שיעור צהריים 01.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 557, מאמרי "שמעתי",

מאמר ל"ח. "יראת ה' הוא אוצרו"

לח. יראת ה' הוא אוצרו

שמעתי י' ניסן תש"ז

"אוצר נקרא הכלי, ששם נותנים את הרכוש. למשל, תבואות נותנים במחסן, ודברים יקרי ערך נותנים במקום יותר שמור. זאת אומרת, שכל דבר המתקבל נקרא בשם יחס לאור. והכלי מוכרח להיות, שיוכל לקבל את הדברים, כמו שלומדים "אין אור בלי כלי". זה נוהג אפילו בגשמיות." זאת אומרת, שהכלי צריך להתאים לאור במשהו ובאותה מידת ההתאמה שיש בין הכלי לאור, האור יכול להופיע בכלי.

"אולם מהו הכלי ברוחניות, שנוכל לקבל בתוכו את שפע הרוחניות, מה שהבורא רוצה לתת, שהכלי הזו יהיה מתאים להאור? היינו כמו בגשמיות, שהכלי המתאימה להדבר שנותנים בתוכו, צריך יחס משותף." צריך שאותן תכונות יהיו גם בכלי וגם באור כדי שאחד ייכנס בתוך השני. "כדוגמת, שאין אנו יכולים לומר, שיש לנו אוצרות יין, השמורים שהיין לא יתקלקל, שפכנו אותם בשקים חדשים. או שלקחנו הרבה קמח בחביות. אלא כמו שנהוג, יין, הכלי שלהם חביות וכדים. וקמח, הכלים שלהם הוא שקים, ולא חביות. וכדומה.

ובהאמור נשאלת השאלה, מה הכלי הרוחני, שמהכלים האלו אנו יכולים לעשות אוצר גדול משפע עליונה. לפי הכלל, שיותר משעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, היות שרצונו ית' הוא להטיב לנבראיו, וסיבת הצמצום, אנו צריכים להאמין, שזהו לטובתנו. ובטח הטעם הוא, משום שאין לנו כלים המתאימים, שיוכל להיות שם את השפע, כדוגמת כלים גשמיים, שצריכים להיות מתאימים להדבר שנותנים שמה. ומשום זה אנו צריכים לומר, אם אנחנו נוסיף כלים, אז יהיה במה להחזיק שם תוספות שפע.

על זה בא התשובה: "אין להקב"ה בבית גנזיו, אלא אוצר של יראת שמים בלבד" (ברכות ל"ג).

אמנם יש לפרש מהו יראה, שזהו הכלי, שמהכלי הזו עושים אוצר, ומכניסים לתוכו כל הדברים החשובים. אז זצ"ל אמר, יראה הוא כמ"ש אצל משה, שאמרו חז"ל "בשכר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט, זכה לתמונת ה' יביט" (ברכות דף ז.). וענין יראה הוא, שמתירא מפני התענוג הגדול שיש שם, ולא יוכל לקבלו בעל מנת להשפיע. ובשכר זה, שהיה לו יראה, בזה עשה לעצמו כלי, שיוכל לקבל בתוכו השפע עליונה.

וזהו עבודתו של אדם, וחוץ מזה אנו מתיחסים הכל להבורא. מה שאין כן יראה, כי המשמעות של יראה הוא, שלא לקבל, ומה שהבורא נותן, הוא נותן רק לקבל, וזה ענין "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".

ולהכלי הזו אנו צריכים, כי אחרת אנו נהיה נקראים שוטה, כמו שאמרו חז"ל, "איזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו". שפירושו, כי הס"א יוציא מאתנו השפע, אם אין אנו יכולים לכוון בעמ"נ להשפיע, שאז זה הולך לכלי קבלה, שהוא הס"א והטומאה.

וזה ענין "ושמרתם את המצות". כי ענין שמירה הוא סוד יראה. והגם שטבע האור ששומר את עצמו, שפירושו שמטרם שרוצה לקבל את האור לכלי קבלה, האור מסתלק, מכל מקום, האדם בעצמו הוא צריך לעשות זה עד כמה שאפשר, כדברי חז"ל "תשמרו עצמכם מעט מלמטה, ואני אשמור אתכם הרבה מלמעלה".

