א' דראש השנה תש"ף
שיעור ערב 30.09.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
חוקי ההתקשרות בעשירייה - קטעים נבחרים מהמקורות
סדנה
רצוי שכל אחד ימדוד עד כמה היה לו מצב רוח מרומם אתמול, שלשום או היום בבוקר למשל לעומת היום ולמה זה קורה? למה הוא לא יכול לעלות את עצמו לאותה רמת החיות כמו שהייתה לו קודם? כי נותנים לנו את המצבים הללו בכוונה שאנחנו נמלא את החללים האלו שמתגלים.
איך אנחנו יכולים לעשות את זה? בואו נדבר בינינו ונשתדל להגיע להתפעלות ממה שזוכרים שהיה לנו טוב. מישהו כאן דיבר על קונגרס מולדובה, יש אנשים שדיברו על שיעור בוקר. בואו נראה איך אתם יכולים לעורר את עצמכם עכשיו לכאלו רמות. מה הבעיה?
*
אנחנו קצת הרגשנו התכללות עם הכלי האירופאי הגדול, ככה במקצת, וחזרנו עכשיו במשך שעתיים לעיגול הקטן שלנו, כל אחד, רגשית. האם אנחנו מרגישים שיש לנו איזו מן תוספת בהתקשרות לעיגול הקטן בעשירייה המקורית שלנו של כל אחד? ובמה בדיוק? אולי ישנן גם הבחנות.
*
זאת אומרת כל אחד הרגיש שיש איזה שינוי, שהיינו בהרגשת העיגול הגדול וחוזרים לעיגול הקטן לעשירייה שלנו. השאלה היא כך, האם אנחנו יכולים להדגיש את ההבחנות עד כמה שאני עכשיו מבין שכדאי לי לצאת לעשירייה יותר גדולה? מה אני רוצה לקבל משם? אולי התרשמות מסוימת ולחזור איתה כמו שהלכתי לצוד ואני חוזר הביתה, או בצורה אחרת, שאני לוקח מהעשירייה שלי ואני תורם לכלי העליון הרוחני. הוא יותר גדול, אז למרות שהוא נראה לי רחוק ורחב ואולי לא עליון ורוחני אבל זה כך, כי הוא כולל בתוכו הרבה יותר פרטים ממה שהעשירייה הקטנה שלי.
אז איך אני עכשיו מתוך הניסיון שלי שיצאתי, הרגשתי את העיגול הרחב, חזרתי לעשירייה שלי, איך אני עכשיו מסדר את הגיחות האלו? אליהם, חזרה, אליהם, חזרה. מה להביא להם ומה לקחת מהם? ואולי לחבר את העיגולים האלה לאחד.
*
אנחנו היינו במשחקים, בכל מיני פעולות בעשירייה שלנו. כל אחד בעשירייה שלו. מה אנחנו יכולים לקחת מהפעולות האלה שעברנו בעשירייה הפרטית של כל אחד ולהמציא אותן הפעולות לעשירייה הכללית? נניח שנעשה אותן הפעולות בכנס.
תנסו להיזכר במה שחקתם, התעסקתם בתוך העשירייה? ממה נשאר לכם רושם? מה כדאי לנו להביא כפעולה אקטיבית בכנס מהעשירייה הגדולה כדי שיחד איתנו יתעסקו בזה כל החברים שלנו בעולם?
*
האם אנחנו מרגישים, ומשום מה אנחנו מרגישים שכשמדברים בעשירייה הרחבה הכללית יש לנו יותר שמחה, יותר כוח, יותר מצב רוח, חיות מאשר כשמדברים בעשירייה הפרטית שלנו כל אחד? אמנם בעשירייה הפרטית כאילו אני מכיר את כולם ואני חי בה וזה הבית שלי כביכול, אבל בכל זאת יש יותר מצב הרוח ואיזו התרחבות דעת ואויר כשאני מדבר בעשירייה הכללית, למה?
*
איך אנחנו פועלים ביציאה לעיגול הרחב ובחזרה לעשירייה הפרטית כהתרחבות והתכווצות, שזה בעצם סימן לחיים, ואז איך אנחנו מרחיבים את החיים האלה, מגדילים אותם? מה קורה לכם פתאום? "איש את רעהו יעזרו"1.
*
שאלה: הייתה שאלה על עצות.
יצא לכם לעשות בירור, כן?
תלמיד: כן.
