שיעור בוקר 13.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 815, "כתבי הדור האחרון", חלק א'

חלק א'

"הבסיס לכל ביאורי, הוא הרצון לקבל המוטבע בכל נברא, והוא שינוי צורה מהבורא, וע"כ נפרדה ממנו הנשמה כאבר הנפרד מגוף, כי שינוי צורה ברוחנית הוא כמו גרזן מפריד בגשמיות.

ומכאן ברור מה ה' רוצה מאתנו, הוא השואת הצורה, שאז אנו חוזרים ונדבקים בו כמטרם שנברא.

וז"ש "הדבק במדותיו, מה הוא רחום" וכו', דהיינו שנשנה המדות שלנו שהוא הרצון לקבל, ולקחת המדות של הבורא שהוא רק להשפיע. באופן שכל מעשנו יהיה רק להשפיע לזולתנו ולהועיל להם בכל יכולתנו, ובזה אנחנו באים להמטרה להדבק בו שהוא השואת הצורה.

ומה שאדם עושה לצרכי עצמו בהכרח, דהיינו בשיעור מינימום המוכרח לקיומו ולקיום משפחתו, זה אינו נחשב לשינוי צורה, כי ההכרח לא יגונה ולא ישובח.

וזהו הגילוי הגדול שלא יתגלה בכל שלמותו אלא בימות המשיח, וכאשר יקבלו הלמוד הזה אז נזכה לגאולה השלמה.

וכבר דברתי מזה, שיש ב' דרכים לגילוי השלמות, או דרך תורה או דרך יסורין, ולפיכך סיבב הקב"ה ונתן את הטכניקה לבני אדם עד שמצאו הפצצה של אטֹם ושל מימן, שאם עוד לא ברור לעולם החורבן הכללי שהם עתידים להביא לעולם, יחכו עד למלחמות עולם שלישית או רביעית ח"ו, ואז יעשו הפצצות את שלהם, והשארית שישארו אחר החורבן, לא יהיה להם עצה אחרת אלא לקחת על עצמם עבודה הזו - שהן יחיד והן אומה לא יעבודו בשביל עצמם יותר ממה שצריכים לקיומם ההכרחי ושאר כל מעשיהם יהיו לטובת זולתם. ואם כל אומות העולם יסכימו לזה, אז יתבטלו המלחמות מן העולם, שהרי כל איש לא ידאג כלל לטובת עצמם אלא לטובת זולתם, ואין מקום לזולתם.

ותורה זו של השואת הצורה היא תורתו של משיח. ועל זה נאמר: "והיה באחרית הימים וגו' והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה וגו' כי מציון תצא תורה וגו' ושפט בין עמים רבים", דהיינו שהמשיח ילמד אותם עבודת ה' בהשואת הצורה, שהוא תורה ומשפט של המשיח "והוכחה לגוים עצומים", דהיינו שיוכיח להם שאם לא יקבלו עליהם עבודת ה', יישמדו כל הגוים ע"י המלחמות ואם יקבלו תורתו, נאמר אז "וכתתו חרבותיהם לאתים" וגו'.

ואם תלכו בדרך תורה ותקבלו התבלין מוטב, ואם לאו תלכו בדרך יסורים, דהיינו שיתגלו המלחמות של פצצות אטום ומימן בעולם ואז יחפשו כל אומות העולם עצה איך להמלט ממלחמות, ויבואו אל המשיח לירושלים והוא ילמד אותם את התורה הזאת."

שאלה: בעל הסולם אומר שאדם צריך ללמוד איך להגיע לדבקות בבורא. זה לא ישר מדי?

אלא מה היית כותב? מתגלים כאלו חסרונות ברצון לקבל, שאנשים גוועים מרעב, הורגים את עצמם בפצצות האלו. מה לעשות? מלחמת השמדה כללית והדדית בין כולם לכולם. הרצון לקבל מתפרע כי או שהוא צריך למלאות את עצמו במשהו שטוב לו, או להרוס את השני, כי נראה לו שהשני הוא האשם במה שרע לו. אין ברירה, לזה מתקדמים.

עד כמה שהרצון לקבל גדל יותר אז הנשק, המלחמות וכל מיני בעיות יהיו יותר. והאמת היא שמה שהוא כותב על פצצות האטום והמימן, זה כבר שייך לאתמול. היום מספיק לך לעשות סוויץ'' לכל המחשבים, וכל העולם בום, הכול נכבה. אין אור, אין כלום. פשוט מאוד, שום דבר לא עובד. זה מאוד יפה. וככה כל אחד מחזיק את השני בגרון, כל אחד, הרוסים את האמריקאים, האמריקאים את הרוסים, והסינים, לא יודע בכלל מה קורה שם וכולי. זאת אומרת, אפילו את הפצצות האלה לא צריכים, נגווע ברעב, לא יהיה חמצן בבתי החולים, בלי מים נתייבש, שום דבר לא יעבוד. והעיקר הוא שהווצאפים לא יעבדו, זה כבר יותר גרוע מפצצת אטום. אתה מבין בפני מה אנחנו עומדים, אני אומר בשיא הרצינות, אנחנו לא מכירים את העולם שיכול להיות בלי זה.

תלמיד: בסופו של דבר המטרה של הבורא היא לעשות את כל זה כדי להתגלות. נכון?

לכופף את האנושות כך שתאכל מה שהיא צריכה, אחרת אי אפשר להביא את האגואיסטים הקטנים האלה, המוגבלים, למצב הטוב.

תלמיד: אבל למה בצורה כזאת, מה יהיה טוב, למחוק שישה מיליארד מהעולם?

הוא נתן לך כל כך הרבה הזדמנויות. הוא אפילו נתן לך קבוצה שנקראת "ישראל", ונתן לקבוצה הזאת שיטה, והשיטה הזאת חייבת להציל את כול האנושות. ותראה מה עם השיטה, ומה עם הקבוצה שנקראת "עם ישראל", ומה עם כולם? אז איך אתה רוצה שזה יהיה? אתה יכול להאשים אותו במשהו? תגיד בְּמה, אני אפוטרופוס.

תלמיד: זה שהוא נתן, זה בסדר, אני מסכים עם זה. הבעיה היא שכביכול הוא נותן, אבל בו זמנית הוא שם את כולם בחוסר הכרה כלפי מה שהוא נותן. אז מה זה עוזר שהוא נותן?

חוסר ההכרה זה לא בגללו, זה בגלל שאנחנו נמצאים ברצון לקבל שלנו, ולא רוצים להוציא את הראש מתוך הצנון.

תלמיד: אבל איך אתה יכול להוציא את הראש מתוך הצנון אם הצנון הוא כל החיים שלך?

