שיעור בוקר 08.12.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 155,

"הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה", אותיות י'-י"ב

קריין: "כתבי בעל הסולם, עמ' 155, "הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה", אות י''.

אות י'

"ועתה אחר שזכית להבין ולדעת כל זה, כבר מותר לך ללמוד חכמה זו בלי שום פחד של הגשמה ח"ו. כי המעיינים מתבלבלים מאד, שמצד אחד נאמר שכל הע"ס והפרצופין מתחילת ע"ס האצילות עד סוף הע"ס דעשיה הוא אלקיות ואחדות גמור. (ע"ח שער מ"ד שער השמות פרק א') ומצד הב' נאמר שכל אלו העולמות מחודשים ובאים אחר הצמצום, ואיך יתכן אפילו להרהר זה באלקיות. וכן בחינת מספרים ומעלה ומטה וכדומה מהשנוים ועליות וירידות וזווגים, ומקרא כתוב אני הויה לא שניתי וכו'."

תלמיד: מהו האיסור להגשים מבחינתנו? מה זה אומר לא להגשים את הדברים?

בטוח שזה לא כמו שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו בכל הדמיונות שלנו הכי מנותקים שהם מהחומר של העולם הזה. וזה ברור שאנחנו מתרחקים מהבורא, מהרוחניות, אם רוצים לתאר לעצמנו מציאות, שמצד אחד קוראים שהיא עליונה, ומצד אחר רוצים לגלות אותה כמו שהיא נמצאת בעולם הזה, בחומר.

תלמיד: כשאנחנו מחפשים את המציאות הזאת ביחסים בינינו, האם זו לא הגשמה או שכן?

ביחסים בינינו אנחנו לא מחפשים רוחניות. ביחסים בינינו אנחנו רוצים לייצב יחסים, בחינות, הבחנות של השפעה, ולא שאנחנו מושכים מאיזשהו מקום, נגיד מהעולם העליון, כוחות אלינו, זה בלתי אפשרי.

תלמיד: כשאנחנו רוצים דרך הלימוד שהיחסים בינינו יבנו את המקום לבורא, האם זו לא הגשמה?

אנחנו רוצים דרך הלימוד להשתדל לתאר לעצמנו מה יכולה להיות הגישה, הקשר בינינו בעולם הרוחני.

תלמיד: אז אנחנו כן שואפים דרך הלימוד למצוא את המקום הרוחני.

נגיד. זה לא בדיוק, אבל כן.

תלמיד: יש לנו רצון, זה ברור, ויש כל מיני פעולות שפועלות עליו.

נכון.

תלמיד: דרך הסביבה שאנחנו יוצרים, אנחנו רוצים שהפעולות שיפעלו על הרצון הזה יביאו אותו לרצון לרוחניות. זה לא נקרא הגשמה.

הגשמה היא, כשאתה לא מרגיש, לא מבין, לא יכול לתפוס ולעבוד עם כל מיני כוחות, ואתה רוצה בכוח שלך להכניס אותם כוחות ופעולות בחומר שאתה שולט בו, ברצון לקבל.

תלמיד: את זה לא לעשות.

לא.

תלמיד: מה כן לעשות עם אותו רצון שמתגלה לנו?

איזה רצון מתגלה לנו?

תלמיד: כל מיני רצונות בקשרים בינינו.

אנחנו בינתיים לומדים מה לעשות עם הרצונות האלו, אבל לא שאנחנו יכולים לעשות את כל מה שבא לנו.

תלמיד: ברור לנו שאנחנו לא מדמיינים או חושבים שאנחנו כבר ברוחניות כדי לא להגשים.

כן.

תלמיד: אז מה כן עושים עם אותם רצונות, יחסים שמתגלים בעשירייה?

להבין שזה לא רוחני, זה עדיין גשמי.

תלמיד: אבל הוא כותב ממקום שהוא כן רוחני.

הוא כותב.

תלמיד: הוא בא ממקום רוחני אלינו כשאנחנו לא במקום רוחני.

כן.

תלמיד: אז איך להתייחס למה שהוא כותב ולהיזהר מהגשמה?

זו באמת שאלה מאוד קשה. להיזהר מהגשמה אני יכול בתנאי שאין לי שום נגיעה בפעולות רוחניות, שאני לא יכול לסובב אותן איך שזה בא לפי הרצון לקבל שלי. אלא אני רוצה להשיג אותן, להרגיש אותן, לגלות אותן, אבל ברור לי שזה עדיין לא נמצא בטבע שלי.

תלמיד: אם שמעתי אותך נכון, אמרת שאנחנו מתייחסים זה לזה בהשפעה, או מנסים, אבל עלינו לא להתבלבל ולחשוב שאלו יחסים רוחניים. כלומר אנחנו עושים איזו סימולציה.

כן.

תלמיד: מה המטרה שלה, אם היא לא יכולה להפוך לרוחנית?

אנחנו לומדים שאם נשתדל לתאר את הרוחניות בינינו, אז נתקדם ונתגרה לגלות אותה בינינו.

תלמיד: האם בשלב כלשהו היחסים האלה כן הופכים לרוחניים?

יכול להיות.

תלמיד: אנחנו אומרים שיש שיטה. שיטה לא נשמעת כ"יכול להיות", אלא משהו צריך לקרות.

אם אנחנו נוכל לתאר בינינו יחסים רוחניים, אז לאט לאט נתקרב ונגלה אותם.

תלמיד: ברור שיחסים הופכים רוחניים בהשפעת האור העליון. האם האור העליון מגיע כתוצאה מזה שאנחנו יושבים ולומדים, או גם כתוצאה מזה שאנחנו עושים את אותה סימולציה?

גם זה וגם זה.

תלמיד: איפה בסימולציה מגיע אור עליון?

מזה שכל אחד מתייחס לחברו, כמו שכותב כאן בעל הסולם, וכולם מרגישים שהם קשורים זה אל זה, תלויים זה בזה, ויכולים לעזור זה לזה להגיע לעולם ההשפעה.

תלמיד: עצם המחשבה שהיחסים בינינו נועדו בשביל להעלות אותנו אל הבורא, זה מה שעושה את ההבדל?

כן.

תלמיד: אני רואה שהוא מחלק את זה פה לשני מצבים, ללמוד ולהבין. מה זה ללמוד ומה זה להבין בינינו בעשירייה?

ללמוד הכוונה למה שאנחנו לומדים מתוך ספרי הקבלה את מה שעלינו לעשות, ולאיזה מצבים חדשים אנחנו יכולים להגיע. ומה שמתגלה לנו, נוכל להבין, להרגיש, כמשהו שקורה בכלים המתוקנים שלנו.

תלמיד: אמרת לחבר שאנחנו צריכים לתאר לעצמנו. בתוך העבודה שלנו, מה אנחנו צריכים לתאר?

אנחנו צריכים לתאר בינינו שאנחנו משפיעים זה אל זה ויחד כולנו לבורא.

תלמיד: בתוך העבודה שלנו בעשירייה אנחנו אמורים לרכוש כלים כדי להגיע להשתוות הצורה עם הבורא. מה אנחנו עושים עם הכלים האלה?

עם הכלים האלו אנחנו מגלים את הבורא ומרגישים בהם את פעולות הבורא.

תלמיד: האם בזה שאנחנו מבקשים ממנו להרגיש את התיאור שאנחנו מבקשים?

