שיעור ערב 01.12.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור וירטואלי של הרב עם קבוצות מהכלי העולמי

תלמיד: שלום לכל החברים והחברות מהכלי העולמי. אנחנו כאן במפגש נוסף, שיעור של הרב לייטמן עם הכלי העולמי. שיעור מאוד, מאוד מיוחד, שמכין אותנו לכנס הקרב ובא, גם כנס אסיה וגם הכנס העולמי. והמטרה שלנו במפגשים השבועיים האלה, זה לנצל את ההזדמנות שגם הרב איתנו, וגם יש באולפן ומחוברים איתנו מכל העולם. באולפן יש קואורדינטורים של כל השפות המרכזיות ואנחנו רוצים היום לעשות משהו קצת שונה.

אספנו בירורים מכל הקבוצות בעולם, וקואורדינטורים יציגו את הבירורים האלה. זה נושאים שאנחנו מאמינים שיכולים להיות קשורים לכל קבוצה וקבוצה. כי ראינו מתוך ניסיון, שכל קבוצה עוברת את הבירורים האלה ואנחנו רוצים ביחד לחסוך שכל קבוצה תעבור לבד את הבירור ולעשות את הבירור המשותף הזה. וזה שהרב אתנו רק הופך את זה לעוד יותר מיוחד.

אז נתחיל ואתם מוזמנים לשאול כל שאלה. עדיף שהשאלות יהיו בנושא שאותו אנחנו מבררים, או לפחות בכיוון הכללי, כדי שכולם יתחברו לאותו כיוון. ומפה ניקח את זה ונראה איך אנחנו זורמים ביחד.

רב, תרצה אולי להוסיף?

לא, אני הולך אתכם. אני לא יודע, זה תלוי במה שחשוב לקבוצות.

תלמיד: זה בדיוק מה שאספנו. אז נתחיל עם בירור שחבר מביא, אבל זה נכון לכל הכלי העולמי.

שאלה: אנחנו רואים לפי הניסיון, שהדרך רוחנית מורכבת מהרבה אלמנטים, הרבה מרכיבים, וצריך לתחזק את כולם. אסור שאיזה אלמנט מהם ייפול. למשל שיעור בוקר, עשירייה, עבודה בקבוצה, הפצה, השתתפות כספית, תרומות, חובת השתתפות בכנסים, איזון בחיים הגשמיים, לא להשקיע לכל המקומות.

אנחנו בשיעורים תמיד מתמקדים במשהו מאוד מסוים, למשל רק על העשירייה, או העשירייה הכללית, או על הפצה ואנחנו כקואורדינטורים תמיד מנסים להשלים את התמונה. אז קודם כל האם יש עוד אלמנט שלא אמרתי, וצריך להוסיף? כי בלי אחד מהאלמנטים האלה הכול מתחיל להתרסק, ורואים שלאורך הזמן קשה מאוד להחזיק בדרך רוחנית.

זאת שאלה אליי?

תלמיד: כן.

אני הייתי אומר כך, שכל דבר שלא מחזיר אתכם לבעיות בעשירייה, בטיפול בעשירייה, הוא בסופו של דבר מיותר. אתה יכול להסתובב אתו, אתה יכול לעשות דברים שהם לא שייכים בדיוק למבנה העשירייה, [כמו] מדע, פילוסופיה, פסיכולוגיה, תרבות, חינוך, מה שאתה רוצה, אבל לא חכמת הקבלה ולא תיקון החברה, ולא קשר וגילוי הבורא.

ולכן מה שלא שייך למבנה של העשירייה אני לא כל כך מכבד, כי זה עלול להסיט אותנו מהדרך, להוציא מהמסלול המכוון למטרת הבריאה. ולכן אתם אומרים, שגם זה צריך וגם זה צריך וזה נכון אולי שצריך, וצריכים במשהו לטפל בהם, אבל הכיוון הוא בכל זאת הכיוון הרוחני, היינו דרך חיבור בעשירייה.

תלמיד: לפעמים אתה אומר, זו העבודה שלכם, זו עבודה בעשירייה למצוא מה באמת לעשות בעשירייה וגם להתארגן. קראת לזה בפעם הקודמת אדמיניסטרציה ארגונית. אבל גם להתארגן לקבוצה שכל אחד ימצא מקום ויוכל לממש את עצמו בעשירייה, גם זה ידע שאנחנו צריכים לרכוש ולהעביר ולבד.

אז אני חוזר שוב, שמה שלא שייך למבנה, לליכוד של עשרה אנשים בעשירייה, להיות כאחד, כי דרך זה הם משיגים מגע עם הבורא, אז מה שיוצא מתוך הנטייה הזאת, זה לא שייך לחכמת הקבלה. זה שייך לפדגוגיה, לפסיכולוגיה, לארגון ואני לא אומר שלא, אבל אני לא יכול להתעסק בזה, כי אין לי בזה שום עניין.

כשאני יורד לשיעור, כשאני הולך בשיעורים שלי מלפני עשרים, שלושים שנה ועד היום, וכמה שאני עוד אהיה, אני תמיד צריך להיות מכוון מהמקום איפה שאנחנו למטרת הבריאה, למטרת החיים, למטרת התיקון.

ושם הדברים האלה, כמו איך אנחנו מתארגנים בקבוצה, מי משלם, מי לא, מה עושים, כן, לא, את זה אני גם לא יכול להגיד. אלא מתוך מה שהאנשים מבינים איך צריכה להיות עשירייה מגובשת, מתפקדת, לפי זה הם צריכים להחליט על זה.

אולי אני לא מבין את השאלה.

תלמיד: אני אחדד טיפה. נניח יש תופעה שחבר שומע בשיעור בוקר שכל מה שצריך לגילוי הבורא זה נמצא במרכז העשירייה שלי. אני לא צריך להסתכל לשום מקום חוץ ממרכז העשירייה.

כן.

תלמיד: ופתאום תקופה אחרי זה רואים שהוא פחות מגיע למפגשים קבוצתיים. הוא פחות משקיע בתפקידים שהוא לקח אחריות עליהם.

הוא לא קושר את זה עם בניית מרכז העשירייה?

תלמיד: לפעמים יש פער, ועל זה בדיוק רצינו לשאול. אנשים פתאום מנתקים את עצמם מהקבוצה ואומרים, אני לא צריך אתכם, יש לי את העשירייה שלי.

מה ההבדל בין עשירייה לקבוצה?

תלמיד: עשירייה זה עשרה אנשים שאתי. קבוצה יכולה להיות מאה אנשים שאתי במרכז, גברים ונשים, הפצה, תחזוקה, לבנות מרכז.

בלי זה גם העשירייה לא תתקיים.

תלמיד: בדיוק, על זה רצינו לשאול.

נגיד שאצלנו יש ארבעים עשיריות, אבל אם לא יהיה מקום שמאכיל אותם, אם לא יהיו תורניות, אם לא יהיה סדר, אז שום דבר לא יתקיים, זה ברור. אנחנו עכשיו נמצאים בסטודיו, יש לנו עוד סטודיו, יש חדר אוכל אחד, יש חדר לימוד, יש מלא מערכות. חדר קירור, חדר חימום, רדיו, אינטרנט, כל זה דורש טיפול, וזה לא שייך למרכז העשירייה, אלא זה דברים שאנחנו צריכים לקיים. אז מה כאן השאלה? איך להתייחס אליהם?

תלמיד: אם חבר פתאום מזניח את זה, פחות משקיע בטענה שיש לו את העשירייה.