יופי. כי על ידי זה אנחנו נלך בהתקרבות והתרחבות ומזה יהיו לנו חיים, ממש חיים, זה לא סתם ככה משחק שנכללים איתם, לא נכללים איתם או עוד משהו, אלא מכל הדברים האלה אנחנו נושמים, אנחנו לוקחים משם ומביאים בפנים, יוצאים מהחסרונות של הפנים החוצה, עם מה שצדנו שם כאילו "בשדה אשר ברכו ה'" פנימה וכן הלאה.
תלמיד: כן, זה היה מאד מוחשי לדוגמה בכנס מולדובה עם העצה שנתת לנו להיתכלל בעשיריות המקומיות שם בכנס, ואז להתחבר יחד עם העשירייה הקבועה שלנו. וממש הופתענו לגלות איך על אף כל ההתפעלות שהייתה בכנס עוד היה אפשר לעלות עוד יותר את הרמה ברגע שהתחברנו דווקא עם העשירייה הפרטית, זה ממש הפתיע אותי לגלות מאיפה באה בכלל ההתפעלות הזאת. עכשיו התחברנו עם כמה חברים פה בארץ ופתאום כולם בעוד יותר התפעלות, מאיפה זה בא הכוח הזה, התוספת הזאת? קודם כל זאת שאלה.
זאת לא שאלה, אתה נכללת עם הכוחות עם תוספת, אז יש לך מזה התרחבות, אז יש לך עכשיו כוח להתכווץ, גם ההתכווצות תהיה על ידך וגם ההתרחבות תהיה על ידך, אנחנו עוד נלמד את הטכניקה הזאת.
תלמיד: שאלה נוספת, יותר בקשה, אתה נתת שאלה עכשיו מאד מעשית להכנה לכנס, ובטח עלו לפחות אצלנו כאן רעיונות נהדרים איך ליישם אותם במהלך הכנס. אמרת איך לקחת ניסיון מהעשירייה ליישום הכנס עצמו, ואם היה אפשר או לשתף עכשיו או לשלוח את הרעיונות שלך.
לכתוב ולשלוח, אני מבקש מכל אחד לא חשוב שזה יכול להיות שטויות או לא נכון, או מה, לשלוח, אתם עושים בזה עבודה גדולה אישית וכללית. לשלוח את כל העצות האלו, למי?
תלמיד: אם אפשר אפילו לשים את זה בניתוב.
רק שזה לא ילך שם לאיבוד. כי כדאי לנו לעבוד עם זה. רצוי שיהיה מישהו שיקליד את זה וישלח לי boardworldkli@gmail.com, ונעשה מזה עוד סדנאות.
תלמיד: בהמשך לזה עלתה שאלה של ה"בורד" איך לעשות תהליכים כאלו שרוצים לדון עליהם בישיבות השבועיות של הבורד. לדוגמה, איך להתכונן לכנס אירופה? אז עכשיו שאלת את זה, וזה היה הכי טבעי והכי אורגני שאתה שואל את זה ואחרי שזה מגיע בזמן הנכון, ואז כששולחים את הרעיונות אפשר כבר לעבד את זה ליישום באותו בורד.
כן.
תלמיד: ואם אפשר כשיטת עבודה ממש לעשות את זה ככה שנניח אם יש שאלות שרוצים לדון עליהן בבורד, מביאים לך שאלה אחת או שתיים לפני הישיבה השבועית.
אני אשמח מאד. אני בכוונה היום יזמתי את הדיבור על העשירייה הפרטית. ואתם הרגשתם שבזה אין כל כך מה לדבר ומצומצמים וקצת יש בזה נפילת מצב רוח, כן? זה לא משהו שדורש התרחבות. ואז עברנו לזה. זה מה שרציתי לתת לטעום. עד כמה שהדברים האלה הם חשובים. אז נעשה. רק שוב אני אומר, צריכים להיות בזה שותפים שאתם תכתבו כל אחד רעיון שלו ותישלחו לבורד. העיקר שתשלחו לי, ואז מתוך זה אנחנו נעשה תרגילים לכל הכלי העולמי.
שאלה: כרגע זה או התכווצות או התרחבות. איך להרגיש את זה כנשימה?
זה עוד לא השלב, אני רוצה שאתם תגיעו לזה. אני צריך לרצות את הדברים האלה לא שטוב לי או שזה רע לי, אלא [שיהיה] בנשימות רוחניות, נפישה. צריך לקרוא מה נאמר לנו במאמר "סוד העיבור לידה". אפשר לקרוא על ההתכווצות, זה לא הרבה.
