שיעור צהריים 12.02.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מאמר "שמעתי" רמ"ח, "שחברו יתחיל"

רמח. שחברו יתחיל¹

"אהבת חברים הוא בחינת טבע, שהוא "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם", אלא כל אחד ואחד רוצה שחברו יתחיל. ועל זה נאמר: כל הזריז נשכר."

שאלה: מה זאת אומרת "אהבת חברים הוא בחינת טבע"?

מדובר בטבע הרוחני, לא חשוב, יש כוחות כאלה בטבע.

תלמיד: אהבת חברים זה לא דבר שהוא למעלה מהטבע שלנו?

כן, הוא למעלה מהטבע שלנו, אבל בעצם קיים בטבע, אחרת, אם בכלל לא היה קיים לא היינו משיגים אותו אף פעם.

תלמיד: זאת אומרת אהבת חברים, זה בחינת הטבע הרוחני, מעל הטבע?

כן.

תלמיד: איפה הכוח בכלל "שחברו יתחיל"?

כתוב, "אהבת חברים הוא בחינת טבע, שהוא "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם", אלא כל אחד ואחד רוצה שחברו יתחיל." בהבעת האהבה. "ועל זה נאמר: כל הזריז נשכר." בעולם האגואיסטי שלנו אנחנו באמת רואים שכולנו אגואיסטים, כולנו נולדים כאלה ומלמדים אותנו איך להיות כאלה, להיות בתחרות זה עם זה ולהרוויח עוד ועוד על ידי האגו שלנו, של כל אחד. אבל בכל זאת, מה שלא יהיה, כתוב "כמים פנים לפנים כן לב אדם לאדם", אם אנחנו מגיעים לחכמת הקבלה היא מלמדת אותנו שכך עלינו להתייחס זה אל זה. אנחנו צריכים ככול האפשר להיות יותר מכוּונים לכך, להתקרב איש לרעהו כאילו יש בינינו מגנט המושך כל אחד מאיתנו לזולת. כשבאופן הזה אנחנו נמשכים זה לזה אנחנו יכולים לגלות שדה מיוחד מאוד בינינו, שהוא הבורא.

תלמיד: ומה אני רוצה שהחבר יתחיל לפניי?

שהוא יראה לי שהוא מוכן ליחס שלי אליו.

תלמיד: ומאיפה יש לי כוח לתת לחבר להתחיל לעשות משהו לפניי?

נניח שאני מראה לך שאני רוצה להתקרב אליך, מה בדרך כלל אתה עושה?

תלמיד: זה תלוי בסיטואציה

אין שום סיטואציה, מתחילים מאפס.

תלמיד: אם אתה מביע קרבה, אז או שאני מתקרב בחזרה, משתדל לעשות כמוך, או אולי דוחה את הקרבה, תלוי במצב.

אתה מבין שאני רוצה להתקרב אליך?

תלמיד: כן.

שאני ממש רוצה להתקשר אליך? שאנחנו שניים, ואם אנחנו נמשכים זה לזה, רואים שיכולה להיות קרבה בינינו, ואם כן זה יהיה למעלה מהטבע שלנו, אז נוכל לפנות לבורא ולבקש ממנו שיעזור לנו להתקרב בינינו. זה אפשרי?

תלמיד: זה רצוי.

נגיד שרצוי. קורה לנו שאנחנו יכולים להיות קרובים איש לרעהו עד כדי כך שנפנה לבורא ונבקש ממנו שיקרב אותנו.

תלמיד: עוד לפני שנפנה לבורא כדי שיקרב אותנו, איך אני מתקרב אליך, לחבר? מהי הקרבה הזו?

אני לא יודע. אני רק שומע שאם נתקרב זה אל זה, לשנינו ביחד יהיה טוב.

תלמיד: אבל למה אני רוצה "שחברו יתחיל" ולא אני אתחיל?

כי כך כל אחד, זה הטבע שלנו, קשה לכל אחד להתחיל. אבל אם אדם רואה שחבר מסוים רוצה להתקרב אליו, לגעת בו, להיות קצת יותר קרוב אליו, בהתאם לכך גם הוא עושה תנועות להתקרב לשני.

