תלמיד: מה זו שמחה, כשאני עושה פעולת השפעה ברצון?

שלמות. שמחה זו שלמות, שאני מרוצה מהמצב ולא דורש כלום. אני שמח, אני שלם, מלא בתוך הכלים שלי מזה שאני מתייחס כך לחברים ואיתם יחד מתייחס כך לבורא. שמחה זו הארה מיוחדת שאז ממלאה אותי.

תלמיד: אני בעצם מבקש להיות בשמחה מהשפעה?

כן. לא שהשמחה היא המטרה, אלא השמחה היא הבדיקה שאני נמצא בפעולה נכונה.

תלמיד: אני צריך לבקש להיות בשמחה או שאני צריך לבקש להיות בהשפעה?

אני רוצה להיות בהשפעה במצב שזה ממלא ומשמח אותי, כי אני חייב להרגיש את זה בכלים שלי, בלי זה אני לא אעשה נחת רוח.

שאלה: כתוב "אם הוא רואה שאין לו שמחה, הוא צריך לראות בגדלות ה'". מי זה ה', ומה זה הגדלות, ואיך אני יכול לראות שאני לא בשמחה? איך אני בכלל מכיר את ה', את הגדלות שלו?

נמשיך, תשמור את השאלה, אני לא דוחה אותה. נברר עוד כמה דברים, עוד לא ביררנו, לא מספיק פסוקים.

קריין: קטע חמישי מתוך רב"ש ג' "עבדו ה' בשמחה".

"האדם צריך להיות בשמחה בזה שכל הצער מהחסרונות על רוחניות, ולא כמו שאר אנשים, שכל חסרונות, שמהם מצטערים, הם רק על על מנת לקבל. וצריך לדעת, מי הוא שנתן לו לאדם את הידיעה הזאת, שצריך להצטער על רוחניות. ומזה הוא צריך להיות שמח, שה' שלח לו מחשבות של חסרון רוחני, שזה בעצמו נקרא ישועת ה'. ולכן הוא צריך לשמוח."

(רב"ש ג', עבדו ה' בשמחה)

סדנה

איך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו שמחה מחיסרון? איך אנחנו מתארים את השמחה מתוך חיסרון שמרגישים? בדרך כלל הרגשת החיסרון הזה מביאה לנו עצבות, עצבים, טענות למיניהן וכן הלאה. איך אנחנו מרגישים תענוג מחיסרון, התפרצות השמחה, הודיה לבורא מתוך שמרגישים חיסרון נכון? איך אנחנו מייצבים בתוך העשירייה את פניית ההודיה אליו מתוך הרגשת החיסרון לרוחניות? וזה ממלא אותנו ולא צריכים יותר כלום עד כדי כך שרק מהרגשת החיסרון אנחנו יכולים להגיע לדבקות, שזה מה שימלא אותנו שנמצאים בשלמות מחיסרון.

*

קריין: קטע מספר 6 מתוך מאמרו של הרב"ש "מהו לא תוסיף ולא תגרע בעבודה".

"צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב. והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך, מכל מקום הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, כאילו זה נמצא כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת.וכאן הוא קונה חשיבות המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה מזה שיש התקרבות לה', ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב ומטיב, ומרגיש עצמו שיש לו הכח לומר לה' "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו", מסיבת שיש לו על מה לתת תודה להבורא. ולפי שהוא מרגיש את חשיבות הרוחניות, כך הוא מסדר שבחו של הקב"ה."

(רב"ש א', מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה)

שוב יש לנו כאן אותה בעיה, איך אנחנו מגיעים מתוך העבודה הפנימית שלנו, מתוך הכיול הפנימי שלנו בינינו בעשירייה למצב עד שנרגיש שאנחנו נמצאים בגמר התיקון. אין כאן שום דבר שלא תלוי בנו, אלא רק כל פעם לשנות את עצמנו, לדרוש מעצמנו שהכלי שלנו יהיה יותר ויותר מכוון לשלמות. שלא יהיה תלוי ברצון לקבל שלנו במה שהוא מרגיש, אלא שמתוך הרצון לקבל הזה בלמעלה ממנו נרגיש שמקבלים הכול מהבורא, מקבלים מצב אינסופי, שלם, והסימן לזה הוא השמחה.

איך אנחנו מגיעים להרגשה באיברים שאנחנו נמצאים במצב של גמר התיקון, שהאור העליון ממלא אותנו? גם עכשיו אנחנו נמצאים במצב הזה, "אל תחשוב שאתה מתרחק מהקדושה חלילה וחס", אלא הכול תלוי איך אנחנו נסובב את עצמנו, איך אנחנו נכוון, כמו ברדיו כשאנחנו מחפשים את התדר הנכון לתפוס את הגל הנכון. גם עכשיו זה אותו דבר, הכול תלוי בעשירייה שלנו, איך אנחנו מחברים את עצמנו בצורה יותר ויותר מדויקת להרגיש יותר ויותר את עצמנו, מתוך הכלים שלנו שאנחנו מכיילים אותם לאור שממלא אותנו גם עכשיו.

