שיעור בוקר 06.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', עמ' 30, "לוח שאלות לענינים", אותיות נ"ה – ס"ו

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', "לוח שאלות לענינים", שאלה נה.

נתחיל ב"לוח שאלות ותשובות לענינים", כאן העניינים יותר מסודרים, קרובים לטקסט, ללימוד, זה לא "המילות", פירוש המילה, שזה עניין קצר, אלא כאן זה העניין, כל פעם בעל הסולם לקח עניין כלשהו שחשב שכדאי שאנחנו נשנן אותו ולכן הוא מופיע כאן.

קריין: לוח שאלות לעניינים, שאלה נה.

"נה) מה המה המושגים המושללים מחכמת הקבלה".

קריין: תשובה נה.

"נה) אין כאן בחכמה הזאת מראשה עד סופה אפילו מלה אחת שיהיה בה מושג מוחשי או דמיוני, כגון מקום וזמן ותנועה וכדומה, וגם ההעדר אינו נוהג ברוחניים. וכל שינוי צורה אין הפירוש שנעדר מצורה ראשונה, אלא שהצורה הראשונה נשארה במקומה בלי שינוי כל שהוא, ואז שינוי הצורה שקנה עכשיו נתוסף על צורתו הא' (או"פ בתחלתו)."

אין כאן דבר מה שבא מכלום והולך ונעלם, אלא יש כאן שינויי צורות. כמו שבעל הסולם אומר, "אין כאן בחכמה הזאת מראשה עד סופה", מכל החכמה, "אפילו מלה אחת שיהיה בה מושג מוחשי או דמיוני, כגון מקום וזמן ותנועה וכדומה, וגם ההעדר אינו נוהג ברוחניים." לא יכול להיות שקודם לא היה ועכשיו מופיע, "וכל שינוי צורה אין הפירוש שנעדר מצורה ראשונה, אלא שהצורה הראשונה נשארה במקומה בלי שינוי כל שהוא, ואז שינוי הצורה שקנה עכשיו" מופיע, "נתוסף על צורתו הא' (או"פ בתחלתו)."

תמיד יש לנו רק עוד ועוד תוספות של כל מיני צורות, של הרצון לקבל ודאי, כי אין בבריאה חוץ מהרצון לקבל, "בר" מהבורא, שהוא רצון להשפיע, ואז הרצון לקבל כל פעם מתפתח ומתפתח, מקבל צורות חדשות שמתלבשות אחת על השנייה, עד שכל הבריאה מגיעה לזה שקונה השתוות הצורה עם האור השלם העליון.

שאלה: על איזה מושגים מדובר לפי הקטע הזה?

הוא אומר שאין שום דבר שנעלם ונעדר ופתאום אנחנו לא רואים, לא מרגישים, היה קיים ועכשיו לא קיים, אלא כל פעם יש לנו רק תוספת צורות שמתלבשות זו על זו.

מה הוא אומר, "וכל שינוי צורה אין הפירוש שנעדר מצורה ראשונה, אלא שהצורה הראשונה נשארה במקומה בלי שינוי כל שהוא, ואז שינוי הצורה שקנה עכשיו נתוסף", נתווסף, "על צורתו הא' (או"פ בתחלתו)."

שאלה: מהי הצורה הראשונה הזאת?

רצון לקבל שהבורא ברא יש מאין, והרצון לקבל הזה עובר צמצום ומתחיל להשתנות עוד ועוד, להידמות לאור העליון שפועל עליו. ואז הרצון לקבל מקבל כל מיני שינויים, עד שיידמה לאור העליון לגמרי.

תלמיד: ומה זה אומר שלא נעלם, שנשאר?

הצורה שהייתה דומה לאור העליון לדוגמה ב-1% לא נעלמת, אלא נוספת צורה חדשה שדומה לאור העליון ב-2%, ב-3%. וכל הצורות האלה מתאספות זו על גבי זו.

שאלה: בהתחלה אנחנו אומרים שאת הכול צריך להרגיש, והוא אומר שאין כאן משהו מוחשי.

כשאנחנו מתלבשים ברצונות האלה, בשינויים האלה, אנחנו מרגישים אותם על עצמנו.

אני קורה שוב.

"נה) אין כאן בחכמה הזאת", בחכמת הקבלה, "מראשה עד סופה אפילו מלה אחת שיהיה בה מושג מוחשי או דמיוני, כגון מקום וזמן ותנועה וכדומה," כמו שיש לנו בעולם הזה, שאנחנו קיימים בו כל מיני צירים, ימינה, שמאלה, קדימה, אחורה, מעלה, מטה, אין צירים כאלה בחכמת הקבלה, במרחב הרוחני. "וגם ההעדר אינו נוהג ברוחניים." שהיה קודם ועכשיו נעלם. זאת אומרת יכול להיות שנעלם מההרגשה שלנו, כמו בעולם שלנו, כי אנחנו נמצאים באיזשהו מקום, אחר כך יוצאים ממנו, אז היינו ועכשיו אין. ברוחניות זה לא קורה, כל דבר שהיה, הוא נמצא ונשאר ויש רק תוספת צורה. "וכל שינוי צורה אין הפירוש שנעדר מצורה ראשונה, אלא שהצורה הראשונה נשארה במקומה בלי שינוי כל שהוא, ואז שינוי הצורה שקנה עכשיו נתוסף על צורתו הא' (או"פ בתחלתו)."

יש תוספת צורות כל פעם, עוד ועוד לבושים.

קריין: שאלה נו.

"נו) מהי השפה הרגילה בחכמת הקבלה."

קריין: תשובה נו.

"נו) שפה זאת היא "שפה של ענפים" המראים על שרשיהם העליונים: כי אין לך אפילו עשב מלמטה, שאין לו שורש למעלה, וע"כ מצאו להם חכמי הקבלה, שפה מוכנה לרמז בענפים וללמד על שרשיהם העליונים (או"פ דף א' והתחלת הסת"פ ד"ה ראשית)."

יש לנו למעלה שורשים ומהם באות אלינו כל מיני השפעות. ההשפעות האלו, הכוחות האלו פועלים על הרצון לקבל שלנו ומזמינים בתוך הרצון לקבל שלנו כל מיני תגובות. אם הרצון לקבל שלנו רוצה להידמות לשורש, למשפיע, אז אנחנו מקבלים ברצון לקבל שלנו כל מיני צורות מהמשפיע. וזה מה שקורה לנו.

מזה יש לנו שפה, זאת אומרת הבנה מה קורה לנו, בנו, לעומת השורש, ולכן השפה הזאת נקראת "שפת הענפים", שאנחנו ענפים מהשורשים העליונים ולכן זה מה שהוא כותב, "שפה זאת היא "שפה של ענפים" המראים על שרשיהם העליונים:" שהענף בעולם הזה מראה על השורש העליון, "כי אין לך אפילו עשב מלמטה, שאין לו שורש למעלה, וע"כ מצאו להם חכמי הקבלה, שפה מוכנה לרמז בענפים וללמד על שרשיהם העליונים (או"פ דף א' והתחלת הסת"פ ד"ה ראשית)."

אנחנו בעצמנו כולנו תוצאות מהשפעה מלמעלה ומשפיע עלינו שורש מלמעלה, אנחנו יכולים להשתדל להידמות אליו, לקבל ממנו השפעה ובזה אנחנו יכולים לראות קשר בין ענף לשורש, שורש עליון וענף שהוא אנחנו - התחתונים. וכך אנחנו לומדים מה קורה בשורש מהענף שלו. ולכן שפת הענפים זה כל מה שהשורש נותן לענף שלו. כך אנחנו מתקדמים בהבנת השורשים ומתוך מה שמתרחש בענפים, זאת אומרת בנו.

שאלה: למה הרצונות נקראים "לבושים"?

כי הם מתלבשים באור העליון, ונפעלים מהאור העליון והם מבררים בצורה כזאת את האור העליון כלפינו. אנחנו לא מרגישים את האור, אנחנו מרגישים רק את עצמנו, את הרצונות שהשתנו על ידי האור. לכן הענפים הם הרצונות, השורשים בסופו של דבר הם האורות שמגיעים לנו מלמעלה, מהשורשים שלנו. אנחנו הענפים. מלמעלה שורשים, ואנחנו מרגישים איך השורשים פועלים בנו.

שאלה: בנוגע לצורה שלנו, אנחנו אומרים שהשורש הוא למעלה והענף למטה. והצורה שלנו היא כאילו הפוכה, החותם שלנו, אפילו הסמל של בני ברוך הוא שהשורשים הם למטה והענפים הם למעלה. למה?

שיהיה לנו מובן שאנחנו נמצאים בעולם ההפוך. אבל באמת, בעולם הרוחני, כשאנחנו נתחיל לשייך את עצמנו ממש לבורא, אנחנו נהפוך את זה וכל השורשים באמת יהיו למעלה ואנחנו כענפים נהיה למטה. כשנהיה בעלי השגה אנחנו נסדר את זה נכון. אתה צודק בשאלה שלך.

קריין: שאלה נז.

"נז) מהו המבדיל והמפריד ברוחני."

קריין: תשובה נז.

