שיעור בוקר 22.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חורבן כהזדמנות לתיקון – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "חורבן כהזדמנות לתיקון", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 26.

אנחנו בדיוק עכשיו נמצאים בזמן מיוחד, כי לפני יותר מאלפיים שנה התגלה הקלקול שהיה בין החברים, וכתוצאה מזה נשבר הקשר ביניהם, וכתוצאה מזה נשבר המקדש וכל האסונות העיקריים של קבוצת המקובלים שנקראים "עם ישראל". הקבוצה הזאת הרגישה בזמנים האלו תמיד בעיות ואסונות ודברים קשים, לכן גם אנחנו לומדים על זה בזמן הזה, ונקווה שהלימוד שלנו יעזור לנו לכלול בתוכנו את כל ניצוצי השבירה שגם היו אז ואנחנו נעלה אותם לתיקון.

קריין: קטע מס' 26, כותב הרב"ש.

"אין יכולים לקבל שום דבר בלתי השתוות, אלא תמיד צריך להיות בחינת השואה. לכן כשהוא מעורר רחמים על עצמו, נמצא שעוסק אז בחינת קבלה לעצמו. וכל כמה שהוא מרבה בתפילה, לא די שלא מכין כלי דהשואה, אלא אדרבא, שנצוצי קבלה מתרקמים אצלו.

נמצא שהוא הולך בדרך הפוך, היינו שהוא צריך להכין כלי דהשפעה, אך הוא הכין כלי דקבלה. ו"הדבק במדותיו" הוא דווקא "מה הוא רחום אף אתה רחום".

לכן כשהוא מתפלל עבור הכלל, נמצא שעל ידי התפילה הזו, הוא עוסק בבחינת השפעה. וכל כמה שהוא מתפלל, בשיעור כזה הוא מרקם כלי דהשפעה, שיכול להתגלות על זה אור דהשפעה."

(הרב"ש. 217. "ברח דודי")

אנחנו צריכים לשים לב מאוד למה שאנחנו מבקשים את הבורא, כי באמת יכול להיות שמבקשים לא לטובתנו אלא לרעתנו. כי כל אחד בצורה טבעית מבקש על עצמו ונראה לו שככל שהוא מתפלל, ומבקש, נמצא ביגיעה, בכוח, בפנייה לבורא, אבל הבקשה שלו היא לא נכונה. הפנייה קיימת, אבל הבקשה לא, כי בקשה יכולה להיות רק לטובת הכלל, לטובת הציבור, והוא אחרי זה.

כמו שאנחנו רואים בחיבור התפילות, על האלו ועל האלו, ועל זה ועל זה אנחנו מבקשים, "ועלינו"¹ בסוף, ואז בצורה כזאת הבקשה שלנו מתקבלת וזוכה לשפע שמגיע אלינו לתיקון הרצון לקבל שלנו. אחרת לא לשם התיקון אנחנו מבקשים, אלא כביכול לזה שהבורא ימלא את הכלים דקבלה שלנו וזה ודאי נגד תהליך הבריאה.

שאלה: כשאדם מתפלל עבור הכלל אפילו בצורה מלאכותית מה מתרקם בו, מה נבנה בו בדיוק?

אם הוא מתפלל עבור הכלל הוא מושך את הכלל והוא בתוך הכלל, ולכן התפילה הזאת היא תפילה של השפעה, של חיבור, של התקרבות לבורא, כי זה בהתאם למה שהבורא מצפה ולכן זה מתקיים.

אבל אם אדם בוכה, מבקש, מתפלל עבור עצמו, אז זה לא עבור תיקון הבריאה, הוא רוצה עוד יותר להבליט את עצמו. גם כך אחרי השבירה הוא נעתק מהאחרים, מכולם, ועכשיו מבקש עוד יותר להיות בולט מאחרים, אז מה התועלת? אין תועלת. ולכן הבורא לא עוזר לו, ואז האדם מתחיל להתרגז "כמה שנים אני כבר נמצא בכל היגיעה, ואיפה התוצאה ממה שאני עושה, כמה אני משקיע"? אבל הוא לא מבין עדיין שהוא משקיע באגו שלו, שלא גורם לחיבור של כולם ועם כולם לבורא, אלא רק מעלה את החיסרון האישי שלו לבורא ורוצה לקבל בצורה אישית, ולא רק שזה לא מקרב אותו לבורא, אלא אדרבא מרחיק אותו מהבורא, ולזה יש לשים לב. וזאת הבעיה העיקרית שלנו, ההכנה לתפילה, שאנחנו מבררים איפה אנחנו נמצאים, באיזה מצב ומה אנחנו באמת צריכים לבקש, אחרת אנחנו לא נקבל תשובה נכונה, תגובה נכונה מהבורא.

