שיעור בוקר 28.6.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, "שמעתי" מאמר ל"ד:

"יתרון ארץ בכל הוא" – קטעים נבחרים מה מקורות

קריין: קטעים נבחרים מתוך מאמר של בעל הסולם, "שמעתי" ל"ד, "יתרון ארץ בכל הוא".

מאמר מאוד מיוחד, אנחנו קוראים קטעים נבחרים ממנו. מה שאנחנו צריכים לעשות זה לראות עד כמה ההתקדמות שלנו תלויה בשתי רגליים, בשני קווים, גם ברע וגם בטוב, בחושך ובאור, וככה זה צריך להיות כל פעם, דעת ואמונה למעלה מהדעת, לא יכול להיות אחד ללא השני. אם אנחנו רוצים לגדול בתוך הדעת אנחנו צריכים לגדול למעלה מהדעת ואז תגדל בנו הדעת כדי שנוכל להתעלות ממנה.

זאת אומרת, מי שהולך למעלה מהדעת תמיד הדעת שלו תהיה יותר גדולה, יהיה יותר חכם. מה שאין כן מי שלא הולך למעלה מהדעת, הוא יישאר ברמת העולם הזה ואפילו כל פעם במשך הזמן יתחיל לרדת. למה לרדת? כדי לגלות שבכל זאת חסרה לו גישה חדשה, ללכת למעלה מהשכל שלו כדי לרכוש שכל של הבורא. וכך אנחנו מגלים את עצמנו ומתקדמים.

לכן משיעור לשיעור אנחנו צריכים להשתדל להגיע למצב שאמונה למעלה מהדעת תהיה אצלנו יותר ויותר חשובה. ולמרות שזה כאילו נגד השכל האנושי, נגד הרעיון, הלוגיקה האנושית, אבל אם אנחנו הולכים לפי זה אנחנו מתחילים לראות עד כמה הדברים האלה שאנחנו רוצים לרכוש למעלה מהדעת, הם פותחים לנו אופקים חדשים, הסתכלות חדשה על מה שקורה.

קריין: קטע מס' 1, מתוך מאמר ל"ד ב"שמעתי", "יתרון ארץ בכל הוא".

"ידוע, כי אין שום דבר מתגלה בצורתו האמיתי, אלא רק בדבר והפוכו, "כיתרון האור מתוך החושך".

זאת אומרת, שכל דבר מראה על חבירו, שדוקא על ידי דבר והפוכו, אפשר להשיג את מציאותו האמיתי של המושג הנגדי. ומשום זה אי אפשר להשיג את הדבר בתכלית הבהירות, אם אין לו את הדבר המקבילו. דוגמא: אי אפשר להעריך ולומר, שזהו דבר טוב, אם אין הדבר שכנגדו, המראה על רע. וכמו כן: מר - ומתוק, שנאה - ואהבה, רעבון - ושביעה, צמאון - ורויה, פירוד - ודביקות. ולפי זה יוצא, שאי אפשר לבוא לידי אהבת הדביקות, מטרם שמשיג את שנאת הפירוד."

(בעל הסולם. שמעתי. מאמר לד. "יתרון ארץ בכל הוא")

כך אצלנו בכל החושים וכך אצלנו בכל ההבנות. אנחנו לא יכולים להבין, לא יכולים להרגיש, גם במוח וגם בלב, שום נתון, אם אנחנו לא בודקים, לא מודדים, לא מרגישים אותו כלפי מה שהוא בצורה אחרת. אנחנו רגילים לזה כבר מהחיים שלנו ובטוח שזה כך. לכן כתוב, "אין חכם כבעל ניסיון", שיש לו כל מיני צורות הפוכות, ואז מריבוי הצורות שיש לו, ריבוי ההבחנות שיש לו, הוא מבין איפה הוא נמצא, במה צריך לבחור ומה לעשות. כך גם אנחנו כשמסתכלים על האדם, שעבר את החיים, ראה כל מיני דברים, יכול למיין אותם, להרגיש אותם ואז לבחור פחות או יותר לפי דעתו, אבל בכל זאת משהו שמתקבל על הדעת.

לכן כשאנחנו קמים כל יום ויום אנחנו צריכים לשים לב באיזה מצב אנחנו קמים בבוקר. האם זה מצב שאני מבין אותו, לא מבין אותו, מרגיש, לא מרגיש, מתייחס אליו יפה או לא, מעורפל או ער וכן הלאה, ומתוך זה כבר להתחיל לראות עד כמה המצב הזה בונה לי מצב כנגדו. ואז משני המצבים האלו אני מתחיל ביניהם כבר למצוא את הקו האמצעי שלי לחיים, "שביל הזהב" מה שנקרא.

קריין: קטע מס' 2.

העצה לזכות לדרגת שנאת הפירוד הוא, שצריך האדם מקודם לדעת, מהו ענין פירוד בכלל, כלומר ממה הוא נפרד. אז יש אפשרות לומר, שהוא רוצה לתקן את הפירוד הזה. זאת אומרת, שהאדם צריך לתת לעצמו דין וחשבון, ממה וממי הוא נעשה נפרד. והוא יכול אח"כ להשתדל לתקן את זה. והוא יחבר עצמו למי שהוא נעשה נפרד ממנו. כלומר, אם הוא מבין, שירויח מזה, אם יתחבר עמו, ואז הוא יכול לשער ולדעת, מהו ההפסד, אם הוא ישאר בפירוד. וענין ריוח והפסד נמדד לפי תענוג ויסורים. כלומר, מדבר שהאדם מרגיש יסורים, האדם מתרחק מזה ושונא את זה. ושיעור ההתרחקות תלוי בשיעור הרגשת היסורים, כי מטבע האדם לברוח מיסורים. לכן זה תלוי בזה. כלומר, לפי שיעור גודל היסורים, בשיעור זה האדם משתדל ועושה כל מיני מעשים, בכדי להתרחק מזה. היינו, שהיסורים גורמים שנאה להדבר, שמביא לו יסורים, ובשיעור זה הוא מתרחק. ובהאמור יוצא, שהאדם צריך לדעת, מהו השתוות הצורה, בכדי שידע מה עליו לעשות, בכדי שיגיע לידי דביקות, הנקרא השתוות הצורה. ועל ידי זה ידע מהו שינוי צורה ופירוד.

(בעל הסולם. שמעתי. מאמר לד. "יתרון ארץ בכל הוא")

זאת אומרת, אנחנו צריכים להתייחס בצורה מאוד ברורה, עניינית למה שאנחנו מרגישים, למצב שבו אנחנו נמצאים במיוחד כשקמים בבוקר, התרחקות או התקרבות, מצב טוב או מצב רע, גם בשכל ואחר כך גם ברגש. ועד כמה שצריך, לתקן את הרגש והשכל שהכול מגיע מהבורא, כדי שהאדם יבנה על זה יחס חדש אליו ויגיע למצב שיצדיק את ההשגחה, יגיד תודה רבה לבורא וישמח שבאמת הבורא מעיר אותו היום בבוקר בצורה חדשה לעבודה.

שאלה: את אהבת הדבקות ושנאת הפירוד מרגישים באותו הכלי או בכלים נפרדים?

אהבה ושנאה מרגישים באותו הכלי שנקרא רצון לקבל.

שאלה: מה צריך להשתנות אצל האדם מיום ליום כשהוא קם בבוקר?

הוא צריך לראות איך הבורא מטפל בו, איך הבורא מעורר אותו כל בוקר, באיזה מצב, בכוחות, בשכל, במצב רוח, ואז לפי זה לראות מה נדרש ממנו.