"נז) שינוי הצורה מבדיל ומרחיק הרוחניים זה מזה (או"פ אות ל')."

זאת אומרת, רק שינוי הצורה שיש במרחב הרוחני - מבדיל, מקרב, מודד את הפער, את המרחק בין אלו שקיימים בעולם הרוחני - שינוי צורה. שינוי צורה, זאת אומרת הרצון לקבל שבכל אחד ואחד, באיזו מידה הוא שונה, גדול, קטן או שונה באופיו מהזולת. זה נקרא "שינוי צורה" אחד כלפי השני, רק הרצון. אחד רוצה את זה, שני רוצה את זה, אחד יותר ואחד פחות וכן הלאה. על ידי השינויים ברצונות שבכל הנבראים, הם נבדלים זה מזה ומתקשרים גם במשהו זה עם זה. כך הם בונים את המערכת כולה שנקראת "עץ החיים". יש לה שורש מלמעלה וכל הענפים למטה.

קריין: שאלה נח.

"נח) מהו המקור של ה"רצון לקבל"."

קריין: תשובה נח.

"נח) הרצון להשפיע שבאור העליון, הוא המחייב את הרצון לקבל בנאצל (הסת"פ אות י"א ד"ה וזהו)."

"הרצון להשפיע שבאור העליון, הוא המחייב את הרצון לקבל בנאצל" - בנו. על ידי זה שהבורא רוצה להשפיע לנו, הוא מעורר בנו את הרצון לקבל, ובעצם כך דורש שאנחנו נשנה, נתקן את הרצון לקבל שלנו שיהיה מתאים לרצון להשפיע שלו.

לבורא יש רק רצון להשפיע, לנו יש רק רצון לקבל. כל הבעיה היא בהתאמה של הרצונות לקבל ורצונות להשפיע זה עם זה. כשאנחנו מתאימים את הרצון לקבל שלנו לרצון להשפיע של הבורא לפי הכמות, לפי האיכות, זו העבודה שלנו. היא נקראת "עבודה רוחנית", עבודת ה'.

קריין: שאלה נט.

"נט) במה יוצא האור מכלל מאציל להיות נאצל."

קריין: תשובה נט.

"נט) בסיבת צורת הרצון לקבל, המתחדש עם האור העליון בהיותו רוצה להשפיע, יצא החלק הזה שנתחדש, מבחינת מאציל, ובא לבחינת נאצל (הסת"פ אות י"א ד"ה וזהו ואות ט"ו ד"ה ועתה)."

אם הנאצל, האדם, רוצה להשפיע, על ידי זה הוא מתעורר ומתעלה מעל הרצון לקבל שלו, נעשה דומה לבורא, נעשה משפיע, כך הוא מתקרב לבורא, מחדש את הצורה שלו וכך מתחיל להתחדש ולגדול. עד שמגיע לבחינת נאצל, עד הבורא, שהרצון שלו יותר ויותר גדל. כמו עץ שגדל, כך הוא גדל עד הבורא. עד שמשיג את שורשו.

שאלה: מה ההבדל בין הנברא לבין הרצון לקבל? כיוון שכתוב ב-"נח על הרצון לקבל של הנברא.

הרצון לקבל שהבורא ברא – מתפתח. בהתפתחות שלו במדרגות, הוא עובר מצבים של שורש, א', ב', ג', ד', ובזה הוא נעשה יותר ויותר מפותח, עצמאי, מתנתק מהשורש שלו ומתחיל להיות כקיים בפני עצמו. אז כשהוא קיים בפני עצמו הוא מרגיש את הרצון שלו וגם מרגיש את העליון, את השורש שברא אותו ומשפיע עליו. ואז, לפי ההרגשה, לפי המידה הזאת, הוא נקרא "נברא". וכך אנחנו מבדילים בין הבורא לבין הנברא, בין המשפיע לבין המקבל, לפי עד כמה הרצון לקבל בנברא נעשה נבדל בהרגשתו מהבורא, מהמאציל.

שאלה: האם אנחנו יכולים למשוך את האור העליון לתוך הכלי שלנו, ועם איזו הרגשה?

כן. כל החכמה שלנו נקראת "חכמת הקבלה", איך אנחנו נקבל את כול האור העליון שיוצא מהבורא לתוך הכלי שלנו. זה כל הנושא של חכמת הקבלה, רק את זה אנחנו לומדים, רק את זה אנחנו צריכים לבצע וזו המטרה שעומדת לפנינו, להיות כלי קבלה לאור העליון. אבל בשביל זה אנחנו צריכים להצטייד קודם כול בכוונה על מנת להשפיע, שהקבלה שלנו תהיה כמו השפעה. אנחנו עושים את זה לא לעצמנו אלא רק בשביל הבורא.

שאלה: מה ההבדל בין כשהרצון לקבל משיג את הצורה הנכונה לבין התחושה שהוא מרגיש לפני שהוא הפך להיות נברא?

הנברא לא מרגיש תענוגים אלא רק בבחינה ד' שלו. ולכן הוא נמשך לקבל את התענוג, מילוי ברצון לקבל שלו בבחינה ד'. מטבעו הוא רצון לקבל פשוט. ואחרי שמשפיע עליו האור העליון באיזו מידה מסוימת, הנברא מתחיל להרגיש שהוא רוצה גם במשהו להתקרב לשורשו של האור העליון, לבורא, ומזה הוא מתחיל כבר להתפתח. כך הוא מתחיל להתקרב לבורא, לחכמת הקבלה, לקבוצה כדי לממש את הרצון שלו. בצורה כזאת באים הנבראים ומתפתחים.

שאלה: איזו עבודה יש לנו עם הצורות הקודמות שלנו?

אין לנו עבודה עם הצורות הקודמות של הרצון לקבל. הרצון לקבל נקרא "בחינה ד'". הצורות הקודמות - בחינת שורש, א', ב', ג', אותן הצורות אנחנו לא מבדילים. אנחנו יכולים להרגיש את עצמנו ואת הבורא ובכלל כל מה שאנחנו מרגישים, אנחנו מרגישים בבחינה ד' בלבד.

שאלה: יוצא שיש הבדל תהומי בין שני העולמות, ממש הפוך. החוקים שונים והכול שונה, והדבר היחידי שדומה הוא דווקא התוספת בעולם שלנו, הרצון להיות דומה למה שהתווסף. האם כך צריך להיות?

בבחינה ד' - בהתפתחות הרצון לקבל - מתעורר רצון מיוחד שרוצה להידמות לשורש, להשיג את השורש, ואז הוא מתחיל להתפתח לקראת השורש כתגובה, כמו שכתוב "רצוננו לדעת את מלכנו", רק בבחינה ד'. מה שאין כן בבחינות הקודמות, שורש, א', ב', ג' ברצון לקבל שכולם נמצאים, אבל הם לא מעוררים את הרצון לקבל כדי להשיג את השורש. כמו רצונות שנמצאים בדומם, צומח, חי או בבני אדם, אבל בילדים קטנים, או בבני אדם לא מפותחים, שלא מתעוררים לבורא, יש בהם רצון לקבל מוקדם עדיין להתפתחות הרוחנית.

שאלה: מה זה אומר שאת הכול אנחנו מרגישים, גם את עצמנו וגם את הבורא בבחינה ד'?

רק בחינה ד' ברצון לקבל אחרי שהיא התפתחה מבחינת שורש, א', ב', ג', רק בחינה ד' האחרונה, מתעוררת בחזרה להשיג את השורש, מאיפה היא, מה היא וכן הלאה. רצונות כאלה מתעוררים בבחינה ד'. נגיד, מי שנמצא כאן, ויש עוד אנשים בעולם חוץ מאיתנו שיש להם נטייה לשורש, כמו שאמרתי כבר "רצוננו להשיג את מלכנו", "לדעת את מלכנו", את השורש שלנו, אז נקרא שהם נמצאים בהתפתחות הרוחנית שלהם בבחינה ד'.

תלמיד: כי אנחנו כל הזמן אומרים שאי אפשר להשיג את הבורא ברצון האגואיסטי שלנו.

אז מה? לא חשוב, אבל יש רצון. אדם מתעורר. תסתכל על כל האנשים, הם מתעוררים לגלות את הבורא, הם רוצים לגלות אותו. אתה יכול להגיד - אבל אפשר רק ברצון להשפיע, בצורה כזאת או אחרת. זה לא חשוב להם. הם רוצים לראות, לדעת, להשיג, להבין. זה מה שהם רוצים. וזה נקרא בחינה ד' שברצון לקבל.

תלמיד: מה שהם רוצים, זה מובן. אבל אתה אומר שהבורא מושג בבחינה ד' של הרצון.

הרצון ישנו. עכשיו צריך לתת לרצון הזה תנאים מיוחדים שהוא יוכל להשיג מה שהוא רוצה. לא מספיק שאני רוצה. אני אצטרך לסדר את הרצון לקבל שלי בצורה שאני רוצה להשיג את הבורא, להרגיש אותו, לדעת אותו בכל מיני צורות. כדי להשיג אותו אני צריך לתת לרצון לקבל שלי צורה מיוחדת, דומה לו.