אנחנו מבקשים ברצונות שלנו, בחיבורים בינינו, להרגיש את יחס הבורא אלינו.

תלמיד: מתעוררים בנו הרבה רצונות. איך מעלים רצון לקדושה?

רצון לקדושה זה רצון להשפעה, לאהבת הזולת, מה שנמצא מחוץ לרצון לקבל שלנו, ואותו אנחנו צריכים לאט לאט להוציא מעצמנו ועל ידו כך להתקשר לזולת, לחברים.

תלמיד: אדם שמתחיל ללמוד את חכמת הקבלה, מרגיש כל מיני שינויים. מה קורה לו ברמה הרוחנית?

אני לא יודע, הוא יודע מה שקורה לו. אם לא קורה לו כלום אז הוא לא יודע.

תלמיד: השינויים שהאדם עובר בתחילת הלימוד, שינויים ביחס למציאות, זו לא עבודה רוחנית?

לא, אבל בכל זאת, גם זה שייך להתעלות שלו.

תלמיד: מתי מתחילה באמת עבודה רוחנית?

כשאדם יכול להתקשר לקבוצה שלו ולעשות את הקשר הזה נצחי.

תלמיד: בלי עבודה בעשירייה לאדם אין סיכוי לעשות משהו?

ודאי שלא.

תלמיד: להבין זה לגלות?

כן.

תלמיד: וכשאנחנו עכשיו לומדים בכיתה, אז אין פה גילוי, זו עבודה אחרת?

אם יש גילוי או אין גילוי, את זה כל אדם צריך לומר.

תלמיד: אז בתוך הלימוד יש גם גילוי, הבנה?

כן.

תלמיד: זה בסדר לבקש גם גילוי, הבנה של מה שלומדים?

גם כן.

תלמיד: ואיך אנחנו מגלים את זה, איך אנחנו מבינים?

מגלים את זה רק בכלים דהשפעה, אנחנו צריכים להתקשר בינינו רק ברצונות להשפיע.

תלמיד: מה זה אומר לתאר את הרוחניות בין החברים כדי להתקדם יחד?

כשכל אחד יכול להתקשר בכל הכוחות לחברים שלו ולהרגיש אותם שהם מחוברים ונכללים בו, אז היחס ההדדי ביניהם ייקרא רוחניות.

תלמיד: אילו פעולות בינינו מקדמות אותנו מהר יותר לרוחניות?

השפעה, אהבה, עזרה. פעולות דהשפעה.

תלמיד: אילו פעולות בינינו מושכות את המאור החזק ביותר?

כמו שאנחנו לומדים, שהפעולות שלנו יהיו מכוונות לטובת החברים, לטובת העולם, לזה שאנחנו רוצים להתקשר לכוח העליון במידת ההשפעה שמתגלה מתוך החיבור שלנו.

תלמיד: מהי הבדיקה שאנחנו פועלים כדי להעלות את העולם שלנו לדרגה הרוחנית, ולא מנסים למשוך את הכוחות הרוחניים לתוך העולם שלנו?

זה על ידי חיבור בינינו, ועל ידי זה שאנחנו פונים לבורא יחד כולנו מתוך החיבור בינינו ומבקשים ממנו עזרה.

תלמיד: ממה צריך להיזהר כדי לא להתבלבל, לא להגשים?

צריכים להיזהר שהחיבור שלנו יהיה מכוון להוציא מתוכו כוח השפעה.

תלמיד: דיברת על הקשר הנצחי, מה זה אומר ליצור קשר נצחי בעשירייה?

נצחי אנחנו לא יודעים מה זה וקשה לנו לתאר מה זה, אבל קשר נצחי בעשירייה זה שאנחנו מתחילים לראות את החברים שלנו, שכולנו יחד מגיעים למבנה שלא צריך להשתנות, שצריך להיות קבוע וחי כמו עכשיו. הקשר הפנימי בינינו יגדל כל הזמן, אבל כל יתר הצורות יכולות להתחלף.

תלמיד: שמעתי שאנחנו צריכים לתאר מציאות שמנותקת מהעולם הזה.

כן.

תלמיד: אז לֶמה נברא העולם הזה, מה מטרת הבריאה?

כדי שאנחנו מהעולם הזה נגיע לעולם העליון.

תלמיד: מה היחס שלי לעולם הזה שיקדם אותי לעולם העליון?

אני משתמש במה שניתן לי, היינו בעולם הזה, כדי לעלות מעליו למצבים יותר עליונים ושם אני מגלה כבר בצורה אחרת את החברים שלי, את הקבוצה הגדולה שאני נמצא בה ובוודאי את הבורא שממלא אותם, מחזיק אותם, מפתח אותם.

תלמיד: כשאדם נתקל בסיטואציה בעולם הזה,, מתי זה נקרא שהוא משתמש בה כדי להתקדם רוחנית?

מתי שהוא רואה שדווקא על ידי זה שהוא נמצא ביחס מיוחד עם אלו שנמצאים בעולם הזה, הוא דורש מהבורא כוחות נוספים כדי לעלות לדרגת השפעה יותר גבוהה.

תלמיד: זאת אומרת, שזה תמיד דרך יחס לזולת?

כן.

קריין: אנחנו באות י"א.

אות י"א

"ובהמתבאר לפנינו מובן היטב כי כל אלו העליות וירידות והצמצומים, והמספר, אינם נבחנים אלא בבחינת הכלים של המקבלים, שהם הנשמות. אלא שיש להבחין בהם בחינת כח ובחינת פועל, בדומה לאדם הבונה בית שסוף מעשה במחשבתו תחילה, אמנם תכונת הבית שיש לו במחשבה אין לו שום דמיון להבית הצריך לצאת בפועל, כי בעוד הבית במחשבה הוא רוחניות מבחינת חומר מחשבתי, ונחשבת לבחינת החומר של האדם החושב, כי אז נמצא הבית רק בבחינת "כח", משא"כ בעת שמלאכת הבית מתחילה לצאת בפועל כבר מקבלת חומר אחר לגמרי דהיינו חומר של עצים ואבנים. כן יש להבחין בבחינת הנשמות כח ופועל, אשר בחינת התחלת יציאתם מכלל מאציל לבחינת נשמות "בפועל" מתחיל רק בעולם הבריאה, וענין התכללותם בא"ס ב"ה מטרם הצמצום בבחינת מחשבת הבריאה, כנ"ל באות ב', הנה זה אמור רק בבחי' "הכח" בלי שום הכר ממשי כלל וכלל. ומבחינה זו נאמר שכל הנשמות היו כלולים במלכות דא"ס המכונה נקודה האמצעית, כי נקודה זו כלולה ב"כח" מכל הכלים של הנשמות העתידים לצאת ב"פועל" מעולם הבריאה ולמטה. וענין הצמצום א' לא נעשה רק בנקודה האמצעית הזו, והיינו רק בדיוק באותו הבחינה והשיעור שהיא נחשבת לבחינת "כח" לנשמות העתידים, ולא כלום בעצמותה. ותדע כי כל הכלים של הספירות והעולמות עד לעולם הבריאה המשתלשלים ויוצאים מנקודה זו או בסבת הזווג דהכאה שלה הנק' או"ח המה ג"כ בבחינת כח לבד בלי שום מהות של הנשמות, אלא שהשינוים הללו עתידים לפעול אח"כ על הנשמות שמהותם מתחיל לצאת מעולם הבריאה ולמטה כי שם עדיין לא יצאו ממהות המאציל ית'."

