שיעור בוקר 14.05.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

תפיסת המציאות - קטעים נבחרים מהמקורות

ובכן, אנחנו ממשיכים בלימוד על תפיסת המציאות, אני חושב שהיום אנחנו כבר מסיימים את זה, ואפילו אם יישאר לנו זמן אולי ניגש לחלק א' של "תלמוד עשר הספירות". נתחיל לראות איך אנחנו יכולים ללמוד את המציאות שמספרים עליה המקובלים כבר בצורה לימודית, נכנסים לזה בצורה נכונה, משתדלים לתאר את זה בצורה נכונה לפי פירוש המילים, לפי ההגדרות ולפי השפה. כי העיקר שנבין נכון את מה שהם כותבים לא בצורה שכלתנית לימודית, אלא ניכנס לזה בהרגשה, בחושים שלנו. לכן נסיים את ההקדמה הזו ללימוד ואז ניגש ללימוד עצמו, היום או מחר.

תוכלו לשאול כדי שוב ושוב להבין כל יום יותר ויותר, וגם מיותר מרחק ליותר קרבה, כרגיל זה כך אצלנו, אם הכלים יותר גדולים אז העביות יותר גדולה, הרגשת הריחוק יותר גדולה. גם בהתאם לזה, אם אנחנו מתקנים את זה בהתקרבות זה לזה, אז נבין יותר לעומק בצורה נכונה את המציאות הרוחנית. זה שאנחנו מרגישים בתחילת הלימוד שאנחנו לא שייכים לזה ולא שייכים לחיבור ולא שייכים לתפיסה נכונה של המציאות, זה דווקא נכון, כי אנחנו בזה מקבלים כלים חדשים, זו תוצאה מעביות חדשה שמתגלה לנו עוד מזמן שבירת הכלי דאדם הראשון. ואנחנו מבינים את זה, ויום יום בצורה פָרציונָלית כזו, במנות קטנות, בצעדים, מתקרבים לזה שמקשרים את המצב השלילי למצב החיובי, וכך אנחנו מקשרים את החושך לאור, ויש לפנינו התקדמות נכונה לראות את המציאות האמיתית שכלולה משתי הבחנות מנוגדות, ואנחנו נבין אותן, נרגיש אותן ונחבר אותן יחד.

לכן חכמת הקבלה או התורה, הבורא הוא אומנם פונה לכולם וכוונתו שכולם יגלו בצורה נכונה, בדבקות ביניהם ובדבקות אליו את המציאות האמיתית, עולם אין סוף, אבל בינתיים סך הכול כמה אנשים מכל האנושות, אלה הנשמות המיוחדות, הם נמצאים בהתקרבות רצונית מצידם ואנחנו ביניהם.

קריין: קטע מס' 13.

"הכין הבורא יתברך עולם מלא, וכמו שאמרו חז"ל, "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם" (סנהדרין ל"ז, ע"א), היינו שהוא יתפלל עבור כל העולם. לכן כשבא להתפלל ויש לו מגע עם הבורא יתברך, אזי הגם שהוא בעצמו אינו חולה עכשיו, אבל על בני דורו הוא יכול להתפלל, היינו להמשיך רחמים שלא יישאר אף אחד בהדור שלא יחסר לו כל טוב.

וזה כלל גדול שהאדם בעצמו נקרא נברא, זאת אומרת רק הוא לבדו. וחוץ ממנו הוא כבר בחינת שכינה הקדושה. נמצא בזמן שהוא מתפלל עבור בני דורו, זה נקרא שהוא מתפלל עבור השכינה הקדושה, שהיא בגלותא, ושהיא צריכה כל הישועות. וזה עניין נצחיות. ודווקא באופן כזה יכול להתגלות אור הרחמים."

(הרב"ש. 217. "ברח דודי")

האדם צריך להבין שבעצם מה שהוא רואה הוא רואה לפניו את הכלי השבור, והוא אחראי על הכלי הזה, וצריך להביא את הכלי הזה בתיקונים הדרגתיים לכלי אחד שלם, שכולם תלויים באחד, וכל אחד תלוי בכולם. וכך הוא יגלה את הכלי שנקרא "אדם", הדומה לבורא, ובו הוא ירגיש את גילוי הבורא לנברא אחד, שזה בעצם הוא. וכל היתר שנראים לו, הוא יקרב אותם עד כדי כך שיהיו כולם בליבו, ולא ירגיש שיש משהו מנותק ממנו, כי בעצם הוא העולם, כמו שכתוב הוא "עולם קטן", וירגיש את עצמו אחראי על כל העולם. אם הוא מרגיש שישנם כלים, זאת אומרת בני אדם, שנמצאים מחוצה לו והוא לא מרגיש אותם שהם עומדים בליבו, זה עדיין רק מראה עד כמה הוא צריך לתקן את הלב שלו ויחבר אותם כולם יחד.

אנחנו רואים עכשיו עד כמה העולם, בפנדמיה, במלחמות ובבעיות שמתגלות, הוא יותר ויותר מראה לנו את השבירה שלו. "אין חדש תחת השמש", הכול מתגלה ממצב שכבר היה מוכן מראש, רק מתגלה יום יום יותר ויותר עד כמה העולם שבור עוד מהפעולה הראשונה הזו שהבורא שבר את הכלי שברא. ואנחנו רק צריכים את הכלי הזה להשתדל לחבר על ידי היחס שלנו, שאנחנו כולנו כולנו רוצים לחבר את זה למעלה מהאגו שלנו על ידי הכוח העליון, שהבורא ישלוט על כל הכוחות ההפוכים ממנו, ואז בצורה כזו יבוא התיקון. לכן בסך הכול אנחנו צריכים להשתדל לגלות את הרצון לחיבור בינינו, למרות שזה קשה מיום ליום אולי יותר ויותר. ובלהשתדל להתחבר, שם אנחנו דווקא נגלה את הכוח שמאחד אותנו שזה הבורא, וגם נגלה את העולם הרוחני שזה כולנו שמקושרים יחד, וכך יהיה לנו איחוד "כאיש אחד בלב אחד". זה הכול לפנינו.

לכן הכוונה הזו חייבת להיות קודם כל בזמן הלימוד, כי על ידי הלימוד, אם אנחנו משתדלים להתקרב זה לזה, אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב, אור מקיף, שמתוך זה שהוא מקיף אותנו, הוא גם נכנס לתוכנו ומתקן אותנו. אנחנו מצד אחד מגלים את עצמנו עוד יותר רחוקים זה מזה, מצד שני אנחנו מגלים את עצמנו הפוך, מחוברים זה אל זה. כך בכאלו מצבים, ריחוק וקרבה, ריחוק וקרבה המתגברים, יותר ויותר גדולים, כך אנחנו נתחבר, גם הרגשת החושך תהיה יותר גדולה והרגשת האור תהיה כנגד זה יותר גדולה לסירוגין, וכך אנחנו מתקנים את עצמנו. לכן צריכים להתרגל למצבים שהם משתנים, וכל יום ויום ואפילו כמה פעמים ביום הם משתנים. ואנחנו צריכים לשמוח דווקא מזה שהבורא מסובב לנו את המצב מטוב לרע כדי שאנחנו נהפוך אותו מרע לטוב. ושוב הבורא יוסיף בו רצון לקבל ואנחנו נרגיש בו חושך ורע, ושוב אנחנו נתפלל ונשתדל להתקרב בינינו ולבקש ממנו מתוך המאמץ שלנו שיעשה אור במקום חושך, שאור נקרא "חיבור", או אור של השפעה, וכך נתקדם.

לכן כל העבודה שלנו היא מול הבורא, לא לשכוח שאין עוד מלבדו, שהוא המפריד בינינו, כדי שאנחנו כל פעם נפנה אליו ונבקש חיבור בינינו. כך בחיבור מתגבר אנחנו נגלה את המדרגות שלנו לקראת תיקונים גדולים יותר ויותר, עד שנרגיש את המהות הרוחנית גם בחושך וגם באור. כך בשינויים האלה נעלה את עצמנו למעלה מהעולם הגשמי הזה, וההבחנות האלה שאנחנו נרגיש, הבחנות רוחניות, חושך ואור, פירוד וחיבור, יהיו אצלנו כהבחנות של מצבים אמיתיים שלנו. נתחיל להרגיש מציאות אחרת, שפירוד וחיבור, חושך ואור, זה מה שיהיה חשוב אצלנו, ולזה אנחנו נשים לב, זאת אומרת עד כמה אנחנו נמצאים בתהליך של תיקון הכלי הכללי השבור. ונוכל לצרף לזה עוד ועוד באי עולם, ש"כולם ידעו אותי מקטן ועד גדלם" כמו שכתוב, "וביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", אנחנו נמשוך וניתן דוגמה לכולם איך אנחנו מתחברים לכלי אחד, לפעולה אחת.

הכול צריך להיות כתוצאה מזה שאנחנו מרוכזים יחד על ידי הלימוד, משיכת המאור, וכל פעם רק לחיבור שבו מתגלה יותר ויותר המצב הרוחני שלנו.

שאלה: שמעתי אותך אומר שכשאנחנו נתקן את העולם הזה, הוא ייעלם, מה זאת אומרת? ומה זה אומר להשיג את האמת שעליה מדבר בעל הסולם, האם אני תמיד ארגיש את אותו עולם?