אני לא יכול להשיג את הרצון לקבל שלי, נגיד בכוס, כמו קפה, או ברשת כמו לדוג דגים, או במשהו אחר. אני לא יכול, אני צריך לדעת איזה כלי צריך להיות כדי להשיג. להשיג זה בכל זאת לקבל, בתוך הרצון לקבל אני צריך לקבל איזה מילוי. אז אני צריך לדעת איך אני מסדר את הרצון לקבל שלי. לכן החכמה הזאת נקראת חכמת הקבלה.

שאלה: האם בחינה ד' זה הרצון שרוצה להתהפך כמו הבורא, להידמות לו?

בחינה ד' קודם כל רוצה לקבל את הבורא, להרגיש אותו, להבין אותו, להתמלא, זה נקרא בחינה ד'. אחר כך יש עליה תיקונים שהיא צריכה לעשות כדי להשיג מה שהיא רוצה. אבל הרצון שלה האמיתי, הטבעי זה להשיג את הבורא במלואו ככל שימלא אותה יותר עד הסוף.

שאלה: האם הנאצל והרצון לקבל זה שני דברים שונים?

הרצון לקבל זה משהו אבסטרקטי, גם הנאצל. עוד מעט אנחנו נדבר על משהו קונקרטי -איזה נאצל, איזה רצון לקבל, באיזה צורות, באיזה מטרות וכן הלאה. עכשיו אנחנו מגדירים – "רצון לקבל", גם הנאצל הוא רצון לקבל. אבל יש לך הרבה צורות של נאצלים. נעבור על זה.

שאלה: אמרנו עכשיו שהתענוג מתקבל רק בבחינה ד'. איפה הוא מתקבל אם היא מצמצמת את עצמה?

היא מצמצמת את עצמה מלקבל בצורה ישירה אבל היא מקבלת את זה באור חוזר. נלמד, עוד מעט נעבור על הכול.

קריין: שאלה ס.

"ס) מהו החומר הראשון של כל נאצל."

קריין: תשובה ס.

"ס) הצורה שנתחדשה ויצאה בבחינת "יש מאין" דהיינו ה"רצון לקבל" הנמצא בכל מהות, הוא "החומר הראשון" לכל נאצל ולכל מהות. ולא עוד, אלא כל מה שישנו בנאצל או במהות יותר מהחומר הזה, הרי הוא נבחן לבחינת אור ושפע הנמשך מאור עליון בבחינת "יש מיש" ואינו כלל מבחינת הנאצל והנברא. ואין לתמוה איך צורה נעשית לחומר? כי כן הוא אפילו בגשמיות, שדרכנו לקבוע את הצורה הראשונה של המהות לבחינת חומר ראשון, משום שאין השגה תופסת כלל בשום חומר, במציאות כולה, בהיות החושים שלנו תופסים רק מקרים בחומר, שהם צורות המתגלגלות ובאות בחומר הראשון (הסת"פ אות ל"ה ד"ה ודע)."

שאלה: הרצון לקבל הוא תוספת על "יש מאין" או צורות של "יש מאין", איזה חלק "יש מאין" תופס בכל הצורות שלו?

הרצון לקבל זה יש מאין כי לא היה קיים אלא התחדש עם החלטת הבורא לברוא את הנבראים.

תלמיד: הצורות שמתווספות ליש מאין זה הצורות שלו או שאלה התווספות על יש מאין, על החומר הראשוני?

אלה הצורות השונות שלו. יש רק רצון להשפיע ורצון לקבל. הרצון להשפיע זה הבורא, הרצון לקבל זה הנברא. חוץ מזה יש כל מיני צורות ברצון להשפיע כלפי הנבראים וברצון לקבל של הנבראים כלפי המשפיע, רק על זה מדובר.

שאלה: כתוב ש"הצורה שנתחדשה ויצאה בבחינת "יש מאין" דהיינו ה"רצון לקבל" הנמצא בכל מהות, הוא "החומר הראשון"". מה פירוש "בכל מהות" ואיזה מהויות יש עוד?

אנחנו לא יודעים. אלא מה שיוצא אנחנו מקבלים את זה ברצון לקבל שלנו. זה מה שאנחנו משיגים.

שאלה: למה זה מוזכר אם אין לזה כל קשר ליש מיש?

"יש מיש" זה מה שמגיע מהבורא שקיים ללא התערבות הנברא, זה קיים. ו"יש מאין" זה כבר הרצון לקבל שלא היה קודם והתעורר על ידי יש מיש.

קריין: שאלה סא.

"סא) מאימתי נקרא נאצל."

"סא) מאימתי נקרא נאצל."

קריין: תשובה סא.

"סא) תיכף בתחילת התרקמות הרצון לקבל בנאצל, דהיינו הנקרא בחינה א' שברצון," הוא כבר מתחיל להרגיש שיש בו משהו, שהוא רוצה משהו. "הנה כבר יצא מכלל מאציל להיות נאצל (או"פ ח"א פ"ב ג')."

אי אפשר להגיד שזה כבר נאצל שעומד בכוחות משלו, בהבנה, בהכרה, בהחלטה שלו, בבחירה החופשית שלו, ודאי שלא. אבל אם מרגיש שיש בו קצת רצון, קצת נטייה, קצת מרגיש או כאב או תענוג אז הוא כבר נברא וכבר יש לו רצון לקבל משלו.

אפשר להגיד כך, מאיפה יש לו רצון לקבל? הוא מקבל את הדברים האלה מלמעלה. מקבל הכול מהמאציל? נכון. אבל אם ישנה בו תגובה אפילו הקטנה ביותר, הראשונה, כבר לפי התגובה, הוא לא מרגיש את השפעת המאציל, הוא מרגיש את התגובה מעצמו. לכן הוא נקרא "נאצל" ומרגע זה והלאה אנחנו יכולים להתייחס אליו.

לא מדברים על הבחירה החופשית שלו, על העצמאות שלו, זה ודאי עוד רחוק בהתפתחות שלו, אבל מה שיש לו ברצון לקבל שלו בדרגה כזאת שהוא מקבל ומרגיש כבר נקרא "נאצל".

קריין: שאלה סב.

"סב) הרוחני, שקיבל לתוכו שינוי צורה, שע"כ נפרש ממנו אותו החלק ויצא לבחינה אחרת כנודע. האם הפסיד הרוחני משהו בגלל זה."

"סב) הרוחני, שקיבל לתוכו שינוי צורה, שע"כ נפרש ממנו אותו החלק ויצא לבחינה אחרת כנודע. האם הפסיד הרוחני משהו בגלל זה."

היה רצון לקבל, ופתאום ברצון לקבל יש איזה חלק שמתחיל להרגיש. מה הוא מרגיש? הוא מרגיש שחסר לו או שהוא נהנה, יש לו תענוג. זה מה שיש ברצון לקבל - או חיסרון או תענוג, הרצון לקבל לא מרגיש יותר מהשניים האלה. ברגע שהתהווה ברצון לקבל יכולת להרגיש או תענוג או ייסורים, שחסר לו, אז אנחנו כבר מדברים על הנברא. יכול להיות שזה עדיין לא נברא עצמאי והוא לא ממש מבין ומרגיש ומאיפה, ויכול להיות שהוא גם לא מבין ומרגיש שום דבר, אבל יש לו כבר הרגשה משלו.

קריין: תשובה סב.

"סב) אין העדר והפסד נוהגים ברוחניים, ואין החלק הנפרש מחמת שינוי צורה מפסיד ומפחית באור העליון כלום, בדומה למדליק נר מנר שאין הראשון נחסר. ולפיכך כל שינוי צורה הוא תוספת על הראשונה (הסת"פ חלק ב' בענין התכללות ע"ס בכל ספירה)."

יש כל מיני שינויים ברצון לקבל שהבורא ברא, כל הרצונות שיוצאים ומתחלקים ומתאספים על אותו רצון לקבל ראשון, הם רק תוספת צורה בלבד, כי לא נחסר מהראשון אלא יש רק הוספה והתפתחות.

שאלה: מה זה אומר שהם משלימים זה את זה, שהם כאילו אחד על גבי השני?

הם מתאספים אלו על אלו.

תלמיד: נניח והייתי במצב מסוים, התחברתי עם החברים, נזרקתי לאחר מכן החוצה, הופיע לי רצון, איך להבין זאת?

זו תוספת על מה שהיה לך קודם. אפילו שהכול נעלם, בכל זאת זו תוספת שבאה והתלבשה על המצב הקודם, על ההרגשה הקודמת.

תלמיד: מה זה נותן לנו?

בצורה כזאת אנחנו מתפתחים. הוא מסביר לנו איך אנחנו מתפתחים, הצורה הקודמת שהייתה לך, היית באיזה מצב, באיזו צורה קשור לחברים, לבורא, ועכשיו באה צורה חדשה. הצורה החדשה היא תמיד תוספת והיא מתלבשת על הצורות הקודמות ואתה מרגיש את הצורה החדשה הזאת. יכול להיות שבמאמץ אתה יכול איכשהו לתאר את הצורות הקודמות, אבל אתה תמיד נמצא בצורה החדשה, בהשפעה האחרונה.

