שיעור בוקר 28.02.2003 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 725,

"מהו ההבדל בין חוק למשפט, בעבודה"

"שלבי הסולם" כרך ה', עמוד קצ"ו.

רב"ש מתאר כאן שני מצבים שיש בעבודה שלנו. במצב ראשון זה חוק שמתחילים מתנאים שבלעדיהם אי אפשר להיכנס לרוחניות. זה מה שנקרא "מצווה", "אמונה", "צדקה", "מלכות שמיים", שמקבלים את זה "כשור לעול וחמור למשא", ואין בזה שום טעם, ואין בזה שום שמחה, אלא ממש כבידות ואי נעימות נגד הרצון. העבודה קשה והעיקר שלא רואים מה עושים, ולא רואים בשביל מה עושים. וכל זה מפני שאנחנו חייבים לצאת מהרצון לקבל.

זאת אומרת, כל המאמצים שהם ללא טעם וללא ידיעה ולמעלה מהדעת וממש בכוח, הם כדי שלא נראה שום תענוגים רוחניים שיפתו אותנו וימשכו אותנו מהנקודה שבה אנחנו נמצאים, לא לקליפה ולא לקדושה. שנרצה רוחניות עוד ועוד, יותר ממה שנותנים עכשיו את ההתעוררות בעל מנת לקבל. שלא נרצה רוחניות בעל מנת לקבל, אז מראים לנו שברוחניות אין שום טעם. ואם אתה רוצה לגשת, אם אתה רוצה להתקרב, אז תשתדל לעשות את זה ללא טעם וללא שמחה.

אז איך? לפי החוק. מה זה חוק? מלכות שכולה רצון לקבל, חייבים לקבוע שם תנאים שהרצון לקבל הזה עכשיו לא יעבוד לפי המתכונת הרגילה שלו. זאת אומרת, שיעשה פעולות בלי לקבל שכר, "כשור לעול וחמור למסע". איך אנחנו יכולים לעבוד בצורה כזאת נגד הטבע שלנו? אז אנחנו יכולים להיכנס כבר לטבע הרוחני ולרכוש כבר את החלק השני של העבודה שזה נקרא "גילוי האורות", "שמחה", "ט' ראשונות מעל המלכות"?

צריכים כוחות לקיים חוקים במלכות ואחר כך להגיע לקיום התורה. הוא לא מסביר כאן במאמר איך עושים את זה, רק נותן לנו את שני השלבים האלו שבהם אנחנו צריכים לעבור. וכל פעם שאנחנו מתאמצים בשמירת החוק, זאת אומרת בעבודה נגד הרצון, עד ככל שאנחנו מתעייפים, ולא נעים לנו, ולא רואים סיבה מוצדקת, ובכלל "עייף ויגע" מה שנקרא, ועוד מוסיפים ומוסיפים לנו כובד, ומסע, והכבדה, כדי שאנחנו נשאל מי ה', אז ככל שאדם מגיע לשאלה הזאת, מתוך השאלה הזאת הוא יכול לגדול, או לצד פרעה או לצד משה.

אם נותנים לנו לשאול כבר מי ה' וכל פעם יותר ויותר, למרות שזה לא נעים ובהרגשה, זה עובר בצורה מאוד קשה, אבל כשמוסיפים את השאלה הזאת - מי ה', למצב שבו אנחנו נמצאים ועל פני השאלה הזאת מתקדמים, אז מגדילים את המדרגה.

לכן אף פעם השאלה הזאת "מי ה'", לא באה לאנשים חילוניים או דתיים, השאלה הזאת אסור שתעלה. רק לאלה שצריכים להתקדם בקשר אישי עם הבורא, להם הוא שולח את השאלה הזאת - מי ה'.

כדי שאדם יידע בדיוק מה הוא רוצה, לאיזו תכונה הוא צריך להגיע, כדי שזה יקרא ה', למה הוא צריך להידמות כדי להתקרב אליה? לכן כל ההכבדות והחוקים, קיום התנאים שמייצבים לפנינו המורים שלנו, נקראים "מצוות". ציווי – כלומר שככה זה. למה ככה זה? ללא טעם, בגלל שאסור לך לראות בינתיים מה יש בפנים, כי הרצון לקבל שלך מיד ייקח את זה לעצמו, ואז כל העבודה שלך היא ללא התקדמות מעל המלכות לט' ראשונות. כל העבודה נקראת בחינת אמונה, בחינת צדקה, כדי שהמלכות שלנו, הטבע שלנו יהפוך להיות ל"מלכות שמיים".