תלמיד: הרבה פעמים אנחנו אומרים שאפילו שיש לנו איזו נטייה דקה, עכשיו עשינו הכנה, אז אין לנו כוונה נכונה וטהורה, אבל בנטייה הדקה, מתוך החיבור לאט לאט האור יאיר והוא יתקן את הכוונה. כלומר איך אני יכול לגשת בכוונה הנכונה?

זה לא מספיק שאתה דיברת או שמעת בהכנה לשיעור או בכלל שאתה דיברת על החיבור וכן הלאה. התפילה עצמה צריכה להיות "סוף מעשה במחשבה תחילה", מה אתה רוצה להשיג? זה חייב להיות ברור. זאת אומרת, מה אני רוצה לקבל בסוף כדי שהבורא יעזור לי, לְמה אני מצפה, לְמה אני מחכה, למה אני בוכה, מה צריך לקרות לי? אני לא צריך מילים יפות מדויקות, אני צריך לתאר את המצב שאליו אני רוצה להגיע. בצורה ציורית, לא במילים.

תלמיד: ואדם מסוגל לצייר לעצמו מצב של "סוף מעשה"?

ככל שאתה מסוגל, כן. זה מספיק לבורא. הבורא זה הכוח העליון הכללי שנמצא במצב שמחבר את כל חלקי הבריאה יחד, ואם אתה בצורה כזאת גם מתאר את המטרה שלך להיות בכל חלקי הבריאה יחד ושעל זה אתה מבקש, אתה פונה לבורא ומבקש "תחבר את כל חלקי הבריאה השבורים יחד", אז אתה בדיוק הולך יחד עמו לאותה מטרה, לאותו סגנון התיקון, ואז זה יקרה.

תלמיד: הוא כותב בטקסט "מעורר רחמים על עצמו"? מה זה לעורר רחמים על עצמי?

שהלב שלו יהיה רך לחסרונות, לרצונות, לתשוקות של החברים, שיוכל להרגיש אותם, לכלול אותם יחד. ודאי שהחברים האלו מבקשים ורוצים גם אותה מטרת הבריאה כמוהו, אבל לא יכולים לבטא את זה והוא מבקש עבורם, וככה כל אחד מאתנו כנציג של כולם. זה נקרא "שליח ציבור", שמתפלל עבור כולם ומבקש מהבורא שיעשה את התיקון על כולנו.

שאלה: מה אדם צריך לעשות אם הוא מרגיש שהתפילה שלו היא עבור עצמו או עבור החברים והיא לא שווה? הוא ממשיך אבל אין לו כוחות?

כך זה יהיה עד שאתה תבין שאתה לא צריך שום דבר חוץ מליפול ולבקש. בחוסר אונים, בחוסר כוחות, בחוסר ידיעה, תקוות, בכלום, בכוח האחרון. זאת אומרת שאתה תוציא את כל הכוחות שלך על תפילה, אבל תפילה נכונה. ובתפילה הנכונה כל פעם אתה תגלה שאתה מבקש עבור עצמך ושוב אתה תעלה את חשיבות הכלל, חשיבות האנושות, חשיבות הבורא, חשיבות הרבים, שאתה מבקש עבור כולם ולא חשוב לך מי אתה ומה אתה, ואתה מבטל את עצמך, זה נקרא ש"נפשי כעפר לכל תהיה" וכן הלאה.

והעיקר זה לייצב את הבקשה הנכונה ולכן כתוב "טוב מעט בכוונה", שאם אתה מבקש, אפילו משפט אחד, אבל המשפט הזה מסודר נכון, זה מגיע למטרה ועושה חיסרון בבורא לעזור לך. ואם סתם אתה צועק מהבוקר עד הלילה, שגם זה טוב, אבל אם זה לא מבורר מספיק לפי הדרגה שלך, אז אין על זה כל כך תגובה.

שאלה: אמרת שאני הופך להיות רגיש לבקשות ולחסרונות של החברים ומבקש עבורם. אחרי שהרגשתי את החיסרון של החבר, איך להכניס את הכול בצורה נכונה למשפט אחד כמו שאמרת. איך מתוך הענן הזה של תחושת החבר לבנות את הבקשה נכון?

