שיעור בוקר 02.04.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1028

מאמר "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה"

קריין: כתבי רב"ש, כרך ב'. עמ' 1028. מאמר "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה".

מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה

תש"ן - מאמר ט"ו
1989/90 - מאמר 15

"הזה"ק (פרשת שמות, דף ק"ח, ובהסולם אות שמ"א) אומר: "כי כל זמן שניתנה להשר שלהם שררה על ישראל, לא נשמע צעקתם של ישראל. כיון שנפל השר שלהם, כתוב "וימת מלך מצרים". ומיד ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים. אבל עד אותה שעה, לא נענו בצעקתם".

ויש להבין: אם הוא אומר, שמטרם שנפל השר שלהם, לא נענו בצעקתם, מי היה הגורם שהשר שלהם יפול, בכדי שאח"כ תהיה אפשרות לשמוע את צעקתם. ועוד יש להבין: מדוע אם להשר שלהם יש שררה, אין אפשרות שהם יענו על צעקתם, וכי יש כח להשר שלהם לעכב את תפילות ישראל, וכמו כן יש להבין מה שכתוב (שמות, מפטיר): "וישב משה אל ה', ויאמר, ה' למה הרעתה לעם הזה, למה זה שלחתני, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך. ויאמר ה' אל משה, עתה תראה, כי ביד חזקה ישלחם".

ויש להבין טענת משה, מה שאמר "מאז באתי לפרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך". שמשמע, שטענת משה היתה טענה אמיתית. היות שמשמע מתשובתו של ה', שזה נכון, מה שמשה אמר. רק ה' אמר לו: "עתה תראה, אשר אעשה לפרעה". היינו שהוא יראה, מה שה' יעשה לפרעה. ולכאורה היה צריך לכתוב: "אתה תראה", היינו שמשה יראה, היינו "אתה עם אלף". ומדוע כתוב "עתה עם עין", שמשמע, שעכשיו הוא יראה. שמשמע, שלפני זה שהוא בא לפרעה, והוא הרע לעם הזה, לא היה יכול להיות יציאת מצרים, אלא עתה יהיה מקום של ביד חזקה ישלחם ויגרשם.

ויש להבין זה, מה דוקא עתה הוא המקום של יציאת מצרים. ויש כאן להבין ב' דברים:

א. מדוע כשהוא בא בשליחות ה', נעשה המצב של עם ישראל יותר גרוע.

ב. מדוע דוקא עתה, היינו אחר שהמצב נעשה יותר גרוע, אז הוא המקום, שיוכל להיות יציאת מצרים.

ויש לפרש זה על דרך העבודה. הנה האר"י הקדוש אומר, שגלות מצרים היתה, שהדעת דקדושה היה בגלות. היינו, שקליפת מצרים היתה שולטת על עם ישראל. שיש לפרש, שענין "עם ישראל" פירושו, שכל העם רוצה לעבוד לתועלת ה' ולא לתועלת עצמם. כידוע, שענין ישראל פירושו ישר-אל, הכל בשביל ה'.

ו"שליטת פרעה" הוא להיפך, היינו לעבוד רק לתועלת עצמו. לכן דעת דקדושה, היינו זה שצריכים לעבוד לשם שמים, היינו להשפיע, בחינה זו היתה בגלות תחת שליטת פרעה מלך מצרים, ש"מצרים" הם אותיות מצר-ים, כידוע ש"צר" פירושו צר מחסדים.

וזהו כמו שאומרים "צר עין". היינו, שהוא יודע רק לקבל ולא לתת כלום. ש"רוחב" נקרא בהרחבה, היינו לתת הרבה. ו"צר" נקרא ההיפך, שלא לתת, שפירושו, שקליפת מצרים היתה, שכל אחד יכול לעשות מעשים רק בכדי לקבל תמורתו. אבל בלי תמורה, היינו רק להשפיע, הוא אינו נותן רשות לעשות שום פעולה. זה נקרא, שמצרים היא בבחינת מיצר לבחינת ישראל.

ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל: "כל המצר לישראל נעשה ראש". פירוש, מי יכול לשלוט על בחינת "ישראל". רק מי שהוא בבחינת "ראש", והוא שולט, אז הוא מיצר לבחינת ישראל, שלא נותן לעבוד עבור ה', שנקרא "לעסוק בחסד", אלא רק בתועלת עצמו, שזה נקרא "קליפת מצרים".

לכן סדר העבודה הוא כמו שאמרו חז"ל, "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה באים לשמה, כי המאור שבה מחזירו למוטב". והוא מטעם, היות שהאדם נברא עם הרצון לקבל לעצמו. לכן אם רוצים שיעשה משהו, היינו שיצא מהמצב שבו הוא רגיל לעבוד עבור פרנסה שלו.

כלומר, שאומרים לאדם, "עד עכשיו היית יודע, שכל הנאות שלך, שבזה אתה מפרנס את הגוף, שיוכל להתקיים, היו רק מדברים גשמיים, ורק בדברים גשמיים היית מוציא הנאה, שנקרא "פרנסת הגוף". תעסוק בתו"מ, ששם מלובש תענוג יותר גדול. לכן כדאי לך לעסוק בתו"מ, שע"י זה אתה תקבל הנאה יותר גדולה".

בדומה שאומרים לאדם, "תפסיק לעבוד במקום עבודה שאתה רגיל שם לעבוד. ויש כאן בית חרושת, ששם אתה תוכל לקבל משכורת פי עשר". בטח, אם הוא מאמין למה שאומרים לו, הוא יעזוב את מקום עבודה, שהיה רגיל בו לעבוד כל הזמן, והולך לעבוד במקום חדש, מטעם שיקבל תמורה יותר גדולה.

וזה נקרא "שלא לשמה". אבל "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה". לכן כדאי להתחיל אפילו בשלא לשמה, מטעם שבסופו של דבר הוא יבוא לשמה. וכמו שאומר הרמב"ם "לפיכך כשמלמדין הקטנים, והנשים, וכלל עמי הארץ, וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן".

וכל זה הוא מטעם שהגוף מבין רק שפת האם. היינו, אם, השפה הראשונה שהאם דברה אליו, שהוא שפת הקבלה, היינו רק לעבוד לצורך הרצון לקבל לעצמו, היינו לעשות מעשים רק לתועלת עצמו. ושפת השפעה זהו דבר חדש אצלו. והוא לא מבין אותה, וקשה מאוד ללמוד את השפה הזו. כלומר, בכדי להבין את השפה הזו, צריכים עזרה מלמעלה, שיהיה בידו לתפוס את השפה הזו של רצון להשפיע.