מלכות, מעליה יש שמיים, ט' ראשונות, ובהחלט המלכות תומכת בט' ראשונות, ונעשית כלפיהן איזו מין משענת שממנה והלאה, אדם כבר נכנס להתאמה לט' ראשונות. לא שרק לא משתמש בתכונותיו הטבעיות, על מנת לקבל, אלה מתחיל כבר להתאים את המלכות שלו למלכות שמיים, זאת אומרת, להתאים את מלכות לט' ראשונות, שהרצונות שלך ישמשו לכוונות בעל מנת להשפיע, שיהיו תואמות לתכונות הבורא, לט' ראשונות.

זה נקרא שהוא כבר פותח כלי בלקבל על מנת להשפיע, ששם כבר שורה האור העליון שנקרא "תורה", והרגשת האור העליון בט' ראשונות, היינו במלכות שדומה לתכונות הבורא, ההרגשה הזאת נקראת "שמחה". כך מגיעים מחוק, ממלכות, למשפט. ולכן כתוב ש"אסור ללמד תורה לעכו"ם". כל עוד אדם עדיין עכו"ם, זאת אומרת שיש לו כוונות על מנת לקבל, אז ודאי שהוא לא מסוגל להגיע לתורה, לט' ראשונות, הוא לא מתאים לפי הטבע שלו לט' ראשונות, לכן נקרא עכו"ם.

אסור, זה אי אפשר. כי אם נמצא עדיין בהגבלות של המלכות, ולא יכול לקיים אותן ולצאת להתאמה לט' ראשונות, אז התורה לא יכולה להתקיים בו, האור לא יכול לשרות בו. ורק אחרי שמגיע להיות ישראל, כבר ישר א-ל, שיש לו כוונות בעל מנת להשפיע, גם בקיום החוקים וגם בט' ראשונות, קיום החוקים זה נקרא קיום המלכות, "מצוות לא תעשה", זאת אומרת, כוונות רק לא לעצמו, ואחר כך אפילו עוד כוונות בעל מנת להשפיע, שזה נקרא ט' ראשונות, שעובר מלהיות עכו"ם - להיות ישראל, אז בהחלט ניתנת תורה לישראל וכבר הופך להיות למי שנמצא בהתאמה לבורא, בדבקות אליו.

תלמיד: מה עניין הכבוד שהוא מדבר עליו כאן שאפשר להשתמש בו כדי למשוך את עצמך למטרה, כביכול לעבוד על הרצון לקבל, מה העניין הזה, מה הוא נותן לנו כאן?

על ידי איזה סוג כבוד אפשר להשתמש כדי למשוך את עצמי כלפי מעלה? סוג כבוד שהוא לא על חשבוני, זאת אומרת כבוד ה' מה שנקרא. אם אני מגדיל את חשיבות המטרה, את חשיבות הבורא על פני כבוד עצמי שממלא את הרצון לקבל שלי, על פני כבוד שהחברה יכולה לספק לי, כבוד שאני מספק לעצמי, ובמקום הכבוד הזה, זה כמו שהוא אומר, יש פחד על עצמו, על הילדים, פחד כלפי העולם הזה, פחד כלפי העולם הבא, ובמקום זה יש פחד האם אני אמלא את הבורא בעל מנת להשפיע.

כך גם כבוד, אני יכול למלא את עצמי, או אני כלפי עצמי, או החברה כלפיי, אני דואג לסוגי הכבוד האלו, סוגי כבוד בעולם הזה, סוגי כבוד בעולם הבא, או כבוד שנקרא כבוד ה', כבוד שמים, שדרגת הבורא בשבילי חשובה יותר מהדרגה שלי. לא שהבורא צריך יחס כזה, אלא זה נותן לי אפשרות לצאת מהכלים שלי, ולהתחיל לחשוב על השפעה. כשאני חושב על השפעה, אז כל הרוחניות עוברת דרכי, ואני הופך להיות גוף אחד איתו.

פשוט, מצד הבורא, כוונתו להיטיב לנבראיו יכולה להתממש רק בצורה כזאת, שאם אני רוצה למלא את עצמי, אז אני חייב למלא אותו. כי אם אני ממלא את עצמי מיד התענוג נעלם, המילוי נעלם והרצון נעלם, ואני שוב נשאר ריק. כדי לתת לנברא אפשרות להיות מלא בצורה בלתי פוסקת, נצחית, זאת אומרת שתהיה בנברא הרגשת חיים נצחיים, הרגשת השגה נצחית, קיום שאנחנו לא מכירים בכלל לפי התחושות שלנו, כי אצלנו הכול בא והולך, בא והולך כל רגע, כדי לתת לנו הרגשה נצחית בקיומנו, הבורא מכין בשבילנו את הכלי שלו, את החיסרון שבו, שהוא כביכול זקוק ליחס שלנו, שהוא נהנה ממה שאנחנו נותנים לו. בצורה כזאת שאני עובד בנתינה, שהתענוג שלי הופך להיות מזה שאני נותן לו, קורה כך שככל שאני יותר נותן לו כך אני יותר נהנה.

