שיעור בוקר 26.05.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', חלק אסופת "דרגות הסולם",

עמ' 1620, מאמר 30, "סור מרע ועשה טוב - א'"

קריין: רב"ש ג', עמוד 1620, מאמר 30, "סור מרע ועשה טוב (א')".

סור מרע ועשה טוב (א')

"עבודת האדם מתחילה ב"עשה טוב". ואז הוא יכול לקיים את ה"סור מרע", היות שמצד החינוך אין לו להבין את הרע לבחינת רע, אלא אדם משתוקק למלא את תאוות לבו, היות שמרגיש תענוג גדול בזה שממלא את תשוקותיו.

ובזמן שאומרים לו כי מילוי תאות לבו הוא בחינת רע, הוא לא יודע למה. אלא הוא צריך להאמין למעלה מהדעת שזהו דבר רע, וצריכים לסור מזה הדרך.

וכמו כן בזמן שהוא בא לעסוק ב"ועשה טוב", למשל להתעטף בציצית, אין הוא מרגיש בזה שום טוב, כי אינו מרגיש בזה שום תענוג בעת לבישת הציצית, שיוכל להגיד על זה שזהו טוב. אלא מחויב גם כן להאמין למעלה מהדעת, שזהו דבר טוב.

אבל אחר כך כשהולך בדרך זה למעלה מהדעת, בין בבחינת טוב ובין בבחינת רע, אז נותנין לו משמים, איזה טעם לטעום ב"ועשה טוב". ובשיעור שמרגיש טוב בעשיית מצוות עשה, בשעור זה הוא מתחיל להרגיש טעם רע בדברים רעים. ואז כבר יש לו הרגשת טוב ב"ועשה טוב", והרגשה רעה ב"סור מרע". אז נמצא שיש לו שכר ועונש בעולם הזה.

מה שאין כן באלו שעובדים בעל מנת לקבל פרס, אז על ידי אמונה בשכר ועונש הוא מקיים את ה"סור מרע", אף על פי שהוא מרגיש בתשוקות לבו בחינת תענוג, ומכל מקום הוא מתרחק מהתענוגים, מטעם שלא יסבול עונשים בעולם הבא.

וכמו כן בזמן שהוא מקיים "עשה טוב", הוא גם יוכל לעשות את המצוות עשה, אף על פי שאין הוא מרגיש בזה שום טעם, אלא שמאמין שישלמו לו שכר עבור זה, אז יש כח בידו לקיים.

מה שאין כן בזמן שרוצה לעסוק בשלא על מנת לקבל פרס, אז נשאלת השאלה בשביל מה הוא עושה את "סור מרע ועשה טוב", בטח שהוא צריך להבין, שזוהי מצות המלך. אבל לשם מה המלך צריך לזה, הלא הוא חס ושלום אינו בעל חסרון, שיחסר לו התורה ומצוות של התחתונים.

אלא ודאי שזהו בשבילנו, היינו לתקן את עצמנו. אז האדם מתחיל לעיין איזו תועלת יש לו מזה. לכן העבודה הראשונה באמונה למעלה מהדעת. ואחר כך באה לו עזרה משמים, שזה נקרא הארה ממרום, עד שישיג נרנח"י של בחינת נשמתו."

שאלה: נשמע שרב"ש פורס כאן תהליך חינוכי שהאדם עובר, ורציתי לשאול על המשפט הראשון שרב"ש פותח איתו את המאמר "עבודת האדם מתחילה ב"עשה טוב"." אחר כך הוא נותן את הדוגמה של ציצית, אבל לאיזה "עשה טוב" הכוונה?

כלפי כל המצוות.

תלמיד: של העולם הזה, בידיים וברגליים?

המצוות שאנחנו צריכים לקיים.

תלמידה: לאילו מצוות הכוונה?

לכל תרי"ג המצוות.

תלמיד: זאת אומרת, זה בעצם תהליך שבו האדם קודם כל עושה, אחר כך הוא מקבל טעם רע בדברים הלא טובים ואחר טעם טוב בעשייה של מה שכן צריך לעשות.

כן.

תלמיד: יש קצת פער בין תחילת המאמר, שם הוא מדבר על דברים מאוד גשמיים אולי, לבין הסוף שבו הוא מדבר כבר על נרנח"י אורות בנשמתו.

אני לא רואה שזה כך. תסבירי לי מה בדיוק, איזה מילים, איזה משפטים.

שאלה: אני גם מרגיש שהמאמר הזה כולו נשמע מאוד דתי, חוץ מכמה מילים בסוף שמזכירות את הלימוד שלנו. אם לא הייתי לומד קבלה הייתי מבין את זה אחרת. כשרב"ש מדבר פה על רצון לקבל זה נשמע אחרת, הוא מדבר על תשוקות ועל תאוות בצורה שהיא יותר דתית.

לא מדובר פה על אהבת חברים או מהו הרצון לקבל או מהו מעשה טוב, הכול נשמע שונה מהפירושים של חכמת הקבלה.

אם לא היית לומד קבלה אז בטוח היית מבין את זה אחרת.

תלמיד: כן, זה נשמע מאוד דתי.

כן, אבל אני לא כל כך מבין איזו דחייה יש מהמאמר עצמו.

שאלה: רב"ש נותן פה שני מקרים שהאדם הולך ומקיים "סור מרע ועשה טוב". הוא אומר בהתחלה "אבל אחר כך כשהולך בדרך זה למעלה מהדעת, בין בבחינת טוב ובין בבחינת רע, אז נותנין לו משמים, איזה טעם לטעום ב"ועשה טוב".", זו הפעם הראשונה שהאדם הולך בדרך הזאת מעל הדעת. ואז הוא אומר "מה שאין כן באלו שעובדים בעל מנת לקבל פרס, אז על ידי אמונה בשכר ועונש הוא מקיים את ה"סור מרע", אף על פי שהוא מרגיש בתשוקות לבו בחינת תענוג, ומכל מקום הוא מתרחק מהתענוגים, מטעם שלא יסבול עונשים בעולם הבא."

מה ההבדל בין לקיים "סור מרע ועשה טוב" למעלה מהדעת לבין לקיים כי כך אמרו?

אדם רוצה לקיים את מצוות המלך מפני שרוצה לקבל שכר, זה ברור. או שמפחד מעונש, גם זה ברור.

תלמיד: לפחד מעונש זה די דומה ללקבל שכר?

כן. זאת העבודה שלו.

תלמיד: אני לא מבין מה זה לקיים סור מרע ועשה טוב למעלה מהדעת? יש מצוות שצריך לעשות, או שאתה עושה אותן או שאתה לא עושה אותן. אם אתה עושה אותן, רב"ש טוען שיש שתי דרכים לעשות אותן. דרך אחת היא לעשות אותן על מנת לקבל שכר ואז כנראה שלא תגיע לאיפה שאתה צריך להגיע, ודרך שנייה היא לקיים אותן למעלה מהדעת. בסוף הפעולה היא אותה פעולה, עושים את המצוות, גם מצוות עשה וגם מצוות לא תעשה, אבל יש פה איזו הבחנה בין לעשות אותן למעלה מהדעת לבין לעשות אותן על מנת לקבל פרס. ואני מנסה להבין מה הפער פה.