תלמיד: ואם הבוקר הוא הפוך מזה, כאילו שאין כוחות ואין מצב רוח, הוא הפוך לחלוטין?

הוא לא מקבל את זה כדבר רע, הוא מקבל את זה כדבר טוב מפני שזה מגיע מהבורא בלבד. אין עוד מלבדו, בפרט כשקם בבוקר, ואין עדיין קשר, אין עדיין הפרעות אלא את הכול הבורא סידר לו, אז הוא צריך לראות שזה המצב שעימו הוא מתחיל לאפס את עצמו, לסדר את עצמו, לכייל את עצמו כדי להיות כלי קליטה נכון.

תלמיד: אתה יכול להגיד מה התגובה הראשונה שצריכה לצאת מהאדם ברגע שהוא קם?

עד כמה שאני נעתק מהדבקות.

תלמיד: מה זאת אומרת נעתק?

את זה כבר תבדוק, תתחיל לברר את השאלות האלה.

שאלה: אתה אומר שבן אדם צריך לבדוק את עצמו כל בוקר. מה המדדים, יש איזה מדד שלפיו הוא צריך למדוד את עצמו?

אתה יכול לתאר לעצמך מהו מצב הרצוי?

תלמיד: המצב הרצוי זה דבקות שלמה.

דבקות בקבוצה, דבקות בבורא. בצורה כזאת שאני בכלל לא מרגיש את עצמי, רק מרגיש את נקודת הדבקות בהם. זה הכול, תתחיל מזה.

תלמיד: אז התשובה תמיד תהיה, נכון לעכשיו לא, אין דבקות.

תבדוק. כתוצאה מזה תתחיל לחפש איך אתה מגיע לדבקות.

תלמיד: יש איזו משמעות לתוכן, לצורה של הדבקות הזאת? אני צריך בזה להתעסק, למה באות לי תמונות כאלה, או אחרות, או שזה רק עניין של דבקות וזהו?

לא, על פני התמונות, תלוי באיזו צורה אתה מנותק, מה הן ההפרעות שלך.

תלמיד: ואז מה? אני אומר, א', ב', ג' הן ההפרעות שלי, מה אני עושה עם זה?

אתה צריך לעבוד עליהן, שהם לא יפרידו אותך מדבקות בבורא. אפילו ש"חטאתי נגדי תמיד", אבל זה לא מפריד ביני לבין הבורא דרך הקבוצה. אני יודע שזה אני, אני יודע שזה האופי שלי, זה הטבע שלי, הנטיות, ההרגלים, כל מיני דברים, אבל יחד עם זה אני דבוק לבורא דרך הקבוצה. ועם כל ההפרעות האלה שנמצאות ומתחדשות, שהבורא מחדש אותן כדי שאני אגלה יותר ויותר רצון להידבק בו על פני ההפרעות, כך אני עובד יום יום.

שאלה: אם יש לאדם אהבת חברים, מה הוא צריך לעשות, לחפש קו אמצעי? הרי את קו שמאל הוא לא צריך לחפש. מה הפעולה?

אם יש לאדם קו אמצעי אז אין לו מה לחפש.

שאלה: מה צריך לבקש להפרעות האלה כשהוא קם בבוקר?

אף פעם לא לחפש הפרעות. אף פעם לא לבקש הפרעות, אלא רק דבקות. באף מקום לא תמצא עצה לחפש הפרעות, לחפש צרות, אלא רק דבקות, שמחה ואהבה.

תלמיד: התכוונתי לבקש שההפרעות ייעלמו, נניח מהבורא. אחרי שהוא מזהה את ההפרעות.

לא ייעלמו, לא נכון. שאני אתגבר על פניהן. זה לא עניין שלי, אני דואג רק לעצמי להיות יותר חזק מכל ההפרעות שהבורא שם לפניי. שם בינינו. בינו לביני הוא שם כל מיני הפרעות, כל מיני בעיות, במוח שלי, בלב שלי, שאני לא יכול להיות במוחא וליבא ממש דבוק בו. יפה מאוד, אני צריך להתגבר עליהן, שהפרעות האלה יהיו לא הפרעות אלא שעל פניהן אני אקפוץ יותר גבוה ואדבק בו בדרגה יותר גבוהה. וההפרעות האלה הן רק קובעות עד כמה שאני נמצא במדרגה יותר גבוהה בדבקות אליו.

תלמיד: אז נניח אני מזהה קרירות כלפי החברים, אני אדיש כלפיהם בבוקר, אז אני לא מצפה שהקרירות הזאת תיעלם, אני פשוט משייך את זה לבורא, וממשיך לרמה הבאה?

לא. אתה רוצה לחמם את הלב שלך, אבל לא על מנת שאתה סותר את הדברים האלה ואומר כאילו שאין. לא. אני רוצה לחמם את המצבים בינינו, את הקשר שלי אליהם.

תלמיד: זה מבלבל, כי אני מבקש מהבורא לקחת את הקרירות ולהחליף אותה בחום או לא?

שהחום יהיה מעל הקרירות.

תלמיד: מה זה? אפשר קצת לפתוח את זה? מה זה אומר שהקרירות נשארת אבל החום מגיע? כי בעולם שלנו יש או חום או קור.

בעולם שלנו כן, אבל ברוחניות לא. ברוחניות לכל דבר, קודם כל מפני שהוא בא מהבורא, אז יש לו זכות קיום ואתה צריך רק לסדר את היחס שלך אל זה.

שאלה: איך אדם יכול לדעת מהי השתוות הצורה?

השתוות הצורה זה, כמו שאתה אלי כך אני אליך. זה נקרא השתוות, שוויון ביחס בינינו זה נקרא, בצורות שלנו.

שאלה: עכשיו שמעתי שיש ברוחניות גם חום וגם קור כי זה בא מהבוקר. זה עדיין לא ברור.

יש משהו שלא בא מהבורא? אלא ממך נגיד?

תלמיד: לא, חס ושלום, אבל איך עובדים עם שני המצבים האלה ביחד?

על כל פשעים תכסה אהבה. קרירות ביחסים אתה רוצה לכסות אותה בחום. וגם מה אתה יכול לעשות בזה, רק לבקש. בידיים שלך יש רק תפילה, שום דבר חוץ מזה, תפילה ממך ומהקבוצה.

שאלה: מהי נקודת הדבקות עם הבורא דרך הקבוצה?

איפה שאנחנו מתחברים בינינו במרכז עשירייה, בעיגול של עשירייה, במרכז, שאנחנו שם מתחברים עם החברים. שלא חשוב לנו מי כל אחד, מה כל אחד, שום דבר, העיקר החיבור. וכמה שהחיבור הוא יותר חשוב על פני כל ההפרעות בינינו, אז אנחנו מתחברים בעוצמה מספקת אולי, כדי שבאותו מרכז אנחנו נגלה את הבורא שנמצא איתנו.

שאלה: כל מצב ששולח לנו הבורא, זה מצב שמבקש מאיתנו שנסגור את הפער הזה?

כן.

קריין: קטע מס' 3.