איך אנחנו מכיילים את עצמנו, מתאימים את עצמנו לאותו אור האינסוף שממלא אותנו? מה חסר לנו כדי להיות עימו בהתאמה, בהשתוות הצורה, בדבקות?

*

קריין: בעל הסולם "אחור וקדם צרתני".

"אל תדמה בדעתך שאתה מתרחק מהקדושה חלילה וחס, כי "והעולה על רוחכם היו לא תהיה", כה אמר ה': "אם לא ביד חזקה" וכו'. כי לא ידח ממנו נדח, וכל הגלגל מתגלגל לבא אל הקדושה לשורשו, ואם כן אף על פי שנראה שהסוס מוביל את הרוכב כחפצו הנבזה כביכול, אבל האמת אינו כן, אלא הרוכב מוביל את הסוס לחפצו. אך אינו מתגלה עתה ב"הוה", זולת ב"יהיה" והבן. נמצא, כי בבחינה זו הוא ג"כ חיבור, אלא "אחור באחור", ז"א שלא ברצון הלובש ושלא ברצון המלביש והבן.

והעושים רצונו, דהיינו, המגלים בעצמם לבושי מלכות ב"הוה", מחוברים בבחינת "פנים בפנים", ברצון טוב של הלובש וברצון טוב של המלביש והבן, כי דוקא בחינה זו היא רצונו ית'."

זה לא מה שהתכוונתי, אבל צריך למצוא פסוקים שבהם מדובר שנמצאים תמיד במצב הקבוע, באור העליון, והכול תלוי רק בכלי ואותו אנחנו צריכים לסדר. לכן הבקשה צריכה להיות רק על התיקון שלנו ולא על שום דבר אחר.

קריין: קטע שביעי מתוך רב"ש "סדר ישיבת התוועדות".

"לפי מה שכתוב "ברוב עם הדרת מלך", נמצא, מה שהרבים יותר גדול, הכוח של הרבים יותר פועל, היינו שמייצרים אווירה יותר חזקה של גדלות וחשיבות של הקב"ה. שאז כל אחד ואחד, הגוף שלו מרגיש, שכל המעשים מה שהוא רוצה לעשות עבור קדושה, שהוא להשפיע לה', להון תועפות יחשב לו, שזכה להיכנס בין האנשים, שזוכים לשמש את המלך. ואז, כל מעשה קטנה שהוא עושה, הוא מלא שמחה ותענוג, שיש לו עתה במה לשמש את המלך. ולפי שיעורו, שהחברה עם מחשבותיהם בעת ההתוועדות חשבו בגדלות ה', כל אחד לפי שיעורו גרמו לו חשיבות בגדלות ה', כן הוא יכול ללכת כל היום בעולם השמחה והחדווה."

(רב"ש - א'. מאמר 17 "סדר ישיבת התוועדות" 1986)

שוב אנחנו חוזרים לאותה השאלה שבה התחלנו. איך אנחנו מסדרים את הכלי שלנו כאן ועכשיו, זאת אומרת את העשירייה, כל אחד שנמצא בעשירייה משלו. ואם לא נמצא, הוא צריך לדאוג שימצא בה. האם בשינוי הנכון לחיבור הנכון ביניהם, בין החברים, היינו, בין הרצונות שלהם, הם מגלים את הכוח העליון שבו הם שורים. אבל לא מגלים. ואז הם נמצאים בשמחה בזה שיש להם את העבודה הזאת שהם יכולים לעשות יחד. כי כבר בעבודה הזאת הם עושים שמחה למעלה ומבקשים שהבורא יתקן אותם לקראת זה, יעזור להם לכוון את עצמם לחיבור הנכון ביניהם כך, שהם יתאמו לאור העליון שממלא אותם, שיתגלה מה שיש בתוכם. כי "אני ה' הנמצא בם בתוך טומאתם", אבל צריכים לגלות אותו איך הוא ממש בפועל ממלא אותם בכל עוצמתו.

איך אנחנו עכשיו מסדרים בינינו את היחסים כל אחד בעשירייה שלו? נדבר בינינו, איך אנחנו יחד נסובב את הגלגל הזה כך כדי שנגלה בו את הבורא?

לפחות נברר מה חסר לנו. איך לסובב? מה לסובב? לאיזה כיוון? איזה תכונות? איזה דברים? מה עלינו לעשות? לפחות נרשום כמה שאלות כאלה שחייבים לברר, שבלעדיהן לא מגיעים להצטלבות ולהתחברות לגילוי הבורא. הכול נמצא בנו, הכול נמצא כבר.

*

האם ישנה עשירייה שכבר יכולה להגיד שהיא מגלה את האור העליון, אור שמח בתוכה מתוך החיבור הנכון? עוד לא.