יש כאן עבודה בשכל ועבודה ברגש. הכי נכון זו עבודה ברגש, כי רוחניות היא רגש ולא שכל. אנחנו צריכים שכל רק כדי לעצב נכון את הרגשות שלנו. לכן תשתדלו להתחבר למערכת אחת ולהרגיש איך אז אנחנו קיימים ואת זה לבקש.

שאלה: מה אני מבקש עבור כל אחד ואחד?

זה לא נכון. אם יש איזו בעיה מיוחדת אז אני מבקש עבור איזה חבר. אבל בדרך כלל אני מבקש עבור החיבור שלנו ולא עבור כל אחד ואחד. אני מבקש עבור החיבור, שכולנו נהיה מחוברים.

שאלה: יש מילים שיוצאות מהפה שלי אבל זה לא מספק. איך לעשות כך שהתפילה הזאת תתיישב אצלי בלב? איך נוכל לבנות את התפילה המשותפת כך שהבורא יוכל לשמוע אותנו?

הלב של האדם זה לא הלב שלו, אלא כשכל החברים מחוברים יחד זה הלב האמיתי הרוחני שלו. לכן כתוב, "כאיש אחד בלב אחד". אז נתאר נכון מה זה הלב שלנו, ונבקש לגלות בתוך הלב שלנו האמיתי, המשותף, את הבורא.

שאלה: אני לא יודע אם הבנתי נכון, אבל למה "להיות ברחמים" זה לקבל לעצמו ולא השפעה?

אנחנו צריכים להיות ברחמים כדי להיות דומים לבורא, בכוח השפעה, בכוח חסדים. באותו כוח חסדים מתגלה כל היתר, לכן התיקון הראשון שלנו הוא להיות ברחמים.

תלמיד: הכוונה לנאמר בטקסט "לכן כשהוא מעורר רחמים על עצמו, נמצא שעוסק אז בחינת קבלה לעצמו".

לפי מה שכתוב בטקסט, כשהוא מבקש רחמים על עצמו, אז הוא נמצא בקבלה עצמית כי הוא מבקש עבור עצמו. עבור עצמי זה לא חשוב אם אני מבקש דברים של השפעה או דברים של קבלה, אני צריך לבקש עבור כולם. תפילה היא תפילת רבים. אם אחד יכול לכלול בתוכו את הקבוצה, אז הוא יכול להתפלל, ואומנם זו לא תפילת רבים, אבל זו התפילה האמיתית שלו שנכללת מרבים. בדרך כלל אנחנו מבצעים תפילה שנקראת "תפילה בציבור", כשמתחברים עם החברים וכך מעלים את הבקשה שלנו.

שאלה: מה זה להיזהר במה שאני מבקש? הרי בסופו של דבר אני מבקש בשביל החברים, אז איך אני מכוון את עצמי נכון כדי שהבקשה תהיה באמת נכונה?

כשאני יוצא כנציג הציבור שלי, נציג הקבוצה כלפי הבורא - ואת זה כל אחד ואחד יכול לעשות, בזה אנחנו לא מפריעים זה לזה, אז אני מבקש עבור הקבוצה, זה נקרא "נציג", ואני כולל בתוכי את כל החסרונות, כל התשוקות, כל המטרות של החברים ומעלה אותם לבורא.

שאלה: שמעתי אותך אומר שאני צריך לבקש עם משפט אחד מדויק, וגם אמרת שאני לא צריך לבקש לפי מילים יפות ומדויקות, אלא לבקש דווקא לפי אותו ציור שאני רוצה להגיע אליו, לבקש בצורה רגשית. אז מהי התפילה?

התפילה היא חיסרון אמיתי שלי, עד כמה אני נכלל בחברים, ואת החיסרון הזה אני מעלה לבורא.

תלמיד: איך הופכים את התפילה ממילים לביטוי רגשי, לציור רגשי?

אפילו לא צריכים מילים, הבורא לא צריך מילים, גם אני לא צריך מילים. אני צריך בתוכי בצורה רגשית להגיע למצב שאני מרגיש את החסרונות של החברים ועד כמה כולנו רוצים להידבק בבורא. והמצב הכללי הזה, הלב המשותף שלנו שמשתוקק לבורא, זאת התפילה. תפילה לא צריכה להיות במילים יפות, במשפטים חתוכים מיוחדים, זאת הרגשה, הרגשת החיסרון האמיתי.

תלמיד: במה תלויה היכולת שלי לעצב פנימית את הצורך הזה, את הביטוי הרגשי הזה לעוד יותר קשר עם החברים, לעוד יותר דבקות, במה תלויה התפילה האמיתית הרגשית שיש בתוכנו?