"הנה ידוע מפי ספרים ומפי סופרים, שהבורא ית' הוא טוב ומטיב, היינו שהשגחתו ית' מתגלה להתחתונים בבחינת טוב ומטיב. וכך אנו מחויבים להאמין. לכן, בזמן שהאדם מסתכל בדרכי הנהגת העולם, ומתחיל להסתכל על עצמו או אצל אחרים, איך שמצד השגחה הם סובלים יסורים ולא תענוגים, כראוי לשמו ית', שהוא טוב ומטיב, קשה לו במצב הזה לומר, שההשגחה עליונה מתנהג בבחינת טוב ומטיב, ומשפיע להם כל טוב. אמנם צריכים לדעת, שבמצב הזה, שלא יכולים לומר שה' הוא משפיע רק טוב, הם נקראים רשעים. כי מזה שמרגישים יסורים, זה גורם להם, שמרשיעים את קונם. ורק בזמן שהם רואים, שהבורא משפיע להם תענוגים, הם מצדיקים את הבורא. כמו שאמרו חז"ל "איזהו צדיק, זה שמצדיק את קונו", היינו שאומר שהקב"ה מנהיג את העולם בדרך של צדקות. ונמצא, שבזמן הרגשת היסורים האדם נעשה מרוחק מה', היות מצד הטבע האדם נעשה לשונא, למי שהוא משפיע לו יסורים. נמצא, שעל ידי זה האדם, במקום שצריך לאהוב את ה', חס ושלום נעשה עכשיו הדבר להיפך, כי האדם בא חס ושלום לידי שנאה לה'."

(בעל הסולם. שמעתי. מאמר לד. "יתרון ארץ בכל הוא")

שאלה: האם אפשר להגיד שהדרך שלנו עם החברים היא רק לקבל מהבורא, לבקש ממנו?

אני לא הייתי אומר כך, אנחנו לא מוכנים לקבל מהבורא כל טוב. הבורא מעורר בנו תכונות ההפוכות ממנו. כדי לקבל ממנו מה שהוא רוצה לתת, אנחנו צריכים את התכונות ההפוכות האלו, להפוך אותן לטובות, להידמות לו, אז נוכל לקבל. לכן אנחנו לא בנויים לקבל ישירות מהבורא, אנחנו בנויים כל פעם לגלות כמה שאנחנו הפוכים מהבורא, ואת ההפכיות הזאת לגלות, ועל פני העביות הזאת לבקש מהבורא תיקונים, ואחרי התיקונים אנחנו נהיה ראויים לקבל ממנו כל טוב, אבל כדי לעשות לו נחת רוח. זאת אומרת שטוב יהיה אצלנו מפני שעל ידו אנחנו נעשה לו נחת רוח, ולא בגלל שהטוב יהיה שאנחנו נקבל. זה העיקר.

שאלה: כשאתה מתעורר בבוקר, מרגיש ניתוק מושלם ומתחיל לבקש מהבורא דרך העשירייה. מה זה נקרא שהוא מתגלה? האם הוא כל פעם מתגלה דרך זה שהוא מעורר אותך למשהו? בזה שאתה חושב על זה שהוא טוב ומיטיב ונותן לך כוחות?

כל מה שאני קם בבוקר, זה נטו, ממש בצורה המדויקת, קיבלתי מהבורא. אל תגיד שזה מאתמול, שבערב אני עשיתי כך או במשך היום, או עוד משהו. אני מתעורר, גם כן לפני שאני מתעורר, איך שאני מסתובב שם במיטה יכול להיות, הכול זה בא מהבורא כהכנה, ועכשיו כשאני מתעורר אני צריך לסדר את עצמי, לכייל את עצמי, לקשר שלי הנכון עם הבורא. זה נקרא הכנה לשיעור, וחייב להיות שיעור, לא יכול להיות שאני קם ורץ לעבודה או לאיזה שהם מקומות, זו סתם בהמיות, אני לא מרוויח מזה שום דבר, היום הוא הלך. אני צריך להיכנס לשיעור. שיעור מוקלט, שיעור חי, אבל חייב להיות שיעור קודם כל.

תלמיד: אני קושר את עצמי לבורא דרך העשירייה. מה זה נקרא שאנחנו מגלים שהוא טוב ומיטיב בזמן השיעור? זאת איזושהי התעוררות מיוחדת? אנרגיה?

הוא מטפל בי כדי להביא אותי להזדהות עמו. וכל מה שאני עכשיו קיבלתי אני קיבלתי נכון, שמגיע לי ככה לקבל, רע או טוב, כך או כך, בכל השינויים, כדי שמתוך השינויים האלה אני עכשיו יתייחס אליו. בשביל מה? למה? לאיזה צורה אני צריך להגיע? מה אני צריך לעשות? ואז אני מקבץ את כל אלו ההתרשמויות מהמצב המצוי והמצב הרצוי, ואני מתחיל לפנות אליו.

תלמיד: איך אני אוסף את ההתרשמויות האלה בזמן השיעור?

לא, זה לפני השיעור, זה לא בזמן השיעור. אם השיעור שלנו מתחיל בשלוש, אז אתה קם בשתיים בלילה ואתה מתחיל על זה לעבוד.

תלמיד: איך אני אוסף את ההתרשמויות של מה שרצוי, ומצוי, לעשות איזושהי עבודה פנימית?

איך רצוי שאני אקום בהתעוררות לבורא דרך הקבוצה, מסודר או שאני לגמרי מפוזר, מבולבל, כלי שבור ואני צריך לאסוף את עצמי ואז גם כן שכלי שבור אני יודע שאני מקבל את זה מהבורא שהוא סידר לי את זה ואז עכשיו אני מגיע לתיקונים. אני מגיע לתיקונים וממש כך מתקדם נכון.

תלמיד: מה זה התיקון הזה שאליו אני מגיע, לפני השיעור ובזמן השיעור?

התיקונים שאני צריך להשיג אותם לפני השיעור שאני מחובר עם העשירייה שלי ועם כל בני ברוך העולמי, בכדי מקסימום להשוות את עצמי לכלי האינטגרלי הכללי שהבורא ברא

שאלה: הכותרת של המאמר הזה יתרון האור מהחשוך מה זה אומר על המאמר הזה?

שיתרון האור מן החושך. אנחנו מקבלים שניים מהבורא, יוצר אור ובורא את החושך זה מה שהוא עושה, גם לילה וגם יום, בהרגשה שלנו, במוח שלנו ורק משניהם אנחנו קיימים, מדבר והיפוכו ובין שניהם אנחנו יכולים אז לבדוק את עצמנו, מה המצב שלנו, איפה קיימים, מה מבקשים, ככה זה צריך להיות.

שאלה: מה זאת אומרת סבל, איפה הוא נמצא?

הסבל נמצא ברצון לקבל שלנו. הרצון לקבל שלנו לא מרגיש שהוא מקבל מילוי המספיק, אם קצת מילוי אז לא מרגיש סבל, הוא מרגיש קצת מצב רוח לא טוב או משהו, אבל אם הריקנות מגיע לממדים גדולים אז הוא מרגיש סבל.

שאלה: איך להצדיק את הבורא שהוא מנהיג את העולם בצורה צודקת, כשרצון לקבל כל הזמן מראה לנו את הדבר ההפוך מזה?

אנחנו צריכים לבקש מהבורא להתקרב אליו כדי להבין אותו, כדי להרגיש אותו, על מנת מה? כדי לא לקלקל אותו, כדי להסכים עימו, כדי לאהוב אותו.

שאלה: אם הבורא מציג את החבר כתינוק שלא ניתן לרפא אותו?

לבקש חיבור עם החבר, ויחד חיבור עם כל החברים, להתקרב לבורא כולנו יחד, ואז לראות עד כמה הדברים האלה הם צריכים לבוא לתיקונים.

שאלה: מהו אושר במילים פשוטות בשביל אדם פשוט?

מילוי האגו.