תלמיד: כשאנחנו לומדים ורוצים להתחבר, הפעולה הזאת נקראת בכוח?

כן.

תלמיד: מה הופך את ה"בכוח" ל"בפועל"?

כשאנחנו מצרפים בכל אחד תכונות לאותה הנוסחה שיש לנו כבר בכוח, כדי לממש אותה בפועל.

תלמיד: כשיוצאת תפילה מהאדם, זאת פעולה בכוח או בפועל?

זה עדיין בכוח.

תלמיד: אז בפועל מה הוא עושה, הוא מגשים את הדברים? מה יוצר בפועל דבר שלא קיים בכוח, מה התוספת שלו על בכוח?

נכנס לתוך הנוסחה הזאת חומר הנברא, רצון לקבל.

תלמיד: אז למה זה לא מספיק בכוח?

כך הוא כותב, שחייב להיות גם בפועל.

תלמיד: מה שקורה בכוח זה לא פעולת האדם?

זו פעולה שבאה מצד הבורא.

תלמיד: אז מה בא מצד האדם?

מצד האדם בא החיפוש.

תלמיד: החיפוש של מה? כי אם בכוח זה נקרא הרצון שלך להתחבר, זה נקרא הביטוי שלך לתפילה, ובסוף גם זה הבורא עושה, אז איפה פה האדם שעושה את הצעדים האלה כלפי הרצון, כלפי התפילה?

האדם צריך לעורר את זה.

תלמיד: ואז החותמת של בפועל זה הבורא עושה עליו?

כביכול, כן.

תלמיד: מבחינה מהותית, מה מוסיף בפועל על ההתעוררות שקורית בכוח?

כשאדם רוצה לעשות פעולות שנמצאות בהשגתו שהן יתקיימו.

תלמיד: הוא נותן דוגמה על האדם שחושב על הבית, שזה בכוח, וכשיש לו בית זה כבר בפועל. אחר כך הוא מדבר על עולמות בי"ע, וקורא לעולמות בי"ע האלה בכוח. זאת אומרת שהאדם עדיין לא נברא שם, זה רק מקום שיוכל להיות בו. אפשר להבין את זה ככה?

נגיד.

תלמיד: ורק בהולדת אדם הראשון, נשמת אדם הראשון שהיא תוכל כבר להיות כמו שכתוב שם, רגליו עומדות שם והספירות ומחלק את זה. אז בכוח זה רק היווצרות העולמות, ובפועל זה שאדם הראשון נולד כבר ויכול להיות שם. אפשר ככה להבין?

לא.

תלמיד: אז איך?

נראה.

תלמיד: אני הבנתי קצת אחרת, שהוא אומר שבכוח זה אצילות ובי"ע זה בפועל.

כן.

תלמיד: כשהוא נצרך לרצון לקבל כדי להוציא פועל את פעולותיו כמו בעולם הזה הוא נותן דוגמה על עצים ואבנים וכולי. והשאלה היא כמו בעניין של הכוח, באצילות, איזה תמונה כמו שהוא מתאר את מיתאר הבניין, מדמיין אותו, מפנטז עליו, הוא חושב איך הוא ירכיב אותו, והכול במחשבה עדיין. איזה תמונה אנחנו צריכים לצייר עוד טרם שהשגנו את החיבור מתוך החברים. זאת אומרת, אנחנו צריכים לצייר איזושהי תמונה עליונה מאיתנו.

למה?

תלמיד: כי כרגע אנחנו לא מחוברים, בוא נגיד בתפיסה שלי כרגע.

אז איך אתה יכול לתאר לעצמך שאתה כבר מחובר?

תלמיד: זה בדיוק העניין, איך להוציא כביכול לפועל את העניין של תיאור הבניין, איך הבניין ייראה, איפה כל דבר, איפה העצים, האבנים.

אז מה אתה ממליץ לעשות?

תלמיד: אני לא ממליץ שום דבר, אני רק מנסה להבין מה המקובלים כותבים, הם ממליצים בצורה מאוד ברורה שצריך קודם כל להגיע להודיה, לגדלות, להחשיב כל חבר, לראות אותו גדול, ואז יש כוח לעשות איזושהי פעולה ברצונות.

כן.

תלמיד: אז העניין הראשוני הזה של להחשיב כל חבר, להגדיל אותו, שפלות עצמי, לראות את ההבדל ביני לבין הבורא, כל הדבר הזה זה נקרא כוח?

כן.

תלמיד: והשלב השני זה שכדי להוציא לפועל את הבנייה, אנחנו צריכים כבר שלב הבא, את רצונות החברים, עביות, בשר, עצים, אבנים.

כן.

תלמיד: זה קצת יותר ברור, תודה.

כן.

תלמיד: כשהנשמות רוכשות את מצבי השלמות בדרך העלייה חזרה, בדרך מלכות אין סוף, השלמות הזאת נמדדת ביחס למה?

השלמות של הנשמה נמדדת כלפי האור שפועל, שמעלה אותה, מסובב אותה, ומתקן אותה.

תלמיד: אנחנו רואים שהכול כבר קיים במלכות דאין סוף, אבל הכול קיים רק בכוח, בפועל זה לא קיים שם. השאלה, מצבי התיקון, ביחס למה הם נמדדים אם הפועל עוד לא קיים? גם במלכות דאין סוף הוא לא קיים , זה רק בכוח.

האם קיימת ברוחניות איזו פעולה בפועל למרות שבגשמיות היא לא קיימת? זאת שאלה?

תלמיד: לא, זה לא מה ששאלתי. את מצבי השלמות של הנשמות, הן משיגות בפועל כשהן מיתקנות?

מה שהן מתקנות הן משיגות.

תלמיד: משיגות בפועל?

כן.

תלמיד: אבל כלפי מה זה נמדד, אם במלכות דאין סוף הכול קיים שם רק בכוח?

זה קיים כלפי מצבם הראשון, כשלא היו עדיין מחוברות.

תלמיד: אז מה מוסיף הפועל על הכוח?

שזה באמת קיים, שזה קורה, שמי שקובע הוא עובד, הוא מבצע את זה ומקיים ומתמלא מזה.

תלמיד: ולמה אנחנו אומרים שהכול קיים במלכות דאין סוף אם הכול שם רק בכוח?

כי הכול קיים כאן בבחינת רשימות.

תלמיד: כשאנחנו מתייחסים למילה התקפה, יש לה שני מובנים? להוציא את מה שבכוח לפועל אבל בהתקפה לקבל את הכוח?

לא, אתה כבר אומר מה אנחנו נעשה מתוך הפעולה עצמה, מתחילתה, מסופה ומה ואיך, אבל פעולת ההתקפה מציירת לנו כוח שמתפרץ ופועל כנגד מה שיש נגדו.

תלמיד: הוא אומר לנו שמהות הנשמות מתחילה מעולם הבריאה, מה הוא רוצה להגיד בזה ?

שעד עולם הבריאה, בעולם אין סוף, אצילות, אין חלוקה לעולמות ונשמות, ומעולם הבריאה ומטה יש חלוקה כזאת.

תלמיד: מה מיוחד בעולם הבריאה שמאפשר לנו להתחיל להרגיש את מהות הנשמות?