ועל זה אמרו "הבא לטהר מסייעין אותו", להבין את השפה הזו. וזה נקרא "דור הפלגה", שכתוב (בראשית, שביעי) "אשר לא ישמעו איש שפת רעהו". היינו, שניתן להם לעבוד עבודה דהשפעה, שכל אחד יעבוד בשביל רעהו, תיכף נתפרדה החבילה.

כלומר, כמו שכתוב "ויחדלו לבנות העיר". היות בזמן שנאמר להם, שכל אחד יעבוד בשביל רעהו, השפה הזאת לא היתה מוכרת להם, ואף אחד לא רצה לעבוד בשביל רעהו. לכן תיכף "ויחדלו לבנות העיר", היות שאין חומרי דלק לעבוד לטובת הזולת.

לכן כשעם ישראל, שהיו בגלות מצרים, שהיו תחת שליטת פרעה מלך מצר-ים, ורצו לצאת מתחת שליטתו, לא היה ביכולתם. אולם עוד לא היה ברור להם כל כך, מהו הפירוש "לעבוד להשפיע ולא לתועלת עצמו", הגם שרצונם היה לעבוד לתועלת ה', וראו שלא יכולים. אבל היה להם תמיד תירוצים, על מה שלא יכולים לכוון בעל מנת להשפיע. ולא הרגישו שהם כל כך רחוקים מה'.

אמנם בזמן שמשה בא לעם ישראל, ודיבר לבחינת פרעה של כל אחד ואחד, היינו להרצון לקבל שיש בלבם. ואמר להם, שהוא רוצה, שבחינת פרעה שלהם לא תשלוט על בחינת ישראל שלהם, אלא שיתן לעבוד לשם שמים ולא תועלת הגוף. כששמע הפרעה של העם, מה שמשה אומר להם, שיעבדו רק לשם שמים, אז הבינו מה זה להשפיע ולא לקבל, תיכף נחלשו מהעבודה. כי הגוף היה מתנגד עם כל כוחו, שלא יעשו שום פעולה של קדושה.

היינו אפילו שלא לשמה נעשה עכשיו קשה להם לעשות, כנ"ל. כי מטרם שבא משה, היה להם כח לעבודה, מטעם שעוד לא ידעו מה זה לשם שמים. אבל בזמן שבא משה, והסביר להם, מה זה להשפיע ולא לקבל כלום, אז התחיל הפרעה של כל אחד ואחד לשאול שאלות:

א. כמו שכתוב, שפרעה שאל "מי ה', אשר אשמע בקולו",

ב. ואח"כ באה שאלת הרשע, ששאל "מה העבודה הזאת לכם".

נמצא, שעם ישראל, לאחר ששמעו מפי משה, שצריכים לעבוד לשם שמים, התחילה אז התנגדות האמיתית של הרע שבאדם. וזה שכתוב "וישב משה אל ה', ויאמר, אדני, למה הרעתה לעם הזה, ומאז באתי לפרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה". היינו, שהגוף הנקרא "פרעה", התחיל להתנגד לעבודה.

נמצא, ששאלת משה היתה בסדר. היינו, שמצד השכל מבינים, באם שמקיימים תו"מ, מה שה' צוה, צריך להיות הסדר, שאם עוסקים על דרך האמת, בודאי העבודה צריכה להיות יותר חזקה, היות שהולכים על דרך האמת.

מה שאין כן שלא לשמה אינו על דרך האמת. לכן כשמשה בא לדבר בשם ה', היתה צריכה העבודה להיות יותר חזקה, היינו להתגבר על הרע מבחינת האמת. אבל מה ראה משה. כתוב "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה". היינו, שהעבודה דהתגברות על הרע נעשה יותר קשה. היינו, לא שהם נעשו יותר טובים, כלומר שיהיה לו כח יותר גדול להתגבר על הרע, אלא להיפך, שהרע קיבל כח יותר גדול.

אולם האמת הוא, שמטרם שיודעים מהו לעשות הכל בעל מנת להשפיע, אין הרע שבאדם מתגלה כל כך את התנגדותו, היות שנותנים לו מקום אחיזה בעת שעוסקים בתורה ומצות. אבל בו בזמן שהגוף שומע מהו בעל מנת להשפיע לה', ולא לקבל כלום לתועלת עצמו, היינו שרוצים לבער את הרע לגמרי, ולא לתת לו שום אחיזה בתו"מ שלו, בטח שמתגבר אז בכל כוחו, ולא נותן מקום לבטלו.

נמצא לפי זה, שלא שנעשה דבר חדש בהרע. כלומר, לא שעתה קיבל את הרע, אלא הרע שהיה בו, לא היה לו מה לעשות, והיה אצלו כמעט יושב בטל. אבל בזמן שהאדם רוצה לתת כל מעשיו לה', ולא לתת להגוף שלו, המכונה "רצון לקבל לעצמו" כלום, אז הוא מתחיל להראות כוחו, ומתנגד להעבירו מהממשלה, שהוא שולט על הגוף.

כמו שכתוב בזה"ק, שהיצר הרע שבאדם נקרא "מלך זקן וכסיל". ואומר, מדוע נקרא "מלך", מטעם שהוא שולט על הגוף. ומדוע נקרא "זקן", מטעם שתיכף מיום הוולדו הוא נמצא באדם. מה שאין כן היצר טוב, בא לאדם לאחר י"ג שנה.

נמצא לפי זה, שכל זמן שהרע אינו מגולה, אין עדיין את מי לבטל. אלא לאחר שנתגלה כל כוחו, אז יכול להיות מקום לבטלו. כי אז כשמבטלו, הוא מבטל אותו לגמרי. מה שאין כן כשהרע אינו מגולה, יכולים לבטל רק חלק ממנו, ואין זה שלימות. כי מלמעלה, שנותנים לאדם, נותנים לו דבר שלם.

כי אחרת אם יתנו לאדם כח, שיהיה בידו לעשות לשם שמים, ואם ישאר באדם חלק רע, מה שעדיין עוד לא מגולה, נמצא, שנשאר באדם חלק רע שאינו מגולה עדיין, ועובד ביחד עם הכוונה דלשם שמים. וזה אינו נקרא שלימות. וזה כמו שאמרו חז"ל (סוכה, מ"ח) "כל המשתף שם שמים ודבר אחר, נעקר מן העולם".

ויש לפרש זה על דרך עבודה, שפירושו, שאם האדם מקיים תו"מ לשם שמים, אלא משתתף חלק מהעבודה גם לצורך הגוף, כלומר שיצמח מזה גם בשביל תועלת עצמו, הוא נעקר מהעולם, היינו מהעולם הרוחני, מטעם שצריך להיות הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו כלום.

נמצא, שמטרם שהרע מגולה בצורתו האמיתית, אי אפשר לתת להאדם כח שיבערו, כי עדיין אין לו את שיעורו של הרע, שיתנו לו כח להתגבר, כידוע ש"אין אור בלי כלי", היינו "אין מילוי בלי חסרון".