שאלה: מה זו שנאה, מה זה הרגש הזה?

שנאה זה ההפך מאהבה, שהיא קיימת בין דברים הפוכים.

שאלה: למה האדם מקבל ייסורים מהבורא?

כדי להבין שהטבע שלו הוא הפוך מהבורא ולבקש תיקון להיות דומה לבורא.

תלמיד: הוא צריך להצדיק את הייסורים כלפי השתוות הצורה עם הבורא?

כן.

שאלה: הבורא מלמד אותנו דרך הסבל, למה אנחנו צריכים להתייחס לחברים בשמחה וברכות?

כי כך אתה רוצה להראות לכולם ולעצמך שאתה כשמקבל מהבורא, אתה מקבל ממנו כל טוב, גם שמחה ורכות, אבל אתה מרגיש בכלים המקולקלים שלך סבל. למרות שאתה מקבל הרגשת סבל מלמעלה, אתה מבין שזה מפני שיש חוסר השתוות בין הבורא אליך ולכן אתה צריך להגיב באהבה.

שאלה: האם אני מבין נכון שעלינו לעבור מהייסורים להרגשת ייסורי השכינה, האם זה חיסרון נכון לנסות להרגיש ככה ומשם להגיע ליראה?

אני לא חושב שזה נכון, אנחנו צריכים לעבור מייסורים לאהבה. והייסורים שאנחנו מרגישים, אנחנו צריכים להבין שהבורא, השכינה מרגישה עוד יותר ייסורים מתוך זה שאנחנו מרגישים ייסורים. וכדי שהיא לא תסבול את הייסורים עקב הייסורים שלנו שאנחנו מרגישים, אנחנו מבקשים תיקונים על עצמנו לא כדי להרגיש טוב, אלא כדי להרגיש טוב שבזה אנחנו יכולים לשמח אותה, את השכינה. זאת אומרת כול מה שאני מבקש זה יהיה בעל מנת להשפיע לה.

שאלה: איך אני יכול למלאות את האגו וגם להשפיע נחת רוח לבורא באותו הזמן?

אם אני ממלא את הרצון שלי כדי להשפיע לבורא תענוג, אין בזה שום דבר רע. אבל זה כדי להשפיע לו תענוג ולא לאגו שלי.

שאלה: מה עוזר יותר להיות צדיק, המאמץ המשותף או משחק?

אי אפשר להשוות זה עם זה, אין קשר בין זה לזה כדי להשוות.

שאלה: איך להרוויח את הרגשת הסבל מהרשעת הבורא, הרי זה נעים להרשיע את הבורא בכל מה שקורה בעולם?

רק על ידי חיבור בקבוצה אפשר לצאת מרע ולהיכנס להבחנות טובות. תשמע מה שאומרים החברים ואתה תראה כמה הם אומרים נכון ואתה לא.

שאלה: אמרת, איך שאני קם בבוקר ההרגשה באה מהבורא בצורה מדויקת. אז מצבים אחרים במהלך היום באים מהבורא בצורה פחות מדויקת?

לא פחות מדויקת, אבל כלפיי זה יותר נקי.

שאלה: להצדיק את הבורא, זו מחשבה שאני צריך להתאמן עליה עם כל מה שקורה לי, או שזאת תוצאה ממעשים?

כל הזמן, כל הזמן להצדיק את הבורא.

שאלה: למלא את האגו שלי, וגם להשפיע נחת רוח לבורא באותו זמן. שמעתי שהרב אמר, שאם אני ממלא את הרצון שלי כדי להשפיע לבורא תענוג, אז זה עובד, אז אין בזה שום דבר רע. שאלה, איך להפסיק את השקר הזה שהאגו מספר על עצמו, שהוא עושה כדי להשפיע לבורא נחת רוח?

רק להידבק בקבוצה. בדברים כאלה אין לך שום אפשרות לברר לבד.

שאלה: באיזה כלים להתגבר על התיאטרון הרגשי הזה של אהבה, שנאה ,ייסורים, תענוג?

רק להתכלל בקבוצה. פשוט להתחיל בהם, איתם יחד לשחק בתיאטרון.

שאלה: רציתי לדעת מה זה נקרא "רשעים", זה האגו שלי?

רשעים, זה כל מה שממלא אותך. תגלה אותם, ותראה שאתה מלא ברשעים.

תלמיד: זה במשחק עם האגו שלי להתחבר או לא להתחבר, להיות או לא להיות עם החברים.

כן, ודאי, בכל מיני צורות. כן.

שאלה: אני שואל על מציאות שבה אדם קם מהשינה ויכול במשך כל השיעור לשבת מנותק, לא מצליח להתעורר, אלא בהכרה שהוא מנותק ולא יכול לעשות כלום. מה זו המציאות הזאת, ואם זה מצב תקין?

זה מציאות שהוא קם לשיעור, והיה צריך לקום שעתיים לפני השיעור.

תלמיד: זה עוד לא ברור.

לא ברור? אתה תקום, ואחר כך יהיה לך ברור.

תלמיד: לקום בשעה אחת?

לקום בשעה אחת, ולהתחיל להתכונן לשיעור. לקרוא כמה דברים, לחשוב על זה, כן. אולי להתקשר לעשירייה חצי שעה לפני השיעור. תקבע איתם גם משהו לעשות.

שאלה: אני אדייק. אני לא אומר על המצב הזה שזה קבוע כל יום. יש ימים כאלה שאתה כמו בלוק יושב כל השיעור, לא יכול לעשות כלום. מה זה?

זה סימן שלא התכוונת לפני שיעור. אל תספר לי, בסדר? אני בדברים האלה כבר ארבעים וחמש שנה.

שאלה: אני חושב שכבר ענית במקצת על השאלה הזאת. במשך השיעור מגיעות מחשבות זרות, הסחות דעת, הפרעות, האם עלי לעלות תפילה לבורא כדי שהוא יסיר ממני את ההפרעות, או שאני צריך לקחת את ההפרעות האלה כחלק מהשיעור?

אתה צריך לקחת את ההפרעות האלה, ולהתפלל איתם יחד, שהבורא יעלה אותך למעלה מההפרעות. לא למחוק את ההפרעות, אלא שתעלה למעלה מההפרעות. שאתה לא מפחד מהם, אתה לא רוצה שהם יסתלקו ממך, אתה רוצה לעלות למעלה מהם.

שאלה: נראה מהדברים שאתה אומר היום בשיעור, שההכנה של אדם לשיעור זה מערכה, זה דבר גדול, זה משהו שמורכב מכמה שלבים.

יכול להיות שזה יותר חשוב מהשיעור עצמו.

תלמיד: נראה שכאילו יש שם שלב שהאדם הכין עם עצמו, האדם הכין עם העשירייה שלו הפרטית, ומכין את עצמו גם עם הכלי הגדול, שזאת הכנה משותפת שלנו מרבע לשלוש. זה נכון?

נכון ודאי. אני לא מתחשב בהכנה הזאת של רבע לשלוש. זה ודאי. זה כבר הכלי הכללי העולמי, אבל הכנה אישית היא צריכה להתחיל לפחות חצי שעה לפני ההכנה הכללית. ולפני זה האדם צריך לקום, לעשות כל מיני דברים מה שהוא צריך לגוף שלו כדי להתעורר. משהו לאכול, משהו לשתות. הוא צריך להיות כבר מוכן. הוא צריך להיות לבוש נכון, הוא לא יכול לשבת ערום, זה גם משפיע על המצב שלו, מצב הרוח. ממש כך.