קריין: יש מסמך שנקרא "זמן התכווצות וזמן התפשטות" קטע מספר 2.
"אם אין התכווצות פנימית - אין התפשטות. כי לא יתפשט בשום אופן יותר מגבולו, ואם כן אין תנועה. והנה, הסימן של הבריה שמוכשרת לאור החיים הוא, אשר יש בה כח לפחות לעשות התכווצות משום איזה סיבה," התכווצות "אשר אז בא אור החיים ועושה התפשטות, ונעשה תנועה ראשונה של חיים. ולכן לא תפסק עוד התנועה הימנו, ונעשה חי מתנועע. ותנועה ראשונה זו נקראת נשמה, דהיינו, רוח חיים שנושם באפו, כמ"ש: "ויפח באפיו נשמת חיים". אבל דצ"ח אין בהם כח הזה," אנשים שנמצאים בדרגה כזאת אין להם הכוח הזה "לעשות התכווצות פנימית," זה שדיברנו היום על אני רוצה למות "מכל גורם שיהיה. - וכיון שכן, אין אפשרות לאור החיים להתלבש בהם, ולגרום להתפשטות. אשר חוק נתן ולא יעבור, שבלעדי ההתכווצות וההתפשטות לא יוכל הכלי להתפשט מעבר לגבולו. ועל כן משפט הדצ"ח הוא למיתה עולמית. והמדבר מוכשר באמת כולו לחיים, אלא שנולד מת, מפני שצריך לאיזה סיבה וגורם אשר יפעל עליו, שיעשה לפחות התכווצות הראשון, אשר זה נגרם לו על ידי האויר הקר המגיע לו מתורה ומעשים טובים." שדווקא על ידי הלחץ כתוצאה מהמעשים הטובים שהוא עושה אין לו ברירה הוא עושה את ההתכווצות, הוא מוכן למות, מה שאנחנו דיברנו היום, "טוב לי מותי מחיי" מוכן למות, החיים האלה טוב לי מותי מחיי. ואז זאת ההתכווצות הראשונה.
(בעל הסולם. "סוד העיבור - לידה")
תרגישו עוד מעט איך שהכול מתחבר יחד ומביא אותנו לנשמה.
שאלה: לא ברור כל כך איך מגיעים לתנועה הראשונה הזאת, מה זה, איך נמצאים בו זמנית בהתכווצות והתרחבות?
בו זמנית אתה לא יכול, זה מוות. אם זה קורה, זה מוות. אם הראות כך עובדות, זהו, נגמר תוך זמן קצר.
תלמיד: אז פעם אנחנו בהתכווצות פעם אנחנו בהתרחבות?
כן.
תלמיד: איך להרגיש את זה כאחד ולא פעם פה ופעם שם?
מה שהזכרת לי שאם בצורה כזאת הריאות עובדות, אז התרופה היחידה היא, להגביל את הנשימה קצת לנשום בכוח ואז אדם יכול להבריא מעבודת ריאות כזאת. אז גם לעניינינו אותו דבר, שאנחנו צריכים לשים לב על היציאה החוצה וההתכווצות פנימה, עד כמה שאנחנו עושים את זה למען ההתרחבות. על ידי זה אנחנו עושים התכווצות יותר גדולה, עד כמה שההתכווצות שלנו היא כולה למען ההתרחבות זה נקרא שאנחנו מקבצים את עצמנו ובזה נותנים מקום לאור העליון להופיע.
תלמיד: מה אתה מביא לעשירייה הכללית ואיך אתה לוקח ממנה?
אני מביא לה התפעלות מהכלי הכללי שאנחנו מוכנים למות ולעשות פעולות רק למען הכלי החיצון, כמו כל תא ותא בגוף צריך לעבוד רק למען הגוף.
תלמיד: איזו התפעלות אתה מביא לה?
התפעלות מכוח ההשפעה והאהבה, המטרה העליונה ששורה מחוצה לעשירייה שלי, זה גם בעשירייה שלי אני רוצה שזה יישרה אבל זה סוג אחר זה במידה של העשירייה, מה שאין כן מחוצה לעשירייה זה בחזקה יותר גדולה, באיכות יותר גדולה, שם אני ממש מתחיל להרגיש את הבורא השורה גם בעשירייה שלי אבל זה על חשבון זה שאני יוצא מהתכווצות שלנו להתרחבות חיצונה.
תלמיד: מאיפה אתה מביא לה את ההתפעלות הזאת?
לכלי החיצון?