תלמיד: איך נכון להתייחס לחבר שמתקרב אליי? כי לא בכל המצבים אני רוצה שיתקרבו אליי ופתאום חבר משתדל להתקרב, להתחבר איתי.

אתה חייב להיות מוכן ומזומן להתקרבות החברים אליך. זה בעצם התנאי הראשון בחברה שלנו, הרצון כך להתייחס.

תלמיד: וכשאין לך רצון להתחבר עם החברים, יש איזו דחייה, מרחק?

טוב, יש מצבים כאלה ומצבים אחרים, אבל אנחנו צריכים לחנך את עצמנו באופן שנרצה לראות את החברים מתייחסים אלינו ומזמינים אותנו לחיבור. אם כולנו נתחיל, כל אחד ירצה להתחבר לזולת, בסופו של דבר נגיע למצב שכולם יהיו מחוברים.

שאלה: אם אני עושה צעד כלפי חברה, אבל היא נשארת מרוחקת ממני, מה עליי לעשות?

אולי היא לא מבינה אותך ועלייך להמשיך להתקרב אליה, אולי להראות לה בצורה אחרת את היחס שלך אליה. כך זה צריך להיות. אני חושב שבין הנשים ואפילו הגברים, יש הרבה שרוצות, רוצים להתקרב ולהתקשר בקשרים כאלה, כך שהבורא יוכל אפילו להתגלות בקשר שלהם.

שאלה: כשיש לנו קרבה רוחנית לחברה, איך אנחנו מרגישות האחת את חברתה?

כל אחת מרגישה שאנחנו נמצאות במערכת יחסים שלמה. כי אני עושה משהו, חברה עושה משהו, חברות עושות משהו וכך אנחנו משתדלות ללכת קדימה, בעזרה הדדית זו לזו.

שאלה: למה כתוב "כל הזריז נשכר", כי להיכנס ללב החבר זו הרי פעולה הלוקחת זמן רב. אז מה זה אומר "כל הזריז", מאיפה הזריזות?

זה לוקח זמן. אבל בכל זאת צריך לתת לזה זמן, מקום, סבלנות ואז להתחיל להתקרב ולהרגיש זה את זה. לוקח הרבה זמן להגיע לקשר טוב בין אדם לאדם, זה לא כמו אצל ילדים שתוך כמה דקות הם כבר חברים ומשחקים יחד, אנחנו צריכים יותר זמן ויותר מאמץ.

שאלה: מה היא בחינת מים במאמר הזה?

תכונת המים בדרך כלל היא תכונת "חפץ חסד", תכונת ההשפעה, אפשר אפילו להגיד אהבה. אנחנו בעצמנו באנו מהמים, כל האנושות יצאה מהמים ועובר המתפתח ברחם אימו גם נמצא במים, לכן אנחנו אוהבים מים, מים הם יסוד החיים.

שאלה: ההשתוקקות לקרבה עם החברות צריכה להיות הדדית או שדי ברצון שלי?

לא, כדי להתחבר עם חברה רצון אחד לא מספיק. העיקר כאן זו המטרה, לשם מה אני רוצה להתקרב לחבר. בעולם יש מיליארדי אנשים, למה אני בוחר דווקא אותו, למה אני רוצה שהוא יהיה חבר שלי, למה אני רוצה להפוך לחבר עבורו, מה זה אומר שאני חבר עבורו והוא חבר עבורי. זו בעיה גדולה, איפה אז בינינו יהיה מקום לבורא. כלומר צריך כאן לתאר לעצמנו איך ייראה השילוב הנכון של שנינו, עם הבורא, השלישי,.

שאלה: למדנו לפני שני שיעורים שאנחנו צריכים להרגיש את הקרבה באופן קבוע לכל החברות אחרת אנחנו מתרחקות מהכלי הרוחני. איך לא לחלק זאת לכל מיני קטגוריות של קרוב יותר או פחות?

האגו שלך מחלק את זה.

תלמידה: כן, בדיוק. לחלק אני קרובה יותר, לחלק פחות, לחלק בכלל לא. האם אני משקרת לעצמי אם אני מרגישה קרבה לחלק מהחברות ולחלק לא, האם זה אומר שאני לא קרובה לאף אחת למעשה, כי אי אפשר חצי חצי?