שאלה: כשהצורה מגיעה למצב שהיא כבר מתוקנת, זה אומר שזו הפעם הראשונה שמופיעה הרגשת הנותן?

נכון.

קריין: שאלה סג.

"סג) כיצד, ואצל מי, נבחנים כל מיני ריבוי הצורות והשינויים שבעולמות."

קריין: תשובה סג.

"סג) כל הריבויים והשינויים נעשים רק בהתפעלותם וקבלתם של הכלים מאורו ית', אבל האור העליון ביחסו לעצמו נמצא במצב מנוחה מוחלטת, כלומר, בלי שינוי ובלי חידוש כל שהוא (או"פ ח"א פ"ב א')."

כל השינויים הם רק ברצון לקבל שמתפתח על ידי השפעת האור העליון עליו. באור עצמו אין שינויים, אלא הרצון לקבל שנמצא בתוך האור סופג וסופג עוד ועוד מהאור ועל ידי זה הוא מתפתח.

על ההתפתחות הזאת אנחנו מדברים, איך אנחנו יכולים להוסיף להתפתחות הזאת, לקבל אותה בכל מיני צורות, לתת לה הגדרות, הבחנות, מדרגות וכן הלאה. זו כל חכמת הקבלה, איך הרצון לקבל שהבורא ברא, שהאור ברא, איך הוא משתנה כל פעם, איזה שינויים הוא עובר עד שהוא מגיע לגמר התיקון שלו כך שהוא לגמרי דומה לאור.

שאלה: הוא כותב שהאור כלפי עצמו נמצא במנוחה מוחלטת, אפשר להגיד אותו דבר גם על הרצון לקבל?

איך יכול להיות? הרצון לקבל לא נמצא במנוחה מוחלטת, הוא כל הזמן משתנה.

תלמיד: נכון, אבל כלפי עצמו הוא לא מרגיש בשינוי, הוא מרגיש את המצב שבו הוא נמצא. אני עכשיו נמצא באיזה מצב, אני לא מרגיש את המצב הקודם, אני מרגיש כלפי עצמי שאני נמצא תמיד באותו המצב שאני נמצא בו.

אתה לא מרגיש שינויים?

תלמיד: מרגיש, אבל אם אני מסתכל על הרצון עצמו אני לא יכול להרגיש עכשיו שעובר עליו שינוי, אלא רק אחרי שהוא משתנה.

כל רגע ורגע, כל שנייה ושנייה הרצונות שלך מתחלפים, אחרת לא היית מרגיש שאתה חי, הרצון לא יכול להתקיים בלי שינוי.

תלמיד: ומהי הנקודה שבה השינוי ברצון לקבל הופך להיות עם גישה לרוחניות, רצון להידמות לבורא?

שהוא יהיה בעל מנת להשפיע לפי כוונתו. עד כמה הכוונה שלו קבועה לכיוון אחד, למקור אחד, לבורא, בהתאם לזה הם נעשים דומים זה לזה, הבורא לפי הרצון והנברא לפי הכוונה, בזה הם משתווים.

תלמיד: אם כך, כל אוסף ההבדלים בכוונה מתרקמים והרצון הופך להידמות לבורא?

בדיוק.

קריין: שאלה סד.

"סד) כיצד מצוירות התחדשות ותנועה באור."

דיברנו על כך שהאור נמצא במנוחה מוחלטת, אז איך יכול להיות שיש תנועה ויש התחדשות באור? באור יש רק דבר אחד - רצונו להשפיע, ליהנות לנבראים, למלאות אותם, זה הכול, אז מה פתאום יש התחדשות?

קריין: תשובה סד.

"סד) אין שום תנועה, דהיינו חידוש, באור העליון, אלא אותו החלק המקובל לנאצל מן האור העליון (שהוא ע"ד מדליק נר מנר ואין הא' חסר) הוא, "המתחדש ומתרבה לפי חידושי הצורות שבכלים", שכל אחד מקבל לפי מידת הרצון לקבל שבו, שבחינותיהן משתנות זו מזו ומשתלשלות זו מזו עד אין שיעור ואין קץ (או"פ ח"א פ"ב א')."

קריין: שאלה סה.

"סה) כיצד נכללים באחדותו ית' הפשוטה, כל מיני ריבוי הצורות וההפכים, הנמשכים ממנו ית' בעולמות."

קריין: תשובה סה.

"סה) עי' בהסתכלות פנימית דף י"ט ד"ה עתה ודף כ', ובדף כ"ד ד"ה ועכשיו."

שאלה: איך יכול להיות שיש ריבוי צורות אם הצורה המקורית לא משתנה?

כי יש הרבה הבדלים במקבל. ברצון לקבל יש הרבה צורות וכל צורה מתפעלת בצורה אחרת מאותו מקור אחד, לכן יש הרבה צורות במקבל לעומת צורה אחת במשפיע.

אנחנו חוזרים לחומר שלנו. אני רק רוצה לקבל תגובה מכם, כי אני רואה שלא הרבה אנשים מתרוממים מהעניין הזה של "שאלות ותשובות לפירוש המלות" או "לענינים". הצורה הזאת לא כל כך נקלטת, מתקבלת, מושכת. תנו לי תגובה כדי שאדע מה לעשות, כי יש כאן שאלות שבעל הסולם חיבר והוא עונה עליהן תשובות, והדברים האלה הם חשובים מאוד, אלו הגדרות מדויקות לכל מיני עניינים, לכן אני לא יודע למה אתם לא כל כך מתעוררים לצורת הלימוד הזו. בכל זאת נכנסנו ל"תלמוד עשר הספירות", כולו כך, כל הלימוד בנוי משאלות ותשובות.

שאלה: הבורא ברא איזו צורה, איזה רצון לקבל, ובסופו של דבר הוא התפתח לנקודה שהוא רוצה את הבורא. האם זה מה שקורה כאן?

כן, זה כל הנושא, אין יותר מזה בבריאה. הבריאה היא אותה נקודה שמתחילה להרגיש הבדל בינה לבין הבורא, לכן היא נקראת "בריאה", בר, חוץ מהבורא, ועליה אנחנו מדברים. וכולנו, כל מה שאתה יכול לתאר לעצמך חוץ מהבורא זו אותה נקודת הרצון שהבורא ברא ובהשפעה עליה הוא מפתח אותה יותר ויותר עד שהיא מקבלת ממנו כל מיני כוחות שעל ידם הנקודה הזאת, שהיא ההבדל בינה לבינו, מתחילה להיות כמוהו רק בצורה הפוכה לפי החומר שלה, הרצון לקבל, ובהתאם לזה דומה לו בכוונה על מנת להשפיע לו כמו ההשפעה שלו עליה, וזו כל הבריאה.

תלמיד: ומתוך זה שאנחנו קוראים על זה, זה איכשהו מפרמט אותנו למבנה הזה?

כן.

תלמיד: אני עוקב אחרי הטקסט וקורא איתך יחד, והחומר הוא מאוד מעניין, וזה גם מעורר תחושה מאוד טובה לקרוא אותו עם כל הכלי העולמי יחד. פשוט אין לי שום דבר לשאול, ונראה לי שכל שאלה שאני אשאל יכולה להיות מבלבלת או לא בדיוק לפי הנושא, אבל זה כן נותן הרגשה טובה לקרוא ולשמוע את ההסברים שלך, אז תודה רבה.

תודה. אם אתה מרגיש שהשאלות שלך יכולות להועיל לכולם ואתה שואל לפי מה שאנחנו קוראים, ולא על משהו צדדי, אז תשאל, אל תעצור את עצמך.

שאלה: גם אני הייתי רוצה להודות על השיעורים, אני מקשיב ביראה למה שאתה מסביר, זה מאוד גבוה ואני מנסה איכשהו לתפוס את זה על ידי החיבור עם החברים. אני אנסה לשאול, נאמר שהאור לא משנה את צורתו, אלא הכלים הם שמשנים את הצורה. זה מפני שמצב האור הוא של אהבה חלוטה?

בדיוק. מפני שמצד הבורא ישנה השפעה חלוטה, רק להשפיע, והוא לא יכול לזוז מזה, זה הטבע שלו כלפי הנבראים, לכן כל השינויים הם בכלים. הכלים הם הפוכים, מהרצון להשפיע של הבורא נעשה הרצון לקבל שבנברא, והנברא ביגיעה שלו צריך לקבל כוח מהבורא ולהפוך את עצמו, יותר נכון להוסיף לרצון לקבל שלו כוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: אנחנו נמצאים בדינמיקה בתוך התיקון הזה ויוצא שאתה נופל, חושב על עצמך, ואחרי זה שוב על החברים. והשאלה היא, איך כל הזמן לכוון את עצמך לבורא, כדי להיות בתיקונים האלה עד שתגיע אהבה חלוטה?

רק דרך החברים, לכוון את עצמך לבורא אפשר רק על ידי החברים, אחרת זה לא ייצא. תמיד הרצון לקבל שלך הוא הרצון לקבל שלך, והוא יסובב אותך לכל מיני דברים אחרים. רק על ידי השפעת הזולת, ולא על ידי הבורא, כי הבורא נותן לך דווקא ההיפך, רק על ידי השפעת החברים אתה יכול להגיע למצב שתהיה מכוון על מנת להשפיע לבורא.