התהליך הזה יכול להיות בלתי פוסק, זה נקרא חיים נצחיים. הרגשת התהליך הזה נקראת חיים, כמו אצלנו, רק אצלנו אלו חיים שנפסקים, וכל רגע הוא רגע לחוד, וכל פעם יש חסרונות וקצת מילויים. ובתהליך שאתה כל הזמן ממלא אותו, מפני שהכלי שלו בלתי מוגבל, אז יש לך אפשרות כל הזמן להוסיף בנתינה, יש לך אפשרות כל הזמן להרגיש את החיים הנצחיים, שכל הזמן מתקדמים ומתמלאים ומתפשטים, מתרחבים בוא נגיד.

ולכן, כבוד ה', גדלות ה', זה אמצעי כדי שאתה תוכל להשפיע לו. אם יש לך הכרת הגדלות, איזושהי הרגשת כבוד ה', אז זה נותן לך אפשרות לתת, להשפיע, בצורה טבעית. כמו שבעולם הזה, כלפי אדם גדול, בא לך בצורה טבעית איכשהו לתת לו, לשרת אותו, איכשהו להתייחס אליו.

לכן הבעיה שלנו היא באמת לצייר לעצמנו בינתיים בזמן ההסתרה את גדלות ה', ואם נוכל לעשות את זה בזמן ההסתרה, אז לאט לאט הוא מתחיל בהתאם לזה להתגלות באמת. ואז על פני ההתגלות שלו, אנחנו יכולים להפנות את הגדלות שלו, אפילו כשהוא מגולה, לא לעצמנו, שזה נקרא כבר לקבל על מנת להשפיע.

אם הוא מגולה, והכלים שלי רוצים לקבל את הגדלות שלו שמתגלה, אז אני כבר עושה צמצום, כבר עבודה הפוכה, אני יכול לקבל על מנת להשפיע. זאת אומרת, לפני שהוא מגולה אני מסוגל לעשות עבודה רק בלהשפיע על מנת להשפיע. כשהוא מגולה, אז סימן שאני כבר מסוגל, הגעתי למצב שאני מסוגל לעשות עבודה בלקבל את מנת להשפיע. אז כבר נגד הרצון לקבל שלי ממש יש תענוג, ואת התענוג הזה אני כבר יכול לעצור ולהפוך אותו, לעשות ממש חילוף פאזה, התהפכות. לכן, כבוד ה', גדלות ה', מה שאנחנו מדברים עכשיו בחברה שאנחנו חייבים להעלות, זה בעצם האמצעי שעל ידו, מזה שאני כל הזמן פונה לתוכי, אני מתחיל לפנות אליו.

רואים את זה אפילו בדוגמאות פשוטות. הגעת בשלוש בלילה, לא אכפת לך כלום, אתה עדיין ישן, המקסימום שאתה יכול לחשוב עליו זה איך יהיה לך קצת טוב. נגיד המצב לא כל כך טוב, מצב רוח כזה, לא אכפת לך מכלום. מה לעשות, אתה הגעת, אתה מתחיל לשמוע עכשיו שיעורים, כל מיני מילים כל, שמועות, ואתה רואה את החברים מסביבך שהם חושבים קצת אחרת ומתרוממים, ומזה אתה מתחיל להתפעל.

אתה מתחיל להתפעל, בכל זאת משתנה בפנים איזה מין יחס לחיים, למטרת החיים, ומתוך זה אתה כבר יכול לתת איזו יגיעה. אתה יכול להגיד, כן, יגיעה אני נותן, אבל היגיעה הזאת כולה מתבססת על ההתרוממות שקיבלתי מהחברה. אם לא הייתי בא ומתיישב כאן ושומע כל מיני דברים, אז לא הייתי מתרומם. ועכשיו אני מתרומם, נכון. אבל שילמת על זה בזה שבאת, כי כולם כמוך, כל אחד מגיע, וכל אחד איכשהו משפיע על האחר.