לא, זה לא שאתה לא תרגיש אותו, זה [יבוא] בהדרגה. העולם זה נקרא מה שאתה מרגיש בכלים שלך, אם הכלים שלך משתנים אז אתה גם כ תרגיש שהעולם משתנה. יש הבדל בין עולם שמרגיש ילד קטן או אדם לא מפותח או אדם מפותח. כמה שהאדם מתפתח, הוא מרגיש סיבות, הוא מרגיש יוצרות, הוא מרגיש יותר מרכיבים של העולם. כך אנחנו.

ולאט לאט אתה תרגיש שבעולם, במציאות שלך פועלים כוחות, כוחות חדשים, כוחות קבלה והשפעה והם קובעים לך את תפיסת המציאות. ואז המציאות שתהיה מורכבת מהכוחות כאלה תיראה לך אחרת. לא שאתה במקום העולם הזה תרגיש עולם עם מציאות אחרת, אלא אתה תרגיש מציאות אחרת כמערכת כוחות שמפעילה את המציאות הנוכחית וגם שולטת עליה. ולכן לאט לאט אתה תעבור למצב שתשומת הלב שלך תהיה מכוונת על הכוחות שפועלים, על הכוחות שמייצבים לך את תפיסת המציאות.

אתה תראה, אי אפשר להסביר זאת, זה רק במידה שאנחנו נתחבר, נתחבר ונתעלה למעלה מהאגו שלנו. לא ניתן להסביר זאת, אבל אנחנו נדבר על זה ואז נוכל להסביר את זה לפי ההרגשה שלנו בזה. נשתדל. אם נקיים את מה שהמקובלים ממליצים, זה יקרה מהר.

שאלה: אמרת שאני אחראי על הכלי שאני מגלה, מה זה אומר?

כלי שאני צריך לפתוח לקבלת האור העליון, לקבלת העולם העליון, זה רצון להשפיע. רצון להשפיע אין לי, יכולה להיות לי רק כוונה על מנת להשפיע. אם אני אקבל השפעה עליונה מהבורא, מהאור העליון, אם כך יכול להיות שתהיה לי גם כוונה על מנת להשפיע, שהיא כבר משהו שאני לא מבין ולא מרגיש עכשיו.

זה הכוח העליון שנכנס בי, בתוך הרצון לקבל שלי, הוא לא משנה את הרצון לקבל שלי למשפיע, במקום רצון אחד רצון הפוך, אלא הוא מוסיף לרצון לקבל שלי כוונה על מנת להשפיע. שאז אני עם עצמי יכול לעבוד כמו כאילו שאני כוח השפעה ולא כוח קבלה על ידי שינוי הכוונה שלי. זאת אומרת שהכוונה, הסיבה, המטרה, היא תשתנה ואני אשתמש ביוצרות שלי, בכוח האגו שלי אני אשתמש בזה לנתינה, לחיבור, לאהבה.

וכאן אני צריך לבדוק, בשביל מה אני עושה את זה. האם אני עושה את זה כדי בכל זאת להגיע לרווח עצמי, לעל מנת לקבל, להשפיע על מנת לקבל, או באמת שזה יהיה להשפיע על מנת להשפיע ואחר כך אפילו לקבל על מנת להשפיע, שזה כבר דברים שהם מאוד מתקדמים.

שאלה: אז איך אנחנו יכולים להשתמש ברצון שלנו לקבל כדי להגיע להשפעה?

אנחנו מקבלים על הרצון לקבל האגואיסטי שלנו את השפעת המאור, שהוא הפוך מהאגו שלנו ואז אנחנו מתחילים להרגיש בתוך הרצון האגואיסטי שלנו אי נעימות ואנחנו לא יודעים מה לעשות עם עצמנו, עם החיים שלנו, לאן אנחנו נמשכים, מה קורה. כי האור שמשפיע עלינו והרצון שנמצא בנו הם הפוכים, ואז ההפכיות הזאת ביניהם, היא זו שמעוררת בנו את הרגשת אי הנוחות. אנחנו מתחילים לסבול, אני לא יודע בשביל מה אני חי, למה אני חי, איפה אני חי, מה רוצים ממני, אני ממש נמצא במצב של חוסר אונים.

ואז באה חכמת הקבלה ומסבירה לנו איך אני בנוי, למה בצורה כזאת אני בנוי, מה כל המציאות הזאת שאני רואה לפניי כל מיני אנשים, דומם, צומח, חי, בני אדם, מה כל זה, בשביל מה זה? הם מסבירים שאת הכול אני רואה בתוכי, דיברנו על זה גם אתמול הרבה, שאני רואה את זה בתוך הרצון לקבל שלי. שהרצון לקבל שלי מחולק לארבע דרגות עביות, מהרצון הקטן שבו אני רואה את צורת הדומם, שזה כל היקום וגם מה שלפנינו כאן על פני כדור הארץ, אחר כך צומח, אחר כך חי, והדרגה האחרונה, העליונה, זה המדבר, והם ד' דרגות ברצון לקבל שלי, ברצון ליהנות.

אני מרגיש בכל הדרגות האלה כל מיני תופעות, סך הכול התופעות האלה זה נקרא "עולמי". ואז מסבירים לי, שזה שאני מרגיש את התופעות כאלו אני בעצם יכול לדעת לָמה זה, זאת אומרת, לָמה אני קיים, באיזה מצב אני קיים. לָמה אני מרגיש, תופס, את המציאות שאני קיים בה בצורה כזאת.

מה הצורך לתפיסת מציאות כזאת? כדי להגיע להרגשת המקור שלה, לכוח העליון. ושאני יכול להשתמש בהרגשת המציאות הזאת בצורה מכוונת ממני כך, שאני יכול להשתמש בכל מה שיש לי, מה שאני תופס, שזה נקרא "עולמי", שאני תופס את זה ומסדר את זה בצורה כזאת כדי להגיע דרך תפיסת העולם לשינוי כזה, שאני יכול להגיע למקור של התפיסה, מי מקרין לי את הסרט הזה.

וזה נקרא השגת הבורא לנברא בעולם הזה, שזו ההגדרה של חכמת הקבלה, השיטה שמאפשרת לי לעשות את זה. ואז אני כבר לא זקוק לעולם הזה כדי לגלות את הכוח עליון, לגלות את הבורא, אלא אני מתחיל להשתמש בעולם הזה וגם בהשגת הבורא כדי יותר ויותר להתקרב, להתחבר אליו, והוא מתגלה ככוח העליון שקיים בלבדו.

וכל מה שאני מגלה זה נקרא "העולם", עולם תחתון, עולם עליון, לא חשוב, אבל עולם זה מהמילה נעלם, שזה תמונות, צורות, כוחות, שמציירים בי את צורת העולם, שאני יודע יותר ויותר איך להשתמש בהם כדי במקומם לייצב את הבורא. והעולם אז בכלל נעלם ואין בו שום מציאות, וזה נקרא שאני הגעתי לעולם אין סוף, שזה רק הכוח האחד, היחיד והמיוחד, שאין עוד מלבדו, הוא הקיים ופועל בכל המציאות, ואני רק צריך להגיע למצב שאני מגלה שזה כך.

תלמיד: יוצא שכל אותם רצונות שיש לנו, להשתמש בהם נכון זה אומר להשתמש בהם בבורא?

כן, בעצם כן, אבל בשביל זה אנחנו צריכים לדעת האם אני משתמש בהם בצורה נכונה. איך להשתמש בצורה נכונה בכל מה שמתגלה לי? אז המקובלים מסבירים לנו איך לעשות את זה, על ידי חיבור בינינו.

תלמיד: וכאן תמיד מתחילה הבעיה, לאבחן איך להשתמש נכון ברצונות.

ברור שזו בעיה גדולה, להשתמש נכון בכל מה שמתגלה, כי זה מתגלה בצורה הפוכה, ברצון לקבל שלנו. אנחנו כנבראים נמצאים ברצון הפוך מהבורא, אחרת לא היינו נבראים. אם היינו נמצאים באותה תכונה כמו הבורא, היינו פשוט נכללים בו.

אנחנו נמצאים בתכונה הפוכה מהבורא, ולכן אנחנו צריכים לתאר לעצמנו מצבים הדרגתיים, איך אנחנו מגיעים להידמות לבורא. ה"אדם" נקרא דומה לבורא, איך אנחנו הופכים את עצמנו מבהמה לאדם, ומקבלים תכונות הדומות לבורא.

תלמיד: נניח נגלה רצון כלשהו, ואני מנסה למרות הרצון הזה להתחבר עם חברים, עם הבורא? פעם סיפרת שבאיזשהו רגע אני מתחיל להשתמש באותו רצון, כשאני מחבר חלקים ממנו לקשר עם הבורא.

נדבר על זה בהדרגה, לא לקפוץ. לא לקפוץ, אנחנו צריכים לעבוד כמו שאנחנו עובדים, יום יום להשתדל ללעוס ולבלוע את השיעור, וממש להשתמש בו כדי להשתנות. להשתנות, האם כל יום ויום אנחנו נמצאים בעשירייה במצב שאנחנו משתדלים לעשות עוד צעד קדימה, פנימה, לחיבור בינינו? זו בעצם המטרה שלנו.

ובנוסף, מאוד חשוב לנו שאנחנו נמצאים בכלי גדול, עולמי, שיש בינינו קשר, אולי בינתיים לא כל כך בגלל השפות, בגלל הריחוק, שהבורא עשה בכוונה, וכולי, אבל אנחנו כבר מבינים שזאת המטרה, שאנחנו צריכים להגיע למצב של התקרבות פנימית בינינו.