לא, אין פחות ואין יותר. כאן אנחנו צריכים רק לסדר את התורניות וכל אחד צריך להשקיע. אתה לא יכול לסמוך על זה שיש לו רצון, או אין לו רצון, והוא מבין מה צריך לעשות, או לא. אלא הכול צריך להיות לפי סדר. אז לכן אני לא מבין מה הטענה על כל אחד. אם אדם, למרות שאומרים לו מה הוא צריך לעשות כדי להחזיק את המערכת שבתוכה קיימות כל העשיריות, והוא לא מסכים לתחזק את המערכת הזאת, אז שיצא. אנחנו לא צריכים חבר כזה גם באיזה בעשירייה, זה ברור. "אם אין קמח, אין תורה", מה שנקרא.

תלמיד: אנחנו מזמינים חברים מהעולם לשאול על הנושא הזה.

תלמיד: הרבה פעמים בקבוצות כאלה, שחלק מהן ווירטואליות, חלק מהן פיסיות, בגלל שהעבודה עכשיו היא בתוך העשירייה של גברים, והנשים בתוך עשירייה של נשים, נוצר מין נתק בין גברים לנשים. יש הרגשה כאילו זה לא חשוב לעבוד עם הנשים באחזקת המרכז, בפעילות הפצה, בארגון כנס, כל הדברים האלה.

אתם אומרים כך, אם אני אהיה מפוקס, מכוון למרכז העשירייה שלי, וזו כניסה לעולם הרוחני, דרך נקודת החיבור בינינו, בין עשרה אנשים, אז אני דואג רק לזה, ולא אכפת לי כלום חוץ מזה. אבל זה לא נכון, אנחנו קיימים בעולם החומרי ואנחנו חייבים לתפקד במשפחות, עם העבודה, עם כל זה שאני אזרח במדינה. ואני צריך גם לדאוג לחיים שלנו בקבוצה הגדולה כדי להחזיק מערכות, חדר לימוד, או מרכז הקבוצה שלנו. אנחנו חייבים את זה.

זה שאני שוב אומר על מרכז העשירייה שזה הדבר החשוב, זה לא חשוב, אני צריך להבין שאני לא אוכל להגיע למטרה, אם אני לא אתחזק כל מיני מערכות סביב זה. אנחנו חיים בעולם הזה שהוא דווקא מאוד מיוחד, ואנחנו נברר מה יש לנו בעולם הזה, למה הוא כך בנוי, למה אנחנו צריכים גם לדאוג לו ולהתייחס אליו, כי זאת העטיפה המתאימה ביותר לגישה לעולם הרוחני. ולכן אנחנו לא יכולים לעזוב ולא לעשות שום דבר.

מי שלא מתפקד כמו שצריך כחבר בקבוצה הגדולה נגיד כמו שאצלנו, או כלפי נשים, או כלפי גברים, ילדים, יש לנו הרבה מערכות, אין לו מקום והוא צריך לדעת שהוא צריך לתפקד נכון. ובדור האחרון כשאנחנו נגיע, אז שם יש בכלל לכל אחד ואחד עוד הרבה תפקידים כלפי המדינה, כלפי העולם, כלפי כל האנושות. וכל זה תנאים שבלעדיהם אי אפשר לבנות מרכז עשירייה גם כן.

תלמיד: אמרת "אם אין קמח אין תורה"?

כן.

תלמיד: כולם חייבים לדאוג לקמח?

כן.

תלמיד: אולי חלק ידאגו לקמח, ואני אתעסק בתורה?

התורה מחייבת.

תלמיד: שכולם יעסקו בזה?

דווקא התורה מחייבת את כולם לעסוק בקמח. בעל סולם כותב על זה בספרו "הדור האחרון" שאסור לאדם לחשוב שהוא יכול לחיות על חשבון האחרים, שהוא יכול ליפול על הידיים של החברה. לא, הוא חייב לדאוג שהוא מתחזק את עצמו ודואג להיות חבר נאמן בחברה הגדולה גם כן.

תלמיד: אני חושב שהשאלה היא יותר איפה הלב של הבן אדם. כי מורגש ואולי זה רק בגלל שמתחילים את התהליך הזה של העשיריות, שאם קודם האדם היה מזוהה עם הקבוצה שלו, עם הבית שבו הם נמצאים, עם ההפצה באותו מקום שבו הם נמצאים וכן הלאה, אז עכשיו כל הפוקוס הוא בעשירייה ואז היתר הופך להיות זניח. אז הוא ישלם את דמי האחזקה, הוא יבוא למפגש שצריך להפצה, אבל הלב שלו לא יהיה שם. אולי זה הקטנות שלנו בינתיים, אבל רואים את זה לא פעם, שאנחנו פשוט אומרים שהעשירייה היא הדבר החשוב לי, היתר זה סתם טכני. ואם נעשה את זה טכני, כך לא תהיה הפצה מוצלחת, לא תהיה אחזקה מוצלחת של הבניין, או כל מיני דברים אחרים. וזה מורגש מאוד.

מה אתם רוצים לשמוע ממני?

תלמיד: איך להביא את הרוח של העשירייה שכל כך בוערת, דווקא לתוך הדברים האלה?

לדבר על זה ולהראות לכולם שאין לנו ברירה. איך עוד? רק על ידי זה שאנחנו נספר זה לזה, עד כמה שחשוב לנו לתחזק את כל המערכות שלנו בכל העולם. אנחנו אוספים כסף, מתרגמים לכל השפות, כתבים וכן הלאה, ואחר כך מפזרים את זה. מרכז העשירייה זה כביכול כניסה לעולם הרוחני, כניסה למגע עם הבורא, אבל זה לא יתקיים אם אנחנו לא נקיים סביב זה את כל המערכות.

הבורא ברא עיגולים כמו שאנחנו לומדים, שזה דומם, צומח, חי, מדבר, חמישה עיגולים כולל הכתר הראשון, ואם אנחנו לא נקיים את כל העיגולים האלה, אנחנו לא יכולים לבנות גם במרכז העיגולים את הכניסה לעולם הרוחני. ואנחנו נראה אחר כך גם בהליכה בסולם הרוחני, עד כמה שהדרך שלנו דורשת מאיתנו לדאוג גם לעיגולים וגם ליושר, וזו חייבת להיות מערכת אחת.

זה שאנחנו עכשיו מכוונים רק לצורה כזאת, רק למרכז העשירייה ורק על זה מדברים, אין ברירה, כי אנחנו עסוקים בזה, כי אנחנו צריכים באמת להשתדל להגיע לזה, אבל אני חושב שזה דבר זמני, חולף.

שאלה: האם חשוב שלכל חבר שנמצא בעשירייה לא משנה איפה הוא פיזית, וירטואלית, יהיה גם תפקיד אחריות כלפי הכלי היותר גדול שסביבו?

ודאי שכן, אף אחד לא פנוי מזה וכל אחד צריך לקבל איזשהו נטל כלפי הכלי הכללי, או הכלי שלו, או המרכז שלו, או יותר רחב. ובוודאי בהתאם למה שהוא מסוגל, לתרגם, או לכתוב, או לפזר חומר וכן הלאה. זה ברור.

שאלה: מי שמסתכל עליך, רואה שאתה מצד אחד מביא את כל הפנימיות לתוך כל צעד שאתה עושה, ומצד שני אכפת לך מכל פרט בהפצה ולו הקטן. איך מתחבר העולם הפנימי והחיצוני ביחד?

אני לא רואה שום הבדל בין העולמות, באמת לא. אני חושב שלשניהם יש אותו משקל. אנחנו לא מבינים עד כמה שהבורא דווקא משקיע כוחות בנו דרך העולם הקרוב החיצון, והעולם הרוחני תעזוב אותו. זה אחר כך, בתנאי שנהיה באמת ראויים להתחיל להתקשר עם הבורא בדרגות יותר גבוהות. אבל איך נגיע לזה אם אנחנו מזלזלים בכל מיני צורות הקשר שהוא בנה בינתיים במישור שלנו?