ומה שאנו מיחסים את היראה לבני אדם, כמו שדרשו חז"ל "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים", הוא משום שהכל הוא יכול לתת חוץ מיראה. כי מה שהקב"ה נותן, הוא מוסיף אהבה ולא יראה.

ובכדי לקנות את היראה הוא ע"י סגולת תורה ומצות. היינו, כשהאדם עוסק בתו"מ על הכוונה לזכות לעשות נחת רוח ליוצרו, הכוונה הזו, הרוכבת על מעשי המצות ולימוד התורה, מביאים את האדם לזכות לזה. אחרת האדם יכול להשאר, אף על פי שמקיים תו"מ בכל פרטיה ודקדוקיה, ומכל מקום הוא ישאר רק בדרגת דומם דקדושה.

ולפי זה יוצא, שהאדם צריך תמיד לזכור את הסיבה, המחייבו לעסוק בתו"מ. וזה ענין שדרשו חז"ל "שתהיה קדושתכם לשמי", שפירושו, שאני אהיה הגורם שלכם. שזה נקרא, שכל עבודתכם הוא בזה, שאתם רוצים להנות לי, היינו שכל מעשיכם יהיו בעמ"נ להשפיע.

כדברי חז"ל "כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה" (ברכות כ). שפירושו הוא, כל אלה, שעוסקים בשמירת תו"מ על הכוונה בכדי להגיע לזכירה, בסוד "בזכרי בו, איננו מניח לי לישון", נמצא, שעיקר השמירה הוא, בכדי לזכות לזכירה.

זאת אומרת, זה שרוצה לזכור את הבורא, זה הוא הגורם שמירת תו"מ. היות לפי זה, הסיבה והגורם, שצריך לשמור את התו"מ, הוא הבורא. היות בלי זה אין האדם יכול להתדבק בהבורא, מטעם ש"אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד", מסיבת שנוי צורה כידוע.

והסיבה, שהשכר ועונש אינו מגולה ורק צריכים להאמין בשכר ועונש, הוא מטעם, שהבורא רוצה, שכולם יעבדו בשבילו ולא לתועלת עצמם. שהוא בחינת שנוי צורה מהבורא. ואם השכר ועונש היה מגולה, אז האדם היה עובד מטעם אהבת עצמו. היינו, שהבורא יאהב אותו. או משנאת עצמו, היינו שהיה מפחד שהקב"ה ישנא אותו. נמצא, שכל הסיבה לעבודה הוא רק האדם, ולא הבורא. והקב"ה רוצה, שהוא יהיה הסיבה המחייבו.

ובהאמור יוצא, שיראה הוא דוקא בזמן, שהאדם מכיר את שפלותו, ואומר, שזה שהוא משמש להמלך, היינו שהוא רוצה להשפיע לו, לזכיה גדולה יחשב לו זה. ואין לו ערך מה שיוכל לומר, עד כמה שהשימוש הזה חשוב בעיניו. כפי הכלל, שבאדם חשוב מה שנותנין לו, נחשב כאילו קיבל ממנו, כידוע. ובטח לפי שופלותו של אדם, איך שהוא מרגיש בעצמו, בשיעור הזה הוא יכול להתחיל להעריך את גדלותו של ה', ויתעורר בו חשק לשמשו. מה שאין כן אם האדם בעל גאווה, אמר הקב"ה "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד".

וזה ענין ששוטה, ורשע, וגס רוח הולכים ביחד. והטעם הוא, היות שאין לו יראה, שפירושו, שאין הוא יכול להשפיל עצמו לפני הבורא, ולומר, שלכבוד גדול יחשב לו זה, שהוא יכול לשמש אותו בלי שום תמורה, אז אין הוא יכול לקבל בחינת חכמה מה'. אז הוא נשאר שוטה. ומי שהוא שוטה, הוא רשע, כמו שדרשו חז"ל "אין האדם חוטא, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות"."