הפער הוא במה שהאדם רוצה שיהיה לו כתוצאה מקיום המצוות.

תלמיד: הפער הוא בכוונה, למה אני עושה את זה?

או שאני עושה את זה כדי לגרום נחת רוח לבורא.

תלמיד: ואז זה נקרא למעלה מהדעת?

כן. או שאני עושה את זה כדי שיהיה לי טוב.

שאלה: בתחילת המאמר כתוב, "עבודת האדם מתחילה ב"עשה טוב". ואז הוא יכול לקיים את ה"סור מרע",". זאת אומרת הכוונה צריכה להיות קודם כל לעשות טוב. מה זה אומר?

לעשות טוב פירושו שאת כל המצוות שמגיעות לאדם, הוא מקווה לגמור בטוב, לעשות טוב, לקיים.

תלמיד: ואז זה נותן לו כוח ל"סור מרע"?

נגיד.

תלמיד: ואחר כך מתחיל הסבר, לפי מה שהבנתי, למה אנחנו עדיין לא יכולים לעשות את זה. "היות שמצד החינוך אין לו להבין את הרע לבחינת רע,". מה זה "מצד החינוך"?

מה כתוב?

תלמיד: "עבודת האדם מתחילה ב"עשה טוב". ואז הוא יכול לקיים את ה"סור מרע", היות שמצד החינוך אין לו להבין את הרע לבחינת רע, אלא אדם משתוקק למלא את תאוות לבו, היות שמרגיש תענוג גדול בזה שממלא את תשוקותיו." מה זה מצד החינוך?

"מצד החינוך" הכוונה כאן היא שלימדו אותו שכדאי לקיים מה שכתוב ב"שולחן ערוך" נגיד.

תלמיד: כתוב שמצד החינוך הוא לא יכול להבין שהרע הוא בחינת רע.

מצד החינוך הוא יכול רק להבין שלקיים מה שכתוב ב"שולחן ערוך" זה טוב, ולא לקיים מה שכתוב ב"שולחן ערוך" זה רע.

תלמיד: איך אנחנו מחנכים את האדם להבין מה הרע שבו? יש אפשרות לחנך כך שהאדם יבין מאיזה רע הוא צריך לסור?

מהאגו שלו.

תלמיד: בעזרת החינוך שלנו אנחנו יכולים להביא את האדם להבין את זה מטעם החינוך?

תלוי איך אנחנו מסבירים לבן אדם, לילד בעצם.

שאלה: על אותו משפט של "עשה טוב" לפני "סור מרע". זה אומר, אם אני לוקחת את זה לעבודה בעשירייה, זה כשיש לי תחושה של דחייה ופירוד אני לא מתעסקת בזה, אני לא נלחמת באגו, אני עושה פעולות של חיבור עם העשירייה. זו הכוונה של להקדים את פעולות החיבור למה שאני מרגישה כדחייה?

נגיד.

תלמידה: השכר של עשיית הטוב זה בעצם שיתגלה בי הרע שבי ואני אראה את מצבי האמיתי?

לא. אם אני עושה מה שצריך, מתגלה תוצאה מהפעולה שלי, שזו דווקא צריכה להיות הרגשה טובה.

תלמידה: הוא מדבר כאן שכשעושים עבודה מעל הדעת, אז נותנים לו בהתחלה טעם בלהרגיש טוב מעשיית הטוב ואז מתחילים לתת לו להרגיש רע מ"סור מרע". זאת אומרת שמבחינתי זה כל מה שקשור לחיבור, דבקות, התקרבות לבורא דרך החברים, אם אני עושה את זה, ייתנו לי באיזשהו שלב להרגיש טעם של עשה טוב ואז יתחיל גילוי הרע האמיתי, זה ה"סור מרע" האמיתי שלא יכול לבוא אולי לפני עשיית הטוב. זה נכון?

לא. מאיפה הוא ירגיש רע?

תלמידה: רק דרך עשיית הטוב הוא יכול להתחיל להתרחק מהרע.

בסדר. אבל למה הוא מרגיש רע?

תלמידה: כי ברגע שאנחנו מתחברים ויש איזו השגה של קרבה, תמיד אחר כך מתחיל להתפרץ האגו. הגילוי של הרע, של האגו שלי תמיד בא לי אחרי שאני מתאמצת בלהתחבר לעשירייה. לא נותנים לי עכשיו איזה שבועיים של כיף, נותנים לי קצת כיף ואז מתחילה לי הרגשת הדחייה.

נגיד.

תלמידה: ברגע הזה מה עושים? אז מתחילה העבודה, למרות הדחייה להמשיך בעבודת החיבור.

נגיד כן.

תלמידה: אז איך מגיעים בעצם לשנאת הרע דרך הדבר הזה?

בזה שאת מרגישה עד כמה זה לא נכון שאת בכל זאת נמשכת לרע.

תלמידה: זה כביכול גילוי הרע בעוד מדרגה חדשה שלו.

כן.

שאלה: איך אפשר להגיע להבחנה דקה יותר כשאני ב"עשה טוב" כדי להצליח אחר כך לסור מהרע? כי אני בטוחה שאני עושה טוב, אני מתקרבת לחברה, אני מרגישה איתה טוב, שאני מחוברת איתה ואז פתאום אחרי כמה זמן, דחייה קשה, נפילה מאוד קשה. כנראה ההבחנה שלי לא מספיק מדויקת כשאני בדבר הזה של "עשה טוב" כשאני בחיבור באותו זמן שאני מנסה להתחבר עם החברות.

את מתחילה לעשות דברים טובים ומקבלת איזו הרגשה טובה, ואחר כך מאיפה מגיע רע?

תלמידה: כן, למה הבורא עונה בצורה של הרחקה במקום יותר להמשיך את החיבור. כאילו אני במצב של חיבור ופתאום הבורא מגלה לי שאני לא רוצה להיות במצב של החיבור.

כנראה שיש לך כוחות להמשיך את החיבור עוד יותר ולכן את מרגישה שיש כאן מקום של גילוי הרע.

תלמידה: ואז איפה החלק של "סור מרע" בחלק הזה, איך אני סרה מהרע שבתוכי?

את יכולה כאן להמשיך לטוב, למה לך לחשוב על משהו אחר, יש לך כוח.

תלמידה: לפנות לבורא שיעלה אותי בכל זאת לטוב.

כן, בטח. למה את צריכה לחכות שאולי ישתנה משהו או לא ישתנה, זה לא מובן.