לא, למה? כן אפשר, עם אלו יותר ועם אלו פחות, אין מה לעשות. בהתחלה, קודם שמגיעים לאהבה שלמה, רוצים או לא רוצים אנחנו כן מחלקים ואפילו לא יודעים מה קורה כאן.

תלמידה: אמרת גם שהעיקר שהמטרה תהיה למה אנחנו רוצים להתקרב.

אנחנו רוצים לבנות כלי שמתוכו נוכל להשפיע לבורא אהבה, חיבה, דבקות, להתקרב אליו.

תלמידה: כשאתה אומר את מה שאתה אומר, אני ישר מרגישה איפה אני ואיפה מה שאתה אומר, אין לי אפילו רצון לכל הדברים האלה, להיפך.

זה נכון. לאף אחד, אם מדובר באדם נורמאלי, אין רצון להידבק באחר. כולם סגורים בתוך האגו שלהם. לכן עלינו לעשות פעולות שעל ידיהן נעורר את המאור המחזיר למוטב והוא יתקן אותנו.

תלמידה: אז אנחנו מביאות לו את העביות שלנו, את חוסר הרצון והיכולת והמסוגלות, ומבקשים שיעשה?

ומבקשים שיתקן.

תלמידה: ואם אני מרגישה שאני מסוגלת ומתרגשת ואוהבת, מה אני מגישה לו? האם אני בעצם שולחת אותו לחופשה?

אני לא מבין מה את אומרת לגבי החופשה, אבל הפנייה לבורא היא כשאני רואה שמצדי באמת יש יחס טוב ויפה לחבר, ואני צריך שגם הוא ישים לב אליי.

שאלה: איך אנחנו צריכים להשאיר מקום לבורא כשאנחנו מתקרבים?

בעזרת החברים.

שאלה: אתמול בשיעור תע"ס שמענו ממך שמסך זה הדדיות. האם אפשר להגיד שכאשר אנחנו עולים מעל האגו שלנו ומשתדלים להיכנס זה בתוך זה אז אנחנו מגדילים את המסך?

כמובן.

שאלה: כתוב פה בסוף "כל הזריז נשכר". מי זה הזריז?

אדם הרוצה להגביר את פעולותיו בהתקרבות לאחרים.

תלמידה: האם השכר הוא המסך עליו דיברו עכשיו או התפילה? ההדדיות היא השכר, או האפשרות לבקש מהבורא?

זה תלוי באדם, מה בדיוק הוא רוצה.

שאלה: לפעמים כשהחברות רוצות להתקרב אליי אני מרגישה מעין דחייה, אני כאילו דוחה את האהבה שלהן. רציתי להבין את שורש ההרגשה הזאת. האם זו בושה או אגו?

זה רק האגו שלך, את לא רוצה להתקרב אליהן כי זה מחייב.

תלמידה: ומה אפשר לעשות כדי להילחם נגד זה?

להתקרב לחברות בכוח למרות שאני לא רוצה. לבקש מהבורא שייתן לי בכל זאת כוח להתקשר אליהן, להתחבק איתן וכך להמשיך הלאה.

שאלה: האם כשאני מתקרבת לחברה עליי לרצות להתחבר בינינו מקסימלית או שעדיף לעסוק בדרכים לחיבור העשירייה, מה שיקרב אותנו יותר. איך עדיף להתכוונן?

להיות כמה שיותר קרובות האחת לאחרת, תחליטו ותדונו על כך.

תלמידה: כשהתקרבתי לחברה כלשהי זה הפחיד חלק מהחברות, זה נראה כאילו אנחנו חושבות מאחורי גב העשירייה על משהו, בונות איזו אסטרטגיה. הפחד הזה הוא לא מהנשמה, איך לעבוד עם זה?

לא, לא לדאוג. לא יכולה להיות יותר מדי אהבה. אין דבר כזה.

שאלה: במאמר בעל הסולם כותב ""כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם"". מה זה אומר?

 שהחבר יתייחס אלינו באותה צורה.

תלמידה: זו השתוות כאילו?

כן.