ובהאמור נבין את תשובתו של ה', שאמר לו, עתה תראה, אשר אעשה לפרעה. ושאלנו, הלא "אתה" באלף, היה צריך לומר, היינו שמשה יראה מה שה' יעשה לפרעה. ולמה כתוב "עתה" עם עין.

אלא לפי מה שהסברנו, שאי אפשר לתת חצי דבר, אלא שמקודם צריכים לגלות את כל הרע, ואח"כ באה העזרה מלמעלה על דבר שלם. לכן לאחר שמשה אמר "למה הרעותה לעם הזה, והצל לא הצלת", אלא שהרע התגלה בכל כוחו, נמצא, שעכשיו הוא הזמן, שיבוא הישועה מלמעלה. לכן אמר ה' "עתה", היינו עכשיו תראה, שאני אתן להם את העזרה הדרושה. כמו שכתוב "כי ביד חזקה ישלחם, וביד חזקה יגרשם מארצו". כי רק עתה, היינו עכשיו הגיע הזמן, היות שכבר כל הרע מגולה אצלם.

ובהאמור נבין, מדוע כשמשה בא בשליחות ה', נעשה המצב אצלם יותר גרוע. והטעם, שזה לא נקרא, שהם נעשו יותר גרועים. אלא ע"י זה שמשה נתן להבין, מהו שצריכים לעבוד לשם שמים, כמו שכתוב "מאז באתי לפרעה לדבר בשמך", היינו שצריכים לעבוד לשם שמים, ובחינת פרעה צריכה לרדת משליטתה, אז היה מקום לגילוי הרע.

נמצא, שעל ידי מה שמשה הסביר להם את ענין לשם שמים, הם התקדמו בעבודה והגיעו לדרגת האמת, לדעת, איך הרע שולט עליהם. מה שאין כן לפני ביאת משה אליהם בשליחות ה', הם עוד לא ראו את האמת, איך שהם רחוקים מה'. נמצא, הגם במעשה הם נעשו יותר גרועים, אולם בבחינת האמת הם התקדמו, שרק עתה יש להם כלים, שה' ימלא אותם עם העזרה שלו, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו".

וגם נבין עכשיו שאלה ב': מדוע דוקא לאחר שהם נעשו יותר גרועים, בא הזמן, שה' יתן את העזרה. וזהו כנ"ל, שרק עכשיו יש להם כלים המוכנים לקבל דבר שלם, כנ"ל. לכן כתוב "עתה תראה" עם עין.

ובענין ששאלנו, במה שזה"ק אומר, שמטרם שנפל השר שלהם לא נשמע צעקתם של ישראל, כמו שכתוב "וימת מלך מצרים". "ומיד, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים". אבל עד אותה שעה לא נענו בצעקתם. ושאלנו:

א. מי גרם שהשר שלהם יפול,

ב. מדוע יש כח להשר שלהם לעכב את תפלתם.

זה יכולים להבין על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, המובא בספר "פרי חכם" (חלק ב' דף נ"ז) "והענין שבמידה שבני ישראל חשבו שמצרים מעבידים אותם, ומטרידים אותם מעבדות ה', באותה מידה היו באמת בגלות מצרים. וכל הטרחא של הגואל לא היתה, אלא לגלות להם, שאין כאן כח אחר מעורב, ואני הוא ולא שליח, כי אין שום כח זולתו, שזה היה באמת אור הגאולה".

נמצא, שעיקר הגלות הוא, בזה שחושבים, שיש שר של מצרים. היינו, שניתנה להשר שלהם שררה, והוא מושל על ישראל. ובזמן שהאדם חושב כך, אז השר שלהם מושל. ועם ישראל רוצים לצאת משליטת השר של מצרים. ורואים, שהם מבקשים מה', שיוציא אותם משליטתו, ואין ה' מוציא אותם מהגלות, שהם נמצאים תחת שליטתו, אז הם אומרים, שאין ה' חס ושלום שומע לתפלתם.

והראיה לזה, שאינו שומע בקול צעקתם. היות שהם רואים, שכל פעם הם הולכים אחורה ולא קדימה. היינו, שכל פעם הם רואים, איך שהם יותר רחוקים מעבודה דלהשפיע. היות שהשכל מחייב, שלפי עבודה ויגיעה, שהאדם נותן ומתפלל לה', שיוציא אותו משליטת פרעה.

והוא רואה כל יום להיפך. היינו, שכל יום הוא רואה, שפרעה מושל עליו ביותר כח. היינו שרואה, איך שיש לו יותר קשר עם הרצון לקבל, וכמו כן יותר מרוחק מהרצון דלהשפיע. לכן האדם אומר, שאין ה' חס ושלום אינו שומע תפלה.

וזהו פירושו מה שאומר הזה"ק "כי כל זמן שניתנה להשר שלהם שררה על ישראל, לא נשמע צעקתם של ישראל". וזה נקרא, שהשר שלהם מעכב תפלות ישראל. כלומר, שעם ישראל אומרים כך, אחרת מדוע ה' לא שומע את צעקתם.

ומה נעשה בסופו של דבר. היינו לאחר שנתגלה להם כל צורת הרע, ולא ברחו מהמערכה באמצע עבודה, אז זכו לראות את האמת, שאין כאן שום שר שלהם, שהיה מעכב את התפלות, אלא ה' בעצמו הוא עשה את כל המעשים, כמו שכתוב "כי אני הכבדתי את לבו", כלומר שה' עשה שיראו כל פעם איך שהם מרוחקים מהקדושה, היינו שה' גילה להם את הרע בכדי "למען שיתי אותותי אלה". שדוקא על ידי שיתגלה כל הרע, אז הקב"ה יכול לתת להם עזרה לדבר שלם.

נמצא לפי זה יהיה הפירוש, כי בזמן שזכו לראות "וימת מלך מצרים", שהזה"ק מכנה זה בשם "נפילת השר שלהם", הידיעה הזו, שהיו חושבים, שיש שר של מצרים, ויש לו שררה, והוא מעכב את צעקתם, שלא ישמע למעלה, הדעה הזו נפלה מעם ישראל.

אלא זכו עכשיו לראות, שלא היה שום שר של מצרים, שהיה מעכב את תפלתן של ישראל, שלא יתקבל. אלא ה' כן שמע תפלתן, וה' הכביד את לבם. היינו, שה' היה רוצה, שתתגלה את צורה האמיתית של הרע, הנקרא "רצון לקבל לעצמו".

נמצא, שכן שמע את צעקתם. ואם לא היה בחינת אתערותא דלתתא מעם ישראל, שרוצים לצאת משליטת מצרים, היינו שראו, שכל עבודתם היא לטובת הרצון לקבל לעצמו, הנקרא "פרעה מלך מצרים", ובלי ההתעוררות הזו לא היה ה' מגלה להם את צורת הרע.