שיש נתק מסוים בין הנבראים שבעולם הבריאה לבין הבורא.

תלמיד: ברגע שמתחילים להרגיש את הפירוד בינינו, ובינינו לכוח העליון, כבר אפשר להתחיל לחשוב על זה?

אפשר.

תלמיד: אני מנסה לשאול לענייננו, זה קצת גבוה בשבילי. ברגע שאנחנו החברים יכולים בצורה הדדית, לעסוק במשהו, טיפה להתרומם ליותר השפעה, ליותר התקרבות, יותר לחשוב על הבורא, וגם כשאדם נמצא לבד כשהוא יוצא מפה במשך היום, זה במשהו בפועל לממש את מה שאנחנו מנסים לעשות?

כן.

תלמיד: כתוב פה שבכוח למעשה הכול תוכנן מראש, הכול קיים, הכול שריר ועל הכול פועל הבורא. ורק בבריאה מתגלות הנשמות, ומשם יש איזו פעולה שהנשמות צריכות לעשות כבר. מה הן צריכות לעשות בעולם, כי אם הכול כבר שריר והבורא קיים פועל, מה התפקיד של הנשמות ברגע שהן שמתגלות כנשמות?

הנשמות צריכות לבצע את רצון הבורא. זה הכול.

תלמיד: זאת אומרת, אין להן הרבה ברירה אלא לבצע את רצון הבורא ברגע שהכול תוכנן.

גם כאן אנחנו שומעים שהכול תוכנן אבל זה אומר לנו משהו?

תלמיד: אדרבא.

תלמיד: מה זה בחינת הנשמות? האם נשמה זו עשירייה?

נגיד שכן.

תלמיד: אי אפשר ליחס נשמה לאדם היחיד אלא רק בחיבור בין החברים?

כן. כי באדם היחיד אין מקום לנשמה.

תלמיד: האם יש לי השפעה כלשהי על מימוש הנשמה הפוטנציאלית?

כן. זה תלוי באדם, עד כמה הוא קרוב להשפעה ורחוק מהקבלה.

תלמיד: איך אדם מגלה את הפוטנציאל שלו? האם כל אדם שונה?

כל אדם הוא שונה.

תלמיד: ואיך הוא מגלה את הפוטנציאל שלו?

אני לא חושב שהוא מגלה אותו, אלא מתוך העבודה שלו, מהקשר שלו עם הקבוצה, העשירייה, ועם הבורא דרכם, הוא מתחיל להשיג את עצמו.

תלמיד: שמעתי שאנחנו מצרפים איזה תכונות שבכל אחד ואחד לאותה הנוסחה שיש לנו כבר בכוח כדי לממש אותה בפועל. מה זה אומר לצרף תכונות שבכל אחד לאותה הנוסחה?

כשיש עשירייה, ובאים עשרה רצונות לקבל, ורוצים להתחבר ביניהם כדי להידמות לבורא, אז הם מבצעים פעולות שמחברות אותם יחד, ואז הם מכוונים את עצמם לבורא.

תלמיד: אני קצת מבולבל מהדוגמה הזאת של בכוח ובפועל עם הבניין. כשיש בניין והאדם מתכנן את הבניין, יש את האדם שמתכנן את הבניין ואחר כך, בונים את הבניין בפועל. מי זה ההוא שמתכנן בעולם הרוחני בכוח ואחר כך בפועל? זה לא האדם. זה הבורא?

הבורא.

תלמיד: אז הבורא תכנן בכוח את הפעולות של הרצון לקבל ואז הרצון לקבל בפועל קיים את מה שהבורא תכנן?

כן.

תלמיד: ומה אנחנו בתוך המשחק הזה?

במידה שאתה נכלל בתוך הרצון שמבצע רצון ה', אז אתה קיים.

תלמיד: איך החבר בעשירייה בכלל יודע מה קורה בכוח? בפועל אנחנו עושים כל מיני פעולות בינינו. את זה אני מבין, אבל כדי להבין את ה"בפועל", צריך לדעת את ה"בכוח". בכוח בכלל, אמרת שזה אצילות. אז אני לא מבין את התהליך.

אני לא אמרתי אצילות. אני לא יודע איפה שמעת.

תלמיד: חבר שאל האם בכוח זה נקרא עולם האצילות, ובפועל זה עולם הבריאה, ואמרת שכן. ככה שמעתי לפחות. אז כשמדברים על הפעולה של מבכוח לבפועל, יש פה פעולה מלמעלה למטה?

כן.

תלמיד: ואמרנו שהבורא הוא זה שמתכנן את הבכוח, ועושה אחר כך את הבפועל.

כן.

תלמיד: אז מה החברים עושים בקשר ביניהם, מה אנחנו בתוך הבכוח ובפועל האלו?

אנחנו חיים בחיים שלנו, ויחד עם זה מבצעים איזה פעולות הבורא שחושב עלינו.

תלמיד: ומתי זה נקרא שאנחנו "עושים פעולה רוחנית"? עלינו איכשהו להבין את הבכוח שהבורא מתכנן, או שפשוט אנחנו נפעלים?

לא. אנחנו לא רוצים להיות נפעלים, אלא אנחנו רוצים לעלות לדרגת ההחלטה.

תלמיד: האם זה נכון להגיד שבשלבים לפני שהאדם מגיע לרוחניות, להשגה רוחנית, הוא בעצם נפעל בעולם הזה, משתדל להתחבר, משתדל לעשות מה שהמקובלים אומרים לו. ואז כשהחברים באמת יגיעו לרוחניות, הם יגלו את הבכוח, יגלו מה הייתה המחשבה שהזיזה את כל העסק הזה?

כי כרגע אנחנו עושים כל מיני פעולות בלי להבין למה. אומרים לנו, "כמו שהוא משפיע, גם אתם תשתדלו להיות משפיעים. הוא אוהב את הנבראים, גם אתם תשתדלו" כל מיני דברים כאלה. אבל האם זה נכון להגיד שבעצם בשלב הזה עוד אין לנו שום תפיסה בבכוח, ואנחנו לא באמת יודעים מה זה הבכוח הזה?

לא. אז מה?

תלמיד: אני פשוט מנסה להבין את האות הזאת. אני מנסה להבין מה בעל הסולם ניסה להסביר לנו. כי בפועל אנחנו מדברים פה על "הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה". שבה הוא צריך לתת לי הוראות הפעלה.

הוא מספר לי על זה שיש בורא, שיש לו בכוח, אחר כך יש לו בפועל. בסדר, אני מניח שאם הוא ברא הכול, יש לו איזו תוכנית, והוא יודע מה הוא עושה. אבל איפה אני בתוך התוכנית הזאת, איפה אנחנו בתוך התוכנית הזאת?

האדם שנמצא בתוך התוכנית הזאת, זה אדם שרוצה להבין את מחשבת הבריאה, ולשייך את עצמו אליה. אז מה קורה איתנו, אנחנו נמצאים בזה או לא?

תלמיד: אז מה שאנחנו מבינים ממחשבת הבריאה, לפחות בשלב הזה, זה שיש שלב שבו אנחנו צריכים להתחבר, ויהיה לנו גם כנס בעוד חודשיים, שאמרנו שכנראה נגיע אליו במדרגה של חיבור יותר גבוה ממה שאנחנו היום. זה איפה שאנחנו נמצאים.

כן.