שאלה: כל החברים בעשירייה יושבים עם ספרים, עוקבים, והחברים אמרו שהחומר נכנס לתוכם כל כך יפה. אבל אני, ברגע שאני מתחיל לקרוא, מיד הבקשה שהאור הנסתר בתוך הספר ישפיע נעלמת, ובינתיים אני לא יכול לשלב את המאמץ להבין את המשמעות של המילים שכתובות כאן, עם המאמץ להחזיק בתוכי את הדרישה ללמוד את הספר הזה כסגולה. איך לשלב בין השניים? כי הם כביכול לא קשורים.

כשאני רוצה ללמוד את הטקסט הזה, כשאני שומע, קורא, זה משפיע עלי מתוך זה שאני מבין מה שאני קורא, ואני רוצה להבין, גם בשכל שלי – כי מה יש לי עוד חוץ מהשכל, הרגש עדיין לא עובד - ואז אני מפעיל את השכל שלי ככל האפשר. ככל שאנחנו קוראים כך מגיע גם הרגש, אנחנו מתחילים להתקשר לכל מיני מילים, למשפטים, להגדרות, וכך מתחברים לטקסט. אחר כך מתחברים לטקסט יחד עם הרגשות של החברים, עד כמה זה מחבר בינינו, מקדם אותנו, מקדם אותנו לבורא, הבורא משפיע דרך החברים עלי וכן הלאה.

כל השלבים האלה, כל הקשרים האלה, פועלים עלינו וכך אנחנו מתקדמים. בסופו של דבר מתגלה הרגש, והאדם מתחיל כבר בתוך הרגש שלו לסובב את עצמו כלפי הקבוצה וכלפי הבורא. זה בעצם כל מה שקורה כאן, דרך הקבוצה האדם צריך לסובב את עצמו לבורא, וככל שישתדל עוד ועוד להתעמק בזה, כך יראה עד כמה הוא מתקדם. לא צריך להפעיל את השכל כל כך, זה לא יעזור הרבה, אלא להפעיל את הרגש. השכל ניתן רק כדי להפעיל את הרגש.

שאלה: הרגע קראנו שכל תנועה באור היא בעצם שינויים פנימיים, אבל זה קצת לא הגיוני, מפני שאם האור נמצא במנוחה מוחלטת, אז לא אמורים להיות שום שינויים פנימיים?

אני לא כל כך מבין את השאלה. אנחנו צריכים להשתדל להשתנות כלפי הבורא דרך החברה, ועל ידי זה אנחנו נרגיש את השינויים שיש בנו כתוצאה מזה. תשתדלו לעשות את זה כך.

שאלה: איך לכוון את עצמך כלפי הבורא, אני צריך לתאר לעצמי משהו?

לתאר שזה המקור העליון שמשפיע עלינו, ואנחנו צריכים להיות מכוונים אליו כדי להגיע על ידו לשינוי.

שאלה: כשאני לומד תע"ס לפעמים אני מתקשה, נאבק כדי להתחבר לזה, אבל כשאנחנו לומדים את הזוהר אין לי את אותה בעיה. האם אתה יכול לתת איזשהו הסבר לָמה זה קורה?

אלו שני דברים שונים. לימוד תע"ס דורש יותר כניסה שכלית, ולימוד זוהר דורש יותר כניסה רגשית. זו צורה שונה של לימוד, לימוד דרך הראש ולימוד דרך הלב.

שאלה: היות ואת הרצון לקבל אני מרגיש בין המצבים, איפה שהרצון משתנה, איך אני יכול להרגיש את השורש, אם האור נמצא במנוחה מוחלטת?

האור נמצא במנוחה מוחלטת, אבל אנחנו כל הזמן משתנים, ואז אני מתאים את עצמי יותר או פחות. תמיד אני נמצא כלפי האור או יותר או פחות, ובזה אני מרגיש שינויים או פחות או יותר, וכך משתנה. משתנה כל הבריאה, משתנים כל המצבים, רק על ידי הרצון שלי שמשתנה כשאני רוצה להתאים אותו לאור. כלומר השינוי הוא בכך שהרצון גדול או קטן, או שהוא בהתאמה לאור על ידי הכוונה שלו להשפיע, יותר או פחות.

שאלה: אם אני רוצה להתכלל יותר עם הכתוב, עם המילים, האם אני יכול לרגש את עצמי, או להזדהות עם בחינה ד', וכל השינויים באור שאני רואה הם מהיחסים שלי בעשירייה?

כן, ודאי, העיקר בשבילנו זה להתחיל להרגיש שבמידה שאני משתנה, במיוחד כלפי החברים, בזה אני משתנה כלפי הבורא ומתחיל להרגיש שינויים מצד הבורא, מצד האור העליון, מצד ההרגשה הכללית על חכמה, שהכול נובע מעד כמה אני משנה את היחס שלי לחברים, לחיבור בינינו.

שאלה: האם ניתן לומר שהעולמות והשינויים ברצון לקבל שלנו, הם כדי שנתקרב יותר לתכונת ההשפעה?

נכון. עולמות זה כבר מידות השפעת העליון עלינו, והם כבר כוללים בעצמם כלים ואורות.

שאלה: כשהאור נמצא במנוחה מוחלטת וכל השינויים הם רק בנבראים, אבל בכל זאת נעשתה פעולת הבריאה, זאת אומרת, האור כן יצר את הנברא, זה לא נקרא שזאת פעולה?

לא, האור מלכתחילה זה הכוח העליון, ומה שהוא עושה הוא עושה. זה שהוא נמצא במנוחה מוחלטת, זה אומר שיש לו כוונה אחת להיטיב לנבראיו, אבל בכוונה הזאת, להיטיב לנבראיו, הוא פועל באין סוף שינויים, שלכולם יש רק כיוון אחד, להיטיב לנו, להביא אותנו עד גמר התיקון, זה נקרא שהוא נמצא במנוחה מוחלטת.

אם אני עושה את כל הפעולות שלי, ככל שאני מסוגל, בכל רגע ורגע לטובת הבורא, זה נקרא שאני נמצא בגמר התיקון. אבל אני כל הזמן משתנה. נכון, אבל זה לא אתה משתנה, כי הכוונה שלך לא משתנה, היא פועלת רק לכיוון אחד, למטרה אחת, ולכן זה נקרא שאתה נמצא במנוחה.

שאלה: עולם האין סוף נמצא בתוך הנברא, או בין הנברא לבורא?

עולם האין סוף נמצא סביב כל הבריאה. כך יהיה לך יותר נוח להבין, אחר כך זה יתבאר יותר.

שאלה: מה קורה עם האור שמשנה את הצורה של הכלי? מה קורה עם האור אחרי שנכנס ומה תפקידו?

האור משפיע על הרצון של הנברא, ואז הנברא צריך להגיב על האור הזה, על השפעת הבורא, ואז יוצא שבזה הוא קובע כבר את המצב הבא שלו.

גם אנחנו נמצאים בכל רגע באיזו השפעה מלמעלה, מה אנחנו עושים עם זה? איך אני מתקדם מרגע זה לרגע הבא? אני מתחבר עם החברים? אני לומד? אני עושה משהו, אני מברר עם עצמי? אני לא עושה כלום, מה אני עושה? זו בעצם פעולת הנברא. האור תמיד ראשון.

שאלה: "מאימתי נקרא נאצל." ובתשובה כתוב, "תיכף בתחילת התרקמות הרצון לקבל בנאצל," כלומר כבר היה נאצל. זה לא מובן.

יש לנו נאצל שעדיין הוא רק נאצל, הוא לא בורא, אבל האור העליון שיוצא מהבורא מתחיל לעבוד עליו ובונה בו כל מיני שינויים.

אז הוא אומר, "תיכף בתחילת התרקמות" לידת "הרצון לקבל בנאצל, דהיינו הנקרא בחינה א' שברצון, הנה כבר יצא מכלל מאציל להיות נאצל (או"פ ח"א פ"ב ג')." בזה אנחנו כבר אומרים שמבחינה א' שבו, כבר האור העליון פועל ובורא בו איזה שינוי ברצון, ובזה הוא כבר נקרא "נאצל". תחילת הנאצל נקראת מתחילת התרקמות הרצון לקבל שבו.

תלמיד: לפעמים כתוב שהאור יוצא והופך כביכול לרצון, ולפעמים אנחנו לומדים שהאור בורא את הרצון. זה נשמע קצת שונה?

אל תהיה כל כך מדויק במילים כי המקובלים רוצים שאתה תרגיש את העניין, "יוצא" או "בורא", או "נכנס", או "עשה", יש הרבה מילים ולא צריכים להיות כל כך מדויקים.

שאלה: מה ההבדל בין זה שאנחנו לומדים תע"ס וחלק אולי לא מבינים, לבין זה שאנחנו שואפים להידמות לבורא?

אנחנו לומדים כאן איך אנחנו מכיילים, איך אנחנו מכוונים את הרצונות שלנו להתקדם לבורא. תע"ס הוא כוח גדול מאוד שמשפיע עלינו במידה שאנחנו רוצים לכייל את עצמנו לכיוון הבורא.