שאלה: יש לנו את המסגרת של שיעור בוקר, שיעור ערב, ישיבת חברים, הפצה וכן הלאה. אם זאת יש אנשים שמארגנים להם איזה קבוצה לקרוא משהו, להתחיל את היום עם איזה קטע. או נגיד בדרום אמריקה השיעור הוא בערב, אז את הבוקר מתחילים כשקוראים משהו, לא בהכרח מחומר הלימוד. וגם יש שם מצב, שאנשים מתחילים לפרש את אותם קטעים, להסביר ותיקים לחדשים וכן הלאה. השאלה, אם יש מקום לדבר כזה, או צריך להתמקד קודם כל בשיעורים ואחרי זה בהפצה, ורק אם לאדם יש זמן, שיעשה מפגשי קריאה וכן הלאה?

אני ליד הרב"ש התרגלתי לעסוק רק בחומר אותנטי, בעל הסולם והרב"ש עצמו ולפעמים ספרים נוספים, שאנחנו גם לוקחים משם קטעים לשיעורים שלנו. אבל בעצם אני אישית, היום בזמן שאנחנו עכשיו כל כך שקועים להביא את עצמנו למרכז העשירייה לקראת כנס פברואר 2020, אני לא קורא ולא עוסק בשום דבר חוץ מהקטעים שלנו ועוד נוספים כאלה למיניהם, שנאספים בזמן השיעור והם מדברים על הנושאים שאנחנו לומדים. אני עובר עליהם ומשכתב אותם ובקיצור עוסק בהם. משתדל לא לצאת מעבר לנושאים האלוה

חוץ מזה אני רואה לפעמים קצת חדשות, או כל מיני דברים כאלה, וממש כל היתר, אם מדובר על חכמת הקבלה, אני עוסק במה שאנחנו עכשיו עוסקים, כי אני לא רוצה שהמוח והלב שלי, יהיו עסוקים בדברים שבהם בדרך כלל הכלי שלנו לא עוסק. וזה מה שאני ממליץ לכולם.

זאת אומרת, לעבור שוב ושוב על הקטעים של שיעורי הבוקר, להיכנס לארכיון, למצוא את הקטעים על שיעור הבוקר של אתמול ושלשום וכן הלאה, שכולם מדברים על מרכז העשירייה, על חשיבות העשירייה, על כל הדברים האלה. זה מאוד מאוד חשוב לכל אחד ואחד, כדי להגיע כמה שיותר מהר למטרה. אנחנו היום ממש נמצאים קרובים לזה, חבל שאנחנו נפספס את ההזדמנות. אז אסור לאדם להיות שקוע בחומר אחר.

שאלה: האם נכון ליצור כל מיני יוזמות כאלה, או צריך ללכת דבר ראשון עם מפגשי העשירייה, שיעור בוקר, מפגש עשירייה שעושים בכל הכלי העולמי, ולא להמציא כל מיני יוזמות של עכשיו נפגש לקרוא את זה ודברים כאלה?

לא אני לא חושב שיש לנו זמן וגם שצריכים את זה לעשות. אני גם הסתכלתי בצורה שלילית על תורנות רמח"ל, לא יודע איזה תורנות עוד אחרת ועוד אחרת, שמחתי שבסוף זה התבטל. אסור לנו להמציא כל מיני שטויות, אנחנו צריכים על מה שכולנו מחליטים, כך לעשות. אם אתם החלטתם להיפגש שלוש פעמים ביום חוץ משיעור הבוקר, למי שמסוגל לדבר כמה דקות, אני ממליץ שתדברו על משהו שמאוד מאוד חשוב שהיה בשיעור הבוקר, אני עושה ככה.

שאלה: להוסיף לנושא הזה, התחלנו מהשבוע שעבר על בסיס יומי, לשלוח לכל החברים בארץ ובעולם את הציטוטים שקראנו בשיעור הבוקר, גם את הטקסט שלהם, גם באודיו וגם ציטוטים נוספים שנאספים במהלך השיעור. במהלך היום זה מתורגם לשירות החברים.

יופי. זה מה שאני קורא ואני קורא כמה פעמים כל דבר בקפדנות וחוזר עליהם, זה מאוד מוסיף. אם איש למישהו עוד הרבה זמן זה משהו אחר, הוא יכול לשמוע שיעור שלם, אבל אם לא, אז לפחות את הדברים האלה לקרוא או לשמוע.

שאלה: יש חברים שמאוד פעילים בהפצה, שאולי הם לא מצליחים לראות שבעה ימים בשבוע שיעור בוקר ויש גם חברים שנמצאים בכל שיעורי הבוקר, אבל כמעט ולא משקיעים בהפצה. אנחנו רוצים לאחד בין שתי הקבוצות האלה, מה אנחנו יכולים לעשות?

ככה זה אצלנו בעולם הזה גם כן. יש כאלה שמולידים ילדים, יש כאלה שעובדים, יש כאלה שכותבים, כאלה שקוראים. יש כאלה שזורעים חיטה ומכינים לחם ויש כאלה שעושים מכונות. אנחנו תמיד נמצאים בכל מיני סלקציות כאלה, בחלוקת התפקידים. מה הבעיה. אז יש כאלה שיודעים להפיץ ואוהבים להפיץ ויש כאלה שבמקום זה מסוגלים לשבת ולכתוב מאמרים. יש ויש, אתה לא יכול סתם לחלק הכול בשווה.

שאלה: יש לנו דילמה שאנחנו לא יודעים איך לפתור ואנחנו מבקשים עצה, בקשר לסדר של כנסי המראה. הלו"ז לצפון אמריקה אמור לעבוד בשביל כולם, אבל הוא לא נוח. הבעיה היא שיש הבדל של שלוש שעות בין שני צידי ארה"ב, ומה שעובד טוב למזרח לא עובד טוב למערב וההיפך, זה מצד אחד.

ומצד שני, רוב הקבוצה, גם גברים וגם נשים מעדיפים כנס בשידור חי. והשאלה, האם להיות ביחד בשידור חי עם הכנס ולארגן מקסימום אנשים לזמן הזה, או לא להיות ביחד, או בחלק מהזמן להיות ביחד ובחלק לא, אבל אז כמות המשתתפים היא מקסימאלית.

או לעשות מה שמקובל בכל אמריקה הצפונית ואז כולנו ביחד, אבל כמות האנשים באופן משמעותי יותר קטנה.

קואורדינטור, מה אתה אומר?

תלמיד: אני יכול להרחיב את ההסבר, בכנס בולגריה האחרון עשינו איתך בירור בזמן שיעור בוקר ביחד עם החברים מצוות הערבות ומזה הבנו שני עקרונות. עיקרון אחד, שהכנס צריך להיות בשעות שבהן האדם רגיל להיות ער, והעיקרון השני, אם הכלי הצפון אמריקאי החליט משהו עדיף שכולם יעשו אותו הדבר, אפילו על חשבון לא לראות חלק מהכנס בשידור חי. כך הבנו ולפי זה פעלנו.

והתוצאות?

תלמיד: התוצאות שקבלנו היו לרוב חיוביות, בטורונטו בהתחלה היה קצת קושי עם המהלך הזה, בסוף כולם עשו את זה והיו מחוברים עם כל הכלי והיה מאוד חיובי.

מה זאת אומרת עם כל הכלי, לא בזמן הכנס?

