שיעור בוקר 09.01.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו, חלק טז, דף ב'עה, עמ 2075

"ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה" (לוח השאלות לענינים, שאלה רסג)

קריין: אנחנו קוראים מ"תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב' ע"ה, עמוד 2075, נושא "ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה", בלוח השאלות לעניינים, שאלה רס"ג בעמוד ב' ע"ה.

"רסג) מהו האו"מ דיושר שעלה והלביש מסביב נה"י דא"ק".

קריין: תשובה בעמוד ב' פ"א, בטור ב' למטה.

"רסג) האורות דחיה יחידה דאו"י, שלא יכלו להכנס בכלים דראש מחמת המסך שעלה במקום נקבי העינים, הם סיבבו מסביב נה"י דא"ק. ועי' לעיל בתשובה רס"ב בענין או"מ הב'. (אות ג')."

זאת אומרת, יש לנו חמישה כלים שבהם חמישה אורות. כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, עם האורות, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. כשיש לנו לא חמישה כלים אלא שלושה, אז יש נפש, רוח, נשמה דכלים, בכתר, חכמה בינה דאורות. זעיר אנפין ומלכות, הכלים הכי עבים, אין להם מסך, לא יכולים להשתמש בהם, הם כלים דקבלה, לקבל על מנת להשפיע. בכח"ב משתמשים רק בלהשפיע על מנת להשפיע ולכן האורות חיה ויחידה לא יכולים להיות בפרצוף, בתוך הפרצוף, ואז הם נמצאים סביב הפרצוף. כי המסך דפה דראש, או המסך דנקבי עיניים דחה אותם והם נעשים, חיה ויחידה, כעיגולים. ואז הם מתעגלים סביב אותה הנקודה ששם עומד המסך שלא נתן להם להיכנס.

שאלה: מה זה מסביב נה"י דא"ק?

כי זה עיגולים.

תלמיד: הוא אומר דאור ישר, זאת אומרת אור חוזר דאור ישר, דיושר.

"האורות דחיה יחידה דאו"י, שלא יכלו להכנס בכלים דראש מחמת המסך שעלה במקום נקבי העינים, הם סיבבו מסביב נה"י דא"ק." סיבבו, כעיגולים, כי הם לא התקבלו ביושר, אין אור חוזר שיכול להלביש אותם ולכן הם נשארו כעיגולים. האור שמגיע לראש, זה אור עגול או אור ישר?

תלמיד: ישר.

לא. למה ישר? מי יישר אותו?

תלמיד: מסך.

עוד לא מסך. האור שמגיע לראש הוא עגול, כאן זה אורות שמגיעים לראש הפרצוף. פה דראש או נקבי עיניים דראש, לא חשוב איפה עומד מסך, הוא מחליט עם איזה אורות הוא עובד ועם איזה כמות אורות הוא עובד, גם כמות וגם איכות. נניח הוא עובד עם אורות נפש, רוח, נשמה, שזה קטנות, עם חיה ויחידה בכלל לא עובד. וגם עם נפש, רוח, נשמה הוא מחליט נניח שהוא עובד ב-40%. אז יש לך מסביב אורות נפש, רוח, נשמה, עיגולים שנשארו, שלא קיבל 60%, אלא קיבל רק 40%, וגם יש לך חיה ויחידה, 100% שעומדים מסביב, וכל זה נקרא מקיפים. מקיפים דצמצום א', מקיפים דצמצום ב'.

תלמיד: למה זה מסביב ולא מבחוץ?

מה זה בחוץ? האורות צריכים להיות בכלים, הם לא יכולים להיות בלי כלים. אתה יכול לשאול, רגע, מה זה נקרא שהאור סתם נמצא מבחוץ, מתעגל סביב הפרצוף? האור צריך להיות באיזה רצון, אז איזה רצונות יש סביב הפרצוף שבהם קיים האור. אז אותם הרצונות, שהרצון והמסך לא יכולים להחזיק אותו בכלים, הרצון הזה נמצא מבחוץ ובו קיים האור הזה שנקרא "מקיף". אתה יכול להגיד, רגע, רצון שאני לא יכול להשתמש בו על מנת להשפיע, הרצון הזה קיים כאילו מבחוץ ובו בתוך הרצון הזה נמצא עוד אור? מה זה, איפה למדנו דבר כזה?.