זה תלוי במידה שאני מכין את עצמי ומתחבר לחברים ורוצה שיחד כולנו נתחבר בבורא, ואני סובל כשאני מגלה שאנחנו לא מחוברים, גם בינינו וגם בבורא, ואני מבקש שזה ייסגר.

שאלה: לפעמים מורגש שכשמתפללים עבור כל העשירייה זה פחות אמיתי, יותר כללי, וכלפי חבר אחד אתה מרגיש את ההתנגדות, את האגו. אמרת שעדיף להתפלל עבור כל העשירייה, האם אתה יכול קצת להרחיב מה ההבדל בין להתפלל עבור חבר לבין תפילה עבור הקבוצה?

אנחנו צריכים להתפלל עבור כל הקבוצה ולבקש שנהיה בחיבור בינינו ובנטייה לבורא עד שניתן לו מקום להתיישב בנו. זה נקרא "תפילה לגילוי השכינה".

תלמיד: ואני שם בתיאור הפנימי הזה?

כן, אתה נמצא בבקשה, כנציג הציבור.

שאלה: האם ההרגשה שהעשירייה שלך לא מסוגלת להגיע למצב של תפילה, וזה לא נעשה בצורה של תפילה אלא רק בהרגשה, רק במחשבה, האם זה נחשב לתפילה?

גם זו תפילה, אבל בכל זאת צריכים לחשוב על זה, לייצב את זה נכון. התפילה יכולה להיות בזה שאתה קורא איזה מאמר או משהו, ואז מתייצב בך עוד ועוד רצון לחיבור ביניכם לבין הבורא.

שאלה: אם החבר לא משתתף בשיעורי בוקר, אבל הוא משתתף בפגישות זום וגם איכשהו בחיי העשירייה, על מה כדאי להתפלל בנוגע לאותו חבר ומה ניתן לעשות למענו?

אני לא יכול לענות על זה, את זה אתם צריכים לברר.

שאלה: שמעתי ממך שהשכל צריך לשמש כדי לעצב את הרגש. איך זה קורה?

תחשוב על זה, העיקר ההרגשה הפנימית. מהי תפילה? זו הרגשה שבלב. מה שהלב מרגיש בפנים, אפילו שאתה לא מבין ולא יכול לתאר את זה, ההרגשה הפנימית שבלב נקראת "תפילה". כי אותה, את מה שנמצא בתוככי הלב, את זה מרגיש הבורא.

שאלה: נראה שבלתי אפשרי להגיע לתפילה בטרם הבורא מעורר בנו את לשמו. מהי עבודת הפרט כדי לעזור לבורא לעורר את לשמו כדי שיהיה ניתן להתפלל?

התפילה כדי שהבורא יביא אותנו לשמו זאת העבודה כדי להגיע ללשמו.

תלמיד: אם אני מבקש מהבורא שיעורר בי את לשמו, האם זה אומר שאני מתפלל עבור עצמי, שאני מבקש רחמים?

אתה יכול לבקש על כוחות ההשפעה שאתה חייב שיהיו לך כדי להתחבר לכולם ולתמוך בכולם.

שאלה: אנחנו יודעים שהחבר הוא מושלם, וכל פגם שאנחנו רואים בו הוא בעצם נמצא בי. לָמה אני צריך להתפלל אם החבר הוא מושלם? הרי רק אני זקוק לתיקון.

אם תראה את החבר מושלם, אז אתה תהיה מושלם. לכן אתה יכול להתפלל לראות את כולם בשלמות, את כל העולם, כי זה באמת כך, ותראה שרק אתה שבור.

שאלה: האם יש סיכון שהתפילה תהיה מוכתמת בקלקול, במשהו לא טוב?

זה לא חשוב, הבורא מבין. אנחנו צריכים להשתדל וזה יעבוד.

שאלה: אם אני לא מרגיש את חסרונות החברים, האם התפילה שלי לא שלמה?

תבקש שהלב שלך יפתח ותרגיש את החברים. זה מאוד חשוב.

שאלה: הידיעה שמי שמתפלל עבור האחרים מקבל ראשון מפריעה לי. כמה פעמים תפסתי את עצמי שאני מתפלל עבור החברים, עבור הקבוצה, אבל יוצא שאני מצפה לקבל ראשון. איך להיפטר מהמחשבות האלה?

תמשיך יותר ויותר כמו שכתוב "הלוואי שיתפלל כל היום", ואז תראה עד כמה הכול יסתדר. אבל לא להפסיק להתפלל.