כי רק לאלה אנשים, שרוצים לצאת משליטת הרע, להם ה' מגלה את צורת הרע. והם חושבים, שנעשים כל פעם יותר גרועים. והאמת הוא, שהשכל מחייב, שבכל דבר שנותנים יגיעה, מתקדמים פחות או יותר, אבל לא ללכת אחורה.

והתירוץ הוא, שלא הולכים אחורה, אלא מתקדמים לצורת האמת, עד כמה שהרע יכול לפעול בהם כנ"ל. ואז, כשיש להם כלי שלם של רע, אז הקב"ה נותן להם את העזרה, שאז כולם רואים, שה' הוא היה שומע תפלה כל הזמן.

ובהאמור יהיה מובן, מה שחשבו, שיש שר של מצרים המעכב את התפלות. ששאלנו, מדוע יש להשר הזה כח לשלוט על תפלות ישראל. והתשובה היא, שהם חשבו כך.

ושאלה הב', מי גרם שהשר שלהם יפול משררה שלו. זה שהיו עובדים כל הזמן, ולא ברחו מהמערכה, עד שהיה מקום לגילוי כל הרע, אז ממילא זכו להאמת. שגם עד כאן לא היה שר משלהם, אלא שהם חשבו כך. נמצא לפי זה, ששני דברים באו בבת אחת, הנקרא בלשון חז"ל "גיטו וידו באים כאחד".

ובהאמור צריכים להתחזקות גדולה, ולא לברוח מהמערכה. אלא להאמין "כי ה' שומע תפלת כל פה". ואין שום כח אחר בעולם, אלא כח אחד, והוא כוחו של הקב"ה. והוא שומע תמיד בכל מה שפונים אליו."

שאלה: כל המאמר מדבר על כך שצריך גילוי של כל הרע, גילוי של כלי שלם. למה אי אפשר להתחיל לקבל את התיקון בשלבים, כל פעם מתגלה קצת רע, הבורא נותן על זה תיקון, ואז מתגלה עוד רע וגם אותו מתקנים וכן הלאה. למה אי אפשר שהתיקון יהיה כך?

למה אתה חושב שהוא לא כך?

תלמיד: כי רב"ש כותב שצריך להתגלות כל הרע ואז הבורא נותן את העזרה, הוא כותב "כשיש להם כלי שלם של רע, אז הקב"ה נותן להם את העזרה".

כן.

תלמיד: למה לא מתגלים רק חלק מהרצונות הרעים, מבקשים על זה תיקון, וכך מתקדמים?

מה אתם חושבים?

שאלה: זה כמו אדם שצריך להרים מאה קילו והוא מחלק אותם ומעביר כל פעם עשרה קילו. בסופו של דבר הוא מעביר מאה קילו, אבל יש לך כוח להרים רק עשרה קילו ולא את כל המאה קילו.

לא הבנתי.

תלמיד: הבורא לא נותן לנו כל פעם פרוסה קטנה של רצון לקבל אלא אנחנו חייבים להרגיש את כל הרצון לקבל כקשה. ובזה שתיקנו קודם איזושהי מנה של רצון לקבל, אנחנו לא יכולים לקבל את ההשלמה בשביל להרגיש את הרע השלם, אלא אנחנו צריכים ממש להרגיש אותו במלוא עוצמתו.

כן.

שאלה: הכלי עצמו קובע אם הכלי שלם. ובכל שלב, בכל מדרגה הוא קובע, עכשיו אני כלי שלם, ועל התפילה הזו הבורא נותן תיקון.

יכול להיות.

שאלה: רב"ש כותב במאמר "נמצא לפי זה, שכל זמן שהרע אינו מגולה, אין עדיין את מי לבטל. אלא לאחר שנתגלה כל כוחו, אז יכול להיות מקום לבטלו. כי אז כשמבטלו, הוא מבטל אותו לגמרי. מה שאין כן כשהרע אינו מגולה, יכולים לבטל רק חלק ממנו, ואין זה שלימות. כי מלמעלה, שנותנים לאדם, נותנים לו דבר שלם.

כי אחרת אם יתנו לאדם כח, שיהיה בידו לעשות לשם שמים, ואם ישאר באדם חלק רע, מה שעדיין עוד לא מגולה, נמצא, שנשאר באדם חלק רע שאינו מגולה עדיין, ועובד ביחד עם הכוונה דלשם שמים. וזה אינו נקרא שלימות. וזה כמו שאמרו חז"ל (סוכה, מ"ח) "כל המשתף שם שמים ודבר אחר, נעקר מן העולם".

ויש לפרש זה על דרך עבודה, שפירושו, שאם האדם מקיים תו"מ לשם שמים, אלא משתתף חלק מהעבודה גם לצורך הגוף, כלומר שיצמח מזה גם בשביל תועלת עצמו, הוא נעקר מהעולם, היינו מהעולם הרוחני, מטעם שצריך להיות הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו כלום.

נמצא, שמטרם שהרע מגולה בצורתו האמיתית, אי אפשר לתת להאדם כח שיבערו, כי עדיין אין לו את שיעורו של הרע, שיתנו לו כח להתגבר, כידוע ש"אין אור בלי כלי", היינו "אין מילוי בלי חסרון"."

שאלה: בשיחה שקיימת עם חברים לא מזמן ונשלחה לכולם אמרת, אם הבנתי נכון, ש99% מהתלמידים עוזבים כי הם מתייאשים, כי הם לא מרגישים שהם מקבלים תשובה לשאלה, בשביל מה הם עבדו.

כן.

תלמיד: רב"ש כותב פה בסוף המאמר "צריכים להתחזקות גדולה, ולא לברוח מהמערכה. אלא להאמין "כי ה' שומע תפלת כל פה". ואין שום כח אחר בעולם, אלא כח אחד, והוא כוחו של הקב"ה. והוא שומע תמיד בכל מה שפונים אליו." איך אפשר לקבל את ההתחזקות הגדולה הזו והאמונה שהבורא שומע, גם כשלא מרגישים שהוא שומע, כדי שלא יעזבו כל כך הרבה תלמידים?

ממה אנחנו יכולים לקבל חיזוק? חוץ מהקבוצה אין לנו כלום. לבורא אנחנו יכולים לפנות, אבל מה לעשות? יש למישהו תשובה?

שאלה: כל פעם שמתקרבים לפסח זאת תקופה מיוחדת מאוד כי אנחנו חוזרים על קבוצת המאמרים הזו. כל שנה הם מורגשים עוד יותר רלוונטיים, ואני מרגיש שכל פעם אנחנו מגיעים אליהם גם כיחידים וגם כעשירייה ממקום הרבה יותר בוגר כי האגו יותר שקול, וזה מאוד משמח כי אנחנו רואים שממש הולכים בדרך של הרב"ש, בכל ההבחנות האלה אנחנו לא סוטים מהדרך שלו.