ודווקא במקומות שאנחנו מרגישים ההיפך, איזו דחייה, איזו סלידה, איזה חשד, כל מיני השפעות היסטוריות, גיאוגרפיות, כל מיני דברים שקיימים בין עמים, את כל זה הבורא מסדר לנו, כדי שבהתגברות עליהם נהיה כמה שיותר קרובים, מתוך המטרה. כשאנחנו מחשיבים את המטרה יותר מאשר את המציאות הנוכחית, ודווקא בזה עושים תיקון בעולם. זה הדור האחרון, אנחנו הדור האחרון, ואנחנו חייבים לבצע, ובהתאם נגיע ממש לעולם האמיתי, ונרגיש מה קורה כאן.

שאלה: יוצא שבמצב שלנו מאוד מבלבל אותנו להשתמש בכל מה שנגלה לנו, אז זה אומר פשוט להתאחד מעל זה, בכלי העולמי, בעשירייה, וזהו. נכון?

"על כל פשעים תכסה אהבה" זה הכלל. מה שלא יתגלה, לא חשוב מה, האהבה חייבת להיות, החיבור חייב להיות למעלה מזה. בעצם זה מה שהבורא דורש מאיתנו, מכולנו. לכן אם אנחנו הולכים לפי האגו שלנו, אנחנו ממש הורסים את הקשרים בינינו ואת הקשרים עם הבורא. הבורא זו פשוט נקודה שבה כולנו מתחברים, ואם מתחברים בינינו, באותה מידה מתקרבים אליו.

שאלה: בקטע שקראנו היה רשום שהאדם עצמו נקרא בריאה, כלומר, הוא לבדו. מה זה אומר, ולָמה רק הוא לבדו הבריאה, הנברא?

זה שייך לתפיסת המציאות, ולא פשוט לנו להבין את זה, אבל אנחנו נגלה שאם אני משתוקק לחבר בתוכי את כל העולם, ומבין שכל חלקי העולם הם סך הכול דרגות א', ב', ג', ד', של המציאות, וכולה נקלטת בי בדרגות האגו, בדרגות הרצון שלי, א', ב', ג', ד', יוצא שאני חייב לחבר אותן יחד ולכוון את כולן לבורא.

"לחבר אותם יחד" זה נקרא שאני צריך לאהוב את כולם, את כל מי שנמצא בעולם, ולהביא אותם לאהבה הכללית, לחיבור הכללי, שזה הבורא. בסופו של דבר זה התיקון, זה גמר התיקון. ואז נבין למה בדרך יש לנו את כל היקום הזה, עם ההתפוצצויות שלו, עם כל הפעולות הגדולות האלה, וכדור הארץ שכולו ממש מתפוצץ משנאה וניגודיות שמתגלה בין כוחות הטבע, וכן הלאה. אנחנו נגלה את זה בדרך, ונגלה גם עד כמה אנו בעצם נוכל להרגיע את הכוחות האלה ונביא אותם לחיבור, דווקא מתוך זה שמתגלות לנו צורות הפוכות זו מזו.

שאלה: על מה בדיוק אתה מבקש כשאתה מתפלל על העולם כולו, כשמתפללים על כל השכינה, האם זה רק להתפלל עבור האחרים, האם זה מספיק להתפלל עבור השכינה הקדושה כשמתפללים עבור האחרים? מה בדיוק אנחנו מבקשים?

אנחנו רוצים להביא את כל המציאות, שהיא כולה בעצם מתגלה בתוך הרצון שלי, בתוך הרצון שלי אני מגלה את העולם, אני רוצה שהרצון שלי יהיה מכוון רק לכיוון אחד, לגלות בו את המקור שלו, את הבורא, ולזה אני מגיע על ידי זה שאני מחבר את כל חלקי המציאות, כמה שהם מנוגדים, אני רוצה לחבר אותם יחד. וכדי לחבר אותם יחד, אנחנו צריכים לרכוש מהבורא כוח מיוחד, אור החסדים, שאז אנחנו לא נראה את כל התכונות האלה מנוגדות, אלא שהן דווקא תומכות זו בזו, עד כמה שהן הפוכות, ולאט לאט נראה עד כמה זה וזה, מדברים הפוכים, עד כמה הם פועלים יחד.

זה כמו בטכניקה, כמו בכל דבר, ככל שהוא מורכב יותר, מפותח, הוא גם יותר יכול להביע את עומק הפנימיות שלו, את העוצמה שלו, היכולת שלו לתת איזו עבודה. כך אנחנו רואים, כשדבר פשוט, אז הוא פשוט, אבל דבר מורכב הוא מפותח. כמו שמתא אחד מתפתח גוף האדם, אמנם הוא מאוד מאוד מורכב אחר כך, והתפתח מתא אחד, אבל במורכבות שלו הוא יכול לבצע הרבה פעולות שונות.

שאלה: איך אנחנו יכולים להפוך להיות כמו הבורא בזמן שאנחנו כל הזמן נופלים אל תוך הרצון לקבל?

אנחנו עולים להשתדל להתחבר ולהיות כמו הבורא, והגענו לאיזה מצב, ונופלים למצב יותר גרוע ממה שהיה קודם, עולים לפלוס אחת, נופלים למינוס שתיים בפירוד בינינו. ואז אנחנו נמצאים בחושך, בחוסר אונים, ברוגז בינינו, ומשתדלים להתחבר ולהתגבר על זה, ומגיעים לפלוס שתיים. נופלים למינוס שלוש, מרגישים הכרת הרע, הכרת הרע שחוץ מרע אנחנו מרגישים מאיפה הרע הזה מגיע, מהבורא שמגלה לנו עוד יותר את הרצון לקבל שלנו שהוא כבר הוכן מהשבירה, ואנחנו מתחילים להתחבר בינינו, ומתוך המאמצים שלנו להתחבר, מתפללים אליו שיחבר בינינו ומגיעים לפלוס שלוש. הגענו לפלוס שלוש אנחנו מקבלים נפילה, מינוס ארבע, וכך אנחנו כל הזמן כמו במסור, עולים יורדים, עולים יורדים, וככל שיותר מתקדמים יש ירידות יותר גדולות ועליות יותר גדולות. לכן כתוב "כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו".

שאלה: מה המשמעות "להתפלל עבור בני דורו"? איך אפשר לקיים את התפילה הזו כדי להגיע לחסדי ה'?

בני דורו זה כל בני האדם שאני רואה אותם לפני שקיימים בעולם הזה בזמננו, שאני רואה אותם כמרכיבים של הכלי הרוחני שלי. ואני צריך להתפלל עבור כל הכלים האלו שהם יגיעו לחיבור ביניהם, הדרגתי, עד שהבורא יוכל להתגלות בכל אלו. זה נקרא שאני עובד על בניית השכינה, על גילוי השכינה.

שאלה: גילוי השנאה מצביע על כלי חדש שכעת מלא בסיטרא אחרא ועלינו לעשות מאמץ כדי לאחד, למלא אותו בייחוד?

נכון.

שאלה: לגבי הנושא של לעיסה של החומר. אני יכול להבין את זה ברמה האישית, לשמוע כל היום את השיעור, לחשוב עליו ולנסות לעבוד איתו. איך זה צריך להיראות, איך זה מתממש ברמת העשירייה, בזומים למשל, איך אתה רואה שהלעיסה מתממשת?

אני מבין אותך, וכולם מבינים אותך, שהכי נוח לשבת בבית, לשמוע שיעור וכך יום יום לחיות בנוח, בטוב. אבל אם בפועל אנחנו לא מתחברים יותר ויותר בלבבות נגד הדחייה ההדדית שלנו, אז יש לנו בעיה גדולה. יש לנו בעיה גדולה, אנחנו לא מממשים את החיבור הזה בינינו. עד שמתחילים לאסוף בתוכנו את כל כוחות הדחייה וכנגדם את כל כוחות החיבור עד כדי כך שיהיו זה כנגד זה והם יביאו לנו פרמטר של עוצמת הכלי, ממינוס לפלוס, שיהיה [הבדל] כל כך גדול בין החושך והאור שאנחנו נתחיל להרגיש שם תופעות רוחניות.

תלמיד: ואיך אנחנו עושים את זה בתוך הסדנאות, בתוך הזום עצמו, את הפעולה הזאת שאמרת כרגע? איך אנחנו מגיעים למימוש של הדבר הזה בתוך הזום שזה הזמן שאנחנו ביחד?

זה לאו דווקא צריך להיות רק כשאתם יחד מקושרים בצורה פיזית וירטואלית, אלא זה צריך להיות שכל אחד ואחד מתאר לעצמו שהכלי הרוחני שהוא משתוקק לגילוי הרוחניות נמצא בקשר בין החברים. זו הבעיה, שאנחנו צריכים להתחיל מהעולם הזה, מהדרגה הנמוכה ביותר אפילו מחוצה לרוחניות, ולהמשיך את זה גם לרוחניות. לגלות בקשר בינינו גם כוחות עליונים, זאת אומרת, כוחות ההשפעה זה נקרא, ואז על ידי חיבור והגברת כוחות ההשפעה האלו, ההדדיים בינינו, אנחנו נביא אותם למצב שבו נתחיל להרגיש דרגות גילוי הבורא בתוכו.