אז בעצם אם תשפיע לכולם, שכולם ישפיעו קצת עליך, הרווח כולו שלך וזה שלך. זה לא שאתה עובד על חומר דלק זר, זה נקרא שאתה עובד על חומר דלק שלך. ואז אתה כבר יכול לקיים עוד איזה חוק, עוד איזה תנאי. על אף שאתה לא רואה את המטרה, לא רואה את הבורא, אתה מבין שזה שאתה לא רואה אותו, ההפך, זה טוב, כי זה לא מפתה אותך לקבל את התענוג הזה מהראייה על מנת לקבל.

אלא טוב שהוא נסתר, וטוב שאני יכול לקבל דחף אליו מהחברה, ולא ממנו ישירות. כי ממנו ישירות הייתי מיד נהנה. הוא, אם יש לי קשר, אם הוא יכול לתת לי, איך שאני עכשיו, בזה שאני מקבל אליו דחף מהחברה, זה כאילו פותר אותי מהבעיה של לעשות צמצום א' על הכלים שלי, ולשמור על החוק. בצורה כזאת אנחנו מתחילים לעבוד.

לכן העבודה הזאת נקראת זמן ההכנה, ואחרי שאני עובד בזה ועושה מספר יגיעות מוגדרות שלפי שורש הנשמה אני חייב לעבור, אחרי זה אני מגיע למצב שנותנים לי מסך. אני כבר מתחיל, אני כבר הופך להיות ראוי גם לזה שיתגלה הבורא בעצמו, ואני יכול לקבל ממנו כוחות, ובמה שאני רואה אותו, אני יכול בצורה סלקטיבית לקחת, לא תענוג, אלא רק כוח להתקרב אליו.

באור שמגיע ממנו, אני אקח את האור הזה לתיקון הכלים שלי ולא למילוי הכלים. ואחרי שאני מתקן אותם, אז אני גם אמלא אותם כדי עוד יותר להתקרב, ועוד יותר להיות תואם לו, מתאים לו. וכך אדם עובר במדרגות רוחניות, עובר מחוק למשפט.

תלמיד: אחרי שהחברה נותנת את גדלות הבורא וגורמת לרצות ללכת אליו, האם אני צריך לקחת את זה וללבות את זה בתוכי, או שזו תמיד רק העבודה של החברה, רק היא מגדילה לי כל הזמן את החשיבות? או שנותנים לי את הניצוץ, ואני בתוכי עכשיו לוקח את זה, וכל הזמן משחק עם זה ומגדיל את זה עוד יותר ועוד יותר.

בלי ניצוץ שנותנים לנו, אנחנו לא מסוגלים להתחיל את העבודה. כול העבודה מתחילה מהניצוץ. ישנם מיליארדי אנשים בעולם, אם אין להם ניצוץ, אז אין איתם מה לעשות. הם עדיין לא מסוגלים לפתח את הכלי הרוחני, כי אין להם את הנקודה הזאת שממנה הוא מתחיל להיות, נקודת המלכות, הנקודה השחורה, הנקודה שבלב, שהיא הניצוץ.

החברה היא לא נותנת לכלי שלי שום דבר חוץ מהתפעלות. איך אני תופס את ההתפעלות מהחברה? מתוך אותה מערכת שבה אנחנו כלולים יחד, בנשמת אדם הראשון. בסך הכול, כולנו, כל הנשמות מחוברות, ומחוברות למערכת קשוחה שלא מתפרקת, לא נעשה ממנה כלום. זה מבנה שנקרא "אדם הראשון", ראש, גרון, גוף, רגליים, ידיים, כלומר פרצוף רוחני. זה מה שלומדים מחלק ח' והלאה ב"תלמוד עשר הספירות".

הפרצוף הזה נשבר, מה זה נקרא "נשבר"? נשבר הקשר בין החלקים שלו. הייתה אהבה ביניהם, עכשיו יש שנאה ביניהם. ואז, מה שנקרא, "נחרב בית המקדש", כל הפרצוף הזה נחרב, אין קשר. זה שאני משתדל באיזו צורה, אפילו קטנה כזאת, שזה מה שאנחנו מנסים לעשות, קשר בין כמה החלקים האלו מהאדם הראשון שנמצאים כאן לרשותי, זה נותן לי אותו כוח החיבור כנגד מה שישנו באמת בדרגה הרוחנית, איפה שקיימת המערכת הזאת במלואה, בעצמה, בכל כוחותיה.

לכן אנחנו יכולים לקבל אחד מהשני כוחות. ככל שאני משתדל בעצמי להתחבר עם עוד כמה אנשים, לפי ההתגברות שלי על השבירה שיש בינינו, שנעשתה מלכתחילה בינינו, כשאני משתדל להתחבר, אז אני כביכול מושך אותו כוח של חיבור שנמצא בדרגה עליונה, ונעשה ממש לרשותי אותו כוח רוחני שאיתו אני מתקדם. זה נקרא שאני מחבר לעצמי כלים נוספים, כוחות נוספים, כוח נוסף.