כן.

תלמיד: יש משהו מאוד מחזק בזה שאנחנו הולכים על דרך האמת אפילו שזה מעל הדעת. ואם אפשר להקשות על זה, בשבוע האחרון היו לנו הרבה שיחות על כך שאנחנו צריכים לבדוק תוצאות, ולמה לא עושים מספיק ואיפה זה ואיפה זה. אם הולכים לפי המאמר ובדרך של הרב"ש, זו הוכחה מדהימה לכך שאנחנו הולכים בדרך האמת, אבל אם כל פעם בודקים את התוצאות האלה בתוך הדעת זה מטלטל, זה אולי מחליש. זאת בעצם גם השאלה שלי, כי אנחנו יכולים לשמוח מזה שאנחנו הולכים בדרך האמת, אבל כשאנחנו כל פעם שואלים איפה התוצאות, מה לא עשינו, זה מתחיל להתפרק, אבל כנראה צריך גם בתוך הדעת לבדוק תוצאות כלשהן.

כן, בלי שאלות גם בתוך הדעת, לא היינו יכולים להתנדנד, להתקדם.

שאלה: למה האדם צריך לצפות בדרך ב"גילוי כל הרע" כפי שכתוב במאמר?

כנראה שלגילוי כל הרע.

תלמיד: האם הרע הזה הוא רע כמו שאני יכול לתאר לעצמי, רצון לקבל גדול מאוד, או שאנחנו מדברים על משהו שכבר נכנס לתוך הכוונות להשפיע, משהו שנכנס ללימוד, לרוחניות? מהו הרע הזה, על מה מדובר, על זה שאני ארצה יותר מהחיים, אני ארצה יותר דברים?

מה כתוב שעל זה אתה שואל?

תלמיד: אני שואל מה זה אומר גילוי כל הרע שאני צריך להגיע אליו, כדי שאני סוף סוף אוכל לצאת לגאולה?

לא יגלו לך את כל הרע. מגלים לך איזו מנה קטנה בלבד, שאתה מגלה בעצמך, ועל זה אתה בוכה ומבקש מהבורא להתעלות מעל הרע הזה. ואז במידה שאתה מסוגל להתעלות וכבר יש לך שם את כוח הרע וכוח הטוב, ואתה יכול משניהם לעבוד איכשהו, מלמדים אותך כמו את התינוק לעמוד על שתי רגליים, ואז אתה מתחיל להשתכלל בזה.

תלמיד: כתוב שבני ישראל מגלים שלא היה שר שעיכב את התפילות.

כן.

תלמיד: האם אני מעכב את התפילות?

אחר כך הם יגלו את זה.

שאלה: רב"ש כותב פה שאדם מרגיש שהוא הולך אחורה, ואני רואה שהחיסרון שהיה פעם פשוט נעלם עם השנים, הכול נהפך לשגרה. איפה החיסרון שהיה פעם או שאולי צריך להיות חיסרון אחר?

אתה מצטער שהוא לא נמצא?

תלמיד: אני רוצה אותו, כן.

למה? זה חיסרון.

תלמיד: למה שלא יהיה חיסרון, אני חושב שצריך להיות רצון לרוחניות, רצון לבורא.

אבל חיסרון שכבר היה, אתה רוצה ששוב יבוא?

תלמיד: לא, שיהיה אחר, שיהיה חדש, שיהיה יותר חזק. לא יודע, אבל שיהיה איזשהו חיסרון, אבל כאילו הכול רגוע.

זה שהכול רגוע זאת הרגשה שלך. אז איפה החיסרון שהיה מנענע אותך? באמת צריכים להשתדל לזהות אותו למה היום הוא לא מקפיץ אותי מהכיסא. אתה צודק, השאלות האלה הן מאוד חשובות.

שאלה: אם מנסים להסתכל מבחוץ על כל המצבים האלה, אז המסקנה היחידה היא לא לצאת ולהשתדל לעורר מקסימום מאור המחזיר למוטב?

כן.

תלמיד: כי כל ההבחנות שהוא כותב פה, זה המאור שהולך לבנות בנו צעד אחר צעד.

כן.

תלמיד: אז לפעמים מסתבכים עם כל מיני בירורים, ואתה מבין את העניין שזה רק תלוי במשיכה של המאור. יש מלא בירורים שהם כאילו לא רלוונטיים, סתם נכנסים לאיזו פילוסופיה, וככה והבורא והעשירייה.

כי השאלות כנראה נעלמות בחלקן לפחות.

תלמיד: אז זה הכרחי שניפול לאיזה בלבול, בשביל להתייצב עוד פעם ולחזור למאור המחזיר למוטב?

כן. "ויצעקו בני ישראל מהעבודה". אז כנראה מדובר גם על שאלות שלא יכולים לאתר אותן, שלא יודעים על מה בדיוק לעבוד, איפה אנחנו, איפה הבורא, איפה מצרים, איפה העבודה שלנו, כאילו הכול נעלם בין האצבעות.

שאלה: לעניין השר. הרב"ש מוסיף שבעל הסולם אמר, והוא מצטט איגרת, שבעצם כל אור הגאולה הוא לגלות שאין מי שמכביד עליהם, אלא לגלות שזה הבורא וזו הגאולה. אז זו תוספת של בעל הסולם לסיפור הזה, כך צריך להבין את זה?

לא. זה מגיע מאותה מטרה שהבורא מצביע עליה.

תלמיד: אז מה ההכוונה המיוחדת הזאת. כי הם נכנסו למצרים, והיתה שאלת אברהם כדי לגלות את הרע, כדי לגלות את החיסרון, את הכלי המלא - זה הכל ידוע. ואז פתאום הוא נכנס ואומר, אבל בעצם כל המטרה היתה לגלות שהכול זה הבורא עושה עבורם וזה אור הגאולה. אז הוא כאילו נתן פה זיקוק, הבחנה, איזו מין יציאה כזאת מכל הסיפור, רק כדי לגלות שזה לא השר ואתם בחוץ.

אז מהי היציאה הזאת, פתאום מגלות מצרים דרך ההבחנה הזאת. זו הבחנה שאנחנו צריכים לגלות וזהו בזה יצאנו?

כן.

שאלה: אני מתייחס לבירורים וביקורת בתוך הדעת, שכביכול מבלבלת אותנו. האם בעצם אנחנו חייבים את הדברים האלה ולא יכולים סתם להתרכז במשיכת המאור, כי אחרת זה יוצא מתחת לדעת?

לא הבנתי.