תלמיד: איך אנחנו מגיעים לזה ברמה הפיזית עכשיו בתוך העשירייה?

אני לא יודע מה זה ברמה פיזית.

תלמיד: אמרת שאפילו עכשיו ברמה הגשמית, פיזית, הכי נמוכה אנחנו יכולים להתחיל. איך אנחנו מתחילים את זה ברמה הזאת?

כן, להתחיל מזה, שאיפה החיבור בינינו? עד כמה אנחנו סובלים שהוא לא נמצא, עד כמה אנחנו דואגים שהוא כן יהיה, אבל לא חיבור בזה שאני מרגיש את הגוף שלך, חיבור בזה שאני מרגיש את הרצון שלך. "לב" זה נקרא רצון, אז עד כמה אנחנו מחוברים בלבבות, ברצונות שלנו שיהיה מהם רצון אחד כלפי הבורא. אם נחבר את כל הלבבות שלנו בעשירייה ללב אחד, לרצון אחד, "כאיש אחד בלב אחד" זה נקרא, ונרצה ברצון הזה לגלות את הכוח העליון, הבורא, נתחיל לגלות אותו, נדרוש גילוי שלו, שייתקן את הקשר בינינו, שנהיה מתאימים לגילוי שלו.

תלמיד: אם אני מבין נכון, יש לנו בעצם שני כלים. יש לנו כלי אחד לנו שאנחנו קוראים חומרים משיעור בוקר, והכלי השני שלנו הוא סדנה. השאלה מה נכון לעשות? לשלב את שני הדברים האלה יחד? או למשל רק לקרוא את שיעור בוקר?

כל הזמן לשלב אותם יחד. אין דבר כזה שעכשיו לומדים חומר, חוכמה ואחר כך אנחנו עושים משהו. לא. אנחנו כל הזמן חושבים על דבר אחד, איך לחבר את הרצונות שלנו כדי שהבורא יתגלה בהם ואנחנו משתדלים לעשות את זה כדי לשמח אותו. זה נקרא "על מנת להשפיע".

שאלה: אמרת שאנחנו נלמד איך לאזן את כוחות הטבע ולהביא אותם לאיזון. האם זה בעיקר תלוי ביחסים בינינו?

בלבד. זה תלוי ביחסים בינינו, אנחנו צריכים לגלות ולא להתבייש ולא לפחד מזה שיתגלו כל מיני הפרעות, אנחנו דווקא רוצים לגלות את ההפרעות האלה, ולבקש מהבורא שיתקן אותן, על ידי זה יהיה לנו קשר עם הבורא. כשאני סתם פונה לבורא אין לי שום קשר, כשאני רוצה להתחבר עם החברים ומגלה שלא מסוגל, ומתוך זה אני פונה לבורא, אז יהיה לי קשר עם הבורא. כי יש לי אז גילוי העביות וגילוי הרצון שאני רוצה להתגבר עליו, ואז יש לי עם מה לפנות לבורא.

כי מה שאני מגלה בקשר השבור בינינו זה רשימו שמתגלה מהשבירה, ואז אני פונה לבורא שיתקן את הרשימו, כי לתקן רשימו מהשבירה אפשר רק על ידי מאור המחזיר למוטב, אז יש לי עם מה לפנות לבורא. אם אני לא פונה לבורא ממצב כזה שאני אומר שאני רוצה להתחבר עם החברים אבל אני לא מסוגל, אתה חייב לעזור לי בזה, אם אני לא פונה אליו בצורה כזאת אז הוא לא מגיב, הוא לא מגיב על שום דבר אחר. כי לפי סדר התיקונים אני חייב רק את זה לגלות.

ולכן, הוא מגלה בינינו בעיות, סכסוכים, דחיות, כל מיני דברים. אבל אנחנו לא מספיק מעוררים אותם בפנייה אליו. הבורא רוצה רק לראות את החסרונות שלנו לחיבור, ואז בשמחה יתקן אותם. אבל אם אנחנו צועקים אליו או מגלים בלב שלנו שכל אחד רוצה התקדמות אינדיווידואלית, זה האגואיסט שמתגלה בכל אחד ואחד, ואז הפוך, אנחנו נכנסים למצבים עוד יותר רחוקים מהבורא עד שיש כאלה שעוזבים, מתייאשים. וזה לא שהם צריכים להתייאש מהדרך, אלא מעצמם, איך שהם מממשים את עצות המקובלים.

שאלה: אמרת שחיבור זה למעשה חיבור בין רצונות של החברים בעשירייה, ואני הייתי מאוד רוצה לקדם את העשירייה ואת עצמי למצב שאנחנו מחברים רצונות, ואני לא יודע לדמיין איך נראה חיבור בין רצונות. אתה יכול לעזור?

תמשיכו, אין לי מה להגיד. זאת לא שאלה, תמשיכו.

קריין: קטע 14.

"האדם צריך להאמין ש"אין עוד מלבדו". כלומר, הבורא מחייב אותו לעשות את המעשים טובים. אלא, היות שאין האדם עדיין ראוי, שידע שהבורא מחייבו, לכן הבורא מתלבש עצמו בלבושים של בשר ודם, שעל ידיהם הבורא עושה את הפעולות האלו, היינו שמבחינת אחוריים הבורא עושה. 

פירוש, האדם רואה את הפנים של בני אדם. אבל האדם צריך להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, עומד שם הבורא ועושה הפעולות האלו. היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה אותו לעשות את המעשים, מה שהבורא רוצה. נמצא, שהבורא פועל הכל, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, ולא מה שהוא צריך להאמין." 

(הרב"ש. מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב'" 1990)

כך אנחנו צריכים להשתדל לקבל את המציאות, רק בהדרגה, אנחנו לא יכולים להסביר את זה, לפתוח את זה בצורה נכונה, אחרת אנחנו נתבלבל בתפיסת המציאות, ונתחיל לבנות כאן כל מיני צורות יחסים ותיאוריות. אבל לאט לאט זה צריך להתגלות שבסך הכול כוח אחד פועל. אם אנחנו נשתדל בהדרגה לגלות שפועלים סביבנו כל מיני כוחות כדי להביא אותנו לחיבור בעד או נגד החיבור, אבל להביא אותנו לחיבור, אז אנחנו נוכל להתקדם נכון.

שאלה: איך המציאות החדשה הזו תסתדר עם העובדה שאנחנו מדברים כל כך הרבה שפות שונות?

השפות השונות הגיעו לנו משבירת הכלי עוד מבבל כי [הבורא] בלל שפות. ולכן, זה תוצאה מכמה שאנחנו מנוגדים, אז כל אחד מבטא את עצמו בביטוי אחר, חיצון, פנימי. לכן, עד כמה שאנחנו נתקרב יחד, אנחנו נוכל להבין זה את זה בצורה לבבית, ואז נעבור משפת הענפים הגשמיים האלו, לענפים רוחניים ואחר כך למקורות, לשפה אחת.

אנחנו נלמד איך זה בנוי, כל זה נמצא בכלי דאדם הראשון. אז אין מה לדבר, בינתיים אנחנו צריכים לפעול בצורה כמו שזה. זו התוצאה מהשבירה.

שאלה: האם ההצלחה בחיבור הלבבות מגיעה מהמאמצים בזה שאני מנסה כל הזמן לעורר את החברים?

כן. הדאגה שלי צריכה להיות רק עבור החברים, כמה שאני מצליח לעורר אותם זה בעצם עוד חלק ועוד חלק בהצלחה הרוחנית שלי.

תלמיד: נוצרת ההתרשמות שמתוך העבודה השיטתית שלנו בעשירייה לפי הלו"ז, הרשימות האלו מתעוררות בכל תחומי החיים, נגיד אפילו ביחסים עם אשתי, שם הרשימות מתגלות אפילו יותר מאשר ביחס לעשירייה. זה נכון?

יכול להיות כן יכול להיות לא, זה לאו דווקא. יהיה לכאן, יהיה לשם, גם יבואו זמנים שישנו את הדברים.

שאלה: אמרת שנגלות הפרעות וזה התירוץ שלנו, הסיבה שלנו כדי שניתן לאור לעבוד כל הזמן במיוחד בשיעור, אז מה זה אומר שהבורא עוזר לנו? עכשיו אני רוצה להתחבר ונגלות לי הפרעות ואני מבקש מהבורא, תעזור לי להתחבר עם החברים. מה זאת אומרת שיעזור?

זה שאתה אומר שאתה רוצה להתחבר עם החברים זה לא אומר כלום, את זה כל אחד יכול להגיד, גם יכולה להגיד איזו מכונת הקלטה וגם תינוק ואדם מבוגר או מקובל גדול. להגיד זה לא מספיק.

אם אתה עשית מאמצים, אם מתוך המאמצים כתוצאה מהם יש לך כאב שאתה מצליח או לא מצליח, אז עם כל זה אתה יכול לפנות לבורא, אבל אם אתה סתם אומר ללא ההתרשמות הרגשית שלך מהמאמצים מהיגיעה שאתה מגיע לסאה של יגיעה, זאת אומרת יגיעה שלמה, הבורא לא עונה על זה, זה חייב להיות אחרי המאמצים.

תלמיד: אבל הרי אנחנו כן עושים כל הזמן מאמצים בשיעור, כל הזמן אתה מנסה להתכלל בחברים והם מנתקים אותך חזרה, זורקים אותך בכל מיני הפרעות. ואתה מבקש מהבורא שיחזיר אותך אבל לא ממש ברור איך המשחק הזה מתבצע איתו, איפה הבורא בא לידי ביטוי, העזרה שלו, לאן בדיוק אני פונה?