תלמיד: הוא כותב בתחילת המאמר על משה שאומר, שהתורה לא צריכה להינתן לו אלא לרבי עקיבא, והוא שואל על התורה ושכרה. ואז הוא אומר שאפילו הבורא אומר לו, "שתוק, כך עלה במחשבה לפני". איך יכול להיות מצב שיש מילוי בלי חיסרון? האם הבורא נתן למשה משהו שהוא לא רצה בו, לכלי הזה, להבחנה הזאת?

לא. "שתוק כך עלה במחשבה", מדובר על מלכות, על החוק, לא על הרצון, אלא נגד הרצון. מלכות עומדת נגד הרצון שלה, היא חייבת בעבודה בהסתרה, בקיום החוקים "כשור לעול וחמור למשא". ורק אחר כך יש משפט.

"משה" נקרא בחינת אמונה. זה מתחיל מהאמונה, ממלכות, ואחר כך הופך להיות לקבלת התורה. הוא קיבץ לעצמו את עם ישראל, יצא איתם ממצרים, וזה כבר הופך להיות לפרצוף, ואז זוכה לקבלה בט' ראשונות, לקבלת התורה.

תלמיד: עד המצב הזה של קבלת התורה, האם הוא תמיד עובד נגד הקבלה?

כן, בטח. בהתחלה העבודה היא נגד הקבלה, בהתחלה זו רק מלכות, קיום החוקים.

עד שאנחנו רוכשים מסכים, אנחנו חייבים לעבוד בבחינת אמונה. אסור לנו לראות את האור, אלא ההיפך, מתוך החושך אנחנו כל הזמן צריכים להשתדל לגייס כוחות בחושך. ברגע שתמונת הבורא נמצאת לפנינו זו בעיה, כי מתחילה להיות כזאת אחיזה לקליפות שזו עבודה מאוד קשה. זה מה שהוא אומר, תראה איזו תמונה של רבי עקיבא הוא מביא לנו כאן.

תלמיד: למה האדם מקבל את ההבחנה שהחוק הזה מחייב אותו לא מתוך הבחירה שלו? בסוף המערכת הזאת פועלת כי הכלי שלי לא מוכן. איך אני מסביר בשכל או בהרגשה שקיים משהו מחוצה לי שמכריח אותי לפעול כך? הרי אני זה שפועל כך.

אולי תשאל במילים פשוטות. אתה מכניס לי כאן כמה מילים מפה, כמה מפה, אז לא מובן באיזה מצב אתה מדבר.

אתה מדבר עלינו, על הדרגה הפשוטה, הרגילה. אז מה אתה שואל?

תלמיד: יש חיוב שהבורא לא יתגלה, עד שיהיה לי את הכוח לעמוד כנגדו.

יש חיוב שהבורא יתגלה רק אחרי שיש לך כוח לעמוד נגדו, אחרת אתה תקבל את ההתגלות שלו לרעתך, אתה תהיה מכור לו ותהיה משוגע. אתה תהיה כבר נעול עליו, לא תרצה שום דבר, ולא יהיה שום כוח אחר, שאז תוכל לעשות איזו מחיצת ברזל שאתה תעשה, שתהיה קצת לא עבד, לא מכור, אלא תהיה עצמאי. לא יהיה לך שום חופש לעשות משהו, אלא הוא יחייב אותך בהתגלות שלו בכול. אסור לעשות זאת, אם ברצונו לעשות ממך יצור חופשי.

תלמיד: למה את החיוב הזה אני מרגיש כמשהו חיצוני אליי, ולא כחלק מהבחירה או מהדבר הטוב עבורי?

לא נכון אמרת. אתה אומר כך, למה אני מרגיש את כל המערכת שמתגלה אלי בצורה כזאת שהיא לא לטובתי.

תלמיד: לא, שהיא לא חלק ממני. יש מצב שנקבע, שאני לא יכול לקבל את הבורא כל עוד אני לא מוכן. למה אני מרגיש את המצב הזה כחיצוני אליי? למה האני מזדהה עם הרצון שהוא כן יתגלה, ויש משהו חיצוני שמונע את ההתגלות? למה בהרגשה זו לא הזדהות של אחד? כלומר, חלק ממני עדיין לא מוכן לקבל אותו.

האדם כלול משתי מערכות. מערכת אחת היא הטבעית שלו, הרצון לקבל כמו שהוא עובד, והמערכת השנייה שייכת לנקודה שבלב. אם אתה תוכל לצאת מהרצון שלך ולעבוד מצד הנקודה שבלב, אז אתה תראה את עצמך, את התגלות ההסתרה בצורה אחרת, שזה מועיל לך ולא מפריע.