שאלה: איך אפשר לחייב את עצמך להימצא בשמחה? נניח שקורה איזה מקרה שמעורר אצלי תחושות נוראיות. אמנם אני מבין שזה מהבורא, ושזה בטוח לטובתי, אבל איך אני יכול לחייב את עצמי?

מתגלה, מתגלה מהבורא ללא ספק. כל מה שאני מרגיש אני מרגיש בתוך הכלים שלי, ללא ספק. כל מה שאני מגלה בכל רגע מהבורא, אני מגלה עוד ועוד מנת אור העליון שמאיר יותר ויותר, והכלים שלי בהתאם לזה לא מוכנים, כי הם כולם באים מהשבירה. אז אני תמיד מגלה קודם כל את האחוריים, שלילה, לא נכונות שלי, אני לא מוכן לזה, אני צריך להשיג כוח השפעה, השתוות הצורה, ואז אני מגיע לעבודה בעשירייה בבקשה למאור המחזיר למוטב, איך להתאים את עצמי לאור העליון שהוא הטוב ומיטיב, ושהוא אור השלם, וכך אנחנו עושים. הכול זה בתוך הכלי מתרחש. והכול אני מתקן את עצמי רק מתוך החיבור בינינו, ועד שאני מגיע לשמחה.

ואני קודם כל צריך לדעת כל הזמן שאני נמצא באין סוף, שאני נמצא בגמר התיקון. אני נמצא, הכוונה היא לא בכלים שלי, אבל מצד העליון אין שום הגבלות, אין שום תנאים. כל התנאים הם נמצאים בי, בתוך היחס שלי עם החברים שאני יכול לתקן את העצמי איתם כך, כדי להרגיש את האור כטוב.

כל מצב ומצב הוא בא כדי לתת לנו אפשרות להתקדם. שום דבר לא בא, כדי להביא אותנו לכישלון. לכן קודם כל שמחה צריכה להיות בכלל מזה שאנחנו כבר לא נמצאים בדרגת הבהמה, אלא נמצאים מכוונים מלמעלה שזה כבר דרגת האדם, ומתקדמים. כבר בזה צריכים להיות בשמחה. ואחר כך על כל מכשול ומכשול שבדרך.

למה אנחנו צריכים להיות בעצבות, אם זה ניתן כדי שנתחבר, כדי שנחפש, כדי שנגלה את המצבים שלנו מקלקול ליותר תיקון. למה צריכים להיות כל הזמן בחוסר רצון, לא בחוסר רצון, בחוסר מצב רוח? למה? זה מתוך זה שלא מחזיקים זה את זה.

קריין: מתוך שמעתי א' "אין עוד מלבדו".

"בזמן שאדם מרגיש שיש לו קצת התקרבות לקדושה. שיש לו שמחה, מזה שזכה למציאת חן בעיני הקב"ה, מוטל עליו לומר, שעיקר השמחה שלו יהיה בזה שיש עכשיו שמחה למעלה, אצל השכינה הקדושה, מזה שהיה לה מקום לקרב את אבר הפרטי שלה אליה, ולא צריכה לשלוח את האבר הפרטי שלה החוצה. ומזה שהאדם זכה לשמח את השכינה, מזה יש לו שמחה, כי מה שיש שמחה להפרט, זהו רק חלק, מזה שיש שמחה להכלל כלו."

(בעל הסולם. שמעתי. א'. "אין עוד מלבדו")

סדנה

איך אני בכל זאת בכל מצב ומצב תופס את עצמי שאני רוצה לשמח את הבורא? דבר פשוט. איך אני יכול לכוון את עצמי בזה, שאני רוצה לשמח אותו. מה אני צריך להכין, איזה יחס שלי, תנאים פנימיים, תנאים חיצוניים, איזה פעולות, כוונות, מחשבות, רצונות, כדי לשמח אותו? מה המצב הכי, הכי טוב שאני יכול להשיג בלשמח אותו?

כולם משתתפים, כי כולם צריכים ביחד בעשירייה להגיע להחלטה הזאת, להכוונה הזאת, ואז אנחנו באותה נקודה כבר מתחילים לגלות את הבורא.

*

איך אנחנו מסדרים בינינו רשת קשר בעשירייה, כדי לגלות שם נוכחות עליון? איך אנחנו מסדרים רשת קשר בינינו בעשירייה, כדי שיתגלה שם אור העליון, כוח עליון, הרגשה עליונה. מה חסר לנו כדי להגיע לרשת כזאת ביחסים שלנו שבה יתגלה אור, כוח עליון, הבורא? מה חסר? בואו נרשום כל עשיריה מה חסר, ונדון על זה, ונבקש, ונגיע בצורה מעשית. לא נעזוב את זה לאחר כך ונשכח.

*

האם מובן לנו שכדי להביא אותנו למצב הזה של התאמה לגילוי האור, רב"ש כתב את המאמרים שלו על החברה. שזה סך הכול כדי לכייל אותנו, את היחס שלנו בהתאמה לאור העליון שיתגלה בתוך הכלים. שמצדו הוא נמצא, מצדנו הוא נסתר.