שאלה: בעשירייה שלנו יש 14 בנות. אחת הבנות עד עכשיו, קרוב לשנתיים הייתה פסיבית, רק הקשיבה, ולא השתתפה בסדנאות, בשום דבר. ועכשיו היא באה עם הצעה שהיא רוצה לצרף בת שנפלטה מעשירייה אחרת. עד שנוצר החיבור בינינו עבדנו כל כך קשה, ואנו עדיין עובדות קשה. האם אנחנו יכולות לצרף אחת שאנחנו עדיין לא מכירות, כשעם אותה אחת שהציעה עדיין קשה לנו, ואנחנו רק מתחילות להתחבר אליה?

ככה תגידו לה, שאחרי שתתחברו איתה תוכלו להתחבר גם לזו שהיא רוצה להביא. אבל בתנאי שקודם אנחנו רוצות להכיר אותך, להתחבר איתך, ולחיות איתך זמן מה.

שאלה: האם מתאים ליצור יחסים או להיות באינטראקציה עם חברה מחוץ לפגישת העשירייה במטרה לברר משהו כדי לשפר את הקשר בינינו?

בבקשה, את יכולה, אבל כאן אנחנו מדברים על איך אנחנו מגלים את הבורא, ומושכים אותו שיעזור לנו להיות בהתקשרות הרוחנית בינינו. לכן כאן אנחנו מתחברים עם החברות, שלומדות יחד איתנו, שרוצות בחיבור, ומבינות שאי אפשר להגיע למטרת הבריאה בלי להתחבר, וזה אחרת. 

תלמידה: זו חברה מהעשירייה, שעימה אני לא מצליחה להגיע ליחסים תקינים, אז אולי כדאי לנו לדבר מחוץ לעשירייה, ולראות מה קורה.

אני לא יודע למה את מתכוונת או לא מתכוונת, אבל אנחנו צריכים להשתדל להגיע לכל חברה וחברה, ולקבוע איתה יחסים נכונים, וטובים. 

שאלה: האם כאשר אנחנו ממהרים ללמוד, להרגיש ולחלוק אהבה עם החברים, האם אז אנחנו מפסיקים להיות עבדים של האגו שלנו?

כן. אז אנחנו יכולים לשלוט על האגו שלנו.

שאלה: עד כמה קבלת החָבֵרה תלויה בגילוי הרע בתוכי, וכמה זה קשור אחד לשני?

זה לחלוטין קשור.

שאלה: האם אנחנו צריכים להזמין את הבורא, לזרז את העבודה שלו עלינו או שעלינו לפחד, ולא לקחת את כל המצבים שהוא נותן לנו כדי להתקדם?

עלינו לקבל מהבורא את כל המצבים, לעבור אותם, כך שכל מצב ומצב יחזק אותנו בחיבור שלנו בקבוצה.

שאלה: לעתים קרובות אני מתייחס בצורה לא טובה לחבר שלא מגיע לשיעור, לא משתתף בפגישות שלנו, ולא עושה שום הפצה. זה מצב שמביא לי התרחקות. איך אני צריך להתנהג במצב כזה?

עלייך בכל זאת להראות לו שאתה מאוד זקוק לחיבור עימו, כמה שאתה מסוגל. 

שאלה: כתוב שהבורא ראשון ואחרון. המאמץ שלי בין הראשון והאחרון, זאת עבודה שלי, בלזרז את הזמנים?

העבודה שלך היא להשתדל לאהוב את הבורא בכל הכוחות, הרצון, ועם כל מה שיש לך.

תלמיד: נובע מכך שכל חבר צריך להשתדל להיות אקטיבי בקבוצה.

כן.

תלמיד: אם נדבקתי בטוב והמטיב, איזה ירידות יכולות להיות לי? יש לי ירידה אחת קבועה, זה שאני לא מהנה לו, ובאותו הרגע אני הרי גם בעלייה כי אני עובד בשבילו. אז האם אפשר להיות בעליה וירידה באותו זמן?

כן, אפשר.

תלמיד: וזה נחשב למצב טוב?

אתה מתקרב לזה, כן.

שאלה: אחת המצוות העיקריות שאליה אנחנו צריכים לבוא היא "ואהבת לרעך כמוך". האם אפשר איכשהו לראות את זה כאילו הקרוב ביותר אליך זאת נשמתך, וכאשר תאהב אותה, בצורה אוטומטית מגיעה אליך האינפורמציה שגם לחבר יש נשמה. ואתה מרגיש שמה שמקרב אותך אל החבר, זה לא אני שמתקרב אליו, אלא הנשמות מתקרבות ביניהן. האם אפשר לראות את זה ככה, ככל שיש חברים, ככה יש נשמות, ואנחנו מתקרבים?