על מי אתה מדבר?

תלמיד: אני לא רק מדבר עלינו אלא גם על האנושות.

האנושות לא אשמה בכלום, האנושות סובלת. אתה תסבול בגלל שנתנו לך הזדמנות לעשות זאת ולא עשית. נתנו לך לתקן את המצב ואתה לא תיקנת. האנושות לא.

תלמיד: ומה אני מתקן עכשיו? יש שישה מיליארד בני אדם שהחיים שלהם בסימן שאלה ועכשיו אני צריך לתקן את זה. איך זה מסתדר יחד?

אתה צריך לסדר את הכוח העליון, שבמקום השגחה אחת, הוא ישלח השגחה שנייה. ואת זה אתה יכול לעשות. סך הכול על ידי סוויץ'' אחד קטן אתה מעיר את כל העולם.

תלמיד: אבל מה אנחנו משנים במערכת? כי למרות כל מה שאנחנו עושים, נראה שמה שקורה בעולם הולך ונהיה יותר חמור, יותר חריף ממה שהיה קודם?

אתה מבין איך במפסק אחד אתה יכול להפסיק את כל החשמל בעולם? מפסק אחד. זאת אומרת, יש כאן איזו קופסה קטנה, שעומדת בדרך מהבורא לאנושות ונקראת "ישראל". הקופסה הזאת, או שהיא תעבוד טוב, או שהיא תעבוד רע, בזה תלוי הגורל. מה תעשה?

תלמיד: כשאנחנו מדברים על ישראל הכוונה אלינו?

ישראל, הכוונה לכל באי העולם שיש להם נקודה שבלב, שמעוררת אותם להתחבר ולהגיע לצעקה לבורא.

תלמיד: עד היום אנחנו לא עובדים טוב למרות כל מה שאנחנו עושים? אמרת קודם שדווקא עכשיו כשמסתכלים על כל הכלי העולמי, יש כוח גדול וטוב ועוד נתקדם.

לעת עתה, כן, אנחנו מתקדמים. אבל עדיין כלפי המשימה שלנו הכללית, העולמית, אנחנו עוד לא מוכנים לממש אותה. עדיין אנחנו לא יכולים לפנות לבורא מתוך החיבור בינינו ולחייב אותו "ניצחוני בני", לחייב אותו שישנה את ההנהגה מרע כביכול, לטוב.

תלמיד: אז למה כשאנחנו מסתכלים על העולם למרות כל מה שאנחנו עושים, אתה רואה מגמה שהולכת ונהיית קשה יותר מיום ליום?

זו עדיין תוצאה מחוסר הפעולה שלנו, שאנחנו עדיין לא מסוגלים להפוך את ההשגחה, בוא נגיד, לטובה.

תלמיד: מה זה "השגחה טובה"?

השגחה טובה, זה שהנבראים למטה יקבלו יותר אור, ויתחילו להבין מאיפה ולמה ואז תהיה להם גם נטייה להתחבר. כי לכל אחד יש ניצוץ, כל אחד הוא חלק מאדם הראשון השבור. ובכל אחד יש ניצוץ, אבל הניצוץ הזה לא מרגיש שהאור פועל עליו. ולכן אנחנו צריכים לעורר את האור שיהיה יותר גדול, וזה רק ישראל יכול. ואז כל הניצוצין שבכל בני האדם, גם יתעוררו וירצו להיות מחוברים ולהיות באגודה אחת. בסך הכול גם הם יכנסו למושג "ישר א-ל".

תלמיד: אז כשהאור מאיר יותר, הצורה שהוא מתגלה היא לא תמיד בצורה שלילית כלפי הנבראים?

לא. המאור המחזיר למוטב מעורר חיסרון לבורא, חיסרון לחיבור וחיסרון להשפעה. תלוי במי, ובאנשים שמתעוררים עם הניצוץ יש בהם גם ארבע דרגות, דומם, צומח, חי, מדבר. אנחנו שייכים לדרגת המדבר, ולכן אצלנו זה בעיות, אצלנו זו הססנות, האם כן? לא? למה? איך? קשה לנו לעשות את זה. אבל לבאי העולם זה יהיה הרבה יותר קל, הם יהיו כמלאכים.

אנחנו מדליקים את האור המקיף, והם לפי האור מקיף מבצעים פעולות של השפעה, של חיבור, של אהבה. אצלם לא יהיו מאבקים פנימיים, לא תהיה התנגשות בין בינה למלכות. זה הכול אצלנו, ולכן הכול תלוי בנו. ולכן העולם ישנא אותנו יותר ויותר בצורה נוראית. הם כביכול משחקים עדיין בזה שהם שמתייחסים אלינו יפה, כולם, בצורה דמוקרטית, ליברלית, והכול. לא, זה לא יהיה כך. היחס אלינו יהיה כמו בגרמניה הנאצית, ככה זה בכל העולם.

תלמיד: מה תהיה התגובה בעולם אם אנחנו נגרום לאותו אור להאיר לכולם?

אותה התגובה שאתה תגרום.

תלמידה: מה זאת אומרת?

ככה, כי אתה תגרום. גם עכשיו אומות העולם אומרים שאתה מנהל את העולם, אז תנהל אותו.

תלמיד: אבל מה זה לנהל את העולם?

להביא יותר מאור ממה שעכשיו. הניהול הוא על ידי המאור, המאור מעורר את כולם, דומם, צומח חי ובני אדם, להתפתחות. כמה שיותר מאור, אם המאור יותר מהרשימות אז הרשימות מתפתחות בצורה שנקראת "אחישנה", טובה. טוב בעיני הבורא באדם. ואם האור לא מאיר מספיק בעוצמתו למצבים שנמצאות הרשימות, זה מורגש כרע, עד כדי, כמו שבעל הסולם אומר, מלחמות.

אני מאוד מקווה שממש למלחמה טוטלית עולמית לא נגיע, נראה לי שזה יתגשם בצורה אחרת, אבל זה יהיה לא פחות רע. לא פחות. תתאר לעצמך שאין לך אספקה, שאין לך דלק וגז ואספקת מזון ואין מים מהברז, ועוד היום בצורה שאנחנו חיים.

תלמיד: זה אותו תיאור של אותה דרך ייסורים אם אנחנו לא נעשה את העבודה.

כן.

תלמיד: אבל מה התיאור של אותה דרך אחישנה?

דרך אחישנה היא שהם מתחילים להרגיש שיש שיטה שיכולה להציל אותם ממוות ממש, והשיטה הזאת היא נקראת שיטת חכמת הקבלה. והם יכולים להגיע לאתר שלנו, ואם לא לאתר שלנו אז נוכל דרך צורות אחרות לספק להם, מה שהארכיון מכין לנו. ואנחנו נוכל לפרסם את השיטה הזאת בכל מיני צורות ולהביא אותם העקרונות לכל העולם. והם יהיו מוכנים לשמוע, לשתות את זה ממש ולהכיר בזה ולממש.