אז מה חסר לנו סך הכול, כדי לגלות את האור לפי השתוות הצורה ביחסים בינינו לאור? איך אני מתייחס לחברים שלי כמו האור שמתייחס אליהם, אלינו? מה חסר ביחס שלי כלפי החברים, כדי שהאור יתגלה?

*

קריין: קטע הבא, קטע תשיעי, מתוך שמעתי כ"ו, "העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר" אומר בעל הסולם.

לפי חשיבות שהוא מחשיב את עבודת הקודש, בשיעור הזה הוא צריך לתת שבח והודיה על זה. כי זה אמת, היינו שאין אנחנו מסוגלים להעריך את חשיבות, מה שיכולים לפעמים לקיים מצות ה' אפילו בלי שום כוונה. ואז הוא בא לידי הרגש רוממות ושמחת הלב. וע"י השבח והודיה שנותן על זה, מתרחב ההרגשות ומתפעל מכל נקודה ונקודה של עבודת הקודש, ומכיר את העבדות של מי הוא עובד. ועל ידי זה הוא עולה מעלה מעלה. וזה סוד מה שכתוב "מודה אני לפניך על החסד שעשית עמדי", היינו על העבר. ועל ידי זה תיכף הוא יכול לומר בבטיחות והוא אומר "ועל אשר אתה עתיד לעשות עמדי".

(בעל הסולם. שמעתי. כ"ו. "העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר")

זה תנאי גדול מאוד בתוך עשירייה, שאנחנו מחזיקים כך זה את זה, את כל העשיריה כולה. שכולם, כולם, כל העשירייה כולה היא נמצאת בהודיה על העבר, ההווה והעתיד, בצורה שזה הופך להיות לדרגת האמונה.

איך אנחנו מחזיקים זה את זה שאחד נופל ואחד עולה, וככה אנחנו כל הזמן מגדילים, מגדילים, מגדילים את דרגת האמונה, דרגת ההודיה שזה הכול נובע מחיבור בינינו, מזה שמודעים לעבר, הווה ועתיד. אנחנו צריכים כל הזמן להחזיק בזה בצורה קבועה, וכל הזמן מתגברת.

*

קריין: מתוך רב"ש ג', "זה היום עשה השם".

"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו". זהו היום פירושו זהו נקרא יום, ולא דבר אחר. ומהו בזמן שיעשה ה', שכל אחד ואחד יבוא לידי השגה ש"נגילה ונשמחה בו". "בו" פירוש בה', היינו בדבקות ה', שזה נקרא השתוות הצורה, שהוא שכל אחד ואחד יבין שאין שמחה יותר גדולה מלהשפיע נחת רוח ליוצרו. ולזה אנו מקוים בזמן שהכלל יבוא לדרגה זו, נקרא גמר התיקון." (רב"ש - ג'. מאמר 386 "זה היום עשה ה'")

קריין: שוב.

"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו". זהו היום פירושו זהו נקרא יום, ולא דבר אחר. ומהו בזמן שיעשה ה', שכל אחד ואחד יבוא לידי השגה ש"נגילה ונשמחה בו"." אבל לפי החיסרון, לפי המ"ן שאנחנו מעלים, ולא שזה יבוא בכפייה מלמעלה "בו פירוש בה', היינו בדבקות ה', שזה נקרא השתוות הצורה, שהוא שכל אחד ואחד יבין שאין שמחה יותר גדולה מלהשפיע נחת רוח ליוצרו. ולזה אנו מקוים בזמן שהכלל יבוא לדרגה זו, נקרא גמר התיקון."

(רב"ש - ג'. מאמר 386 "זה היום עשה ה'")

למה "גמר התיקון" זה נקרא המדרגה הכי גדולה, ההתפרצות של המילוי, של השמחה הכי גדולה בזה שאני משפיע נחת רוח לבורא, בכל כוחי? למה דווקא זה פסגת ההתפתחות, פסגת התפרצות השמחה, המילוי והכול, להשפיע נחת רוח לבורא? מה יש בשמחה הזאת שאני משפיע בכל כוחי, שזה המצב הנעלה ביותר? אין יותר במציאות.

*

לפי מה שלמדנו עכשיו, דברנו עכשיו, מה חסר לנו? מה עוד לא קבלנו מלמעלה שחסר לנו, כדי להגיע לגלות את כל מצבים הרוחניים עד גמר התיקון? מה עוד לא נמצא בידינו? בבקשה דברו, תחשבו, אולי באמת יש לכם משהו שחסר?

*

שאלה: כדי להגיע לכל מה שאנחנו מדברים, אנחנו צריכים למשוך את האור או לגלות אותו?

לגלות. אין למשוך. על ידי מה אתה תמשוך, על ידי הרצון שלך? אתה רוצה לגלות אותו, כדי להשפיע נחת רוח לבורא.