שאלה: אצלנו בעשירייה ממש מורגש הבדל כשאנחנו עושים הכנה משותפת לפני ההכנה הרשמית, כמו היום שהתחלנו רבע שעה קודם. איך הרב מרגיש את ההכנה הכללית שאנחנו עושים ב 02:45, האם יש שם איזה תיקונים לעשות?

אני לא רוצה להיכנס לזה. אבל אתם צריכים להבין שכל הדבר הזה נִיתן לתיקון ולשינוי, ואתם חייבים להתאים אותו לכמה שיותר התעוררות כלפי השיעור.

שאלה: איך נכון במהלך היום להשתמש במכשיר הזה שנקרא "עשירייה" כדי לקבל כוחות שיעזרו לאדם להרים את עצמו לשיעור?

אני חושב שלפחות שלוש פעמים ביום אתם צריכים לחזור לעניין העשירייה. זה צריך להיות מלווה באיזה פסוקים וגם שקושר אתכם יחד לאיזה מעשה. אני חושב שפעם בכמה זמן, שבוע, שבועיים, אולי אפילו פחות אבל בכל זאת, העשירייה צריכה לצאת לטבע, לאיזה מקום שאתם נמצאים ביניכם לבד, אם זה אפשרי, כי יש עשיריות שמפוזרות בשטח ארוך, אבל אולי בכל זאת להשתדל כך לעשות.

תלמיד: לאדם אין בכלל שליטה איך הוא יקום בבוקר.

לכן זה בא מהבורא.

תלמיד: אין לי שליטה על איך אני קם, ואם אני קם עם הכבדה כזאת גדולה מאיפה יהיה לי כוח להביא את עצמי בכלל, אם אני מתעורר לבד עם עצמי?

אתה צריך לקום עם ההכבדה ויחד עם זה עם המחשבה מאיפה באה ההכבדה.

תלמיד: זו בדיוק השאלה. איך לחיות עם ההרגשה הזאת כל הזמן, מאיפה באה ההכבדה?

אתה צריך ללמד את עצמך, להרגיל את עצמך, שכל מה שיש בך זה לא אתה אלא הבורא מנפח את הבובה הזאת שהיא אתה ומה שיש בה הכול בא מהבורא, הכול. חוץ מנקודה אחת, איך אתה מקבל את מה שהוא מנפח. רק את הנקודה הזאת הוא נתן לך, ומנקודת הביקורת הזאת, מדידה, בדיקה, לא חשוב איך לקרוא לזה, אתה מתחיל להתפתח ביחס אליו, להתחיל לבדוק, ככה זה.

שאלה: הכותרת של המאמר היא "יתרון ארץ בכל הוא" ואני רוצה לדעת למה המילה ארץ מתייחסת במאמר "יתרון ארץ בכל הוא"?

ארץ זה רצון. הרצון הוא בסדר גמור אלא אנחנו צריכים להתאים אותו לפעולה הנכונה של דבקות.

שאלה: אנחנו אומרים שהגשמיות של החבר היא הרוחניות שלנו. מהו הסימן שאנחנו כעשירייה הצלחנו להתגבר על ההפרעה או הקושי שהבורא הציב לאיזה חבר?

אתם רואים שסידרתם את החבר, שכבר אין לו את הבעיה הזאת.

תלמיד: התוצאה שתתקבל לא בהכרח תהיה מה שאנחנו מתארים לעצמנו. יכול להיות שהתוצאה שתתקבל תהיה הפוכה לגמרי.

אני לא יכול להגיד. יכול להיות שכן. אבל בכל זאת אתם צריכים לחשוב איך אתם עוזרים לו כמה שאפשר יותר שהוא יהיה דבוק אליכם. יכול להיות שהבעיה הגשמית לא עוברת, אלא ממשיכה וממשיכה כדי לקדם אותו הלאה והלאה, ואתכם גם.

כמו עכשיו עם הקורונה. מה שלא נעשה, הקורונה לא תעבור, היא תישאר ותשפר אותנו יותר ויותר עד שאנחנו נתחיל להגיב אליה בצורה נכונה. אתה תראה איך זה עוד יהיה.

תלמיד: התוצאה הסופית היא כל הזמן להצדיק את ההשגחה, לא להיכנס להרשעה.

להצדיק זה בטוח, אלא השאלה איך אנחנו מגיבים אליה? זה העניין. איך אנחנו מגיבים על ההשגחה. מה שבא מלמעלה כולו טוב, ואנחנו צריכים להפוך בנו את הדבר הזה, שלא מרגישים אותה כטוב, לכך שאנחנו מקבלים ומסכימים בלב ונפש. "מגיעים לדבקות", מה שנקרא.

אותה קורונה אתה מנשק. למדנו שצריכים לנשק את המקל, אז נשק אותה, שהיא תהיה יפה בעיניך. לא כזאת כמו שמציירים אותה אדומה עם קוצים כאלה, אלא היא דומה דווקא לפתית שלג קטן, יפה כזה, כמו שמציירים פתיתי שלג שנופלים מהשמים. שכך ייראה לך, לבן, הכול לבן, הכול יפה, לא אדום. שיש בו חסדים ואהבה, ולא גבורה ומכות.

תלוי איך אתה מקבל את זה. אם אתה תשתנה אתה תתחיל להרגיש שנופלים לך מהשמים לא כדורים אדומים כאלה עם קוצים אלא פתיתי שלג יפים. יפה, אז מה יש לנו לעשות? רק להתאים את עצמנו אליהם, כך לתפוס אותם בפה פתוח, ביד, בכל מקום. הכול תלוי בגישה שלנו. אין מצב ובכלל תופעה רעה במציאות, הכול זה רק מהצורה האגואיסטית שלנו שלא מתייחסת כך.

שאלה: שאלה של חבר שנמצא בעבודה, אם הוא עובד פיזית בלילה מה הדבר הכי מועיל שהוא יכול לעשות כדי להגיע להשתוות הצורה והכנה נכונה עם הבורא?

להיות מחובר אתכם. ואתם צריכים להרגיש שאתם לומדים גם עבורו, ומעבירים לו את הכול, דואגים שאחר כך הוא ישמע את השיעור, ואפילו לא פעם אחת. או שאתם יכולים עכשיו גם להיות מחוברים עימו וכך להתחבר.

שאלה: כשהקורונה הזאת או עוד איזו מכה גדולה מגיעה תגובה אחת של האנושות היא כאילו הסכמה עם זה, כאילו שזו תרופה.

חיבור, זאת התגובה היחידה שחייבת להיות מצדנו. לא חשוב מה בא, אני לא כל כך מבין מה בא, גם לא אכפת לי., אני לא רוצה להיות רופא, ולא רוצה להיות מומחה באימונולוגיה. כלום. אני רוצה לדעת רק דבר אחד, חיבור זו התרופה היחידה לְמה שמגיע.

קריין: קטע מספר 4.

"מה האדם צריך לעשות, בכדי שיגיע לידי אהבת ה'. על זה ניתן לנו סגולה לעסוק בתו"מ, ש"המאור שבה מחזירו למוטב". שיש שם מאור, הנותן להאדם להרגיש את חומר המצב של פירוד. ולאט לאט, כשאדם מכוון להשיג מאור התורה, מתרקם אצל האדם שיעור של שנאה להפירוד, היינו שמתחיל להרגיש את הסיבה, שגורם לו ולנשמתו את הפירוד וההתרחקות מה'. כלומר, האדם צריך להאמין, שהשגחתו ית' הוא בבחינת טוב ומטיב. אלא, היות שהאדם שקוע באהבה עצמית, שזה גורם לו השינוי הצורה, היות שנעשה תיקון המכונה "ע"מ להשפיע", שזה נקרא "השתוות הצורה", שרק באופן כזה יכולים לקבל הטוב ועונג הזו, שלא יכול לקבל את הטוב ועונג, מה שהבורא רוצה לתת, זה גורם לו שמקבל שנאה להפירוד. אז יש לו היכולת להבחין את גודל התועלת מהשתוות הצורה. ואז הוא מתחיל להשתוקק לבחינת הדביקות. ".