שאלה: רב"ש אומר שאם אתה מתרחק מהרע מתוך פחד, זה כאילו לא טוב, זה נחות לפי מה שאני מבינה.

כן.

תלמידה: אבל הרצון לקבל מבין פחד, גם אם אני אגיד לעצמי, "לא אני אתרחק מהרע כי אני מאמינה למעלה מהדעת שזה רע", מתחת לזה יושב פחד, אחרת למה אני אתחיל בעבודה? בן אדם באיזשהו שלב מתחיל לזהות שעלול להיות לו עונש על כל מיני דברים ואז הוא מתחיל לפחד. לפני זה הוא בכלל חשב שלא עושים איתו שום חשבון. איך יוצאים מהשלב הזה של האגו שמפחד לקבל מכה ולא משקרים לעצמנו שאנחנו באמת מתוך אמונה למעלה מהדעת רוצים להתרחק מהרע?

אתם מבינים מה היא שואלת?

תלמיד: אני מבין, החברה אומרת שהאדם עם המצוות של טוב ורע יש לו שכר או יש לו עונש.

כן.

תלמיד: איך אנחנו מצליחים להיפרד מהשכר והעונש ולעבוד בשביל הבורא? איך אני מנתק את עצמי, החברה נתנה דוגמה של הרע, אבל בוא ניקח את הדוגמה של הציצית שזה הדוגמה של הטוב. יש מצווה לשים ציצית, אני אומר אני אשים ציצית כי זה טוב. ככה כתוב. איך אני מנתק את עצמי מהטוב שזה אמור לתת לי ועושה את זה בשביל הבורא בכלל, למעלה מהדעת?

אתה לא צריך לנתק את עצמך במעשה, רק לשנות את הכוונה שאתה רוצה לעשות את זה לטובתו.

תלמיד: נכון, אני הבנתי את זה, גם קודם ענית לי את התשובה הזאת. איך עושים את זה, זה גם מה שהחברה שואלת. איך אנחנו מצליחים להפריד את עצמנו מהשכר והעונש ברצון לקבל ולהתחיל לעבוד בשביל הבורא כשברור לנו שיש שכר ועונש לבהמה.

כן.

תלמיד: זה כבר לא מעורפל, אני יודע שיש שם שכר ועונש ואני רוצה להיפרד מזה, להגיד "לא מעניין אותי מה הבהמה תרגיש" ואני עושה את זה בשביל הבורא. זה נראה קצת כמו שקר, זה גם מה שהחברה אמרה.

אתה לא תוכל לעשות את זה, אתה צודק.

תלמיד: אז מה התשובה לזה? איך יוצאים מהפלונטר הזה?

בינתיים לא יוצאים, כי אתה עוד לא יכול להתעלות למעלה מהשכר.

תלמידה: אז בהתחלה האדם משקר לעצמו, עד שמגיעה הארה ומנתקת אותו מהשכר והעונש?

האם הרע מנתק אותו משכר ועונש?

תלמידה: לא הרע, ההארה מלמעלה.

כן.

תלמידה: אני במצבי יודעת שאני מפחדת משכר ועונש, אני רוצה לעלות למעלה מזה, כמו שרב"ש אומר.

כן.

תלמידה: אני צריכה לשקר לעצמי? שאני עושה את זה מפני שאני רוצה לעשות נחת רוח לבורא, שאני רוצה להיות מעל זה ולא מפחדת משכר ועונש, עד שהוא יביא לי הארה שבאמת תעשה את הפעולה הזאת. אז לזייף עד שזה קורה באמת?

ומה זה יעזור לך לזייף?

תלמידה: אז מה לעשות?

לבקש.

תלמידה: מה לבקש?

את רוצה לקבל תיקון על הכוונה שלך.

תלמידה: זאת הבקשה?

כן.

תלמידה: הוא אומר שאדם בשל החינוך, לא מבין שמילוי תאוות לבו הוא דבר רע. למה מילוי תאוות לבו הוא דבר רע? הבורא ברא רצון, הוא רוצה שניהנה.

שניהנה על מנת להשפיע. יוצא כך שכל הרצונות שלנו, הם אך ורק על מנת שנוכל להבחין מה אני עושה לטובת הבורא ומה לא, רק עבור זה.

תלמידה: מה זה לטובת הבורא? הבורא לא שמח כשאני שמחה וזהו?

הבורא לא שמח מזה שאת שמחה.

תלמידה: אז ממה הוא כן שמח?

הוא שמח מזה שאת רוצה לעשות פעולות, בכך שאת עושה אותן בכוונה על מנת להשפיע, כמוהו. כי בזכות זה שתתקרבי לבורא, תרגישי הרבה תענוגים, הרבה יותר גדולים מאשר שתעשי פעולות סתם.

תלמידה: אז מה המדד שאני עושה פעולה שמשמחת את הבורא? שחברה שמחה? שהעשירייה שמחה?

אנחנו לומדים שכאן צריך להיות הפסק.

תלמידה: מה זה הפסק?

הפסק, שכאילו אין לך שום קשר עם הבורא ועם המצוות, עם כלום. צמצום. ואז אנחנו רוצים לבצע את הפעולה הזאת באמת בעל מנת להשפיע, שלי לא יצא מזה כלום, שום דבר. אפילו שהתענוגים עוברים בי בצורה גדולה מאוד.

תלמידה: איך אפשר להפסיק את המחשבה? אפילו אם אעשה פעולה שאני לא נהנית ממנה, בשביל חברה למשל, ואראה שהיא שמחה, המחשבה על כך שעשיתי פעולה כזאת, כבר נותנת לי תענוג. איך מפסיקים את המחשבה, איך מסננים את זה?

צריך לחשוב על זה. פשוט לחשוב, עוד ועוד.

תלמידה: שאני לא רוצה לקבל תענוג בפעולה שאני עושה?

לא, לא רוצה.

שאלה: אצל בעל הבית והאורח, האורח פסיבי, יושב, בעל הבית מזין אותו בטוב, זה גורם לבושה באורח והוא יוצא מהחדר. פה לא רק שבעל הבית מזין אותו בטוב ונותן לו טעם טוב במצוות ציצית, הוא גם מזין אותו בכך שהוא דוחף אותו החוצה מהרע, עושה שתי פעולות על האדם שדוחפות אותו לעבר הבורא, לעבר הטוב. למה באדם לא גדלה פי שתיים הבושה, אלא הוא כביכול יותר רוכש ויותר דורש תיקון מהבורא, הפוך מהבושה?

כי הוא רוצה לבצע פעולה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: כן, אבל על מה הוא עומד שמזה הוא לא רק שלא מרגיש את הבושה, אלא רוכש את הפעולה פי שתיים כביכול, הוא דורש מהבורא, לא רק שהוא לא מרגיש את הבושה, אלא הוא עוד יותר דורש תיקון.