תלמיד: כן.
מזה שאנחנו רוצים להתכווץ.
תלמיד: הרצון להתכווץ מעורר התפעלות?
הרצון להתכווץ למען הכלי הכללי את זה אנחנו מביאים לכל העשירייה. אתה תרגישו את זה, זה קשה לדבר עכשיו עוד, אבל אתם תיראו איך שזה עובד. כמו שדיברנו על הטוב לי מותי מחיי, וכל הדברים, הם כולם יסתדרו.
שאלה: מה זה אומר, אני מוכן למות?
שוב אתה עם השאלה הזאת, כבר היית בזה. אני מוכן למות זאת אומרת, שאני בחיים האלו כמו שאני עכשיו בתכונה הזאת כמו שאני עכשיו מרגיש את עצמי יותר גרוע ממוות. זה חיים של רשעים שזה המוות בעצמו. החיים יותר גרועים ממוות וכן הלאה, הוא מתאר את זה ככה.
שאלה: לגבי חוקי ההתקשרות בעשירייה. לא ברור לי איך אני יכול לממש את זה כלפי החברים בכלי העולמי. נגיד בעשירייה שלי אם אני קורא את מאמרי רב"ש אז מאוד ברור לי איפה אני מממש וגם יותר מזה אתה מקבל ישר תגובה. פה כאילו כלפי מה אתה מתבטל? נגיד אני מסתכל על קבוצת וילנוס מה אני מתבטל.
אתה תקבל כזאת תגובה כמו שאתה תעוף ממש, אתה כבר מרגיש עד כמה שזה יכול להיות חזק.
תלמיד: מה זה להתבטל כלפי קבוצת וילנוס?
אני לא חושב שזה כלפי וילנוס, אולי כן אבל אני חושב, אני מרגיש שזה כלפי הכלי העולמי, האירופאי לפחות.
תלמיד: מה זה אומר להתבטל כלפי הכלי העולמי, כלפי הכלי האירופאי?
שאני הכול עושה למענם, שהם בשבילי אותה הכתובת שאני רוצה ששם יהיו כל התיקונים והבורא יתגלה בהם, ואני בעצמי לא דורש יותר כלום חוץ מלהביא להם את המצב הזה המתוקן היפה, להביא אותם לגילוי.
תלמיד: איך זה משתלב עם העבודה על העשירייה הפרטית שלך?
העשירייה הפרטית שלי צריכה להיות כולה בעבודה כזאת כלפי כל יתר העשיריות, כלפי כל העשירייה הכללית, כולה במסירות נפש להם ולעצמה כלום, כמו תא בגוף.
תלמיד: כאילו אנחנו רוצים לראות את התוצאות בהם?
כן. רק בהם. זה כל הבייבי שלנו.
תלמיד: את כל כללי ההתקשרות האלה אנחנו יכולים לממש אותם כלפי כלי שהוא רחב יותר?
אני לא הייתי מתחבר לעשירייה מסוימת שם, איטליה, ליטא, גרמניה. לא. אני הייתי בכל זאת חושב לפחות על הכלי האירופאי.
תלמיד: כשאתה מממש את זה בעשירייה שלך אז אתה יודע איפה לממש?
לא, אתה יוצא החוצה, אתה מביא להם את החיסרון, אתה מקבל מהם את ההתפעלות, אתה מביא את ההתפעלות הזאת לקבוצה שלך אז אתה עובד בתוך העשירייה שלך. אתה עובד גם כך וגם כך, מזה יש לך עבודה שאתה נמצא בשני מצבים גם בזה וגם בזה.
שאלה: הייתי בתרגום עכשיו ושמעתי את העשירייה במיקוד, הם היו באמת כמו עשירייה של מקובלים. איך שהם אומרים, איך שהם מרגישים. עכשיו יש שאלה של חבר כמו מחוץ העשירייה. למה יש שאלות ככה שונות?
כשהם מדברים ביחד אתה שומע את הכוח הכללי, כשכל אחד קם ושואל לחוד אתה שומע את הכוח הפרטי, לכן יש הבדל כל כך גדול.
שאלה: ביחס לכל מה שאנחנו מדברים עליו לגבי העשיריות ומה שעולה בשיעור הזה עכשיו הרבה באירופה עושים מפגשים אקראיים בין העשיריות. ולדבר על חשיבות הכנס, להירשם לכנס. האם כדאי להמשיך בצורה הזאת עד הכנס או יש לך דוגמה לתרגילים שאתה יכול לתת לנו או דרכים אחרות שאנחנו יכולים בהם להתחבר בעשיריות האלה?