תתקרב. זה העיקר, תתחיל.

תלמיד: יוצא שאנחנו חברים, הכול טוב, אבל ההתקרבות הגדולה ביותר נעשית אחרי שיש קונפליקט או בעיה עם החבר, אחרי התנגשות זה מתגלה יותר. האם אנחנו יכולים איכשהו לעורר את זה בעצמנו או שאין צורך לעשות את זה?

לא, בשום אופן, אין צורך לעורר שום דבר רע.

תלמיד: אבל כאילו דרך אהבה וטוב זה מורגש קצת פחות.

אני מבין אותך, אבל בשביל זה צריך לראות מה עוד חסר לכם, להוסיף בטוב ואהבה לחבר, כדי כל פעם להרגיש שאנחנו מתקרבים אליהם.

תלמיד: מה זה יכול להיות?

טוב ואהבה.

תלמיד: כלומר, יותר טוב ואהבה?

כמובן. בכל רגע ורגע, ובכל יום ויום.

שאלה: אנחנו רואות לפעמים את התכונות הרוחניות של החברות, איך היא משקיעה מאמצים, ואנחנו מעריכים את זה, ורואים שהיא גדולה. אבל תכונות האופי שלה בדיוק כמו תכונות האופי שלי לא משתנות, ולא נותנות לנו להתקרב אחת לשנייה. איך לעבוד עם זה כדי שזה לא יפריע לקרבה רוחנית?

את צריכה להתגבר על הסתירות שלך עם החברה. פשוט בכוח לעבור דרכן, דרך היחס שלה, ואז את תביני איך בכלל עושים את זה, וכבר תפעלי בצורה נכונה.

תלמידה: ואם לא יוצא להתגבר מעל לאגו, אז פשוט לעזוב לפרק זמן, או שלא נכון לעצור?

תבקשי ממנה, שהיא בעצמה תעזור לך.

שאלה: ההתקרבות שלנו זו ההבנה בתוכי, איך שאני מבינה את הקרבה הזו, או שאני עושה איזשהן פעולות בקרבה והחברות כן עונות לי? אני עושה את המאמצים שלי לכל החברות, אבל לחלק אני מרגישה יותר קרבה, יותר אהבה. ולאחרות, פשוט נדמה כאילו שהן לא עונות לי. לא מרגישים את האדם הזה ולא מרגישים חיבור כלפיו. האם זו תחושה פנימית שלי סובייקטיבית או שפשוט אין לי הבנה, אין לי גישה אליה?

את כל זה את תבררי.

שאלה: האם נכון להגיד שהזריז הוא לא מחכה עד שהחבר יאהב אותו, אלא הוא מנסה לאהוב ראשון?

בטח. כך נאמר, "ואהבת לרעך כמוך".

תלמידה: אני את הלב שלי פתחתי לחברות. איך ללמוד להרגיש את החברות בלב?

תפתחי את הלב שלך עוד יותר גדול.

שאלה: אם אני מתאמצת להתגבר על המחלוקות בינינו כדי לאהוב את החברה, האם היא יכולה לקבל את האהבה בלב שלה? האם זה נכון?

כן.

תלמידה: האם זה כך גם עם הבורא?

כן.

שאלה: כשאנחנו בונות יחסי אהבה בקבוצה, אנחנו הרי עושות לא רק חשבונות, מאמצים בתוכנו, אלא גם פעולות חיצוניות. אז מה לעשות אם שפת האהבה, כאילו, לא תואמת בין החברות?

בלב. לבקש מהלב שיסכים.

שאלה: האם יש מדד או איזו דרך לבדוק שהאהבה שהשגנו היא לא אהבת דגים?

זה עוד מוקדם.

שאלה: במאמר הזה אפשר לחשוב שהמים הם כמו מראה. אפשר לקבל את זה עם כל העשירייה או שזה אינדיווידואלית עם כל חברה? אם לדוגמה, אני מחייכת, ובכל מיני מראות, בכל מיני פנים אני רואה תמונה אחרת, זה משהו אחר?