תלמיד: כשני שליש הם היו בזמן הכנס ואת החלק הנוסף הם עשו בשעות שלהם. זו הייתה ההחלטה בכל צפון אמריקה וזה מה שבאמת עשו. צוות הערבות עשה סקר והם שאלו מראש אם זה מתאים לכולם, לפי מה שאמרת, וקבלו החלטה משותפת. בהחלטה משותפת תמיד יהיו כאלה שזה לא מתאים להם וזה גם מובן ומוצדק. מה שעלה כרגע, שיש כמות נכבדת של חברים מתוך קבוצה מסוימת שזה לא מתאים להם. השאלה הכללית, אם מחליטים משהו האם הולכים על ההחלטה הזאת כולם יחד, אפילו במחיר כביכול אישי, כי ברור שהחלטה אחת לא תתאים לכולם, או שכל חלק מחליט מה שנוח לו, אולי כל צפון אמריקה רואים כך וחצי מהם בצורה אחרת.

מה אכפת לסן פרנסיסקו אם הם צופים במשהו יחד עם ניו יורק?

תלמיד: בסן פרנסיסקו יש שלוש שעות הבדל מניו יורק. מה שהחלטנו ביחד עם צוות הערבות, שהכנס יהיה מודל היברידי, שיהיה לו"ז למזרח ולו"ז למערב, רוב הלו"ז משותף אבל יש איזה שוני כי מתחילים בשעות אחרות.

בסדר, פחות מילים, זאת אומרת, כל אחד יעשה בזמן שיש לו אפשרות לקבץ כמה שיותר אנשים לצפות בכנס. זו התשובה, זה ברור. אני בעצמי דברתי לפני כנס בולגריה שאי אפשר לדלג על ההרגלים, שאם אני רגיל בשעות האלה לישון לא יעזור לי כלום, אני סתם אשב ואשן בכורסא? יותר טוב שאישן במיטה, ובשעות שאני רגיל להיות ער אני אלמד יחד עם החברים.

תלמיד: הנקודה שלחלקם נוח יותר לראות את זה בשידור חי. השאלה היא איך מגיעים להחלטה, אם חצי מהקבוצה אומר כך והחצי השני אומר אחרת?

אני אמרתי, הכי חשוב שהקבוצה תיאסף בזמן שהם מסוגלים להיות ערים בשיעור, ולא שיהיו פורמאלית יחד עם כולם. אנחנו לא צריכים הקרבה כזאת מהם, זה הכול.

שאלה: במרכז העשירייה אנחנו מגלים את כוח הבורא. מה זה הכוח העליון, האם יש הבדל בין לחוש את כוח הבורא לבין הכוח העליון?

זה אותו הדבר. הכוח שמתגלה במרכז העשירייה בחיבור בינינו, במאמץ להתחבר בינינו, זה הכוח העליון או הבורא ו"אין עוד מלבדו".

שאלה: בבוגוטה יש לנו שמונה גברים שמשתתפים בעשירייה. מתוכם יש שלושה שעובדים באופן תמידי וחמישה התנתקו כבר לפני הרבה זמן, גם מהעבודה בעשירייה וגם מהקבוצה. מה אנחנו יכולים לעשות כדי ששלושת הגברים האלה יחזיקו מעמד אם חמשת הגברים האחרים לא משתתפים ולא תורמים, לא בקבוצה הפיסית, לא כלכלית ולא בשיעורי בוקר?

יחד עם הנשים אתם עוד איכשהו מחזיקים את המרכז, את המקום והלימודים?

תלמיד: כן.

נמשיך כך ונשתדל לחשוב עליכם שתתחזקו ותתרבו. אני מקווה מאוד שעוד מעט זה ישתנה.

שאלה: בנושא שדיברנו עליו קודם, איך לקבל החלטה לא רק ברמת הקבוצה אלא ברמה של הכלי הגדול. אנחנו רואים שכשאנחנו שולחים סקרים למיניהם, לא כולם ממלאים אותם או לא ממלאים עד הסוף. האם יש מחויבות לענות על כל סקר? איך עושים החלטה שתהיה טובה לכולם כי אנחנו כל הזמן שומעים שהכי חשוב לעשות דברים ביחד, אבל לא תמיד המציאות מאפשרת זאת.

אם אתה שואל אותי גם אני לא יודע. איך לעשות שכולם יתעוררו ויעשו עבודה יחד ויהיו רציניים בזה שכולם עונים לשאלות, אני לא יודע. הכול תלוי ברצון האדם, אנחנו חיים בתקופה שיצר הרע גובר מאוד ולא נותן לנו אפשרות איכשהו לראות את החיים בצורה מאוזנת. זו בעיה.

תלמיד: אני רוצה לענות ואתה תגיד אם זה נכון או לא. השאלה היא איך מקבלים החלטה אם חצי מהקבוצה רוצים להיות ערים בשעה 3:00 עם כולם, וחצי דווקא רוצים להיות ערים בזמן אחר שנוח להם.

השאלה הייתה אם אצלנו לבוא בשעה 03:00 בלילה ללמוד או לא?

תלמיד: לא, דברנו על ניו יורק עכשיו, או כל דבר אחר, אם נניח חצי מהקבוצה מחליטים כך וחצי אחרת. יש הרי בכל קבוצה הנהלה, אלה האנשים הכי פעילים, לכן הם נבחרו. אי אפשר שכל הכלי האמריקאי יחליט, לכן אני מציע שאותם אנשים שנבחרו הם צריכים להרגיש לאן הרוח נושבת ואז להחליט לפחות להיום. אחר כך אולי יש עוד דברים להחליט.

אני אגיד לך מה אני חושב, אבל אני לא רוצה שכך ינהגו, כי אני לא יודע כמה אנשים יישארו. למה אותה קבוצת ניו יורק, סן פרנסיסקו, גוודלחרה או איפה שלא יהיה, שהיא לא תעשה כמונו, ב- 3:00 בלילה הם באים ללמוד, ב3:00 בלילה שלהם. פשוט, מ-3:00 עד 6:00 לומדים, אחר כך הולכים לעבודה. הם מתחילים את יום העבודה יותר מאוחר? שיתחילו ללמוד ב- 4:00. אבל לפנות בוקר, זה מה שצריך להיות לפי חכמת הקבלה, עיקר לימוד התורה הוא לפנות בוקר.

תלמיד: זה יותר חשוב מלהיות עם כל הכלי העולמי באותו הזמן?

הם בכל זאת לא יכולים להיות באותו הזמן עם הכלי עולמי.

תלמיד: בשעה 20:00 בערב שלהם?

בשעה 20:00 בערב כן, זה קורה.

תלמיד: אתה צריך להגיד מה חשוב יותר.

לא, אני לא אומר, אני לא יכול בעצמי להגיד. רק נראה לי שאם אתה מדבר ממש על פי חכמת הקבלה, על פי הגישה של חכמת הקבלה, הלימוד צריך להיות לפנות בוקר. באיזה מקום שהיינו עם הרב"ש, בטבריה, בירושלים, בזמן המלחמה, בכל מיני זמנים עם ה"סקאדים", עם כל מיני הדברים האלו, אני יודע רק דבר אחד, היינו קמים בכל זאת ב-2:30 והיינו לומדים מ-3:00 עד 6:00. ב-6:00 הולכים לטייל, אחר כך אוכלים משהו, או שהולכים לישון, או שנוסעים לחמי טבריה אם היינו בטבריה. אבל בכל זאת, הלימוד היה תמיד לפנות בוקר, תמיד. אפילו אם היינו באים למישהו למושב והיינו ישנים אצלו, גם היינו קמים בחדר שלנו לפנות בוקר והיינו לומדים. ללא שום קשר לאחרים, לא הייתה אפשרות להתקשר בכלל וכן הלאה.