נניח שעכשיו אנחנו לומדים "לוח שאלות ותשובות לענינים", אז אני רוצה לכייל את עצמי, לסדר את עצמי לכיוון הבורא, ואז כל קטע שאני לומד, עוזר לי בהדרגה גם לבדוק את עצמי וגם לכייל את עצמי כדי שאתקרב עוד ועוד לבורא. ואז בכל פעם ובכל קטע אראה מה משתנה בי על ידי לימוד הקטע. פעם זה ברצון, פעם זה בהרגשה, פעם זה בכוונה, פעם ביחס לחברים או לעוד משהו.

אני מכייל את עצמי כמו שמכוונים גיטרה, כשמותחים קצת יותר או פחות את המיתרים ועל ידי זה מכוונים כך שאפשר יהיה לדבר, להבין, להרגיש, לשיר וכך גם אנחנו צריכים לעשות.

שאלה: האם יש קשר בין כאלה שיש להם נשמה כבדה לבין לימוד תע"ס, למשל אדם שיודע הרבה מאוד, הוא רחוק מהבורא?

זה יכול להיות, יש אפילו משפט ש"חכמתו מרובה ממעשיו", יש לו שכל שמפריע לו לרגש וזה לא טוב, זה צריך להיות כמה שיותר מאוזן, שכל ורגש עובדים יחד, פועלים יחד.

זה כמו באותה מנגינה, באותו ניגון, באותה מוזיקה, יש אנשים שיכולים לתפוס יצירה מוזיקאלית בצורה מתמאטית, כפיזיקה, כגלים, כהשפעה, כעניין פסיכולוגי של האדם, ויש כאלה שתופסים את זה בצורה מוזיקאלית, איך זה משפיע על האדם, על התרחבות הרגש שלו. יש ויש. אצלנו בכל אחד זה משתנה קצת לכיוון פיזיקה וגם קצת לכיוון הרגש, וכל פעם אנחנו נמצאים בין זה לזה.

בהרבה מקרים אנחנו מגיעים ללמוד ואין לנו שום עניין של רגש, אנחנו מתחילים עם השכל כמו ששומעים רק מילים, אבל אחר כך לאט לאט מתפתח הרגש ואנחנו מתחילים כבר לקבל בתוך ההרגשה. העיקר בחכמת הקבלה הוא ההרגשה, כי הרצון שאנחנו צריכים להתאים לבורא ולמלא אותו, הוא הרגשה.

שאלה: כתוב, שאין חידוש באור העליון, אבל הנאצל מקבל כל פעם אור מחדש. למה הכוונה שהנאצל מקבל מהאור, האם אפשר לחדד יותר, לבאר יותר, מה באמת מקבל הנאצל מהאור?

אני לא יכול להסביר את זה, זו הרגשת הבורא. אור זה הרגשת הבורא, השפעה מהבורא, ואנחנו צריכים להשתדל להגיע לזה. ולהגיע לזה אפשר רק כשאני מבטל את עצמי כלפי החברים, זה פשוט נמצא בהישג היד שלי. ככל שאני מבטל את עצמי כלפיהם, ולא חשוב מי הם ומה הם, כמו רבי יוסי בן קיסמא שביטל את עצמו כלפי התלמידים שלו, בצורה כזאת אני מכין את הביטול שלי, הצמצום וההתקרבות לאור העליון כך שאני מבטל את הרצון לקבל שלי וכך אני מתחיל להרגיש ברצון לקבל שלי תופעות כאלה של השפעה, שהן "גילוי הבורא".

שאלה: אם האור נמצא במנוחה מוחלטת, למה לפעמים אנחנו מרגישים יותר לחץ ולפעמים פחות לחץ?

אני שוב חוזר, מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה אנחנו נמצאים תחת שליטת האור, השפעת האור, תחת הלחץ של האור, הוא כל הזמן משתנה, הוא לוחץ כך וכך כל הזמן. אם הוא היה נעלם לרגע אחד אז את השפעת האור עלינו, אנחנו לא היינו מרגישים כלום, היינו נעלמים, גם לא היינו מרגישים את עצמנו.

לכן זו השאלה, מה זה שהאור נמצא במנוחה מוחלטת? המנוחה המוחלטת של האור שהוא לא משנה את הכיוון שלו, שהוא פועל כל הזמן לטובתנו בלבד. וכל פעם הוא עושה את הפעולה הזאת של השפעה עלינו, בצורה הטובה ביותר להתקדמות שלנו. הוא טוב ומיטיב לרעים ולטובים ולא חשוב למי ומה, זה מה שיש לו בלבד.

שאלה: איך אני יכול להבדיל בין התעוררות מלמעלה לבין התעוררות מלמטה שפועלת בתוכי?

תבדיל אחר כך, עוד לא עכשיו.

שאלה: כשאנחנו לומדים את העבודה שהאור עושה על הכלי, מה הם המרכיבים החדשים שהאור בונה בנו שנותן לנו אפשרות לתפוס את המציאות החדשה? אם זה לא בחמשת החושים שלנו, מאיפה אנחנו מרגישים את השינויים?

אנחנו מרגישים את השינויים באור המתפשט המשפיע עלינו. את השינויים אנחנו מרגישים ברצון לקבל שלנו ככל שהוא נמצא בהשפעת האור העליון.

תלמיד: איך אנחנו מרגישים שהאור השפיע עלינו ברמה הרגשית, מהי ההרגשה החדשה שאנחנו מקבלים?

אני לא יכול להסביר לך. כשזה יבוא אליך, אז אתה תרגיש. אור של השפעה, אור של אהבה, אור של ביטחון, כל הדברים הטובים שאתה יכול לתאר לעצמך.

שאלה: האם אפשר לומר שהנברא הוא הרצון לקבל והתוספת לרצון להשתנות היא שקובעת שזה הנברא?

כן.

שאלה: אני לא כל כך מצליח לעשות את ההפרדה בין הלימוד שקוראים לבין הדימויים הגשמיים ובמיוחד פה באולם. איך לעשות את זה עכשיו?

תן לי דוגמה, אני לא מבין על מה אתה מדבר.

תלמיד: על כל המילים שקוראים, ישר רצים כל מיני דימויים גשמיים, דברים הקשורים לעולם הזה. אם צריך לעשות את ההפרדה או לגמרי להפשיט את המילים, המושגים האלה?

אני לא כל כך מבין. נניח אתמול עשיתם חגיגה על הדשא, והיום אתה עדיין נמצא בהתרשמות ממנה וזה מפריע לך ללמוד?

תלמיד: גם יכול להיות.

אני לא יודע, אני לא רוצה לתת דוגמאות יותר גסות.

תלמיד: נגיד קוראים פה כל מיני מילים כאלה שאפשר גם לדמות אותם בגשמיות, בעולם הזה. האם צריך לעשות את ההפרדה או שאפשר להרגיש את זה על הדימויים האלה?

אני לא יודע. אני באמת לא כל כך זוכר מה קרה לי כשאני למדתי את זה. זה היה בכל זאת לפני ארבעים ומשהו שנה. אני חושב שכל אחד ואחד צריך להשתדל אחר כך לקרוא לבד את הקטעים הקצרים האלה. כל שאלה ותשובה. וכך הוא יהיה יותר קרוב לטקסט. זה ייתן לו אפשרות להתעמק יותר. תנסו.

תלמיד: ומה ההמלצה למי שנמצא פה באולם? נמצאים פה פיזית לצד כולם.

זה שאתם נמצאים פה פיזית זה עוזר בכל זאת, אפילו שאני יודע שישנן כאלה קבוצות שלא יכולים להגיע כל הקבוצה, אלא רק חלקים מהקבוצה וחלקים נשארים בבית וצופים דרך המחשב. אבל בכל זאת, יש עניין פעם בשבוע או איכשהו להגיע לכאן זה טוב. אני חושב שכדאי לנו לקבוע דברים כאלו ואחרי זה לעשות סעודה יחד, זה מקרב אנשים. ובכל זאת זה מוסיף לחיבור בינינו, זה מקדם אותנו.

נקווה שעוד ועוד יבואו אנשים. אני לא מושך. מי שכן יכול יבוא, ומי לא, לא. אבל הדברים האלה בכל זאת מוסיפים.

שאלה: לגבי ההמלצה הזאת של מי שיכול פעם בשבוע להגיע. נניח רק חבר אחד יכול להגיע מהעשירייה. בכל זאת כדאי לו להגיע?

כן. שיבוא ויתרשם. פעם שניה יבואו יותר או מישהו אחר. בואו ננסה. אני לא יודע. אני התחנכתי אצל רב"ש וכל יום היו מגיעים פיזית אנשים לשיעור. הייתה קבוצה לא גדולה. אולי עשרים, עשרים וחמישה אנשים. אבל הם היו מגיעים יום יום. בלי טלפונים, בלי כלום. לפעמים הם היו מגיעים ברגל ולפעמים היו מגיעים ברכב. אז בואו בכל זאת גם את זה אנחנו נקיים.

שאלה: מה התפקיד של שאלות בלימוד? יש חיסרון לדעת ולהרגיש, אבל מה המטרה? האם זה כדי ליצור קשר עם העליון?