תלמיד: איך אני מגיע למצב שבו השופט הזה שנע בין שתי המערכות מזדהה עם המערכת של הנקודה שבלב?

איך אדם יכול להזדהות עם הנקודה שבלב? הנקודה שבלב ניתנה מלמעלה, כמו הרצון הטבעי שלך, הלב. אם מלמעלה נותנים לך גם זה וגם זה, גם לב וגם רצון לקבל, אז אתה לא יכול להזדהות. נותנים לך לפעמים תרגילים כאלה, זורקים אותך פעם לפה ופעם לפה, ואתה קצת מתחיל להבדיל. אבל באמת לעבור מהלב לנקודה שבלב אתה יכול רק בזה שאתה מגדיל את הנקודה שבלב. ולהגדיל אותה אתה יכול רק על ידי זה שאתה מקבל מבחוץ איזו התרוממות, התעוררות, ומושך את האור בזמן הלימוד על ידי ההתעוררות הזאת.

אין לך ברירה, אתה חייב רב, תורה, זאת אומרת, ספר, קבוצה, מהם לקבל קצת התרשמות. ועם התרשמות הזאת אתה כבר מושך בזמן הלימוד אורות לנקודה שבלב, ואז היא גדלה. ועל מה היא גדלה אז? אז אתה באמת יכול לחבר אליה עוד כמה כלים נוספים.

תלמיד: אבל כנגדה גם גדלה העביות.

העביות גדלה גם ודאי שכנגדה. אבל קודם כל התחברת אליה, לנקודה הזאת, והעביות עדיין נמצאת בהסתרה. עכשיו כשאתה תתחיל להרגיש את המילוי שבנקודה, המילוי הזה ייתן לך את גדלות הבורא. השאלה איך אתה לוקח את גדלות הבורא, או להנאתך, לנוחיותך, או כאמצעי להתקדמות הלאה, כלומר אתה סוגר את העיניים, לא רוצה לראות את ההתקדמות הזאת, אלא רק כתנאי לעתיד, להתקדמות הלאה. אם עם אותה התפעלות שיש לך, לא תלך איתה לחברה, אלא תמלא את עצמך ותנוח בזה, אז מיד תתגלה ריקנות שבכלי, כמו שאצלנו, בעל מנת לקבל. אנחנו מתמלאים, מילאתי את עצמי, קיבלתי דבר שכל כך רציתי, ונעשיתי שוב ריק, האוויר יצא, שוב אני ריק.

אותו דבר נעשה לך ברוחניות, כביכול ברוחניות, ואתה מתחיל להרגיש את הריקנות עוד יותר מקודם. גידלת כלי, מילאת אותו בהכרת הבורא, בהכרה חדשה יותר גדולה, ונעשית ריק מההכרה החדשה הגדולה הזאת. אף פעם לא הייתי כל כך ריקני, אני כל כך סובל, האם זה נקרא שהתקדמתי? זו תורה וזו שכרה? כל מיני כאלו דברים אתה מתחיל לשאול. זה נעשה מפני שלא הבחנת את הנקודה הזאת כשהתחלת ליהנות מהמצב, ולא השתמשת בו בצורה המועילה להתקדמות.

זה לימוד ארוך מאוד ולא פשוט, מסובך. אדם שלומד הוא נעשה רגיש לנקודה הזאת. הוא מגיע למגע עם הבורא, וכאן הוא נמצא ממש בשפיץ ההבחנה, מה הוא עושה עם המגע הזה. האם הוא הופך את המגע לנוחיותו, או ממש את כל ההתעוררות, ההתרוממות, הכוחות שקיבל עכשיו, הוא הופך אותם להתקדמות הלאה, כדי לרכוש בסופו של דבר על מנת להשפיע. את זה בעצם אנחנו לומדים מכל ההליכה שלנו בחושך, איך להרגיש את הנקודה הזאת.

תלמיד: מה זה להעביר את הנקודה הזאת הלאה, להכניס אותה לחברה?

איך אני יכול להשתמש בנקודה הזאת לטובה? לרעה, זה אומר שאני מתחיל ליהנות ממנה. מתחיל ליהנות, אחרי זמן מה נותנים לי להרגיש שעכשיו זה טוב, זה נוח, ברוך ה', כדאי לי לעבוד ברוחניות, אני יותר טוב מכל העולם, יותר נוח לי מכולם, אני מצפצף על כולם, יש לי הרגשה טובה, ולאחר מכן אני מתרוקן. או שאני לוקח את נקודת ההתפעלות הזאת, ומה אני יכול לעשות איתה? לעתיד, אני צריך עכשיו לעשות סביבי כל מיני מערכות שיעזרו לי לעלות. עכשיו אני צריך לשפוך את ההתפעלות הזאת להתקדמות.