שאלה: אנחנו יודעים שהתפילה מורכבת מהודיה ומבקשה, וכשאני מודה, אז אני מודה על כך שהבורא העיר אותי, הביא אותי אליך, נתן לי את החברים האלה, וזו כאילו הודיה עצמית בתוך האגו. האם זה בסדר, או איך מסדרים את זה נכון?

זה בסדר. העיקר לא להתנתק מהבורא. מהקבוצה ודרך הקבוצה לבורא כך אנחנו צריכים להיות מקושרים כל הזמן. ואז כל המחשבות, כל הרצונות הלוך והפוך, הכול יעבור שם. אני, קבוצה, בורא, אין לחלק ולחתוך את הקשר הזה.

תלמיד: האם יש מצב להתפלל בצורה נכונה בלי שתהיה הודיה קודם?

ככל שיש, לא חשוב. העיקר בשבילי להחזיק יחד את שלושת המרכיבים האלה.

שאלה: בהקשר לבניית הרגש בתוך התפילה, איך עדיף לעשות את זה אם אנחנו מדברים על תפילה משותפת? בסוף כל יום אנחנו כותבים תפילה משותפת והיא מסתיימת באיזה ניסוח. איך להביא את זה לדרגה הבאה של רגש משותף בתוך העשירייה כתפילה?

תבקשו חיסרון, שהבורא ייתן צורך, צורך בהרגשת החברים, צורך בהרגשת הקבוצה. כל אחד שיבקש שיחסר לו.

תלמיד: שייחסר מה?

תחשוב על זה, מה חסר לך, ותבטא בצורה פתוחה מה אתה חושב שחסר לך.

תלמיד: הרי יש איתי חברים.

בסדר, תבטא שם מה חסר לך.

קריין: קטע מספר 27, כותב המרח"ו.

"הזהיר מורי [האר"י] ז"ל לי, ולכל החברים שהיינו עמו בחברה ההיא, שקודם תפלת שחרית, נקבל עלינו מצוות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", ויכוון לאהוב לכל אחד מישראל כנפשו, כי עי"ז תעלה תפלתו כלולה מכל ישראל, ותוכל לעלות ולעשות תיקון למעלה. ובפרט אהבת החברים שלנו, צריך כל אחד ואחד ממנוּ לכלול עצמו כאלו הוא אבר אחד מן החברים האלו. ולמאד הזהירני מורי ז"ל בענין זה." 

(מרח"ו. "שער הגלגולים". הקדמה ל"ח)

עלינו להשתדל להגיע לדאגה גדולה מאוד לכל החברים, ולהתקשר עוד ועוד בלבבות להיות כאיש אחד בלב אחד, כמו שהוא כותב, "ויכוון לאהוב לכל אחד" ממש "כנפשו,". ישראל הכוונה כאן לכל אחד שמשתוקק בצורה ישירה לבורא, אצלנו זה כל אחד שנמצא במסגרת שלנו.

שאלה: מה זו "תפילת שחרית"?

תפילת שחרית היא כשאדם מתעורר, מתרומם, כמו שאתה קם בבוקר, שיש לך העלאת השחר. זה יכול להיות באמצע היום, זה יכול להיות בערב, כלומר מתי שהתעוררת זה נקרא שאתה נמצא ב"שחרית".

שאלה: כל הקטעים שאנחנו קוראים מדברים על חיבור ואחדות. לאחרונה כמעט סיימנו לקרוא את כל מאמרי רב"ש, כמה מאות מאמרי רב"ש בעשירייה, ורוב המאמרים לא מדברים על החיבור בצורה מפורשת, חוץ מאותם 10-20 מאמרים כמו שאתה מנחה אותנו לקרוא, רוב המאמרים מדברים על עבודה פנימית ועל תפילה פנימית. למה זה כך?

כי כמה אפשר למצוא מילים ולדבר על החיבור בינינו? אלא צריכים לתת לאדם יותר כוח ויותר כלים לבירור פנימי שלו שייקח, שיבדוק את עצמו איך הוא מתחבר לאחרים. לא רק מאמרי רב"ש, אלא בכלל כל החומר הוא כדי לעזור לאדם לחפש בתוכו עוד, ועוד, הבחנות מהשבירה, שהוא יכול להעלות אותם ולבקש שיתחברו לכולם. לכן כך הרב"ש כתב, ככל שאני מבין.