האור נמצא בתוך הרצון שיש לו, צמצום, מסך, אור חוזר, חשבון, מקבל על מנת להשפיע. אבל כאן בכלל הוא דוחה, הוא לא רוצה. בגלל שדחה ולא רצה לקבל, זה מספיק כדי שהאור חוזר יתקיים בתוך הרצון הזה. נניח קיבל 40% על מנת להשפיע. נניח גלגלתא, אנחנו אומרים שקיבלה 20% בעל מנת להשפיע, ו-80% לא קיבלה. זה הנה"י שלה, איפה שלא מקבלת, 80% מאור פנימי.

ואיפה המקיפים? המקיפים הם בצמצום א'. זה מראש הפרצוף, שכבר בראש הפרצוף ישנה החלטה שאני מקבל בקו ואני מקבל רק לפי כמה שנכנס בי. ומה שלא התלבש בראש הפרצוף, בחשבון כן לקבל ולא לקבל, הוא נשאר כמקיף. אני רואה שעוד לא למדנו את זה. אמנם עברנו את חלק ב' ב"תלמוד עשר הספירות" אבל את זה לא ביררנו שם. נצטרך ללכת לזה.

נחזור לענייננו, "האורות דחיה יחידה דאו"י, שלא יכלו להכנס בכלים דראש" בכלל "מחמת המסך שעלה במקום נקבי העינים," שהיה בפה ועלה לנקבי עיניים, האורות האלה של חיה ויחידה "הם סיבבו מסביב נה"י דא"ק." למה? כי הנקודה החדשה הזאת של צמצום ב', היא נותנת להם את המרכז שלהם, כי היא הסיבה לאורות האלה של חיה ויחידה המקיפים דצמצום ב' והם מתעגלים שם. זה לא עיגולים דצמצום א', זה עיגולים דצמצום ב', יש הבדל גדול ביניהם.

לפעמים עם רב"ש למדנו בצורה כזו, הוא היה אומר "את זה אנחנו למדנו בחלק ב' נניח ב"תלמוד עשר הספירות", בואו נלך לשם ונלמד את זה." היינו עוברים לחלק ב' ללמוד את הנושא הזה והיינו ממשיכים בחלק ב', ממש ככה. היו כאלה דברים.

קריין: שאלה רס"ד בעמוד, ב' ע"ה.

"רסד) למה יצאו עיגולים דנקודים קודם ליושר."

תשובה בעמוד ב' פ"ה, ב' פ"ב. תשובה רס"ד.

"רסד) כי המקיפים דעיגולים ויושר שהם מקיפי חיה יחידה, יוצאים בעת הזווג שנעשה על המסך בנקבי העינים, כנ"ל בתשובה רס"ב, שמתוך שאין להם מקום ליכנס לכלים פנימים, ע"כ יוצאים ונעשים למקיפים, אבל היושר אינו נעשה אלא ע"י התפשטות המלכות דראש ממעלה למטה לע"ס דגוף, שזה נעשה אחר יציאת המקיפים. והגם שהע"ס דראש יוצאים כמעט בשוה עם העיגולים המקיפים, אמנם הע"ס דראש עדיין אינם נחשבים לכלים פנימים, כי אינם אלא שורשי כלים לבד. (אות ו')."

קריין: שוב שאלה רס"ד.

"רסד) למה יצאו עיגולים דנקודים קודם ליושר."

קריין: תשובה רס"ד.

"רסד) כי המקיפים דעיגולים ויושר שהם מקיפי חיה יחידה, יוצאים בעת הזווג שנעשה על המסך בנקבי העינים," על הזיווג שבראש. "כנ"ל בתשובה רס"ב, שמתוך שאין להם מקום ליכנס לכלים פנימים, ע"כ יוצאים ונעשים למקיפים," מיד. "אבל היושר אינו נעשה אלא ע"י התפשטות המלכות דראש ממעלה למטה לע"ס דגוף," זאת אומרת בהדרגה לפי קודם ונמשך בכל ספירה וספירה. "שזה נעשה אחר יציאת המקיפים. והגם שהע"ס דראש יוצאים כמעט בשוה עם העיגולים המקיפים, אמנם הע"ס דראש עדיין אינם נחשבים לכלים פנימים, כי אינם אלא שורשי כלים לבד. (אות ו')."