כי הוא רוצה לקיים את מצוות הבורא במה שהבורא עושה, מכין לפניו.

תלמיד: כן, אבל איפה העוגן, מה מסייע לו לא לצאת מהחדר?

למה? הוא לא מתבייש, הוא רוצה לקיים את מצוות הבורא, לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: פתאום נולד באדם כוח כזה גדול, "אני רוצה לקיים את מצוות הבורא", כוח כנגד כל הבושה הראשונית?

כן.

תלמיד: מהו הדבר הזה?

מפני שהוא עושה הפוך, הוא מקיים את הפעולה הזאת כדי להשפיע נחת רוח לבורא.

תלמיד: הוא עובד בהדדיות כביכול, זה הכוח?

כן.

שאלה: אנחנו הרבה פעמים שואלים אותך מתי האני שלי יפסיק לרצות לקבל פרס?

אף פעם.

תלמידה: אז למה אנחנו שואלים על זה? הרי בינינו, ויש פה גם הרבה אנשים שממש מרגישים מהם מסירות נפש ורצון חזק, שלא מתייחסים כל הזמן לאני הזה, למתי.

אני לא מבין על מה את מדברת.

תלמידה: יש בתוכנו רצון לקבל, הוא כל הזמן רוצה פרס. האם בזמן כלשהו בהשגה רוחנית הוא מפסיק לרצות?

לא.

תלמידה: אז מה קורה לו?

הוא לא מפסיק אף פעם, הוא רוצה עוד ועוד. "רצון לקבל לא מזדכך", כך זה נקרא אצלנו.

תלמידה: אז אולי אנחנו צריכים להפסיק לחכות שהוא ישתנה, ובאמת מה שקורה בינינו זה מעליו?

אנחנו לא מחכים.

תלמידה: לפעמים נראה שאנחנו שואלים אותך שאלות.

לא, אנחנו יודעים שהרצון לקבל קבוע וקיים, ורק גדל עוד ועוד.

תלמידה: אז להפסיק לחכות שהוא ישתנה?

אני ממליץ לך.

שאלה: בסוף המאמר הוא כותב שהעבודה הראשונה של האדם היא באמונה למעלה מהדעת. בתחילת המאמר הוא כותב שהאדם צריך למעלה מהדעת להאמין שבחינת רע זה דבר רע. בהמשך הוא כותב שהאדם צריך להאמין שבחינת טוב זה דבר טוב. ואז הוא מקבל טעם רע מסור מרע, וטעם טוב מדברים טובים. האם כל העבודה שלנו, כל ההתקדמות שלנו וזירוז הזמנים, זה רק אם אנחנו מתחילים לעבוד למעלה מהדעת?

כן. למה את מתפעלת מזה?

תלמידה: כי בעצם הוא אומר פה שהשכר לעשות נחת רוח לבורא ולא לקבל פרס, זה רק כשאנחנו מגיעים ל-למעלה מהדעת.

כן.

שאלה: מה ההבדל בין שכר וטעם טוב שאני מקבל מהעבודה, לבין עונש או טעם רע שאני מקבל מהעבודה? כי טעם טוב וטעם רע הם גם סוג של שכר.

מה בסוף?

תלמידה: בסוף אני צריך להגיע לטעם טוב וטעם רע, ולא לשכר ועונש. אז זה גם סוג של שכר ועונש, או שזה אחרת?

זה אחרת. את מתחילה להרגיש בקרבת הבורא, טוב, וריחוק מהבורא, רע.

תלמידה: האם זה לא שכר ועונש?

זה שכר ועונש, אבל לא אותו שכר ועונש הגשמי, הבהמי, שאנחנו בהתחלה מרגישים, שלזה אנחנו נמשכים ומזה אנחנו בורחים.

תלמידה: יש עדיין עבודה בהרגשה, אבל בהרגשה רוחנית.

כן.

שאלה: את הכוונה אפשר לגלות לפני המעשה או רק אחרי המעשה? כי אני זוכרת שיש להחזיק בראש, להחזיק בזנב. ממה שאני מבינה, אפשר לגלות את הכוונה רק אחרי המעשה, אז מה הטעם בלסדר כוונה לפני?

הטעם בזה שחייבים לגלות כוונה לפני המעשה, כי רק על ידי הכוונה אנחנו ניגשים למעשה.

תלמידה: אחרי שעשיתי מעשה, הבורא אומר לי "יופי, עכשיו יש לך הרבה כבוד", ואז אני אומרת לו "לא, אבל לא עשיתי את זה בשביל הכבוד". כי אחרי המעשה דווקא כן מרגישים הנאה באגו, רק אז מרגישים את השכר באגו יותר חזק. האם פה עושים את הצמצום, או לפני כן עושים את הצמצום?

אנחנו צריכים לבצע צמצום על הרצון לקבל שלנו ששייך למעשה, ולהשתמש בו רק בתנאי שיש לנו בידיים את כוח המסך.

תלמידה: עד עכשיו לפני המעשה אף פעם לא היה לי כוח מסך. גם אם התכוונתי חזק חזק שאני עושה את זה רק בשביל החברות ורק בשביל החיבור, שנייה אחרי המעשה הבנתי שהסתתר מתחת צורך בשליטה, בכבוד.

כן.

תלמיד: אז עד עכשיו לא היה שום דבר שהצלחנו לעשות עם צמצום או מסך. אחרי המעשה, האם אני רק לומדת לפעם הבאה, או שיש לזה גם השפעה על מה שכבר עשיתי, או שיש לזה ערך חינוכי, לימודי?

ערך לימודי.

שאלה: יש שאלה מחברה מאחת הקבוצות בארץ, ואני חושב שהיא מייצגת הרבה חברים וחברות נכון להיום. היא שואלת כך, תמיד למדנו להפריד בין מצוות שבין אדם לחברו למצוות גשמיות. לאחרונה, תקופה לא קצרה, התחלת לדבר על חשיבות המצוות הגשמיות, אחרי ששנים נאמר לנו בצורה חד משמעית שמדובר אך ורק בתיקון הלב. יש חברות שזה ממש מרחיק אותן מהדרך, וגם אצל תלמידים חדשים זה מאוד דוחה ומרתיע. איך נשמור על החיבור לחברות ולדרך בלי שעניין המחלוקת ביחס למצוות הגשמיות ירחיק אותנו זו מזו, וחלילה, מהדרך?

תשאל במילים שלך.

תלמיד: בקרב הקבוצה שהיא נמצאת בה, עשירייה ותיקה מאחת הקבוצות בארץ, התחילה מחלוקת לאחרונה. כי עד היום הבינו שאנחנו מדברים רק על בין אדם לחברו, "ואהבת לרעך כמוך", ופתאום שומעים בשיעורים שצריך גם לעשות כל מיני פעולות ושזה חלק מהדרך שלנו. אז הן אומרות שזה לא מה שהיה עד עכשיו. קשה להן עם זה ששומעים שפתאום כן צריך לעשות כל מיני פעולות גשמיות.