תלמיד: אבל אנחנו לא מבינים לחלוטין את התוכנית. אנחנו לא מבינים מה הוא רוצה מאיתנו שנשיג בסוף, ובינתיים עושים פעולות בינינו. זה נכון להסתכל על זה ככה?

כן. אנחנו עושים פעולות בינינו. כן, כדי לגלות מה?

תלמיד: את מחשבת הבריאה? את מה הוא רצה? את הבורא? אנחנו אומרים כל מיני מילים כאלה, אבל בינתיים אלו מילים, לגלות מה זה השפעה? להשתדל להתקרב לזה?

טוב. מי עוד רוצה להוסיף?

תלמיד: אנחנו אומרים שכשאנחנו לומדים את חכמת הקבלה, ועושים פעולות, משתדלים לעשות פעולות חיבור בעשירייה, אנחנו מושכים את האור המחזיר למוטב.

כן.

תלמיד: אם אנחנו מושכים את האור המחזיר למוטב, שמעתי ממך פעם, שכל אור בא מאין סוף, ומזיז את כל העולמות, וגם עושה פעולות על הנשמות. אז איך לקשור את זה למה שקורה בינינו, בעולם הזה?

כי אנחנו לא מרגישים את העולם העליון, את הנשמות, אז כשאנחנו עושים פעולות בינינו, אפילו של חיבור גשמי, כשחברים מתחברים, הכוונה עדיין לא שלמה, ורוצים פשוט להגיע לחיבור איך שהם מבינים. מה הם עושים, הם משפיעים איכשהו, מה קורה?

אני לא יודע. אתה תגיד מתוך זה שלמדת.

תלמיד: תיאורטית אני יכול להגיד, אבל בעצם מהות השאלה היא, איך חיבור גשמי יכול להפוך לחיבור רוחני, איזה קשר יש בין הדברים?

בינתיים אין קשר.

תלמיד: אבל אם מזמינים את המאור מחזיר למוטב, יש איזו השפעה על התהליכים, משהו קורה?

אני רוצה לראות בי את שני הכוחות האלה. אחד ששייך למלכות, השני שייך לבינה או לכתר. ואני לא מזהה אותם בינתיים.

תלמיד: אז אתה אומר שעד שלא משיגים אי אפשר לדבר על זה.

כן.

תלמיד: הוא מתאר את תהליך ההשתלשלות מכוח לפועל. האם אנחנו חוזרים מפועל לכוח?

לא.

תלמיד: אז עם מה אנחנו חוזרים בחזרה?

לאן אנחנו חוזרים?

תלמיד: חוזרים לשורש, לכוח, להתחלה. כי יש פה תהליך של השתלשלות.

אני מבין. אפשר להגיד שאנחנו משיגים את השורש שלנו, אבל לא חוזרים ממש בפועל.

תלמיד: אז מה אנחנו משיגים, את כל התהליך הזה של מהכוח אל הפועל?

כן.

תלמיד: ותהליך ההשגה שלנו מתחיל מהפועל לכוח?

כן.

תלמיד: גם ההשגה הזאת שלנו הייתה בכוח?

ההשגה שלנו היא בכוח, כן, ואחר כך היא מביאה אותנו ממש לראות את זה בפועל.

תלמיד: אז מה התוספת של האדם?

האדם משקיע.

תלמיד: מה הוא משקיע?

הוא משקיע את הכוח שלו, את מה שיש לו.

תלמיד: וכל זה בעצם היה בכוח, יש פה תוספת לאדם או שהוא רק מוציא לפועל תוכנית שכבר כתובה לו?

לא, יש תוספת לאדם, כי הוא מפעיל את הכוחות האלו שבבריאה, ואז הוא מגלה איך הוא נכלל בהם, ברשת שלהם.

תלמיד: וגם כל זה היה בכוח בתוכנית?

אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה. אתה יכול להגיד, "שעוד לפני שנברא האדם היה "הוא ושמו אחד"", נו ומה? אנחנו מדברים על מה שאנחנו משיגים.

תלמיד: ועכשיו כשאנחנו אומרים, שחוזרים לנצחיות עם העשירייה, העשירייה כבר הייתה בשורש הרוחני שלנו?

העשירייה היא בשורש הרוחני.

תלמיד: ואנחנו חוזרים, אבל אנחנו לא רוצים להיות רק בתוך בעשירייה, הרי אנחנו רוצים להתרחב ולהרגיש את הכול.

כן.

תלמיד: האם אתה יכול לסדר את זה, זה לא ברור לי.

אם הכול יהיה ברור, אז מה תעשה? אני דווקא צריך לעשות את זה כמה שיותר מעורפל.

תלמיד: למה אנחנו משקיעים כל כך הרבה בלימוד העולמות בכוח והרבה פחות בעולמות, עשיה יצירה ובריאה? גם המקובלים השקיעו כל כך הרבה ללמד אותנו על "אין סוף" ו"אדם קדמון" וכל החוקים שהם כל כך רחוקים מאיתנו.

כן.

תלמיד: למה זה כך?

כנראה שזה יותר חשוב.

תלמיד: איך משפיע עלינו הלימוד על עולם העשיה והיצירה לעומת הלימוד על עולמות אין סוף? האם יותר חשוב ללמוד על אין סוף?

לא, עולם הבריאה הוא יותר חשוב.

תלמיד: למה זה יותר משפיע עלינו ללמוד על עולם הבריאה?

כי אנחנו לומדים על הרצון לקבל שהתהווה וכבר דורש פעולות כלשהן על עצמו, ואי אפשר שזה ירד מאין סוף, מלמעלה למטה, בלי הקדם מ"ן מצידנו, ולכן אנחנו לומדים.

תלמיד: ההשפעה עלינו היא שונה אם אנחנו לומדים על עולם הבריאה לעומת עולמות עליונים יותר?

כן, וודאי.

תלמיד: הידע שלי לפחות ובכלל מה שאנחנו לומדים בדרך כלל יותר ממוקד בצמצום א' ועולם הנקודים ופחות באצילות ועולמות בי"ע. מה היית ממליץ?

קודם כל הייתי ממליץ להמשיך, ולהשקיע יותר בלקרב למוח וללב את העולמות הרוחניים.

תלמיד: אז אדם בעולם הזה שמשקיע יגיעה נכונה, בסופו של דבר הוא מגלה את העולם הרוחני?

אם ירצה ה'.

תלמיד: כלומר העולם הרוחני והגשמי מתחברים בסופו של דבר בתוך אדם כזה?

כן.

תלמיד: ואנחנו צריכים בעצם להשתוקק להרגיש את העולם הרוחני, זה חלק מהיגיעה הנכונה שלנו, משיכת המאור?

כן.

תלמיד: שמעתי קודם, שאם אני מדמיין את העולם הרוחני ביחס לחברים אני מגשים, וזה לא נכון, לא צריך לעשות את זה.

כן.

תלמיד: זה לא ברור לי, כי עם מה אני צריך לעבוד? כל העבודה שלי היא ביחס בין החברים, הכוונה עדיין לא נכונה, אבל בסופו של דבר אני מחכה שהיא שתהיה נכונה.

אתה רוצה לגלות עשירייה שנמצאת בגובה רוחני, שכולם קשורים זה אל זה ומשפיעים מתוכנו ממרכז החיבור שלנו, לבורא. את זה אנחנו רוצים לגלות בעשירייה.

תלמיד: זה לא יחסים בין החברים?