זאת אומרת, יש לנו זיווג בנקבי עיניים, מזיווג בנקבי עיניים יש לנו החלטה באיזה אחוזים אנחנו מקבלים את האורות נפש, רוח, נשמה בכלים, כתר, חכמה, בינה. ושלא מקבלים חיה ויחידה בכלל בכלים ז"א ומלכות. ואז אלו שלא מקבלים, עליהם ישנה החלטה מיד, הם נשארים מבחוץ, הם לא צריכים להתפתחות הדרגתית, אבל מהזיווג שבראש עכשיו יש לנו התפשטות הדרגתית שבגוף. ולכן קודם יוצאים עיגולים של סביב הפרצוף ורק אחר כך יושר.

תלמיד: טיפה לעשות סדר. אנחנו מדברים על מצב שמלכות עלתה לבינה, ובינה צמצמה את עצמה כך שרק כתר, חכמה וג"ר דבינה נמצאים בזיווג ורק הם מקבלים.

זה נקרא ראש, ואותו דבר שבראש, גם בגוף. כתר, חכמה, ג"ר דבינה.

תלמיד: גם ראש מקבל בכתר, חכמה, בינה וגם גוף מקבל בכתר, חכמה, בינה?

ודאי, מה שהוחלט בראש כך זה יהיה בגוף.

תלמיד: וז"א ומלכות בראש ובגוף לא מקבלים?

יוצאים מהמדרגה, לא עובדים איתם.

תלמיד: ואז מה שהם לא מקבלים, הופך לאורות מקיפים?

כן.

תלמיד: מה התועלת מזה שהם הופכים לאורות מקיפים? הרי הם לעולם לא יקבלו בז"א ומלכות.

למה לעולם? יש לך אח"פ דעליה.

תלמיד: זו השאלה, מה זאת אומרת?

על ידי אח"פ דעליה אנחנו בכל זאת מקבלים את האורות חיה ויחידה יותר ויותר במנות קטנות באח"פ דעליה, זה נקרא ו"ק דחכמה, אבל מקבלים אותם, הארת החכמה, בטח שכן. אלה כל התיקונים. את גלגלתא עיניים לא צריכים לתקן, גלגלתא עיניים אפילו שנשברו, הם כלים שנשברו כדי להתכלל עם כלים דאח"פ וכדי לעזור לכלים דאח"פ להיתתקן.

תלמיד: אז בפעם הבאה שמלכות תעלה לבינה מה יקרה? במה זה משפר את המצב?

כתר, חכמה וג"ר דבינה זה לא כלים. מאיפה באות האותיות? ז"ת דבינה, ז"א, מלכות. אותיות הם הכלים. כתר, חכמה וג"ר דבינה הם לא כלים, הם התפשטות האור. מז"ת דבינה, ז"א ומלכות, זו התפשטות ובניית הכלים. לכן צמצום ב' הוא צמצום על הכלים עצמם, כלים דקבלה, מז"ת דבינה ומטה. אבל זה צמצום רק עד שאנחנו יכולים לבקש כוחות, מסכים, ואז אנחנו ממלאים אותם. ממלאים אותם באח"פ דעליה, בתנאים מיוחדים עד שמגיעים לגמר התיקון ושם ממלאים את כל הכלים.

תלמיד: ומה לגבי המקיפים?

המקיפים שמסתובבים סביב, יותר נכון להגיד מתעגלים סביב נקודת הצמצום החדשה, הם מעוררים אותנו, מגרים אותנו, דווקא לתקן את הכלים האלו של אח"פ. ומה טוב במקיפים? הם מאירים אפילו במצב שאין מסך, הם מעוררים אותנו. כשאני מרגיש לא נוח, כשאני רוצה את מטרת הבריאה, בורא, לא יודע מה, אני רוצה, מאיפה זה בא? זה בא מהמקיפים.