תלמיד: גם הם יצטרכו להגיע לסוג של משבר פנימי כדי לפתוח את האוזן?

לא, הם כבר נמצאים במשבר ומוכנים לכל דבר. הם מוכנים ללכת אחריך כמו צאן אחרי רועה צאן.

תלמיד: אבל אם אתה מסתכל עליהם הם לא נראים במשבר. דווקא עכשיו יש מונדיאל, כולם בשמיים.

זה תמיד ככה, זה יפה, כן.

תלמיד: אז איפה המשבר?

יותר טוב שלא יבוא, אלא נעשה פשוט קפיצה, קפיצת דרך מהמצב של היום למצב הרוחני. כי אם לא, הוא מחכה לנו בקרוב, משבר כלכלי, משבר אנושי, מולטי משבר.

שאלה: אני כמעט עשר שנים בדרך ואני יכול להגיד שכשהגעתי לפה הייתה לי הרבה יותר דאגה ומחשבה לעולם מאשר היום. מה זה אומר עליי?

זה נקרא הכרת הרע, שאתה מבין עד כמה לא אכפת לך מאף אחד.

תלמיד: אז איך עם הדבר הזה אני יכול במשהו לחשוב עליי, על החברים שלי, כמישהו שאמור להנהיג במשהו את העולם הזה?

יש כאן שתי דרכים כמו שאנחנו לומדים בכל מקום. או שיבואו ייסורים גדולים ואתה תרגיש שאתה תלוי בעולם, ייסורים גדולים ואתה תרגיש שאתה תלוי בחברה שלך, שבלי זה ממש "טוב לי מותי מחיי", כאלו ייסורים. או שאתה תזמין את המאור המחזיר למוטב על ידי העבודה בכוח, במאמץ. לא בנוח כמו שיש לך היום, מתי שבא לך, אלא קצת בעודף מאמץ בתוספת מאמץ. ואז המאור המחזיר למוטב יביא לך משהו שלא מגיע לך, אלא אתה מתאמץ ולכן מגיע. וכך תקרב את עצמך ואת כל המציאות לתיקון.

אחרת תגיד לי אותו דבר בעוד עשר שנים, "אני לומד אצלך עשרים שנה ופעם אני דאגתי לעולם ופעם דאגתי גם לחברים, ואחרי עשר שנים הפסקתי לדאוג לעולם ואחרי עשרים שנה הפסקתי לדאוג לחברים. אבל לעצמי עדיין אני דואג".

תלמיד: אז מה הדבר הזה שאני צריך עכשיו לפחד ממנו, כדי שבעוד עשר שנים אני לא אהיה במצב הזה שאני לא דואג לחברים? כי היום במשהו אני חושב שאולי יש לי איזושהי דאגה לחברים. איך אני לא מגיע לעוד עשר שנים שאני יושב פה ושומע אותך ולא שומע כלום בעצם?

אתה יודע לקרוא עברית?

תלמיד: קצת.

קצת. תקרא, אין לי מה להגיד. רק הקבוצה בחיבור שלה יכולה לדאוג לכל חבר וחבר שיקבל קצת ריכוך לב. ריכוך הלב אנחנו צריכים. שירגיש שהוא שבור, ומתוך השבירה שלו כשהלב נבקע, רואים נקודה שבלב שהיא בוערת. אחרת לא מרגישים.

שאלה: מה זה אומר שיש עוד את האופציה "דרך ארץ"?

"דרך ארץ" זה שאנחנו בלי לימוד, בלי חכמות, מרכינים את הראש ומתחילים להתחבר בינינו מאין ברירה, בצורה רכה, טובה, בלב פשוט. אני לא חושב שזה כל כך אקטואלי, שזה מעשי בזמננו. זה יכול להיות אקטואלי רק בליווי של ייסורים גדולים.

זה בצורה עממית כזאת כמו שהיו פעם. אנשים היו מוכנים להתחבר, להתכופף, להיות פשוטים, העיקר להשיג משהו בחיים. באיזו צורה חיו אנשים לפני מאה שנה נגיד? לא היה להם כל כך מים, לא היה כל כך מזון, לא היה כל כך ביגוד. סך הכול מאה שנה. ותראה מה קורה היום, הכול זורקים. אז היו כאלו אנשים, וכך רב"ש היה אומר, שאם היו מגיעים לאנשים והיו אומרים להם "בואו אנחנו נשיג את הא-לוהות", כולם היו מסכימים, מה יש עוד בחיים האלו? היום כל העודף הזה שיש לנו בכל דבר הוא סותם לנו את העיניים, ובנינו כאלו חיים שאנחנו כל הזמן עסוקים. אז האדם היה יחסית יותר פנוי, אנשים היו הרבה יותר פנויים מהיום.

קריין: עמוד 815, טור ב' באמצע.

"טרם נגעי בענין אקדים הקדמה קצרה במדות בני אדם. ואומר כי בני האדם מתחלקים על ב' סוגים: אגואיסטים ואלטרואיסטים. אגואיסטים פירושו, שכל מה שהם עושים הוא לתועלת עצמם. ואם עושים פעם לתועלת זולתם הם צריכים שיגיע להם תמורה משתלמת יפה על עבודתם, אם כסף או כבוד וכדומה. אלטרואיסטים פירושו, שמקריבים כל ימיהם לתועלת זולתם בלי שום תמורה, אלא שמזניחים תמיד צרכיהם עצמם כדי לעזור לזולתם. ולא עוד, אלא שיש מהם, שמוסרים נפשם ומאודם לתועלת זולתם, כמו שמצינו במתנדבים לצאת למלחמה לתועלת בני אומתם. וגם מצינו אלטרואיסטים יותר כוללים, דהיינו המוסרים נפשם ומאודם כדי לעזור לנחשלים של כל אומות העולם, כמו הקומוניסטים, הלוחמים לתועלת מדוכאי כל אומות העולם, ומוכנים לשלם בעד זה בחייהם ובמאודם.

והנה האגואיזם מונח בטבע כל אדם, כמו בכל בעלי חיים. אבל האלטרואיזם הוא כנגד הטבע של בני אדם. ועם כל זה מחוננים יחידי סגולה בטבע הזה, שאני מכנה אותם אידיאליסטים. אבל כל מדינה או חברה היא רובה ככולה מבני בשר ודם פשוטים, דהיינו אגואיסטים. ומועטים הם יוצאים מן הכלל להיות אלטרואיסטים, לכל היותר, יהיו עשרה אחוזים מן החברה.