שאלה: הייתי רוצה לדעת איך לרומם, להעלות את כל החברים בכנס "ערבה" באירופה - ליטא? איך אנחנו עושים את הקשר הזה בין העשיריות הפרטיות שלנו ואיך אנחנו מחברים את כל זה כאן בערבה כדי להעלות את כל החברים?

תנסו להתחבר. אתם נמצאים שם, בליטא גם בחיבור יפה מאוד, אני רואה משם כמה תמונות ששולחים לי. בצהרים אני אדבר איתם. ונקווה שבכל זאת נעזור להם וכולנו יחד איתם להיות יותר ויותר מחוברים. איך לעשות זאת? אנחנו לומדים שזה שוב רק תפילה. אנחנו לא מסוגלים,

אין באף אחד מאיתנו כוח השפעה שאנחנו צריכים בכל רגע ורגע לחדש אותו ולהגדיל אותו, אלא רק דרך התפילה לבורא. תמיד "ה' יגמור בעדי", תמיד מאיתנו רק בבקשות, אנחנו לומדים את זה גם בחכמת הקבלה עצמה שאנחנו מעלים מ"ן והבורא מלמעלה על המ"ן הזה, עושה פעולת החיבור ומביא אור עליון.

קריין: קטע מספר 28, כותב "זוהר לעם".

"אין לך איבר הנמצא באדם, שלא תהיה כנגדו ברייה בעולם. כי כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המיתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד, כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולם הם איברים-איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולם ייתקנו, יהיו לגוף אחד ממש." 

("זוהר לעם". תולדות. מאמר "ואלה תולדות יצחק", סעיף 3)

ככה זוהר כותב, אנחנו כבר מבינים על מה הוא מדבר.

קריין: 29, "ליקוטי הלכות".

"על כל פשעים תכסה אהבה, הינו אהבה דקדושה ששורה אצל הנקודה מכסה על כל הפשעים ונתבטלין כל השבירת לב." 

("ליקוטי הלכות". ברכת המזון ומים אחרונים)

אלה "ליקוטי הלכות", זאת אומרת, קיצור של כל ההלכות, מה שאדם צריך לעשות, יש ספר כזה "ליקוטי הלכות" ואפילו לא כרך אחד, אלה כמה כרכים, ושם מדובר על איזה צורות הקשר אנחנו צריכים להתחבר בינינו כדי להיות ראויים להתחבר לבורא. אלה בעצם ההלכות. הלכה מהמילה "הליכה" שאנחנו מתקדמים, מתקרבים לתיקון השלם שלנו.

עברנו חלק שנקרא תיקון השבירה. בואו נסכם בכמה מילים. מה הוא תיקן השבירה?

סדנה

מה זה תיקון השכינה, תיקון השבירה, תיקון אדם הראשון? למה דווקא אנחנו מגיעים דרך השבירה לתיקון, אומנם שהיא במקורה לא הייתה מקולקלת? ומה עוזר לנו לגלות את הקלקול? למה כשמגלים קלקולים רק יכולים להגיע לתיקון הכללי של הבריאה? ולמה אנחנו צריכים לתקן אם אנחנו לא קלקלנו?

בעצם את כל הדברים האלה אנחנו כבר עברנו, דיברנו עליהם וסך הכול תשתדלו לכלול אותם במערכת אחת שהיא כך בנויה, היא נשברת, עוברת את התיקון ובתיקון שלה היא כבר קמה? מה היה חסר לה? היה חסר לה להיות בקשר עם הבורא השלם. ומה נקרא ה"קשר השלם"? שכל פרט ופרט במידה שהוא עכשיו אחרי השבירה מגיע לחיבור עם כל יתר הפרטים, אז הוא יכול לגלות בכל הפרטים את הבורא.

קודם הבורא לא היה מורגש בין כל רצון ורצון, מכל הרצונות שהיו במערכת של אדם הראשון, אלא הוא היה איזה מין כוח כללי שמחייה, אבל עכשיו כיוון שיש ביניהם שבירה, שמרגישים את האגו דוחה זה את זה, ככל שהם רוצים להתחבר בחזרה כמו שהיו בגוף אחד, עכשיו הם דורשים שהבורא יתקן אותם ויתגלה ככוח המקשר ביניהם וכך הם מרגישים את הכוח המקשר על פני אותו כוח המבדיל ביניהם בזמן השבירה וכך הם מגלים אותו במלואו, פי תר"ך פעמים.