ואז מצד אחד בגלל שזה בא מהמקיפים אני רוצה לתפוס. כי למקיפים אין עדיין לא צמצום ולא שום דבר, פשוט לא משתמשים בהם, אז הם מעוררים אותי. מעוררים על מנת לקבל, אבל מעוררים, יש להם תפקיד גדול מאוד. וכשמתחילים לקבל, להשפיע על מנת להשפיע ואחר כך לקבל על מנת להשפיע, שם המקיפים כבר עובדים יחד עם הפנימיים בצורה הדדית, ובאמצע יש מסכים ופרצופים וכבר עובדים יחד פנימיים ומקיפים.

שאלה: אני עדיין לא מבין את מה שהוא אומר "חיה ויחידה, יוצאים בעת הזווג שנעשה על המסך בנקבי העינים," מה זה הזיווג הזה?

מגיע האור להחלטה שלי, לראש שלי, דהחלטה. ואני קודם כל מחליט את זה ואת זה אני לא מקבל. אחרי שאני מחליט שאת זה ואת זה אני לא מקבל, אז מה אני מקבל, כמה לקבל, באיזו צורה לקבל וכן הלאה. אבל קודם אני לא מקבל, קודם מה שלא מקבל. זאת אומרת חיה ויחידה נעשו מיד למקיפים, ברור שהם יהיו מחוצה לעניין. ואת האורות, נפש, רוח, נשמה, אני בודק כמה אני יכול לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מתוך זה יוצא שאין להם מקום להיכנס לכלים פנימיים?

לחיה ויחידה.

תלמיד: כן.

ודאי, כי אין כלים פנימיים, אני עשיתי עליהם צמצום כי ראיתי שאין לי מסך עליהם.

תלמיד: ואז הם יוצאים ונעשים למקיפים.

כן. אתה שם בצד. יש לפניך נניח תרנגולים מפוטמים וברבורים. אז ברבורים ותרנגולים אתה שם בצד. מה אתה אוכל? אורז, סלט ולפתן.

תלמיד: אני שואל כי אני רואה את המשפט הבא, הוא אומר "והגם שהע"ס דראש יוצאים כמעט בשווה עם העיגולים המקיפים,"

בשווה, זאת אומרת כמעט בשווה, זה באותו הזמן, כי אתה מחליט בראש מה שאתה עושה. למה הוא אומר לך "כמעט"? כי עיגולים יוצאים אפילו קודם.

מגיע האור למלכות, מלכות אומרת, אני בזעיר אנפין בד' ובג' לא עובדת (ראו שרטוט מס' 1). זאת אומרת היא קודם כל דוחה את האורות האלה החוצה, אור מקיף, ואת האורות ב' א' שורש, זאת אומרת נפש, רוח, נשמה, אני כן מקבלת. כמה? אני מקבלת לתוך הגוף נניח 20%, זה תוך הפרצוף, ואז סוף הפרצוף זה 80% מנר"ן. והאור מקיף נמצא מבחוץ, חיה ויחידה. איפה חיה ואיפה יחידה? מה יותר קרוב לגוף ומה פחות? חיה יותר קרוב. ומה עם אורות נפש, רוח, נשמה? גם מהם לא קיבל 80%, גם הם צריכים להיות מבחוץ, אז הם גם נמצאים מבחוץ.

שרטוט מס' 1

עכשיו השאלה, הם מתלבשים כך אחד על השני האורות האלה? לא. למה לא? איפה הרצונות שהחליטו על אור מקיף דחיה יחידה ואיפה הרצונות שהחליטו על אור מקיף נר"ן?

ברור לנו שיש מקום, סוף לנר"ן וסוף לחיה ויחידה. סביב סוף של נר"ן מתעגלים נר"ן, סביב סוף של חיה יחידה מתעגלים חיה ויחידה, יש שני מרכזים (ראו שרטוט מס' 2). לכן הוא אומר שיש מרכז שנקרא פרסא, ויש מרכז שנקרא סיום. בסיום מתעגלים עיגולים דצמצום א' ובפרסא מתעגלים עיגולים דצמצום ב'. מאוד פשוט. זה מרכז, לא שהם עומדים כאן, זאת אומרת, בפרסא יש עיגולים שמתעגלים ובנקודת הסיום יש עיגולים שמתעגלים.