תלמיד: בעצם אם אני עושה את הבירורים האלה ואת הבדיקות בתוך הדעת, איפה אני נמצא, אולי זה לא כל כך הכרחי, אולי אני יכול רק להתרכז במאור העשירייה, לקרוא מאמרים ולא לעשות את הבירורים האלה? כי הרי זה מה שמעכב אותנו וזו אולי הסיבה למה חברים מתייאשים ועוזבים, כי הם רואים שכביכול אין התקדמות שהם מצפים לה.

איזו התקדמות צריכה להיות?

תלמיד: המאמר פה מדבר על הנקודה האחרונה בין לא לשמה ללשמה, דווקא ההתקדמות היחידה שאני לא מקבל כלום.

אני לא מבין אותך. יש לך שאלה, אתה מעלה אותה לבורא, אתה לא עוזב את זה, מתחזק בכל יום שאתה צריך דרישה יותר ויותר, תשובה יותר ויותר או לא?

שאלה: בעצם כל המאמר מדבר על בחינת משה שמדברת באדם ומגלה לו מה זה עבודה דלהשפיע. וזה מה שמעורר את כל הרע שבו, כדי שאחר כך הוא יעביר אותו לצד השני. השאלה שלי, איך אנחנו יכולים לקרב את המצב הזה אלינו, איך אנחנו מזרזים את המצב הזה שבחינת משה ידבר בנו ויגלה לנו ובעצם יעורר את כל הרע שבנו כדי שנוכל לעבור לצד השני?

אם אנחנו נשתדל להרגיש את עצמנו במקום הכלי השבור, שמברר את התכונות שלו, את כל היוצרות שבו, אז כנגד זה אנחנו נדע מה אנחנו צריכים לגלות במשה, שיעזור לנו לתקן את עצמנו, להפוך את עצמנו, וכך להתקרב לאמת.

תלמיד: איך אנחנו מייצרים פה כוח בחברה שלנו בקבוצה, כך שיזרז את המצב הזה שנמשוך אותו אלינו שנגיע אליו מהר?

יחד כולנו. אתה רואה מה אני עושה כבר היום, כשאני שואל אתכם ואתם עדיין רדומים. תסתכלו על עצמכם, ממאתיים איש, אולי עשר, חמש עשרה נמצאים בהקשבה. מה לעשות.

שאלה: להמשיך מה שנאמר עכשיו. אנחנו נמצאים במצב שגילוי הרע בצורה כזו או אחרת, עובר על כל אחד ואחד מאיתנו.

כן.

שאלה: ובאמת רואים שהרצון לקבל הוא לא משהו. אבל הכמיהה, כי זה לא מספיק, זה הרי לא כלי להיות דומה לבורא, זה רק הכרה שאתה לא רוצה להיות דומה לבורא. איך מתוך החוסר רצון וההפכיות שלך, אתה מגיע לרצון ולהשתוקקות לכלי להיות דומה לבורא?

כן. כנראה שעל ידי שאלות שהרב"ש שואל, הן צריכות לקדם אותנו.

שאלה: הוא כותב פה שתי שאלות, אחת של פרעה "מי ה' אשר אשמע בקולו" והשניה הרשע. אז קודם כל מה ההבדל ביניהם בין פרעה לרשע?

מה הרשע אומר?

תלמיד: הרשע אומר, "מה יהיה לי מזה?"

"מה העבודה הזאת לכם?"

תלמיד: פרעה אומר, "מי ה' שאשמע בקולו?" קודם כל מה זאת השאלה הזאת, "מי ה'?" מה זאת אומרת, פרעה לא יודע מי זה ה'?

לא, הוא לא מקבל אותו כעליון. למה אתה מצביע על משהו שאני לגמרי לא מרגיש, לא חושב שהוא צריך להיות שייך למטרה?

תלמיד:, מה זאת השאלה הזאת בעבודה שלנו? כאילו שהאדם שואל, למה אני צריך בכלל להשפיע? מי אמר שצריך להשפיע?

גם כן.

תלמיד: מישהו כתב שאני צריך להשפיע אז אני צריך להשפיע? איפה רואים דבר כזה? זו שאלה אחת, והשנייה היא של הרשע?

של הרשע, זה שהוא לא רוצה להשתמש בכוח הבורא.

תלמיד: השאלה "מה העבודה הזאת", זה על התוצאה?

כן.

תלמיד: מה יהיה לי מזה? כאילו הוא מפריד שזה שתי שאלות שונות.

כן.

שאלה: ביחס לרע שמתגלה, הוא כותב שכל עוד לא כל הרע מתגלה לא מגלים להם את משה.

כן.

תלמיד: מה זה הרע הזה, כנגד מה הרע שצריך להתגלות?

הרע זה רצון האדם, שהוא רוצה למלא את עצמו עם כל מיני דברים שייתנו לו רוגע, יתנו לו חיים טובים. זאת אומרת, זה בעצם הרע שבו דורש.

תלמיד: אבל הוא כותב גם הפוך, שכל עוד האדם לא יודע מה זה נקרא בעל מנת להשפיע, לא מגלים לו את הרע בשלמותו. אז מה בדיוק התפקיד של משה בכל הסיפור כאן, אם לא מגלים לו את הרע כל עוד הוא לא יודע מה זה על מנת להשפיע, אבל מגלים לו את הרע, כלומר רק ברגע שיש לו רע בשלמותו מגלים לו את משה. על מה משה עובד?

משה עובד כדי לקרב את בני ישראל למטרה, להכרת הרע בינתיים, עכשיו.

תלמיד: במה הוא מקרב אותם להכרת הרע?

שהרע יראה להם בצורה יותר אמיתית ובגודל האמיתי.

תלמיד: ברור מהי הכרת הרע אבל מאיזו נקודה האדם ממש רואה בזה רע והוא לא מוכן להסכים יותר לרע אלא חייב ללכת עם משה?

באיזו נקודה הוא צריך להיות?

תלמיד: כן, הוא לא מקבל יותר את הרע, הוא חייב ללכת אחרי משה. מה זאת הנקודה הזאת שאני חייב?

שאני רואה את האמת, שאני חייב ללכת אחרי משה.

תלמיד: מה זה האמת? מה אתה רואה שהחלטת "זהו, אני הולך"?

ששם הפתרון.

תלמיד: למה?

לשאלה שלי.

שאלה: הוא כותב ש"אם עובד לשם שמיים וגם משהו לתועלת עצמו, הוא נעקר מהעולם הרוחני מטעם שצריך להיות הכול לשם שמיים ולא לתועלת עצמו כלום". איך לבדוק בפעולת השפעה אם יש משהו לתועלת עצמו? מה היא הטכניקה?

כל אחד ואחד צריך לראות כל הזמן איך הוא יכול להיוודע שככה זה.

תלמיד: מה זה אומר, איך לבדוק, מה הבדיקה? אני רוצה להשפיע אני חושב על החברים, על החיסרון שלהם. אני רוצה שהבורא ימלא את החיסרון שלהם, נניח שאני רוצה כזה דבר.