בינתיים לא צריך לייחס לזה חשיבות.

שאלה: מאתנו צריכים להיות מאמצים, תפילה ורצון חזק לאהוב את הבורא. ורק הבורא נותן לנו את האהבה האמיתית לכל החברות, לכל היקום. זה נכון?

כך זה יכול להיות. בדיוק כך.

שאלה: בחיים הרגילים, כשכופים עלי לעשות משהו אני מתעכב ועושה את זה לטאט לאט, אבל כשאני מאוד רוצה לעשות, אז אני מזדרז לעשות את זה. האם זו בדיקה בשבילנו גם בחיבור בין החברים, שאם אנחנו מזדרזים לעשות את זה, זה מבטא הסכמה מצדנו על השתתפות פעילה? האם זה כך?

כן.

שאלה: כשאנחנו עושות מאמצים במהלך העבודה בעשירייה והחברות מתעלמות, או שנשארות אדישות, אז מה אנחנו עושות לא נכון?

צריכים להמשיך יותר ויותר לעשות פעולות של חיבור בין החברות, ואז אתן תתחילו להרגיש עד כמה זה עובד ביניכן, או שצריכות עוד להוסיף רגישות, או לא רגישות, אלא כוח. וכך אתן תתקרבו למצב שתתחילו לקשור קשרים ביניכן. אתן תעשו רשת קשר ביניכן.

שאלה: גם אם אנחנו עושות את הצעד הראשון, אני מרגישה שרק ביחד אפשר להתעלות ולהתחבר מעל כל המצבים. אז הצעד הראשון הוא חשוב, אבל האם באמת אפשר להתעלות מעל המצבים אם אין ביטול הדדי בין החברות?

אפילו אם שתיים או שלוש מכולן, גם כן כבר יש איזו תזוזה.

תלמידה: כשאנחנו עושות צעד כלפי החברות והן דוחות אותנו, אז אנחנו לא רוצות להמשיך. האגו שלי מתעצם ואז בנקודה הזאת קשה לי להכניע את עצמי, להוריד את הראש?

כן. את זה אני רואה, את גאוותנית קצת. אבל זה טוב. כשתגיעי לרוחניות תהיה לך דרגה גבוהה.

שאלה: אנחנו לומדים שאני צריך ליזום את הערבות, אני צריך לדאוג לחברים להראות דוגמה. מה זה אומר שהחבר יתחיל, בעל הסולם כותב כאן שהחבר צריך להתחיל?

אז החבר יתחיל להתקרב אליך בכל מיני דרכים אפשריות, פעולות אפשריות.

תלמיד: אני הרי לא צריך לחכות לזה ממנו?

לא, לחלוטין לא. מה אתם כך תתנגשו מצח במצח, ראש בראש, אל תדאגו.

שאלה: כדי לייצב קשרים קרובים בין החברות, העשירייה שלנו עשתה תרגיל לממש את רצון החברה. ויצא ככה שהרצון של חברה מסוימת גרם הרבה כאב לשאר העשירייה.

לא, זה לא הֶרס או שבירה של שום דבר. פשוט את הפעולה הזאת בינתיים תעזבו, נחזור לזה אחר כך.

שאלה: כתוב שם הזריז נשכר, זאת אומרת, מי שמקדים להביע רגש הוא הזוכה זאת אומרת, הוא זה שנשכר?

כן.

תלמיד: אתה מוכן להגיד את זה ברוסית, כי גם ולאד לא הבין.

בסדר. הזריז נשכר זאת אומרת, מי שפועל בזריזות מחפש איך לפעול בין החברים הוא הולך קדימה, הוא שמִקדימה.

שאלה: הבורא שמע את התפילה שלנו והעשירייה הקטנה שלי משתלבת עכשיו עם עשירייה אחרת. אני רוצה להודות לכל מי שדאגו וכתבו והתפללו עבורנו. האם אתה יכול לברך אותנו בבקשה?

אם זה באמת חיבור רציני של שתי קבוצות קטנות לאחת גדולה, אז אני מברך אתכן.