שאלה: קראנו במאמר ש"הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים." אני מבין שעלי להיזהר מכל מיני דברים, אבל איך אני מגיע ליראת שמיים?

כשאתה תחשוב כל הזמן איך לעשות טוב לבורא, אז לאט לאט אתה תרגיש ממה אתה צריך להיזהר כדי להיות כל הזמן במחשבה לעשות טוב לבורא. זה הכל.

תלמיד: אבל הבורא הוא לא מוחשי.

אז מה?

תלמיד: אז צריך לעשות את זה בקבוצה?

ודאי שהכי קל זה בקבוצה. זה טוב.

שאלה: ואיך מתבטא המעבר הזה מהקבוצה לבורא, הרגש הזה?

על ידי שתעשה טוב לקבוצה, לחברים, יהיה לך קל לתאר שאתה עושה את זה לבורא.

שאלה: מה זה בדיוק "רוח שטות" בעבודה?

"רוח שטות" זה מצב רוח כזה שמגיע לאדם וגורם לו לסטות ומושך אותו לכל מיני דברים שלא שייכים להתקדמות רוחנית. לכן זה נקרא "שטות".

שאלה: ומה הפתרון נגד זה?

חיבור עם החברים, אין לך יותר מכך. אתה חייב שמישהו כל הזמן יתמוך בך, שישמור עליך. זה מה שאתה חייב, זה לא יחזיק בלי החיבור.

שאלה: איך האדם יכול לבנות כלי נקי שראוי לקבל את אור הבורא?

אתה קופץ גבוה מדי. להגיע לכלי נקי כדי לקבל את אור הבורא זו עבודה גדולה מאוד בלשמה ואנחנו צריכים לעבור הרבה מדרגות. אבל על ידי שאתה מתקרב לחברים אתה לפחות יכול להרגיע את עצמך ולהתחיל איכשהו להתקרב להשפיע לבורא במשהו טוב. על זה כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'", שאתה מתקרב לחברים ובונה יחד איתם עיגול, וכולכם רוצים להגיע לחיבור ביניכם, באהבה, בידידות, בתמיכה הדדית, ואת כל זה אתם עושים כדי לבנות איזו פעולה 'על מנת להשפיע' המשותפת שלכם. אתם מעלים את זה לבורא, הוא מקבל וממלא את זה וכך אתם מתחילים לקבל את גילוי הבורא. הכי טוב לעשות את זה בעשירייה, זה נקרא "במניין".

שאלה: כתוב שעל האדם לא לקבל, אבל הבורא כביכול נותן על מנת להשפיע, ואני מנסה להבין איך ליישב את שני הדברים האלה, על מה מדובר כאן?

אנחנו רוצים לקבל מהבורא על מנת להשפיע לו. קודם כל לא לקבל כלום, לעשות צמצום, אני לא רוצה לקבל שום דבר. ואחר כך אני אומר, בסדר, אני מוכן לקבל מהבורא, אבל רק בתנאי שאני עושה לו בזה נחת רוח, לא לי אלא לבורא בלבד. ואז אני פותח את עצמי ומתחיל ממש במידות קטנות, לקבל עוד גרם ועוד גרם, בתנאי שאני בודק את עצמי בזה שכל מה שאני עושה, זה לטובת הבורא בלבד. וכך אנחנו מגיעים לדביקות, "אני ודודי ודודי לי."

שאלה: האם עלינו לקבל את כל הטוב ואת כל הרע שאנחנו רואים סביבנו בעולם, האם זה חלק מהעבודה עם הבורא, חלק מהעבודה הרוחנית שלנו?

לא. בדרך אנחנו מבררים מה זה טוב ומה זה רע ואיך אנחנו צריכים להתייחס לטוב ולרע ואיך אנחנו צריכים לקבל כדי להשפיע נחת רוח לבורא, ממה הוא בדיוק נהנה. כל אלה בירורים בדרך. 

שאלה: מה עלינו לעשות בקבוצה כדי שכל חברה תזכה ליראת שמיים למרות כל המצבים המורכבים ביותר שאנחנו עוברות בדרך?