תלמיד: זאת אומרת, אין דבר כזה למשוך את האור על ידי העבודה, על ידי דבקות.

תמשוך. לא חשוב, לא נעמוד על מילה זאת או אחרת. תמשוך.

שאלה: אני שואל על העשירייה הראויה ששאלת עליה. איך אנחנו כאן בחדר נותנים את כל מה שיש לנו, את כל היגיעות שאי פעם עשינו, את כל העבודה שאי פעם עשינו, ואת כל מה שרכשנו, כך שאותה עשירייה קדושה שנמצאת ליד השער, יהיה לה הכוח. איך כל "בני ברוך" העולמי, כל הכלי העולמי, מוסרים את כל מה שיש להם כדי שאותה עשירייה קדושה תיכנס להיכל המלך? מה התפילה שאנחנו צריכים לעשות ברגע זה כדי שניתן להם את כל הכוח שיש לנו?

את זה אתם צריכים לברר ביניכם. ואין עשירייה אחד קדושה וכן הלאה, כל אחת צריכה כך להרגיש. כל עשירייה ועשירייה כך צריכה להרגיש, שהיא חייבת את זה לממש.

על זה שאלתי. מה חסר לנו? אנחנו צריכים לדבר בעשירייה. מה עוד אנחנו צריכים לעשות? מה אנחנו עושים כאן ועכשיו כך שעוד ועוד נסגור את כל הדברים האלה כאן ונתחיל לגלות את האור שנמצא בינינו, אבל נמצא לא גַלוי, ולכן זה נקרא שאנחנו "בגלות". איפה עוד חוסר הכלים שלנו? מה עוד חסר בעשירייה כדי שהיא תתחיל לגלות את האור? נמצאים כולנו כך, "אני ה‑ו‑י‑ה לא שניתי"¹, האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, ממלא את הכול. בואו נתחיל לעשות את זה.

יש לך עשירייה? יש. אז מה קרה? תראה את העשירייה שלכם, תראה איזה אנשים.

תלמיד: אנחנו עומדים עכשיו כולנו מול השער, למה אנחנו לא פותחים את הדלת? למה אנחנו לא שוברים אותה? מה אנחנו צריכים לעשות? למה אנחנו לא מאמינים שאנחנו "בני ברוך", שאנחנו יכולים.

אי אפשר להגיד שאתם לא מאמינים. אתם לא מאמינים שבסגירת הקשר ביניכם אתם מגיעים למצב, לכלי שמגלה את הבורא, לכך שהכלי נמצא בהתאמה לבורא. אתם לא מאמינים בזה, אתם לא מודעים עד כמה רק בזה תלוי העניין. בואו נסגור בינינו את ההבדלים, הפערים, המרחקים כך שהבורא יתגלה. בצעקה ובבקשה אליו, אבל בהקדם העבודה שלי. אתה צריך להראות לו איפה אתה רוצה, מה בדיוק אתה רוצה.

תלמיד: אני לא מבין איך אדם שקורא טקסטים כאלה יכול להיות עצוב.

למה הוא צריך להיות עצוב? אם אתה נמצא באור העליון, ואתה קבלת עשירייה, והגעת למצב שאתה צריך רק לעשות קצת עבודה כדי לגלות את הבורא, אז למה צריך להיות עצוב?

תלמיד: נכון מאוד, אז השאלה שלי, איך אדם יכול לצאת מתוך הקרירות והעצבות ולפתוח ידיים לעבר אהבת החברים? איזה מעשים הוא צריך לעשות?

חשיבות. להעלות חשיבות לעניין. לא יותר מזה.

שאלה: גילינו שמחה בעשירייה. איך לעשות כך שהשלימות והשמחה מזה שאנחנו ביחד פונים לבורא בתפילה, זה לא יכסה את התפילה עצמה, ההשתוקקות?

זו שאלה טובה. כשאנחנו נמצאים בתהליך של התחברות, יש לנו שמחה מההתחברות, ואנחנו מאבדים אז את החיסרון לאור, לגילוי האור, להשפעה לבורא. אנחנו נמצאים בתוך שמחה שמשיגים איזו תוצאה בינתיים, בדרך מהעבודה שלנו. איך לא להסתפק במצב שהשגנו, באיזה מצב מתוקן, אבל שהוא עדיין לא מתוקן עד כדי כך כדי לגלות את האור העליון, כדי לשמח את המקור שלו, את הבורא, איך לא להסתפק בזה? אנחנו צריכים לעבוד על זה. שאלה יפה, שמעתי ממך משהו טוב.

שאלה: למה אנחנו אומרים שכל העשירייה חייבת להודות על העבר, ההווה והעתיד? האם זו צריכה להיות הכרת תודה בין כל החברים בעשירייה?