זה מה שאנחנו עושים אני לא יודע, אני לא יכול להמציא תרגילים מראש, לכן אני אומר לכם, בוא אנחנו יחד נעבד את כל הניסיונות שלנו עכשיו בצעדים האלה הראשונים שלנו ומזה נעשה תרגילים לכנס. ובכנס אתה תראה גם איך במשך הכנס פתאום יהיו לך שינויים והרגשות התפעלויות גילויים חדשים וככה נלך. אני לא יכול לתת תרגילים כמו באיזה ספר במתמטיקה בבית הספר שיש שם מלא מלא תרגילים ובסוף יש לך פתרונות. ככה זה לא עובד כאן אלא "אין חכם כבעל ניסיון".
אתה קודם כל צריך להיכנס בהתרגשות לאיזה מצב. ומתוך המצב הזה אתה בעצמך ממציא את התרגילים כדי להתקשר עם המצב, כדי לקבע אותו. ככה זה עובד. אבל לפני זה, אם אני רואה שאפשר, אז אני עושה את זה, כמו שהיום עשיתי קצת תרגיל על החיים ומוות, כאלה דברים. קצת על העשירייה פנימית שירגישו עד כמה שזה בכל זאת לא אותו כוח והתפעלות כמו בעשירייה הכללית. וכאלה כן. אבל, הכול שייך לאותו יום.
תלמיד: בשיעור הזה נכחו לא כל הכלי העולמי. אצל רוב הכלי העולמי זה יום עבודה.
כן. גם בשיעור בוקר יש לך אנשים שבשעות האלה כבר עבדו, או לא יכלו לקום. יום עבודה.
שאלה: עכשיו עברנו פה תהליך שמאוד מאוד חשוב להתפתחות שלנו, איך הוא נכלל עכשיו בכל הכלי העולמי, בכל החברים?
אל תשאל אותי, אני לא יודע, זו הבחירה החופשית של כל אחד. לכל אחד יש זמן אחר. אבל שוב, אותן שלוש שעות בשיעור בוקר, שזה שעתיים בעצם שאנחנו עוברים על הבחנות רוחניות, כל אחד צריך למצוא זמן לשמוע ולהיות בזה.
בימים האלו, בחגים האלו אנחנו נעבור הרבה שיעורים בשעות שלא נוחות לאחרים, שעות העבודה בכל המדינות האחרות. מה אני יכול לעשות? אנחנו נשתדל יחד איתם בכל זאת להתקדם, להכין להם את החומר ולתרגם אותו, לעשות אותו נוח להורדה והכול כרגיל. אבל לא שזה יעצור אותנו. זה לא נכון.
שאלה: ברור שלא צריך לעצור, להפך איך לגרום לכך שזה יתפשט? ביום ראשון שאל אותך חבר ממוסקבה, מה יהיה כשאני אהיה בעבודה ואתם תעשו פה שיעור, איך אני אתכלל בזה?
אמרתי לו שלא נעשה שיעור?
תלמיד: לא. אמרת לו שהכול יהיה מוכן להורדה, לצפייה, בכול השפות.
כן.
שאלה: אבל מה הוא יעשה? הוא יגיע היום בערב הביתה ויצפה בזה, אבל מה עם סדנה, ומה עם כל התהליך? איך הוא יעבור את אותו התהליך הרגשי שאנחנו פה עברנו?
לא יודע, ואני לא רוצה לדעת. אני נותן לעולם מה שאני מסוגל לתת, במקסימום הקצב.
שאלה: אז מי צריך לדאוג לזה?
זו הבעיה של המשתמש.
שאלה: מה הוא צריך לעשות כדי לממש את הבחירה שלו?
שימצא זמן גם לדבר על זה בעשירייה. שיעשו איזה דיון פנימי לחצי שעה אחרי שהם שומעים את השיעור ביניהם. זה אפשרי לעשות. אבל אני אומר לך, אני לא יודע ולא רוצה לדעת. אם הייתה לי אפשרות לעשות עוד שיעור במשך היום ומחר, כן הייתי עושה ולא הייתי מתחשב באף אחד.
שאלה: מה לעשות עם חבר שמרגיש שמה שאתה מדבר זה מאה רמות מעליו? הוא בכלל לא מתחבר לזה רגשית. הוא לא מבין בכלל על מה מדובר.
בסדר. ודאי שישנם כאלה. אז מה אני אעשה? אני לא אדבר?