אתן צריכות להיות מחוברות אחת לשנייה, אתן צריכות להיות בערבות אחת, ולערוב זו לזו, ואז אתן תתחילו להרגיש מה עוד אתן צריכות, כיוון שהכוח העיקרי שחסר לנו כדי לגלות את הבורא, זוהי הערבות.

שאלה: באיזה אופן לעשות את זה, הרי להתנהגות שלנו יש סיבות שונות, החל מכך שאני רוצה שיאהבו אותי ועד לרצון שלי לאכול, איך לפעול כדי שהסיבה לפעולה שלנו היה תמיד לקשר עם הבורא?

המשיכי להתקרב אליו דרך החברות. תבקשו, תתפללו.

שאלה: איך אני יכולה לוודא שהפעולה שלי ביחס לחברות היא באמת לשם שמיים, אם התגובה לפעולה היא לא חד משמעית?

דברי יותר עם החברות ותעשו פעולות משותפות מתוך הסכמה משותפת.

שאלה:  החברים עושים עבודה נקייה מתוך אהבה ואני עושה דברים שלא יוצאים מהלב. מה אני יכול לעשות כדי לא לעצור את העשירייה?

לחבק את החברים חזק יותר ולהיות יחד עימם במחשבות, בהרגשות, בפעולות שלהם.

תלמיד: אנחנו יודעים שאנחנו לא יכולים לקבל רע מהבורא. ומצד שני כתוב ש"את אשר יאהב ה' יוכיח". איך אנחנו יכולים להתייחס לזה?

כשיגיע הזמן אתם תראו שהגעתם ליחסים האלה עם הבורא, ומה צריכים לעשות. בינתיים נלמד יחד מה שיש לפנינו.

שאלה: הקשר הנכון בין הכלי לבין האור הוא על ידי כך שהכלי ישווה את התכונות שלו אל האור. האם אחרי שהכלי משווה את התכונות שלו אל האור הם עדיין נפרדים או שהם הופכים לאחד? כי נראה שיראה היא משהו שהכלי תמיד יצטרך לעשות.

הם הופכים לאחד והיראה תמיד נשארת. 

שאלה: האם במידה שנוכל להוריד את הראש שלנו בפני החברות, באותה מידה נוכל לזכות לתכונה הזאת של על מנת להשפיע?

כן.

שאלה: בירור הכוונות זה משהו שכל אחד עושה בתוך עצמו. האם אפשר לברר אותן גם עם העשירייה או כעשירייה?

ודאי שרק בעשירייה.

תלמידה: האם אנחנו מבררים ביחד מהי הכוונה שלנו?

כן, כך אנחנו בודקים את עצמנו לפני שפונים לבורא.

תלמידה: האם כשאנחנו מגיעים למצב שהוא בתוכנו, שהוא הסיבה, המטרה והכוונה, אז אנחנו במצב שעושות לו נחת רוח?

כן.

שאלה: באיזו מידה החיבור הפיזי משפיע כשמדובר על השפעה? כי החברות שלנו רחוקות.

אי אפשר לומר. זה מורגש בלב כמה אנחנו מחוברות יחד, כל הקבוצה בלב אחד.

שאלה: היראה בפני הבורא היא פחד מפני הבורא. האם הפחד הזה מבוסס על הזיכרון, על השבירה שלנו, כשהכלי עוד לא היה מוכן לעבודה להשפיע?

לא נכון בכלל.

שאלה: אנחנו כל יום נמצאים בהבנה שרק כשאנחנו מגיעים לתוך הקבוצה שלנו, אז נזכה שם בכול. אבל עד עכשיו אנחנו לא מבינים את התחושות האלה, אם יש לי יראה בפני הבורא, לפעמים אין לי יראה. איפה ברמה הרגשית אני יכולה למצוא את החוט הזה שאני יכולה למשוך בו ולהרגיש את הקשר הישיר עם הבורא, שבאמת יש לי יראה אליו או שאין לי?