תלמיד: אז תיכף החבר'ה יתייחסו לזה. זו כבר שאלה אחרת, אני רוצה לדבר על קבלת החלטה. זה לא משנה איזו החלטה, אם זה ללמוד בבוקר, או לעשות כנס, איפה, באיזו שעה ובכלל כל דבר אחר, האם אפשר להגיד שכאשר בקבוצה יש דעות שונות, נגיד אצלנו, הניסיון אצלנו, יש הנהלה, אז ההנהלה מחליטה. ואם ההנהלה מתחלפת, נגיד אני לא מחליט על כל דבר, אז החבר שלנו עם צוות שלו, הם מחליטים איך לחלק עשיריות, מה לעשות בעשיריות, איזה קטעים לבחור. מה, שלוש מאות איש יכולים להתעסק ולבחור את זה? אז אני סומך עליו, כי נראה לי שהוא אדם שדואג. אם לא, אז קודם כל יש רוטציה. השאלה אם זאת יכולה להיות תשובה לעת עתה?

אני לא יודע. איפה שישנם הרבה אנשים עם כל מיני דעות, עם פלורליזם, עם כל מיני דמוקרטיה, אני לא נכנס לשם. אני שונא את כל הגישות האלו וריבוי הדעות. ואם לא מתכופפים כלפי הבורא, אז אני לא נכנס לשם, לא רוצה להיות בזה. זה הכול.

תלמיד: אם הקבוצה תחליט עכשיו לצפות בשיעורים בשלוש לפנות בוקר בשעות שלהם ולא בשידור חי, מבחינת מה שהם יקבלו מהשיעור, זה שווה ערך לשיעור שהם יהיו מחוברים אליו בשידור חי?

אני לא יודע. אני יודע שכך זה לפי חכמת הקבלה. אדם צריך ללמוד לפנות בוקר לפני שהוא הולך לעבודה. אתה יכול להיכנס לבני ברק כאן לידך, ולראות בשעה ארבע לפנות בוקר אנשים יושבים ולומדים תורה. בלי קבלה, בלי כלום, כך זה נהוג, ככה זה.

תלמיד: יש תופעה למשל באסיה שהזמן של שיעור הבוקר זה באמצע היום, חלק מהאנשים בעבודה.

אני לא יודע, תעזבו אותי מהשעות. לא רוצה לדעת גריניץ', לא לפני זה, אחרי זה, לא רוצה לדעת. אני אומר מה שנהוג בחכמת הקבלה, ואתם תחליטו כבר. אני לא נותן פתרונות לכל דבר ודבר. באסיה זה ככה, ובאפריקה זה ככה, ובאמריקה זה ככה, ועוד דרום וצפון, מזרח מערב, אני לא יודע, אני רק אומר מה שהתורה מתכוונת בלימוד תורה.

אתם רוצים לדעת למה? בגלל שבשעות האלה אבא ואימא עליונים עושים זיווג לבניית הכלים החדשים, ללידת הכלים החדשים, ולפי ענף ושורש זה השעות החשובות. זהו. וזה לא שנוח לי לקום או לא נוח לי לקום, זה פשוט השעות שאחרי חצות. בעל הסולם היה קם בחצות, אבל אנחנו משלוש בלילה.

שאלה: איך מגשרים על חוסר קשר עם רב בצורה ספונטנית בזמן הזה? מתוך הנחה שהקבוצות באמת יקבלו את העצה וילמדו משלוש עד שש בזמן שלהם, אז הקשר עם רב בעצם בקשר ישיר לא יתקיים.

אני לא יודע. אפשר לעשות משהו אחר. בכל זאת אני מבין שאז הם שואלים ואני נותן להם תשובות ויש קשר עם הקבוצות, אבל אני כאן אומר מהו הפתרון לאלה שלא יודעים למצוא פתרון, שלפי חכמת הקבלה אלו השעות שנועדות ללימוד.

על זה אני לא רוצה לדון עכשיו, זה לא לעניין. חשוב להם להיות בשיעור שלנו, חשוב להם לשאול במקום? בבקשה, אבל שהם ידעו שבעצם הזמן המתאים להם זה תמיד משלוש בלילה והלאה.

שאלה: לגבי קבלת החלטה בקבוצה אם זה צריך להיות בצורה דמוקרטית או צריך להיות החלטה אחידה של כולם? איך מקבלים החלטה?

מה זה דמוקרטית?

תלמיד: שהרוב קובע.

אני לא יכול להגיד לך. אני לא חושב שהרוב זה מוצדק. גם בעל הסולם כותב על זה. הרוב הוא תמיד נמצא במצב יותר נמוך ממה שצריך להיות, מחליט לפי הבטן שלו ולכן אני לא סומך על הרוב אף פעם. אם אתה הולך לפרסם משהו לקהל הרחב ואתה רוצה לבדוק אז אתה בודק את זה על הרוב, זה כן, אבל זה לא כלפי העבודה הפנימית.

שאלה: אני רוצה להחזיר את השיעור הזה לקצת לשמחה. ביום חמישי הייתה הכנה לשיעור, חברים שהיו אחראים באותו יום הכינו הכנה מה זה להיות שמח בלמצוא את הבורא בעשירייה. אז הייתי רוצה שתיתן לנו קצת יותר חדות בתשובה. מה שאנחנו קלטנו זה שכמה שאתה יותר מופנה למרכז העשירייה אתה מקבל יותר ויותר התנגדות ובגלל ההתנגדות הזאת בגללה השמחה, כי אנחנו יודעים שיש לנו עבודה לעשות עם הבורא. האם זאת השמחה שאליה הם התכוונו בהכנה או שזה משהו אחר?

השמחה שבדרך כלל אנחנו מתכוונים אליה היא השמחה לעשות נחת רוח לבורא, אז עד כמה שאנחנו עושים מאמצים, אפילו שלא מרגישים מהם שום תועלת, צריכה להיות אצלנו שמחה אפילו בלעשות מאמץ ללא תגובה. וזאת השמחה האמיתית, כי אני לא מצפה לתגובה ואפילו לא קיבלתי תגובה ואני בכל זאת נמצא בשמחה רק מתוך המאמץ שלי.

שאלה: איזה חומרים עדיף ללמוד בפגישות שעתיות של העשירייה בחצי שנה, שנה ראשונה?

למי לפנות?

תלמיד: הם יודעים, יש להם אחראיים, יש מורים, קורדינטורים, אליי הם יכולים לבוא.

אז יש להם בכל זאת שאלה. איפה הכתובת?

תלמיד: אני נפגש עם הקבוצה הזאת כל יום שישי, אז אני אענה. הם מכירים, הם פונים אליי.

זאת לא תשובה, צריכה להיות תשובה ברורה, עם הכתובת.

תלמיד: למייל שלי.

כנראה שאין להם. אם יש שאלה היום, כנראה שאין להם את הכתובת ולמי לפנות. אתה צריך לתת תשובה.

שאלה: שאלה על הקליטה. בכל קבוצה בסדר של הקבוצה יש תפקיד חשוב לקליטה. איך להבין מה הפונקציה הכי חשובה של הקליטה, אולי זה פרסום של שיעור בוקר, פרסום של הקבוצה הראשית, איך מכוונים שהקבוצה תגדל?

זה לא השטח שלי. למי זה שייך מכאן?

תלמיד: אני נפגש גם עם קייב, יש לנו איתם פגישה ואת כל השאלות שקשורות לקליטה אנחנו יכולים לפתור. אני חושב שאלו שאלות מטעם זה שקראת לזה אדמיניסטרציה.

זה נכון, אבל אני לא שואל, הם שואלים. וכמו השאלה של קייב זו יכולה להיות שאלה מלוס אנג'לס, מפרו ומאסיה. אתה לא יכול להגיד "אני נפגש עם הקבוצה הזאת", אתם צריכים לתת תשובה לכולם.

תלמיד: יש תשובה. בכל מחלקה יש מייל של המחלקה, אם למישהו יש שאלה שיכתוב למחלקה, יש צוותים שמתעסקים בקליטה של חדשים ובחינוך של קבוצות צעירות. אז אם למישהו יש שאלה, הכי טוב שיפנה למחלקה ושם הצוות שמטפל בקליטה יענה על השאלות האלה.