תלמיד: כל נקודה שמגיעה להתפעלות אני שופך לתוך החברה, יוצא שאני עובד עם החברה על פי הטבע. נגיד עכשיו מצד החברה, החברה רואה אותי שאני למעלה, אז הכול טוב, זה נותן התפעלות. ואם אני למטה אז עכשיו אין לו מה לתת. זה יכול לפגוע בחברה.

כשיש לך מה לתת אתה נותן לחברה. גם כשאתה מלא עכשיו בהתפעלות, אז כדאי לך ללמוד יותר. אז אתה תבין יותר, אתה תקשור את עצמך יותר לספרים, אתה תראה בספרים דברים שקודם לא ראית, יהיה לך איזה קשר. כשאתה תיפול, זאת אומרת לא החזקת קשר בנקודת השיא כדי להמשיך אותו על מנת להשפיע אלא לקחת את הקשר הזה לעצמך ונפלת, אז בפעם הבאה אתה תראה שהחברה כן יכולה לסייע לך, אפילו במצב שאתה נמצא בריקנות. התרוקנת מפני שלא השתמשת נכון בהתפעלות כשהגעת להתפעלות. זה קורה גם כך וגם כך. מכל דבר אנחנו צריכים ללמוד.

אדם צריך כל הזמן להחזיק את עצמו, בשביל מה אני נמצא בכל מצב ומצב. אם הוא עוזב את זה, מיד קורה לו מצד הטבע נסיגה לרצון לקבל.

תלמיד: כשאתה מחזיק את ההתפעלות, אתה יכול להחזיק אותה באמת להתקדמות באופן קבוע, או שאתה מחזיק אותה כאילו עד שסיימת את העבודה?

זאת לא שאלה מהמציאות. עד שסיימתי, לא סיימתי את העבודה איפה אני מחזיק את ההתפעלות? התפעלות נמצאת בתוך העבודה שלי. איזו תנועה אני יכול לעשות בלי התפעלות? זה חומר הדלק שלי.

תלמיד: נאמר שדווקא הט' ראשונות "שזה נקרא, בחינת תורה השייך להאדם", ודווקא המלכות שהכי קרובה אלינו זה "למעלה מדעת האנושי, שזה נקרא "כולה לה', ואין יד אדם משגת שם כלל".".

‫ גם לא כל כך מובן. ‫יש לנו כלי אחד שנקרא מלכות, ‫הכלי הזה לא מסוגל ‫לקבל צורה של נתינה. ‫אפשר להשתמש בו כמו כלי של נתינה. ‫כמו, אם מקבלים על מנת להשפיע. ‫אבל כדי כבר להפוך ‫לקבל על מנת להשפיע, ‫יש עוד הרבה עבודה לפני זה. ‫העבודה שלפני זה נקראת ‫"תיקון הכלי הכללי" ‫שצריכים לעשות עליו מסך ‫וכל הרצונות שנמצאים בתוך המלכות ‫שיעבדו בלא לקבל לעצמם. ‫

שמכל רצון ורצון תהיה לך כל כך ‫גדלות המטרה, גדלות הבורא, ‫שכל רצון ורצון לא ירצה להיות ‫ההיפך, רק להתקשר אליו. ‫זאת אומרת, שאתה תרגיש ‫בכל התכונות ובכל הרצונות ‫שיש בך, שאף אחד מהם ‫לא רוצה להתנתק מהבורא. ‫ותבין גם שבכל רצון ורצון, זאת אומרת תהיה בהרגשה ‫שההתנתקות היא בזה ‫שאתה לוקח לעצמך. ‫ברגע שאני לוקח, אני מתנתק. ‫שזה ממש יהיה פחד, אש ‫ממש שורפת. ‫זה נקרא שאתה נמצא כבר ‫בכוחות הצמצום. ‫

אחרי זה שאתה כבר מצויד ‫במגן כזה, ‫אפשר כבר להתחיל כל רצון ורצון ‫לקבל עליו את צורת הנתינה. מה זאת אומרת? ‫שאתה מבקש מהבורא ללמוד ממנו ‫איך הוא נותן לך. ‫לא מה הוא נותן לך ‫אלא איך הוא נותן. ‫הוא מסביר לך. ‫ ‫זה נקרא "ממעשיך הכרנוך", ‫מתוך הפעולות שלו. מה התינוק רוצה? ‫התינוק רוצה רק לקבל ‫חלב מאמא. ‫הוא לא יודע מה זה, מי זה, ‫שום דבר, איך שזה, ‫מה עושים בשביל זה, מאכילים אותו, מלבישים אותו, ‫לא אכפת לו, ‫זה מגיע לי.

