שיעור בוקר 04.01.2002 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', מאמר "מהו מבול מים, בעבודה"

קראנו את המאמר "מהו מבול מים, בעבודה", דף ל"ו, מכרך א' "שלבי הסולם". מחשבת הבריאה היא "רצונו להיטיב לנבראיו", הבורא ברא את הנברא כדי להביא אותו למצב הטוב ביותר. מה זה הטוב ביותר? אנחנו לא יודעים, בעיני הבורא זה נקרא הטוב ביותר, וכדי להביא אותו לשם האדם חייב לעבור הכנה בה הוא יקלוט, יספוג בתוכו את כל תכונות הבורא וגם את התכונות ההפוכות ממנו, ואז בכלי הכלול משתי התכונות הללו המנוגדות תהיה לו אפשרות להרגיש מהו טוב ומיטיב. כי שום דבר אי אפשר להבין ולהרגיש אלא מהיפוכו. זאת אומרת, כנגד כל הרגשה טובה צריכה להיות כל הרגשה רעה, וההרגשה הזאת הרעה דווקא תומכת בהרגשה הטובה ונותנת לה את כל היופי והמילוי.

לכן, כדי להביא את האדם למצב הטוב ביותר חייבים להוריד אותו למצב הגרוע ביותר, ולאט לאט לקרב אותו לטוב. שאדם יבחר בעצמו בכל שלב ושלב ובכל מצב ומצב בו הוא נמצא, מה זה טוב ומה זה רע, מהם הדברים השייכים לאור ומה הם הדברים השייכים לחושך. והבחירה החופשית בקו האמצעי מביאה בעצם לאדם כלים חדשים, ואז הוא נבנה ומגיע לשלמות, לנצחיות. יוצא, שכל הדרך שלנו היא דרך סולם מדרגות, סולם מצבים, בהם אנחנו משפרים את הרגשתנו, הבנתנו במי אנחנו נמצאים, באיזה מצב, באיזה מקום.

מצב האדם תמיד כלול משתי מדרגות, המצב הקודם והמצב הבא, והוא נמצא ביניהן. המצב הבא יכול למשוך את האדם אליו, והמצב הקודם דוחף אותו קדימה על ידי ייסורים, המדרגה העליונה שעוד לא השגתי יכולה למשוך אותי בזה שהיא מאירה לי שיהיה לי שם טוב אם אשיג, והמצב הקודם דוחף אותי בייסורים שגיליתי שאין בו שום דבר טוב והכול חושך. כך מקדמים את האדם. ובחירת האדם היא להרגיש יותר מהר ויותר אפקטיבי, את החושך שבמדרגה התחתונה ואת האור שבמדרגה העליונה, ובזה לקצר את זמן המעבר ממדרגה למדרגה. איך שתי המדרגות האלה מתקבלות בתוך האדם? באדם הן מתקבלות לא רק כמדרגה מושכת מקדימה ומדרגה דוחפת מאחורה, אלא גם כימין ושמאל, שני כוחות מנוגדים. שמאל הוא טבע האדם, וימין אלה התכונות שבמדרגה העליונה הנכללות בתוך האדם, ונקראות תכונות הבורא. אדם עובר בסולם המדרגות מהמצב התחתון ביותר עד המצב העליון ביותר, וכל מדרגה ומדרגה כך נכללת, מהעליונה והתחתונה, מימין ושמאל.

אדם העובר בכל המדרגות האלה הוא כמו קופסה ריקה, המדרגה בה הוא נמצא מספקת לו את כל המילוי, ולכן אנחנו קוראים לנשמה, לאדם, בשם של אותה מדרגה. וכך אדם מחליף שמות, משנה מקום משנה מזל, משנה שם משנה מזל, וכן הלאה. המדרגה בעצמה תמיד קובעת את כל המילויים שיש באדם, שכל, רגש, יכולת, הכול. מה שנשאר בתוך האדם הן מה שנקרא עשר ספירות מקוריות שבכולם הן אותו דבר. לכן אף פעם אדם לא צריך לדאוג איך לשמור על מה שיש לו, איך להישאר במצב מסוים, כי אצלו אין שום נתון מלבד מבנה הנשמה שהוא קבוע, אבל כל המילויים שלו הם תמיד בני חילוף. לכן המגמה צריכה להיות, כמה שיותר מהר, ולא חשוב איזה מילוי יש בי, לעבור ממדרגה למדרגה. כי בכל מדרגה יותר עליונה אני אקבל מילוי יותר גדול, לפי הכמות ולפי האיכות. 

אבל כדי לעבור ממדרגה למדרגה עליי להיפטר מהמדרגה הקודמת, לרצות להתנקות ממנה ולרצות לקבל מילוי יותר גבוה. וכאן בעצם כל הבעיה, כי אם אני עדיין נמצא במילוי הנוכחי איך ארצה לקבל מילוי יותר גבוה? לאדם הנמצא במדרגה יותר תחתונה המילוי נראה שונה, הפוך עד כדי כך שפשוט הוא לא מסכים. זה כמו ילד והורים, הוא רוצה לשחק ולקבל מה שנראה לו כטוב בדרגה שלו, והוריו מכריחים אותו להשתנות ולעבוד קשה, אומרים לו, "תראה, להיות כך וכך זה דבר טוב", והוא לא רוצה ללמוד עשרים שנה ולקבל איזה מקצוע ולעבוד אחר כך במשהו אצל מישהו. הוא לא רואה זאת כטוב. להורים זה נראה טוב, אבל מה הם מבינים? החיים שלו הם משחקים והכול, והם לא מבינים, אין להם שום עניין בזה. כך אנחנו בכל מדרגה ומדרגה כלפי המדרגה העליונה, ועוד יותר גרוע. כי ברוחניות ההבדל בין המדרגות הוא ממש ההפכיות ביניהן, שום דבר במדרגה התחתונה לא מתאים, והפוך למדרגה היותר עליונה.