עדיין אין לך את החוט הזה כי את עדיין כולך בתוך האגו.

תלמידה: בשביל מה אנחנו עובדים בקבוצה?

כדי להוציא את עצמנו מתוך האגו בעזרת החברים.

תלמידה: אנחנו משקרים לעצמנו שאנחנו למען הבורא.

אנחנו לא משקרים אלא רוצים להגיע לזה.

שאלה: התאספנו היום לפני הכנס שיהיה באסטנה כ-50 אנשים, הרבה זמן לא התאספו כל כך הרבה אנשים באזור. מה היית מאחל לחברים שלנו באסטנה?

אני מאחל לכם להשיג שלמות בקשר ביניכם ואז בקשר עם הבורא. זה משהו שאתם מסוגלים להשיג. בכלל, זו עיר טובה, יש לי זיכרונות טובים משם למרות שזה כבר היה מזמן. בהצלחה לכולכם.

שאלה: כתוב במאמר "תשמרו על עצמכם למטה ואני אשמור עליכם מלמעלה". הרצון הזה לשמור על עצמי ועל החברות מוביל אותנו כביכול לחוסר תנועה. אני כל כך מפחדת לטעות שאני אעשה משהו לא נכון עד שאני בכלל מפסיקה לעשות. איך למצוא את האיזון?

פשוט להחזיק בחברות, יותר מזה לא צריך, וגם להשתדל לא לפספס את השיעורים שלנו.

תלמידה: הרבה פעמים רואים בקבוצה איך נוצרים שני כוחות. חלק אחד רוצה לשמור, אנחנו מדברים על כך שמישהו מפר איזשהם כללים, וחלק אחר רוצה ללכת קדימה, והרבה פעמים יש מאבק בין שני הצדדים האלה. איך למצוא את האיזון?

אתן צריכות לדבר ביניכן יותר, לחבק זו את זו ולהגיע למכנה משותף, לדעה משותפת, ואז שום דבר לא יהיה נורא.

תלמידה: דווקא החלק שרוצה לשמור לא רוצה לדבר על זה, כי בדיבור ובשיחה אנחנו כביכול יכולים לצאת מעבר לאיזשהן מסגרות.

כלומר, פוחדים להיחלש. זאת שלא רוצה לדבר על זה היא פוחדת להיחלש ולאבד את דעתה למרות שבעיקרון דעתה אינה נכונה.

תלמידה: החלק הזה שמפחד מהקונפליקט, זה נכון, כי צריך שנפחד ונשמור על עצמנו. איך בכל זאת למצוא את שביל הזהב כדי שנוכל לשוחח בינינו על הכול?

אני לא יודע, בכל זאת צריך איכשהו להיפגש ולדבר על זה. תנסו, תמצאו איזשהו מתווך, איזושהי קבוצה אחרת, עוד אחת. תפנו אלינו, יש כאן הרבה אנשים שכל הזמן עוסקים בדברים כאלה, שייקחו את זה בידיים. יש לנו הרבה נשים שמאוד מתמצאות בזה.

שאלה: אם הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים, אז עלינו לאהוב אותו. האם היראה היא הסיבה לאהבה או שהיא מגיעה אחרי האהבה?

יראה זאת דאגה פנימית שקיימת באדם כאשר הוא מרגיש שהוא יכול להתקרב לבורא.

שאלה: אנחנו כמעט 50 אנשים פה באסטנה שמתכוננים לקראת הכנס. אנחנו מגיעים מרוסיה, מקירגיסטן ומהמון מקומות. במאמר כתוב שאני והוא לא יכולים להיות במדור אחד. איך להתכונן לקראת הכנס הבא עלינו לטובה?

הבורא לא יכול להתגלות לנו באגו שלנו. כל עוד יש בנו אגו בצורתו הנקייה, הבורא לא יכול להתגלות בנו. כאשר אנחנו משתדלים, נלחמים באגו כדי שיקטן, אז במידה הזו אנחנו מתחילים להרגיש את התקרבות הבורא. בעיקרון, כאשר האגו נעלם, אז אנחנו מתחילים להרגיש איך הבורא ממלא אותנו. זה נקרא שאנחנו נמצאים בדבקות עמו וכך נחזיק זה בזה.