איזה פעולות?

תלמיד: מצוות גשמיות. אצל גברים זו הנחת תפילים, ציצית, אצל נשים יש את המצוות שלהן. הן אומרות שעד היום לא דיברנו על זה, לא התעסקנו בזה, אז מה פתאום זה נכנס. ואז יש מחלוקת בתוך העשירייה, יש כאלה שאומרות שאם הרב אומר, אז צריך לעשות, יש כאלה שלא לעשות, יש כאלה שאומרות שזו רק עצה. כלומר הדבר לא ברור, קשה להן עם זה. וגם למתחילים קשה עם זה, כי אומרים להם בהתחלה שהם לא צריכים לשנות כלום במנהג שלהם, אלא הם רק באים ללמוד איך לאהוב אחד את האחר, ופתאום אומרים להם שזה נחוץ.

מה נחוץ?

תלמיד: מצוות גשמיות.

אני לא כל כך מרגיש שזה נחוץ. מה יש בזה, איזו כבודה?

תלמיד: זה מה שמבינים מתוך השיעורים שלנו, שזה נחוץ.

בסדר, זה נחוץ שאנחנו נקיים, אבל האם זו בעיה גדולה?

תלמיד: יש כאלה שזו בעיה בשבילם. כי דווקא בישראל יש דחייה מאוד גדולה מכל נושא הדת, ומשייכים את העשייה הזאת לפעולות דתיות. זה קשה לאנשים, עד כדי פילוג ממש, פיצול.

בסדר. אנחנו בכל זאת צריכים לקבל את המצוות האלה, חייבים לקבל. לאט לאט, בהדרגה, במידה, זה ייכנס בינינו בצורה שזה לא ילחץ עלינו, אנחנו נתרגל ונקבל את זה. אפשר לעשות את זה כך שזה לא ירחיק אותנו מהלימוד, מחכמת הקבלה ומהתורה, וייתן לנו אפשרות להמשיך.

תלמיד: קשה לאנשים עם דברים לא ברורים מאוד. צריך או לא צריך, זה מה ששואלים.

מה צריך?

תלמיד: לעשות מצוות גשמיות.

תלוי איזה, תלוי כמה. ספרת כמה אתה מקיים?

תלמיד: לא הרבה.

לא הרבה.

תלמיד: מאז שהתחלנו לדבר על זה עשינו שלושה חודשים קורס. אני הדרכתי קורס של מה שהיינו נוהגים לעשות ומה לא, דברים בסיסיים ביותר, אין הרבה.

אז מה הבעיה?

תלמיד: כנראה שלאנשים קשה לקבל את זה.

העבודה שלנו היא להתאים את הפעולות שלנו לכוח העליון, מה שהוא עושה אנחנו צריכים להעתיק ולעשות, ובצורה כזאת נוכל להתקרב אליו. בפעולות האלה יש פעולות שעושים אותן בפה, בדיבור, ויש כאלה שעושים אותן במעשה. לעשות פעולות מעשיות זה ממש לא יותר מעשר. לא נורא.

תלמידה: בעבר חזרתי בתשובה ועשיתי את הפעולות שאתה מדבר עליהן, אבל לא הייתה לי כוונה בלב, הייתי עושה את הפעולות בלי שום כוונה. הייתי מתפללת והראש שלי עף למקומות אחרים, נוטלת ידיים, עושה את כל הדברים וזה מה שהחזיר אותי חזרה אחורה, הרגשתי שאני מזייפת בפני הבורא, שאני לא אמיתית.

עכשיו אני עומדת פה ואני שומעת את הדברים האלה, יש לי חשש גדול שאני אחזור למצב שאני הייתי בו בעבר.

למה?

תלמידה: אני ברחתי משם כי לא הייתה לי כוונה, כי לא עשיתי את הפעולות באמת מהלב למען ה', למען ההתקדמות שלי, עשיתי את זה כי אמרו לי לעשות. ואני ממש חוששת עכשיו מהדבר הזה. מה אני אמורה לעשות עכשיו כדי לא לחזור למצב שהייתי בו בעבר, שעשיתי את הפעולות האלה, הייתי שם, ברחתי משם כי הרגשתי מזויפת.

את היית ולא היית שם.

תלמידה: נכון. איך אני עושה שזה לא יקרה לי עכשיו?

זה לא צריך לקרות. היום את סך הכול חוזרת לעשר מצוות, שאת צריכה לקבל אותן כדי להיות בהתאמה לבורא.

תלמידה: איך אני יודעת מהן המצוות האלה?

אנחנו נדבר על זה. כל פעם עוד קצת, ועוד קצת.

תלמידה: אתה אומר שצריך לעשות את זה לאט?

צריכים לעשות את זה בצורה מאוד פשוטה, שאת תדעי ממש בשיעור אחד כל מה שאת צריכה לעשות ובזה אנחנו נתחיל ונגמור.

תלמידה: אני מקבלת את זה, זה קודם עשר מצוות, זה לא כל מה שלימדו אותי בעבר, אבל אם אני מרגישה שיש לי איזשהו מחסום במצווה מסוימת, שהיא לא נותנת לי להתקדם, אז זה מוחק את כל מה שאני עושה?

אז את לא עושה אותה מצווה.

שאלה: למה זה יוצר כל כך הרבה התנגדות פנימית. זה לא שזה משהו שדורש מאמץ פיזי יותר מדי, מה הסיבה שהדבר הזה כל כך יוצר התנגדות פנימית?

יש בזה שני דברים. דבר ראשון הוא רוחני, שאני חייב לקיים ולחשוב ולהיות שייך לזה ואחראי על זה, וזו בעיה גדולה אחת, שאדם בעצם כאילו מוכר את עצמו ומקבל על עצמו באמת עול, ודבר שני, שבכלל אף אחד לא רוצה להיות חייב למשהו, למישהו, מה פתאום. ולכן זה קשה בשבילנו. אני חושב שאנחנו לאט לאט נתרגל לזה ונעבור את זה. לא נורא, נעבור.

שאלה: אחרי כל השנים שעברנו כמו שאנחנו לומדים, כשאנחנו נקיים את המצוות נצטרך להיות בכוונה מתוך רצון לעשות את זה לבורא, לקשר איתו, באהבה אליו?

כן, העיקר זה הכוונה.