(בעל הסולם. שמעתי. מאמר לד. "יתרון ארץ בכל הוא")

שאלה: לא הבנתי מה סדר הפעולות. קודם חשבתי שהוא אומר צריך להשתוקק לדבקות ואז הוא מגלה שהוא נמצא בההפך. בקיצור, מה סדר הפעולות של השתוקקות לדבקות, גילוי ההופכיות, השתוות הצורה, איך עובדים?

נקרא שוב.

"מה האדם צריך לעשות, בכדי שיגיע לידי אהבת ה'." מה לעשות? "על זה" זאת אומרת, כדי להגיע לאהבת ה' "ניתן לנו סגולה לעסוק בתו"מ," למה? "ש"המאור שבה מחזירו למוטב"." שבעסק תורה ומצוות אנחנו מעוררים איזה אור, והאור הזה צריך להביא לנו כוח להשפיע. "שיש שם מאור," כשאנחנו עוסקים בתורה ומצוות. זאת אומרת, תורה ומצוות זה נקרא "להתקרב בינינו על ידי המאור המחזיר למוטב", ואז נתחיל להרגיש איפה אנחנו נמצאים בכלל. "הנותן להאדם להרגיש את חומר המצב של פירוד. ולאט לאט, כשאדם מכוון להשיג מאור התורה," כשמבקש נכון מהעשירייה אז "מתרקם אצל האדם שיעור של שנאה להפירוד, היינו שמתחיל להרגיש את הסיבה, שגורם לו ולנשמתו את הפירוד וההתרחקות מה'."

אני קורא שוב.

"מה האדם צריך לעשות, בכדי שיגיע לידי אהבת ה'. על זה ניתן לנו סגולה לעסוק בתו"מ," למה? כי ""המאור שבה מחזירו למוטב". "שיש שם" בסגולה הזאת "מאור, הנותן להאדם להרגיש את חומר" חומרת "המצב של פירוד. ולאט לאט, כשאדם" עוסק בזה, כשהאדם "מכוון להשיג מאור התורה, מתרקם" אצלו, "אצל האדם שיעור של שנאה להפירוד, היינו שמתחיל להרגיש את הסיבה, שגורם לו ולנשמתו את הפירוד וההתרחקות מה'." זאת אומרת, הוא מתחיל להשיג את הרע. איזה רע? שהאופי שלו, הטבע שלו עומד בינו לבין הבורא ולא נותן לו להתחבר עם הבורא.

"כלומר, האדם צריך להאמין," שההשגחה היא "שהשגחתו ית' הוא בבחינת טוב ומטיב. אלא, היות שהאדם שקוע באהבה עצמית, שזה גורם לו השינוי הצורה, היות שנעשה תיקון המכונה "ע"מ להשפיע", שזה נקרא "השתוות הצורה", שרק באופן כזה יכולים לקבל הטוב ועונג הזו" מה זאת אומרת, באיזה אופן? בהשתוות הצורה "שלא יכול לקבל את הטוב ועונג, מה שהבורא רוצה לתת, זה גורם לו שמקבל שנאה להפירוד. אז יש לו היכולת להבחין את גודל התועלת מהשתוות הצורה. ואז הוא מתחיל להשתוקק לבחינת הדביקות.".

שאלה: האדם בא לעבוד עם החברים, איך הוא עובר מהרגשת ריקנות, או בעיות שיש לו בחיים לערכים של חיבור ופירוד? איך נעשה המעבר הזה?

מתוך שנכנס לסביבה. הסביבה מתחילה להשפיע עליו. השפעת הסביבה על האדם.

שאלה: מה התועלת מהשתוות הצורה שמצוין בסוף המאמר?

התועלת מהשתוות הצורה, שאני במקום התכונות שקיבלתי מהלידה כל מיני תכונות שהן בהמיות, אני מקבל תכונות של הבורא ומרגיש מה זה להיות כמו בורא. זה התועלת מהשתוות הצורה.

שאלה: איך אדם יכול להבחין בשנאת הפירוד בזמן שעדיין לא הגיע לגילוי?

על ידי המאור המחזיר למוטב.

שאלה: אני נשאר אגואיסט כעיקרון, הבורא הוא שעושה את כל המעשים, את כל השינויים, אז למה לא מספיקה רק השאיפה שיש לי? מה עוד הבורא רוצה מאיתנו? אם כבר נתן את היצר הרע, למה לא מספיק השאיפה?

אתה צריך לבקש ממנו שהוא יחליף לך את הרצון מלקבל ללתת, מלשנוא לאהוב. זה מה שהוא רוצה. תראה איך עכשיו במשך כמה שנים העולם ישתנה מזה לזה.

תלמיד: אנחנו מתחברים עכשיו עם החברים בזמן השיעור, מתעלים על כל המחשבות הזרות, ההפרעות.

אנחנו בזמן השיעור רוצים להתחבר בינינו כדי להגיע לבורא, או לקבל ממנו עזרה שיחבר בינינו, או שימלא אותנו שאנחנו נבין מה הוא רוצה מאיתנו ואיך אנחנו יכולים למלאות את רצונו. אנחנו ודאי שכל הזמן עובדים בינינו ועמו. זה נקרא שיעור. ולא שאתה יושב אי שם בקייב וחכם כזה, עכשיו אתה לומד לתוך הקופסה הזאת שלך. זה כלום לא שווה.

זה כאילו יש לידך סוס ואתה רוצה למלאות את הסוס בכל מיני דברים. מה יש לך מזה? אלא רק כשאנחנו בינינו רוצים להיות יותר ויותר מחוברים ולמלאות את הקשר בינינו וזה העיקר בזמן השיעור מה שאנחנו רוצים. לכן נקרא "לא החכם לומד", שאנחנו לא לומדים חכמה. אנחנו לומדים חיבור ואיך מהחיבור אפשר להרגיש את עוצמת החיבור, אופניי החיבור, מה קורה שם בפנים, עד שנתחיל בתוך החיבור להרגיש את הבורא שנמצא בתוכו.

תלמיד: אני רואה מסכים, יש שם פנים של החברים שלי, איך נוכל עכשיו למלא את הקשר בינינו בעשירייה כמו שאתה אומר?

תפסיק להסתכל בתוך החלונות האלו. תפסיק. מה זה חשוב חלונות? הם רק אולי נותנים לך הרגשה שקרית, שאתה קשור אליהם. העיקר להיות מחוברים בלב וזה במשך השיעור כל הזמן אני צריך להשתוקק ושום דבר.

תלמיד: בחיבור הזה אנחנו מגלים את האהבה לבורא? איזשהו מילוי, רגש.

בזה אתם מגלים את הכול. בזה אתם מגלים את העולם העליון, יקום חדש ממש. מגלים את הקוסמוס.

תלמיד: באיזו צורה הקוסמוס הזה מתגלה?

ברצון להתחבר לחברים ללא שום מחיצות.

