המיוחד שבעולם בזה הוא שדווקא המעבר בין הניתוק, בין האין והיש, הוא מאד חשוב, ובו אנו צריכים לעמוד עד שאנו לא מבררים את הניתוק הזה. ואנו מתקדמים לגילוי על ידי זה שאנו יכולים להתחבר בינינו בצורה מכאנית, שקרית לגמרי. שאף אחד לא רוצה באמת להתחבר לפי הדרישות של 125 המדרגות, אבל אנו כאילו רוצים להתחבר ולעשות פעולות שקריות, שבכל זאת מזמינות עלינו את האור העליון המברר והמתקן - אותו אור אין סוף שמגיע אלינו כאור מקיף, ומאיר עלינו כביכול מרחוק. וכך בהדרגה אנו גדלים ומבררים את עצמנו • רק על ידי השוטרים אנו כל פעם משתנים ומתאימים את עצמנו יותר ויותר לבורא. ודאי שהאגו שלנו רואה אותם כשוטרים ושומרים, ואת הבורא כשוטר האכזר הראשון שהעמיד את כל השוטרים עלינו. אך אפשר לבנות את הכלים הנכונים רק על ידי קניית התכונות החדשות שאין בנו מהן כלום. ולכן הגישה הנכונה היא שמלכתחילה אתה מפצל את עצמך לשניים: 1 - שאתה רואה מה יש לך ברצון לקבל שלך, 2 – שאתה רואה מה יש לך ברצון להשפיע שלך. ואתה צופה על שתי הנקודות הללו, ממקום שנקרא "הקו האמצעי" • הכל זה ביגיעה – גם כלפי האגו וגם כלפי רכישת הרצון להשפיע. אבל העיקר הוא שאתה מסתכל על שתי הנקודות הללו מהנקודה הנפרדת; אתה מסתכל עליהן כמו הבורא, הן לא שייכות לך – תתפוס את עצמך בבורא, בדבקות אליו, ובצורה כזו תוכל להבין ולעבור את הדברים הללו בלמעלה מהדעת – הן של השפעה והן של קבלה • הרצון לקבל והתורה הם אמצעים – אתה חייב להפוך את הרצון לקבל על ידי התורה, כדי להגיע לבורא. כל הבריאה היא כדי להגיע לדבקות, אז תסתכל מנקודת הדבקות שאתה רוצה להשיג על כל התהליך שעובר עליך. אז תהיה מנותק מלראות את עצמך בתוך הרצון לקבל, האגו, וכך תשלוט עליו – תראה אותו כל הזמן מהצד, כאמצעי. לכן עלינו כל הזמן להעלות את גדלות המטרה, הבורא, החברים – שזה עוזר לך להסתכל על הכל כאמצעי • תידבק בדעה של הקבוצה וממנה תסתכל על עצמך. מתחילים מהפסיכולוגיה הפשוטה, ועליה כבר מוסיפים הבחנות רוחניות • אתה משתמש במדרגת העולם הזה לכל סולם המדרגות. רק כשאתה חי בעולם הזה אתה יכול לתקן את כל 125 המדרגות, כי אפילו במדרגה האחרונה ביותר אתה צריך להרגיש את עצמך כ"שמעון מן השוק". אני חייב להרגיש במוחי מציאות כזו מיוחדת, הניתוק המוחלט, שעל ידי כל מיני חיבורים שקריים אני מזמין את המאור. בלעדי המדרגה הזאת לא מתקנים את יש מאין. דבקות בבורא לא יכולה להיות, אם בכל מדרגה אני לא מוסיף מתוך הנתק בינה ובין מצב הדבקות • לא החכם ולא חזק מגיע למטרה, אלא סבלנות. אבל לא סבלנות שאתה יושב ומחכה, אלא סבלנות שאתה מתעקש, עקשנות • סבלנות נקרא שאני מוכן לסבול, ואני מחפש כוח לעלות למעלה על ידי החיבור המתמיד שלי בקבוצה, וכל הזמן אני עובד רק לזה. סבלנות זה נקרא שאתה מוכן לעמוד על כאב – שהגוף יסבול, ומעל הכאב, מעל ההרגשה הזאת אתה ממשיך לעבוד • עלינו להשתדל להגיע למצב שהכנס יהיה קבוע • עד שהאדם לא יוצא לדרגה הרוחנית הראשונה הוא חייב מורה דרך. לאחר מכן יש לו מורה דרך בצורה אחרת • בטוח שבלי קשר הדדי בין הקבוצות שבכלי העולמי במוח ובלב, לא נגיע לעוצמת הקשר שבו יתגלה המאור.