זה כמו שאנחנו בכל הגברת הכוחות צריכים גם לגלות איזה כוח כנגדו, נניח כמו במגבר אנחנו צריכים להגדיל את כוח ההתנגדות ועל פני כוח ההתנגדות אנחנו מגלים את כוח החיבור. לכן מתגלה עד כמה שאנחנו הפוכים זה מזה, רחוקים, שנואים, שונאים וכך מתגלה ממש פי תר"ך פעמים כוח הרע, ואחר כך על כוח הרע אנחנו דורשים שיבוא כוח הטוב ויחבר, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". וכך אנחנו מגיעים לגילוי הבורא בצורה נכונה אמיתית.

שאלה: מה לעשות אם אני מבינה עם השכל שלי, אבל הרגשות שלי לא נדלקים? אני מנסה אבל עדיין אין רגשות.

להמשיך. אין רגש, מה אפשר לעשות? לנסות לבקש עם החברות להגיע למצב שנתחיל להרגיש. זה כך תמיד. לא פעם אני כך ראיתי, שנניח לא אהבתי משהו לאכול, אבל אחר כך נתנו לי עוד פעם ועוד פעם לטעום את הדברים האלה אומנם לא רציתי אבל כשטעמתי שוב ושוב התחלתי להרגיש, להבין איזה טעם נמצא באותו מאכל, עד שמתרגלים, עד שמתחילים לאהוב. וכך אנחנו בכל דבר ודבר, שבאה אלינו אופנה חדשה, בתספורת, בשמלות, בכל מיני דברים.

אף אחד לא מקבל את זה כדבר כל כך יפה וטוב, אלא לאט לאט מתרגלים ואחר כך רואים שזה באמת יפה וטוב. אין בזה לא יפה ולא טוב ולא כלום, אלא כבר ההרגל נעשה טבע שני.

שאלה: האם ניתן על מנת ללמוד כיצד לבקש נכון על החברות בעת בחירת מילות התפילה לבצע תרגילים מיוחדים, למשל לכלול בנוסח התפילה רשימת שמות כל העשירייה?

אתם יכולים לנסות, רק שזה יהיה בכוונה טובה. לא לפגוע באף אחת ולנוע לקראת החיבור כמה שאפשר. באהבה לכולם. אם חברה לא יכולה חברה – אז לא יכולה, אם כן יכולה אז עוד יותר טוב, אבל ככה באמת ברכות.

שאלה: המלצת לא פעם לקרוא תהילים. איך תפילותיו של דוד המלך עוזרות לנו לנסח את התפילה הנכונה על העשירייה? תהילים רבים נשמעים כתפילה עבור עצמי, אבל למדנו עכשיו שתפילה כזו אינה נכונה. מה היא הגישה הנכונה לקריאת תהילים?

דוד המלך הוא כמלכות הכללית. ולכן הוא "דוד מלך ישראל". אנחנו צריכים להשתדל למצוא בתהילים שלו כל מיני משפטים, אולי אפילו פסוקים קטנים, כמה משפטים יחד, שהם יהיו מורגשים בנו קרובים. זה יכול להיות שיועיל לנו מאוד. תנסו. יש תהילים בכל השפות, זה חיבור הכי נפוץ בכל העולם. רצוי שיהיה לכם ספר תהילים, זה לא הרבה יש שם 150 "שירים", תנסו למצוא שם כל פעם את עצמכן. במשפט או אפילו בפסקה שלמה, בקטע שלם, או כל מיני כאלה דברים, אבל זה מאוד מאוד עוזר.

דרך אגב בזמנו הכנתי ספרון ברוסית שיש בו לקט מתהילים. קיצרתי וקצת סידרתי את המזמורים. תנסו לקרוא אותם. הספרון יצא רק בשפה רוסית.

שאלה: אני מרגישה שבכל התפילות אנחנו אומרים לבורא מה לעשות בשבילנו, במקום לבקש ממנו שיראה לנו מה לבקש. איך נוכל לדעת שזו בקשה נכונה?

זה יפה מאוד. באמת יש תפילות שאנחנו מבקשים, "תראה לנו איך ללכת, איך להתקדם, מה לעשות" ואנחנו לא דורשים ומבקשים. זה נכון ויפה מאוד. בואו ניקח גם את זה בחשבון.

שאלה: מה הוא "סוף מעשה במחשבה תחילה" כלפי התפילה?

"סוף מעשה" זה גמר התיקון, כשאני מתוקן ורואה את כל העולם מתוקן, את כל החברים שלי מתוקנים, וכך מתקדמים. "במחשבה תחילה", שלזה אני רוצה להגיע במאמצים שלי, לראות את כולם מתוקנים, מחוברים, ונמצאים יחד, כל העולם.