תלמיד: והאהבה לבורא הוא כותב כאן במאמר הזה על האהבה לבורא שעלינו להגיע אליה בסופו של דבר, אז בחיבור הזה בינינו מה זה אהבה לבורא?

אהבה לבורא זה נקרא אהבה לכוח החיבור שבינינו.

תלמיד: לא אהבה.

אין דבר כזה שאתה אוהב כוח. אתה אוהב את הופעת הכוח. כמו שאתה לא אוהב את האימא שלך, אלא שאתה אוהב את מה שהיא מקרינה לך, איך שהיא מתייחסת אליך.

תלמיד: הכוח הזה הרי מתגלה בחברים שלי, אז אני צריך עכשיו לראות את זה בחברים שאיתי בעשירייה?

מה זה לראות?

תלמיד: להרגיש את הגלות בינינו.

כן. להרגיש אותם.

תלמיד: שהבורא פועל בהם איך שהוא ממלא?

שהבורא מסדר אותם בשבילך כדי ללמד אותך, להביא אותך לגמר התיקון. וכולם הם הכול משחקים כלפיך. "כל העולם בא לשמשני ואני לשמש את קוני"¹.

שאלה: כשאדם מגיע להרגשה כזאת שהפירוד הזה מביא לו סבל והוא לא יודע מה לעשות, הוא מחפש כל פעם, ברור שזה האור המקיף, במה הוא צריך להרבות כדי שהתפילה הזאת תחזק אותו שתהיה תפילה לבורא, שהמצב ילך לכיוון הנכון שלא יסתובב כמו כלב אחרי הזנב ויישאר במצב כזה?

רק לחזור עוד ועוד על השאלות והתשובות ולהשתדל לממש אותן. אני אגיד לכם עוד יותר, אתמול עניתי על השאלות של הנשים, סך הכול עשר דקות, רבע שעה, אבל הרגשתי מתוך השאלות האלו עד כמה שהן נמשכות בצורה רצינית להשגת המטרה. אני לא ראיתי אותן, אני לא הייתי בקשר, הן לא שאלו בשידור חי, אלא מישהו מהחברים שלנו ריכז את השאלות שלהן. הוא שאל ואני עניתי, אבל הרגשתי בשאלות האלה ממש יחס מאוד רציני. כי לאישה אין חוכמות. היא מבינה, לא מבינה, אבל היא לא מסובבת את עצמה כאילו וכאילו. היא לא נמצאת בפנטזיות כמו הגבר. היא יותר מציאותית. אז זה מה שחסר לנו לגברים. יותר החלטיות, יותר מציאות.

שאלה: בכל שינויי המצבים שאנחנו מרגישים איך להשתמש בהם בצורה טובה בשביל העשירייה בלי שזה ישנה את האיחוד שבתוך בעשירייה?

אל תפחדו. תחשבו רק על קשר יותר הדוק ביניכם, ותבקשו את הבורא שיהיה השותף, שיהיה במרכז הקשר. הקשר בלי הבורא זה חברת פושעים. הקשר עם הבורא זה חברת הצדיקים.

שאלה: כשאדם מודע לפירוד בין הבורא לעצמו, האם זה בגלל שהוא באיזו מידה מסכים עם התוצאות לגבי הפעולות של הרצון לקבל?

לא. אני רואה שאני מנותק מהבורא, רחוק ממנו. זה באמת המצב הנכון, אבל לא שאני מסכים עימו. אני רוצה להתקרב. אני לא רוצה להישאר בזה.

שאלה: בקשר למה שכתוב פה, "הנותן להאדם להרגיש את חומר המצב של פירוד."

הכוונה בתוך העשירייה, בתוך הכלי שלנו, מה ההבדל בין דעת לבין רגש? לבין דעת ודעת.

להרגיש זה להרגיש, ודעת זה לדעת, זה להבין בשכל.

תלמיד: מה ההבדל בין אלה שלא נמצאים בבני ברוך, אלה שחיצוניים? הם יודעים נגיד בדעת, אבל אין רגש שמה. הם לא מרגישים את זה.

אני לא חושב עליהם עכשיו. גם לא מבין אותך למה אתה חושב עליהם. תחשוב על עצמך.

תלמיד: התכוונתי להפצה.

גם על הפצה אנחנו עכשיו לא מדברים. אתה תהיה אתנו. אני אומר ברצינות. אתה מתפזר לכל הכיוונים. זה האופי שלך, לא כדאי.

קריין: קטע מס' 5.

"כל צורה מראה על צורה השניה. נמצא לפי זה, שכל הירידות שהאדם מרגיש, שבא לידי פירוד, ניתן לו הזדמנות להבחין בין דבר והפוכו. זאת אומרת, שמהירידות האדם צריך לקבל הבנה מהו התועלת מהעליות. אחרת לא היה אפשרות להאדם להעריך את חשיבות, מזה שמקרבין אותו מלמעלה, ונותנים לו את העליות. ולא היה לו היכולת להוציא את החשיבות את מה שהוא היה יכול להוציא. כדוגמת, שנותנים להאדם לאכול, ואף פעם לא טעם טעם של רעבון. נמצא, שהירידות, שהוא זמן הפירוד, גורם לו חשיבות להדבקות שבעליות. והעליות גורם לו בחינת שנאה להירידות, שמביא לו הפירוד. כלומר, שאינו יכול להעריך את גודל הרע שיש בהירידות. היינו, שהאדם מדבר חס ושלום רע על ההשגחה, ואינו מרגיש אפילו על מי הוא מדבר רע, שידע שהוא צריך לעשות תשובה על דבר חטא גדול כזה, שזה נקרא שמדבר חס ושלום לשון הרע על הבורא. ובהאמור יוצא, שדוקא בזמן שיש לו הב' צורות, אז הוא מוכשר להבחין את המרחק, מה שיש בין אחת לחברתה, "כיתרון האור מתוך החושך". שרק אז הוא יכול להעריך ולהחשיב את ענין הדביקות, שעל ידה יכולים להשיג את הטוב ועונג, שישנו במחשבת הבריאה, שהוא רצונו להטיב לנבראיו." 

(בעל הסולם. שמעתי. מאמר לד. "יתרון ארץ בכל הוא")

קריין: נקרא שוב.

"כל צורה מראה על צורה השניה." כנגדה, הפוכה. "נמצא לפי זה, שכל הירידות שהאדם מרגיש, שבא לידי פירוד, ניתן לו הזדמנות להבחין בין דבר והפוכו." זאת אומרת שהם מדברים גם על איזו דבקות שיכולה להיות. רק את הדבקות לא יכולים להביא לך, כי אתה לא הרווחת, לא מגיע לך, אז מגיע לך לפחות לראות איזה מרחק יש בינך לבין הדבר שאתה תשיג אחר כך. "זאת אומרת, שמהירידות האדם צריך לקבל הבנה מהו התועלת מהעליות. אחרת לא היה אפשרות להאדם להעריך את חשיבות, מזה שמקרבין אותו מלמעלה, ונותנים לו את העליות. ולא היה לו היכולת להוציא את החשיבות את מה שהוא היה יכול להוציא. כדוגמת, שנותנים להאדם לאכול, ואף פעם לא טעם טעם של רעבון. נמצא, שהירידות, שהוא זמן הפירוד, גורם לו חשיבות להדבקות שבעליות. והעליות גורם לו בחינת שנאה להירידות, שמביא לו הפירוד. כלומר, שאינו יכול להעריך את גודל הרע שיש בהירידות. היינו, שהאדם מדבר חס ושלום רע על ההשגחה, ואינו מרגיש אפילו על מי הוא מדבר רע, שידע שהוא צריך לעשות תשובה על דבר חטא גדול כזה, שזה נקרא שמדבר חס ושלום לשון הרע על הבורא. ובהאמור יוצא, שדוקא בזמן שיש לו הב' צורות, אז הוא מוכשר להבחין את המרחק, מה שיש בין אחת לחברתה, "כיתרון האור מתוך החושך". שרק אז הוא יכול להעריך ולהחשיב את ענין הדביקות, שעל ידה יכולים להשיג את הטוב ועונג, שישנו במחשבת הבריאה, שהוא רצונו להטיב לנבראיו." 