לא. קודם כל "עשירייה" זה נקרא עשירייה, זה עשרה כאחד. עד כמה שאנחנו נמצאים בדרגה שלנו, אנחנו תמיד צריכים להחליט עשרה כאחד. לא מדובר על זה שחלק מהעשירייה כן וחלק לא, זה לא נקרא "עשירייה". "עשירייה" זה נקרא עשרה שווה אחד, כי הבורא מקבל עשרה כאחד. זה פרצוף. בפרצוף לא יכול להיות שהיד מרגישה ככה ומחליטה ככה, והרגל מתנגדת לראש, ועוד כל מיני, פרצוף זה פרצוף.

כשאנחנו מדברים על פרצוף, אנחנו מדברים על כל הרצונות, על כל המחשבות, על כל מה שקורה שזה גוף הפרצוף, והתוצאה מהם שהם מתחברים יחד, ואז מציגים את עצמם כאחד. זה ראש הפרצוף, זאת העשירייה.

תלמיד: אם כך, אולי תוכל לתת דוגמה מה זה אומר שהעשירייה פתאום מודה על העבר, ההווה והעתיד? נגיד שאנחנו כאיש אחד בלב אחד, מה זה אומר? ביחס למה אנחנו בודקים?

שאנחנו מסכימים עם כל התהליך. אנחנו מודים על כל מה שקורה איתנו. אנחנו מבינים שרק בצורה כזאת אפשר להביא אותנו למצב השלימות, גמר התיקון. ומה שנשאר לנו לעשות, אנחנו מקבלים את זה בשמחה, ובאהבה, ומבצעים חיבור בינינו כדי לעשות מזה נחת רוח לבורא.

ועושים את זה לא מתוך חיסרון שמביא לנו עצבות, אלא מתוך שמחה, שהעבודה הזאת היא משמחת אותנו. בזה אנחנו מראים שאנחנו נמצאים בעבודה הזאת באהבה, בשמחה. שאנחנו לא מקבלים את זה כעבודה של עבדים, אלא של אנשים שמתקרבים להשפיע, לאהוב את הבורא.

אבל שוב, הכול תלוי ביחס בין החברים. אם אתם משתדלים לבנות קודם את היחסים הנכונים ביניכם, אז זה יקרה. אז אתם תרגישו שגם כלפי הבורא יש לכם אותו היחס. לא יכול להיות יחס לבורא יותר מהיחס בין החברים, כמו שכתוב, "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: אנחנו לומדים את הנושא של שמחה, ורק בשמחה האחת הזאת יש מיליוני ניואנסים. צריך לשמוח מזה שהוא קיים, לשמוח מזה שהוא לא קיים, לא מורגש, להודות על העבר, על העתיד, יש המון המון גוונים. חוץ מהשמחה יש עוד המון נושאים, מחר נלמד על ביטחון, והודיה, תפילה, יראה, וגם שם יש עוד מגוון של ניואנסים.

הכול נכון, אבל שמחה חייבת לכסות את הכול. היא כוללת את כל המצבים ואת כל תתי המצבים הפרטיים למיניהם, ועוטפת אותם, ומביאה בסך הכול הרגשת שמחה.

האם צריכים להיות בהרגשת השמחה הזאת גם עצבות, ועצבים, וחוסר הבנה וכל מיני דברים? ודאי שצריכים להיות, אחרת גם השמחה לא תתגלה. לא יכול להיות שיתגלה איזה רצון ויקבל איזה מילוי אם הוא לא יהיה מורכב מהרבה מאוד רצונות ומילויים שונים, זרים, מנוגדים, ובסך הכול יתייצב מזה עניין השמחה. ודאי.

כמו שכתוב, "אין שמחה יותר גדולה מהתרת הספקות". רק בגלל זה. שהיה לך משהו שלא ידעת לפתור אותו, והיה קשה ומנוגד, והיית נקרע לגזרים, לחתיכות, ולא יודע, ופתאום אתה מגלה שזה משלים זה את זה. דווקא זאת השמחה, מהשלמת דברים מנוגדים שכאילו לא יכולים להיות אף פעם באיזה קשר ביניהם. כך נבנית השמחה, ואותו דבר בעשירייה.

שאלה: אנחנו כל הזמן קוראים שכתוב שאנחנו עושים לבורא נחת רוח, אנחנו מהנים לו, ונוצר איזה דימוי חיצוני שאיתו אני מתחיל לעבוד. השאלה היא, מה זה בכל זאת לתת הנאה, לשמח את הבורא, את הדמות הזאת?

זה בדיוק אותו דבר כמו לשמח את הקבוצה. בדיוק. אין לך לבורא שום יחס, הוא לא קיים. הוא לא איזה דמות שאתה צריך לשמח אותו ואז הוא יצחק ויחייך, אלא רק בקבוצה הוא מתגלה. ישנה קבוצה? יש משהו שיתגלה בה. אין קבוצה? אין בורא. אז בורא זה "בוא וראה", אל תשכחו על זה. ולכן, אין לך מה לעבוד עימו אלא בקבוצה לסדר את הכול, גם את היחסים ביניכם ככלי, וגם את ההרגשה המשותפת ביניכם כאור. ומה שאתם תגלו ביניכם, כהרגשה שלכם, זה יהיה אור החסדים שבזה יתגלה כבר אור החוכמה.