ועתה אדבר לענין. כי מטעם האמור, שהאלטרואיסטים מועטים הם בכל חברה, לפיכך הקומוניסטים הראשונים שהיו לפני זמנו של קרל מרקס, לא הצליחו במעשיהם, שתתפשט הקומוניזם בעולם, כפתגם העולם, שצפור אחת לא עושה קיץ. ולא עוד אלא שהיו מהם שייסדו אפילו מושבים שיתופיים, על דרך הקיבוצים שבארצנו, ולא הצליחו בהם, כי לא יכלו להתקיים ולהחזיק מעמד. והיה זה, מטעם, כי גם בני החברה השיתופית צריכים כולם להיות אידיאליסטים אלטרואיסטים, כמו המיסדים עצמם. וכיון שתשעים אחוזים מכל חברה, אפילו מחברה המפותחת ביותר, הם אגואיסטים, על כן לא יכלו לעמוד בסדרי החברה השיתופית, שהיא בטבעה רק אלטרואיסטית.

ונמשך זה עד זמן קרל מרקס, שהמציאו תכנית מוצלחת מאד להתפשטות הקומוניזם, דהיינו לשתוף המדוכאים עצמם במלחמת הקומוניזם, שילחמו עמהם ביחד עם משטר הקפיטליסטי הבורגני, ומתוך שהמדוכאים מעונינים במלחמה זו רק לטובת עצמם, דהיינו רק מטעמים אגואיסטיים, קבלו מיד את התכנית מהם, והקומוניזם נתפשט משום זה בכל שכבות הנחשלים והמדוכאים.

אנחנו נמצאים היום במצב שזה כבר לא קיים, לא אידאליסטים, לא קומוניסטים ולא כלום. נשארו לנו ליברלים מה שנקרא, וגם הם הופכים להיות לפשיסטים.

קריין: עמוד 820 טור א' פסקה שניה.

"וכבר צווחתי ככרוכיא על זה עוד בשנת תרצ"ג בספרי "קונטרס השלום", והזהרתי שהמלחמות קבלו ממדים בימינו המסכנים חיי העולם כולו. ואין עצה למנוע זה, כי אלא ע"י שיקבלו כל האומות את משטר הקומוניסטי המושלם דהיינו האלטרואיסטי. ואין צריך לומר כהיום, אחר הגילוי והשימוש בפצצות האטומיות וגילוי פצצות המימניות, כנראה, שאין הדבר מוטל עוד בספק שאחרי מלחמה אחת או שתים ושלש תחרב כל הציביליזציה והאנושיות, בלי להשאיר שריד.

והקומוניזם המודרני האגואיסטי אין בכחו להבטיח שלום בעולם. כי אפילו אם יקבלו כל אומות העולם את המשטר הקומוניסטי הזה, עוד לא תהיה שום סבה מחייבת, שהאומות העשירות באמצעי יצור ובחמר גלם ובציביליזציה יתחלקו עם אומות העניות בחמר גלם ובאמצעי יצור, שוה בשוה, ולמשל עמי אמריקה לא ירצו להשוות רמת החיים שלהם לעמי אסיה ואפריקה, או אפילו לעמי אירופה.

ואם באומה אחת, יש כח להשוות רמת החיים של עשירים ובינונים בעלי אמצעי היצור, בשוה עם הפרוליטריון, דהיינו ע"י הסתת ההמונים העניים, שהם רוב החברה, שישמידו העשירים והבינונים ויקחו להם את רכושם, הנה עצה זו לא תועיל כלל, להכריח אומה העשירה שתחלק את הרכוש ואמצעי היצור שלה עם אומה העניה, כי אומה העשירה כבר הכינה לה כלי זין ופצצות לשמור את עצמה מפני שכנותיה העניות.

ואם כן מה הועילו חכמים בתקנת משטר הקומוניזם בעולם, מאחר שתשאיר מצב הקנאה בין האומות, ממש כמו שהוא במשטר הרכושני, בלי הקלה כל שהוא. כי חלוקה הצודקת שבכל אומה פרטית בפני עצמה, לא תסייע אף משהו לחלוקה צודקת בין אומה לאומה. לפיכך, בעת שהחיים המינימאלים נמצאים בסכנה קרובה כל כך, חבל על הזמן של אותם העוסקים להשביח את משטר הכלכלי, ומוטב להם שיטכסו איזה עצה ותחבולה, באותו הזמן, איך להציל את חיי האנושיות המינימאלי.

והנה הראית לדעת, שכל הצרה במשטרי הק' של היום, הוא מפני חסרון התמורה המותאמת, שהוא החמר דלק לכח פריון העבודה של העובדים. ומשום כך אי אפשר להעבידם בהצלחה, אלא בחמר דלק של שכר ועונש, אשר משום זה צריכים אמנם למפקחים ומשגיחים ומנהלים, שיקבלו על עצמם עבודה קשה הזה, לעמוד על הפועלים, ולמצוץ באכזריות הדם והיזע של הפועלים, ולמרר להם חייהם תמיד בקושי השעבוד. אשר בשכר העבודה הקשה הזו, מוכרחים לתת גם להם תמורה משתלמת, שהוא לא פחות, מלעשות אותם למיליונרים, כי לא ירצו להיות תליינים של בני אדם מרצונם החפשי בפחות מזה, כמו שאנו רואים בארץ הסובייטים."

גם את זה אנחנו כבר מבינים, עברנו.

קריין: עמ' 840 טור ב' למטה, "בנין עולם מחדש".

בנין עולם מחדש

"עי' "דעת יחיד דעת ציבור" ו"הניגוד שבין סוציאליזם אל דמוקרטיה", עש"ה.

נתבאר שם, שעד עתה היה דעת הצבור נבנה ומתפתח לפי רוב בנינו של הצבור דהיינו התקיפין. וזה מקרוב שנתפתחו ההמונים ע"י דת, וע"י הסקולין [בתי ספר], וע"י רבולוציוניען, וחפשו שיטת הדמוקרטיה והסוציאליזם.

אכן לפי החוק הטבעי "עייר פרא אדם יוָלד", והאדם הוא נצר מחיה רעה וקוף כשיטת דרוין או כחז"ל, שלאחר החטא ירד מין האדם לקופין כי "כולם בפני חוה כקוף בפני האדם", אמנם לפי מעלת האדם המורכב מהכנה שכלית הלך ונתפתח ע"י המעשים והיסורין, וקבל דת ומדיניות ומשפט השלום עד שנסתדר להיות אדם מן הישוב. וכל התפתחות הזאת היה מונח כך על רוב בנינו של הישוב וההמונים מונהגים אחריהם כ"עולם גולם".