כן, כן.

תלמיד: אני צריך לבדוק את עצמי אם אני רוצה דבר כזה, אם אני מקבל מזה מילוי כלשהו? אני צריך ממש לחפש אם אני מקבל מזה מילוי? נניח מהפעולה הזאת? להימנע ממנו?

יכול להיות שכן.

תלמיד: אולי יש איזה טריק איך לעשות פעולת השפעה בלי תועלת לעצמו?

גם זה יבוא, אבל עכשיו בינתיים לא.

שאלה: אמרת לחבר משפט כזה על גילוי הרע, שבעצם אדם מגלה? הוא מגלה שהוא רוצה להתמלא רק ממשהו שיעשה לו טוב, שיעשה לו נוח בחיים. נניח שאני מסכים, האם הגילוי הזה הואר באמת ככה, אבל עדיין זה לא ממש גילוי הרע, זה עדיין לא גורם לי לצעוק מה שנקרא, איך להתגבר על הנקודה הזאת?

כמו עם כול יתר הנקודות.

תלמיד: אתה נתת השבוע תיאור יפה, אני מאוד התרשמתי ממנו, אמרת אתם נמצאים בכל יום כמו אתמול, וגם מחר אותו הדבר, באותן מחשבות, באותם רצונות, וכביכול זה נקרא אדם מת. באמת תפסתי את עצמי שאני מת לגמרי ואין אפילו כוח פנימי, משהו לעשות עם זה. זה ממש ככה, זה פשוט מוות. מאז אני שואל מה לעשות עם זה?

יופי שאתה שואל. טוב מאוד.

תלמיד: אותך אפשר לשאול על זה?

לא, חבל לי לשבור את השאלה שלך, עד שהיא תתפוצץ.

שאלה: נראה כל כך ברור מה קורה במצריים. עם ישראל רוצה להתקרב לבורא לעבודה, אז הבורא קודם כל מעורר אותם לעבודה. ואומר להם "מה העבודה הזאת לכם?", אנחנו צריכים את השאלה הזאת כדי להתעורר לעבודה, כי בלי זה אני לא יכול באמת להגיב, ואחרי זה הוא שואל אותו "מי ה'?", זאת אומרת מה הכוונה שלך לשם שמיים, שאתה רוצה לחזק את הכוונה. נראה שפרעה פה באמת רק מקרב אותך כל יום לבורא מחדש.

ברור. ככה הוא נקרא, שהוא עובד ה' הכי גדול.

תלמיד: אם אני מגיע בבוקר ואין לי את השאלות האלה, אז אני מת.

כן

תלמיד: ואם יש אז אני מרגיש שהוא מעורר אותי לעבודה, זה הבורא מעורר אותי לעבודה, לא פרעה. רק שההבחנה הזאת חמקמקה.

כן.

תלמיד: אז עם מה אנחנו צריכים להגדיר את הרע? למה הוא רע לפני שיוצאים ממצרים, למה קוראים לו "רע"?

מרחיק מהבורא או מקרב אליו.

תלמיד: אז בטרם, ההרגשה של האדם שהוא מרחיק אותו.

גם טוב.

תלמיד: וביציאה זה מרגיש שהוא מקרב אותו? אולי לא?

גם, העיקר שיש שינוי בהבחנה הזאת.

תלמיד: גם הבורא דורש שאנחנו נעורר את עצמנו כל הזמן לכיוון ההשפעה וגם אתה אמרת מקודם שחלקנו, רובנו רדומים, והוא גם אומר במאמר שאנחנו כל הזמן מחפשים תירוצים איך לא לכוון על מנת להשפיע. ואני מרגיש את זה בעבודה בינינו, שיש תירוצים אנחנו מחפשים להצדיק את עצמינו, "יש לי בעיות פה, שם, אני פה עם ילדים, עם משפחה". איך אנחנו באמת מפסיקים עם כל התירוצים האלה ובאמת מבינים שיש לנו מטרה מאוד נעלה והכול הכול תלוי בנו, יש לנו הכול, והכול תלוי בנו ונפסיק אם התירוצים האלה. איך אנחנו באמת מתגברים על כל הדבר הזה כולנו ביחד ככוח אחד?

תדברו על זה. תעשו רשימה מה אתם ממליצים כדי לא להירדם, ואיך אתם יכולים לעורר את עצמכם כל הזמן, כדי להיות כמו במשחק עם כדור, שכל פעם נמצא בידיים של מישהו, והוא זורק אותו, וזה תופס וזורק וההוא תופס וזורק. וככה אתם כל הזמן רוצים שהכדור יהיה באוויר.

תלמיד: לא לתת לכדור ליפול למטה.

כן.

תלמיד: להעלות כל הזמן את החשיבות.

כן.

שאלה: כתוב במאמר שהם הפסיקו לבנות את העיר. אמרו להם שכל אחד יעבוד בשביל הזולת. הם לא הכירו את השפה הזאת ולא יכלו להמשיך לבנות את העיר. אז מה העיר שאנחנו בונים אותה ביחד?

אנחנו בונים חברה, שהחברה הזאת תרגיש שבה מרוכזים כולם, מחזיקים זה את זה, והבורא נמצא במידה הזאת ביניהם. והם עושים כל פעם בדיקה, עד כמה יכולים עוד ועוד להתחזק, כי בזה הם מגדילים את הבורא. וברגע שהבורא באמת מקבל הגדלה, אז אנחנו כולנו מרגישים עד כמה המילוי שבנו, האור שבנו נעשה יותר גדול. זו העבודה שלנו.

תלמיד: כן, אבל אתה אומר שאנחנו מרגישים את המילוי, את האור שהולך וגדל, וזה באמת כך. מרגישים התפעלות גדולה, עצומה מהחברים בתוך כל העבודה שלנו, מגדלות המטרה. אבל כנראה שאנחנו צריכים לגלות משהו אחר, דווקא, את חוסר היכולת שלנו בעבודה, חוסר הכוחות שלנו. אז לפי ההיגיון במאמר אנחנו מגיעים להכרה שאין לנו כוחות.

זה כדי שאנחנו נתפלל לבורא, ונתלה בו את כל העתיד הטוב שלנו ואז הוא יענה לנו. הרצון לקבל שלנו גדל יותר ויותר, ומטפס לכאלה דברים, ותופס את עצמו שתלוי בזה,ובזה עד שהוא מגיע לבורא וצועק לו שחייב לקבל ממנו הצלה. ואז הבורא נותן את הכוח, ואנחנו מקבלים אותו ויכולים כך לגדול, להגיע לצורתנו הסופית.