שאלה: אם אני לא יודע איך נראה חיבור, איך הוא נשמע, איזה טעם יש לזה, או איך זה יהיה בכלל, אז אני נמצא בוואקום. אני לא יכול לבקש, לייחל למשהו שאני לא יודע מהו מלכתחילה. אני כן יודע שנתקלתי בהתנגדות מאוד גדולה ברגע שניסיתי לצאת מעט מהאגו. האם אני פשוט צריך לנסות ולהמשיך?

כל הזמן להמשיך בפעולות החיבור. אפילו שאתה רואה שאתה לא מצליח, כל הזמן להמשיך.

שאלה: איך אני יכולה לעזור לעשירייה כדי שכולנו יחד נתקרב לבורא?

להתחבר טוב טוב עם כל החברות בעשירייה, וככל האפשר לבקש את זה מהבורא.

שאלה: האם אפשר להגיד שתפילה עבור החברות מגדילה בנו את תכונת ההשפעה?

כן.

שאלה: איך לעבור כל מצב שמגיע מהבורא כדי שהוא יחזק אותנו?

להתחבר יחד קרוב יותר ויותר.

שאלה: האם אפשר להחשיב תפילה עבור החברות כמעשה של הזריז? כי אני מבינה שזריז הוא מי שיוצר את התנאים כדי שהחברות יעשו את הצעד הראשון עבור הקרבה.

כן, נכון, צודקת.

שאלה: איך על הנשים ללמוד לשאול שאלות נכון? והאם השאלות הנכונות שלנו תלויות בעד כמה חזק מתחברים הגברים שלנו?

אני לא חושב שאתן צריכות להתייחס לגברים בצורה כזאת שהם מחליטים, עושים עבורכן, זה לא נכון. אתן עצמאיות, עומדות בפני עצמכן, כך שתשאלו שאלות שבאות מכן ונברר אותן.

שאלה: אמרת שלא יכולה להיות יותר מדי אהבה, אבל לדוגמה יש אימא שדואגת יותר מדי לילד שלה ולא יוצא שום דבר טוב מזה. אז זה שלא יכולה להיות יותר מדי אהבה בעבודה שלנו, האם מדובר על התפילה?

כן, על התפילה.

שאלה: הרבה פעמים אנחנו מרגישות קרובות לחברות שיש להן לב חם. האם תמיד לב חם הוא לב משפיע?

כן.

שאלה: כתוב במאמר "כמים הפנים לפנים". כשאנחנו מסתכלים על ההשתקפות של הפנים שלנו במים, אז כדי שנקבל השתקפות ברורה המים צריכים להיות נקיים, צריך שיהיה אור וכלי נקי. איך נוכל להשיג את התנאים האלה?

על ידי ים של חסדים.

שאלה: איך ללמוד להוריד את הכפפות הלבנות בעבודה וגם לא לפצוע בזה את החברות, לא לפגוע בהן?

לא להוריד.

שאלה: מאחורי כל חברה עומד הבורא. אבל אם הוא נותן לי חברה שאני לא מאמינה לה, לא סומכת עליה, אז האם אני בכל זאת צריכה להכניס אותה לליבי, כי אני צריכה להאמין לבורא?

לא, את לא צריכה לעשות כך.

שאלה: לחברה שלנו היו ציפיות מהעשירייה שלא יכולנו להגשים, ועכשיו היא מתרחקת מאיתנו. איך אנחנו יכולות לעשות את זה נכון ולתקן את זה?

את זה אני לא יכול להגיד. תנסו למשוך אותה חזרה, ואם לא, אז תעזבו, שתלך.

שאלה: מה היא החשיבות של פעולות פיזיות בחיבור הרוחני כמו מפגשים ושיחות?

על ידי פעולות כאלה אנחנו בונים כלי ובתוך הכלי הזה אנחנו מגלים את הבורא. ואז מובן לנו לאן אנחנו מתקדמים, מובן לנו איך לשאול את הבורא, מובן לנו איך אנחנו מקבלים ממנו תשובה. זאת אומרת החיבור בינינו נותן לנו תקשורת שלמה עם הבורא.

שאלה: איך מעשית לפתוח לרווחה את הלב שלי לחברות? ואיך לראות שבאמת פתחתי אותו עד הסוף?

להתקרב אליהן עד כדי אהבה. ואחרי זה לבקש מהן להיכנס לקשר, למגע.

(סוף השיעור)

---

1. https://kabbalahmedia.info/he/sources/O3K6kGhW↩