וודאי שזה קשור.

תלמיד: זה רוחני? זה לא הגשמה? כי קודם שמעתי שיחסים בין החברים זה הגשמה, ועכשיו אני שומע שאפשר לתאר אותם בצורה נכונה וזה רוחני.

אני לא יודע מה עוד להוסיף, תעזרו לי.

תלמיד: אני חושב שקודם נאמר שאם אנחנו חושבים שבכוחות עצמנו נמצא בתוך העשירייה רוחניות זה הגשמה, אבל אם מתוך העבודה בינינו אנחנו מבקשים כוח להגיע למקום הרוחני, זו כבר לא הגשמה, זו כבר עבודה נכונה.

כן, גם זה נכון. בכל דבר שאנחנו מוציאים מהפה יש כבר איזה פגם.

תלמיד: כשאדם נכנס לבית ומשתמש בו, בחדרים, בכל מה שיש, אז הוא נהנה ממה שיש בבית, אבל הוא לאו דווקא חושב על הכוונה של האדריכל שבנה לו את הבית. האם הנשמות בעולמות בריאה, יצירה, עשיה, משיגות את המחשבה של הבורא, את הכוונה שלו במה שהן מקבלות?

במשהו, בזמן שעולמות בריאה, יצירה, עשיה, עולים למעלה.

תלמיד: וזה קורה בכל פעם שיש תיקון?

זה קורה בשבתות, חגים, וגם על ידי אתערותא דלתתא.

תלמיד: כדי שיהיה תיקון, העולמות עולים לאצילות ושם מתבצע תיקון. האם כשאנחנו אומרים נשמות, השגה של האדם, של הנשמה שנמצאת בבריאה, יצירה, עשיה, הוא עדיין עולה לפעמים לאצילות?

כן.

תלמיד: הוא עדיין טועם באיזו מידה את עולם האצילות.

כן.

תלמיד: ובזה הוא גם מקבל את המחשבה של הבורא.

כן.

תלמיד: נראה שאין לנו תפיסה בתיאור הזה.

ברור שאין לנו תפיסה.

תלמיד: האם בזה שאנחנו כאן ביחד, מנסים להבין, זה מפתח בנו את אותו רצון וחשק שעליו כתוב באות קנ"ה ב"הקדמה לתע"ס", זה מזמין עלינו את האורות שיקדמו אותנו?

אנחנו כל הזמן מעוררים את האורות, אבל השפעתם עדיין לא מספקת בכדי שנעלה לדרגה הרוחנית ההכרחית, כדי שיתגלה לנו כוח רוחני.

תלמיד: אז מה חסר, חיסרון?

חיסרון, לב פתוח.

תלמיד: האורות האלה מגיעים מהעולמות האלה שבעל הסולם מתאר פה?

כן.

תלמיד: מהמקום הזה של הכוח?

כן.

תלמיד: הוא אומר שאין לנו תפיסה בשינויים האלה, אבל לעתיד השינויים האלה ישפיעו עלינו, כך שנגיע כנראה לאותו חיסרון?

כן.

תלמיד: איך מגבירים את הקצב של החיסרון?

רק על ידי תפילה משותפת.

תעשו נגיד עד מחר שיעורי בית, שעל ידם, על ידי השיעורים האלה, אתם נעשים יותר קרובים זה לזה, ומעוררים זה את זה, ורוצים שמהכוח המשותף, בסופו של דבר אתם תגיעו לבורא, שהוא יתרשם מכם ויהיה מוכן לסייע.

תלמיד: עכשיו ענית שזה קורה בשבתות ובחגים. השאלה היא רק איך לא להגשים את זה?

לא, זה לא שייך ליום וחג.

תלמיד: הפעולה בכוח, יש לה צורה?

איפה? היא צריכה להתלבש במשהו כדי שתהיה לה צורה.

תלמיד: האם הצורה של הכוח דומה לצורה של הפועל?

לא.

תלמיד: אז איך אפשר להבדיל בין הכוח לפועל בצורות?

אנחנו צריכים לגלות שיש פעולה בכוח, ואחר כך מהכוח זה הופך לפועל.

תלמיד: אין איזשהו סימן שאפשר להבדיל ביניהם?

יש, אבל אנחנו צריכים להגיע לזה, ללמוד על זה, לראות.

תלמיד: בשלב העיבור, העובר, שעוד לפני שהוא יוצא לחיים כביכול, אפשר להגיד כוח בפועל לפי הדוגמה הזאת?

לא.

אות י"ב

"ואמשול לך מהויות דעולם הזה, למשל האדם המתכסה ומעלים את עצמו במיני כיסוים ולבושים שלא יראנו חברו ולא ירגישו, הכי יעלה על הדעת שהוא עצמו יש לו איזה התפעלות משהו של העלמה וכדומה מחמת ריבוי הכסוים שמתכסה, כן למשל הע"ס שאנו קוראים בשמות כתר חכמה בינה חסד גבורה ת"ת נצח הוד יסוד מלכות, הם רק עשר כסוים שא"ס מתכסה ומתעלם בהם, אשר הנשמות העתידים לקבל ממנו יהיו מחויבים לקבל באותם השיעורים והע"ס מודדים להם, ונמצאים המקבלים מתפעלים על ידי המספר הזה שבע"ס, ולא כלל אורו ית' שהוא אחד יחיד בלי שינוי, משא"כ המקבלים נחלקים לעשר מדרגות ממש לפי תכונת השמות הללו. ולא עוד אלא אפילו אלו בחינות הכיסוים שאמרנו אינם בערך האמור רק מעולם הבריאה ולמטה, כי רק שם כבר נמצאות הנשמות המקבלות מהעשר ספירות ההם, משא"כ בעולמות א"ק ואצילות עוד אין שום מציאות אפילו להנשמות כי שם הם רק בבחינת הכח. ולפיכך ענין העשר כיסוים האמורים בע"ס הם שולטים רק בג' עולמות התחתונים הנק' בריאה יצירה עשיה. אמנם גם בהעולמות בי"ע נבחנים העשר ספירות לאלקיות עד סוף עשיה, ממש כמו בא"ק ואבי"ע וכמו מטרם הצמצום, רק ההפרש הוא בהכלים של הע"ס, אשר בא"ק ואצילות אין להם עוד אפילו בחינת גילוי של שליטה, להיותם שם רק בבחי' "כח" כנ"ל, ורק בבי"ע מתחילים הכלים של הע"ס לגלות כח ההעלמה והכיסוי שבהם. אמנם באור שבע"ס אין שום שינוי של משהו מחמת הכסוים הללו כנ"ל במשל וז"ס אני הוי"ה לא שניתי וכו'."

תלמיד: אפשר להגיד שספירה זה גם מסך, אור חוזר, אור פנימי, או שרק עשר ספירות זה הכלי, או שכל ספירה זה גם כלי?

עשר ספירות זה לא כלי, עשר ספירות הן מחוברות בעביות מיוחדת, ויש שם אור שמחזיק אותן.

תלמיד: שהן מחוברות זה כלי?

לא, הכלי זה כשהספירות כולן מחוברות וכתוצאה מהחיבור שלהן, המלכות שבהן מרגישה את הרצון לקבל ואז היא פועלת על ט' הספירות שלפניה כדי להדפיס בהן את האור שמגיע אליה.

תלמיד: זאת אומרת ספירה אחת זה לא כלי?