הם לא יודעים את זה בעצמם?

תלמיד: אמורים לדעת.

למה הם שואלים?

תלמיד: כי אם מישהו מתעסק באחזקה של המרכז, אין לו מודעות לקליטה, וכמו שלפני שבוע היה לנו את המקרה של קבוצת ברלין שככה קלטו מישהו לעשירייה. לא לכולם יש את התובנה שאתה חלק ממערכת וצריך לשאול, אז באים עכשיו ושואלים שאלה. יש מערכות שעובדות בכל הכלי, בכל השפות ויש למי לפנות. אם לא ברור, שיפנו לאותה שפה ושם יהיה מי שיענה. תמיד אנחנו עונים.

תלמיד: אני אוסיף גם בקצרה. חלק מהמטרה של המפגשים האלה היא בדיוק לבנות את זה, את חיזוק הקשר של הקורדינטורים, שכל הכלי העולמי ילמד ביחד. זה תהליך שאנחנו מתחילים אותו, ואנחנו רואים שחלק מהחברים לא מודעים לכל המערכות שקיימות, אז זאת פלטפורמה מעולה לעדכן, להזכיר שבאמת קיימות פלטפורמות לכל שאלה. כי אנחנו יודעים הרי שאנחנו לא רוצים להביא את זה לשיעור בוקר, שיעור בוקר הוא ברוחניות, הוא מתעסק בדבר מאוד מסוים, פחות במנהלות וארגון, אבל לדברים האלה יש כתובת לכל מקום.

תלמיד: אני דווקא רוצה לתת דוגמה קונקרטית לזה. אנחנו עכשיו עוסקים בלקלוט תלמידים מהנקודות שבלב לקבוצות, ובכל קבוצה יש אנשים שממש מכשירים אותם לנושא הזה. קודם כל בקבוצה עצמה, איך להכשיר את כל הקבוצה ללא יוצא מהכלל לקלוט, ודבר שני איך להכין את החברים שבנקודות שבלב, להסביר להם מה מהם חיי הקבוצה, ולפני שהם עוזבים את המסגרת הזאת לעשות מפגשים מקדימים משותפים של הקבוצה ושל הנקודות שבלב, אם זה סעודות משותפות, אם זה שיעורים משותפים, חוויות, מפגשים, לפעמים עם משפחות וכן הלאה ואז לאט לאט לקלוט. למה? כי השאלה הזאת היא מאוד מהותית וגם אי אפשר לתת תשובה קצרה, זו אומנות. כי ראינו שאם אנחנו לא עושים את הכנה הזאת ואנחנו חושבים שהנה הוא יעבור מפה לפה, אנשים בכמויות אדירות נושרים, ולכן צריך לעשות מאוד בעדינות את המעבר הזה.

בסדר.

שאלה: בקשר לחשיבות של ישיבת חברים, עד כמה חשוב להגיע כל יום ראשון לישיבת חברים? ואם תוכל לספר שוב מה רב"ש חשב על כמה חשובה ההשתתפות בישיבת החברים.

ישיבת החברים היא הייתה מאוד חשובה בעיני הרב"ש. הוא לחץ עלינו שאנחנו לא נפספס ושנבוא ממש בשעה מיוחדת ולא לאחר לישיבת חברים. בישיבת חברים קראנו כל פעם מאמר חדש שלו שהוא כתב באותו שבוע. אולי עשינו לחיים, שתינו כוס קפה או תה עם חתיכת עוגה, יותר מזה הוא אסר לנו לאכול, כי זה מנתק אותנו מישיבת החברים. כמו שאנחנו רואים כאן שיש לפעמים גרעינים וכל מיני פיסטוקים וכל הדברים האלה, זה לא היה מקובל אצלו בשום פנים ואופן. רק בגלל שאנשים מגיעים אחרי יום עבודה אז על השולחן הייתה עוגה, כוס קפה או תה, ועושים לחיים עם שלושים גרם וויסקי, לא יותר מזה, אם מישהו רוצה. זו ישיבת חברים. וישיבת חברים זו חובה. מדברים חמש דקות, בכל היתר קוראים מאמר, ככה זה היה אצלנו. בזמנים שלנו אפשר לקרוא שוב קטעים מהשיעור ולעשות אותו דבר. כיבוד לא צריך להיות יותר מזה. אני לא רציתי להגיד על זה, אבל ראיתי שמביאים כל מיני גרעינים, בעיניי זה לא טוב.

תלמיד: ובמפגשי עשירייה ביום שישי?

גם כן. איפה שמדובר על הקשר בעשירייה אין מקום לזה. אין.

שאלה: כשחבר מגיע מקבוצה אחת לקבוצה אחרת, לשבוע או לחודש, הקבוצה המקומית צריכה לדאוג לו, נגיד להזמין אותו זמנית לאיזו עשירייה, או שכדאי לו להישאר בעשירייה הקודמת מאיפה שהוא בא?

אלה מקרים כאלה שאני לא יודע.

תלמיד: גם אצלנו יכול להיות כזה מקרה, נגיד חבר בא לסטאז' לתקופה מסוימת, לשבועיים שלושה. אז האם אנחנו צריכים לדאוג שתהייה לו עשירייה לאותם שבועיים שלושה או שהוא יכול לשבת איפה שהוא רוצה, להיות עם איזו עשירייה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה?

האמת שזה לא כל כך חשוב, אני לא יודע, אולי עכשיו, בינתיים זה מאוד רגשי, זה מאוד אישי, אבל אחר כך זה לא יהיה חשוב באיזו עשירייה להתכלל, העיקר שאני מאבד את העצמיות שלי ונכלל בעשירייה. עשירייה זה בית ה'. ככה זה.

שאלה: סיפרת שבקבוצה של רב"ש איפה שלמדת היו כמה עשיריות עם פחות חברים, עם יותר חברים. איך העשיריות האלה התקשרו ביניהם בקבוצה, האם אנחנו יכולים לקחת דוגמה מזה?

אתם לא יכולים לקחת דוגמה, אלה היו תנאים אחרים, אנשים אחרים, ובכלל לא היה עניין של קשר בין עשיריות. הקשר בין בעשיריות היה מורגש רק ביום חמישי כשהיינו מתאספים. כל עשירייה הייתה מתאספת בבית אחר, בדירה אחרת. אבל חוץ מזה הכול היה מעורבב. אף פעם לא ישבו בעשיריות. לא בזמן השיעור ולא בזמן הסעודות. אלא רק כשהם הלכו לישיבת חברים.

תלמיד: בזמן האחרון סדר לימוד שלנו השתנה, זמן השיעור התקצר, רוב הזמן בשיעור פחות קוראים מהספרים. מה החשיבות דווקא לעבודה עם הספר בשיעור. כי היום אנחנו אומרים לחברים החדשים שצריך שיהיה לכם את כל הספרים של בעל הסולם ורב"ש, אבל בשיעור אנחנו פחות משתמשים בספרים לאחרונה?

מה אתה ממליץ?

תלמיד: אני שואל.

ואני שואל בחזרה. מה אתה ממליץ? אנחנו צריכים להוציא מכל כתבי בעל הסולם ורב"ש קטעים שמדברים נניח על מרכז העשירייה. אז מה אנחנו יכולים לעשות? להגיד לכם שתביאו את כל הספרים ועכשיו נתחיל לחטט בכל הספרים איפה שזה כתוב? במקום זה אנחנו מציגים לכם את זה על המסך. או שאתם יכולים לקבל את זה לפני כן בטלפון.

תלמיד: כן, מקבלים את הציטוטים בטלפון וזה גם נשלח במייל.