תלמיד: במהלך כל השנים שאני עוסק בלימוד, אף פעם לא הרגשתי איזושהי הכבדה, שאני לא רוצה, אלא להפך. תמיד מעניין אותי לעסוק בזה, אני רואה את גדלות החברים, אני רואה איך אנחנו מתקדמים כקבוצה יותר ויותר במהלך השנים. האם אני עושה משהו לא נכון?

הכול בסדר. פשוט עכשיו אנחנו רוצים להגביר את מהירות ההתפתחות שלנו. לבדוק באיזו מידה אנחנו מכוונים במדויק למטרת הבריאה ובמה בדיוק תלוי מתי נגיע אליה. באותה נקודה כולנו מתחברים, והבורא, האור, הכלי, הכול מתחבר יחד, וחוץ מהנקודה הזאת אין עוד כלום.

שאלה: נאמר במאמר שהבורא מראה את שליטת הרע רק לאלה שרוצים לצאת משליטת השר המצרי. השאלה היא, איך אתה רוצה לצאת משליטת הרע כשעדיין לא גילית את הרע?

אני רוצה להגיע לטוב וזה יותר חשוב מלצאת מהרע.

תלמיד: למה הכוונה שבסוף המאמר נאמר, "צריכים להתחזקות גדולה, ולא לברוח מהמערכה. אלא להאמין "כי ה' שומע תפלת כל פה"." למה הכוונה פה "להאמין"? במה אנחנו צריכים להאמין?

אנחנו צריכים להאמין שאנחנו נמצאים בדרך, אפילו שאנחנו מאבדים את כל ההבחנות שאנחנו מתקדמים. אנחנו מתקדמים בדרך, אפילו שאין לנו תכונות מסוימות שאנחנו מבררים.

שאלה: אם פרעה מת, מהו הכוח שמביא את עם ישראל לייאוש ולצעקה לבורא?

הבורא בעצמו.

תלמיד: אם הרצון לקבל מת בנו, אז מהו הכוח שיביא אותנו לדבקות בבורא?

הרצון לקבל לא מת, הוא לא יכול למות.

תלמיד: אם פרעה הוא כמו הרצון לקבל בתוכנו והוא מת, מהו הכוח שיעזור לנו להביא אותנו לדבקות בבורא?

זה לא חשוב. יהיו כוחות אחרים.

שאלה: מה ההבדל בין לימוד שאנחנו עושים לבין תפילה?

זה טוב אם הלימוד הופך לתפילה.

תלמיד: אני שואל כי אני רואה שבכל המאמרים של פסח מול משה ניצב עם ישראל. זה כבר לא אדם. עכשיו אנחנו יושבים פה, איך אנחנו הופכים את הלימוד שלנו לתפילה? באיזה שלב הלימוד הופך לתפילה?

זה תלוי במאמץ שלכם, באיכות המאמץ.

תלמיד: רב"ש אומר, "וכל הטרחא של הגואל לא הייתה, אלא לגלות להם, שאין כאן כח אחר מעורב, ואני הוא ולא שליח,". "כי אין שום כח זולתו,". איך אנחנו מכניסים את הבורא ומרגישים אותו פה איתנו, מעורב בלימוד שלנו?

אנחנו צריכים לזהות את זה. אם אתה מחפש אותו בכל מילה, בכל אות, אתה תזהה אותו יותר מהר, תגלה אותו כשותף שלך.

תלמיד: כן, אבל זה מאמץ שאני עושה כאדם. זה יכול לקרות כקבוצה?

כקבוצה, ודאי.

תלמיד: איך אנחנו מגיעים לזה בפסח? מה צריך לעשות אם אנחנו לומדים, ורוצים להרגיש ביחד?

תאסוף את כל העשירייה ותתחיל לעבוד. עכשיו אתם רואים שצריכים לחזור לשיעור הראשון.

שאלה: שמעתי קודם שצריך לזרוק את הכדור בינינו ולהשאיר אותו באוויר. אתה יכול להסביר את זה?

כל אחד ואחד מרגיש שהוא שותף לכל החברים, וכל החברים נמצאים עימו יחד ויש להם מטרה אחת, להחזיק את הכדור באוויר. ולכן כל המטרה היא ביניהם, באוויר, וכל העבודה שלהם היא איך להחזיק אותו כדור אחד של כולם באוויר.

תלמיד: את זה שמעתי אחרי שאמרת שאנחנו קצת רדומים, ורק חלק ערים. האם צריך שלכל אחד תהיה תחושת אחריות, שבלעדיו הכדור לא יהיה באוויר?

כן.

תלמיד: האם יש מצב כזה של "וימת מלך מצרים" של העשיריה, לא של אדם?

זה כבר משהו אחר. זה כבר טוב.

תלמיד: זה מצב כזה של זעקה של כולנו ביחד? לזה צריך להגיע?

לא, זה לא מזמין מצב שהוא מת, אלא הרצון, הצעקה שבלב, שעולה לבורא גורמת לזה שהרצון לקבל המשותף שלהם מת. אבל זה מתוך הכרת הרע, לא מתוך צעקה סתם.

תלמיד: ואפשר לשאוף להתקדם לזה? נאמר עכשיו יש לנו חודש ימים עד פסח, ואנחנו רוצים להגיע לזה?

יש זמנים לטובה וזה זמן טוב לתיקון.

תלמיד: אפשר להגדיר לאן אנחנו רוצים להגיע בפסח הזה?

אנחנו צריכים להגיע בפסח להכרת הרע, ולכן לא יכולים להישאר יותר במצרים ומוכנים בכל מחיר לברוח משם. זאת אומרת אנחנו חייבים לצאת מהאגו שלנו, מהרצון לקבל שממש תופס אותנו ולא נותן לנו לברוח, ואנחנו מבקשים מהבורא ועושים כל מיני פעולות בינינו כדי שנוכל לצאת.

תלמיד: זאת אומרת, כל מה שאנחנו קוראים עכשיו במאמרים כל יום, גם בשיעורי צהרים, בעצם מתאר לנו ממש את מצבנו עכשיו.

כן.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים כל הזמן להרגיש שאנחנו זורקים בינינו את הכדור באוויר. כשאמרת את זה, היה ממש נראה שכך אתה גם רוצה שיראה השיעור. קראנו היום מאמר במשך 40 דקות ועכשיו אנחנו צריכים להעביר איזו התפעלות בינינו, שיזרום משהו בינינו. מה אתה עושה במצב הזה?

אני שמח שאתם מחזיקים את השיעור ומבררים אותו בצורה נכונה, מטרתית, ורוצים לברר כל פרט ופרט שבמעמד הזה.

תלמיד: זאת אומרת, גם כשאנחנו מפנים שאלה לרב, אדם צריך להרגיש שהוא לא שואל שאלה את הרב בשביל עצמו, כדי לקבל תשובה, אלא זה חלק מההתפעלות הזאת שאנחנו מעבירים בינינו?

כן.

(סוף השיעור)