שאלה: מה זה נקרא זכות לעשות נחת רוח לבורא? איך אנחנו יכולים לדרוש את הזכות לעשות לו נחת רוח?

זְכות ממילה זַכּוּת. כי אנחנו עבים, בעביות, ברצון לקבל, אם אנחנו מכוונים את הרצון לקבל שלנו לעל מנת להשפיע, אז נקרא שאנחנו מזכים אותו. לא שהוא נעשה פחות עבה, אלא אנחנו קונים את הזכות עליו. זאת אומרת שאנחנו יכולים דווקא מתוך זה שהוא עבה, וחזק, ואכזרי, ורע מאוד, לקנות עליו תיקון על מנת להשפיע. אנחנו יכולים, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"². אז יצרו גדול ממנו יכול להיות גדול יותר, ואז אנחנו קונים זְכות, זאת אומרת קונים יכולת להשפיע. דווקא כמו שאנחנו לומדים, ישנה עביות ועל פני העביות אנחנו מרכיבים צמצום, מסך, אור חוזר וכך מתקדמים.

עוד מעט ייגמרו הכנסים האלו ואנחנו נחזור ללמוד גם "פתיחה לחכמת הקבלה" וגם תע"ס. ואז נלמד את זה מתוך החומר שלנו.

שאלה: בדיוק סיימנו שיעור לעשרים תלמידים חדשים, וזה הביא המון שמחה לקבוצה ולעשירייה. האם השמחה שנולדת מעבודה בהפצה זו תוצאה נכונה?

כן. זו שמחה, זו באמת תוצאה טובה מאוד, יפה, ובזה דרך אגב יש הנאה למעלה, שבכל זאת אתם קרבתם כמה כלים, ואמנם עוד לא הכנסתם אותם לקדושה, לעל מנת להשפיע, אבל בכל זאת ישנה התקרבות. והצעדים האלה הם הכי קשים, כי אנחנו מעלים את הכלים מדרגת חי לדרגת מדבר. זה הבדל מהותי, שהם מתחילים להבין שיש להם קשר עם הכוח העליון, עם הרצון להשפיע, והם בעצמם בעל מנת לקבל, ואיך הם יכולים להפוך את עצמם מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. התהליך הזה הוא מאוד קשה, הוא מאוד כבד, הוא מאוד איטי.

התדרים הקבועים מגיעים אחר כך, ובכל רגע ורגע יש לך הבחנות חדשות. אבל בהתחלה זה הולך בצורה כזאת כמו בהתפתחות היקום, מיליארדי שנה עד שזה התפתח לאט לאט, אחר כך מיליונים, אחר כך אלפים, בימינו כבר שינויים מיום ליום. ככה זה בהתפתחות. ולכן אני מאוד שמח שאתם באמת משתדלים להעמיד תלמידים חדשים.

שאלה: הסתירות האלה, שכל הזמן מוציאות אדם מדעתו, איפה נקודת הפתרון של אותן סתירות, האם זה קשור לעשירייה?

כן. כבר ענית על זה, בדיוק בעשירייה. לא כדאי לתת פתרון לבד, ביחידות, אלא רק בתוך העשירייה. אתה תעשה בזה פתרון מהיר ונכון, וזה יהיה ממש מצוין, בצורה נכונה, בכיוון הנכון ונכון. רק בעשירייה, כל הפתרונות בתוך העשירייה.

גם כשמגיעות לנו כל מיני בעיות, אנחנו צריכים להבין שאלה בעיות שנובעות רק מתוך העשירייה, אין לעולם ואין לאדם שום בעיות פרטיות, הן כולן נובעות מתוך העשירייה, בפרט שאנחנו נמצאים כבר באיזה סדר בעשיריות. בבקשה, תפתרו את כל הבעיות בתוך העשירייה. אני מדבר על הבעיות שבין אדם לחברו, אדם למקום. לא ברמה הגשמית, הבהמית, עם המשפחה, הילדים וכן הלאה. שם זה משהו אחר.

נקווה שנתראה איתכם בכנס. אני מקווה שאתם תגיעו כרגיל באוטובוס ונגיע לחיבור, נגיע לחיבור באמת, וזה מה שמציל אותנו.

שאלה: אנחנו, יש לנו עכשיו עשירייה מיוחדת שבנינו בה אווירה מאוד מיוחדת, ויש באמת תחושה שכול חבר יצא מעצמו, התחבר עם אחרים ונמצא בבקשה, בהתעלות מעל עצמו, ובשמחה שממש מציפה אותנו בזה שיש לנו אפשרות לעבוד למען הבורא עכשיו. אם כך, איפה ואיזה סימן צריך להגיע ממנו עכשיו בחיבור בינינו? למה לצפות?