וכשהמונים פקחו עיניהם ליטול הגורל לידיהם עצמם, אשר בשביל זה היו מחויבים לבטל את כל התקונים והחוקים של התקיפין שהם הדת ומשפט השלום והמדיניות, אשר כל אלו היו רק לפי רוחם של התקיפים ולפי התפתחותם לטובתם עצמם.

נמצא שהם צריכים לבנות עולם מחדש, כלומר שהם דומים כמו אדם הקדמון הקוף הדארויני, כי לא עליהם עברו הנסיונות הללו שהביאו להם שיעור התפתחות הנוהג כהיום. שרשרת התפתחות על שכמוֹת התקיפים פעל בלבד ולא על ההמונים שהיו עד עתה קרקע בתולה.

ולפיכך נמצא העולם עתה במצב של חורבן גמור פרימיטיבי מאד במובן מדיני כבזמן אדם המערה. .. עוד לא עברו עליהם אותם הנסיונות והמעשים שהביאו להתקיפין לקבל עליהם הדת והנימוס והמשפט השלום. באופן שאם נניח את העולם להתפתח לפי סדירו הטבעי, הרי העולם של היום מוכרח לתהליך כל היסורין והחורבנות שעברו על האדם הפרימיטיבי, עד שיכריחו אותם לקבל משפט מדיני קבוע ותועלתי.

והפרי הראשונה של החורבן בא עלינו בדמות הנאצים שסוף סוף הם רק תולדה ישרה מהדמוקרטיה והסוציאליזם, כלומר מהנהגה של רוב מנין אחר פריקת עול של הדת ונימוס ומשפט השלום."

זה בדיוק לפני מה שאנחנו עומדים היום.

נאציזם אינה תולדת גרמניה

"ונתבאר שהעולם בטעות החושבים את הנאציזם לתולדת גרמניה בלבד, כי הוא תולדתה של הדמוקרטיה והסוציאליזם, שנשארו בלי דת ונימוס ומשפט השלום. וא"כ כל האומות שוים בזה ואין תקוה כלל שהנאצים יגוועו עם הנצחון של בעלי הברית, כי מחר יקבלו האנגלוסאקסים את הנאציזם, שהרי גם הם נמצאים בעולמם של דמוקרטים ונאציסטים.

וזכור שגם הדמוקרטים מוכרחים לכפור בדת ונימוס ומשפט השלום כמו המארקסיסטים, מפני שכל אלו המה משמשים נאמנים רק להתקיפין שבצבור ומניחים מכשולים תמיד להדמוקרטים. או לרוב בנין [מנין] של הצבור.

אמת הוא שהוגי דעות בין הדמוקרטים משגיחים בשבע עינים שלא יחריבו את הדת והנימוסים בפעם אחת כי יודעים הם שהעולם יחרב. אמנם בשיעור זה המה מפריעים גם ממשלת הרוב ואחר שהרוב יחכימו להבין אותם בודאי יבחרו במנהיגים אחרים בדומה להיטלר. כי הוא ממש בא כח מובהק מבטא את רוב מנינו של כל צבור, יהי' גרמני או אנגלו סאקסי או פולני."

העצה האחת

"לא כהדמוקרטיה האומרים לבטל את הדת והנימוס לאט לאט ולהתאים מדיניות חדשות באופן שלא יחריב העולם, כי ההמונים לא יחכו על ידם כנ"ל. אלא כמאמרם ז"ל, אין סותרין בית הכנסת מטרם שאפשר לבנות בית הכנסת חדשה במקומה.

דהיינו שאסור לנו להניח את הרוב בנין [מנין] ליטול לידיהם את ההנהגה מטרם שנבנה דת ונימוס ומדיניות המתאים בשבילם, כי בינתים יחרוב העולם ולא יהי' עם מי לדבר."

זאת אומרת, אנחנו צריכים למהר עם הפצתנו.

שאלה: אתה תיארת מוקדם יותר בשיעור, וגם כתבת בטוויטר שלך שאתה רואה את טראמפ, הוא כלפי העולם, כאיזשהו ביטוי, הוא מייצג כוח של איזושהי תפנית שצריכה לקרות.

כן, ודאי. "לב שרים ומלכים ביד ה'". מי הוא, הוא בעצמו כזה?

תלמיד: בעל הסולם דיבר פה בצורה מאוד גבוהה וכללית. אתה יכול קצת לקרב את זה למה שקורה היום ולתאר מה הקונספט החדש שהעולם צריך לקחת על עצמו, להתרגל אליו, מה התפנית?

אין לנו מה לעשות יותר. כי הגענו לזה שהצורה הליברלית הזאת שחשבנו עליה שהיא דמוקרטיה ושוויון, שצמחה באמצע המאה הקודמת, שכל הדברים האלה יתפתחו ויתפתחו, אז כרגיל, בגלל שזה מתפתח על פני האגו שלנו, אין לאן להתפתח לצורה יפה. כרגיל, האגו שלנו הוא מכופף את זה לכיוון שאין לנו מה לעשות.

אנחנו נמצאים, כמו שבעל הסולם אומר, לפני משטרים נאצים, לפני פשיזם, שזה יהיה באירופה, בתנאי שזה לא יסתובב לאיזה כיוון אחר. אנחנו מבינים שזה או לכיוון של תיקון האדם או שכל המשטרים הליברלים האלו יהפכו להיות לפשיסטים. אנחנו כבר רואים עד כמה זה קרוב, לפי כל ההתנהגות שלהם, לא חשוב להם כלום חוץ מהשליטה. והשליטה בצורה טבעית, זה אפילו לא תלוי בהם, היא תביא אותם לכזאת דרגה. כבר עברנו את הפריחה של הדמוקרטיה כביכול, והתוצאה מהדמוקרטיה כמו שכותב בעל הסולם, היא הפשיזם.

מה יש לנו לעשות? רק להפיץ את התורה שלנו. אין לנו עוד מה לעשות. ולקוות שעל ידי זה שמצד אחד הם נופלים ונכשלים, אבל בכל זאת מחזיקים ומתחמשים ועל ידי ההפצה שלנו אנחנו בכל זאת ניפגש. אנחנו נראה שאין אלטרנטיבה אחרת להתפתחות העולם, פשוט, או שהוא הולך להשמדה המונית, לא חשוב באיזו צורה, דרך מחשבים, או דרך הפצצות, או זה עם זה יחד, הכול מוכן. או לכאן או לכאן.

תלמיד: מה זה "או לכאן"?

שהליברלים ישלטו על העולם ויהפכו את כל העולם למחנה אחד, למחנה השמדה אחד.