‫אחר כך מתחילים ללמוד ‫מאיפה זה מגיע ‫ובאיזו צורה הם עושים. ‫אם אני רוצה להידמות להורים, ‫אז באיזו צורה עושים את זה. ‫אז אתה צריך ללמוד את הפעולות שלו. ‫כבר לא סתם מגיע לי אור מהיסוד, ‫אבל לפני היסוד יש עוד המון ספירות, ‫פעולות, שבצורה כזאת הוא פועל עליי. ‫אז אני מתחיל לקבל מהרצון לקבל שלי, ‫שפעם רציתי רק לקבל את האור הזה, ‫אני רוצה עכשיו ברצון לקבל הזה ‫להשתמש, לבנות אותה מערכת, ‫כמו אצלו, עד שהוא מגיע ‫ונותן לי את התענוג. ‫

זאת אומרת, אצלו יש תשע מערכות ‫כדי להביא תענוג שיהיה מתאים לי. ‫והמערכת שלי, הנקודה העשירית, ‫מלכות, כבר מקבלת ונהנית. ‫ אני רוצה, מתוך זה שאני נהנה, ‫לבנות על זה מערכת ‫שתעבוד בדיוק כמו המערכת שלו. ‫זאת אומרת, אני צריך לקנות ממנו ‫את כל המערכת רק בצורה הפוכה. ‫הפוכה זאת אומרת, ‫כלפי הרצון לקבל שלי. ‫אין לי מילים עדיין ‫איך לפרש את זה. ‫אנחנו נתקדם אז אני אמצא, ‫זה תלוי בכם.

‫איך המלכות שמקבלת ‫אחד מתוך המון תענוגים ברצון המסוים שלה, ‫איך ברצון המסוים הזה ‫היא עושה את הפעולה ההפוכה בנתינה. ‫אז היא ממש קונה את ‫הט' ראשונות האלו, ‫אבל מה זה קונה? ‫זה לא סתם ככה ‫מדביקים ט' ראשונות למלכות ועובדים, ‫כמו שאנחנו מציירים. ‫כל הט' ראשונות האלה צריכות ‫להיכנס לתוך המערכת של הרצון לקבל. ‫הרצון לקבל צריך לקלוט ‫את הצורה הזאת בתוכו. ‫

זאת אומרת אדם, הרצון לקבל, ‫ממש מקבל את הצורה הפנימית ‫של המערכת של הבורא. ‫ בורא, אני לא מדבר על עצמותו. על עצמותו לא מדברים, ‫מדברים על הבורא. ‫זאת אומרת, היחס שלו אלי. ‫אני ממש קולט בתוכי, ‫בולע אל תוכי את כל המערכות שלו, ‫ובהתאם לרצון לקבל שלי הופך אותם ‫כך שהם יעבדו על ההשפעה ‫מתוך הרצון לקבל, ‫לא מתוך הרצון להשפיע שלו.

‫אצלו זה רצון להשפיע. הוא מתחיל מכתר ליסוד, ‫ואני מתחיל ממלכות, ‫והופך את הט' ספירות הישירות האלו ‫לט' ספירות הפוכות, ‫אור ישר לאור חוזר. ‫יש לי עכשיו עשר ספירות דאור חוזר, ‫שהמלכות הופכת להיות כתר ‫וחכמה הופכת להיות ליסוד ‫שמשפיע לכתר שהוא כבר מלכות בשבילי. ‫כשאדם עושה את כל העבודה הזאת ‫הוא באמת נעשה, לא רק לפי הפעולה, ‫אלא גם לפי המעמד, ‫לפי הסטאטוס שלו, הוא נעשה כבורא.

תלמיד: עצמותו גם יכול.

על עצמותו אנחנו לא מדברים, זה משהו שקיים מעל הרצון שלנו, מעל היחס אלינו. ‫לפני הקשר שלו עם הנבראים ‫נקרא עצמותו. ‫בנקודת הקשר עם הנבראים ‫נקרא בורא. ‫מה זה בורא? בוא וראה, ‫זו כבר השגה שאפשר לבוא, ‫לראות, להשיג.

תלמיד: האם בגמר תיקון משיגים גם את לב האבן?

‫מה יש לנו לדבר על גמר תיקון.

(סוף השיעור)