(בעל הסולם. שמעתי. מאמר לד. "יתרון ארץ בכל הוא")

כך מלמדים אותנו דווקא מהירידות להבין איכשהו, להעריך את העלייה שאחר כך אנחנו נשיג, נבצע ונקבל.

שאלה: אנחנו בערך עשרים איש בחברה שלנו, עכשיו כשאני מסתכל עליהם ומתחבר איתם. איך אני מחבר אותם ברגש שלי כשאני מסתכל עליהם? אני צריך לבקש מבורא עולם, חבר אותי, תן להם, תעשה להם? מה אני צריך לעשות בדבר כזה שאני ארגיש אותם?

בשביל מה הם נמצאים?

תלמיד: נמצאים בשביל להיות מחוברים אחד עם השני.

זהו, סך הכול? מה הם רוצים?

תלמיד: שנתכלל ביחד, שנהיה ביחד כל הזמן, שנרגיש אחד את השני.

מה הם רוצים?

תלמיד: אני צריך לשאול אותם מה הם רוצים?

לא יודע. אתה אומר יש לנו כאן עשרים שלושים איש, מה זה עשרים שלושים איש, סתם כך יושבים?

תלמיד: לא, האם אני באמת צריך להגיד לבורא עולם "בורא תן להם חיבור שנתחבר ביחד ושנהיה כלי אחד, איש אחד בלב אחד"?

יכול להיות, אם זה מה שהם רוצים, ואם לא, אתה צריך לבקש ממנו שייתן להם רצון כזה. ואם הם לא רוצים, אז מה, אתה רוצה לאנוס אותם?

תלמיד: לא, חס וחלילה.

אז תחליט מה אתה רוצה.

תלמיד: אני רוצה להיות מחובר איתם שהם ירגישו אותי ואני ארגיש אותם.

זהו? קח אותם לאיזה פאב, תשים כמה בקבוקי ויסקי וכולי ואז יהיה בסדר. יש כאלה מקומות שמיד מתחברים.

תלמיד: כוונה, מטרה.

כבר הבנת מה לעשות? יופי, גם אותי תיקחו.

שאלה: יש מצבים של עליות וירידות ויש מצבים שבהם אני מרגיש את החברים ואני מאושר להיות בקשר איתם ולפעמים אני מרגיש מנותק. אני מתפלל ואני משקיע מאמצים אבל לא מרגיש כלום, עד כמה נכון ללכת לקראת תחושות או הרגשות, או פשוט להיות מסופק מזה שאתה מתפלל על החברים?

קודם כל להודות לבורא שלא שוכח אותך ונותן לך כל מיני מצבים, ודאי שהבורא נותן את כל המצבים, אבל לך במיוחד הוא נותן ליד המצבים האלה גם להרגיש מאיפה הם באים, למה הם באים, בשביל מה באים וכן הלאה. זאת אומרת שאתה מתוך המצבים האלו יכול לכוון את עצמך לאיזה כיוון, ועל זה אתה צריך להודות לו.

ואחר כך אתה לא יודע איך התייחס לעשירייה, אתה לא יודע מה לעשות איתם, לא נורא, תבקש מהבורא שהוא ילמד אותך, למרות שאני מכיר את החברים, הם נמצאים כאן בעולם הזה קרובים אליי, אבל אני לא מכיר אותם, אני לא יודע מה לעשות איתם, אז אני אבקש מהבורא שייתן לי שכל ורגש שאני אדע איך אני צריך להתייחס אליהם, איך אני צריך להתנהג איתם.

אתה צריך לסדר את הדברים כך כמו שכתוב ש"לא יהיה לך א-ל זר", שהבורא לא יהיה לך זר, שלא יהיה לך רחוק, שהוא יהיה לידך כחבר הכי קרוב, כמישהו שתמיד איתך, שאוהב אותך ומחזיק אותך ביד, ואם תבקש ממנו, תמיד תקבל עזרה. כך אתה צריך להרגיש אותו. ואז אתה תדע איך להתייחס לחברים, לכולם ולכל העולם. רק תרגיש שאתה והוא קרובים, ואתה מבקש ממנו, כל הזמן מבקש, או שאתה בוכה לו כמו תינוק קטן, או שאתה סוחב אותו לאיזה מקום שילך יחד איתך כי אתה מפחד לבד. וכל הזמן, כל הזמן כך להיות עם הבורא. למה יש לנו כאן איזו בעיה אם אנחנו "בנים אתם לה' אלוקיכם"?

תלמיד: אני מבקש תחושה והבנה ומתפלל, אבל המון זמן אין תחושה.

הוא עושה לך את זה בכוונה כדי שאתה תפנה אליו ללא רגש, ללא שכל, ללא יחס. הוא רוצה שאתה תתחיל להתייחס אליו מרחוק, תבקש שיהיה לך מזה שכל, רגש, יחס, הרגשה, שכך תתקרב אליו. אין ברירה.

שאלה: מה אם בחיבור החברים הם מפחדים ממך ולא רוצים להתחבר איתך, אולי בגלל האגו השברירי שלהם. איך אתה מסתדר עם זה?

אתה צריך להשתנות לפי מה שהם רוצים, או עוד יותר טוב תזמין אותם לישיבה. אם אתם נמצאים קרובים יחד פיזית, תעשה להם איזו סעודה קטנה ותדבר איתם, תגיד "אני רוצה להתחבר איתכם בלב ונפש ואני לא יכול. יכול להיות שאני לא מבין איך לעשות זאת, אז אתם תלמדו אותי, כי רצון יש לי אבל אולי זה מה שאני מבין איך להתקרב אליכם, ואתם לא מבינים אותי שאני רוצה להתקרב. מה לעשות שאתם תאהבו אותי?".

תדבר איתם בצורה ישירה, "מה לעשות שאתם תאהבו אותי? אני זקוק לאהבה שלכם, גם שמעתי שבכלל אנחנו צריכים להגיע לאהבה, אז מה עלי לעשות?" זה הכול.

שאלה: אתה מזכיר הרבה שהכול נמצא בינינו. מה זה החלל הזה שנקרא בינינו?

ביננו יש חלל, זאת אומרת ניתוק, ניתוק הקשרים שאנחנו צריכים לחבר אותם. זה הכול. זה מה שנמצא בינינו. אני צריך לקחת איתך חוט מהלב שלך וחוט מהלב שלי ולחבר אותם יחד וכך בין כל הלבבות, ומזה אנחנו בונים רשת, וברשת הזאת אנחנו מגלים שנמצא שם לוויתן, זה הבורא, הבורא שנמצא בתוך רשת הקשר בין הלבבות שלנו.

שאלה: האם את המאור אני מעורר על ידי מאמץ רגשי או שכלי או דרך פעולות שבהן אין לי כוחות לדרוש את המאור מעומק הלב?

רק על ידי מאמץ רגשי.

(סוף השיעור)

---

1. "והם לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני" (קידושין פ"ב, ב').↩