ודאי שעכשיו אתה לא יכול לראות את זה ולהבין את זה וגם למה זה בזמן השיעור וחוץ מאשר בשיעור אתה לא עושה מאמצים להיות מחובר בלב שלך עם החברים ועם הבורא יחד, כמו שכתוב "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", אתה, קבוצה, ובורא שיהיו כאחד? זה לאו דווקא בזמן השיעור, שיעור זה סך הכול שעתיים וחצי ביממה, איפה יתר השעות? אתה צריך להשתדל להיות כל הזמן בזה.

תלמיד: אנחנו באמת משתדלים במשך היום בצורה מקסימאלית להיות בתוך זה וכל הזמן יש גם בקשה לבורא, אבל יחד עם זאת אתה אומר שהניתוק הוא הסיבה, התירוץ לפנות אליו שהוא יעזור, יענה לבקשה הזאת, איך הוא בדיוק עונה על זה?

הבורא כל הזמן עונה, הוא לא צריך לבוא אליך ולהיכנס בך ולשנות בך כל מיני מחשבות ורצונות, הוא נמצא בזה ופועל אפילו בזה שאתה רוצה ומבקש וכאילו עושה [משהו], הוא כבר נמצא, אתה לא יכול להבדיל ולגלות אותו בצורה דטרמיניסטית כמו שאתה חושב, אני לבורא ואחר כך אני מקבל ממנו תגובה, אני שולח לו ומקבל ממנו. זה לא עובד בצורה כזאת. אתה תעשה בדיוק מה שאתה חייב לעשות ואפילו בתוך הרצונות שלך לעשות משהו, ואתה תתחיל להרגיש בהם בעצמם שינויים ותגלה שהם באים מהבורא.

שאלה: שמעתי ממך שהבורא נמצא בחיבור בינינו ובאותו הזמן במרכז העשירייה, אז אם אני מרגיש שאני לא יכול להגיע לחיבור הנכון, איפה עלי לחפש את הבורא?

במרכז העשירייה. דווקא במרכז העשירייה, שם אתה צריך לחפש את הבורא. אין מקום אחר.

שאלה: איך להפוך את ההרגשה של ריקנות בגלל חוסר חיבור, חוסר אור, הרגשה של אי נעימות, הרגשה אגואיסטית לכאב שאתה לא יכול להשפיע לבורא שהשכינה נמצאת בעפר?

אני עברתי קצת את הדרך הזו ואני אגיד לכם, קודם כל התמדה. "התמדה" זה נקרא שאסור לנו לשכוח איפה אנחנו נמצאים, באיזה תהליך, אז להשתדל את התהליך הזה לממש כמה שיותר, כמה שאפשר בחיים שלנו בצורה מעשית. זאת אומרת, ללמוד, לקרוא, להתקשר לחברים, להיות תחת ההשפעה שלהם כמה שאפשר. זה הכול תלוי כבר באדם, במצבים שהבורא מסדר לכל אחד ואחד.

אין לי יותר מה להגיד. הכול נמצא לפניכם. תלונות רק אליכם. אתם יכולים לעלות את כל הטענות שלכם לבורא אבל תאמינו לי שאין אליו עם מה לפנות. הוא נתן לכם הכול. הכול. ואם אתם תבקשו ממנו, אז אתם צריכים לבקש רק על דבר אחד, אני עושה זה, את זה ואת זה, אני משתדל לעשות זה, וזה וזה, אני רוצה בזה להצליח, תעזור לי, תן לי כוח להצליח בפעולות החיבור וההשפעה. לא בשום דבר אחר. כי שום דבר אחר אנחנו לא צריכים כדי לתקן את הכלי שלנו.

אני רוצה לחבר את כולם יחד ללב אחד ומתוך הלב האחד הזה אני רוצה לפנות אליך שאתה תמלא את הלב, תתגלה בלב. זה הכול. כי בזה אנחנו עושים לו נחת רוח. לזה הוא מצפה. אז יש לנו סך הכול לגלות את הלבבות, לחברם יחד כמה שאפשר, לראות אנחנו יכולים או לא, וזה לא חשוב אפילו, משתדלים להתחבר, ומזה פונים לבורא שיעזור לנו בחיבור. ואם הבורא יעזור לנו לעשות חיבור אז החיבור יהיה נכון, הוא יתגלה בתוך החיבור. זה הכול.

שאלה: בהמשך לכך, לגבי זה שהבורא נותן לאחר התפילה. לפני התפילה ולאחר התפילה זה כל מה שנותן הבורא וזה מותאם בדיוק לתפילה שלנו. האם נכון?

אני לא יודע עד כמה שזה נמצא בהתאם לתפילה שלכם, אבל תמיד מה שאנחנו מקבלים בכל רגע ורגע אנחנו מקבלים לפי מה שהלב שלנו בצורה אינסטינקטיבית מכוון לבורא. הלב של כל אחד ואחד מכוון לבורא. זה מגיע לנו מהשבירה מהקשר שלנו עם הכוח העליון, ואנחנו צריכים לעשות על זה תיקון כמה שאנחנו נהיה מסוגלים לחבר את הלבבות בצורה נכונה בהשפעה. אבל זה שזה מלכתחילה כך קורה ללא התערבות שלנו, זה לא נכון. הבורא דורש מאיתנו שאנחנו נסדר את הכלים השבורים שלנו בצורה נכונה.

שאלה: האם אנחנו יכולים להגיד שנקודת המפתח בתהליך זה שאני מוכן להצדיק את הכול מתוך שהוא טוב ומיטיב או שהעבודה של העשירייה מגיעה לכזה מקום שאני מתחיל לראות שהכול הוא טוב ומיטיב ושאני אפילו לא אצטרך לחפש את זה, שהחיבור בינינו כבר מראה את זה?

כן. רק בתוך החיבור אנחנו מגלים את הכוח הזה "טוב ומיטיב" ולפי הכלי שלי מתגלה הכוח העליון.

שאלה: מהי התפילה הנכונה, להתפלל עבור הרוחניות של החבר שהוא יזכה לזה לפני?

תפילה נכונה היא תפילה שיכולה לעורר את הבורא לעשות פעולות כלפינו. זאת התפילה הנכונה. זה שזה דרך החברים, דרך הלב המשותף, על מנת להשפיע, יש הרבה מילים, אבל ודאי שהיא צריכה לבוא מהרצון המשותף שלנו ולבורא המשותף ורק למטרה אחת, שיבנה אותנו בלהידמות לו כי זה הרצון שלו.

תלמיד: הייתי רוצה לדייק. האם אנחנו יכולים לאבחן את זה מהצד ההפוך, למשל מה שקורה לנו לאחר התפילה זוהי התוצאה של התפילה שלנו? זאת אומרת, לפי התוצאה לאבחן את התפילה.

אנחנו לא יכולים לעשות את זה כי אנחנו עדיין לא מתוקנים. אנחנו לא מבינים ולא מרגישים את כוחות ההשפעה ולכן קשה לנו. אלא אנחנו צריכים להאמין שבכל רגע ורגע מה שיש בנו זה מה שאנחנו מקבלים מהבורא ואז יש לנו רק עבודה אחת מאיתנו אליו, מהחיבור המתגבר בינינו אליו, לתאר אותו כמו במרכז החיבור בינינו. לא שהוא נמצא אי שם, אלא נמצא במרכז החיבור בינינו. אם אנחנו לא משתדלים לבנות את מרכז החיבור בינינו, אנחנו לא פונים לבורא. זה מאוד חשוב.

תלמיד: לגבי התפילה, כשאנחנו כותבים את התפילה ומעלים אותה לבורא, למשל תן לנו כוח לאהוב את החבר וכתשובה מגיע ההפך, חוסר כוחות, או תן לנו איחוד עם החברים וכמענה מקבלים את ההפך הגמור וכך קורה לעיתים קרובות, אז אתה מתחיל לחשוב האם הפנייה שלי לבורא לא נכונה כל כך או שההפך, הפנייה אולי נכונה אבל כך צריך להיות, שהבורא מגלה לנו את ההפך.

הבורא מגלה לך עד כמה אתה עדיין רחוק מלהיות קשור אליו. זאת אומרת, אתה מקבל תשובה על מה שאתה מבקש והוא מראה לך איפה אתה עוד צריך לתקן את עצמך. זה הכול. אז דווקא התשובה היא ברורה במקום. מהבורא ישנה תשובה תמיד במקום, רק איך אנחנו מבינים את התשובה, איך אנחנו יכולים להשתמש בה כדי להמשיך מצדנו, זה כבר תלוי בנו. אנחנו צריכים להתחבר בעשירייה ולהשתדל לדבר על זה, מה קיבלנו מהבורא אחרי העלאת מ"ן, ואיך אנחנו עובדים עם זה. זה חייב להיות כנושא.

תלמיד: יוצא כאן שאם המענה מהבורא יבוא כמצב טוב, מצב חיובי, הרגשת חיבור עם החברים, אהבת חברים, אז יוצא שהעבודה שלנו בוצעה ונעשה תיקון?