תלמיד: כל אחד מאתנו מבין שהגענו עם האגו שלנו ואנחנו רוצים להתגבר עליו. איך אנחנו משלבים את זה?

רק בכך שתשלבו את כל הלבבות שלכם, תשימו את כולם בסלסלה אחת ותחזיקו את כולם שם יחד, אז הכול יצליח לכם.

שאלה: האם אנחנו בעשירייה צריכים לבקש מהבורא כלים ספציפיים לפי החיסרון, למשל כלי יראה, אהבה, ולבקש שיתמלאו ביראה ובאהבה, או לבקש מהבורא שיבנה מאתנו כלי כללי דהשפעה?

גם וגם. לבקש גם את זה וגם את זה.

שאלה: את הבורא אי אפשר להרגיש ולכן את הפעולות עלינו לעשות בתוך העשירייה. אבל אם לאדם יש ממש הרגשה ובטחון שהבורא מורגש והוא עושה את הפעולות למען הבורא, האם זה אומר שהאדם נמצא באמונה למעלה מהדעת?

לא, זה רק נראה כך.

שאלה: נניח שאנחנו מתחברות לקריאת מאמר, לפני שאנחנו מתחילות את פעולת החיבור בקריאת מאמר, האם אנחנו צריכות לעשות הכנה ולדבר בינינו על כך שבחיבור הזה אנחנו לא רוצות לקבל כלום, לעשות צמצום?

כן.

תלמידה: והאם זה אומר שבעצם כל אחת, מה שהיא חושבת, מרגישה ותופסת מתוך עצמה, זה בעצם מה שהיא מצמצמת?

נאמר שכן, אנחנו עוד נלמד את זה.

שאלה: איך להגיע למצב של זכירה, לזכור כל הזמן את הבורא כשאתה עושה איזו פעולה?

רק בעזרת החברות.

תלמידה: תמיד יש פרויקטים, פעולות.

אם אתן ביניכן משתוקקות להיות בקשר כדי לא לשכוח את הבורא כל הזמן, אז הוא מצדו, מלמעלה, יעשה את זה אתכן.

שאלה: כל היום אנחנו נמצאים עם הבורא, מתווכחים אתו, מסכימים, לא מסכימים אתו, אבל כשמגיעים לשיעור יש הרגשת הודיה ענקית לבורא על הרב ועל הכלי העולמי. איזה אור מיוחד יש בשיעור?

תגיד תודה לכל החברים שלנו בעולם שמתחברים ולכן אתה מרגיש התרשמות אחרת לגמרי, דרגה, רמה אחרת לגמרי, כיוון שכולם מתחברים לשיעור.

שאלה: איך מקבלים את הכלים הנכונים שבהם אפשר לקבל את השפע?

אנחנו כל הזמן מדברים על כך, רק על ידי חיבור בינינו. אין אדם יכול לבד להגיע לקשר עם הבורא, אלא רק כשמתחברים, ורצוי שזאת תהיה עשירייה. כשהם מתחברים ורוצים להרגיש את הבורא כדי למסור לו את הרגשות שלהם, להשפיע לו משהו טוב, אז זה קורה.

שאלה: במאמר כתוב על דרגת הדומם הרוחנית. האם הבורא מסכים שאדם יישאר בזה?

הבורא מסכים עם כל מה שקורה.

שאלה: יש מתח כזה שאני לא יודע מה לעשות. כתוב כאן על יראה, שאדם מפחד לקבל לעצמו. אנחנו מתאספים היום עם החברים, מתחברים לכנס ועם עוד קבוצות, ויש לי הרגשה שאני אגיע ושם כולם גדולי הדור ותיכף זה יקרע אותי לגזרים. אני לא יודע איך להתכלל, כי אני ממש ילד בפניהם. מה אתה יכול לייעץ?

אדבר איתם שיכניסו אותך, אל תדאג.

(סוף השיעור)