שאלה: איך ללמוד לכסות את כל הפשעים בעשירייה באהבה, ולחבר לזה את כל העשירייה?

זו תחילת וסוף העבודה שלנו. ככל שאנחנו נמצאים בנטייה לתיקון, כך אנחנו צריכים לחשוב, שאנו מחוברים יחד בחיבור כזה, והבורא יכול להיכנס בינינו, לשרות בנו, לעטוף אותנו, לחבק אותנו. כל זה נמצא, ויכול לקרות לפי מידת החיבור בינינו. אם אנחנו מתחברים בינינו, אנחנו יכולים להגיע למצב שהבורא יחבק אותנו. נשתדל.

שאלה: כיצד לשמוע ולהבין את תשובת הבורא לתפילה?

אנחנו יכולים להרגיש את זה על החברות, או על החברים, אם אנחנו מבקשים, ובואו נבקש יחד חזק, משהו חשוב, את הדבר שהכי חשוב לנו. זאת אומרת להיות חיבור בינינו, להרגיש את עצמנו בלב אחד ולא בהרבה לבבות, בנטייה אחת ולא בהרבה נטיות, במטרה אחת ולא ההרבה מטרות. וכך כשאנחנו יותר ויותר נתחבר בינינו, נבקש שכך יהיה, ומזה אנחנו רוצים שהבורא ייהנה מאיתנו. ורוצים שהוא יחבק אותנו, שהוא יחזיק אותנו, ולא יתן לנו לברוח מהמצב הזה.

אם נבקש טוב וחזק נוכל להרגיש עד כמה באמת הבורא נמצא בתוכנו, ומממש יחד איתנו את החיבור.

שאלה: האם העשירייה יכולה להשפיע על חברה שהלב שלה הוא לב אבן?

ודאי שכן. אבל קודם כל אנחנו צריכים להבין שאם היא חברה שלנו, והיא לא יכולה לרכך את הלב שלה, עלינו לעזור לה לרכך את הלב. לא מן הסתם היא נמצאת בעשירייה שלנו, ואנחנו קשורות אליה, כנראה שאנחנו כן צריכות לעבוד עליה, להתפלל עליה, ולתת לה דוגמה.

ואין ברירה, חייבים לסבול אותה ולראות שדבר כזה צריך להיות. בדרך כלל בכל קבוצה יש כביכול הפרעה כזאת, או אפילו שתיים, או שלוש ואנחנו צריכים בכל זאת לעבוד כנגדם, ולא לזרוק אותם חס ושלום, כי זה יעצור את ההתקדמות שלנו.

שאלה: לאיזה מצב צריך להגיע כדי שתתפרץ מהלב התפילה הנכונה?

צריך לרכך את הלב, לפתוח את הלב, ולהבין שרק בלב המשותף אנחנו מגלים את הבורא, את העולם הבא, הכול קורה בלב המשותף. אז ככל שיותר נרגיש ונבין את זה, כך נתקרב לזה, וזה יהיה שלנו.

שאלה: מה הסיבה שדווקא קודם לתפילת שחרית על האדם לקבל על עצמו את מצוות עשה של "ואהבת לרעך" לעומת שאר התפילות?

כך זה היה מסודר אצל האר"י, הם היו לומדים מחצות הלילה עד הבוקר, ואחר כך היו מתפללים שחרית. לכן גם אנחנו צריכים אחרי שאנחנו יוצאים מהשיעור להשתדל לסכם את כל מה שהרגשנו בשיעור, מה חשבנו, איך התרשמנו זה מזה, ואיך עכשיו עלינו לפנות לבורא כל אחד לחוד, וכולנו יחד.

אם נעשה סיכום כזה אחרי כל שיעור, וזה לא חייב להיות כשאנחנו יושבים ודנים, אלא אם כל אחד כך יעשה, אתם תתחילו להרגיש כמה זה מועיל.

שאלה: האם יתכן שלפחות לשניות אנו נזכה לראות את הכול מושלם, או שאנחנו סתם צוחקים על עצמנו?

אנחנו נגיע למצב שנראה את כל הבריאה, ואת עצמנו בצורה מושלמת. אבל צריכים לזה רצון חזק ונכון.

תודה לכן נשים יקרות.

(סוף השיעור)

---

1. "על הצדיקים ועל החסידים ועל שארית עמך בית ישראל ועל זקניהם ועל פלטת בית סופריהם ועל גרי הצדק ועלינו, יהמו נא רחמיך ה' אלהינו" (ברכת הצדיקים, תפילת עמידה)↩