שאלה: בהמשך לבירור אם אפשר לשתף, גם אני בתור ילדה הייתי מאוד כועסת מכל המצוות האלה כי לא הבנתי למה, כי לא היה הסבר למה, רק "אסור", "צריך", ודווקא אחרי שנים של לימוד חכמת הקבלה, ככל שאנחנו יותר נכנסים לפנימיות הדברים, דווקא מתעורר בי החיסרון לעשות את מה שעכשיו אמרת, עשר מצוות שצריך לעשות. וגם דברתי עם חברה בעשירייה ויש התפעלות, שזה ממש מחייב את האדם להיות קשור לבורא במהלך כל היום, כי קשה, והמצוות האלה הן למעשה מסייעות לנו, עוזרות לנו. השאלה אם אנחנו נוכל לעבור על עשר המצוות האלה ויותר לברר את הפנימיות שבהן, שלא נעשה סתם?

הכול נעשה, גם את זה וגם את זה, נעשה.

שאלה: למה המאמר נקרא "סור מרע ועשה טוב" והדבר הראשון הוא לעשות טוב?

מזה מתחילים.

תלמידה: ולמה בכל זאת הוא נקרא סור מרע, כי אם הכותרת היא כזאת הייתי מצפה שהעבודה תתחיל מסור מרע?

כי בכל העבודות ב"סור מרע ועשה טוב" אנחנו רק מתקרבים לטוב.

תלמידה: מה המקור של המשפט הזה, מאיפה הוא מגיע?

מתהילים ל"ד.

שאלה: יש פה קבוצה של תלמידים שלך שמלמדים בקמפוסים. מחר יהיה לנו שיעור, תלמיד חדש ירים את היד וישאל, תגידו, "קבלה לעם, אני צריך עכשיו להתחיל לקיים מצוות"?

אתה לא צריך בינתיים כלום.

תלמיד: זה מה שאני צריך לענות?

כן.

שאלה: בנוסף לכל הספקות ששמענו היום, יש לנו עדיין אלפי ואולי מיליוני חברים ברחבי העולם שלא שייכים לתרבות הזאת, כמה מילים לגבי הדבר הזה?

זה לא שייך להם.

תלמיד: שישמעו את זה בצורה מאוד ברורה.

אני אדבר איתם ואז אסביר.

שאלה: יש איזו תחושה מאז הכנס, שהכול מתנקז לנקודה הזאת, שכאילו ישבת וחיכית לנו והנה הגענו ואנחנו יכולים לעשות את זה.

שאלה: אני לא יכולה לקבל בעל מנת להשפיע אם אני הולכת לפי החינוך או לפי תפיסת המציאות הרגילה שלי, אבל מה אם ההרגשה באמונה למעלה מהדעת מתוך ההארה שמגיעה מלמעלה נוגדת את כל מה שאני מקבלת בתפיסת המציאות שלי? יש פחד מהעונש, מקבלה אגואיסטית אבל פחד מעונש שאני לא אלך אחרי הרצון הנכון, אחרי רצון הלב ומה עלי לעשות?

אין לי מה להגיד, אני מסביר מה שחכמת הקבלה מציגה לפני האדם אם הוא רוצה. וזה קודם כל כלפי הגברים, כלפי נשים זה הרבה יותר פשוט ולא עד כדי כך, זה מה שאני יכול להגיד.

שאלה: איך אנחנו מגיעים לסור מרע ומתגברים על הרע שלנו? ומה צריך להיות החיסרון הנכון שלנו כדי להגיע לסור מרע ועשה טוב?

החיסרון שלנו שצריך להיות הוא לתקן את עצמנו.

תלמיד: נכתב במאמר "פתח את השער", איך פותחים את השער, באיזו צורה?

על ידי תפילה.

שאלה: בזמן מצוות עשה אני מקבל מילוי ואני יודע שהוא בכלי קבלה. אם המילוי היה בכלי השפעה, אז האם הבורא כן היה מקבל נחת רוח, וכל עוד הוא בכלי קבלה, זה לא עושה נחת רוח לבורא?

כן.

תלמיד: ואם אני לא רוצה לקבל מילוי בזמן מעשה, אני דוחה את המילוי עד שהבורא ייתן לי כלי השפעה, אז עד מתי זה יימשך?

עד התיקון השלם.

שאלה: אדם צריך לעבוד באמונה למעלה מהדעת עד שהבורא יעזור, ייתן הארה מלמעלה, ובצורה כזאת האדם ישיג את חמש דרגות הנרנח"י. מה זאת העזרה הזאת?

הוא נותן לך כל פעם כוחות לעלות לדרגות האלה.

תלמיד: האם בהתגברות על הרצון האגואיסטי אתה מקבל כזאת עזרה?

כן.

שאלה: אמרת להשתמש רק באותם הרצונות שאני בטוח שיש לי עליהם מסך. מה זה אומר להשתמש ברצונות ולבדוק שיש לי מסך עליהם?

זה אומר שאתה רוצה להשתמש ברצונות האלה רק בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אבל מה זה אומר השימוש ברצון?

זה אומר שאתה יכול להשתמש בכל רצון בדרך שלו אבל רק בעל מנת להשפיע.

שאלה: אמרת שמצוות לא שייכות לכלי העולמי. אם אנחנו שווים, אז איך יכול להיות שכדי להשיג את הרוחניות אחד צריך לקיים את המצוות והאחר לא?

אני לא יכול להסביר, אבל כך כתוב.

תלמיד: האם כתוב שהמצוות לא שייכות לכלי עולמי?

המצוות לא שייכות להם.

שאלה: בסוף המאמר כתוב, "אלא ודאי שזהו בשבילנו, היינו לתקן את עצמנו. אז האדם מתחיל לעיין, איזו תועלת יש לו לאדם מזה". אמרת היום שהמטרה שלנו היא לקבל תיקון על הכוונה שלנו. ככל שאני חופרת בתוך עצמי, כך אני רואה שזה לא הרצון שלי, זה ממש מנוגד לרצון שלי לקבל תענוג. מה יביא את הלב שלי לרצות את זה?

אני חושב שתקבלי דחיפה מהקבוצה ואחרי זה מהבורא.

שאלה: מה זה אומר הרגשת טוב ורע? איך אנחנו מגיעים למצב כזה בעשירייה, האם בעבודה פרטית או כל העשירייה יחד?

פעולות בחיבור והשפעה נקראות "טובות", ולכן אנחנו צריכים ללמוד לקיים אותן בינינו. במידה הזאת נקבל מילוי ברצונות שלנו.

תלמידה: מה זה אומר לעשות מצוות בעשירייה? אם יש לי דחייה ממצוות דתיות שנראות לי כמו דת, האם הכול מתקיים בעשירייה?

תדברי עם החברות שלך והן יסבירו לך.

שאלה: אני כבר לא יכולה לשקר לעצמי, אני יודעת שהרצון לקבל מושל בי ושאני תמיד רוצה את הכי טוב לעצמי. האם יש מצב כזה שאני יכולה לשאול את עצמי, לברר, מה באמת יותר טוב לי, האם לדאוג לעצמי כל הזמן, להיות בתוך עצמי, או להיות בקשר עם הבורא, ואפילו מבחינה אגואיסטית יהיה לי יותר טוב כשאני אהיה עם הבורא? זה בירור שהוא יותר מקל עלי. זה נכון לעשות כך?