יש אפילו מאמר כזה קטן שהכול עומד על שאלה ותשובה. יש דבר כזה. ולכן אנחנו צריכים לדעת איך לשאול שאלות, איך לקבל על כך תשובות. ואדם בעצמו צריך גם לדעת איך לחבר שאלות ותשובות לעצמו ולאחרים, וללמוד מאחרים ולתת להם תשובות. וזה מאוד מוסיף ומחבר וגורם חיבור.

שאלה: אם המקור שלנו מהבורא והבורא הוא תכונת ההשפעה, איך נוצרנו הפוכים כרצון לקבל לעצמנו מהשורש? איך ענף יכול לצאת הפוך מהשורש?

אנחנו לומדים את זה בד' בחינות דאור ישר. יוצא שהשורש שלנו הוא כולו טוב ומיטיב ושלם, רק אור, אבל בתוך האור הזה נתהוותה נקודת הרצון לברוא את הנברא כדי להשפיע לו. זאת אומרת, באור עצמו, זה מגיע מתוך רצונו להיטיב, לאהוב, לתת, זה בטבע של האור. ומטבע של האור לתת, להוסיף, להשפיע נולד הצורך לברוא רצון לקבל שלו אפשר לתת ולהשפיע.

כמו אצלנו, כפי שאנחנו מולידים ילדים. אנחנו מולידים ילדים מתוך אהבה שלנו לתת להם, שיהיה מישהו שאפשר לתת לו, לגדל אותו, לטפל בו. זה מהרצון להשפיע של העליון נולד התחתון עם הרצון לקבל שלו.

שאלה: האם זה נכון שהאור מתקבל בנבראים בצורה שונה והשוני הוא המקור של שנאה בין הנבראים?

מתוך זה שהרצון לקבל שבכל נברא ונברא הוא נבדל, זה כבר אחרי השבירה שאנחנו עוד נלמד איך זה קרה, בכל נברא ונברא יש רצון לקבל משלו, ולכן הוא מרגיש את האחרים מנוגדים לו, ולכן הרצון לקבל של הנברא הוא מקור של דחייה, שנאה, ריחוק. וכל התיקון שלנו הוא שאנחנו צריכים בינינו להתחבר ברצון לקבל שלנו על מנת להשפיע. ובזה אנחנו משפיעים יחד לבורא ומתקרבים אליו עד כדי שמתחבקים ונדבקים בו.

לכן הרצון לקבל שיש בנברא הוא דווקא, מצד אחד, מעמיד את הנברא שהוא קיים בפני עצמו ונבדל מהבורא, ולא נעלם ומתבטל. ומצד אחר, הוא נותן לנברא יכולת להביע את עצמו, להתחבר לאחרים, לעזור לאחרים, לתמוך, לחבק את כולם, ויחד להתחבק עם הבורא וכך להגיע לגמר התיקון.

שאלה: מה מגביר את תחושת הלחץ של האור עלינו, האם יותר השתוות הצורה או פחות השתוות הצורה?

תחושת הלחץ של האור העליון עלינו מגיעה מתוך זה שאנחנו מתחילים להיות יותר ויותר רגישים לאגו שלנו - עד כמה אנחנו דוחים כל מיני צורות השפעה, חיבור, עד כמה אנחנו לא רוצים להתחבר עם החברים, עד כמה אנחנו לא מסוגלים לוותר לאחר - כל הדברים האלו הם דוגמאות שמופיעות ומסבירות לנו עד כמה אנחנו הפוכים מהבורא. במידה שאני הפוך מהחבר, כך אני הפוך מהבורא.

שאלה: מצד אחד יש הרגשה שבחומר הזה יש עומק אין סופי, מצד אחר, הרבה יותר קשה להתרכז ולהרגיש חיבור רגשי לחומר. מה לעשות? איך לפתוח את האוזן ולהצליח לפתח קשר רגשי לחומר?

לבקש מהבורא כוח אהבה לחברים, ואז יהיה אפשר להתחיל להבין אותם ודרכם להתקשר ולהתחיל להבין את הבורא.

שאלה: מה העצה אם השכל מפריע לרגש?

צריכים להשתדל לחבר אותם יחד, ואם יש יותר שכל, אז להשתדל להכניס אותו לרגש ולהבין את הרגשות. להבין רגשות אלו דברים הפוכים, אבל כך אנחנו יכולים לפעול. למה אני מרגיש כך ולא אחרת? מה אני יכול לעשות כדי להרגיש אחרת? ואז אנחנו מפעילים את השכל כדי לעבוד עם הרגש, וכך אנחנו משחקים עם הרגשות שלנו על ידי השכל. גם זה ישתנה וגם זה ישתנה, עד שיגיעו למצב ששניהם יפעלו יחד.

שאלה: איך להאיר אור על העשירייה בשביל שנוכל להתחבר ולהיכנס ביחד לתע"ס?

להתפלל על העשירייה שהאור העליון ישפיע עליה, שהבורא יתקרב אליהם, שהם יוכלו יותר להתקרב ביניהם ולפתוח לב משותף, ואז ביניהם יתגלה הבורא.

כתוב "איש ואישה שכינה ביניהם". איש ואישה הם שני רצונות לקבל. אם הם רוצים להיות מחוברים - אנחנו לא מדברים על הקירבה הבהמית אלא על הקירבה הרוחנית, שכל אחד שנותן לאחר גם צריך לקבל מהאחר - אז הם מגלים ביניהם את הבורא, דווקא בחיבור ששניהם נותנים ושניהם מקבלים.

שאלה: בתשובה ס"ד בעל הסולם כותב על החידוש הצורות שבכלים. מה זה חידוש הצורה בכלי?

זהו חידוש הרצון לקבל שעליו יש כוונה בעל מנת להשפיע, ובצורה כזאת הוא מתקדם יותר כלפי הבורא, הוא יותר קרוב. מצד שמאל, מצד ימין, מלמעלה, מלמטה הוא מתקרב לבורא, מתגלגל כלפיו. יש הרבה תנועות כלפי הבורא, כל התנועות האלה הן נקראות "ריקוד".

שאלה: האם החברים עבורי הם אור מקיף?

מה שהם מרגישים, מה שהם חושבים, מדברים, מה שיש ביניהם, כלפיי זה אור מקיף. אני לא מקבל השפעה ישירות מהבורא, אלא דרך החברים. אני רוצה או לא, אבל כך זה מגיע. ולכן דרך החברים אני מקבל אור מקיף.

שאלה: מה משפיע על קצב השפעת האור על הנברא?

קצב החיבור בינינו. עד כמה אנחנו רוצים יותר להתחבר.

שאלה: מה גורם לאדם לבקש תיקון ויחס בעולם הזה?

הגורם לאדם לבקש תיקון ויחס בעולם הזה הוא החיסרון שמתעורר בתוך האדם. החיסרון שבתוך אדם מתעורר בזה שהוא נמצא בסביבה נכונה, כי הוא לא מגיע מתוך האדם ולא מגיע מהבורא, אלא הוא מגיע אך ורק מהסביבה. וככל שהאדם נמצא בסביבה נכונה, הסביבה הזו גורמת לו חיסרון.

תלמיד: האם החיסרון הזה קיים בכל נברא ונברא?

לא. יש כאלה שהוא קיים בהם והם באים ללמוד, ויש כאלה שלא קיים בהם חיסרון והם נמצאים עדיין במיטתם, בבתים שלהם.

תלמיד: איך המאור המחזיר למוטב משפיע עלינו כל הזמן?

המאור המחזיר למוטב לא משפיע כל הזמן, הוא משפיע לפי הכנת האדם. אנחנו צריכים להיות בהכנה. ההכנה לקבל את המאור המחזיר למוטב תלויה בחיבור בינינו, עד כמה אנחנו רוצים אותו, עד כמה מתפללים שהוא יבוא, מושכים אותו, מוצאים אותו, ממש שואבים אותו מהבורא.

שאלה: האם לימוד חכמת הקבלה הופך אותנו לאדם?

מטרת הלימוד היא להביא את הנברא לדרגת האדם, הדומה לבורא.

קריין: מצאנו את מאמר שמעתי שאמרת שכתוב בו על שאלות ותשובות, זה "שמעתי" מ"ח, "עיקר היסוד".

מח. עיקר היסוד

"עיקר היסוד הוא דרך הידוע לכל. וענין הזהירות והשמירה, שיש בענין מוחא, הוא מסיבת, שהוא נבנה על יסוד השאלה. ואם נזדמן לו השאלה הידוע, צריך להיות מזוין ומחוסן לעמוד על המשמר, ולענות על המקום את התשובה הידוע.

זאת אומרת, שכל הבנין נבנה על שאלות ותשובות. וזה הוא שהולך בדרך ה', וזוכה לבנות בנין השכינה. ובזמן שאין לו כבר מקום של שאלות ותשובות, אזי הוא נקרא בחינת עומד.