גם במייל, ובתרגום לכל השפות העיקריות. אז מה הבעיה, מה עוד צריכים לעשות שאתם תבינו שעושים בשבילכם הכול?

תלמיד: אנחנו מקבלים את כל הקטעים מראש, הארכיון ממש יפה, יש לנו את כל הכתוביות של השיעור, ואנחנו מרגישים את הדאגה לנו יותר ויותר. רק שפעם כל חבר היה רגיל להביא איתו לשיעור ספרים. ועכשיו חשיבות העבודה עם הספר פחותה, במיוחד בין החברים החדשים שנכנסים לקבוצה. אם אדם מתרגל ללמוד רק מהקטעים, לא נשארת לו בכלל חשיבות לעבודה עם ספר, כי אין לו שום דוגמה לזה, חוץ מ"הפתיחה".

קודם כל יש לנו פתיחה. ושנית זו באמת תקופה שאם היינו לומדים על הנושאים שלנו ממאמרים שלמים, אז היינו עוברים בקושי מאמר אחד כל בוקר. כך אנחנו לוקחים חלקים, ציטוטים, מששה שבעה מאמרים, ורואים כל פעם בסגנון אחר איך בעל הסולם כותב על איזו תופעה, מרכז עשירייה, חיבור וכן הלאה. אני לא רואה מה לעשות כאן. לכן אני שואל אחרי כל הטענות הצודקות שלך, מה עלינו לעשות?

תלמיד: אולי לפחות בקר אחד לחזור לספר, כי תמיד, במשך שנים אמרת לנו שבספר יש כוח רוחני.

אבל אתה קורא מהספר. אתה קורא פסוקים מהספר ללא שינוי של אף מילה משם. אתה מקבל עשרה פסוקים נגיד מבעל הסולם בלי לשנות את השפה. מה אתה רוצה? אתה מקבל טקסט שלי? מילים שלי? לא. אתה מקבל מקור. מה הטענות שלך? שאנחנו לא קוראים מאמר רצוף שייקח לנו שעתיים לקרוא אותו בלי לדבר עליו? כן, רק מאמר אחד, ועכשיו אתה מקבל קיצור שלו, תמצית שלו, וכך בצורה כזאת אנחנו מתקדמים.

אתה רוצה לשמוע את כל המאמר? בבקשה, אני אראה לך מחר איך אתה נרדם בזמן המאמר, ומה יצא לך מזה בסופו של דבר. לכן אני שואל אותך, מה אתה מעדיף, מה אתה אומר, מה אתם חושבים? אבל חושבים בכובד ראש, טענות יש הרבה, אני מבין. אבל לי אין מה לענות עליהן.

תלמיד: בבקשה אל תקבל את זה כטענות.

אני רוצה לשמוע מכם.

תלמיד: אנחנו היינו רוצים פעם בשבוע ללמוד לפי הספר, בשביל שבכל השפות לכל החברים יהיו את הספרים האלה שאנחנו מוציאים כל הזמן, ומוכרים בכל הכנסים. בכנס תמיד יש תור, אתה חותם על הספרים, כנראה יש בזה משהו. רק על זה אני מדבר.

טוב, נראה איך לעשות את זה, איך לשלב את זה. אתם יכולים לנסות, בבקשה. אם זה העניין. אפשר לקחת איזה מאמר.

תלמיד: אני אציג את הפתרון שעכשיו אנחנו עובדים עליו. אבל גם היום אנחנו לומדים בשיעור הבקר מאמרים. יש לנו גם "פתיחה", גם "מתן תורה" וגם בשיעור ערב אנחנו עוברים על כל כתבי בעל הסולם מהמאמר הראשון עד האחרון שלו. הכנסנו גם את תע"ס חלק ח', "הקדמה לספר הזוהר". זאת אומרת אם האדם רוצה לשבת וללמוד מול ספר יש לו הרבה מאוד הזדמנויות. בנוסף בשישי ושבת אנחנו משתדלים כשיש יותר זמן, להביא יותר מאמרים.

אחד הפרויקטים שעכשיו אנחנו עושים לקראת הכנס הגדול, לקחנו את כל שיעורי הנושא שלמדנו במשך שש שבע השנים האחרונות, זה היקף חומרים מאוד מאוד גדול ורחב, גם מהכנסים, גם השיעורים, ואת כל זה אנחנו מרכזים לתוך ספר אחד שיהיה מחולק ומסודר לפי נושאים. הוא יצא לאור בכנס הקרוב, ואני מאמין שאחר כך הוא יתורגם לשפות, וכך בשלב מסוים הוא יהיה נגיש לכולם.

אני אגיד לכם, אתם מזלזלים בפסוקים האלו, אתם לא מבינים כמה מאמץ צריך להיות לכל אדם ואדם למצוא את המחשבה המרכזית החשובה ביותר, איזשהו משפט אחד מתוך מאמר של עשרה דפים, שזה ידבר אליו ובדיוק יאיר לו. עד כמה שזה לא פשוט. עד כמה שאחרי שנים הוא פתאום רואה שזה כתוב וזה בשבילו ממש כמו אור גדול בלילה. אני לא רואה שום אפשרות לקדם את כל החברה שלנו לחיבור בזמן קצר, במאמץ משותף, אם לא דרך הפסוקים. לא רואה. זה דבר אחד.

דבר שני, אני מבין גם את הטענות שלכם, אבל מותר לי לא להסכים עם הטענות אלא להגיד, ככה זה יהיה. עד מתי? נראה לקראת הכנס. אבל בטוח שאנחנו נלמד בצורה כזאת. לפי דעתי אין לנו ברירה. ודאי שטוב לבלוע את כל המאמרים ולראות איך כתוב שם, אבל זה צריך להיות מחשב ולא בן אדם. האדם תופס את העיקר בשבילו ולכן אנחנו צריכים לראות כאן את הפסוקים כמקורות.

תלמיד: אצלנו בעשירייה עלה בדיוק הנושא הזה בשבוע שעבר, וגם חברים אצלנו שאלו למה מגיעים עם ספרים אם קוראים רק מדפים מודפסים? עשינו סדנה נפלאה בנושא הזה והעלו את חשיבות הספר, את החשיבות שמונח לפנינו ספר, שזה מקור החיים, שזה החומר שמזין אותנו, שמשם אנחנו שואבים את כל הידע, את כל החכמה. ובזה סגרנו את העניין. היום כל העשירייה מגיעה עם ספרים גם אם לא פותחים את הספר. זה לא חשוב, הספר חייב להיות מונח לפנינו.

אפשר, הוא יכול על כל פסוק ופסוק לפתוח ספר ולראות מאיפה זה, אבל מה ייצא לו מזה? סך הכול במקום מסך הוא יקרא את זה מודפס בספר. הוא גם כך לא קורא מהספר. אין ברירה, אנחנו עכשיו נמצאים בזירוז הזמן. ממתי התחלנו לעבוד לפי הפסוקים?

תלמיד: משהו כמו 8 שנים.

לא.

תלמיד: לפחות 6 שנים. פסוקים? הרבה שנים. בעבודה שאנחנו עושים על הספר, יש לי שיעורי נושא שעשינו לפי פסוקים מ-2013.

טוב, אני חושב שבואו נעשה כך, ברגע שנתחיל להרגיש את מקום העשירייה כמקור הרוחני, גם מאיתנו לכוח עליון, גם מהכוח העליון אלינו, אז אנחנו מיד ניגש לתע"ס וגם למאמרים. תהיה לנו גם יכולת להבין בהרחבה מה כתוב גם בתע"ס וגם במאמרים, אבל זה לא לפני שאנחנו מגיעים לאיזו נקודת חיבור במרכז העשירייה, חייבת להיות הרגשה ממגע העליון. ככה זה.