לא. כי את לא יוצאת מהאגו שלך.

תלמידה: אני מבינה שאני לא יוצאת מהאגו שלי, אבל אני שמה כוונה כל הזמן, ברור שזה הולך יחד. אני רוצה להתקרב לבורא, אז האם לא לחשוב כך בכלל, אלא להמשיך לשים כוונה ולא לחשוב על הבורא?

לשים כוונה שהיא תהיה מכוונת לבורא.

שאלה: למה תיקון שנעשה על ידי אדם אחד משפיע ומקדם את יתר האנשים?

כי כולנו קשורים יחד בכלי אחד, במלכות דאין סוף. לכן כל אלו שמקיימים מצוות, מתקנים את הכלי בכוונה על מנת להשפיע, הם מתקנים את כל הרצון לקבל שקשור לכלי.

שאלה: בשבילי השתתפות בשיעור צהריים זאת מצווה. האם לשאול שאלות כדי להיות מועילה לכולם, לשמח אותך, לעשות נחת רוח לבורא, ולהיות חלק מהערוץ שמעביר אור לעולם, האם זה לשמה?

כן.

תלמידה: בלשמה יש בה שני חלקים, לשמו, לשם הבורא, ולשמה, לשם התורה. מה זה אומר?

זה לא חשוב.

שאלה: למה האנשים שלא גדלים בתרבות ישראלית, יהודית, לא צריכים לקיים את המצוות?

תפסיקו בינתיים לדבר על המצוות. נשים, זה לא שייך לכן.

שאלה: לעשות משהו טוב כדי לקבל פרס, זה נשמע לי כמו להיכנס להתמקחות עם הבורא, וזה נראה לי כמו משהו רע. איך לעשות דברים טובים בלי להיכנס להתמקחות עם הבורא?

תעשי כמו שצריך ולא יהיה לך שום ויכוח, התמקחות עם הבורא.

שאלה: אם מקבלים רצון, לא חשוב איזה רצון, האם אנחנו צריכים לצמצם אותו ולבדוק את הכוונה, אם זה יהיה על מנת להשפיע או לא, ואם זה לא, אז לא משתמשים בו?

כן.

תלמידה: ואם כן, אז האם צריכים לבדוק עד כמה יכולים להשתמש בו?

כן.

שאלה: אמונה למעלה מהדעת נקראת "הארה ממרום, עד שישיג נרנח"י מבחינת נשמתו". במקום הזה שבו מקבלים הארת ואורות נרנח"י, איך מלכות מגדירה את עביות המסך?

היות והיא נמצאת באור בהשגת העביות שלה, והאור מאיר עליה, לכן היא יכולה לקבוע על מה היא יכולה ללכת.

תלמידה: איך?

כמו שאת מסתובבת בחנות עם ארנק, יש לך משהו בידיים ויש את המחיר לנגד עינייך. כך גם עם המלכות.

תלמידה: האם אפשר לומר שזה תלוי בכוונה מצד הזעיר אנפין?

ייתכן.

שאלה: כשבאים לעשות פעולה שנחשבת כפעולת השפעה בעשירייה, ומניסיון העבר אני כבר יודעת שאחרי הפעולה יהיה שכר. יגידו לי, "כל הכבוד, איזה יופי" ועוד. איך אני מראש אומרת, לא בשביל זה אני פה, לא את זה אני רוצה להשיג. איך אני עוצרת את זה? כי זה נותן כוח. אני לא יודעת איך להשתמש עם זה.

את עושה צמצום על הרצון לקבל שלך, אחר כך את עושה בדיקה, מדידה, כמה רצון להשפיע יש לך וכמה ממנו את יכולה לקבל בעל מנת להשפיע. ובצורה כזאת את ממשיכה.

תלמידה: איך עושים את הצמצום? אני רואה רצון שיהיה לחברות טוב, שהבורא יהיה שמח, ורצון שיהיה לי כייף וכבוד, האם במחשבה אני ממיינת, מתוך זה אני רוצה לקבל כוח או מתוך זה אני רוצה לקבל כוח?

את זה צריכים ללמוד.

תלמידה: מה ייתן לי את ההנאה בסוף המעשה, האם זו שאלה שאני שואלת עוד לפני המעשה?

בזה שאת מגלה את מידת ההשתוות שלך עם הבורא.

תלמידה: בזה שאני מגלה באיזו מידה אני יכולה לעשות את זה רק בעל מנת להשפיע.

כן.

תלמידה: נניח שלא עשיתי חישוב טוב, ואחר כך מתגלה האמת. האם אני משתמשת בזה לפעם הבאה?

לא, אין דבר כזה ברוחניות. או שלא יוצא לך חשבון או שהחשבון הוא מדויק ואת מבצעת אותו.

תלמידה: אם עשיתי חשבון וחשבתי שאני בהשפעה ואחרי זה גיליתי שלא?

אז הכול נעלם.

תלמידה: אבל למדתי משהו, אמרנו שיש לזה ערך חינוכי, למדתי שחישבתי לא נכון.

זה כן.

תלמידה: האם אני יכולה לקחת לפעם הבאה את מה שלמדתי ולעשות תיקון, לחשב טוב יותר?

כן.

שאלה: המאמר "סור מרע ועשה טוב", אם נסתכל על זה לא באופן פרטי אלא גלובאלי, הוא מגיע בתקופה שבה הרוע התגלה במלוא עוצמתו. את עשה טוב, אנחנו עושים עכשיו כל אחד באופן פרטי, אנחנו מתקנים את עצמנו. האם בעבודה שאנחנו עושים כאן אני אמורה לראות תוצאות בעולם הגשמי, או שזה בכלל לא קשור אחד לשני?

את יכולה לראות תוצאות בעולם הגשמי.

שאלה: דיברת שסור מרע זה לסור מהאגו שלי, אנחנו לומדים את זה ועובדים על זה. איך אני מלמדת את הילד לסור מהאגו שלו? אנחנו פה בתהליך, בהתפתחות, בעבודה בקבוצה, האם אני יכולה להעביר את זה לילד שלי, או לקבוצת הילדים שלנו?

תנסי, אבל בצורה שתוכל להתאים להם.

תלמידה: זה הבירור שאני עושה כבר הרבה שנים, איך להעביר את זה לילד בצורה שתתאים לו, בלי כפייה, בלי שהוא יידחה מזה, שזה יגרום לו אחר כך לדחיות.

גם כך.

תלמידה: אני עדיין לא יודעת מה התשובה.

אני עניתי לך, אבל כנראה שזה עוד מוקדם.

שאלה: אני רואה כאן עכשיו ביום שבת, תלמיד שיושב עם כיפה ועובד עם מחשב, אתה מדבר במיקרופון, חבר אחד משדר, אחר עובד בצילום. אם מדברים על מצוות גשמיות, אז מה שקורה פה נחשב לעבירה.