תלמיד: מה ה"או" השני?

שכל העולם ייקח את שיטת החיבור כי אין ברירה, וכולם ילמדו, כמו שהוא אומר, מה לעשות כדי לחיות בצורה כזאת שמשיגים גם את העולם הזה וגם את העולם ההוא.

תלמיד: הצורה שצריכים להגיע אליה היא צורת חיים שיתופית, אבל שמבוססת על תיקון האדם.

ודאי. איזה שיתוף אחר יכול להיות? רואים כבר איך נגמרים כל השיתופים. כל זה נגמר בהרס, גם מדינות, לא חשוב איזה מדינות, שניסו להיות בשותפות, גם הקיבוצים, גם כל דבר. את האגו של האדם זה מה שאתה צריך לתקן ואז לבנות מעליו מה שאתה רוצה, אבל בהתאם לתיקון.

תלמיד: אם התיקון חייב להקדים כל שלב בשינוי החברה, באיזו צורה יהיה משבר לפני שהאדם מתחיל קצת תיקון?

הכרת הרע, זה מה שאנחנו צריכים להביא. הכרת הרע תלויה בזה שאדם סובל קצת, וגם שמסבירים לו ממה הוא סובל. כמו עם מחלה, אדם צריך קצת להבין שהוא חולה, להרגיש שהוא חולה, ואז בא רופא ואומר, "אתה מרגיש רע בגלל זה וזה", ואז יש לו דרך לתקן.

שאלה: מה השכבה הראשונה שיש לנו עכשיו להציע לאנושות? כי את כל חכמת הקבלה הם לא ייקחו במלואה.

הם לא צריכים את זה. הם צריכים רק לדעת איך הם מגיעים לחיים הטובים. הם לא צריכים עולם הבא, הם לא צריכים בורא, הם לא צריכים את הגילוי הזה. אין חיסרון לזה, אין נקודה שבלב. לכן אנחנו לא מדברים על זה, אנחנו מדברים רק איך להינצל מההשמדה המונית, איך להביא את עצמנו לחיים טובים ובטוחים. זה הכול. עמך לא צריך את זה. מה זה עמך? חוץ מאיתנו בכל העולם, כל היתר לא צריכים. יש עוד חוגים רוחניים שכן מחפשים, אבל זה עוד כמה מיליונים.

תלמיד: מה השכבה הראשונה שאנחנו מציעים עכשיו לאנושות?

כמו שבעל הסולם כותב כאן, רק צריכים לשכתב את זה בצורה טובה, נכונה. לעשות על זה אולי עוד כמה שיחות, ולכתוב הרבה בכל מיני צורות. לכתוב הרבה חומר שאנשים יבינו מה נמצא לפניהם, והם יראו את זה בזמן הקרוב, ממש איך שזה מתרחש, גם באירופה, בין אירופה לאמריקה, לרוסיה ולסין, כל המשחקים האלה שיהיו. וכל העולם יתחיל לסבול, איך פתאום סוגרים לך ברז במשהו ואתה מיד נחנק, כי היום אי אפשר אחרת. כשאתה תיכנס לסופר ותראה שהכול ריק אז זה יעבוד. במיוחד על היהודים ועל מדינת ישראל, שאנחנו ממש תלויים באספקה מכל העולם. מה יש לנו מעצמנו? נדמה לנו שיש לנו משהו, כלום. אתה מפוצץ איזה תחנת חשמל, גמרנו.

תלמיד: אז בעיקר חשוב לנו להעלות מודעות, שאנחנו לפני סכנה מאוד מאוד גדולה שרואים אותה והיא מתקרבת, ושיש לנו פתרון להציע, בלי להיכנס אפילו לעומק. להציע שיש לנו פתרון.

אבל להציע במה? ששום דבר לא חסר לאנושות חוץ מיחסים טובים בין בני אדם. ויחסים טובים בין בני אדם אפשר לסדר אך ורק על ידי זה שאנחנו כך מתחילים להתחבר, אפילו שלא רוצים. חובה על כל אחד שדואג לעתיד, ועתיד זה מהיום להיום, מהיום למחר, מהיום לרגע הבא, שאם אתה דואג לעתיד כזה, הקרוב מאוד, לא לנכדים שלך, אז אתה חייב היום, עכשיו להתחיל ללמוד איך אפשר להתקרב לבני אדם.

ודרך אגב, יש הרבה שיטות, אני לא פוסל אותן, שהן מלמדות איך להיות יותר ויותר קצת בקירוב זה לזה. ישנן שיטות כאלה שעושות קצת ריכוך על הלב, וגם אותן אפשר להפעיל.

תלמיד: למה אתה לא פוסל אותן?

אני לא פוסל אותן כי על עמך הרבה שיטות יכולות לפעול. אתה לא לוקח אותם לרוחניות, אבל בינתיים להתקרב זה אל זה, לא להזיק זה לזה, ללמד אותם איך צריך להקשיב אחד לשני, איך צריכים להתחבר, העיקר איך לא להזיק, וגם לתמוך, לעזור, אז כתוב ש"יש הרבה דרכים למקום".

השיטה שלנו היא מאוד חדה, היא בכלל לא לכולם. ואנחנו צריכים למצוא עוד הרבה מילים והבהרות איך אנחנו מביאים את זה לבני אדם. להסביר את הדבר הקטן והקצר הזה מאיפה נובע הרע הזה ואיך מטפלים בו, אנחנו יכולים תוך עשר דקות, אבל הלאה. לארגן אותם בעשיריות גם אפשר. ללמד אותם קצת במשהו איך להתקרב זה לזה, זה כן. אבל הדברים האלה הם דברים עממיים, אנחנו לא חודרים כאן לשבירת היצר הרע.

תלמיד: מה בדיוק יש לנו להציע להם, חוץ מלספר בגדול שיש כוח טוב, כוח רע, חיבור?

חוץ מזה עשיריות, ובעשיריות לאט לאט שהם יתחילו ללמוד איך להתייחס זה לזה, איך להתחבר זה עם זה וכן הלאה. ואחר כך רק על ידי המאור המחזיר למוטב, יותר מזה אסור לנו להפיץ. רק חיבור בעשיריות שעל ידי זה אנחנו מרככים את היחסים בין בני האדם, ממתיקים אותם.

תלמיד: ובזה הנאציזם יתבטל מהעולם לשעה זו?

כן, ודאי.

שאלה: אז השלב הקרוב ביותר הוא חינוך עממי לחיבור?

כן.

תלמיד: חינוך עממי לחיבור שמטרתו לא להיקלע למשבר קשה?