שאלה: מה לעשות אם אני מסתכל על העשירייה שלי וחושב שהנה קבוצת המיקוד יותר טובה בעיניי, עשיריות אחרות יותר יפות בעיניי, אולי אני אזוז לעשירייה אחרת, אולי זה חלום או מחשבה, אולי אם מישהו יזיז אותי לעשירייה אחרת יהיה לי יותר טוב, יהיה לי יותר סיכוי להתפתחות. מה צריכה להיות הגישה לאנשים שרוצים לעבור לעשירייה אחרת?

אין דבר כזה, דווקא ההיפך, איפה שאתה נמצא שם אתה חייב להתמודד עם כל ההתנגדות שלך לקשר קבוצתי, אתה חייב למרות זאת להתכלל שם בעשירייה. אין בריחה מעשירייה לעשירייה. קודם כל זה לא יעזור, זה לא טוב, אסור לאדם לחפש מקום יותר נוח, יותר יפה, יותר נעים. אין דבר כזה, דווקא הפוך, מה שמתגלה לך, שיתגלה כך.

תלמיד: העשירייה שלי לא שומעת ואני מתוסכל, מה לעשות עם התסכול הזה?

אתה צריך לדאוג שהם ישמעו, אתה צריך לטפל בהם, אתה צריך להתפלל עבורם, אבל לא לעזוב את העשירייה שאתה כבר נמצא בה. זה שהבורא מסובב לך את העשירייה בצורה כזאת שאתה לא מסתדר איתה או אתה מחשיב אותם כקטנים זו הבעיה שלך, תעבוד על זה.

שאלה: מה לעשות אם אדם בכל זאת לא מקבל את זה שאי אפשר לעבור עשירייה? הוא אומר, "העשירייה שלי היא לא מספיק מטרתית, אני לא רואה שזאת סביבה שאני מצליח להתפתח בה, אני לא רואה שהם כל יום באים ומשתתפים ואני רוצה משהו הרבה יותר חזק מזה."

לא צריך להיות חזק, שיהיה כרבי יוסי בן קסמא. אין דבר כזה חזק או לא חזק. ברגע שאדם מתבטל הוא רואה את העשירייה שלו כנמצאת בגמר התיקון, הוא נמצא בעשירייה של רבי שמעון.

תלמיד: אבל האדם אומר, "אני מגיע בבוקר ואין איתי בשולחן אנשים".

אם הם לא באים, זה משהו אחר, זו בעיה. לכן אני לא יכול לעשות כאן שום דבר. אבל בכל זאת, אם אנחנו רואים שישנם אנשים שבאים בצורה קבועה וישנם אנשים שלא באים בצורה קבועה, אז אנחנו צריכים להתחשב רק באלה שבאים בצורה קבועה. ולסכם איתם, לחייב אותם, "אתם תבואו עכשיו יום יום" ולעשות מהם עשיריות. והיתר מצטרפים לעשיריות הקבועות האלה.

תלמיד: אז אדם במצב כזה יכול לעבור עשירייה? כי הוא הרי מגיע אבל הוא רואה שאין איתו אנשים.

אבל לא שהוא עובר עשירייה, אלא אז אתם צריכים לארגן את כל העשיריות בצורה כזאת שיהיו קבועות.

תלמיד: בפתח תקווה העשיריות אצלנו כך מאורגנות, יש גרעין של חברים שמגיעים קבוע ולכל עשירייה הוספנו עוד חברים שמגיעים במסגרות שונות.

כן, זה בסדר גמור.

שאלה: בכלי העולמי יש קבוצות קטנות ולא בהכרח אפשר לעשות ארגון כזה. למשל יש קבוצה שיש שם בסך הכול חמישה אנשים, אי אפשר לעשות שם שתי עשיריות. אז במקרים כאלה מה אתה מציע?

חמישה אנשים זו כבר עשירייה.

תלמיד: אבל מתוך החמישה נניח שניים מגיעים בצורה לא סדירה, אז כבר אי אפשר לחלק.

אז הייתי עושה מכולם עשירייה אחת בלבד. לא עשרים משתי עשיריות, אלא עשירייה אחת. אז לפחות כל יום היו לך שם שבעה, שמונה בשיעור. אנחנו לא זורקים אף אחד, אבל אנחנו צריכים להתחשב בכל זאת באנשים שיש להם רצון להגיע ולהשתתף יום יום, הם העיקריים שלנו.

שאלה: יהיה בקרוב כנס באסיה, האם הטכניקה שבה אנחנו משתמשים בשביל לחבר את העשירייה היא אותה טכניקה שאנחנו צריכים בשביל לחבר אותנו עם הכלי העולמי? ואם זה לא אותו דבר, אז באילו טכניקות צריך להשתמש בשביל להתחבר עם הכלי העולמי?

הטכניקה כעיקרון היא אותה הטכניקה, אין כאן יותר, יש כאן עשירייה אחת. רק העניין הוא שאנחנו עדיין לא מתעלים מעל הגשמיות, והגשמיות הזאת מבלבלת אותנו מאוד ולכן יש כאן בעיה איך אנחנו מעצבים את עצמנו נכון. השיטה היא אותה שיטה, כל העולם הוא בסך הכול עשר ספירות או עשירייה. "אני ה-ו-י-ה לא שניתי".

תלמיד: חברים שואלים מה קורה עם אירופה אחרי הכנס. אז יש 24 עשיריות באירופה, ויש נציגים מכל עשירייה. מהם הורכב פורום של 45, 50 חברים. בפורום החברים מתחלקים לקבוצות עבודה כמו קבוצת עבודה על חשיבות ישיבת חברים, על חשיבות שיעורי בוקר, על חשיבות סעודות. לכל קבוצה הצטרף חבר מפתח תקווה שיש לו הרבה שנות ניסיון, וכך הם יעבדו כמו יחידה שתלמד מהחברים מפתח תקווה, זה יחזק את הקשר עם פתח תקווה. אנחנו מתקדמים ממש טוב.

נקווה, נראה את הפירות, אנחנו אוהבים לראות תוצאות.

שאלה: בין הצוותים שהולכים לקום, יש צוות הכנה לשיעור. התחלנו השבוע להעלות את החשיבות של שיעור הבוקר בתוך הכלי האירופאי. ביום שלפני השיעור, במהלך היום חוץ מזה ששומעים את השיעור שהיה, אנחנו מחפשים איך אנחנו יכולים לבנות אצל החברים כל פעם רצון מתחדש לשיעור שיבוא למחרת. כרגע אנחנו לא מצאנו איך. האם יש לך עצה איך הצוות שיעבוד עם כל העשיריות יבנה בהם כל יום את חידוש החשיבות של השיעור? איך לעשות הכנה במהלך היום כך שהם באמת ירצו לשמוע שיעור?

אני לא יכול להגיד לך, אני לא יודע. מאיפה לקחת רצון? אדם צריך לעבוד על זה יום ולילה כל הזמן, ובעצם רק על זה הוא מתקדם. הבורא לא צריך את החכמות שלנו, את הבירורים שלנו ואת השכל שלנו, שום דבר, רק שאנחנו נרצה, שיהיה לנו רצון. גם רצון הוא ייתן, אבל הוא רוצה שיהיה לנו רצון שיעורר רצון למעלה. ואם אנחנו עובדים על זה, אנחנו נתקדם. ולא חשוב כמה זמן, אפילו עד סוף החיים, רק לדאוג שיהיה לי רצון לגילוי הבורא, למגע עימו. צריכים לדבר על זה, זה לא הולך בצורה קלה אלא בעבודה יומיומית. אם אנחנו עושים את זה אז אנחנו באמת עושים משהו בעולם הזה. נקווה שאנחנו נעביר את הרצון הזה מאחד לשני ונצליח יחד.

(סוף השיעור)