כלומר, אם הם יהיו בלי כיפות, אז זה בסדר.

תלמיד: אם אתה אומר שאתה לא רוצה מצוות גשמיות אז שכל אחד יעשה מה שבא לו, אין דין ואין דיין. אבל אם אתה דורש מצוות גשמיות אז הכול משתנה, לא לומדים תורה בשבת.

אני לא דורש, אני רק אומר שהגענו למצב שחייבים איכשהו להסדיר את היחס בינינו לדרישות התורה.

תלמיד: בצורה קבוצתית? כלומר באים לפה והמטבח כשר או כל אחד צריך לשמור באופן פרטי בבית? מה הקו האדום שלך, איפה זה עוצר, איפה זה מתחיל? באיזו מידה? לא להחליט זו גם תשובה.

לא, מה שאני החלטתי החלטתי, ומזה כל אחד חייב להחליט.

תלמיד: מה החלטת?

שאני חייב לדבר כך לפניכם וכל אחד מכם צריך לשמוע ולראות באיזו צורה הוא מסכים.

תלמיד: הייתי שנים בדת, למדתי בישיבה. אתה מכבד הנחת תפילין, זה מכובד בעיניך?

כן.

תלמיד: זה לא יזיק?

זה לא יזיק, בוודאי.

תלמיד: יש מקרים שאם חבר שם כיפה, פתאום העשירייה יוצאת עליו. בעיניך זה לא יזיק אם חבר יעשה דברים כאלה?

לא עשיתי את זה במשך עשרות שנים עם התלמידים, ומהזמן הזה והלאה אני חייב במשהו לעשות.

תלמיד: היו שיעורים בשבת עם המורה שלך? הוא היה מלמד בשבת?

כן.

תלמיד: ואת זה צריך להמשיך?

שיעורים בשבת?

תלמיד: כן.

אל תבוא אם אתה לא רוצה.

תלמיד: קשה לי לא לבוא כשאתה פה, כשכולם פה.

אז תבוא.

תלמיד: בסדר, אתה רוצה שנקיים מצוות גשמיות אבל צריך להניע את הרכב.

זה מה שאני יכול לעשות. אין מה לעשות, החיים הם לא רק שחור לבן.

שאלה: אני כל הזמן מחפשת את המסר שיקרב, יחבר בין הקבוצות בעם שלנו ותמיד הרגשתי שפנימיות התורה היא המרכז שיכול לחבר גם את הצד שפוחד מכפייה דתית, שמתנגד לזה, וגם את הצד שמאמין בתורה שלנו. איך לסדר את היחס שלנו בהפצה לעניין שאנחנו מדברים עליו עכשיו? את הציבור החילוני, הכי מפחידה כפיית המנהגים. איך להסביר להם?

אני לא מחייב אף תלמיד שלי ותלמידה עוד פחות, שילכו היום עם כיסוי ראש וילמדו את כל ה"שולחן ערוך". אני בכלל לא בא מהכיוון הזה.

תלמידה: אז בעצם החזון שאנחנו רוצים להציג, זה חזון של עם שעוסק בפנימיות ב"ואהבת לרעך כמוך" ומגיע בהדרגה לדברים האלה?

למה בהדרגה?

תלמידה: כדי לא להבריח אנשים שזה מפחיד אותם או מאיים עליהם.

בסדר, אתם לא יכולים להבין אותי. אני לא לוחץ עליכם ולא מפחיד אתכם, כל אחד שילך כפי שהולך, מי שרוצה לחבוש כיפה שיחבוש, מי שרוצה ללכת עם חצאית ולא עם מכנסיים שתלך עם חצאית. בסופו של דבר זה לא ייקבע שום דבר, כי אלה דברים גשמיים חיצוניים, אבל בכל זאת אנחנו צריכים לקיים בצורה כלשהי.

תלמידה: ומה המסר שלנו לעם ישראל בהקשר הזה, כי זה סלע המחלוקת בעם, אנשים לא רוצים כפייה דתית, אז מה אנחנו מייצגים כלפי העם?

אני חושב שאנחנו לא מייצגים כפייה דתית ואין לנו בזה שום יד ורגל. באמת שאין לי מה לומר, אבל חייבים קצת לעמוד על עניין המצוות בצורה חיצונית.

שאלה: האם קיים הבדל בין המושג "מצווה" שמזכיר בעל הסולם בכתבים שלו, לבין המושג "מצווה" שרב"ש מזכיר בכתבים שלו? כי בעל הסולם מגדיר מצווה בצורה מאוד מדויקת, רוחנית, ואני שמה לב שכאשר רב"ש מזכיר את המושג מצווה במאמרים, הוא מקשר את זה עם ציצית, תפילין. התחושה היא שיש איזו דקות שונה.

כן, זו דקות שונה, את צודקת.

שאלה: התחלתי להרגיש צורך בקיום מצוות מאז השביעי באוקטובר, זה בא לי מבפנים, כשאני קוראת את התפילות, זה מחבר אותי לה' ועוזר לי. האם נכון להגיד שהעם שלנו באופן כללי הגיע למצב, שאם אנחנו לא הולכים בדרך התורה נמות, פשוט נמות, והעולם כולו יהיה בדרך ייסורים? יש פה משהו עמוק. אמרת פעם שתרי"ג מצוות הם בכלל, וכל אחד מקיים מהמקום שזה מגיע אליו. אבל באופן כללי הגענו למקום כזה, שאנחנו לא יכולים להתכחש, נדרשת מאתנו מסירות. המצוות הן עזרה, ואני מרגישה שבכל מצווה יש עומק אינסופי. אולי אנחנו לא מרגישים את העומק הזה אבל העם שלנו נדרש לייעוד מסוים, ומזה גם נובע הצורך הזה כרגע. האם אפשר להגיד שמבחינת המערכת זה המקום שבו אנחנו נמצאים?

אפשר לומר, עובדה שאת אומרת.

שאלה: זה מרגיש שהמצוות באמת לרסן לנו את האגו ולעזור לנו לשים את המסך שאנחנו צריכים כל כך לעשות, ולהמשיך ולעזור לנו לשמור על הכוונות הנכונות. התחושה הזאת נכונה?

כן.

שאלה: כתוב במאמר "מה שאין כן בזמן שרוצה לעסוק בשלא על מנת לקבל פרס, אז נשאלת השאלה בשביל מה הוא עושה את "סור מרע ועשה טוב", בטח שהוא צריך להבין, שזוהי מצות המלך." מתי המלך הופך להיות לגורם, מאיפה ההערכה הזו לבורא?

ההבדל בין מלך לבורא הוא שהמלך גם שולט בכוח על כל מי שנמצא תחתיו, והבורא, מדובר יותר בהתקשרות לבבית.

(סוף השיעור)