תלמיד: לא. אני רק שואל מה הוא צריך לעשות?
מה אתה ממליץ לי?
תלמיד: הוא מרגיש שהוא עכשיו נופל מהעגלה. הרב פה מדבר על דברים. החברים פה כולם כבר באיזה משהו.
הוא נמצא באותה עגלה בתור תינוק. מה יש? בתור אדם קטן, ילד קטן. כל אחד לפי דרכו. אתה רוצה לדעת איך אתה נראה באותה עגלה?
שאלה: לא. איך לא ליפול?
זה תלוי בו. אם הוא רוצה להיות קשור אלינו כמו תינוק שמחזיק בבגד של הגדול רק לא להתנתק ממנו, אם הוא עושה כך, זה מספיק.
שאלה: עושה מה?
עושה פעולת חיבור. במה? ששומע ולא מבין, רואה וגם לא מבין, מגיע לכנס איכשהו, גם לא יודע בדיוק מה קורה, אבל משתתף כמו ילד קטן או תינוק שמשתתף עם הגדולים. האם כשהוא יושב לידם הוא מבין מה הם אומרים? לא. אלא נמצא לידם ואתה רואה איך הם סופגים ומתמלאים לאט לאט.
שאלה: בקשר לציטוט שקראנו קודם מ"סוד העיבור – לידה", שבסוף כשהוא יוצא לאויר הקר הוא מתחיל לחיות, מתחיל לנשום. למה אור התורה נקרא "אויר קר"2?
התורה גורמת להתכווצות, היא גורמת למוות לרצון לקבל. מי שמסוגל לקבל את זה ולהיות בזה, אחרי כן מגיע לחיים. התורה היא כוח הרע ליצר הרע.
שאלה: האם התכווצות זה סוג של התבטלות העשירייה כלפי הכלי הכללי על מנת להתרחב כלפי הכלי הכללי לאחר הביטול?
כן, נגיד שזה כך, בינתיים זה כך. יש בזה הרבה רמות של פעולות כמו לילדים קטנים, לילדים גדולים, לכול מיני רמות, משחקים ברמות שונות.
שאלה: איך להבטיח שאדם ישתמש בכול הכוחות שלו לכיוון הנכון ולא ישחית אותם לבטלה?
אם יתבטל כלפי העשירייה.
שאלה: מה לעשות עם כל הרצונות שלי הם קטנים וגשמיים? איך להתייחס אליהם ואיך לרתום אותם להתקדמות?
אנחנו כולנו כאלה ולא נורא, אלא גדלים כמו ילדים, כמו תינוקות, מחיתולים, מזה שלא יודעים כלום, שהכול בא ע"ח העליון. אבל אנחנו צרכים לבטל את עצמנו. לבטל את עצמנו כמו שבצורה טבעית התינוק מבוטל כלפי העליון. הטבע מבטל אותו, ואילו אנחנו צריכים את עצמנו לבטל ואז אנחנו נהיה כמו אותו תינוק ויטפלו בנו במידה שאנחנו מתקבצים, מתבטלים, נותנים מקום לאור העליון לטפל בנו, להיכנס בנו ולטפל.
שאלה: המחשבות על העשירייה כל הזמן בורחות לחבר שעזב או מחשבות על מה אני יכול לעשות. איך דווקא לחשוב על החברים שכאן, עכשיו איתי?
אלה מן הפרעות כאלה שאני חושב על דברים שהם לא מציאותיים. אני צריך לחשוב מה עלי לעשות במצב של עכשיו, איך אני פועל עכשיו לתיקון.
שאלה: איך עלי דווקא לחשוב על החברים שאיתי בסדנה?
אני תלוי בהם, הם חלקי הגוף שלי, חלקי הנשמה שלי.
שאלה: למה מתפעלים יותר מערב החג הראשון מאשר מערב החג השני? האם יש איזה הבדל? מה יותר חשוב?
כך צריך להיות לפי החג והנוהל מצד אחד, אבל מצד שני ההתפעלות היא תמיד ממשהו חדש, מחידוש, ופעם שנייה זה כבר לא חידוש. אם תעשה כאלו עשרה ימים של קבלת ראש השנה אתה מבין מה יהיה, מי יבוא? לכן חכמים קבעו יומיים וגם זה קשה. מה לעשות? אם זה היה לפי הטעם שלי הייתי קובע שבת פעם בשנה וראש השנה פעם ביובל.
(סוף השיעור)