זו כבר בעיה, איך אנחנו נקבל ואיך אנחנו נפענח את מה שאנחנו מרגישים, עד כמה זה בא מהבורא, וכמה אנחנו מבינים את זה, ואיך אנחנו צריכים להגיב על זה, זה לא פשוט. אנחנו צריכים קודם כל להתחיל לעבוד עם זה בצורה קבועה, שאנחנו כולנו כל הזמן רוצים להיות מחוברים, כל הזמן רוצים לפנות לבורא, כל הזמן רוצים להרגיש את התגובה מהבורא כביכול בינינו, לדבר על זה, לשוחח על זה, ואז לראות איך אנחנו מגיבים על זה.

כי אנחנו נמצאים בעבודה הזאת "כאיש אחד בלב אחד", אז בואו בצורה כזאת נתחיל לעבוד בפועל. נגיד כמה פעמים ביום אנחנו מתחברים בינינו, ומדברים על איך אנחנו קשורים זה לזה, איך אנחנו יכולים לפנות עם המצב שלנו לבורא, מה אנחנו מצפים ממנו שיעשה. בקיצור, בואו נייצב מ"ן ומ"ד, מה שנראה לנו, ומתוך זה הפנייה תהיה יותר ברורה לנו. שהפנייה שלנו לבורא, היא לא תהיה שכל אחד פונה איך שבא לו, אלא בואו נסכם בינינו איך אנחנו פונים, על מה מבקשים, שנהיה "כאיש אחד בלב אחד". שהמשפטים שלנו שאיתם אנחנו פונים, סוג הפנייה שלנו, שזה יהיה כמה שיותר מדובר מלב אחד. בואו נעשה את זה היום.

שאלה: האם הרגשת החיבור זה השכר?

זה לא כל השכר. השכר זה שאנחנו נהיה בטוחים שאנחנו עושים נחת רוח לבורא.

קריין: קטע מספר 15.

"מי שחושב שמרמה את חבירו, אינו אלא שמרמה להשי"ת, משום שחוץ מגופו של האדם נמצא רק השי"ת. כי מעיקר הבריאה, שהאדם נקרא נברא, הוא רק בערך עצמו. שהקב"ה רוצה בכך, שהאדם ירגיש את עצמו למציאות נפרד הימנו יתברך. אבל חוץ מזה, הכול הוא "מלוא כל הארץ כבודו". לכן כשמשקר לחבירו, הוא משקר להבורא יתברך. וכשמצער לחבירו, הוא מצער את הקב"ה."

(בעל הסולם. "שמעתי". ס"ז. "סור מרע")

שאלה: לפעמים נדמה שחוץ מהמילים אין כלום. האם תוכל לכוון את המחשבה קצת מה בכלל קורה כאשר אנחנו אומרים מילים אחד לשני, כשאנחנו אומרים את האמת, אומרים שקר. איך להתייחס לכל זה?

אני לא יכול להסביר את זה בינתיים, כי המילים שלנו לא מעבירות את הרגשות שלנו, וגם הרגשות שלנו, מה שאנחנו מרגישים, אלה רגשות חיצוניים, ואת פנימיות הלב שלנו אנחנו לא מרגישים, כל אחד ואחד לא מבין את הלב שלו. לכן אנחנו צריכים לעבוד כמה שאפשר עם מה שיש לנו בביקורת שלנו, שאם אני אומר משהו, אני משתדל לייצב את זה בצורה אמיתית כמה שאני מבין, אבל יותר מזה, זה עוד יתגלה.

בכל שלב ושלב, בכל מדרגה ומדרגה, מה שאמת בדרגה תחתונה זה יהיה שקר בדרגה עליונה, ואז שם גם תתגלה אמת משלה וכן הלאה. כל העליות במדרגות שלנו הן שאנחנו מחליפים תמיד שקר דעליון לאמת של עלי עליון וכך יותר ויותר.

שאלה: אתה יכול להבהיר את הגבול בין זה שאני משחק עם החברים לבין זה שאני משקר להם?

אני לא יכול להסביר. צריך להיות לב ישר כלפי החברים, ואם זה לא, אז אתה לא קשור אליו, פשוט אין רוחניות. רוחניות נמדדת לפחות לפי הדרגה שלך, עד כמה אתה משתדל להיות פתוח, או אתה יודע שאתה לא יכול להיות פתוח לחבר, ואתה מצטער על זה ועושה מאמץ. זאת אומרת, זו צריכה להיות עבודה שבלב.

שאלה: על איזה שקר מדובר כאן בקטע, מה זה אומר לשקר לחבר?

אני לא יכול להיכנס לזה, אתם צריכים בעצמכם לאט לאט לגלות את הדברים האלה. עד כמה אתם ישרים, עד כמה אתם משקרים לעצמכם, משקרים לחברים, או עד כמה השקר הוא שקר מועיל. כי אתם כולכם אגואיסטים, ואף אחד לא יכול לחשוב טוב על השני, ומלכתחילה אתם מבינים שזה כך וכך כותבים המקובלים, אבל אתם יחד עם זה משתדלים להתקדם.

ותמיד ההשתדלות שלנו היא על פני השקר, על פני האגו הגובר כי "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". כשאנחנו עולים ועולים, העלייה שלנו היא תמיד על פני אגו יותר ויותר גדול בכמות ובאיכות, ולמרות זאת אנחנו משתדלים להתעלות מעליו, ואנחנו מבינים את החומר של כל אחד ואחד וצריכים לעזור כל אחד ואחד להתעלות למעלה מהחומר. זה נקרא, "איש את רעהו יעזורו", בדוגמה, בחיבוק וכן הלאה.

שאלה: מה זאת אומרת לצער את החברים ובזה לצער את הבורא?

כמה שאני משתדל בכל כוחי להיות עם החבר יחד לקראת הבורא, זאת הפעולה הנכונה שלי. ואם אני לא יכול להיות איתו שותף, זו בעיה שהחבר שלי מצטער והבורא מצטער.

קריין: קטע מספר 16.

"בערך עצמם, נבחנים כל העולמות לאחדות הפשוט, ואין שינוי באלוקות, שהוא סוד: אני הוי"ה לא שניתי. ובאלוקות לא שייך ספירות ובחינות. ואפילו הכינויים הזכים ביותר, אינם מכנים את האור כשהוא לעצמו, כי הזה בחינת עצמותו שאין בו שום השגה. אלא כל הספירות וההבחנות, המדובר בהם הוא רק ממה שאדם משיג בו."

(בעל הסולם. "שמעתי". ג'. "עניין ההשגה הרוחנית")

זאת אומרת, אין לנו במה שאנחנו משיגים, תמונה אמיתית של מה שקורה, אלא רק מה שמתראה בינתיים בתכונות שלנו. עד כמה הן מקולקלות ומתוקנות, בהתאם לזה אנחנו רואים את הצורה.

שאלה: למה רצון לקבל מרשה לעצמו להרגיש רע? למה הוא מוכן לקבל הרגשה שהיא רעה עבורו?

שאלה טובה. אבל אנחנו רואים שככה זה בבריאה, מפני שאם לא הייתה הרגשה רעה, הרצון לקבל לא היה אף פעם יכול לשנות את מצבו.

תלמיד: זה כאילו מצד הבורא בנוי ככה, אבל למה הרצון עצמו בכלל סובל את זה?

הוא לא סובל את זה, הוא רוצה לברוח מזה אבל לא מסוגל. זה האור המקיף מחזיק אותו שיסבול, ויסבול את זה בכוונה נכונה, זאת אומרת בכיוון הנכון כדי לתקן את מצבו, להגיע לתיקונים.

תלמיד: זה לא רק מי שיש לו נקודה שבלב?

לכולם, רק גלוי כלפיהם או לא גלוי כלפיהם. כל באי עולם בסופו של דבר הם צריכים להגיע לתיקון, וזה תלוי בהם עד כמה הם נמצאים או לא נמצאים בזה.

תלמיד: ומה ההבדל בין מי שיש לו נקודה שבלב למי שלא מבחינת הכרת הסבל הזה, ההרגשה הלא טובה?

בהתאם לזה אלו כבר דרגות של התפתחות האדם. דרגות התפתחות האדם הן עד כמה הוא מבין את הסבל שלו ורוצה לחפות עליו, לתקן אותו, להתקדם על ידו. יש כאלה שמתקדמים על ידי זה שבורחים מהסבל, יש כאלה שמתקדמים יחד עם הסבל, יש כאלה שמשתמשים בסבל כדי להתקדם, זה ההבדל.

תלמיד: ככל שאדם יותר מצליח להבין או לאבחן בדיוק את הסבל או את כל מה שהוא מרגיש, זה דווקא מרחיק אותו מלשייך את הכול לבורא, כי הוא מצליח לתרץ כל דבר באמצעות איזשהו תירוץ.

אז אנחנו לא מתרצים, אנחנו רוצים להביא את כל ההרגשות, את כל חוסר החיבורים שלנו, אנחנו רוצים להביא אותם למקום שמתקנים.

תלמיד: האדם רוצה להבין מה קורה איתו, ואז מבין בשכל שהוא גשמי כנראה. איך להפוך את זה דווקא להתקדמות רוחנית נכונה?

מזה שאנחנו מבינים מאיפה אני מקבל את זה, הקבוצה צריכה לחזק את השדה הזה, שאני ארגיש שזה בא דרך העשירייה מהבורא, ואיך אני צריך בחזרה להגיב בצורה כזאת אליו. הדברים הרגילים. הכול תלוי בבניית העשירייה הנכונה עם הבורא, "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", לבנות את הפס הזה, וכל הזמן לחזק אותו יותר ויותר. אם אני נופל ממנו אז אני נופל לייאוש, לחוסר התמצאות איפה אני נמצא, וזו הבעיה.