שרטוט מס' 2

שאלה: איפה עשר הספירות לפי השרטוט? הוא ממשיך ואומר "הע"ס דראש עדיין אינם נחשבים לכלים פנימים," איך אני הופך אותם לכלים פנימיים?

עשר ספירות דראש אף פעם לא נחשבים לכלים בכלל, רק שורשי כלים.

תלמיד: שורשי כלים. אז איך אני הופך אותם לכלים פנימיים? איך זה נעשה?

אתה לא הופך אותם, אתה מהם בונה כלים פנימיים.

תלמיד: בדיוק, איך אני בונה מהם?

על ידי כך שאתה מחליט. יש לי עשר ספירות ויש לי תענוג, וישנו בעל הבית (ראו שרטוט מס' 3). אני עושה צמצום, צמצום א', אחר כך אני עושה החלטה כמה לקבל, על מנת להשפיע, ההחלטה הזאת היא נקראת "ראש". לאחר שהחלטתי אני מחלק את הכלים שלי ואומר, בחלק מהם אני מקבל ובחלק אני לא מקבל, הכול באותם הכלים. אין כאן ראש, תוך, סוף כמו שאצלנו ידיים ורגליים, הכול מתחיל ונגמר בעשר ספירות בלבד, אלא הכול תלוי ביחס שלי לעשר הספירות האלה האם אני משתמש בהם כראש או כתוך או כסוף או כמקיפים או כיושר. בכול היחס שלי הוא הקובע.

תלמיד: מה זאת אומרת שהיחס שלי כלפי זה הוא הקובע?

כי יש לי רק עשר ספירות.

תלמיד: אבל מה זאת אומרת היחס שלי? מה זה היחס שלי?

יחס שלי זה נקרא שאני רוצה מכל מה שיש לי בתוך וסוף להשפיע חזרה לבעל הבית.

שרטוט מס' 3

שאלה: אתה ציירת קודם את האורות שנדחים מהפרצוף 80% החוצה מאור ישר ואמרת שהאורות האלה מתעגלים סביב נקודת הסיום. הם לא צריכים להתעגל סביב נקודת הטבור שזה בעצם הסיום דאור ישר?

למה לא סביב פה דראש?

תלמיד: סביב פה דראש בטוח לא, שם אין כלים בכלל. אנחנו מדברים על התפשטות האור כבר בגוף. אז אם הם נדחו מגוף 80%?

לא, הם לא נדחו מגוף 80%, הם נדחו מסוף.

תלמיד: אבל הם אמורים ללחוץ על נקודת הטבור, שם יש את הביטוש. למה הם לא מתעגלים שם?

כי עדיין בפועל לא ברור איפה הדחיה. בעל הבית לוחץ עליך, את זה תטעם ואת זה תטעם ואת זה תטעם, כל עוד אתה טועם אין לו שום בעיה איתך, אתה טועם. ואז אתה מפסיק לקבל, ואת זה לא רוצה כל כך ואת זה לא, כל עוד שזה לא נגמר, יש עדיין התפשטות אורות, אורות החסדים.

איפה הנקודה באמת, הנקודה המרכזית, תראה ב"ספר האילן" בשרטוט אחרון, זה מצד אחד. מצד שני אתה צודק שיש שם עוד הרבה מקורות למקומות מרכזים לכל מיני עיגולים, כי על כל עצירה של האורות, כבר משהו מתעגל. נדבר על זה אולי, הוא לא מפרט כל כך.

שאלה: האם אפשר שתשרטט את השרטוט של העיגול, עם צמצום וקו שיורד עד האמצע שלו, כי אנחנו לא מצליחים להבין איפה המקיפים האלה נמצאים.

בינינו, אני לא כל כך רוצה. אני אגיד לך למה, יש עגולים דאין סוף. נפתח את "כתבי בעל הסולם" עמוד 382 (ראו שרטוט מס' 4). יש כאן עגולים גדולים, העגול החיצון, ואחר כך העגול השני. הוא אומר עגול עתיק יומין. למה הוא אומר "עגול עתיק יומין"? כי עתיק יומין עדיין כצמצום א'. הוא מתעגל למטה מהקו. מה כתוב בקו? "נקודה דצמצום א' הנקראת נקודה דעולם הזה". האמת שכל הקו הזה נקרא נקודה דצמצום א'.