לא.

תלמיד: מה אנחנו מרוויחים מזה שיש כל כך הרבה כיסויים על האור?

אנחנו יכולים על ידי זה דווקא לגלות את האור, להבין אותו, להרגיש אותו, לעבוד עימו.

תלמיד: אם יש רק כלים ואורות, מה זה אומר שהספירה זה לא כלי? אנחנו אומרים כלי הבינה, כלי המלכות, מהי ספירה אם לא כלי?

ספירה זה כלי.

תלמיד: וכמה ספירות ביחד שמתחברות זה גם כלי, בעצם זה הכול כלים שונים שההבדל ביניהם הוא רק בחיסרון שלהם?

כן.

תלמיד: מה עשר ספירות מודדות בנשמות?

עשר ספירות מודדות את האור שמשפיע על הנשמה ולפי זה הנשמה נפעלת.

תלמיד: ומה הנשמות מודדות בעשר הספירות?

הנשמות מודדות בעשר ספירות באיזה מצב הבורא ברא אותן.

תלמיד: בסוף י"א הוא כותב ש"אלא שהשינוים הללו עתידים לפעול אח"כ על הנשמות שמהותם מתחיל לצאת מעולם הבריאה ולמטה כי שם עדיין לא יצאו ממהות המאציל ית'.", ואמרת שמקודם אנחנו צריכים לגלות את האור.

כן.

תלמיד: גילוי האור זה מתוך השינויים האלה שאנחנו כל הזמן מגלים בינינו שהוא מדבר עליהם פה? אחר כך בי"ב הוא מקשה ואומר "ואמשול לך מהויות דעולם הזה, למשל האדם המתכסה" זאת אומרת שאנחנו בעצם מסירים כל פעם את הכיסויים בינינו, את ההסתרות בינינו.

כן.

תלמיד: אז זה מתוך השינויים שאנחנו מגלים מתוך הקשר בינינו בעשירייה?

כן.

תלמיד: הוא כותב שב"א"ק ואצילות אין להם עוד אפילו בחינת גילוי של שליטה, להיותם שם רק בבחי' "כח" כנ"ל, ורק בבי"ע מתחילים הכלים של הע"ס לגלות כח ההעלמה והכיסוי שבהם." זה אומר שלכלים יש כוח העלמה וכיסוי או שמגלים שיש בתוכם כוח העלמה וכיסוי? מי עושה את הכיסוי בבי"ע?

כל הספירות, כל ספירה, כל פרצוף עושה כיסויים.

תלמיד: מסתיר את הבורא?

מסתיר את הבורא.

תלמיד: כדי שמה יהיה?

כדי שאור מאין סוף יגיע דרך כל הפרצופים והספירות למטה, הוא כבר לא יהיה בכוח לפגוש את האור העליון בצורה הגלויה.

תלמיד: וכל זה כדי שהכלים יתמלאו, נכון?

כן.

תלמיד: ומה ההבדל שעושים מלמטה למעלה בעבודה שלנו?

שמוסיפים לאט לאט עביות שיש בכל השפעה ואז על ידי זה מגדילים את הכלים והאור העליון מאיר בהם יותר ויותר.

תלמיד: אבל גם אנחנו עובדים כדי להתמלאות?

כן, זו דווקא העבודה שלנו.

תלמיד: אז מה ההבדל בין התפשטות האורות מלמעלה למטה, לבין מה שאנחנו עושים מלמטה למעלה?

זה ההבדל, או שזה מהבורא למטה עד העולם הזה, או מהעולם הזה על ידי התחתונים עד האין סוף.

תלמיד: אבל גם בעבודה שלנו שאנחנו אומרים שזה התחתונים, עדיין העבודה שלנו היא להעביר את כובד המשקל של מי מנהל את המציאות לבורא?

נגיד.

תלמיד: אנחנו אומרים לגלות "אין עוד מלבדו" ו"טוב ומיטיב"?

זה לא הכול, העיקר מה הוא רוצה מאיתנו.

תלמיד: אז מה באמת העיקר של ההסתרה מצידנו מלמטה למעלה, מה העיקר של מה שיוצא מזה?

יוצא מזה שאנחנו בעצמנו רוצים להסתיר את הבורא, מפני שהגילוי שלו דורש את ההסתרה שלנו.

תלמיד: אז זה רק כדי לגלות אותו או שיש שם עוד משהו שאנחנו מנסים להשיג? כי הגילוי נמצא כבר מלפני כן.

מה שמגיע לנו מלמעלה כלפי מטה זה גילוי הבורא שמתכסה בהדרגה, עד שהוא מגיע לדרגה מיוחדת, כבר אין הבדל בין מי שמתגלה או לא מתגלה. זה העולם שלנו בערך.

תלמיד: ומה מלמטה למעלה?

ומלמטה למעלה אנחנו כל הזמן משיגים מסכים יותר ויותר גדולים. לפי גודל המסך אנחנו נכללים בבורא, ואז אנחנו בונים בבורא חיסרון מהכלי שלנו, ואז בזה אנחנו מוסיפים לבורא אור ומעלים את עצמנו לאור העליון כדי לקבוע מקום משלנו.

תלמיד: אבל אנחנו בסוף קובעים את זה שאנחנו עבדנו? איך פה נכנס זה שהבורא הוא זה שפעל הכול?

ככל שאנחנו מגלים יותר את עצמיותנו, אנחנו בהתאם לזה מגלים את הבורא.

תלמיד: הוא כותב, "המקבלים נחלקים לעשר מדרגות ממש לפי תכונת השמות הללו". של עשר הספירות. האם כשאני יושב בעשירייה במפגש, אני צריך להסתכל שכל חבר בא עם הרצון לקבל שלו אבל הוא גם בא עם איזו תכונה מיוחדת שלי אין?

אתה לא יכול לעשות את זה ולא צריך. אלא אנחנו עובדים שכל אחד לפי הרצון שלו בלבד.

תלמיד: מה אני מרוויח במפגש טוב של עשירייה שאני לא אוכל להשיג בעבודה פרטית שלי?

אתה לא יכול להשיג בעבודה הפרטית שלך לבד, שום דבר רוחני. למי אתה משפיע, ממי אתה מקבל, לבד? אין.

תלמיד: האם המצב של תפילה יכול להיווצר רק בעשירייה?

רק בעשירייה. לכן הבורא קודם כל שבר את הרצון לקבל ופיזר אותו בין כולם.

תלמיד: אדם מרגיש שחסר לו משהו אבל מקום העבודה שלו זה ללכת לעשירייה. האם שם מתגלה לו שחסר חיבור שמייצר כלי לעמוד מול הבורא?

רק חיבור, כן.

תלמיד: בעניין הספירות והנשמות והכלים. האם כשאנחנו מדברים על שורש נשמה, מדובר על ספירה ייחודית, פרטית שהאדם ממנה נולד, שמאפיינת אותו?

לא נראה לי.

תלמיד: האם זה ביטוי כאילו של התכללות של הספירות, מה זה שורש נשמה?

שורש נשמה זה כבר אחרי ההתכללות, ביטוי של התכללות.

תלמיד: אנחנו מנסים לתאר את החיבור שלנו בעשירייה ככל האפשר יותר רוחני כדי להימשך למצב הזה. הרב מלמד כל הזמן שצריך לצייר ציורים של השפעה וגם נתת תרגילים כאלה עכשיו. איך לצייר את זה נכון בצורה כזאת שנוכל להימשך למצב המתוקן של חיבור בין ספירות שמייצרים פרצוף רוחני?