שאלה: חלק מהעבודה זה לשקר לחבר, להעמיד פנים, תמיד אנחנו אומרים שעלינו לזייף את המצב, אז מה זאת אומרת שכתוב "מי שחושב שמרמה את חבירו, אינו אלא שמרמה להשי"ת"?

אני לא מרמה את החבר בזה שאני מראה לו מצבים מתקדמים רוחניים יותר טובים, אני בזה רוצה להעלות אותו, זה לא נקרא שאני מרמה אותו. אני רק עושה מאמץ גם מעצמי כדי לעורר אותו לדרגה יותר מחוברת בינינו ועם הבורא, וזה לא שקר, אני בעצמי נמצא במצבים האלה ולכן אני עכשיו מעורר אותו. ככה זה קורה, אין לי בזה שום שקר.

אנחנו לא יכולים להתקדם לפי המצב הנוכחי בלבד. יש רשימו דעביות ורשימו שבא לנו מדרגה יותר עליונה, ד'/ג', ג'/ב', ולכן כך אנחנו מתקדמים. לכן אני צריך תמיד מהמצב הנוכחי לעורר מצב יותר גבוה.

שאלה: בעל הסולם אומר "ואין שינוי באלוקות, שהוא סוד: אני הוי"ה לא שניתי." למה הוא מתכוון?

הוא מתכוון שהאור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, זאת אומרת הוא לא משנה שום דבר, יש לו תוכנית אחת כלפינו, שאנחנו נגיע להזדהות השלמה עימו.

תלמיד: זאת אומרת, כשהוא כותב "אני הוי"ה לא שניתי", אז כל עוד לא גיליתי אותו לא קורה כלום?

השפעה מהבורא היא השפעה שלמה. מצב רוחני הוא מצב שלם, הוא לא משתנה. רק בנו משתנות כל מיני רשימות שהן נותנות לנו את שינויי המצבים שלנו. עכשיו אני מרגיש משהו, זה בא על ידי הרשימות שהן מגלות לי את המצב הנוכחי.

תלמיד: איך אנחנו בעשירייה יכולים לגלות האם אנחנו מתקדמים? איך אני יכול להרגיש את זה במצב שלי?

אתם צריכים להבין את זה רק לפי כמה שאתם מבינים שאתם מתחברים יותר.

תלמיד: ואז אפשר לדעת, אז אפשר להרגיש?

איכשהו כן. בינתיים אין לכם יותר הבחנות.

קריין: קטע מס' 17.

"כל ריבוי השמות הם רק כלפי המקבלים. לכן, השם הראשון שנתגלה בסוד שורש לנבראים, מכונה שם אין סוף ברוך הוא. וגילוי שם זה נשאר בלי שום שינויים. וכל הצמצומים וריבוי השינויים, המה עשויים רק בערך המקבלים. והוא מאיר תמיד בשם הראשון, הנקרא רצונו להיטיב לנבראיו בלי סוף."

(בעל הסולם. "שמעתי". ג'. "עניין ההשגה הרוחנית")

קריין: קטע מס' 18.

אין השתנות באור, אלא כל השינויים הם בכלים, היינו, בחושינו, שהכול נמדד לפי הדמיון שלנו. ומזה תשכיל, אשר באם יסתכלו אנשים רבים על דבר רוחני אחד, אז כל אחד ישיג לפי הדמיון והחושים שלו. ולכן כל אחד רואה צורה אחרת. וכמו כן באדם עצמו ישתנה הצורה לפי מצבי עליות וירידות שלו, כמו שכתוב לעיל שהאור הוא אור פשוט, וכל השינויים הם רק במקבלים.

(בעל הסולם. "שמעתי". ג'. "עניין ההשגה הרוחנית")

האור נמצא במנוחה מוחלטת, זה נקרא שיש לו רק תכונה אחת, להיטיב, להשפיע, לתת, למלאות, הכול לעשות רק טוב לפי הכלי. כאן השאלה, מה זה טוב, לפי רצון הכלי או לפי רצון האור? לפי רצון האור. ואם הרצון של הכלי מנוגד לרצון של האור, אז כאילו האור לא עושה טוב לכלי.

זאת אומרת, "להיטיב לנבראיו" זה הוחלט בבורא במה להטיב. וזה שהנברא נברא בצורה הפוכה ורוצה דברים הפוכים מהבורא, זה דווקא כדי שהוא יגלה את תכונות הבורא, ירצה לרכוש את תכונות הבורא ולהיות כמוהו, ועל ידי זה יגיע לדבקות ויהיה כמוהו ממש. אבל מלכתחילה הכול נבנה כך שהנברא הפוך מהבורא.

שאלה: כתוב שמי שמשקר לחברו משקר לבורא ומי שמצער את חברו מצער את הבורא, מה אני צריך ללמוד מהמעגל הזה?

אתה צריך ללמוד מהמעגל הזה שהבורא והחבר הם היינו הך, ממש שווה. אתה לא יכול להתייחס רע לחבר וטוב לבורא. זה כמו שאנחנו אומרים שאחרי כל חבר עומד הבורא, שהבורא פשוט מתלבש בלבוש כזה שנקרא חבר. אין חברים, אין בכלל דומם, צומח, חי, הבורא מתלבש בכאלו צורות כדי לתת לך אפשרות כל פעם לגדול ולגדול עד שאתה מתחיל אחרי כל הצורות האלה לגלות רק אותו.

תלמיד: יש הרגשה שאפשר רק לצער את הבורא.

לא, אלה דברים פרטיים שלך.

שאלה: נתת לנו משימה לנסות להגיע למצב "כאיש אחד בלב אחד" במשך היום ולדבר על זה, לנסות לייצב מ"ן ומ"ד משותפים. ופה כתוב שאנשים שונים רואים צורות שונות. מה זה אומר?

זה אומר שאנחנו אף פעם לא יכולים להשוות את ההתרשמות הפנימית שלנו מהעולם, אף פעם, כי אף אחד לא יכול לבטא את זה, לא מרגיש אפילו את זה כמו שצריך. אלא אנחנו על ידי היחסים שלנו החיצוניים מזה לזה ומזה לזה, צריכים לבנות רשת חיבור בינינו שתקרא "שכינה", שבה אנחנו מגלים את הבורא השוכן בתוך הרשת הזאת, בתוך השכינה.

תלמיד: אז מה זה נקרא לדבר בינינו על זה אם כל אחד רואה צורה אחרת, אתה יכול לתאר איך זה לדבר בינינו על זה בפגישות במשך היום?

עד כמה בקשר בינינו אנחנו מגיעים למצב שמתגלה בינינו כוח אחד משותף, המקור שלנו.

תלמיד: בטוח שכל אחד יהיה שונה בשיחה כזאת?

אז מה? אנחנו לא צריכים להיות דומים זה לזה, אחרת היינו ממש אחד, לא כאחד אלא אחד. זה שאנחנו שונים ונשארים שונים, אנחנו מתחברים בינינו בכוונות, בנטייה שלנו.

תלמיד: מה זה אומר בשיחה כזאת להגיע למצב של כאיש אחד בלב אחד, איך מזהים שהתקרבנו למצב הזה?

שיש לנו אותה מטרה, ואנחנו רוצים לגלות את הבורא. אמנם הבורא בצורה אישית תמיד שונה מהשני, ואפילו שאני לא יכול למדוד עד כמה שונה הבורא לחבר מהבורא שמתואר בי, אבל אנחנו בכוונות מתחברים. ואתה עושה סימן שווה בין הכוונה והרצון. ברצונות אנחנו תמיד שונים וגם בכוונות אנחנו תמיד שונים, כי כוונה היא תוצאה מהרצון, אבל עד כמה אנחנו מכוונים כל אחד ואחד לחיבור ולבורא. כולם שונים.

שאלה: כשבעל הסולם כותב בטקסט שהאור במנוחה מוחלטת, אין שינוי, אז זה גורם לי לחשוב שמשהו בתפילה שלי לא מדויק, אני כל הזמן מבקש שהוא ישתנה, שהוא יעזור לי, שהוא ייתן לי, שהוא יהפוך את הכלים לפרחים, שהוא יעזור לי למצוא זוגיות, כל דבר שאני מבקש ממנו זה נשמע כביכול כתפילות לא נכונות.

אתה יכול לפנות עם כל דבר לבורא, וגם כשאתה מרגיש את הרצונות שלך בלב הם כבר נמצאים בכיוון לבורא, זה נקרא שכל אחד מתפלל כל היום, כי תמיד אנחנו רוצים משהו והרצון שלנו מכוון לשורש שלנו שזה הבורא, שהוא ברא את הרצון. אבל אנחנו מדברים על הרצונות שאנחנו רוצים לפקח עליהם, שאנחנו רוצים לבנות אותם, שאנחנו רוצים להיות בני אדם, ולא כמו דומם, צומח וחי, שכל הרצונות שלהם גם קשורים לבורא, הוא המקור להכול. לכן אנחנו מדברים כמה אנחנו יכולים לייצב את הכוונה שלנו, את הפניה שלנו, בצורה מבוקרת למקור המשותף והמיוחד שלנו.