אז סביב הנקודה דעולם הזה, סיום רגלין דא"ק דכל העולמות, מתעגלים עגולים דצמצום א', עגולים דיושר, עגולים דאין סוף. עוד נראה. ועגולים דצמצום ב' מתעגלים סביב "נקודה דצמצום ב' הנקראת נקודה דעולם הבא". סביב זה מתעגלים "עגול אריך אנפין בסופו במרכזו שהוא נקודה דצמצום ב' הנקראת נקודה דעוה"ב".

מה ההבדל בין עתיק ואריך אנפין? "עתיק" מהמילה "נעתק", הוא עדיין נעתק מצמצום ב' ושייך לצמצום א'. לכן הוא עובר מטבור עד למטה, עד סיום רגלין. לא אכפת לו, לא משפיעים עליו כל הייסורים האלה, פרסא, קליפות, צמצום ב', לא חשוב, כך הוא הולך. ואריך אנפין כבר זהו, הוא כבר שייך לצמצום ב'. אז יש לנו הבדל בין צמצום א' וצמצום ב'. נקודה דצמצום א' היא למטה בסיום, נקודה דצמצום ב' היא למעלה בפרסא.

שרטוט מס' 4

שאלה: האם אנחנו נמצאים בנקודה של העולם הזה, באמצע?

היית רוצה, אנחנו לא נמצאים כאן בכלל. בשרטוט הזה אנחנו לא נמצאים. אנחנו אפילו לא נמצאים בקליפות, כי קליפה היא כבר קשר עם הבורא בצורה הפוכה, נניח כמו פּרעה, אנחנו לא שייכים לזה. אנחנו עדיין לא שייכים לשום דבר.

לפני מסך, לפני שאדם יכול להתגבר ולהגיד "בזה אני משפיע לבורא למרות הרצון שלי ליהנות בעצמי", לפני זה אדם לא נמצא בשום תמונה רוחנית. אבל מתקרבים לזה. זאת אומרת, מי שנמצא כאן צריך קודם כל להתכלל בקבוצה, זה התנאי. הקבוצה היא עשר ספירות, בלי עשר ספירות אתה לא נמצא בזה.

תלמיד: אז כשהוא אומר "העולם הזה" למה הוא מתכוון?

העולם הזה, כך ההגדרה ברוחניות, הוא לא מה שאנחנו חושבים, אנחנו לא נמצאים בעולם הזה לפי הגדרת המקובלים. לא.

תלמיד: אם כך מקובל שנמצא במצב כלשהו, זה נקרא "העולם הזה", והעולם הבא זה מה שהוא הולך להשיג?

מקובל שנמצא באיזשהו מצב מתחיל כבר להתמצא איפה הוא נמצא, ואז אצלו המצב הזה, העולם הבא, כל הדברים האלה מתחילים לקבל הבחנות פנימיות. כן.

תלמיד: וכשהוא מגיע למדרגה הבאה זה נקרא העולם הבא, הנקודה העליונה יותר?

כן, זה גם שם כזה "העולם הבא". זה לא שמתים ואז נמצאים שם ובינתיים נמצאים כאן בעולם הזה.

תלמיד: אז כאילו המדרגה הבאה זה דעולם הבא?

מה זה המדרגה הבאה?

תלמיד: שהוא יותר משפיע, לא?

נקודה דעולם הבא זה נקרא שאדם עובד עם כלים דהשפעה בלבד.

שאלה: האם אורות אלו הם המקיפים שמשתתפים בביטוש פנים ומקיף?