כשאנחנו לומדים ב"תלמוד עשר הספירות", איך משתלשלים העניינים, איך המדרגות יורדות מהבורא עד העולם הזה, אנחנו לומדים ורואים שכל מדרגה כשהיא מולידה מדרגה יותר תחתונה, היא מתהפכת, היא ממש מפסיקה את עצמה. זה דומה לגרעין הנטמן באדמה, ועליו להירקב לגמרי כדי שיגדל ממנו עץ, משהו חדש. לכן לעבור ממדרגה למדרגה זה כאילו לעבור בכל פעם איזו תהום, לקפוץ מעל משהו שאין לו מעבר חלק ממצב למצב. והאמצעי או השיטה לעבור נקראת "למעלה מהדעת". 

"למעלה מהדעת" זה נקרא, שהדעת שלי היא מה שאני יודע, וחושב ורואה עכשיו במדרגה הנוכחית, זו דעתי והמילוי שלי במדרגה הזאת. ואני חייב כביכול לדרוס זאת, ולרצות לקבל מילוי יותר עליון. איך זה אפשרי? האמצעי לרכישת דעת העליון, נקרא, "בינה", "תכונת הבינה", "תכונת חפץ חסד", כשאדם בכלל מפסיק להיות מקבל, מפסיק להרגיש ולמדוד את עצמו בתוך כלים דקבלה, זאת אומרת, לא משתמש בטבע שלו ונדבק לעליון כעובר, מנטרל את הכלים דקבלה שלו, ורוצה להיות פשוט מחובר לעליון. הקפיצה מדעת התחתון, לחפץ חסד, לתכונות הבינה, ואחר כך לדעת העליון, שאז הוא כבר עובד עם כלים דקבלה בדרגה יותר עליונה ומקבל מילוי, הם בעצם שלבי ההליכה. הם ודאי מתחלקים לעוד הרבה מאוד תתי שלבים, ויש טכניקה מיוחדת איך לעבור אותם, אבל זו בעצם הדרך שאדם עובר בכל פעם ממדרגה תחתונה ליותר ועוד יותר עליונה. וכל המדרגות הופכיות זו לזו, ובכל מדרגה יש הפכיות בין הכלי לאור, ובין טבע האדם, למילוי שבו. 

ואז לאט לאט אדם מגיע למצב בו הוא מלקט מתוך עצמו את כל הטבע המנוגד שלו לבורא, ואת כל התכונות של הבורא, ומתוך שתי ההשגות ההפכיות שבו, נולד בו כלי שיכול לקבל את מחשבת הבריאה, "להיטיב לנבראיו". הדברים האלה שאנחנו עוברים, ההפוכים, האפורים, הטובים, שבכל פעם הניגודיות ביניהם יותר ויותר מורגשת, הם הכרחיים, ואנחנו רואים שגם האנושות עוברת אותם בצורה בהמית. כמה דברים טובים או רעים היו לאדם שחי לפני כמה אלפי שנים, לעומת היום, כמה החיים נעשים יותר קוטביים, קיצוניים בחיי הרגש והמצבים, עד שאדם ילקט את כל ההתרשמויות ובאמת יוכל להרגיש את מטרת הבריאה וייעשה מבין, מרגיש ומוכן להרגיש נצחיות ושלמות. הכלי להרגשת נצחיות ושלמות צריך להיות כלי הפוך. אי אפשר לתת לאדם חוסר נצחיות, חוסר שלמות וחוסר מילוי טוטאלי, כי בזה הוא מתבטל לגמרי, וזה יותר גרוע ממוות.

לכן כאן אנחנו צריכים לתת לאדם את הכלים האלה באופן שיידע איך לפעול מתוכם. לאט לאט מלמדים אותו איך לעבוד עם הכלים הגרועים ביותר, איך לעבור את המצבים הקשים ביותר, לעומת המצבים הטובים ביותר. הדרך שלנו, בכל זאת, כלולה משני פסים מנוגדים, קו ימין וקו שמאל. ולהינצל מכל מצב ומצב ולהתקדם, זה רק על ידי למעלה מהדעת. זאת אומרת, לרצות שהכוח העליון ימשוך אותי מהמדרגה בה אני נמצא עכשיו, למדרגה יותר עליונה, ושם יהיו לי חיים אחרים, דעת אחרת, הרגשה אחרת ומילוי שונה. כי לכל מדרגה ומדרגה אני עולה עם הקופסה הריקה שלי, ושם אני מקבל מילוי. זה מה שנקרא, שכל יום האדם חדש.

אז מה שעלינו בעצם להוציא מהלימוד, מהעבודה שלנו, מהמאמץ ומהיגיעה שאנחנו משתדלים לתת פה ושם, הוא בסופו של דבר רק דבר אחד, שהכוח העליון ימשוך אותי למצב יותר עליון ושם אקבל מילוי אחר, מילוי חדש, מילוי יותר טוב. רב"ש כותב על כך דרך הפסוקים, כוח המבול, כוח ההתגברות, ואנחנו נראה את זה בדרך. 

(סוף השיעור)