וגם לאלו שכבר זכו להתלבשות השכינה בקביעות, וכבר הולכין בדרך המדרגות, שכבר אין לו אז מקום לעבודה הנ"ל, אזי ה' הכין להם מקום, שעל מקום הזה יהיה להם יסוד פנוי לשרות את האמונה. הגם שזה קשה להבין, איך יצוייר דבר כזה במדרגות עליונות, אבל הקב"ה בעצמו יכול לעשות דבר כזה.

שזה ענין תיקון דקו אמצעי: ושאסור לקבל מבחינת קו שמאל. ויחד עם זה אנו רואים, שבחינת החכמה מתגלה רק במלכות. ואף על פי שמלכות הוא בחינה כנגד להחכמה, מכל מקום דוקא כאן במלכות הוא מקום גלוי החכמה.

וזה ענין "והמכשלה הזאת תהיה תחת ידך", שדרשו חז"ל, ש"אין אדם עומד על דבר הלכה, אלא אם כן נכשל בה". "הלכה" נקרא בחינת מלכות (שזה ענין הכלה, ובזמן שהולכין להכלה נקרא "הלכה"). והוא נבנית רק על מכשולים, היינו על זמן של "שאלות". ובזמן שאין לו שאלות, אין לה את השם של אמונה או שכינה."

לפחות תדעו שעניין השאלות והתשובות חשוב מאוד. אנחנו צריכים לסדר בכל מקום שאלות, תשובות, שאלות ותשובות, בצורה כזאת, כל הדרך שלנו תהיה שמאל ימין, שמאל ימין, וכך נתקדם עד השלמות הסופית.

קריין: אנחנו ממשיכים בשאלה סו.

"סו) על ידי מי ומה נמשך הקו מא"ס ב"ה."

תשובה סו.

סו) "המסך, שפירושו כח העיכוב שנעשה על בחינה ד' לאחר הצמצום שלא לקבל עוד בתוכה, הוא שגרם ליציאת הקו מא"ס ב"ה. שהרי האור העליון אינו מקבל שינוי לעולם, ומאיר לאחר הצמצום כמקודם הצמצום, אלא המסך הנ"ל גרם עתה, שלא יתקבל מהאור העליון אלא בג' בחינות הרצון, שמידתן קטנה מאד בערך קבלת בחינה ד' שבא"ס ב"ה, ולפיכך קיבל רק קו דק של אור בערך גודל האור שבא"ס ב"ה (או"פ ח"א פ"ב א')."

שאלה: מה זה אומר שלאחר הצמצום המסך מקבל בג' הבחינות הקודמות?

זה נקרא שעל מנת להשפיע, איפה שיש לו כוונה על מנת להשפיע, שם הוא מקבל, ואיפה שיש לו בחינה ד', רצון לקבל בלבד, שם הוא לא מקבל, ועושה עליה צמצום.

תלמיד: מה הקשר בין כוונה להשפיע לג' בחינות הקודמות?

כי בג' בחינות הקודמות הוא יכול לעשות את עצמו כמקבל על מנת להשפיע, ובבחינה ד' הוא רוצה רק לקבל. לכן הוא עושה צמצום על בחינה ד', ועובד רק עם ג' בחינות הקודמות. תראו, בעל הסולם עובד כמו שמקובלים רגילים, הוא לא כל כך מתייחס ללימוד כדידקטי, שאנחנו נלמד בדיוק כל שלב ושלב כמו במדע מדויק, שמסתמך על השלבים הקודמים. אלא הוא מגיע ומטייל איתנו בכל מיני שבילים של החכמה, ומתוך זה אנחנו מתרשמים בסך הכול.

אנחנו שוכחים, אחר כך קוראים שוב, אלה דברים שצריכים להיקלט בלב, אלה דברים שאנחנו צריכים לרצות אותם, וגם להתבלבל בהם. לרצות לתת להם צביון משלנו, כל אחד משלו. זו חכמה שמגיעה לאדם מתוך החיפוש הפנימי שלו, ולכן זה לא בנוי בצורה כזאת כמו טבלת הכפל שחייבת להיכנס לתוך המוח ולהתיישב שם.

אז לא נורא, אפילו אם אתם שוכחים, לא מבינים משהו, זה בכל זאת עושה את שלו. העיקר הכוונה. אנחנו רואים כמה כל אחד שונה מהשני, יש אנשים שמאוד מצטיינים בלימודים ריאליים, יש כאלה שמצטיינים בלימודים פסיכולוגים. יש הבדל בין מוזיקה ומתמטיקה. למרות שיש כאלה שעוסקים גם בזה וגם בזה, ואפילו מחברים ביניהם. יש ויש.

אנחנו צריכים שכל אחד ילמד לפי התכונות שלו, ואז חכמת הקבלה תגיע אליו בצורה שתשפיע עליו, והוא יקבל את השינויים בהתאם לטבע שלו.

אל תסתכל על האחרים, אף אחד לא דומה לשני. אני לא יכול להיות חכם כמוהם, או רגיש כמוהם לכל אחד. בכל אחד יש את הכול, אבל בהתמזגות מסוימת ששייכת רק לו. אז לא לקנא במה שהוא קיבל או לא קיבל מהבורא. לקנא רק בזה שהשני נותן יותר יגיעה, זה החשוב, היגיעה. אני מסתכל על השני, על החבר שלי, עד כמה הוא משקיע ואני לא יכול. כשבא לי רגע פנאי, אני רוצה לנוח. זו הבעיה, שאני לא מסוגל לחייב את עצמי ללמוד, לעשות משהו כמו החבר.

שאלה: יש הרגשה שדווקא מתוך חיבור אנחנו מקבלים את התכונות שמאפשרות לנו להתגבר על חוסר הרצון שלנו, וזאת התמונה שמייצבת תמונה נכונה?

כן. רק החיבור בינינו נותן לכל אחד מה שהוא צריך. כי החיבור בינינו מושך את המאור המחזיר למוטב שמגיע לכולם, לכל העשירייה, ובתוך כל עשירייה הוא מתפזר לכל אחד לפי התכונות שלו.

שאלה: האם הרצון לקבל משחק תפקיד, עושה משהו בעצמו בצמצום הראשוני שנעשה, או שהכול נעשה מצד הבורא?

אני לא יכול להגיד לך. ללא ספק הכול נעשה מצד הבורא, וללא ספק הכול נעשה על ידי השתתפות הנברא. לכן, למימוש צריכים להגיד כך "אנחנו מעוררים את הבורא שיטפל בנו".

תלמיד: איך אנחנו יודעים שצמצום זו הדרך הנכונה להתקדם?

בלי צמצום "האני" לא קיים במציאות. בלי צמצום אין אני. הנברא קיים רק אחרי שהוא מצמצם את הרצון לקבל שלו, אז הוא יכול להביע את עצמו. כי הרצון לקבל שלנו מגיע אלינו מלמעלה. הבורא בורא את הרצון לקבל, ואם אני עוצר את הרצון לקבל ואומר, "אני רוצה מתוכו, למעלה ממנו להשפיע, לעשות משהו בבריאה, לסדר משהו בבריאה", רק בצורה כזו כשאני דורך על הרצון לקבל שלי ומעליו משפיע. רק כך אני עושה את הפעולה שלי, שלי היא.

שאלה: אם הדבר העיקרי שאנחנו עושים זה התבטלות כלפי הסביבה, ותוך כדי שאנו מתחברים אנו משתנים, מה התפקיד של התפילה? הרי בעצם הדבר הכי חשוב זו ההתבטלות של כל אחד כלפי העשירייה שלו, אז מה התפילה עושה כאן?

התפילה מחברת את כולנו יחד, ומעלה את החיסרון שלנו לבורא בצורה מכוונת שאנחנו מתכוונים. אנחנו מתכוונים להתחבר, ולפנות אליו. לעמוד בזה עד שהוא יקבל, עד שהוא יגיב וייתן לנו את התשובה. זה נקרא העלאת מ"ן וקבלת מ"ד, כל זה נקרא תפילה. אין עוד פעולה חוץ מהתפילה.

תלמיד: ההתבטלות עצמה לא מספיקה?

אבל בזה אתה לא עושה כלום חוץ מהתבטלות, ביטלת ומה הלאה? איפה הפעולה שלך חוץ מביטול?

תלמיד: יש את השפעת הסביבה עלינו.

זה לא מספיק, הרי המטרה שלנו להגיב בחזרה לבורא, שאותו הנברא שהתרסק, ישתדל להתחבר ולהגיע בחזרה לבורא.

שאלה: לפי הקטע אחרון שקראנו, האם הבנתי נכון הקו תחת השפעת המסך של בחינה ד' פועל על שלושת הבחינות הקודמות?

כן.

תלמיד: עכשיו כשהתחלנו לקרוא תע"ס, אני שומע שוב את השיעורים, אולי בכל זאת בחצי שעה האחרונה של השיעור נקרא את מאמרי רב"ש על הקבוצה, ככה נוכל להרגיש טוב יותר את התע"ס וזה לא יישאר סתם כתיאוריה. מה דעתך?

בבקשה. האם אתם מסכימים שבחצי שעה האחרונה של השיעור נניח אחרי שעתיים של לימוד תע"ס אנו יכולים לקרוא מאמרי רב"ש על החברה? בבקשה בואו ניקח מאמר ונתחיל לקרוא.

(סוף השיעור)