יותר מזה אתה לא יכול להגיע לספר לעמך, אין לך מה לתת להם, לא מסוגלים לספוג יותר. אבל לאט לאט על ידי כל הפעולות האלה, בגלל שזה "גיבור בכמות ולא באיכות", הם יתחילו לקבל מאור המחזיר למוטב כזה שיוכלו להבין שיש כאן עוד משהו. שאם האגו הוא מפריע בינינו, ובכלל מפריע לכל האנושות, ואנחנו בזה סוגרים את עצמנו בתוך האגו הזה, אז איך נפרוץ מהצנון המר הזה?

תלמיד: החינוך העממי הוא לחיבור, בגלל שהוא במסות ומתחיל רק מאיתנו, אפילו אם אחר כך מעבירים אותו בכמויות גדולות האור פועל?

ודאי שיפעל. הוא יפעל בכל זאת מפני שאנחנו עושים אותו, אנחנו מכינים. אין חברה שכל כך פתוחה לכולם, כל כך מפזרת את החומר, כל כך רוצה בזה, רק חסר לנו ענף שעוסק בעם. אנחנו עוסקים רק בבעלי הנקודה שבלב, זו הבעיה. אנחנו צריכים לעסוק גם בעם. ולזה צריכים אולי אנשים אחרים ולא אתם. אבל יציאה לעם, רחבה, נוחה, נכונה, זה חסר. אני גם לא מסוגל לזה.

שאלה: את הטיפול בעם לא אנחנו צריכים לעשות זאת?

אנחנו צריכים לעשות זאת, אבל מישהו מאיתנו, חברים מאיתנו שהם מסוגלים לזה. שהם יכולים לדבר לא מהנקודה שבלב, אלא בצורה יותר עממית.

תלמיד האמת היא שאנחנו עשינו את ההפצה הזאת. לפני הרבה שנים התחלנו כשהייתה ההפגנה הגדולה בתל אביב, עשינו מעגלים ברוטשילד. וכשהתחלנו לעשות מעגלים אף אחד לא ידע מה זה. והתחלנו ועשינו המון מעגלים במשך השנים, והיום הדבר הזה שנקרא מעגלים הוא בכל ארגון, לכל חברה שאתה הולך הם עושים מעגלי חיבור. ההיפך, אנחנו כאילו התחלנו איזה תהליך, עבדנו בו מאוד קשה, ובמקום לקחת את זה לשלב הבא, יצאנו. והיום כולם מומחים במעגלים, וכשאתה מדבר על חינוך עממי חיבור ועשיריות, כשאתה בא להציע להם את זה, הם אומרים, אבל אנחנו עושים את זה.

אפילו בלי שהרגשנו הטמענו בהרבה מאוד חברות וארגונים את הדבר הזה שנקרא מעגלים. אם נדע איך לקחת את מה שהטמענו פעם ולהעביר את זה לשלב הבא, יכול להיות שאנחנו כן נצליח לעשות משהו.

אני כנראה כבר לא כל כך שייך לזה, יותר מדַי שנים ומדי בפנים. צריכה להיות גישה חדשה, ראש חדש. תנסו.

תלמיד: יש לנו הרבה מאוד חברים בקבוצות שרוצים לעשות הרבה מאוד דברים, כרגע הכיוון הוא לא שם בכלל. היום, כרגע, הקבוצות שלנו לא פוגשות את העם. הם סגורים בחדרים, או במקרה הטוב עושים משהו לא ברור באינטרנט. אנחנו התנתקנו לגמרי מהציבור, פשוט התנתקנו. אנחנו לא מחוברים אליו, וגם החברים החדשים שמגיעים נסגרים עוד פעם בתוך החדר ומנותקים מהם, עובדים רק בפנים. הפסקנו לצאת, הכול פה, דברים פנימיים ופחות בחוץ.

אין ברירה, אנחנו היינו צריכים להתכנס קצת יותר בעשיריות, קצת יותר להתחיל להרגיש קודם כל את עצמנו, למשוך לתוכנו קצת מאור המחזיר למוטב. לראות איך אנחנו מתקדמים, איך אנחנו מבינים לתוך מה שכתב לנו רב"ש, בעל הסולם, לראות קצת יותר בין המילים, בין השורות מה קורה שם, למה הם מתכוונים. אנחנו היינו צריכים לרכוש את ההרגשה הפנימית הזאת, מה קורה בטקסטים האלו, לאיזה רצון, לאיזה מעשה, לאיזו פנייה, למה הם מתכוונים. זה לא הולך כך, אם אתה עובד עם אנשים ברחוב, אתה מבין עד כמה הם לא מבינים אותך. יש הבדל בין פנימיות וחיצוניות. ולכן היינו צריכים להיכנס פנימה, וכשאתה נכנס פנימה, אתה עוזב את הצד השני, אי אפשר ביחד.

עכשיו אני חושב שהעולם מתחיל להסתובב כבר לכאלו מצבים, שזה יחייב אותנו להתחיל לצאת ולדאוג לעולם. והכנס הזה שאנחנו עכשיו עוברים, הוא ייתן לנו קצת יותר יציאה. ואחריו אנחנו נצטרך לדאוג יותר ויותר איך לצאת לאומה, ובמיוחד לעם ישראל. באיזו צורה עממית, מה לעשות, לכתוב, לעשות ריקודים בכיכר? נצטרך לחשוב על זה. החיים ידחפו אותנו לכל זה.

שאלה: קודם כל זה מעניין, כי בסקרים שאנחנו עושים, למרות שבאמת התכנסנו יותר פנימה, יותר מכירים אותנו עכשיו, ולא מהכתבות ולא מהאינטרנט, פשוט יותר מכירים אותנו ויש דעה יותר חיובית עלינו בשנה האחרונה כשעבדנו, כשנכנסנו יותר פנימה. זה מעניין, זה כאילו דבר הפוך ממה שהיה צפוי להיות.

ודבר שני, מאיפה יבוא לנו השכל איך לצאת עכשיו חזרה לעם, משהו חדש? כי כמו שהחבר אומר ואני מסכים איתו, עוד פעם מעגלים? אנחנו כבר כמו כולם. צריך להיות משהו באמת חדש. אני לא שואל מה, כי ברור שאי אפשר לדעת עכשיו מה. איך יבוא לנו השכל וההרגשה והדבר הנכון לצאת עכשיו עם משהו אחר, חדש, שלא יצאנו איתו עד היום?

אם אתה שואל אותי, אני לא יודע. בפרט שאם אתה הולך לחקור את כל אומות העולם לעומת עם ישראל, זה העם הכי מאושר שלא חסר לו כלום, שלא היה אף פעם דבר יפה וטוב כמו שעכשיו, ולא צריכים שום דבר, "אל תפריעו לנו לחיות וליהנות". זה בעצם מה שהעם מרגיש. ובצורה כזאת ודאי שאם אתה יוצא, אתה עושה רק נזק להפצת חכמת הקבלה. לכן אני לא יודע.