לא, זה משהו אחר לגמרי. אורות חיה ויחידה לא נכנסים לביטוש פנים ומקיף כי הם פנימיים מהם. ביטוש פנים ומקיף זה, שאכלתי נניח חצי מהסלט וחצי לא, אבל הוא היה נעים, טעים, עשיתי לבעל הבית גם תענוג כזה גדול, ואז החצי השני לוחץ עליי וגם מה שהייתי יכול לעשות נחת רוח לבעל הבית לוחץ עליי, ואני נמצא תחת הלחץ הזה, ואז יש לי ביטוש בין כמה שקיבלתי, עד כמה זה היה טעים לי ונעים לבעל הבית, לבין כמה שעוד יכול להיות נעים לי ונעים לבעל הבית, זה אצלי בפנים מתנגש, זאת אומרת אם יש פנימי אז יש כזה מקיף. וכאן המקיפים חיה ויחידה, לגמרי אין כלום מהם בפנים, לכן הם לא יכולים להיות בביטוש פנים ומקיף. אין פנימי, איך יכול להיות? זה מקיף אחר לגמרי. יש הרבה סוגי מקיפים. אתם תראו את זה מתוך העבודה הפנימית שלכם. בתע"ס בכלל כמעט ואין את זה, לא מזכירים, גם לא ב"עץ חיים", ולא בזוהר, אי אפשר לספר על כל הדברים האלה, אנחנו רק מקבלים דחיפה כזאת, מאחורה דוחפים אותנו "לך", כל היתר אנחנו צריכים לעשות.

נותנים לך בדרך ודאי הרבה הבחנות, אתה רואה את זה ב"תלמוד עשר הספירות", במאמרים של רב"ש, כמו שאנחנו רואים היום עד כמה הכול כתוב שם לעומק. אבל בכל זאת אתה מבין שהכול תלוי במי שקורא.

שאלה: מה ההבדל בין האורות שנמצאים בסוף הפרצוף, לבין האורות המקיפים שלא נכנסו אליו?

אורות שנמצאים בסוף הפרצוף אלה אורות שלא התקבלו בתוך הפרצוף מחוסר מסך בינתיים. והאורות שאנחנו דוחים, חיה ויחידה, הם האורות שאנחנו דוחים אותם ומקבלים אותם בצורה אחרת על ידי אח"פ דעליה. כשאנחנו מתחילים לעורר את הכלים שבהם בכלל לא קיבלנו כלום זעיר אנפין ומלכות 3 ו-4, דעביות ד' וג', וכשאנחנו מתחילים להשתמש בהם, אנחנו מתחילים לפי הגבלות של צמצום ב', ולכן מקבלים שם את האורות האלה חיה ויחידה בקירוב, במקצת, לא בצורה אמיתית.

לכן זה נקרא "אח"פ דעליה", לא "אח"פ במקומו", לא כלים אמיתיים, אלא שאנחנו כוללים את הכלים האלו של האח"פ בגלגלתא ועיניים. ולכן גם האורות האלו חיה ויחידה הם לא אורות אמיתיים, הם בקירוב, ורק בגמר התיקון יהיו לנו חיה ויחידה אמיתיים.

קריין: שאלה רסו. למה גרשו העיגולים את הכלים דבי"ע למקומם."

תשובה רסו בעמוד פ' ב.

"רסו) כי העיגולים שיצאו כבר ע"י הזווג שנעשה על המסך החדש דצמצום ב', הנה הוצרכו להתעגל מסביב נקודה המרכזית דצמצום ב', שהוא במקום החזה דפרצוף נה"י דא"ק," הפרסא שם. "נמצא משום זה אשר מקום סיום רגלי א"ק הוא יותר חשוב בהרבה ממקום נקודה דצמצום ב', מפני שהוא רחוק מהנקודה המרכזית החדשה, וע"כ נבחן שהעיגולים החדשים דחפו את הכלים בחזרה למקומם למעלה, דהיינו אל מקום החזה דפרצוף תנה"י דא"ק. (אות ו'. ובאו"פ ד"ה וגרשום)."

זאת אומרת, הכלים שנופלים למטה מסיום נדחפים בחזרה על ידי עיגולים דצמצום ב' לנקודה המרכזית דצמצום ב', לחזה דנקודות דס"ג. זה נקרא "האורות מנענעים את הכלים". תראו כמה יפה קורה. כלפי צמצום א' צריך להיות מלטה מסיום, כלפי צמצום ב' הוא דווקא עולה יותר למעלה. ויש כאן הרבה שאלות, זה נקרא עלייה או לא? הרי בכלל לא משתמש בכלים האלו דחיה ויחידה, למה יש להם עלייה? נחשוב על זה.

(סוף השיעור)