שאלה: מהקטע הזה אני רואה עד כמה אנחנו צריכים להיות זהירים, כי אנחנו מקבלים מצבים אחרים. שאלה שעלתה מעשירייה בקבוצת "הנקודה שבלב". האם בכלל ועד כמה מותר לחבר להביא למפגש עשירייה דברים שיכולים להתפרש כמו קו שמאל שהמטרה היא לעורר את החיבור ביניהם?

אי אפשר לעבוד עם הדברים האלה כי צריך לברר מה הם רוצים באמת, מה הכוונה שלהם, מי מדבר על זה. אני משתדל לעבוד עם מה שכותבים לנו מקובלים, ואת השאלות של התלמידים צריך להשתדל למיין היטב כי הם יכולים סתם לבלבל את כולם. אותי אתם לא תבלבלו, אבל ישנם אנשים שנמצאים בתחילת דרכם והם יכולים להתבלבל מכל השאלות והפילוסופיות שלכם.

תלמיד: אני אנסח את השאלה שוב. האם יש מקום להעלות משהו שיש בו טעם של קו שמאל במפגש עשירייה בין חברים?

כן, רק בתנאי שהם מעלים אחרי ביקורת, אחרי בירור, שזה יעזור לחיבור יתר של העשירייה. אך ורק.

שאלה: אני מנסה להבין את זה בצורה נכונה. כשאנחנו פועלים מתוך התפיסה של הרצון לקבל, נראה שהאור נמצא במנוחה, אבל ברגע שאנחנו משתוקקים ושואפים לחיבור, אנחנו מתחילים לראות איך האור לא נמצא במנוחה אלא נמצא בפעולה ומטפל בהכול, האם אני מבין את זה נכון?

האור נמצא במנוחה או לא במנוחה בהתאם למה שאנחנו ראויים לעורר אותו והוא מעורר אותנו.

היינו בזה שהאור נמצא במנוחה מוחלטת, הוא לא משנה את התכונות שלו. יש לו רק תכונה אחת, להגיע להשפעה השלמה לכל הנבראים לפי השתוות הצורה איתם, ככל שהם מסוגלים ליהנות מהאור, מכוח ההשפעה, ולפי איך שהם מסדרים את הרצונות שלהם לכוח ההשפעה. לכן הכול תלוי בעצם רק בשינויי התכונות שלנו לגבי האור, כמה שיותר ויותר להגיע להידמות לאור. זו כל העבודה שלנו להידמות לאור.

קריין: קטע 19.

"אין לנו השגה ותפיסה כלל וכלל בשום חומר, כי כל חמשת החושים שלנו אינם מוכנים לזה, להיות המראה והשמיעה והריח והטעם והמישוש מציעים לשכל העיוני רק צורות בעלמא של מקרי המהות, המצטיירים על ידי שיתוף פעולה עם החושים שלנו."

(בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות", חלק א', הסתכלות פנימית, פרק י', אות ל"ו)

ואז בתוך החושים שלנו מתחילות להצטייר כל מיני צורות, תמונות, שמהן אנחנו מרכיבים את המציאות כביכול שבה אנחנו נמצאים. ואז אנחנו צריכים לפענח את הצורות האלה שאנחנו מקבלים בחושים שלנו, מה הכוח העליון רוצה בזה למסור לנו, הכול תלוי בהשתוות התכונות שלנו עימו. ואז אנחנו נבין ממה שאנחנו מקבלים את הצורות האלה, את מהות המסר שלו. עוד נדבר על זה. זה בדיוק יהיה לנו בתלמוד עשר הספירות חלק א' הסתכלות פנימית.

קריין: קטע 20.

"אין לנו לדבר, אלא ממקום שהחושים שלנו מתפעלים מהאור המתפשט, שהוא בחינת רצונו להיטיב לנבראיו, ובאה לידי המקבלים בפועל.

וזה דומה כמו שאנו מביטים על השולחן. אז לפי חוש המישוש, אנו מרגישים שזה דבר קשה. וכן מידת אורך ורוחב, והכול לפי ערך חושינו. אבל אין זה מחייב שהשולחן יהיה נראה כן למי שיש לו חושים אחרים, למשל בעיניי המלאך, בעת שמסתכל על השולחן, אזי רואה אותו לפי חושיו. לכן אין לנו לקבוע שום צורה בערך המלאך, כי אין אנו יודעין את חושיו.

ומכאן, שכמו שאין לנו השגה בהבורא יתברך, ממילא אין לנו לומר איזה צורה יש להעולמות בערכו, רק אנו משיגים בהעולמות בערך חושינו והרגשתנו."

(בעל הסולם. "שמעתי". ג'. "עניין ההשגה הרוחנית")

ולכן כמה שאנחנו נתעלה לתכונות ההשפעה אנחנו נתחיל לזהות במציאות שלנו שאנחנו מרגישים כוחות חדשים, שונים, מציאות שונה, יחסים שונים, עד שנתחיל לגלות את העולם האמיתי.

מה לעשות אלה דברים שצריכים קודם לגלות, להרגיש ואז להבין איך שזה עובד.

שאלה: אז את ההתפעלות שלנו מהאור המתפשט אנחנו יכולים לגלות רק בחושים החדשים שנרכוש נכון?

רק בחוש ההשפעה.

תלמיד: אז עכשיו מה שאנחנו מרגישים מהאור המתפשט זה בכלל לא קשור?

גם עכשיו מה שאתה מרגיש אתה מרגיש באור המתפשט, אבל בתכונות שהן הפוכות מהאור.

שאלה: מה זה נקרא שבעשירייה מתגלים השמות ואיך זה קשור לשינויים בכלי?

אם העשירייה היא יכולה להיות מחוברת אז בהתאם לזה הם מתחילים ביניהם לגלות כל מיני תופעות שהם נקראים השפעה הדדית או השמות הקדושים.

שאלה: בגמר התיקון המציאות שלנו היא אותה מציאות?

המציאות אף פעם לא אותה מציאות באף מקום, באף מצב, כי היא כולה תלויה בתכונות שלנו.

קריין: קטע 21.

"איך מבחינים חכמי הקבלה באורות, אשר כל החכמה מלאה מהבחנותיהם?

אכן אין הבחנות אלו אמורים בעצם האורות, זולת בהתפעלות הכלי שהוא הכוח, שהוא מתפעל מסיבת פגישת האור בו." 

(בעל הסולם. "חכמת הקבלה והפילוסופיה")

זאת אומרת, אנחנו לא לומדים על האור, אנחנו גם לא לומדים על הכלי אלא אנחנו מקשרים את האורות והכלים ואנחנו מתפעלים ולומדים מהקשר ביניהם. ולכן יוצא לנו שחכמת הקבלה זה חכמת ההתקשרות בין הכלים והאורות, בין מה שמגיע מהבורא כאורות ובמה שמגיע לנבראים ככלים. ואז זה מביא אותנו להתקשרות הנכונה עם הבורא והבנה נכונה במה שהוא הכין לנו.

קריין: קטע 22.

"הגוף שלנו, בכל מקריו וקנייניו האפסיים, אינו כלל הגוף שלנו האמיתי, שהרי הגוף שלנו האמיתי, כלומר, הנצחי, השלם בכל מיני שלימות, כבר הוא מצוי עומד וקיים באין-סוף."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר". אות י"ז)

מלכתחילה כשהבורא רצה לברוא את המציאות, אז כל המציאות היא מיד התייצבה כי הוא לא צריך את התיקונים שלנו, ולא צריך כל מיני שלבי השינויים שישנם במציאות, אלא כל המציאות היא מיד קיבלה צורה שלמה, שכל הרצון לקבל שהוא ברא, הוא קיבל צורת השפעה ונמצא בדבקות עם האור עם הבורא.

אבל אנחנו צריכים בצורה הדרגתית לגלות את הקשר בין האורות והכלים, כדי בעצמנו להיות בעלי פעולות, בעלי החוקיות הזאת. ולכן אנחנו לומדים ועוברים על זה בצורה הדרגתית. אמנם שאין שום בעיה הייתה לבורא לתת לנו את הצורה הסופית, אבל בהדרגתיות האמת שאנחנו מוסיפים את היגיעה שלנו, ועל ידי היגיעה אנחנו משיגים את המציאות פי תר״ך פעמים, זאת אומרת לגמרי לגמרי בצורה ברורה, אין-סופית, גדולה ומובנת, לעומת אם היינו מקבלים את זה בצורה מוכנה מלכתחילה.

היגיעה שלנו היא מה שמקנה לנו את היכולת לקנות את המציאות, להיות שולטים בה, חיים ומשתמשים בה, להיות כמו בורא. לא היינו כמו בורא, אם לא היינו משיגים את זה בצורה הדרגתית על ידי היגיעה.

שאלה: אז הוא אומר ש"אינו כלל הגוף שלנו האמיתי", מה זה אומר שאינו כלל הגוף שלנו האמיתי?

כי הרצון לקבל שלנו בינתיים מקולקל, זה נקרא הגוף שלנו.

תלמיד: אז מה זה אמיתי?

הגוף שלנו אמיתי שיהיה על מנת להשפיע כולו.

שאלה: אנחנו מרגישים את הסבל והכאב של העולם כולו, מה חסר לנו כדי להעביר את הבורא לכל העולם?

אנחנו קודם כל בעצמנו צריכים לגלות את הבורא ורק אחר כך אנחנו יכולים גם לעזור לעולם לגלות את הבורא. זה נקרא לתת את הבורא, להגיש את הבורא לכל העולם.

(סוף השיעור)