אני רק מרגיש איך אפשר ומתי להקדים תרופה למכה. אבל צריכים לעשות את זה, כי העם הזה לא ירגיש רע עד שממש יתקרבו אליו בצורה שכבר לא יהיה לאן לברוח. כמו שכבר היינו במצב כזה לפני שבעים, שמונים שנה. אם אתם שואלים אותי, אני לא יודע. גם כשדיברנו על זה קצת עם רב"ש לא הרגשתי שום שיטה, שום פתרון בוא נאמר, אלא מה שכותב בעל הסולם.

תלמיד: ואם נחשוב כולנו עכשיו יחד, כל הכלי העולמי, ונרצה שיבוא פתרון דווקא לדבר הזה.

תפילה, כן. אבל לצאת בצורה מעשית לאומה אני לא חושב. צריכים להסביר את מה שדיברנו עליו היום, לעטוף את זה בכל מיני מאמרים קצרים ולפרסם איפה שנמצא כל העולם, בווטסאפ, בפייסבוק, בטלגרף, באינסטגרם. בסנאפצ'ט, פשוט לפוצץ אותם במאמרים, כל הזמן למלאות את כל המקומות בחומר שלנו. כדי שלאט לאט יכירו שישנה שיטה, חוץ מהתפתחות העולם בצורה כזאת שכבר נתקלת בקיר, מה קורה הלאה. כי אנחנו באמת לא רואים שום פתרון, ולא יהיה פתרון. זה מעניין, עד כמה מהר מאוד, מה שכתב בעל הסולם, מתממש בפועל.

תלמיד: בוקר טוב לכל החברים, בוקר טוב לכלי העולמי. תודה רבה על הזכות דיבור היום. אנחנו רוצים עוד פעם להרים את הרוח חזקה כהכנה לכנס, כהכנה למרתון הקרוב ביום ראשון הזה. אנחנו דיברנו עם כל הקבוצות כל השבוע ומרגישים שיש איזשהו ענן, איזושהי הכבדה חזקה על כולנו אחרי המרתון המוצלח שהיה לפני שבועיים. אנחנו רוצים עוד פעם לקום ביחד ולעורר את כל הרוחות, לעורר את כל הקבוצות.

בואו חברים ביחד עכשיו נתכונן חזק חזק על המרתון, זה יהיה ביום ראשון. המרתון הזה חייב להיות יותר חזק ממה שהמרתון שהיה לפני שבועיים. אנחנו כקבוצת וינה בסוף השבוע הזה נוסעים להרים להיפגש עם הקבוצה שבגראץ, ניפגש שם שלושים אנשים ביחד, נעשה מיני כנס כהכנה לכנס באיטליה. אנחנו מבקשים מחברים מכל העולם, צפון אמריקה, דרום אמריקה, סין, יפן, אירופה, רוסיה, בואו נשתתף באותה מידה, אפילו יותר חזק ממה שהשתתפנו פעם אחרונה, במרתון הזה.

אנחנו לא מרגישים, אנחנו רוצים להרגיש אתכם עוד פעם. בואו נתנגד להכבדה הזאת, הבורא רוצה דווקא לקרב אותנו יותר בזה שיהיו יותר קשיים ויותר קושי. בואו נעשה את זה ביחד חברים. אל תחכו שיתקשרו אליכם, אתם תתקשרו לכולם, כל אחד צריך לעורר את הקבוצה וכל קבוצה צריכה לעורר את כל הקבוצות האחרות, לא לחכות שמישהו יעשה משהו, שיקרה משהו. שום דבר לא יקרה, כל אחד צריך להרגיש שהוא לבד אחראי על כל הכלי העולמי. רק ביחד זה ילך.

ובגלל זה אנחנו מתנגדים למצב ורוצים להיות נגד ולעשות כל מה שבכוחנו לעשות ביחד, וביחד נצליח בזה. תרשמו את עצמכם לכנס באיטליה, אנחנו רוצים להשיג עוד יותר אנשים שמה, שתהיה באמת התקפה, פיצוץ חיובי. ואנחנו כקבוצת וינה, כקבוצת אוסטריה, כקבוצה אירופאית, כקבוצה עולמית רוצים ביחד איתכם להשתתף. יש לנו יומן שם כתוב מתי כל קבוצה תדבר, כרגע המצב שלא נרשם אף אחד. בפעם האחרונה כל חצי שעה היו ארבע קבוצות בכל מקום פנוי. בואו עוד פעם, נעשה בחצי שעה לא קבוצה אחת, נעשה בחצי שעה ארבע קבוצות, שיהיה יום ראשון הזה משהו חי.

תלמיד: המשימה היומית, בעשירייה מגיעים ליראה דרך האחריות על כל העולם. ומבטאים את תוצאות היראה הזאת ביומן שלנו.

שאלה: התאספנו פה כמה קבוצות ויש פה כבר הרגשה של כנס. נמצאים איתנו חברים מבאר שבע, מרחובות, מאשקלון והקבוצה הצעירה פתח תקווה. והשאלה שלנו היא, איך ניטע בחברים הרגשה שהכנס באיטליה גורלי להצלת העולם?

נחשוב על זה יחד. טוב מאוד. אנחנו סך הכול צריכים לראות למה בחרנו בחומר הזה של הדור האחרון, כי באמת אירופה נמצאת במרכז, היא מעוררת אותנו לחשוב על הדור האחרון, על היום ועל המחר שלנו, שזה דווקא כטריגר, כמקפצה להתקדמות הרוחנית שלנו ושל כל העולם. אז בואו נשתמש בזה בצורה כמה שיותר יעילה, יש לנו הזדמנות פעם ראשונה בכל ההיסטוריה. זו תקופה באמת מיוחדת ונקווה שמוצלחת.

תלמיד: בשבוע שעבר היה לנו טיש מאוד מיוחד, מאוד שקט, פנימי, אפילו סיימנו בהודיה. עם איזו כוונה, עם איזו ציפייה אנחנו צריכים להגיע לטיש היום?

אני חושב אותו דבר, שקט, חיבור פנימי של כל הלבבות יחד. אני לא חושב שחברים שנמצאים איתנו במרחק מצפים לאיזו התפוצצות. אלא רגש פנימי שמחפש להרגיש את כולם, כל אחד בלב שלו רוצה להכין את כל הלבבות. נעשה אותו קצר, אפילו חצי שעה, רק שיהיה מחובר ומרוכז.

(סוף השיעור)