אתם צריכים להתחיל להרגיש, שאם אנחנו נעשה ככה או נעשה אחרת בעשירייה, כאלו חיבורים, כאלו יחסים, נסגור את הפער הזה, נעשה את זה. מתי אנחנו מתקרבים בינינו להיות כאחד? זה נקרא תכונת ההשפעה הכללית שאנחנו רוצים להשיג. איפה אנחנו יכולים לאתר ואיכשהו לייצב אותה. אנחנו צריכים לעבוד, להיות מומחים בזה. על ידי איזה שינויים? על ידי איזה יחסים? על ידי מה בדיוק אנחנו יכולים לעשות את זה? גם לקרוא משהו מתאים, גם לעורר כל מיני שאלות, שאולי אנחנו נבין שחסר לנו כאן ושם עוד איזה מאמץ קטן, עוד סגירה, עוד התחברות, התקרבות.

זאת צריכה להיות העבודה בעשירייה, וודאי שבכל פעם עם פנייה לבורא בצורה הדדית כזאת, עד שזה ייסגר. זה ממש נמצא כאן, זאת עבודת ה'. אבל אם לא מתקרבים בעשירייה, אם עוזבים את זה, אם לא דואגים במשך היום, אז באים בטענה, מתייבשים ועוזבים. תשתדלו. באמת אנחנו כבר קיבלנו הכול, רק לממש נשאר.

שאלה: איך להשתמש נכון בשמחה? איך לכוון אותה, לקבל אותה פנימה? החוצה?

קודם כל צריכים לעורר שמחה רק שזה לא יביא לקלות ראש. זאת אומרת זה נקרא "שמחה ממעשים טובים", שמחה שהיא מעוררת אותנו ליתר חיבור, נותנת לנו כוח, זאת הבדיקה. אם השמחה שאני משיג נותנת לי כוח ומרץ ועוד יותר דחף לקְרָב, לסגירת הפערים בינינו, זאת שמחה טובה. מה שאין כן, שמחה שהיא ללא תוצאות כאלה, להמשיך עבודה, אז זה צריכים לראות. אם אני לא נמשך ממנה קדימה עוד קצת, זו לא שמחה טובה. היא מרדימה אותי ואני מתחיל פשוט לבלות כמו בחופש בשמחה. שמחה צריכה להיות קשורה למאמץ.

שאלה: באמת יש הרגשה מאוד טובה בעשירייה, בעבודה שלנו, בשאלות, בסדנאות, התרגשות גדולה מאוד, ממש כמו שהחבר אמר, ממש על יד הדלת. איך אנחנו מבחינת הגילוי, האם כל הקבוצה ביחד צריכים לגלות, או שחלק מהקבוצה פתאום יגלו את זה ויעבירו את האור הקדוש הזה לכולם ביחד? הייתי מבקש ממש לחדד את זה.

אין כאן לחדד. אתם תכינו את עצמכם, ואתם תגלו ותראו איך שזה מתגלה, גם בכל אחד וגם בכולכם יחד. ודאי שהרגשה פרטית אתם לא יכולים להשוות איש לרעהו. כמו שאתה טועם משהו מתוק או מר, לא חשוב מה, אז אתה אומר שזה מתוק, והשני אומר שזה מתוק, אבל אתם לא יכולים להשוות את התפעלות הכלים שלכם מאותו הדבר המתוק כשאתם טועמים ממש מדבר אחד. ההרגשה היא הרגשה פנימית, אבל כשהיא מתגלה היא מתגלה בצורה כזאת שברור לכם שזה כך. ואין ספק. ותגלו את זה כמה שיותר מהר.

שאלה: האם אנחנו צריכים לבטא את השמחה באופן גלוי בעשירייה או שזו אמורה להיות תחושה פנימית?

אני לא רוצה לענות על השאלות כאלה. מה פתאום שאני אגביל אתכם לא לצחוק, כן לצחוק, לא לשמוח, כן לשמוח, לדבר על זה, לא לדבר על זה. אתם צריכים לגלות את זה מתוך העבודה ביניכם. שום דבר חוץ מזה אין לי מה להוסיף. מתוך העבודה שלכם תגלו מה היחס הנכון לכל פרט ופרט שיש. העיקר לסגור את הפערים, לקבל את התהליך בשמחה, ולהתחיל מתוך השמחה היפה, הטובה, ביניכם גם להכין את השמחה לקבלת האור העליון. זו צורת הכלי הנכונה.

שאלה: השמחה שהיא מגיעה, האם יש דרך להעביר אותה לכל החברים כך שהיא לא תגיע לפרט בודד, אלא תתפשט בכל העשירייה?

אני הפסקתי לענות, אני רואה שהשאלות האלה מקבלות איזה צורה לגמרי לא [לעניין]. הכול תבררו ביניכם.

(סוף השיעור)

---

1. "אני ה-ו-י-ה, לא שָניתי" (מלאכי ג', ו')↩

2. "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב ע"א)↩