פשוט לתאר לעצמנו.

תלמיד: מה לתאר?

לתאר לעצמנו את הרצונות האלה, הפעולות ביניהם, ואיך אנחנו מתחברים כדי להתאים את עצמנו לבורא יותר ויותר. זו העבודה שלנו.

תלמיד: האם כל חבר בעשירייה הוא ביטוי של איזה כוח מסוים, תכונה מסוימת, ספירה מסוימת ברוחניות?

כן.

תלמיד: האם צריך לנסות לתאר את זה?

לא.

תלמיד: קודם המלצת לעשות שיעורי בית שיקרבו בינינו, יעשו רושם על הכוח העליון שירצה לסייע לנו. האם אנחנו צריכים להמציא בעצמנו את השיעורים האלה או שאתה יכול להמליץ על משהו ספציפי?

לא. יש לכם ארגון, אנשים שאחראים על כל דבר.

תלמיד: האם לפנות למארגנים או בתוך עשירייה לחפש את שיעורי הבית?

יותר טוב מארגנים.

תלמיד: האם הם צריכים להוציא את זה לכל החברה, מה שצריך לעשות?

כן.

תלמיד: בקשר עשר ספירות בעשירייה. האם לכל אחד יש את המלכות שלו או שיש משהו משותף?

ודאי שלכל אחד יש את המלכות שלו, ומשהו משותף זה מלכות כללית.

תלמיד: אז חבר בעשירייה צריך לעבוד על המלכות שלו, לצמצמם, כמה שיותר לתת לחברים וכך נבנה ביחד או שלכל אחד עבודה פרטית משלו?

לא, למה לצמצם? הם צריכים לעבור את כל הפעולות ולהקים ביניהם מבנה משותף, שזה עשר ספירות.

תלמיד: זאת אומרת זו עבודה הדדית בכל מקרה, בלי זה לא ייצא שום דבר?

לא.

תלמיד: בקשר לארגון ועשיריות. האם הארגון צריך לכוון את כל העשיריות שיעבדו לפי אותם סדרים, עקרונות, או שכל עשירייה פועלת כפי שהיא?

לפי איך שהיא שומעת, מרגישה ומוכנה.

תלמיד: אבל אמרת עכשיו שצריך לפנות למארגנים שיתנו שיעורי הבית.

שיעורי בית לא אמרתי.

תלמיד: אמרת שעד מחר אנחנו צריכים לעשות משהו, איך אנחנו מפרשים את זה?

נחשוב עד מחר.

תלמיד: האם המושג "עשירייה" הוא כלי רוחני?

כן.

תלמיד: באיזה שלב אוסף של אנשים נהיים כלי רוחני?

באיזה שלב עשרה אנשים הופכים להיות כלי רוחני? כשהם מרגישים שהם מחוברים ביניהם ויש להם רצון לקבל משותף, והם מוכנים לעשות פעולות כדי לממש את הרצון לקבל הכללי שלהם.

תלמיד: איזה פעולות?

על ידי זה שמתחברים ביניהם. אני מפחד להגיד עוד כי זה יבלבל אתכם.

תלמיד: בעשירייה חברים מתנהגים בצורות שונות. האם מישהו יכול לגרום לכך שחבר אחר לא ייפתח את עצמו עקב הצורה שהוא מתנהג כלפיו, זה יגרום לו להיסגר לצורה כזאת שהוא לא יוכל להתפתח בעשירייה?

כן, יכול להיות.

תלמיד: אם העשירייה מזהה משהו כזה, אז מה היא אמורה לעשות?

היא צריכה להתייחס לדברים האלה בחומרה.

תלמיד: הרבה פעמים אלו דברים מאוד עדינים, איך שחבר מקבל את זה ואיך שחבר מתנהג כלפיו.

בינתיים תחקרו את זה בלי לגלות על זה שום תגובה.

תלמיד: אם זה קורה וזה כבר דבר פחות עדין ומאוד בולט בעשירייה?

אז לאט לאט תתחילו לדבר ביניכם ככל שאתם יכולים לדבר על זה ביניכם בגילוי.

תלמיד: ואם זה קורה וזה כבר דבר פחות עדין ומאוד בולט באותה עשירייה?

אז לאט לאט תתחילו לדבר ככל שאתם יכולים לדבר ביניכם בגילוי.

תלמיד: אם קורה שבין אותם שני אנשים יש דם רע, זה לא מסתדר, האם צריך להתעקש שהם יישארו באותה עשירייה, או נכון שמישהו מהם יעבור לעשירייה אחרת?

יכול להיות שכדאי שיעבור.

תלמיד: האם זו החלטה של העשירייה או צריך להיות צוות חיצוני שעוזר לנו?

לא. אם אתם רואים שזה לא יכול להיות שזה יבוא לאיזה איזון, אז תחלקו ביניהם.

תלמיד: אני שומע הרבה את כל ההנחיות לגבי לצייר מצבים, לצייר בתוך ספירות. אני לא יודע מה לעשות עם כל הדברים האלה. אני יודע מה קורה כשעובדים בעשירייה, יש כל מיני אינטראקציות, יש מקום לעבודה, יש מקום לבקשה מהבורא, יש דברים שאתה חווה בבשר. אבל כשמגיעים לדמיין ולצייר כל מיני דברים, מבחינתי זה כמו לתת לי לפתור משוואה בפיסיקה.

מה אתה מעדיף?

תלמיד: ההעדפות שלי לא משנות, אבל איפה העבודה שלי בזה? אין לי בזה איפה להיאחז.

אז איך בכל זאת להיאחז?

תלמיד: האם לבקש להיאחז במשהו?

לבקש זה בטוח.

תלמיד: אני שומע שחברים בעשירייה חיים ופורחים בזה, הם יכולים לדבר על זה שעות.

כן.

תלמיד: אני נאטם.

אין מה לעשות, אתה חייב לפתוח את הלב.

תלמיד: הציורים האלה קשורים לפתיחת הלב?

כן.

תלמיד: הוא כותב, "ורק בבי"ע מתחילים הכלים של הע"ס לגלות כח ההעלמה והכיסוי שבהם". היית מצפה שהם יגלו אולי את מציאותם. למה הם מגלים את כוח ההעלמה והכיסוי, וזה הגילוי שלהם?

זה מה שהם מגלים, כי זה מה שיש בהם.

תלמיד: דיברת על כך שההתקדמות היא בכיסוי ובהעלמה, זה משהו שהוא מאוד לא ברור. אנחנו מכירים שאתה מתקדם על ידי זה שאתה מגלה יותר ומגלה יותר, ואתה אומר דווקא ההיפך. האם אתה יכול להסביר את זה?

על ידי זה שאנחנו מתכסים, אנחנו מגלים את הכלים שלנו, גילוי בהסתרה. כי זה ההיפך ממה שיש לנו כאן בעולם הזה באור ישר.

תלמיד: אם "רק בבי"ע מתחילים הכלים של הע"ס לגלות כח ההעלמה והכיסוי שבהם", אז איפה היה כוח ההעלמה והכיסוי לפני כן? הרי היה תהליך.

לא היה צורך בכיסוי והעלמה. לא היה צורך.

(סוף השיעור)